לנשים ההרות שבעליהן נפל בקרב
ואין מאז אני פשוט לא בן אדם. כמה בכיתי
כמה הייתי רוצה לבוא ולבכות איתן יחד שם
לא להאמין באיזה מציאות כואבת אנחנו חיות עכשיו
נראה כמו סיפורים של פעם
אבל לא
זאת אישה כמוני
שמתכננת וחולמת על הלידה המתקרבת
ושום דבר כבר לא יהיה כמו בחלומות
יש מה לעשות עם מציאות כואבת כזאת? להפיק ממנה משהו טוב? או שזה באמת בור שחור וזהו?
אני רוצה להאמין שמשהו טוב יכול לצאת מזה. מאמינות?
אמאל'ה
כמה נשים בסיטואציה הנוראית הזאת
מזעזע...
ועוד אחרי שראיתי את ההספד של אביה לובר בכלל נשברתי
שובר לב
נוראי..
אין לי מילים
ממש קשה
מציאות אכזרית
מלאה בשחור מהרבה סוגים, גם אם זה ישפר משהו בעתיד זה עדין מאד שחור, אי אפשר ליפות את זה.
בעיניי הדבר היחיד שאפשר לעשות, זה ללמוד להמשיך את החיים במציאות הכואבת הזו, כי אין צפי למשהו אחר והחיים חזקים יותר מהכל.
זה באמת כואב ושורף את הלב מכל הכיוונים.
אני לא מפסיקה לחשוב על הנשים האלה.
זה כאב שאי אפשר להכיל אותו.
לא יודעת איזה נקודות של אור אפשר לראות בסיפור הזה ברמת הפרט, זה עולם שחרב עליהם באמצע החיים ממש.
(ברמת הכלל זה נורא קל)
זה שהנופל היקר והאהוב הי"ד, יש לו המשך
לפחות זכה להביא עולם עוד בן או בת בדמותו ובצלמו.
כל כך הרבה בחורים יפים וטובים שלנו נפלו ולא זכו אפילו להקים בית 💔💔😭
זה כמו לקטוע עץ ואז יש התפצלות לשני ענפים.
יש שם כאב עמוק עמוק וכואב כואב
אבל יש גם צמיחה שאי אפשר לתאר, זה רמה אחרת
לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל זה כך
ממש לא רק בור שחור
והילדים שלי סובלים מזה
ולי נמאס כבר
והמיגוניות לא מגיעות
תחושות מובנות לגמרי
תחזיקי מעמד 🙏🙏
נשואה כבר כמה שנים אבל לאחרונה עולה בי רצון להוריד את שערות המפשעה.
יש כאן בקהל שעושות את זה?
על איזה שיטה אתן ממליצות?
אני בהירה ועם שיער בהיר אם זה משמעותי...
ממליצה ללכת למישהי פרטית כדי להתייעץ, אני הרגשתי שזה יותר מכבד ופרטי (ולא איזה מכון לייזר ענק שאני לא יודעת על מי אני נופלת).
בהתחלה רציתי להוריד בשעווה אבל היא שכנעה אותי שלייזר פחות כואב ויותר משתלם לטווח ארוך.
זה ממש כואב!
הולכת לבית המרקחת..
מה לבקש שבאמת עוזר?
פעם שעברה הרופא הביא משחה טבעית נחמדה שלא הועילה במאום...
מה עושים שם? כבר לא זוכרת...
עם כל הבלאגן של הברית לא הלכתי.. תוהה אם זה חשוב
יש לו מיליון טיטולים מלאים ביום חח
אפשר ללכת בנחת גם אחר כך
אם את רואה שיש מספיק חיתולים רטובים ולא דואגת על המשקל אז תלכי בגיל חודש לחיסון ראשון
אם יש לך ספק לגבי זה כדאי לשקול אחרי שבועיים עוד לפני החיסון
ששם הייתי בשבועיים שאחרי הלידה, ולכן הלכנו לשם
פשוט יש שם טיפת חלב של כללית, ולא כמו אצלנו - של משרד הבריאות (ואז זה בנפרד מהרופא כמובן)
לק"י
אצל הגדול היינו אצל רופאה כי היינו צריכים הפניה לבדיקת צהבת.
אצל הקטן ב"ה הצהבת ירדה מספיק עוד לפני השחרור מבית החולים ולא הלכנו לרופא. וגם לא אמרו ללכת בכלל.
והאמת שגם לטיפת חלב תמיד או לרוב לקחתי בגיל חודש. ולא זמן קצר אחרי הלידה כמו שאומרים.
אביוללא מחסנת לפני בכוונה .
וחוץ מחיסון לא רואה סיבה ללכת אלא אם יש חשש ליניקה לא טובה או ירידה במשקל וכו
היא לצורך מעקב משקל בלבד,
וההמלצה רלוונטית בעיקר לתינוקות יונקים.
ההמלצה להשקל 2-3 לאחר השחרור, בגיל שבוע, בגיל שבועיים, ואז בגיל חודש כולל פתיחת תיק, חיסון ראשון וכו.
אבל גם למי שלא מחסנת בשלב זה, המעקב משקל בתקופה הראשונית משמעותי.
אם מגלים דשדוש בשלב מוקדם הרבה יותר קל לתקן , לטפל, ולא להלחץ.
ממש לא נדיר שלא תמיד ההנקה זורמת היטב מהרגע הראשון, וטוב להיות במעקב לוודא את זה.
לק"י
והאמת שאם התינוק יונק טוב וממלא חיתולים, לי אישית זה מספיק. ואני הולכת רק בגיל חודש.
אשמח להמלצות על רופאת נשיםלאיודעתלמההיי נשים
מחפשת המלצה על רופאת נשים בשם ד״ר גלעדי יעקובי איתן.
מישהו שמעה מכירה?
וגם, מה דעתכם לגבי רופא או רופאה? האם אכן עדיף רופאה?
בקשר לרופא, אני לא מכירה.
אבל לגבי העדפה על רופאה, חושבת שאם יש אופציה אז באמת יותר נעים רופאה, אבל בקופה שאני נמצאת בה התורים לרופאות הם בלתי אפשריים!
ומהניסיון שלי יש רופאים מעולים. בהריון של הגדול שלי ועוד הריון כימי שעברתי הרופא שליווה אותי היה רגיש בטירוף שאם היה ממשיך לקבל לא הייתי הולכת לרופאה במקומו. אבל בגלל היותו גבר הזמינות תורים אליו היתה הרבה יותר הגיונית. בהריון הנוכחי הרופא שליווה אותי היה יותר ענייני ומתקתק, אבל מקצועי והיה לי סבבה.
אני לא מכירה אותה..
האמת שמאוד קשה למצוא רופאה, וגם לא מעט מהן לא נעימות...
לדעתי חשוב להקפיד שאם הולכים לרופא , לבוא עם הבעל או מלווה,
בתכלס לא הקפדתי על זה וחבל...
לא שקרה משהו אבל היו סיטואציות פחות נעימות ולא צריך להגיע לזה..
עברתי דיי הרבה רופאים ורופאות נשים בשנים האחרונות.
יש רופאות זוועתיות ומטרידות.
יש רופאים לא נעימים, מטרידנים או הולכים על הגבול.
מבחינתי שני המקרים האלה זהים, זה לא משנה אם זה רופא או רופאה- אם ההתנהלות כלפיי פוגענית אני לא צריכה לחזור לשם, עם או בלי בעלי.
הרופאים הגברים שפגשתי בחודשים האחרונים(ופגשתי המון, רק עכשיו אני במעקב אצל רופאת הריון בסיכון, אבל כל החצי+ הראשון של ההריון הייתי במעקב של שני רופאים גברים(אחד יצא למילואים אז נאלצתי לעבור רופא), שקיפות וסקירות עשיתי אצל גברים וגם עוד כמה בדיקות שהייתי צריכה..
והם היו סופר רגישים ומכבדים ולא הסתכלו מעבר למה שצריך וכיבדו אותי ממש ממש ממש. כולם. תמיד שלחו אותי להתארגן מאחורי הווילון ואז לקרוא להם כשאני מוכנה ומכוסה, והתייחסו הכי ענייני שאפשר.
וכל הבדיקות של ההריון הזה חוץ מהסקירה המוקדמת הייתי לבד(תודה צהל) ואם הייתי הולכת לפי הכלל הזה של ללכת לגברים רק עם בעלי לא הייתי נבדקת כל ההריון.......
אז כן, יש מקום להעדיף אישה, ברור. כל עוד היא עונה על שאר הפרמטרים- מקצועית, רגישה, מכבדת.
אבל אני חושבת שאם זה רופא שכדי להרגיש בנוח אצלו חייב שהבעל יבוא- צריך להחליף רופא, ויש רופאים מעולים ומכבדים.
האמת אני עדיין לא מסכימה לגבי המסקנה..
הרבהרופאים או בעלי מקצוע אחרים יהיה לי סבבה כשבעלי יהיה
ואני לא ירגיש לגמרי בנוח כשאהיה לבד,
ועדיין מעדיפה להמשיך להיעזר בהם כי הם קרובים או מקצועיים...
וכן, הלכתי להרבה מהם לבד, ולא היה נורא אבל היה עדיף שבעלי יהיה.. היה נחסך ממני כמה חוויות פחות נעימות...
ומסכימה לגבי רופאים גברים שיודעים לכבד.
ואגב אותי מביך שבעלי יבוא. אני לא צריכה שישמור עלי, לא חושדת בכל רופא שהוא מטרידן פוטנציאלי והסיטואציה בכללי מעדיפה להיות לבד. אלא אם זה אולטראסאונד שאז זה כיף
בעיקר בגלל שזה לא נעים בשבילו. מנסיון.
כמעט ולא הולכת בכלל לרופאים גברים מבחירה, אבל כשלא הייתה ברירה הלכתי והיה בסדר גמור.
זה נשמע שם של גבר
בכל מקרה בהריונות לא ראיתי צורך באישה, לקחתי את הרופא הכי זמין ונחמד ואף פעם לא עשו לי בדיקה פנימית, רק הטכנאיות אולטראסאונד בתחילת ההריון.
אם זה לא להריון, ואני יודעת שיש בדיקה פנימית אני תמיד מעדיפה אישה מוכנה לחכות הרבה בשביל זה. נניח לבדיקה של אחרי לידה אני קובעת חודשיים מראש, אפילו לפני הלידה...
ויש מלא רופאות נשים מהממות! פשוט באמת הן עובדות שעות הרבה יותר מצומצמות בכל מקום ואין תורים
רק כי כבר אין מקום ככ להגיב בתת השרשור שנוצר
מתי להתחיל בעצם..?
זה כואב?
בהריון חודש שמיני. היתה פטריה בנרתיק לפני שבועיים (עשיתי גם משטח וגינלי לוודא) טיפלתי בנרות ובאגיסטן הגרד נרגע אבל נשארה צריבה ויובש
מאתמול התחיל שוב פעם כל התסמינים כולל גרד ויחד עם זאת שורף נורא נורא!! ברמה של קשה לי לשבת
מרחתי שמן קוקוס,זה לא עוזר
מה עושים?? לא מתחשק לי לקחת שוב אנטיביוטיקה שלא תועיל
תחזרי לנרות לדעתי
אני מכירה שלפעמים צריך יותר מ3 ימים של נרות. אבל את בהריון אז צריך לוודא. ואולי גם משחה במרשם כמו טבע קוטן שהיא יותר חזקה
והייתי מוסיפה גם פרוביוטיקה האמת
בגדול נשמע שצריך טיפול אינטנסיבי יותר. אנטיביוטיקה לא קשורה לכאן, זה פטריה.
אם נשאר צריבה ויובש סימן שהפטריה לא עברה לגמרי מלכתחילה. רק קצת ירדה ובגלל זה הגרד נרגע.
ובכללי לקחת פרוביוטיקה עדיף ביופימייל
יש גם פרוביוטיקה לשים בנרתיק (לא מנסיון)
כדאי להספיג צמר גפן או גזה ולהספיג את האזור
יש לי נטיה לקנדידה בהריונות, וזה סיוט.
אחרי שעשיתי כמה מחזורי טיפול ובכל פעם הקנדידה חזרה, הרופאה הביאה לי משחה חיצונית שנקראת דקטקורט (או משהו כזה) וזה ממש עזר ב"ה.
בנוסף, נוטלת פרוביוטיקה והפחתתי סוכרים ושמרים בתזונה.
ובנוסף הרופא כתב עוד סבב של טיפול תרופתי
מקוה שהפעם יעבוד
שמן עץ התה!!
ממש למרוח על כל האיזור,
(אני לקחתי 3 רפידות להסרת איפור- בכל אחד מהן שמתי ומרחתי בכל האזורים הקרובים והרחוקים...😬🤭)
ולהחליף תחתונים הרבה
ו... להפחית סוכרים (קשההה)
ושמרים
ופחמימות ריקות....
להוסיף פטרוזיליה לתפריט..
לימון..
שום..
בהצלחה תרגישי טוב חיים!!!
קיבלתי ביום שבת (לפני שבוע). בדרך כלל מצליחה לעשות הפסק ביום החמישי-שישי עם כתמים אחרונים שלא אוסרים.
המחזור הזה היה כבד עם גושים, לא הצלחתי לעשות הפסק ביום החמישי ולא ביום השישי.
אתמול היום השביעי- עשיתי הפסק עדין עם כתמים אני לא יודעת אם זה כתם אוסר צריכה לתת לרב (מפחדת שיאסור! הבדיקה של היום השישי אסר!).
עכשיו אני ביום השמיני עדין עם כתמים של סוף מחזור.
לא מבינה למה זה ממשיך ולא נגמר??
בדרך כלל ביום השביעי אין כלום.
מה אומרות?
אוסיף שאני כנראה אפספס את הביוץ החודש הזה..
ורוצה השבוע ללכת ולהתחיל מעקב זקיקים כדי שאקבל את הכדור אסטרופם
עשיתי החודש 2-3 פעמים תרגילי שיטת אביבה
והשבוע במחזור שתיתי 2 כוסות תה עם לימון וג׳ינג׳ר
לכיף לא בשביל לקצר דימום או משהו כזה לא חשבתי על זה בכלל
את חושבת שהשפיע?
תרגילים ושתיתי לימון וזה לא עשה לי
יותר נשמע קשור לזה שהחודש המחזור שלך היה יותר חזק ועם גושים
אולי היה לך הריון כימי חודש שעבר?
אני עברתי כמה וכמה הריונות כימיים וזה די מזכיר לי התיאור שלך
אם היה הריון כימי?
עשיתי בדיקה רגילה של תשובה כנה (הבנתי שהיא רגישה ומגלה) שבוע לפני המחזור ויצא שלילי
יש לי גושים בדרך כלל אבל המחזור הזה היה שונה
הוא התחיל עם כתמים ביום הראשון (שלא קורה) וביום השני והשלישי דימום כבד עם גושים
ורביעי וחמישי גם דימום חלש עם כתמים ומאז כתמים
יכוללהיותשהיהכימיואתלאיודעת
יעשה כתמים
אני אשלח את ההפסק לרב שיבדוק😕
איך נפטרים מזה?
איך יודעים אם זה פטריה? פעם היה לי שכבה דקה ועכשיו זה הולך ומתעבה ונהיה יותר מגעיל וזה מציק לי ממש.
לאחרונה התחלתי ללכת לפדיקור וזה היא מוציאה את הרוב אבל עדיין נשארת שכבה (פדיקוריסטית אחרת אמרה לי שככל שמוציאים יותר חומח יותר, זה הגיוני?), אין דרך להיפטר מזה?
מה נשים אחרות עושות? לא מתחשק לי להסתובב עם זה לשארית חיי, וגם ללכת כל שבועיים לפדיקור לא מתאים לי.
להוריד לבד עם אבן או משייך עושה לי צמרמורת
ולא, זה לא צומח יותר אם מורידים. זה מתעבה כשהולכים הרבה וזה סימן טוב
יש קרם רגליים שמוכרים. למרות שלדעתי כל קרם סמיך יעזור. ולדעתי לנולין הכי טוב לזה.
להתמיד ותראי תוצאות
מעולם לא הלכתי לפדיקור. וזה עזר לי בתקופה שהיה לי
גרבי כותנה רופפים
כי יש לי קצת סלידה מהתחושה של זה
אבל אם תגידו שזה עוזר אנסה
מאד אהבתי
כרגע קצת מתקשה להשיג
כי החברה שלי שבכללית ואני פחות מתראות... בגלל המלחמה... אולי באמת הגיע הזמן להרים טלפון... אין חשק לכלום
ההחלקה הקטנה הלוך ושוב גורמת לשפשוף ועיבוי של העור
מדרסים חשוב כדי לשמור על בריאות המפרקים. ההערה שלך מאד במקום
אלה שניגשים לבן השנתיים ברחוב ונותנים חיבוק, ככה סתם. וכשאני שואלת "מי את?!" לא מבינים בכלל מה אני רוצה.
האנשים שמושיטים לפעוט טופי, סוכריה על מקל או חטיף גם כשאני אומרת להם "לא. אין צורך". שממשיכים להתעקש עד שצריך ממש לחצוץ פיזית בינם לבין הפעוט. וגם אז, לפעמים, ממשיכים. או נעלבים "מה כבר עשיתי?"
אלה שמרימים את הילד "לעזור לו" בלי שהילד ביקש וגורמים להסטריה שלוקח דקות ארוכות להרגיע.
שחוסמים את העגלה כי "את לא רואה שקר לה?" ולא נותנים להמשיך ללכת כשאת ממהרת. ולתינוקת בכלל לא קר, היא רעבה ורוצה לינוק והבית עוד במרחק כמה דקות הליכה. אבל היא לא משחררת ונותנת את הנאום על כמה חשוב שלתינוק יהיה חם.
האנשים הנחמדים מידי. שרק רוצים לעזור. אבל לא מפסיקים. גם כשאומרים להם. גם כשהילד בוכה מהם. גם כשכבר הלכנו. לא מפסיקים.
מתואמתרק במרחק של זמן מאירועים כמו אלה אני מסוגלת לומר לעצמי שזו אחת מסגולות העם שלנו - שלאנשים אכפת גם מאנשים זרים לגמרי, פשוט כי הם בני אותו עם...
ובכל אופן, אני מודה על כך שבכל זאת האנשים האלה זרים לי ולא קרובים שלי - כי מול קרוב משפחה שנוהג ככה הרבה יותר קשה להתמודד...
וזה פשוט סגנון של אנשים🤷♀️ יפה שהגדרת אותם "נחמדים מדי" למרות שבעצם הם מעצבנים...
חיבוק לך יקרה על החוויות האלה 
אני חושבת שהאנשים האלה יכולים גם להיות אולי עוד דרך שלנו להתחזק באמונה בעצמנו, שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים ושזה טוב,
להתחזק בצדקת דרכנו,
להתחזק בהצבת גבולות ברורורים ואסרטיביים,
להתחזק בעצם זיהוי ושירטוט הגבולות שלנו וגם בהבעה שלהם כלפי חוץ
ובעיקר להתחזק בכך שאת טובה. ומטיבה. ואף איש "נחמד" לא יוכלו לקחת את זה ממך
❤
ועוד האלה שנפגעים
"מה יש לך, אני רק רוצה לתת לך משהו לפנק אתכם, זה לא יפה שאת ככה ממהרת" כשאני רצה להוציא את הילדים מהמסגרות! והיא יודעת את זה🤦🏽♀️
וכמובן שהיו שלל סוכריות ליד הקופה. הבת שלי התעניינה בסוכריות, ואיש מבוגר שעמד לפנינו שאל אותה אם היא רוצה שהוא יקנה לה.
סירבתי בנימוס והוא התעקש.
אמרתי לו שהיא לא אוכלת סוכריות והוא נזף בי "למה את מאכזבת אותה?"
😡😡😡
זה ממש עצבן אותי. כמובן שלא לקחתי את הממתקים, והסברתי לבן שלי את הסיטואציה....
כשאנשים כאלה מעצבנים, זה צד אחד של תכונת החסד והלב הרחב של בני עמנו,
אין עוד עם בעולם שכבר כמעט 3 חודשים מפנק ומרעיף אהבה על חיילים .
לכל תכונה טובה יש גם צד שיכול לעצבן,
אז כשאנחנו נתקלות בצד המעצבן , מותר ורצוי להתעצבן ואחר כך לזכור את הצד החיובי של התכונה הזו
שמעתי את זה פעם בהקשר של זוגיות.
שהרבה פעמים תכונה שמציקה לנו בבן הזוג זאת גם תכונה שאנחנו אוהבות, וצריך להבין שזה בא ביחד.
אולי מעצבן אותי שהוא מתבדח כשאני מנסה לדבר על משהו ברצינות, ומצד שני אחד הדברים שאני אוהבת בו זה ההומור והליצנות (בזמנים אחרים...)
אולי מעצבן אותי שהוא הרבה פעמים מאחר, אבל אני מאוד אוהבת את זה שהוא זורם ורגוע כל כך.
וכו'
תודה @מכחולעל לימוד החשוב הזה!
@עדינה אבל בשטח אני ממש מעריכה אותך שאת מצליחה במקום ה"ארוע " לזכור את זה. בד"כ קשה לזכור בזמן אמת.
@אוהבת את השבת תודה שאת תמיד משקיעה וכותבת!!!
@דרקונית ירוקה מצטערת ששחתי לכתוב שכמה שזה נכון- זה ממש קשה לזכור את זה בזמן אמת.
מה שכתבת- באמת סיטואציות מעצבנות, קצת לא הוגן שכתבתי לך בנחת בלי שאף אחד סביבי עיצבן אותי...
מצטערת שלא הגבתי קודם, האתר לא נתן לי לשלוח תגובות.
@אם מאושרת תודה על ההסתכלות הזו. זה כל כך נכון.
ואמרה לו די די הכל בסדר..כשאני עומדת ממש מול והיא יודעת שאני האמא כי היא אמרה לי לפני כן כמה הוא חמוד...חחח😅
מישהי צעקה!!!! והעירה את הילד שלי אחרי שסוף סוףףףףף נרדםםם בעגלה וטענה "למה אני מוציאה אותו במזג אויר הזה קר!!" וואי היא באמת הייתה חוצפנית. עברה שנה וחצי, עדיין זוכרת לה את זה כי התינוק שלי לא היה ישן בכלל!!!
איזה צדיק אחד התעקש לתת לילד שלי סוכריה על מקל כשאין סיכוי שאנחנו קונים לו דבר כזה בחיים, לקחתי כי הוא ממש רוצה ונאלצתי להתמודד עם הבכי אחרי שזרקתי אותה לפח חחח
אבל ברוב המקרים אני כן רואה את הכוונות הטובות. עד שמעירים את הילד.
לק"י
וגם מה היא רצתה שתעשי? תחזרי הביתה?
הזכרת לי שפעם בערב סוכות נקלעתי לשוק מחנה יהודה עם תינוק בעגלה. היה כמובן צפוף מאוד. ואז פתאום איזה גברת מבוגרת אומרת לי "למה הבאת תינוק? זה לא טוב".
אולי חשבה שאני יכולה לעופף איתו מעל כולם ולצאת משם😅
כמובן לידי,
מלטפים בראש בנות או בנים קטנים.. איזה מוצק, איזה חמודה וכו..
זה צורם לי קצת,
אבל אם אעיר להם זה נראלי יכול לתת תחושה עוד יותר לא טובה לילד...
אבל זה שאלה טובה
..
משתפת פה בדברים מחזקים שקראתי ונתנו לי כוח.
מוזמנות להוסיף משלכן...
*תשמעו מה יש לרופא לוחם בתוך עזה להגיד. פשוט להרים את הראש ולהיות גאים במה שקורה פה*🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱
*ולא פחות חשוב - להתנתק מהתקשורת המרעילה*
תעבירו לכל מי שצריך את זה!
ניסי ה' ועוזו 20, אם תרצו אין עזה. להצלחת חיילי צה"ל
8:39 בבוקר בג'בליה. שמש. שמיים נקיים מעננים. הדי פיצוצים מקרוב ומרחוק. כבר למדתי לזהות, זה טנק זה מסוק זה מטוס זה מזלט זה מרגמה זה שלנו זה שלהם. למדתי די מהר, ואני רק שבוע כאן.
יש סיבה לכתיבה הזאת. לא למטרת יומן ולא למטרת יחצנות. אני כבר לא ילד, בן 48. רופא ותיק יחסית, בכיר. לא בלופ של הנקראים למילואים הראשונים. ניסיתי להדחף לכל מיני יחידות מתחילת המלחמה ללא הצלחה. לפני שבוע הצלחתי וביום החיול נכנסתי ישר לעזה. הצטרפתי לגדוד לוחמים סדירים שיושב בג'בליה.
הייתי לוחם בסדיר וגם במילואים להרבה שנים, השתתפתי במבצעים עוד מימי האוטובוסים המתפוצצים וחומת מגן בתחילת המילניום, אבל מלחמה כזאת לא ראיתי.
ספק אם מישהו מדור הלוחמים הנוכחיים כולל הבכירים ראה. אבא שלי שהוא צנחן ונלחם ביום כיפור ושלום הגליל ראה, ללמדכם על הכרונולוגיה האכזרית שלנו.
עזה, לפחות בחלקים שראיתי, וראיתי כמה, הרוסה עד היסוד. ערימות בטון אינסופיות במערומים לא יציבים מעורבבים בשלדי מכוניות מעוכות מטנקים, דודי שמש מנופצים, כלי בית מפוזרים בהריסות, לא אזור שמישהו יוכל לחזור אליו בשנים הקרובות.
אין אזרחים, ויש מעט מחבלים, לפחות כאלה שמעיזים להוציא את הראש מהמחילה.
וזאת הנקודה. צהל צד אותם כמו עכברים, כמו שצריך. הם מפחדים להרים את הראש ואם מרימים ונצפים מחוסלים בלי רחמים, כמו שצריך. כמו עכברים במחילות. בלי גבורה ובלי תהילה ובלי עוצמה.
בשטח, אנחנו מנצחים והם מובסים. וזה מה שמתסכל. הדיספרופורציה בין מה שמאכילים את הציבור ומה שקורה בשטח.
ישבתי חודשיים וחצי בבית וראיתי את החדשות והתוכניות והאולפנים והכתבות והסקירות והמומחים והדוברים וחטפתי דכאון מחדש כל ערב.
בימים למזלי אני עובד בבית חולים ואין לי זמן לראות חדשות. בערב מספרים לנו על החללים, והחטופים והויכוחים בממשלה ובקבינט הרחב והמצומצם והמחלוקות והכספים וחלוקת הג'ובים והתפקידים וכל הרפש.
אף אחד לא מספר על הנצחונות, וההישגים, והשליטה בשטח בפועל, ותפיסת האמלח, ובעיקר על הלוחמים.
אז גם אני חשבתי שזה דור מפונק שמשחק פורטנייט כל היום ומצטלם לאינסטוש ואמרתי לחברים שלי שגם היו לוחמים בשנות ה-90, מי יילחם את המלחמה הבאה?
אז תנו לי לעדכן אתכם אחרי שבוע עם הלוחמים בשטח 24/7, בתצפית קרובה ובוחנת, ומשווה וביקרותית. הלוחמים שלנו חדורי תחושת שליחות, נחישות, הקרבה. מקצוענים ומורעלים. מסודרים, חרוצים ואחראיים. לוחמים משוכללים ומשודרגים.
אני יכול להמשיך אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא שאין להם מושג מה אתם רואים קוראים ושומעים בתקשורת.
למזלם, הם מנותקים מהתקשורת. רק אני הרופא נכנסתי עם סלולרי, מכריח אותם מדי פעם להתקשר לאמא ולחברה להגיד שהכל טוב. אז אני ממש נמנע אבל לפעמים הם שואלים מה קורה בחוץ. אז אני מספר להם והם לא מאמינים לי. איך זה יכול להיות הם אומרים לי. גם אני שואל.
האם התקשורת התאהבה בריאליטי המלחמה? האם על מנת לזכות ברייטינג הכי גבוה צריך להביא את הכותרות הכי עצובות, קורעות לב, מתסכלות, מפלגות? באמת שאין לי תשובה.
אנחנו תוקעים לעצמנו סכין בגב יום יום. מחלישים את רוח העם, מחזקים את החמאס, מעלים את המחירים של המלחמה הזאת, גם בנפש. הם רואים את החדשות שלנו בבונקר בעוד עם נמנעים להתעמת עם צהל העוצמתי ומכחכחים ידיים בהנאה. הם לא צריכים לעשות כלום. רק שתראו חדשות. השאר כבר יסתדר. זה כאילו שני סרטים שונים באותה מציאות, סרט נצחון בתוך עזה וסרט הפסד בישראל. הייתי בשניהם.
אני קורא מג'בליה קריאה קריטית לעורכים והמפיקים, למגישים ולדוברים, למומחים ולפרשנים. אנחנו במלחמה, אני יודע שאתם יודעים. תתגייסו, זה המילואים שלכם כישראלים, כל אחד תורם מה שהוא יכול. אחד מכין סנדוויץ עם שניצל אחד נלחם אחד מסיע אחד בקטיף. אחד ואחת כמובן, כולם. תחליפו דיסקט. אפשר גם לתת אופטימיות ותקווה לעם באופן אמין. תפסיקו להדהד את המחלוקות, זה מרחיב את הקרע. זה לא הזמן. אחרי המלחמה נתחשבן עם כל מי שצריך, אל תדאגו. עד הסוף. נתחקר ונפיק כדי שלא ייקרה שוב לעולם. נשמע מוכר מדי.
ודבר אחרון לגבי החטופים וההרוגים. הלוואי הלוואי שכולם יחזרו היום. אומללים החטופים ומסכנות המשפחות, כמה שננסה אף פעם לא נצליל להכנס לנעליים שלהם. אבל אווירת הנכאים הלאומית המופקת מרחיקה אותם.
וההרוגים - יהי זכרם ברוך, שום דבר לא יינחם את המשפחות המסכנות לעד על שאיבדו את יקיריהן. אולי אולי דבר אחד - שירגישו שמות יקיריהן לא היה לשווא. שניצחנו במלחמה בזכות ההקרבה הבלתי אפשרית שלהן. שתושבי הדרום יוכלו לחזור לחיות בערים ובכפרים ובקיבוצים ובמושבים בשקט ובשלווה בזכות הקרבתם.
זה מה שקורא בפועל. צהל לא מדשדש. צהל מנצח כל יום מחדש, במחירים קשים. אבל זאת מלחמה. במלחמה מתים חיילים, ובתפיסה הצבאית זה עדיף על מות אזרחים. היחס הצבאי לא נתפס, *בערך 50 מחבלים חוסלו על כל לוחם צהל שנפל*. אנחנו לא רוצים את החשבון הזה, אבל אתם צריכים לדעת את העובדות.
*אז תנו רוח גבית ותנו לצהל לכסח. הוא עושה את זה כמו מכונה אכזרית ומשומנת. או לפחות אל תפריעו.*
שבוע טוב. מקבץ עדכונים מהרב אבישי אפרגון, ראש ישיבה ופרשן צבאי.
ניסי ה' ועוזו 21 . עם ישראל ינצח בע"ה
פעילות נרחבת של צה"ל בלבנון ובסוריה.
עשרות תקיפות של צה"ל בדרום לבנון היום ואתמול - באמצעות מטוסי קרב, מל"טים, טנקים ותותחים.
ישנו תיעוד רב של התקיפות - נהרסו מבנים ותשתיות טרור רבות של חיזבאללה, הושמדו משגרים, וחוסלו 3 חוליות נ"ט. התקיפות הרבות הן תגובה על שיגורי רקטות, נ"ט, ומל"טים במשך היום של חיזבאללה.
הג'יהאד האסלאמי הודיע שנהרגו לו 2 לוחמים, והחיזבאללה הודיע על 4 הרוגים, אך ככל הנראה יש מחוסלים נוספים, כי מאז ההודעה היו עוד חיסולים - בין היתר חוסלו עוד 2 מחבלים בסיכול ממוקד על רכבם.
צה"ל הודיע שהותקפו מטרות רבות בכפר כילא - כפר גדול בדרום לבנון שממנו היו שיגורים רבים בתקופה האחרונה - צה"ל תקף לראשונה בעוצמה רבה, בשני גלי תקיפה נרחבים, מטרות רבות בכפר הזה.
אמש גם הייתה תקיפה משמעותית מאוד בגבול סוריה-עיראק, ע"פ דיווחים מהאזור הושמדה שיירת משאיות, וכ- 20 פעילי טרור - סורים, עיראקים, ואנשי חיזבאללה - חוסלו. הושמדו גם מבנים באזור.
לפי פרסומים זרים מדובר בתקיפה ישראלית על שיירה גדולה של הברחת נשק מאיראן לחיזבאללה, וזאת ככל הנראה כחלק מהגברת הפעילות של צה"ל בימים האחרונים נגד חיזבאללה, כאשר איראן, מנגד, מנסה להגביר את משלוחי הנשק לארגון.
בחסדי ונסי ה' סוכלו אתמול 2 פיגועים.
לוחמים שפעלו בחטמ"ר עציון, חיסלו בלילה מחבל שניסה להשליך מטען חבלה על עמדה צבאית ליד אבו-דיס.
בנוסף ,בשעות היום, חדר מחבל ליישוב חומש - ונתפס ע"י הרבש"ץ. מתחקיר מהיר שנערך עולה כי מחבלים נוספים עמדו להגיע ליישוב, אך בשל תפיסת המחבל הראשון הם נרתעו וברחו.
חסדים ונסים גלויים.
כמה תקיפות ישראליות בסוריה, בעיקר על שדות תעופה - כך על פי פרסומים זרים.
הסיבה לתקיפת השדות היא המאמץ של ישראל לפגוע ולשבש באופן משמעותי את מאמצי איראן לחמש את חיזבאללה. זהו גם איתות למשטר הסורי, שממחיש לו את חולשתו, ומזהיר אותו מכל התערבות בלחימה.
אתמול, בליל שבת, שוגרו מספר רקטות לעבר רמת הגולן - בחסדי ה' כל הנפילות היו בשטח פתוח.
צה"ל תקף בתגובה פעילי טרור פרו-איראנים - לפחות שנים נהרגו.
צה"ל חושף היום:
80 אחוז מהרקטות של חיזבאללה אתמול נפלו בשטח לבנון !!!
ראשית, זה נס גדול וסייעתא דשמיא גדולה מאוד!
שנית, זה גם מצביע על כך שהפעילות של צה"ל, שהשמיד כ- 100 תצפיות של חיזבאללה, עמדות שיגור רבות, אמצעי מודיעין ותשתיות של חיזבאללה - משפיעה על רמת הדיוק של חיזבאללה.
ובכל אופן, האחוז הזה גבוה מאוד, וחסר תקדים, 80 אחוז מהרקטות של חיזבאללה נפלו למעשה על דרום לבנון, וגרמו לפגיעה באזרחי לבנון.
"חרבם תבוא בליבם וקשתותם תישברנה"
היי בנות
אחרי שכן הגענו לסוג של שגרה כזו עם האוכל והשינה
מיום שישי בבוקר הקטני ממש בוכה ללא סיבה נראית לעין, קשה לו מאוד מאוד לישון(בקושי נכנס לשינה, וגם אז מכל דבר הכי קטנטן מתעורר ובוכה), מצליח לישון רק במנשא
בלילה התעורר המון ואפילו היה ער בלי לאכול,
אבל הבעיה העיקרית היא שהוא בקושי בקושי אוכל…
לא יודעת מה לעשות.
גם ככה הוא לא אכלן כמו שאתן יודעות
אבל עכשיו זה ממש חמור
מהבוקר הוא אכל רק 2 מנות. אולי מעט יןתר …
הייתן הולכות למוקד/מיון? או מחכות למחר לרופא רגיל?
זו יכולה להיות קפיצת גדילה?
ואם הוא בוכה זה כנראה כי משהו מפריע לו
בן כמה הוא עכשיו?
אם ממשיך הייתי לוקחת לבדיקה.
אולי אוזניים?
ירושלים ביום חמישי בערב והיה מאוד קר
אבל הוא היה ממש מכוסה ועם כובע.. לא יודעת. נבדוק בכז מחר.
אולי שיניים
לא נשמע מאוד בעייתי שידרוש מיון
בן כמה הוא?
לתת אקמול אם נראה לך שסובל, גם אם אין חום.
ללכת לרופא
לא חושבת שדורש מיון
פותחת שרשור קליל, קצת הפוגה מהלחץ...
למי שבגילי פחות או יותר (סביב 30...) וראתה בילדותה טלוויזיה ״חינוכית״ -
זוכרות את גברת פלפלת?
(ברוך ה׳ הטלוויזיה בבית הורי התקלקלה כשהייתי בכיתה א
אז הצטערתי על זה אבל היום אני יודעת שזו היתה נקודת מפנה בחיים שלי!)
אישה שמסתובבת עם כפית פלא שמקטינה אותה כל פעם
בעלה עצבני וכועס ולא יודע מהסוד הזה
איזו מין זוגיות זו?
זהו, זה ההגיג שרציתי לשתף פה
מזומנות להמשיך לחפור הלאה
(יש לי עבודה רבה על המחשב היוםאז אני צריכה תעסוקה מעניינת!)
( היום יצא לי לחפש תמונה שלה (היתי צריכה לאיור כלשהו)
ומסתבר שזה מבוסס על סדרת של סופר נורווגי
גברת פלפלת
חני נחמיאס
מילים: לאה נאור
לחן: קיוהי צוצומי
אקורדים
פתיח:
מה קורה איתי? לי קוראים פלפלת
וזאת כפינה, כפית קטנה של פלא
הביטו מה עשתה לי כפית הפלא
אני כל כך קטנה, לכל אני מוכנה.
גם צופי שלי, והחורפן שלה
רוצים הם לבוא, רוצים הם לעזור
היי בואו איתי
כל ידידי, חברי הקטנים
פתאום כל כך גדולים, אילו הפתעות
הנה מר פלפל, רק הוא לא ידע, לא
את סוד הקסם כפית הקסמים הקטנה.
סגיר:
אני אישה קטנה מאוד ושמי פלפלת
יש לי כפית קסמים קטנה, כפית קסמים שובבה
והיא עושה לי לפעמים צרות כאלה
אבל אצלי בסוף הכל קורה רק לטובה.
זה מזל כל יום קורה לי איזה פלא,
פלא מסוכן ונהדר
אנשים אומרים עלי: "מה עם פלפלת?
יש בה, יש בה משהו מוזר"
בסוד ספרי לי, כפית קסמים שלי,
למה רק לי? למה, למה רק לי?
אני אישה קטנה מאוד ושמי פלפלת
יש לי כפית קסמים קטנה, כפית קסמים שובבה
והיא עושה לי לפעמים צרות כאלה
מזל שהכל קורה רק לטובה.
בעז״ה כנראה שבהמשך אשתף למה חיפשתי אותה.
רמז: הכל קשור בסוף לספרון...
בעיקר את השיר פחות את התוכן של התכנית
היו ימים
המקל עם הסוכריות הקטנטנות, וההערה על הרוק שחוסם את הסוכריות ואי אפשר לחלץ אותן, בול 😅 זוכרת את עצמי מסבירה לאחים הקטנים שלי שלא ישימו את זה בפה כי זה הורג את הסוכריה
זיהיתי גם את הסוכריית תרנגול על מקל והסוכריה משרוקית
חוץ מזה לא מכירה. לא זקנה מספיק? 
אני זיהיתי עוד כמה....ממש בא לי לטעום מהםיעל מהדרוםבחנויות החרדיות המובחרות.
לקקן תרנגול ומוצץ, מקל סבא..
אמא יקרה לי*כי אני זיהיתי את רובם, ומה שלא בעלי הזקן זיהה...
וואי טופי חלב זה חלום שלי עד היום.
היו מחלקים לנו בקבלת שבת בגן, וכל כך אהבתי!
לק"י
לאחרונה הילדים שלי גם צפו בזה😅
זה חמוד
רק התפלתי יזו מין זוגיות זו
שהרק הוא יודע מזה...
סליחה על הדיליי
לק"י
וזה לא דיליי...מחמישי למוצ"ש
יש לי שאלה אני מטופלת פוריות
3 פעמיים לטרוזול ויש לי ביוץ כל חודש זה גורם לביוץ...
תכלס זה החודש השלישי ואני על דופסטון פעמיים ביום ביום מספר 11.
ויש לי תחושה כזאת בגוף שמזכירה מחזור.. אז אני יעשה בדיקת דם הריןן ביום ראשון אבל אני מבואסתתתתת איך יכול להיות שיש ביוץ ואין הריון בהנחה שאני יודעת שיש לי שחלות פולצסטיות וזה הבעיה
אוףףףף קשה כבר😭
שלחו אותי בהנחה שאני לא יקלט החודש לצילום רחם 😢
אני כבר מתוסכלת
אשמח לעידוד או עצה🙏❤️
שוחק נפשית המתח הזה.
ממה שהבנתי את מטופלת 3 ח'?
זה לא הרבה זמן ביחס לאחרות.
בכל מחזור רגיל ותקין עם ביוץ יש 15% להיכנס להריון באישה צעירה בלי בעיות.
אז את ממש בסדר.
כולה פוליציסטית
ויש ביוץ ויש לטרוזול ויש הזרעה ויש עובר כבר ברחם בהפריה
עם זרע משובח משובח
אז מה הסיפור???????
אין לי תשובה רק חיבוק הזדהות
ואז יש ביוץ
אבל הביצית לא יכולה להגיע למקום הנכון..
אצלי זה קרה
תכלס 3 חודש לטרוזול
בדיקת רחם כואבת?
שמעתי מבנות שהתעלפו מרוב כאב
וכאלו שבקושי הרגישו. לי לא כאב כלום ממש. טיפה אי נוחות, שום דבר מעבר
הייתה לי חצוצרה אחת סתומה שפתחו אותה 90%
סביר להניח שנסתמה שוב?
אין מצב שאני חוזרת על הצילום הזה בחיים!!!!!!!!!
כי חודשיים לפני זה הייתי בהריון והפלה
אז לא הספיק להגיע למצב רציני
אבל רופאה אמרה לי שמי שסתום לה אז זאת נטיה
ויש מצב שיסתם שוב.
כי אם כן
הבנתי שזה קשור
חברה שלי מהעבודה עשתה לפני שנים רבות לפני שהיו לה ילדים והיא ממש התעלפה
אז אני חושבת שאולי באמת יש קשר
כי אני כבר עברתי 4 לידות
וכל האזור כנראה כבר יותר גמיש
חסומות למשל.
הסטרוסקופיה בודקת את חלל הרחם, צוואר הרחם וכו' אפשר לכרות פוליפים ולשלוח לתפולוגיה או להסיר שאריות שליה
בע"ה שיהיה בשורות טובות טובות בקרוב!!
חיהוק ענק!!
אני איתך בלב בקושי ובתסכול❤️❤️
ביוץ טוב.
ולא נקלטתי....
ובעברי הריונות ספונטניים, שנכנסתי אליהם בקלות.
לצערנו זה לא הוקוס פוקוס
וגם לזוג שאין להם שום בעיה יש בערך 20% סיכוי להריון בכל חודש...
תקופת הטיפולים היא תקופה ששואבת כוחות, פיזיים ונפשיים
הלוואי שתופתעי החודש ותתבשרי בבשורות טובות
אמן תודה רבה לכולם מחכה באמת לבשורות טובות🙏
הלוואי ויחזור חיובי בבדיקת הריון❤️
יש רעיונות?
בחצי ספר תורה/מישהו לומד, בחצי השני משהו שקשור לעולם המעשה, אולי חקלאי או עובד אדמה, אולי אפשר לעשות בחצי הזה משו שקשור ללחימה אם כי במלחמה גם לומדי התורה יוצאים אז אני לא יודעת אם קשור😅
על התפר בין לבין אפשר לשים מטבעות כסף כי בעצם בזה שהעובד משלם ללומד התורה לימוד התורה נחשב לשתיהם ושתיהם מקבלים עליו זכויות
לפי הצעת הבן שלי- סטנדר ליששכר ואוניות לזבולון.
יש לך רעיון איך ליצור אותם? חשבתי סטנדר מוופל וגלילית. אבל אוניה?
והרעיון של התפר במטבעות ממש יפה!
ביסקוויט- לצורה של אוניות
ושטיח חמצוץ בתור מפרש לאונייה
אונייה זה קצת קשה.
אולי תעצבי ממרציפן
להמיס שוקולד בשקית זילוף (שוקולד צ'יפס אם רוצים לבן פרווה), לצייר על נייר אפיה וכשמתקשה במקפיא להסיר בעדינות ולשים על העוגה.
נייר אפייה זה בשביל מאותגרים כמוני שלא יודעים לצייר. מתחת לנייר אפייה שמים דף עם הציור שרוצים ופשוט מעתיקים אותו עם השוקולד.
כמובן מוכשרים יכולים לצייר עם השוקולד ישר על העוגה
שאלתי את הבת שלי איזו עוגה היא רוצה שנכין (התכוונתי לטעם של העוגה), והיא ענתה לי ''עוגת יוסף'', הסברתי שיוסף היה בפרשה הקודמת, ועכשיו זה הברכות שיעקב מברך, אז היא דרשה עוגת ''מנשה ואפריים''
בסוף הסתפקנו בעוגת סיכול ידיו של יעקב...
היד השנייה יצאה קצת צולע🥴
העיקר שהגברת מבסוטה
איזה רעיון יפה לעשות את הידיים מקצפת!
הקטני בן 11 חודשים כמעט כבר שבוע חולה! אין לי שעה של רוגע איתו, בעלי משןם מקום החליט שיש לו צרבות חזקות אז הוא במיטה ואני מתמודדת לבד לצערי וגם בהריון מתקדם חודש שמיני. מיום ראשון שעבר הוא מקבל בטניזול בערב, שני התחלנו אנטיביוטיקה ומשאפים , ברביעי היה נראה שהבטניזול כבר לא משפיע בכלל, הרופא לא היה מודאג והוסיף עוד 2 כדורים ביום, חזרתי אליו שוב בערב שזה רק החמיר אבל הוא אמר שדווקא הוא נשמע טוב יותר ולהמשיך עד שישי (כולל) , הגעתי למצב שאני לא מסוגלת לשאת את האי שקט שלו כי אני לגמרי לבד עם עזרה מידי פעם של בעלי ואתמול עשיתי יותר משאפים בלי בטניזול בכלל וב"ה היה הקלה. אבל מהבוקר הוא מצפצף נורא, השיעולים כבר כמעט נעלמו אבל הציפצופים האלה לא היו ככ חזקים כמו היום, אני יכולה לחזןר לבטניזול אבל יודעת שאני בסוף אתמוטט עם האי שקט שזה עושה.
מהחינת הרופא אמר שהוא מקבל את הטיפול המקסימלי ואין מה לעשות יותר
מה הייתן עושות? מתאבדות על זה לטובת הקטן וממשיכות בטניזול או פשוט נותנות לזה לעבור לבד ושלי יהיה טיפונת של שקט?
מציינת שדווקא בלילות הוא די ישן ונינוח
במיוחד שהוא מקבל כבר כמעט שבוע
אנהלציות זה שווה ערך למשאפים מבחינתי כי הוא לא מוכן לשבת לשנייה עם זה
בגדול אמורה לתת עוד בטניזול אבל מרגישה שכבר לא מסוגלת עם זה
שהיינו במיון עם בנות שלנו בעקבות המצב הזה. אחת הייתה מאושפזת כמה שעות, אחרת כמה ימים. אז עדיף לא להגיע לזה...
אבל באמת מתיש לגמרי, מוציא כוחות עד היסוד
אז בשני המקרים רופא התחיל מטיפול קל יותר אבל אז החלה החמרה מהירה.
אחת הייתה בת שנתיים, שניה בת שש.
יש לנו נטיה תורשתית ...
בטנזול ממש לא בריא, לוקחים רק שצריך וכמה שצריך
בעקרון אם משאף נותן הקלה אפשר לתת הרבה ונטולין זה עדיף מאשר בטנזול
ואולי כדאי לקחת קצת עזרה אולי נערה שתיקח אותו לגן שעשועים או משהו כזה
רפואה שלמה
אבל כן בעבר אמרו לי שאי אפשר להפסיק ברגע בטנזול, אלא צריך בהדרגה.
לא יודעת אם זה נכום גם אחרי שימוש של שבועיים ולא יותר, אבל זה משהו שאולי כדאי לבדוק
צריך שינשום טוב. אבל תביאי עזרה נשמה, אפילו בתשלום. ותחזרו לרופא מחר! רפואה שלמה ומהירה!
אלך על הבוקר לרופא מחר
למרות שלא יודעת מה יוכלו לעשות איתנו עוד כי קיבל טיפול מקסימלי, ופתטום התחיל קצת אף סתום
ואני כבר גמורה 😢
וגם תבדקי אם אפשרי מבחינת הרופא לתת את כל הכדורים יחד, ואז נותנים בבוקר/ לילה והחצי השני של היממה יותר רגוע 🫣
קצת רקע - אני שבעה שבועות אחרי לידה, נוטלת גלולות מותאמות להנקה, כבר הספקתי לטבול ולקבל מחזור. הייתי אמורה לטבול מחר.
ביום חמישי הייתי אצל הרופאה שלי לבדיקה של אחרי לידה, היא הכניסה ספוקולום בשביל לבדוק אם הרחם נסגר עד הסוף או משהו כזה. היא אמרה שהיא רואה שעדיין יש דם מהרחם שאמור לצאת.. זה היה לי מוזר כי כל הבדיקות שעשיתי בשבוע האחרון היו נקיות לגמרי. בקיצור, מייד אחרי שיצאתי התחילו לי הכתמות שהתגברו לדימום ממש! ברמה שאני חייבת לשים טמפון.
מישהי נתקלה בכזה דבר? מה זה?
בנוסף מרגישה שביומיים האחרונים אין לי מספיק חלב אבל אולי אני מדמיינת...
שאצלי, ששה שבועות בערך אחרי לידה מתחיל דימום שנראה כמו מחזור, אבל כנראה הוא חלק מההתרוקנות של הרחם. אחריו אני יכולה לטבול בראש שקט ואז באמת ההנקה מונעת יופי.
יכול להיות שזה משהו דומה?
אני חושבת שזו תופעה מוכרת.
אני באמצע טיפולי פוריות מטופלת ב לטרוזול כרגע תכלס אמרו לי שהיה לי ביוץ לפני 13 יום אתמול היה יום 12 מהביוץ עשיתי בדיקת דם בטא אתמול אני, פשוט עם כאבי מחזור כבר כמה ימים אבל כאבים טיפה שונה...
אני לוקחת כבר מהביוץ לחיזוק דופסטון פעמיים ביום
בבדיקת דם אתמול חזר בטא שלילי 2.3 אבל פרוגסטרון ממש גבוה 31.8 בחיים לא היה לי מספרים כאלה מזה אומר?
הבדיקות חזרו, אחרי שהאחיות יצאו כבר אז לא קיבלתי תשובה עד ראשון😬
עם זה לא הריון אז מזה הכאבי מחזור? כי לכאורה פרוגסטרון גבוה אין, עוד מחזור...
אני מבולבלת כבר זה פשוט קשה!!
תודה רבה!
קודם כל מבינה אותך ממש ממש ממש!!
באותה סירה..
לגבי הפרוגסטרון- הוא גבוה בגלל התמיכה של הדופסטון שאת לוקחת..
אצלי האחות התקשרה ואמרה להפסיק את הדופסטון, ואז יגיע המחזור..
וזה מה שהיה
שוב חיבוק ענק
הלוואי שבקרוב תתבשרי בבשורה טובה מאוד מאוד בעזרת ה'!
פרוגסטרון כזה גבוה?
יש לך מושג , 2 אם אני יקבל מחזור עם פרוגסטרון כזה גבוה?
כי אני ממש עם כאבי מחזור כאילו כל רגע לקבל...
את אמורה להפסיק איתו עכשיו ויש סיכוי שהמחזור יגיע רק עוד 3-4 ימים
הפרוגסטרון צריך לרדת בשביל לקבל מחזור.
אבל אולי אני טועה..
ככה בכל אופן היה אצלי
תודה רבה❤️
אני יחכה ליום ראשון לדבר עם האחות אם עד אז אני לא יקבל מחזור כי יש לי כאבי מחזור😢
קיצור בעזרת בשורות טובות🙏
הערכים בבדיקת דם יהיו גבוהים ולא יגיע מחזור כנראה.
בדכ עושים בדיקת דם ביום ה12-14 מהביוץ ואם יוצא שלילי מפסיקים עם הדופסטון כדי לקבל מחזור.
חיבוק ❤️
שבוע 6 פלוס 2
יש שק הריון בקוטר 13 מ''מ
שק חלמון
עדיין אין הד עוברי (ממה שמבינה הכוונה שאין עדיין עובר - דופק עוברי)
בטא של היום 8900 - זו הפעם הראשונה שעשיתי בטא לכן לא יכולה להשוות מול בדיקות קודמות
הרופא ממליץ על אס עוד 10 יום
1. אם אבצע אס לפני כן, יכול להיות שנופתע לטובה?
2. יש לנו בכלל סיכוי?
אני לא מבינה גדולה, אבל על פניו זה נשמע תקין לחלוטין.
דופק אמורים לראות מערכים של 10,000 בבטא בערך, ואת לא שם עדיין.
ואם ראו שק הריון, זה נראלי תקין לערכי הבטא שלך.
ממש לא כיף החוסר וודאות הזאת.
אבל מאוד יכול להיות שעוד שבוע באולטרסאונד כבר תראי דופק מתוק.
אני הייתי חוזרת לאולטראסאונד עוד שבוע...
המון בשורות טובות!!!
ואני בדיוק במצב שלך...
אבל בדיוק.
ג"כ 6+2
וראו ביום שני שק הריון + שק חלמון אבל ללא הד עוברי.
מחכה לבשורות טובות בעצמי....
אצלי העניין הוא כזה,
לידה קודמת ivf
אני לא עוקבת בכלל אחרי המחזור, מקבלת מחזור טובלת ולא בודקת בכלל מה התאריכים
כך שאין לי מושג מתי בכלל טבלתי או מתי היה הביוץ
בניסיון להיזכר מלמעלה, חשבתי שאני בכלל בשבוע 8 לפחות
הרופא ששאל מתי הייתה הוסת עניתי לו שסביב סוף אוקטובר, ולכן ציין 8 פלוס
למרות שכנראה זה לא נכון.. כי אני באמת לא יודעת מתי הייתה הוסת האחרונה.. אני לרוב משלמת באשראי במקווה, אבל בפעם הזאת שילמתי מזומן ואין פירוט..
רוני_רוןאצלי לא קורה בחיים
הכל רשום ומסודר, גם בשביל לחשב וסתות, אבל אני גם אוהבת לדעת מה קורה עם הגוף שלי
בכל מקרה בשורות טובות!!!
רוני_רוןמקווה שיהיו בשורות טובות גם אצלך
ממש שמחה בשבילך
שיהיה הריון קל תקין ובידיים מלאות
באיזה סיבה הלכת להיבדק? כי בטח אמרו לך לחכות יותר זמן מהיום, לא?
אצלי בינתיים הבחילות מתגברות, העייפות - אמאלה
יש כאבי מחזור מידי פעם
אבל ב"ה בינתיים אין דימום, מנסה לתלות בזה תקוות..
תודה לך שחזרת לעדכן, זה ממש מעודד
הבנתי שאם ההריון תקין אז סביר להניח שכבר יהיה דופק.
והיה לי קשה לחכות... וגם טכנית הרבה יותר קל לי ללכת להיבדק בשישי מאשר ביום עבודה.
ממש מזדהה עם העייפות, אני קרוסה לחלוטין... בחילות בקטנה ב"ה.
מתי את מתכננת לחזור לבדיקה?
בעקבות השרשור הקודם בנושא, קבעתי תור טלפוני למשרד הרישוי (תודה למי שהמליצה!) ונאמר לי שעלי לעשות רענון בלבד (הגיוני?). מכיוון שלא נהגתי אף פעם מאז שהוצאתי רישיון לפני כ-15 שנה, אני רוצה לעשות שיעורי נהיגה בשבילי עצמי. האם אני צודקת שהסדר ההגיוני הוא 1. שיעורי עם מורי נהיגה כדי לחזור לזה ו-2. רק אז לחזור לרענון? או שאין קשר הין הדברים ואני יכולה להתחיל מהרענון? מה אומרות בעלות הניסיון?
אז כן, אם ככה אפשר שיעורי נהיגה, עדיף לחשוב מראש מה היית רוצה לחזק ולגוון את השיעורים (נניח- שיעור אחד בתוך העיר, שיעור אחד בין עירוני, שיעור אחד חזרה על כביש מהיר). וכמובן להסביר למורה נהיגה את המצב שלך.
בהצלחה🙏🙏
