פורום הריון ולידה (עמוד 672)

השראה של כתיבה!!!

וגם אני רוצה מתנה נוספת (יש לי הרבה סיבות חחח למרות שילדתי לפני התאריך!)

שילבתאת המוטיבים האגדתיים בצורה טבעית וזורמת כזו, שאפילו המסר בסוף החליק בגרון בצורה נעימה...

מה חבל שזה פורום שבעיקר נשים מסתובבות בו (או שבעצם העיקר הוא שאנחנו נלמד להרים לעצמנו - ומשם כבר הסביבה באופן טבעי תפצח במחול רקדניות ובסיבובי חדי קרן עטורי יהלומים?)

לגמרי להרים לעצמינו

תודה לך על זה❤

מוכשרת!!

מקוה בשבילך שהיה לתועלת 

כיף לקרוא אותך גם קצת שונה

תודה ששיתפת אותנו!

לקחתי לי אולי אני אדפיס לאיש ליד הקפה

בעקרון לפני שנותנים תרופה מנסים קודם כל תקופה מסוימת עם הar

ל 

לא יודעת לגבי רגישות לחלב. צואה רירית יכולה להיות תסמין.

להופיע גם אחרי חודש וחצי, בעצם האי שקט מאז שנולדה שאולי זה גם התסמין

מתסכל ממשש שאת לא יודעת איך לעזור לילד שלך 😢

ואני כבר גמורה עם לשון בחוץ

מחר אני אצל הרופאה שוב 

אבל לא יראו את זה בבדיקת דם עדיין...

(אין לי עדיין אינדקציה אם זה נשאר אלרגיה לחלבי כי הוא עוד קטן ולא בדקתי עדיין שוב)

יש לתינוק שלך רגישות בעור?

בכל מקרה המליצה לעבור לנוטרמיגן - חלב מפורק בגלל שלשול רירי מעל שבועיים, אי שקט ובכי תמידייי 🥵

רק המחשבה על חזרה לעבודה חודש הבא עושה לי צמרמורת

אבל שלשול וצואה רירית זה בדיוק התסמינים שהיו אצל הקטן שלי. התחיל בגיל 3 חודשים. וומסתבר שהיה אלרגי לחלב, לסויה ןלעוד כמה דברים (רק ינק. לא קיבל בכלל תמ"ל/תרופות. כל האלרגיה היתה ממזון שאני אכלתי ועבר אליו בהנקה).

זה נקרא אלרגיה ללא ige, או אלרגיה שלא מתווכחת דרך. תגגלי. זה לא מסכן חיים אבל כן יכול לעשות נזק (זמני) ולא מגלים את זה בבדיקות אצל רופא אלרגיה, רק בניסוי ותהייה.

תפסיקו חלבי ותוך כמה ימים אמור להיות שינוי מוחלט ביציאות. אם כן, זה זה. ואז יש סיכוי גבוה שגם יש אלרגיה לסויה כי האלרגיה הזאת הרבה םעמים הולכת ביחד.

בהצלחה. אם יש עוד שאלות, מוזמנת לכתוב לי.

ושתדעי שהרבה רופאים מזלזלים ולא מכירים את זה. אבל מקריאה בגוגל תראי שזה לא המצאה, פשוט קשה להבחנה. 

היה לו דם בצואה כשהוא היה בן שבועיים וחצי.

מאז הוא אכל תמ"ל לאלרגיים, ואחר כך עבר לינוק ואני הפסקתי לאכול חלבי.

בן כמה הבן שלך?

עדיין יש לו את הרגישות או שזה עבר?

איך ידעתם לאיזה דברים הוא רגיש?

וזה מה שהדליק לי נורה אדומה. אחרי חודש של שילשולים וצואה רירית. (בדיעבד דם בצואה זה אומר שמערכת העיכול כבר פצועה, זה הנזק שכתבתי עליו בהודעה הקודמת)

הבן שלי בן שנה ו5 כמעט. אמרו לנו שהצפי שיעבור עד גיל שנה. ואם לא עד גיל 3 ובמקרים נדירים עד 5. בכל מקרה זאת לא אלרגיה שנשארת. באמת בגיל שנה עבר ואין לזה שום זכר היום.

איך ידענו למה רגיש? זה היה באמת מתסכל ומייאש. הדבר הראשון שגילנו זה חלב. קראתי שזה בא לרוב גם עם סויה. אבל לא נמנעתי מסויה. הכל היה טוב, עד שיום אחד אכלתי משהו עם רוטב סויה והתסמינים חזרו. הפסקתי עם הסויה. ויום אחד המטפלת אומרת ששוב הוא משלשל ואז נזכרתי שאכלתי טונה עם שמן סויה...

גם אחרי שאכלתי גרנולה היו שילשולים. בהתחלה חשבתי בגלל אגוזים. אבל אז אכלתי (או נתתי לו, לא זןכרת) דיסת שיבולת שועל והיו ממש שילשולים אז הבנו שזה הבעיה. הפסקנו והיה טוב. גם אפונה עשה בעיות וזה לא הפריע לי להפסיק כי ממנו זה לא מזון משמעותי. אולי גם בשר בקר כי אחרי בלונז גם היה לו.

בגדול יש רשימות באינטרנט של מוצרים שיותר מועדים, כל פעם שהיתה בעיה נסינו לבדוק לגבי אחד מהם. זה באמת היה משגע כי לא נשאר לי מה לאכול, וגם מלא חלב ששאבתי בחל"ד (כמה ליטרים) לא יכולתי להשתמש.

עוד דבר, בקשתי מהרופאה שלנו אישור שלא שולחים אותו הביתה מהמעון על שילשולים. המטפלות היו מתוסכלות כי לא ידעו כל פעם מה הטריגר ומתי זה בגלל האוכל ומה כן לתת לו. ב"ה שאנחנו אחרי. ושזה דבר עובר ולא מסכן חיים.

בהצלחה רבה!!!

אמרו לי להמנע גם מסויה כי הרבה פעמים זה ביחד.

אני משתדלת להמנע, לא אוכלת דברים ממש מסויה. אבל יוצא לי לאכול דברים שמכילים קצת סויה. לא רואה שזה בעייתי.

איך מזהים שלשול אצל תינוק יונק? היציאות נוזליות בכל מקרה...

ואיך בדקתם שעבר?

הייתם במעקב של רופא אלרגיה?

איך ידענו שעבר? התחלתי לאכול דברים בעיתיים וראינו שהכל טוב. כל פעם הוספתי עוד משהו. בהמשך גם נתתי לו לאכול בעצמו. וראינו שאין שילשולים. 

או הזדהות בסיטואציה או משו כזה🤓

לא מצליחה להחליט אם לבדןק או לא…

בעלי אומר חכי לאיחור של שבועיים… שזה שבת הקרובה…

גם אצלי בעלי אומר לחכות לאיחור של שבועיים... מאז הפעם ההיא שבדקנו אחרי שבוע והתאכזבנו...

איזה מתח. עם מה שתחליטי, שיהיו בשורות טובות בע"ה!!💕

לי קרה גם איחור של שבועיים ובסוף כלום…

הכי הרבה שלי זה 47

זה יוצא שלישי שיבוא…

אופ זה קשה לחשוב ולהחליט

שנאת

כי איך יודעים מה זה איחור במחזור לא סדיר? אין לזה שום משמעות.

מה שהייתי משתדלת לעשות במצב דומה זה לחכות להפרש הכי גדול שהיה לי (יותר משלך...(; ) ואז לבדוק.

מודה שלא תמיד הייתי עומדת בזה

דיקור/ רפלקסולוגיה וכזה זה בהחלט אופציה שעובדת עליי נהדר

אבל אני מתעצלת…

אולי שווה לך לקנות מלא בדיקות הריון בזול ולבדוק כל יומיים שלושה.

אני מאוד הייתי בגישה של להתאפק ולא לבדוק, אבל האמת גם שיניתי אותה קצת.

כי למה להיות בתוך כל הלחץ והמחשבות?!

אז נכון, יכול להיות שבפועל את בודקת הרבה לפהי ה"איחור" האמיתי, ויוצא שלילי- אז ליומיים שלושה הקרובים את לא בהריון...

מודה שאני מזגזגת בין הגישות

ופעם אחת היה לי דילוג של ווסת, ותופעות של הריון ויצא שלילי בסטיק פעם אחר פעם 

ועשיתי בדיקת דם והיה לגמרי שלילי

לא ברור לי מה היה...

(אני יודעת שיכול לדלג אבל שחודשיים אני אהיה עם תופעות זה ממש מוגזם)

חיבוק גדול ❤️

יש מישהו בסביבה שיכול להושיט יד?

חיבוק , בטח כל הטיפול בתינוק נופל עלייך נכון? זה קשוחחח

שולחת לך ים של כוחות ושזהו תחזרו הביתה מהרר!

רפואה שלמה במהרה בעז"ה

י שמצב שהילדים יסעו לקרובי משפחה?

ואת תתרכזי רק בקטן

ןבעלך יתרכז בלהבריא?

אי אפשר הכל

ומעבר לבאסה שבאשפוז צריך באמת לדאוג שאת תוכלי להתרכז בקטן ולחשוב על דברים שיכולים לעזור לו להבריא ולא להסתבך..

זה הדבר הכי חשוב עכשיו

כל דבר אחר יחכה...

מתפללת עליכם

ועוד רק חודש אחרי לידה לוקח זמן להתאושש

החלמה מהירה ובריאות שלמה בעזרת ה'

תודה על ההתעניינות 🤍

השתחררנו בחמישי בערב, מסתבר ששריר הלב של קטנצ'יק עבה מהרגיל ולכן קשה לו לכווץ אותו, ויש זרימה מהירה מדי בין החדר לעליה הימנית בלב. בגיל הזה אין הרבה מה לעשות חוץ מלשמור עליו בצמר גפן ולא להוריד ממנו את העיניים 24/7.

מחר אנחנו אמורים ליסוע לחוות דעת שנייה, מקווים לבשורות טובות

הייתם באשפוז בגלל צינון, לא?

מקווה שיהיו בשורות טובות ומשמחות

ואת עוד ממש אחרי לידה

שתהיה לכם בריאות שלמה❤️

מתפללת אתכם שיסתדר כמה שיותר מהר...

רק בריאות עד 120!!!!

תנוחי טובטוב ותשקיעי כל מה שאת יכולה רק בהתאוששות נפשית ופיזית ,חיבוק גדול!!!

את אחרי לידה וצריכה עוד לנוח ועוד מה שנחת עליכם עכשיו

חיבוק ❤️

חווית בעבר משהו?

דימומים זה לא אינדיקציה לבריאות העובר לי היו מלא וברוך ה' יצאו ילדים בריאים ורגילים.

לדעתי במצב כזה שאין סיבה ממשית והכל על פניו נראה בסדר זה לחשוב בטבע קודם כל. סטטיסטית רוב הילדים נולדים בריאים,

אני שומעת על לידות סביבי בלי סוף

אחת לאלף אולי יצא לי לשמוע שיש בעיה.

אז מבחינה סטטיסטית רוב הסיכויים שהכל בסדר ברוך ה'.

אם היית במעקב עד עכשיו. והעובר התפתח בהתאם לגיל שלו אין לך סיבה לחשוש.

מבחינה השגחתית.... בעזרת ה' יהיה בסדר. ה' לא מעמיד אף אדם בניסיון שאינו יוכל לעמוד בו. נתחיל עם זה. "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"

תאמיני בה' שכל מה שהחליט ויחליט מתאים למסלול של נשמתך.

ותאמיני שהכל באמת יצא מצוין..ממליצה לפני הבדיקה לשים צדקה (אני שמה חי שקלים, אפשר גם 180 שזה 10 פעמים חי) מדליקה נר לצדיק ובוטחת בה' שהכל יעבור בשלום.

בהצלחה אהובה

אני חרדתית מאוד ובהריון זה מתגבר עוד יותר. ובדיקות כל שבועיים לא בדיוק גורמות לי לרוגע... הייתי בהריון בסיכון גם אצל הבת שלי (ב"ה עכשיו היא כמעט בת שלוש ומהממת ברמות) וכל ההריון, שגם הוא התחיל עם דימומים, הפחידו אותנו שהיא קטנה. בסוף נולדה 3.020 ומושלמת

אז זה פשוט פלשבקים לא נעימים להריון הזה ותפילה שהפעם לא יהיה כל כך מפחיד

הודו לשם כי טוב!!

אמן שהכל ימשיך עכשיו חלק ותקין

והיא פשוט יפיפייה🥰

ישתבח שמו לעד...

המשך היריון תקין ומשעמם יקרה

מה שמשנה זה שם המותג הספציפי שאת רוצה לקנות.

אלא אם את לא בקטע של מותגים ואז לא יודעת להמליץ.

מבחינת גודל זה בד"כ לפי קוטר וליטרים בסירים.

אולי תבקשי משכנה לראות לדוגמה ואז תדעי איזה גודל את רוצה.

ברבע מחיר מחנויות סולתם.

ראיתי כתבה שזו בדיוק אותה סחורה

קניתי השבוע סיר גדול של סולתם ב100 שקל..

לשופרסל גם לפעמים יש מבצעים שווים על סירים, הם יחסית איכותיים

תמדדי מה הקוטר של הסירים והמחבתות שיש לך בבית כדי להשוות.

אני קונה לפעמים מארזים של סירים ומחבתות דרך ארגוני עובדים שאני חברה בהם (ארגון המורים ו"ביחד בשבילך").

עכשיו לקראת את פסח בד"כ מביאים גם לסופרים.

באושר עד, day by day נראה לי קוראים לה

יש לי מחבת שלהם כבר כמה שנים והיא ממש טובה! הופתעתי אבל איכותי.

סירים אני מעדיפה רק נירוסטה ולא נון סטיק למרות שיש לי כמה של פוד אפיל שאני משתמשת בהם רק בפסח, הכי טובים לדעתי של סולתם.

האם את מחפשת איכות ובהתאם לזה מוכנה להשקיע סכום גבוה, לשמור על הכלים ושהם יישארו איתך בע"ה  לשנים רבות, או שאת מעדיפה לקנות כלים זולים שישמשו אותך כרגע בידיעה שסיכוי טוב שכל כמה שנים תחליפי ותתחדשי.

אני לפני כמה שנים החלטתי שאני הולכת על הגישה השניה ואני לא מתחרטת!

קונה כלים זולים, ואז אני לא מתעצבנת כשהם נהרסים. חלקם מפתיעים ומחזיקים 5-10 שנים וחלקים הולכים לפח אחרי שנה..

למשל קניתי סט של 3 מחבתות באושר עד בפסח הקודם (קטנה בינונית וגדולה) - שלושתן ביחד עלו לי בערך 50 ש"ח- והן מחזיקות מצויין גם אחרי שנה של שימוש שוטף.

אבל אם יום אחד מישהו מהילדים יטריף אותן/ ישרוט את הציפוי טפלון/ ישרוף אותן - אסרוק לפח ואקנה שוב מחבת זולה.

אותו דבר לגבי הסירים שמוכרים לפני פסח באושר עד - אני כבר שנים קונה ומרוצה. הם עושים עבודה טובה, אבל לא מחזיקים לאורך שנים. לי זה כיף להחזר מדי פעם בהתאם לצרכים שלי..

לעומת זאת יש לי סט סירים של סולתם שקיבלתי לחתונה לפני כמעט 25 דנה - והם עדיין במצב מצויין (חלקם היו צריכים החלפת ידית..) - אבל כל סיר של סולתם עולה כנראה פי 5 ומעלה מהסירים הפשוטים...

בקיצור - זאת שאלה עקרונית שאת צריכה להחליט.

אצלי יש ילדים גדולים שמבשלים - ולכן נח לי לא להיות בלחץ שחפצים יהרסו...

העובי של הסיר למשל משמעותי לאופן הבישול

נניח אם נלך לקיצון - סיר יצוק נותן אפקט דרמטי אחר, אבל בשביל יצוק נורמלי חייבים לשלם יפה....

אבל באמת יש טווח גדול של סירים וחברות שהם כן איכות סבבה אבל זולים

סיר לבישול פסטה וכאלה זה גם לגמרי לא משנה

מחבת כן משמעותי למצוא איכותי ועבה עם ציפוי טוב כי הפשוטות ממש נדבקות יותר, אבל מצד שני גם יקרות ממש שיצא לי לקנות איכזבו אותנו ולא היו טובות או עמידות יותר מכאלה בעשרות  שקלים אבל כן יצוקות (כי ציפוי כמו טפאל תמיד נשרט  לי)

קנינו בשנה הראשונה שהיינו בבית בפסח סירים הכי הכי זולים ופשוטים ממקסטוק.

והם היו נוראיייםםםם ממש.

הכל נדבק ונשרף בהם גם עם כמויות שמן

פיזור חום לא אחיד

ועוד כמה דברים שפשוט גרמו לי לשנוא לבשל לפסח כי זה היה סיוט. ואני באמת מעידה על עצמי שאני בשלנית טובה ויודעת מה אני עושה, פשוט הסיר היה דפוק.

שנה שעברה השקענו וקנינו סירים טובים לפסח, מנעמן, וסופסוף לא סבלתי מהבישול לפסח.

גם מחבת שקניתי ברמי לוי ב20 שקלים הוציאה ריח נוראייי כל פעם שטיגנתי בה ולא טיגנה אחיד, וגם אותה העפתי מהר מאוד😏

אז אני לא קונה סירים שעולים מאות שקלים לסיר, גם מחפשת מבצעים וכו ומשתמשת בקופונים וגיפטקארדים..

אבל כן שווה לי ה100+ לסיר ולדעת שהוא איכותי ולא יתסכל אותי בבישול, ומצד שני אם אחרי כמה שנים הצרכים משתנים לא כואב הלב כמו שאת מתארת.....

החברות שאני קונה בגדול הן פוד אפיל, נעמן, רוסו ויש לי גם סירים של פוקס הום אבל הסדרות שיש להם עכשיו יקרות ולא נראות מי יודע מה.

ודומיו.

הם הרבה יותר נוחים לעבודה, והבישול בהם יותר בריא כי צריך פחות שמן, וכלום לא נשרף או נדבק...

וגם מקוק אנד בייק

פוד אפיל הזמנתי לפני בערך שנה, זו חברה שאני מכירה ואוהבת והיו שם סירים מתאימים במחיר שהתאים לי במבצע הגיע מושלם ומהר ובדיוק כמו שהזמנתי.

קוק אנד בייק הזמנתי השבוע אז עדיין לא הגיע(אבל קיבלתי הודעה שיצא להפצה) אבל הייתה לי איזו תקלה עם האשראי והם היו זמינים בטירוף בווצאפ ויעילים מאוד, יש להם מחירים מעולים ומצאתי גם קופון(של רעות תקני לי)

זו חברה שיצא לי לראות בחנויות והייתה נראית איכותית(רוסו).

יש לי גם סירים טובים של נעמן. (לא קניתי באינטרנט כי יש לי כרטיס שנותן שם הנחות אבל רק בחנות)

מבחינת גודל-

לקחתי מטר ובדקתי גדלים של הסירים והמחבתות שיש לי בבית ולפי זה החלטתי מה לקנות. גם בחנות אני עושה ככה כי תכלס זה קשה להשוות בראש למה שיש בבית בלי לראות את מה שבבית...

בדקתי גם את הגודל של המדף כי זה גם שיקול.

בכללי פשוט לקנות חברה שידועה כאמינה ואיכותית.. אין המון מה להסתבך בזה תכלס.

ממליצה לך לחכות עוד קצת- לפני פסח בדרך כלל יש מכירות מיוחדות של כל מיני מוצרים, כולל מגוון סירים וכד' של חברות מעולות כמו "סולתם" במחירים באמת הזויים. שנה שעברה קנינו סיר של 14 ליטר ב100 ש"ח...סיר שעולה באתר בערך 700 ש"ח. 

תעקבי.

רק תשימי לב שסיר ממש גדול יכול להיות גבוה מידי למקרר שלך או רחב מידי לפלטה שלך, אז תבדקי באמת את הפרמטר הזה

אבל את יכולה לבדוק הריון כבר

חיבוק! 

בדקתי במקלוני ביוץ

תודה

[ראובן: השם של בעלך]

עוטפת אותך באהבה ❤️

ראובן שלי,

שלך הריונית66

ראובן 💞 הריונית66

רקמה של השם שלו באותיות בפונט מיוחד

היה ערב פסח

ורציתי להיכנס לחג רגועה

אז הלכתי למיון ועשו לי מוניטור ובדקו כמות מים

אבל קודם כל-פער של 5 הוא לא כזה נורא. הוא לא יגדל לבד.

במשפחה שלי אנחנו רצף של אחים צפופים, ואז בין הקטן לזו שמעליו יש הפרש של 7.

כן יש לו אתגר כיום שרובנו כבר גדולים, ורובנו התחתנו ועם ילדים, והוא בבית עם אבא ואמא (שביעיסט בישיבה), והיו לו הרבה דברים קשים סביב זה, והתמודדויות. ואני הכי הבנתי אותו, ובתור אחות אני רגישה לקשיים שלו ומנסה לשמח אותו (כאחים משתדלים מאוד ששבתות הוא לא ישאר לבד עם ההורים, מקפידים לחגוג ימי הולדת ביחד וכו'). אבל חשוב לי להדגיש שהחיים שלו לא רעים!!! אני חושבת שלכל אחד במשפחה יש את התיק שלו בהתאם למקום שלו בבית, וזו ההתמודדות שלו וזה בסדר. ויש למקום הזה גם יתרונות, קשר אחר עם ההורים שנמצאים במקום אחר בחיים, פניות שלא הייתה לנו כאחים צמודים והייתה לו, וגם אנחנו כדמויות של אחים במקום משמעותי ובקשר משמעותי איתו. והוא אהוב כל כך. אל תספידי כל כך מהר את המקום שיהיה לו בבית ובמשפחה. אחים שלו לא מתרגשים מזה שבא תינוק נוסף?

אני כן חושבת שישמחו מאוד.. הם כן רצו עוד אחד ודאגו להגיד את זה...

ככ קשה לי עם ההריון כרגע שאפילו לא מסוגלת לספר ולשתף..

זוכרת שבלב שלי הייתי אומרת שלהם זה נראה כיף, אבל לא חושבים שגם מהם עוד ילד יגבה מחיר כלשהו...

וכן אולי גם הרצון שלהם קצת הביא בי גם את הרצון הלא מוסבר הזה...

וכועסת על עצמי שנשאבתי על זה, ואולי הייתי צריכה לחשוב עוד קצת..

גם שמעתי בדיוק מישהי שאמרה שהיא מרחמת על הילדים האלו שגדלים בפער מקבוצה של אחים שזה אומללות..

וזה רע לי, אני ככ רוצה שלילדים יהיה טוב בה (בין השאר מנעתי ולא רציתי כי הבנתי שחושב לי לחזק את הטיפול והקשר עם הקיים)

ובכלל קשה לי עם כל הרעון, ומנגד זה עצוב לי שזה ככה.

זה לא נעים בכללל

אומרת את זה על המשפט ששמעת, שזו אומללות לחיות ככה. זה ממש לא.

אני הכי מבינה את המחשבות האלו. גם לי בראש יש שאיפה לילדים יחסית צמודים רק בגלל המחשבות האלו, של מה יקרה לקטן ושלא יהיה לבד. אבל אני באמת בו זמנית חושבת שזה הרבה בראש שלנו, וזה לא מחייב שככה זה.

ורק אוסיף, שלאחרונה דיברתי עם מישהו שגיליתי שהוא בן זקונים, וההפרש בינו לבין מי שמעליו הוא 6 שנים. הוא עדיין רווק, השאר נשואים. שאלתי אותו איך זה, ואם זה מבאס להיות האחרון' והוא פשוט לא הבין את השאלה ואמר לי-'מה? זה הכי כיף לחיות ככה!!'

על אח שלך, על ההריון הנוכחי. וזה ממש לא מחייב שיהיה אצלך כמו עם אח שלך

אני מכירה ילדים שנשארו אצל ההורים אחרי שהאחים התחתנו ולא היה להם קשיים בכלל. הפוך, ההורים יותר פנויים ויש להם יותר מקום. וגם, אלה החיים. זה מה יש ומתמודדים

וגם 2, 5 שנים זה הפרש קטן מידי בעיניי כדי לשייך לו כזה משקל ומטען.

לגיטימי להתחרט, זה קורה לעוד נשים וזה לרוב נושא מושתק.

כל הריון שנכנסתי אליו התחרטתי, מכל מני סיבות. גם אחרי הלידה היו זמנים של חרטה, שהלכו והצטמצמו ככל שהילד גדל.

אבל זה כי נכנסתי אליו תוך כדי מניעה לא הרמטית שלנו , וגם אז האשמתי את עצמי בהתחלה

אבל זה עבר לי מאוד מהר...

ועכשיו עם כל ההתקדמות זה רק מחדד לי הלחץ והפחד ממה שיהיה..

מצד אחד 9 חודשים נראים לי נצח מצד שני מפחדת שיעברו ככ...

שאמא שלי ילדה אותי בגיל 42 וב"ה הכל בסדר.

שיש לי קשר מצויין וקרוב עם כל האחיות שלי, במיוחד זו שמבוגרת ממני ב13 שנים.

יש באמת הרבה מה לומר לשכל אבל זה לא השכל שלך שמדבר. אני חושבת שכדאי לתת לפחד לצוף, להקשיב לו, ולדעת שרגש הוא כמו גל ואם לא חוסמים אותו הוא מגיע לשיא ואחר כך דועך.

לדעתי אין טעם להתאמץ להתחבר להיריון. כשהחסמים יתפוגגו זה יקרה לבד...

את יכולה להתמקד בלעשות לעצמך טוב, חוג שמח אותך, לנהל פנקס תודות וכד'.

תודה על השיתוף והעצות

האמת הופתעתי לראות באמצע הפוסט שלך שאת רק בת 35. אנחנו בנות אותו גיל בערך, בעיני זה צעיר..

אמא שלי ילדה בגיל 34 את הבת השלישית שלה, בפער של 4.5 שנים מהקודמת.  אחריה ילדה ארבעה נוספים כך שהיא ממש לא גדלה לבד...

אני מכירה משפחה שהבכורה בת 40 והקטנה בשנות ה 20,  האחיות (הבכורה ואלו שבאמצע) מסתדרות ביניהן.

וחוץ מזה אני חושבת שחמש שנים זה לא הפרש גדול מאוד בין אחים

יש משהו יפה בזה שהאח הקרוב אליו יהיה איתו בקשר קרוב...

ובע"ה מאחלת לך

שתראי איך הכל מתהפך לטובה ולברכה!

אילו רגשות הגיוניים ונורמליים. במיוחד שהתלבטת הרבה לפני.

לדעתי חשוב לשחרר שליטה. אני לא יודעת אם תתחברי לזה, אבל אם ה' נתן לך את ההריון הזה, סימן שזה מה שהכי טוב לנשמה הזאת ולכל בני המשפחה מסביב. זה שיש לנו תחושה של שליטה במניעה ובבחירה של לאפשר הריון - יוצרים גם את האפשרות כביכול להתחרט. זה לא בידיים שלנו...

לגבי הפער - הוא בכלל לא גדול. מכירה פערים גדולים בהרבה שלא השפיעו על הקשר בכלל. איכות הקשר לא תלויה בפער. היא גם משתנה עם השנים ותלויה בעוד משתנים.

חשוב שלא תילחמי ברגשות שלך. תתני להם מקום ואל תאשימי את עצמך.

תאמרי לעצמך שאם זה קרה סימן שזה היה צריך לקרות וזה מה שהכי טוב לכולם. (קורה שנכנסים להריון עם אמצעי מניעה או להיפך שאין הריון למרות שמחכים רוצים).

יש לך בעיקר חששות ודאגות לילד העתידי

והריון שהגיע ברצון

וזה רק אומר שאת אמא טובה ודואגת.

האמת ציפיתי לקרוא על הריון לא רצוי

או אדישות כלפי העובר

או אפילו דחיה

וכתוצאה מכך קושי להתחבר להריון (שגם בזה הכל בסדר!)

אז נקודת המוצא שלך היא טובה ובריאה

וזה חלק מלהיות אמא... לדאוג!

לגופו של ענין

יש מחקרים שלמים על ילדי זקונים שנולדו בהפרש מהאחים שלהם

ושנולדו להורים בוגרים

רובם מצביעים על ילדים מוצלחים מאוד עם יכולות התמודדות גבוהות שמגיעים להשגים

אם אני זוכרת נכון גם בצה"ל מזהים שבאופן סטטיסטי לילדים זקונים יש קב"א גבוהה יותר

זה שילב של הורים בוגרים ושקולים יותר, עם ביטחון עצמי

וכן- סבלניים הרבה יותר

הם גדלים לאחים בוגרים מה שבאופן אוטומטי נותן להם יכולות התמודדות גבוהות יותר

וגם יכולות אינטלקטואליות גבוהות יותר

יצירתיים ותחרותיים יותר

ולגבי בריאות ההריון

אני ירגיע אותך ואגיד לך שהרופאה שלי- שהיא גם גנטיקאית

טוענת שאין כל כך הפרשים בתקינות ההריון עד גיל 40-42 לגיליים צעירים יותר

כל הבדיקות שממליצים זה בעיקר חתך של יכולות מימון

ההמטולוג שלי קרא לי 'צעירה' ואני בת 38

שאלתי אותו מה זה 'מבוגרת' ליחס של הריון

הוא אמר 42-45

תני לעצמך זמן

וקרדיט

את לגמרי בסדר

אה.   ואני אחת לפני אחרונה

ביני לבין אחותי שמעלי יש 5+ שנים

אחי הקטן קטן ממני בכמעט 5 שנים

ואנחנו שלישיה מגובשת מאוד

הרבה יותר מהאחים הבוגרים שלי שהפערים שם הרבה יותר קטנים

כולם יצאו מהבית והוא ישאר לבד...

אז המציאות קצת יותר מורכבת והעתיד עוד יכול להפתיע בכל מיני צורות

אצלינו לדוג-

אחי הקטן יצא מהבית לפני...

שילוב של מצבים שהוא התחתן יחסית צעיר

ואני יחסית מאוחר

אח שלי הקטן בהפרש של 5 שנים מהאח שמתחתיו, נולד כשאמא שלי הייתה בת 40.

הוא באמת בשנים האחרונות לבד בבית אבל הוא מקבל כמויות של תשומת לב, יחס, פינוק וגם אמצעים חומריים שלנו בחיים לא היו כילדים שגדלו צפופים..

דברים שלפעמים חלמתי עליהם בתור ילדה וידעתי שאינמצב שיקרו..

וחוץ מזה הוא גם נהנה מכל שבת שאחד האחים מגיע, משתולל עם האחיינים וכו'. .

הוא קצת נהנה מכל העולמות. עכשיו ברור שלפעמים הוא גם משועמם בבית אבל יש גם חברים, ולימודים ודברים מעבר.

בקיצור מה שאני אומרת זה שיש איזונים בחיים.

אמנם יגדל חלק מהשנים לבד בבית אבל יהנה מדברים אחרים כמו נינוחות של ההורים, ניסיון חינוכי, זמן שלא תמיד יש כשיש צפופים יותר וכו'..

וחוץ מזה אני חושבת שקשר בין אחים תלוי לא מעט בחינוך של ההורים, בהשקעה של חוויות משותפות טובות ועוד ולא רק בפער השנים

הייתה לי ילדות טובה מאוד

אחיות שלי טיפלו בי ודאגו לי ממש

ואחר כך באו האחיינים

ממש לא הרגשתי שגדלתי לבד

אצלי יש 4 שנים בין הילדים והם דוקא חברים טובים.

יש לי 6 שנים פער ביני לבין אחותי הגדולה

בילדות ''רבנו'' מלא כמו כל זוג אחיות

כיום אנחנו החברות הכי טובות

כשאמא שלי התקרבה לגיל 40 היא פתאום מאוד רצתה ילד נוסף

הפער בינו לבין זה שמעליו הוא כמעט 6 שנים

וזה היה מקסים!!!!

הם היו חברים כל כך טובים (היום הם מתכסחים חחחח)

הגדול יותר ממש שמר על הקטן, ואנחנו בתור האחים הגדולים דאגנו לתת צומי גם לגדול

וגם היינו ממש שותפים בגידול הקטן

כן אציין שחלק מהאחים ממש לא אהבו את הרעיון שאמא שוב בהריון אבל אחרי הלידה לא הבנו איך יכולנו בלעדיו!

היום הוא חבר מאוד טוב של הבת שלי והיא משוגעת עליו!!!

הוא מכניס המון חיים ושמחה למשפחה ומשאיר את ההורים שלי לגמרי צעירים

מוסיפה-

אח שלי (כפרעליו😍) ילד ממש חברותי וכל היום אצל חברים/ שחברים באים אליו

כך שהוא ממש לא לבד ולא מרגיש מסכן או משהו

זוכה בהורים עם ניסיון, אחים גדולים ומפנקים ואחיינים בגיל צעיר שהם כמו חברים בשבילו

וכמובן זוכה בתואר הדוד המועדף😉

חושב אולי הרבה מדיי, וזה שלמרות זאת עשית משהו שלטענתך "לא חשבת עליו עד הסוף" מוכיח מאוד עד כמה ההריון הזה משמים. הנשמה הזאת  צריכה לרדת לעולם.

אותה תשובה לגבי נקיפות המצפון. לפי היהדות האחריות על האדם עד למעשה, לאחר המעשה צריך לדעת שזה מאת ה' (גם אותם דברים שכביכול היו באחריות ובהחלטת האדם).

לגבי העניין של פער הגילאים -אפשר לראות את זה גם כיתרון- פניות לגדל את הילד בנחת יחסית,כשאין עוד קטנטנים צמודים מחד, אבל כן יש אחים גדולים לסייע ,להדריך וללוות מאידך.

כך גם לגבי גילך והסבלנות ביחס לגיל אמהות מוקדם יותר- אולי הסבלנות לא מה שהייתה, אבל בהחלט להורות בגיל כזה יתרונות בולטים, כגון בשלות, בטחון ,נסיון, פניות מלחצים של ביסוס מקצועי וכדו.

שמחי בפרי בטנך יקרה, אל תתני לפחדים וחששות להעכיר ברכה כזאת גדולה.

אחי הקטן הגיע אחרי שהקטנה הייתה בת 10, בכוונה, הוא האוצר של הבית, ההורים לא יגדלו לבד, ולגדולים תמיד יש סבלנות הוא פשוט מוקף באחים גולים ואהבה 3>

אחותי הקטנה קטנה בכמעט חמש שנים מהאח שמעליה.

ונכון, היא חוותה ילדות קצת אחרת ממה שאני (הבכורה) חוויתי, אבל זה ממש לא אומר שזה רע! עד גיל גדול למדי היא הייתה מגיעה להורים שלי לחיבוק לילה טוב (למי היה זמן לזה כשהיינו רצף של אחים צמודים?), היא גדלה בבית מסודר ונקי ורכשה הרגלים טובים בנושא, וכמובן - כמעט בכל שבת מגיעים האחיינים והיא חוגגת (והיא הדודה הראשונה שהאחיינים שלה למדו לומר את שמה...)

מלבד זאת, למעשה היא לא נותרה לבד... חלק מהאחים שלי לא התחתנו עד גיל די מבוגר, אז בהחלט הייתה לה חברה בבית, ונוצר לה קשר קרוב עם האחות שגדולה ממנה בשש וחצי שנים. (גם עכשיו היא ועוד אח אחד לא נשואים, אבל הם כבר לא ממש גדלו בבית)

וחוץ מזה - היא באמת ילדת נחת בלי עין הרע. הכי מוכשרת מכולנו, הכי חברותית, הכי עוזרת... וכמובן, כשהיא הייתה תינוקת כולנו כרכרנו סביבה בהערצה ובהתרגשות! כולנו הכי שמחים בעולם שהיא נולדה (ואמא שלי הייתה בת 42 כשילדה אותה...) ולא היינו מוותרים עליה בחיים!

מקווה שהסיפור הזה מעודד אותך ❤️

קודם כל זה משמיים , זה מה שיכול להרגיע אותך

הקבה הכניס בך את הרצון הזה , זה ממנו

נשאר לך להתפלל ולהאמין במי שנתן לך ,שהוא ייתן לך גם כח לגדל והכל מהכל

מבינה אותך לגמרי

הריון מעורר הרבה מקומות רגשיים

ויש גם את הפחד

והרכבת הרים של כל ההריון

אז יש גם הרבה שאלות

איך נכנסתי לזה שוב

ועל המיקום במשפחה

הרבה רגשות קשים ומבלבלים 

וחבל שזה לא מספיק מדובר
(ואולי כמעט ולא)
ולו בשביל שנרגיש נורמליות

כן
זה נורמלי

ולגבי הגילאים

והפער בין הילדים

ככל שאני גדלה מתחזקת אצלי ההבנה

שכל אחד מקבל מתנות אחרות

הגדולים יותר "מרוויחים" הורים צעירים

אבל בד"כ גם בית עמוס יותר

ושגרת חיים אינטנסיבית

ומי שנולד בגיל מבוגר יותר
(35 זה גיל מהמם... מתכוונת לאיזור ה40...)
מקבל הורים מנוסים יותר

ובית רגוע בדרך כלל

וברוב המקרים

הרבה תשומת לב מהאחים

(רואה ילדים בטוחים ויציבים יותר)

אין כללים
ברור שכל משפחה היא אינדבידואלית
אבל יש הרבה מתנות בגיל הזה

הורות בשלה יותר

מקווה בשבילך שתחושי את המתנות
וחיבוק ענק על התחושות.

שוב
הכי הכי נורמלי לחוש כך בהיריון❤❤❤

א. גיל 35 זה בעיני צעיר...המון נשים, גם דתיו וגם חילוניות יולדות בכיף גם בגיל 40 ואפילו 45. בעיני זה לאו דווקא קשור לסבלנות. יכול להיות גם מצב הפוך, בגלל שאת כבר מנוסה ההורות שלך רגועה יותר, את מכירה כבר הרבה מצבים ולא נבהלת מכל דבר קטן וממילא יש לך יותר סבלנות. אגב, אם יש גדולים בבית זה בכלל נהדר. הם יכולים לעזור המון ולהקל מעלייך הרבה.

ב. אל תדאגי, הוא לא יגדל לבד. הוא יקבל כמויות מוגזמות של תשומת לב מכל האחים והאחיות הגדולים שלו. הם רק ירצו להיות איתו, להלביש אותו, לרחוץ אותו, לשחק לידו, לקחת אותו לטיול בעגלה וכשהוא יגדל הם יעמדו בתור לקרוא לו ספר או לקחת אותו מהמעון או ללכת איתו מכות, לחילופין.

אני הקטנה מבין שישה ילדים, ויש ארבע שנים ביני לבין האח שמעלי. מעולם לא הרגשתי לבד. הזמן היחיד שהייתי לבד זה בגיל 24- כשגרתי שנה בבית עד שהתחתנתי וזו היתה חוויה מצוינת...

בין שני הקטנים שלי יש ארבע שנים, ועכשיו יהיו שלוש שנים בין הקטן לבין מי שעוד בבטן, אבל בכל מקרה- עם פער של ארבע שנים הם עושים המון דברים ביחד- בונים, משחקים, נוסעים בבימבות, משתוללים וגם רבים ומרביצים. והקטן שלי לעולם לא משועמם. רק מרוויח מהנוכחות של כל הגדולים. וכן, יש זמנים שרק הוא נמצא בבית ואז סופסוף יש לי אפשרות לתת לו קצת תשומת לב אמהית בלי הפרעות... לקרוא לו ספר, להכין איתו עוגה, סתם לשוחח איתו על ענינים ברומו של עולם...באמת, לדעתי זו דאגה שאת ממש צריכה להסיר מהלב לגמרי כי אני חושבת שאין לה אחיזה במציאות.

ודבר אחרון- אני חושבת שהרצון לעוד ילד הוא הרבה יותר עמוק ומהותי מאשר רק רגש. זה רצון קדוש ופנימי. מאוד לא אגואיסטי לדעתי. מה אגואיסטי בלשאת הריון, לעבור לידה, להניק ולא לישון בלילות ולעבור שוב גידול של ילד עם כל הענינים שלו? הרי באותה מידה אפשר לטעון שמי שלא יולדת עוד ילד היא אגואיסטית כי היא לא מוכנה להשקיע את המאמץ שנדרש עבור עוד ילד...

אז לדעתי תנסי דווקא לתת לעצמך קצת הערכה ואיזו מילה טובה על האומץ שהיה לך להקשיב לרצון הזה וללכת איתו ולזכות בע"ה להביא עוד נשמה לעולם. זו באמת זכות. 

"וואי, איך אני מביאה עוד ילד ועכשיו אני לא פנויה לחבק ולנשק את הגדול יותר כמו שהייתי..."

איך המצפון משחק אצלינו...הא?

דבר ראשון ממני חיבוק גדול!!

דבר שני, הקטני שיגיע יקבל אמא שפנויה אליו ולא עם עוד תינוק!! פנויה לחבק ולנשק ולהקשיב ולספר סיפורים וללכת איתו יד ביד לגן.

איזה כיף לך

ויהיה לך איתו/ה קשר מהמם בע"ה

הרבה כח יקרה!!

הריון קל ותקין ומלא שמחה בלב♥️♥️♥️

עד עכשיו שמעתי כמה חשוב הפרש לא גדול בין הקטנים כדי שלא יגדלו לבד... 

וחטפתי פאניקה שאני עושה משהו נורא לילדים ולו.. ממש זו  הייתה הרגשה שלי.

אבל התגובות שלכם ממש  ממש מחזקות!

הלוואי וככה יהיה!

רק ש'גדול' זה מושג סובייקטיבי

בעיניי 5 שנים זה פער מצוין, ויכולה לומר שאצל אמא שלי בין הקטנה לאחת לפניה יש 7 שנים והם בקשר מצוין, ולדעתי בהמשך כשהפער גילאים יטשטש זה יהיה עוד יותר קרוב.

(עכשיו אחת בת 20 ואחת בת 13)

בקשר לזה שאת לא מתחברת להריון, מצטרפת לאלה שאומרות לשחרר ולא לנסות בכח להתחבר 

בע"ה התינוק יוולד ותתחברי אליו גם אם לא מייד, אז זה יהיה אחרי כמה שבועות של נתינה והתמסרות.

אולי לפנות לייעוץ לעיבוד של כל החששות?

מה שלי עוזר במצבים של פחד ממשהו זה לפרק את הדברים לנקודות קטנות ואז לראות איך אפשר להתמודד עם כל דבר בנפרד.

אני חושבת נכון ש5 שנים זה פער אבל לא עד כדי כך זאת אומרת אולי דוקא כי השאר יותר צפופים וקרובים הם יהיו חבורה שלמה שתפנק ותגונן על התינוק/ת.

ואולי גם יעזור לא לחשוב כל כך הרבה קדימה ולעבור שלב שלב..

גילוי נאות אנינגם בגיל כבר של מי שפיר ומודה שזה מלחיץ אותי קצת ועוד לא החלטתי אם אעשה או לא כשזה יהיה רלוונטי.. וגם אני רוצה לסגור כבר ורוצה אחרון לפני שמבחינתי סוגרת את העסק. אותינאישית מפחיד בעיקר הריון איך ישפיע על הבית אבל אני יודעת שבסוף אנינרוצה משפחההגדולה לא רק בשביל עצמי אלא גם בשביל הילדים שלי זה כל כך כייף הרבה אחים והפער מורגש רק כשהם קטנים אחכ זה מצטמצם..

האחות שהכי קשורה אלי זו דוקא זו שקטנה ממני בכמעט 10 שנים. ואם זה מעודד אחי הקטן נולד כשהייתי בת 16 ועד שהתחתנתי הוא היה ממש כמו התינוק שלי ברמה שהיה ישן איתי במיטה הייתי מטפלת בו ועד היום אנחנו קשורים.. אז גם יחדים גדולים יכולים להתחבר לאחים קטנים 

כשאת אומרת רשתות, לאן את מתכוונת?

בחיפוש מהיר בגוגל ראיתי שכן מוכרים- סיטי מיני ג'י טי 2

הדבר היחיד שאני מנסה להכניס גם

זה לפחות תפילה אחת ביום הזה

בכל זאת יום מיוחד ומסוגל

אז שנה שעברה הצלחתי להתפלל שחרית לפני שהילדים קמו

השנה היה לי קשה לקום מוקדם אז התפללתי מנחה..

תחשבי על אמא שלך בפורים, היא הלכה למסיבות או טיפלה בכם, האכילה, הכינה משלוחי מנות, דאגה לשלוח ולהחזיר למי שצריך וגם הכינה סעודה?

כדי שכולם יחגגו צריך מישהו שיכין את החגיגה וידאג שהכל מתפקד. ברוב המשפחות החלוקה היא שהבעל והילדים חוגגים והאמא עובדת בזה.

אפשר גם אחרת, זה פשוט אומר לשלם מחירים מסוימים.

אי אפשר לדעתי גם לעשות הכל וגם להיות בנחת. אבל אפשר לעשות פחות במידה כזו או אחרת כדי להיות עם יותר נחת. זה ענין של איזונים

לוקחת חופש כדי להכין משלוחי מנות

לא רצה למגילה האמת. יש קריאה כל שעה עגולה של חבד ובעלי שומר על הילדים כדי שאלך אם לא הספקתי לקריאה ליד הבית

קמה מספיק מוקדם כדי לחפש את הילדים, הכנתי את הכל יום לפני

ולא חייב שהאישה תהיה על הכל, אבל זה תלוי כמה הבעל מוכן לוותר על להשתכר בצורה מוגזמת, וכמה הוא שותף בהכנות לחג ובעזרה עם הילדים

וסיימתי ביום שישי. כדי לא להתעסק בזה בפורים עצמו

מבחינתי החצי שעה של קריאת מגילה בבוקר ובערב זה קצת זמן של הפסקה כפויה.. וגם מקום טיפה להתרכז במהות החג

אני חושבת שהעומס הוא מובנה בשלב הזה אבל כן יש מקום לסדר עדיפויות ותיכנון עד כמה שאפשר

הכי חשוב בעיני זה לערוך תיאןם ציפיות עם בעלך, מה כן יתן לך כוח ואוירה וישמח אותך.  

להחליט מה חשוב לך

ומה יעשה לך חוויה טובה לו היה קורה

ולבעלך

ולילדים

וסביב זה לייצר לו''ז פורים אחר

מה הכוונה

לדוגמא-

חשוב לך

להרגיש גם רגע לעצמך.קצת רוחניות

נחת ורוגע

וכו

ממתקים -

יש כמה אפשרויות -

או לשחרר שליטה קצת .להגביל קצת. אבל להבין שזה יום כזה

או לארגן קופסה שבה שמים הכל והיא אצלך ואת מווסתת את החלוקה.. וגם אם יש חריגות הן במידה

או מראש לסכם שאוכלים 3 דברים בפורים

2 למחרת

ומשהו אחד בימים שאחרי

לחפש בפורים אני פחות משקיעה מאשר לגנים-

לא מאפרת ותסרוקות וכו.. לובשים את התחפושת וזהו

ונכון השנה בגלל מוצש היה יותר לחוץ להתארגן ולהספיק בערב

משלוחי מנות - אפשר לקנות..לארוז ה-כ-ל מראש כולל לכתוב פתקים וכו

ובפורים עצמו רק לחלק

אפשר להכין מס' מצומצם של משלוחים

אפשר להשאר בבית ומי שיגעע יגיע

או ללכת רק לבית אחד או שניים

ולא להתרוצץ

אפשר להחליט איפה נח להתארח

אולי לנסוע לא עובד יותר ומלחיץ

אולי בכלל לארח עדיף לך או להתארח אצל שכנים

ולחזור לפני שהילדים גמורים וגם את כבר חסרת סבלנות

ולדאוג גם לעצמך לרוחניות ולמה שאת צריכה להרגיש חג

אני נגיד כן מתאמצת על ללכת בערב למסיבה

אפילו שזה אפשרי לי רק מממש מאוחר אחרי שבעלי חוזר משלו..ואני עייפה אז מאוד

ושלא תמיד זורם לי שם אנושית..ומץביישת..

ועדיין זה הפינה שלי לרקוד להשתחרר לעצמי לבד ..להתפלל..

לפעמים היה מדהיםםם

לפעמים היה קצר-פחות מחצי שעה וחתכתי חזרה

לפעמים ניה סתמי

ולפעמים היה כיףףףף

בזכות זה שאני מתמידה כל שנה לא לוותר אני רואה שזה לא גורלי

ושעבור הפעמים שהיה ממש טוב

שווה לי להשקיע

והשנה היה לי נגיד נחמד..לא מעיף ולא כיף במיוחד

אבל לפחות הרגשתי את עצמי ולא רק כאמא...ואספתי גם תובנה או חוויה של רגע מהריקודים

וזה משמעותי במצטבר

ומשחרר אותי מתחושת מסכנות או תפקודיות רציפה

ואם מאורגנים מראש למשלוחי מנות ובישולים לא אמור להיות עבודה בערב

בעלי היה חצי איתנו וחצי במילואים...

ברור שזה קשור

תחפושות אכן רק הלבשתי את התחפושת וזהו...

משלוחי מנות באמת הייתי צריכה רק לקנות במקום לאפות ולטרוח... תובנה לשנה הבאה.

הכמה דק' שקט ונחת היו כשהתפללתי עם הילדים עשר דק' ואחר כך כשבעלי חזר ויכלתי להתארגן בנחת כמו שצריך.

שעת הסעודה- לא היה תלוי בי. אולי שננ הבאה אם זה לא בשעה שנוחה לי , אז לא לנסוע. מתד שני זו הזדמנות להיפגש עם המשפחה.

לגבי מסיבות - אף פעם לא הייתי בקטע. לא חושבת שזה היה משנה את יום פורים לטובה, אולי רק את ההכנה לפורים. בוודאי לא בערב פורים כשלמחרת אני צריכה לקום מוקדם ליום עמוס...אני חייבת ליושן טוב

פורים זה באמת כל מה שכתבת-עמוס ודורש,

הרבה מצוות ועיסוקים ביום אחד.

כל שנה איך שלא אתכנן מראש תמיד יהיה עומס רב,

ותמיד יהיו ארועים לא צפויים שמתווספים לתכנון,

זה פורים!

עד השנה מה שעזר לי זה עבודת המידות -

לא להתרגז בפורים כי זה יום גדול שהשטן מרקד בו,

ללמוד להבליג גם כמשהו מכעיס אותי וכדו'

השנה ב"ה התחדש לי משהו אחר שהאיר לי את פורים.

ולמרות שדווקא השנה פורים היה עמוס אצלנו יותר משנים רגילות, ב"ה הרגשתי שזה נתן לי כח נפשי לחגוג את פורים בצורה נכונה.

שמעתי שעור של הרב רוזנבלום,והוא אמר שפורים זה יום אחד בשנה שבו אנו טועמים מעט ממה שיהיה לעתיד לבוא,

כי ימי הפורים לא יתבטלו גם לעתיד לבוא.

אז בעצם ביום הפורים אנחנו חווים משהו ענק,

ואין לנו את הכלים להכיל את הגודל הזה.

אנחנו חיים בעולם הזה עם כלים של העולם הזה,

ולכן בפורים תמיד יש תקלות ועצבים ,עומס ותכנונים שמשתבשים וכו'

ב"ה הרגשתי שזה נתן לי יכולת להכיל את העומס הפיזי והרגשי שביום הזה.

בתפילה שנזכה במהרה לימות המשיח ואז יהיו לנו את הכלים לגודל של יום הפורים.

עוד איזה שעה שעתיים יגיעו, לא?

בטא או משהו אחר?

אגב אצלי

בגלל המתח הזה הפסקתי לעשות בדיקות דם לבטא 😵😵

שמחכים לו ואז שמגיע הריון מגיעות החרדות שמשהו לא תקין או חשש מהפלה  ושהבדיקות תקינות  ואחרכך הלידה הכול זה מתח אחד גדול יואווו

מתיששש אוףף

שכחתי מההיבט הזה

ולמה כל הריון זה ניהיה גרוע יותר .

בעז"ה שתבשרי בקרוב על הריון תקין!

אני חושבת שכן כדאי לך לשלב בדיקות ביוץ ביתיות

זה ימקד אותך יותר באיזה ימים במיוחד להשתדל

אז שווה לך גם לעקוב אחרי הביוץ

כי אני ממש מכירה מקרוב את האכזבות האלו

זה גם ידוע שלא צריך לקיים ממש על הביוץ כדי להיקלט, גם כמה ימים קודם זה אפשרי

אבל אם הביוץ נניח נדחה בשבןע ויוצא שבןע אחרי המקווה

ובדיוק שבןע עמוס

אז אולי כדאי לך לדעת יותר ואז להיות יותר ממוקדת. אצלי זה עזר להוריד קצת לחץ.

אבל באמת חשוב שתעשי מה שמרגיש לך הכי טוב ונכון עבורך ❤️

גם כי מזהה ביוץ לבד ביוץ ויודעת כבר לפני מתי הוא יצא פלוס מינוס אז סביב זה מנסים החודש האישפוז לא היה צפוי אבל לא נורא.

עכשיו רק מתלבטת אם לדחות את התור שיש לי לרופא עוד שבועים לאחרי פסח כי זה אומר לדחות בחודשיים אין תורים לפני. פשוט עוד שבועיים יוצא לי סביב המקוה אז זה רק כדי שיתן לי הנחיות לחודש אחכ במידה ולא אקלט..

וסתם פריקה קטנטונת מרגישה ממש פספוס עם הכימי שהיה חודש שעבר כאילו עד שנקלטתי לא הצליח ואגב זה היה לי גם לפנח ההריון הקודם שהיה לי כימי (מצחיק בתקוםה הזו בשנה ממש) ורק אחרי כמעט שנה נכנסתי חהריון חדש..

מזדהה מאוד מאוד מאוד

היה לי בדיוק את אותו סיפור בסוף שבוע שעבר

חיבוק גדול , בשורות טובות❤️

אבל לפי התיאורים שלך. נשמע שזה יושב על העניין הזוגי יותר. וחשוב לפתור אותו. והייתי ממליצה עוד לפני הלידה...

ללכת ליועצת זוגית שתעשה לכם סדר...

זה בטוח ישחרר משהו ויעזור לכם.

מצד שני אין ספק שהמצב ההורמונלי משפיע פה ממש ומעצים ביניכם את המתח.

קיצר ממליצה לדבר ולדבר ולנסות לפתור.. לא להביא את התינוקי  למציאות כזאת של תחושות קשות ועצובות

נפגעת ממש מבני אדם... וזה לא היה לי קודם...

לא היינו בפורים בבית אבל ציפיתי שיהיו כמה משלוחי מנות ליד הדלת/הודעה שאנשים מהאיזור רצו להביא לנו משלוח ובגלל שלא היינו אז הלכו... אבל לא היו משלוחים ולא היו הודעות... וזה פגע בי ממש ברמה של מכניס אותי שוב למרה כזו...

(לגבי הצד שלנו במתן המשלוחים לא אפרט מחשש לאאוטינג)

אבל נראה לי שלא סביר להכנס לדיכי מכזה דבר לא?

לגמרי לגמרי יכול לקרות. אני יודעת עלעצמי שכשאני בהריון אני נפגעת מאוד בקלות , וזה למרות שאני טיפוס כזה שאני לא לוקחת דברים קשה בכלל בדרך כלל. הריון אחד אפילו גיליתי אחרי שמצאתי את עצמי בוכה בגלל איזה משפט שבעלי אמר לי, ופתאום תהיתי לעצמי למה בכלל אני בוכה מכזה דבר אז החלטתי לבדוק הריון ואכם יצא חיובי...

ולגבי דכדוך בהריון- בוודאי בוודאי, וזה כנראה קשור לאותה רגישות...

אני חושבת שכמעט בכל הריון היה לי דכדוך כזה בשלב זה או אחר. 

הכי קשה שהיה לי מבחינת תסמינים... 

זה שהוא מראה לכאב שאת חשה.

לידה היא כמו מבחן לזוגיות. היא מציפה הרבה דברים זוגיים שבשגרה אפשר להתעלם או להתחמק מהם.

אולי עד ההריון הנוכחי יכולת איכשהו למשוך עם זוגיות מקרטעת,

אבל בלידה פתאום את צריכה אותו יותר (את הבעל), ואז כל הכאבים הישנים צפים.

פעם אהבת אותו?

פעם חיכית לפגוש אותו? פעם רצית אותו?

למה?

נסי להיזכר מה היה שם ביניכם, לפני שהתחילו הטיטולים והבכי והחוסר שינה בלילה.

איזה טוב מצאת בו? אילו תכונות אהבת אצלו?

בשעת רתיחה או כי באמת חושב ככה?

וגם אם אמר דברים קשים ונוראיים, קשה לי להאמין שהתכוון ללכך בכל ליבו.

וגם אם אז התכוון לכך בכל ליבו- יכול להיות מאוד שעכשיו הוא חושב אחרת...

בקיצור,

את כותבת שכן יש ביניכם שותפות. זה כבר משהו!

הוא שם בשבילך כשאת צריכה אותו. הוא בעל שמתפקד. זה יפה מאוד. זה ראוי להערכה. לא לכולן יש את זה, תזכרי!

ודבר שני-

עם כמה שזה מעצבן, לא הוגן, מקומם ואפילו מרתיח לפעמים-

אני ממש חושבת שלאישה יש את ה-סיי החזק ביותר בזוגיות. והרבה גברים (אפילו בעלי כוח והשפעה) מודים בזה.

עכשיו, זה נשמע שאת במקום מיואש מכדי להתחיל ולשנות משהו בזוגיות הזו.

אז אולי במקום לחשוב "עכשיו אני עובדת על הזוגיות"- שזו מחשבה שיכולה להלחיץ ולייאש, כי הרי כבר עבדת על זה בעבר ולא קרה-

את יכולה לחשוב שעכשיו את תכירי תודה על דבר אחד או שניים שבהם הוא עוזר לך.

רק להגיד תודה, ואולי אפילו תודה עם חיוך.

זה לא אומר שאת סולחת לו על כל מה שפגע בך,

זה אומר שאת פחות בגישה של "או הכל או כלום"

ויותר בגישה מורכבת שיכולה לראות לצד הרע, גם את הדברים הטובים.

ככל שאת יותר תביעי שבעות רצון ממנו,

תתחילי להניע את הגלגלים החלודים של הרצון שלו לעשות אותך מאושרת.

ואת לא חייבת להביע שבעות רצון מכל מימדי האישיות שלו (שבוודאי יש שם דברים שאת לא סובלת)

אלא מדברים קטנים שאת מצליחה לראות שם שהוא טוב אלייך\לבית\לילדים.

כי כשחושבים בגישה של הכל או כלום- בד"כ רואים את השחור שבאדם ולא את הלבן שבו.

בהצלחה רבה לך ופורים שמח...!

שיש כזה דבר.

אבל מגיע לך שיהיה לך טוב, לא משנה למה זה קשור.

והגיוני שזה שילוב של שני הדברים.

אני מאמינה שטיפול מאוד יכול לעזור. ובמצב כזה אולי דווקא טיפול אישי ולא זוגי. משהו שיהיה סובב סביבך. שיעזור לך לבנות ביטחון וכוח, להחזיר את השמחה, בלי קשר אליו.

שולחת לך חיבוק גדול ומקווה שלא תתייאשי מלחפש את הדרך שיהיה לכם טוב יחד.

וכמו שכתבו- זה לא סיבה לא לטפל

להפך

חשוב לערב איש מקצוע ולגשת לקבל עזרה, כי לידה היא טריגר חזק פי כמה, בטח במצב כמו שלך וחבל ממש להגיע אליה ממקום לא רגוע ולא שמח

מגיע לך טוב!

וזה גם עלול להתדרדר למקומות שיותר קשה לטפל ולקום מהם.

בעיני טיפול אישי זה רעיון מעולה ובאמת כדאי לבחור אשת מקצוע מומחית ולא "ייעוץ" כך שהוא יגע גם במקום שלך  מול עצמך והעובר ולא רק מול בן הזוג

בהצלחה!

עם הכשרה מקיפה בטיפול

ולא סוג של עברה קורס ועכשיו היא יועצת

לק"י

או להעביר אותו למיטה רגילה ולשכב לידו שם.

אפשר מיטה נפתחת, ואז לפתוח אותה שמקסימום יתגלגל אליה או עם מעקה.

לק"י

ורק לשבת לידו.

וככה לקצר את הזמן הזה ששוכבים לידו.

אחר כך לשבת לידו לשיר לו..

ואז לצאת רק להביא משהו..נגיד..

בהדרגה..

או לתת לו חפץ מעבר -שמיכה בקבוק מים מוצץ בובה..

יש לי פרסום שלהם עם שמות של מטפלות שלהם, אני הלכתי למישהי באזור שלי והיה סבבה... יעזור לך?

גם אם לא, אז הקפצתי...

ניסיון נוסף...