פורום הריון ולידה (עמוד 576)

נראה לי ככה.

חסרת אחריות הרופאה שלך שהיא ככה מבטלת אותך. לפעמים מתגלות בעיות לבביות במהלך ההריון.. וכל שכן אם יש רקע משפחתי...

אני במקומך הייתי מחליפה רופאה אתמול.. לא הייתי רוצה להיות מטופלת ע"י רופאה שלא לוקחת ברצינות את החששות שלי... 

אנסה להחליף אותה

קבעתי תור לקרדיולוג בשבוע הבא, עכשיו אמצא רופא אחר שיתן לי הפניה

בשורות טובות

אז כן, מוכר וממש נורמלי ונפוץ בהריון. מוכר כתופעות של אנמיה.

לא הייתי נבהלת על סמך ההרגשה הגופנית שלך.

אבל בגלל שעלה חשש בבדיקה אובייקטיבית ויש רקע משפחתי,

לא הייתי מבטלת והולכת לחוו"ד שניה,

אולי אפילו לקרדיולוג או למיון שיעשו בדיקות מקיפות ומעקב.

תתייעצי עם רופא הנשים שלך/ רופא משפחה אחר

אני מאמינה שאנחנו מרגישות את הגוף שלנו ויודעות מתי כדאי להיבדק

אני הרגשתי שיש לי בעיה, הקשבתי לרופאת משפחה שאמרה לי שהכל בסדר ובסוף לצערי אני צדקתי.

גם אם אחרי הבירור יגלו שזה כלום, לפחות את תהיי רגועה שבדקת הכל🩷

אבל עכשיו הזמנה אחרת לקח קצת יותר

סביב השבוע בגדול

(גוש דן)

 אמנם דרום אבל לא חור חור

מקריאה פה הבנתי שמשלמים מכס מעל 75$

המכס עולה ככל שמחיר ההזמנה עולה?

ואם אני מחלקת את ההזמנה למחיר פחות מ75? באיזה מרחקים אבצע את ההזמנה שלא יצרפו לי אותה להזמנה אחת?

תודה לכן 3> (לב)

המעמ הוא 17% מהקנייה.

עם מספר מעקב שהמשלוח יצא ואז תעשי הזמנה נוספת.

אפשר גם עם 2 חשבונות שונים אם את בלחץ על זמנים

תודה רבה עזרתן לי מאודדד

אפשר גם בלי, ואוכלים אותה עם אורז. או עם ביצים כחמין צמחוני

לאיזה עוד קטניות את מתכוונת?

מה עוד? עדשים שחורות, כתומות, ירוקות וגם חיטה.

תודה

ללילה או לפחות כמה שעות ומסננת. בוררת כמובן לפני

קוצצתת בצל, שמה קצת שמן, מתבלת באבקת מרק/ מלח למי שלא משתמשת, קצת פפריקה, רבע כפית כרכום וכפית כמון ומרתיחה איזה שעתיים עד שהשעועית רכה. צריך לשים לב להוסיף מים כי היא סופחת נוזלים. אחרי לילה על הפלטה זה מעדן.. ואני גם טוענת תוך כדי הבישול כדי לראות אם חסרים תבלינים

אם זה כולל בשר אז שולקת את הבשר במים עם עלי דפנה ופחפל אנגלי איזה שעתיים עד לריכוך, מחכה שיתקרר, פורסת/ חותכת לקוביות (מקפיאה חלק לקיצור הבישול בפעם הבאה) ומוסיפה אותו לסיר עם השעועית והבצל.

לגבי חיטה - בוררת, שוטפת במים, ושמה בסיר עם מעט שמן, פפריקה, כרכום ואבקת מרק/מלח. מערבבת כדי שייפתחו התבלינים ומוסיפה מים. נותנת לה להתבשל ומוסיפה מים לפי הצורך ותיבול כי היא סופחת נוזלים. בסוף הבישול מוסיפה שם שון חתוכה ומעט קינמון.

אבל בעיניי זה קצת כבד

בחורף כן יוצא לי להכין מרק שעועית שזה אותו תבשיל ממש רק בלי הבשר ועם קצת רסק עגבניות, וחיטה אפשר לאכול ככה גם באמצע שבוע אבל זה בישול ארוך יחסית ולכן אני ממעטת בהכנה למרות שזה ממש ממש טעים

אני מעדיפה להכין דברים אחרים כמו שעועית ירוקה או אפונה שזה בישול יותר קצר ויותר קליל

ואז זה טעים עם אורז או קוסקוס

מבשלת כוס עדשים שחורות במים,

כוס בורגול (בנפרד),

חותכת בטטה לקוביות ומכניסה לתנור עד שמוכן,

מערבבת הכל עם גבינה בולגרית וחמוציות,

יוצא אחלה סלט

מרתיחה עדשים שחורות במים ומלח

קינואה במים ומלח

קוביות בטטה

בסלט עם מלפפון עגבניה חסה סלרי פטרוזיליה בצל ירוק ויוצא ממש טעים

ברסק עגבניות

משרים את השעועית ללילה, מבשלים עם רסק, מים, מלח, פלפל שחור ופפריקה, עד שמתרכך.

אם אתם אוהבים, אפשר לטגן בצל עם גמבות, ואז להוסיף את השעועית והשאר...

זה ממש טעים מעל אורז

מג'דרה- אורז עם עדשים

גרגרי חומוס מבושלים ברוטב של בצל מטוגן, סלרי - גבעולים ועלים קצוצים, רסק עגבניות, פפריקה, מלח וכמון. יוצא ממש טעים והולך מצוין עם אורז או עם בורגול. 

אלרגיות באביב | איכילוב bewell

כל מה שרציתם לדעת על אלרגיות אביב

כדאי להגיע בהקדם לבירור רפואי.  

תתחילו מרופא הילדים.  

יש מלא פריחה בחוץ

והגיוני שיש משהו בסביבה שהוא אלרגי

תנסי לבודד את הזמנים בהם זה מגיע

ומה פורח בסביבתכם?

או עקצו אותו.

תנסי לתת לו פניסטיל, זה יכול לעזור. 

יש עגלות שהקיפול שלהן סיוט וגם לא קומפקטיות בכלל, זה משמעותי אם אין רכב גדול.

בנוסף- גודל הסל מתחת לעגלה, האם הוא נגיש או מציק (למשל הסל של האינגליזינה נוראי), איכות החומרים (אני בזמנו לא אהבתי את הבייבי ג'וגר כי הבדים שלה הרגישו לי ממש סינתטיים ולא נעימים), האם אפשר לשנות את הגובה של הידית של העגלה,

בטיולון- האם הוא דו כיווני, האם נשכב ל180 מעלות, איך הרגליים של הילד מונחות (נניח בבייבי ג'וגר לא אהבתי שיש בד שמכסה את כל האזור של הרגליים ואז זה נהיה מטונף).

אני יודעת שמהדגמים החדשים כולם ממש ממליצים על העגלה המשולבת של ספורטליין. 

אני ממליצה על ספורטליין סיילו מאוד 

מה ההבדל בין הסיילו לבייסיק למשל?

שואלת כי יש הבדל במחיר, אבל לא נראה שונה מבחינת מפרט...

קיפול קל, נורא נוח נגיד ביד אחת.

כמה שיותר חלקים כביסים

טיולון נשכב עד 180

גלגלים - אם קבוע עולים ויורדים במדרגות אז פחות מתאים גלגלים קטנים.

אני ממש ממליצה על סייבקס מיוס. מאוד מרוצה

היא קצת יקרה לנו...

אבל באמת שיהיה לכביסה זה ממש חשוב לי, כי אני אוהבת שנקי

שאת צריכה לשים לב מה הצורך המרכזי

ואסביר בקצרה..

אני גרה בעיר אז רוב היום אני עם רכב לכן אני קונה עגלה שמתקפלת הכי קטן וקלת משקל עדיף גם בלי לפרק

אחיות שלי שגרות ביישוב קונות עגלה מאסיבית עם גלגלים גדולים כי הן מתניידות לרוב ברגל

ובלי קשר אם זה לא לידה 1 ואת יודעת פחות או יותר תמשקלים של התינוקות שלך תקני בהתאם אם הם קטנים בדכ אז את יכולה ללכת על עגלות עם אמבטיה יחסית קטנה וצרה אם בדכ הם גדולים תחפשי עגלה שהאמבטיה לא ככ קטנה

גרים בעיר. וגם כשגרתי ביישוב והייתי לי עגלה כבדה הגדולה, זה היה ממש סיוט. כי יש הרבה עליות, והיה קשה לסחוב.

זו לידה שנייה, אז לא יודעת כמה זה מדד...

מרוצה מאווודדד

קטנה אבל לא פיצית

טיולון יחסית קטן ומתקפל בקלות

אמבטיה מאווררת

נראית טוב

מתאימה מאד לעיר

זהו

לי אין ספורטליין

כל מי שיש לה מרוצה מאוד

משו באווירה החברתית מעודד את זה

אין מה  לעשות ככה זה בא כל כמה שנים יש כוכב עולה

הן באמת חמודות, יש דגמים יותר מאסיבים יש פחות..

לא יודעת דוגרי כמה הן שורדות לאורך שנים ואין עדיין את אלו שיוכיחו (סהכ כל הסיפור הזה אולי 4 שנים גג?)

אבל בנתיים זה בועט וכולם מרוצים

זה למה לא קניתי אותה

כי יש דחיפה חברתית לבוגבו ודומיו..

סתם סטייל מיותר

עגלות כבדות ומעצבנות

במבט לאחור ממש מתחרטת שלאהלכתי נגד הזרם הקהילתי שלנו ולא קניתי ספורט ליין

ללידה הזאת לא קטנה עגלה חדשה, מסםיק השקעתי את ה 7 א''ש לקודמת.. 

כן באמת זה נראלי טירוף לחץ חברתי על עגלות וכו יקרות..

עם שני ילדים

ותיכף בעז"ה ילד שלישי

ואני ממש אוהבת.

והגדול שלה בן חמש וחצי

והיא במצב מעולה ממש.

עברה כמה ילדים

בהצלחה מלאה

קלה נוחה לשימוש וקיפול  

לי אין תלונות...

שזה משקל יחסית קל לעגלות משולבות, קל להשוות בין עגלות שונות, ומחיר.

אם היה מדובר במותג יקר, מניחה שלכל אחד הנה דעה אחרת אם עדיף להשקיע סכום גדול בעגלה טובה, או סכום קטן בעגלה פחות טובה.

פה אין את הדילמה הזאת.

אנחנו קנינו ספורטליין לפני 3 שנים, היה על זה דיבור, אבל לא טרנד

ובדקנו לעומק וממש מרוצים מהבחירה.

(מכרנו אותה די מהר כשהילד גדל אז לא יודעת להגיד מבחינת עמידות וגם לא להשוות בין דגמים יותר חדשים שיצאו מאז)

יש אמבטיה שכן נפתחת לאוורור (שזה מושלם מושל0 לזמן בטן)

ויש כאלה שלא נפתחות

יש יותר גבוהות יש יותר נמוכות

בחנות בטח המוכר יוכל לציין בפנייך את כללללל ההבדלים

זה כן משפיע על מבנה וחוזק השלד

מרגישה לי יותר טלסקופית לעומת האחרים

פרו היא יענו המאסטר. יותר מאסיבית וגדולה.. חוץ מלחודשים שהוא באמבטיה ואת רוצה שהוא ירגיש מוגן אני לא רואה למה זה משמעותי. תופס יותר מקום בבגאז ויותר קשה וכבד לקבל אותה והטילויון סתם ענק..

אבל באמת שגם בפולד תינוקי הרגיש לי ממש מוגן באמבטיה

הקיו היא הכי חדשה ויקרה לא יודעת מה הסיפור שלה אבל נראלי מוגזם

והxl pl וכל אלה הם יותר בסיסיים, בהשוואה לפולד הקיפול שלהם יותר חופר כמו הפרו והן גם רחבות יותר כמו הפרו (אותו כנל לגבי הטיולון), יותר זולות אבל גם אולי יותר חזקות מהפולד.

אבל תשמעי להרבה יש פולד ולא שמעתי שמבואסחם מזה שהוא לא מסיבי

אני חששתי מזה והתבאסתי על זה אבל תכלס זה באמת לא ככ משנה במיוחד אם את בעיר, התינוק לא מתעורר מהמדרכה זה רק ממסטל אותו יותר

לי יש נונה טריב נקסט ואני מאד אוהבת אותה. קלה (אני מרימה אותה עם הילדונת קומה אחת עם הטיולון) ולא קטנה, קיפול ממש נוח (גם האמבטיה מתקפלת) הגלגלים לא ענקיים אבל לא קטנים (השכונה שלנו בבניה והיה לא ממש סבבה להסתובב איתה) אני עושה איתה קניות (לא ענקיות אבל סבבה) היא מאד קלה להיגוי ואפשר להסיע אותה ביד אחת, הטיולון דו כיווני, הידית מתכווננת. בטיולון אושר להיכנס את הריפוד ואז הוא מאורר עם רשת

החיסרון שלה, שמרוב שהיא קלה, לפעמים בעלי לא אהב לתלות עליה את התיק (אבל היא נכנס בכיף בסל אז סבבה)

מה שחשוב זה הטיולון. אם הייתי משקיעה זה בטיולון טוב. אין קשר לאמבטיה.

אמבטיה זה מוצר כמעט ללא בלאי, קחי משהו מיד2 ותעבירי הלאה בתום השימוש.

לגבי טיולון, הכי טוב שהיה לנו עד עכשיו זה ביבה של טאי טאי. הוא טוב בפער לדעתי מהאחרים. חזק בטירוף (יכול לשאת בכיף 2-3 ילדים), נח להיגוי, יש לו כיסים נוחים מאחורה, סל גדול, גגון ענק, משענת רגליים עולה (אפשר גם לסגור לתינוק קטן) מתקפל יחסית קומפקטי.

יכול להיות שיש לה גם אמבטיה אם בכל זאת את רוצה.

זה נכון שעגלה כבדה מידי היא לא נוחה. אבל עגלה קלה מאוד גם עלולה להתהפך בקלות , במיוחד אם ילד או שניים קצת נתלים עליה. אז צריך לשים לב ליציבות שלה

אני קיבלתי פעמיים שמירה משבוע 7 עד הלידה. ב"ה אישרו לי על הפעם הראשונה שהגשתי בלי בעיה בכלל

צריכה לשבת בבית 30 יום נכון , אבל יכולה להגיש בתוך ה 30 ימים האלה רק שבמידה ויאשרו ישלמו לך בתום ה 30 ימים

יש בטופס סעיף שלך- העובדת, סעיף של המעסיק וסעיף של הרופא המטפל.

אני קיבלתי אפילו רק עם המלצת רופא של הריון בסיכון בגלל הנסיבות

הרבה סיעתא דישמיא כמובן כי זה לא היה ברור מאליו . היה לי הריון עוקב ולא הספקתי אפילו לחזור לעבודה אחרי חופשת לידה

אם יש לך עוד שאלות בשמחה 😊

וטופס שהרופאת נשים צריכה למלא (בל 331)

חשוב מאוד שהרופאת נשים שלך תפרט בדיוק מה הסיבה שבגללה היא ממליצה על שמירה, ולצרף לזה כמובן את כל החומר הרפואי שיש לך על זה, כולל ההמלצה של האורוופד.

מי שתובעת שמירה על רקע רפואי החלק הכי חשוב בתביעה זה החלק של הרופא נשים.

חוץ מזה בטופס שלך יש גם חלק למילוי על ידי המעסיק.

את יכולה להגיש את התביעה כבר עכשיו, אם יאושר יהיה אישור עקרוני ורק אחרי 30 ימים שאת בבית ולא קיבלת תשלום מאף גורם אחר ישלמו לך עבור 30 הימים שהיו, וכל חודש בחודשו.

במידה וביטוח לאומי לא מאשר לך התביעה או מאשר לך באופן חלקי (רק על חלק מההריון), שולחים לך מכתב יבוא הרופא שלך ומבקשים ממנו לנמק מדוע לדעתו את זקוקה לשמירה.

בהצלחה ובשורות טובות!

המשך הריון תקין וקל❤️

בהריון הראשון שלי יצאתי בשבוע 11 לשמירה

אם אחת הסיבות לשמירה היא סיבה אורתופדית רצינית יכול להיות ששווה ללכת לרופא תעסוקתי שיכתוב שאת לא כשירה לעבוד עד ללידה (אני עשיתי את זה)

יש פעמים שמאשרים את השמירה לתקופה ואחרי כמה חודשים את צריכה לבקש שוב. לי זה היה בהריון השני ואישרו לי אחרי שהגשתי שוב מסמכים.

בהצלחה🩷

וממש חוששת שאהיה בחופש 30 יום ובסוף לא יאשרו

מה שכן הוא ישר כתב שמירה בלי להתבלבל אפילו שזה עוד מוקדם

אבל תמיד אפשר לערער גם

אני קיבלתי פעמיים שמירה בגלל סימפ עם רקע אורטופדי מורכב. פעם אחת שבוע 28, פעם שנייה שבוע 20

האמת

הדגש שלי היה שעקב אופי העבודה ומצבי הבריאותי שנובע מההריון - אני צריכה שמירה.

לפורים זה באמת חץחשוב וגם סוף שנה

נראה לי שמספיק

מי שממש חשוב לה גם שנה טובה ומשהו מתוק לראש השנה

אבל לא צריך כל חג מתנות ..

לק"י

הבן שלי במשפחתון פרטי, ואנחנו לא מתארגנים יחד למתנות.

לפורים באמת לא הבאתי, מקווה להביא לפסח.

לא יודעת מה...

מחפשת להיפטר מהחמץ שלך

אז בעיניי פחות😖

אולי ארד מעניין השוקולד ואחשוב על משהו אחר 

איכותיים וטעימים. בדצ.

ואני אגב מאלה שמחפשים חמץ עדיין וקשה למצוא. אבל לא שוקולדים האמת 

כי באמת עם פסח וכל אחד וההקפדה שלו על כשרויות זה מורכב.

**אני בחול כרגע, ועוד לא נכנסה שבת**

אבל בחנויות של חרדים יש מבחר שוקולדים שוויצרים איכותיים וטעימים בהכשרים מהודרים לפסח!!

בכלל שוקולד של פסח יותר טעים לדעתי, החומרים יותר איכותיים )בלי לציטין סויה למשל(

ראיתי שיער הקקאו כשר לפסח גם.

אפשר גם להביא יין טעים )מוסקטו למשל(.

תגובה למטה, על האתר ואהבת

מצרפת קישור מוצרים ב-20 ש"ח

כתבתי לך למטה. . 

פחות שייך

יש באושר עד מלא שוקולדים כשרים לפסח (הכל שם כבר כשר)

עד כמה זה מושפל להביא לפסח מתנה כשלפני רגע הבאתי בפורים?

יש לי להביא ל4 מטפלות (סיפור הזוי)

חשבתי על משו קטן מפוקסהום

רעיון?

לי אישית זה מרגיש על גבול המתחנף להביא כל רגע משהו

אולי שוקולד או אפילו בקבוק יין משתלב לי יותר לפסח

שצריך לפסח

יש גם סטיק חלאבין לי הוא גרם לגירוי אבל הוא מומלץ להזעה מוגברת.

@שבח והלל ו @רוצה מלא ילדים

במקרה של הבת שלי זו לא הסיבה, ההזנה אצלינו מתבססת על בישול/אפיה ביתיים, גם שתיה ממש מים בלבד , שוקו בבוקר .

קניית אוכל מוכן, לעיתים רחוקות.

זה גם יכול להיות הורמונלי, אבל אם זה חריג ולא קשור למזון הייתי הולכת לרופא.

(בהנחה שהיא משתמשת בדאורדורנט טוב ולמרות זאת היא מזיעה ככה)

שלא הפסיקה לקנות אוכל מוכן ומקדונלס וכל הזבל הזה ושוקולדים ובקיצור רק שטויותתתת והיא כל הזמן מזיעה לובשת רק חולצות שחורות שלא יראו את העיגולי זיעה

 להתקלח בבוקר או לשטוף רק שם ולנגב היטב. דאודורנט לא יעיל על עור לא נקי.

לדעתי הדאודורנט הכי טוב זה ליידיספידסטיק 48 שעות.

ביום יום כדאי ללבוש חולצות מבד נושם ובצבעים שלא רואים עליהם זיעה. שחור לבן כחול כהה. פרחוני

לגבי הבי"ס יש לי חברה שהיתה מדביקה לחולצה חצאי תחתוניות. פעם שמעתי שיש לקנות משהו מיוחד לזה.

ולקוות שזה יסתיים עם גיל ההתבגרות

האמת שאני לא מאוד אוהבת אותו למרות שאני מכינה אותו בבית מרכיבים דומים, אבל בעלי דווקא מרוצה ממנו

למשהו יותר פשוט - אני מכינה דאודורנט מסודה לשתייה וקרם כלשהו. סבלתי מזיעת יתר בבית השחי כנערה וצעירה, מה לא ניסיתי ולאעזר

כשהתחלתי עם הסודה לשתייה - זה עשה פלאים

ודווקא התזונה שלי בתקופה ההיא הייתה זוועה 

אבל אני גם חסה על עצמי ולא שמה בדים סינטטיים או מאוד צמודים  כמעט בכלל אז מניחה שזה גם תורם 

מאז שעברתי לפני כמה שנים לשימוש בסודה לשתיה גם רמת ההזעה ירדה וגם אין ריח 

לא מונעים זיעה אלא את הריח.

נדמה לי שמה שמונע זיעה זה הדאודורנטים עם האנטי פרספירנט. וזה באמת לא בריא בכלל.

מסודה לשתיה (מנטרלת ריח), קונפלור ושמן קוקוס (שניהם סופחים את הזיעה) וגם חמאת שיאה ושמן אתרי לימון ומנטה שילוב מנצח וכיפי ומקרר בקיץ.

הזעה זה תהליך נורמלי וחיוני, הגוף מסלק ככה את העלים.

אולי כתוצאה מגיל ההתבגרות יש טיפה יותר.

בתור אחת שסבלה מזה פתאום כמה שנים...

אז ככה: אם היא מעונינת למנוע את העיגולים היא צריכה דאודורנטים אנטיפרספירנטים מיוחדים- לא מה שעל המדף בסופרפארם. אני קניתי פעם מאמזון (לא חושבת שיש בארץ) duradry וזה עזר לי בלי תופעות לוואי (יש סוגים של דאודורנטים כאלה שעושים גירוי מקומי לאנשים מסוימים- זה ניסוי וטעיה) . יש אתר ישראלי של איזה חברה ישראלית שמציע פתרונות להזעת יתר לא זוכרת את שמו תחפשי בגוגל יש להם כל מיני פתרונות להתמודד עם הרטיבות כמו מדבקות גופיות מיוחדות.

לנסות למצא פתרון להתמודד כי זה באמת לא נעים ומוריד מהבטחון

1. יש דבר כזה הזעת יתר, אפשר לדבר עם רופא ולראות אם פתרונות.

2. מאד עוזר להוריד שיער בבית השחי. כשחלק שם מזיעים פחות וזה מתנדף מהר יותר, וכשלא אז הזיעה נתפסת על השערות וגורמת גם ליותר ריח

1. דאודורנט של מיכל סבון טבעי

2. להסיר שיער (לא לגלח עם סכין! אני מורידה עם מכונה)

3. לא ללבוש חולצות כותנה. כן, נשמע הפוך, אבל הכותנה מרובת מהר וסופגת את הזיעה ורואים עלייה כל כתם של מים, וזה כל הזמן רטוב. לובשת בד דק סינטטי, וזה הפחית לי ממש את הזיעה...

4. באירועים, או בזמנים שרציתי להיות ממש בלי זיעה, אז תחתונית קטנה (אפשר גם לחתוך ל-2) מודבקת בצד הפנימי של החולצה. לא ממליצה על זה כדרך קבע, כי זה לא נוח.

אז ככה, היא תקופה ארוכה מסירה שיער

משתמשת בדאודאורנט קרליין

לגבי בגדים חלק לובשת כותנה וחלק לא.

לגבי דאודורנטים, אם יש משהו מחו"ל שאתן ממליצות אין לי בעיה להזמין

בכללי, ההזעה אצלה רק בבית שחי.

הקטע שיש ריח של הזעה

אני ממליצה על של מיכל סבון טבעי.

הוא מצויין ממש ומונע ריח לגמרי 

שלי הוא לא עזר בכלל..

כנראה באמת עניין של ניסוי וטעיה

הגוף מסתגל להתקן, ותקין שיהיו בתקופה הראשונה כתמים גם מההתקנה עצמה שהיא כמו פצע, וגם מהסתגלות להתקן עצמו.

לגבי הרב, באמת מבאס.. זה בכלל לא מקומו להגיד כאלה דברים. כנראה הוא נתקל בשאלות הלכתיות של כאלה שנפלו על הצד המבאס של הסטטיסטיקה.

הייתי מנסה את הטיהורית להעלים את הכתמים.

השתמשתי בה אחרי הלידה והיה מעולה.

אחרי ההתקן פשוט חיכיתי כמה ימים וזה עבר לבד.

עם כל הכבוד, בעלך יכול לחכות! אח''כ הוא יהנה מתקופה ארוכה שלא אסורים.

איך הרופאה שלי אמרה?

"למירנה צריך סבלנות"

זה גג חצי שנה של סבלנות שאחריה יש שקט של כמה שנים. שווה את זה מאד!!

הסבלנות היא לא לספור את הימים, פשוט לתת לגוף לעשות את שלו ולהסתגל. 

חוץ מזה כתבת שכבר היית טהורה. סה"כ הספקים יפים לחודשיים וחצי אחרי לידה

המירנה באמת עלולה לעשות בעיות בהתחלה, אבל אח"כ יש שקט להרבה זמן.

כבר התקנת, אז קצת סבלנות ובעז"ה זה יסתדר.

חשוב לדעת טוב את ההלכות ולא להסתכל בניגוב, ללבוש שחור/צבעוני לפי איך שאתם נוהגים כדי לא להיאסר מכתמים שיש בהתחלה.

רק ביחסי אישות שאמר שאסור

ולצערי לא יכלנו להיות ביחד אחרי הלידה כי לא היה מניעה, וההריון הוגדר כסיכון גבוה אז בקושי בקושי

נחכה לא שיש ברירה...

השאלה כמה זמן זה בערך התחלה? שבוע/שבועיים כזה?

ומתארת את כל הסיטואציה שתיארת פה,

ואולי יתנו היתר לקיים יחסים בלי להסתכל אח''כ ועל מגבת כהה..

כנראה הוא לא לקח בחשבון את מכלול השיקולים שלך.

אם התקנת רק לפני כמה ימים, אז לא הייתי נלחצת בכלל.

גם עם התקן לא הורמונלי היו לי כתמים במשך שבועיים.

אז זה בכלל לא מחייב שקשור לסוג ההתקן.

זה יעבור ואחכ תהני מתקופה ארוכה של טהרה בעז"ה.

אני גם מתכננת לשים את ההתקן הזה אחרי לידה בעז"ה כי זה די נמאס לי להיות עם התקן ללא הורמונים ולטבול כל חודש.

לםעמים הטהרה כל חודש עם התקן לא הורמונלית היא גם ממש סיוטית

אז באמת שתני לזה עוד קצת זמן

ותסבירי גם לבעל, שלא יעזור פה להלחיץ אותך

כי עכשיו זה שלב שצריך פשוט סבלנות.

גם אם תוציאי את ההתקן לא תוכלו לקיים כי לא תהיי מוגנת

ואם תחליפי, לא בטוח שזה יפתור את הבעיה של הכתמים.

פשוט להתאזר בסבלנות. הגוף מסתגל לדבר חדש ויהיה בסדר.

כשמגיעים אליהם עם שאלות...

עם ההצלחות וכשהכל חלק פחות מגיעים לשאלת רב...

למ יש נסיון פעמיים עם מירנה

אין לי ספק שאשים גם בפעם הבאה

חוץ מטיפה הכתמות שלא הגיעו לאיסור היה לי אל וסת למשך כל תקופת ההתקן

בע"ה הערב הולכת לחתונה, שבוע 32

מבחינת אוכל תאכלי כמובן רק דברים שבושלו עד הסוף

ואולי כדאי להמנע מסלטים

אבל הוא מוגן בהרבה שכבות, כך שלא נראה לי שיש חשש שהשמיעה שלו תיפגע. אולי תקפידי לא להיות קרובה לרמקולים, יותר כדי שהוא לא ייבהל...

לגבי האוכל - אישית לא הייתי אוכלת כלום, אולי רק לחם, אבל אני גם ככה כמעט לא אוכלת מחוץ לבית, בלי קשר להיריון, כי אני איסטיניסטית...

עובר שומע אותך בעיקר

וגם אם לא זה לא פוגע בו בכלום

ואפשר גם לאכול כרגיל

גם מה שלא מומלץ בהריון לא מזיק כשאוכלים פעם אחת,..

אם נניח אכלת משהו שבדיוק היה בו ליסטריה, גם פעם אחת תזיק.....

ויש הבדל בין לאכול נגידבשר לא מבושל או ביצה לא מבושלת

לבין אוכל בחתונה לא סטרילי

וגם מי שבטעות אכלה נגיד ביצת עין פעם אחת

תכלס זה סיכוי ממש קטן ליפול דוקא על ביצה כזאת

אני לא אומרת לזלזל בכללים או לאכול לכתחילה הכל

אבל בלי לחץ עודף על סוריליות

יש הבדל בין בשר נא לבין סלט ירקות 

כי קשה לשמור על הניקיון

קודם כל, תעשו רשימה מה חייבים לנקות.

מה שלא. או שזה בעצם נקי כי לא מכניסים לשם חמץ

או שמוכרים לגוי. נניח ארון משחקים עם משחקים שיש חשש לפירורים ואין לך זמן לנקות..

במקביל, רשימה של קניות.

כי כדאי להתארגן עם קניות מוקדם. ככל שהחג מתקרב הטירוף בחנויות רק מתגבר.

אצלינו יש משנת יוסף. אז זה מאוד מיקל עלי.

אני עושה את ההזמנה, רושמת לבעלי ביומן מתי החלוקה והוא יקח גם שעתיים חופש מהעבודה אם צריך בשביל לאסוף את ההזמנה. אין מה לעשות.

לגבי שבת הגדול, מתכננת לבשל כבר בכלי פסח

ולאכול כל השבת בחד פעמי כדי שיהיה משהו פחות להתעסק במוצש. את החמץ נוכל רק פיתה שלא מתפוררת.

ואז במוצש התארגנות לחג עצמו. כביסות אחרונות

ובישולים.

החצי חצי הזה הכי קשה לי( אישית) מתכננת לבשל כרגיל בחמץ. מה שאפשר אשעם בתבניוץ חדפ ומה שלא זה רק 2 סירים שאי אפשר אז לא נורא.. כמובן שאצמצם ארונות ונאכל בחדפ אבל כל הפינישים אעשה לילה לבן במוצש עם בעלי כי הוא גם עובד עד הרגע האחרון..

כמובן מקרר אעשה לפני שבת וצנור וכיריים אחרי הבישולים..

שבת. זה נשמע לי הכי לחוץ

ולמה נקרא חצי חצי?

אני פשוט מבשלת הכל כמו בשבת רגילה אבל במטבח פסח. דגים, מרק , תפוחי אדמה, רק החמין בלי קטניות וזהו.

אוכלים פיתה מיד בהמוציא וזהו. לא ממשיכים לאכול פיתה כל הסעודה.

אם מנקים את הגז והתנור אחרי הבישולים.

לי זה יותר הגיוני ואני בכלל לא משתמשת כנראה בתנור בפסח אז זה בכלל בא לי טוב

אפשר ישר להתחיל בישולים לחג.

אצלי לפחות לוקח זמן למקם כל דבר, והבישולים הראשונים בכלי פסח תמיד לוקח יותר זמן..

אבל כל אחת איך שנוח לה

אני מתכננת לבשל רק בראשון בצהריים- ערב

ממילא לא אוכלים הרבה אצלנו בערב פסח כי שבעים מהמצות וגם יש בשרים שצריכים להפשיר. וגם, אני מבשלת בחג עצמו למחרת

חוצמזה שלבשל ישר אחרי שבת קשוח לי🥴

אני מבשלת רק בערב חג עצמו..

בחמישי אחרי הבישולים אנקה את הגז והתנור( יש לי םירוליטי זה קל אצלי) ובמוצש אעשה את ההכשרה עצמה. וניקיון אחרון של חמץ הילדים שלי קטנים אין לי סבלנות להיות בלחץ ואין מצב לוותר על דגם עם חלות זה העונג שבת שלי גם ככה בפסח זה מבאס..

בראשון אבשל כבר כשלפ ליום ראשון.

לחג עצמו אני מכינה רק מרק וצלי בשר.. עושים עם חמותי ועוד משפחה. יש לי בעיקר להכין את הבית לאירוח כי ישנים אצלנו. 

ושלא יהיה חמץ..(כן קטניות ומוצרים שלא כשלפ אבל לא חמץ בכלל)

להעביר לחדפ

ואז להכשיר בשישי...

גם לבשל וגם לחמם בהם על הפלטה.

זה מושלם ומאפשר לגמור עם הסירים לפני שבת

משנת יוסף זו הצלה לגבי הקניות - גם אני לא יוצאת מהבית על ההזמנה וגם אין ברירה.. יש יום ושעה מוגדרים שחייבים להתפנות כדי לאסוף הכל...

לגבי שבת הגדול ברור שהכל כבר יהיה בע"ה פסחי..

יש לי סיר אחד וכף עץ של קטניות - אז יהיה גם אורז...

(זה אחד הדברים הכי שימושיים שעשיתי - לקנות סיר בשביל אורז בימים שלפני פסח.. ככה אני מכשירה מוקדם אבל ממשיכים לאכול אורז שזה ממש סוגר לינה בקלות לפני החג..)

מתרכזים במה שחייב וזהו

קניות ממליצהכבר לעשות

הייתי השבוע פעמיים בסופר וזה היה בלתי נסבל. זה לפחות כמעט מאחורי

לק"י

והחדרים שלנו גם עוד לא נקיים.....

ושמתי באחד החדרים. חוץ מהבשרים והעופות כמובן ששמתי בשקיות במקרר

עוד לא הגעתי לארונות המטבח. 

לק"י

אבל האמת שגם קניות בסוף שבוע יספיקו לנו.

חוץ מדברים טעימים כמו שוקולדים ועוגיות, שאני אקנה כשאמצא לפני שלא יהיה😂

לא רואה בעיה שיהיו שם שקיות עם דברים יבשים סגורים כשלפ

הסופרים מתפוצצים, מלא פקקים, וזה מעיק עליי ברגע האחרון. מה גם שתמיד יש השלמות ואני ממילא זו שעושה את הקניות ומנהלת את האירוע אז זה נתון לבחירתי

וכאמור, אין לי בעיה שאין לזה מקום כי יש לי חדר פנוי אחד שאני שמה בו את השקיות וזה סוגר לי את הפינה

לק"י

אבל מאחר ועלולות להיות טעויות, זה צריך להיות מספיק מוקדם לפני פסח.

והכי טוב בסופר עם הכשרים של דוסים. שיותר קל למצוא דברים.

אני לא מצאתי כזה שמספק לי את מה שצריך ואז ממילא כבר עדיף לי ללכת בעצמי

חוצמזה שאני נהנית מהקנייה עצמה. זה אווירת חג כזה חח

יכולה לשתף אותך שבעבר הייתי ממש נלחצת מהניקיונות וההכנות לפסח.

בשנים האחרונות אני ממש עובדת על עצמי קודם כל להתפלל על זה במילים פשוטות כן שלי מהלב שנזכה להינצל מחמץ בפסח והשאר הניקיונות ההכנות וכו זו ההשתדלות שאני עושה אבל הכל בידיים של ה' וזה הופך את הלחץ קצת לחויה.. (אל דאגה ברגע האחרון תמיד יש לחץ למרות הכל)..

לק"י

יש לי שעות שאני בלי הילדים, אבל עדיין השנה אני לא יודעת איך ננקה הכל.

ואני רוצה לנקות לא רק חמץ, כי אחרי ההדברות שעשינו, יש יותר דברים לנקות🙊

בחגים...

מנסים לשמוח במה שיש ולעשות כמה שאפשר

לק"י
 

אז גם לפסח אפשר רק בשני.

או להכשיר בראשון בצהריים ולהתחיל לבשל.

והקאפ היה גדול מדי, אז החזרתי ולקחתי מידה אחת פחות, ואם אני זוכרת נכון זה היה מצוין.

חזיית הנקה, עם ריפוד בלי ברזלים..

שבאותו במארז של 3...

https://www.next.co.il/he/style/st356749/633771#633771

יש להם טבלת מידות, תזמיני לפיה

אחרת לא הייתי ממליצה😉

יש לי כבר כמה שנים, בערך 5...

שמורות ממש

איזה קטע שיש טובות ובמחיר כזה

ממש מעניין להזמין ולנסות 

לא יודעת למה.. כתבת יפה ומדוייק.

מציאות בלתי נתפסת- מלחמה קשה,  ונשים חזקות שלא מוותרות על החיים ועל הדור הבא.

שנזכה לגאולה במהרה!

המחשת ממש במדויק את הדיסוננס הזה שבין רכות של תינוק חדש לבין הרוע שקיים בעולם, ובעיקר זה שהיה בשמחת תורה... ולמרות הדיסוננס - הצלחת לחבר את שניהם בצורה מופלאה, עם תחושה של עוצמה ולא של שפלות ודיכאון.

תמשיכי לכתוב ולשתף!

המחשבה לפני בדיקות רפואיות איך לשאת את האקדח, השילוב של הקטנצ'יק שמנסה כל פעם לכיס אותי ולבדוק מה המשחק הזה ואם אפשר לאכול אותו..

ועצה פרקטית עם תינוק קטן אני תמיד ממקמת את האקדח, מוסלק לחלוטין, מאחורה. בשעה 5 בערך, כך הוא לא מפריע עם התינוק ובהנקה

הלוואי שיגיע הרגע שארגיש בטוחה להשאיר את האקדח בכספת

שיש לי אפשרויות רבות להגן על עצמי, נשק לא בהכרח מגן מפני פגיעה. הסכנה היום גדולה כמו שאולי לא היתה פה מעולם ולנשים עוד יותר מגברים.

מענין שלך זה עושה תחושת מוגנות, אני אמנם בלי נשק, אבל הוא לא יעזור בתחושת האי מוגנות שאני חשה היום יותר מאי פעם.

זהו בדיוק שבאירוע החדירה היו אזרחים חמושים שזה לא עזר להם. מול מחבל אחד זה אולי יעזור, מול כמה פחות.

הלוואי ונשק היה כל ההבדל

ובכל מקרה אני אעדיף למות עם אקדח ביד ולא מתוך חוסר אונים. גם הילדים שלי מרגישים בטוחים יותר בלילות מאז שאני עם אקדח. בשבילנו הוא נותן תחושת עוצמה ועצמאות. חשוב שכל אחת תפעל לפי הרגשתה

אבל יש כל כך  הרבה מקרים של מחבל אחד

ובשביל זה חשוב להחזיק נשק

גם בשמחת תורה מי שהיה עם נשק היה לו יותר סיכוי...

הלוואי היה לי נשק!

לא היה לו סיכוי

מי שהיה עם- לפעמים זה עזר לפעמים לא

לא שמעתי על מישהו שבזכות שלא היה לו נשק ניצל

(חוץ מהעובדה שאלה עם הנשק הלכו לעזור ואלה שבלי ברחו)

אולי תחדשי לי...

שלא ניסו להלחם כי לא היה להם נשק, אז ברחו או התחבאו וניצלו.

והיו עם נשק שנלחמו ומתו.

והיו להפך.

הנשק פה לא היה האישו לאדם הבודד, המחבלים היו רבים, מיומנים עם כלי נשק מתקדמים.

(אין לי)

אבל לא בהכרח שהוא מהווה הגנה לבעליו.

נשק בבית יכול גם להוות סכנה אם נניח ילד נוגע בטעות.

חייבים את כל כללי הזהירות עם הנשק.

גם לא להתעסק בו כשיש אנשים בסביבה או מסיחי דעת אחרים

לבעליו, הכוונה.

וגם לסובבים אותו.

גם לפני המלחמה....

ברוב הפיגועים בשנים האחרונות מי שעצר את המחבל מלהמשיך ולהרוג היה אזרח חמוש.

בנווה יעקב למשל לא היו אזרחים חמושים ולצערנו זה נגמר גרוע ועצוב מאוד

צריך כמה אמצעי זהירות, זה לא מסובך.  ולא לעשות שטויות

אוטו הרבה הרבה הרבה יותר מסוכן

וגם גז בבית

ילד לא באמת יכול לטעון נשק.  זה מצריך כח פיזי משמעותי.

אם יש מתבגרים בבית  באמת צריך משנה זהירות אבל זה לא סיבה לא להחזיק נשק

מה שכן- זה מגביל ומעיק

זה יקר

זה נותן לך אחריות (גם במובן הטוב כמובן, גם במובן של לא נח. במובנים מסוימים נח לנו להיות קרבן לנסיבות)

גם חשוב מאוד לשאת אותו בצורה אחראית ומוסלקת או מאובטחת וזה לא תמיד פשוט במיוחד לאישה שלא לובשת מכנסיים עם חגורה וחולצה רחבה כמו רוב הגברים

אני לא יודעת מה הרוב ולא יודעת אם יש דרך לדעת נתונים ע״כ, תחושות זה לא נתונים.

ספציפית שמעתי בעיקר סיפורי ניצולים שברחו/ התחבאו, לכן לי אישית ברור שמנוסה הכי יעילה בזמן מתקפה משמעותית.

מנוסה בלתי אפשרית כשהרוע מפתיע אותך. וגם לא באמת אפשר לברוח מאדם חמוש שרוצה להורגך. יש לו יתרון אדיר עליך

מנוסה אפשרית כשיש מישהו אחר ש"מעסיק" אותו בזמן הזה או כשיש לך מידע מקדים (אז ברור שתברח ולא תעמוד ותחכה לקרב אקדחים...)

וזה שחמושים אולי נהרגו הרבה זה רק כי בזכותם אחרים הצליחו לברוח (כמו במסיבה למשל,  כל אחד שהחליט להתעמת ולהגיב הציל בכך המווון אחרים שברחו)

ולסמוך על מערכת הבטחון? מילא לדבר ככה לפני מתקפת הפתע בשמחת תורה (גם אז לא חשבתי ככה)

אבל היום זה ברור לכולם שזה לא תמיד יספיק מול מה שאנחנו מתמודדים איתו (וזה בלי קשר לביקורת שלי על המערכת. המשטרה בכלל לא מסוגלת ולא אמורה להגיב מיידית כמו אזרח שבמקרה נמצא ברחוב בזמן הפיגוע)

מה שאת בעצם אומרת לאורך השרשור הוא שאחים יתחמשו ואחרים יצילו אותך.  זה בסדר. ממש לא לכל אחת ואחד מתאים לשאת נשק

אבל ברור שזו לא גישה שמתאים שכולם ינקטו בה.חייב שיהיו כאלה שכן מתחמשים ואין ספק שיש ערך בלהתחמש. מי שמתאים להם

וברור שבכל יישוב כדאי שיהיו כמה שיותר גם נשקים ארוכים וכיתות כוננות ברור שזה הרבה יותר אפקטיבי זה לא במקום

הוא שנשק לא נותן לי ביטחון כי הוא לא בהכרח מציל את בעליו.

לא המלצתי לאחרים להתחמש, לא בקשתי ש׳אחרים׳ יצילו אותי.

איפה קראת את זה?

אני כן מצפה מכוחות הבטחון שילחמו בשבילי ויגנו עלי, זה התפקיד שלהם.

אני לא סומכת על כוחות הבטחון, אבל גם לא מרגישה  שצריכה הגנה של נשק בבית שלי, אם הייתי גרה במקום כזה, הייתי עוברת למקום בטוח יותר.

התמונה הייתה קצת משתנה.

לא מספיק בכלל

אבל מעט

וגם אז זה לא היה ממש עוזר למקומות שהגיעו מאות מחבלים עם אר פי ג׳י

הגיע למאות

עם מפות של העיר שבהם היו מסומנים הבניינים שאין בהם ממד והדיירים אמורים לצאת באזעקות לחדר מדרגות ולהיות חסרי הגנה ממחבלים

עם סימונים של בתי הכנסת בעיר שאמורים להיות מלאי מתפללים

ומן הסתם אחריהם היו אמורים להגיע עוד ועוד חוליות

היכולת של האזרחים לבלום את המחבלים עם הנשק האישי ולתחום אותפ בעצם בתוך שכונה אחת בלי להתפזר בשאר העיר היא משמעותית לתוצאות שהיו יכולות להיות טראגיות הרבה יותר.

הלוואי היה לי או לבעלי נשק

הייתי רגועה יותר

כתבת ממש יפהה!

@פרח חדש

@פה לקצת

ניתן על ידי המנהלות אך מיועד לניקיות ותיקות

ממה שאני רואה את יחסית חדשה אז ממילא נחשבת אנונימית ואם את רוצה לכתוב הודעה שלא תהיה על הכרטיס האישי שלך אפשר לפתוח ניק חדש לצורך השאלה

לא יודע  אם באמת משנה יום לפני או אחרי

אני משתדלת לקבוע לאמצע הטווח כדי שבטוח יראו מה שצריך.

יכול להיות  שיגידו לך לבוא עוד שבוע (ולכי תמצאי תור).

גם תלוי מה הגיל האמיתי של ההריון,זה שהזיזו לא אומר שהם צודקים (לי למשל הזיזו פעם לתזמון שהוא בטוח לא נכון בגלל השמירת טהרה)

אבל הכי טוב להתיעץ עם הרופא שלך

פשוט תבקשי שידחו לך...

תגידי שעשו לך תיקון לגיל הריון, ועכשיו זה לא בחלון זמן.

אני הרגשתי ככה הרבה שנים. הייתי סביב ילודה בחילות  גם אני עשיתי תואר וברחתי מזה זה לא היה בשבילי.

עשיתי הסבת מקצוע ובשנים האחרונות אני נאלצת למנוע הריון מכל מני סיבות אז זה איפשר לי להתפתח מקצועית ואני נהנית.

אני לא אומרת שאת צריכה למנוע בשביל זה אבל יגיע יום שזה יקרה במילא. אני מכירה הרבה נשים שהתחילו להתפתח אחרי גיל 40.

תראי אולי יש משהו שאת יכולה ללמוד יש המון לימודים דרך הזום  

כן להביא עוד ילד אחרון..

ואז אין סיכוי באמת. לעוד אחד. אני גם בהיריון בסיכון וכבר הגיל עושה את שלו.

אני מבולבלת מבחינה מקצועית. לא יודעת מה מתאים לי או רוצה. אני חייבת למצוא את עצמייייייייייייי דיייייייײ איפשר ככה..  

את הנפש והגוף.

במה יש לך תואר? מה את אוהבת אולי נוכל לעזור לך לחשוב על רעיונות

מספיק לראות רק את בעלך ומה שהוא רוצה וטוב לו.

היו שנים כאלה, הקרבת המון בשבילו.

את החברה, את הבדידות מהמשפחה, את הגוף שלך- בכל הריון, לידה וגידול הילדים..

עכשיו הגיע הזמן לעשות שינוי ולשים את עצמך במרכז.

דבר ראשון את חייבת תעסוקה נורמלית. השיעמום גורם להרבה מחשבות שליליות, להתעסק כל הזמן במה אין במקום מה שיש, בדידות וכו'..

אמרת שניסית כמה דברים, היית פעם אצל יועץ תעסוקתי? עושים איבחון ומקבלים כמה כיוונים למקצועות שמתאימים לך.

אפשר גם לפתוח אתרי דרושים באיזור שלך ולראות איזה משרות יש ומה הדרישות.

אפשר לעשות איזה קורס במשהו ואיתו לצאת לעבוד.. לא חסר.. רק צריך לבוא פתוחה להכיר עוד תחומים ולהבין שזה יהיה ניסוי וטעיה עד שתמצאי מה טוב לך.

אולי לפתוח עסק כלשהו ולהיות עצמאית?

גם שינוי כמו מעבר דירה וקרבה למשפחה יכול לעשות לך יותר טוב. זמנים קבועים לספורט גם עבורך.

ניסית פעם להתחבר חברתית לקהילה?

זה באמת חיים קשים ככה. הגיע הזמן לדאוג לעצמך!

הבנות פה חמודות..אבל כבידות קצת. פחות יצאו אותי ויסתובבו. יש לי שיחות אתן והכל אבל זה לא חברות שאני אכייף איתן. זה יותר סביב ילדים וכו'.

כמה אני מחפשת את עצמי תעסוקתית.. את לא מבינה .... כמה שנים. זה כמו לחפש זיווג.

לעבור לא חושבת שכדאי. נורא טוב לילדים שלי פה ולבעלי... אני לא בטוחה שזה פתרון..  כי אם נעבור מי אמר שיהיה לי טוב וגם הם יצטרכו למצוא את עצמם... אני מאמינה שאם אמצא לעצמי חברה בסגנון שלי. במנטליות שלי יהיה לי טוב. אני רואה מהצד איך לכולם טוב ... אז רק כי לי לא טוב אעבור?

מבינה?

אני מאמינה שהשינוי צריך לבוא ממני. . . אולי אני טועה?

משהו ממש חסום לי. ונורא עייף ומותש.

אני מתחילה עכשיו חוג ספורט להיריון. אני קבעתי לי סדנא באיזה תחום. אני מנסה כל כך מנסה....

אבל משהו לא עובד שם טוב.

אולי באמת אלך לאיבחון תעסוקתי. אני מאוד רוצה עסק עצמאי. אבל אין לי רעיון במה 😂

הלוואי ואדע לפתור את החסימות האלה ואת העייפות הזאת. בטוח יש פתרון. הוא מעבר לפינה...

לגבי החברה, מבינה אותך. גם אני מוקפת בחברה שמדברת רק על ילדים וזה לא מעניין אותי. גם אני מחפשת חברות שאפשר לצאת לכייף איתן, וזה משהו שמצאתי בקשרי עבודה. קולגות, קולגות לשעבר שנשארנו בקשר, אפילו אמא של ילד מהגן.. צריך רק לנסות יותר להתחבר וגם לשמור ולתחזק את הקשרים.

הייתי בכל כך הרבה טיפולים.

עזר לי חלק, חלק לא עזר ..

סתם חופר לי . די התייאשתי מזה.

אני יודעת שזה קשור גם למנטליות שגדלתי בה. שלוקחים את החיים קשה והכל כבד.. אני פשוט צריכה להשתחרר מזה...

איך? כבר קיבלתי כלים בעבר. שכחתי אותם. אני רואה גם שאחים שלי רובם באותו מצב שלי.. אז ברור לי שזה משפחתי.  

אני בשאיפה לפתור את זה אחת ולתמיד. .. שהייתי נערה זה לא היה ככה. הכל התפרץ לי אחרי החתונה .. פשוט הזוייייי ....

אני מתרפקת המון על העבר במקום לשמוח בחיים שלי. אני מקווה למצוא את הדרך לפתור את זה בצורה שעוד לא מצאתי

בהריון ועוד הריון קשה. הכל נראה גרוע. מניסיון.

חוץ מההרגשה הגרועה גם כושר השיפוט שלנו לא ממש חד ודי מטעה ועוד יותר- מוקצן ברמות.

וזה לא שלא נכון מה שטאת אומרת. רק שההריון גורם לזה להרגיש עוד יותר מבאס, חסר  סיכוי, חסר תקווה וגרוע.

אני חושבת שתחכי לאחרי הלידה, לתק' ההחלמה ואחריה תחשבי איך את יכולה להתקדם- וזה לא רק להתקדם. זה לקפוץ למין ממציאות מבאסת מתמשכת לשינוי.

בתוך תושבת יישוב דוסי למהדרין, אצלינו הרבה נשים יוצאות לבילויים, ימי כיף, נופשים ביחד וכאלה.. בכל יישוב זה קיים רק צריך לצוד את הנשים האלה.  אולי תהיי מופתעת לגלות שאם תיזמי משהו כזה עם אישה שנראה לך כיף איתה - היא תזרום פלוס פלוס.

אז תחזיקי מעמד. יש סוף להריון ואחכ תקבלי החלטות מושכלות.

בעיני הריון משמש הרבה דברים וגם שיקול דעת אובייקטיבי.

צודקת מאוד.

גם לפני כניסתי להיריון הייתי מתוסכלת ממצבי. אולי אני פשוט לוקחת הכל קשה ורואה שחור?! אני מנסה להבין את הנקודה הזאת התקועה שבי..   למה אני כזאת כבידה?? רוצה להיות משוחררת... אמן אמן אמן

בטח יהיו פה נשים חכמות שיגידו דברים יותר מועילים.

באלי להגיד לך שזה שאת אמא לא אומר שזה מונע ממך לעשות דברים!

תחליטי עם עצמך שילודה וילדים לא מגבילים אותך מלהנות. אני מכירה המון נשים עם מלא ילדים ופשוט מוצאות זמן לעצמן.

זה הכל עניין של סדרי עדיפויות...

פשוט להחליט שעושים שינוי

בחופשת לידה- יש מלא מקומות של נשים עם תינוקות שרק מחפשות חברה. תתחילי לצאת ולחפש. בהתחלה תרגישי לא קשורה אבל כדי ליצור קשרים צריך להתאמץ.

תרשמי לחוג שאת אוהבת פעם בשבוע ותמצאי בזמן הזה סידור לילדים.

זה יאוורר אותך. משהו נטו בשביל עצמך.

אני לא בהכרח חושבת ששינוי תעסוקתי זה מה שיגרום לך להיות שמחה ובטוב עם עצמך.

פשוט כל המסביב שיהיה אחרת..  

אם את בצהרים עם הילדים - לכי לגינה פוגשים שם מלא אימהות.

תזמינו לסעודת שבת. כן זה דורש בהתחלה . הכל מאולץ.. אבל לאט לאט זה יהפוך לטבעי.

אנחנו עברנו למקום חדש כדי להכיר חברים. פשוט החלטנו שזה מה שיעשה לנו טוב ואנחנו עושים מאמצים.

ערב שבת משתדלת ללכת לתפילה, מנסה לדבר עם נשים..  לא לוותר לעצמי.

הכי קל זה להישאב לבית, לכביסות, לילדים..  

בהצלחה!! עצם זה שאת מודעת לקושי זה כבר התחלה של שינוי. 

גדול!

את (גם אני..) בגיל שהגוף כבר יודע שהוא לקראת סוף תקופת הפיריון שלו, ומתחיל לדרוש באופן פיזי שתתייחסי לעצמך הפעם. שמעתי על זה שיחה של איילת בוכניק, איך כל התופעות של הגיל הזה קוראות לנו לטפל בעצמנו.

אם את כרגע בהריון דורש, ואחכ חופשת לידה (גם אם לא מהעבודה, צריך בכל מקרה לתת לגוף זמן להתאושש), בעיני זה לא הזמן לחפש עבודה. כלומר לחפש רעיונות ולהכיר זה סבבה, אבל להתחיל זה כנראה יותר מעשי החל מעוד כמה חודשים.

מציעה לך מאוד להירשם לחוג בסביבתך, משהו שיעשה לך טוב ותחווי בו תפוקה והצלחה. אם בתחום האומנות ויצירה עם הידיים, אם בתחום הספרות והכתיבה, אם בתחום הספורט. אבל משהו שיעשה לך טוב ושתרצי לצאת אליו פעם או פעמיים בשבוע מהבית. יכול לתת הרבה סיפוק, ואולי גם לפתוח אותך למעגל חברתי שממנו תבוא חברות טובה יותר.

בעיני הרעיון הוא להתחיל בקטן. לחוות את הרצון שמתעורר וההנאה שמתלווה, יכול ליצור שינוי גדול בכל הגישה לחיים ולדרך שלך כאן בעולם.

הלואי שתמצאי משהו שיעשה לך טוב, הלואי שלא תוותרי ותמשיכי להתעקש על השמחה שלך. חיבוק אחות יקרה, זה לגמרי אפשרי!

מאוד חיזקת....

אני אעשה את זה.

אחפש עד שאמצא.... תמיד הייתי כבידה. לא היה לי כח להתחיל לעשות. הכל קשה.. לי פיזית נפשית.. מאז שנולדתי אני חלשה. חוויתי גם משהו כמה חודשים אחרי הלידה שלי שמאמינה שמשפיע עלי פיזית ואולי נפשית , לא אכלתי גם טוב כל הילדות. תמיד הייתי חולה , קטנה רזה. תת משקל ..נראה לי זה גם קשור..

אני צריכה להתחזק גופנית..

לגבי המצב אחרי החתונה שרק אחר כך הכל התפרץ... אולי זה נקודה למחשבה עבורך

(שמתי לב לזה רק כי לפני ההודעה הנוכחית רציתי לכתוב לך - אחרי שתיארת שזה קרה אחרי החתונה - שדי טבעי שאחרי החתונה הרבה אנשים מרגישים פחות צורך "לעשות רושם" וכאילו הגיעו לאיזה חוף מבטחים. לפעמים זה מקצין, ואז לוקחים כמובן מאליו את בן הזוג או שחווים משהו שדומה למה שתיארת... אבל בכל מקרה המקור של זה בעיקרון טוב, ומראה שיש לך ביטחון גבוה בבן הזוג. אז אולי זה עוד נקודה למחשבה)

הייתי בן אדם חלש פיזית. הנפש היתה כבידה התכוונתי בעיקר אחרי החתונה. לא ניסחתי נכון .. פיזית החולשה תמיד היתה קיימת. בנפש לפני החתונה הייתי זורמת נורא. לא מבינה מה קרה לי.... ובעלי באמת כל כך מותק מכיל ומפרגן. ותמיד רצה שאהיה שמחה. אין לי הסבר לזה ... תמיד אומרים שזה יושב על משהו מהעבר... חפרו לי אלף פעם על העבר זה לא באמת עזר. ולא באמת חוויתי משהו... או קרה משהו.. אין לי הסבר ....

אולי משהו בתת מודע אולי איזה אופי פולני שהבאתי מבית אבא. הכל יכול להיות. 

ואני מאוד מבינה אותך

אבל אני חושבת שיציאה ממצב קורבני למצב לוקח אחריות יותר יקדם אותך

וזה וודאי קשה כשאת בהריון וחסרת מסוגלות כי זה משפיע על הנפש, אבל גם עכשיו  את יכולה להסתכל על זה בצורה של - בחרתי להקדיש את שנות העשרים ורוב שנות השלושים שלי לילודה והקמת משפחה ואני שלמה עם זה, למרות ש..

כי זו באמת בחירה שלעתים באה על חשבון

וגם לא חייב שזה יבוא על חשבון. אבל גם פה זו בחירה.

ברגע שאת מסתכלת על השנים האלה רק כ- נלקחו ממני x y z ולא עשיתי ככה וככה את מבטלת את המאמץ האדיר שעשית כדי להגיע למקום שאת נמצאת בו כי יכלת חעצור בכל רגע נתון ולהגיד ש-די, ועדיין זה היה מספיק חשוב לך כדי להילחם על זה.. ואת צריכה להעריך על עצמך על הבחירה כי היא בטוח הייתה לא קלה ועברת דברים קשים בדרך (ואני חושבת שההשפעות הנפשיות של ההסתכלות שלך ושל מה שעברת יכולות להיות המפתח ולאו דווקא הסתכלות לאחור) .

ובד בבד, כן לחפש נקודות של אור. בילדים, בבעל החתיך שאוהב אותך. בהריון שמתקדם ב"ה.

בזה שאחרי הלידה בעז"ה תוכלי לחשוב איפה היית רוצה להיות ולמקם את עצמך שם גם במציאות.

תשתי המון מים, ותנוחי כמה שיותר ובכלל בכלל לא לעשות דברים של מאמץ (לסחוב, להרים, לשטוף רצפה)

לגבי הכתמים תבדקי עם רב עצות איך להצליח לטבול למרות זאת וכל כתם וכל שאלה- לשאול! לא להחליט על דעת עצמכם כלום!

אחרי הטבילה כמובן רק שחור (יש מגנים שחורים למקרה שאת לא מכירה אותם) ולא להסתכל בכלל.

כותבת בחלש  רעיונות אבל הכל את צריכה לבדוק עם רב שמקובל עליכם-

לשים מגן לבן על התחתון, להחליף בתדירות גבוהה, לעשות בדיקה רק ביום הראשון והאחרון, להכניס את האצבע במינימום הנדרש

וכו'.

מדהים כי אף פעם לא ייחסתי חשיבות ללנוח בהריון (הריון רביעי ב''ה) ועכשיו ממש ראיתי איך ימים שנחתי ושתיתי לא היו בכלל כתמים חומים שהתאמצתי אפילו טיפה התחילו כתמים,

מכל מקום ב''ה הצלחתי לטבול אחרי שהכתמים הפכו לחומרים והרב התיר, וב''ה משתדלת לא להסתכל בניגוב ולובשת רק צבעוני

תודה לכולן!

היא להתייעץ עם מכון פועה!

יש שם הרבה מאוד רבנים רגישים, שמתעסקים בנושאים של הריון ולידה. הם ממש יכוונו אותך איך הכי נכון לפעול!

תחילת הריון ודימומים שלא הפסיקו...

אני חושבת שפעמיים הצלחתי לצלוח הפסק ובדיקה של היום הראשון וביום השביעי נאסרתי מחדש...

כל כך מתסכל.

בסוף דיברתי עם מכון פועה.

נתנו לי היתר מיוחד שאני לא רוצה לכתוב פה.

אבל בזכות זה הצלחתי לטבול ואח"כ כבר לא נאסרתי ומתשהו גם הדימומים פסקו.

ממליצה לך לפנות אליהם ולדבר עם רב מטעמם.

אני סתם יבכה לו בטלפון כמו טיפשה

😭

למה זה ככ משפיע עלי. חיכיתי ככ הרבה למה ככ משנה לי עם עוד יום או פחות יום😭

אני קיבלתי היתר יותר מפעם אחת לדלג על היום הראשון מסיבות מסוימות. עשיתי רק הפסק ושביעי...

במקרה שלא עושים מוך דחוק.

כמובן שכל אחת תשאל את הרב שלה

אבל ככה זה הפסיקה שפסקו לי. 

ההפסק לא מתבטל, אז אם תבדקי היום זה כבר בדיקה של היום הראשון ואז הטבילה ברביעי.

ובכל מקרה תתייעצי עם רב...

שוב הפסק

ההפסק תקף, אבל הטבילה נדחית ביום

תמיד עדיף לשאול

זה אומר שאם עשית הפסק ואחרי יומיים בדקת, אז הפסדת רק יום אחד.

כלומר בכל מקרה לא היית אמורה לטבול בשלישי, אלא ברביעי, וזה שלא עשית בדיקה דוחה לחמישי.

יש דרכים להחשיב בדיעבד פעולה כלשהי שעשית ביום הראשון כאילו זה בדיקה.

בכל מקרה טוב שגילית את זה עכשיו ולא אחרי הטבילה.

עם כל הבאסה לגלות דחייה של הטבילה, מבאס יותר לדעת שטבלת לפני הזמן גם אם זה בטעות זה לא נעים, אז לפחות זה נחסך לך.

מקווה שיהיה לך עכשיו שקט לתקופה ארוכה ותשכחי מהר מהבאסה.

באותו יום אפילו לא אכלתי בשר ופתאום בעלי אומר לי שטעינו, הייתי בשוקקקקקקקקקקקקקק, ועוד מקרה שהיה לי ובתמימותי לא שאלתי רב, שחכתי לעשות בדיקה אחרונה לפני השקיעה וזה היה ממש עצוב כי דחינו ביום וזה היה אחרי לידה

מבאס מה אני יגיד

ועכשיו שאלת המשך

בלידות קודמות קיבלתי וסת עם הנקה מלאה סביב 6 שבועות אחרי לידה

אני מתלבטת אם שווה לי להתחיל עכשיו פומניק ואז יש סיכוי שאני לא יקבל

מנגד חוששת מדימום הסתגלות ואז לא להצליח את ה7 נקיים

מה דעתכן?

חשבתי שהיא ספרה את יום ההפסק כיום הראשון לשבעה נקיים ולכן בעצם לא עשתה בדיקה נוספת.

הוא יכול למצוא פתרון על סמך דברים אחרים

ו

. וואלה מבאס אותי שהמון רושמות שיש פתרונות וכו

והרב אמר שאין☹

ודווקא לכן חשוב לשאול רב 

חיבוק ענק!

זה מבאס ממש ממש!

בע"ה יעבור מהר 

אם למשל זה היה קורה לכלה, ובמקרה שלא היו מתירים היתה יוצאת לה חופת נידה, אז יכול להיות שהיה אפשר למצוא על מה לסמוך בתור בדיקה של היום הראשון.

יכול להיות שאם היית אומרת לרב שאתם במצב שאם לא תטבלי ביום שלישי אז יש סיכוי שתעברו על איסור, הוא היה גם משתמש בהיתרים דחוקים.

אבל לא בכל מצב נכון להשתמש בהיתרים כאלו.

ברור שזה מאוד מאוד מבאס וקשה להפסיד יום. אבל אם אתם במצב שאתם יכולים לחכות את העוד יום הזה, אז אין ספק שזה עדיף מאוד מבחינה הלכתית.

כל מי שכותבת פה שכדאי לשאול רב, אולי שמעה או חוותה בעצמה מצבים שבהם התירו ככה, בגלל צורך גדול.

אבל זה שהרב לא פסק לך כך זה ממש לא אומר שהוא סתם מחמיר, אלא שהוא לא ראה לנכון לסמוך על היתרים דחוקים במציאות כזו.

(זה חלק מהבעיה בדיונים ציבוריים על שאלות מהסוג הזה. היתר דחוק הוא כזה שניתן בצנעה, וזה לפעמים בעייתי כשכותבים בפומבי שאפשר להתיר מצבים שונים, בלי הרקע, ואז זה נוטע תקוות שווא...).

בטוח הכאב שלך בשביל לקיים את ההלכה כמו שהקב"ה רוצה משפיע הרבה בשמיים. תנצלי את זה לתפילה על דברים שחשובים לך... 'בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך...'

מצד אחד זה טוב שיש מודעות ושיתוף,

כי זה מעלה את האפשרות שאפשר לשאול ולהיות מופתעים לטובה,

אבל ברירת המחדל צריכה להיות לפי ההלכה הרגילה, ולא להתאכזב כשלא מצליחים להתיר, זה בהחלט קורה גם. ואפילו אולי יותר ממצב שכן מצליחים להתיר, המקרים שזוכרים אלו המקרים בנם הייתה הפתעה, כלומר שזה ממש לא ברור מאליו.

גם קראתי פה על כל מיני היתרים כאלה

וזה גם עהש לי תחושה שכל םסיקה לא לפיהם זה רב שמחמיר

ובשביל מה ותשאלי רב אחר

ובאמת פסיקת הלכה זה תחום שיש לו עקרונות

ורק בראיה רחבה ומנוסה לומדים איך נכון לפסוק ומתי ככה ומתי לא וכו

וגם

היתה לי פעם תקופה עם משהו רפואי ודימומים

שאלנו רב שידוע בהיתרים שלו ששמעתי עליו פה בפורום..

אגב ביקשנו מהרב הקבוע שלנו אישור לזה כי הוא אמר שבעניין הרפואי הזה הוא לא מספיק בקיא.

והוא פסק לנו ברגע פסיקה תקדימית מרחיקת לכת

ללכת באותו היום למקווה

בלי הפסק בלי בדיקות בכלל

כי הסתמך על כל מיני

אני היתי בשוק

שאלנו את הרב הקבוע שלנו אם לסמוך על ההיתר -והוא אמר שהוא רב בקיא וכן

אבל לא סיפרנו מה בדיוק ההיתר

ואכן כך היה

והיה לי האמת ממש קשה עם זה

הרגשתי שנתנו לי היתר של שעת הדחק בלי באמת סיבה

כן היה מבאס לחכות שבוע אבל יכלנו לעמוד בזה

ולא הבנתי למה היה צריך את כל זה

זה הרגיש לי דבר נכון למצב דחק

אבל לא הבנתי למה הוא החליט שזה היה המצב שלנו

ואני מספרת את זה כי לדעתי

יש מגוון רבנים

ומגוון סוגי פסיקה

ולנו נגיד לא היה נח עם ההיתר

ויש כאלה שהיו  עפים על זה

קיצר זה עולם מורכב

ורב קבוע הז הכי טוב

שזה לא שעת הדחק מבחינתך.

או לספור ולחכות שבוע

זה בדיוק בגלל שזה לא חד משמעי ותלוי מקרה

אם זה היה חד משמעי שזה בסדר, לא היה מה לשאול. עצם זה שיש מה לשאול זה כי יש שאלה, והתשובה יכולה להיות כן או לא בהתאם לסיטואציה המדויקת...

אישית כתבתי שיש מה לשאול כי במקרה שלי פסקו לי אחרת

אבל זה המקרה שלי עם הדקויות שלי..

והגבתי על זה שהיא כתבה שאין מה לשאול..

וזה מבאס מאוד.. ובאמת לשאול רב לא אומר אוטומטית שיתיר, כמה שזה קשה...

אני יודעת מה זה

קרה לי כמה פעמים שטבלתי 8 שבועות אחרי לידה וזה אחרי מלא נסיונות להיטהר לפני ומתא תלאות בדרך..

במקרה שלך מדובר פה על דחיה של יום אחד בלבד

כך שאני יכולה להבין שכנראה לפי הפסיקה של הרב הזה, זה לא נקרא שעת הדחק על מנת למצוא היתר לדילוג על היום הבדיקה של היום הראשון.  

בכל מקרה, שולחת לך מלא כוחות

וחיבוק על תחושת ההחמצה (מכירה מקרוב את התחושה הזאת.. קרה לי לפעמים ששכחתי לעשות הפסק סתם על איזה שטות שהייתי עסוקה וכד')

ובעז"ה שבזכות המצווה הזאת במסירות נפש יבוא לכם הרבה שפע ברכה ושמחה ❤️

תודה על התגובה.

אבל כן רב שואל אותך שאלות ויכול למצוא פתרונות אם אפשר.

ברור שלא תמיד אפשר! ולפעמים כן תצטרכי לחכות וגם אני לפעמים מחכה כי פיספסתי שקיעה למשל. אבל גם קרה לי שפיספסתי בדיקה מעכבת והרב מצא פתרון על סמך דברים אחרים. 

יש לי חברה שבאופן קבוע יש לה היתר לעשות בדיקה בשלישי ושביעי.

מבאס שהרב לא מחמיר בשלום בית אחרי לידה.

היה לי אחרי לידה שלישית שהרב ממש התעקש שאעשה בדיקות כל יום והאמת ביום הרביעי היה מראה אוסר על העד. הרגשתי שמראש הוא רוצה שאכשל ולא מבין כמה אני צריכה לטבול אחרי לידה לא פשוטה.

אח שלי תלמיד חכם ותמיד אני גם מתייעצת איתו והוא מכיר את הדעות אומר שיש על מי להישען. גם אם לא פוסקים ככה הרוב בשעת הדחק כמו מתה אחרי לידה יש מקום.

היה לי פעם ביום השביעי כתמים וקיבלתי היתר להסתמך על הבדיקה בשלישי וראשון בלי לעשות בדיקה בשביעי. וגם לי היה מוזר ומלחיץ ובעלי התקשה לקבל את הפסק. בסוף רחצתי את המקום ועשיתי בדיקה סופר שטחית וזה הספיק. אבל המצב באמת מורכב ואחרי לידה יש הרבה מקום להיתרים.

הרב זכריה בן שלמה זמין גם בוואצאפ.