פורום הריון ולידה (עמוד 5436)

רק מה ששמעתי שהם הנמיכו את המינון של האפידורל... אז אם זה חשוב לך, תברררי את העניין. חברתי ילדה שם ועד שהחליטה לקחת זה לא עזר לה...

אבל כל משפחתי יולדות בשערי צדק ומרוצות מאוד.

הר הצופים מנסיון שלי הוא קטן והיחס שמקבלת היולדת הן בחדר לידה והן במחלקה הוא יחס אישי וחם.

עין כרם מאופין ברופאיו הטובים בד"רכ היחס בחדר לידה הוא נהדר אך יכולות להיול בעיות במחלקה אלא אם כן את בביות.

לגבי שערי צדק לא הייתי שם אך שמעתי דברים טובים .[

שיהיה בשעה טובה.    

מהניסיון האישי שלי, בלידה ראשונה היה לי מעולה להיות ביולדות בהר הצופים, כי כל הזמן אחיות עוברות ושואלות מה קורה, ויש יועצות הנקה זמינות בדלפק האחיות, והדרכת הורים כל בוקר והמון השקעה בהדרכה להורים בתחילת הדרך. בלידה השניה הייתי בשע"צ, והיה לי מעולה ביולדות (לא הספקתי להגיע לחדר לידה..)- דוקא בגלל שזו לידה שניה, כי שם אין את כל זה. אם הייתי בלידה ראשונה זה היה מאוד חסר לי אבל בלידה השניה היה לי מעולה שיכולתי לנוח בלי כל הטררם של הר הצופים להורים ראשונים.

העיקר שיהיה בקלות ובשמחה ובשעה טובה ובידים מלאות בעז"ה!!

הכי חשוב להתפלל שביה"ח יזכה להיות שליח טוב ללידה שלנו ובאמת לעזור עם הכלים שהוא מציע!!

(לפני הלידה הראשונה בחרתי דווקא בהר הצופים ולא בשע"צ כי רציתי ללדת בתנוחה מאונכת ובלי חתך וכו' וכו'- וידעתנו שהרהצופים יותר פתוחים בקטע הזה. בסוף- המיילדת פקעה לי את המים, ולכן לא הרשו לי לקום מהשכיבה למרות כל התחנונים שלי ("אם פקעו לך מים אז אסור לך לקום"), היו לי תפרים, בקיצור- את כל מה שלא רציתי לקבל בשע"צ קיבלתי בהרה"צ, ובגדול! אם הקב"ה קבע לי משהו- זה ממש לא משנה לאיזה בי"ח הלכתי!)

(אני מנסה לתת בעיקר פרטים אובייקטיביים וקבועים, ואולי בטעות יברחו לי גם קצת דעות אישיות, הסקות ממקרים פרטיים וכדו')

שערי צדק:

לרוב לא מאפשרים לבעל לשהות בחדר קבלה (בסיור המוקדם הבטיחו לנו שבגלל זה הם משתדלים לקצר מאוד את השהות בחדר קבלה, בלידה שלי ההשתדלות לא הוכיחה את עצמה). לא מאפשרים מקלחת בשעות שאחרי הלידה. מאפשרים (ומעודדים) תרומת דם טבורי. מחלקת ביות אמורה להיפתח שם בעוד כמה שבועות.

עין כרם:

רופאים מקצועיים מאוד וציוד משוכלל (זה משמעותי בעיקר אם חלילה יש צרות, לא כל-כך בלידה תקינה). אפשרות לביות מלא. סיכוי לא רע לאשפוז במסדרון בשעות שאחרי הלידה (בעיקר למי שלא מעוניינת בביות, אבל לא בהכרח). אפשרות תרומת דם טבורי בחלק מהשעות.

ביקור חולים:

מדיניות מאוד מאוד תומכת בלידה וגינלית - למשל, אפילו לידות עכוז הם מיילדים וגינלי. אפשרות ביות רק בשעות היום. אפשרות תרומת דם טבורי.

הר הצופים:

אין מקלחות ברוב חדרי הלידה (אפשר להתקלח במסדרון - פחות נוח). אפשרות ביות רק בשעות היום. אין תרומת דם טבורי. מהרושם שלי ושל הרבה חברות (ששונה, כנראה, מהרושם של כמה מהכותבות מעליי) - היצמדות מוגזמת לנהלים, ו'יד קלה על ההדק' בשליחה לניתוח קיסרי.

זה מידע יבש (וחלקי מאוד - רק בשניים מבתי החולים האלה ילדתי), שאולי יעזור לך למקד איזה דברים חשובים לך בלידה, ועל מה קל לך לוותר.

שיהיה בהצלחה!

המילדות מדהימות!!!!

ודוקא כן זכור לי שבעלי היה איתי בקבלה. למרות שהיו קטעים שהוציאו אותו בלידה, והוא כעס, כי באמת שלא היה צורך! הם מקפידים יותר ממה שצריך... אבל זה מצוין שם, האוכל גם זכור לי כטוב...

לי חשוב העניין של ביות, שיתנו להיות עם דולה, ושלא ילחצו עלי בעניינים של התערבות רפואים במידה ולא אהיה מעוניינת בכך.וכמובן שיהיו מקצועיים וברמה גבוהה - שלא יהיו פאשלות... ואם כבר אני כאן... אשמח לשמוע כל מיני פטנטים להקלה על הכאבים בלידה... אני קצת מפוחדת ממה שמחכה לי... יש מישהי כאן שילדה לידה ראשונה בלי אפידורל? זה אפשרי בכלל? תודה מראש!

ביות מצויין- מחלקה נפרדת ואפשר להיות עם התינוק ממש מהלידה (באף מקום אחר אין אפשרות כזאת), החיסרון שם שאם הם מחליטים שא"א ביות בגללל האמא או התינוק (צריך לברר באיזה מקרים) אין אפשרות לביות בכלל במחלקה הרגילה.  אני ליוותי שם לידות והאווירה היתה מצויינת וכך שמעתי מחברותי הדולות.

אני ילדתי לידה ראשונה בלי אפידורל- זה אפשרי אבל דורש הכנה רבה, נפשית, פיזית ומנטלית. פטנטים להקלה על כאבים- בהמשך...

מילא ההתערבות הרפואית המציקה שאני חוויתי שם בלידה ואת לא - זה יכול להיות תלוי מקרה ומזל (וגם לי הייתה לידה ארוכה מאוד, מה שמזמין יותר התערבויות). אבל גם הביות - שממש לא היה מצב בלילה, וגם מצוקת הלינה של הבעל בשבת (אוכל כן קיבלנו מהזוג הנחמד הזה).

זה אפשרי למרות שזה כואב... האמת היה לי קשה אבל ב"ה החזקתי מעמד. הנשימות וכל זה לא ממש עזרו לי. בזמן הצירים כאב לי מידי כדי להתרכז..מה שבעיקר עזר היה להיות במקלחת. זה מפחית משמעותית מעוצמת הכאב. די ביליתי במקלחת עד שהרגשתי שכבר אי אפשר יותר ואז הלכתי לחדר לידה (נתנו לי חדר במחלקה כשהגעתי כי היה לי פתיחה נמוכה וזה היה שבת אז לא היה לאן ללכת) ב"ה הלידה התקדמה מהר יותר ממה שאמרו לי בהתחלה אז הצלחתי לסבול.. האמת, אם זה היה יותר זמן לא יודעת אם היתי מחזיקה.עד כאן חוויותי להפעם..

לי נתנו (שערי צדק). הייתי שם שעה, היא רצתה שאצא מדי פעם לבדיקה, אבל לא הסכמתי... ישבתי (קפצתי...) על הכדור במקלחת, נהנית ממים רותחים בשבת... במשך שעה.

זה יהיה בע"ה הר הצופים - בגלל הפתיחות ללידה טבעית וסיבות נוספות...

תודה לכל הנשים שתרמו אינפורמציה בנושא!

הלידה הראשונה שלי היתה ללא אפידורל, נכנסתי לחדר לידה בפתיחה 9... אחרי 3 שעות של צירים וילדתי עם טשטוש.
היו לי אמנם תפרים, אבל הלידה היתה מדהימה!!! הרגשתי בהיי כמו שבחיים לא הרגשתי ונהנתי מאוד.

בלידה השניה הגעתי עם פתיחה ארבע והצירים התחילו באותה שעה בדיוק. לקחתי אפידורל והלידה היתה הרבה יותר כואבת!
היא גם נמשכה שעה יותר.

בשלישית כבר ידעתי לא לקחת אפידורל והלידה היתה קלה ב"ה.

המסקנה שלי: אם הצירם לא ממושכים ולא חזקים מדי, הלידה תהיה הרבה יותר קלה ללא האפידורל. רק צריך לדעת להרפות בזמן הצירים וכך ניתן לעבור אותם ביותר קלות.

חברות שלי שברחו עם ילדיהם למלון בצפון כי הילדים היסטריים, אם מישהו הלך בטמצע הלילה לשירותים כולם נילוו אליו!!! לא עזבו את החצאית של האמא שבוע!!! (והם לא קטנים! מ-5 עד 12)

והאמא בעצמה מה????? גבורה גדולה? בתוך ליבה רקועדת וצריכה עוד להיות הגבורה!!!

סתם שפכתי את מה שאני חושבת כל הזמןןןןן

אני לא רואה הרבה חדשות אני מיד מתחילה לבכות ואני די בהיסטריה שישלחו את בעלי לשם בצו 8 אתמול גויסו 16 חבר'ה מהשכונה ... בצו 8 האישה יכולה ליהיות בצירים וחייבים ללכת...

שיהיה בשורות טובות הרבה תפילות

ב"ה מתמודדים!

אני לא כ"כ מרגישה בטווח , לא מפגיזים לפה הרבה,

אבל בכל אופן לחץ!

היום יצאתי עם הילדים החוצה, ב"ה עבר בשלום.

הקושי הוא שההורים קצת בלחץ , ולא רוצים לשדר לילדים וזה לוקח המון כוחות....

http://www.islamonline.net/English/In_Depth/GazaHolocaustMuseum/comment/BrowseComment.aspx

שימו תגובות אוהדות לישראל
הם שמים הכל בלי לסנן או שהם לא ממש מבינים אנגלית

הוא בהיכון עם התיק מוכן, כי אמורים לקרוא לו.
אני נכנסת השבוע לתשיעי וכבר ילדתי פעם אחת בשבוע ה- 36 ובשבוע ה- 37...
בקיצור  - אני ממש בלחץ שזה יקרה כשהוא לא יהיה פה.
בטח לכל הנשים האלה שנמצאות בדרום הרבה יותר קשה,
אבל סתם רציתי לשתף...

התחושה שלי היא שלפי הרשימה, לא נשאר מה לאכול...

כל מה שטעים, אפילו טעים ובריא בד"כ, כמו המון סוגי פירות וירקות, אסור אסור אסור!

וחלק ממה שמותר מזכיר לי אוכל לתוכים...  כל הדוחן הזה למינהו...

לי היה קשה מאוד בהנקה להימנע מכרוב, שאני מאוד אוהבת, בכל הצורות, אבל די מהר גיליתי שהפיצי שלי חוטף כאבי בטן נוראיים מהנקה אחרי שאכלתי כרוב. אז הפסקתי עם כרוב למשך שנה וזה היה לי קשה. ומדובר בסה"כ על כרוב, רק כרוב! גם חלב פרה ומוצריו כנראה גרוע לי ולילדיי. זה ממש קשה לי כי אני מאוד אוהבת את זה. ולא, חלב סויה זה לא תחליף ראוי לשמו. אז עם כל הרשימה הזאת, לא נראה לי שאני אצליח להסתדר...  אני לא מניקה כרגע, אני רק דואגת מה יהיה בהריון ובהנקה הבאים בעז"ה...

גם תלוי איך מסתכלים על זה. אצלי התינוקות צרחו מכאב כשאכלתי משהו בעייתי, אז אחרי שלמדתי על דיאטת הנקה, ראיתי את האוכל הבעייתי כרעל לתינוק שלי. זה עזר לי. כשהיה אסור לי לאכול דברי חלב, לפעמים אכלתי משהו בשרי בבקר כדי לא להתגרות. ותמיד השתדלתי שיהיה בבית אוכל שמותר לי. כשלא היו לי הרבה ילדים, הכנתי לכל המשפחה מה שהיה מותר גם לי. זה היה סוג של ניסיון בתור אמא.

מה אפשר לאכול, למשל?

ארוחת בקר: דייסה חמה, או פריכיות אורז או לחם עם טחינה או שקדיה ותפוחים, בננות ואגסים, או עם קצת עגבניה, פטרוזיליה, וכד'.

ארוחת צהריים/ ערב: כריך עם ביצה/ דג (סלמון בקופסה, למשל), טחינה, מלפפון, שום, עם גזר ואותם פירות.

ארוחת ערב/ צהריים: תבשיל או מרק (הדוחן טעים במרק), עם תפ"א, או אורז, או גריסים, גזר, עוף, או בשר, או דג, ושום במקום תבלינים אחרים. (אבקת מרק ואוכל מוכן אחר לא טוב, בטח  לא לרך הנולד.)

נכון שלא היה קל מצד האכילה, אך מצד שני התינוקות שלי (מתחילת הדיאטה הזו) לא בכו, וקודם לא היה אפשר להניח את הבת שלי. אפילו בלילה היתה מתעוררת מכאב. 

חוץ מזה, אצל רוב התינוקות, מדובר רק בחודשים הראשונים. וכמובן אם התינוק רגוע גם על דיאטה רגילה, אז אין צורך בכל זה. מדובר בתינוקות רגישים, למי שרוצה לנסות לעזור להם בדרך הזאת תוך כדי ההנקה.

 שוקולד, קפה, תחליפי סוכר, ותבלינים חריפים (וגם פפריקה מתוקה) בין הדברים הבעייתיים.

אני לא יודעת איך מגיבים למרגרינה. עקרונית זה לא בריא (זה מחוץ לחוק בקליפורניה שבארה"ב בגלל זה) אבל לא ניסיתי על התינוקות שלי- רק שמן שהיה בסדר.

אמנם העיר ניו יורק, והמדינה קליפורניה, שתיהן רק במסעדות ואוכל מהיר.  לפי ויקיפדיה (באנגלית) בקליפורניה זה כולל מרגרינה (שהרי יש בה שמן טרנס), אמנם יש כבר תחליפי מרגרינה, ללא שמן טרנס. (יש כבר בארץ תחליפים?)

ראי ערך "מרגרינה" בויקיפדיה (עברית), שזה באמת לא אוכל רצוי.

הרבה בריאות!

דיאטה בהנקה היא דווקא יכולה להיות קלה יחסית. כל עוד לא אוכלים שטויות, אבל אוכלים בריא והרבה- הסיכוי שתחזרי לעצמך אפילו תוך חודשים בודדים הוא די גבוה!

זה כמובן גם תלוי בגנים...

וספורט מאומץ יותר מדי לא מומלץ כלל להנקה!!!

אינטרנט רימון לא מאפשר לי כניסה לאתר הזה.

בשורות טובות.

התוספת היחידה שלי היא ההדגשה שאין צורך להיכנס ללחץ ובבת אחת להוריד חצי מהתפריט!

צריך לעבוד בצורה מסודרת: לראות מה מהרשימה האמא אוכלת מדי יום כמעט, ולהוריד רכיב מזון זה למשך יומיים שלושה. אם אין שיפור במצב ברוח של התינוק להחזיר את המזון שהורידה האם לארוחות שלה, ולנסות להוריד רכיב מזון אחר. בדרך זו התריט ממש לא משתנה בצורה דרסטית.

עוד גורמים שמסעירים את התינוקת (ובעיקר תינוקות רגישים): נסיעות תכופות, אנשים רבים, רעש, וכן הלאה.

תינוקות גם זקוקים למגע ותנועה, ולכן יתחילו לבכות ולהתריע על חוסר האיזון אם יונחו למשך זמן רב מדי ללא תנועה והרחק ממגע.

עוד גורם לכאבי בטן: קקי שיושב בבטון ולא יוצא, שתוסס במעי. הנה דרך הטיפול המשעשעת והמהנה שאני ממליצה עליה.

מאחלת התחלה קשה-קלה יחסית לכל האימהות והתינוקות!

תודה על היחס, ועל הפורום המצויין!

הבעיה היחידה בשיטה הנוחה שהצעת היא שאם האם המניקה אוכלת סלט פלפלים ובצל, וגם סלט חצילים באופן קבוע, וכן חומוס, תפוזים,  ודברי חלב, (זה בערך היה המצב שלי), אז כל רכיב שהיא תוריד לא תשפיע על מצב הבכי/כאב של התינוק שלה.

עד שהיא לא תנסה דיאטה בטוחה למשך שלושה ימים, היא לא תדע אם היתה השפעה על התינוק מהשינוי שעשתה.

הדרך בה השתמשתי בעצמי היתה לעבור ל"דיאטה בטוחה" ל3-5 ימים, ואז כשהתינוק היה רגוע, ניסיתי להוסיף כל 3 ימים רכיב אחד מתוך ה"רשימה השחורה" כדי לבדוק אם זה מפריע לתינוק שלי.

אולי אצל חלק מהנשים שיטתך תעבוד מפני שהן אוכלות לרוב את הרכיבים שלא מפריעים.

בכל מקרה, רק רציתי לחלק את הידע שהיה מאד חסר לי בהתחלה, למי שמעוניינת.

(כבר סיפרתי למי שזוכרת... אז יכולה להתעלם

בילדי הקודמים גיליתי ע"ע כל מיני שיטות מה עושה לא טוב לתנוקות, החל מכאבי בטן ופליטות וכלה בהקאות בקשת 24 שעות רצוף.. נמנעתי מקמח חיטה, חלבי ובילד אחר: קמח חיטה, חלבי, לימון, חומר משמר ועוד אלף מרכיבים... (רזיתי יופי!! חזרתי למידה שלי בתור בחורה בצ'יק...אזל שה לא קל, וגם לא בריא. גוף תריך לקבל את כל סוגי המאכלים והויטמינים מהטבע לדעתי...) בקיצור, הלכתי לבדיקות אלרגיה שיצאו שליליות וכו', ובסוף הגעתי למטפלת בשיטת האייפאק ועוד כל מיני שיטות ולאחר הטיפול (שבעצם היה גילוי המקור לכך שהאוכל הזה לא מתעכל אצלי טוב, כי זאת היתה אלרגיה ריגשית אצלי... ובעצם לי חשוב מאוד לאכול למשל חיטה וכדומה), אז לסיכום: זהו! בלידה הזאת אני אוכלת הכל ב"ה (אפילו כרוב.. במידה אומנם)!!! (ותוצאות המשקל בהתאם.. ירידה מתונה)

אז לסיכום, לדעתי, לבדוק כל מאכל לגופו של תנוק ולגופה של אמו...

למי פונים עכשיו? ומה בדיוק עושים?

אני עדיין בהלם שזה אמיתי... חוץ מבעלי ואמא שלי אף אחד לא יודע.

ושאלה ממש חשובה שיש לי- האם מותר לקיים יחסים בזמן הקרוב? או שזה קצת מזיק ומסוכן? חברה שלי עברה הפלה לפני כמה חודשים, ועכשיו, כשנכנסה שוב להריון הרופא אמר להם להימנע מקיום יחסים בשליש הראשון.

אז זה מסוכן או לא?

כמה מרגש! שיהיה בהצלחה, משעמם וארוך!

כעת ניתן לקבוע תור לרופא נשים לתחילת מעקב. אולטרסאונד ראשון מומלץ לבצע לא לפני שבוע 8-9, כאשר מתחילים לספור מהיום הראשון של המחזור האחרון (כלומר - את בשבוע 4 פלוס מספר ימים, לפי מה שתארת עד כה).

ממש מוזר מה שהרופא של חברתך אמר לה. למרבה הצער, כשליש מההריונות נגמרים בהפלה, וכשזה קורה בשליש ראשון, זה כמעט תמיד בגלל מומים כרומוזומליים. הגוף שלנו יודע (בלי שום בדיקה! לבד-לבד!) שההריון הזה לא תקין ולא יכול להפוך לתינוק בר חיים, ויודע גם להפסיק לבד את התפתחות ההריון, ולהכין את הרחם להריון חדש, תקין ובריא בע"ה.

איסור על קיון יחסי מין ניתן במקרים מאוד מסויימים וחריגים, ובטח שלא אחרי הפלה חד פעמית בשליש ראשון. אין שום בעיה לקיים יחסים כרגיל, ובכלל, כדאי להמשיך להנות מהחיים, ולנסות לחשוב שמח, חיובי, וטוב!

עדיין לא התייעצתי עם רופאה אבל בינתיים, מה מומלץ לקחת- חומצה פולית של 0.4 מ"ג או 5 מ"ג?

הייתי לוקחת תקופה ארוכה חומצה פולית, פעם 4 ופעם 5 , תלוי מה נתנו לי בבית מרקחת. ודווקא בחודשים האחרונים נמאס לי והפסקתי לקחת כמעט לגמרי.

אז מה יותר מומלץ עכשיו?

תצטרכי כבר לסחוב ילד כבד, ולא סתם שקיות  פשוט להיות קשובים לגוף. אין ממש "חוקים" שנכונים לכולן. אני בטוחה שמה שהרמת סביר ביותר, ושכבר סחבת משקלים דומים בעבר (כלומר, שהגוף שלך מכיר ומסוגל לעומסים כאלה).

אני דווקא רואה בעובדה שהגוף שלנו יודע לזהות ולהפסיק הריון לא תקין ממש פלא ונס! תארי לך שחלילה לא כך היו פני הדברים! כמה נפלא ומופלא וחכם העולם שלנו בנוי!

אם לא תשתי יותר מדי קפה או תה או מיצים, ותשתי בעיקר מים - הגוף שלך כבר יגיד לך בדיוק כמה מים את צריכה לשתות. הגוף שלך יודע הכי טוב (כל עוד לא מבלבלים אותו עם יותר מדי משקאות ממותקים. הכל במידה). אין חוק אחד שמתאים לכולם

ומה את בכלל חוששת? הפורום הוא בדיוק המקום להגג על כל השאלות והחששות שלנו! בשביל זה כולנו פה (וגם בשביל להעביר את הזמן ).

אלא אם רוצים להגיע למיון עם צירים מוקדמים או דברים שכאלה...

שמנסיון זה ממש לא כיף.

אני לא שותה הרבה ממותק, נראה לי (כוס או שתיים קפה ביום זה הרבה?) - אבל הייתי צריכה לעמול ללמד את הגוף שלי מה כמות המים הדרושה לו בהיריון. כשלא עשיתי את זה ושתיתי כהרגלי (=כמו שהגוף אמר לי) זה התנקם בי בלחץ דם נמוך שגרר חולשה קשה מאוד ומיגרנות בשליש ראשון, עד שרופא האיר את עיניי ואמר לי שזה בגלל שאני לא שותה מספיק (נשמע משהו שהייתי צריכה להסיק לבד, לא?). ואז ממש עבדתי קשה על להכריח את עצמי לשתות קצת כל כמה דקות, עד שהתפתחה תחושת צמא תואמת וזה כבר נהיה לא קשה אלא באמת דבר שהגוף מעצמו מבקש. וכשהרגלי השתייה נשחקו בלי שאשים לב אי שם בתחילת השליש השלישי, שוב לא קלטתי את זה מעצמי, גם לא כשהתנועות פחתו וכמעט נעלמו (נו, אז אכלתי שוקולד, כמו כולן - לא עזר), ורק הנזיפה המעודנת של האחות במוניטור (כשהמצב כבר נהיה ממש מדאיג והלכתי לוודא שהעובר חי) העירה אותי, והזכירה לי שאני לא שותה מספיק. משם והלאה לא היו עוד מעידות, השבח לא-ל, אבל המסקנה הפרטית שלי מהמקרים האלה היא שהשלב הראשון הוא מודעות לכמות השתייה הגדולה שנצרכת בהיריון, ורק אחרי המודעות הזאת אפשר לבנות תחושת צמא טבעית שתתאים לצורך, על-ידי כמה ימים של 'שתייה כפויה'. אם מראש הייתי סומכת על 'מה שהגוף מבקש' מצבי (ומצב העובר) היה די גרוע היום...

הרגשה מהממת!

הרבה מזל טוב! ותשמרי בסוד...

לאמא של בעלי יש פה ענק, וזו הסיבה שביקשתי ממנו לא לספר לה עדיין. לפחות שרופא יראה אותי קודם, ואני יעשה כמה בדיקות... וזה עוד נושא שרציתי לשאול-

אתמול התקשרתי למרפאה ששם יש רופאה מעולה שאני ממש רוצה אותה. ואמרו לי שהתורים אליה נקבעים תמיד לעוד חודשיים. אבל במקרה מישהי ביטלה הרגע תור לעוד שלושה שבועות. ונראה לי שזה המון זמן. אני יהיה אז כבר בשבוע שמיני! עד אז אני לא יעשה שום בדיקת דם ושם אולטרסאונד? זה נראה לי ממש הרבה זמן.

אני לא יודעת מה לעשות! לא נראה לי שכדאי לי להתפשר על רופאה פחות טובה רק כי אני לא מצליחה להשיג תור קרוב.

מה דעתכן?

זה לא כ"כ הרבה למרות שזה נראה לך יובלות.

נראה לי ששווה רופא טוב בייחוד בהריון ראשון.

מהחתונה התחלתי לעשות הסרת שיער במפשעה בשיטה שדומה ללייזר. זו אמורה להיות סידרה של 10 טיפולים, כשהרווח בין טיפול לטיפול עולה.  עכשיו אני צריכה לעשות את הטיפול החמישי, ובזמנו כשהתחלתי אמרו לי שאם נכנסים להריון, אפשר להפסיק את הטיפולים ולהמשיך אחרי הלידה, למרות שזה לא מזיק. (כך אמרו).

שאלתי, מישהי מבינה בנושא ויודעת האם מותר להמשיך או שזה מעביר קרינה או משהו?

ללכת לרופאה בשבוע שמיני זה בסדר גמור, אין לך מה לדאוג.

באותה הזדמנות תשאלי את הרופאה על הלייזר היא כבר תגיד לך..

כל היום אני שומעת סביבי סיפורים על הפלות בשליש ראשון, ומטבעי לחוצה מכל דבר.

אבל אין הרבה מה לעשות חוץ מתפילות.

גם אני הסרתי שיער בשיטה דומה. וגם לי ענו אותה תשובה.

אבל למה לקחת סיכונים? זה באמת מעצבן להפסיק טיפול באמצע, אבל רק המחשבה על כך שאולי יש סיכוי שהעוברונצ'יק שלי יפגע גרמה לי להחליט להפסיק את הטיפול.

אגב, לגבי הסיפורים המפחידים- פשוט תתרחקי מהם ("אני ממש לא רוצה לשמוע...") זה לא תורם לכלום ורק מכניס פחדים מיותרים.

בשעה טובה ובקלות ממש!

האם זה הגיוני שבשלב כ"כ מוקדם- אני אמורה להיות באמצע שבוע חמישי, אני מרגישה שהבטן התחתונה שלי (ממש ממש למטה) מאד התנפחה? זה מוזר לי שכבר עכשיו התנפח שם למטה... האם זה נורמלי? (ולא יודעת אם זה קשור אבל אני דיי רזה בעיקרון- 50 ק"ג)

איזו שמחה... שבע"ה הכול יהיה בסדר ושעוד 9 חודשים תכתבי פה הודעה אפילו יותר משמחת!!!

הבטן הנפוחה זה כנראה הרחם מתרחבת. אני דווקא ירדתי בשבועות הראשונים, ואז זה בא בבום- גם לבטן התחתונה, ושקלתי כמוך, אז זה כנראה נורמאלי!

אין לי כזה נסיון, אני אמא די טרייה, אבל יש לי הרגשה שאם ההריון שלך הוא לא מובן מאליו (ואת לא צריכה להגיד למה או איך), תקחי את זה באיזי. את הכול- תנוחי המון, אל תסחבי, אל תרקדי יותר מדי, ושהיחסים יהיו עדינים- עדינים. כי כמה שכולן צדקו כאן והגוף מאותת לך לעשות משהו, לא תמיד זה 100% נכון, ובטח שלא כדאי לסכן את הפשוש\ית היקר\ה...

סתם עצה שלי...

ושוב מזל"ט!

400 מ"ג זה פי 100 מ400 מק"ג

הכמות הרצויה לפי דעת רוב הפוסקים היא אכן 400 מק"ג

לפי דעת המחמירים 800 מק"ג

 ראשי התיבות מק"ג? סליחה על הבורות....(אני יודעת שמ"ג זה מיליגרם...)

עכשיו שאני חושבת על זה באמת יש משהו בדברייך, קצת מבאס.

גם לי יש רק בנים כרגע, ואני חושבת שעם בנים הקטע הזה זה יותר קל, די ברור.

עם זאת, לא הייתי מוותרת על חוויית ההורות לבת רק בשל כך. דבר ראשון, יש דברים שיכולים להפתיע לטובה, ושנית, לא מחייב שהדפוסים יחזרו על עצמם, למרות שלרוב למען האמת זה די חוזר.

נותר לנו רק לחכות ולראות בע"ה. וכמובן להתפלל ולעשות את מירב המאמצים מצידנו, לשנות את אשר דרוש שינוי בדפוסים הקודמים.

בהצלחה לכולנו!

גם לי לא היה קשר מי יודע מי עם אמי והסיבה לכך היתה שהעבודה מאד לחצה אותה, ולא היה לה פנאי נפשי בשבילנו, הילדים. היום אני מרגישה שיותר התקרבנו למרות שיש עוד עבודה...

הבת הגדולה שלי היא בת חמש ואני מרגישה שזאת מתנה נפלאה, נכון שזה מורכב, ונכון שזה דורש, אבל אני מאמינה ובטוחה שהקשר ביננו היום היה ויהיה הרבה יותר טוב ממה שהיה עם אמא שלי. ולא בגלל שאני יותר טובה ממנה, אלא שהיום יש יותר מודעות לנפש גם של הילד וגם של האמא. כשאני לחוצה, אני לא מתרחקת מהילדים שלי, אלא בוחרת במשהו שיעשה לי טוב. אני גם קוראת ספרים שעוזרים להבין את נפשו של הילד ("איך לדבר", וכו). ולכן למרות הנסיון הלא טוב שלי, אני מלאת אמונה ובטחון שהקשר ביננו יהיה ברמה אחרת.

וכמו שאומרים ענבי הגפן בענבי הגפן - שכמו שהדבר שיוצא מהגפן (היין) יותר משובח מהגפן, כך השאיפה שלנו היא שבכל דור יצמח דור משובח יותר מהדור הקודם, ולואי ונזכה. 

אתן מצפות ומקוות שאצלכן זה לא יקרה. מה שאומר שאתן מודעות לבעייתיות הזו. והלוואי שבאמת בעז"ה זה יהיה כך!

יש עוד כאלה שיכולות לשתף אותנו? זה פשוט מאד מאד מנ=עניין אותי בעקבות השרשור איך להודיע לאמא וכו'.

אני אגב דוקא בקטע הזה מרגישה עם אמי נוח מאד ואולי אפרט מחר יותר אי"ה.

אני אמא שלי כמו שתי חברות, אנחנו מדברות כל יום כמה פעמים, נכון שבגילאי תיכון החברןת מעל הכל

אבל תמיד היו את הדברים שדיברתי רק עם אימי.

יש לי שני בנים מתוקים, ואני בהחלט רוצה בנות, כי בנות יכולות להיות החברות הכי טובות, הם גם נשארות יותר בבית,          ( הבנים הולכים לישיבות בגיל צעיר..) הם כמובן עוזרות יותר... אבל מה שיבוא - יבוא.

לאמא שלי לא היה את הקשר הכי טוב עם אמא שלה בגיל הבחרות, ועובדה שהיא הצליחה איתנו, מה גם שכשגודלים הקשר תמיד מתחזק ( כמו שקרה גם לה)

אז זהו לא להתיאש מהענין ושיהיה בהצלחה!

אני בתחילת חיי האימהות שלי תמיד הכרזתי שאני רוצה 'רק ' בנים,ככה בצחוק,אבל בתוך תוכי פחדתי מזה שתהיינה לי בנות בגלל הקשר האיום שיש לי עם אימי.
היום אני אמא ל-3 בנות  (יש לי גם בנים )ואני לא מפחדת מזה בכלל,אני יודעת שאני לא אמי  ,ולכן אני לא מפחדת.ברור שאני אעשה את הטעויות שלי עם בנותי ואכן אני עושה ,אבל אני לא נבהלת מזה .
הקשר שיש לי עם אמי הוא לא  אותו קשר שיש לי עם בנותי ב"ה.
נכון ,זה דורש הרבה עבודה עצמית להשתחרר מזה ועשיתי דרך ארוכה בזה אבל זה עובד וזה טוב וזה בעיקר שיחרר אותי מהצורך להוכיח שאני בסדר ואני צודקת גם כלפי אמי וגם כלפי בנותי- דבר שנותן המון מקום  גם לבנות וגם לי,לפתוח דברים ,לשתף,ובעיקר לגדול ביחד אני באמהותי מולם והן -כל אחת בדרכה ואין את הקטע שבנותי תלמדנה ממני וכו' כל אחת יחדה ומיוחדת ,גם אני.

במקרה נכנסתי לכאן. ואני רוצה להגיב מנקודת מבט שלי.

אני בגיל העשרה, ואני בקשר נהדר עם אמא שלי. אני לא יודעת אם היא איי פעם פחדה שאולי יהיה לנו קשר לא טוב או משהו כזה, אבל אם היו, חששותיה התבדו. לעומת זאת אחותי ואמא שלי בקשר לא משהו. אני אישית ממש רוצה בנות- אני מבינה את הפחד של אולי לא נסתדר (הצלחתן להפחיד אותי) אבל זה ניראה לי שווה את זה.

ובאמת אפשר לדבר יותר עם בנים? משום מה הרושם שלי זה שבנים לא מדברים. אח שלי בן 10 והוא גם בקשר ממש טוב עם אמא שלי, והוא כן מדבר. אז לא יודעת, הוא עוד לא נכנס לגיל העשרה- ניראה מה יהיה בעז''ה.

בכל מקרה, בהצלחה רבה- ובעז''ה יהיה לך קשר נפלא עם הבנות שלך!!!, היא עדיין זוכרת את הפעם שאמרתי לה שאני שונאת אותה ועוברת לגור עם השכנים כשהייתי בת 4. התקופה הזו עברה ב''ה, ולא תחזור בעז''ה.

נושא מורכב היום. כל בית חולים יש לו מועד שממנו הוא מתחיל לזרז. ארגון בריאות העולמית ממליצה בסוף 42 אבל בארץ נהוג יותר מוקדם.

מבחינה סטסטית יש עליה מאוד מאוד מזערית של מוות תוך רחמי אחרי שעוברים את התאריך ולכן הגישה הרפואית היא לזרז כי מבחינתם למה לא?

הרבה פעמים ענין הזירוז הוא ארוך ומיגע ומתיש ולרוב כואב מאוד. בזירוז ע"י פיטוצין (בוריד) יש צורך בניטור עוברי רציף שמביא איתו לרוב (אך לא תמיד) הגבלה בתנועה שזה הרבה מאוד פעמים דוחף את האישה לצרוך אפידורל.

יש לי רגשות מעורבים כי אני בכל זאת עובדת עם הממסד ומבינה את הרופאים שאומרים שגם אם הסטסטיקה נמוכה בשביל מה לסכן ומצד שני אני רואה כמה קשה ללדת שזה בא מבחוץ ולא מצירים עצמוניים. אפשר תמיד לפנות לדיקור סיני לפני מועד הזירוז המתכנן, לפעמים קיום יחסי מין מזרז, יש גם תכשירים הומיאופטיים שיכולים לעזור.

בכל מקרה הרבה הצלחה ולידה טובה עם אמא ותינוק בריאים

לורן

למרות שאני ממש לא במצב של הפורום

(בת 17 לומדת בכיתה י'ב)

אני פשוט מבינה אותך.

אני לא מסתדרת עם אמא שלי עוד משהייתי קטנה.

(כי אנחנו פשוט הפכים בהרבה דברים)

העצה שלי תיזמי איתה שיחה שתייהי רגועה

אם קשה לך תני לבעלך להודיע את הבשורה

או ספרי לאבא שלך שיודיע לה

בהצלחה שיהיה לך הריון קל ולידה קלה.

שלום לכולן,

ממש מעודד לקרוא שיש עוד בנות עם בעייה כמו שלי.. אני ממש לא מסוגלת לספר לאימי שאני בהריון!! לצערי, ההריון הקודם נגמר בהפלה טבעית בשבוע 8, וגם עכשיו יש לי דימומים קלים, אך בעזרת השם אני מקווה שהכל יעבור הפעם בשלום (בבדיקה הרופאה טענה שהכל נראה תקין). בהריון הקודם לא סיפרתי להוריי שום דבר, וכאשר עברתי את ההפלה הם היו בחו"ל. כתוצאה מכך, הם לא יודעים מכלום, כאמור. עכשיו אני ממש רוצה לספר, במיוחד לאור העובדה שאני חוששת וזקוקה להמון תמיכה, אך זה ממש מביך אותי ולפיכך אני אובדת עצות. אימי תתמוך בי ותעזור לי, אך מעולם לא דיברנו על דברים אינטימיים, ואיני יודעת כיצד לפתוח זאת כעת. אשמח מאוד אם מישהי תוכל לעזור לי.

תודה רבה ושבוע טוב,

דון דון.

אצלי אותו דבר...

יום אחד כשתפגשי איתה, תאמרי לה: "איך אני, השמנתי, הא?", או: "כל כך השמנתי בזמן האחרון, שהבגדים כבר לא עולים עלי..." והיא תגיד: "מה פתאום... את רזה יותר מתמיד..." אז תגידי: "מה? לא רואים שאני בהריון???"... וזהו.

תחשבי איך היית רוצה שהבת שלך תספר לך בשורה כזאת

אפילו שהיא תחשוב ש ב"טעות"  נגרם לה להיות הבת שלך 

אפשר ללכת אליהם לבקור או שבת או כל דבר אחר ולתת איזו מתנה קטנה ולומר שהמתנה הגדולה יותר תגע בעוד תשעה חודשים ניראה לי נחמד..

הריון תקין ומוצלח

קודם כל- לפחות ראיתי שאני לא לבד בצרה הזאת. הרגשתי כ"כ רע עם זה שאני היחידה שלא מסתדרת עם אמא שלה. לפחות זה לא רק אני- נחמת עניים..

רב הרעיונות שהעלו פה לא כ"כ מעשיים בשבילי, אבל ב"ה אני מתחילה מחר חודש חמישי (מזל טוב לעוברון הקטן שסוגר 4 חודשים..), והבטן כבר בגודל של חודש שביעי בערך, ככה שכבר אין יותר מדי מה להסתיר או לא לומר..

בכל אופן- המון תודה לכל הכותבים והמייעצים!! גם עידוד זה הרבה!!

(בעלי לא שוכח לי את זה שבדיוק ביום שהגענו להורים להדלקת נרות הייתי צריכה לבחור את הסוודר הכי הריוני שיש לי. לכי תסבירי שלא שמת לב שהוא עושה כזאת בטן.)

אנחנו לפעמים נכנסות לסרטים כאלה, "לא יכולות","פשוט לא מסוגלות". יאללה דוך- להכנס בעצמינו חזיתית, לא להכנע לשטויות ולעשות בדיוק מה שצריך!

אני זכיתי להחזיר לעצמי את אמא שלי אחרי הרבה שנים של נתק- רק ככה! לא לוותר לעצמינו על עבודת המידות גם אם אנחנו בהריון או אחרי לידה וממש שבריריות בתקופה זו! בהצלחה לכולנו!

"לעולם לא מאוחר מידי לזכות בילדות מאושרת"

האם את מוכנה לשתף?
איך עשית את זה?

למה הכוונה אחרי  הרבה שנים של נתק...  נתק נתק כזה שלו מדברים או נתק ריגשי כמו היש נשים שסיפרו כאן?

תודה  על השיתוף ואם לא תרצי לכתוב ולפרט עוד אני  אבין.

אשמח מאוד אם תשתפי איך עשית את זה... גם לי לא קל המצב הזה של הנתק הרגשי ואני כ"כ מקנאה בחברות ובגיסות שאני רואה את הקשר שלהן עם אמא. אבל מצד שני בהריונות הקודמים אמרתי לעצמי בערך מה שאת כתבת פה (יאללה תעשי את זה וזאת הזדמנות ולא לוותר לעצמך וכל זה) והלכתי וסיפרתי לאמא.. ו... לומר שהרגשתי טוב אח"כ? ממש לא. רציתי רק לברוח ממנה כמה שיותר רחוק (דוקא בגלל שסיפרתי לה!), ולא בגלל שהיא לא הגיבה טוב! היא שמחה, ונתנה לי נשיקה ואמרה שיהיה במזל טוב וכו' וגם לא דאגתי שהיא תפרסם או משהו, היא יודעת לשמור על הפה.. אני בטוחה שיש מי שיכתבו לי עכשיו שזה כבר מצב שדורש טיפול, ויתכן מאוד שהן צודקות, אני לא יודעת. כל מה שרציתי לומר הוא, שעם כל הכבוד לזה שצריך לעשות משהו עם הנתק וכו' - שעם זה אני מסכימה בכל ליבי! יש דברים שצריך לתת לה את הזמן שלהם. מבחינתי, ללכת ולספר לאמא שלי בשלב הזה- ממש לא מתאים לי. בעז"ה, אני מתפללת שעד ההריון הבא היא כבר תהיה הראשונה ברשימה אחרי בעלי. אבל צריך לדעת מתי הזמן של כל דבר. ייתכן שהעובדה שבהריונות קודמים הכרחתי את עצמי לומר, רק גרמתי נזק לקשר שאולי יכול היה להיבנות מזה.

אגב אני מוסיפה שאמא שלי לא מודעת כנראה לעומק של המצב. היא יודעת שאני לא חברה טובה שלה, אבל לא מעלה על דעתה את הסיבה לזה שלא סיפרתי לה, כי כמו שכתבתי, מעל לפני השטח אנחנו נראים משפחה רגילה לגמרי עם קשרי משפחה חמים ורגילים, מבקרים, מדברים, מקבלים ונותנים ומטיילים וכו'. היא לא מודעת לנתק הרגשי שלי ממנה ולמה קשה לי לדבר איתה על דברים שמעבר ל"חכמות" של הילדים ומתי באים לשבת.

אם אפשרי, להוריד את מספר ההנקות בהדרגה. בהתחלה כל ארוחה שניה, למחרת כל ארוחה שלישית, למחרת רביעית, וכן הלאה, עד שאת מרגישה שהייצור פחת כך שלא תרגישי כל אי נוחות.

במידה וזה לא מתאפשר, אז אני מציעה לסחוט מעט חלב מהשד בעזרת היד. בשעת מקלחת חמה זה יותר קל את עדיין "אחרי לידה" - מגיע לך להתפנק גם כמה פעמים ביום במקלחת ;)

בנוגע לכרוב: כדאי להשאיר חור באזור הפטמה (למניעת תחושת צריבה), ולא יותר מרבע שעה בכל פעם.

ניתן לפנות ליועצת הנקה מוסמכת גם בנוגע להפסקת הנקה, ולא רק בנוגע להנקה.

מאחלת שתרגישי טוב ושיעבור בקלות!

סליחה על הזעזוע.

זה אוטומטי בלי לחשוב. ותודה לכל המאירות את העיניים!

העיקר שיהיה בהצלחה בכל החלטה שהיא!

זה רק מגביר את הזרימה, כי החלב מיוצר טוב יותר בחום המקלחת מתחת למים.

וסתם שתדעו, שהייתה לי חברה שלא הצליחה להניק, והתגובה של הסביבה הייתה בדיוק כמו שאתן עשיתם פה, ולכן היא ניסתה 4 (!) חודשים להניק בלי שיצא לה כמעט כלום, והיא אפילו שאבה בשבת- אל תשאלו. בסוף היא נכנעה כי כבר יצאו לה טחורים מרוב הניסיונות, והיא ממש נכנסה לטראומת הנקה.

ואני אומרת- חייה ותן לחיות. גם אני חסידת הנקה, הבן שלי כבר בן שנה וחודשיים ועוד יונק כמו טאטע'לה, אבל זה לא אומר שאין מקרים יוצאי דופן, ולא צריך להזדעזע משום דבר.

על התגובות המעודדות, אני מעריכה את זה מאד.

רק בריאות!

ומאוד כדי להעזר ביועצת הנקה

אני יודעת שלייבש לוקח זמן וזה כואב בגלל הגודש וכדו'- אין לי ניסיון אך כך אמרו לי

בהצלחה בכל דרך שתחליטי, העיקר שלך טוב עם ההחלטה של אי הנקה, אמא שמחה ורגוע זה הכי חשוב לבית לתינוק ולעצמך

רק טוב

לשתות תה עם זנגביל

מרגיע בחילות וצרבות

גם לי היו בחילות בסוף בעיקר בנסיעות

גם לימון עוזר- לפחות לי- אני פשוט לוקחת בנסיעה לימון חתוך ומוצצת

בנחת ובשמחה

ולא לזירוז. הרי זה בידיים שלך - את יכולה להגיד "לא תודה" כשמציעים לך לזרז, וללכת הביתה. כמובן שזו החלטה סופית שלך ורק שלך.

הבנתי מדברייך שההחלטה לזרז היא על משקל נמוך, ולא בשל עצירה של הגדילה, ואם כך, בשילוב ההרגשה האישית שלך שלא מדובר בבעיה אלא פשוט בתינוקות שנולדים קטנים יחסית, אני שוב מציעה לך פשוט לסרב. ניתן בהחלט לקחת אחריות על ההחלטות שמתקבלות בנוגע לילדינו - כבר מהבטן. רופאים מחוייבים לפרוטוקולים נוקשים, ואילו אנחנו, האימהות, רואות (או מרגישות) לפעמים תמונה רחבה יותר, ומאפשות לעצמנו לקבל החלטה על סמך נתונים אישיים שאין לאנשים מין החוץ.

מאחלת הצלחה בביקורת, לידה טובה, ותינוק חמוד!

ק

פ

י

ץ

ק

פ

ו

ץ...

ב"ה

חברה שלי סבלה מתופעה דומה בשלושת ההריונות הראשונים (כל פעם הלך והחריף).  עם הרביעי היה כבר בלתי נסבל (אי אפשר לנשום מוקדם יחסית בהריון).  תור אצל האנדוקרינולוג גילה חוסר איזון הורמונלי עקב ההריון.  היא טופלה תרופתית והחלה לנשום כראוי במהלך כל ההריון, כולל תשיעי.

רפואה שלימה ובשורות טובות!

אני מתאמנת כמה חודשים ושמחה מאד על זה, מומלץ לכולכן!!!

עכשיו משקיבלתי תשובה חיובית לגבי הריון, ברוך השם, אני צריכה לדעת אם למישהי יש ניסיון, עד איזה חודש מותר ליפול, הטלות, גלגולי ראש, מה עם תרגילים לשרירי בטן?

תודה

אני לא למדתי ג'ודו אבל אני רוקדת (ג'אז), ובתחילת ההריון הראשון שאלתי כמובן דבר ראשון אם אני יכולה להמשיך. אמרו לי שכל מה שעשיתי לפני ההריון- כולל תרגילי בטן- מותר וגם רצוי להמשיך, בתנאי כמובן שזה לא מאמץ גדול מדי (אם הבנתי נכון, שהדופק לא יעבור את ה-150 לדקה).

עכשיו בהריון הזה שמעתי ממדריכת כושר שהיום ממליצים דווקא שלא לתרגל בטן בהריון כי אז השרירים מתחזקים כשהם רחבים ואח"כ הם כבר נשארים רחבים... אבל בחודשים הראשונים של ההתחלה כשעוד אין בטן- לא אמורה להיות בעיה. אני עצמי עכשיו בחודש רביעי ועדין ממשיכה עם תרגילי בטן. ההסתיגות היחידה ששמעתי היא מכפיפות בטן (האלה הקלאסיות), אבל לא על תרגילי בטן אחרים. 

ב"ה

איגוד "אל הלב", שפועל בירושלים, גוש עציון תל אביב ורחובות, (אני מקווה שאני זוכרת נכון את כל המקומות), הוא איגוד אומנויות לחימה לנשים.  כל סוגי האומנויות.  ה"ממציאה" של הארגון, יהודית סידיקמן, היא דן 3 בג'ודו.  ידוע לי מידע אישי שהיא התאמנה במהלך הריון שלם לפני כ- 15 שנה, הרבה לפני החגורות השחורות שלה.  היינו קבוצה של אמהות צעירות, כולנו נכנסנו להריון במהלך מספר חדשים, וכולן פרשו, חוץ מיהודית.....  אגב, בארגון יש הרבה מאמנות - אמהות צעירות יותר וצעירות פחות, ומן הסתם כולן התאמנו במהלך הריון אחד או שניים או שלוש...  וכולן מחייכות! 

אציין, שחוץ מבעלי, הראשון שידע על ההריון היה המאמן.  הוא היה נהדר, שמר על דיסקרטיות, ודאג שאבצע רק מה שבטוח לבצע (כמעט הכל).

בנוסף, השיעורים היו נהדרים בשבילי.  הגעתי (וכמעט ולא הגעתי עקב בחילות), סמרטוט, מבוחלת לחלוטין, בלי כל רצון לעשות מאומה מלבד לשכב במיטה ולחכות שהחדשים הראשונים יעברו (תעירו אותי כשהשליש הראשון מסתיים...), אבל תוך כמה דקות של פעילות הפכתי לאדם חי ופעיל, ללא זכר לבחילות!  גם כשהשיעור הסתיים, הרגשתי נהדר, לזמן מסוים....

אם את נהנת מהשיעורים, והמאמן\ת ראוי\ה למקצוע, סביר ביותר שתוכלי להמשיך ולהתאמן, בהנחה כמובן שההריון הוא תקין.

תהני ושהלידה תהיה בשעה טובה!

אני רואה בעיקר את היתרונות של מציצת אצבע:

1. לא צריך לחפש באמצע הלילה (בניגוד למוצץ)

2. יודע להכניס לבד לפה כשצריך (ולא מזעיק אותך בכל פעם)

3. לא עולה כסף ;)

מלבד זאת, אני חושבת שזה הרצון שלו, הבחירה שלו, הצורך שלו, ואני בעד לכבד את הרצונות והבחירות של הילד (כל זמן שהוא לא "בוחר" לרוץ לכביש או לתקוע מזלג בחשמל, כמובן...).

אחותי הקטנה מצצה אצבע והיתה היחידה משלושתינו שלא הזדקקה ליישור שיניים. אני לא הסכמתי אפילו לבקבוק, והייתי צריכה עבודה רצינית על השיניים בכל מקרה..

אבל גם צריך לראות כמה הוא מתעקש. הבן שלי סירב בתוקף למוצץ- אז הנחתי לו. אבל הוא התחיל למצוץ אצבע, ולקח לי בערך 5 ימים של הוצאת האצבע בעדינות מהפה כדי שיתרגל לא למצוץ, וזה עבד כמו קסם. כשהו ממש היה עצבני לאצבע, פשוט הנקתי אותו, וזה הרגיע אותו הרבה יותר.

מציצת אצבע זה דבר שיכול ללוות ילד עד התיכון במקרה הרע, וסתם לעשות לו בושות ביסודי במקרה הפחות רע. לא עדיף לחסוך ממנו את זה?

אין לך מה לכתוב???

חיכיתי רק ל"מזל טוב" שלך! כ"כ שמחתי אתמול לראות אותו סוף סוף...

זכית שלא לסחוב יותר מידי : )

מחכים לסיפור....

אני עוד לא מכירה אותך, אבל זה תמיד מרגש!!!

זוכרות איך שיקשקתי בעקבות לידה קודמת... באמת שהיו לי פחדים לא נורמליים...

ובסוף---

אני מתעוררת בבוקר, שוקלת אם לקום עכשיו או בעוד 5 דקות... ופתאום --- פיצוץ!!! ירידת מים במיטה, כל המים נשפכו ומילאו את המיטה כולה...

נסענו לבית חולים... אחרי 6 שעות התחילו צירים, ללא זרוז או משהו, כי לא היה מקום בחדרי לידה (לא רציתי זרוז בכל מקרה, בשביל מה להתערב?)

קצת צירים שמתחזקים ומתחזקים. בדיקה. 1 ס"מ. כך היה גם כשהגעתי בבוקר.

יאוש.

זהו. אני רוצה אפידורל. אני לא מסוגלת לסבול ככה עכשיו כמה שעות. זוכרות שהתלבטתי מראש אם לקחת אפידורל... זה כנראה השפיע. במיוחד, שכשהגעתי לבית חולים אמרו לי שבעקבות הלידה הטראומתית שעברתי, ברגע שקורה משהו הכי קטן, אני מועברת לניתוח ע"מ לא לגרום לפתיחת כל התפרים הקשים מהלידה הקודמת.

זה היה מפחיד, אבל השבוע המוקדם שבו אני נמצאת (37+), וגם הבטן הקטנה שלי, הראו שאולי יהיה תינוק קטן, ותהיה לידה טובה, למרות הערכת המשקל שהראתה 3.500...

אז כזכור, אני רוצה אפידורל!!! אבל אין חדר לידה!!!

מנסים להפעיל פרוטקציה ולהשיג חדר, בינתיים אני נכנסת למקלחת לסבול את הצירים במים. הייתי שם שעה וחצי, כשאחרי כל ציר אני צועקת למילדות ולבעלי שאני לא יוצאת מהמקלחת בלי חדר לידה כשהמרדים מחכה לי שם... לא יכולתי לסבול יותר את הצירים...

הפרוטקציה הועילה... אחרי שעה וחצי בעלי מבשר לי בהתרגשות שיש חדר לידה פנוי!!! מיד קפצתי מהכסא במקלחת, התלבשתי תוך כדי 2 צירים נוראיים... ו---רצתי לחדר לידה, כשכולם רצים אחרי - לאן את רצה?...

הגעתי לחדר לידה, הוא היה עדין מלוכלך מלידה קומת, אז חיכיתי בחוץ... תוך כדי צירים.

התחננתי למילדות למיד אפידורל, הבטיחו לי - 5 דקות!

רצו לבדוק פתיחה לפני האפידורל, אבל לא הסכמתי... לא לעלות למיטה, ולא לבדיקה - אם יראו פתיחה של 1 ס"מ, יעיפו אותי משם...

ופתאום אני צועקת להם - אני חייבת ללחוץ... אבל אני רוצה אפידורל...

המילדת מתחננת - אני אבדוק לך פתיחה קודם, בעמידה... בודקת ואומרת שהמרדים כבר יגיע... אבל... אחרי שהתינוק יהיה בחוץ...

חייבו אותי לעלות ולשכב (בגלל הלידה הקודמת - בשביל לעקוב אחרי הקרעים ולראות התפתחות), ואני בוכה לרופא - אבל אני פוחדת ללדת בלי אפידורל...

בקיצור, במקלחת נפתח ל-10 ס"מ... וכמעט שילדתי שם... נס שאיימתי עליהם...

כי אחרי 4 דקות היתה לי ביד תינוקת בובה ששוקלת 2.990...!!!

לידה מדהימה! בלי אפידורל! והכי חשוב - טבעית, בלי חתך, קרע או שריטה!!! פשוט נס!!!

וזהו...

מעכשיו, אני רוצה בלידות הבאות- אפידורל רק בצירים, ולידה טבעית, היה פשוט חוויה, היה באמת כיף!!!

מאחלת לכולכן....

הכי הצחיק אותי שלמרות שכל הזמן רק התעקשת על אפידורל וזכרת לבקש ואיימת והכל - ולא קיבלת, את עוד חושבת שתצליחי להנדס את הלידה הבאה ככה שבדיוק מתי שתרצי יהיה, ומתי שלא - אז לא  ואני אומרת - בהצלחה!  נראה אותך!

ועכשיו ברצינות - מזל טוב על לידה ותינוקת מהחלומות (חמסה-חמסה).

באמת נס!

תרגישי טוב, ותגדלו אותה בנחת ובשמחה!!!

שלא ציפיתי ללידה לפני הזמן... בני הבכור נולד "בו ביום", והיה ברור לי שגם עכשיו... זה לא מתאים לאופי שלי... אצלי הכל מסודר ומתוכנן... וכמה הספקים הייתי צריכה להספיק עד הלידה...

רבות מחשבות... מישהו מלמעלה מנהל את העולם!

אולי הקב"ה רצה שתלדי בקלות, וכידוע לידות מוקדמות יחסית (אחרי שבוע 37) הן בהרבה יותר קלות, ולכן ילדת מוקדם יותר!

בכל מקרה, איזה כיף! ב"ה על כל בית ישראל לידות ללא ייסורים כלל... או לפחות משהו כזה (למרות שאני בטוחה שעדיין כאב ואני לא מזלזלת בחוויה... אבל עדיין זה נשמע כיף!)

בערך 70 ש"ח ל- 2 זוגות... אני תפרתי רב פעמיות (ביד- אבל מי שיכולה במכונה אז זה בכלל זה פשוט מאוד), שתי שכבות פנימיות של חיתול טטרה (הרגיל הפשוט) ושתי שכבות חיצוניות של חיתול פלנל- פשוט נעים וסופג מעולה- מאז הפסיקו לי הפטריות האיומות!

יש רפידות של חברה קנדית-kushiesi בחבילה יש 6 רפידות

אפשר להשיג באתר של בייבי טבע www.babyteva.co.il

עשיתי חיפוש והנה מצאתי עוד כמה אתרים עם סוגים שונים של רפידות- תעשי השוואת מחירים

http://www.biglal.co.il/websites/chitulim/566.asp

http://www.naturebaby.co.il/organic_baby_products/natural_mums/cotton_breastpads.html

יש גם של חברת גרבר- לא ניתן כמדומני להשיג בארץ אם יש לך משפחה או חברים שיביאו אני ממש ממליצה על הרפידות

יש גם לחברת מדלה- אולי אפשר להשיג בשילב.

לי יש של כושיס וגרבר הראשונה סופגת יותר אם יש זרימה רבה של חלב ולכן היא גם יותר עבה של חברת גרבר יותר דומה לרפידות החד פעמיות ,יותר דקות ,מעולות ליומיום כשאין הרבה או בכלל זרימה לשמור על האזור ממגע עם החזיה או אם צריך לשים קרם שלא יתלכלך.

לי עזר מאוד בתקופות הקשות של פצעים וסדקים, לא נדבק , מאוורר( עשוי מכותנה)

בקיצור שווה את הכסף וההשקעה, אני מכניסה לכביסה או שוטפת ביד

אני קניתי 2 חבילות והסתדרתי מצוין

בהצלחה

באמת מבלבל! מה הכי סופג...

תודה על ההמלצות!

למה? אני לא שופטת או משהו, באמת שלא, פשוט אני לא מבינה למה הוא רוצה?

יש לנו 2 תפקידים שונים- רעיה ואמא. הרבה פעמים בזמן ההנקה האימהות "משתלטת". חשוב מאד מאד, ואת זה כולן יודעות, לשמור טוב על האיזון ולמצוא זמן כח ואנרגיה להתפתח בזוגיות. ההסבר לכך שהלכתית אסור שהבעל יינק, ושוב הבעיה דווקא ביניקה ישירות מהשד, הוא כדי לשמור על התחומים. אני אשתך ולא אמא שלך. כדאי מאד, מנסיון, לשמור על ההגדרה הזו כך. וכדאי יחד עם הסירוב להזכיר שההנקה נגמרת בעוד זמן קצוב ואז השדיים חוזרות להיות רק שלך...