הבת שלי עושה בימים האחרונים קקי צהוב(היא רק יונקת) עם קצף..
משיטוטים שלי באינטרנט הבנתי שזה בסדר..
אבל נתקלתי בדעה שאומרת שאם הצבע נוטה לירוק והוא עם קצף זה סימן שהיא אוכלת הרבה חלב קדמי ולא אחורי.
האם זה נכון?
יש לציין שהיא עוד שבוע בת חודשיים ויונקת 10 דקות מצד אחד בלבד בכל ארוחה ,לא דורשת צד שני רק ממש לפעמים והיא רגועה לאחר הארוחה..
תודה לכן בנות, אתן מקסימות!
ירוק יכול להיות ממגוון סיבות, רובן תקינות לגמרי ואין איתן בעיה. לעתים זה גם מצביע על התופעה שאמרת, אבל ממש לא נראה שזה המצב אצלכם. ובכלל - אמרת שהוא צהוב, לא? הקצף מטריד אותך? בקצף אין שום בעיה.
זה יכול להצביע שהיחא לא מגיע לחלב אחורי.
אם היא עולה במשקל טוב ורגועה אחרי ארוחה, רוב הסיכויים שזה בסדר .
צהוב עם קצף וגם ירוק זה מעולה.
ההבדל בצבע נגרם משינוי אחוזי לחות בקקי. ככל שהקקי יושב יותר במעיים, הוא מאבד נוזלים, והצבע משתנה (לא זוכרת אם מירוק לצהוב או להיפך).
אני בחופשת לידה..המתוק בן חודשיים.. ואחרי החגים בע"ה אני חוזרת ללימודים ולעבודה ולאיזו שהיא התנדבות זאת אומרת שראשון-שני-אני נכנסת לבית ב7 לפחות ובשלישי-רביעי הרבה יותר מאוחר..וחמישי זה היום ה'נורמלי' שאני חוזרת ב-5...
מה עושים ?? מה עושיםם עם הנקה..אני לא רוצה לוותר אבל מצד שני לא נראה לי הגיוני לשאוב לכל הזמן הזה..זה כמויות אדירות....חוץ מזה שאני הולכת לראות אותו רק אחרה"צ...
אולי להאריך את החופשת לידה ולשאוב רק ליומיים של הלימודים..??
אוףף...
זה כן אפשרי לשאוב וכדאי כבר מעכשיו להתחיל לשאוב.
ואם זאת אופציה מבחינתך להאריך ויתאיםלך אני בעד כמובן.
אם לא, אז תסתובבי עם צידנית קטנה שיש בה קרח, ועם משאבה (לי אישית יש חשמלית כי לא היה לי כוח לידנית) ותשאבי כל כמה שמן שאת מרגישה שאת צריכה- בדר'כ זה כל 3-4 שעות תלוי בגיל התינוק ובכמויות שהוא אוכל.\\אני עשיתי את זה ככה, והנקתי עד גיל שנה, עם לימודים ועבודה והייתי מגיעה במשך השבוע ב19:00 הכי מוקדם 
כל הכבוד לך שאת מתאמצת להניק!!זה לא פשוט בכלל כשנמצאים גם ככה כל היום מחוץ לבית
בכלל לא הצלחתי לשאוב והייתי בבית איתו עד גיל 10 חודשים!! פשוט לא הלך לי.. אז כל אחת ששואבת אני ממש מעריצה..! כל הכבוד!
תחזרי ללימודים אבל לא להתנדבות או תדחי את החזרה לעבודה לעוד כמה חודשים אבל תחזרי לשאר המטלות וכו'
וחוץ מזה אל תוותרי על ההנקה.
תניקי בערב\בוקר\לילה כשאת כן נמצאת ובשאר הזמן הוא יכול לקבל גם תמ"ל.
זה לא חייב להיות סותר.
גם אני הייתי שעות ארוכות מחוץ לבית, בכל זאת לא רציתי לוותר על ההנקה בעיקר כדי לפצות את התינוק על הזמן שאני לא איתו..
(אני חזרתי ללימודים חודש אחרי הלידה)
היה לי קשה לשאוב כל 3 שעות כי זה לקח לי המון זמן וז"א שכל היום הייתי סביב השאיבה..
התחלתי לשאוב כל 6 שעות למשך שעה וחצי ויצא ששאבתי כמות כפולה.
לי הסידור הזה היה עדיף, לא יודעת מבחינה ביולוגית להסביר מה קרה אבל הגוף שלי התרגל לכך. (לא היה לוחץ לפני 6 שעות בד"כ)
בהצלחה!!
יוקטנהתינוק צריך אמא! בטח תינוק כזה קטן...
חלב זה שטויות - הוא צריך אותך!!!
הייתי לוקחת הפסקה מהלימודים ומהעבודה (בטח שמההתנדבות - תתנדבי אצל התינוק. הוא הנזקק הראשי כאן, עם כל הכבוד).
בעקבות שיחה עם חברה שהעלתה את התיאוריה הזאת שמתי לב שגם בסביבה הקרובה שלי אפשר לשים לב לקשר כזה.
אחדד את השאלה:
האם שמתן לב שנשים שבמהלך ההריון היה בלחץ לגביו, כי הגדירו את ההריון כהריון בסיכון או מכל סיבה אחרת,
התינוק אחרי הלידה היה צרחן במיוחד?
ידוע שלחץ בעיקרו מזיק לבריאות אבל מעניין דווקא הקשר הספציפי הזה..
שהיו הרבה זמן בתעלת הלידה בצירי לחץ או חוו לידה מכשירנית- גם יהיו צרחנים.
האמת שלי היו שעה של צירי לחץ [ארווווך] ולא נראלי שהתינוק שלי צרחן
לא יודעת מה הוא ביחס לאחרים.. אבל ביחס לעצמו הוא לא כזה נודניק, רק לפעמים, אבל מותר לו, זה בגבול הטעם הטוב..
אז לא תמיד התיאוריות האלה נכונות..
הייתי מאד בלחץ לגבי העובר שלי והוא ממש ילד טוב ורגוע---
כך שלא מפתיע אותי קשר כזה.
אני בשבוע 15. לפני שלושה שבועות התחיל לי דימומים. לאחר בדיקת אולטראסאונד גילו שיש לי שליית פתח אחורית. בדיקה נוספת השבוע גילתה שהיא נשארה באותו מקום, והיא שליית פתח מלאה.
ההנחיות שקיבלתי הם: לא להרים דברים כבדים, לא להתעמל, ולא לקיים יחסי אישות.
העניין זה שזה לזמן לא ידוע, וזה מאוד קשה. האם ההנחיות שלהם הם ליתר ביטחון או שבאמת יש סכנה?
למשהי הייתה שליית פתח מלאה והיא עלתה לה בהמשך
אשמח מאוד לתשובות
יש הרבה מקרים שהשליה עלתה בהמשך, אין מה להילחץ, רק שמרי על עצמך.
רק סיבה להודות להשי"ת שנתן בלב האדם תבונה עצומה להמציא את הניתוח הקיסרי, שמציל מהסכנה שבלידה כזאת.
עוד דבר... לפי ההלכה מותר גם יחסים אנאליים... זה לא רצוי כשאין הכרח, אבל במצב כמו שלך, ואם זה מה שמקשה, וחס ושלום שלא תביאו את עצמכם לסכנה בגלל הקושי -- אז אולי זה הפתרון (רק לוודא אצל הרופאה קודם שמותר לך, אבל אני מניחה שכן).
יש דברים שכדאי לכתוב באישי
קיימת סכנה ממשית באשה עם דמם ושליית פתח להיפרדות של השליה העלולה לסכן את העובר
יחד עם זאת שבוע ההריון עדין מוקדם ויש סיכוי שבהמשך השליה תעלה. לצורך זה יש להמשיך ולעקוב ב US.
במידה ושליית הפתח מתמידה עד סיום ההריון, הדבר מהווה אינדיקציה לילוד בניתוח קיסרי שכן פתח תעלת הלידה חסום על ידי השליה
שלושת הלידות הקודמות היו רגילות. כרגע אין דמם כבר שלושה שבועות. האם זה עדיין רלוונטי? וגם הדמם היה חלש ונמשך יום בלבד. גם כשהשלייה היא שליית פתח מלאה יש סיכויים שהיא תעלה?
אז ככה, הדודות מחו"ל רוצות לקנות לי מנשא..
מה מומלץ?
מה כדאי לי לבדוק?
יש פה למישהי ביבי ביורן? איך הוא?
תודה 
אני דווקא ממליצה על ארגו ולא על בייבי ביורן
אבל למעשה זה תלוי במה נראה לך שיהיה השימוש במנשא
ביבי ביורן מתאים יותר לתינוקות קטנים, ומתאים רק לנשיאה קדמית עד כמה שהבנתי. אומרים שהוא גם פחות בריא לתינוק, כך שהוא לא מומלץ לנשיאה ממושכת. מצד שני הוא אמור להיות המנשא הכי טוב לגב של ההורה, מה שחשוב למי שסובל מבעיות גב.
ארגו לעומתו מתאים עד גיל 3 בערך, ומתאים גם לנשיאה על הגב ולא רק מקדימה. הוא נותן תמיכה טובה יותר לירכי התינוק, ולכן מתאים גם לנשיאה ממושכת יותר. הוא גם מנצח במבחן יד 2 - כמעט אי אפשר למצוא אותו ביד שתיים, לעומת ביבי ביורן שאפשר בהחלט למצוא ביד שתיים, ואפילו באתר אגורה. (חייבת להודות, אין לי נסיון עם מנשא ארגו, אבל הוא נראה לי ממש נוח, אבל היה יקר מידי בשבילי לקנות. אני בהחלט מקווה שמתישהו אני אוכל להרשות לעצמי.)
מנסיון אישי שלי - לי יש מנשא סיני, והוא פשוט מעולה. מתאים מגיל אפס, ועד גיל 3-4, מתאים גם לנשיאה קדמית וגם לנשיאה אחורית ופשוט מאוד נוח. במנשא שלי (שתפרתי בעצמי) יש גם כיס גדול במיוחד לחפצים, וזה ממש נוח. רק שבוע שעבר שמתי את בן השלוש שלי במנשא לצורך הדגמה לחברה, והופתעתי מכמה שהיה נוח לקחת אותו במנשא
אז אין לי נסיון לא עם ביבי ביורן ולא עם ארגו, אבל מההתרשמות שלי, עם התכנון שלך לנשיאה הוא בעיקר לנשיאה קצרת טווח (גם מבחינת הגיל של התינוק, וגם מבחינת משך הזמן של הנשיאה) אז ביבי ביורן צריך להיות טוב. אבל אם את מתכננת על לקחת את התינוק כל היום על הגב, ולהשתמש במנשא עד לגיל מאוחר למדי, אז כדאי לחפש משהו אחר.
יש חברות מעולות בארץ, שלא ברור לי שפחות טובות מהארגו. הייתרון שבארץ את יכולה לבדוק ואם לא מתאים לך - להחליף.
אם ממש לא מתאים לך ארגו ודומיו - אז עד כמה שני יודעת, עדיף מבחינה בריאותית את מנשא פנטזו על פני בייבי ביורן. פנטזו משווקים בעולם, שווה לבדוק, אולי בחו"ל זה דווקא יותר זול.
ובכלל - בייבי ביורן זה לגיל קטן יחסית, וארגו זה לא לפני 5 חודשים.
אז גם תלוי למה את צריכה את המנשא.
אם לגיל מאוחר דווקא - ולא מתאים לך ארגו ודומיו, בחו"ל מה שנראה לי שווה לקנות זה דווקא את מנשאי הברזלים השווים לטיולים, שעולים בארץ לא פחות מ-800 ש"ח.
בהצלחה בכל מקרה!
1.ארגו דווקא כן מתאים מגיל אפס, עם איזה תוספת שהיא למעשה לא יותר ממין שמיכה
2. לי יש מנשא טיולים כזה עם ברזלים. הוא נהדר ומצויין, ושווה כל שקל שהשקענו בו. אבל הוא נוח בעיקר לטיולים. הוא לא ממש נוח לשימוש יומיומי. בעיקר כי הוא גדול ומסורבל. (ומנשא כזה טוב באמת עולה בסדר גודל של 1500 ש"ח, לא 800...) זה כמובן לא אומר שלא כדאי לקנות אותו. רק צריך לקחת בחשבון. מה שכן, דווקא מנשא כזה כדאי לקנות בארץ, כי מנשאים כאלו מגיעים בדר"כ עם אחריות לכל החיים, וכדאי שתהיה אפשרות לממש אותה.
לגבי מנשא ברזלים - אכן לא מכירה מספיק, ושכנעת אותי שעדיף לקנות בארץ.
לגבי מנשא ארגו - אכן יש תוספת ששכחתי לגביה, את בטוחה שהיא נוחה? נדמה לי שהביקורות עליה לא כל כך טובות, אולי אני ממש טועה. אולי למישהי יש פה ויכולה לספר?
יש שמאוהבים בו , ויש ששונאים אותו . בזמנו עשיתי סקר , ויצא שהיאמו הוא הכי טוב.
אמנם אין לי ארגו אלא יאמו, אבל הם אמורים להיות ממש דומים.
המנשא הזה לוקח בגדול!
כל-כך כיפי, לטיולים, ליומיום, לאסוף את האחים - הכול!
השתמשתי עד שנמאס לי בגיל שנתיים וחצי.
הוא נוח מאד להורה, תומך בגב, והדגמים החדשים שלו הם מבד נוח ומאוורר.
אני לא אוהבת מנשאים (וכנראה גם הילדים שלי מעדיפים עגלה) אבל איתו אני כן הולכת מדי פעם, כשלא חם מידי...
פנטזו מעולה על הגב, וטוב לקטנים. אבל כשגדלים הוא קצת כבד כי
אין תמיכה במותניים, כך הבנתי מחברה טובה שקנתה ומשתמשת.
יאמו מעולה לגדולים יותר, מאז שתינוק מחזיק את עצמו [מ4 חודשים - חצי שנה]
ארגו אותו דבר אבל יש תוספת שעולה עוד כסף וזה מין מתאם שמכניסים ואז
אפשר לשים תינוק מגיל אפס.
בעזה"י
אני הולך עם הבן שלי איתו מגיל 0, ועד עכשיו [הוא בן שנה...].
והוא ממש נוח - היתרון הגדול בו לדעתי הוא נוחות הלבישה.
(דבר ממש חשוב לדעתי - בגלל שאני לוקח אותו איתי מספר פעמים ביום.)
החיסרון הגדול לדעתי -
שהוא לא מתאים לנשיאה אחורית.
וגם עכשיו הוא כבר קצת [או יותר מקצת] קטן לבן שלי.
(וגם מבחינת הנשיאה - אחרי נשיאה ארוכה מאוד הכתפיים שלי מרגישות את זה
[למרות שאני חייב לציין שזה רק מהזמן האחרון, אחרי שהוא גדל].)
חוץ מזה - המליצו לי על יאמו [מנשא ישראלי]
הוא גם מתאים לקדימה וגם לאחורה, ואמרו לי שהוא מתאים גם עד גיל גדול יותר.
[אני בעצמי חושב לבדוק אותו בשביל התנוחת גב...]
בהצלחה
יהודה
יש שם המון מידע על כל סוגי המנשאים, יתרונות, חסרונות והמלצות. נניח הבייבי ביורן הוא מאוד נוח אבל יש שטוענים שתנוחת ה"רגליים המשתלשלות" היא לא טובה לתינוק.
בקיצור- יש המון אופציות למנשאים, והמון צרכים שונים- נשיאת צד, בטן, גב, תינוקות קטנים, כבדים, גודל ההורים , קלות הלבישה וכו'.
שווה שווה שווה לבדוק באתר הנ"ל.
ואם הדודות רוצות לקנות כבר בחו"ל, אז זה קצת מסבך...
ב"ה להחזיקו אליך ולבחוץ.
לי יש מנשא מאוד יקר מחו"ל אבל המרחק של התינוק ממני לא מתכוונן כך שצריך להוסיף שמיכות תמיכה לראש וזה לא מספיק.
האמת שבסוף-חזרתי למנשא הנקשר הישראלי (תינוכיס).בו התינוק גם מתערסל.. אגב,עדיף להמתין לאחר הלידה ולראות כמה באמת שוקל- כי אם קטן מאוד- חלק מהמנשאים מסוכנים.אם גדול מאוד-גם כך כבד מידי לגופך הדואב שלאחר לידה, )
ואם זו בת וקנית כחול ..))
ולו רק בגלל שגם בעלי יסתובב עם המנשא הזה..
בסוף נראלי שאני אלך על הפנטזו, או ארגו. תודה חברות
(הזוי איך הדברים האלו עולים הרבה פחות בחו"ל.. בפערים משמעותיים!)
יש עוד דברים, קטנים יותר ששוה לי לבקש שיקנו לי בחו"ל? אני מרגישה שלא חסר לי כלום ב"ה. אבל מן הסתם יש עוד דברים שיכולים להקל עלי את החיים..
(נ.ב. הוא כבר נולד ב"ה.. וכבר קיבלנו מתנות)
סליחה על חוסר הפטריוטיות... חברות כמו "childrens place" וכד'. מבחינת האיכות ומבחינת העיצוב... בעיקר האיכות.
אין בארץ מכס על ציוד תינוקות, אבל המחירים המוגזמים הם בגלל פערי תיווך.
זאת הסיבה שעגלה של בוגאבו שעולה בארץ 3,500 ש"ח עולה בארה"ב 1,800 ש"ח (בערך)...
בגדי תינוקות, תבקשי בייבי גאפ (baby gap) ואולד נייבי (old navy) הכי טובים בעולם!!
כשנולדה ביתנו הגדולה [היום בת 19 חיילת מתוקה...] קנינו מנשא בטן פשוט ונוח מה שהיה חשוב שיש תמיכה קשיחה ומרופדת לגב התינוק כתפיות נוחות .
אני חייב לומר שהוא עלה ממש לא הרבה [אני לא זוכר כמה אבל זה היה בהתאם ליכולת של אברך וסטודנטית...]
והוא מחכה בע"ה לנכדים כשיבואו בע"ה יתברך ,אחרי ששימש בלי ע"ה 6 ילדים.
לעומת זאת גיסתי קנתה משהו מיוחד ונחשב - אבל הוא כבר לא בעולם הזה.
בס"ד
אוווף
אני עצבנית ללא כל סיבה
וזה מעצבן יותר...
אבל זה כיף להיות בהריון...
או לישון- אותי זה מרגיע
זה אומר שמגיע לך מזל טוב?
אם כן, מזל טוב! בשעה טובה! שיעבור בקלות ובבריאות, ויסתיים עם ילד בריא ושלם!
(ואם לא, שימי את איחוליי בצד לעתיד לבוא...).
הביצה שהתחפשהבסד
ברוך השם, תודה
)אישה רעיהוהחלטתי לקנות את הכוסות הרב פעמיים לאחסון והקפאת חלב של אוונט (קוראים להם via).
מתברר שבאתר "הנקה טובה" הם הכי בזול (באופן ניכר), והם גם מגיעים עם מתאמים לפטמות של אוונט, ככה שהקופסא הופכת להיות הבקבוק כשמפשירים את החלב....
הבעיה היחידה היא שהייתה הפסקה בשיווק שלהם ורק בחודש הבא (שזה עוד כמה ימים) הם חוזרים לשוק. בגלל זה אי אפשר למצוא אותם כיום בפארמים השונים.
לגבי שקיות - לצערנו הם ממש יקרות אבל אם לא אכפת לך להשקיע, אז יש גם בסופר פארם וגם בחנויות לתינוקות כמו בייבי סטאר (שם ראיתי הכי הרבה מגוון).
אבל כן, לכל ילד יש שלב כלשהו שהוא מתחיל לינוק פחות. השאלה היא רק מתי...
בדר"כ איפשהו בין שבועיים לשנתיים 
ואצלי הם ישנים סביב גיל שנה.
הקיבה שלו גדלה ויכולה להכיל יותר חלב שמחזיק ליותר זמן.
לא נשמע שיש לך מה לדאוג, אלא דווקא מה לשמוח
ילד שמבקש לינוק כל שעה וחצי שעתיים זה ילד שמבקש לינוק יחסית הרבה. הממוצע נחשב באזור ה3-4 שעות (מתחילת יניקה לתחילת יניקה)
ובהחלט יתכן גם הפרשים גדולים יותר, אם כי מקובל שתינוק ששוקל פחות מ4 ק"ג צריך להעיר לאוכל כל 4 שעות, אם הוא לא מתעורר בעצמו.
יש לך סיבות נוספות לדאגה?
אם הוא חיוני וסה"כ נראה כרגיל, אז לדעתי אין לך מה לדאוג. יש להם ימים כאלה שהם אוכלים פחות.
אני בשבוע 29 ויש לי כבר כמה ימים התכווצויות של הרחם.
אני יודעת שיש כאלה צירים שהם הכנה לצירים אמיתיים ואני מרגישה שהם באמת מדמים צירי לידה (כלומר הרחם מתקשה וכואב אבל זה לא ברמה של צירים לפני לידה)
פשוט בימים האחרונים והיום עוד יותר - יש לי את ההתכווצויות הללו באופן עקבי, כל חצי שעה בערך.
האם צריך לבדוק את זה או שזה נורמלי? אני לא זוכרת שהיו לי כ"כ הרבה התכווצויות כאלה בהריון הקודם ועוד בשלב מוקדם לפני הלידה.
אני לא רוצה סתם להלחיץ את עצמי..
את אחרי הליכה/מאמץ?
אם זה לא מפסיק ולא עובר בשינוי תנוחה או בשתיה גשי להיבדק!
בשורות טובות! תעדכני..
כיוון שהתחלתי לקחת גלולות לפני שטבלתי הדימום ממש חזר ועשה לי צרות צרורות...
לדעתי אין מניעה לעשות הפסק אם ע"פ ההלכה אתם יכולים להיות מותרים (תלוי אם ילדת בן או בת..)
מה שכן- מומלץ לשאול רב!
גם כי הרבה פעמים הספירה שלאחר הלידה היא "פחותה"- ז"א ספירה אחת ביום בימים ראשון, שלישי, שביעי (תלוי ברב, ובהרגשתך..)
וגם כי רב הוא.. רב, אז הוא יתן לך תשובה הלכתית ולא סתם כי זה מה שנראה לו..
עוד משהו- בלנית אחת אמרה לי שרוה הנשים טובלות בשבוע 5-6 שלאחר הלידה, זה כמובן לא מעיד על כולן (עלי למשל..) אבל זה אומר שהרבה פעמים הדימום נפסק ומתחילים לספור- ואחרי אפילו 6 ימים הוא פתאום חוזר..
בכל מקרה- שיהיה הרבה בהצלחה עם זה ומזל טוב!!
אני ירושלמיתהתורה קבעה שבוע טומאת לידה לבן, ושבועיים טומאת לידה לבת.
לאחר מכן, הדם נחשב ל'דם טוהר' שאינו מטמא, לתקופה של 40 ימים לבן ו80 ימים לבת. לאחר מכן הטומאה היא טומאת נידה רגילה.
בסוף תקופת דם טוהר, האשה היתה עולה לבית המקדש להקריב קורבן תודה, קרבן יולדת.
מאחר ובימינו חמירים בדם טוהר, אין אפשרות לטבול עד שהאשה לא מתנקה לגמרי.
וגם אני מצטרפת להמלצה להמתין קצת... הגוף בהחלט עבר טראומה, פנקי אותו, ותני לו להתאושש!
מדאורתיא, לפני החומרא שקיבלו עליהן בנות ישראל:
אחרי לידת בן יש טומאת לידה שבוע, ואז במשך 33 יום יש חזקה שכל דם הוא דם לידה, שלפני החומרא לא היה מטמא.
אחרי לידת בת יש טומאת לידה במשך שבועיים, אז במשך 66 יום, יש חזקה שכל דם הוא דם לידה וכו'.
טומאת הלידה של שבוע או שבועיים למעשה קיימת גם היום, אלא שבנוסף לה יש לנו (כבר קרוב ל2000 שנה) טומאה על דם הלידה.
לגבי החומרא. לא מדובר בחומרא ש"הרבנים קבעו" כפי שכתבה האנונימית מדובר בחומרא שקיבלו עליהן בנות ישראל, עוד בתקופת המשנה. חומרא זאת קיבלה תוקף הלכתי ע"י רבי יהודה הנשיא, וע"י רבי זירא, בכל הפסיקה לאחר מכן. לחומרא זו תוקף הלכתי חזק מאוד, ככל התורה שבע"פ.
מי שרוצה לקרוא עוד על החומרא מוזמנת לקרוא במאמר כאן
וסתם כדי לשמח, קצת הסתכלות רעיונית על כל הענין הזה של טומאת לידה. הרי לכאורה נראה שיש כן יחס מזלזל משהו לנשים, בכך שאישה אחרי לידת בת טמאה פי שתיים מאשר אחרי לידת בן.
אז בשביל להבין למה זה בעצם כך, צריך קודם להבין מה זו בעצם הטומאה. טומאה מגיעה למעשה במקום שהיתה קדושה שהסתלקה.
כוח חיים זה סוג של קדושה, וכך כשאדם מת הוא מטמא.
אישה שמקבלת וסת - הוסת היא למעשה סיומו של מחזור ביוץ - סיומה של אפשרות פוטנצאלית להביא חיים נוספים לעולם. אז גם לזה יש טומאה.
ולידה? הרי בלידה באמת מגיעים חיים לעולם אז למה יש טומאת לידה? אז באו נסתכל רגע על האישה ההרה. כשהיא בהריון יש לה כפול כוח חיים, גם שלה, גם של העובר, ואחרי הלידה, היא "מפסידה" חלק מכוח החיים שלה, כשהוא יוצא לעולם. אז יש טומאת לידה
אז למה אחרי לידת בת יש טומאת לידה כפולה? זה פשוט מאוד - לנשים יש יותר כוח חיים, כי הן יכולות ללדת. אם כך מי שיולדת בת "מפסידה" יותר כוח חיים ממי שיש לה בן, ולכן גם טומאת הלידה ארוכה יותר.
***ורק להזכיר - אני לא רבנית ובטח שלא פוסקת בבקשה לא לקחת את הדברים שלי הכלה למעשה בשום צורה שהיא!!!***
לפי דעתי שאסורים, אחרי לידה יש המון קשיים טכניים בעיקר בהנקה והעברה מיד ליד (בעיקר של התינוק).
לפי דעתי, כדאי לטבול, זה יקל מאד מבחינה טכנית ובעלך יוכל לעזור לך הרבה יותר.
מבחינת נגיעה וקיום יחסי אישות, למרות הטבילה אתם יכולים להחליט שעד שאת לא מרגישה מוכנה אז גם לא נוגעים (למעט מקרים שזה לצורך טכני) כדי לא להביא להוצאת זרע לבטלה.
אבל תחליטו ביניכם אם זה מתאים לכם.
את ממש ברת מזל, אני הייתי משלמת המון אם זה עוזר ()שזו תהיה הבעיה שלי.
נראה לי שמבחינה בראותית קיום יחסים מותר 3 שבועות אחרי הלידה.
אבל כמובן שההרגשה שלך יודעת יותר טוב אם זה לא מוקדם מידי.
אני לא רב אבל נראה לי שאין בעיה לטבול ולא להיות יחד כיוון שהמקום עוד רגיש מאוד
והוא אפילו יכול להיפצע מזה.. מצוות עונה באה לתת לאשה את מבוקשה כך שאם אינך רוצה (בגלל הכאב וכו'..) אני לא בטוחה שיש בעיה..
בכל מקרה הייתי שואלת רב/ מכון פוע"ה/ בודקת טהרה וכד'..
בהצלחה!
יש אפשרות לשאול באינטרנט דרך אתר כלשהוא?
אני ממליצה לך לנסות.
ותדברי עם רב, יכול להיות שההפסק שעשית נחשב לך, אם הדימום היה מהתפרים- הוא לא מטמא!
ופעם הבאה- ישר לשאול רב!
וכדאי לך גם לשאול מראש רב- אם יש לך תפרים, לפעמים מתירים לא לעשות מוך דחוק, או לוותר על חלק מהבדיקות
כדי שלא תפצעי את עצמך..
ולקחת כדורים של חמוציות. (יש בבית מרקחת של הקופה בהנחה)
שנה שעברה פניתי לבנות בפורום וביקשתי עזרה במציאת שידוך לדוד שלי,
מישהי חזרה אלי עם הצעה, שדוד שלי פסל על סמך תמונה, נורא התביישתי לענות לה,
בדיוק ילדתי בת בכורה, וה"ריגשי" עבד שעות נוספות.
היו לו חברות לא יפות בכלל, והן אלו שעזבו אותו. ככה שבררן גדול על מראה חיצוני, הוא לא, כניראה שהיה משהו שממש הפריע לו.
זו הזדמנות לבקש מאותה גולשת סליחה.
ולפרטים...
רווק, גיל 39, ד"ר לכלכלה ומרצה במכללות ובאוניברסיטה, בעל חוש הומור,
מידות טובות ולב טוב, אכפתי ובעל חוש הומור מפותח, נעים הליכות ובן אדם ממש טוב.
בסיגנון של ריקודי עם ומוזיקה ישראלית, לא מצ'ואיסט בכלל, עוסק הרבה בספורט ושמור טוב,
נראה טוב יחסית לרוב הגברים בגילו שאני מכירה, בהיר, גבוה (1.80) ובלי כרס.
מנטליות אשכנזית מאוד, לא משנה לו מה תהיה העדה של המשודכת.
אוהב מאוד ילדים ורוצה ילדים.
גר ביישוב ליד חיפה. מחפש מישהי אקדמאית,לא בליינית של מועדונים ופאבים, עם ערכים וזיקה למסורת, חשוב לו שלא תהיה בעלת עודף משקל רציני, עם עודף משקל לא גדול הוא יסתדר (ואם לא אני אסדר אותו...) צריכה להיות אסטטית, אבל הוא ממש לא מחפש מלכת יופי, והוא יודע שהוא גם לא ימצא. רווקה או גרושה בלי ילדים. עד גיל 39.
מסורתי, עושה קידוש, מפריד כלים ולא אוכל בשר במסעדות בלי תעודה או בחו"ל, הולך לבית כנסת בשבתות ובחגים, מחפש מישהי שלא שומרת שבת, כפי שהוא לא שומר שבת, אבל שלא תהיה אנטי מסורת.
דוד שלי הוא בן אדם נהדר עם לב ענקי, ואני אוהבת אותו אהבת נפש, למרות שיש אנשים שכבר הרימו ידיים , אני מאמינה שבע"ה הוא יתחתן ויקים משפחה. אודה לכן אם תנסו לעזור.
אני כותבת מאנונימי כי אם אתחיל את הפרוייקט הזה, ישר ידעו מי עומדת מאחורי הניק,
ואני לא רוצה שזה יקרה...
קראתי פעם כתבה, על תושבי שכונה שהקימו לעצמם מכולת קאופרטיבית
ללא מטרת רווח, הם ניהלו את החנות, הזמינו מוצרים ומכרו בעצמם, כדי לחסוך בעלויות.
ועלה לי רעיון, אני שואלת כדי לבדוק את דעתכן, אם לרעיון כזה יש צ'אנס להצליח...
והנה, לעניין,
להתארגן מינימום 50 אימהות, שכולן גרות באיזור ספציפי( ערים סמוכות, מועצה אזורית אחת, מושבים סמוכים וכ'ו..), אחרת זה לא כדאי, שיהיו חברות ב"אגודה", אפשרי שלאגודה יהיו כמה איזורים ובכל איזור יהיו מינימום 50 אימהות.
כל אחת תתנדב בתורה, לפני חגים, תחילת הלימודים אחת לזמן שייקבע (פעם בשלושה חודשים, לדוגמה בלבד)
לסוע לדרום ת"א איפה שיושבים הסיטונאים ולערך קנייה סיטונאית מרוכזת של ביגוד בסיסי (כדי שלא יהיה מקום יותר מידי לבעיות שנובעות מטעם אישי או בילבולים בהזמנה) הלבשה אישית בסיסית וטקסטיל לבית, לילדים, תינוקות אמהות ואבות. המתנדבת תשלם כמובן מחיר סיטונאי נמוך בהרבה מהעלות של זה בחנות "רגילה", ואם יהיו איזורים נוספים, יגיעו לפי תור לחנויות מהאיזורים האחרים לקחת את הפריטים המסויימים בקנייה שמיועדים לאיזור שלהן. (ומדוע שלא תהיה קנייה עצמאית לכל איזור? כי אם מישהי אחת קונה הכל, המחיר שהסיטונאי נותן הוא יותר נמוך.)
הפרסום לאגודה והפנייה להצטרף יערכו על לוחות מודעות בריכוזים ויישובים דתיים, מוסדות חינוך (מיסודי ועד על יסודי, מוסדות תורניים ומוסדות אקדמיים) עלוני שבת (במידה ויעתרו לפרסם בחינם, לא מוציאים כסף על פירסום) פייסבוק ופורומים וכל רעיון יתקבל בברכה.
את הקאופרטיב יתפעלו החברות בו בהתנדבות, לפי תורנויות קבועות, וגם הילדים שמתאימים בגיל יעזרו בחופשים מטעמי חינוך לעזרה. אם יהיה מספר גדול (מעל 50) של אמהות בכל איזור, לא ייפול נטל רב על כל אם.
יש מצב לרעיון כזה להצליח?
אצלנו בשכונה יש משהו כזה ואנחנו לא מצטרפים.
מוכרים אצלנו מצרכי אוכל יבשים.
אנחנו גרים בעיר כך שיש סופר לא רחוק מאיתנו. אם היו מוכרים מוצרים שצריך אותם יותר בשוטף כמו לחם, חלב, ירקות אז זה היה שווה. (הוא ממש מתחת לבית שלנו)
לגבי בגדים- בגדי תינוקות וילדים בסיסיים נשמע לי רעיון טוב, השאלה כמה היינו חוסכים ע"י ההצטרפות.
אם לא היה הפרש כלכלי משמעותי- לא הייתי רוצה. נכון שיש בזה אידיאל חשוב וחיבור בין הקהילה אבל עדיין לא הייתי רוצה את המחוייבות הזאת. (אצלנו יש דמי מנוי מדי חודש + התנדבות)
נראה לי ביישובים יש יותר היענות לדברים כאלה..
כי גם בפרטי לבוש בסיסיים יש העדפות. וגם, כי בטוח כשהיה מגיע התור שלי לא היה לי זמן ללכת ולטפל בכל זה. אני מכירה את עצמי...
אני אמורה להתחיל חודש שמיני השבוע.
לא הייתי אצל רופא נשים מאז שקיבלתי ממנו הפניה לבדיקת סכרת הריון וסקירת מערכות.
גם הבדיקת סכרת וגם הסקירת מערכות יצאו תקינות לחלוטין,
אז לא הלכתי לרופא שוב.
בזמן הזה כן הייתי פעמיים במעקב אחות, והכל תקין.
בקיצור, השאלה היא- למתי אני צריכה לקבוע אליו תור? אני זוכרת שבערך עכשיו עושים הערכת משקל, נכון?
לפני זה המצג מאוד לא אמין.
אפשר להוסיף חלב שקורר במקרר לחלב שהוקפא, כל עוד הכמות שהוספה קטנה מכמות החלב הקפוא הקיימת על מנת למנוע הפשרת החלב.
עדיף לאחסן את החלב השאוב בכמיות קטנות המתאימות להאכלה אחת על מנת לצמצם את הבזבוז.
יש לשים על הכלי מדבקה עם תאריך שבו הוצא החלב.
לא יאומן שאני אחרי...
גם סוף סוף חזרנו הביתה מההורים.. אז מקווה שאספיק לסיים את כל הסיפור.
רקע: לידה ראשונה קיסרית,שבוע 42, כי הלידה נתקעה ולא התקדמה אחרי 4 שעות של פתיחה מלאה.
אז בעצם הלידה הזאת מתחילה שבוע וחצי לפני שהיא קרתה באמת, היה נראה לי שהיתה ירידת מים.
סתם ככה בבוקר, כשאמא שלי בדרך אלי לביקור, אני מתקשרת אומרת לה בלחץ של לא יודעת מה עושים עכשיו פתאום, "תקשיבי, אל תגידי כלום נראה לי שיש לי ירידת מים."
שתיקה. טוב, אני מגיעה.
אני כולי בהלם, מה הקשר עכשיו? אני עוד ב38+, ואין צירים אין כלום!
ומה שחסר לי זה ירידת מים אמיתית בלי צירים, אחרי עבר של ניתוח..
קיצור עבר עלינו יום מתיש, לא צירים, בערב נסענו לבי"ח לבדוק, בדרך אני בוכה, שעוד יאשפזו אותי עד שאלד, ומה יעשו, אין זירוז אחרי ניתוח, וכו' וכו'.. סרטים.
טוב מגיעים.
מוניטור מעולה, פתיחה 2.5, מחיקה 70%.
את לא בלידה. יש!! הייתי מאושרת,
"טוב אז אני הולכת??" אומרים לי קודם בדיקת רופא.
עברתי את הבדיקות הכי שנואות של בדיקת צוואר רחם, שוב בדחקת פתיחה, אולטר' והביתה, בשמחה וששון!
כלומר להורים.
כל השבת הרגשתי שאני יולדת עוד שניה, כבדות בטרוף, לחצים למטה, הרגשתי שהתינוק מבריג את עצמו שם, ועוד שניה הוא בחוץ..
אכשהו עברו עוד יומיים, אני מתחילה להתחרפן, ןלחרפן את כל משפחתי.
החלטנו לחזור הביתה באמצע השבוע.
ואז מיום רביעי יש לי כאבים, מתחת לבטן, בגב, לא נוראים, אבל קיימים.
יכולתי להתעלם מהם, אבל הם היו. מה שחרפן אותי עוד יותר, נו מתי כבר???????
מתי תגיע הלידה הזאת??
יום שישי נוסעים להורים,
אבא שלי רואה אותי, ואומר, כדי שתלכו לבדוק אם זה התקדם, כי את בטוח תלדי השבת,
בהתייעצות עם יפעת היקרה, לא הלכנו לבדוק, לא רציתי להגיע סתם לבי"ח,
ולתת להם סיבה להתערב.
טוב אני מתעוררת שבת בוקר, ו................... עוד לא ילדתי!!
איזה תסכול עמוק!
די אני כבר משוגעת, נמאס לי, נמאס!
מגיעה אלי דולה, מנסה להסביר לי דברים ולעזור, היא אומרת לי שהראש של התינוק, כשהוא לוחץ למטה, יכול בעצמו לגרום לפתיחה.
תאמת, היתה לי הרגשה פנימית שזה קורה, אבל אמרתי אני מחכה.
ראשון בוקר- מעקב הריון עודף. הכל בסדר, הרופא אומר שכדאי בדיקה פנימית. אמרתי לא תודה. כשאני יודעת שבטח יש לי איזה פתיחה 4 כבר. ככה הרגשתי..
ראשון בערב, צירונים כאלו כל 10 דקות למשך כמה שניות. אמרתי יאלה לא רציני, הולכת לישון כשהפעם אני בטוחה! שאתעורר מצירים.
בוקר.יום שני. אני עוד כאן. אבל בלילה ירד חלק מהפקק הרירי. טוב מתקדם משהו,
אני יוצאת לטיול בבוקר להירגע. חוזרת. "ואי מעניין ההליכה הזאת לא עשתה לי צירים."
אני מרגישה ששם למטה הכל טעון.
אני מרגישה תתינוק בתחתונים כמעט.
טוב החלטנו ללכת לקניון עם הילד, לבקר תסבתא, קבר רחל, יש לי צירים מידי פעם, התקשות של הבטן, אבל לא כאבים חזקים ולא סדיר.
שני ערב. אני מרגישה משהו שונה, אני נהית עצובה, ולארוצה ללדת פתאום, יש צירים מידי פעם, אבל לא סדיר בכלל, משהו כמו פעם בשעה, 45 דקות.
ואני עדיין מתחרפנת מזה שאני עוד בהריון.
אבל פחות, כבר הרגשתי שמשהו יקרה.
1 בלילה אני מתעוררת.
מרגישה כאב שגורם לי לקפוץ מהמיטה, קוראת לבעלי, לא מנסה אפילו לדבר בשקט שהילד לא יתעורר, הוא קם.
זה היה הכאב הנורא והאיום ביותר שחשתי בחיי, אני מטפסת עליו, לא יודעת מה לעשות עם עצמי, ואני אומרת לו "אני הולכת למות, אני הולכת למות".
בחיים לא חשבתי שאני אתבאטא ככה. לא על כאב.
אני רצה לשירותים, חייבת לשירותים, לא יכולה לשבת הכאב הזה מזעזע מה אני עושה עם עצמי???
רצה למקלחת, קוראת לו לבוא, זה טיפה מקל, ואני חייבת לשירותים!
אמא שלי מתעוררת, מבוהלת, ואומרת לי תצאי מהמקלחת נלך לבי"ח!!
אני :"לא! זה ממש כואב אני לא יכולה לצאת!"
אכשהו, לא יודעת איך, יצאתי משם. מהר לצאת לאוטו.
אבא שלי מבוהל מוות,"מה יש לך צירים?"
היה לי כוח לענות לו "לא, אני סתם צועקת."
טוב, אני לא יכולה לצאת לא יכולה ללכת הכאבים איומים, גהינום מש. איך אני אצא בלי לצעוק במדרגות?
אבא שלי אומר, כנסו אני מזמין אמבולנס.
טוב נכנסנו, אמא שלי בינתיים, הלכה להתעליף במרפסת,
לא עמדה בזה, ואני רק מחזיקה בבעלי וצועקת, כך מסתבר שצעקתי.
מדא מגיע תוך 3 דקות ממש. הם מגיעים כבר עם כפפות,
אני שואלת אותם, תוך שאני יודעת שאני עושה מעצמי צחוק גמור, של בורים,
"יש לכם אפידורל?" יודעת שלא, אבל הייתי חייבת לשאול.
אני עוד על בעלי, ולוחצת בכל ציר.
טוב חייבים, יורדת למטה נשענת על בעלי והאיש מדא, 3 קומות!
אכשהו מגיעים לאמבולנס, בינתיים היו צירים כל 2 דקות נוראיים!!
עולים לאמבולנס, שם אני מתתחילה פשוט, לצרוח!
צרחתי כל הדרך לבית חולים, ואני רק לוחצת ולוחצת, בעלי לא היה ליידי, אז תפסתי את האיש מדא האומלל, מה לעשות, לא היה לי מה לעשות עם הכאב הזה.
ציר כל 45 שניות למשך דקה.
מגיעים לבית חולים, מיילדת פותחת, עם עריסת תינוק ושואלת: נו ילדתם?
איזה ילדנו רציתי לאמר לה.. ידעתי שזה לא ייגמר מהר, ממש הרגשתי,
אכשהו מגיעים לחדר לידה עוברים למיטה, ואני ממשיכה לצרוח, כאבים איומים!
לא אלאה אתכם, אבל הייתי מאושרת, כהמיילדת אמרה לי הוא ב+2
יש!! הוא עבר תספינות האלו, לא יהיה ניתוח!
עוד היה מוקדם לשמוח, לחצתי שעתיים ומשהו!
והבחור לא יוצא! ואני צורחת, ואין לי כוח!
בלי אפידורל בלי כלום, והסיוט הזה לא נגמר!
ואני העיקר רציתי לעבור את כל התהליך בבית, להביע מוכנה וללדת בלי אפידורל,
ואני חושבת, מה חשבתי לעצמי ללדת בלי אפידורל מה מה???
בסוף באה הרופאה, טוב נעשה וואקום.
אני חושבת יאלה וואקום שיגמר הסיוט!
עוד לפני כן המיילדת שאלה: "רוצה מראה לראות אותו, להרגיש את השיער?
ואני לא לא, עזבי..
נתנו לי קצת גז צחוק, שכמובן היה בדיחה גרוע, אבל בין הצירים, זה עזר לי להירגע.
טוב הרופאה באה לעשות וואקום, כמובן חותכת ואומרת לי תדחפי, אני לא יכולה לבד,
אני לוחצת, היא אומרת לי הראש בחוץ עוד פעם אחת, והוא בחוץ עלי, כולו סגול,
וואי הוא היה די גדול חשבתי לעצמי.
טוב הכאבים נגמרו. שיו.
אמא שלי סוף סוף מעיזה להיכנס לחדר. טוב, השליה צריכה לצאת, כל פעם שנוגעים לי בבטן אני מעיפה אותם, די כאב לי מספיק!
שליה יוצאת ב"ה, בודקים, חוששים אולי נשאר משהו פיצי..
עכשיו צריך לתפור את הכל שם.
תפרו לי תצורה, אבל לפחות היא נתנה לי זריקת הרדמה מקומית..
הרדמה היחידה בלידה הזאת.
אבדתי ליטר דם, אז הרופאה הכניסה לי בד לנרתיק ליצור לחץ שיפסיק הדימום.
היא חוזרת אחרי כמה זמן, אני בינתיים נרגעת, היא רואה שהדימום ממשיך.
שיט! חשבתי לעצמי מה עכשיו??
טוב היא חייבת לבדוק, אולי לתפור שוב..
היא בודקת, זה כאבים מטורפים!
היא מציעה לרדת לחדר ניתוח להרדמה מלאה כדי לבדוק טוב מה הולך שם.
אמרתי לא וניסיתי לסבול תכאב.
היא לא ראתה כלום, שמה עוד בד, ואמרה שאם עוד חצי שעה זה ממשיך, צריך לסקור תרחם.
זה אומר הרדמה מלאה בחדר ניתוח וה' ישמור מה עוד...
התחלתי להתפלל, אמא שלי גם....
בה הדימום הפסיק, המיילדת מאושרת בשבילי, סוף סוף נחת היא אומרת..
טוב אני שם עוד כמה שעות.
המוגלובין שלי ירד ב-2 גרם, ומראש לא באתי עם הרבה.
אכלתי תצמי שלא לקחתי מספיק ברזל!
מגיעים למחלקה, אני לא יכולה לזוז, עם קטטר, הבד המציק הזה בנרתיק, ובעיקר מסוייטת ממשעברתי.
וואי, היה נורא. נורא.
בקיצור, יצא ארוך אז לא אמשיך עוד הרבה, רק שההתאוששות לא היתה קלה, כמו אחרי ניתוח.
כאב לי מהתפרים והחתך, ולא יכולתי לקום ההמוגלובין ירד ל7.4 ואז 6.8.
כל פעם שהתיישבתי, התעלפתי.
והאחיות ניסו לגרום לי לשבת ולקום, לא הבנתי אותם, אין לי דם מה אתם מצ]פים??
קיצור, נתנו לי דם, לא היה ברירה.
גם זה עבר עם פחדים מה זה יעשה לי, אבל בשלום ישתבח שמו!
אחרי זה התחלתי להתאושש וללכת!
זה היה אושר שאני יכולה ללכת לשירותים. ואז אפילו לתינוקייה.
ומשם.. רק התקדמתי ב"ה.
בקיצור בנות, היה לי נס גלוי, שהכל עבר בשלום, התינוק בריא וגם אני,
שמיחה לחזור אליכם,
ותודה ליפעת שעזרה לי בייעוץ בטלפון.
ממש חי ותוסס! את יודעת לספר, את
צחקתי, נלחצתי, דאגתי, קראתי מהר כדי לראות מה קורה- ממש ילדתי איתך
(והכי אהבתי את "בעלי לא היה ליידי, אז תפסתי את האיש מדא האומלל" )
ולגבי הצרחות- אח, הזכיר לי את הלידה (השניה) שלי ואת אובדן השפיות לקראת הסוף... מי שלא עובר את זה, לא יכול להבין...
ברוך ה' שחזרת אלינו בשלום, ועם תינוק מתוק ובריא.
מזל טוב!
תחשבי שהייתי בסוף הזה 3 שעות..
3 שעות!
והאיש מדא באמת היה אומלל!תפסתי לו תחולצה הוא לא יכל לשבת ישר,
באמצע הוא עוד ניסה להתיישר קצת שאעזוב אותו אבל לא הלך לו..
הוא אומר לי תכף מגיעים, צרחתי לו אתם בכלל לא עוזרים לי, מה אני צריכה אתכם..
באמת אא להבין מי שלא עובר, בלידה הראשונה הייתי בסוף עם אפידורל,
אז זה עוד היה בהדרגה לא כמו כאן,
להתעורר עם צירי לחץ..
ב"ה שהכל עבר בשלום,
כתבת מקסים.
מאחלת לך גידול נעים, אושר ובריאות!!
לא פשוט להתעורר ישר לצירי לחץ.
זה רק מראה כמה כל הצירים שהיו לפני קידמו אותך,והכינו אותך.
כמה הוא נולד?
את נהדרת,ויב"ק היי 
שתזכו לגדלו בנחת,בריאות ושמחה.. שפע של חלב.
התאאוששות קלה ומהירה.
נולד 3.800 לכן היה לי קשה כנראה..
יפעת זה היה כזה מהר, שהתחרטתי שלא עשיתי בדיקה יום קודם. וידעתי שאני בפתיחה מכובדת.
תאמת זה בגלל שלא רציתי ללדת עם אפידורל.. ככה שבכל מקרה לא הייתי לוקחת
אז זה לא היה משנה את המצב בסוף...
הפעם הבאה... בעז"ה.... כשהיא תהיה.. אפידורל בפתיחה 2!
אם אספיק להגיע בזמן..
יוקטנהמזל טוב, גיבורה !!.
מצדיעה לך!!
ומאחלת לך לידות קלות יותר ושמחות!
ממש עשית לי חשק לכתוב גם את שלי...
בעזר ד' השבוע שהיה לי כמה שעות של רוגע מהפשוש..
אם היא רגועה מטבעה, אני מניחה שזה לא יחסר לכן - והרווחתן
במקרה שלנו, הילד היה מאווווד לא רגוע, ולא היה מוכן לקחת מוצץ.... אז היה קשה נורא... ועכשיו עם הבת אני משתדלת להתעקש יותר... מפחדת שיקרה אותו הדבר.. (:
מתרגלים.
אצלי אף אחד לא הסכים לקחת מוצץ ולעיתים מלאתי את הפונקציה הזו.
לפחות את מרוויחה שאין לך תהליך גמילה.
שאם משהי התחילה עם סרזט והוא טוב לה, אין בעיה להמשיך איתו אחרי הנקה.
יכול להיות שזה מוריד מעט מהיעילות אבל מעט, נראה לי שקראתי/ שמעתי את זה.
בכל מקרה, היעילות נשארת גבוהה.
אני המשכתי לקחת סרזט אחרי הנקה ודווקא אז לא היו לי כתמים יותר, המצב-רוח השתפר וכו'...
ברגע שהפסקתי להניק התחילו כתמים אוסרים שהתמשכו שבועיים עד שהלכתי לרופאה והחליפה לי לגלולה משולבת. אומרים שהיעילות אותה יעילות אבל בכדי למנוע עוגמת נפש- תבקשי מהרופאה מרשם חדש כדי שלא תצטרכי לדמם הרבה זמן...
אני ניסיתי את כל סוגי המוצצים כמעט, ובסוף היא לוקחת אצבע... (בת 4 חודשים)
אם היא נרגעת בעזרת משהו אחר (ולא הנקה) אז זה אפשרי, אם לא הייתי מתעקשת איתה...
אצלי היא לקחה קצת (אולי שבועיים) את המוצץ גומי המגעיל (של פעם). תנסי.
ובקשר לסרזט - אני לא יודעת...
מוצץ גומי כמו של פעם, רצוי של חברה כמו "טוליפ" (אין רעלים בחברה הזאת, יש בסופר פארם בקופסאת קרטון 3 ב14 נדמה לי, וברמי לוי אריזה של 3 ב10 ש"ח ) הוא מעולה!!! חשוב שהמוצץ יהיה בצורה עגולה ולא "אורטודנטי", בדר"כ סרבני המוצצים אוהבים עגול...
לנו הייתה אותה הבעיה, היא לא הסכימה למוצצי אוונט ומאמ מסיליקון שצריך לקחת משכנתא בשבילם, וכשניסינו את הגומי היא לקחה אותם בשמחה רבה. עד היום היא נהנת מהם והיא כבר בת מעל שנה.
ממש לא אכפת לי שהם לא יפים ועדכניים, הקטנה נרגעת ושמחה, וזה מה שחשוב .
אם חשוב לך צורה מעוצבת ועדכנית, בניו-פארם יש מוצצים של "טומי-טיפי" מגומי בצורה עגולה, רק יותר מעוצב ויפה ועולה פי 3. אצלי היא לקחה גם אותם ולא הבדילה ביניהם לבין ה"מכוערים".
