פורום הריון ולידה (עמוד 5211)

וההוראות שלהם זה שבין 4 ל- 6 חודשים לתת טעימות (2 כפיות ליום) של כל מיני מאכלים כדי למנוע רגישויות בהמשך כמו סולת, דג, ביצה וטחינה..

עדיין לא ניסיתי..

חצי שנה עוף דגים וכו'..

מגיל 9 ח' מוצרי חלב.

קודם- מזל טוב!!!

לעניות דעתי... בגיל הזה אין עדיין מקום של "הצבת גבולות" ובאמת כל פעם שהיא בוכה זה לא פינוק אלא צורך ממשי,  לרוב צריך להציע לה לאכול כי זו הסיבה העיקרית לבכי בגיל הזה (אח"כ זה יכוליות גזים, טיטול רטוב, או סתם רצון לחום ולמגע אם והשריית ביטחון שנחוצים להם כ"כ לאחר היציאה הזאת אל העולם...) .

כמו כן, יכול להיות שהיא עדיין רעבה מסיבות שונות, אולי מיעוט חלב וכו צריך לעקוב אחר המשקל, או תנסי לשאוב כדי לראות כמה יש לך.. 

כל הכבוד לך!! ובהצלחה!!!!

אם הייתי מסיקה כמה יש לי לפי שאיבה... הבונבון שלי כבר מזמן לא היה יונק (אני מאלה שפשוט לא מצליחות לשחרר למשאבה).

כיוון שהוא כן יונק, בגיל חצי שנה עם יופי של פולקעס בלי עין הרע, כנראה שזה לא מבחן כ"כ טוב...

זה שצריך לעקוב אחרי המשקל זה נכון, תמיד. לגבי כל תינוק. בשביל זה הולכים לטיפת חלב.

אני בגדול חושבת כמו ג26.

אין פינוק בגיל הזה או הצבת גבול.

לומדים להכיר אחת את השניה.

מאחלת לך בע"ה שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה.

שפע של חלב!

מחכה לקרוא את סיפור הלידה.

2800

גם אם ישנה לילה שלם את צריכה לקום ולהניק כל 3 שעות.

וכל שעתיים בגילה הקטן זה תקין,גם שלי יונקים ככה והם נולדים 4 קילו.

לבת שלך יש משימה להכפיל את משקלה תוך חצי שנה, זו משימה נכבדה שהיא תצטרך להשקיע בה הרבה מאוד (אני רק חושבת אם אני הייתי צריכה להכפיל את משקלי תוך חצי שנה... בררר...) - וכן, גם לך מזומנת השקעה בעניין

כל שעתיים זה נורמלי לגמרי, אין שום סיבה לחשוש לחוסר חלב, וודאי שלא לשאוב בגיל הזה (לא מומלץ מהרבה סיבות).

יעזור לך ללמוד להניק בשכיבה. יש מי שיכולה ללמד אותך בסביבתך?

מעכשיו רוב הסיכויים שאין כזה דבר שנת לילה רציפה...

את צודקת, זה מתיש.

אם הזמן היא תגדל והסדר יום שלה יסתדר עם שלך, והיא תישן יותר שעות בלילה מאשר במהלך  היום.

בגלל זה מותר לנו "להאשים" אותו תמיד...

היה לי כך כל התשעה חודשים... וגם ביום הלידה..

אגב, אם יהיה לך כך בלידה, אז הם מוותרים על חוקן.

ככה,יציאות רכות ואפילו שילשולים.

נראה לי עדיף על פני עצירות.

אם אין ריח, קצב וסימני זיהום אחרים, זה בסדר. יכול להיות בגלל עצבים, או בגלל תזונה/תוספי תזונה או בגלל שינויים הורמונליים שאת עוברת באופן טבעי.

הרגעתם אותי!

בדר"כ 3 ח' לפני כניסה להריון,ובשליש הראשון של ההריון

ניתן לקחת מרגע שאת בהריון.

אין לקחת חומצה פולית ללא הוספת קומפלקס ויטמיני B לתקופה יותר מ-3-4 חודשים. לאחר מכן חובה לקחת במקביל גם קומפלקס ויטמיני B, אחרת יחומצה פולית יכולה לגרום נזק.

נראה לי שממשיכים לקבל, אבל בתדירות פחותה יותר. ככה היה אצלי, בכל אופן.

קיבלתי לראשונה חודשיים לאחר לידה,

לאחר חודש עוד פעם. אחר כך היתה הפסקה של חצי שנה.

לאחר מכן גם משהו לא קבוע.

בשתי הלידות הבאות לא קיבלתי, אלא רק אחרי שעברה שנה+ (הנקתי מלא את שלושת הילדים) 

אני מקבלת כמו שעון בנתיים..

אבל בפעם הראשונה שקיבלתי אמא שלי אמרה שהיא היתה מקבלת פעם אחת אחרי הלידה וזהו שנתיים היתה שוכחת מהכל...

קודם כל כמו בהרבה דברים בחיים - אם היא לא בלחץ אז גם אתה יכול להירגע

פיתרון פשוט הוא לקבוע תור לרופא נשים שיעשה אולטרסאונד. גם היא לא מרגישה תנועות עובר , זה דבר שרואים באולטרסאונד פשוט.

חוץ מזה תמיד אפשר לנסות לשכב במנוחה או על צד שמאל ולאכול משהו מתוק עם קצת סבלנות בעה אין מצב שבשבוע כזה לא תרגישו ואפילו תבחינו באיזושהי תנועה

בהצלחה ובשורותץ טובות

אני מבינה את הדאגה שלך אבל אתה חייב להבין שזה לא עושה טוב לאף אחד.

לא לך ובטח שלא לאשתך ולעובר. איך אתה רוצה שהיא תשתף אותך בתחושות שלה ובהרגשה אם מכל דבר קטן אתה חופר שולח אותה לרופא.

רוב ההריונות ב"ה עוברים בסדר וצריך גם לסמוך קצת על ה'. הריון זה גם הרבה אימון לסבלנות.

מן הסתם היא עשתה בדיקות כלשהן. אי אפשר לרוץ כל שניה לרופא.

וגם- אם היא היתה בשבוע מאד מתקדם והפסיקה להרגיש תנועות אחרי שהיו היה מה לרוץ להבדק ולבצע כל מני פרוצדורות רפואיות אם צריך. אבל בשלב הזה אין הרבה מה לעשות חוץ מלהמתין.

כאב בצד זה מציק אבל הרבה קורה לפעמים. הרחם מתחילה ללחוץ על הצלעות. לפעמים גם יכול להיות הצטברות של "גזים" במעי.

פשוט תתמוך בה. תשתתף בצערה על הקשיים והכאבים, תגיד לה שאתה אוהב אותה ומעריך את זה שהיא 'סובלת' בשביל העובר של שניכם. תאמין לי זה הרבה יותר טוב מכל הלחץ.

שלום לך אב יקר ותומך!

מעקב תנועות מתחיל בין שבוע 25-28

אם אשתך מעט מלאה או שיש לה שיליה קידמית יש מצב שהיא תרגיש תנועות בשלב מאוחר יותר.

ואם היא לא לחוצה בדר"כ אני סומכת על האינטואיציה הנשית והאימהית.

ואתה צריך לעודד אותה ולתמוך בה.

יכול להיות שהיא מרגישה תנועות ולא יודעת באמת שזה זה,לפעמיים חושבים שזה סתם רעשים בבטן או אי נוחות כמו גזים.

בשלב מאוחר יותר כשלא מרגישים כדאי לשכב על צד שמאל לאכול מתוק להזיז מעט את הבטן ולדבר עם העובר שיזוז.

כל הכבוד על הדאגה..מאחלת לכם בע"ה המשך הריון קל,ארוך ומשעמם..ושבסופו תצאו בידיים מלאות!

אני בהיריון ראשון הרגשתי רק בשבוע 24-25...

כמו שאמרו לפני, עם שיליה קדמית מרגישים יותר מאוחר (במידה וזה מה שיש באמת), וגם היריון ראשון לא תמיד יודעים מה להרגיש...

בהצלחה וברוגע

להרגיש, יש לזה טיפה תחושה של פעולות מעיים

במקום להיות לחוץ- תתפלל

לאיזו תרפיה, כדי שתשחרר לחצים. האמת, נראה לי שאשתך לא מתרגשת מכל העניין, כי מישהו בבית צריך לאזן את מדד הלחץ.... כך שיכול להיות שאפילו אם רק תראה לה שאתה רגוע, היא תתחיל לחשוב בעצמה על דברים שצרירך לדאוג להם.

עוד עצה בשבילך זה להתפלל, זה הדבר היחיד הטוב שיכול לצמוח מדאגות (מניסיון של המון דאגות שמלוות אותי).

אשתך לא "צריכה" שום דבר. אין שתי נשים זהות וכל אחת מרגישה מתי שהיא מרגישה. ומה שחשוב - אין לזה שום קשר לריאות התינוק שנולד בסוף!

אבל אם אתם דואגים - גשו לעשות מוניטור, תוודעו שהכול בסדר.

בכלל, בתור עצה: אף פעם אל תהססו לעשות זאת בכל חשש קל שבקלים, ובמיוחד כשמדובר בתופעות מדאיגות כמו ריבוי/חוסר תנוע, הרגשה שירדו מים וכו'.

עדיף שבמיון ייחייחסו אליכם כאל מטרד מאשר שיקרה משהו לא טוב, ח"ו.

הייתה לי מטופלת, שהרגישה שיורדים לה מים, אבל לא היתה בטוחה. אז היא המתינה. ואחר-כך נראה לה, שכבר לא יורדים, אז החליטה שגם מה שהיה - לא היו ירידת מים. ואחר-כך הרגישה שאין תנועות, אבל הרגישה כנראה לא מיד ומה שבטוח - הגיבה לא מייד. אחרי שיום שלם לא הרגישה תנועות היא התקשרה לשאול... בקיצור, הסוף לא היה טוב, לצערי: ילדו אותה, יצא תינוקת מקסימה למראה, אך ללא רוח חיים - וכל זה בגלל שהיה לה "לו נוח" לפנות למיון יולדות "סתם."

אין "סתם"! כל חשש - זה סיבה טובה מאד! מדובר בתינוק שלכם!

אני רוצה (א) לעודד אותך, לפי מה שכתבת את מצליחה לשאוב 160 כל יום, זה ממש לא מעט עבור פגית, ו(ב) לשאול אותך מאיפה את ואיפה התינוקת מאושפזת? אם את מהאזור שלי במקרה הייתי רוצה לתרום לך חלב. אפשר באישי.

רק בריאות.

זה הדבר הכי חשוב בשאיבה במקום הנקה....

בקשר לתרומת חלב יש לי כ20 שקיות חלב מוקפאות מפוצצות מהימים של הגודש..

אבל לפגית לא מסכימים לתת חלב מוקפא רק חלב "טרי" ורק ל48 שעות מהשאיבה

אם היה אפשר קפוא היה לי מעולה..

לכן אני צריכה לחשוב איך להגביר אותו..

אני משתמשת במשאבת מדלה היא נקראת לקטינה אמרו לי שהיא מאד טובה..

אני לא מבינה לאן נעלם החלב.. בהתחלה היה לי הרבה מאד..

לבינתתים זה מספיק לפגית שלי כל יום אני שואבת  בשביל מחר..

 אבל למשל בשבת היה לי רק ליום אחד.. ובשבת היא קיבלה מטרנה...

ומה יהיה בשבועות זה כמה ימים.. לכן אני מחפשת דרכים להרבות אותו..

זה קורה כששואבים ולא מיניקים...

תשאבי מול הבת שלך,או תריחי בגד שלה..

נסי להכניס עוד שאיבה..

בהצלחה! כל הכבוד לך כמה כוחות,מעריצה אותך 

הבן שלי נולד בשבוע 27 והצלחתי למשוך את ההנקהה (החלקית) עד גיל 8 חודשים שהוא הפסיק מרצונו.

ניסיתי הכל כדורי חילבה, מרווה, ושקדים.

צריך לאכול טוב טוב ,לשתות המון וכמובן לנוחץ.

בהצלחה!!! ותדעי שאין עלייך בעולם

הבנתי שזה משהו שחיוני לפג עצמו, ומן הסתם יכול לתרום גם לייצור החלב שלך.

אם לא נותנים לך - תתעקשי על זה. יש בתי חולים בכל רחבי העולם שבהם זאת ממש חובה של ההורים לבקר את הפגים ולשאת אותם על גופם למשך כמה זמן.

תבדקי עם יועצת הנקה אם יש איזה מצב שאת מנסה להצמיד אותה לשד שלך ולתת לה למצוץ. גם אם היא לא באמת תוציא משהו. זה גם יכול לעודד ייצור חלב.

ועוד משהו חשוב - זה לישון ולאכול טוב. למרות המצב המסובך...

ב"הצלחה גדולה! שהקב"ה ישלח לכם המון כוחות ולילדה המון אנרגיה ומזון של אמא כדי לצמוח ולהתפתח על הצד הטוב ביותר!

אי אפשר להרים אותה היא מתחת למשקל קילו..  (שוקלת 810 )  כך שאין בכלל מה לדבר לגבי לנסות לינוק או משהו דומה..

בקשר למוטיליום מישהי ניסתה וראתה שזה באמת עוזר? אמרו לי על החילבה גם ובמציאות אני רואה שזה לא עוזר לי בכלל..

בשניידר מסכימים על חלב מוקפא? זה בדוק?\\

אצלנו אין מה לדבר על זה השאלה שלי זה למה? עדיף מטרנה מאשר חלב מוקפא?

דברי איתי באישי ואולי נוכל למצוא פיתרון...

בינתיים נשיקות! והרבה כוח!

פחות טוב מטרי, ועדיף בערך פי אלף מתמ"ל.

אין יועצת הנקה לפגייה?

ניסית לדבר עם האחיות שם? יש להם בדר"כ הרבה נסיון בדברים האלו. ואולי הם יכולות להפנות אותך לאימא אחרת, שגם כן היה לה פג ממש פצפון כזה, שתעזור לך ותתן לך עצות?

רק דיברתי ועכשיו התינוקת שלי בהפסקת אכילה...

הבטן שלה נפוחה והיא רק יורדת במשקל אז הפסיקו לה..

לבינתיים צריך לשאוב ולהקפיא..

בפגייה המליצו על מוטיליום ואמרו שזה תופעה מוכרת..

עם חלב מוקפא הם ממש לא מתעסקים ולא רוצים לשמוע..

למה זה כזה גרוע בעיניהם..?

אני יכולה לתת בלי שידעו שזה מוקפא השאלה אם זה כזה נוראי שהם מעדיפים מטרנה..

אני יכולה לשאוב לך טרי אם תרצי...

אוף לא קל כזאת פיצית,שבע"ה תגדל והתקופה תעבור במהרה!!

אני כותבת עם דמעות בעיניים..

נכנסתי לבקש עצה איך להגביר.

וכ"כ הרבה מתנדבות לתת לי חלב משלהם..

אתן מדהימות!!

זה כ"כ מרגש אותי (עזבו שמאז הלידה נהייתי משוגעת כל מילה גורמת לי לבכות..)

לצערי הפסיקו לה כרגע את האוכל... נותנים לה אוכל יותר מפורק כדי שתעלה יותר מהר במשקל ויהיה לה קל..

לבינתיים אני שואבת ומקפיאה..

אבל תודה לכולן!!! מאמינה שאזדקק בהמשך..

מאחלת לכם שפע רב של חלב...

אני חושבת שכדאי לקבוע תור גם לרופא ילדים (לפעמים יש לתינוקות בעיות משקל שלא קשורות להנקה, צריך לבדוק) וגם ליועצת הנקה (לאבחן אם יש בעיה בהנקה ואיך אפשר להתגבר אליה).

בינתיים תמשיכי להניק כמה שיותר וגם לתגבר בתמ"ל.

בע"ה שתתגברו מהר על המשבר ושרק יהיה לך בריא (-:

והלכת לבדוק!

מה שלא תהיה הבעיה, ככה היא התגלתה בזמן ותוכל לקבל טיפול ולהיפתר.

חזקי ואמצי.

את בטוחה שזאת עליה קטנה לשלב שהוא נמצא בו? אני זוכרת שיש שלב שהגדילה שלהם מאטה את הקצב. אולי בגלל זה הם לא לחוצים לעשות מעקב בגיל הזה. אני גם חושבת שבגיל שלושה חודשים יש משהו שמכונה קפיצת גדילה - כלומר, התינוקות דורשים יותר אוכל וזה מגביר את התפוקה של האמא שלהם לקראת זה שהם נהיים גדולים יותר.

גם יכול להיות שהוא סתם לא מרגיש טוב (וירוס, התחלה של שיניים או משהו בסגנון), וכולנו קצת יורדים במשקל כשיש מצבים כאלה.

לאמהות מניקות, מניסיון, יש מן יצר הרע הכזה שמפחיד אותם כל פעם ומלחיץ אותם לגבי ההנקה. אולי כי הנקה זה עוד קשר שלנו עם הקב"ה ויצר הרע אוהב להידחף במקומות כאלה...

בכל מקרה - תתפללי שתצליחי לשאוב יותר. תחפשי בפורום שירשורים על שאיבה, ותגלי כל מיני דרכים ושיטות איך להתכונן לחזרה לעבודה, ואיך לאגור מנות מראש וכד'.

אם זה ירגיע אותך אז תדעי שהבת שלי במשך כל החודשיים הראשונים היית יונקת בתדירות מאוד גבוהה, ובכיתי הרבה לקב"ה שיהיה לי מספיק חלב בשבילה - וב"ה היא עלתה במשקל והתפתחה יפה מאוד, וגם בסוף הסתדרנו עם השאיבות, למרות שלא היה יוצא לי בקלות, ולפעמים אפילו לא יצא בכמות מספיקה. ועדיין - תודה לאל, למרות הדאגות שלי בסופו של דבר לא היו חסרות לה מנות אף פעם.

אני חושבת שההשתדלות של האמא להניק והתפילות שלה זה הדבר הכי טוב כדי שההנקה תמשיך כמו שצריך כשחוזרים לעבודה. והכי חשוב - לא לדאוג! לבטוח בקב"ה שהוא רוצה להעניק לבן שלך את הטוב ביותר בשבילו. פשוט צריך תפילות כדי להוריד את השפע המזומן לנו...

בחודש השלישי תינוק עדיין אמור לעלות בקצב מהיר, ואם זה לא קורה צריך לברר למה זה ובמקרה הצורך להשלים. זה לא יצר הרע. יש חשיבות קריטית שתינוק בחודשים הראשונים האלה יקבל מספיק כדי לעלות היטב במשקל. הדבר הראשון שכתוב בכל הספרים של יועצות ההנקה: תינוק חייב לאכול.

זה שיש קפיצת גדילה בגיל הזה זה נכון, אבל עלייה מועטה במשקל זה תמרור אדום, ואסור להתעלם ממנו.

(בגיל הזה מצפים למינימום 150 גר' בשבוע אאל"ט).

אבל שתינו יודעות שלכל עקומה יש זנבות, ויש תינוקות שלא מתנהגים בדיוק לפי הספר...

מלבד זאת - היא תארה מצב שהיא אכן נותנת לילד אוכל כשהוא מבקש. לא מתואר פה מצב של ילד שמסרב לאכול או משהו בסגנון, וגם לא מצב שהאמא לא מניקה כמו שצריך. לכן אני אישית לא ממש הייתי נלחצת. העובדה היא שגם האחות בטיפת חלב לא נלחצה (כמו שהשתמע מהסיפור) ולא שלחה אותה לשום בדיקה. אז נכון שגם אחיות טועות, אבל כנראה הניסיון שלהן מראה שעליה כזאת אפשרית ולא כל כך נוראה...

ברור שתמיד יכול להיות שאכן יש בעיה, ואם אפשר אז למה לא לבדוק. רק מה שחשוב זה לא להילחץ מזה...

כל המניקות שאוהבות לדחות התחלת מוצקים', אבל אני במקומך הייתי מתחילה לאט לאט מוצקים,

וזה מאוד מקל על האמא, ויותר משביע את התינוק, אגב בטיפת חלב אמרו לי שבשלב המוצקים יש האטה בעלייה במשקל וזה בסדר... ככה תשאירי למטפלת אוכל מרוסק ולא חלב שאוב. זה מעצבן לשאוב...

זה לא יקרה מחר ולא מחרתיים אך שווה להתחיל כדי להקל עלייך ולהשביע אותו.

מה עושים עם דימום בהריון (שבוע 8+). התחיל אתמול כמו כתמים.. היום בבוקר המשיך עוד.

צריך ללכת לרופא דחוף?

לדאוג מאוד או רק קצת?

לבנתיים זה בקטנה אבל זה ממש מלחיץ אותי..

היה לי ככה וזה לא נגמר הכי טוב... 

בעז"ה שאצלך יהיה הכול בסדר..  אבל שווה בדיקה

אני פשוט מפחדת  מכל המאמץ של הנסיעה..

יפעת - יש לך אפשרות איכשהו להוציא את השרשור של מאיה מהשרשור של נאוה, שלא יתבלגן הכול?

מאיה יקרה, אני חושבת שב99% מהמקרים באמת אין מה לעשות בשבוע כזה. או שזה בסדר ולא צריך לעשות כלום, או שזה סימן להריון שלא נקלט טוב למרבה הצער, וגם אז אין מה לעשות. יכול להיות שמנוחה יכולה לעזור, וגם זה נראה לי די מפוקפק. אני חלילה לא לוקחת אחריות על לייעץ לך, ואין לי איך לדעת מה בדיוק המצב במקרה שלך, אבל אני אישית לא הייתי רצה לבדוק.

אצלי זה היה כך ונגמר ב"ה בסך הכל טוב

בכ"א, חשוב לעקוב ולשמוע מה הרופאים אומרים.

מן הסתם אם ההריון ימשיך הוא יהיה כרוך בהרבה בדיקות ומתח... אבל זה לא אומר כלום בהכרח על בריאות התינוק.

בשורות טובות

יש הרבה הריונות עם דימומים בתחילה, גם שלי היה כזה

לקחתי כדור פרוגסטרון עד שבוע 12

היום אני ב 26 והכל טוב ב"ה.

אז, כדאי לבדוק ולקוות לטוב

אני כן הייתי מציעה לך לבדוק.

אמנם לפי מה שאת אומרת זה כרוך במאמץ, אבל אישית הייתי הולכת...

לוקחת מים, אוכל.. יוצאת מוקדם כדי לא להיכנס ללחץ אם משהו יתפקשש....

לי היו דימומים, ואפילו דימום מרכזי מאסיבי למדי (הייתי בטוחה שהפלתי) - ובזכות בנות יקרות כאן הלכתי לרופא וקיבלתי את הכדורים של הפרוגסטרון שהפסיקו את הדימום..

הרופאים לא יודעים בד"כ מה הסיבה לדימום, אבל זה נחשב כ"איום הפלה", לכן כדאי לעשות מה שאפשר כדי לטפל בזה.. אגב, הייתי בשבוע חמישי.................

אל תשכחי לעדכן, ובע"ה שיהיו בשורות טובות!

בגיל ארבעה חודשים, אם התינוק במשקל טוב ומעוניין, אפשר להתחיל טיפונת טעימות.

העדר עליה במשקל יכול לנבוע מסיבות נוספות, לא רק מבעיה בהנקה. בכלל, אני חושבת שחבל מאוד שעם כל בעיה כלשהי שיש לתינוק, דבר ראשון מחפשים להאשים את ההנקה.

ילד חולה למשל, יעלה פחות במשקל, ואפילו עשוי לרדת במשקל. כשהבן הקטן שלי סבל מאנמיה חריפה בגיל שנה, נרשמה אצלו ירידה במשקל. וכך ילד שסובל משלשולים קשים (רוטה) יסבול מירידה זמנית במשקל. גם ילד שעלה יפה מאוד במשקל בהנקה, ופתאום נהיה לא רגוע ולא עולה מספיק במשקל, בהחלט יתכן שהוא סובל מוירוס כלשהו או דבר מה מעין זה, וזה הגורם לבעיות.

ובמצבים כאלו, לתת תוספת לא יפתור שום בעיה, אלא רק תצור בעיות חדשות, משום העליה המועטת לא נגרמת מחוסר מזון כי אם מוירוס/אנמיה וכו'.

ובכל מקרה, שקילה אחת בלי עליה מספקת במשקל לא מעידה על בעיה. לפעמים יכול להיות מדובר על שקילות לא מדויקות (ואם הראשונה היתה שגויה קצת למעלה, והשניה קצת למטה זה יצור מצג שווא כאילו לא היתה מספיק עלייה במשקל) גם שקילה אחרי האוכל, לעומת שקילה אחרי החלפת טיטול מלוכלך יכולה להיות בהחלט הבדל משמעותי. ונוסף לכל עשויה להיות טעות אנשום ברישום השקילה במצב כזה צריך לעקוב אחרי המשקל לעיתים קרובות, (נגיד פעם בשבוע או שבועיים, ולפעמים אפילו פחות, תלוי בגיל של התינוק) רק אם חוסר העליה במשקל הוא עקבי למשך שתים-שלוש שקילות זה סימן לבעיה.

תינוק בגיל 3 חודשים שעלה רק 200 ג' בחודש, לא אמורים לחכות שבועיים -שלושה, בשום אופן לא.

אבל עדין, שקילה אחת עשויה להיות טעות, לכן תדברי עם האחות בטיפת חלב, מתי לבוא לשקילה נוספת, בזמן כזה שתתן יותר מידע מצד אחד, ולא תסכן את התינוק בשל חוסר התייחסות לבעיה, במקרה וקיימת. בהנחה שמה שפצקרשת כתבה על 150 ג' בשבוע לגיל הזה, אני מנחשת שזה יהיה משהו בין 3 ימים לשבוע

יש לי עכשו דמעות בעיניים מהתרגשות על העידודים והתמיכה....

לגבי השקילה- כן נראה לי שהאחות מודאגת כי היא אמרה לי שעכשו אחרי כל הנקה להשלים לו עם מטרנה... ולבוא שוב ביום ראשון הקרוב לשקילה נוספת(עוד פחות משבוע..) אז עשיתי אתמול את ההשלמות של המטרנה(לא כל הארוחות) והרגשתי שזה בכלל לא 'השלמה' כי הוא אכל די בשקיקה בין 100-120 מ"ל כל פעם...

אני לא מרגישה שאין לי חלב, אלא מרגישה שהחלב שיש לי לא משביע אותו.. יכול להיות כזה דבר?

את הבקבוק הם גומרים מהר כי הוא זורם הרבה יותר מהר, ובשביל החלב שלך הוא צרייך קצת יותר להתאמץ.

יכול להיות ששינית משהו בתזונה שלך והטעם של החלב השתנה?

יש כמה דברים שכדאי להקפיד עליהם בהאכלה מבקבוק, כדי שלא יאכל הרבה יותר ממה שהוא באמת זקוק. להאכיל כשהתינוק בתנוחה זקופה והבקבוק אופקי (מקביל לרצפה) כך שרק קצה הפטמה מלא. לעשות הפסקות יזומות, ולראות בכל פעם אם הוא מחפש עוד. ובטח יש עוד - יועצת הנקה תדע...

אני ממליצה בחום לקבוע עם יועצת הנקה.

למיטב ידיעתי אין דבר כזה "חלב שלא משביע".

אבל יש דברים אחרים שיכולים לקרות, ויש להם גם פתרונות, אבל כמה שתופסים אותם יותר מהר - יש סיכוי טוב יותר להתגבר עליהם.

שימור הנקה במצב שנותנים גם תוספות בבקבוק זה לא דבר כל-כך פשוט. רצוי מאוד שזה יהיה בליווי מקצועי.

המון המון הצלחה מקרב לב. ממש מתפללת שתצאו מהסבך.

שיזכו ההורים לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים, ולהכניסו לבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו.

בסוף היא ילדה בלי ניתוח????

ממש מסקרן לקרוא את הסיפור לידה אחרי כל מה שעברה...

שתזכו לגדלו בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

מחכה לקרוא את סיפור הלידה.

התאוששות קלה ומהירה

שתזכו לגדלו בחדווה ונחת.

ב"ה

בלידה של הבובונת לא יכולתי להריח כלום!!!
כל דבר עשה לי בחילות ובקאתי פוווול!!
ובהריון לא היה לי הפרעה משום רייח.

היית עם אפידורל? כי שמעתי שזה באמת עושה בחילות.

מקווה לא להגיע לאפידורל... ואז אני גם ככה אצטרך המוון נשימות עמוקות בזמן הציר ובין לבין והרחת אבקת כביסה עושה וואחד נשימות עמוקות

מתפלללתתת!!!

אני בכללי אוהבת ריק של דלק,לק,לורדים..

מכורה

במיוחד של עיתון טרי... יכולתי להסניף את זה שעות.

אחרי הלידה זה עבר.

אני בירושלים

ילד בן חצי שנה וילדה בת שנה ו-9 חודשים.

אני גם סטודנטית.

שנה שעברה זה היה יותר קל, כי יש מעון במכללה ורק היא הייתה, ואז היא באה איתי ויכולתי להיות איתה כמה שרציתי.

השנה היא במעון ביישוב והוא איתי במכללה. יומיים בשבוע ההורים שלי מוציאים אותה, שזה לא ברור מאליו שזה יכול לקרות

(אחרי הלידה שלו, בעלי עשה פסיכומטרי ואז היינו עם שניהם בבית).

אני חושבת שהדבר הכי חשוב- הוא להרפות! ולא, זה לא אומר לוותר לעצמך.

תקחי בלימודים כמה שאת יכולה במסגרת השעות, אם זה מתאים לך, בלי עומס מיותר ובלי לחץ להמשך. או שאל תקחי, מה שטוב לך.

אני גיליתי שאם אני מנסה גם להיות איתם בצהריים, גם להכין עבודה וגם לתלות כביסה/לשטוף כלים/לסדר את הבית,

אף אחד לא מרוצה ואף אחד לא מקבל מה שמגיע לו, כולל אותי.

אז החלטתי שכשאני איתם בצהריים- אני לגמרי איתם. אם מסתדר לשטוף כלים (כשהוא ישן והיא "עוזרת" לי ומשחקת עם המים)- אחלה, ואם לא- אז לא! זה יחכה לערב או למחר או לבעלי..

השינוי הזה הביא רוגע ושמחה לבית, וגם עזר לי בלימודים- כשאין זמן עובדים הכי יעיל.. הערבים מוקדשים ללימודים, וגם זה ברוגע, ואני פשוט מוצאת נישות של זמן במהלך היום להשלים דברים שאני צריכה (שיעור משעמם הוא זמן מצויין לעבודות או ללמוד למבחנים).

יש תיסכול שאנחנו חיות איתו באופן מובנה בחיים שלנו, בתור נשים ואמהות, ובמקום לריב איתו- אני מנסה להסתדר איתו ולהפחית אותו כמה שניתן.

והכי חשוב- הבית קודם לכל, ואמא שמחה ורגועה (ובריאה, שאוכלת נורמלי וישנה כמו שצריך במגבלות הזמן והילדים) היא הדבר הכי חשוב.

וכמובן- גיבוי של הבעל..

בהצלחה, הרבה שמחה וטוב!

זה אושר גדול וזכות עצומה לגדל ילדים מתוקים ב"ה!

עדיף פרטי עם יגל או הוכנר.

בשורות טובות!

על ביקור חולים עשיתי שם ניתוח היה מדהים רופא מרדים מעולה מנתח טוב הייתי אצל שתי רופאות אחרי הניתוח ושניהם אמרו שהניתוח נראה ממש טוב..

היחס היה טוב הניתוח היה רגוע הכול מוסבר..

אחרי ניתוח אחד שכבר עשיתי במקום אחר ויצאתי בהרגשה נוראית..

בקיצור ביקור חולים

והיה ממש מקסים...חוץ מהטראומות שלא קשורות לרופאים....ב"ה!

שיהיה ממש בהצלחה!!

שילדה בניתוח בעין כרם, לא כדאי שם...בגלל שזה בית חולים אוניברסיטאי יכולים לנסות על היולדת בלי שתדע בכלל....

פס זה פס.

תחזרי על הבדיקה עוד שלושה ימים...

בבוקר, עם שתן ראשון...

מכירה את זה שמדמיינים פס ... ובסוף זה שלילי...

ןמכירה גם פס דהוי... ובסוף יש לי מזה מלאך בן שנה

האמת היא כזו שאפילו אם תעשי מחר בבוקר עוד בדיקה, גם אם זה לא היום ה-32

אם זה כן, הפס החצי מדומיין מהיום, יהיה יותר ברור מחר ואז גם אם זה חלש זה בברור יהיה פס

ופס זה פס.............

בהצלחה רבה יקירתי

והיום הוא בן שנה ורבע.

אבל עד כמה שאני זוכרת מאז הפס היה אמנם דהוי אבל טיפהלה יותר כהה ממה שראיתי היום.

איזה מתח.

אין מנוס מבדיקת דם, הא?

ממתי בדיקת דם יכולה לגלות הריון? האם גם כ"כ מוקדם?

ואפשר לדעת כבר מעכשיו..או לחזור שוב על הבדיקה הביתית.

בשורות טובות!

בס"ד

עשיתי בדיקת בטא והיא הייתה נמוכה ודיממתי אז הבנתי שזו הייתה הפלה...

אבל חודשיים אחרי זה ב"ה נכנסתי שוב להריון והיום הוא בן שנתיים פלוס...והפס הפעם היה כהה...

מתי הכי מוקדם אפשר לבדוק עם מקלון? אם טבלתי בדיוק לפני שבועיים- זה מוקדם מדי לבדוק- אני פשוט מתה מסקרנות לדעת מה מצבי. אני כ"כ מצפה ומאמינה שיהיה עכשיו אך לא רוצה להתאכזב....

(לא יודעת אפילו מה תדירות המחזור שלי ומתי זה נחשב לאיחור במחזור כי מלא זמן לא היה לי וסת - כי הנקתי ..)

מה אתן אומרות? לבדוק כבר או להעזר בסבלנות עוד כמה ימים...

סתם חבל לי להתאכזב אם זה מדי מוקדם...

בהצלחה..בע"ה בשורות טובות! תעדכני.

גם אני באותה שאלה בדיוק..

כך אני מבינה...

וואי כמה קשה לחכות לא יאומן...הלוואי! הלואי! בעז"ה! מתפללת על זה הרבה!

לא היה לי סבלנות ובדקתי היום... ויצא שלילי... כמה חבל!! סתם הכל משמיים! לא יודעת, היתה לי הרגשה חזקה שאני בהריון- אוי נשים, נשים- במה זכיין? שמחכות כ"כ להריון חדש...

טוב- מעכשיו התחלה חדשה!! בע"ה!

בשורות טובות לכולן.

נ.ב נראה אם הבדיקה אכן אמינה- בדקתי די מוקדם...- נחכה ונראה מה יתפתח...

למה לא לחזור לכדור הישן ולקחת ממנו 2? תשדלי לא לקחת את הכדור בזמן צריכת מוצרי חלב.

בנוסף, יש טיפות של ברזל (כמו שנותנים לתינוקות) שנספגות יותר טוב בגוף ולא אמורות לעשות בעיות בעיכול.

בנוסף לפריפול אני לוקחת עוד 2 מהחדש. היום לא לקחתי ובאמת ראיתי שבהמשך היום כבר לא היו לי כאבי בטן.
מקווה בעז"ה לדבר מחר עם הרופא ולשאול לגבי ברזל בטיפות.
תודה רבה לכל העונות. =]

כן, זה מאוד נפוץ, לכדורי ברזל לרוב יש תופעת לוואי של כאבי בטן ועצירות. יש המון סוגים של ברזל, הסוג ההכי טוב הוא הנוזלי (פלורידקס או טננבלוט) זה בא בסירופ המכיל ברזל מאוד עדין עם תמציות צמחים ופירות המכילים ברזל. לי זה מאוד עזר ולא היו לי תופעות לוואי. ממליצה בחום.

בהצלחה

יש רופאים שממש מזלזלים בו.

מהניסיון שלי האישי - הוא עוזר לי מאוד, בלי תופעות לוואי.

יש קופות חולים שאפשר לקנות אותו בהנחה, וגם באינטרנט. 

תרגישי טוב

רק 25 מ"ג לעומת פריפול 100 מ"ג.

תחזרי לפריפול.

מהכדור שלוקחים רק חלק נספג בגוף

הספיגה של סולגאר הרבה יותר טובה. לפי מה שבסולגאר מסבירים, ואכן כך היה אצלי.

לקחתי הרבה פחות ממה שהייתי צריכה לפי הכדורים ה"רגילים", ותוך שבועיים הברזל מרמה מאוד נמוכה (לא זוכרת בדיוק כמה) עלה לרמה תקינה.

ושוב - מהניסיון האישי שלי בלבד.

וזה מרים לי את הברזל מ-כמעט 10 ל11 ומשו...

מומלץ בחום.

בהריון היה לי ברזל מאד נמוך 8-9 וזה העלה לי מאד מהר תוך שבועיים  היה לי 10.

וללא תופעות בכלל..

גרמזה זו החברה שמשווקת את פלורידקס...

הבנתי שיש פטנט של חברה ישראלית (מרוולס) שמפיקה את האומגה 3 ממרווה .

היום אני הולכת לבדוק בעצמי (שפן נסיונות )

אפילו אם יגידו לך שזה רק "שיווק רשתי" זה בעצם אותו הדבר.

היא כבר כמה שנים בשוק ככה שאין הרבה סיכויים להרוויח שם כסף.

עלות המוצר שם יקרה בטירוף 200 ש"ח לחבילה.(אחד הסימנים לפירמידה!!!)

אם את מפחדת משמן דגים (שלא אמור להוות בעיה למי שלא לוקח כדורים לדילול דם) יש אומגה 3 מצויינת משמן פשתן ושלא יספרו לך סיפורים הוא טוב בדיוק כמו שמן "הפלאים" ממרווה.

אומגה שלוש צימחית מעולה ממש ממש!!

מאד מועילה למצבי הרוח (הורמונים)!!!!!!!!

לי מספיק אחד ביום...אם אני לא טועה אפשר גם יותר...

מאז שבעלי קנה את זה אני פשוט יכלתי לעשות לבד אמבטיות. בלי זה חיכיתי תמיד שבעלי יחזור ושהוא ירחוץ אני ממש פחדתי.

מומלץ לקנות.

העיקר שיהיה לך הרבה נחת

http://www.paotot.co.il/newsite/productPage.asp?PID=860
 

אצלי יש בעיה אחרת הוא יושב יציב, אבל מאוד אוהב לאחוז בקצה ולהיעמד ..וזה יותר מלחיץ...

אני לא מוותרת על הדפני לשלב של חפיפת הראש, למרות שהוא כבר בן 9 חודשים.. זה פשוט יותר קל לחפוף ולא ניכנס לו מים לעיניים...

במקום להשכיב, זה נותן יציבות, ועדין התינוק יושב

למרות שכיסא לאמבטיה, כמו זה שגמזו נתנה קישור נראה נוח יותר

אני מתה על הטבעת הזאת (לא יודעת אם זה בדיוק זאת אבל משהו בסגנון, של כתר)

זול (כמה עשרות שקלים) ונוח מאוד. גם אצלי הם היו שמנים ועצמאיים, וזה מאוד עוזר לאמבטיות. ככה גם אפשר לקלח שניים בכיף.

הם ממש לא יציבים בטבעת ומחליקים ממנה. שנאתי אותה. לא ממליצה כ"כ...

נוח ומהיר

חוסך הרבה מים (אין לנו דוד שמש אז זה גם חוסך לנו את הבויילר כי שופכים מהקומקום), נותן תחושה של עובריות לתינוק, לא צריך לרדוף אחריו באמבטיה (הוא נמרץ ביותר), והכי חשוב- הוא מת על זה!

20120515091157.jpg

שקניתי בהום סנטר

הדלי-אמבטיה הזה, ותהיתי לעצמי אם יש בו משהו מיוחד, או סתם דלי גדול שמוכרים בהרבה מאוד כסף...

התחתית שלו עם חומר מונע החלקה (בעייני חשוב), וגם הוא בנוי בצורה כזאת שאם התינוק נשען לאיזשהו צד זה מחזיר את הדלי למקום ולא נופל..

איפה קונים כזה דלי?

איך קוראים לזה? מאיסזה גיל זה מתאים??

אפשר להשתמש מהלידה-זה ממש מרגיע תינוקות פיציים בגלל התחושה העוברית וגם מוציא גזים.

טאמי טאב (tummytub)

עד גיל חצי שנה הם שוכבים בצד אחד ואח"כ יושבים בצד השני

הגדולה בת שנתיים וחצי עדיין מתקלחת בזה, יושבת ומשחקת וזה מאד בטיחותי

יש בכמה גדלים והיא גם נראית לי גמישה מספיק כדי להכיל גודל גדול יותר.

עוד אפשרות זה לשים בד או שטיח שלא מחליק בתוך האמבטיה, וזה ימנע את ההחלקה למרות שהישיבה שלו לא לגמרי יציבה.

עבודת המידות שלנו ושלהם.

תסבירי לו שככה זה בהריון בגלל ההורמונים....תגידי לו שאת צריכה את עזרתו בכך שיבין ויהיה סובלן למרות שאת יודעת שזה פוגע ושאת מצידך גם תעשי את ההשתדלות...

האישה רוצה להיו תשקטה יותר ומכונסת בעצמה ובמחשבותיה ..ב"ה מסיבה משמחת ותודה לא- לששיש הריון כי יש נשים שמצפות ועצובות כי אין !! אבל ברור שאין לזלזל זה משפיע   גם לבעל הכל חדש וגם לו יש חששות איך אשתו תרגיש שהיא תרגיש טוב הוא יודע שלידה זה זמן סכנה וכו'..

אני מקוה שתצליחי להתגבר למרות הקושי להתקרב אליו

מבינה אותך לגמרי

מה הם עושים לנו

נסי להסביר לו שזה ככה אצל כולן,שזה זמני ושיזרום איתך

הרגשתך תקינה ונורמלית. יש רגעים בהריון שאת עצמי איני מסוגלת לסבול ופשוט לא יכולה להיות באותה אינטימיות וקירבה שכל כך נעימה במצבים אחרים. אך חשוב לדבר על זה. להסביר שגם לך קשה שאת חשה צורך בריחוק אך זה חיוני כרגע. תקשורת טובה משנה את התחושה גם אם את עדיין זקוקה למרחב אחר. ולא תמיד זה עובר בהמשך. תלוי מה ועד כמה את מרגישה רע.בהצלחה. והעקר להודות ל-ה' כל הזמן שזו התנסותנו הזוגית, זה קשה אך ב"ה זה למטרה נפלאה. 

רק שלא היה לי נעים לפתוח על זה שרשור עד עכשיו,אני כבר בחודש חמישי וזה עדיין לא עובר לי,אני עייפה ואין לי כח לאינטימיות,אפילו יותר מההריון הקודם וזה מה שמטריד את בעלי שאז זה היה אחרת...

הוא ממש פגוע ממני למרות שאני מסבירה כל הזמן...אבל הוא מחכה שזה יעבור...

זה עובר מתישהו???

אי אפשר להעלו תלפורום בגלל אנשים צעירים מאוד שאולי גולשים.. לנו זה טבעי וכמובן הכל בצורה עדינה ובמילים מאוד כוללניות ורמוזות בעדינות אבל אול ילא שיך וצריך פורום סגור.. לא?! למרות שב א מ ת בצורהב כללית

על ההריון, אני לא זוכרת את שמו אבל יש אותו לגיסי., נראה לי קוראים לזה "מזל טוב אתה בהריון" רשום שם את כל התופעות של הנשים (וזה אגב- ספר קורע מצחוק) וגם את התופעות של הגברים.

הם קוראים את זה ומבינים שזה לא הם זה ההריון וכל הגברים עוברים את זה ("צרת רבים נחמה...") (-:

איך שהוא היה נכנס הבייתה היתה עולה לי בחילה,

המחשבה על להיות ביחד היתה יכולה לגרום לי להקיא...

וכמובן שעד שהתאמצתי והיינו ביחד זה היה נגמר בריצה שלי לשירותים להתפנות וכן, נחשתם נכון, להקיא...

זה באמת בהתחלה פגע בו עד שדיברנו על זה שזה חלק מההריון, ב"ה זה עבר בערך בשבוע 16...

 הייתי רגישה ממש לריחות ולא הרשתי לו לשים שום דאורדורנט! קולטות איזה אומלל!

(דרך אגב- מאז ועד היום אני לא סובלת את ריחות הדאורדורנט של בנים ולכן הוא לא שם..איזה אישה אהה?)

 אז תרגישי בחברה טובה.........

אצלנו עד אמצע ההריון הוא היה יוצא החוצה מהבית רגע, שם דאורדורנט וחוזר.

וד"א יש כמה דאורדורנטים ללא ריח שהם ממש מעולים. בעיקר טבעיים.

אצלנו דאורדורנט כזה של הסבון של מיכל היה מאוד מוצלח לבעלי,

ודאורדורנט השבת שלי הוא אבקת סודה לשתיה - עובד מצויין!

מגניב. מה זה עושה מנטרל ריחות? ואיך שמים את זה בכלל?

וזורים טיפונת על היד, ושמים בבית השחי. 

זה אכן מנטרל ריחות באופן כללי.

אסור לשים רק את זה כל הזמן כי לאורך זמן זה יכול להפר את האיזון ולגרום לפטריות. 

כל זמן שיש תחלופה זה לא גורם לשום נזק

וודאי שעדיף מדיאורדורנט רגיל המכיל אלומיניום שנספג לתוך הגוף

לדאורדורנטים של בנים יש ריחות שיא הנעימים..

יודעים שלידה זה זמן סכנה (ובחז"ל זה מוזכר כזמן סכנה ובתאורים "חיל כיולדה "בתהילי םזה מדגיש עד כמה למרו תשכיו םהרפואה מפותחת ב"ה והרבה מצבי סכנה אז נמנעים או מטופלים כמו חמצן וכו'..) ושיש סיכונים והם דואגים אך פחות מחצינים רגשותיהם בד"כ

כמי שהיה בצד השני.

צריך לדבר על זה ולהבין אחד את השני.

כמו שאמרו, אחרי שהבעל מבין שזה נורמאלי לחלוטין ולרוב הנשים יש תקופה כזו בהריון, העלבון יורד ונשארת רק עבודת המידות.

אפשר להעביק חלק מהקשר לפסים אחרים.

רומנטיקה? מישהו?

סליחה על ההתערבות אולי בפורום שאולי לא כל כך בשבילי, אך אחרי כמה לידות ברוך ה'... צריך לשדר כמה דברים.

א. זו תקופה מסוימת שעוברת (בסה"כ 9 חודשים)...

ב. לדאוג תמיד לתחזק את הקשר בדברים אחרים, בארוחת ערב טעימה ובצ'ופרים קטנים, זה מה שעושה את ההבדל.

בהצלחה!

מרגיש פגוע..כמו בכל בר בחיים.. למשל מבינים שהכעס רע ולא יעיל ולכעוס בכל מיני מצבים אבל קשה רגשית.. 

מובן שהסבר שכלי (שזה לא אישי ושזה נפוץ בהריון ולא רק אשתו כזו.. עוזירם מאווד ללא ספק) אבל קשה לו עם ההרגשה של רצונה להיו תמסוגרת

זה לא קורה לכולן!! ממש לא!!!

 לפי מה שנאמר כאן זה נראה איזה כלל כזה, שחייב שיקרה, ולא כך!!

אצלינו - לא הרגשתי תנודות משמעותיות לרעה בתקופות שלפני לידה, וגם לא לאחריהן.

כן, חוש הריח שילש את עוצמתו בערך, אבל היחס שלי עצמו או הצורך שלי - לא התמעט.

באופן כללי כדאי להמנע מהכללות גורפות!

כך יוצרים לפעמים תפיסות מוקדמות אצת אנשים, ולבסוף גם נבואות שמגשימות את עצמן, וחבל.

מהרגע שאני בהיריון (נגיד שבועיים אחרי) החשק שלי רק עולה ועולה ועולה. פשוט תענוג שלא בא לי ללדת.. (בעלי מסכן הוא צריך קצת חופש ממני )

נראה לי אלירז התכוונה להודעה שמעליה,
שבאמת- ממש ממש לא מעודדת!

זה כמו שמישהי אחרי חתונה תקבל מחזור ויכאב לה- אז אני אגיד לה- עכשיו זה כואב?! דמייני מה זה צירים..
מה הקשר?! עכשיו קשה לה וכואב לה.. 

כל זמן וההתמודדות שלו.. 
זה לא שייך להגיד משפט כמו שנאמר שם בהודעה- עכשיו קשה לו? שיחכה לאחרי הלידה..
לדעתי זה לא נכון להגיד את זה בסיטואציה הזו.

ככה קוראים לביתי המתוקה.

מבחינתנו השם מביע גאולה.

מה עם הללי? שזה דומה להלל ...... ואגב - הודי'ה שם מקסים וגם אודי'ה

שרה רבקה רחל לאה

שהלל זה שם של בן וגם אוריה... אני אוהבת גפן דבש וטוהר וגם יהלי

גפן הלל ניצן מעיין רוני הדס. אוריה ועוד כמה שלא עונים על הגדרותייך..

שיהיה בהצלחה!! גם אנחנו באותו חיפוש וטרם מצאנו את שאהבה נפשנו לחלוטין לקטנה העתידית...

מצחיק שזה שמות שכ"כ הולכים יחד..

בסופו של דבר השם יגיע אחרי הלידה עם הבנה שהוא הכי מתאים לקטנה..

אצלנו בחודש חמישי בעל אמר את השם שהוא ממש אהב והתחיל לקרוא לעוברית ככה...ואני כ"כ לא אהבתי את זה

ואני חודש אחרי החתונה אמרתי שאם תיהיה לי בת אקרא לה בשם מסוים.

בסוף בבי"ח בעודנו שוברים את הראש לשם...

מגיעה ילדה של יולדת מתוקה אמיתית עם השם שבעלי אמר...

ואז בדקנו שאלנו רב אם זה נמצא בכתובים והוא אמר שהוא מופיע בשני שמות השם הראשון של בעלי והשם השני שלי רק בלי י-ה.

אז בסוף נתנו לה את שני השמות עם תוספת י-ה.

חכמה הילדה בלי עין הרע.

אפשר לחשוב על לשים רצועה אחרת

ולא להתרחק ממנה יותר מדי כשהיא על הכסא וכו'

אבל במקביל פשוט להסביר ולהבהיר לה שהכסא גבוה ולא קמים כשיושבים עליו

וברגע שהיא מנסה לקום בכסא פשוט להוריד אותה מיד עם הסבר ברור שזה מסוכן

בסה"כ גם בגיל הזה היא יכולה להבין קצת שמשהו הוא אסור.

ובהיבט הפרקטי לא יודעת איזה רצועה זאת אבל אם זה רק רצועת מותן אפשר אולי להפוך אותה ככה שהסגירה תהיה מאחורי הכסא וכשרוצים להושיב אותה אז משחילים אותה פנימה וסוגרים מאחורה.

בס"ד

חחח איזו מצחיקה הילדה הזותי

אגבב, הגברת התחילה לזחול!!! אחורה!!!

ברוך השם!!!
 

שאם הקשירה היה יוצא, קניתי לו שלייקעס' והייתי קושרת אותו אם זה.

גם בעגלה היה יוצא מהקשירה ופשוט היינו קושרים לו שלייקעס וזהו.

ומאז הייתי יותר רגועה ולא לחוצה שעלול ליפול.

מה עושים עם פעוט בן שנה וחודשיים שמצליח להשתחרר כשהחגורות קשורות? הקשירה היא מהכתפיים והמותניים, פשוט הוא קטנצ'יק במימדים שלו, ועם הכי קצר של הרצועות, יש לו מספיק מרווח להוציא את הידיים בקלות והוא שובב גדול

למען האמת מאז שהוא הצליח להשתחרר מהכיסא (הוא הצליח עוד לפני גיל שנה), אני כמעט לא מושיבה אותו בכיסא אלא נותנת לו לאכול כשהוא יושב על הרצפה או עלי, אבל זה לא כ"כ נוח במיוחד בסעודות שבת שרוצים שכולם ישבו יחד ואני צריכה ידיים פנויות...

לפעמים עוזר להגיד לו בקול אסרטיבי "שב" ובד"כ הוא מקשיב, אבל זה עוזר רק לכמה שניות עד הקימה הבאה.

פיקח הבן שלי

הכיסא הוא עם שולחן שמתחבר אליו ומיכיוון שהילדה שלנו היא סופר וומן קטנה היא יודעת שהיא אוכלתאז שמים לה גם את השולחן ונכון היא קצת מתנגדת בהחלה כי זה מגביל אותה כך שהיא לא יכולה להתרומם אבל היא נרגעת מהר כי היא יודעת שהיא הולכת לקבל אוכל. שהיא רוצה לקום היא דופקת על השולחן ואנחנו יודעים שהיא סיימה ץנכון זהגיל כזה מתוק אני כל היום עסוקה בלאכול אותה. רציתי לספר לכן משהו שקרה לי איתה השבוע ואני עד עכיו קצת בהלם מזה. קניתי חולצה עם חרוזים. לבשתי אותה והלכתי להורי לאכול צוהוריים. הילדה בת 10 חודשים ישבה עלי . אני ואמא שלי מדברות ,אמא שלי ישבה מולי ואז אמא שלי שואלת אותי תגידי נתת לה לאכול מהפיתה? אמרתי לה שלא, הסתכלי על תפארת וזה היה עניין של שניות לפני שהיא בלעה את החרוז. לא חרוז קטן. היא פשטו משכה אותו מהחולצה ולא שמתי לב. כדאי להזהר בדברים האלה הם מסוגלים לעשו דברים בשניות מאז אני ממש בפחד כל הזמן.

אך הוא בשימוש של בת ה-3 שעדיין לא מגיעה לשולחן עם הכיסא הרגיל וגם לא נראה לי שזה יהיה הפיתרון כי הוא ינסה להשתחרר בכל מקרה והחיבור של השולחן קצת נשבר.

בכל אופן, תודה על הרצון לעזור