אני רוצה לקנות אותו, הרבה זמן מחפשת את הדגם הזה למדוד לפני הקניה ולא מוצאת... מצאתי רק בחנות שילב אבל את הדגם של 360, לא היה להם אדאפט.
אם מישהי מתמצאת איפה ניתן למדוד אשמח לשמוע איפה. אני גרה בחריש, יכולה להגיע לאזור חדרה/פרדס חנה ואם אין ברירה נתניה.
עוד אופציה
לקנות יד2 יש הרבה באתר יד2
בשבוע 22 ב"ה
בבוקר הרגשתי תנועות כרגיל אחר כך הייתי ביום מאוד עמוס עם מלא קניות והספקים פתאום שמתי לב שלא הרגשתי כמעט כל היום
הלכתי לשכב על צד שמאל עם משהו מתוק לאחר דיי הרבה זמן הרגשתי כמה תנועות ממשש ממש עדינות
בשבת העובר היה ממש אגרסיבי😅
יש מה לדאוג? או שתנועה זה תנועה?
ניסיתי לבדוק באינטרנט מידע ולא כל כך מצאתי...
רק משבוע 28 מתחילים לוודא שמרגישים כמה פעמים ביום לפחות 3 תנועות בחצי שעה וכו
לק"י
שהוא כנראה שינה מיקום, ולכן הוא כמעט ולא מורגש.
מעקב תנועות מתחילים משבוע 25 או יותר.
זה באמת מלחיץ פתאום ששמים לב שלא מרגישים כבר כמה זמן. אצלי גם מוקדם עדיין (21) אבל אני כל הזמן מנסה להרגיש ולהיות רגועה... מחכה כבר לשלב שאני ארגיש יותר חשק ויותר בתדירות
אני מרגישה משבוע 15 ככה
ואתמול ניראלי הרגשתי קצת בבוקר ואחר כך כלום
והיום ניראלי היה פעם אחת בבוקר במיטה וזהו
ואני יודעת שזה שבוע מוקדם אבל אופ…
זה תמיד מלחיץ אותי…
בשבוע 19...
וזה מידי פעם
כשהוא משנה תנוחה את יכולה חצי יום לא להרגיש...
אבל משבוע לשבוע זה מתחזק
ועכשיו בשבוע 30 כבר בעיטות מכאיבות חבל על הזמן
ריקודים עם טראנסים הולכים שם חחח
בעלי גם כל הזמן אומר לי להרגע ושגם בהריון הקודם בשלב הזה לא כללל הזמן הרגשתי
אבל זה תמיד מלחיץ אותי
ובאמת ברוך ה' בזמן האחרון התמקם לי איזה די ג'יי בבטן חחח
אב מספיק שעתיים שהיא ישנה ואני נכנסת לחרדות...
נראה לי פשוט צריך להפסיק "לרדוף" אחרי זה כי זה סתם מלחיץ
@חמדמדה - מבינה אותך ממש
לנסות לפתוח את הדלת של הבית עם השלט של האוטו
מוזמנות להמשיך...
זה נחשב דלקת?
אני אמורה לקחת אותו לרופא?
להסתכל על העין, האם היא אדומה ,נפוחה?
האם אחרי שמנקים - במגבון עיניים או בצמר גפן עם מים רתוחים, ההפרשה מתחדשת ?
הניקוי צריך להיות מחוץ העין לכיוון פנימה.
אני הייתי מנקה, ואם העין עצמה נראית בסדר מחכה יומיים שלושה ואם לא עובר לוקחת לרופא.
אמא שנותנת את כל כולה לילדים.. מוותרת על קריירה שכל כך רצתה בה כי תגרום לה להיות פחות בבית.. שנותנת חום ואהבה וגבולות ברורים .. ובעצם איזה גבולות בכלל לתת? על מה אמא טובה מתעקשת ועל מה לא?
איך אמא גורמת לילדים שלה להיות פתוחים איתה? לשתף.. להרגיש ביטחון.. להרגיש בית.. אבל באמת. לא הרגשות האלו שתמיד יהיו לא משנה מה ההורים יעשו לנו.
האם זו אמא שבונה קריירה שעושה אותה מאושרת וחוזרת כל יום ב5 וממלאה את הזמן הנותר עם ילדיה אבל בשמחה וכשהיא מלאה לגמרי ופורחת? או ההיפך?
אף אחד לא לימד אותי. וגם לא את מי שמסביבי. וגם לא את האמהות שלנו.. אז איך אדע?? מיליוני שיטות חינוך מיליון דרכים מיליון פרשנויות / עצות מנשמות טובות / ביקורת אין סופית / תמיד יהיה מה לשפר תמיד מה לשנות כמה לכולם יש מה להגיד גם לאלו שעדיין בכלל לא מבינים מה זה ילדים ועם כל זה הילדים בינתיים גדלים!! לתוך כל הטעויות לתוך כל הניסוי וטעייה הזה!!
תוהה את זה לעצמי לאחרונה.. כי הילדים מתחילים לגדול (הגדול בן 4). מתחילים להבין, מתחילים לייצר זיכרונות.. שמה לב שחוסר גבולות כמעט ורק אהבה בניגוד למה שחשבתי בעבר היה טעות והיום הגדול שלי מרשה לעצמו להרביץ ולזלזל בי על כל דבר קטן. טעויות שעשינו בתור זוג והחלטות שלקחנו שהשפיעו באופן ישיר גם על החינוך שלו ושל הקטנה.. ורוצים עוד אבל הפחד גובר איך אצליח להגיע לכולם ולהקדיש לכולם את הזמן שאני באמת רוצה להשקיע? מבלי לוותר בדרך על עצמי ועל המקצוע שלי?
איפה האיזון? מפחדת לטעות. מפחדת לא להיות האמא שחשבתי שאהיה (ופתאום שמבינה כמה זה לפעמים מורכב עם ילדים וזה לא כמו שציפיתי מתחילה להתערער אצלי המחשבה איזו אמא בכלל רציתי להיות? לא הגדרתי לי את זה אפילו.. זה היה אמורפי כזה.. אבל היה נראה לי ורוד. ופשוט. ולא ידעתי כמה רגשות אשמה והלקאה עצמית אין סופית ילוו אותי בכל רגע ורגע.
הצילוו
(על משקל אין ילד רע, יש ילד שרע לו)
האיזון צריך להגיע מהאמת הפנימית של כל אחת.
אין מודל אחד של אמא מושלמת.
כולנו עובדות כדי להגיע לרצוי, שהוא נגזר מהאישיות שלנו, שגם היא דינמית עם החיים.
כל שנה ביום ההולדת של הבכור, זה גם ציון דרך בהורות. אפשר לבחון איפה אנחנו עומדים. מעין חשבון נפש.
בגיל 4 הילד מתחיל לפתח אישיות. מבינה את השוק הפתאומי.
עד עכשיו ההתפתחות הייתה לפי הספר, באיזה גיל אוכלים מוצקים, מתי מתחילים ללכת, רישום למעון.. כל ההתנהלות נגזרת משלב התפתחותי.
עכשיו הילד מתחיל לבטא את הייחודיות שלו,
וזה בהחלט מעלה שאלות של מי אנחנו, מה הדרך החינוכית שאנחנו מאמינים בה, מה הסביבה שבה נרצה שיגדל. כמה לאפשר עצמאות וכמה לגונן..
הרבה שאלות, ותשובה אחת אין.
לאט לאט לומדים ומבררים ומגבשים דרך. תמיד אפשר לשנות ותמיד אפשר לתקן. וחוץ מזה שטעויות הם חלק מהדרך. בלי טעויות לעולם לא נדע בוודאות שזו הדרך הנכונה. אז קצת לשחרר את ההלקאה העצמית.
הרבה מספרות שעל הבכור עשו טעות ואח"כ שינו משהו בילדים הבאים.
בהצלחה!
ולנקות רעשי רקע, כמו - מה אומרים/ מה חייב/ והלקאה עצמית בראש
עד עכשיו עשית את הכי טוב שלך בכיוון שנראה לך לנכון.
את מגלה שצריך לשנות כיוון ? אחלה. אבל בלי לרמוס את עצמך בדרך
ילדים הם סתגלנים. אנחנו פחות. ולכן הייתי מתחילה מלנקות רגשי אשמה ולהשלים עם זה שכל מה שעשית עד עכשיו - היה הכי טוב לילדים שלך עד עכשיו. ואם נראה לך שצריך לשנות - אז אני חושבת שזה מאוד משתנה מבית לבית וכל אמא ומה שנכון לה, וכל ילד ומה שעובד איתו וזה באמת עניין של ניסוי וטעייה ועבודה של דיוק מול עצמנו ומולם כל הזמן. לא לפחד מזה,להתמסר לתהליך.
אז הכי חשוב בעיניי - לשמור על ראש פתוח ולא ליפול לתבניות לדעתי, כי מה שנכון לאמא אחת לא בהכרח נכון לאחרת. ולהיות קשובה. לרחשי הילדים ולרחשי הלב, ומשם למצוא איזונים.
זה אף פעם לא מושלם, אבל זה יהיה יותר מדויק
לדעתי אין תשובה נכונה אחת , יש המון גישות..
מהצד שלי, אמא מושלמת זו יותר האמא 'בדיעבד'..
כשרואים ילד מחונך, כיבוד הורים, עם ביטחוןן עם ערכים, דרך ארץ, יראת שמיים, נחת רוח , שמשתף את ההורים ופתוח איתם, שמגדיל ראש, עצמאי, שעושה מה שטוב לו בלי לפגוע באחרים ובלי להיות מושפע מהסביבה, עם עמוד שדרה..
אז ישר אני רוצה לדעת מי ההורים שלו, איך חינכו אותו ואיך הגבילו אותו..
אני יכולה לשער שצריך להביא דוגמה אישית ולבד הם יהיו כמונו גם בלי שנתאמץ..
גבולות זה חשוב אבל בנחת ולא בצעקות או עונשים- אבל כן אסרטיביות.
לגבי קריירה או ילדים?
אני עובדת עד הערב ואני לא מרגישה אמא טובה , כי כשאני חוזרת אני עייפה ואני רחוקה מלהיות איתם בשמחה,
אז בעתיד בע"ה ארצה עבודה עם פחות שעות כדי שאקבל את הילדים בשמחה ושיזכרו אותי לטובה ואמא חייכנית ואמא נוכחת..
הגישה שלי היא כזו כי אני גדלתי לאמא קרייריסטית שלא ראיתי אותה בכלל, חייתי עם בייביסיטר כל הזמן עד גיל מאוחר, היא לא זכורה לי בילדות כמעט.. רק בשבתות וחגים
ואני מבינה שבלי שרציתי הפכתי להיות כמוהה וזה לא מה שאני רוצה
סיפרתי פה לא אחת על שיחה עם אבא שלי, שאמר לי שהוא מצטער שהוא לא היה מספיק נוכח כי הוא עובד עד 17 כל יום והיה רוצה לבלות איתנו יותר
לא הבנתי על מה הוא מדבר האמת כי בשבילי הוא היה אבא מאוד נוכח, ליווה אותנו בצמתים חשובים בחיים, תמיד הגיע לאסיפת הורים ולכל מסיבה עם בגדי העבודה למרות שהוא בנוהל מחכה להגיע הביתה להתקלח ולנוח, מפזר כל יום לבית הספר ועד הלימודים הגבוהים כשצריך.
אבא שלי לימד אותי לקשור שרוכים בנעליים, ועבד על זה חודשים חח, הביא לנו חיות מחמד, לימד אותנו לשחות, ותמיד כשהייתה תחרות סוכות/ חנוכיות התגייס למשימה עם ידי הזהב שלו
לעומת אמא שלי שגם בשנים שעבדה מפוצל עד 19 וגם בשנים שלה בבית לא מצליחה לייצר פניות נפשית הרבה פעמים והרגשתי אותה פחות איתנו למרות שתמיד היה אוכל חם על השולחן וכביסה מכובסת והבית היה נקי והיא הייתה איתנו רוב היום. או לפחות יותר מאבא. היא כל הזמן הייתה עסוקה בעוד שאבא שלנו במעט זמן בבוקר ואחהצ ובהתגייסות שלו - היה ממש נוכח ברגע.
אז הזמן כשלעצמו הוא פחות הבעיה, אלא באמת יותר הפניות והאיכות וההשקעה בהם.
אני גם חוטאת בזה לא מעט ואני מוצאת את עצמי לפעמים מאחד דומה לאמא שלי כי השגרה שוחקת נורא ואני לא עובדת עד הערב אפילו וההורים שלי גידלו יותר מפי 3 ילדים ממני שיהיו בריאים, אבל כן משתדלת שיישב לי בראש שהעיקר זה מה שאנחנו עושים בזמן ולא כמה זמן. ואיזה חוויות אנחנו יוצקים לתוכו. וזו עבודת חיי לדעתי בנושא הזה,. לדעת להנות מהרגע ולנכוח בו. אבל אני לא מסוגלת לוותר על עבודה. נפשית. ומנגד - כן עשיתי שנמוך בהסבה לעבודה יותר קלילה בשביל הגמישות ובשביל הטווח הארוך
במיטבך
אם בבית אז אחלה
ואם בחוץ - אז גם אחלה
אני צריכה גם וגם. ולכן עובדת בעבודה כרגע שמאפשרת לי הרבה התאווררות בשביל הפניות הנפשית שאני עובדת עליה
אבל צריך לנסות כדי לדעת
כי את מזכירה לי שגם אבא שלי היה עובד כל היום
והאחים הגדולים שלי יגידו שלא זוכרים אותו בילדות,
אני בין הקטנים, יכול להיות שהוא הפחית שעות או שהיה יותר בשל להיות חלק מההורות, לא יודעת. אבל בפועל אני זוכרת אותו המון בילדות, למרות שאם מסתכלים בטכני? הוא היה לדעתי אותן שעות עבודה כמו בתקופה של אחיי הגדולים..
הוא שיחק איתי המון ולימד אותי להכין אוכל , ולימד אותי ערכים בצורה בוגרת למרות שהייתי רק בת 5-6, יש לי המון זכרונות טובים ממנו
וזה מחזק מה שאת אומרת, מאוד
ולא לוותר על עבודה, גם ככה הילדים במסגרות חצי מהיום.. אבל לא לעבוד בעבודה שוחקת או עבודה עם שעות ארוכות.
על עצמי אני מדברת שגם אם מדובר בעבודה שאני אוהבת- אם אחזור מאוחר אני אהיה עייפה מדי לזמן איכות או להתייחסות, וזה מה שחורה לי
קיויתי שלא חפרתי לחינם 
ומסכימה איתך. הכוחות מוגבלים.
.אמא טובה זו לאו דווקא אמא שהילדים שלה מושלמים.
גם לאמא מאוד טובה יכולים להיות ילדים ''בעייתיים'', כי בסוף לילד יש בחירה חופשית (ותחשבי על עצמך מול ההורים שלך- האם כל התנהגות שלך נגזרת מאיזה מין הורים הם היו, או שזה קשור גם לעצמך?).
אני חושבת שאמא טובה זו אמא שאכפת לה מהילדים שלה. שחושבת עליהם.
ולכן פחות רלוונטית התשובה לשאלה האם האמא עובדת עד שבע או נשארת בבית כל היום- ויותר מעניין אותי מה השיקולים שלה בבחירה. ואם היא לקחה בחשבון את הילדים שלה ואת הצרכים שלהם, בעיני היא אמא טובה (וכן, להגיד 'חשוב לי שלילדים תהיה אמא שמחה'- זה לגמרי נחשב לדאוג לילדים).
ובעיקר בעיקר בעיקר- אמא שמוכנה להשתנות, להתפתח ולגדול איתם יחד.
שרואה את הילדים שלה ואת הצרכים שלהם ולא נעולה על תפיסות עולם שאיתם היא הגיעה להורות (כמו שתיארת שבהתחלה האמנת רק באהבה והילד לימד אותך שגם הצבת גבולות זה חשוב). אמא שמתקדמת ומשתפרת במהלך חייה כדי להפוך להיות אמא (ואישה) טובה יותר ויותר.
ובגדול, אני חושבת שאישה טובה- תהיה אמא טובה.
ואיזה שרשור מענייין
ואני אוסיף
שבאמת
מה שחשבתי
והתפיסות שהיו לי על אימהות/אמא שלי השתנו עם גדילת הילדים...
כי פעם היה לי "ברור" איזו מן אמא אני אהיה... ומה לא אעשה כמו ההורים שלי וגם הרשתי לעצמי בלב בשקט לתת ציונים להורים כאלו ואחרים...
ופתאום..
הבנתי שבאמת זה מורכב
וכמה לכל הורה בעולם מגיעה מדליה על עצם היותו הורה! כי זה באנת לפעמים מורכב ולא פשוט.
וזה נותן לי ענווה...
וקצת פחות ביקורתיות... וכל פעם מחדש אני מבינה שהחיים מורכבים יותר ממה שהיה נדמה לי
בס״ד
על חלקן אני חושבת שאין אמת אחידה. לדוגמה במה שקשור לאיזון בית-עבודה. זה נראה לי ממש אינדיווידואלי ויכול כמה להשתנות כמה וכמה פעמים אצל אותה אמא לפי נסיבות חייה. אני לא מאמינה שיש בזה שחור או לבן, נכון או לא נכון. ואני גם מאמינה שאנחנו מסוגלות לזהות מה עובד לנו ולבית ומה פחות ולפי זה להחליט את ההחלטות שלנו (ולהחליט שוב בעוד כמה זמן אם זה משתנה).
על חלק אחר מהשאלות שלך, אני יכולה לשתף אותך שאיך שאני מבינה את הדברים היום, יש משהו אחד שעונה על המון דברים מהרשימה שכתבת - וזה:
*לראות את הטוב שבילדים שלנו שלנו*
להאמין באמונה שלמה ותמידית שהם טובים!
להאמין שהם יגדלו להיות אנשים טובים!
להאמין שהם רוצים לעשות טוב (גם כשהם טועים)!
לשים זרקור על הטוב שהם עושים!
להאמין שהם עם הכוחות אדירים!
להאמין בהם!
להאמין שהם יכולים ומסוגלים!
ככל שמצליחים להיות במוד כזה,
כך הקשר איתם משתפר,
כך הבית מהווה יותר מקום ואוהב, חם ובטוח, מקום שתמיד אפשר לחזור אליו,
כך הם פתוחים יותר איתנו…
בעיניי זה אחד הדברים הכי, הכי, הכי חשובים שאפשר להעניק לילדים שלנו.
זה לא סותר הצבה ושמירה על הגבולות איפה שנחוץ. אפשר לאהוב הכי בעולם ודווקא מתוך זה להיות עם גבולות חזקים איפה שצריך. הילדים לומדים להבין את זה ולהעריך את זה.
(מה עוד שכשהקשר טוב, אם הם מרגישים שאנחנו רואים בהם טוב, בדרך כלל יש גם יותר שיתוף פעולה והם נוטים לכבד יותר את הגבולות שלנו).
איך לבחור את הגבולות שלנו?
איך לדעת מה לאפשר ומה לאסור?
שאלות גדולות, מהותיות ואמיתיות מאד!!!
אני בעד להתפלל על זה, קבוע.
לבקש מה׳ שהוא יעזור לנו לדעת מה לאפשר ומה לא.
(וכמובן לבקש ברכה והצלחה בגידול ילדינו באופן כללי).
אני ממש ממש מאמינה בזה…
ולהתבונן.
בסוף, בלב, אנחנו לאט לאט יכולות לזהות מתי אנחנו שלמות עם מה שאנחנו עושות, ומתי זה מרגיש לנו לא לגמדי מדויק. איפה שהלב לא לחלוטין מרגיש טוב עם מה שהיה. התנועה הזאת של הלב, היא מאד חשובה כי היא מצפן שיש בכוחו להביא אותנו לשיטות החינוך ולאיזונים הנכונים לנו. בסוף אני האמא שלו והוא הילד שלי, ומהבחינה הזאת, אני המומחית. אז אני לומדת ומקבלת כלים מאנשים שעברו את הדרך הזאת לפניי. אבל אני גם נשארת קשובה לרחשי ליבי, ואם משהו פחות נראה לי, או פחות מתיישב לי על הלב, לא אשתיק את זה בשם שיטה כזאת או אחרת, אלא אתבונן, אחקור ואתייעץ עד שאגיע למקום שאני יכולה להיות שלמה איתו.
עוד כמה עקרונות שמנחים אותי היום לגבי גבולות:
א. לבחון טוב טוב איזה גבול נחוץ ואיזה לא.
ב. לבחון אם הגבולות שאני רוצה להציב בכלל תואמים את היכולת ההתפתחותית של הילד שלי. האם הוא מספיק גדול כדי להצליח ליישם x,y,z. ללמוד את הנושא קצת ולהבין מה ריאלי ומה פחות.
ג. איפה אפשר להזיז את הגבול על-ידי זה שנשקיע את האנרגיה בחינוך ומתן כלים לילד. נגיד בגיל קצת יותר גדול, לאפשר לילד ללכת לבד לכל מיני מקומות, אבל אחרי שאני דואגת ללמד אותו היטב איך עושים את זה בצורה בטיחותית (כבישים, מוגנות וכו׳).
ד. יש את הגבולות שצריך מבחינה האוביקטיביים (כי הם קשורים לבטיחות, או לכבוד בסיסי, או להלכה [לא תתני לו לראות מחשב בשבת גם אם הוא יתעקש]. ויש את הגבולות שלנו, שהם לא פחות חשובים. אם האמא מתקשה לזהות שהיא מגיעה לגבולות של עצמה = לקצה היכולת שלה, ואם היא מתקשה לשמור על עצמה ולא לתת מעבר למה שהיא מסוגלת כרגע, זה בדרך כלל פחות טוב. לאמא, ליכולות שלה להגיב נכון, לקשר עם הילד… חשוב להיות קשובות לעצמינו ולכבד את הגבולות של עצמינו ולא להתאמץ יתר על המידה.
והמשפט הזה שלך, שהם גדלים והזמן עובר מהר, ולא סיימנו ללמוד ובינתיים הם גדלים עם הורים שעדיין בלמידה… וואו, כמה אני מזדהה. אני המון עם המחשבה הזאת, שאין לי זמן. הגדול כבר גדול! אמא׳לה!
מצד אחד, זאת מחשבה מצוינת, כי היא מדרבנת אותנו להתקדם ולהשתפר.
ומצד שני, צריך להרגיע את עצמנו קצת. לזכור שהכל מדויק. שככה טבעו של עולם, שילדים יוולדו להורים חסרי ניסיון. וגם להאמין שילדינו לא כאלה שבריריים ושהם יכולים לספוג את הטעויות שלנו… כל עוד זה נעשה מכוונות טובות ומאהבה. וכל עוד ההורים באמת מחפשים להשתפר כל הזמן. הורה מושלם זה גם קצת מסוכן, זה רק מטורף לילד, שעלול לחשוב שאסור לו לטעות בדרך…
בהצלחה לנו 🩷
לקחנו על עצמינו תפקיד מטורף…
אבל כל-כך יפה, מספק וממלא…
אמא טובה היא אמא שרואה את האימהות שלה כתפקיד משמעותי בחיים שלה, ומשקיעה בזה אנרגיה משמעותית.
הרבה כתבו פה על זה שאמא טובה היא אמא שטוב לה.
ואני רוצה לדייק את המשפט הזה.
אמא שטוב לה יכולה להיות אמא טובה.
אמא שלא טוב לה, זה בהחלט יקשה עליה ויפגע ביכולות שלה להיות אמא טובה.
אבל לא כל אמא שטוב לה תמיד תהיה אמא טובה.
יכול להיות אמא שתבחר את כל הבחירות תוך התמקדות רק במה עושה לה טוב, ולא תחשוב בכלל על הילדים שלה ועל ההשלכות של הבחירות שלה עליהם. ואז גם אם לה הכי טוב בעולם, היא לא אמא טובה.
אמא טובה היא אמא משקיעה מאמצים כדי להיות אמא טובה, כי היא רואה ערך משמעותי בהורות שלה.
ובשביל להיות אמא טובה, היא בהחלט צריכה גם להשקיע בעצמה, ולדאוג שיהיה גם לה טוב. וגם להשקיע בזוגיות, שבהחלט משפיעה על ההורות.
אבל יש גם מצבים שאמא יכולה לעשות ויתור על דברים לעצמה, מתוך מחשבה על הילדים, ולשמוח בבחירה שלה. ואז גם לה טוב, וגם לילדים.
(באופן אישי אני שיניתי את המקצוע שרציתי ללמוד מתוך מחשבה על הילדים שיהיו לי ועל האמא שאני רוצה להיות עבורם, והזמן שאני רוצה שיהיה לי איתך. אולי היה לי יותר טוב באופן אישי אם כן הייתי לומדת את אותו מקצוע, אבל באמת לא היה לי טוב, כי גם אני הייתי נפגעת מהקושי שזה היה מביא להורות שלי. וב"ה אני מאוד שמחה ומרוצה במקצוע שבסוף למדתי ושאני עובדת בו... לא אומרת שכל אחת צריכה לבחור כמוני, רק מעלה את הסיפור הזה כדי לדייק את המשפט שעלה פה על 'אמא טובה היא אמא שטוב לה').
וחלק מההשקעה בהורות בעיני זה גם השקעה בלימוד על חינוך, ובמחשבות והתבוננות על החינוך שלנו.
אני לא חושבת שיש שיטת קסם אחת שמי שמחנכת לפיה ה'אמא הטובה'.
יש הרבה גישות והרבה שיטות, יש כאלו שאני יותר מתחברת אליהן ויש כאלו שפחות, ואני מאמינה שלכל גישה יש טוב שהיא נועדה להוסיף בעולם. ואנחנו צריכים לשמוע ולמצוא את הדרך שלנו ואת מה שיותר מדבר אלינו, ולהמשיך תמיד להיות בלמידה, של עצמנו של הילדים שלנו.
מה שטוב לי זה לא תמיד מה שנכון לילדיי, ותמיד צריך לחפש את האיזון. ויש גם וויתורים.
אז לא העיקר שטוב לי. כי זה יכול להיות מאוד מנותק מהילדים ולא טוב להם.
וזה נכון גם לגבי כל מיני החלטות קטנות ויומיומיות הרבה יותר. זה ממש איזון שצריך לחפש כל הזמן מחדש. לשמור על עצמינו מצד אחד. ולהבין שיש לנו אחריות כלפי הילדים שלנו מאידך.
אני כל כך אוהבת את המשפט הזה.
הרעיון שעומד מאחוריו הוא שהורה צריך להוציא את האגו שלו ואת הרצונות שלו בהורות.
אין לנו רשות להשתמש בהם כמו שחנן בן ארי אומר.
הם לא התעודת זהות שלנו, לא מייצגים אותנו, לא צריכים לרצות אותנו. זה עוזר למקד את העבודה בהורות שלנו, לנקות את כל המסביב ולצייד אותם בארגז כלים איכותי לחיים.
כמובן שכל זה הוא מצד ההורה, מצד הילדים הם מחויבים בכבד את אביך ואת אמך ועל זה אין עוררין
ממליצה ממש על הפודקאסט הזה, האיר לי אל העיניים גם בעבודת המידות שלי וגם בהורות שלי:
ובכללי אנאבלה שקד מדהימה. (ושיטת אדלר כמובן)
זה מתחיל עם להיות בנאדם טוב:
1. לפתח מודעות עצמית
2. ללמוד תקשורת נכונה
3. להודות בטעויות וללמוד מהן
4. לדאוג לצרכים שלי
5. להתאים את קצב החיים למתאים עבורי
וממשיך בהתאמה להורות:
1. ללמוד לראות את הצד של הילד
2. להתנהל איתם בסלחנות ובחמלה
3. לזכור תמיד שאני המבוגר האחראי
4. לתת לילד להתנסות ולטעות, זו דרך הלמידה הטובה ביותר
5. ללמוד להוביל את הילד למקומות טובים, בעדינות ובסבלנות.
בטח שכחתי עוד דברים, זה מה שעולה לי כרגע.
מדד הבדיקה הוא לא מה הילד חושב, כי ילדים יכולים גם לטעות במחשבה, וגם זה בסדר שהורה עושה טעויות.
המדדים הם:
1. האווירה בבית- האם רוב הזמן טוב או שיש הרבה תקלים עם הילדים
2. הקשר עם הילד- האם הילד אוהב לשהות במחיצת ההורה, האם הוא משתף ומתייעץ.
3 ההתנהגות של הילד- התנהגות שלילית משמעותית של הילד, הרבה פעמים מקורה בהתנהלות לא תקינה של ההורה.
אם הוא מרביץ ומזלזל בך- מה עולה בך?
את אומרת לעצמך "אני רוצה לצעוק עליו אבל אני אגיד לו בנחת שלא עושים ככה לאמא והוא ישמע?"
אני הבנתי עם הגדולה שלי, שדווקא כשהייתי חדה, ואפילו קשוחה-
היא הייתה מתעצבנת ובוכה, אבל לא חוזרת על זה כמעט.
וגם עם השובב שלי בן השנתיים- דברים שאני מרגישה שהם גבול אדום- זה לא בא בנחת. זה בא אפילו בכעס.
כעס זה דבר חשוב. לא להיות אדם כעסן, כמובן,
אבל כשאמא כועסת, לילד מובן שמה שעשה זה לא בסדר.
ואם אמא לא כועסת- הוא ימשיך. הוא רוצה לדעת מה הגבול שלו.
לא אשכח שחברה טובה סיפרה לי שהיא שברה את החלו כי *רצתה שאמא של תכעס עליה*.
ומדובר בילדה טובה!! ילדה ממושמעת!!
למה שתרצה שיכעסו עליה? למה שלא תרצה להמשיך עם האהבה ללא תנאי שקיבלה?
היא אמרה לי שזה בגלל שככה היא הרגישה שלאמא באמת אכפת ממנה.
בס״ד
במילה ״גבולות״, יש משהו מאד חד.
מעין ייהרג ובל יעבור, קו אדום בוהק.
כמו חומה שאין שום אפשרות להזיז אותה.
לגבי מיעוט קטן מהגבולות, ראוי שאכן כך יהיה.
אבל לגבי הרבה גבולות אחרים, אני מציעה להיות בתודעה מעט אחרת - תודעה של ״גבול גמיש״. הכוונה לגבול לכל דבר, אבל שניתן להזיז (במעט או בהרבה) לעת הצורך.
יותר כמו גדר של מחסום צבאי, שאפשר להציב, ואפשר אפילו שהוא יהיה מוצב וקבוע ברוב רובו של הזמן, אך מדי פעם נרצה לבחון אפשרות להזיז או לפתוח אותו. ואפילו… לבטל אותו אם נגיע למסקנה שהוא לא נכון.
חשוב לי לציין את זה כי אני מרגישה שמרוב חשיבות וכבוד לגבולות, זה לפעמים מסמא את עינינו לגבי עוד דברים שהם לא פחות קריטיים בגידול ילדינו (כותבת מתוך טעויות שעשינו בהקשר הזה).
ובראש ובראשונה - הניסיון להבין *למה הילד לא מכבד גבול X שלנו*. זה חשוב מאד כי כשמתבוננים אפשר לדייק הרבה יותר את ההורות שלנו.
דוגמאות:
* אולי אנחנו, ההורים, לא באמת בטוחים בגבול הזה ולכן חוסר הביטחון שלנו עובר לילד. זאת הזדמנות לבחון האם אנחנו באמת מרגישים שלמים עם הגבול הזה. אם כן, למה? ואם לא, למה? ואולי עלינו ללמוד עוד על הנושא הספציפי הזה כדי שנרגיש יותר בטוחים במה שאנחנו עושים?
* אולי קיים חוסר בקשר בינינו לבין הילד (= אין לנו מספיק זמן איכות ביחד, שלא קשור ל״תעשה״ ו״אל תעשה״). אני רואה על עצמינו שבתקופות שאין מספיק השקעה בקשר (מכל מיני סיבות), הילדים הרבה פחות משתפים פעולה.
* אולי הילד מסמן לי דרך ההתנהגות שלו שהוא במצוקה רגשית כלשהי, שדורשת את התייחסותנו. מצוקה חולפת (יום קשה בגן) או מתמשכת (ואז אולי אפשר לשקול טיפול רגשי כדי לעזור לו).
* אולי הילד עייף מדי? רעב מדי? היום או באופן כללי. וזה מקשה עליו להתנהג בצורה טובה.
* אולי הסתפקנו בלהציב גבול, ושכחנו / לא היה במודעות שלנו לחנך על העניין הזה! מדהים כמה זה שכיח. אנחנו מצפים מהילדים שלנו שהם ידעו מה נכון ומה לא, מה מקובל עלינו ומה לא (כמו לא להשתמש בצורות דיבור מסוימות) - בלי שעצרנו קודם ולקחנו את הזמן *ללמד* (ללמד, לא להגיב) אותם על הדברים האלה. איך מחנכים? באידיאל, מחכים לזמן נינוח (= לא תוך כדי אירוע), ומסבירים את הדברים - דרך סיפור, שיח, משחק, סימולציות וכו׳…
* אולי הילד צעיר מדי ביחס לציפיות שלנו.
* וכו׳
לפי התשובות שנענה לעצמינו, נוכל יותר להבין מה לעשות הלאה כדי לשפר ולדייק את נושא הגבולות אצלנו. אם זה להזיז את הגדר בחצי מטר לכאן או לכאן. אם זה להוסיף לו תמרורים ברורים. אם זה להעניק אישור זמני ולאפשר מעבר חד-פעמי. ועל זה הדרך…
חנוך לנער על פי דרכו
וכמובן גבולות ברורים שכל ילד צריך
חום אהבה ומסירות
שתלמד את הילדים שלה להיות מאושרים
קוראת כל תגובה בהתרגשות ולוקחת לעצמי מפה המון.. תודה לכן.
מעניין שהרגשתי שאני היחידה שזה מטריד ומעסיק אותה. הסביבה שלי, מכל הגוונים לא רק סגנון אחד, לא מדברת על זה יותר מדי בפתיחות או ממקום של קושי אימהי כזה.. יותר קושי טכני וגם יותר ביקורתי לצערי לפעמים.. ציפייה לשלמות וזה לפעמים מתיש. וכואב שהביקורת כמעט תמיד מגיעה דווקא מנשים. שחושבות שיודעות הכול וכמובן שאצלן הכול היה אחרת..
וכאן - נשים מכילות, חכמות ,מחזקות, מבינות משתפות.. כמה כוח זה נותן !!! וכמה ישוב דעת והבנה שהכול בסדר וכולנו ביחד באותה הסירה ובאותן התחושות!!
אתן מהממות. שומרת לעצמי את השרשור הזה לקריאה חוזרת כל כמה זמן. ♥
בס״ד
אבל אין לי שום ידע טכנולוגי,
למי פונים כדי להפוך את החזון למציאות?
אם זו אפליקציה עם איזשהו פטנט חדשני אולי יש מקום לרישום פטנט
אולי אחרות ידעו לכוון טוב יותר
אני פתחתי כמה אפליקציות לפני עשור וגם הרווחתי כמה דולרים. פיתוח ותחזוק אפליקציה זה דבר יקר, צריך מימון לזה ואיזושהי דרך להרוויח ממנה.
אם יש לך מימון אפשר לפנות למפתח אפליקציות או חברה שעוסקת בזה.
בס״ד
מדובר במשהו שיכול ממש לעזור לאנשים.
בגדול אני לא רוצה לטפל בזה בכלל.
אשמח גם אם זה יהיה קיים ולא אקבל על זה אגורה, כי זה מוסיף טוב לעולם.
מצד שני, הכנסה צדדית זה תמיד נחמד.
האם רק על זה שהיה לי את רעיון אני יכולה להרוויח? איך מתחלקת ההכנסה הפוטנציאלית בין הוגה הרעיון לבית מפתח האפליקציות?
אם זו אפליקציה ממש מהפכנית
בקטע של, לא יודעת
משהו היסטרי
כמו למשל ה ''בית שלך'' - תוכלי להרוויח
אבל ברגע שיש מתחרים חינמיים בשוק - בטח התשואה תהיה הרבה יותר נמוכה
אני מהתחום אז קצת יודעת לענות לך
יש את העלות של פיתוח האפליקציה
ויש עלות תחזוק
אם את רוצה לקבל את הרווחים תצטרכי להתחלק גם בעלות התיזוק של המוצר…
ובכללי- לפתח אפליקציה זה דיי יקר
מן הסתם סכום חדפעמי ותמורתו את מוותרת על כל זכויותייך ברעיון.
ואם תתקשרי לכמה מפתחים תביני איך השוק עובד.
בדקת אם יש אפליקציה דומה?
בדקת אם אתר רגיל יעשה את העבודה?
צריך מישהו שינהל את המוצר, שיאפיין ויעצב, מחקר משתמשים, אנשי שיווק ועוד.
מפתח יכול להיות נחמד לחלק הראשון של בדיקת היתכנות ראשוני (וגם שם כדאי לפני זה לקחת אנשי מקצוע למחקר ואפיון).
עם מימון
אם אין מימון אין אפליקציה
העלויות מאד גבוהות
חבל להסתובב סחור סחור
ומציעה להם, כדי שהם יעמדו מאחורי זה וידחפו את זה.
יכול להיות גם משרד ממשלתי רלוונטי, או איזשהו ארגון.
בהצלחה!
יש כל מיני בתי יזמות וכדו', אבל לאוב צריך להראות להם mvp שזה היתכנות ראשונית של המוצר.
וגם, יש מליוני רעיונות. אחוז קטנטן מתוכם באמת ריווחי בסוף.
פיתוח רעיון ייחודי+קונספט ריווחי זה לא משהו פשוט וקל להגיע אליו.
זה דורש המון משאבים כספיים והשקעה (לרוב של כמה שנים).
אז אם יש לך רק רעיון בלי יכולת פיתוח של המוצר, לא חושבת שתרוויחי מזה יותר מידי.
אז בסוף הכנסתי נחושת...
פעם קודמת (אחרי הלידה הקודמת) התקנתי נובה טי, ולא חזרה לי הוסת בערך שנה (מההנקה כמובן)
גם כשהיא חזרה, לא היו לי דימומים בין ויסתיים ובקיצור היה לי אחלה ממש איתו
הפעם הרופא שלי המליץ על התקן דומה בשם פלקסי טי, שיש לו קצוות מעוגלים ולכאורה עם פחות סיכוי לדימומים (למרות שלא היו לי אבל זרמתי)..
העניין הוא
שמאחרי ההתקנה יש לי כל הזמן דימומים שבאים והולכים....
אני קצת יותר משבוע אחרי ההתקנה
ביום ההתקנה היה דימום של התחלה של איזה יום.
יום למחרת- עשה רושם שנגמר
ביום השלישי להתקנה שוב דימום... המשיך גם ליום הרביעי.
ביום החמישי- הפסיק כלא היה.
בשישי- גם ללא דימום.
ביום השביעי להתקנה- כתם של איזה שליש אשראי
והיום - דימום של איזה חצי אשראי....
מה קורה פה?
קבעתי תןר לאולטרסאונד שבוע הבא
אבל מוזר לי כל הסיפור....
תכננתי דימום קצר של התקנה ואחר כך שקטטט
אצלי תמיד אחרי ששמתי התקן נחושת היו לי דימומים באים והולכים במשך שבועיים בערך עד שפסק לגמרי והיה שקט.
זה לא בהכרח קשור לסוג ההתקן (כאשר שניהם הם מנחושת ולא הורמונלי)
זה יכול להיות קשור לכמה זמן את אחרי הלידה.
או אפילו איך התקינו אותו
אני עוד מעט 8 שבועות אחרי לידה...
הפסיק לי דימום 4 שבועות אחרי לידה
והתקנתי 6.5 שבועות אחרי לידה...
זה ברור לי שזה מההתקן כי לפני שהתקנתי היה לי שבועיים בלי דימום
הדימומים התחילו מההכנסה של ההתקן
פעם אחת נובה טי
פעמיים גיינפיקס
את הגיינפיקס התקנתי 6 שבועות אחרי לידה , לפני טבילה כי לפי הפסיקה שלנו ההכנסה אוסרת
וטבלתי בול 8 שבועות אחרי לידה. (עם הקלות בבדיקות כי היו לי כתמים פה ושם)
הפעם התקנתי את המירנה 5.5 שבועות אחרי הלידה (השבוע) , כבר הייתי נקיה אבל לפני טבילה
לא היו דימומים כמעט אבל למשל היום פתאום כתם ענק בשבעה נקיים..
אז עדיין יש לי תקוה להצליח לא להתעכב הרבה עם הטבילה. כרגע לא יודעת אם הדימום שהיה לי היום קשור להורמונים או להתקן כמו שהיה לי פעמים קודמות
וואי מקווה בשבילך ממש שיעבור בטוב ובקלותת ומהררר
תודה רבה!
להתקן לא הורמונלי
קבוע ככה?
שבעה חודשים. לא אחרי לידה. היו לי הרבה כתמים אז קיבלתי הנחיות הלכתיות כדי לא להיאסר. זה רק לחכות ולדעת 🤷
ולבדוק שהוא במקום כמובן
אני שמתי התקן נחושת 6.5 שבועות אחרי לידה, כשכבר הצלחתי לטבול שבוע קודם..
התחילו כתמים ודימומים קלים שנמשכו חודש, לסירוגין, ברמה שכבר הייתי בטוחה שהוא זז (ובדקתי, הוא לא). נגיד טבילה שהתבטלה יום קודם כי פתאום התחיל דימום... היה מבאס.
מאז (עברו מאז כחודשיים וחצי בערך), טפו טפו, שקט. כך שזה כנראה באמת היה מההתקנה.
ואגב, בפעם הקודמת שמתי התקן נחושת מסוג אחר, ולא זכור לי שום דימום מההתקנה.
מקווה בשבילך שיעבור מהר!
שכשבאתי להתקין הרופא אמר שיש לי עוד טיפה נוזל, אז אולי הדימום היה גם מזה..
אבל שורה תחתונה, אחרי חודש מההתקנה היה שקט ב"ה
אז בעצם
אני במסלול הנכון של לבדוק שהוא במקום.. ואם כן לחכות...
את האמת, חושבת שאם יהיו לי דימומים ככה יותר מחודש מההתקנה אני אוציא אותו...
אוף ככ מבאס.. מקווה ממש שיסתדר וזהו...
תודה נשמה על השיתוף
הוא של ההתקן?
כלומר ברור שההתקן גרם לדימומים ויתכן ובלעדיו היתה נקיה
אבל זה בגלל שהוא מגרה את רירית הרחם.
ואז זה כמו דימום שיוצא במחזור מהתפרקות הוא הרירית..
שזה בגלל ההתקן אז זה לא אוסר.
ההתקן פוצע את הרחם, אז ידוע שיש פצע. ואם יש תופעת לוואי מוכרת של דימומים בחודש הראשון- אז כל הדימומים בחודש הראשון נחשבים בגלל ההתקן.
מספיק שיש ספק, ושזה למעשה ספק של פצע ברחם.
אז כשיש דימום שהוא לא אוסר מהתורה יש מקום להקל
אבל יש הרבה גישות לעניין אז טווח הפסיקה הוא מאוד רחב וממש לא כולם סומכים על זה להקל. מי שכן-הרבה יותר קל להתמודד עם התקנים
(הרב מלמד בספר שלו מרחיב על זה,הפסיקה שלו יחסית מקלה בנושא הזה ביחס לרוב הפוסקים אז לא בטוח שתפסקו כככה בפועל אבל אם מעניין אותך)
בכל אופן היום הייתי באולטרסאונד.. במקום, ב"ה!
בינתיים נראה שהצבע הולך ומתבהר.. מקווה שאנחנו בדרך של להפסיק עם הדימומים האלו
היי לכן יקרות
יש לי ב״ה שלושה ילדים צפופים מאד, גיל 5, 4 ושנה.
יוצא לי שכל ילד בערך מחליף בגדים מסיבה כזו או אחרת לפחות פעמיים-שלוש ביום.
יש לי ערימות לא נורמליות של כביסות. מהרצפה ועד התקרה.
מתביישת לומר שמצליחה להתפנות לכביסות רק פעמיים בשבוע.. כל כביסה לוקחת המון זמן כי צריך למיין צבעים/מעלות/בדים .. וצריך לשבור את הראש להשפריץ מסיר כתמים..וכו׳ (בנוסף אין לנו מייבש ואין מקום לזה, אבל יש לנו מרפסת שמש)
עקב עומס הכביסות מתביישת שוב לספר שהתחלתי לאחרונה טרנד שאם אחד מהילדים לבש בגד מסוים והוא נראה בסדר/סביר לעין אז אני מקפלת יפה ומחזירה לארון.. עד כמה זה נורא? (כמובן שלא תחתונים בשום אופן)
מעלה את זה כאן כי מרגישה אם זה לא ככ בנוח, ומצד שני איזה עוד אופציה יש לי..? אני באמת קורסת בעומס המטלות ואין לי רגע של מנוחה, אשמח לשמוע אתכן בנושא. תודה יקרות
דימום הסתגלות היה לכן ? התחלתם לקחת לפני שטבלתן או אחרי?
והאם זה אסר?
אשמח לכל מידע
אחרי שבוע התחילו כתמים שהפכו תוך יום-יומיים לדימום, בערך 5 ימים, כמו מחזור.
אח"כ שקט לחלוטין במשך כ10 חודשים עד שהפסקתי (הנקתי הנקה מלאה כל הזמן הזה).
התחלתי אחרי טבילה, אני חושבת שזו ההמלצה של מכון פועה.
התחלתי רק 5 חודשים בערך אחרי הלידה לקחת אז זה היה אחרי טבילה
התחלתי כזה 3 חודשים אחרי הלידה, אז הרבה אחרי שטבלתי.
הלכתי עם שחור/צבעוני אבל לא היה נראה שיש כתמים
אני בחודש שביעי, במעקב האחרון ראיתי 95 על המשקל😭
שזה בדיוק 20 קילו יותר ממה ששקלתי לפני שנה וקצת אחרי שלקחתי את עצמי בידיים.
הלוואי ואצליח! תאחלו לי בהצלחה בלי להחליש בכלל🙏🙏
יודעת שאומרים לא לעשות דיאטה בהריון, אבל לא מתכננת דיאטה, מתכננת פשוט לאכול נורמלי (אני אוכל מלאאאאאעעע שטויות!) ולעשות ספורט בטוח (הליכה, אופניים, שחייה)
מקווה ממש בשבילך
אני רק - קחי בחשבון שרק חודש תשיעי עולים קילו לפחות (ככה קראתי ברשת באיזה כתבה על עלייה תקינה במשקל)
בחודשים האלה זו העלייה הכי משמעותית,.
של העובר - כתוצאה מזה גם שלך.
בנוסף,. עם כל הקושי בעלייה במשקל, אני הכי מבינה אותך
גם לי קשה עם זה
אבל רק קחי בחשבון אם את אוכלת פחות מ 1500 קלוריות ביום זה עלול חלילה לגרום לעיכוב בגדילה אצל העובר - כך לפי ויקיפדיה בערך של עיכוב בגדילה (אני פשוט נמצאת שם בגבול לכן קראתי בנושא)
בקיצור, מבינה את הקושי בעלייה
אבל קריטי לדאוג לעצמך!!!
מאמנת כושר אמרה לי בעבר שיכולה לעשות הליכות קלות וככה לחזור מהר יותר להתעמלות אחרי הלידה - זה גרם לי קצת לזוז מהספה מתוך חלום שממש תכף מתחילה להתעמל ולחזור לעצמי, אמן!!!
למשל בחמישי אכלתי מנה שווארמה,
בדקתי ברשת וכתוב שזה באזור ה 600 קלוריות
אחר כך בדקתי בצ'אט גיפיטי כמה קלוריות זה סלט של עגבניה מלפפון חסה ו 2 גמבות
וככה חישבתי לכמה אני מגיעה..
לא יודעת עד כמה זה תורה מסיני, זה פשוט היה כתוב בויקפדיה..
אוכלת
אני לא מגיעה אפילו לא ל1000, אפילו לא 800
כי אני בתקופה שאין תאבון אז אוכלת בעיקר פירות וירקות, ירקות מאודים
ובבוקר פרוסת לחם מלא עם טחינה
הגיוני שזה כזה מעט?????
מה אני אעשה שהכל כבד לי? גם הלחם עם הטחינה זה בכוח רק בבוקר
אמאלה איזה נצלש רציני עשיתי, מחילה
זה פשוט חדש לי
את מתחילה עם סנדוויץ' לחם מלא
עם טחינה - מדהים!!!!
ממשיכה עם פירות וירקות - הכי בריא שיש בעולם
אחר כך ירקות מאודים, תוסיפי לירקות איזה פחמימה וחלבון ולדעתי יש לך פה אחלה תפריט מאוד בריא
בלי היסטריה
ומה שכתבתי זה לא מהנחיה של איש מקצוע, נטו מבדיקה ברשת
... אז אל תקחי קשה
אז מלחיץ, כי התזונה שלי לא השתנתה ועם התאבון שלי כרגע היא גם לא תשתנה כרגע כנראה.
חלבון הייתי אוכלת פעם אגוזים אבל נרתעת, ושאר הבשר דגים ביצים ממש סולדת מהם בהריון
פחמימות זה רק הלחם בבוקר, איפה אפשר לדחוף עוד פחמימה שלא תעשה לי רע?
@קפצתי לבקר אני בתת משקל, חייבת לשנות תזונה
זה מה שהאיץ בי לפתוח שרשור על תזונה, אבל לא עזר חח
כשהייתי בדיאטת השמנה הדיאטנית הוסיפה לי בעיקר חלבון.
את הקפה לעשות על חלב מלא, לירקות להוסיף שמן זית בנדיבות..
לנסות כמה שיותר להעשיר את התפריט שלך
שוקו אני מאוד אוהבת אבל שותה עם חלב צמחי אז אין ממש חלבון..
חלב רגיל עושה לי כאבי בטן..🙈
מוצרי חלב גם התחלתי להרתע לאחרונה. כל יום עוד משהו מצטרף לרשימה השחורה חחח
אם את בתת משקל צריך לשנות תזונה.
אם לא כנראה לא נורא לתקופה חסרת תאבון לאכול קליל יותר
בהצלחה רבה!! ( אם את אוהבת ירקות, תחתכי לך ותנשנשימכל היום, תשתי הרבה מים, זה מקל על תחושת הרעב .. תאכלי שקדים ...)
ואז גיליתי על ההריון....
כן פשוט להקפיד לא לאכול שטויות. מה שראיתי שרק בשליש האחרון יש צורך בעלייה בצריכת הקלוריות.
ולעשות פעילות גופנית, תמיד טוב ואפשר גם להתחיל בהריון. רק להקפיד שלא להגיע לחוסר נשימה
האמת שרוצה להגיד לך שאל תישקלי בכלל עד הלידה
לא בבית ולא במעקבים
זה חודשים שהתינוק גדל, לא בטוח שזה בכלל בשליטתך אם תעלי במשקל או לא.
כמובן שכדאי לאכול בריא ולעשות כושר עד כמה שניתן בהריון (אם עשית עוד קודם כושר)
אבל זה באמת מאוד קשה לשמור על משקל בהריון ובטח בסוף ההריון.
לדעתי אל תבדקי וככה תדעי רק את המשקל הנוכחי
אחרי הלידה אחרי שתתאוששי תחשבי על לנסות לשמור ולרדת במשקל.
בגיל 3 הוא בדיוק התחיל גמילה אז לא שמנו לו ציצית.
עלה לגן בגיל 3.5 ורק אז שבוע לפני הגן בערך התחלנו לשים לו.
עכשיו בעצם קיץ ראשון שלו עם ציצית והוא ממש סובל מהחום. זה נדבק ודביק כזה.
שלא נדבר על זה שזה מכוער אם רואים מהפתח של החולצה למעלה בצדדים את הציצית.
מרחמת עליו ובאלי לוותר לו ולא להלביש.
השאלה כמה זה חשוב להקנות לו את החשיבות של המצווה מגיל צעיר..
*אין מצב שנשים לו גופיה ואז ציצית
** לא אוהבת גופיה ציצית - מסובך לי עם כביסות וזאת לא אופציה בכלל.
חובה להגיע עם ציצית אז אין ממש ברירה לילדים
לבן שלי יש שני הסוגים הוא פחות אוהב גופיה ציצית אז לרוב הוא שם את הציצית הרגילה
ובבית אין טעם להוריד עד שמתקלחים
למה לא נוח לו? יש לו עניין עם מרקמים שונים משהו תחושתי? או ספציפית החום והציצית?
באולטרסאונד 6 שבועות אחרי לידה ראו שארית לא קטנה עם כלי דם...
ככל הנראה אני בדרך להיסטרוסטוקופיה/גרידה
לבנתיים הדימום פסק ואפילו הצלחתי לעשות הפסק
אבל עדין בלי מניעה
אם אני מבינה נכון- אין מה לחשוב על התקן כל עוד לא מסיימים את הסיפור של השאריות... נכון?
על התקן לא.
אפשר גלולות
ובגדול לי הרופאה אמרה, שהיא לא לוקחת על זה אחריות, אבל שארית בעצם דומה בפעילות שלה להתקן מבחינת מניעה (גוף כלשהו ברחם), כך שבכל אופן הסיכוי להיכנס להריון עם שארית הוא בכלל לא גבוה.
אבל שוב, היא לא אמרה את זה כהמלצה.
אז בכלל לא חשבתי על זה
אבל אולי גלולות גלולות הנקה זה הפתרון
התקן נראה לי שאין לחשוב אבל גם גלותות לא בטוח שזה הכי אידאלי..
לי גם אחרי שנגמר כל הסיפור הרופא לא רצה לתת לי גלולות הנקה, אלא רק משולבות..
אז מציעה להתייעץ עם רופא.
ובהצלחה!
(ממליצה כתמיד על ד"ר מירב רז במעייני הישועה שעברתי אצלה כמעט את כל ההיסטרוסקופיות שלי)
לצערי גלולות משולבות אסור לי...
אז ההמלצה היא לא לעשות היסטרוסקופיה עד 3 חודשים מהלידה- שזה אומר רק עוד חודש!
לבתיים הציעו לי לקחת ציטוטק ולראות- אולי זה יצליח לנקות את הרחם...
יש למישהי נסיון? עבד?
וזה לא עזר.
אבל בעיני שווה לנסות
במיוחד שאת אומרת שיש שם שארית גדולה יחסית
יכול להיות ששלי לא יצא כי זה היה ממש חתיכות קטנות אז כאילו יותר קשה לגוף לפלוט אותן
אני עברתי היסטרוסקופיה בערך 6 שבועות אחרי לידה.
מאז הלידה של הקטן פחות או יותר, אני רעבה בלי סוף! הפסקתי להניק לפני חצי שנה, הייתי בטוחה שזה יעבור... עבר לאיזה חודש והיום אני מוצאת את עצמי אוכלת ערימות כל יום! כל הזמן מחפשת אוכל ונשנושים. וכמובן עולה בהתאם במשקל... לאן אני אגיע? 😩
אני לא מאמינה בהרעבות... זה רק יגרום לי להיות עצבנית וחסרת ריכוז, וזה הדבר האחרון שהילדים שלי צריכים עכשיו.
חשבתי להשתמש בזריקות ויגובי, כי הבנתי שהן נותנות תחושת שובע.
למישהי יצא להשתמש?
זה באמת כ"כ יקר?
ואם אני מפסיקה אני אעלה הכל בחזרה?
😣
מבנות משפחתי.
זה גורם לתחושת שובע
מרזה מאד ויחסית מהר.
מאד יקר!!!
וברגע שמפסיקים- אם לא עושים שינוי מהותי, עולים הכל 
את לא צריכ ה להגיע להרעבות בשביל למתן את העליה.
את צריכה להמיר את הנשנושים בנשנשים בריאים
ירקות בלי סוף ובלי הגבלה.
פחמימות מלאות, שומנים בריאים (אבוקדו, אגוזים) וחלבונים כמו דגים ועוף. (לא בשר וכד')
וכמובן להקפיד על פעיות גופנית
לא ברור מאליו, בד״כ שולחים כשהמצב הפוך 🙃
אבל אין לי רעיון לנוסח;)
לכבוד X המפקחת על הגנים בהרצליה
השנה ביתנו יהודית למדה בגן גפן אצל הגננת שמרית כהן.
ב"ה היינו מרוצים מאד מהאופן שבו ניהלה שמרית את הגן:
הרצפה היתה שטופה כל יום
האקלים בגן היה רגוע ונינוח
חומרי הלמידה היו מרתקים
וכו' וכו' מה שהיה טוב אצלכם.
אנו מקווים ששמרית תמשיך לחנך את ילדי ישראל באהבה גם בשנים הבאות.
בברכה
שי ואמונה לוי.
מתלבטת איך לנפח את זה 😏
תודה!
רקלתשוהנאיזה תכונות יש לה שעושות אותה לגננת טובה?
איזה גישה חינוכית?
איזה הסתכלות על הילדים?
איפה פגשת את זה ספציפית עם הבת שלך?
איך שמעת את זה מהבת שלך?
איך זה מתבטא בגן, ביצירות, בפעילויות, בחוויות?
מה הילדה שלך למדה אצלה - מבחינה חברתית, מבחינת תוכן, מבחינת יכולות?
סתם שאלתי שאלות אולי יעלו לך רעיונות
בזמנו כתבתי מכתב כזה. .והבאתי כמה קוריוזים שהמחישו את האוירה ואת ההובלה החיובית של הגן.
למשל, ההעשרות היפות כמו....
פעילויות מיוחדות.
יחס מיוחד של הגננת וכן הלאה. ככל שיהיה יותר קונקרטי יהיה יותר אמין ומכובד.
אשרייך ממש.
נ.ב. חשוב תשלחי עותק גם לגננת עצמה.
הכדורים לא משפיעים וטיפול בשיחות זה רק פעם בשבוע.ב בנתיים קשה לי נורא עם המחשבות הטורדניות והפחד הזה.
למרות שבשכל אני מבינה שאני לא במצב של סכנה, עדיין התקפי חרדה. מה עושים?
לצאת לטייל
לעסוק בפעילות מהנה (ספר/ סרט)
לשתות קמומיל
ללמוד לא לפחד מהתסמינים של החרדה (אצלי התסמין הכי מפחיד היה סחרחורות, למדתי להתיישב ואם אפשר לשכב, כנ״ל שאר התסמינים, דפיקות לב/ חולשה/ קוצר נשימה)
עקבתי אחרי הטריגרים וטיפלתי במה שאפשר (בעיות בריאותיות פיזיות שגרמו גם הם לחרדה)
לא נעים בכלל ההתקפי חרדה האלה.
אני בהתקפי חרדה שחוויתי בחרתי להתנתק להתקלח וללכת לישון ממש להגיד לסביבה הקרובה שאני לא מרגישה טוב ושיקחו ממך את הטיפול בתינוק עד שאת מתאפסת
אם את בטיפול אני ממליצה לחשוב ביחד עם המטפלת איך לבנות תוכנית פעולה להתקפי חרדה.
אצלי בהתקפי חרדה אני מרגישה שאין שליטה יותר על החיים שלי ולכן תוכנית פעולה מאוד עוזרת לי. תוכנית פעולה זה יכול להיות טלפון לאדם מסויים/לצאת מהבית או עוד מליון דברים אחרים.
בהצלחה, וחיבוק ❤️
עוד יבואו ימים טובים
בטיפול? איזה כלים את מקבלת בשביל להתמודד?
הייתי מבקשת מהמטפלת עזרה בזה (אם את מרגישה שאת לא מקבלת מספיק כלים).
כי יש כל מיני טכניקות ודברים שאפשר לעשות פיזית, שזה לגמרי משהו שמתאים שיוצע בטיפול.
למשל:
*"שעת קבלה למחשבות" - לא מגבילים את המחשבות לגמרי, אבל מקציבים להם זמן.
*נשימות (יש דרך מסויימת שעוזרת להרגיע את הגוף)
*ספורט, פעילות גופנית
*התמודדות הדרגתית עם מה שמפחיד, לא להימנע לגמרי
אני כותבת דברים טכניים, וכותבת קצת בזהירות, כי בסוף הכי מתאים לדבר על זה בטיפול ולקבל עזרה מאיש מקצוע. אבל זה כמה דברים שעוזרים לי.
לב אוהבאני מכירה משו שיכול לעזור
אבל אני מציעה את זה למי שמוכן לנסות דברים "לא שגרתיים" ולא מקובע לשיטות הטיפוליות הסטנדרטיות
אם כן דברי איתי בפרטי בשמחה אפרט לך
אני פשוט מרגישה משותקת. קבלתי כלים בטיפול אבל לא מצליחה ליישם, לא יכולה להתרכז. אני מרגישה כאילו אני בסכנה ולא יכולה לחשוב על כלום כלום כלום. רק פחד משתק.
אולי אנסה לצאת לסיבוב למרות שהתינוק שלי לא נותן לי שניה מנוחה. מקווה שהשבת תעבור לי בטוב כי בנתיים אני פשוט חונקת את הדמעות כדי לא להתפרק, מסכן גם בעלי.
הסיבוב בטח ירגיע גם אותו
המון כוחות לזה, נשמע ממש ממש מאתגר ❤️
חיבוק גדול❤️
מה עם משהו פיזי שיעזור לך?
נגיד חיבוק ארוך ואוסף ממישהו אחר
לחבק חזק מאוד כרית
לדחוף את הקיר
לגבי הבכי. לי דווקא זה עוזר לפעמים.
ולגבי בעלך, יש דרך שהוא יכול לעזור?
הוא יודע שאת בהתקף חרדה עכשיו?
אולי להגיד לבעלך ממש ככה - "אני בחרדה עכשיו, לא מצליחה להתאפס. אתה יכול לעזור לי? קח את התינוק. אני צריכה כמה דקות לנסות להרגיע את עצמי".
ואז לנסות את אחת מהאפשרויות למעלה, של מענה פיזי
להיפך, תבכי ותקבלי בברכה את התמיכה שאת זקוקה לה מבעלך, אל תרגישי שהוא מסכן, כרגע הוא הבריא מביניכם ועם כל הכבוד הקושי שלו לא משתווה לשלך
אם היית חולה פיזית כנראה היית מרשה לעצמך להיתמך ולהעזר, אז עכשיו- עשרת מונים
תגידי לו בדיוק מה את צריכה- שיחזיק את התינוק/ שיחבק אותך/שיכין לך אוכל/שיעודד אותך שהמצב הזה יעבור
בהתחלה זה יכול לגרום לחרדות להתגבר. עד שהחומר מאזן את הגוף.
הייתי שם
לא פשוט בכלל
אפשר לחשוב יחד על תוכנית שיכולה בעזרת ה לעזור
מה מרגיע אותך ?
יכולה לעזור שיחה עם שכנה/ חברה?
אולי נערה בוגרת שיכולה להיות עם התינוק?
חשוב מאד שתשני טוב ( הכוונה לפחות ל4-5 שעות רצוף), ושתצאי *כל יום* מהבית
חוסר שינה מגביר מאד את החרדות, את מכירה את החרדות האלו גם מלפני הלידה?
חיבוק , כאן עבורך.. !!
מישהי שמעה על זה? התנסתה?
קוראים לזה IUB, מתקין פרטי בתל אביב
ואם כבר אשמח לשמוע איזה התקנים היו לכן המלצות/דיס
כמה זמן דימומים וכו
תודה מראש 🙂
היה לי מעולה
אבל בסוף אין תחליף להתנסות אישית זה לגמרי סובייקטיבי...
זה של ד"ר אילן ברעם
אם יש לך מאוחדת או מכבי אז המחיר יותר נמוך
והוא מקבל גם במודיעין אם יותר נח לך
ממליצה מאוד מאוד על ד"ר ברעם . ההתקנה היתה מהירה פשוטה ולא כואבת כמעט, הוא באמת מאוד מקצועי
תודה על ההמלצה!
מה בעניין דימומים?
בימים שלפני, ולפעמים גם בשבעה נקיים.
אבל עם הנחיה הלכתית בסופו של דבר לא היינו אסורים יותר מאשר המינימום ההלכתי
גם אצלי אני יכולה לומר שהיו הבדלים בין הפעמים שהתקנתי כך שזה ממש ממש לא בטוח מה יהיה
רק מחפשת מקום להניח את זה.
בעלי במילואים
כולם מסביב במילואים, בסבבים מוגדרים. הולכים לחודש וחוזרים. ורק אצלו אין צפי סיום. נמשך ברצף כבר המון המון זמן.
יש לו תקופות שהוא בבית, אבל הוא בכל אופן "של הצבא".
זה אומר שהם יכולים לקרוא לו כשצריך.
יכולים לקרוא לו ואז להגיד שלא
הוא יכול לנסוע ולחזור אחרי יומיים
ויכול להיות שיהיה ארוך יותר.
אבל הוא "של הצבא".
הוודאות היחידה היא שסוף סוף אמרו להם שאין צפי סיום. שזה גם משהו. לדעת שאין אופק. במקום לחשוב שאולי יש.
אבל זה כבר מעייף
והוא בהישרדות
אז כבר תשעה חודשים שהחיים על "עצור"
זה לא שאנחנו לא מתקדמים
החיים ממשיכים, הילדים ב"ה הולכים כרגיל למסגרות.
אבל אין באמת אפשרות לתהליך
אם משהו מאתגר, זה לא באמת הזמן לדבר על זה לעומק. לעשות שינוי משמעותי.
וזו סתם תחושה של ריקנות כזו ותקיעות במקום.
אנחנו לא רבים
באמת ב"ה שאנחנו נשואים מספיק שנים בשביל להכיר אחד את השני
אבל גם התחושה הזו של דריכה במקום היא לא כיפית
אני לא יכולה להתקדם מבחינת תעסוקה ככה
באיזשהו מקום התרגלתי לקצת אדישות
אני בלחץ גדול, אבל הוא לא תמיד מורגש, כי בניתי איזושהי חומה.
אבל הוא כן משפיע על הפניות הנפשית שלי
וזה לא שאני סובלת
זה לא שרע לי ממש
יש פעמים שכן, יש פעמים שממש קשה.
אבל אני חזקה, אני לא מתפרקת
אבל פתאום עלה בי געגוע גדול לתקופה נורמלית
שיש סתם משפחה עם אבא ואמא שחיים ביחד
בלי דאגות
בלי לנסות לשרוד
בלי חשש שכל רגע אבא ילך
סתם שגרה כזו
שקמים בבוקר, הולכים לעבודה
חוזרים
שלא צריך לפחד לכעוס, כי אולי זה הדבר האחרון שנעשה
שיש פניות לאהוב
שאפשר לתכנן עתיד ברוגע
קצת מבולבל לי, אני חושבת שאני אפילו לא מצליחה להרגיש את כל מה שקשה לי.
זהו
רק רציתי להניח את זה איפשהו
איך תיארת על כך נוגע
וכמה עוצמות מנשבות בין המילים.אולי לך זה מובן מאליו אבל זה לא .בכלל.
זה מטורף לחיות בכזאת מציאות יום אחרי יום
חודשים שלמים
וחד משמעית האין ידיעה והחוסר תיחום הוא קשה פי כמה מכל םרק זמן שמוגדר מראש
את עדיין בתוך הישרדות ובאמת חייבת את הכח כדי לצלוח את היומיום המטורף הזה
אבל כן
כל כך מבינה את הגעגוע לחיים פשוטים רגילים
זה הזוי מה שהשנה הזאת הביאה איתה לחיינו
אני בטוחה שתראי מהז גם צמיחה וחוסן וחוזרות שנבנו בך ובכם יחד
אבל עכשיו
ללא ספק מציאות כל כך קשה
ואני ממש מצדיעה לך בשם כולנו וושלחת חיבוק והערכה וכוחות אינסופיים
ותדעי שרואים ומעריכים וזה לא מובן מאליו לרגע ההקרבה הזאת
עזרת לי לבכות (שזה חשוב ומשחרר, אבל לא תמיד מצליחה)
תודה על ההבנה והחיבוק
מחכה שאוכל כבר לראות את האחרי...
התחלתי תהליכים עם עצמי, עבדתי על כל מיני נקודות אצלי.
ובהתחלה זה הצליח
אבל ככל שעובר הזמן אני מרגישה שזה שוחק את כל ההצלחות, ואני חוזרת אחורה
וזה קשה לי
את מדהימה בהתמודדות שלך בזה. תודה רבה לך ולכם!
מתפללת בשבילך שלפחות צפי הסיום יגיע בקרוב...
באמת שמילים של הבנה כל כך עוזרות לי עכשיו.
תודה על זה
זה באמת כבר בלתי נסבל
ואת מלכה וגיבורה שהחזקת עד עכשיו.
חשבתי על משהו שאולי יתן לך כח במציאות מתמשכת כל כך קשה ושאין שום אופק, זוכרת את הקורונה?
אשכרה היינו בסגר אחרי סגר במשך הרבה מאוד זמן, וזה היה ממש קשה, כל הדברים היציבים כמו עבודה, מסגרות לילדים, לצאת לגינה נלקחו מאיתנו ואף אחד לא ידע מה יהיה... עוד גל ועוד גל (אפילו היה לזה שמות: הזן הבריטי...) והנה, אנחנו אחרי המבול.
לפעמים זה עוזר לחשוב על דברים קשים שצולחים אותם בסוף.
בעז"ה, זה יהיה מאחוריכם ותחזור לחיות חיים נורמלים ורגילים.
ועד אז, חיבוק אמיץ ודליים של כח וסבלנות ממני אלייך 💗💗
תודה!!
את צודקת, זה ממש נותן לי כוח, להסתכל על זה בתודעה רחבה יותר.
אבל עדיין לפעמים בא לי ללכת לישון ושמישהו יעיר אותי כשזה ייגמר😅
או לקבל זכות להצצה קטנה לעתיד, לדעת שבסוף זה ייגמר.
אבל בינתיים נסתפק בלדמיין את זה ולהתפלל לזה
מרגישה
אז אם הוקל לך רק מעצם הכתיבה, אני ממש שמחה בשבילך
ואין לי עיצות, רק לשלוח עוד חיבוק
ותודה
קצת הוקל לי
וגם הבנתי שאני בעצם מחפשת הבנה.
לא יודעת אם מעצמי או מהסביבה.
שזה הגיוני שקשה לי
שהגיוני שאין לי פניות להמשיך לפתח את עצמי מקצועית
שזה הגיוני שמלחמה תשפיע על הבחירות שלי בחיים
מרגישה שאני צריכה להתנצל ולתרץ את זה שהמלחמה משפיעה עלי
ולא יודעת אם זו בגלל הביקורתיות שלי כלפי עצמי
או בגלל מי שסביבי
אז הנה התקדמת עוד צעדון בחיפוש הפנימי שלך
הבנת שאת מחפשת הבנה
עכשיו השלב הבא הוא להבין אם זה בגלל הסביבה או שזה בגלל שאת קשה מדי עם עצמך
לפי מה ואיך שאת כתובת פה, אני בטוחה שתגיעי גם לעיבוד הזה עם עצמך. מדהימה!
יש משהו שהסביבה יכולה לעשות שיקל קצת? (אני אולי לא יכולה לעזור לך, אבל לפחות שניתן לי רעיונות למשפחות שסביבי)
סביבי ממש תומכת.
פשוט הקושי שלי הוא לא טכני
הקושי זה הלבד
זה זה שאני לא מרגישה שאני יכולה לשתף את בעלי באמת, כי הוא לא פנוי לזה
זה זה שאני מרגישה לא בסדר שאני מוותרת על להתמקצע בתחום שלי, כי קשה לי מאוד לעשות את זה עכשיו
זה שאין לי באמת חברות לדבר איתן
זה הלבד בערב והדאגה ממה יהיה
תודה על החיבוק!
חיבוק גדול! כל מילה שלך פגעה לי עמוק בלב. אנחנו בסיטואציה כמעט זהה ויש פה קצת נחמה לדעת שאנחנו לא לבד.
מהממת שהצלחת לבטא את מה שעל הלב בצורה כ''כ בהירה וכנה!
מאחלת לכם ימים רגועים ושלווים שבע''ה עוד יבואו. הרבה כוחות, סבלנות ואמונה❤️
ב''ה זכינו לקחת חלק במשימה הלאומית הזו, בע''ה זה יהיה מאחורינו מתישהו ואז יהיו הרבה סיפורים לספר ותגליות שיעוררו בנו גאווה.
עד אז- משתדלת לא להסתכל יותר מידי קדימה ולא לקרוא פרשנויות וחדשות אלא להתמקד בכאן ועכשיו מה שצריך בשביל לעבור את היום הזה בצורה הטובה ביותר, ואז עוד אחד ועוד אחד.
סיימה כיתה ד'.
יש לי הערכת משקל שיגרתית שבוע 32. ב"ה הריון תקין.
חושבת שזו יכולה להיות חוויה כייפית בשבילה, היא תהיי באורות😍
כן תוכל לחכות לי לבד מחוץ לחדר במידה ויירצו להגיד לי משהו שלא שייך שהיא תשמע..
אני מרגישה שאני רוצה לתת לה להיכנס, להיות בחוויה הזו. אבל לא שלמה עם זה.
אשמח לשמוע את דעתכן בעד ונגד, עם נימוק😉
חושבת שהייתי נותנת לה להיכנס
גם בעיני זאת יכולה להיות חוויה מהממת.
ומחברת ביניכן וגם אותה לתינוק החדש
היא הבכורה?
אני לא אכניס גם את בת ה-16 שלי איתי לאולטרסאונד...
יש דברים אישיים של אמא, ודברים אישיים של ההורים, ולא מתאים לשתף בהם את הילדים בכל גיל שהוא.
מעבר לעובדה שבאולטרסאונד רואים את הבטן, ואני משתדלת לא לחשוף איברים אישיים שלי מול הילדים, גם הצפייה בעובר היא משהו אישי בעיניי, משהו שעושים נטו בשביל לבדוק את בריאות העובר ולא בשביל החוויה. וכמו שלא אכניס את הבת שלי לבדיקה רפואית של אחד האחים שלה, כך גם לא לאולטרסאונד.
וגם - תחשבי על זה שבאמת יהיה לרופא משהו לא טוב לומר, ואז תגידי לילדה לחכות בחוץ - אילו מחשבות איומות יעברו לה בראש? סתם חבל...
בע"ה יהיו לה הזדמנויות משל עצמה להיות באולטרסאונד ולצפות בעוברים
למרות שאני לא בשלב הזה עדיין...
לא יכולה לדמיין גם בעתיד את הילדה שלי נכנסת איתי לאולטרסאונד
זה לא בדיקה ווגינלית או משהו
בעיניי יכולה להיות חוויה
לא מרגיש לי אישי מדי בכלל
כי אם יהיה משהו לא טוב הייתי חוששת שהיא תשמע, או תדמיין בחוץ מה יכול להיות.
אבל חוץ מזה, בהנחה שסבבה לך שהיא תראה את הבטן שלך - נראה לי חוויה כיפית בשבילה
ילדה בכתה ד היא סה"כ ילדה,
בעיינך זה חוויה מקסימה לראות את האולטרסאונד, הבייבי, אותך זה מחבר בתור האמא.
זה נראלי סיטואציה שיכולה להיות מאד מביכה לילדה, וגם זה כאילו מבגר אותה, היא סה"כ ילדה בכתה ד. היא לא אמורה כבר להתחיל לחשוב על מכשירים,
רופאים שנוגעים, לך זה נורמאלי, היא יכולה להבהל ולא להכיל את הסיטואציה.
זה פשוט נראלי לא תואם גיל.
זה לא הזמן שלה בחיים ולא השלב לחוות את זה בצורה כזו, של ללכת עם אמא לאולטרסאונד, את רוצה להראות לה? תבקשי מהרופא סרטון/תמונות.
ונבדקים. זה רק אולטרה סאונד . אז לא נראה לי שיקול כזה הגיוני האמת..
דווקא חשיפה לזה בצורה טבעית לדעתי יכולה להיות טובה
יש ילדים שיכולים להגיע לגיל הזה בלי בדיקה רפואית חודרנית בכלל... (חודרנית - גם סתם מישוש של הבטן)
וגם אינה דומה בדיקה רפואית בגיל שנתיים לבדיקה בגיל שמונה-תשע-עשר...
ואני חושבת שהטרמה יכולה לעזור וגם לשקף מציאות, אחרת ילדים יכולים להיכנס לפניקה מבדיקת רופא. ואין למה
וגם, באמת עד גיל כזה לא לעבור בדיקה אצל רופא בעיניי זה מוזר כי ילדים חולים המון
אבל כל אחת ומה שהיא חושבת. וברוך השם אם לא יצא והילדים בריאים - אז שיישאר כך בעז"ה
אבל - אני הייתי נזהרת מעיטוף יתר של הילדים בדברים שהם נורמטיבייים האמת, אבל זו הגישה שלי
הילדים שלי לא היו הרבה אצל רופא, אבל כשהיה צריך לבדוק בטן וראיתי חשש אצל הילד- הסברתי שאמא פה, וזה בדיקה קצרה כדי לוודא שהכל בסדר. והם קיבלו את זה.אז אני חושבת שגם התיווך ההורי חשוב
לא יצא לילדים שלי להיות בלי חולצה (בקיץ)) או גופיה ארוכה (בחורף)
משאירים שכבה אחת
הבדיקות בפה או באוזן הכי לא נעימות להם אבל אין שום דבר מביך כמו להיות בלי בגד
בכל אופן זה לא קשור לדיון הספציפי :
עם המכשיר ששומעים את הנשימה או שהם מרימים קצת כדי למשש את הבטן ולהסתכל
זה חודרני כי הבטן לא חשופה בדרך כלל, ולכן באמת צריך להכין את הילד לבדיקה כזו, כמו שמכינים אותו לבדיקה באזורים אישיים יותר. (בעצם גם לבדיקה באוזן צריך להכין את הילד )
ויש ילדים שלא חולים כמעט... יש לי ילד בן 15 שנדירות הפעמים שהיה אצל רופא (ספציפית הוא כן נבדק בדיקה אישית, בגלל ניתוח אדך טמיר שעבר בילדותו), וילדה בת 10 כמעט שהבדיקות היחידות שזכור לי שעברה הן שיניים ועיניים... ב"ה
אבל טוב, סטינו מנושא השרשור...
בכל אופן יש הבדל בין בדיקה שהילד עובר בעצמו לבין צפייה בהורה שלו שעובר בדיקה. בעיניי יש בזה חוסר כבוד להורה... אפילו כשאדם מלווה את ההורה המבוגר שלו לרופא - יש עניין שהוא לא יסתכל עליו (ונראה לי שזה גם מעוגן הלכתית).
כי זה תחושה אישית. אותי לא מכבדים דברים אחרים
ובעיניי לפחות זה בסדר, לא רואה בעיה גם שהבת שלי תראה בטן הריונית במהלך בדיקה. זו אחלה דרך שהיא אגבית וטבעית ולא מאולצת לפתח שיח בבוא היום על הנושא על העניין ושהיא תכיר את זה, אבל זה ראש אחר
אני מעדיפה לפתוח את הנושאים האלה בלי לפגוע בצניעותי ובכבודי מול הילדים (שוב, כי הם מחויבים בכבודי).
ב"ה מדברת איתם פתוח על הנושאים של היריון ולידה (כולל להסביר להם שיש פתח מיוחד שדרכו יוצא התינוק, אף שבשביל אמא שלהם הפתח הזה כבר לא יבוא לידי השימוש הזה 🤭), אבל בלי להדגים על עצמי...
לחוות בדיקת רופא (כמו הילדים שלי ב"ה)
זו דרך מעניינת לחשוף אותם לזה ולנרמל.
לאחרונה דיברנו על לידות והגדול שלי (10) שיודע מאיפה תינוקות יוצאים, פתאום קלט ושאל בהלם: "מה, המיילדת רואה לך??"
אז עניתי לו בחיוך שכן, כשצריך אז מיילדת, רופא, אבא או אמא רואים מה שצריך בשביל לעזור ולטפל.
חוויה מדהימה אבל- בדיקה כשמה כן היא
בדיקה
ב"ה לרוב התוצאות טובות ולכן החוויה טובה
אבל צריך לקחת בחשבון מה קורה אם לא
ולא בטוח שיהיה לך את הזמן והיכולת לוודא מול הבודקת על איך ומה להגיד בקול
סתם לדוג- נניל יש מצב עכוז
והמילה ניתוח תזרק לאוויר
עכשיו את יודעת ששבוע 32 הוא עוד לא סופי והתינוק יכול להתהפך
אבל איך הבת תגיב?
שאמא תדבר עם הרופא
כמה וכמה פעמים.
בעיני הילדים שותפים לחויה. והם ממש שמחו והתרגשו מזה.
אבל כל אחת ומה שמתאים לה...
באחד ההריונות שלה.
זכורה לי חוויה טובה ומרגשת מאוד
זה היה די מזמן לא זוכרת הרבה מעבר להתרגשות גדולה ולזה שהרופא הכין לי בלון מכפפה😅
אני בגיל הזה הייתי עם אמא שלי בסקירה
לפי התגובות פה אפשר לראות שזה משתנה מאחת לאחת.
אני לא הייתי עושה את זה
אבל אם את מרגישה בנוח- למה לא?
רק שימי לב להזהיר את מי שבודק אותך לא להגיד כלום לידה...
קודם כל אגיד שיש לי ילדה בגיל הזה, ואני לא מסכימה עם תגובות פה שאמרו שזה מביך או מבהיל בשביל הילדה. אני חושבת שזו יכולה להיות באמת חוויה טובה ומחברת ביניכן ובינה לבין האח/אחות שבדרך. עם זאת לא כל ילדה היא כמו הבת שלי ויש בוגרות יותר או פחות, רק את מכירה את הבת הספציפית שלך ויכולה לומר איך זה עלול להיות עבורה.
כן חשוב לקחת בחשבון שלפעמים דברים יכולים להתגלות בבדיקה שאולי ילחיצו אותך (לא אותה כי לאו דוקא תבין) ואולי לך יהיה קשה יותר להתמודד בנוכחותה. פחות סביר בשבוע 32 אמנם, אבל נגיד לבדיקת דופק לא הייתי לוקחת ילדים כי יש סיכוי שמשהו יהיה לא תקין. (ובכלל לא מספרת לילדים בשלב כזה רק הרבה יותר מאוחר). לא מדברת מניסיון כי האמת לא עלה בדעתי לקחת ילדים לבדיקה אבל בשבוע כזה מתקדם ולבדיקה סך הכל פשוטה בלי הרבה פוטנציאל לתגליות חדשות בשורה התחתונה אני בעד.
הייתי מאחורי וילון אז הוא לא ראה את הבטן שלי והרופאה הראתה לו את המחשב שמראה את העובר.
הוא לא הבין כלום אבל היה מבסוט שהתינוק עשה לו שלום😅 (הרופאה שיתפה אותו במה רואים על המסך).
אז קל וחומר שאני לא רואה בעיה לקחת ילדה גדולה יותר.
בן ארבע ובת שנתיים וחצי.
בגלל שהם פחות מבינים זה נראה לי יותר קל.
אין לי בת בכיתה ד' אז אני לא יודעת מה אני חושבת על זה.
אבל יש מצב שהייתי לוקחת.
אין לי בעיה שכבת שלי תראה את הבטן שלי במצב כזה.
כמו שאין לי בעיה להניק ליד הילדים.
בך
ובה
ובסגנון של המשפחה והבית שלכם
אני למדל לא חושבת שהייתי עושה את זה
כי זה משהו פרטי שלא מתאים לבת להיות נוכחת בו
אבל זה שלי
ויכול להיות שבמשפחות אחרות זה יתאים
ב"ה שבוע 20!! וואו!
מרגישה תנועות וכשאני לבד בנסיעות וכו,
אני מדברת אליו..
בכללי אני בגישה מאד 'מחוברת' לעובר מהרגע הראשון
ואצל הבכור שלנו (והיחיד, כרגע בהריון 2 למי שלא עוקבת) זה היה תהליך מדהים שהרגשתי שהלידה היא רצף אחרי ההריון ובעצם הייתי כבר מחוברת אליו מראש.
ועכשיו,
אחרי מעל שנתיים שאני בחיבור בלעדי עם הבן שלי -בהריון שלו ובחוץ- יש אחד חדש!!
וזה לגמרי שונה וכבר עכשיו אני מרגישה מן תחושה כזאת של,
מה- אני עוזבת את הבן שלי? איך אני אצליח להתחבר באותו אופן לבן השני בלי שזה יפגע ביחס אל הראשון?
אשמח ממש לטיפים ועצות נפשיים איך אתן כאמהות חוות את התרחבות הלב הזאת כשמגיע תינוק חדש .
רוצה לבנות את זה בעז"ה כבר בהריון הזה
תודה לכולן 💓
אצלי זה קרה לבד קצת אחרי הלידה, לא זוכרת שעשיתי משהו בשביל זה.
בהתחלה אחרי הלידה אני מטפלת בתינוק טכני ואז אחרי כמה פתאום מרגישה הצפה ענקית של אהבה וזהו, הילד קנה אותי 🥰
ואני אמא ל4 והלב מתרחב כל פעם מחדש ומוצף אהבה לכל אחד מהילדים כאילו הוא הילד היחיד
בדיוק בדיוק אותו דבר
הריון שני, הגדול בן שנתיים, אותו חיבור שאת מדברת עליו
אז עוקבת במרץ אחרי התגובות
התחושות האלה הכי נורמליות בעולם. זה כמו מכת צפרדע - אם תנסי להדחיק אותן הן רק תהפוכנה ליותר תכופות ומעיקות, אם תזכרי שזה נורמלי ובסדר אז זה פשוט יעבור מעצמו.
זה גם תחושות חיוביות ביסודן, כי כבני אדם אנחנו נוטים להזניח דברים בטוחים ויציבים עבור דברים חדשים שדורשים השקעה טכנית ו/או מנטלית, וכביכול הגדול שלך הוא בדברים ה"בטוחים" והעובר הוא באלה שדורשים יותר, אז זה מין מנגנון פסיכולוגי שאומר לך לא לשכוח אותו ולא להזניח, שזו תזכורת מצויינת לזה שהוא באמת פעוט ובאמת צריך אותך.
האיזונים נלמדים עם הזמן, וזה ישתנה לפי תקופות אבל את תלמדי איך למצוא את הזמן לשניהם ותראי שעם הזמן אחרי הלידה תאהבי את שניהם בטירוף, גם אם זה יקח זמן להתחבר לתינוק החדש.
אני אשתף במשהו מצחיק
לפני הלידה השניה חששתי מזה מאוד, הגדול היה כל עולמנו כפשוטו...
ואז אחרי הלידה הרגשתי
- כמה שזה נשמע מצחיק -
כאילו נולד לי איתה גם לב נוסף,
זתומרת עדיין אהבתי בכל ליבי את הגדול
כמו קודם
ואת הקטנטונת החדשה - אהבתי בכל ליבי השני שנולד יחד איתה 😅
קצת מצחיק אבל באמת זאת הייתה תחושה ממש חזקה
זה לא בא על חשבונו בכלל
מקווה שתסכימי איתי עוד כמה חודשים
ממש יפה איך חשוב לך כך להעמיק ולהתחבר...
אני חושבת שלא מתחברים לכל הילדים באותו אופן - הם שונים זה מזה, בסופו של דבר, אז גם אופן החיבור לכל אחד מהם שונה.
אז כרגע באמת מה שיש לך לעשות זה להמשיך ללטף את העובר ולדבר אליו, לדמיין את הלידה שלו, לדמיין איך הוא יהיה (ולדמיין אותו בצורה שונה מהבכור) ובעיקר לפתח את הציפייה להולדתו.
כשהוא ייוולד התחושות כלפיו גם ככה יהיו שונות, כשתראי שהוא שונה מאחיו.
וזה מה שמדהים בעיניי ומעודד ללדת עוד ועוד ילדים - הסקרנות הזו להכיר ילד חדש, עולם שלם בפני עצמו, עולם שלי כאמא יש חלק חשוב בו, וזה מדהים...
כיף לקרוא ע החיבור הזה!
מקנאה בך... אולי אני אתחיל גם לדבר חחח
מרגיש לי מוזר מידי...
איך את ככה מצליחה?
ואיך כבר שבוע 20? איך הזמן טס...
לגבי הדיבור..
טבעי לגמרי
מה שאת מרגישה
משפטים שיוצא לי..
אני מחכה להכיר אותך
אני מרגישה את התנועות שלך תוך כדי הקורסים וזה מרגש אותי
אני אוהבת אותך
מסקרן אותי לדעת מי אתה
אני כל כך מתרגשת שאתנ בתוכי
וכו
וכו
שאת מצליחה להיות כזאת טבעית
אני מנסה לדבר איתה ומרגישה מגוחכת...
אז אני רק מלטפת ואומרת שאני מחכה להכיר אותה כבר
גוגי גוגיתודה רבה רבה
בעיקר מפנימה שזה מגיע בסיעתא דישמיא ולא לעשות בעיה מדבר שלא קיים
נולדת בי אמא שלו
לפני הבכור לא הייתי אמא
אחרי הלידה הפכתי לאמא שלו
בהריון השני, אותו דבר. אני עדיין לא אמ של היצורון הקטן הזה, כי הוא עדיין סוד שמוחבא בתוכי. ולכן בהריון יש המון זמן למחשבות המחלישות האלה.. כי הילד לא באמת קיים עדיין במציאות
ואז הוא נולד, ונולדה בי אמא חדשה בשבילו
באוהבת אותו מכל הלב, הכי הכי בעולם
לא בסתירה בכלל לאמא שיש בי עבור הבכור
מרגיש לי שזה מקומות נפרדים בלב עבור כל אחד מהם
יש פה מישהי שיכולה להרגיע אותי?
עשיתי צילום חזה פעמיים בשנה האחרונה, בגלל קושי נשימתי.
מפחדת מהקרינה, בנוסף אני מניקה
יש פה מישהי שיכולה להרגיע?
שמתגייסת לעזרתנו עם הילדים מידי פעם.
מחפשים משהו בתקציב נמוך (30-40₪)
יש רעיונות חוץ משוקולד/ספל שוקולדים??
תודה
הבאתי לאחותי שעזרה לנו המון בקבוק שתיה עם תמונות של האחיינים, את יכולה סתם בקבוק יפה
אפשר גם מגן לפלאפון עם או בלי תמונות
התלהבה ברמות.. לא יודעת כמה היא תזרום
אפשר סתם בקבוק תרמי יפה, אני עד היום אוהבת בקבוקים יפים חח הם גם לא זולים שאת משקיעה בעצמך ומחליפה כל הזמן.. אבל ב40 שח תוכלי למצוא
נגיד לי בעבודה (במערכת החינוך) ורואה עוד הרבה סביבי-
נוח שיש מחברת לכתוב בה מטלות, סיכומי פגישות, כל מיי דברים בסגנון.
אמא שלי בעבודה במשרד גם כותבת לעצמה הרבה תזכורות וסיכומים במחברת.
מחברת מעוצבת זו מתנה שיכולה לשמח אותי ונראה לי מתאימה לכל מיני עבודות(מוזמנות לפנק
)
בדיוק ראיתי באיזו חנות מתנות מחברת ממש יפה
מחולקת עם חוצצים ל3-
חלק אחד כמו "יומן" שבועי- לא ממש יומן, זה בלי תאריכים, אבל יש 7 משבצות אחת מעל השניה ואפשר לרשום מטלות/פגישות וכו'
חלק שני כותרת TO DO LIST ויש שורות קצרות - מקום לכתוב מטלות בנקודות
וחלק שלישי כמו מחברת 'שורה' - מקום לסיכומים של פגישות/התיעצויות וכו' - מקום להרבה מלל
הבאסה היתה שהיא היתה משמאל לימין וממש לא מתאימה לשימוש מימין לשמאל
מחברת כזו בעיני זו מתנה מקסימה ושימושית להרבה אנשים
אפשר גם לקשט את הצנצנת.
ערכת שוקו \ קפה \ תה: ספל שתקשטו, וצנצנת קפה קטנה \ קקאו\ שוקולית +מרשמלו קטנים \ פרלינים \ חליטות בטעמים מעניינים.
עוגה \ מאפים אחרים
להזמין לה פיצה?
אבל באמת חשוב כאן גם לדעת אם היא רווקה \ נשואה \ אמא בעצמה
לא בהכרח ספר קריאה, אפשר גם ספר הגות ומחשבה.
או משהו מקצועי
שיהיה לה מה לקרוא בשבתות קיץ הארוכות 😉
אם את מכירה את הטעם שלה, מאוד הולך תיק צד לפלאפון
יכולה למצוא בזול בשיין וכאלה
בחנויות גם יש אבל לא יודעת אם תמצאי ב40
