פורום הריון ולידה (עמוד 5469)

כמו שהוא לא יודע עדיין ללכת, והוא עדיין לא יודע לדבר, ככה הוא עדיין לא יודע להרדם בעצמו, וצריך "עזרה" בלילה. בדרך כלל - הנקה עוזרת. 

תנסי אחרי ההאכלה הראשונה פשוט לישון איתו עלייך? אני אומנם ממש לא חסידה של שינה עם תינוק עד גיל מאוחר, אבל הוא עדיין קטן, ויכול להיות שהוא פשוט צריך קצת הרגעה. תאכילי אותו טוב לפני השינה, תניקי אותו פעם אחת שהוא מתעורר ואז תנסי פשוט לישון כשהוא עלייך. זה עבד עם הבן שלי. ואז הוא פשוט מתעורר בבוקר רעב והכל בסדר. אם זה יצליח אז אולי הוא גם יחזור לאכול ולישון בשעות נורמליות... בהצלחה!

אצלנו דווקא כשהעברנו אותם לחדר אחר הם ישנו יותר טוב...

בס"ד

1.  אולי יש משהו שמטריד אותך ויעזור לך לכתוב כל ערב במחברת / יומן את אירועי היום, או תודה לד' על חסדיו שעשה עמך.

2. זה זמן לחשוב ולתכנן דברים...

3. תכלס' זה לא מצב טוב לאורך זמן כדאי לטפל בזה: מוח אחד, רפלקסולוגיה וכו' פנקי את עצמך!!!

חיבוק!

ולטפל בעצמך! לנוח, "להתפנק"... בהודעה כתובה לא רק הבעיה, אלא גם הפיתרון! תדאגי שזה יקרה! 

אהיה פה מאוחר יותר בערב וכן מחר ומחרתיים ואשמח לענות על שאלותיכן.

בינתיים אני מצרפת לינק למאמר שכתבתי בהארץ.

יש כמה מדריכות בשיטה בארץ, רובן מרוכזות באזור השרון והמרכז ורק אחת בצפון. כל אחת מהמדריכות יכולה להעביר הדרכה לקראת לידה וכן גם המתלמדות (כמוני) כל עוד לא מדובר במקרה קשה במיוחד שבו צריך לעשות ניתוח לעומק של לידה קודמת טראומטית או משהו בסגנון.

המחירים של המתלמדות הם 300 שקל (לפחות) לשלוש פגישות (דהיינו, 100 ש"ח לפגישה בת שעתיים) ואילו של המדריכות הוותיקות הם לכל הפחות 300 שקל לפגישה אחת, מחיר מדויק אפשר לשמוע מהן.

קודם כל - זה טוב גם לריפוי מכאובים שאינם דווקא צירי לידה. את זה אני אומרת מניסיון אישי . ברגע שאת יודעת להרפות - זה עובד כמו קסם בכל מקום.

נוסף על כך, אחד הדברים שנלמדים בהדרכה הוא להיכנס להרפיה בזמן קצר. כשיש הרבה ילדים במרווחים קטנים ומחסור חמור בשעות שינה אחד הדברים החשובים הוא לדעת למצוא חמש דקות פה עשר שם כדי להיכנס להרפיה עמוקה ממש, ששקולה - אם עושים אותה כמו שצריך - לשעה של שינה. וזה כבר תורם למהלך רגוע יותר של השגרה מאמא מותשת ועצבנית.

חוץ מזה, כשמתרגלים הרפיה על בסיס יומיומי (או כמעט יומיומי), בלי קשר לשעות שינה, משהו באורח פלא מתחיל להשתנות בחיים, גם אם זה בהתחלה בדברים קטנים. (אוי, אני קוראת את עצמי וחושבת שאני נשמעת כמי שפתאום ראתה את האור, אבל האמיני לי - זה לא אור, זו אמת בסיסית לחיים.)

אתחיל במענה לשאלות:
1. בהחלט לא צריכה להיות בחוסר תנועה. תמר, המורה שלי, סיפרה על מישהי שישנה רוב הלידה שלה בעזרת השיטה ובסוף הגיעה לקיסרי, כי שום דבר לא התקדם אבל בהחלט, בזמן התכווצות (כך אנחנו קוראות ל"ציר" כדי לנטרל אותו משלל הקונוטציות המתלוות למילה) אם נכנסים למצב תודעתי קצת שונה, נגיד כמו זה של בהייה בטלוויזיה, זאת אומרת, מעבירים את הקשב אל מחוץ לגוף ולא מתמקדים במה שקורה בגוף, אפשר לת להתכווצות לעבור בלי להתעכב על כמה שזה כואב. (כי זה לא חייב להיות.)
2. דווקא הדוגמה שנתת טובה - כי אם צוות בית החולים כופה עלייך מצב שלא נוח לך את יכולה לגייס לעזרתך את הכלים שקיבלת ולהשתמש בהם כדי להקל על עצמך. כמובן, ככל שאת רפויה יותר ומשוחררת יותר כך גם הסיכוי לסיבוכים קטן יותר, הכל זורם כמו שצריך, ועל כן, בדרך כלל אם אין לצוות סיבה מיוחדת - לא ישכיבו אותך על המיטה בכוח. (למעט ניטור בהתאם למדיניות בית החולים פה ושם.)
3. בקשר למקורות רוחניים - השיטה אינה שיטה רוחנית. יש לה בסיס פיזיולוגי חזק ביותר והיא עובדת על עיקרון בסיסי שלכל מה שאנחנו חושבות יש השפעה על הגוף שלנו. המוח הוא האיבר החזק ביותר שלנו. הנתיב העצבי שפועל במחשבה על גירוי גם בלי שיהיה גירוי הוא אותו הנתיב שעובד גם בהינתן הגירוי. חשבי על מלפפון חמוץ וראי איך בלוטות הרוק שלך מתחילות לעבוד. ככה גם כשאת חושבת, למשל, להשתיק לזמן מה חלקים מסוימים בגוף ולמנוע מהם מעבר של כאב. העניין היחידי הוא שפה צריך ללמוד קצת יותר לעומק איך להרפות ולתרגל את זה. אבל להרפות באמת, ברמה עמוקה ביותר. בקשר למקורות - השיטה היא שילוב של כמה שיטות הרפיה, היפנוזה (בלי ההיפנוזה, כי אסור בארץ למי שאינו רופא, פסיכולוג או רופא שיניים) ודמיון מודרך שלמדה המורה שלי, תמר עילם, בארצות הברית.
4. לא ידוע לי על נשים שעברו שלוש לידות עם השיטה (היא קיימת רק שש שנים, כן, אני יודעת שאפשר ללדת שלושה ילדים בשש שנים ואפילו מכירה אישית כאלה שעשו את זה ), אבל מדריכות ותיקות שעובדות גם כדולות מספרות על הבדלים משמעותיים בין לידות שהן מלוות עם יולדות שלמדו קיי לבין כאלה שלא. גם זה משהו.

ותודה על הברכות.

אשר לעצם השיטה, ארחיב בהמשך, הזמן קצר והמלאכה רבה ולצערי, נתקעתי עם ילדה חולה כך שאנסה לענות היום כמה שיותר ומחר שוב אוכל רק בערב (תכננתי לענות גם בבוקר :-/)

כמי שרוב חייה הבוגרים התעסקה בשפה (אני מתרגמת ועורכת במקצועי) אני האחרונה שתדיר מילה מהשפה. אני גם אומרת "בעלי" למגינת לבם של לא מעט אנשים בסביבתי, ואבוי, הרחם שלי נשאר בלשון זכר, ולא, כמקובל במקומות מסוימים - נקבה.

אבל מכיוון שהמילה טעונה מאוד בכאב, אני מעדיפה לומר התכווצות, או "פעילות רחמית" ולהשאיר את הצירים לאלה שבאמת כואב להן.

אגב, לא חייבים לוותר על הכאב, ומי שחושבת שזה לא לידה בלי זה, בהחלט יכולה עדיין להיעזר בשיטה. המטרה אינה להגיע ללידה ללא כאב, אלא ללידה כפי ש*את* רוצה שתיראה. וזה עובד.

(משהו אישי - לפני הלידה של איילת כתבתי לי סיפור לידה - איך הלידה שלי תיראה. והיא נראתה די דומה למה שכתבתי.)

קודם כל - אין צורך בהתנצלות ובגילויים נאותים, אני לא נגד אפידורל באופן גורף.

דבר שני - אני כמעט מתביישת לתת עצות למי שיש לה פי שלושה יותר ניסיון ממני בלידות .

בכל זאת, אענה על סמך הידע שיש לי לא רק כמי שלומדת את השיטה אלא גם כקוראת אובססיבית של סיפורי לידה. (לקראת הלידה השנייה קראתי הכל כדי לדעת איך לעשות את זה כמו שצריך!)

שמתי לב למשהו משותף להרבה סיפורי לידה שהסתבכו והתארכו: השלב הראשון (הלטנטי, עד לפתיחה 4) היה ארוך ומייגע, למה זה קורה? כי אנחנו כל כך בטוחות שלידה היא עניין כואב שיש נשים שעל ההתכווצות הראשונה נכנסות ל"כוננות צירים", עומדות עם סטופר ומתזמנות, ומרוב ציפייה לציר הבא, מביאות אותו על עצמן. הגוף מכווץ ומחכה ולא נותן לעצמו מנוחה. כך קורה שנשים מגיעות הרבה פעמים לחדר לידה כואבות ודואבות עם פתיחה של 2 ס"מ וציר רודף ציר.

העצה שלי לכל יולדת היא לא להתייחס בכלל לצירים הראשונים. להמשיך לחיות (כשיש עוד שישה ילדים בבית כל כך קל להסב את תשומת הלב לדברים אחרים שאינם צירים, לא?) אם זה לא בשעה שהילדים ערים, אז להכין להם דברים למחר בבוקר, לראות טלוויזיה אם יש, לקחת סרט טוב, להסיח את הדעת (אני הייתי בהצגה כשהלידה של איילת התחילה). רק כשעצמת ההתכווצויות כבר בלתי נסבלת להתחיל לחשוב על בית חולים.

גם בבית החולים, להימנע ככל האפשר מבדיקות פתיחה - אין לזה כל ערך - זה רק מלחיץ (כדאי לקרוא את המאמר מאיר העיניים הזה על בדיקות פתיחה ולמה הן לא עוזרות במיוחד). ובעיקר - להאמין שזה אפשרי, שלידה לא חייבת להיות כרוכה בכאב או בטראומה. ולהרפות ככל האפשר את השרירים. לזכור שתמיד יש רמה נוספת של הרפיה שאפשר להגיע אליה, ולנסות להיות שם.

ודמייני את הדרך שהתינוק שלך עושה לפי הקישור הזה. זה יכול גם לעזור.

אמא שלי ילדה שש לידות טובות ומהירות. (אני השישית.) היא עצמה התייתמה מאם בגיל 12, ולכן לא יכלה לשאול את אמה איך היו הלידות שלה, היא רק זכרה שאחרי הלידה השלישית אמא שלה אמרה שהילד "החליק ממנה בקלות" או משהו כזה.

אז אחרי הלידה הראשונה שלה אמא שלי אמרה לסבתה - ידעתי שאלד בקלות כי גם אמא ילדה בקלות. סבתה מיהרה להעמיד אותה על טעותה - אמנם הילד השלישי נולד בקלות, אבל אמי ואחיה השני נולדו בלידות ארוכות ומתישות.

איך לדעתך היתה נראית הלידה של אמא שלי אילו ידעה את זה? יכול להיות שלא היתה כל כך קלה...

זה נשמע מדהים! 

המדריכות עוברות הכשרה של שנה בשיטה, אצל המורה תמר עילם. תמר עצמה לא באה מרקע טיפולי והיא לא דולה, ולכן היא גם לא דורשת מהמתלמדות להיות דולות. בקורס שלנו, מתוך חמש, שתיים הן דולות בהכשרתן ושלוש לא.

אני באופן אישי למדתי אי שם בעברי הרחוק פסיכולוגיה לתואר ראשון. אבל בזה מסתכם התחום הטיפולי שלי.

וזה באמת מדהים.

לצערי איילת בתי חולה, מה שאומר שלא אוכל, כפי שתכננתי, לענות על שאלות ולהרחיב מחר בבוקר, אבל אם יהיו עוד שאלות אחזור מחר בערב ואענה עליהן ואם לא, ארחיב במה שהתחלתי. (עוד לא גמרתי את עבודתי הערב...)

לילה טוב.

אני עוד אסתובב באזור ואענה על שאלות אם יצוצו.

ללמוד תמיד אפשר, לנתח לידה לא משהו זה לא משהו שחייבים לעשות בהיריון הבא, אפשר גם קודם. בהחלט. (המורה שלנו אומרת שהיא כבר עכשיו מכינה את הבת שלה ללידה. היא בכיתה ב' אגב. ואני עוד מתלבטת איך להסביר לבתי את סיפור חוה והנחש ואת העונש של חוה כשהיא שואלת. אני לא בטוחה שבא לי לספר לה מה אנחנו מבינים מ"בעצב תלדי בנים".) וכמו שאמרתי לעיל - ללמוד להרפות זה תמיד טוב.

כמדריכה אני קודם כל מלמדת את המודרכת להרפות, מוצאת יחד איתה את הכלים שיעזרו לה לא לחוש כאב, או להחליש את עוצמתו, מנתחת יחד עם המודרכת לידות קודמות או אירועים שיכולה להיות להם השפעה על הלידה הקרובה, מבררת אם יש גורמים שיכולים לגרום לאיזו שהיא תקיעות בלידה ומנטרלת אותם עד כמה שאפשר.

ההדרכה היא אישית בדרך כלל.

ההדרכה בנויה משלוש פגישות בנות שעתיים. בפגישה הראשונה יש היכרות עם היולדת, היכרות עם השיטה, הסבר על כאב בלידה והרפיה. בפגישה השנייה מנסים כלים שונים לניהול כאב ומלמדים להיכנס להרפיה במהירות. (בין הפגישה הראשונה לשנייה יש שיעורי בית - להקשיב להרפיות בקובץ אם-פי3 שאני נותנת.) בפגישה השלישית עובדים לעומק על גורמים שיכולים להפריע למהלך התקין של הלידה, אם יש כאלה, ונותנים טיפים ללידה מוצלחת יותר - סוגרים קצוות.

קודם כל - המייל שלי: yemima  ב-gmail.com

חוץ מזה, רוב המדריכות והמתלמדות מרוכזות במרכז ובשרון. יש אחת בצפון. לצערי - זה המצב כעת ומי שגרה בירושלים, בדרום או בכל מקום אחר שאינו מרכז, צריכה לנסוע קצת. אני גרה ברמת גן.

מצטערת על האיחור - היתה איזו תקלה במחשב! 

אם יש עוד שאלות אפשר לפנות אלי במייל דלעיל. תודה לכן!

האישה המדהימה הזו בטח מרגישה עכשיו מלכת העולם! 

ולהגביה אותן כמה שאפשר בשינה.

אני סבלתי בהריון הקודם בידיים,הם היו נרדמות לי כל פעם [תחושת נימול כזו..,וגם אמרו לי שזה תקין בשלב כזה]..הבעיה התחילה שפשוט יום אחד קמתי והאצבעות של הידיים לא קמו...ועד חודש אחרי הלידה עדיין לא היה לי תחושה באצבעות,וזה היה מעיק כלכך!!
גיליתי שהירידה במשקל מאד עזרה לי !! וגם טיפול בשירי הידיים אצל אוסטאופט...

תגידי לה שאת מאחלת לה את כל הכאבים הנורמאליים האלה!!!

ראשית אני מנצלת את הבימה שנתת, כדי להזכיר שבצקות שמתפתחות במהירות ובפתאומיות, עלולות להצביע על מצב מסוכן שנקרא "רעלת הריון". אני מאמינה שהרופאה שלך מודעת לכך, ושאת נמצאת במעקב לחץ דם וחלבון בשתן. 

פשוט מזעזע. התעוררתי ביום אחד, בחודש השישי בערך, כולי צורחת לבעלי שאני לא מצליחה להזיז את האצבעות, הן נתקעו לי בתנוחה כזו של יד חצי סגורה, ולא הצלחתי להזיז כלום. אחרי חצי שעה של היסטריה, האחות אמרה לי לנסות בעדינות להזיז אותן... לאט לאט זה עבר. האמת שקמתי ככה פעם בשבוע בערך, אבל אחרי זה פשוט התעלמתי.

אז ככה:

אני שמתי אותו בתוך אמבטיה של דיסת קווקאר ואח"כ סיננתי, זה מאוד עזר.
 

מאחלת לך הרבה ברכה בעזרה ביציאת הנשמות החדשות לעולם!

ואשמח להיות בקשר

נכון שזה מרגש להפליא?!

אכן עם אילן הלוי אחרי 2 קיסריים, ובדרך לעוד סיבוב עם אילן.

וכן,רק דברים מלוחים,כי מתוק גורם לבחילות לעלות מעלה מעלה...

אחרי שני הריונות נאחסים מבחינת בחילות מטורפות,

עם הכאבים הם רק בצד ימין, לרוץ לרופא כי זה יכול להיות אפנדציט.

תודה רבה על התשובות. אני מקווה שלעוד כמה נשים יהיו רעיונות...
אין לי בעיות של לחץ דם ואני לא אוכלת שוקולד/קפה או דברים עם קפאין.... לפעמים זה כל כך מתסכל שהרופאים אומרים שככה זה היריון ואין להם שום פיתרון לכאב, זה אפילו לא איכפת להם.

אני חושבת שאישה בהריון שסובלת מצרבת באמת יכולה לקבל היתר להקל בהפרדה בין בשר לחלב. תשאלי את הרב שלך

אז ברור ברור שעדיף חלב אם מבקבוק מטרנה גם בגיל הזה. חוץ מזה שלפי דעתי זה חלב מאוד עשיר ומזין לגיל הזה

בטח שיותר מאשר לתחליפים למיניהם, ולדייסות הקנויות בוודאי!

הנה משהו שכתבתי בנושא:

ובתנאי שאת דואגת לעצמך לתזונה מספקת

שגם אם את לא דואגת לעצמך, עדיין, הגוף דואג לפי הסדר הבא:

כל עוד ההריון תקין, כאמור. ההמלצה שלהם נשמעת לי קצת (הרבה) כסת"חית, וחבל, כי התינוק (ולפעמים גם האמא) מפסידים. 

מיעוט מבוטל מהן מניקות בהריון, ואלה שכן מניקות בהריון, מסיימות בהצלחה הריונות באחוזים דומים לאלה שלא מניקות בהריון.