נראה לי שאחד העקרונות המוסכמים בגנים, ומופר במקרה זה - שיוויון בין הילדים. (עד כדי כך שלפעמים שוכחים שלכל אחד יש אישיות משל עצמו אבל זה בעיה אחרת, ולא באמת חייב לבוא יחד).
גם אצלנו מקובל עוגה אחת. וזה כלל לא נראה לי הגיוני והוגן שתהיה הפליה בין הילדות. אם עושים עוגה אחת - היא צריכה להיות עוגה של שתיהן! נהוג לרשום על אותה העוגה את שמות שתי הילדות. ואם האמא מתעקשת לשים תמונה על העוגה - שתשים תמונה של שתי הילדות. וזה משהו שצריך להיות מסוכם עם הגננת. ושהיא תדבר עם האמא, ותציע לה שתי אפשרויות: או עוגה שיראת תכין, או עוגה עם תמונה של שתי הילדות.
לגבי ההוצאות - מה שכבר התחייבת, התחייבת... אבל לגבי מתנה - יותר משקל לפרס זה נראה לי שיא המוגזם. את התפקיד של לשמח את ילדי הגן ואת ילדי יום ההולדת הם בטוח ממלאים בכבוד. נכון שהפרסים האלו בדרך כלל לא מחזיקים מעמד, אבל מה היה קורה בבית שלנו אם הם כן היו מחזיקים מעמד?! אני כבר מתחננת להורים שלא יביאו שטויות כאלה, אני פשוט מוסרת אותם הלאה.
המטרה של יום ההולדת זה לשמח את הילד. כשיש עוגה אחת עם תמונה של ילדה אחת - זה לא משמח. כשיש עוגה מפוארת ועוגה לא מפוארת - זה לא משמח. הפתעות מושקעות משמחות כמו הפתעות פשוטות. העיקר זה עוד משהו ביד לאותו הזמן.
השאלה היא איך את מעבירה את מה שאת חושבת לגננת. האם בדרך חותכת של אמירה של דעתך, או בהתחנחנות (בכוונה יש שני ח'). ואני מציעה שזה יהיה ברוגע, אחרי שתהיי בעין טובה עליה, ונקייה מכעס, ותגידי משהו כמו - תראי, אני מאוד מעריכה את הזמן שאת משקיעה, ואת המחוייבות שלך לנושא הבריאות של הילדים, ובכלל כל ההשקעה בגן. וזה ממש לא נעים ככה בשלב כזה, אבל את בטח מבינה אותי - הוצאה של 250 ש"ח במקום 40 ש"ח זה מאוד לא פשוט לי... אני כרגע לא במקום של האישה הזאת מבחינה כלכלית, אני סטודנטית. והיא כרגע במקום אחר, שיישור קו איתו גובה ממני מחיר גבוה מידי. במיוחד בהקשר של היחס לביתי, שכה חשוב לי שתמשיך להרגיש טוב בגן - אני פשוט לא יכולה להשלים עם עוגה ביום ההולדת שלה ושל חברתה, שתתנוסס עליה תמונה של חברתה בלבד. אני רוצה שיום ההולדת יהיה מקור נוסף לביטחון שלה, ולא חס וחלילה הפוך. אני מבקשת שלא לעשות עם האישה הזאת, אלא עם מישהי אחרת, וזה כמובן חס וחלילה לא אישי. מבחינתי אני מוכנה אפילו לבד אם זה בסדר מצידך.
אני מרגישה שתחושת חוסר האונים שלך זה לא רק בגלל גובה התשלום הפרדוקסלי לתפיסתך (שאני בהחלט מסכימה איתה...), אלא יותר בתחום של התקשורת והקבלה של דרכך, כמו שכתבת "נפלתי חזק בפח נכון???" מציעה לך לחשוב על זה, ולראות אם זה נפגש בעוד מקומות בחייך, ואם כן - להתקדם בזה.
לגבי בעלך - האם את מקבלת את זה (שיכעס מאוד, שיכול להרוס קשרים, שאת לא מספרת לו בגלל זה) או שזה מפריע לך? אם זה מפריע לך - גם תדעי שזה בדרך כלל לא חייב להישאר כך, ואפשר בהחלט להתקדם..
המון המון בהצלחה!