לקחתי פרימולוט נור החודש
ביום שבו כבר לא לקחתי, שעתיים אחרי השעה שלקחתי בימים הקודמים, הופיע דימום קטן (ברמת הכתם)
רק ביום למחרת התחיל הדימום בשטף
אני אמורה לקחת פרימולוט נור גם בחודש הבא, ביום ה20 למחזור
איך מחשבים את היום הראשון למחזור, מהיום שבו היה הכתם או מהיום של השטף?
תןדה!
הריון ולידהאחרונהאני בשבוע 12 פלוס 3 להריון
בעקבות דימומים חריגים הגעתי למיון ושם נאמר לי שהעובר עם דופק ומתאים לשבוע תקין יש המטומה קטנה ברחם
דיברו על הפלה מאיימת.
מישהי מכירה יודעת עברה משהו כזה ? אשמח לטיפים
מתפללים חזק שההמטומה תיספג או תתנקז, והעובר ימשיך לגדול וזה כבר לא יאיים עליו
ככלשעובר הזמן והעובר גדל ב"ה, אז ההמטומה פחות מאיימת עליו ורק צריך לעקוב ולראות שהכל בסדר...
המון תפילות ומנוחה!
כעת בשבוע 27. בשבוע 6 התחיל דימום רציני, ממש שטף. הייתי בטוחה שהלך ההריון...
עשיתי או"ס ולא ראו כלום, כלומר היה עובר עם דופק אבל לא ראו מה גרם לדימום.
רק אחרי שבוע ועוד 2 או"ס ראו המטומה שבהתחלה הלכה וגדלה (היתה 6*2 ס"מ...).
אח"כ ב"ה הלכה וקטנה עד שנספגה. המשך ההיריון וכל הבדיקות תקינות תודה לקל!
טיפים-
לשתות המון,
לנוח כמה שיותר! למרות שהרופאים מזלזלים ביתרון המנוחה אין ספק שזה עוזר.
והשימוש במונח הפלה מאיימת די מאיים, אבל זה פשוט מונח שמשתמשים בו בכל פעם שלא הכל חלק לגמרי, אל תילחצי!
מאחלת לך שהמשך ההריון יהיה קל ותקין!
זו סיבה יחסית מרגיעה לדימומים.
רופא אמר לי ש90% (אולי 95% ואני לא זוכרת) הכל עובר בטוב. וזה ככה היה ב''ה אצלי ואצל מי שאני מכירה
יש המטומות ברבע מההריונות
ההמטומה קטנה וזה טוב מאוד
לרוב זה נספג
ואם היא קטנה אז זה מעודד
אבל- מה שהרופאים לא אומרים-
לנוח לגמרי ממש!! כמה ישותר
אפילו לגמרי
מזרז את הספיגה ומונע דימומים
מהרבה נסיון
לא להרים כבד בכלל בכלל,
המטומה קטנה יכולה להיספג מהר,
אבל צריך לתת לה זמן ריפוי שתחלים לגמרי.
עדיף לך להשקיע את הזמן עכשיו במנוחה והימנעות ממאמץ פיזי ולהרים כבד,
מאשר לסחוב את זה לאורך זמן (ככל שהעובר גדל זה גם מסתבך יותר)
אם את עובדת בעבודה שנצרך כח פיזי תוציאי מחלה.
אם את רק עובדת מול מחשב את יכולה עקרונית להמשיך לעבוד אבל בלי לחץ.
תורידי שעות בעבודה, תלכי בנחת ממקום למקום.
בלי ריצות, קפיצות וג'ינגולים.
לתת לילדים לעלות על שרפרף תוך כדי שאת מביאה יד, לא להרים ולא לזרז ולהאיץ את הקצב.
בנחת.
יותר גדול ויותר רציני משלך (וגם הדימומים התחילו בשבוע מוקדם יותר...).
וב"ה העובר הוא כבר תינוק קסום בן תשעה חודשים!
מה עושים?
להימנע מיחסים (גם אם הדימום לא אוסר והלכתית מותר...).
לנוח כמה שיותר.
לא להרים כבד.
ממש להקפיד, אפילו שחלק מהרופאים טוענים שאין קשר. אני ראיתי קשר ישיר בין יום שלא כ"כ הקפדתי להמשך הדימום.
להגיע למעקבים לפי מה שאומרים לך ואולי גם לקחת תמיכה (יש טבליות לנרתיק במידת הצורך).
ולחזור לספר לנו בשורות טובות 
.
הלכתי היום שוב לרופאה כי דיממתי בצורה מזעזעת.. שוב עד שההמטומה לא תספג הדימום לא יפסיק
קיבלתי כדורים לחיזוק הרחם .. מקווים שזה יעבור במהרה..עשיתי את הסגולה של רבי מתיא עכשיו
מקווה שיחזור לספר בשורות טובות
ספר תהילים.
🙏🙏🙏
ממה שראיתי זה ממש חשוב ועוזר לעצור את הדימום.. ותנוחי ממש לפחות בימים הראשונים.
כמו שאמרו- לא להרים כבד, לנוח, לא להתאמץ.. (אל תאמיני לרופאים שאומרים שאין למנוחה משמעות. לכי עם ההרגשה)
כל יום שעובר ואין שום דימום המצב נהיה יותר טוב. תחזיקי חזק ותתאמצי על לא להתאמץ..
ותפילות..
מה שלי היה ממש משמעותי- לא להתכופף הרבה, לסדר את הבית ולהרים דברים כמה שפחות :/
בנחת לאט ובלי להתאמץ, לא להרים כל הזמן משחקים אחרי הילדים.. אם כואב לך הגב או הבטן- שבי. או לשכב, זה עוזר ומרגיע את הכאב..
קרה לי בדיוק אותו הדבר בשבוע קרוב לשלך
דימום מסיבי ממש, הרבה יותר מכל מחזור שהיה לי...
ב''ה הדימום התמעט בהדרגה עד שהפסיק, הילד בריא וחמוד
אגב, לי הרופאים לא אמרו לנוח, אבל נשים המליצו לי שכן מהניסיון שלהן
יש למישהי המלצה לרב או רבנית שאפשר להתייעץ איתו
ולקבל ברכה?
אשמח גם למספרי טלפון/דרכי הגעה
תודה רבה
היה זכור לי שפתחו פה שרשורים כאלו בעבר, אבל לא הצלחתי למצוא לצערי.
התינוק שלי בן עשרה חודשים, מאוד סקרן ומתעניין. אני רוצה להעביר אותו מהדונה לכסא רכב, עם כיוון התנועה.
הוא שוקל 10.5 קילו (נכון ללפני חודש, בטח השמין מאז) ואחוזון גובה של 85 אחוז.
מישהי יודעת אם זה בסדר להעביר בשלב הזה?
ושאלת בונוס--
מחפשת המלצה לכסא רכב, לא יקר. (ראיתי שיש פערי מחירים נורא גדולים, בין 300 ש"ח ל2,500 ש"ח...)
חשוב לי שהכסא יהיה צר, כי בעזרת ה' עוד מעט נצטרךך גם את הדונה וגם את הכיסא.
נתקלתי בשיטוטי בכסא הזה:
Shilav | שילב רשת חנויות מוצרי תינוקות ואביזרים לתינוק
מישהי מכירה?
תודה רבה לקוראות ולעונות!
ולפני משקל 9 קילו. צריך ששני התנאים יהיו...
אבל תקנו כסא בטיחות שהוא מתאים גם נגד כיוון הנסיעה ובגיל שנה תחליפו כיוון
אגב, היום ההמלצה להיות נגד הכיוון עד גיל שנתיים
לא כ"כ חשוב לי הכיוון, כמו שחשוב לי שיוכל להסתכל בחלון, ולא יצטרך לשכב.
את יודעת אם הוא יכול לראות דרך החלון בכסא בטיחות יותר מאשר בדונה, ששוכבת יחסית?
הוא נהיה בן שנה עוד חודש וחצי, אז זה באמת קרוב כבר.. מקסימום באמת אקנה כסא שמתאים לשני הצדדים.
אם בקלות לך...
וזכור לי שהילד שלך הרבה יותר גדול, או שאני טועה?...
בכל אופן תודה!
טארקואבל אני אמורה ללדת ממש בקרוב בע"ה וחיפשנו כסא שמתאים מגיל לידה עד שעוברים לבוסטר....
אסתכל...
רוני_רוןאיזה יופי! בשעה טובה ובקלות!!
יש לך מושג מחיר?
נבדוק...
עלה 1000 שקל. מתאים עם ונגד כיוון הנסיעה, עד 40 קילו בערך.
יש לו מלא זוויות שכיבה, הבן שלי בן 10 חודשים וממש נוח לו בכיסא, לפי דעתי הוא רואה דרך החלון.
יש אותו, בוסטר גב ועוד מושב בלי כיסא. יושבים שלושה וזה סבבה, נראה הוא לא רחב
אבדוק את הדגם.
כמה חברות המליצו עליו בתור כיסא כשצריך כמה (אפילו 3) כיסאות במושב האחורי.
מקווה שאני זוכרת נכון וזה הדגם הזה באמת 🙈
חברה אחת שבודקת יותר דברים אז כדאי
פעם ביררתי ומבחינת דיוק אין הבדל בין החברות
עשיתי די מזמן אז אולי גם השתנו דברים זכור לי שיצאה בדיקה ישראלית
ואז הם שלחו אותי לחברה שעובדת איתם.
הם גם אמרו לי איזה סוג לבדוק (כבר לא זוכרת ממש, אבל אם אני לא טועה הם הסבירו לי שהמורחבת היא פחות אמינה ולכן עשיתי את הבסיסית)
את לא אשמה שאין תורים
ומה יש לך לבוא אליו במיוחד אם הכל תקין ב"ה? ויש תור לעוד כמה שבועות? מה ככ אסון בזה? בעיניי זה ממש נורמלי
בדיוק בשביל מצבים כאלה יש תורים טלפוניים ושימוש באפליקציה
לא ברור מה הוא רוצה 🤷
ובכלל רופאים שונאים לקבל תכתובות בלתי פוסקות תנסי אולי תצליחי לקבל תור טלפוני אצלי זה שיפר את התקשורת. הטון של הרופא מוצדק יש נהלים שהוא מחויב להם, הוא לא יכול לעבוד לפי ההנחיות שלך מרחוק.
חיבוק והמשך הריון קל ותקין❤-🐌
תנסי לקבל עזרה דרך האחיות. אצלנו יש להן אפשרות להוסיף תורים דחופים לפי שיקול דעתן המקצועי.
אפשר לשתף אותן במצב ואולי יוכלו לקדם לך תור.
רפואה בהתכתבות זה באמת דבר לא טוב.
ועוד- יש רופאים שמקבלים מהקופה משכורת לפי כמות ביקורים. יתכן שהמענה שהוא מותן לך מרחוק לא נספר, הוא נושא באחריות ולא רואה על זה שקל..
ככה אני הייתי עושה לבקשת הרופאה שלי.
אבל באמת מוזר מצידו להתלונן אלייך כאילו את לא בסדר.
ללראות את הפציינט בפועל.
לדעתי זה דווקא מראה על מקצועיות.
תנסי לקבוע תור דרך המזכירות ולומר שהוא אמר לך שאת חייבת להגיע SOS.
אי אפשר לעשות הערכת משקל אצלו?
ומה יעזור לי שהוא יסתכל על הבדיקות כשאני דווקא יושבת מולו אחרי המתנה של כמה שעות במסדרון? יש לי רשימה מסודרת של בדיקות , אני עושה הכל, עוקבת אחרי תוצאות...
דווקא אם לא הייתי כותבת לו כלום ולא עושה כלום, הוא לא היה נזכר בי מן הסתם...
אז יש לו זמן מוגדר להסתכל על התוצאות ולראות שהכל תקין
ואם את רק שולחת פניות- הוא אמור לעבור על התוצאות בזמנו הפרטי בין לבין המטופלים
מבינה אותו... זה באמת קשה
אבל זה גם לא אשמה שלך
היי לכולם, הפעם אני רוצה דווקא להכניס תקווה.
מתחיל לאחר לי המחזור עושה בדיקות ביתיות הכל שלילי. לאחר שבוע מחליטה לעשות ישר בדיקת דם,
יוצא לי בטא 19. הרופא מתקשר אומר לי זה לא הריון אבל תעשי בטא חוזרת
עושה בטא חוזרת אחרי 3 ימים יוצא לי 55, גם פה הרופא לא היה אופטימי ואומר לי לעשות אחרי שבוע שוב.
בינתיים יש לי טיפה דימום בניגוב, אחרי שבוע יוצא 587 הרופא מתקשר אומר לי הריון מחוץ לרחם דחוף לבוא לעשות אולטרסאונד.
עם כל הקושי אמרתי העיקר שכבר אדע מה קורה בגוף שלי.
עושה אולטרסאונד אין כלום ברחם אבל הרירית עבה מה שאומר שיכול להיות שמתפתח משהו ברחם.
שבוע אחר כך עושה שוב אולטרסאונד, יש שק הריון בלי שק חלמון או עובר.
הרופא אומר לי אם יצא משהו מההריון הזה אני יהיה מאד מופתע.
מפה לשם שבוע שעבר הולכת לאולטרסאונד ביום ראשון הדלקתי נר לבבא סאלי והתפללתי, רואים עובר עם דופק
אבל הטכנאית אומרת לי הדופק איטי תבואי שוב שבוע הבא, לפעמין הוא מפסיק.
מפה לשם היום נבדקתי ברוך השם יש עובר עם דופק נורמלי שמתפתח, מתברר שהיה ביוץ מאוחר.
הייתי אמורה להיות שבוע 9+0 ושינו לי ל7+2 .
אז שתדעו שתלכו לפי האינטואיציה והלוואי שלכולן הסתיים כמוני.
המשך הריו קל ותקין לי ולכולן ובקרוב לכל המצפות.
קראתי בנשימה אחת.
בקלות, בבריאות ובידיים מלאות.
בטח נפל לך הלב כל פעם לשמוע את מה שכתבת:"הריון מחוץ לרחם, דופק איטי שיכול להפסיק".
למה, למה הם ככה אומרים, שיתנו לזמן לעשות את שלו.
כמה חבל שהצוותים הרפואיים(לא כולם,נתקלתי באלו ובאלו) לא נזהרים בלשונם, נכון שהם לא יכולים להתחייב להתפתחות תקנית אבל למה להגיד דברים כמו שאמרו לך.
העיקר העיקר,שימשיך רק בטוב 💖
וגם אמרתי את זה לרופא.
אף אחד לא מבקש לשמוע הבטחות אבל לפחות להגיד נחכה ונראה
בעז"ה שיהיה המשך הריון קל ותקין בידיים מלאות!
באופן כללי,
אם לא עוקבים אחרי הביוץ
אז לא להסתמך על המדידות באולטרסאונד, בשבועות הממש ראשונים.
שמחה בשבילך
ובעז''ה שימשיך תקין
זכותו תגן עלינו
וואו הריונות כאלו מרובי תפילות הם מיוחדים מאוד
בעז"ה שימשיך בקלות בידיים מלאות בבריאות!!!
והמשך הריון תקין ומשעמם שיסתיים במלאות כל 9 ירחי ההריון בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה גדולה ✨
למה לצפות?
יודעת שאצל כל אישה זה שונה, בכל זאת - אשמח לשמוע מנסיונכן
אחרי כמה זמן לצפות לווסת? (יש כבר פדים בתיק)
אמור להיות חזק מהרגיל?
יש מצב שבתחילה חוזרת ווסת בלי ביוץ? ווסת לא סדירה?
תודה רבה
(חוזרת לעקוב מהניק שלי, אולי לא אגיב מייד)
אבל בעיקרון, זה אמור לעבוד ככה
אחרי כמה ימים שהפסקת הגוף מתחיל להתכונן לביוץ חדש
התהליך הזה לוקח +- שבועיים.
בביוץ, אם נקלטת אז.לא יגיע אחריו וסת
ואם לא נקלטת, כשבןעיים אח''כ יגיע הוסת.
אז פחות או יותר חודש אחרי ההפסקה בערך, יגיע הוסת.
אני זוכרת שאצלי,.אחרי ההפסקה, עוד לפני הביוץ היה כתמים, כנראה מזה שהפסקתי
אבל הם לא אסרו אותנו
ורק אחרי חודש כמו שכתבתי הגיע הוסת הרגילה.
חודש אח''כ כבר נקלטתי להריון.
למישהי ממש מקצועית
כולל כאנטיאייגינג
ופילינג
היא אמנם מבוקשת
אבל עדיין בישוב
בסופו של דבר זה עניין של היצע וביקוש.
למישהי מקצועית בעיר- זה מחיר סביר בעיני
ובאיזה חומרים היא משתמשת
יש קוסמטיקאיות שטיפול פנים זה בעיקר שעת פינוק
יש קוסמטיקאיות שהן ממש על גבול הכימכאיות
שלומדות כל הזמן,
ובקיאות בשילוב על חומרים פעילים
ומתחדשות ומתעדכנות על המחקרים החדשים בשוק
בשביל אחת כזו הייתי משלמת 400 שקל
או למיקוי פנים.
כי פילינג זה לא סטנדרטי
חומרים טובים עולים לא מעט
איך היא מצליחה להתפרנס מזה?
(אלא אם כן היא משתמשת בחומרים פשוטים)
יש להן הנחה מול הספקים שהן עובדות איתן
והחומר מספיק לכמה נשים..
במיוחד אם הוא שכור והוציאו הרבה על השיפוץ
עדיף לחפש מישהי טובה שמקבלת בבית
אבל לזה צריך המלצות מפה לאוזן.
זה לא העיקר למרוח תכשירים
זה לדעת להתאים לעור מה שהוא זקוק
ובמיוחד לעסות לתוך העור, בטכניקות מסויימות שמונעות היווצרות קמטים. יש גם מסיכות ויש גם מכשירים עם טריקים פיזיקלים. ממש חשוב מישהי מומחית עם תעודות והרבה ניסיון שלא תגרום נזק.
בלי המלצות צריך מאד להזהר
ותהני לך!
❤-🐌
יש לה בבית חדר מהמם לטיפולים
היא משתמשת בחומרים מעולים
ועובדת לכיף שלה.
בעיקר מקבלת חברות
אני חברה של חברה שלה...
בעלה מפרנס היטב
למישהי שיש לך חיבור אליה.
400 נראה לי קצת מעל הממוצע אבל לא בהרבה. יש גם יותר יקר אם זה מעודד
מה אפשר להביא להתייחסות, לא משהו גדול, משהו סמלי אבל מכבד לקראת טוב בשבט.
יש כמה סוגי אנשי צוות שהילדים אצלם במסגרות והייתי רוצה לתת להם
מטפלות מעון.
גננת/סייעת
מורות תגבור בבית ספר של הבת
היות ויש למס' לא קטן של אנשים וזה לא פורים או סוף שנה, אלא סתם כי גם בתחילת שנה לא נתתי כלום ובאמת מגיע להם ומרגישה שמשקיעים הרבה.
עולה 10-12 ש"ח לאחד.
אפשר לעטוף בבד יוטה יפה ולרשום ברכה על צמיחה או נתינה.
או שאת מחפשת יותר זול מזה?
10 ,12 שח ,לא נראה לי שיש יותר זול מזה.
עם חטיף גרנולה בצד, משהו כזה
או מה שאני מביאה באופן כללי בראש חודש ברעיון של פחית ושוקלד בצלופן עם ברכה
או מגש מחולק של חמצוצים וסוכריות
או כמו שמישהי כתבה למעלה ללכת על מגש אישי קטן שמחולק ל 3-4 פיצוחים שוקולדים וכו'..
כל ראש חודש את נותנת לצוות משהו?
יש פה עוד מישהי שעושה ככה?
ראיתי פרסום שלהם ואני מחפשת תחליף לשיין, אבל חוששת...
מישהי מכירה?
גנוב פרטי אשראי.
אבל לא יודעת לגבי הגעה של הדברים
שמעתי גם על החשש של גניבת פרטי אשראי, תמיד מחו"ל מזמינה בפייפאל.
הזמנה ראשונה לקח שלושה שבועות,
הזמנה שניה ושלישית פחות משבועיים והגיע עד הבית!
בגדול הייתי מרוצה מהפריטים, ממש סבבה, מזכיר את שיין.
מינימום הזמנה 75, אבל משלוח חינם בכל מצב.
תעשי הזמנה אחת, תראי איך הולך
הם לא רק סוחרים בפרטי אשראי אלא גם בפרטים האישיים שלך.
לכן הדברים זולים שם, את המוצר בגדול.
יש עליהם המון תביעות יצוגיות.
אפשר פייפאל ולקוות לטוב אבל אם יש לך אפשרות אחרת אז לגמרי עדיף לדעתי
גוגל, וואצאפ וטיקטוק..
אני בכל אופן חושבת שכל מי שמחובכ בדרך כזו או אחרת לדברים האלה - חשוף. נגמרה פרטיות בעידן שלנו
אולי רק נח לשים עליהם את הזרקור וכך זה מאפיל על פשעי השאר
אבל זה שאין לנו פרטיות, והפרטים של כולם עוברים לכל מקום, זה כבר מזמן..
נראלי שבעידן שלנו מחיפוש פשוט בגוגל את יכולה כמעט על כל בן אדם (אלא אם כן ממש נזהר...) לגלות את כל זה...
השאלה היא אם יותר גרועים משיין בקטע הזה.
אני בד"כ מאמינה שכל עסק רוצה שיהיה לו תדמית אמינה, ולכן נזהר.
הרווח שיצא להם מהפרטים האישיים לא משמעותי לעומת הנזק מכתבות משחירות.
אולי יצאתי קצת נאיבית, לא נורא...
המחירים כל כך נמוכים שזה מרגיש לי מלכודת.
וכבר גנבו לי פעם פרטי כרעיס אשראי ומזל ישראכארט היו עירניים כי התחילו לחייב את הכרטיב ביפן...
נערך
אוף אין לי כח
קרה למישהי?
הייתי אמורה לשים התקן מונה ליזה
הרופאה השתמשה בספקולום מפלסטיק שטענה שהוא לא מספיק חזק לתמוך בדפנות הנרתיק, והיא מתקשה לראות את הצוואר כי יש צניחה. חיפשה ספקולום מתכת והם היו כולם בסטריליזציה אז המשיכה לנסות עם הפלסטיק, היא לא יודעת להסביר למה אבל יכול להיות שבגלל שהפעילה לחץ מאוד חזק עם הספקולום הפלסטיק זה יצא מעין זווית לא מוצלחת וההתקן לא הצליח לחדור לרחם. סוג של נפתח חצי בפנים חצי בחוץ.
היא בדקה עם האולטרסאונד ומיד שלפה אותו החוצה.
התנצלה מאוד מאוד ואמרה שזה בחיים לא קרה לה.
נתנה לי אנטיביוטיקה כדי שלא יתפתח זיהום.
עכשיו גם עברתי פרוצדורה סופר כואבת
גם ברמת התוצאה אני לא מוגנת
גם אין לי מושג בכלל מה לעשות עכשיו
כל הזמן חשבתי שאני אחכה עד שאשים התקן ואז אוכל להפחית שאיבות אם ארצה כי אהיה מוגנת מבחינת הריון
(מי שלא עקבה בשרשורים קודמים, אני שואבת בלעדית לתינוק בן כמעט 4 חודשים וזה בינתיים מונע לי חזרה של הוסת)
עכשיו אני קולטת שאני שוב תקועה
לא רואה את עצמי עוברת חוויה כזו שוב
אני באמת לא מבינה מה ה' רוצה ממני
הייתי מנסה ללכת לרופאה אחרת.. עם כל הקושי שבדבר
או לקחת גלולות..
התקנתי פעמיים בעבר ובחיים לא עברתי חוויה כזאת
בדכ זה קצת לא נעים ועובר מהר אבל לא כואב ככה
כנראה באמת בגלל שנפתח חצי בחוץ
מישהי כתבה פה לא מזמן שהתקינה 10 פעמים התקנים והמליצה על מישהי מאוד מומחית להתקנים בירושלים, מישהי זוכרת ויכולה לתייג?
למרות שלנסוע עד ירושלים זה חתיכת תיק
מומחה ומיומן, וגם כרופא הוא רגיש ומכבד.
מקווה ממש שתמצאי מישהו בצפון בטוחה שיש
אבל בכללי אני ממליצה תמיד ללכת רק לרופאים מומלצים שעובדים הרבה עם התקנים
קרה לי מה שתיארת... חוויה מזעזעת.
אצלי זה נתקע ולא היה לה מכשיר להוציא אותו. חיכיתי שעה ככה בכאבים חצי תקועה עד שעקרו מכשיר מתאים. ברררר.....
לפעמים זה גם בגלל מבנה של רחם.
החוויה הכי טובה שלי הייתה אצל ד"ר תמר שלם משערי צדק.
0556858482
מאחלת לך הצלחה בכל מה שתחליטי ושיהיה לך בקלות רבה!
כמה זמן חיכית אחכ לפני שהתקנת שוב?
תודה שכתבת אני אברר בעז"ה
ענק. איזה חוויה לא נעימה. אוףהמקוריתבמאמר מוסגר - אני הבנתי שאחרי כמות מסוימת של לידות, לא זוכרת כמה, כבר לא בטוח שההתקנה עובדת ומוצלחת. הייתי מתייעצת עם מומחה.
שהרופאה החדירה את ההתקן והוא חורר את הרחם.
ב"ה החור נסגר אחרי חודש.
והיה לי הריונות תקינים ולידות אחר כך.
אבל זה באמת היה ממש ממש כואב, ליבי איתך.
אני אחר כך השתמשתי בנובהרינג ואחרי הלידה בדקתי טוב טוב למי אני הולכת ועברתי חוויה מתקנת בלשים התקן מוצלח.
חיבוק
חיבוק יקרה. חוויה ממש לא נעימה.אמהלהד"א זה שהשאיבות מונעות לך כרגע את הווסת זה לא מחייב שזה מונע ביוץ והריון....
אז אם את כרגע ממש לא רוצה הריון כדאי לחשוב על פתרון אחר,
או לנסות שוב התקן
ושאפו גדול על השאיבות. אני לא שרדתי יותר מחודש. זה קשששששהה
מצדיעה לך!!!
התקן מונה ליזה שהרופא לא הצליח להתקין בביקור ראשון אחרי שעשה את כל הפרוצדורה הפנימית בטענה שהרחם אחורי ואין גישה נוחה.
יום למחרת הגעתי שוב והצליח להתקין.
חודש אחרי באולטרסאונד ראו שההתקן נמצא חצי בפנים וחצי בחוץ. ישר חזרתי לרופא שהוציא לי אותו לגמרי, בדקתי שאני לא בהריון וכמה ימים לאחר מכן באתי להתקין אצלו חדש (הוא קנה חדש על חשבונו לייתר בטחון אם הטעות בהתקנה הייתה שלו ולא הגוף שלי פלט)
עכשיו אני עם ההתקן מחכה שיגמר הווסת ואלך לבדוק באולטרסאונד מה המצב שם
בהחלט לא נעים, המון עוגמת נפש והמון כאב פיזי. ליבי איתך♥️
אם זה מעודד בהתקנה השנייה והאחרונה זה הרבה פחות כאב, ממש בקושי הרגשתי. לקחתי 2 אקמול לפני רני לא יודעת אם זה מה שעזר או שבעלי היה איתי
אוף כמה כאבים סיוט!!!!
חיבוק ענק ענק!!!
בירושלים יש את ד"ר ברונו רוזן והוא מממש ממש מומחה
כולם מפנים אליו...
אבל באמת קשוח לנסוע לירושלים לזנ,
למרות שאחרי חוויה כזו
אולי עדיף פשוט לנסוע ובע"ה בזה לסגור את העניין?
חיבוק גדול גדול גדול!!!
איזה גיבורה את!
אני כל כך מצטערת לקרוא!
את כזאת מתוקה והכתיבה שלך תמיד חיובית, אפילו עכשיו, אני רק שולחת חיבוק 🤗🤗🤗
ושאלת מה ה' רוצה ממני
אני לא יודעת
אבל אם יבוא תינוקי זה יהיה תינוקי שינק וינק ולא תצטרכי לשאוב אפילו פעם אחת🙏🙏🙏
אולי בגלל המצב הזה יאשרו לך דיאפרגמה וקוטלי זרע?
כי גלולות מעבר לגיל מסוים כבר לא מומלץ (אני לא יודעת בת כמה את, סליחה).
ובאמת צריך לתת גם לנפש וגם לגוף זמן להרפא.
חיבוק ענק!
איזה עצוב זה שהרפואה כ"כ ירדה עד שאין מספיק מכשירים מעוקרים. שלא לדבר על רופאים מיומנים. מרגיש שמפריטים את הרפואה...
את מדמיינת רבע מזה אצל רופא פרטית??
לא הבנתי מה הקשר....
או שבאמת לא הבנתי מה כתבת...
תצטרכי לשלם 1,000 שקל לפחות לכל ביקור אצל רופא משפחה / ילדים
סביר שזה יהיה כפול וצפונה אצל הטובים
הביטוח הרפואי יהיה יקר כל כך שתתחילי להימנע מביקורים חיוניים.
גם היום אפשר ללכת לרופא פרטי, חד פעמי.
רפואה מופרטת היא פרנסה טובה לרופאים.
כמו בארה"ב
עם דיאפרגמה
אבל זה לא סותר שאשתמש בזה שוב
ב"ה שמחתי מאוד מה"טעות" הזו
מה"התקנה" הזאת.
😘😘😘
קרה לי גם שהלכתי לרופאה והייתה התקנה סיוטית ממש . ואחרי כל זה ההתקן נפלט אחרי כמה ימים כי לא הכניסה טוב. רופאה טובה יודעת שלא משתמשים עם פלסטיק, זה לגמרי קורה מחוסר מומחיות ונסיון. מאז אני הולכת רק לרופאים מומחים ובאמת עשיתי עוד 2 התקנות שהיו מעולות.
מקווה בשבילך שתעברי מהר את התקופה ותתקיני שוב אצל מישהו מומחה
התקנתי אצל ד"ר ברעם והוא מומחה ממש. הוא השתמש בפלסטיק. ועבר חלק בקלות ובמהירות
אולי יש מצבים שהוא לא מתאים אני לא יודעת אבל זה לא גורף
(אם לומר את האמת מעודי לא ראיתי בכלל שקיים משהו אחר)
איזה כפרת עוונות נשים עוברות 😖😖😖
עודדתן אותי כל אחת שכתבה ❤️❤️
צריכה ללדת בקרוב ועדיין לא נסגרו על שם.
כמובן שנחליט סופית רק אחרי הלידה.
בעלי מאוד אוהב את השם עלמא, אני אוהבת את הצליל אבל זה מרגיש לי שם בלי משמעות. מה זה אומר חוץ מ'עולם'?
אשמח שתעזרו לי להתחבר לשם🙏
אנונימית בהו"לגם במה ששלחת כותבים על עולם, והם מתייחסים לקבלה אבל לא סומכת על אתרים כאלו כל כך...
התכוונתי להסבר עמוק יותר שיתחבר לי ברגש
אנונימית בהו"לאפשר לקרוא עלמה גם במלעיל ולדעתי יש לזה משמעות עדינה ואצילית
פחות מצד המשמעות העמוקה
כי כן זה המשמעות
עולם
ותכלס עולם זה מלשון העלם
אז לא חושבת שיש המון משמעות מעבר
אבל לא כולם מחפשים משמעות בשם
י שכאלה שבוחרים לפי צליל משתחבר או משהו כזה
ויש להן משמעות בשבילו...
אני לא רוצה רק צליל יפה
שנפגשה עם אליעזר עבד אברהם.
אבל אולי זה רק הכינוי 'עלמה' - נערה צעירה
המשמעות המילולית של 'עלמא' זה עולם.
אבל אתם יכולים למצוא לזה משמעות שאתם מתחברים אליה.
אם אני הייתי רוצה לתת לשם הזה משמעות שאני מתחברת אליה, הייתי חושבת בכיוון שהעולם הזה הוא מקום משכנו של הקב"ה, אבל מתוך העלם, שהקב"ה שוכן פה בצורה נעלמת ואנחנו צריכים לגלות אותו ולהאמין בו למרות ההסתרה.
זה מתחבר גם לתקופה - ההסתר פנים שחווינו בתחילת המלחמה, והאמונה שלנו בקב"ה למרות הכל.
וגם לתקופת השנה - חודש שבט זה חודש שבו אנחנו מציינים את החיבור לטבע ולארץ, ודווקא בתקופה בה הטבע במצב של 'העלם', שכל הכוחות גנוזים אבל אנחנו חוגגים מתוך אמונה וידיעה שהכל עוד יפרח.
וגם חודש אדר שאנחנו מתקרבים אליו זה החודש בו אנחנו חוגגים את פורים, החג שהכי מבטא את נוכחותו של הקב"ה בעולם דווקא דרך ההעלם. השם של הקב"ה לא מוזכר בכל המגילה אבל הנוכחות שלו כל כך קיימת בה.
ממש התחברתי...
תודה גדולה!
שם זו משמעות, אתם יוצקים לה משמעות לכל החיים בבחירה של השם.
אז מעבר לצליל (שיפה בעיני) כדאי גם לברר עם מי שמבין בתחום האן השם הזה ייטיב איתה.
זה לא תלוי רק בכוונה שלנו, ההורים בזמן קריאת השם. יש שמות שהמשמעות שלהם היא לא חיובית מעבר לפן המילולי שיכול להישמע נהדר.
אני יכולה להמליץ לך על הרב שמואל אליהו כרב שמבין בתחום וקשוב מאוד להורים.
שתהיה בחירה טובה, ולידה קלה בידיים מלאות!
כי בסופו של דבר שלושה שותפים באדם והרב הוא לא אחד מהם. אם מישהו רוצה להתייעץ עם רב הוא מוזמן, אם הייתי רוצה הייתי מתייעצת.. זה לא ילדה ראשונה.
בכל מקרה ההורים שלי לא התייעצו ואני חושבת שיצאנו סבבה לגמרי
אין לי סםק שיש ילדים נהדרים פלוס פלוס שלא התייעצו על השם שלהם.
במקרה הזה ספציפית מדובר בשם פחות שגרתי, ולכן אני חושבת שכדאי להתייעץ עם רב. זה ששם הוא מהות להשקפתי זה עניין משמעותי וחשוב. כמו שהייתי עושה מאמצים להבטיח את שלום הילד שלי בתחומים אחרים גם בתחון הזה אני חטשבת שכדאי להתייעץ עם מי שבקיא בתחום.
לשיקולך, קחי מה שמתאים לך כמובן.
כשאומרים ששם הוא מהות,
הכוונה היא שרוחנית השם מקנה לילד אופי מסויים
ולכן כשחושבים על שם, אני חושבת שכדאי להתייעץ עם מי שמבין במשמעות הרוחנית של השם
ולא במשמעות הדיקדוקית שלו.
כלומר עם רב
ולא עם אבשלום קור או גוגל.
🤒
קרה למישהי?רק אני:)היי,
אני שבוע 16+4, לא מרגישה את העובר. לא פרפרים ולא בועות ולא שום דבר. כבר מודאגת מזה.. זה הריון ראשון שמתפתח.
יש לי שליה אחורית אז לכאורה הייתי צריכה להרגיש תנועות מוקדם
חברות בהריון אומרות שמזמן מרגישות כבר משבוע 15 ויש כאלו משבוע 11/12.
יש סיבה לדאגה? או לבדיקה? מאז הסקירה לא נבדקתי....
תודה רבה
לא סתם לא מתחילים מעקב תנועות בשבוע 16..
השיליה שלך קדמית או אחורית?
משבוע 16
בטוחה?? מלא נשים לא מרגישות עדיין ב16
מעקב זה משבוע 20 ולחלק מהדעות גם 23 או 25 או אפילו היה רופא שאמר לי 28
שלא מתחילים ב16 אלא רק הרבה אחרי...
בטח בהריון ראשון...
ממש לא מרגישים בשבוע 11.. סתם אמרו לך🙈
התחלתי להרגיש ב23-24... וככה גם בהריון הקודם (אז לפחות תליתי את זה בשליה קדמית...)
הכל בסדר!
כנראה שהן הרגישו גזים וחשבו שזה תנועות. הוא בגודל של כדור פינג פונג בשלב הזה, קשה מאוד/בלתי אפשרי להרגיש תנועות.
לגבי מיקום שליה- זה ממש לא מחייב. אצלי יש שליה אחורית ודווקא הפעם הרגשתי להתחיל קצת יותר מאוחר מהריונות קודמים. עד שבוע 25 לא להרגיש זה תקין. בקיצור הכל בסדר ואין מה לדאוג בעניין💗 מבינה את הרצון כבר להרגיש זה בהחלט מרגיע. אבל זה יגיע בעז"ה.
סתם שטויות מה ששמעת
ברוב ההריונות החוזרים מרגישים משבוע 16 עד20
כשמרגישים לפני זה נחשב מוקדם
ובהריונות ראשונים בדר''כ מתחילים להרגיש בשבועות 18-21 בערך
ולפני הז זה נחשב ממש מוקדם
זה ממש מוקדם, במיוחד להריון ראשון
כנראה אני מאוד מאוד מחכה כבר להרגיש אותו.
גם זה יגיע בעז"ה כמו שכתבו לי... עד אז אשתדל להרגע ולא לקבוע תור כל שבוע לרופא.
יש הרבה לחץ ואי וודאות בהריון ראשון. תודה רבה על ההרגעה
המלחמה כבר ארוכה, וזה פוגש כל אחת מאיתנו במקום אחר.
היו לי כמה פעמים שהרגשתי על סף נפילה לבור, אבל בסוף מצאתי כוח ויש כמה דברים שעזרו לי.
אז פותחת שרשור - מה עוזר לי?
מה עוזר לי להמשיך?
מה נותן לי כוח?
מוזמנות להוסיף, אולי נצליח לעזור גם אחת לשנייה
בכוונה כותבת ממוקד, שהשרשור יזרום, אבל מוזמנות ללכתוב איך שנוח לכן.
1. לדבר עם חברה
2. לכתוב מה אני מרגישה
3. לעשות ספורט
4. לעשות טוב למישהו אחר (נגיד להכין עוגיות, לצרף פתק ולשלוח לחברה)
לצאת להתאוורר בעיר..
שיחה טובה עם חברה טובה
אמבטיה חמה
מרק חם ומנחם, מלא ירקות וירק
לשים סיסמא חיובית במחשב
להיות בחברת חברות ולחלוק איתן
להסיח את הדעת בעבודה
לנקות את הבית לאט לאט חלק חלק
למיין בגדים לראות מה הולך לצדקה
להשקות עציצים
לשתף בואטסאפ עידודים מכל הסוגים
הליכות לא ארוכות
להוריד הילוך כשצריך
לצאת להליכות
לשמור על תזונה נכונה מצד אחד ומצד שני להיות מצוידת בסוכרים לשעת הצורך
לשמוע מעשים ודיבורים של גיבורות/ גיבורים
הידיעה שאני תמיד יכולה לבחור ולהשפיע על החיים, גם בתנאים קשים. גם אם באופן זמני אני לא מצליחה, אני אצליח בעתיד.
שיעור פילאטיס
להכין סלט גדול ועסיסי
לשיר יחד עם מוזיקה ברקע
לקחת חצי יום חופש ולצאת לבד לסיבוב קטן
לפנות זמן לשיחת עומק עם בעלי
לאחרונה ב"ה מצאתי בייביסיטר קבועה ליומיים בשבוע. היא מוציאה לי את הילד מהצהרון ונמצאת איתו שעתיים. מכינה ארוחת ערב קלילה ואז אני מגיעה ישר להשכיב לישון.
זה סופר מקל עלי!! יומיים של נשימה.
היה נותן לי כח אם לא היינו שקופים במאמץ ואם הצבא היה נותן כסף😅
רוצה את בעלי בבית וזהו.
סליחה שפרקתי לך על השרשור ☹️
אותו בבית❤️
והיה אמור להשתחרר שבוע הבא ובסוף הודיעו שעוד לא.
אני ממש ממש מבינה.
פשוט בגלל שזה כל כך כל כך ארוך, ניסיתי למצוא דרך להקל קצת. עדיין יש קושי, אבל אלו דברים שהכרחתי את עצמי לעשות, ועזרו לי קצת להרגיש יותר טוב.
וזה גם ממש מובן אם לא!
1. תפילה טובה
2. חשמוע שיעור תורה טוב
3. לקנות משו חדש... לי לילדים לבית
4. להזכר בדברח הרמבם... שהמלמה בעם ישראל היא על קידוש ה'. להתחבר לכלל ישראל
5. לישון מוקדם
תחביבים:
להרכיב פאזל
לצבוע בצבעי עיפרון
לראות סרט
מה עוזר לי?
* ליצור במגוון תחומים, לפי המצברוח והחשק.
* להרגיש אמא טובה (למשל - לעשות יצירות עם הילדים, או להקשיב להם, או להיות סבלנית אליהם).
* לבלות עם בעלי, במסגרת האפשרויות.
* ללמוד תורה (בעיקר בשיעורים מוקלטים בהמשכים).
* לקרוא ספר או לראות סרט.
* לצאת לסיבוב בחוץ - או טבע או קניות, תלוי בחשק.
* לשמוע שירים מחזקים.
* בעיקר - לחזק את עצמי שאני בידיו העצומות של הקב"ה, והכול ממנו, והכול בסופו של דבר טוב. (וכמה שזה קשה... כשנמצאים בתהומות קשה לזכור את זה...)
ממש
והלוואי שתמיד נתעסק רק בדברים טובים!!!!!!
דרך תעסוקה או גלישה או ניקיון או כל אסקפיזם אחר
להתכנס לתוך עצמי ולחשוב מה יעשה לי טוב ופשוט לעשות אותו
לפעמים זה גם לתת לעצמי לשקוע.. תלוי בסיטואציה
ספציפית עם המלחמה, ב3 שבועות הראשונות הייתי צריכה תחושה של שליטה אז הייתי הרבה על החדשות ולא יצאתי מהבית, היו גם הרבה אזעקות ונשאבתי לתוך הפחד. בסוף הבנתי כמה זה גורם לי לחרדות ואילצתי את עצמי לשחרר את זה וגם להעיז להוציא קצת את האף
מה שאני באה להגיד, זה שמותרלנו גם לשנות טקטיקת התמודדות. והכי חשוב זה להיות קשובים לעצמנו
נגמרו לי השמות(פשוט חשבתי שמתאים לצרף גם לכאן תגובה שצירפתי בדיוק היום לעוד שתי הודעות שונות בשני פורומים שונים )
אז באמת רוצה לצרף לך הודעה ארוכה שכתבתי על הנושא של התמודדות עם המצב 🙏
(זו ההודעה השלמה: למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה - הריון ולידה
ומעתיקה לכאן חלק ממנה):
התמודדות עם מתח וחרדה:
הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.
ניצור את הכלים הללו,
נזהה אותם
והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.
נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.
נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".
"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."
ולתרגל את זה.
לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה -
מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?
מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?
ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.
וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.
כולם נשברים לפעמים. וקמים.
ואני יכולה לשאול את עצמי -
בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?
למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.
למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה.
ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.
אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.
לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.
ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?
אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה.
אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!
אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?
ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?
ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?
איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?
איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?
אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?
איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?
ושוב – לתרגל את זה.
התירגול חשוב מאוד.
ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.
כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –
המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.
אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?
למשל:
לעצור
לנשום
לכתוב
לחשוב
לשתף או להתייעץ עם אנשים
כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן.
מיומנת בכוחות הנפש שלך
מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.
-----------
כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:
- דיבור עצמי,
חיזוק עצמי
מאוד יכול לעזור.
- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."
ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.
- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.
או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות
וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.
או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.
או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.
- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים
- לשמוע שיר מחזק
- תפילה אישית או מזמור תהילים
- שיעור תורה מחזק
- לבקש חיבוק ארוך ועוטף
- לדבר את זה.
לדבר על זה.
עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.
- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.
- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.
- להיות בהרפייה
- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר
כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.
- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה
- להתחזק בטוב שבנו
- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים
- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים
- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.
- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו
- לצייר ציור חופשי
- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.
- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו
- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה
- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.
גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.
להיות בהווה.
- להקשיב לגוף
- להקשיב לרגשות ולזהות אותן
להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן
- בכי מרפא, הוא מתנה
- תזונה נכונה
- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום
- שינה מספקת
- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.
- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.
- ויסות רגשי:
א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה,
לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."
ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:
מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?
מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?
אפשר לשאול את עצמינו:
האם זה בהכרח כך?
האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?
ב"ה שנשמע כולנו רק בשורות טובות ישועות ונחמות 
שישתחרר ותיגמר התקופה הנוראית הזו.
ואם אפשר גם קצת שקט וזמן לעצמי, זה יהיה נהדר.
נגמרו לי השמותממש קשה לי ריבים בערב שבת
ורבנו ברביעי
ועוד לא השלמנו
הבית מוכן לשבת הכל נקי מה שלא קרוה לעולם- אנחנו נורא יעילים כשאנחנו בריב. והכל דוקר לי בעיניים כל היופי הזה הריח הטוב
למה אוכל טעים למה אם הכל ירגיש לי כמו חול.
לפעמים אני מבקשת הפסקת אש וזה עושה כל כך טוב אבל עכשיו די כבר אין לי כח מדי טעונה עליו. בצדק תאמינו לי..
וגם הוא טעון אני שומעת רואה מריחה את הקושי שלו ואולי הוא צודק בחלק וזה לא משנה
למה תמיד אני צריכה להפסיק ראשונה
להרגיש שזה הכי חשוב לי
למה הוא יודע להסיח דעת כל כך יפה ואני מפסיקה כל 10 דקות לנגב איזו דמעונת
למה למה ככה
עצובה
ושבת. זה לא מתאים בשבת... ושלחנו את הגדול יהיה לנו ממש שבת שקטה ושוממה ואני רועדת ממה כי הכל כזה כבד באויר
הכנתי 4 ספרים משמימים משכנה ואני יודעת שלא אצליח לנוח לישון כל מה שבשבילו מחכים לשבת
שלא לדבר על ההתרגעות שבלב
אני כל כך אוהבת הדלקת נרות, זה הזמן שלי בשבוע להתפלל
אחכ מתנשקים ומתחבקים אנחנו הילדים ואז יושבים יחש עם הספה לפעמים מתפללים לפעמים קוראים עיתוים אפילו אבל האוירה נינוחה הזו
לא יהיה לי מזה השבוע
וחסר לי חסר לי כל כך
ואינסיכוי שהוא יפייס אותי לפני שבת מבחינתו הוא הפגוע פה
ולי אין כח!!!!!! נפגעתי נורא
נס שיש אתכן לפרוק
ותעשי צעד קטנטן ביותר להתקרבות והתפייסות
ואז הוא גם יתרום את שלו בעניין, ואפילו יותר ממך?
בכל מקרה, נשמע שכדאי באופן כללי לטפל בזה
כי זה נשמע מאוד כואב
ולא מקרה חד פעמי.
וזה חלק מהכאב למה תמיד אני אציע טיפול
למה אתה לא עושה שום צעד אקטיבי שמראה שאכפת לך שהקצרים ביננו רק מתרבים?
קודם כל חיבוק גדול. פשוט כי מגיע לך. הלוואי שהייתי יכולה לתת לך פיזית
והלוואי שמישהי מכם יצליח להתגבר ולעשות את הצעד הראשון לפיוס. זה באמת כל כך קשה להיות הראשון שמשנה כיוון. וכשאת מרגישה שכל פעם זו את, אז זה מסתכל ובטח שאת רוצה שהפעם הוא יתחיל. ואולי הוא היה רוצה אבל בכלל לא יודע איך להתחיל, ומעדיף לברוח לתוך השריון שלו.
מה שעוזר לי במצבים דומים זה להתפלל. במילים שלי, לדבר עם ה' ולתאר לו כמה קשה לי.
לפעמים זה נותן לי כוח גם לבחור לעשות צעד לקראת פיוס (ואז אני מתפללת לה' שאת ההתגברות הזו הוא ייקח לגאולת עם ישראל. שכמו שאני פונה עכשיו ראשונה לבעלי, שייקח את הזכות הזו בתור פנייה של עמ"י אליו, והוא יפנה אלינו בחזרה ברחמים).
לא תמיד אני מצליחה. לא תמיד אני בכלל זוכרת להתפלל (אני טובה בלכתוב על זה כשהקושי הוא של אחרים. כשזה אצלי אני כל פעם צריכה להיזכר מחדש, ולא תמיד זה קורה...). אבל כשאני מצליח להתפלל, בדרך כלל זה עוזר לעשות שינוי לטובה.
בהצלחה!
מתפללת עליכם שתהיה לכם שבת של טוב ושמחה, והרבה אהבה❤️
באמת אנסה להתפלל קצת. בשבילי אפילו. שהאש בלב תרגע קצת.
קשה לכעוס כל כך....
רק לגבי השאלה
למה תמיד אני צריכה להפסיק ראשונה?
עונה לך בתור זאת שמשתבללת ולא מסוגלת לעשות את הצעד הראשון
לא משנה מי פגע במי- או אם שנינו נפגענו
בעלי תמיד זה שאומר- בואי נדבר
ואני כל כך כל כך כל כך! אוהבת אותו על זה
שאלת למה אני צריכה?
אז זה לא ענין של צריכה, זה ענין של יכולה...
ומהצד השני יכולה לענות לך שבעיני זה כי בעלי כנראה החזק מבין שנינו, הבטוח מבין שנינו, החכם מבין שנינו, הבוגר מבין שנינו.
ואני ממש לא לוקחת את זה כמובן מאיליו
האם זה צודק?
לא
האם זה פייר?
לא
אבל נכון להיום זה המציאות
וכמה שאני בזמן רגוע וטוב מבינה שאנני צריכה לשנות את המציאות הזו
ברגע האמת- אני לא מוצאת את הכח
וזו נובע מחולשה ופגיעות
וזה לגמרי לא בא להסיר ממני את האחריות לעבוד על הנק הזו ולנסות להשתנות...
דוקא בעלי מסוגל לזה
אני המשתבללת אבל גם היותר לא מצליחה להחזיק מעמד בהסחות דעת...
עברה שבת קשה אבל משהו נרגע ף
אמן שיתחיל שבוע טוב יותר ןנצא מזה כבר!
כלכך מעיק הסיטואציות האלה ♥️
בקשר מה שכתבת על הטיפול,
רוצה לשתף אותך שלאחרונה נחשפתי לשיח קצת אחר-
לא טיפול זוגי אלא טיפול אישי.
בלי להאשים, בלי הוא אחראי או אני (למריבות),
בלי שום קשר אליו
עם המון קשר אלייך -
אלו החיים שלי,
ואני רוצה שהם יהיו מושלמים,
ואני לוקחת עלייהם אחריות
בטוחה שצריך הרבה אומץ לעשות את הצעד.
אם תרצי אני יכולה לשתף אותך בשתי המלצות
אחת של קורס דיגיטלי מושלם שעשה לי המון טוב
ושנייה למישהי מתוקה שאני מאוד אוהבת את הפוסטים שלה
ובדיוק השבוע שאלתי אותה לגבי טיפול זוגי והיא אמרה לי שהיא עושה רק ליווי אישי נשי
בהצלחה!! 💖♥️
הלוואי שיעזור ♥️
ואם לא -
אל תתייאשי 💖 תמישכי לפקוח עינייך ואוזניים
יש כל-כך הרבה יוצרות תוכן
בטוחה שזה רק עניין של זמן למצוא את האחת
ואני לא חושבת שזה עניין של יכולה.
כל אחת יכולה להתגבר על האגו.
יפה לבעלך שהרגיל את עצמו להניח את האגו בצד, ולצאת מעצמו לטובת השלום ביניכם.
זה ממש ממש לא מובן מאליו.
ואני חושבת שאם זה ככה כבר שנים,
אז כן יש מקום לבוא בציפייה לאיזון ביניכם בקטע הזה.
במריבות על דברים לא מהותיים אין לי בעיה להיות זו שמפייסת, במריבות על משהו מהותי שהוא קו אדום מבחינתי אני לא באה להתפייס, אני מחכה להפנמה ולהתנצלות, גם אם זה לוקח כמה ימים או יותר.
הנוכחית.
אם את עושה צעד ראשון אבל כזה שמשאיר לו בעצם את המקום לבוא ולפייס.
נגיד, לכתוב לו פתק בסגנון "קשה לי עכשיו ממש. אני לא רוצה להיכנס לשבת בהפרדת כוחות, אבל לא מוכנה להתחיל לדבר אם אתה לא מתנצל על הדברים שנאמרו או נעשו" (זו רוח הדברים, כמובן אפשר להגיד את המשפט הזה במיליון צורות שונות. או בהודעה, או בהקלטה, או באופן ישיר וללכת מיד כדי להשאיר לו את המקום להגיע).
האם זה עדיין מרגיש לך שאת עושה את הצעד הראשון, או שזה באמת לפתוח פתח כחודו של מחט ו"להשאיר לו הרבה עבודה" כדי לבוא בעצמו?
אם גם את זה את לא מרגישה שאת רוצה לעשות, זה מובן אבל זה גם כנראה יקח יותר זמן. אם זה באמת משהו מספיק סימלי מבחינתך שאת לא מרגישה שאת שוב זו שעושה את הצעד הראשון אלא בעצם מסמנת שאת כבר מוכנה להתפייס, אבל משאירה לו את המשימה, אולי זה יכול לעזור.
איזה הרגשה חמוצה זה עושה... הלואי שאתם כבר אחרי להפעם
נגמרו לי השמותועוד ערב שבת
ועם כל הניגודיות בית הבית המצוחצח והאוכל הטעים לבין ההרגשה הפיכסית שבלב...
וכמה רגישות יש בך
וכנות
ולב גדול שפועם
אבל שבור
כ"כ כ"כ שומעים אותך מבעד למילים הכתובות
רוצה לשלוח לך חיבוק חם ותומך
ולנסות טיפה להתייחס למה שכתבת:
א. לגבי מה שכתבת: "לפעמים אני מבקשת הפסקת אש וזה עושה כל כך טוב
אבל עכשיו די כבר אין לי כח מדי טעונה עליו. בצדק תאמינו לי.."
את בעצם מזהה כאן *חוזקה שלך* - שהיא ליזום התפייסות, ליזום "הפסקת אש"
ואת גם מזהה שכאשר את מממשת את החוזקה הזו בך - זה עושה *כל כך טוב* (!)
ואני חושבת שהתמקדות רגע בשני הדברים הללו יכולה לשפוך עוד קצת אור על כל הנושא.
כי בעצם הסתכלות שאומרת: "אוקיי. אני מבינה שאנחנו שני בני אדם שונים.
לכל אחד מאיתנו חוזקות וחולשות.
ברור שאנחנו לא מושלמים, אלא אנחנו אנושיים, בשר ודם.
אחת החוזקות המאוד יעילות ומבורכות שלי היא היכולת ליזום הפסקת אש וליזום התקרבות מחדש לאחר ריחוק.
זו באמת עוצמה וחוזקה נפלאה
ואני גם רואה בפועל שהיא תורמת רבות *גם לי*, גם לנו כזוג, וכמובן גם לבעלי.
(ואפילו כשאני כועסת עליו אני יודעת שאותה חוזקה טובה גם לי עצמי ולא רק עבורו )
ואני יודעת שנכון, לבעלי *אין את החוזקה הזו של ליזום פיוס ראשון או ליזום הפסקת אש*
נכון.
וזה הרבה פעמים יכול מאוד מאוד לתסכל.
אבל היי, יש לו בטוח חוזקות אחרות.
אולי אני אזכר ואכתוב לי כמה חוזקות שלו?
אולי יש לו גם חוזקה שלי עצמי אין?
אולי במקומות אחרים דווקא הוא יותר חזק ממני?
ובמקומות הללו אני דווקא נתרמת ממנו?
כלומר אם אני אקח את כל המקומות של החוזקות של שנינו
ואראה איך שנינו יחד *מתברכים מהשוני*
ולא מאוימים מהשוני,
איך אנחנו משתמשים בחוזקות של כל אחד ואחת מאיתנו למען האושר של שנינו -
זה יכול יותר לקדם אותנו?
כמובן לא בתור זריקת אחריות
ולא בתור לקפוא על השמרים ולא להשתדל כלל,
כמובן שלא
אלא בתור לזהות את האנושיות שלנו
את המקומות שיותר חזקים בנו
ואת אלה שפחות
ועם זה לעבוד
ומה שנקרא - עם זה לנצח!
וכמובן שאפשר בין לבין להשתדרג, לעבוד, להשקיע, ללמוד, לגדול...
ב. לגבי מה שכתבת:
"וגם הוא טעון אני שומעת רואה מריחה את הקושי שלו
ואולי הוא צודק בחלק..."
כאן רואים שוב את הרגישות הגדולה שלך שאפילו בעת תסכול וריחוק את מצליחה לראות גם אותו, גם את הצד שלו,
גם את הקושי שלו,
ואפילו לומר שיש חלקים שהוא צודק בהם
ואני מאוד מאמינה שאותה רגישות וכנות נפלאים שיש בתוכך
כבר תרמו הרבה ועוד יתרמו הרבה גם לפיוס הנוכחי ❤
והמקום של בעלך ששומע ושישמע עוד כמה אשתו *רואה אותו*
כמה אשתו נותנת ניראות גם לקושי שעבר עליו
כמה היא אפילו רואה את האמת בדברים
ונותנת לכל זה מקום וניראות -
יכול מאוד להתחזק ולהתקרב דווקא ע"י כך,
להמשך שיח מפרה ומלבן ולהמשך תהליך של התקרבות מחודשת ואפילו גדילה וצמיחה גדולה יותר דווקא מכך.
ג. לגבי מה שכתבת:
"למה תמיד אני צריכה להפסיק ראשונה
להרגיש שזה הכי חשוב לי..."
יכול להיות שהעמקה בכמה מהנחות היסוד הללו יכולה לקדם אתכם עוד.
למשל, הנחת היסוד הזו ש"אם אני מפסיקה ראשונה סימן שאכפת לי"
ו"אם בעלי אינו מפסיק ראשון סימן שלא אכפת לו בהכרח"
אפשר לשים עליהן במקום סימן קריאה -
סימן שאלה.
ולשאול - האומנם?
האומנם בהכרח אם בעלי לא מפסיק ראשון זה אומר שלא אכפת לו?
ואולי (כמו בהרחבה של סעיף א) הוא לא מפסיק ראשון כי זו לא אחת מהחוזקות שלו ושם יש לו חולשה, אבל באמת באמת שאכפת לו,
כ"כ אכפת לו ממני, מהקשר, אכפת לו! פשוט אין לו את היכולת, אין לו את ה"פיצ'ר" הזה שהוא יכול ליזום פיוס, משהו שם קשה לו ותקוע לו,
אבל אולי אני ארחיב רגע את המבט שלי ואראה את כל החוזקות שכן יש לו ואת כל הפעמים שכן הרגשתי שאכפת לו,
שבאמת באמת אכפת לו והוא יכל גם להביא את זה לידי ביטוי בחוזקות שלו כדי שגם אני אראה?
ואולי עצם זה שאומנם הוא לא יוזם ראשון את הפיוס, אבל הוא בהחלט נמצא בפיוס עצמו
וכמו אומר לי: אשתי האהובה כ"כ תודה לך שהושטת לי יד. כ"כ היה לי קשה לעשות את זה, הלוואי שהייתי יכול אבל אני לא יודע איך.
ואת הארת לי את הדרך ובזכותך אני כעת מהלך בה. בדרך של האור והטוב והפיוס".
והוא לא יזם, אבל כל כולו בתוך הפיוס עצמו
וכל כולו בתוך ההתקרבות עצמה
וכל כולו בתוך האהבה שלכם
ד. כשתיארת את השבת *הרגילה* שלכם:
"...אחכ מתנשקים ומתחבקים
אנחנו
הילדים
ואז יושבים יחש עם הספה לפעמים מתפללים לפעמים קוראים עיתונים אפילו
אבל האוירה נינוחה הזו"
איזה מרגש ומחמם את הלב רק לקרוא את זה!
ואני בטוחה שעוד יותר גם לחוות את זה!
ותראי יקרה, זוהי השבת *הרגילה* שלכם!
זה מה שקורה הרבה מאוד
ונכון, חד פעמית השבת, זה לא קרה.
וזה בהחלט כואב
ודווקא מתוך העוצמה של הטוב
כשאין אותו - זה כ"כ כ"כ מורגש
אבל איזו זכות שיש את הטוב הזה!
שהוא קיים!
ונוכח!
ורגיל!
והוא הוא התדיר!
ולהתחזק רגע גם בזה - שאנחנו כרגע בירידה שהיא לצורך עלייה,
שזה זמני,
שגם מזה נגדל,
אבל בעיקר - שיש לנו את כל הבסיס האיתן והטוב הזה לחזור אליו וממנו
וזה יקר כ"כ כ"כ
ולא מובן מאליו כלל ❤
ה. כמובן לתת מקום גם וקודם כל לעצמך
לקושי שלך
לפגיעה שלך
לעשות עבודה רגע מול עצמך, אפשר בהחלט עם דף ועט ולשאול -
מה היה קשה לי כאן?
מה כאב לי?
לדייק אותך ואת המקום הכואב עוד -
ומתוכו לבוא לשיחה המשותפת שלכם כאשר היא תתרחש (או כמה שיחות)
ולהביא את עצמך לשם
בדיוק, בעומק, בכנות, בפתיחות
לומר את הכל, גם את המקום שהיה כמה ליוזמה של פיוס גם ממנו,
ולשאול אותו, איך אתה רואה את הדברים?
זה משהו שאתה יכול לעשות?
אם לא, אני רוצה לשמוע את הלמה (ל בקמץ) שלך
לא כביקורת או שיפוטיות, אלא באמת כמקום מתעניין וסקרן שרוצה להבין אותך
ובוא תספר לי עוד את הבפנים שלך
את הלב שלך
ומה עוד הרגשת
ומה עוד אתה חושב
ואני אספר לך את שלי
ואני בטוחה שאנחנו נצמח מזה"
ב"הצלחה רבה יקרה
שתראו ב"ה עוד הרבה אור וצמיחה אישית וזוגית גם ודווקא מזה ❤
התגובות הארוכות והמושקעות שלך כאן ובפורום נשואים טריים
גם כשלא מכוונות אלי קוראת נהנית ונתרמת.
כמובן עברה כבר שבת
קרירה ומוזרה
וכן אני רואה שהוא מנסה בדרכו שלו
אבל זה ריב על גבי ריב
ונפגעתי פעמיים, מאד.
ולהסביר ממה נפגעתי אני מרגישה שזה כמו להיפגע שוב
זה שוב להסכים לו להתנהג בצורה מסוימת בלי לחשוב ולכור שיש כאן מישהי שנפגעת מזה,
אני חושבת שאנחנו צריכים טיפול
ומן הסתם גם אם רק אני אלך זה יועיל
אבל אין לנו תקציב לזה... לצערי
זה דבר כל כך חשוב וכל כך יקר...
חיבוק על הפגיעה פעמיים ועל הריב על גבי ריב
כמה שזה שורף
ולגבי הסיפא שלך - אכן טיפול הוא דבר כה חשוב אך גם נדרשים אליו משאבים רבים כמו זמן, כסף, מאמץ, השקעה, עבודה וכן הלאה.
רוצה לחזק אותך אבל לא להרים ידיים
ולהמשיך לחפש
לא רק כי פרידה וגירושין עולים הרבה הרבה יותר (בכפולות מפחידות, וגם אז במקרים שזוהי טובת כולם נדרשים לעשות זאת ולהגיע לרווחה הנפשית למען כולם.
כמובן כמובן לא שזה המקרה שלכם! אלא רק חשוב לומר זאת באופן כללי ❤️)
אלא בעיקר בשביל איכות החיים עצמה, החיים עצמם, שלנו, של ילדינו. ותהליך נכון ומפרה יכול להוביל אותנו לשם וזו השקעה ישירות לשמחת ואיכות החיים שלנו שזו בעיניי ההשקעה הכי שווה.
אפשר לחשוב מה ניתן לעשות גם במצב כזה,
אולי אפשר להגיע לטיפול עם סבסוד דרך הקופה,
או לחפש מקום שעושה הנחה
(אם תרצי לפנות אליי מניק אחר שהוא לא האנונימי של הו"ל נוכל לראות יחד אם יש אפשרות להנחה או סידור שכן יתאפשר באהבה)
או לראות איך מגיעים לסכום עבור החשיבות של זה ומנסים לחסוך במשהו אחר / להגדיל הכנסה / משהו אחר
אבל לא לוותר על החיים שלנו
הם באמת הכי יקרים ❤️
ב"ה מחזקת אותך והקב"ה יאיר לך את הדרך וישלח לך בהירות שלמה, שליחים נכונים וישועה שלמה שלמה 🙏❤️
יצא לי לחשוב על זה הרבה לאחרונה.
המשפט נכון?
עד איזה גבול לדעתכן?
כי ברור לי שכל ילד לוקח משאבים מההורים.
(אין לי ככ קשר קרוב עם אף אחד מהאחים שלי בעיקר בגלל הפרש גילאים גדול. זה לא מפריע לי. רק בהלוויות של חיילים שאני רואה שאצל אחרים זה לא ככה ומצטערת על זה בלב)
אני לא רוצה לנצלש לפותחת, אבל זה נגע לי בעצב חשוף..
אין לי הרבה ילדים וההריונות וגם אחרי היה לי קשה מאוד. שמירה, בדידות, יציאה ממעגל התעסוקה עקב ההיעדרות המרובה בגלל השמירות. (המעסיק לא קיבל את זה והעיף אותי בהזדמנות הראשונה שהייתה לו), הזנחה עצמית עקב הדכדוך, הרעה בשלום בית, דכאון קל..
מאוד מאוד חשובה לי יציבות בחיים. מאוד חשוב לי לצאת בבוקר מהבית לעבודה לשגרת יומי ועוד הריון ישבש את זה כמובן לצערי, ובנוסף לחולשה ולבחילות של ההתחלה, יש את הקושי של ההמשך שמשבית אותי וזה חוזר כל הריון
המחשבות שהפותחת דיברה עליהן נגעו בי ממש כי הרגשתי וחשבתי כך בהריונות ואחריהם. ולא חשבתי שזה ככ נפוץ האמת
אז השאלה היא, בעצם, למה לעשות את זה?
למה עשיתן/ אנחנו עושות את זה לעצמנו?
כן, אני רוצה עוד ילד. לא רוצה את הקושי הנלווה. מבאס אותי הקושי הזה וגורם לי לא לרצות את זה מצד אחד ובגלל זה עד עכשיו אני נמנעת, ומצד שני מאוד רוצה שוב את הקסם הזה של חיים חדשים בתוכי. אבל למה זה צריך להיות ככ קשה??
אני מרגישה שככ טוב לי ככה עם הקיים שאני ממש מפחדת להרוס ולהתחרט על זה. למרות שההריונות היו רצויים וילדיי אהובים מאוד ואנחנו משקיעים בהם.
אני מתקרבת לגיל שמעליו החלטתי שאני לא רוצה שוב הריון, ומאז ההריון האחרון עברו 5.5 שנים ולקח לי הרבה זמן לחזור לעצמי ולהתיצב. ובראש הייתי רוצה עוד, אבל ברגש.. אני מכווצת רק מהמחשבה שאחזור למקום הזה של חוסר יכולת לתפקד, הפחד שיהיה תקין, איך תהיה הלידה ומתי, איך נצא מזה..
הילדים שלי גם מאוד רוצים אח
בקיצור, אשמח לכל מי שיש לה מה להגיד.
ילד, בעז'ה, זה המשך דור. זה חיים של 120 שנה וצאצאים שיבואו וכו'.
אני חושבת שאם מסתכלים על זה ב'מיקרו' ברור שזה לא נראה "משתלם". אבל במאקרו, יש בזה משהו שהוא גדול מאיתנו אפילו. המשכיות שלנו, של היהדות, של בני האדם... וגם, בסוף זה קטע ידוע, שאם שואלים קשישים בבתי אבות, מה נתן לך הכי הרבה אושר וסיפוק- גם אלו עם הקריירות הכי גדולות יגידו- הילדים והמשפחה שלי. זה עמוד הכוח שלנו, השקעה לטווח ארוך...
ועדיין, עם כל זה, כן חשוב לבחון את הכוחות הפנימיים שלנו להבין אם מתאימה לנו משפחה גדולה. כמובן גם ההגדרה לגדולה משתנה מאדם לאדום, יש כאלו ששלושה ילדים זה המון עבורם. וכאלו שפחות מ7 זה משפחה קטנה. אבל לפעמים אפשר לשנות את התפיסה שלנו של מה שגדלנו עליו לעומת מה שמתאים לנו בפועל.
אנחנו נגיד הבנו שלא מתאים לנו לגדל הרבה ילדים. אם בעבר חשבתי שתהיה לי משפחה של 6 ילדים לפחות, היום עם 4 ילדים (שנזכה..) אחיה לגמרי בשלום ובשמחה. ככה שזה מקום גם לשאלה ביניכם- למה אנחנו רוצים להביא עוד ילד? אם אנחנו מוכנים נפשית למחירים של זה (ותמיד יש לזה מחיר. פשוט גם יש תמורה.).
אבל בהתייחסות לקשיים הספציפיים שכתבת בהריון- לא בטוח שזו גזירת גורל. אם ידוע מראש שיש נטייה לדכדוך, הגיוני מאוד שיש מה לעשות עם זה כבר מההתחלה.
לגבי שמירת הריון- אולי לחשוב על עבודה במקביל שאפשר לבצע מהבית מהמחשב? אפילו לקחת קורס כלשהו שיאפשר לך לעשות את זה ואז תוכלי להמשיך גם אחכ. זה באמת נשמע מאתגר ממש ולא פשוט...
כשאת יודעת מה בגדול מצפה לך ושזה לא קל בכלל
צריך להגיע ממקום אחר
בו בעצם את כל כך מחוברת לרצון שלך לעוד ילד ולמשמעות של זה עבורך
עד שאת בוחרת
אולי להפסיד עבודה
ולהתמסר לזה 9 חודשים עם כל הקושי
קצת כמו שיפוצים בבית
את ממש רוצה את הבית שלך מעוצב כמו שאת חולמת וזה יהיה לך כל כך חשוב הריצוף החדש
אז את בוחרת במודע
להכניס את עצמך לכמה חודשי בלגן ואבק וקדיחות ולפעמים גם נדודים מחוץ לבית
זה עסקת חבילה כזאת
גם בידיעה שהקושי הוא מתוחם.הוא יגמר מתישהו.ויהיה שווה את זה.
חייבת- את לא
אבל משם לדעתי מגיע היכולת לבחור
אם הרצון לא מספיק ברור וחזק לא יהיה לך כח לבחור בו
