שתינוק בן 4 חודשים נרדם רק ב-10 בלילה ולפעמים קצת לפני אבל לא הרבה.
לפני 10 הוא נרדם לתנומות קצרות, לא יותר מ-10 דקות בד"כ. ועכשיו יש לו משהו חדש-הוא לא מוכן לחזור למיטה שלו אחרי שהוא יונק בלילה .ווהוא כל הזמן זז וממש לא נוח לישון איתו.
ואיך זה הולך אצליכן?
עשרה ימים לפני התאריך המשוער זה מוקדם מדי?
מן הסתם אם יוצאים מוקדם גם חוזרים מוקדם לא?
ואם תלדי שבועיים לאחר התאריך?
לא תרדי מדעתך? אפשר סתם להוציא ימי מחלה לפני, כי אם זה ע"ח חופשת לידה תצטרכי לחזור מוקדם, וחבל.
את יכולה לקחת איתך תיק לידה לעבודה, וברגע שמתחיל משהו, להתקשר לבעלך ולנסוע לבית חולים. לא ככה?
ולא מתחילים לצרוח על ההתחלה. זה בסדר.
ירידת מים זה אומנם לא הכי נעים אבל גם לא נורא.
אם תקחי עשרה ימים לפני התאריך, את עלולה סתם לבזבז את הימים שאחרי וגם ללדת 3, 4, שבועות אח"כ.
למרות שלא נעים להיות בעבודה ולהיות במתח.. אבל באמת, בד"כ ב-99% הלידה לא כ"כ מהירה, והצירים לא מתחילים ברמה של צרחות...
אח"כ מאוד תצטערי שבזבזת את חופשת הלידה על לשבת בבית ולספור את השניות שחולפות!!!
העיקר שיחלפו בקלות והלידה עצמה גם כמובן!
הלוואי והייתי יכולה לבצע חלק ממנו. בעקרון אחרי הלידה רציתי שהתנוקת תשאר איתי אבל עברתי ניתוח קייסרי והיה מאוד קשה... וההחלמה הייתה גם קשה אז לא ממש יישמתי....
אבל כשהיא גדלה קצת הקפדתי שרוב היום היא תהייה עלי במנשא בד גם כשבישלתי, גם כשתליתי כביסה וכו'... וכשהיא הייתה עלי היא יכלה לישון שעות, דבר שלא קרה במיטה שלה.
הנקתי אותה בשכיעבה וכך נרדמנו בייחד שזה גם מאוד נחמד אבל לא כ"כ אחראי אם את ישנה שינה עמוקה את עלולה למעוך אותה חס וחלילה.
בקיצור, זה לא פשוט כשחיים בעולם המודרני.
קראתי אותו ממש מזמן.
מיישמת? קצת קשה להגיד, אבל הוא בהחלט השפיע על דעתי לגבי נושאים שונים ביחס לילדים. ודירבן אותי לקרוא יותר באינטרנט וכו' על נושאים קרובים.
נראה לי שהשפיע על היחס שלי למגע עם הילדים (מנשא, ידיים וכו), על הסתכלות לגבי הרגלי שינה וכד'. על שיתוף שלהם בדברים שאני עושה.
אבל האמת שאף פעם לא קראתי מהתחלה ועד הסוף, אלא רק עיינתי בהזדמנויות שונות, ולמדתי אודות הרעיונות מדיונים בפורומים שונים.
עם השנים אני מרגישה שהרעיונות והדרך יותר ויותר מתאימים לי ויותר קלים לי ויותר הגיוניים לי. אני לא יודעת אם זה קשור, אבל אני נהנית יותר מהאימהות שלי היום, מאשר כשהייתי אמא "חדשה". אולי זה בגלל שזה קשה להיות אמא חדשה (או כל דבר חדש, בעצם, עד שמתרגלים ולומדים), אבל אני מרגישה שזה גם בגלל שהשיטה מפשרת להנות, במקום להציב משימות: "לחנך לשינה", "לחנך להיות לבד", וכן הלאה וכן הלאה. יותר נח לי היום "פשוט להיות", במקום לחשוב כל רגע מה יהיה מחר ומתי כבר הוא ילמד לא להעיף את האוכל לרצפה
אני לא מסוגלת לחשוב על זה כרגע. כ"כ קר בחוץ ואין לי חשק להוציא את הקטן כל בוקר.
אני חושבת להאריך בשבועים שלושה.
התאריך בעוד שבוע וחצי (אצלי זה כבר...) ואני שואבת קצת כל יום!
וב"ה שמצאתי מטפלת שתבוא אלי הביתה!!! איזה כיף!!! (אני אקפוץ בהפסקה לבקר או היא תבוא אלי...)
לי יש מעון דקה מהבית. אבל אני צריכה להסחב לשם עם עגלה של תינוק בן 3 חודשים ,ועם ילד בן שנה ו10.
ובכלל כל ההתארגנות הזאת בבוקר, ולהספיק להניק את הקטן כמו שצריך, ושלא אשדר לו לחץ.ושלא אאחר לעבודה.
ולחזור הביתה ב2 וחצי ,עם גרון יבש.ומתה לשרותים. ולקבל חמישית קטנים.להתיחס לכולם, ולשמוע את בת השבע על סיפוריה בלי עין הרע.
לחמם את האוכל לצהרים ולהניק עד שמתחמם, ולהגיש לכולם בשלווה, ואח"כ ליפול על הספה עם העיתון.
נראה לכם שיש לי כוח?
אמנם חזרתי כבר לפני חדשיים וחצי אבל אני עדין מותשת מזה כל פעם מחדש...
דוקא הולך לי לא רע עם השאיבות אבל רק בזמן של ארוחה, ואם קרה והייתי צריכה להשתמש בבקבוק השאוב ולא יכולתי לשאוב נהיה בלאגן אמיתי... והלחץ הזה של ההנקה בבוקר בלי לאחר...
נוכן שכל הכבוד לנו האמהות???
מצד אחד לא בא לי לחזור.
מצד שני רק כך אני ארד קצת במשקל
בשאיבות, הייתי טופחת לעצמי על השכם...
שאבתי חצי שנה- וזה המון
זה מזכיר לי שהבן שלי פעם שר כשהכנתי להם בצק והם צרו צורות לעוגיות:
אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו אמא כזאת.
במנגינת רבינו נחמן.
מאז אנחנו שרים את זה לכל אחד שמצליח במשהו. (מחליפים את השם שבשיר)
אמן בברכת ההצלחה...
המוח שלי כ"כ זוכר דברים לטווח קצר, שאני תוהה איך באמת אלמד במצב כזה... 
מקווה שהזכרון יתחדד עם ההכרח...
אני בלחץ מחזרה לעבודה ממה שזכור לי מהגדול שלא הצלחתי לשאוב בזמן העבודה - המזל היה שהוא היה כבר הבן 7 חודשים אז התחיל לאכול מוצקים טחונים במקום ההנקה.
עכשיו אני אצטרך כנראה לחזור ישר בסיום חופשת הלידה ומהנסיון לא אצליח לשאוב....
ולא אוהבת תחליפים!!!!!!!-
איך אתן מצליחות לשאוב ומתי?
רק אם יש לך הפסקה של לפחות 25 דקות, את יכולה להספיק לשאוב כמות.
אני לקחתי לעבודה משאבה ידנית של אוונט, היתי שואבת בשעת חלון, (מורה), והיתי מכניסה למקפיא.
לפעמים שכחתי להחזיר הביתה את הבקבוק בסוף היום...וכשלא היה לי חלון,אפילו לא התחלתי לשאוב ,כי ההפסקות אצלינו קצרות. ואם את מתחילה לשאוב את מיד מתמלאת ואם אני צריכה להפסיק באמצע זה ממש כואב.
הרבה פעמים חזרתי הביתה מפוצצת, קודם כל הנקתי מצד אחד,ואז שאבתי מהצד השני בקבוק מלא.
לא ידעתי שזה ככהיוקטנהאחרונהאולי כשנגור בחו"ל... פה כ"כ קררררררר בבתים! זה הבד היחיד ששומר על חום הגוף של התנוקת.
תודה, ננסה.
לדיעתכם הפליז עשוי ממיחזור פסולת
כן גם פלסטיק של בקבוקים.. הכל יש בפנים בעעע
אני לא סובלת את המגע המצמרר שלו
הוא שוב לא יכול להתכלות...
<אני דווקא אוהבת פליזים>
א. איזה כיף שאת בהריון! הרבה ברכות!
ב. באמת שצריך הרבה כוח גם להניק וגם להיות בהריון, אבל אם אין לך ברירה זה אפשרי מבחינה רפואית. לפעמים המגע בפטמות לא נעים, ואני מאחלת לך שתצליחי לשרוד עד שהבת של ה"גדולה" תתחיל לאכול מזון מוצק ברמה שיאפשר גמילה...
הרבה חיבוקים וירטואליים!
אני הנקתי את הבן הגדול עד בערך חודש 8..(עכשיו אני לקראת לידה בע"ה) אמנם הוא גדול (2+) וזה היה יותר הרגל של הירדמות ולא יודעת בדיוק כמה חלב היה אבל בגלל ההרגל לא הצלחתי לגמול לפני..
הרופאה בתחילת ההריון אמרה שאין בעיה אם אין כאבים מיוחדים אחרי הנקה או דימום. באיזשהו שלב זה הציק לי מאוד ועדין סבלתי כי לא היה לי כוחות לגמילה. ב"ה עברנו את הגמילה בשלום (נראה מה יהיה כשיגיע מישהו שיתפוס את המקום..) בכל מקרה המון בהצלחה!ותרגישי טוב.
הנה מאמר שלי בנושא, מהאתר.
http://www.dulot.co.il/talisapir/show.asp?art=3&t=l
אני סיימתי עכשיו להניק ילדה רביעית בהריון של ילד חמישי
אפשר ואפשר, תלוי באמא ובהריון. ניריתוש2, שלחתי לך מסר אישי, מקווה שקיבלת אותו.
באיזה שבוע כדאי להתחיל את ההכנה?מישהי עשתה דבש מסלע? זה מספיק?
עוד שאלה לא קשורה וקצת מביכה למה חשק מיני של הגבר יורד בשליש השני להריון ודווקא של האישה עןלה?
נראה לי שזה תלוי כמה מפגשים יש לך.
אולי בערך בחודש שביעי.
אני לא מכירה את ההכנה של "דבש מסלע" כי עשיתי פרטי, אבל נראה לי שזה בסדר.
הכי חשוב, לדעתי ללמוד מה לעשות בלידה - הרפיה וכו.
בקשר לשאלה השניה - נראה לי שזה משתנה מזוג אחד לשני.
יש קורסים שונים שמתאימים לזוגות שונים, ואתם יכולים למצוא משהו שמתאים בדיוק לכם, גם מבחינת האופי, גם מבחינת אורך הקורס הרצוי, וגם מבחינת איך שאתם מרגישים לגבי חוויית הלידה שאתם רוצים לחוות. יש קורסים של 6-8 מפגשים שבועיים, ויש קורסים של סופשבוע מרוכז. וכן הלאה וכן הלאה. יש גם אפשרות לעשות קורס פרטי, ואז ממש תופרים את הקורס לפי מה שבדיוק מתאים ללו"ז שלכם.
לגבי השאלה השניה - נראה לי שזה משתנה מאיש לאיש, מאישה לאישה, ואפילו מהריון אחד לבא אחריו! מאחלת לכולנו למצוא תמיד את עמק השווה ;)
שלום לך יולדת יקרה,
קוראים לי לורן ואני מיילדת בבית חולים מאיר.
בסה"כ אני מסכימה שהכנה ללידה הוא ענין אישי ולכל אחד מתאים משהו אחר, ואם זה אני (שאני גם מעבירה הכנה ללידה) ממליצה בחום על "דבש מסלע". בעיני זה ההכנה האולטימטיבי ללידה, הנשים שמגיעות ללידה אחרי ההכנה של "דבש מסלע" הם במקום אחר לחלוטין מנשים מהכנה אחרת. שלחתי את אחותי לקראת הלידה החמישית שלה ל"דבש מסלע" והיה לה מציון. אני עשיתי סדנא של "דבש מסלע" של יום אחד לא כאישה הריונית אלא כמיילדת, היינו בעיקר דולות ואני - מיילדת ואולי כמה נשים הריוניות, הסדנא חיזקה מאוד את המקום שלי מבחינה רוחנית - מעשית בחדר לידה והרגשתי שעל אף שזה לא ממש "חידש" לי (אני בכל זאת במקצוע) הוא הוסיף לי וליולדות שלי ולחיים שלי בכלל המון.
ממליצה בחום - תדברי איתם מתי כדי לעשות את ההכנה, אני בד"כ עושה בשבוע 32- 35 כדי שזה יהיה רלונטי.
בהצלחה
לורן
מצטערת נכנסתי על השם של הבת שלי זה כמובן לא החתימה שלי
לורן
אני קוראת את התגובה, שאת לורן ואני חושבת "אוי מעניין למה היא שינתה את הכינוי" ואז אני מגיעה לחתימה ואני חושבת "מה עובר עליה לעזאזל?! היא באמת היי בנטורל!" 
עכשיו הכל ברור והבת שלך נשמעת משהו מיוחד!
לגבי דבש מסלע- 2 חברות שלי עשו את זה וחזרו ב'הי'. הן ממש התלהבו והמליצו בחום... יש שם דגש על הצד הרוחני ואני מאמינה שזה צריך להתאים לאופי של הזוג.
לגבי החשק, קראתי רבות על כך שהחשק של האישה בד"כ עולה בשליש השני לעומת הראשון והשלישי וגם בגמרא כתוב שזה הזמן שהכי טוב ליולדת ולעובר ביחסים. לגבי הגבר, קראתי בספר ההדרכה שקניתי (המדריך הישראלי להריון ולידה) שיש לגבר לעיתים פחד פסיכולוגי נפשי להזיק לעובר או לאישה וכן שיכול להיות שהוא חש שהעובר 'צופה בו' ומביך אותו. ולכן מחשבות אלו מורידות לו את החשק...
אני לא יודעת איך אפשר לפתור את זה אבל אולי שווה להשקיע באפיקים אחרים שמחממים את הקשר, מסעדה, ארוחה טובה, סרט וכו' כל זוג עפ"י מה שמתאים לו....
בהצלחה!
חברות שלי ובני דודית שלי עשו..וזה ממש עזר להם במיוחד לבעלים שבקורסים רגילים לא תמיד מוצאים את עצמם..
ולשנות את החשיבה להאמין שאת יכולה לעזור לתינוק לצאת ולא להילחץ וכו'..
רציתי להגיב לגבי הענין של ההכנה הרוחנית.
זה נכון שיש שם דגש ואני מניחה שיש זוגות שזה לא מתאים להם, אבל בעיני זה בעצם ההכנה היחידה שבאמת אפשר לעשות. נכון זה עוזר לדעת איך קוראים לכל דבר מה קצב ההתקדמות הצפויה וכו, כל אלה מדוברים גם בדבש מסלע. אבל האמת שההכנה הכי אפקטיבית זה לצייד את הזוג בכלים נפשים\ רוחנים בכדי להתמודד עם העוצמות הפיזיות והרוחניות שהתהוות בחדר לידה. ולכן דבש מסלע הוא בעיני כל כך מדהים. גם ענין ההכנה של הבעל בנפרד (חלק מהזמן ) הוא גאוני וקריטי, הרי הבעלים עוברים חויות שונות לגמרי מהאשה ויש להם אתגרים ותפקידים שונים בחדר לידה וחשוב מאוד להתיחס לזה ולא רק להכין זוג למה שקורה לאשה.
ושוב חויה שמשנה חיים.
לורן
ואני חושבת שזה היה לי מצוין, אבל דוקא כי זה היה אחרי שכבר חויתי לידה.
לדעתי מאוד מומלץ- למי שכבר ילדה בעבר. מאוד עוזר לעבד את חוית הלידה הקודמת, ולהתכונן ללידה הבאה.
אני אישית, לא חושבת שהיה מתאים לי לולא כבר חויתי לידה. מאוד מאוד התאים לי ללידה שניה.
לפני לידה ראשונה לא מבינים מה זה צירים, ואיך מתפקדים בין לבין, ואיך זה בכלל עובד. לא מבינים מה זה אכזבה מלידה, עד שכבר נתקלתם בזה... קשה להתחבר לעניין הרוחני, לדעתי לפחות, לפני שחווים זאת פעם אחת.
מאוד ממליצה למי שכבר חוותה, ואולי גם נכוותה- ללכת לקורס שלהם, או לסדנא בת יום אחד שלהם. לי זה מאוד עזר.
אנונימי (פותח)
'ארגון המניפה' מחבר בין יולדות מהדרום לדולות מתנדבות
מתוך רצון להקל על המערכה הקשה המתנהלת בדרום
ומעצם הכרת חשיבות הרגע בו באים חיים חדשים לעולם
אנו חפצות להושיט יד לנשים העומדות ללדת.
נשים המתגוררות באזורים הנמצאים תחת איום ההפגזות,
נשים שבני זוגן משתתפים במלחמה בעזה
ומעוניינות בליווי בזמן הלידה או אחריה
מוזמנות ליצור קשר ואנו נשתדל לחבר ביניהן לדולה (תומכת לידה) מתנדבת.
הפונות מתבקשות להשאיר את הפרטים הבאים:
שם משפחה ושם פרטי
תאריך הלידה המשוער
בית החולים בו את מעונינת ללדת (דרום או מרכז)
לידה ראשונה או לידה חוזרת
פרטי התקשרות - טלפון וטלפון נייד
ניתן לפנות בדוא"ל או בטלפונים הבאים
hamenifa@gmail.com
אורית אביב 4931305-054
אמירה אלישע 6933541-050
קרן גיבר 8680800-050
שלום,
אני בשבוע 16, לידה שנייה שלי. ראיתי בחדשות היום אשה נוספת שמתה במהלך לידה קיסרית, ונכנסתי ללחץ פתאומי, ולטראומת הלידה הראשונה שהשאירה בי חותם לא נעים במיוחד.
אושפזתי כתוצאה ממיעוט מי שפיר. קיבלתי בלון, ש"גמר" עלי בלשון המעטה, טיפסתי על הקירות עד שיצר לי פתיחה של 3 אצבעות, וירדתי לחדר לידה שם קיבלתי פטצין, ושהיתי יממה כי הלידה לא התקדמה. האפידורל עשה את העבודה, אך עיקב פתיחה. בקעו לי מים והחזירו אותם באופן מלאכותי כי העובר היה במצוקה, ולאחר כל הניסיונות האפשריים נכנסתי לחדר ניתוח, שם הרגשתי אתכל החתך, והמרדים הוסיף חומר שהעלים אותי לכמה שעות. לא התקרבתי לנסיך הקטן שלי במהלך הימים בבית החולים, שלא נדבר על הנקה שלא הייתי מסוגלת לבצע...ואמא שהרגשתי רק לאחר חודשיים בערך, בהם עשיתי הכל על אוטומט...
אני חוששת מאוד מהלידה הקרובה, אני יודעת שהיא רחוקה, אך ההכרות עם הכאב, הצירים, החשש מניתוח קיסרי מפחיד אותי...
עדי
יוקטנהאני מאמינה גדולה ב"ידע הוא כח". העצה שלי היא פשוט לצבור הרבה ידע על תהליך הלידה, ובעיקר על לידה רגילה לאחר קיסרי. ידע ייתן לך כלים לעבוד איתם בזמן הלידה, וגם יחזיר לך את האמון ביכולת של הגוף שלך לעבור לידה "רגילה" ופשוטה, נטולת דרמות...
דווקא יפה שאת חושבת על הלידה כבר מעכשיו! זה מראה שאת תהליך ההכנה והתיקון התחלת כבר, ושיש לך מספיק זמן, המווון זמן, כדי לעבור תהליך שלם ומועיל עד ללידה באה. אין שתי לידות דומות! ואני מאחלת ומאמינה שהלידה הבאה תהיה אחרת לטובה (האמת - לא נשמע שאפשר הרבה יותר גרוע ממה שעברת ;)).
הסיפורים האחרונים באמת מאוד עצובים, ויכולים גם לספק הרבה חומר לשלל חרדות לכל אישה שעומדת בפני לידה. חשוב לזכור שכיום הסיכון בלידה הוא נמוך מאוד, במיוחד בישראל, גם בלידה ניתוחית. סבירות גבוהה בהרבה לכל אישה הרה להיפגע באלף דרכים אחרות (דרך די עקומה מצדי לעודד, בעצם ;)).
אני ממליצה לך על הספר "לידה פעילה" של ג'נס בלאסקאס, שיחזיר לך את האמון ביכולתך ללדת, וספציפית על הספר (רק באנגלית, למרבה הצער) The VBAC Companion מאת Diana Korte, שיעניק לך די ידע כדי לבטוח באפשרות של לידה רגילה לאחר לידה קיסרית. במקביל, הייתי ממליצה לך לשקול את האפשרות ללדת בליווי תומכת לידה מנוסה.
מקווה שתמצאי את הדרך להגיעה שלווה ושמחה ללידה! בהחלט נשמע שאת כבר בתחילתה!
זה לגיטימי לגמרי לפחד, במיוחד למי שעברה כזו חוויה.
אני לא יודעת אם זה מעודד, אבל בהריון שלי, שממש פחידו אותי שהעובר לא בסדר, חברה שלי אמרה לי משפט חכם:
"רוב התינוקות יוצאים נורמליים ובלידה די נורמלית. אז למה שדווקא א-ת תסבלי??"
אני יודעת שזה נשמע טפשי, אבל לדעתי השלווה שלך חשובה יותר מהכול. פשוט תחשבי על זה כחוויה שרוב הנשים עושות יותר מפעם אחת בחיים, ואחוז גבוה וכמעט מוחלט יוצאות מזה בסדר גמור- אז גם את בע"ה.
חוץ מזה- הרבה תפילות אף פעם לא הזיקו לאף אחד...
אני הייתי כולי פחדים ומתחים בעקבות לידה טראומתית ראשונה שחוויתי. כ"כ מבינה אותך ואת הפחדים והחששות. אבל עכשיו אחרי הכל, אחרי שילדתי לידה שניה חלקה וניסית כל כך, אני יכולה לנסות להרגיע אותך מה שכולם הרגיעו אותי, שאין שתי לידות דומות, ובאמת. ואני ההוכחה לכך... הרבה להתפלל, ולדמין את הטוב ביותר! זה יקרה בעז"ה!
זה נכון שהלידה רחוקה, אבל היא תתקרב... מיעצת לך להיות עסוקה הרבה, מעל הראש... כך שלא יהיה לך זמן לדמין דברים גרועים... כי לחשוב רע, לא יעשה לך טוב...
באמת נשמע לי שהיתה לך חויה קשה גם מבחינה רגשית וגם מבחינה פיזית. הבלון יכול להיות מאוד מאוד כואב והפיטוצין לפעמים עוד יותר. לא נראה לי שהיו לך הרבה ברירות ובעיני זה חשוב מאוד לזכור. אני מצטרפת לנשים שענו קודם ודיברו על תפילה - אין כמו תפילה גם ברמה הפרקטית אבל גם מהמקום של "הריני משליך עליך ..." אני איתך בורא עולם מה שיהיה יהיה, ואם זה אני רוצה לומר שהמון נשים עוברות VBAC מוצלח. אתמול עבדתי לילה והיתה יולדת שעברה לידה קשה מאוד בלידה ראשונה וקיבלה בלידה שניה אפידורל ומיילדת מקסימה והיה לה חויה מציונת, לידה רגילה עם תינוקת מדהימה ואפילו בלי חתך אלא קרע קטנטן מבפנים (לידה ראשונה ואגינאלית). גם אני עברתי בלידה ראשונה ניתוח קיסרי וזכיתי ללדת 3 לידות רגילות אח"כ.
ברמה המיילדותית חשוב בעיני לא לקחת אפידורל מוקדם מדי אלא לחכות לשלב אקטיבי ממש (כמובן אם זה אפשרי) וחשוב חשוב לעשות הכנה ללידה עם מיילדת שתעזור לך לעבד את החויה הראשונה ותתן טיפים ללידה השניה.
בבקשה תעדכני אותנו בהמשך ההכנה שלך, ושיהיה בהצלחה רבה רבה.
לורן
כמו כל דבר בחיים שיש בו קושי כדאי לבנות\ לקנות\ לקבל כלים להתמודדות.
מה יכול לעזור לך? אין לי מושג, אני לא מכירה אותך.
מה עוזר לי? קריאת מידע רלוונטי בספרים ואינטרט, התיעצות עם מומחים (רופאים, פסיכולוגים, תרפיסטים), הכנה רוחנית, תפילות, ליווי מקצועי בלידה (דולה) ועוד.
אם מעניין אותך אני מעבירה סדנת העצמה לקראת לידה המיועד בעיקר לנשים שכבר ילדו פעם אחת לפחות. אם תחשבי שזה יעזור לך את מוזמנת לסדנא הבאה חינם. (פני למסר שלי).
שיהיה בבריאות ושמחה.
כמו שאמרתי לידה ראשונה שלי היתה קיסרי והיו לי חששות לקראת הלידה השניה...
אני חושבת שמרוב חששות והתעסקות יתר שלי הגעתי עם פחדים ללידה במקום הכנה מתאימה. הייתי מציעה לך לנסות להתנתק מטראומת הלידה הראשונה (איני מכירה אותך אך את יכולה לפרוק את המטען אצל אמא, בעל, חברה טובה,עזרה מקצועית) אצלי רק מהלחץ של ניתוח חוזר היה קשה לי לקדם את הלידה כמו שצריך.
וכמובן המון המון המון תפילות ... והכי חשוב לזכור שאנחנו רוצות לצאת בידים מלאות שמחות ומאושרות. מניסיון אפשר להחלים מהר ולהניק מהר גם אחרי ניתוח קיסרי ....
אני מאחלת לך שיהיה לך בקלות ותזכי לגדל את ילדיך בשמחה ובבריאות.
מה עושים עם שיעול של תינוק בן 3 חודשים?
)ואני מאוד צריכה חימום.הטמפרטורה פה במשך חודשים לא עולה מעל האפס.
מה עוד אפשר לעשות? הרופא שלנו לא המליץ על אדים כי הוא אמר שזה מעודד עובש.
אבל לא מתחתיה!
ככה לבן שלי הפסיק השיעול. חוץ מזה, יש תרופות הומואופיטיות שיכולות לעזור, אפשר לבדוק בבית מרקחת.
כדי ללהקל על הנשימה.היובש פה הוא ברמות שלא יתוארו.יש לנו חימום מרכזי{מיזוג.} וגם שטיחים מקיר לקיר- והעובש מצתבר מתחתם ואין איך להגיע לשם.
ואם כבר מדברים על עובש-איך אני מנקה את זה מהמקלחת??
ניתן לסחוט חלב אם מהשד ולטפטף לאף של קטנה. אולי בעזרת צמר גפן,אם אין לך כלי אחר.
רק בריאות!
בת שבועיים עם אף סתום,
מי מלח כל כמה זמן, וראש מוגבה. יש לכם עוד רעיון?
הם לא אוהבים את זה אבל זה עוזר, וגם מקלות אזניים להכניס לשנייה לסובב ולהוציא-רק זהירות לא להכניס עמוק מידי!! זה יכול לפצוע!!
יש לי גידול לא סרטני בשחלה...אני לא נשואה....יש למישי מוסג מזה אומר....אני מיתפדחת לישאול אנשים שאני מכירה.
אז אני אישמח אים תענו לי בהקדם האפשרי!!האים זה מסוכן?מה תפקיד השחלה?וכול הפרטים שצריך...........
תודה נשמות טובות וצדיקות!!אני בת 17 וחצי
קודם כל אין לי מושג מה זה אומר, והאם זה מסוכן. אבל למה שלא תתיעצי עם רופאת נשים.
דרך נוספת לברר מידע, את יכולה למצוא הרבה מאוד חומר דרך האינטרנט ובאתרים שעוסקים בעניני רפואה. ואת יכולה להתקשר למכון פועה הם עוסקים בכל הקשור לפוריות בצורה אנונימית ומאוד נעימה, אין לך מה לחשוש פשוט להרים אליהם טלפון, ובשיחה הם יענו לך בשמחה על כל מה שתשאלי, ללא כל תשלום.
(לשחלה תפקיד חשובה בכל מערך אברי הרביה של הנשים...)
בתפילה לרפואה שלמה, במהרה.
אני יודעת מה זה ציסטה שחלתי.
קודם כל,את מן הסתם נבדקת אצל רופא אם את יודעת שיש לך את זה.
למה בדקת את זה? כי זה כואב?
לא כדאי להזניח את זה אלא לטפל ולפתור את העניין הזה.
יש כל מיני דרכים לטפל אם זה קטן ,אם זה גדול אז גם תלוי מה מצבו,
יש בזה סכנה,אפשר לאבד את השחלה ואם זה מסתבך אז זה גם מסכן את החצצוצרה.
אבל לאט לאט,קודם לבדוק ולבדוק עד שאת יודעת מה גודלו ומה הרופא אומר.
אם תמשיכי לשתף אשמח לענות לך על עוד שאלות.
אני עברתי את זה עם ציסטה שהסתבך,כי זה גדל וגדל כי אף אחד לא ראה את זה ולא ידעו מה מקור הכאב שהיה לי כמה חודשים.כנראה שזה היה מאחורי הרחם. כי הייתי בהריון.
אז קודם כל תשמחי שגילו את זה .ולא להזניח. לכי קודם כל להתייעץ עם רופא נשים.
וגם קצת מידע.
אני חשבת שחשוב מאוד שהרופא שלך יהיה קשוב לך, לשאלותייך ולרגשותייך (החששות). במידה ולא זה המצב, ואת מרגישה שאת לא יכולה לבטא את הרגשות והשאלות שלך מולו, או שאת מבטאה אבל לא מקבלת תגובה טובה ומספקת, כדאי לשקול להחליף את הרופא, למרות המצב. הרדופא נותן לך דשירות ומקבל תשלום עבורו, ואין סיבה שלא תקבלי תמורה הולמת.
אני שולחת חיבוק גדול ומתפללת שיעבור בקלות, והחלמה מהירה ושלמה!
שתפי אותנו!יוקטנהרק מה ששמעתי שהם הנמיכו את המינון של האפידורל... אז אם זה חשוב לך, תברררי את העניין. חברתי ילדה שם ועד שהחליטה לקחת זה לא עזר לה...
אבל כל משפחתי יולדות בשערי צדק ומרוצות מאוד.
מהניסיון האישי שלי, בלידה ראשונה היה לי מעולה להיות ביולדות בהר הצופים, כי כל הזמן אחיות עוברות ושואלות מה קורה, ויש יועצות הנקה זמינות בדלפק האחיות, והדרכת הורים כל בוקר והמון השקעה בהדרכה להורים בתחילת הדרך. בלידה השניה הייתי בשע"צ, והיה לי מעולה ביולדות (לא הספקתי להגיע לחדר לידה..)- דוקא בגלל שזו לידה שניה, כי שם אין את כל זה. אם הייתי בלידה ראשונה זה היה מאוד חסר לי אבל בלידה השניה היה לי מעולה שיכולתי לנוח בלי כל הטררם של הר הצופים להורים ראשונים.
העיקר שיהיה בקלות ובשמחה ובשעה טובה ובידים מלאות בעז"ה!!
הכי חשוב להתפלל שביה"ח יזכה להיות שליח טוב ללידה שלנו ובאמת לעזור עם הכלים שהוא מציע!!
(לפני הלידה הראשונה בחרתי דווקא בהר הצופים ולא בשע"צ כי רציתי ללדת בתנוחה מאונכת ובלי חתך וכו' וכו'- וידעתנו שהרהצופים יותר פתוחים בקטע הזה. בסוף- המיילדת פקעה לי את המים, ולכן לא הרשו לי לקום מהשכיבה למרות כל התחנונים שלי ("אם פקעו לך מים אז אסור לך לקום"), היו לי תפרים, בקיצור- את כל מה שלא רציתי לקבל בשע"צ קיבלתי בהרה"צ, ובגדול! אם הקב"ה קבע לי משהו- זה ממש לא משנה לאיזה בי"ח הלכתי!)
(אני מנסה לתת בעיקר פרטים אובייקטיביים וקבועים, ואולי בטעות יברחו לי גם קצת דעות אישיות, הסקות ממקרים פרטיים וכדו')
שערי צדק:
לרוב לא מאפשרים לבעל לשהות בחדר קבלה (בסיור המוקדם הבטיחו לנו שבגלל זה הם משתדלים לקצר מאוד את השהות בחדר קבלה, בלידה שלי ההשתדלות לא הוכיחה את עצמה). לא מאפשרים מקלחת בשעות שאחרי הלידה. מאפשרים (ומעודדים) תרומת דם טבורי. מחלקת ביות אמורה להיפתח שם בעוד כמה שבועות.
עין כרם:
רופאים מקצועיים מאוד וציוד משוכלל (זה משמעותי בעיקר אם חלילה יש צרות, לא כל-כך בלידה תקינה). אפשרות לביות מלא. סיכוי לא רע לאשפוז במסדרון בשעות שאחרי הלידה (בעיקר למי שלא מעוניינת בביות, אבל לא בהכרח). אפשרות תרומת דם טבורי בחלק מהשעות.
ביקור חולים:
מדיניות מאוד מאוד תומכת בלידה וגינלית - למשל, אפילו לידות עכוז הם מיילדים וגינלי. אפשרות ביות רק בשעות היום. אפשרות תרומת דם טבורי.
הר הצופים:
אין מקלחות ברוב חדרי הלידה (אפשר להתקלח במסדרון - פחות נוח). אפשרות ביות רק בשעות היום. אין תרומת דם טבורי. מהרושם שלי ושל הרבה חברות (ששונה, כנראה, מהרושם של כמה מהכותבות מעליי) - היצמדות מוגזמת לנהלים, ו'יד קלה על ההדק' בשליחה לניתוח קיסרי.
זה מידע יבש (וחלקי מאוד - רק בשניים מבתי החולים האלה ילדתי), שאולי יעזור לך למקד איזה דברים חשובים לך בלידה, ועל מה קל לך לוותר.
שיהיה בהצלחה!
המילדות מדהימות!!!!
ודוקא כן זכור לי שבעלי היה איתי בקבלה. למרות שהיו קטעים שהוציאו אותו בלידה, והוא כעס, כי באמת שלא היה צורך! הם מקפידים יותר ממה שצריך... אבל זה מצוין שם, האוכל גם זכור לי כטוב...
לי חשוב העניין של ביות, שיתנו להיות עם דולה, ושלא ילחצו עלי בעניינים של התערבות רפואים במידה ולא אהיה מעוניינת בכך.וכמובן שיהיו מקצועיים וברמה גבוהה - שלא יהיו פאשלות... ואם כבר אני כאן... אשמח לשמוע כל מיני פטנטים להקלה על הכאבים בלידה... אני קצת מפוחדת ממה שמחכה לי... יש מישהי כאן שילדה לידה ראשונה בלי אפידורל? זה אפשרי בכלל? תודה מראש!
ביות מצויין- מחלקה נפרדת ואפשר להיות עם התינוק ממש מהלידה (באף מקום אחר אין אפשרות כזאת), החיסרון שם שאם הם מחליטים שא"א ביות בגללל האמא או התינוק (צריך לברר באיזה מקרים) אין אפשרות לביות בכלל במחלקה הרגילה. אני ליוותי שם לידות והאווירה היתה מצויינת וכך שמעתי מחברותי הדולות.
אני ילדתי לידה ראשונה בלי אפידורל- זה אפשרי אבל דורש הכנה רבה, נפשית, פיזית ומנטלית. פטנטים להקלה על כאבים- בהמשך...
בקושי וריד הספיקו לפתוח לי....
מילא ההתערבות הרפואית המציקה שאני חוויתי שם בלידה ואת לא - זה יכול להיות תלוי מקרה ומזל (וגם לי הייתה לידה ארוכה מאוד, מה שמזמין יותר התערבויות). אבל גם הביות - שממש לא היה מצב בלילה, וגם מצוקת הלינה של הבעל בשבת (אוכל כן קיבלנו מהזוג הנחמד הזה).
זה אפשרי למרות שזה כואב... האמת היה לי קשה אבל ב"ה החזקתי מעמד. הנשימות וכל זה לא ממש עזרו לי. בזמן הצירים כאב לי מידי כדי להתרכז..מה שבעיקר עזר היה להיות במקלחת. זה מפחית משמעותית מעוצמת הכאב. די ביליתי במקלחת עד שהרגשתי שכבר אי אפשר יותר ואז הלכתי לחדר לידה (נתנו לי חדר במחלקה כשהגעתי כי היה לי פתיחה נמוכה וזה היה שבת אז לא היה לאן ללכת) ב"ה הלידה התקדמה מהר יותר ממה שאמרו לי בהתחלה אז הצלחתי לסבול.. האמת, אם זה היה יותר זמן לא יודעת אם היתי מחזיקה.עד כאן חוויותי להפעם..
לי נתנו (שערי צדק). הייתי שם שעה, היא רצתה שאצא מדי פעם לבדיקה, אבל לא הסכמתי... ישבתי (קפצתי...) על הכדור במקלחת, נהנית ממים רותחים בשבת... במשך שעה.
הלידה הראשונה שלי היתה ללא אפידורל, נכנסתי לחדר לידה בפתיחה 9... אחרי 3 שעות של צירים וילדתי עם טשטוש.
היו לי אמנם תפרים, אבל הלידה היתה מדהימה!!! הרגשתי בהיי כמו שבחיים לא הרגשתי ונהנתי מאוד.
בלידה השניה הגעתי עם פתיחה ארבע והצירים התחילו באותה שעה בדיוק. לקחתי אפידורל והלידה היתה הרבה יותר כואבת!
היא גם נמשכה שעה יותר.
בשלישית כבר ידעתי לא לקחת אפידורל והלידה היתה קלה ב"ה.
המסקנה שלי: אם הצירם לא ממושכים ולא חזקים מדי, הלידה תהיה הרבה יותר קלה ללא האפידורל. רק צריך לדעת להרפות בזמן הצירים וכך ניתן לעבור אותם ביותר קלות.
חברות שלי שברחו עם ילדיהם למלון בצפון כי הילדים היסטריים, אם מישהו הלך בטמצע הלילה לשירותים כולם נילוו אליו!!! לא עזבו את החצאית של האמא שבוע!!! (והם לא קטנים! מ-5 עד 12)
והאמא בעצמה מה????? גבורה גדולה? בתוך ליבה רקועדת וצריכה עוד להיות הגבורה!!!
סתם שפכתי את מה שאני חושבת כל הזמןןןןן
אני לא רואה הרבה חדשות אני מיד מתחילה לבכות ואני די בהיסטריה שישלחו את בעלי לשם בצו 8 אתמול גויסו 16 חבר'ה מהשכונה ... בצו 8 האישה יכולה ליהיות בצירים וחייבים ללכת...
שיהיה בשורות טובות הרבה תפילות
ב"ה מתמודדים!
אני לא כ"כ מרגישה בטווח , לא מפגיזים לפה הרבה,
אבל בכל אופן לחץ!
היום יצאתי עם הילדים החוצה, ב"ה עבר בשלום.
הקושי הוא שההורים קצת בלחץ , ולא רוצים לשדר לילדים וזה לוקח המון כוחות....
http://www.islamonline.net/English/In_Depth/GazaHolocaustMuseum/comment/BrowseComment.aspx
שימו תגובות אוהדות לישראל
הם שמים הכל בלי לסנן או שהם לא ממש מבינים אנגלית
הוא בהיכון עם התיק מוכן, כי אמורים לקרוא לו.
אני נכנסת השבוע לתשיעי וכבר ילדתי פעם אחת בשבוע ה- 36 ובשבוע ה- 37...
בקיצור - אני ממש בלחץ שזה יקרה כשהוא לא יהיה פה.
בטח לכל הנשים האלה שנמצאות בדרום הרבה יותר קשה,
אבל סתם רציתי לשתף...
