ב"ה

היום היא ב"ה בת 22, שנה שלישית באוניברסיטה וגם עובדת בעבודה מאתגרת.  אבל...  כשהיתה קטנה... נרדמה בחצות וקמה בבקר ב- 7 או 8.  אבל, באמצע הלילה קמה פעמיים לינוק ולהחלפה דחופה של טיטול.  במשך היום ישנה פעמיים, 5 ד-ק-ו-ת כל פעם (אלא אם נסענו ברכב).  היא ינקה רב היום וביתר הזמן דרשה שנבדר אותה (כן, גם בגיל חדשיים    ).

כאמור, מאתגר.  היא החלה לישון בזמנים נוחים יותר רק בגיל שנתיים, כשאחיה נולד במזל טוב.

תרגילי השרדות אפשריים הם -

א. מיטה נוספת ליד המיטה שלך או משטח מוגבה עם שמיכה לריפוד (כל זה רק בתנאי שהפתרון אפשרי ובטיחותי) כדי שהוא יוכל לינוק ולהרדם לידך, ועדיין יהיה לו מספיק מקום להתרווח ולהתגלגל, ולך מקום כדי לישון.

ב. מזרן על הרצפה בחדר הורים, כדי שאם יתגלגל הוא לא יפגע , באמצע הלילה את מניקה אותו על המזרן, וכשכבודו נרדם, את מתגלגלת ממנו בעדינות, וקמה לישון במיטה שלך. 

ג.לנסות לעיייף את כבודו באופן מיוחד, אפשר להוסיף גם אמבטיה, אם יש לך כח, לפני זמן השינה שאת רוצה שאליו יתרגל.  ואולי להוסיף מסז' לכל זה, להרפיה ולהרגעות.  גם אם זה לא יעזור לו, זה אולי יעזור לך להתמודד.

ד. לחיות עם המצב הנתון בלי להתאמץ לשנות את מה שאולי אינו ניתן לשינוי, לקבל את המצב כמו שהוא.  אולי השיניים שעוד מעט בוקעות מטרידות אותו, אולי חוויות היום מטרידות את מנוחתו, אולי הוא זקוק לזמן רב להרגע מהיום המלא (אני מדברת בשיא הרצינות) שלו, וההרדמויות הקצרות שלו לפני השינה הגדולה הן בעצם סוג של עיבוד נתונים.  אולי אם תדברי איתו לפני השינה, תספרי לו על החוויות, הפעילויות, התסכולים ובדומה של היום שעבר עליו, יקל לו.  הוא יידע שאת מבינה אותו.

אני מקווה שתמצאי פה משהו שיעזור. 

קחי כל לילה בפני עצמו, מצאי פתרון בו את יכולה לישון (גם ביום וגם בלילה), ותמיד לזכור שזה שלב שיחלוף, גם אם זה יקח קצת זמן ואת חסרת כוחות לחלוטין.  ואם קשה להתמודד עם לילה שלם בבת אחת, נסי לשרוד רק עוד 5 דקות.  אחרי ששרדת אותם, תני לעצמך טפיחה חזקה על השכם, חזקי ואמצי, ותשרדי רק עוד 5 דקות, וחוזר חלילה.  הרבה מצבים "בלתי אפשריים" הופכים לאפשריים אם קוצצים אותם ליחידות של 5 דקות (בשעת הדחק אפשר לעשות תרגיל זה בחלוקה ל60 שניות....  מדהים, אבל מנסיון, זה עובד!!!)

ולכן תינוקי בן 3 חודשים ישן לילה שלם אפילו במיטתי. אפשר לומר שאני ממש אוהבת את זה, ואין לי חשק להעביר אותו לעריסה הקרה. אני יודעת שאני יאכל אותה מזה ,כי אח"כ קשה להרגיל אחרת...אבל דיה לצרה בשעתה.

רק שכואב לי מאוד הצואר, לפעמים אני נאלצת לישון על הכתף של עצמי, וזה ממש צרה.

ממה שראיתי אצלנו ואצל חברים, הילדים בכל משפחה הולכים לישון שעה עד שעתיים בלבד לפני שהוריהם הולכים לישון. אולי זו הביולוגיה, אולי האווירה בבית, אבל ממה שראיתי - ככה זה עובד. אצלנו הילדים הולכים לישון בשמונה-תשע, ואנחנו לעיתים רחוקות מחזיקים מעמד אחרי עשר בלילה...

אם התינוק ערני אבל עצבני, אולי באמת חסרה לו שינה. כמו שאמרה אופה, שמירה על אור וחושך שמתאימים לשעות האור בחוץ מאוד עוזר. בלוטת האצטרובל במח מפרישה את הורמון השינה בתגובה לאור, וגיסתי החכמה לימדה אותי להקפיד שלא להאיר יותר מדי את הבית בשעות אחר הצהריים והערב, ומאז באמת נראה שיותר רגוע ושנרדמים יותר בקלות בלילה. גם כשבחוץ כבר ממש חשוך והבית מאפיל, אני מאירה חצי ממה שנהגתי להאיר בעבר, ומשתדלת שהאור יגיע מהחדרים הצדדיים ומהמסדרון, במקום מהתאורה הראשית בחדר ובסלון.

אמהות רבות מוצאות שגם להן נח לישון עם התינוקות, ממש כשם שהתינוקות רוצים לישון איתן. זו דרכו של הטבע - האמא ישנה עם צאצאיה. לכך נועד גם האדם, אבל החיים המודרנים הרגילו אותנו אחרת. הבעיה היא שלוקח כמה שנים עד שהתינוקות מבינים שהם נולדו לחיים במאה ה-21...

עם השנים והילדים התרגלתי לישון עם התינוקות שלי עד לגילאים יותר ויותר מאוחרים יותר ויותר שעות בכל לילה. ניתן למצוא פתרונות שמתאימים לכל משפחה, כך שהפשרה תהיה נוחה גם להורים, וגם מתחשבת בתינוקת הקטן ובצרכיו. אצלנו, למשל, אנחנו משכיבים את התינוק הצעיר בתחילת הלילה בעריסתו, ובהתעוררות הראשונה הוא עובר למיטתנו, ובה הוא נשאר עד לבוקר. אולי הדרך הזו תתאים גם לכם, ואם לא, תמשיכו לנסות דרכים ופתרונות שונים (העלו כאן כמה רעיונות יפים!), עד שתמצאו את הדרך הנכונה ביותר לכם

זו דרכו של הטבע - האמא ישנה עם צאצאיה.

גם אצל בע"ח יונקים ,הגורים נצמדים לאם ומנמנמים.

יש כאלה שבשבילן זו פשוט לא שנה לישון עם התינוק. משום שהן 'חחצי ערות' מפחד שחלילה ימחצו אותו.אמנם לרוב האמהות יש את האינסטיינקט לא למחוץ את תינוקן,

אך לא הייתי סומכת על האבות בעניין הזה.מחקרים הראו כי לאבות אין את התחושה הזאת. לכן הייתי חוששת מאד להניח תינוק במיטת שני הוריו.

בעלי לדוג' בוודאות לא היה מודע בשנתו לכך שהתינוק איתנו. השנה שלו עמוקה מאאאד.

לכן זהירות סכנה!!

אגב כבר בנביא מסופר על האם שקמה  וראתה כי חנקה את תינוקה. משפט שלמה הידוע.

זה מיתוס. זה לא קורה. כמו שאת לא מתגלגלת מהמיטה (ולא בעלך). כל עוד בני הזוג בריאים, לא סובלים מהשמנה חריגה במיוחד, וכמובן לא מסוממים או תחת השפעת אלכוהול - שינה עם התינוק בטוחה לגמרי מהבחינה הזו.

שורשי המיתוס כנראה בשנים עברו, אז זו היתה שיטה ידועה להיפטר מתינוקות לא רצויים (לטעון שהם נמחצו למוות בזמן השינה).

על התינוק בשנתו! אין לו מושג מה מתרחש בעולם בשנתו.. וק"ו שיש יצור זעיר במיטתנו.

מחריד לשמוע על שורשי העניין. אבל מה בנוגע למשפט שלמה?

באתר "באופן טבעי".

בנוגע למשפט שלמה - אני מניחה שלעולם לא נדע

גם לי זה נראה טבעי לישון עם התינוק ועובדה שחלק גדול מן הנשים עושות את זה והלוואי שאצלי זה היה עובד. אני חייבת את המיטה שלי לעצמי אחרת אני לא נרדמת בד"כ. בהתחלה באמת הצמדתי את העריסה למיטה שלי ואז לא ממש ההיתי צריכה לצאת מהמיטה אלא רק להתרומם ולהביא אותו אליי ואח"כ להחזיר אותו. אבל שינינו את הסדר בחדר ועכשיו המיטה שלו בצד.{לאחר נסיון קצר לתת לתינוק לישון בחדר משל עצמו ומן הסתם זה לא עזר}

והאמת היא-אם הוא יישן צמוד אליי {במיטה שלו}הטיפול בלילה יהפוך לאחריות בלעדית שלי ואני כנראה מכשפה מידי בשביל לשחרר את בעלי לגמרי מהעול של הטיפול בלילה. למה שהוא יישן רצוף וטוב ואני לא? מכשפה פולנית שכמותי!

כל זמן שאני מניקה והתינוק איתי בחדר, אז אני אחראית לטיפול בו בלילה.

אח"כ, כשמעבירים אותו לחדר שלו, וצריך להביא אותו אלי להנקה בלילה, או כשהוא גמול, ובוכה בחדרו בלילה, או כשצריך לקום אליו מוקדם מדי בבוקר בשביל להחליף טיטול/לנגב אחרי השרותים/ לארגן אותו בבוקר מוקדם... זה התפקיד של הבעל.

נראה לי שיותר שווה לי ככה, לא?

תעשי חשבון פשוט

תגידי, את היית רוצה לישון על הקרש הזה שיש לתינוק במיטה שלו בתור מזרון? אז למה שהוא ירצה?
מאז שריפדתי לתינוק שלי את המזרון בשמיכת פוך (אותה שמיכה שהוא גם מתכסה בה) הוא מבלה חלק הרבה יותר גדול מהלילה במיטה שלו.

חוץ מזה, אם את מרגישה שזה לא מתאים לך שהוא ישן איתך את יכולה לנסות להעביר אותו לבעלך אחרי שהוא יונק, או פשוט להחזיר אותו למיטה שלו, על אפו וחמתו. זה אולי יקח איזה שבוע בלי שינה והוא יתרגל.
ועוד רעיון - את מניקה אותו במיטה שלך? כי אם כן נסי להניק אותו בלילה בישיבה על כורסא שתסדרי לעצמך על יד המיטה שלו ולא בשכיבה במיטה שלך.

הבת שלי, בת חודש, ישנה מעולה על הבטן, אבל כשהיא ערה על הבטן, היא עצבנית וצורחת... אולי פשוט מתעצלת? דוקא מרימה יפה את הראש...

גם אחיה הגדול היה כך...

תינוקות ישנים מצויין על הבטן, ולא מצליחים בכלל לישון על הגב.

אצל שניהם ניסיתי בהתחלה להיות ילדה טובה ולהרדים על הגב כמו שאמרה האחות, אבל אחרי כמה ימים שהם פשוט לא הצליחו לישון במיטה שלהם- נשברתי, ואמרתי שעם כל הכבוד לסטטיסטיקה, היא גם מראה שילד שלא ישן ואמא שלא ישנה זה סיכון של 100% לאיבוד שפיות.

ואפרופו שינה משותפת- אצלי זה נבע בעיקר מעצלנות להחזיר את התינוק למיטתו, אבל כבר מגיל כמה ימים הייתי מרדימה את הפשוש התורן במיטה שלו, וכשהוא היה מתעורר הייתי מעבירה אותו אלי, הוא היה יונק ואני הייתי ממשיכה לישון בנחת עד הבוקר. באיזשהוא שלב זה השתכלל ואני אפילו לא התעוררתי. בעלי היה קם, מכניס את הילד/ה למיטה שלי ואני הייתי קמה בבוקר ותוהה מתי ואיך בדיוק הוא/היא הגיעו אלי..

אבל זה לא עוזר במיוחד. לא נראה לי שקר לו, בגלל שהחדר מחומם והוא לבוש מצוין ומכוסה.

אולי זה יישמע מוזר- אבל אולי חסר לו קצת הריח שלנו? הוא תמיד צמוד או אליי או לבעלי ואני מניקה אותו מידי פעם במיטה שלי ביום. אני לא מצליחה לחשוב על שום סיבה אחרת שבגללה הוא מעדיף את המיטות שלנו{גם כשאנחנו לא יושנים שם איתו!}

אולי אני אנסה לשים לו סדין שלנו בעריסה שלו ולכסות אותו עם אחת השמיכות שלנו.

ושוב תודה על כל העיצות הנפלאות שנתנו פה.

ואם תרשי לי, אני גם נכנסת איתך מתחת לשמיכה.

זה באמת מאד מאכזב.

אני לא חושבת שאת צריכה הצלה כרגע.

מותר לך להתאבל על החלום שכל כך רצית, את אנושית ומוצפת ועובדת כל עך קשה לגדל את הילדים שמחוץ ומבפנים

אז באמת חיבוק גדול

אני גם מתאכזבת איתך.

קשה מאד להרגיש פרופורציות בשלב שהוא מאד סוער והורמונלי. זה נראה לי בסדר גמור להיות עצובה כמה ימים.

אם זה ממשיך אז כמובן לפנות לקבלת עזרה.

אבל שבוע של פרידה והפנמה נשמע לי סביר בהחלט.

את מקבלת את כל ההנחות הקיימות וגם שלא קיימות.

אני מורידה בפניך את הכובע על זה שאת הולכת להביא חיים כפולים לעולם

❤️

משום מה בהריון האחרון הייתי בטוחה שסוף סוף תגיע בת וששמעתי שזה עוד בן לקח לי זמן להתאושש..

מאחלת לך שתתאוששי מהר ותמצאי אור במצב הזה.

תני לעצמך זמן לעכל את זה

את ציפית שהבית שלך יבנה באופן מסויים וזה לא קורה.

ברור שהכל לטובה אבל כרגע קשה לראות מעבר לשברים.

תני לעצמך זמן להתאבל על שברי התמונה שציירת לעצמך

בכדי שתוכלי לראות בהמשך את התמונה החדשה באופן מיטבי

חצאיות בלורד קיטש מצאתי מוצלחות.

זה נמצא בקטגוריה "נשים"- "לציבור הדתי".

גם באתר של הודיס.

רוב השבתות אנחנו לא בבית

אז עד שיוצא….

זה ללמוד להגיד מה טוב לך, לא בצורה פוגעת אבל בלי להיכנס להסברים.

כמה שתהיו אחיות קרובות ואוהבות, יש לכל אחת מכן חיים פרטיים.

תשתי מיץ אומץ ותגידי:

פחות מתאים לי השבת, בע"ה נמצא מועד אחר.

לכן זה עדיין תמוה וגם תכלס מתאים לנו מאוד וכאן הבעיה

בעיני זה גם עושה את כל ההתנהלות הזאת הרבה יותר יציבה לאורך זמן. כשלומדים לקבל ולכבד בלי לחקור או להיות בעמדת מספק תירוצים

בהצלחה!

וכל מי שיש לו שכל בקודקודו יכול לשער למה אבל זה יישאר בגדר השערה

בכללי זוג נשוי תמיד צריך להיות פתח שלא יכולים לבוא תמיד.

ואף אחד לא חייב לתת דין וחשבון על החיים האישיים שלו.

לדעתי לא כדאי להגיד שאת אצל האח, למה לך להיכנס לזה בכלל. תגידי שלא מתאים לך ואת מצטערת וממש רוצה לפגוש אותן בתאריך אחר.

אם את רוצה לאכול אצל אחותך,

הבעל ייקח את הילדים לבית כנסת, או לגינה בדרך,

תיפגשו אחרי המקווה ותגיעי אליה.

אתן נפגשות בד"כ מיד בכניסת שבת? עשר דקות הליכה, עדיין תגיעי הרבה לפני שחוזרים מבית הכנסת. (מקווה בשבת זריז, עשר דקות וסיימת)

אם לא מתחשק לך, את לגמרי לא חייבת, מותר ללמוד לומר לא מסתדר לי.

אבל אני באמת לא מבינה איפה זה מתנגש.

ובדרך כלל אני מגיעה לאחותי בכניסת שבת

כמה זמן בערך מכניסצ שבת עד המקווה? 

וגם - מקווה נפתח בבין השמשות

איך שנכנסת שבת תלכי אחרי הדלקת נרות.

טבילה בערב שבת זה קצר כי לא מתארגנים שם.

ספרדיות טובלות לפני צאת הכוכבים

ואשכנזיות טובלות מצאת הכוכבים

צאת הכוכבים בערך ב20.20

אם אי אפשר לקחת אותם לבית הכנסת, שיהיה איתם בגינת שעשועים ויתפלל יחיד (או ימצא מניין מוקדם או מאוחר).

אם נראה מוזר שאת מגיעה מאוחר, תגידי וואי היה קשוח היום לצאת. לי נראה שכל עוד לא הגעת אחרי הקידוש לא צריך להסביר כלום.

אגב, בעלי לפעמים גם בלי קשר לוקח את 2 הילדים לבית הכנסת

אם פחות זורם אז שיתפלל יחיד, הרי גם אם תישארו בבית, צריך איזשהו פתרון לילדים, לא?

בכל אופן, פעם קרה לי שאחותי הזמינה לסעודת ליל שבת והיה לי מקווה והתלבטתי ממש

כי גם אני בד"כ הייתי מגיעה לפני כניסת שבת

יכולתי כמובן להגיד שלא מתאים, גם בלי לפרט וזה היה מתקבל בלי תמיהות, אבל גם רציתי ללכת אליה

בתכל'ס בסוף זמן קצר לפני שבת, רשמתי לה שהיה לי יום עמוס ואני לא מספיקה להגיע לפני ואגיע בהמשך

מבחינתי, זאת האופציה ומקסימום תנחש הכל טוב, עוברים הלאה ומי יזכור את זה בכלל

וככה עשיתי, הלכתי זריז והספקתי להגיע לפני שבעלה חזר מהתפילה

אחרי כמה שבועות, יצא לי לדבר איתה על זה ושאלתי אותה אם ניחשה, ומסתבר שהיא בכלל לא חשבה בכיוון, מבחינתה הגיוני שהיה לי יום עמוס עם הילדים וההכנות לשבת ולכן לא הספקתי

סתם כותבת לך כי לפעמים הכל בראש שלנו, בכלל שאנחנו במחשבה על המקווה שיש לנו, אנחנו בטוחים שכולם ישר יחשבו שזאת הסיבה

שבעלך יכניס שבת מוקדם, נראה לי שצריך לפחות קידודש והמוציא לפני שקיעה אבל אני לא בטוחה שכל הפרטים ההלכתיים.

בכל מקרה, הוא יוכל להיות עם הילדים בזמן שאת טובלת ואז תלכו לאחותך.. תמצאי כבר תירוץ על זה שאיחרת.. תגידי שאת צריכה קצת לנוח ותגיעי מאוחר יותר

ולגמרי מקובל לקחת ילד או 2 ובזמן טבילה אפילו מותר לו להשאר להתפלל בבית ..

ואני מקווה שתקבלי ברוח טובה.

יש  עדויות של ילדים או של מי שהיו ילדים שטוענים שדווקא בבית הכנסת, בזמן שילדים נכנסים ויוצאים ואבות עסוקים בתפילה, יש מקרים (מעטים אומנם) של פגיעות מיניות.

כי אבא באמצע שמונה עשרה, ושניים לידו והוא חושב ששניים אחרים שומרים על השאר,מישהו יכול לבוא ולעשות מעשה אסור, גם אם לא מדובר במעשה שלם, או ארוך. גם נגיעה מיותרת משאירה רושם.

עכשיו מה שהילדים שלך עושים נפוץ מאוד.

בעיקר בקהילות, בעיקר ביישובים.

אבל מה לעשות, שגם כאן אצלנו מתחת לבית קורים דבר וצריכים להתנהל גם כאן בעיניים פקוחות ובעיקר חשדניות. 

זה..אני לא מאמינה בזה שאפשר לברוח מכל מרחב שאולי עלול לקרות בו משהו..

בדיוק כמו שאני גרה גם באזור שלא פשוט בטחונית ואני עדיין פה..

מה שכן

אני מסכימה מודעות היא חשובהההה ממש

חשוב שאני אדע מזה שזה אופציה לצערינו

וחשוב שאהיה בתשומת לב

חשוב שאדריך את הילדים בכללי מוגנות

וגם אתפלל עליהם אם כבר הגעתי לבית כנסת😉

בסוף הקטנים הם בעיקר איתי או עם בעלי בקבלת שבת. בערבית הם צמודים אלי.

הגדולים יותר אכן עצמאיים אבל האמת הם תמיד עצמאיים גם בכל הקשר אחר..ישוב קטן אז זה באמת ככה בכללי..

ונכון זהירות ומודעות זה חשוב!!

ואגב היה פעם אחת כמדומני משהו כזה שקרה באיזו סיטואציה...לא חושבת שברמה חמורה(אבל טופל מקצועית וכו)

אבל מדברים על זה גלוי

לפני כל חג שולחים הודעות להורים ליש'ם לב וכו

קיצר מסכימה איתך בגדול

ואם הוא לא יסתדר אז שיקבל שבת ויתפלל מוקדם ואז ישמור עליהם בבית או בגינה או שיתפלל ביחידות. ולגבי הלהגיע לאחותך, הייתי כותבת לה שאת ממש עייפה מהשבוע אז בעלך שומר על הילדים ואת נחה קצת בערב שבת, ככה יש לך תירוץ להגיע מאוחר יותר וגם הסבר למה הוא עם נילדים אם זה לא רגיל אצלכם

אז הפעם תתעכבי ותגיעי מעט מאוחר יותר.

בעלך יכול לעזור ולהישאר עם הילדים בבית/ לקחת לבית הכנסת ואחרי הטבילה תוכלי לקחת ממנו את הילדים במיד והוא יתפלל בבית הכנסת או תיפגשו בדרך ותמשיכי לאחותך .

הכל טוב ולא להילחץ 

לי בכללי יש הפטיטיס B כרוני שהיה מאופס ולא היווה בעיה. בהריונות האחרונים הערכים עלו בצורה חריגה, נשלחתי למלא בדיקות גם ובסוף החליטו לתת לי תרופה לכבד שלא מומלץ בהריון אבל לא היה ברירה

המשכתי לקחת גם אחרי הלידה וגם בהריון שאחריו

ב"ה הילדים בריאים והכל בסדר.

אני עדיין נוטלת את הכדור ובמעקב.

מתפללת עבורך שהכל יעבור בצורה חלקה 

בשורות טובות והריון קל ומשעמם

לקחתי את הכדור חודשיים

הייתי מאושפזת גם שבועיים בגלל זהירות יתר מבחינתי 

לא שמעתי ובה לא נתקלתי בשום תופעת לוואי

למרות שלקחתי מינון גבוה מאד

או משהו אחר?

אותי אשפזו ליומיים על זה

לאיזה רמות הגעת ובאיזה שבוע?

אני בשבוע 24 הייתי על 58 ואמרו לי שזה המווווון לשבוע הזה

אבל כן שחררו עם הכדורים

לקחתי בשתי הריונות והכל בסדר ב"ה!!

אין כל כך ברירה אחרת

בעיקר איך את מרגישה?

קצת מוזר כולסטזיס מופיע אחרי שבוע 20

בזכות זה שניתנו לי בדיקות ישירות לזה כל חודש משבוע 20 בגלל

היסטוריה של כולסטזיס הפעם עלו על זה אצלי בזמן והצליחו לאזן אותי

אני פה כדי להרגיע!!

בצד לעכשיו

מצעים מגבות חוץ מעוד סט בחוץ להחלפה.

מטבח מה שאפשר לעבור לחד פעמי

אני הלכתי לנקות יומיים לפני המעבר

תכלס באמת אפשר לארוז בשבוע הכל.

מצעים מגבות לכל אחד.

ושימי לך בצד מחבת חלבית וסכין וחדפ לימים הראשונים

אישית, יותר נח לי בזבנג וגמרנו מאשר להיות על ארגזים.

אבל תנסי לראות אם יש דברים שלא בשימוש שאת כן יכולה לארוז מראש

לפי מה זאת מתארת

אז זה בסדר אם יש לך פחות

תארזו בגדי חורף, כלי פסח, כאלה..

כי בגלל שאנחנו ביחידה שבתות עושים רק אצל ההורים

אין כלי פסח

אין כלי שבת

כילו כל הדברים שאנשים אומרים 'יואו אני לא מגיעה ללארגן את זה' אין לנו😂😂😂

הדבר היחיד שאני חושבת זה בגדים שקטנים הל הבנות ואני שומרת, אבל אז זה פלונטר כי מה אנשיך לשמור? בבטן יש בן… למתי נשמור?…

זה מאוד אישי העניין הזה

בעיניי אם את בעניין של צמודים אז תשמרי

לדעתי אבל זה בזבוז של מקום ותלוי גם במצב הכלכלי וגם בכמה מקום  אחסון יהיה לכם

בעקרון אני שנאת מאגרים

אבל מפאת חוסר כוח

וגם כי עד לאחרונה לא ידענו למה מצפים, פשוט כל מה שנהיה קטן ארזתי ושמרתי

ניראלי אעבור עליהם עכשיו

את היפים והמיוחדים דברים ששווה מספיק- אשמור לבנות שבעז"ה יבואו

אבל הרוב כל החליפות גן וכל זה, נעביר למי שיהנה מזה… חבל שסתם יישב בארון 

ויש גם בסוף מלא פיציפקעס

וחשוב לזכור לספרים ארגזים קטנים, זה כבד, אי אפשר לדחוס הארגזים גדולים, גם כלי זכוכית ככה,

ככה שזה יוצא הרבה ארגזים קטנים

אני אנסה לפרט מה עבד לי כשעברנו קרוב.

מרגע שקיבלנו את המפתח, ניקיתי מטבח והעברתי עצמאית ברכב ערימות ערימות של כלים (מקפלים את המושבים האחוריים ויש משטח יפה להניח עליו דברים), אפשר לרפד בעזרת כמה שמיכות מסוג צמר בין דברים. נוסעים לאט, לא נשברו לנו אף כלים בשיטה הזו. וישר לסדר בארונות של הבית החדש. עגלת קמפינג ברגל- לא יודעת אם זה באותה מידה בולם זעזועים כמו ברכב, ואם רלוונטי.

ארונות: יחסית סמוך להובלה רוקנתי כל מדף לשקית זבל ענקית, אם צריך אז שתיים. סימנתי עם מסקינגטייפ לבן וטוש מה יש בפנים.

קולבים: לקחתי ערימה, תפסתי כמה יחד מהחלק הנתלה של הקולב (אפשר לקבע אותם יחד עם גומיה) הנחתי על המיטה וגילגלתי מהצד של הקולב לגליל והכנסתי לשקית זבל ככה. זה יחסית שומר על הבגדים מצורך בגיהוץ אחר כך- לא ב100 אחוז. והקפדתי שהם יכנסו אחרונים לאריזה ופתחתי אותם ראשונים כשהארונות היו בנויים שוב.

אם את רוצה לעבור ולסנן את צריכה להחליט אם את עושה את זה באריזה או בפריקה ולקחת בחשבון את הזמן שזה מוסיף.

משחקים לפי הסוג חלק בקרטונים חלק שקיות (בובות ודברים רכים).

שידות: הוצאנו מגירות שמנו אותם כמו שהן באוטו והכנסנו לחדר שבו השידה תהיה. גם ספרים לא הכנסנו הכל לקרטונים ועשינו נגלות כאלה ברכב. זה הרבה הלוך ושוב מהבית לרכב ואז לבית השני, אבל לנו זה התאים.

כמובן להשאיר תיק עם בגדים/ נשנושים/ טיטולים וכו' זמינים לשלושה ארבעה ימים.

אה, ולבדוק אם את צריכה דברים כמו חיבור לגז וכד' ולנסות לתאם שיהיה לך כשאת נכנסת לבית ולא תתקעי, או לדאוג לכירה חשמלית, 2-3 סירים וטוסטר זמין.

שיהיה בהצלחה, מקוה שמשהו פה יוכל להועיל לך.

לנו יצא יותר מ50 ארגזים לשני חדרים וחצי, ובגדים שמנו הרבה בשקיות

תחשבי שספרים נגיד זה כבד וצריך לארוז בארגזים קטנים, רק עמודה אחת של ספרים זה כמה ארגזים בכיף

חברה שלי עכשיו עברו וגם היה להם משו כזה

אבל היא בת איזה חמישיפ אז זה בית עמוס ומחא

תמונות משחקים מלא מצעים מגבות מלא 

כזוג צעיר ארזנו ביומיים את כל הבית והיה ממש כיף לא לחיות על ארגזים

מה שכן, זה היה המוןן ארגזים. תאספי הרבה מראש כי ממש חופר להיתקע באמצע האריזה (היה לנו איזה 60)

ועוד דבר- שהארגזים יהיו קטנים ולא כבדים. הרבה יותר נוח להתנייד ולפרוק אותם ככה.

ותנסי לארוז מסודר לפי הסדר של הבית החדש- נניח אם את מתכננת שני מדפים של חד"פ תארזי אותם מראש ביחד. כך שתוכלי לפרוק מיד למדף המתאים. לי התכנון של האריזה חסך ממש הרבה בפריקה

ועוד ארגז של דברים שאתם רוצים שיהיה במיידי אחרי המעבר... נגיד אני ארזתי מראש תיק לשבת שאחרי המעבר והיה ממש נחמד לא להתחיל לפתוח אלף ארגזים כדי לארוז

שיהיה בקלות ובשמחה!

אז כמה ימים הייתי קוראת שקטה ועכשיו פתחתי יוזר במיוחד כדי להגיב לך 😅

תעשי הפרדה בין ספרים לכל השאר.

ספרים זה בערך 2 ארגזים למדף, לפעמים טיפה יותר (2.5). לנו למשל יש 4 עמודות ספרים ו40 ארגזים רק לספרים. אלה ארגזים קטנים.

חוץ מזה אני חושבת ממה שזכור לי שזוג פלוס 2-3 ילדים קטנים זה באזור ה40-50 ארגזים.

כמובן תלוי ברמת החפצים שלכם. אם את שומרת בגדים בין הילדים גם זה תופס, ואם לך יש 30 שמלות לשבת זה יותר ארגזים ממי שיש לה 5 שמלות. וכמובן מי שיש הרבה משחקים נגיד זה גם תופס המון נפח.

בגלל שאתם עוברים ממש קרוב לא חייב הכל להעביר בארגזים. אתם יכולים יום לפני או אחרי להעביר את כלי המטבח נגיד בארגזים פתוחים, תיק או עגלת קמפינג ישר לבית החדש ולסדר בארונות מהר 

כן הספרים והזכוכיות זה הביג דיל ניראלי כבד ומסורבל

אין לנו מלא בגדים אבל ברוך ה' יש לנו מספיק חח לא קצת בכלל😂