פורום הריון ולידה (עמוד 5308)

אני לא מבינה בזה מאד, אך הבנתי שהגוף מחשיב את ההריון לגוף זר ולא מוכר ולכן הוא מנסה 'להתפטר' ממנו.

אבל, תיכף יבואו המומחיות. הן יסבירו לך בצורה המדעית

מברכת אותך בעז"ה בקרוב להריון חדש, קל ומשעמם ובסופו ידיים מלאות בעולל/ה חמוד/ה בעז"ה.

למרבה הצער... והשמחה!

ההריונות האבודים הללו, ברובם המכריע אינם תקינים. הגוף המופלא שלנו יודע שהעובר לא יכול להתפתח לתינוק חי, ואף יודע לסיים בעצמו את ההריון! כל זה בלי בדיקות ומכשירים! מעצמו!

מאחלת החלמה מהירה ושלמה

לא קל ולא פשוט לאבד הריון בכל שלב שהוא..

מאחלת לך בע"ה בקוב לזכות בהריון חדש ארוך ומשעמם שבסופו תצאי בידיים מלאות!

ושלא תעמדו שוב לא בידי נסיון ולא בידי בזיון.

אם כך, איך יש כאלה שמקבלות הריון ראשון והגוף אינו דוחה? 

אל תפחדי, דברים כאלה קורים לאחת מתוך 3 נשים, ואף יותר. בעיקר כי הם באמת לא בריאים. לאחר 2 הפלות (לא עלינו ורק על אוייבנו) מבעלי לשעבר, והריון מבעלי העכשווי אני יכולה להגיד לך כך:

אחד הדברים שעודדו אותי היתה המחשבה שהינה באה לעולם נשמה שכל תיקונה היה להיות בי כך וכך שבועות, ואם נבחרתי לכך זה אומר רק טובות.

ואין ספק שגם ראיתי ובחנתי ונבחנתי כמה אהבה יש לי לשם, אמונה שהכל זה לטובה, לא שזה שימח אותי באותו זמן, אבל זה חיזק אותי, כי היה לי מישהו שסמכתי עליו שזה לטובתי, והאמנתי בו יותר ויותר והתחזקתי יותר, ואין ספק שקשה אז מתחזקים יותר, ככה זה. המבחנים הם אלה שמחשלים.

וגם שתדעי בלא כל ספק, כי יש הבדל גדול מאוד בין מאמין ללא מאמין, ואנחנו המאמינות משתקמות מהר יותר וחזק יותר מהאמונה שהכל לטובה, וזה אני יודעת מצוות הרפואי של הבית חולים, אפילו הם מודים בכך.

אני לקחתי את עצתו של הרב שלי "כמו שמודים על הרעה כך מודים על הטובה" וכמעט כל יום אני אומרת לו תודה גם על זה יחד עם מיזמור קל"ו מתהילים (כי לעולם חסדו) שנקרא ההלל הגדול, ואני רוצה לספר לך משהוא אישי:

לא ראיתי את החסד הגדול שעשה איתי השם עד שלא קמתי ועזבתי את הבית, ואמרתי לעצמי (כמה שזה מזעזע) ברוך השם ישתבך שמו לעד שאיני קשורה לבעלי לשעבר עוד, ושאין לי ילדים ממנו וסיבותי עימי.

לא כולם רואים את החסד עין בעין, ישתבח שמו הגדול, נתן לי הזכות לראות, ולהפקד שוב ברוך השם, ולהתחיל הכל מחדש.

ליבי איתך מתוקונת, השם איתך תמיד מחזיק את ידך, המשיכי הלאה תאמיני רק בו, והחסד בו יבוא במהרה אמן.

הרבה נשיקות וחיבוקים 

ואם תרצי תכתבי לי באישי.

נתפלל שיהיו לך הרבה ילדים, צדיקים ובריאים ולא יהיו עוד דברים כאלה.

איך לשמור על ההריון

עוד שתי דברים חשובים שעליך לדעת עליהם: אוכל ושתיה

ממתי הנוהל שלם לניטור רציף כל הלידה?!

חשבתי באמצע הסיפור שאולי היא במצג OP ב"ה שנגמר בשלום.

שם מקסים!

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

תודה על השיתוף.

ושם יפהפה!!

הרבה נחת

חשבתי שזה היה ברור.

ואם כבר-

כל הילדים שלי היו במצג OP יש משהו שאפשר לעשות שזה לא ייקרה??

הלחיצות כ"כ ארוכות ומייגעות תמיד צריך רופא שיעזור ובסוף יש תפרים 

בגדול כמה שיותר תנועה,תנוחות זקופות ורכונות קדימה,מורידות את הסיכוי שיהיה מצג OP כי ככה הוא מתברג הכי טוב באגן.

בלידה האחרונה גיליתי כמה נפלא ללדת בלי...

אבל OP עדיין היה. הלחיצות נגמרו יותר מהר כי הרגשתי יותר טוב את הצירים

אבל תפרים בטח שהיה...

מה שכן ההתאוששות מהלידה הייתה יותר מהירה וגם לא הייתה בצקת מחרידה

טוב נראה אותי בלידה הבאה לא צועקת אפידורל מייד אני פחדנית 

יש מצב שזה קשור למבנה האגן ??

באיזה בי"ח ילדת? מוניטור רצוף עד הלידה? אויש!

שתרוו מהקטנה רק נחת  

שתזכו לבשר רק בשורות טובות.

והכי אהבתי את הסוף- שהבנת שהבעיה היא לא בך, וקיבלת כוחות ללחוץ. מדהים

מזל טוב, וגידול בשמחה ובנחת!

באופן כללי כדאי להריגע, ותמיד צריך להתפלל שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר ותצאי בע"ה בידיים מלאות.

בכל אופן - את דווקא צריכה להיות רגועה שבודקים ועוקבים וחס וחלילה לא מזניחים את ההריון שלך. תארי לעצמך שלא היו עוקבים ומגלים - לא היו יכולים לעזור לך במקרה הצורך! אז אין מה להלחץ אלא רק להודות לקב"ה על השגחתו ולהתפלל שהכל יעבור בסופו של דבר בשלום.

ואם מגיעים דמיונות ומחשבות שמלחיצים אותם - פשוט תתני להם בעיטה ותגידי להם שאת יודעת שיצר הרע שלח אותם כדי שלא תהיי שמחה, ואת מעדיפה להיות שמחה, אז שילכו לעזאזל!!!

תודה על העידוד אבל אין ספק שזה מדאיג במיוחד בהריון ראשון

ויש לרופאים נטייה עוד יותר להלחיץ למה הם עושים את זה?! זה כמו נוהל שגרתי אצלם לומר את כל הדברים הרעים שיכולים לקרות..

כשאת במעקב, ומקפידה על התזונה (ואם יש צורך, גם על הזריקות) - התוצאות של ההריון דומות להריון רגיל ב"ה.

עם זאת, זה בהחלט יכול להיות מעצבן ומנג'ס, ואני מאחלת שיעבור לך בקלות!!!

בגלל שבשנים האחרונות כנראה קרו מלא מקרים של תביעות בעניין הריון כלפי הרופאים או קופות החולים

(שמעתי ש-60% מהתביעות בענייני רפואה היו מקרים של הריון..)

לרופאים ולקופות החולים יש סוג של נוהל (לא יודעת אם הוא רשמי..) לומר לאישא את כ-ל הסיכונים והסיבוכים שיכולים לקרות וגם אם האחוז הוא אפסי ביותר  הם ידברו איתך כאילו יש סיכון ממשי (מנסיון...)

אני גם בהריון ראשון והחלטתי (לאחר בדיקה נוספת ששוב נפחו והפחידו סתם..) מעכשיו-לא לבוא יותר למרפאה

(אני בתשיעי) -אני נותנת לקב"ה לנהל את העניינים לבד!!

ושוב אני חוזרת על אמרתי פעמים קודמות- לרופאים ניתנה הזכות לרפא ולא לקבוע את מצב התינוק שלי- ולכן הרבה הרבה תפילות ואמונה! ותזכרי שבזה שהם מפחידים אותך הם רק מורידים אחריות מעצמם כדי למנוע תביעות אח"כ..

ה' יהיה בעזרך והמשך הריון משעמם שבסופו תצאי בידיים מלאות!!

קודם כל תרגעי. הלחיצו אותך מעל ומעבר.

עליך לשמור על דיאטה סוכרתית במשך כל ההריון ולאחר ההריון להיזהר מאד עם צריכת סוכרים על מנת שסכרת לא תחזור עד סוף חייך. סכרת זוהי מחלה כרונית ואם לא מטפלים - יכולים לאבד עיניים, רכליים וחיים.

כל זמן שאת בהריון עליך לעקוב אחרי רמת הסוכר בדם. אם רופא יתן לך תרופה,  פירוש הדבר שדיאטה לא מספיקה ואז - אל תסרבי ותקחי כמו בובלה, כי אחרת זה יכול לפגוע בתינוק (עליך כבר הסברתי).

סכרת הריונית גורמת לתינוקות גדולים.

אחרי הלידה לתינוק יעשו בדיקות נוספות, כדי לראות שהוא לא נפגע מסכרת.

עד כאן על סכרת.

ריבוי מים זה לא דבר טוב, כי הוא מגדיל את הרחם בצורה לא פרופורציונאלית ויכול לגרום ללידה מוקדמת. את לא יכולה לעשות הרבה בנושא, את כן יכולה להיות במעקב על מנת לא לפספס את הבעיה אם תהיה (נקווה שלא), את יכולה להתפלל (אין לזלזל בכוחה של התפילה!) ואת יכולה לשתות. אחת הסיבות לדבר זה חוסר מים בגוף: במקרה כזה הגוף מנסה להגן על ההריון (כי תינוק חייב מים!) על ידי אגירת מים ברחם. דבר נוסף שקורה אם אישה לא שותה מספיק זה בצקות:  גוף מנסה לאגור מים שזקוק לו ברקמות. לכן

אם יש לך גם בצקות - קרוב לוודאי שזה הסיבה!

את מוזמנת לפנות אלי עם כל שאלה למייל או דרך האתר שלי (אל תשאירי לי מסרים, כי אני מפספסת אותם)

תרגישי טוב

יעל

גם לי היה ריבוי מי שפיר. ב"ה נולד לי תינוק בריא . אמנם בשבוע ה 37  כשאני רגילה ללדת בשבוע הארבעים+ - אך זה היה רק לטובה. באחת מהאולטראסאונדים לפני הלידה ראו שכמות מי השפיר כבר הסתדר.

ממה שלמדתי אז 50% מהמקרים של ריבוי מי שפיר אלו מקרים לא מוסברים . שאר ה50% מתחלקים בין מגוון בעיות - שאחת מהן היא סכרת - שכבר קודמיי הגיבו שניתן לשלוט בזה . ואם זה נגרם מהסכרת אין לך כ"כ מה לדאוג.

הלחץ שהצוותים הרפואיים נכנסים אליהם זה בגלל שאחוז מסויים מהמקרים נובעים מפגם בעובר . אך אם עשית סקירת מערכות והכל היה בסדר - זה מרגיע.

תודה על התגובות.

אני כמעט בטוחה שזה מסכרת עדיין לא עשיתי העמסה.

אבל ככ רציתי שהכל יסתדר, בכל זאת הריון ראשון. ואני רוצה להשתדל כמה שיותר לידה טבעית ועכשיו ברור לי שזה לא בטוח יקרה כי יש סיבוכים. ומה שמדאיג אותי באמת זה הבריאות של העובר.. רוב הסיכויים שהיה לתינוק סכרת?

תנסי להירגע .

סכרת הריונית זה לאם לא לעובר.

זה משפיע על העובר - שגדל יותר מהר , אך לעובר עצמו אין סכרת.

בשביל להרגיע את עצמך הייתי מייעצת לך לעשות את ההעמסה כמה שיותר מהר . אני הייתי בטוחה שיש לי סכרת ( היה לי ממש שחור בעיניים ולא יכולתי לעמוד אחרי שאכלתי לחם ודברים מתוקים) אך התברר בסוף שלא היה לי.

וגם אם יתברר שיש לך סכרת , תלכי לדיאטנית ותתחילי לאכול .. זה שאת לא אוכלת עכשיו נראה לי שמגביר את החרדות שלך.

פעם הסביר לי רופא שהרחם עדיין קצת מלאה פיכסה וכתוצאה מ"מעשים טובים " יש התכווצויות שפולטות את זה החוצה... בכל מקרה שווה בדיקה כי זה יכול להיות עוד דברים.

לפעמים יש כתמי הנקה?

את עם גלולות יכול להיות שגם ההסתגלות לגלולות עושה דימום.

חיבוק גדול 

יכול להיות שעדיין נשאר משהו ברחם.. אולי יש לך איזהפצע או שזה מהתפרים וכו'... גם לנו היה ככה הרב אמר לנו שאם אני מניקה מלא . אז אפשר לסמוך על זה שלא יהיה לך דימום כ"כ מהר במיוחד בחודשים הראשונים. והיו לי תפרים, אז הוא תלה את זה בזה שהמקום לא התרפא לגמרי במיוחד שמתאמצים מאוד או שמסתובבים הרבה/ עומדים הרבה. אבל הוא אמר אם זה חוזר על עצמו יותר משלוש פעמים ובאותו זמןצריך ללכת להבדקו. ואם זה מהרחם אז אנחנו אסורים. יכול להיות שזה לא מהרחם לכן אמרתי לך ללכת להבדק.בהצלחה...

עדיף ממכון פועה.

יכול להיות שיש שם משהו שלא התאחה עד הסוף, ועלולה להיות בעיה של רואב מחמת תשמיש

(רק אם ראית מיד אחרי שהייתם יחד)

בכל מקרה ממליצה להתייעץ עם רב מבין דבר בשביל העניין הבריאותי.

אני אנסה לעזור לך!

לפעמים הם מחזירים תשובות גם בשעות כאלה..

בהצלחה

אשמח לתת לך באישי

פוסק רציני לאלפי זוגות,כתפיים ענקיות לסמוך עליהן.די עסוק אבל עונה גם בשעות מאוחרות.

גר במרכז שפירא.(מן הסתם נמצא בספר טלפונים או 144 )

את נשמעת ממש רגועה, בע"ה שתהיה לידה רגילה בקלות ועם תינוק בריא, מתוק ושמנמן!

ממש לא נורא, רק בזבוז זמן- את צריכה לשבת יותר משלוש שעות במרפאה ואסור לצאת משם. כל שעה בדיקת דם של מבחנה אחת. ממש לא סוף העולם..

תביאי ספר,פלאפון ותהילים ותעברי את זה בסבבה..

בע"ה לידה קלה וטובה, 

והמשך גידול הילד בשמחה ונחת!

ולעשות או"ס חוזר במכשיר אחר?

לי זה נשמע יותר ככה.

בהריון האחרון, קצת הלחיצו אותי שמשהו לא תקין וכשהלכתי לבדיקה בבי"ח ששם המיכשור יותר חדש ורגיש, ראו שזה שום דבר והרופאה שעשתה לי את הבדיקה בבי"ח, אמרה שהרבה פעמים מכשירים ישנים פחות מדייקים.

אני לא אומרת לוותר על העמסת סוכר, כי אני לא רופאה וממש לא מבינה בזה,אבל זה עוד כיוון שאפשר לבדוק למה הוא כ"כ גדול בייחס לשבוע, כי זה נראה הרבה יותר מה-10% סטיה שיכולה להיות.

וב"ה שהוא התהפך, לפחות ירדה לך דאגה אחת

הוא יצא לפי האו"ס הרבה יותר גדול ממה שהוא היה באמת, ולפי מה שהבנתי זה היה בגלל שהוא גבוה והמכשיר חישב אותו הרבה יותר גדול....... (שבועיים לפני הלידה ההערכה הייתה 4 ומשו, שבועיים אחר כך הוא נולד 3.100)

האמת היא שאני ובעלי גבוהים, אולי בגלל זה..

יששש, עוד סיבה למה לא להילחץ

תודה

בקשר להעמסה של ה 100 את צריכה להיות מעל 3 שעות בקופ"ח,לשתות המון מתוק,ולהידקר 4 פעמים כל שעה.. את צריכה להגיע בצום. ולא להקיא אח"כ 

לא יודעת כמה לימון יעזור.

בע"ה בשורות טובות!!! תוצאות תקינות.

מהפך-פשטא... (מונח זקף-קטון, זקף גדו-או-אול...). עוד זוכרת את הטעמים מבר המצוות של אחיי...

אז מהפך זה דבר פשוט, שירשורי

שתהיה לידה קלה, איך שלא תהיה!

זה לא נורא..

אני בשתי הפעמים שעברתי אותה ישנתי חצי מהזמן 

ולא ממש הצלחתי לקרוא כי היתה לי סחרחורת קלה, אז בעיקר הקשבתי למוסיקה.

שיהיה בהצלחה ושיעבור בקלות

מקווה לבשר רק דברים טובים.

תודה!

בשתי הבדיקות

נכון נהיים מזה רעבייים.. מקווה שאכל משהו טוב אח"כ..

מחכות לעידכון

יאק!

זה פשוט דוחה!!

ב"ה עברנו את זה, 4 דקירות (למה לא משאירים וריד פתוח ודי?)

סימנים כחולים בשתי הזרועות

ובעיקר, חוסר רצון לראות את אזור המעבדה בחודשים בקרובים

ב"ה זה יצא טוב, ערכים בתוך הסוגריים ואפילו נמוכים.

מה שב"ה שולל סכרת הריון אך בהחלט משאיר תינוק גדול בלי סיבה הגיונית..

וגמזו, הדבר הראשון כשהגעתי הבייתה היה פשוט לאכול פרוסה עם ממרח שוקולד!

מה ההיגיון לאכול כ,כ מתוק אחרי 100 ג' סוכר? לא יודעת, אולי חוסר סוכר?

אם הסוכר ב"ה תקין, העובר במצב תקין ויש לך תינוקי גדול כמו הסבא רבא/סבתא רבא שלו, אז אולי בטעות נתת תאריך אחרון שגוי (באיחור של חודש...)? אולי יש לו ראש גדול? ואולי מי שעושה הערכת משקל אצלכם לא מוצלחת (מישהי טענה שלקופ"ח כללית בי-ם 2 מוקדי בדיקה ואחד מהם ממש לא מדוייק)

גם לי אין סוכרת ויש תינוקות גדולים בלי עין הרע.

וגם אצלי זה ממש לא גנטי.

הכי כיף תינוקות גדולים 

ותמיד היה אצלי סטיה בהערכת משקל.

במיוחד לא כאשר בכל לידה אני שומעת שאני ממש צרה ונחתכת להנאת המילדת התורנית

וכלנית, ביצעתי 2 הערכות משקל בשבועיים האחרונים, בהחלט יש הפרש ביניהם ומחרתיים בעז"ה תהיה הערכת משקל שתקבע מי מבין הרפאים צודק

אני ילדתי תינוק ממש גדול וגם הערכת משקל יצאה גדולה ולכן נתנו לי לבצע את בדיקת הסוכר הארוכה.

מה שקרה זה שהערכים יצאו נמוכים(כמו שאצלך יצא), הגוף פירק יותר מידי טוב את הסוכר כך שלאורך ההריון הסוכר שלי היה נמוך ואחת התופעות של סוכר נמוך זה עובר גדול (זו לא סכרת אך התוצאה דומה למי שיש לה סכרת בהריון)

אם את רוצה שהעובר יעלה כמה שפחות במשקל עלייך לדאוג לרמת סוכר מאוזנת לאורך כל שעות היום. לאכול 7 ארוחות קטנות במשך היום (לא על בסיס סוכר) ואף פעם אבל אף פעם לא להיות רעבה. צריך למנוע מצבים של קפיצות סוכר - בהם העובר צורך יותר ממה שהוא צריך - הן מתרחשות בזמן שאת צורכת סוכר בצורה מוגזמת ובזמן שאת רעבה מאוד כלומר כאשר הסוכר שלך יורד.

בהריון אחר שלי היה הבדל של חודש בין תאריך ו.אחרונה לבין הגיל של העובר כפי שהאולטרסאונד חישבץ

כנראה שהו.האחרונה התרחשה בזמן ההריון ואני חישבתי את גיל העובר ממנה אך הוא היה כבר בן חודשץ(לכן ההלכה אומרת לפרוש ולבדוק עד 3 חודשים מההריון כי יש סיכוי שיופיע דימום).

בסוף המכשיר צדק לגבי גיל העובר..

ביצעת בדיקת אולטרסאונד ראשונה להערכת גיל העובר?

בהריון הזה באמת הייתי שוכחת לאכול ברוב הפעמים ונזכרת רק כשהגוף כבר כאב מרעב..

במהלך ההריון ביצעתי שתי סקירות וב"ה הן היו תואמות את תאריך ו.א. כך שלא נראה לי שטעיתי בחישוב

על אף שקשה לי לחשב כי הייתי 3 חודשים אחרי לידה עם גלולות שגרמו לשיבושים ודימומים מוזרים

כך שו.א. ממש לא בדיוק הייתה

מה שתמוה בעיני, זה העניין שרופאת הנשים פשוט הסירה אחראיות מעל עצמה ושלחה אותי למכון להריון בסיכון גבוה.

אני לא רואה את זה כ"כ חמור (אולי אני טועה?)

מחר בע"ה יש לי תור במכון הנ"ל אצל מומחה, אני מאמינה שאהיה חכמה יותר אז..

תודה לך.

אם אין לך תאריך של ו.אחרונה?

אבל הערכים של הסקירת מערכות יצאו תקינים ומתואמים פלוס מינוס לאורך כל שלבי ההריון עד כה.

אבל ב"ה הייתי אצל המומחית היום, היא הרגיעה אותי שבאמת מדובר בעובר קצת גדול אך בהחלט בערכים המקובלים יחסית.

ולענ"ד עד שבוע 39-40 אני אהיה אי שם במשקלים של 4.00- 4.100 אך משהו שבהחלט ניתן ללדת בלידה רגילה.

העיפו אותי מהמכון להריון בסיכון גבוה לטובת המשך מעקב אצל הרופאת נשים הישנה והרגילה ב"ה

נקווה מכאן, שהעובר לא ימשיך להשמין במימדים של אמאל'ה שלו, אלא ייעשה את זה במתינות

תודה מקסימות ויקרות,

מכאן--> רק בשורות טובות לכולנו!

(אני כבר מסוקרנת לדעת כמה הוא / היא ישקול...)

ומנסיון של ל המשפחה שלי שיולדים תנוקות גדוליםף ב"ה הכל בסדר, הלידות קלות למי שקלות, וקשות למי שקשות בלי קשר למשקל...

עודדתי אותך?

תנוחי ותקיימי את כל העצות ותפסיקי להקשיב להפחדות של הרופאים על עובר גדול.

(אצלי האולטרסאטנד של חדר הלידה טעה ב-700 גרם!!! וזה המון! הבדל כזה במשקל יכול להוביל לניתוח מיותר. טוב לא נגלה שאצלי זה היה הפוך - הוא הורה על 700 גר' פחות---)

תרגישי טוב.

אני לגמרי רגועה, באיזהשהוא מקום כבר דמיינתי את הפינוקים שאקבל אחרי הניתוח ל"ע

אני בכלל לא מעכלת שאני צריכה ללדת, לא ארגנתי כלום, לא חושבת על שם, לא מתכננת

ממש שום דבר...

אני מקווה שלא אחטוף הלם להיות פתאום אמא לשלוש

ממה שאני קוראת אני רק מתבלבלת ולא יודעת למי להאמין. מצד אחד אני סומכת על מערכת הבריאות , מצד שני אין עשן בלי אש.

גם אני מאוד התלבטתי בזמנו לפני חיסון רוטה.

והחלטתי לבסוף כן לחסן למרות כל הדברים המפחידים שבאינטרנט.

ב"ה שחיסנתי, חודש ארי אושפזנו בגלל ברונוכיטיס וכאמור במבצע 1+1 בבי"ח היא הודבקה בשילשולי הרוטה וההקאות.

תוך 24 שעות הגוף התגבר על זה אודות לחיסון ולבורא עולם

ויצאנו משם בריאים ושלמים

אין לך מה לדאוג יקירתי,

את עשית את ההשתדלות שלך כאם

ובורא עולם יישמור על הפנפון הקטנה!

אז לפחות אל תעשי כמה ביום אחד! כלומר, במקרה שלךף רק DTP ובפעם אחרת - POLIO

בס"ד

ובאמת הקשר שלנו איתה על הפנים..שתהיה בריאה... אבל אנלא בטוחה שזה קשור להנקה זה יותר קשור לאופי שלה...ה' ישמור עליה, היא באמת עוזרת לכולנו אבל מבחינה נפשית לא.. אין קשר טוב...

והקשר הנפשי הוא לא משהו. אני לא חושבת שזה קשור להנקה בכלל, אלא לאופי של האם ושל הילד, ולמערכת היחסים שמתפתחת ביניהם במהלך השנים.

נכון שהנקה היא דבר טוב וחשוב ומועיל גם בהקשר הנפשי בין אמא לתינוקה.

אבל קשר בין אם לילדה נושא ברבות הימים כ"כ הרבה מורכבויות ושינויים כך שהעובדה האם הילד ינק או לא, היא מינורית ממש בקשר הכללי...

אני לא ינקתי ואין לי קשר כמו שאת מתארת עם אמא שלי, לצערי.

אבל יש לי חברה שינקה עד גיל שנה וחצי, והקשר עם אמא שלה... אותו הדבר....

דבר אחד יכול להיות, יתכן והאם 'המניקה' נחונה בתכונות אופי יותר מכילות ומקבלות... אם היא נוקטת בשיטות טבעיות... אז מטבע הדברים היא מן הסתם מאמינה בקשר קרוב וכו'...

א-ב-ל לקשר אמא וילד יש שני צדדים!! לא מספיק שהאמא תהיה מאד קרובה ומקרבת, צריך שהילד גם יהיה כזה.

לא כל הילדים והבוגרים, נחונו באותן צורך בקשר ובקרבה, ויש כאלה שאפילו יראו את האמא הדואגת והקשובה, כ'נודניקית' (כמו אצל חברתי הנ"ל, שאמא שלה פשוט דבש...).

אני לא חושבת שיש מה לדאוג כבר כעת לעניין הזה...

ברור שההנקה, שאת כה מתאמצת עבורה, היא הדבר הטוב ביותר עבור תינוקך בשלב הזה...

בעז"ה בשלבים הבאים, ה' יעזור לך (ולכולנו) להעניק לילד

את הטוב ביותר שהוא זקוק לו באותו הרגע...

לא נראה לי שזה קשור להנקה

אלא יותר לקשר האישי שמתפתח מאוחר יותר עם הילד

ההקשבה כצריך, ההתערבות כשצריך, הכלה במידה המספקת, וכו'.

מה שקרא לו ויניקוט (אם אינני טועה)  אמא טובה דיה.

כלומר אמא המספקת את צרכי הילד במידה מספיק טובה (הרי אנחנו לא מושלמות -וטוב שכך)

לגבי הקשר עם אבא, פעם שמעתי משפט שבעיני נכון- אבא נכנס לתמונה כשאמא מאפשרת לו

וכמובן תלוי במידת הרצון שלו להיות מעורב..

אני ינקתי וכן גם אחיי וכולנו קשורים מאוד לאמא

בת דודתי היקרה לא הניקה אף אחד מ4 ילדיה וכולם קשורים אליה מאוד- מאוד.

אני ינקתי שלושה חודשים.

להנקה - ואחריה לבקבוק - היו כללים נוקשים.

רבע שעה כל ארוחה, על השעון.

אוכלים פעם בשלוש שעות.

מגיל שלושה חודשים - לא אוכלים בלילה (גם לא קמים בלילה לילד שבוכה).

ועוד, לא זוכרת כבר.

מעולם לא היה לי קשר רגשי עמוק עם אמא שלי.

לי ברור לגמרי שלהנקה יש בין השאר תפקיד אבולוציוני של קשר בין ההורים לגור. זה נכון לכל משפחת היונקים. ברוך שברא הכל בחכמה.

אבל זה בהסתכלות ביולוגית כללית. ב"ה, האדם אינו חתול או סוס. אצלנו לביולוגיה יש רק תפקיד מסוים במערך הכוחות המניע אותנו. לשכל ולרצון יש גם תפקיד נכבד. לחברה ולתרבות - בכלל... לכן באמת לא יהיה נדיר למצוא אמא מניקה קשה או מרוחקת וכמובן יש המוני אימהות לא מניקות נהדרות שמוצאות אלף ואחת דרכים אחרות להיקשר לקטנים שלהן.

הנקה נותנת נקודת פתיחה טובה יותר לקשר עם הילד. בזה אני בטוחה (גם מנסיון לשני הכיוונים...). אבל נקודת פתיחה כשמה כן היא - רק נקודת פתיחה.

אני מאוד אוהבת את אמא שלי אנחנו חברות מאוד טובות ,והיא גם צעירה מאוד.שאנחנו הולכות ביחד ברחוב חושבים שאנחנו אחיות.אנחנו מתלבשות באותו סיגנון וגם מאוד דומות .הרבה אנשים מתבלבלים בנינו.בניהם גם אבא שלי ואחים שלי כן, כן...אבל שוב אני לא חושבת שזה רק קשור בזה... יש עוד המון דברים שיכולים ליגרום לכך שהקשר בין אמא לילדים שלה יהיה קשר טוב.זה לא מחייב בכלל נושא ההנקה.

ויש לנו קשר מעולה איתה ב"ה!! וגם עם אבא שלי ב"ה....

היא כמעט החברה הכי טובה שלי בלי עין הרע!!

סבתא שלי מצד אבא לא הניקה אף אחד מהילדים וגם לה יש קשר מצויין עם הילדים שלה והנכדים והנינים!

בקיצור, גמזו יקרה, אני לא חושבת שיש קשר עד כדי כך. זה בעיקר תלוי באופי של האמא וכן של הילדים...

בדיעבד אני מבינה שיש לי קשיים בוויסות חושי - נושא שהתחיל להיות מוכר רק ב-10 שנים האחרונות.

יש לי רגישות גבוהה למגע, ואילו אמי היתה אישה חמה, שכל הזמן רצתה לתת יותר מגע ממה שאני הייתי צריכה, ובשל הקשיים בוויסות החושי, אף חוויתי את כל אלו כהתקפה (גם אם רק בתת מודע). כל השנים הייתי עסוקה בלהדוף אותה, בהתחלה פיזית, ובהמשך ריגשית.

(בנוסף היינו ילדים מוכים - נושא אחר!)

תלוי מתי היא נכנסה להריון שוב...

מענייין לגלות שדווקא השתיים שינקו הכי פחות קשורים אליה הכי חזק!!

אני תמיד אמרתי שאולי היה לה איזה צורך לפצות.

והקשר הנפשי עם אמא שלי היה מדהים. (אומנם רבנו, בהחלט כן! אבל גם ידענו להשלים )

אז אני מצטרפת למסקנת קודמותי שההנקה כנראה לא מה שקובע.

והקשר איתה מעולה.

לדעתי זה לא קשור להנקה אבל כן למסירות, והנקה היא חלק מזה אבל לא בכל מקרה.

4 ח'..פעם זה היה מגיל חצי שנה.

 אז אולי להביא לה נשכן? או עוד לינוק?

את יכולה ליקנות כמה קנבסים מרובעים קטנים,לצבוע בצבע רקע שבא לך (ירוק תפוח צבעים עדינים..פסים..)או להדביק מפיות או בד חמוד ולהוסיף כל מיני מדבקות או פרפרים מבד וכו' יש מלאנתה רעיונות בחנויות יצירה,או לפעמים גם בסתם חנות צעצועים.

את יכולה גם לעשות איתה מוביילים מדאס וצורות של עוגיות/פלסטלינה ותצבעו ביחד ותשחילו עם חרוזים וכו'

חבירה שלי הדביקה על הקיר סתם דמויות (אפרוחים) ממפיות או מדבקות.

אם בא לך ,סתם מציעה

שמשדרגות ממש כל חדר.

מספיק לצבוע חלק מהקיר בצבעוני, ולהדביק על אחד הקירות את המדבקות

(אפשר כמובן להתאים וילונות וכאלה..)

והחדר המם!!

בעז"ה גם אני אעשה את זה יום אחד...

יש לי חברה שעושה תמונות חמודות ויפות מהדבקת מפיות על עץ או על קנווס (אפשר לקנות ממש בזול)

לקנות מחברת גדולה שיש לה ציור חמוד בכריכה...

לגזור את הכריכה, לקנות מסגרת עץ פשוטה, אפשר בחנות של תמונות וכאלה...

והנה לך תמונה חמודה ולא כ"כ יקרה....

עוד משו, אפשר לצבוע את המסגרת בצבע גואש/כל צבע אחר שתתאים לצבעים של התמונה...

אה, ואפשר גם לקנות מחברת קצת יותר קטנה מהמסגרת, ואז לשים בריסטול מתחת בצבע קשור שיהיה כאילו פספרטו...

מקווה שהובהרתי... בהצלחה! 

בעסה...יש להם ריח מהמם

רצוף.

מי שיש לה מקורות מוסמכים לכך, גם אשמח לשמוע.

בכל אופן בלי קשר לזה, נראה לי לא לעניין שנת לילה שלימה בסלקל.

נשמע לי הזוי 40 דקות כי אם יש נסיעות ארוכות יותר מה עושים?

שברכב הסלקל (וגם התינוק) בתנועה.

הבעיה בסלקל מחוץ לרכב היא שיש חשש שדרכי הנשימה של התינוק יחסמו

בגלל צורת הישיבה שלו (הראש מוטה קצת לכיוון הרגליים)

וברכב שנמצא בתנועה אין את החשש הזה בגלל הרעידות

ככה בכל אופן הסבירה לי אחות טיפת חלב כששאלתי.

תוכלי לספר קצת על שגרת היום של בנך? כמה שעות הוא ישן בד"כ ביום, האם יש לו מנוחות במשך היום, איך הוא נרדם אז, וכו'?

יש שם הרבה טיפים. בהצלחה!

חוסר מנוחה..הגוף מאותת לך לנוח.

תרגישי טוב. והמון מזל טוב!

זה ממש הפתרון.

אם היא תינק נכון- גם הכאב יפחת ויעלם (את מורחת לנולין?), וגם היא תהיה שבעה אחרי כל ארוחה ותתחיל להגדיל פערים בין הארוחות

יונקת נכון, הבעיה היא שכשהשד מלא, הפטמות נהיות מאד מאד רגישות, וכשהיא יונקת זה בכלל כואב.

כשהיא גומרת לינוק מהצד הכאב נרגע לגמרי, עד שהשד מתמלא חזרה וכואב חזרה וחוזר חלילה...

ב"ה אין פצעים או משהו חיצוני..

משחת לנולין יכולה לעזור בכזה מצב??

ובקשר לתשובה של יפעת-

בבי"ח אמרו לי שבד"כ הנקה בגיל הזה היא בין 10-30 דקות, והיא יכולה לינוק שעה, והיא יונקת טוב,

ודי בקצב. זה לא מוגזם??

תודה לשתיכן על ההתייחסות..

בדר"כ בשבועיים הראשונים יש כאבים לפחות בתחילת הנקה,אם יש פצעים אז כנראה התפיסה שלה לא טובה ואז אני ממליצ הגם לראות יועצת הנקה מוסמכת.

לגבי 2 מה שעזר לי זה איך שהיא קמה משינה ישר להניק,עד שהיא מסיימת,להרים לגרפס,ולהחליף טיטול ולהציע צד שני אם היא לא מעוניינת להשכיב לישון. הבכי הבא בדר"כ זה כבר של עייפות.

לאט לאט תכירי אותה ותזהי את הבכי שלה אם זה של רעב/עייפות/טיטול מלא..ובהמשך גזים וכו'..

והכמות מתאזנת

דווקא מעולה לך שהיא אוכלת הרבה ,זה עוזר לך להפטר מהגודש.

גם כרוב עוזר.שמים עלה קרוב על החזה זה מרגיע את הכאב ועוזר לשחרר חלב (במיוחד עם עושים את זה ביחד עם מקלחת חמה)

יש משחות מרגיעות (לנולין,רפאל) וגם אור שמש הוא ברכה ומרפא לזה,רק צריך למצוא פינה צנועה..

מזל טוב והרבה נחת.

בהתחלה לא עושים חשבון נותנים תמיד זה יתייצב

עיקרון הרצף פשוט קסום בעיני מאוד מדבר אלי, ומאוד מרגיש לי נכון.

מה שאפשר ומתאים לאורח חיינו - אני מיישמת במשפחתנו שלנו העולם המערבי בהחלט רחוק מצאצאיו...

המדהים בעיקרון הרצף הוא שהילד הוא על הגב ולא במנשא על הבטן.. הוא לומד מהאמא הכל כשעל גבה וכשלומד ללכת הוא כבר עם החברה..

למדתי בקורס על חינך ילדים, כיום הילד בא לפני הכל ולכן המצב הוא כזה...

כשהאמא מובילה והילד מאחוריה זה נרה כמו שאת מתארת,

תקני אותי אם אני טועה..

הלוואי עלי!!

שאני ממש רוצה להישאר איתה בבית ולהיות אמא 24 שעות...

ואז היא קצת גדלה, וכבר לא היתה צריכה אותי צמוד כל כך ופתאום התחלתי להרגיש את החוסר העצום בתעסוקה משל עצמי, במשהו שאני יוצרת ועושה ומתקדמת ולומדת ממנו... ופתאום זה גם נהיה מאוד משעמם - אותו דבר כל יום, כל היום. ואז הבנתי שאני מהאמהות שלא יכולות לשבת בבית, וזה בסדר גמור! כי אמא מסופקת ושמחה ומלאה - היא אמא טובה, גם אם היא נמצאת פחות שעות עם התינוק שלה.

סתם רציתי לשתף באותו עניין...

במיוחד הקושי הוא בדידות (שעקב כך נולד מה שאת קוראת "שעמום").

בשבט כל הנשים נמצאות ביחד כל היוםן.

בעולמנו, כל אחת נמצאת לבדה עם תינוק/ילד בבית, וזה קשההה בצורה מטורפת. "לא טוב היות האדם לבדו". זה פשוט לא נכון להיות לבד! האדם צריך שיחה וצריך חברה, ואת זה קשה מאוד להשיג.

קטנטנים, פצפוניים ממש בינינו לבין ילידי השבטים באפריקה או באמריקה או באוסטרליה... ראיתם את הסרט 'בייביז'? מומלץ... זה באמת נורא רומנטי ומלהיב,  אבל לא ברור בכלל שדרך החיים שם, כולל גידול התינוקות והילדים תואמת את צורת החיים שלנו כאן. זה מערך שלם של כללי ודרכי התנהגות, ולא בטוח שניתן לשלוף חלק וליישמו באופן ראוי אצלנו... ודאי שנכון לקחת עקרונות של קירבה והחזקה, של חיבור וקשר. אבל המנטליות האפריקנית של חיבור וקשר איננה המנטליות שלנו.

קשר בין אמא לילדה איננו עניין של מנטליות, אלא צורך הישרדותי של הקטנטנים.

להבדיל אלף הבדלות, מבין היתומים שאומצו עד גיל שנתיים, כ-40% סובלים מבעיות התנהגות חריפות. בשנתיים הראשונות המח מבצע את הגדילה העיקרית שלו, ובשנתיים האלו הם לא חוו מספיק קשר אנושי (מגע, חיבוק, דיבור, הענות לבכי וכיו"ב), ולכן לא התפתחו כראוי. פשוט נזק מוחי. לא מדובר על הזנחה מכוונת - פשוט המצב בבתי היתומים (במזרח אירופה) הוא שהתינוקות לא יכלו לקבל מספיק יחס אנושי.

כמובן שלא סביר שילד שגדל במשפחה נורמטיבית יסבול מתופעה שכזו. אני רק מדגימה את החשיבות הקריטית לקשר שבין האמא לתינוק. זה לא עניין של מנטליות, אלא של התפתחות תקינה.

בזכותך היה לי מה לראות בהנקות לילה של 02:00 ושל 05:00 היה בהחלט מרתק הסרט ביביז (סוף סוף אחותי הקטנה בת 11 לימדה אותי כמו ילדה קטנה איך עושים צפייה ישירה)  מי שרוצה לראות רק להזהירכן שכמובן הנשים מאפריקה הן ללא בגדים ויש סצאנות של הנקה, אז לחסוך מהבעל צפייה בסרט..

איזה כיף לכל המשפחות שם שמגדלים בעלי חיים (במיחוד חתול, מתה על חתולים)ביחד עם התינוק.. בעלי בחיים לא ירשה לי ,הוא גם אלרגי.. טוב מחכה שיהיה לי בעזרת ה' ילדים קצת גדולים והם יעשו מה שאנחנו עשינו לאבא שלנו הצבנו לו עובדה וגידלנו ,עכברים חתולים אפרוחים ארנבות ובסוף כלב שתכף בא יומו..ומכל החיות אבא שלי למד לאהוב ממש את הכלב.. הוא אומר שהוא נשאר היחיד שקופץ עליו עדיין כשהוא חוזר הביתה..

יש לנו חיות רק מחוץ לבית, ואני ממממממתתתתתתתהההה לחתול שיפנק אותי על הספה! ואני רוצה גם תוכי!

וגם הוא בחוץ לצערי...

בעלי אוהב חיות רק כשהן מתות ומוגשות על הצלחת 

שאין לה ילדים משלה!!! 

(או לפחות לא היו לה בזמנו....)

ואני לא מתחייבת על זה, כך שמעתי עת נולד לי בני השלישי....

ולא אשכח איך חברה שלי שדגלה מאוד מבעיקרון הרצף

נחרדה עד מאוד לשמוע שהילדים שלנו ישנים איתנו במיטה....

היא רק כתבה את מה שראתה.

לכן זה ממש לא רלונטי אם יש לה ילדים או לא.

אבל מניסיון - סביר שהבדיקה לא הייתה נקייה - קרי - התערבב שם הפרשת, או לכלוך רגיל אחר , בד"כ פשוט יתנו לך בדיקה נוספת ותשתדלי לתת בדיקה כשיש לך הרבה שתן, ואת השפריץ הראשון לשירותים ורק אז לכוס

לא תמיד מרגישי שיש דלקת בדרכי השתן,וכדאי מאוד לטפל בהקדם אם אכן יש.

בשורות טובות.

או שפשוט הוא יודע שככה הוא מקבל עוד 'אמא'

וד"א 20 דק' זה לא הנקה קצרה.

אצלי כל ארוחה היא בסביבות 15-25 דק', והיא יוצאת שבעה מאד ב"ה.

זה תלוי עד כמה היניקה שלו במרץ... או שהוא נרדם מדי כמה דק' ואז לוקח לו יותר זמן לאכול...

לעניות דעתי..

תקנו אותי אם אני טועה...