ופריקה כי אין לי למי לפרוק-
כולן סביבי (ספרתי, כולן ללא יוצאת מן הכלל) ילדו בחודשים האחרונים או בהריון.
ורק אני לא, למרות שאני רוצה מאוד.. (יש לי כבר כמה ילדים מתוקים)
ואני מצפה בידיעה שיכול להיות שנאלץ לעבור טיפולים בגלל משהו רפואי, למרות שאני נכנסת בקלות להריונות ב"ה.
זה הגיוני שאני מתכווצת בכל מפגש עם חברה הריונית או יולדת? אין לי חברות שהן לא באחד הסטטוסים האלה כרגע
ואני כבר כל כך הרבה זמן אחרי הלידה האחרונה ושורף לי ברחם, ובכל מפגש כזה, גם שורף לי בלב
חוזרת לניק שלי ועוקבת..
נחמדה, עניינית, נראית מקצועית.
דאגה לנו לפגישה עם עוד אשת צוות כשהיא חשבה שיש צורך
היא מקצועית ומדוייקת מאד
אפשר לסמוך עליה..
חיבוק גדול!!
גם אנחנו בענייני גנטיקה וטיפולים, אם יקל עלייך מוזמנת לשתף ולפרוק. שלב הגילוי זכור לי כשלב הכי קשה ומטלטל שחוויתי.
קנווד KENWOOD דגם KWL90.004.SI
אני מתאפרת לכבודך אפילו שאני שונאתתתתת אני גם שמה בגדים מסוימים שאתה אוהב ומבקש אפילו שמבחינתי פיגמה זה הכי יפהההה (ערב מקווה)
ואז אתה גם שואל אם אני הולכת לשיזוף ומתי אני גוזרת את השיער
מה נסגר איתך אחייייי
אני מתכווצת מהשאלות האלה
אם אתה כל פעם אומר לי שאני הכי יפה והכי שווה וכו וכו, מה הלחץץ מה הבקשות
ירד לי כל החשקקקק אני שונאת את זהההההה וזה שנים ככה שניייםםם
אנחנו לא על אותו גל אני שונאתתתתתתתתתת את כל מה שהוא אוהב בקטע הזה
מבטיחה שנמאססססססס
גם אני עברתי דרך המסרים האלה,עצוב שאנחנו מוקפים בהם
ואני עוד עברתי הדרכת כלות באמת ממקום הרבה יותר בריא אבל הדברים האלה מחלחלים ונכנסים אלינו מסביב....
הרגשתי שאני צריכה "לתת לו" וכו
וזה גישה דפוקה שצריך להעיף
את לא אחראית להתמודדויות שלו!
נכון שאתם נשואים שזה בעיקר אומר שיש לכם קשר ובלעדיות במיניות
אבל אתם עדיין אנשים שלמים בפני עצמכם
וכמו שהוא היה צריך להתמודד לפני החתונה הוא מסוגל להתמודד גם עכשיו, ונכון שהקרבה והזמינות מייצרים אתגרים חדשים אבל מצד שני הוא גם זוכה לממש את המיניות
אולי שווה ללמוד יחד, או אפילו כמה מפגשים של ייעוץ מיני
כאשר אתם באים למרחב הזה ממקום יותר בריא וקרוב, של מטרה להנות ולשמח, ופחות ממקום גופני יצרי וסטראוטיפי שניכם יוצאים הרבה יותר מסופקים וכבר הרבה פחות אכפת מעקבים או איפוא
אז המון זמן אנחנו בדיונים על תכנון ארון שרות גדול, מבחינת מיקום, תכנון פנימי וכו... בסוף הלכנו לפי הדעה של בעלי .
אתמול באו להרכיב אותו ויצא ממש לא יפה, לא כמו שרציתי, בעצם כל מה שחששתי קרה.
בדרכ אני מאוד החלטית וה'קובעת' בעניינים האלו בבית, ועכשיו בגלל כל המצב והעובדה שהאיש נמצא במילואים כבר כמעט 3 חודשים, מרגישה פחות יכולת לדיונים/ויכוחים כאלו אז פשוט הסכמתי העיקר שנתקדם.. ועכשיו אוכלת את עצמי.. מרגישה שהתקופה הזו והמילואים ממש גורמים לי לאבד את עצמי.. את העקרונות והדעה שלי.. אני כבר לא מכירה את עצמי, מרגישה חלשה ופגיעה, תלותית וחרדתית... כל אלו הם ההפך הגמור ממי שאני או מי שהיתי לפני המלחמה...
אני כבר לא אני..
ועכשיו הוא שוב חוזר למילואים ואני תקועה עם הארון הזה מול העניים שהוא כמו תזכורת של מי שהפכתי להיות...
המקוריתממש מבינה אותך
קרה לי עם רהיט אחר בבית שהיה במיקום מרכזי ויצא אחד המכוערים. התבאסתי עליו קשות כמה שנים.. אבל מצד שני, זה היה מראש רהיט שהוא בחר. כלומר בהסכמה. ולא התערבתי.
הוא רוצה להגיד לך משהו אחר לגמרי...
שאת אלופה
וצדיקה שאין דברים כאלה שלוקחת חלק במצווה ענקית
שהיא צורך השעה ממש
והיא כ"כ קשה
ונותנת גב לבעלך לעשות את תפקידו
ותוך כדי גם מטפחת את הזוגיות
ונותנת לו את המקום שלו
למרות כל הקשיים של הסיטואציה
והריחוק והפערים שבטח יש כשרחוקים הרבה
והולכת לקראתו
ועוברת על מידותייך
ומוותרת במשהו שאת בדרך כלל הקובעת הבלעדית
ומתגברת על כל כך הרבה קשיים בדרך הארוכה הזו
ונותנת מעצמך כלכך הרבה
ובלי לשים לב גם צומחת הרבה בתקופה הזו
ואני והארון רוצים להגיד לך ביחד
שאנחנו מצדיעים לך!!!!!!!!!
וואו כל מילה!נגמרו לי השמותאחרונהאולי זו גם מישהי שיודעת להבחין בין תפל לעיקר?
לקדם דברים גם אם הם לא בדיוק כמו שהיא חשבה?
לעבוד בשיתוף פעולה?
לאפשר גם לבעלה להביא את עצמו לקשר?
אלו דברים כל כך חשובים
ונכון שהתוצאה יצאה לא משהו
אבל את התוצאה אפשר לתקן
הדרך והתהליך שאת עושה
והכלים שלאט לאט צומחים בך הם העיקר!!
אשת חיל מהממת ❤️
ואני בעד לקנות לך ארון חדש 🤩
תסביך אלקטרה
היי נשים יקרות
פתחתי ניק חדש למרות שאני כבר תקופה מאוד ארוכה לצערי נטשתי את הפורום..עקב תקופה עמוסה בטירוף..
אשמח לשמוע את דעתכן הכנה..
הבת שלי הקטנה בת 3 , חכמה, מתוחכמת מאוד ומתוקה.
בחודשיים האחרונים(ללא שום אירוע חריג או שונה שהחל לקרות) היא החלה להתנהג באופן ״רומנטי״ עם בעלי ולהתרחק ממני לחלוטין.
ברגע שהוא חוזר מעבודה היא רצה אליו בנשיקות חיבוקים וכבר לא מתייחסת אליי בכלל,
למשל אם היא בוכה ממשהו היא ישר אומרת בהיסטריה ״אבא בואאא אבא אבא בוא עכשיוווו״ (ומתי שהוא לא בבית היא בוכה אמא בואי)
למשל אם הוא יושב במיטה היא עולה עליו ומנשקת אותו ״בכוח״ בשפתיים בפנים ותופסת בו חזק בצוואר ונשכבת עליו ולא מרפה לרגע.
בעלי אמר לה די בצחוק- בשפתיים אני מנשק רק את אמא. אז היא אמרה לו ״אתה מנשק רק אותי בשפתיים״ וממש התנפלה עליו בנשיקות..
אם אני מעזה להתקרב אליו היא מרביצה לי ומרחיקה אותי ממנו.
אם אני מדברת איתו היא שמה לי יד על הפה שאשתוק.
מדגישה שההתנהגות הזו ללא שום שינוי בשגרה או בהתנהלות שלנו מולה, זה פשוט קרה באופן לא מוסבר וזה כל ההזייה..(בעצם מלבד גמילה ממוצץ שהיתה מאוד מכורה)
אני ובעלי יחד בספה, והיא מבקשת ממני ללכת כדי שאפנה לה את מקומי לידו.
למשל ניגוב הטוסיק בשירותים היא התחילה לבקש שהוא יעשה את זה ולא אני כמו תמיד..
כל דבר שאני לא מרשה לה היא רצה אליו ובוכה בכי קורע לב ברחמים ״אבא אבא אבאאאא אבא״
ובעלי כמובן נכנע לה לבכי הזה ומאפשר לה דברים שאני לא מאפשרת.
והוא מתרץ את זה שאני קשוחה איתה ושהיא עוד תינוקת.
לא אשקר שמאז ומתמיד היה לי קשה להתחבר ״נפש לנפש״ לבת הזו, למרות שבלי קשר תמיד הענקתי ומעניקה לה אהבה.
אני מפחדת שאולי השתגעתי וזה התנהגות רגילה לגמריי שלה ואני סתם בסרטים..
קראתי קצת על תסביך אלקטרה של פרויד וזה הדבר היחידי שמסתדר לי...לא אשקר שזה עושה מתחים בבית וביני לבין בעלי.. מרגישה שלקחתי את זה באופן קשה ואני קצת בדכאון ומתחילה להרתע ממנה וחוששת ממה שיהיה בהמשך איך זה עוד יכול להתפתח..
מה אתן חושבות? 🙏🏻
האמת הייתי מתייעצת אם מישהי מקצועית רק כדי שתרגיע ותעשה סדר...
סה"כ נשמע בסדר, אלא אם כן יש התנהגויות שרומזות שיש משהו מעבר... למשל, מאיפה היא יודעת שמנשקים על השפתיים וכזה..
אבל נשמע שיש כאן כמה דברים
שיכול להיות לך כ"כ טוב לקחת את הסיטואציה הזו כהזדמנות לטפל בהם..
ובראש, בבסיס, את מעידה שהקשר שלכם תמיד לא היה כ"כ חלק..
אז זו ממש הזדמנות לגעת ולחשוב על דבר כזה משמעותי...
ממליצה מאוד על אורה פולק, יש לה תכנים מהממים.. אני בקבוצת וואצאפ שלה..
וגם @באר מרים המליצה עליה השבוע..
חיבוק ובהצלחה ענקית❤️❤️
נשמע שהיא ילדה מאוד חכמה ויודעת בדיוק איך למשוך תשומת לב גם שלו וגם שלך ומה טוב אם זה קורה יחד גם אם את לא מגיבה היא יודעת שזה מפריע לך.
אני חושבת שאם לא תייחסי לזה יותר ממה שזה. ילדה בת 3 שרוצה תשומת לב
ומצד שני בעלך צריך להיות מבוגר אחראי ולא לאפשר לה לנשק אותו על השפתיים ולא לאפשר לה משהו שאת אמרת שאסור.
אם זה בסהכ ילדה בת 3 שרוצה תשומת לב,
אז למה היא מחקה אותי לחלוטין ורוצה רק אותו ואהבה רק ממנו?
היא גם אומרת בפירוש ״אני אוהבת רק את אבא״
זה ממש פוגע..
היא מתגרה בך
ויכול להיות שהיא למדה ממך איך למשוך את תשומת ליבו של אבא. לכן חשוב שהוא יהיה איתה אסרטיבי בנושא הזה ולא יתן לה להתנהג ככה.
מצד שני להראות לה איך כן להתנהג למשל את יכולה להגיד שאת רוצה חיבוק/ שיר / משחק משותף...
החשש העיקרי שלי שהיא תתבגר עוד קצת וזה רק יתהדק סביבו.. שהיא תמחק אותי לחלוטין..
כי הרי אצלו היא מקבלת את כל מה שהיא זקוקה..
הוא תמיד אומר לה כן על הכל..
לא מסוגל לראות אותה בוכה אפילו לא לשנייה..
די מפלה אותה לטובה לעומת שאר הילדים..
אז למה שהיא תרצה להתקרב אליי?
הרי אני ״הקשוחה״ שכשאומרת ״לא״ אני עומדת על שלי, ולא כואב לי לראות ילד בוכה כמה דקות כשזה למטרת חינוך....
ובגלל שיש לי איתה קושי רגשי אז אני מעניקה לה אהבה קצת פחותה לעומת שאר האחים..לצערי הרב רושמת את זה כנה..
אז למה שהיא תרצה אותי אי פעם?
כשילדים גדלים הם לומדים להעריך הןרה שהם יכולים לסמוך על המילה שלו, הורה שאפשר ללכת אחריו.
הורה שיש לו מילה ומנהיגות.
ילדים צריכים הורים, הם לא צריכים חברים, זה כבר יש להם בגן.
התנהגות של ילדים קטנים בדרך כלל תקופתית, ולא ממשיכה לעד, גם את הפחד מהעתיד הילדה מרגישה, את כל בליל הרגשות שעולות לך כשהיא מתנהגת ככה היא מרגישה.
אל תתני להתנהגות שלה לערער אותך, לפחד, להרגיש חולשה.
זה יעבור, רק תתייחסי לזה כמו שזה, ילדה חמודה שמצאה את הנק' שקשה לך בה והתיישבה שם. (בתת מודע כמובן)
זהו.
ילדה שאוהבת אותך ומחוברת אליך.
וממליצהמגם לעשות לעצמך דמיון מודרך כזה, ולדמיין איך היא תהיה כשתתבגר, תדמייני את הדברים הכי טובים שיש. זה עוזר.
גם אנחנו הלכנו בעבר ומתכוונים ללכת שוב, ממש לא אומרת את זה כביקורת, ולא חושבת שזה אומר משהו רע על מי שהולך( ולהפך מרגישה שזה שאני כאמא מחפשת הדרכה כשצריך זה הדבר האחראי והנכון לעשות).
זה פשוט עוזר כשמישהו מבחוץ עוזר לשנות נקודת מבט.
אולי אפשר להשיג את זה גם מקריאה עצמית אבל זה יהיה יותר מהיר ואפקטיבי בכמה מפגשים.
נראה שמשהו בדינמיקה בין שלושתכם אבא-אמא-ילדה סביב הילדה הזו לא עובד הכי טוב, כדאי מאוד לשנות.
לפעמים.
אני תמיד אומרת לבעלי שזה לא הוגן שהןא יהיה השוטר הטוב ואני הרע.
ושברור שילדים (ואח"כ מתבגרים) רוצים יותר את ההורה שמרשה ומרשה ומרשה... רק כשממש גדולים לומדים להעריך את ההורה ששם גבולות,
אבל עד שזה קורה לוקח הרבה זמן.
המצב הזה שבו בעלך לא מסוגל לומר לה לא הוא מצב בעייתי.
א. בגלל שזה הופף לדפוס. וכדי לשנות דפוס צריך כוח ומאמץ.
ב. מצב שבו הוא מפלה אותה לטובה מול שאר הילדים גורר שנאה ותחרות ותחושה שאבא פחות אוהב אותי מאשר את הקטנה.
ג. את הופכת אוטומטית להיות ההורה המגביל, וזה הופך להיות הדפוס שלך, וזה לא נכון שהורה אחד יהיה ההורה הגייפי וההורה השני יהיה ההורה של החינוך והסדרים. צריך איזון. ונשמע שבעלך צריך לתפוס יותר ויותר את עמדת המחנך ופחות את עמדת ה"דוד".
ד. ברגע שהיא תבין שאת ואבא חזית אחת זה פחות יעניין אותה.
ה. שבעלך יגיד לה "אבא יושב ליד אמא", "אמא היא הכי מדהימה שיש", ועוד כל מיני כאלה. כדי להחזיר את המצב שבו אתם כוח אחד והיא הצאצא של הכוח הזה.
תודה ממש
הוא תמיד מפר את המילה שלי מולה,
למשל אני אומרת לה ״לא״ באופן נחרץ לממתק,
והיא באה לבכות לו
אז הוא אומר לה
״מה אני יעשה, זה אמא לא מרשה, אני כן מרשה, לכי תדברי איתה..״
או למשל זמן מסך שאני מגבילה והיא רצה אליו לבכות בכי קורע לב (ובאמת זה נשמע בכי הכי קורע לב ששמעתי אי פעם) ורוצה עוד קצת זמן מסך..
אז הוא אומר לה
״אל תדאגי שתגדלי תוכלי לעשות מה שבאלך בלי לשאול אותה...״
הוא גדל בלי גבולות בכלל וגם הורים גרושים שהרשו לו ונתנו לו כל מה שרצה.. ומרגיש לי שהוא ממש מעביר את זה אלינו עכשיו..
וככה זה כמעט בכל דבר, ממש מהרהר אותי מולה..
איך שמתאים לך ולו
ולהסביר את המצב
שילדים צרכים גבולות
שילד שנותנים לו הכל-בסופו של דבר זה לא טוב לו
ושכשאת אומרת משהו והוא אומר ההפך, זה באמת מערער אותך מולה ואז כולם מפסידים
משפטים כמו: "אמא לא מרשה ואני כן" וכן "כשתגדלי תעשי מה שבא לך בלי לשאול אותה"
מקבעים אצל הילדה שלכם את זה שאת השוטר הרע, וכשתגדל היא תוכל להשתחרר ממך...
לדעתי המפתח הוא בלהביא את בעלך להבין שאין דבר כזה שהוא מציג אותך כאיזה גורם מגביל או גורם שמקווים להשתחרר ממנו...
ממש לא!
הפוך- מה שאמא אומרת.
לתת לך גיבוי!
ברור שאת תרגישי שהם חזית אחת מולך, וזה בגלל שאת לא חזית אחת עם בעלך.
או שהוא לא חזית אחת איתך.
אני ממש מקווה שאת מצידך לא אומרת משפטי שושנים כמו "אבא לא מבין" או שטויות כאלו. לפחות תשמרי את על נפש הילדה ולא להציג איזה סכסוך שיש ביניכם (גם אם הוא קטן)
שווה לעשות עבודה זוגית מול זה.
להחליט יחד על גבולות ששניכם מסכימים עליהם.
להחליט יחד שאין משפטים כמו "אמא אומרת ככה ואני הפוך" או "כשתגדלי תוכלי להשתחרר מאמא"
אלא הכל מוצג לה כחזית אחת *מגובשת*!
אבל בעלך בעיקר יצטרך להתגבר על הנטייה להיות הדוד הטוב עם הסוכריות בכיסים בכל הזדמנות.
כי יש בזה משהו מפתה, להיות ההורה המועדף.
אבל לטובת הילדה ולטובת שאר הילדים- הוא יצטרך ללמוד לשים גבול ולעמוד בבכי שלה.
זה לא בכי רע, זה בכי טוב! זה בכי של למידה. אתם חלילה לא מתעללים בה או משהו. אתם מרגילים אותה למשהו שונה, וברור שיהיה בכי בהתחלה.
לא להתרגש מבכי, הכל בסדר. כל עוד אתם שלמים בבפנוכו עם ההחלטה שלכם, ואתם יודעים שזה לטובת הילדה בלבד- לקבל את הבכי כחלק מהחיים.
בהצלחה רבה יקירה!
זה לגמרי התנהגות של ילדה שמצאה את הנק' חולשה שלך והתיישבה שם, זה לא באמת מה שהיא חושבת שאבא שלה הכי טוב מאמא וכו'.. ובטח ובטח שלא חושבת על אבא שלה בקטע רומנטי (כמה שטויות פרויד הכניס לנו למח)
את יכולה לחשוב על זה כסוג של הצגה שלה, אם שחקנים עולים לבמה ויש מלא קהל שמוחא כפיים הם ימשיכו, כשהקהל ילך או לא ימחא כפיים, השחקנים ילכו.
כשאת לא תיהי זאת שנותנת לה במה, ז"א לא תקחי את ההתנהגות הזו שלה ללב, ותמשיכי להתייחס אליה בדיוק כמו לשאר הילדים (אם יש)
היא פשוט לאט לאט תפסיק.
התחברתי למה שאמרת,
אני באמת מרגישה שהבעיה בי שאני מתעסקת בזה מוטרדת ומייחסת לזה חשיבות ככ גדולה,
ואולי באמת שאני זו שגורמת לה באופן לא מודע לקרקר רק סביבו.
אני מרגישה שאם זו היתה הבת השנייה שלי לא היה מפריע לי או מטריד אותי בכלל כי אני ככ מחוברת אלייה בנפש..
ובגלל שזו הבת שיש לי איתה קצת רכבת הרים רגשית(מאז ומתמיד) אז קשה לי לקבל את זה..
היא גם בודקת אותך
תתנהלי באדישות מולה לגבי כל זה
זה יחלוף ..ץ
שכמובן גם משפיעות אחת על השנייה:
1. ההתנהגות הספציפית של בת ה-3, עכשיו
2. היחסים בינך לבין בעלך בהקשר של חינוך הילדים
לגב הנקודה הראשונה- כמו שכתבו לך כמובן שילדים בכל הגילאים מפעילים עלינו מניפולציות שונות ומשונות,
הם מאוד מתוחכמים בהקשר הרגשי חברתי, יש כאן גם לימוד של העולם וגבולות היכולת שלהם -
הילדה בעצם בודקת- איך אני משפיעה על ההורים שלי?
מה "מקפיץ" את אמא?
מה "ממיס" את אבא?
איפה אני עוברת את הגבול?
איפה אומרים ש"ככה לא מתנהגים", אבל בעצם אפשר למתוח קצת את החבל?
כמובן, היא ילדה קטנה ותמימה, לא הכל מודע.
תנסי טיפה להכנס לראש שלה, לדעתי תביני יותר.
בהקשר הזה צריך להחליט מה האסטרטגיה שלכם, איך אתם מגיבים להתנהגות הזו,
(לצורך העניין אפשר להתעלם, להסיח את דעתה, להסביר למה זה לא מתאים, הכל תלוי סיטואציה ואופי הילדה ואופי המשפחה. לחשוב ולהחליט)
ולפעול ממקום של ביטחון , כמה שאפשר לא להיבהל.
הנקודה השנייה-
את בין השורות כותבת כאן על היחס הכללי של בעלך, איך הוא מאפשר לה, איך הוא לא שומר על כללים שאת הצבת
ועל החששות שלך לגבי העתיד.
אני חושבת שיש הרבה משפחות בהם הורה אחד קשוח יותר והורה אחד רך ומאפשר, זורם עם הכללים
זה בריא, הילדים יכולים להבין את זה (וללמוד על הדרך שיש כל מיני אנשים וסגנונות בעולם- לימוד חשוב)
אבל צריכה להיות הסכמה בין ההורים.
בעיני, צריך לדבר על זה בצורה ברורה ביניכם.
עכשיו יש כאילו מתח, או זרמים תת קרקעיים
כמעט מאבק של "מי יחליט על החינוך של הילדה הזו"
וברור לי שזה מזין את החששות שלך,
לגבי עכשיו ולגבי כל מערכת היחסים עם הילדה!
הבת המתוקה שלך היא בת שלוש.
היא עושה המון דברים שמתאימים לגילה, לחלקם לא מודעת.
אבל בעלך הוא אדם מבוגר *שבחרת* להקים איתו בית
*בחרתם במודע* לגדל ילדים יחד
ואת צריכה להרגיש מולו בנוח.
רגועה.
שלכל אח מכם המקום שלו
והכבוד מבן הזוג
והגיבוי.
לדעתי המתח שלך הוא לא מהמקום הרומנטי כביכול שהילדה מנסה לקחת
אלא מהסמכות שלך ושלו
האיזון ביניכם.
אני אתן דוגמא: בעלי מסתדר עם כל הילדים יחד הרבה יותר טוב ממני
הוא נשאר קר רוח, לא בקלות מאבד את זה
אני לעומת זאת הרבה פעמים מרימה את הקול כשכולם צוערים אחד על השני, מרביצים וכו'
ולפעמים הגדול מתקשר אליו "להתלונן".
ברור לי (וכנראה גם לילד...) שבעלי לא היה נוהג כמוני בסיטואציה
אבל הוא *תמיד* יגבה אותי בטלפון
תמיד יגיד לילד שהוא צריך להתנהג יפה ולהקשיב לאמא.
וזה מרגיע את כל המערכת, הגיבוי הזה.
אי מתחברת מאוד לתחושות הלא נעימות שאת חווה מול הבת וההתנהגות ודווקא בגלל זה
כדאי לדבר עם בעלך בזמן רגוע, להבין איך אתם מתנהלים כיחידה אחת מול כל הכללים וחינוך הילדים
כי היום זו הבת הזו, מחר המתח הזה יגיע מכיוון אחר...
בהצלחה רבה!
הערה קטנה נוספת:
רק בקשר לנשיקות על השפתיים, שאמרת שהתחיל פתאום
שווה לברר מה קורה בגן ובסביבה של הילדה.
לפעמים הם מציפים דברים שהם חווים או רואים
במקום לדבר עליהם.
אצלנו היה מקרה שילד גדול היה מגיע סמוך לגדר הגן ומתפשט לעיני הילדים הקטנים...
לא תמיד הם מספרים על זה בצורה ישירה וחשוב לברר.
וממש עזר לי כל תשובה שרשמתן
ממש תודה
בערב כשאתפנה אשב ואקח לי נקודות שרשמתן באמת באופן מעשי.
אתן מדהימות
לכל הילדים שלי היו תקופות של רק אבא ותקופות של רק אמא (בנים ובנות, בלי קשר למגדר...) זה טבעי, זה קורה ואם לא מתרגשים זה חולף ונשכח.
הדבר היחיד הכן מטריד שכתבת בעיני הוא על הקושי שלך להתחבר אליה. שם הייתי משקיעה מאד מאד כדי שכן יהיה חיבור שחיוני להתפתחות הרגשית שלה.
זה קשה ומעיק. יכולה להגיד לך שגם אני חוויתי משו דומה
והתיאוריה הזו של פרויד הסתדרה לי, למרות שהיא לא מקובלת בכלל מדעית.
אצלי זה ישב על חוסר בטחון בזוגיות ובאהבה שלו אליי והרגשתי שנוח לו להיות המועדף ודרך זה הוא מפצה על חסכים שלו.
לא נשמע שזה המצב שלכם, ובכל מקרה, זה פחות עניין חריג בהתנהגות של הילדה כמו שכבר כתבו לך.
היא ילדה ויש לה זכות להרגיש אהובה ולהיות קרובה לאבא שלה. זה מה שהזכרתי לעצמי בכל פעם.
אני לגמרי מבינה את הכאב והפגיעה שאת מרגישה, מול הילדים הרבה פצעים שלנו נפתחים.
העבודה היא מול עצמך ומול בעלך. להבין מה חסר לך ושם להציב גבולות. האמירות שלו באמת לא חינוכיות ויכולות לפגוע בסמכות שלך. תדברו על זה ותשתפי בתחושה שלך.
וגם לה, את יכולה להציב גבול ממקום חינוכי ולא מתוך עלבון. אם היא מקימה אותך מהספה למשל, אז להגיד ברור- אמא עכשיו יושבת ליד אבא ואת כאן לידנו,
או עכשיו אני מדברת עם אבא ואת מחכה בסבלנות.
ברור לי שאם את חושבת בהגיון, את יודעת שהיא לא יכולה לתפוס את המקום שלך משום בחינה. יכול להיות שזה איזשהו חסר שקיים אצלך/ ביניכם והסיטואציה הזו מתלבשת עליו?
לגבי ההמשך והעתיד, אצלי לפחות זה לא השתנה במובן של ההעדפה שלה . היא גדלה ועדיין אוהבת אותו כנראה יותר ממני. היא הרבה יותר רוצה את המגע, חיבוקים ונשיקות ממנו, קוראת לו בכינויי חיבה ודואגת להגיד לו כמה הוא אבא הכי מושלם בעולם. לי היא אומרת הרבה פחות. אבל אני לא בתחרות. כן, זו עבודה לחזק את עצמי שאני אמא טובה עם כל היתרונות והמגרעות שלי, ויש נפילות. אני משתדלת מאד לפתח איתה את הקשר הרגשי ולתת לה את מה שלי יש לתת. היום אני יודעת ומרגישה יותר שהיא צריכה אותי, ויש לפעמים שאלות או נושאים שהיא משתפת אותי ואיתו היא לא מעיזה לדבר עליהם, כי היא מעדיפה לשמור על הקשר שלהם סטרילי וכיפי ואצלי היא מרגישה בנוח להביא את ה"לכלוך". מצד אחד זה יכול להיות פוגע ולהתפרש כאילו לא אכפת לה שאני אספוג ושנוח לה לזרוק עליי את התסכולים, התלונות והקושי שלה, מצד שני, אני רואה בזה מעלה גדולה ושמחה שהיא מרגישה שאני מכילה ואוהבת אותה בכל מצב.
את אמא שלה והמודל הנשי שלה ויש בזה הרבה עוצמה שבעלך לא יכול לתת לה.
יצא קצת שיתוף.. מקווה שזה יהיה לתועלת.
אני מאמינה שאם תדברו על זה ותבנו את הגבולות מולה, תחזקי את עצמך שאת אמא נהדרת ותפתחי את הערוץ שלך איתה, תוכלי לראות את הדברים מזווית אחרת
וזה לא יפעיל אותך. בהצלחה!
מנסה לכתוב בנקודות כמה דברים שעלו לי, (כמובן שצריך להרחיב עוד בהן 
)
א. לגבי ההתנהגות עצמה של בתכם שלא מקובלת עלייך/עליכם - להציב גבולות ברורים.
בהתמדה,
באסרטיביות
ובצורה ברורה וחד משמעית.
למשל: "לא מרביצים לאמא".
ושוב
ושוב
ואם זה קורה - להביט בעיניים ולומר חד משמעית: לא מרביצים לאמא.
ולא לתת לה לעשות זאת.
בין אם זה אומר להתרחק בעצמך כאשר היא רק מתחילה לשלוח, בין אם זה אומר להביט בעיניים ולומר לה כנ"ל, או כל דבר אחר שגם לא יאפשר את הפעולה שלא מקובלת עליכם וגם יתווך לה את הגבול הברור.
גבול הוא חשוב והרבה פעמים גבול הוא אהבה.
ואם שמים אותו בצורה אסרטיבית (לא אגרסיבית, שזה שונה לגמרי, אלא אסרטיבית) וברורה הוא יכול להיטיב מאוד עם כל הצדדים.
כנ"ל לגבי הנשיקות בשפתיים או כל דבר אחר שעבורכם זהו גבול.
נסו למפות את הקווים האדומים שלכם ולתווך לה אותם. זה בדיוק הזמן של הילדים ללמוד מה הגבולות שלנו ההורים ולגדול לתוכם.
ב. לגבי השוני בין הגישה שלך ושל בעלך - חשוב לעבוד על החזית האחידה ביניכם קודם כל.
ואחרי שזה מסודר ומגובש ביניכם - לתווך זאת גם לילדים. כולם. את אותה חזית אחידה. את אותו הגיבוי של אמא לאבא ושל אבא לאמא.
ולעבוד כאן גם בבחינת "סור מרע ועשה טוב"
סור מרע - לא לומר לילדים דברים שיכולים להוציא את בן/בת הזוג השני לא טוב או בצורה שאנו עצמינו חולקים עליהם או מזלזלים בהם חלילה וכן הלאה
ועשה טוב - להראות ולשדר שאנחנו ביחד. כאחד. שאנחנו מעריכים, נותנים גיבוי, ושנינו כאן בחינוך ובגידול שלכם מאכפתיות ואהבה אליכם.
ג. לגבי הקושי שתיארת שיש לך מול בתך - כדאי לעבוד על הנקודה הזו בפני עצמה בצורה עמוקה וטובה, למען יטב גם לך וגם לה ❤
כתבתי בעבר הודעה מאוד ארוכה על התמודדות שלנו אל מול קושי עם אחד מהילדים, מצרפת לך את הדברים כאן בתקווה שיוכל אולי קצת לעזור 🙏❤
כאן:
ב"הצלחה רבה יקרה עם הכל
שהקב"ה יאר פניו אלייך בכל תחום ותחום ותראו רק אור וטוב בכל החזיתות ❤
זה כל כך לא הוגן
שאני משקיעה ובאמת משתדלת
ומתנהלת בסדר
לבוא ולצעוק עליי על טעות
שקרתה לא בגללי בכלל.
אבל הכי קל זה לצעוק על העובדת
זאת שלא וותיקה מספיק.
המקוריתאבל לדעתי זה לא משו שאמור לקרות במקום העבודה
וכדאי בתור עובדת חדשה דווקא להציב גבול לעניין הזה (אומרת לך בתור עובדת חדשה בעצמי לשעבר)
את לא שק חבטות של אף אחד
ומי שרוצה להאיר או לברר מוזמן לעשות זאת בנועם
ובכל מקרה אני צריכה לברר עם עצמי מה אני חושבת על כל הסיטואציה.
במעט.
מקווה שהבירור יהיה מוצלח
לא נורא.
זה כל כך שכיח. הגם שזה כל כך לא הוגן וכואב, כואב מאד.
חיבוק לך
חיבוק גדול יקרה נגמרו לי השמותאחרונהאני כמה חודשים אחרי לידה, שני אוצרות בבית.
בעלי לא גויס לצבא אבל היה פעיל המון בעורף ובכל זאת ב"ה היה טוב שהיה בבית ועזר לי המון עם הילדים אחרי הלידה.
עכשיו ברגע אחד חזרנו שנינו ללימודים עם מערכת מלאה ובעלי עם עוד 2.5 עבודות שהתחיל בעקבות המלחמה ואני עם הקטן בבית
ובימים שיש לי לימודים יש לו בייביסיטר שלפעמים מגיעה אלינו ולפעמים אנחנו מביאים לה אותו.
ואני מרגישה מוצפת כל כך!!
הלוז שלנו עמוס כל כך,
יש לי המון מחויבות ללימודים המון עבודות ומטלות
אני אוהבת ושמחה להיות עם הקטן בבית אבל לא מצליחה לגשת לטפל בלימודים כי הוא תופס לי את רוב הזמן וכשיישן אני צריכה שנייה לנשום ולא לקרוא מאמר. וגם בערב כשהם הולכים לישון באזור 20:30 במקרה הטוב ובמקרה הלא טוב הקטן ער עד 22 ואני לבד כי בעלי בעבודה ואין כוחות ללמוד.
הבית דורש את שלו ועושה לי קוצים כל הבלאגן ויש לי עוד סידורים שאני דוחה מלא זמן כי איך מחליטים במה לטפל קודם??
ברוך ה' משחה מודה לקב"ה על העומס הזה ובכל זאת. קשה לי.ובעלי לא מבין. כי הוא מבחינתו עובד ב2.5 עבודות, סטודנט וער עם הגדול לשנו תמיד מ5 בבוקר (כי וזה כי גדול! אני עם הקטן כל הלילה אם בוכה או קם לאכול...אז ב5 כשסופסוף ישן אני ישנה איתו) אבל בעלי שוחזר מאוחר מהעבודה וקם מוקדם בשביל הגדול מרגיש שהכל עליו.
קשה לומר אבל המלחמה נתנה לנו קצת רוגע בחיים האישיים מבחינת התנהלות (משאר הבחינות היה זוועה)
ועכשיו ברגע פיצלנו כוחות הוא כל היום בחוץ אני כל היום בבית וכל שאר הדברים אני גם מרגישה שעליי.
ואני כבר לא תופסת ראש בהמון דברים שאנחנו צריכים לעשות ואז הוא גם מתבאס עליי שאני כל הזמן מתלבלבת שוכחת את הלוז המבולגן שלנו
להחזיק ראש גם בכל המטלות והמבחנים שיש בכל קורס, וגם בענייני הבית והילדים.
להוסיף לזה גם עבודה זה בכלל קרייסס.
אני מבינה ששניכם סטודנטים, יש אפשרות שאחד מכם יקפיא את הלימודים עד שהשני יסיים?
גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה טכנית שלא הכל נופל על מישהו אחד.
כרגע זה נשמע שעלייך נופל כל ענייני הבית והילדים, ועל בעלך נופל כל עול הפרנסה. נכון?
זה טוטאלי וקשה מידי.
אז מציעה קודם כל לזכור שמדובר בתקופה זמנית. ואני מדברת איתך מניסיון של תואר לא קל בשילוב עם ילד ומשרה שהיתה חלק מהזמן משרת סטודנט וחלק מזמן משרה כמעט מלאה. זה לא קל אבל כשיעבור ויגמר אתם תרגישו ממש הקלה ופתאום חיים הרבה יותר רגועים ונורמלים.
דבר שני, מציעה לחשוב שוב על החלוקה בינכם.
אולי מתאים שגם את תצאי לעבוד והוא יהיה חלק מהזמן עם הילדים?
כדאי לחשוב על פתרונות יצירתיים.
בהצלחה
תקפיאי את הלימודים שלך.
הם לא יברחו.
אבל הגיל המתוק הזה כן יברח ילדים גדלים כל כך מהר. אם כי בשלב כזה לא מרגישים ככה🤭
הם עלולים לקפוא לתמיד. אחא אם כן את לא מתכננת עוד תינוקות בשנים הקרובות, ואז יכול להיות בזה הגיון. אבל אם כשהיחדים יגדלו מעט, תרצי עוד ילדים, זה רק יהיה מסובך יותר , וכשהמשפחה גדלה, צריך גם יותר פרנסה ,ומכירה מקרוב נשים שלא חזרו ללמוד, כי כבר לא היתה להן פניות .
אולי אפשר לרווח את הלימודים, ממש לא להקפיא.
אפדר לחפש כל דבר,שיכול להקל, אולי עדיף שהקטן יהיה כמה שעות אצל מטפל. ויהיו לך כמה שעות להשקיע בלימודים במרוכז, לי מאוד עוזרות ההפרדות בין בית לעבודה/ לימודים.
הילדים במסגרת?
חייבת לומר שתמיד המעבר קשה וממוטט
במיוחד שיש על שניכם עומס מטורףףףףף
ומצד שני
לא מצטרפת להמלצה להקפיא לימודים
נסי לחשוב מה יכול להקל עלייך בכל תחום
( אוכל, נקיון, פינוקים)
למרות הכסף שזה עולה
זה יתן לך כוח לתת גז ולסיים את הלימודים בשלום.
מנסיון של חברה שהקפיאה, לא חזרה לזה ומצטערת....
המון כוחות!
במקרה דומה ממש
למדתי להרפות מהלימודים, מהשאיפה למצויינות ולהצטיינות, ולסלוח לעצמי על הזמנים שבערב אני נרדמת במקום ללמוד.
אני בתואר סוחף ולא קל אבל יש לי ב''ה את היכולת ללמוד פחות מהממוצע ועדיין מסתבר להצליח בפער. אני אומרת מסתבר, כי כל מבחן מפתיע מחדש אחרי שאני מרגישה שאני הולכת להיכשל.
איך היכולות שלך במבחנים?
אני מרגישה שיש סייעתא דשמייא מיוחדת לסטודנטיות אמהות
בתפילה שאמשיך להרגיש ככה ושגם את
ועכשיו קשה עוד יותר ועמוס. קחי לך תקופת הסתגלות שאת יודעת שזה ככה זה ושום דבר לא לא בסדר. אלא שזו מן תקופה כזו. בע"ה יום אחד תסתכלי אחורה ותיראי שבעצם זה עבר. והצלחת כל כך הרבה.
בהצלחה רבה.
ולא זו בלבד אלא שהוא בא כמו שכתבת - "עכשיו ברגע אחד"
כלומר בבת אחת. ברגע אחד.
זה המון לעכל.
אני חושבת שכל בנאדם היה קודם כל מותש מכל העומס הזה
רק לקרוא את הסדר יום שלכם
ולהבין שזה בא בהנחתה אחת -
גורם לפחות אוויר לזרום בריאות
אז בטח לחיות את זה בפועל זה... לא פשוט בכלל!
דבר ראשון רוצה לשלוח לך חיבוק גדול וארוך וטיפה להסדיר נשימה, להחזיר נשימה
ואח"כ לכתוב שאני מאמינה שמקומות בחיים שאנו מוצאים את עצמינו קורסים בהם -
הם בדיוק המקומות שמזמנים אותנו להתבוננות עמוקה יותר על חיינו
ועל עצמינו
ועל היכולות שלנו
ועל הרצונות שלנו
ועל סדרי העדיפויות שלנו
וגם על הגבולות שלנו
וכעת במציאות הנוכחית אתם ממש לומדים על בשרכם מה שנקרא את הגבולות שלכם
את עצם היותכם אנושיים
בשר ודם
בני אדם
לא עם 1,000,000 אחוז אנרגיה
אלא רק עם 100% אנרגיה.
זהו.
אין 101
ואיפה שתושקע האנרגיה - כך יהיה פחות ממנה במקום אחר.
כמו במשל הכדורים -
אדם שעושה ג'אגלינג עם הרבה כדורים ביד כאשר היכולת שלו להיות מקסימום עם 4 כדורים בו זמנית (לצורך הדוגמא) בלי להפיל אף כדור -
אם ירים 5 - כדור אחד בהכרח יפול לו.
לכן החוכמה שנעצור ונחשוב איזה כדור אנחנו *בוחרים* להפיל כרגע?
לפחות כרגע בתקופה עמוסה
כי אם לא נבחר - כדור אחר, שאנחנו ממש לא מוכנים שיפול - עלול ליפול.
לכן מציעה לנשום עמוק
לפנות שעה אחת פנויה
לשים קפה ומאפה לידכם
לקחת דף ועט
ולכתוב את כל המשימות וכל מה שצריך לעשות בחייכם כרגע
ואז לבחור -
מה אנחנו בוחרים להפיל במודע עכשיו, לפחות עד שיחזרו קצת כוחות ואוויר?
האם את הניקיון של הבית?
אולי נוכל להביא עוזרת?
אולי עוד מיקור חוץ?
האם את הזמן עם הילדים?
אולי בייביסיטר?
אולי עזרה מהמשפחה?
אולי את האינטנסיביות של הלימודים כרגע?
אולי לפרוש לקצת יותר זמן?
אולי משהו אחר?
אבל מה חשוב לנו ואנחנו לא מוכנים שיפול?
לא מוכנים שתיפול הזוגיות, לא מוכנים שיפלו הילדים,
מה כן אנחנו מוכנים שיפול כרגע, כדי שהאחרים לא?
ןככה לתעדף
שבוע אחרי שבוע
לעשות טבלה ואת המשימות הדחופות
לנסות לפתוח את הראש לעוד כיוונים של עזרה ושל אוויר
וב"ה מקווה שהמצב יתאזן לאט לאט והעומס ירגע
זה לא פשוט אבל זה חשוב ויישים ואתם תצליחו!
ב"ה שתהיה המון ברכה והצלחה ורק טוב ❤
אחרי יותר מ-80 יום של לחימה (לא זוכרת מתי הם בדיוק נכנסנו לעזה, אבל מבחינתי משמחת תורה הוא לוחם)
אחרי יותר מ-80 יום של געגוע, לבד, פחד, בכי וגבורה יום-יומית,
האיש שלי סופסוף מפסיק לחימה (אין לי מושג לכמה זמן, אבל נכון לעכשיו אנחנו חוזרים לשגרה)
וכ"כ חיכיתי לזה, וזה מבורך ומגיע בדיוק בזמן.
אני בתחילת הריון, וצריכה אותו יותר מתמיד, והילדים יצטרכו אותו יותר מתמיד. הקב"ה עשה איתנו חסד שהוא משתחרר עכשיו.
ועם זאת, לצד ההודיה הגדולה לה', עולה בי החשש, שכמה שהתזמון מושלם, הוא גם ייצור מורכבויות לא פשוטות.
אחרי 3 חודשים שהוא לוחם. הוא יצטרך לחזור להיות אבא, אבל לא רק אבא, גם קצת אמא, והרבה מאוד בעל. והשיגרה תהיה מורכבת ודורשת הרבה יותר מהרגיל.
וגם הקרבה, גם פה תעמוד במבחן. ב"ה נשואים הרבה שנים, אוהבים מאוד. וכמו כל זוג (נראלי, אף פעם לא חקרתי את הנושא) הציפיות האינטימיות מעט שונות (מהניסיון שלנו, במיוחד במיוחד בהריון) ואחרי תקופה של ריחוק פיזי וגעגוע גדול מאוד. פתאום נהיה ביחד כל הזמן, מותרים לתקופה ארוכה (בעז"ה!!!) וכמה שזה מבורך, זה גם יהיה מורכב.
והכל לצד העובדה שאני יודעת שקשה לו השיחרור. קשה לו להפסיק את הלחימה ולחזור לחיים נורמליים כשסיום המלחמה עוד לא נראה באופק...
אז רק מתפללת לה', שנצליח לעבור את התקופה הזו בצורה הכי נכונה ובריאה שיש! שגם אם יצצו משברים (ואני מאמינה שיצוצו..) נצליח להתמודד איתם.
ואם יש לכן טיפים טובים, אשמח לשמוע😘
ואיזה כיף שהוא משתחרר, ב"ה!!
להתפלל.
להבין שאתם לא מבינים לקראת מה הולכים וזה בסדר.
כן גם לחזור הביתה זה מורכב.
גם מהבחינה שרבע שנה הוא לא היה ממש נוכח בבית ובחיי הילדים, וגם מהבחינה של הפער בין החוויות שם לחוויות היומיום.
נשמע שבסה"כ את נערכת נכון ופתוחה ללמוד את המציאות החדשה ולקבל אותה בחמלה והכלה.
אולי טיפ נוסף זה לא לבנות עליו להיות גם קצת אמא. מבינה שגם את נכנסת לתקופה קשה, אבל גם הוא.
אולי להיעזר הרבה בבייביסיטר ועזרה במטלות בית.
כי המעבר חזרה הביתה הוא מאוד מאוד מאתגר.
גם טכנית וגם נפשית. אז לא לבנות מגדלים ואח"כ להתפרק מתסכול.
תתכונני שהוא יחזור הביתה כמו "סטודנט חופשי"
מתי שבא לו הוא יהיה מחובר, מתי שלא הוא יהיה מנותק.
מתי שנח לו הוא ישתתף במטלות הבית, מתי שלא נוח הוא לא יקח חלק..
מתי שירצה יהיה אבא נוכח ומתי שלא, לא.
ותקבלו אותו כפי שהוא במלא אהבה והכלה ובלי ציפיות.
אומרים שעם הזמן זה מתאזן.
(אצלנו עד שזה יתאזן הוא יצא שוב חח)
מציעה באמת לעבור יום ביומו
להתחזק בכך -
שכמו שבשמחת תורה גם בעלך וגם את וגם כל המשפחה התרגלתם בעל כורחכם למציאות החדשה והקשוחה הזו,
כך גם עכשיו שב"ה תחזרו לשגרה תתרגלו.
לאט לאט.
יום יום.
תנו לעצמכם "מרווח ביטחון" של ימים ראשונים של השוק וההלם
תגלו יותר חמלה וסבלנות בהם
ולאט לאט נסו לסדר תוך כדי תנועה את ההמשך
באמת דבר דבר
לא הכל בבת אחת
אלא כל יום ומה שיביא עמו
ועצם התנועה הזו והחיים עצמם והזרימה יעזרו לכם ב"ה
ובדיוק כמו שכתבת בחוכמה - שגם אם יצוצו משברים תדעו לצלוח אותם
בהחלט!
לא לפחד מהמשברים או מהאתגרים - אלא להתחזק בביטחון בקב"ה בביטחון בנו, בביטחון בזוגיות שלנו - שנדע לצלוח אותם ונצלח אותם!
גם אם זה יקח קצת זמן
גם אם זה ידרוש בירורים ונגיעה בעוד ועוד רבדים עמוקים -
אנחנו נעשה זאת
ונצליח!
ותהיה לנו תקופה מורכבת וחדשה שאנחנו מותרים רצוף אחרי כל שבירת השגרה והמלחמה והגיוס?
אז נפלא! נוכל ללמוד אותה! ביחד!
זה לימוד
ונעמיק עוד ועוד את הלימוד הזה
למשל נלמד, מה קורה לנו בה?
מה קורה לי בה?
מה קורה לך בה?
מה חשוב לי בה?
מה קשה לי בה?
ומה לך?
ואיך אפשר לצלוח אותה הכי טוב שיש?
ממש התסכלו על זה כאל לימוד, כי זה באמת מה שזה
ויש לכם את הקב"ה
ויש לכם אחד את השנייה
ויש לכם את הזמן והמרחב להכל
שתהיה המון ברכה והצלחה ב"ה ורק בשורות טובות 🙏❤
עושה גם ריח טוב וגם מונע כינים
או טיפות רוזמרין טבעיות מאחורי האוזן
גם כשאין בכלל כינים כל מזספר ימים לסרק שוב כמה פעמים כדי לוודא ניקיון מלא
לסרק עם מרכך על הישער, זה גורם לכינים או לביצים ממש להחליק
אני הייתי ילדה שנדבקת מלאאאא. וטפו טפו ב''ה הילדים שלי לא. קורה מדי פעם. אבל לרוב גם לא משהו היסטרי. זכורה לי פעם אחת שהיה סיוט כי זה היה לבכור במעון ולא קלטתי בזמן וגם הייתי בהלם קרב מזה בגילו וכו'. ועוד פעם אחת לבת שלי בשנה שעברה שגם היה עומס והתפספס ונהיה מלא.
בכל מקרה. זה מגעיל. זה מעצבן. אבל עדיין לא משהו שמצריך הכנות ולחץ מראש. רק לשים לב.
לא ניסיתי אבל שמעתי מכמה כיוונים-
לשים על השיער שמן זית בשפע, ולסגור לכמה זמן עם שקית. הן נחנקות. ואז שוטפים. לא יודעת האם עוזר לבצים
מישהי יודעת מה מצופה מבחינת התפתחות? מה בודקים?
אחיזת פינצטה
מקיש שני חפצים אחד בשני
אולי גם אם עושה שלום
לא זוכרת מה בודקים במוטוריקה גסה
לא עושה שלום וכפיים
שלי התחילה אחרי גיל שנה
היום היינו בתור של גיל שנה ובכלל לא שאלו על מחיאת כפיים
ב9 חודשים בטוח לא שואלים, רק אם לוקח שני צעצועים ודופק אותם זה בזה
(שלי לא דפקה בגיל 9 חד' והאחות לא הלחיצה בכלל, רק אמרה לעודד אותה לזה)
לגבי שלום-
נראה לי גם בסדר
אפשר כל פעם שנכנסים ויוצאים מהבית להגיד בהתלהבות שלום/ביי ביי ולהראות לו איך עושים
אני חפרתיייי לבת שלי עד שהתחילה לעשות שלום
חשבתי שזה מה שהתכוונת בלהקיש שני חפצים...
בוא נקווה שיהיה שם בסדר.
ערכתי את ההודעה הקודמת
אז היא בדקה שמחזיק באחיזת פינצטה, ושמקיש שני חפצים אחד בשני.
שאלה איך הוא זוחל (גחון או 6) וכמה הוא מסוגל לזוז בכוחות עצמו...
לא שאלה אם נעמד...
לא אחז שם אחיזת פינצטה ולא הקיש שני חפצים
והיא חכמה מאד ב"ה
באופן כללי החלק של מוטוריקה עדינה הכי פחות מדאיג אותי
מקסימום בהמשך תקבל קצת טיפולי ריפוי בעיסוק
הכי מרגיע אותי בגיל הזה לראות שהיא תקשורתית
מה רמת התקשורת שמצופה בשלב הזה?
לא יודעת להגדיר
אני פשוט רואה עליה שהיא תקשורתית, רוצה חברה, נהנית מתקשורת
בזמן האחרון הבן שלי התחיל להרביץ. כשזה קורה בבית אני אומרת לו לא כמה פעמים עד שהוא מפסיק, אבל התחלנו לקבל תלונות מהמעון שהוא מרביץ לילדים שם.
מה עושים?
אני יודעת שזה עניין של גיל ולא צריך להתרגש, אבל הם העירו לנו כבר כמה פעמים...
בכלים שיש להם
ואת עושה את העבודה בבית.
אם אמרת שאת עובדת על זה מהכיוון שלך, מה עוד הם מצפים שתעשו..? שאלת אותם את זה?
וגם, לפעמים דברים נאמרים בטון מעיר, כשלמעשה אולי הם רק מיידעים בצורה פחות נעימה.
שווה לשאול אותם מהנסייון שלהם מה יכול לעזור. וגם להבין מה ההיקף של זה, אם זה שונה מבעבר ואם יש בזה גם אלמנטים חריגים יחסית.
יש אולי משחקים שמרתקים אותו נגיד עם אורות ומנגינות? אולי להביא אחד שניים כאלה ואם הוא מתחיל לאבד את זה לתת לו להיות עם המשחקים האלה קצת בפסיביות ולהירגע.
ואם הם רואים דפוס שזה קורה יותר בזמנים מסוימים, נגיד כשעייף רעב או משועמם או שהמטפלת לא בסביבה אז אולי לנסות למצוא איך לפתור את זה.
נגיד אם רעב אז שיביאו לו לאכול משהו, אם משהו אחר ממה שכתבתי אולי שיהיה צמוד בזמנים האלה לאחת מנשות הצוות שתעזור לו להירגע ולנוח (אם עייף) או למצוא את עצמו (אם נאבד בגלל שיעמום או שאין משהו מסודר באותו רגע בלוז)
רעיונות טובים, תודה!
אני עם הפרעת קשב קשה מהסוג השקט..
והבן שלי המתוק בן 4 מסתבר גם
ואני מתחרפנתתתתת ממנו
אם הוא באמצע משהו אין סיכוי! שיענה לי
זה נהיה שכשאני רוצה לומר לו משהו אני לוקחת לו את מה שהוא באמצע כי אם לא לעולם לא אקבל מענה
הוא שעותתת עם בקבוק ריק בפה כמו מוצץ..
אני מצד אחד מבינה אותו יותר מבעלי מצד שני לא עומדת בזה
מלא מהשיח נהיה תוקפני ונוקשה
ובעלי אומר לי אבל גם את ככה... הי.. מה את מתעצבנת...
ונראה לי שזה עוד יותר מעצבן כי כאילו זה גם אשמתי
ולא אני לא אתן לו להיות כמוני...
אז ברור אני יותר דוחפת לטיפול גם ובעיקר רגשי, ויודעת להבין את הפשלות שלו
מצד שני נניח מלא פעמים מגיע לשירותים מאוחר מדי לצרכים.. עכשיו שלשל על עצמו. ואני לא כועסת, אני מבינה, אבל כשהוא קורא לי לעזרה ואני מנסה לנקות אותו ואין שיתוף פעולה כי המח שלו תקוע לא יודעת איפה וואי... ולמה אני מתעצבנת על ילד בכזו סיטואציה. אוף.
לא יודעת מה צריכה לפרוק שתזדהו איתי שתתנו טיפים פשוט התחרפנתי אז שמתי אותו באמבטיה שיהנה והלכתי לפרוק....
רק יכולה להבטיח לך שהילדים שלי, בלי קשה וריכוז, כשהם עסוקים במשחק או בספר - העולם יכול להתהפך, והם פשוט לא ישמעו. כמה שאקרא להם ואדבר אליהם הם פשוט לא ישמעו ולא יענו.
תכונה של ילדים... (ואולי בעצם גם של מבוגרים
גם אני, כשאני שקועה בפלאפון למשל, לא תמיד אשמע שמדברים אליי...)
ואח"כ בגיל 5 ללכת לנוירולוג/פסיכיאטר
יש אסטרטגיות שאפשר ללמד אותו ואותכם איך להתמודד ולהקל
וחיבוק ענק!! באמת מורכב מאוד וקשה
זה לא ממך, זה מה'
היה לו50% להיוולד בלי זה
הוא תינוק פלטן, פולט כמויות עצומות, פליטה מפוארת בקשת.
אבל הוא בדרך כלל רגוע ועולה מאוד יפה במשקל (שמנמני 😍).
רק אני לא יודעת להתנהל נכון, לפעמים דברים שנראים לי כמו סימני רעב יכולים להיות אי נוחות בגלל הפטריה בלשון. ולפעמים בכי שנשמע לי בפירוש כמו בכי של גזים ומאמץ הופך אחרי כמה רגעים לבכי דומה לזה של הרעב.
יש לי חלב בשפע והוא אוהב לינוק ואני אף פעם לא יודעת אם הפליטה זה בגלל שהוא אכל יותר מדי או מסיבות אחרות. למה זה משנה? כדי לדעת אם להאכיל אותו שוב או לא.
עכשיו הוא ינק, היה רגוע ונינוח לחצי דקה ואז פתאום שפך עלי דלי של חלב אם חמים... כמות ענקית, לפי הבגדים הרטובים שלי ושלו זה בערך כמו חצי נטלה.
עכשיו הוא לא רגוע ואני לא יודעת אם להניק אותו או לא 
ונשארתי עם השאלה, אם אתה רעב אז למה אתה רגוע כשלוקחים לך את האוכל? ואם אתה שבע אז למה אתה יונק בהתלהבות ולא עוצר בעצמך?
סליחה שאין לי תובנות פרקטיות
רק התיאור השמנמני שלו נשמע מתוק מדבש
ולא יודעים לעצור בזמן.
לא נורא, העיקר שהוא שמנממי וחמוד.
וכן, אם הוא נהנה לינוק ולפתור ככה את הבעיות, הייתי מניקה, גם אם פולט..
הקשת היא בגלל שזה יוצא הרבה בלחץ גבוה.
הרופא אמר שאם הוא רגוע ועולה במשקל אז לא משנה אם זה ריפלוקס או לא.
אין דרך *לדעת* מתי נכון להניק, זה בעיקר תלוי בגישה של האם ( וכל עוד היונק עולה במשקל ורגוע סימן שמקבל מה שצריך ).
במצב שאת מתארת, אף שבאופן עקרוני אני בדעה שכדאי להניק לפי דרישה, הייתי מנסה לרווח קצת הנקות וגם להחזיק יותר זמן אחרי הנקה המצב מאונך ולנסות שוב להוציא אוויר.
את יכולה גם לנסות לקרוא את הלוחשת לתינוקות, ולקרוא אם סדר היום שהיא מציעה מדבר אלייך( בגילאים הצעירים היא בעיקר מדברת על סדר פעולות, הנקה - פעילות - שינה וחוזר חלילה), רק לשים לב לא להבהל ממנה ולא לקחת הכל בחרדת קודש. לי עם הגדול זה קצת עזר שהרגשתי שנותן קצת סדר צפוי של מה רוצה עכשיו, לאכול או לישון.
שמש בשמייםבמקומך הייתי מתנהלת לפי השעון, ואם נראה לי שהוא אכל מספיק - לא ממשיכה להאכיל.
כי את מתארת תינוק רגוע ועולה במשקל,
תינוק כזה, מאזן את הארוחות ביממה. כלומר, גם אם הוא לא אכל את מלוא הארוחה, הוא ישלים את זה בארוחה הבאה. וגם להיפך, אם הוא אכל עכשיו אוכל מיותר, הוא יאכל פחות בארוחה הבאה.
ולפעמים נכנסים למעגל כזה שהוא לא נוח לא לאמא ולא לתינוק של הנקה קצרה - שינה (כי הוא בעצם היה עייף) - ארוחה קטנה (כי אכל לא מזמן ארוחה קצרה) ואז הוא נהיה שוב רעב אחרי זמן קצר.
את מכירה את השיטה של הלוחשת לתינוקות לגבי המחזור של: שינה - אוכל - תעסוקה - שינה ?
זה אחד הדברים המוצלחים בשיטה שלה. ממליצה לאמץ את הסדר הזה.
מה שכתבת לא לוקח בחשבון את הפליטות. אם הוא אכל אוכל מיותר הוא לא יוכל פחות בהנקה הבאה אלא יפלוט הכל.
וזאת הבעיה בעצם. נניח (לשם הדוגמא, אני לא יודעת כמה בהנקה) הוא צריך לאכול 60 מ"ל והוא אוכל 90 אז הוא לא יפלוט רק 30 אלא את רוב מה שהוא אכל.
וכיוון שאין לי דרך למדוד כמה הוא אכל וכמה הוא פלט, אני שואלת שאלה אחרת לגמרי, אני שואלת אם אחרי פליטה מאוד גדולה כדאי להניק שוב כי הבטן שלו התרוקנה או שלא כדאי כי יש סיבה שהבטן התרוקנה...
כי גם אם הבטן שלו התרוקנה,
הוא ישלים את מה שחסר בארוחה הבאה.
נראה לי שככה זה ינהל את מנגנון הרעב והאכילה שלו בצורה טובה יותר.
ואני באמת איתך בהתלבטות,
האם הפליטות מעידות על עודף אוכל,
ואני לא משוכנעת בזה.
וזה לאו דווקא אומר באמת כמות ענקית
זה לא כמו שזה נראה
לא יודעת אם הפליטה תמיד מעידה על עודף אוכל
אצלי הוא לפעמים פולט אם לא הוציא אוויר ויש לו עוד גרעפס
וזה לא אומר שהוא סיים לאכול
הוא נרגע קצת ואז מסיים את הארוחה
אבל אני מאכילה שאוב מבקבוק אז זה יותר קל לי לדעת שלא סיים
ומנגד לא הייתי מאכילה בגלל שפלט כי הקיבה התרוקנה. לדעתי הקיבה לא מתרוקנת ככ מהר גם אם פלט הרבה. ורק אם מראה שרוצה עוד אוכל ולא נרגע בהוצאת אוויר/ מוצץ וכו אז הייתי מציעה עוד
לכן לתת לו קצת לנוח אחרי שפלט
להחזיק קצת מאונך שיוציא אוויר
להציע מוצץ
ורק אם עברה רבע שעה ועדיין נראה שרוצה עוד הייתי מציעה
הבכור שלי היה פלטן ענק, לא האכלתי אותו שוב אחרי שהיה פולט. תאמיני לי שנשאר להם עדיין מלא חלב בבטן.
עצה שקראתי פה פעם: קחי רבע כוס מים ותשפכי על הרצפה, תראי איך שזה נראה הרבה יותר ממה שזה באמת. גם הפליטות ככה, הם לא באמת פולטים את כל הארוחה, רק את מה שמיותר
באמת כמויות גדולות, אני לא מדמיינת.
יש פליטות שמגיעות אחרי קצת זמן והן כמו קוטג'ויש פליטה שמגיעה מיד אחרי ההנקה והיא פשוט זרם של חלב, לפעמים זה מעט ולפעמים זה מלא.
לא מזמן הייתי בהריון והייתי מקיאה, לפעמים עד ריקון מוחלט של הקיבה, זה דבר שיכול להיות, הוא לא בלתי סביר בעליל.
כל היום להחליף בגדים יוועלי 🥴
אגב ריקון של הקיבה מלווה בהקאה גם של מיצי קיבה
כשהבת שלי היתה תינוקת היה לה אלרגיה לחלב וכל פעם שקיבלה תמל חלבי היתה מקיאה 6 שעות עד ריקון מוחלט של הקיבה כולל מיצי קיבה...
שמש בשמייםאשמח לשמוע ממי שיודעת *מהזמן האחרון*
על בתי חולים (ירושלים/ אסותא בעיקר)
1. שיש אפשרות במחלקת יולדות ביות מלא שהתינוק יהיה עם פוטו ליד האמא ולא רק בתינוקיה
2. שאם משתחררים הביתה חוזרים לאשפוז בתינוקה ולא במחלקת ילדים
תודה מראש
אני לא חושבת שיש דבר כזה תינוק שחזר הביתה יכול לסכן תינוקות בתינוקיה בזיהומים.
1. הדסה עין כרם ושערי צדק
2. אם זה בית החולים שילדת בו- מחזירים לתינוקיה (לא משנה אם היית בביות מלא או לא במהלך האשפוז) ואם זה בי"ח אחר- מאשפזים במחלקת ילדים.
לא משנה איזה בית חולים
אני יודעת לגבי שערי צדק שאם ממש פנוי להם הם יכולים לעשות ג'סטה וכן לאשפז בביות מלא, אבל לא רואה סיכוי שבתקופה הזו יהיה שם מקום
2. תלוי במשך הזמן שעבר מהלידה. הם חוששים להכניס מחלות מבחוץ לתינוקיה. מאמינה שכל תינוקיה שבה ילדת תסכים כל עוד לא עבר הרבה זמן
ותודה לכל הנשים המקסימות כאן שעזרו לי לייצב את עצמי עד שמערכת היחסים שלנו נהיתה טובה!
ותודה לך ה' על כל הפינוקים שאפשרת לי לפנק את הזוג הצעיר. אני צריכה את זה. זה כל כך משמח אותי. 🙏🙏🙏
הבן שלי זכה!
זכינו!!!
תודה לך ה'!!!
שיהיו לנו רק בשורות טובות, ישועות ונחמות❤לנו ולכל בית ישראל💖💖
ניצחון מהיר וחזק 🇮🇱❤🇮🇱❤🇮🇱
ושכל החיילים שלנו ישובו לשלום, גם החטופים, בריאים בגופם ובנפשם🇮🇱🙏🇮🇱
ועל ההתבוננות...
כלתך זכתה לא פחות!
בכזה מצב, מתי אתן ממליצות לבדוק? מחר (יום רביעי) זה 39…
אם עברו יומיים שלושה מהממוצע, לבדוק.
הייתי עושה לך את החישוב
אבל העיניים שלי נדבקות...
אופ ה׳ תן לי כח…
לילה טוב
ושהיום החדש יהיה מאיר ושמח
עלתה לי בערך 10 שח במכולת השכונתית ויצאה שלילית
אבל יש לי הרגשה של הריון
(לא אמין במיוחד אבל קיים…) מצרפת תמונה של הבדיקה
היא מצויינת ומדויקת
ושווה לך שמצאת ב-10 שח פה זה עולה 25 😪
אזניראלי אשרוד עד אז…
האמת בגלל שיצא שלילי ירד לי הציפייה
אני סתם מחכה למחזור שיגיע ונוכל לנסות שוב..
התחילו לי צירים בבוקר, לא הלכתי לעבודה כמובן
בצהריים נסענו לבי"ח וילדתי רק באמצע הלילה, זאת אומרת שתאריך הלידה הוא של יום אחרי.
איך משלמים לי על היום הראשון? לקחת על זה יום מחלה?
משלמים לך על יום ראשון של מחלה?
אם כן אז הכי טוב
בטופס אשפוז כתוב את תאריך האשפוז שזה היום שאת צריכה.
(יכול גם לקרות שלא התאשפזתי... קרה לי שנסעתי רק יום למחרת שהתחילו הצירים... אבל אם את צריכה אישור זה נוח)
היום הקובע לתחילת חופשת הלידה זה לא הלידה אלא יום הפסקת העבודה שקדם ללידה, ולכן יש נשים שהזכאות נספרת להם מלפני הלידה, למרות שלא ביקשו.
(אגב זה שהמעסיק משלם לך יום מחלה לא מונע מביטוח לאומי "להקדים" לך את חופשת הלידה.)
כדי לעקוף את זה, רצוי לוודא שהמעסיק רשם בתאריך הפסקת העבודה את יום הלידה עצמו
היה לי גם מקרה הפוך (3 פעמים), שעבדתי בבוקר וילדתי בצהריים או בלילה לפני חצות. ואז הייתי צריכה לדאוג שיכתבו חלד רק יום אחרי הלידה כדי שהיום שעבדתי בו לא יחשב כיום חופשה כי עבדתי בו מלא...
היו חד משמעיים שמתחילים מיום הלידה
אפשר גם באופן פרטי (קופת חולים כללית(.
תודה!!
לא מניסיון אישי.
אך השם שלו עובר מפה לאוזן ונחשב לרופא מצויין.
יש עליו הרבה קישורים בגוגל.
הוא גם משיב בפורום נוירולוגית ילדים.
התינוק המתוק שלי בן חצי שנה
1. מתי מתחילים לתת פינגר פוד?
הוא ממש אוהב אוכל ויצא שאצל המטפלת הוא אוכל כבר 2 ארוחות (בנוסף לחלב ומטרנה כמובן..). אבל אין לו שיניים והוא לא יושב לבד. אפשר כבר לתת לו להתנסות לבד או שעדיין מסוכן?
וזה בסדר שהוא אוכל ככ הרבה מוצקים אם הוא נהנה מזה ומרגיש טוב? פתאום התחלתי להתלבט.
2. אמנם באכילה הבחור מפותח אבל בהתפתחות הוא לוקח את הזמן..
הוא משחק מהמם על הבטן אבל לא מתהפך לאף כיוון. הוא מסתובב סביב הציר של עצמו כשמשהו מעניין אותו ודוחף את עצמו אחורה. הרופאה לא נלחצה וכן שלחה לפיזיותרםיה.
יש פה עוד אמהות לתינוקות כאלה? כל הילדים סביבי מהירים ומתקתקים עניינים וזה גורם לי לדאוג אפילו שאני יודעת שהוא עוד בטווח התקין..
1. אפשר כבר עכשיו, בהשגחה. לא יושב לבד הכוונה לא מתיישב או לא מחזיק את עצמו בישיבה? כי אם הוא לא מחזיק את עצמו זה מעלה את הסיכון לחנק. לגבי כמות הארוחות - אם זה טוב לו ואין עצירות הייתי ממשיכה ככה. לא לשכוח להציע לו מים. כדאי לחכות עוד קצת לפני שמוסיפים ארוחה שלישית. אני חושבת שההמלצה היא לא לפני 9 חודשים.
זה שאין לו שיניים ממש לא משמעותי. הלסת של תינוקות מאוד חזקה ויכולה ללעוס כמעט הכל. לבת שלי צמחו שיניים ראשונות בגיל שנה וחודשיים והיא אכלה הכל כבר בגיל 8 חודשים.
2. אם הרופאה הפנתה לפיזיותרפיה כדאי ללכת. מקסימום יגידו לך שהוא בסדר וישחררו אחרי מפגש אחד. אם יש בעיה עדיף לעלות עליה מוקדם כדי לעזור שהעיכוב יהיה קטן.
הבן שלי לא התהפך עד גיל שישה וחצי חודשים.
היה שמן
הרופא ילדים שלח לפיזיותרפיה, שם גילו טורטיקוליס בקטנה, עבדנו על זה עם תרגילים והיום הוא בן שנה וקצת, כבר הולך עם נעליים. עקף את כל הפעוטות פה באזור שתמיד קינאתי בהתפתחות הזריזה שלהם.
לא יודעת איך קשור טורטיקוליס להתפתחות, הרופא לא ראה את זה, אני לא שמתי לב, רק העיכוב שלו כביכול גרם לי לבקש הפניה.
יאלה בעזרת ה מקווה שיעזור לו
אז בהשגחה זה בסדר? עדיף לחכות?
אבקש מהמטפלת להוסיף מים
תודה רבה
מחפשת אתר חלופי לשיין, בעבר, לא הזמנתי הרבה,מדי פעם עשיתי הזמנה לדברים שצריך לבית ואקססוריז לבנות, תיקים לבנים וכו'
שמעתי על אתר בשם "טמי", ראיתי כתבות שיש תלונות שהוא לא בטיחותי ונעשה שימוש בכ. אשראי של מזמינים אצלם.
בעד החרם על שיין, לוידעת אם היו פה בעבר דיונים בעניין, חדשה כאן.
כמובן, שהכל מתגמד ומסתדרים בלעדיהם.
שאני חושבת שהחרם מיותר אם במילא קונים בחו"ל
אנטישמים יש *בכל* מקום. גם בנקסט, ובאסוס, ובאלי אקספרס. זה לא ששיין עצמם אנטישמים, אלא כמה עובדים שלהם שעובדים איתם- שיין זה מעצמה ומסחרה של כסף שכנראה הדבר האחרון שאכפת להם זה אידיאלים כאלה ואחרים.
אני כן יכולה להבין החרמה כוללת של קנייה מחו"ל ולקנות רק כחול לבן לתקופה. אבל זה כואב בכיס בלי ספק.
יש באורבניקה ממש בזול. דברים יפים לטעמי.
ואת הכל הכל אפשר למצוא באלי אקספרס, זה פשוט קצת פחות נח
לצערי, אין הרבה תוצרת כחול לבן, על רוב התוויות מצויין שזה ייבוא.
ואם נעבור לנושא החקלאות, מזעזע לראות בסופר עד כמה אנחנו מייבאים מטורקיה, ירדן וכו' פירות וירקות.
השתדלתי לקנות רק את התוצרת החקלאים הישראלית, אבל ממה שראיתי הייבוא גובר.
אני משתדלת לתרום איפה שיכולה.
ולקנות באמת מעסקים מקומיים.
אבל לצורך העניין, כמו שאמרתי, אין הבדל מהותי בעיני בין שיין לשאר החברות הבינלאומיות.
כי סין עצמה, כמדינה, מאוד מאוד נגדנו כרגע.
מה שלא נכון לגבי בריטניה (אסוס ונקסט), ובטח שלא לגבי ארה״ב (אמזון).
זה מעבר לאנשים ספציפיים שהם אנטישמים או לא, אני מדברת על העמדה של המדינה כמדינה.
ובלי קשר אלינו ספציפית, בכללי סין היא נגד ״המערב״ (ארה״ב ואירופה לצורך העניין) ויותר בצד של רוסיה וכו׳.
את פחות או יותר יכולה לקנות רק אצל התופרת. וגם זה לא, כי הבדים מיוצרים בסין.
לא סתם סין היא מעצמה. כי הכלכלה העולמית מושתת על הייצור שם בצורה שאי אפשר כרגע להתנתק מזה.
זו דעתי האישית כמובן.
מה גם ששיין זו ה"חנות" ועליאקספרס זה "קניון" שאת בוחרת אצל איזה מוכר לקנות.
אתרים אחרים כמו נקסט מבטים הזדהות וחמלה אתנו, יתכן ויש להם עובדים שלא "תומכים" בנו אבל זה כבר משהו אחר, באמת העסק הם אתנו
על עצמי אישית אגיד, שהרגשתי שזה גדול עלי.
מספיק בעלי נלחם פה כבר שלושה חודשים ומסכן את חייו. אני נלחמת בעורף להחזיק את הבית שלנו בשביל שהוא יוכל להיות שם.
אני בהריון ובגדי ההריון בארץ הם במחירים פשוט שערורייתים, עם מבחר ממש קטן, בטח שלדוסיות. (וחיפשתי, הרבה).
לכן קניתי משם ממש בלב שלם. בין היתר בגלל מה שכתבתי, שאני לא חושבת שזה מה שישפיע לא על כלכלת סין ולא על שיין ולא על הדעות שלהם אם הן באמת קיימות בכלל. וגם כי זה באמת לא נגמר. פתאום פרסמו שגם בנקסט ביטלו הטבות לישראל בגלל המלחמה, וגם זארה אנטישמים, ועוד חברות שונות. אז הרגשתי שזה מוגזם לי גם להתחיל לברר על כל דבר שאני קונה אם הבעלים הוא פרו-פלסטיני במקרה.
החיים מספיק מאתגרים כרגע גם ככה...
מי שמסוגלת לקנות רק כחול לבן טהור, אשריה.
עד כה משלוח חינם חל על קניה מ 100 ₪ ועכשיו משלוח חינם חל על קניה מ 200₪.
זאת בגלל יוקר הביטוחים והטיסות, מאז המלחמה עלו המחירים.
גם הטסים לארץ משלמים כפול.
לגבי ההזמנות, ללא ספק, כל אחת צריכה לעשות את השיקול שלה.
הזמנתי משם לאחרונה כל מיני פיצ'יפקס כאלה כדי לנסות לראות איך ההזמנות משם
שילמתי דרך פאיפל זה עדיין יכול להיות בעייתי?
