פורום הריון ולידה (עמוד 5370)

טוב, לא משנה... אחפש במקום אחר

בטח שזה יחלוף....

השליש הראשון קשה לכולנו..

תתפנקי,תהני, תסתגרי עם עצמך, תעשי מה בא לך

אל תשכחי את בעלך   תסבירי לו, הוא בטח יבין....

בתקוה שיעבור מהר..

תחשבי על זה ככה - בתוך הגוך שלך נוצר בנאדם שלם מתוך כמעט כלום!

אפשר לומר שהתופעות שהיה ניתן לצפות להשפעה אפילו הרבה יותר חזקה עלייך! בנאדם שלם! מכלום! והכל מתוכך ובתוכך!

חשוב לי רק לומר, שלא תלחצי על צמך. אפילו בעניין האוכל. אם אין לך תיאבון - אל תאכלי. לגוף שלך יש כבר כל מה שצריך בשביל להתחיל. בשביל כזה פיצי כמו שיש לך עכשיו, באמת שלא צריך יותר מדי חומר... בעיקר רוח! תשקיעי ברוח שלך! הרבה מנוחה ופינוקים ווויתורים!

עניין התיאבון מקשה עליי מאוד. 

שמחתי לשמוע שאיני חייבת לאכול אם איני רוצה.  

זה יעבור, ויגיעו ימים שמחים ומהנים!

ותזכרי שזה לא שאת עצובה על ההריון, זה ברור שבשכל את שמחה שהוא בא, פשוט יש כל מיני הרגשות שמסתובבות לך גוף שהן ממש לא קשורות לשכל שלך, ונשלטות ע"י כל מיני הורמונים. אז אל תרגישי רע עם זה שאת מרגישה רע פשוט תקבלי את זה, ואני ממליצה אפילו לצחוק על זה!!!!

בדר"כ זה חולף בסוף השליש הראשון,

תהיי קשובה לגופך,תתפנקי,תשתפי את בעלך..תני לו לקרוא את השירשור

הרבה תפילות ומנוחה..

מוזמנת אלי לטיפול הרגעה והעצמה..

להעיר אותה בשביל שהיא תאכל - ודאי שאין כל צורך תזונתי בזה. וסתם ככה אני לא יודעת אם זה כדאי ובריא.

והיא תינוקת בריאה באופן כללי, הרי שאין צורך להעיר  

חלק מהנשים יחזרו לבייץ במצב כזה, וחלק בהמשך, כמו שאמרה אברכית

יש מצב שעכשיו יהיה לך ביוץ.

מונע את הפרשת הורמון הביוץ בצורה שתספיק לביוץ.

כאשר הורמון החלב לא מופרש במשך 6 שעות, הרבה נשים יתחילו להפריש את הורמון הביוץ בכמות שתספיק להביא לביוץ

כמובן, זה ביולוגיה. כלומר: נשים מסויימות ישיגו ביוץ גם ללא ההפסקה של ה-6 שעות, וחלק מהנשים לא ישיגו ביוץ גם הרבה אחרי שהתינוקות יעשו הפסקה של 6 שעות, ויותר. זה מאוד אישי

פתאום גיליתי שלא כתבתי כלום

מה אם אני לא מניקה 6 שעות אז כבר? איך יודעים? היא כבר ישנה לילה (ב"ה-גם זה הגיע אחרי 7 חודשים)

איזה יופי - את שבוע אחרי לידת תאומות ומוצאת זמן לעדכן את הפורום!

יהי רצון שתגדלי אותן לתורה, לחופה ולמעשים טובים, ותצליחי לישון הרבה. איזו ברכה מדהימה - תאומות!

נשמח לשמוע את הסיפור המלא

בס"ד

אחח... אין כמו לגדל תאומות!! (אומרת אימא לתאומות בנות 4 )

שיהיה בהרבה נחת, בריאות והצלחה!

איזו הפתעה! גידול קל והרבה נחת

שתזכי לגדלן בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב.

מחכה לקרוא בזמנך הפנוי את סיפור הלידה!

החלמה מהירה וגידול קל וכייפי!

 אני ממש שמחה בשבילך שבסוף לא נותחת! ועוד שלא היה כ"כ כואב.

ממש סייעתא דשמיא!

גם על זה נאמר - רבות מחשבות בלב איש...

מזל טוב

גם ככה אני רואה רק בבוקר

שלום לך

עבודה מהבית:

- שיעורים פרטיים

- תרגום, אם זה הקטע שלך

- הקלדה/ הגהה של שיעורי תורה (נגיד אם את קשורה לאיזה ישיבה שווה לשאול, הרבה פעמים צריך לתמלל שיעורים)

- מזכירות (זה מה שאני עושה.. איך מגיעים לזה? אין לי מושג..)

- כמובן- משפחתון, הפיתרון האולטימטיבי של נשים רבות

- שווה להרשם לאולג'ובס ולחפש בקטגוריה של "עבודה מהבית". גם ב"שתיל" אפשר למצוא.

בהצלחה רבה רבה! וחוץ מזה- תחשבי אולי על אופציות שכן יוצאים מהבית, אבל קצת. לפעמים זה גם נצרך..

העין לא אדומה.,

מתי אני אזכור לכתוב את הגיל שלו ..

בד"כ יופיעו הפרשות צמיגות בצבע ירוק- צהבהב.

לובן עין אדום מעט או אדום הרבה.

אם הוא מצונן- יתכן בהחלט שניקוז של העין לכיוון חלל האף אינו יעיל כבעבר ולכן יש יותר הפרשות טבעיות של העין שאינן מתנקזות אלא נשארות בעין. זו לא דלקת אך זה מועד לפורענות. נקי מס' פעמים ביום במים רתוחים או בחלב אם , כפי שעשית, מהצד הנקי של העין ( החיצוני) לצד הלא נקי ( הפנימי) לא להשתמש בצמר גפן אחד יותר מניגוב אחד.

אם ההפרשות מופיעות לא רק אחרי שינה אלא גם בזמן עירות צריך לבדוק שזו לא כבר דלקת. כי הפרשות שנשארות בעין הן בסיס טוב לחיידקים להתיישב עליהם.

לעניין הגיל- שאלתי , משום שיש תינוקות שנולדים עם היצרות של תעלת ניקוז העין ואז יהיו להם הפרשות כל הזמן ונטיה לדלקות אבל בטח שלא כל הפרשה היא דלקת במקרה זה.

הרבה בריאות!

אולי גם אליכם הוא הגיע?...

מלא ילדים נדבקים, למרות שכולם מקפידים לא לשלוח לגן\בי"ס את מי שחולה.

ב"ה אצלנו לא חולים...

ונורא מפחדים מיזה...

להיות מותשת, טוב שיש לך כח ללכת ללימודים

איזה שבוע את? סתם לסקרנות...

בעז"ה זה יגמר מהר ובקלות..

זה לא פיר שאני אגיד אבל אני זוכרת  את ההמתנה הזו כל יום זה שנה אבל זה עובר בטיל!!!!

זאת ההרגשה הכי טובה שיש!

לאגור כוחות,

אני מבינה שעוד מעט לידה בעז"ה?

וגם על צרות של עשירים מותר להתבכיין, זה משחרר לפחות קצת קיטור.

באמת תודה...

אני מתחילה מחר בע"ה את השבוע ה-38... זה לא בהכרח קרוב ללידה.. ולא בהכרח רחוק...

בגלל זה אני מתחרפנת!! כי אני לא יודעת עוד כמה זמן זה יימשך... והכאבים האלה ממש מציקים :S

שבאים והולכים מתחילת תשיעי ונשירת הפקק הרירי בשבוע 36 או 37, לא בדיוק. אז הייתי בטוחה שהלידה כל רגע, בסוף ילדתי בשבוע 42...

לא זה לא מעודד... חחחח זה מפחיד.. שלא יקרה לי גם...

מסכנה!! בטח התחרפנת... 

לא נורא, בסוף זה הגיע, ילדתי בליל יום כיפר והיה שוה כל רגע ורגע...

אצלי בלידה הצירים רק נהיו יותר תכופים אבל ממש ממש לא יותר כואבים, הם נשארו כל הזמן על אותו סטטוס כאב והסתבר שזו היתה באמת לידה. לכן עצה שלי, שימי לב מתי הם הופכים להיות יותר תכופים וליותר זמן בכל ציר אם הם נהיים יותר תכופים וארוכים ייתכן שאת מהנשים שלא כ"כ סובלות בצירים...

כשהם יתנהגו כמו צירים אני אקח את זה בחשבון =)

בינתיים זה רצוף, לא בא והולך... אולי מתחזק :S אבל לא בגלים...

בכל מקרה תודה רבה..

אגב, מגניב אותי לנסות לדמיין אצלי את הצירים חלשים, חחח כי כל כך קשה לי להאמין שאני לא אשתגע מכאבים כבר על ההתחלה... ;)

האמת שהכאבים דווקא נחלשו ממש... הם עוד ישנם, אבל לא כמו אתמול.. הרבה יותר עמומים...

למרות שעדיין לא ישנתי כ"כ בלילה :S

מה שכן, אני מרגישה שאני לא מכירה את עצמי... כאילו מה זה השתניתי... כל דבר קטן מכניס אותי לדיכאון... אני כמו שבר כלי, פורצת בבכי בלי לדעת למה... מחליטה החלטות שאני יודעת שהן הכי טובות בשבילי באותו רגע (כמו לוותר על מבחן כדי לא להעמיס על עצמי יותר מדי כי אני מתמוטטת) ואח"כ אוכלת את עצמי על ההחלטות האלה...

משגעת את בעלי עם המצבי רוח שלי, למרות שהוא כל כך משתדל להבין - אני מרגישה עם זה זוועה...

לא מכירה את עצמי.. מה נסגר??! 

אני מנסה להסביר לעצמי שזה הורמונים, ולא לכעוס על עצמי... אבל יש בי פחד כזה שאולי הורמונים זה סתם תירוץ?!?! אולי אני פשוט כזאת משוגעת?! חח.. שה' ישמור אותי... =)

אולי היא מתעוררת וזזה,ואת לא שומעת ואז מגיע הבכי?!

הגיוני או שאת רואה אותה?

לא נראה לי שזה הגיוני.. כי אני רואה שהיא מתעוררת ואז מגיע הבכי, אני מרימה אותה והיא ממשיכה לבכות..

אומרים שהעובר בבטן משהק..

הגיוני העליה במשקל,אחרי שהבחילות הפסיקו וכו'..

יש אפשרות לשמור את הדם הטבורי - לדעתי זו אפשרות שתורמת הרבה לכיס של החברה המשמרת את הדם וכמעט כלום ליולדת או לתינוק.

יש אפשרות לתרום את הדם הטבורי - אני חושבת שלא בכל בית רפואה, ולא בכל שעה. האפשרות הזאת, לדעת רבים, היא יעילה וחשובה הרבה יותר.

האפשרות השלישית לא לתרום ולא לשמור, אלא פשוט לחכות שהחבל יפסיק לפעום, וכשאת מוכנה, לחתוך. הבנתי שיש גם מקומות שבהם חותכים מיד, עוד לפני שהפסיק לפעום. חבל.

לפירוט נוסף של יתרונות וחסרונות של כל אפשרות, תגגלי. או תפרטי כאן יותר מה בדיוק ההתלבטות שלך.

רק אחרי שהוא מפסיק לפעום חותכים אותו..  ואת זה אומרים מראש..

אם את רוצה לתרום את גם צריכה להגיד מראש ואז לחתום, "דור ישרים" לא נמצאים בבי"ח בסופ"ש כי זה צריך הקפאה מידית..

יש עוד ארגונים שמשמרים, לא יודעת בדיוק.

האם היא לא העדיפה ביותר??

אומרים שיש בדם הזה הרבה איכויות...

(לחכות שיפסיק לפעום ואז לחתוך)

ממש לא בכל בית חולים יאפשרו את זה למיטב ידיעתי (נראה לי שגם לא ממש יאהבו את הרעיון)

לי חתכו כי הוא יצא בלי דופק... חבל הטבור כן..

רק צריך לשים לב ולהדגיש: "לא לחתוך, ולא לשים קליפס". החכמים הגדולים האלה אומרים לך שהם לא חותכים, אבל הם שמים קליפס שלא מאפשר לדם לזרום בחבל הטבור...

אבל ב"ה ברוב המקומות היום הרבה יותר מבינים שזו אפשרות טובה מאוד!

מה עדיף ולמה?

מה זה משנה אם חותכים את החבל כשהוא עוד פועם?...

באמת שאין לי מושג, מצטערת...

התינוק מפרק את הדם העודף בימים שלאחר הלידה, אבל הברזל - נשאר בגופו ומאגרי הברזל הללו משמשים אותו עוד זמן רב לאחר מכן.

"צהבת ילודים" - עודף הדם אצל התינוק, גורם לגופו להפוך לצהבהב בימים שלאחר הלידה. הכבד מפרק את הדם העודף, אבל באיטיות - הוא עדיין צעיר

החשש של הרופאים, שיותר מדי דם יעבור מהשילייה לתינוק, ובכך רמות הבילירובין שבדם התינוק יגיעו לרמה מסוכנת ומסכנת.

בפועל - מחקרים הראו שזה לא קורה. נראה שכמויות הברזל בנוספות שהתינוק מקבל, ביחד עם הדם ה"עודף", שומרות עליו.

שאמנם טוענים שאין עצבים בחבל הטבור ולכן החיתוך (או הקליפס) לא כואב לתינוק - אבל ככל שאני יודעת, זה לא הוכח. כך שיש סיכוי שהחיתוך כואב לתינוק אם הוא מתבצע בזמן שהחבל עוד פועם.

מעבר לזה, אני מרגישה שיש משהו סמלי בחיתוך חבל הטבור. לכן בחוגים לא דתיים מציעים בד"כ לאבא לעשות אותו. זה משהו שמפריד באופן סופי ומוחלט ביני לבין התינוק שלי. לכן אני מעדיפה לא לעשות את זה ב"בום", אלא לחכות שהחבל יפסיק לפעום ובכך יסמן לי שהגיע הזמן. ואם החבל מספיק ארוך כדי שאוכל לראות את התינוק ולהחזיק אותו (בד"כ הוא לא), אז למה לא להיות מחוברת אליו עוד כמה דקות, ולעשות את זה ברגע שאהיה מוכנה לגמרי ואחרי שאגיד לתינוק מה עומד לקרות.

אהבתי

יש קצב התפתחות שונה אצל כל ילד.

יש כאלה שמתחילים לזחול בגיל חצי שנה כבר, ויש כאלה שקצת יותר מאוחר.

הבן הבכור שלי התחיל לזחול רק על הגחון בגיל 10 חודשים!

לא נלחצנו. איך בעלי אמר? ראית פעם מישהו בן 30 שלא ידע לזחול?

בסוף זהמגיע ומדביקים את הפער.

מה שכן, עשינו איתו קצת פיזותרפיה לחזק את הידיים, ואז כבר הוא בעצמו התקדם.

זה לא אמור להלחיץ. בנחת. לכו לפיזותרפיה לשאול אם צריך.

הוא בן שמונה וחצי שנים, ואין לו שום בעיה.

8 חודשים זה די מוקדם לזחילה, אגב.

במקום להקשיב לפחד, שתקשיב ללב שלה, לב של אמא.

האם הלב שלה נותן לה סימנים לכך שמשהו לא תקין בהתפתחות של הילדה? שתקשיב למה שהיא מקבלת מהילדה, במקום לגרפים, ממוצעים וסטטיסטיקות. לב של אמא לא טועה.

הייתי עם ביתי הבכורה בת 9 חודשים ויום הפשוט חמודה ושובבה (איזה מדהים לראות ממש אופי אצל הקטטנה שלי), קיצור היינו בטיפת חלב ואמרו לי שהיא כבר אמורה להתחיל לחקות בדיבור וכו'...

הילדה שלי מה זה התפתחה מהר היא כבר זוחלת כמעט 3 חודשים, וכבר נבהלתי שאולי אני לא משקיעה מספיק. אבל בלב הרגשתי שפשוט היא קצת שובבולה ולא ממש בא לה לשחק, אלא היא מעדיפה למצוא את הנייר הקטן שלא שמתי לב שנפל בקצה השני של הבית (איך זה תמיד קורה?)

הרגעת אותי שאמרת להקשיב ללב....

ובגיל שנה וארבעה ללכת...

ממש אין לך מה לדאוג, יש כאלו יותר עצלנים...

הוא אמור לעשות מאמצים שונים על מנת להשיג חפץ שמחוץ להישג ידו. ( זה יכול לגרום לו לדחוף עצמו אחורה, קדימה או בסיבובים.)

הוא אמור להתהפך לשני כיוונים.

הוא אמור להרים ראש וחזה בידיים ישרות כשהוא על הבטן.

רצוי שינסה להגיע למצב של עמידה על ידיו וברכיו ואף ינענע את גופו קדימה ואחורה- זה יחזק את שרירי ידיו וירכיו ויתן לו תחושה של גבול שיווי המשקל שלו. אם אינו עושה זאת: שהאמא תעשה זאת עבורו בהצחלה: תקפל שתי ברכיים מתחת לבטנו בשכיבה על הבטן, כמובן שהוא אמור להסמך על כפות ידיו ולא "לעוף" קדימה על הפרצוף, ותנענע את האגן קדימה ואחורה בתנודות קלות. אפשר וטוב לתת לו "מכשולים" שונים בדרכו שמעליהם יצטרך לעבור, כגון- לתקוע אותו על כרית שיצטרך לעבור מעליה כדי להגיע לחפץ נחשק, לתקוע אותו על ברכי האם כדי לעודד אותו לנסות לעבור לצד שני, לעזור לו לטפס מדרגות- להעלות עבורו ברך ראשונה ולהמתין שיתאמץ להעלות את השניה. כמובן שבכל פעם רגל אחרת.

וזה בסדר, אפשר לחכות לגיל 10 חודשים. (למרות שבספרים כתוב 9) בעיקר אם את כל שאר הנ"ל הוא כן מבצע. אם יש לו עיכוב יותר משמעותי מרק זחילה- זה כבר סיפור אחר.

עד כאן סיכום מידע מטיפת חלב....

קודם כל לשים לב שהיא כן מבצעת את השלבים שאחותו ציינה (אם כי יש ילדים שעושים הכל ובכל זאת לא מתהפכים לאחד הכיוונים, למשל). וכמובן, לתת לילדה את האפשרות לזחול: אם יש לול בבית - אפשר להשתמש בו לזמן השינה, ולא מעבר לזה. להלביש בבגדים קלים ולא מסורבלים. להניח סביבה משחקים מחוץ להישג ידה, לשחק איתה על הרצפה ולעודד אותה לזוז.

אם כל התנאים הללו מתקיימים, אין שום סיבה לדאגה, כמו שאמרו כאן.

הוא עם מוצץ?את מניקה?

שלי ישנים מלידה על הבטן.

אבל משתפת אותך ששלי גם אף פעם לא נרדמו על הגב.

רק על הבטן. ואני יכולה להבין אותם, איך אפשר להרדם על גב ישר?

חלק גדול מהזמן פשוט השכבתי אותם לידי במיטה, ככה הייתי הכי רגועה.

אני הרגשתי בדיוק כמוך- כבר מבית החולים הקטנצ'יק הראה העדפה ברורה לשינה על הבן ועל הגב- הוא פשוט לא ישן.. (הוא גם ככה לא ישן הרבה ועל הבטן השינוי ממש משמעותי- הוא ישן הרבה יותר) אז החלטתי לשים אותו על הבטן,

בהתחלה הייתי באה לבדוק כל שתי דקות, אבל אח"כ נרגעתי ...

בקשר למה שיפעת אמרה-

אני יודעת שיניקה, ומוצץ מפחיתים סיכון למוות בעריסה, הסיבות של כל ההמלצות הן שהתינוק ישן פחות חזק וככה לא ישכח לנשום פתאום...

אני העדפתי שישן ולקחתי את הסיכון...

נ.ב מוות בעריסה מאוד נדיר...

הם בד"כ ישנים על הבטן.

אני משכיבה את בנותי לישון רק על הבטן כי ככה הם ישנות טוב יותר

ולרוגע הנפשי שלי אני שמה ביבי סינס כך שאם ח"ו יש בעיה מגלים זאת מיד ואפשר להציל.....

מחקר מבריטניה הראה שמאז ההנחיה להשכיב רק על הגב, ירד מספר מקרי המוות בעריסה, וגדל בהתאמה מקרי המוות המוסברים. כלומר - לא הרווחנו אף ילד

אחותי אמרה שבלימודים שלה רופא מרצה אמר שמספר מקרי המוות בעריסה ירד בגלל שככל שהזמן עובר, הרפואה מצליחה להסביר יותר ויותר מקרי מוות, כך שהם לא נקראים "מוות בעריסה". שוב - לא הרווחנו אף ילד.

לכי עם הלב שלך - ההמלצה הקבועה שלי!

כלומר, האם מקרי המוות המוסברים שכביכול "קיזזו" ממקרי המוות בעריסה ל"ע, הם כאלה שיכלו בעבר להיות מוסברים כמוות בעריסה? אם יש לך קישור למחקר - אשמח (בעצם זה בטח יהיה חסום לי, כמו 90% מהקישורים...)

אם זה יהיה נכון, זו תהיה הרגעה עצומה בשבילי, כי אני מתה מפחד (אבל מה אני יכולה לעשות, לתת לילדים לא לישון נורמלי?!). מה שכן, אני מקפידה שהתינוק יהיה בטווח נגיעה ממני בזמן השינה, בין אם במיטה שלי או בעריסה צמודה. כך שבכל רגע נתון אני יכולה לשים לו יד על הגב ולוודא שהוא נושם...

ותודה רבה לכולם,אני עדיין לא יודעת מה לעשות......

אבל קשה לי שהוא לא ישן..

עיקר הבעיה שלך היא שאת מפחדת להשכיב אותו על הבטן, נכון?

אז אפשר לנסות למצוא פתרונות ביניים.

לדוגמא - ביום להשכיב על הבטן, כשאת ערה איתו, ובלילה להוסיף לו איזה פינוק למיטה, כמו איזה בגד שלבשת או משהו כזה

או אולי להשכיב על הצד?

או אולי לקחת אותו אלייך למיטה?

ואישית, את הילד הראשון שלי השכבתי על הגב מאחר וככה אמרו לי, וחוץ מזה שלי יותר נוח לישון הגב מאשר על הבטן, אז למה שאצל הילד שלי זה יהיה שונה?

את הילד השני שלי השכבתי על הבטן כי ככה הרגילו אותו בפגייה, כך שממש לא היתה לי ברירה, אבל באמת פחדתי... (פגים גם נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות בעריסה)

למי שרוצה להבין יותר את ההנחיות למניעת מוות בעריסה, אני ממליצה להאזין להרצאה המאלפת הזאת:

http://www.bekol.co.il/index.php?page=item&item_id=115&lec_id=45&cat_id=48

וזו שינה ארוכה ומעולה. כשהן ישנו על הגב, שמתי לב שהן כאילו קפצו בבעתה מכל רעש מסביב להן. שינה על הבטן רגועה יותר.

הפחד משינה על הבטן נובעת מכמה סיבות:

1.שכשהילד מסובב את הראש ופוחדים שהוא לא מסובב עד הסוף ונתקע עם הפנים לסדין.

2. כשהסדין לא מספיק מתוח ונצמד לאפו של התינוק

3. כשהילד מרים את השמיכה על כל כולו וכך מונע חדירת אויר נקי .

4. שאם השמיכה צמודה אליו, הוא נושם בחזרה את הפ.ד.ח שהוא נושף.

למדתי לא מזמן שיש שטוענים שכשהתינוק ישן על הבטן יש איזה חומר (שכחתי מה שמו ואין לי כח לקום לפתוח קלסר..) אז החומר הזה לא מיוצר בכמות הנכונה והוא הגורם למוות בעריסה, ויצא מחקר שגילה שזה יכול לקרות גם בשינה על הגו, בקיצור- הכל משמים!

אם נגזר שיקרה חס ושלום משהו לתינוק, לא משנה כיצד נניח אותו..

הקב"ה שומר עליהם יותר טוב מאיתנו, מה יש לדאוג??

משתגעת מהזלזול הזה...

בחיסונים עוד מילא, תגידו שזו קנוניה ליצרני החיסונים, אבל מה תגידו בקשר לשינה על הגב?

גם אם יש סיכון של חלקיק האחוז, אני לא לוקחת אותו.

נכון שמה שצריך לקרות יקרה, אבל אני חייבת לעשות את ההשתדלות הבסיסית! ולא - היא לא לקרוא מליוני מחקרים עלומים ולנסות להכריע ביניהם, אלא פשוט לפעול לפי ההוראות.

אולי הבנות שלך נרדמות טוב על הגב. אבל אם לא, אז האם זה נקרא "השתדלות בסיסית", להשכיב תינוק כך שהוא בקושי מצליח לישון בצורה נורמלית? הרי אני לא צריכה להזכיר כאן כמה כולנו מתקשות ומתייעצות ומתעייפות מכל הסיפור של השינה. זה דבר נורא משמעותי! זה כאילו שיגידו לי, נניח, שאם מניקים אך ורק פעם בשלוש שעות ולא יותר מזה, זה עשוי למנוע סיכון פלוני. בחיים לא הייתי עומדת בזה! זה פשוט מעבר להשתדלות הבסיסית, מבחינתי.

אמנם, אני לא ממש מסכימה עם אמירה כמו "אם נגזר שיקרה חס ושלום משהו לתינוק, לא משנה כיצד נניח אותו..". ודאי שעלינו לעשות כל מה שאנחנו מסוגלים, כמו להניק, להשכיב את התינוק לצידנו, למנוע חשיפתו לעישון, וכן הלאה.

אבל כשיש משהו שמשבש את שגרת החיים - אז זו בעיה.

מה שמוכיח שתכל'ס, גם הרופאים לא ממש יודעים מה האמת...

אישית, גם פחדתי מאוד. אבל הילד שלי לא היה מוכן לישון על הגב, הוא היה מתעורר כל הזמן, והיה עצבני. אז פשוט שמתי אותו לישון עליי, בטן שלו על הבטן שלי, וככה הוא ישן כמה חודשים טובים. בגיל 4 חודשים הוא התחיל להתהפך, ובכלל, הוא היה תינוק יחסית מפותח, אז התחלתי להשים אותו על הבטן, וכל שעה הלכתי לבדוק שהוא בסדר- השמיכה לא זזה, הסדין מתוח וכו'. 

אני לא רואה עם זה שום בעיה.  זה לא זלזול, חלילה, או בחירה בדרך הקלה. 

שכחתי שכתבתי הודעה לפני כן ולא ריעננתי. גרררררררררררררררררררררררררררררררררר.

בכל אופן, בקצרה הפעם- שלי ישנה יותר טוב על הגב, בעיניי, אז אין לי התלבטות כזו, לשמחתי.

ואני לא יודעת מה הייתי עושה אם היא הייתה ישנה טוב יותר על הבטן.

כבר 3 לילות,הוא ישן מעולה(טפו טפו)...על הבטן!!

מה לעשות אז אני קופצת מכל רחש אבל אני מאמינה שזה תכף יעבור לי.....אחרת הוא מתעורר כל שניה בלילה ובוכה...

נתפלל לד' שיהיה הכל כשורה וילך טוב....

תודה רבה לכל העצות והיועצות

ושומרת עליו בלי מגע עם אנשים אחרים, שעלולים להדביק אותו במחלות? אפילו מסתם שפעת עלולים למות, שלא לדבר על שלשול.

אפשר לשמור על התינוק באקוואריום בתוך הבית, אבל קשה לקרוא לזה "חיים". ומי שחי, מסתכן גם ב"למות", יום אחד. ואף אחד לא יודע מתי היום הזה אמור להגיע ב"ה!

אימרה אומרת: להיוולד (ולחיות) זה הדבר הכי מסוכן שיש

אף אחד לא יצא מזה בנתיים בחיים

אבל אם הוא מתהפך לבד אין בעיה.

כמובן שאת צריכה לראות שהוא מרים יפה את הראש גבוה כשקם או פולט. ולהזהר שלר יהיו במיטה משחקים או שמיכה או משהו בקרבת הראש.

יש גם בייביסנס יש שמאוד אוהבים אותו ויש ששונאים אותו. כמובן שבשבת אי אפשר להשתמש בו...

בהצלחה!

הם לא נרדמים לי על הבטן.

רק כשהגדולה כבר היתה מתהפכת חופשי היא התחילה לגוון וכל פעם היתה נרדמת בדרך אחרת.. 

אם הוא יונק זה בסדר שהוא לא יעשה כל יום קקי.

בת 9 חודשים ואוכלת מאוד יפה (כמעט הכל-ב"ה). כבר לא אוכלת מרוסק לגמרי אלא חתוך לחתיכות קטנות.

אבל-כל פעם שהיא עושה קקי היא בוכה עד שיוצא ואז נרגעת. בדקתי ואין לה חו"ח טחורים או שאר מרעין בישין כנ"ל.

למה היא צועקת? יכול להיות שהעיכול עוד לא הסתדר? אולי היא אלרגית למשהו? אולי אני מעמיסה עליה יותר מידי מזון חדש בבת אחת?

אה-והיא גם עדיין יונקת בערך 6 פעמים ביממה בנוסף...

מה אפשר לעשות כדי להקל עליה?

תודה!!!

שאין שם פיסורה ( מין פצע ברירית פי הטבעת)

נסי לתת לה מזון מרכך צואה ( סביר להניח שהיא אוכלת- פירות ירקות, שותה מים) שלא יכאיב בזמן היציאה, ושיצא בקלות כי גם הרגשה של לחץ לפעמים לא נעימה להם.

חוץ מזה - אולי היא אוכלת משהו שגורם לה לצריבה? אולי משהו חומצי? - בדקי עם פירות הדר, סולניים (עגבניה, חציל- חומצי במיוחד)

אגב,היא בוכה כשהיא עושה או אחרי? כי אם היא בוכה אחרי אולי סתם מציק לה להיות מלוכלכת.

שמעתי על פיסורה-יכול להיות שלתינוק יהיה פיסורה? אין לה דימום או משהו כזה חו"ח...

היא אוכלת עגבניה מרוסקת ומאוווד אוהבת את זה. זה נראה שיש לחץ אצלה בזמן היציאה ולכן היא צועקת ונרגעת שניה אחרי שעשתה.

יש משחה ללא מרשם הנקראת: פרוקטו- אובלפיכה, בכל בית מרקחת.

היא באה עם פיה צרה צרה הנכנסת לקצה פי הטבעת כך שאפשר בכל החתלה למרוח מעט משחה ברירית של יציאת פי הטבעת ובכניסה אליה ( לא עמוק!! ולא כמות) עושה נפלאות, גם מרפאת וגם מקלה על "החלקת הצואה כשהיא מגיעה לפי הטבעת.

ופיסורה לא מחייבת דימום.

ואם אכן יציאות קצת קשות- אז לבדוק אם יש מזון מסוים שגורם לזה יותר מאחרים.

לא מנסיון אישי אבל מסיפורים של יולדות שלי,הייתי מחכה לאיחור רציני יותר,

ובע"ה בשורות טובות.

פשוט רציתילדעת וזה פעם ראשונה שאני לוקחת את הכדור בעז"ה לילד שני  חשבתי שמיד בפעם הראשונה זה מסדר את המחזור

חוסר אחריות של הרופא לתת איקקלומין ללא מעקב ביוץ!

איקקלומין היא תרופה הורמונאלית שיכולה לגרום לביוץ, לסדר ביוץ, לגרום לגדילה של זקיקים גדולים יותר, וגם לגדילה של זקיקים מרובים!

זו תרופה שיכולה לגרום להריון רב עוברי.

זו תרופה שיכולה לגרום גם לשיבושים במחזור ולאו דוקא לסידורו.

זו תרופה שעלולה בלקיחה ממושכת (שלשה סבבים ברצף) להעלות שכיחות לסרטן!

בעיני- ומנסיוני האישי- כמטופלת פוריות לשעבר, וכאם ששלשה מילדיה הגיעו בעזרת האיקקלומין...

נטילת איקקלומין ללא מעקב ביוץ הכולל אולטרסאונד ובדיקת דם, עלול להיות בלתי יעיל- עד מסוכן.

עם מעקב סדיר את יכולה לדעת בדיוק מתי הביוץ. ה28 יום זה אגדה. אצלי לדוגמא זה ממש לא גרם למחזורים סדירים או של 28 יום. זה אפילו קצת האריך לי את המחזורים שארוכים גם ככה.

אצלי האיקקלומין גם גרם לשיבושים בחודש בו לקחתי את התרופה. גדלו 3 זקיקים אבל לא בשלים. דוקא בחודש אחרי האיקקלומין היה ביוץ יפה וגם הריון. שלש פעמים!

הרבה רופאים לא מודעים להשפעה המתמשכת של התרופה ונותנים אותה מס' חודשים ברציפות, מה שכאמור עלול להיות מסוכן. אני ממליצה מאוד, במידה ולא נקלט הריון החודש- לעשות הפסקה בחודש הבא ורק מעקב זקיקים, כדי לזהות ביוץ וודאי.

ובכלל, כל תרופת פריון- אפילו כזו שמשום מה נחשבת קלה- כמו איקק'- לקחת רק בליווי, מעקב צמוד, ובהוראת רופא מומחה פוריות (שימו לב- לא כל רופא נשים הוא גם מומחה פוריות! חשוב לברר זאת, כי רופאים שלא מומחים, לא יודעים את כל הפרטים, הסיכונים של התרופה, והחשיבות של המעקב!)

איקק' נחשב לתרופה קלה כי הוא נלקח דרך הפה ולא בזריקה, אבל יש בו גם סיכונים!

בבקשה בבקשה- תלכו רק לרופא מומחה פוריות ואם לא מציע- תדרשו מעקב זקיקים!

המון המון הצלחה לכל המנסים להרות!

שיהיה בקלות ושלא תזכו להפוך למומחים מהנסיון...

ושלא תעמדו לא בפני נסיון ולא בפני בזיון..

הוא רופא מומחה לפוריות פרטי ,תודה על המידע אני אנסה לדבר איתו מחר.. מקווה שזה הריון בעז"ה

לקיחת איקקלומין = טיפולי פוריות לכל דבר = מעקב צמוד +בדיקות דם ואולטרסאונד + ביקור רופא/אחות

וכמובן הנחיות להמשך הדרך שמשום מה ניראה לי שלא ממש קיבלת... וחבל..

יהי רצון שד' ימלא מאלות לבכם לטובה ולברכה!!!!!!!

ואם הועלתי אפילו למישהי אחת, דיינו.

אגב, בעיני- למעקב ביוץ יש אפילו חשיבות רבה יותר מהתרופות, כי מסתבר שהרבה תרופות ניתנות סתם, ואולי אפשר להמנע מהן אם מבצעים מעקב טוב סביב המחזור.

אם מישהי צריכה הסברים יותר ספציפיים לגבי חשיבות המעקב- אשמח לענות באישי על כל מה שאני עוד זוכרת ויודעת...

לפעמים הצבע קצת שונה לא?

אני היתי חושבת שאם הוא עושה לעיתים קרובות אולי זה שלשול

שלשול יקבע בעיקר על פי ריח חריף,

יציאות מימיות מאד למשך מעל ליממה ולא רק יציאה או שתיים מימיות יותר.

גם צבע , גם כמות וגם רכות, יכולים להשתנות באופן תקין לגמרי.

קטניות ומוצרי חלב גורמים לגזים אצל התינוק.

מדהים שזיהית זאת.

במקום לשים אותו על הבטן, הם מחזקים את הצוואר והכתפיים באותה מידה כשהם עליך - במנשא. כשאת זזה, הם מקשיחים את השרירים של הצוואר והכתפיים בתגובה לתנועה שלך, כדי לשמור על איזון. והם אוהבים להיות על אמא, הרבה יותר מאשר על משטח

נראה לי שאני אמשיך לשים אותו לפרקים קצרים, עד שיתעצבן...

תודה עלצ הרעיון, ננסה גם.

אבל מה שכן, את מן הסתם נחה יותר ונינוחה יותר...

אין כמו מנוחה, שינה טובה לריבוי חלב...

וגם ביום חול אני נחה הרבה ואוכלת הרבה. השבת, למשל, ישנתי פחות  מאשר ביום חול רגיל

חוץ מזה - אם ככה המצב כשאני בבית, מה יהיה כשבע"ה אני אמצא עבודה???!!!

מאז ומתמיד הייתי לוקחת אוכל מסודר...

לאחר מספר חודשים כמות החלב המיוצרת היא כבר שאלה של היצע וביקוש,  ופחות מושפעת הורמונלית  או מכל שינוי במנוחה ולכן זה יותר יציב. עם זאת, בכל זאת נשים רבות חוות שינוי בכמות החלב כשחוזרות לעבודה, ואכן חובה לשתות יותר ולמצוא זמן למנוחה כמעט בכל מחיר...

אין שתי ילדים זהים, תלמדי עם הזמן להכיר את הילדים שלך ואת התגובות שלהם.אני אנסה לך לענות, אבל תשאירי מקום לסטיה:

1. רוגע וסקרנות/שינה רגוע

2.חוסר שקט, בכי, היפראקטיביות, נודניקיות

3.אין סיבה ידוע, זה משהו אישי שלה. אולי היא רוצה יחס? חיבה? נשיקה? ליטוף? חיבוק חזק?

4.נשמע קצר, אך יתכן גם, שהיא אכלה במרץ רב ובזמן קצר הצליחה להוציא כמות גדולה של אוכל. תסמכי עליה.

5. חולמת

6. יש מקום לבדיקה מקיפה, ואני ממליצה לך לעשדות את זה ללא דיחוי ולהתעקש על בדיקה יסודית. יתכן, שילדה שלך פשוט מאד רגישה, אבל יתכן גם, שהיא זקוקה לעזרה.

עונה מנסיון אישי עם הבנים שלי,וזה מאוד אינדווידואלי.

1. שהיא רגועה ונינוחה,טיטולים מלאים,שתן וצואה.

2. אצלי הם פשוט שיפשפו את העיניים ופיהקו,ואח"כ גם התחילו לבכות.

3.לא מכירה,ומצטרפת ליעל.

4.נשמע תקין,אם היא קמה בדיוק באותה השעה לפעמיים זה מתוך הרגל ואפשר להעיר אותה כמה דק' לפני ולשים לה מוצץ,ואז היא תמשיך לישון.

5.אולי חלום..

6.רצוי לבדוק,

בהצלחה בשורות טובות

בנוגע לשובע אחרי הארוחה- הייתי קצת לא ברורה. התכוונתי לכל ארוחה ספציפית, ולא באופן כללי. אם התחלתי להניק את הקטנה ואחרי מס' דקות כלשהו (משכי הארוחות שלה אינם קבועים כרגע), היא התנתקה או משהו אחר, איך אני יודעת אם היא שבעה? קורה לא פעם שהיא לא בוכה, ובכל זאת היא אוכלת אם אני נותנת לה לאכול, ואז אני נכנסת לספקות האם היא הייתה רעבה לפני כן ופשוט לא הביעה את זה בבכי, או שהיא לא רעבה, אבל סתם אוכלת לה להנאתה (כי א"א לעמוד בפני החלב ).

בגדול, אני מרגישה שאני מאכילה אותה ממש הרבה פעמים במשך היום, אבל... טוב, זה נובע מחוסר הנסיון שלי. זה כאילו אין לי מושג מה עוד אפשר לעשות איתה (נשמע מוזר, אבל זה כך כנראה). לפעמים יש ימים של אוכל-שינה-אוכל-ערות-אוכל-שינה-אוכל-ערות וכו'. ולפעמים יש ימים, כמו היום, של ערות מתמשכת והרבה ארוחות במשך היום, כשהיא נהיית חסרת שקט או בוכה.

בנוגע להיחנקויות ולשיעולים- היום היו הרבה פחות, ברוך ה'. אולי רק פעם או פעמיים. מה שכן, היא בקושי מצליחה לישון... משום מה. עד שהיא נרדמה סופסוף (אחרי ערות מתשע בבוקר), לפני חצי שעה, היא התעוררה שוב מרעש שהיה (והיא בד"כ לא מתעוררת מרעשים). טוב, כרגע היא ילדה-תעלומה

כלומר, כל עוד מדובר בילדה בריאה ב"ה, שנולדה במשקל תקין ב"ה, שלפעמים גם רגועה ושמחה ב"ה, מה שאני מבינה שהיא כן, ב"ה

משהו מציק לה באף... גם הבן שלי עושה את זה,

ככה זה הפרוש שלי

אם היא מתנתקת, ומיד אח"כ מחפשת (באטרף, כן?) את מקור האוכל? זה מרגיש לי כאילו ההתנתקות הייתה טעות (טוב, על זה גם פוליטיקאים יסכימו איתי ), והיא בעצם כן רוצה להמשיך לאכול. מה גם שלפעמים ההתנתקות הייתה אחרי מעט זמן שהיא אכלה, או שאם היא עושה גרעפס, היא מוכנה ומזומנה להמשיך בארוחה.

ואהבתי את כל הב"ה . והיא אכן כן ב"ה

ושמעתי מיודעי דבר שכדאי לעשות ריענון (כלומר, בין הודעה להודעה ללחוץ על F5).

(ואם בכל זאת יהיה לך כוח לכתוב שוב, אשמח מאוד ).