פורום הריון ולידה (עמוד 690)

וכן הכל נורמלי עכשיו

נהדר אחותי

הכל הגיוני במצבך

ולגבי הדבר השני מוכר ויעבור בעז"ה

תעקבי אחרי התחושות שלך, ואם את לא מצליחה להתחבר עדיין הייתי שוקלת טיפול מקצועי

זה לגמרי טריגר לדכאון הריון ואחרי ולידה

דרך הקופה? מה אומרים? מה מבקשים?

מה שאת מרגישה בעצם..

שיש לך תחושות קשות סביב גילוי מין העובר ואת הרקע

לא בכוחות נפש לזה..

נאסרים מהרגע שבבדיקת פתיחה האחות אומרת שיש 3 ומעלה... אם היא בודקת ולא אומרת, לא נאסרנו...

ובקיסרי, מהרגע שמתחילים לחתוך אותי...

יש בזה כמה דעות ואם חשוב לך מה עומד מאחורי זה מציעה לך לא לוותר ולעשות את הבירור הזה.

מאוד משמעותי מאיזה מקום בנפש מגיעים ללידה...

חיבוק ובהצלחה! 

פתיחה ארבע, דימום או יציאת הראש. הראשון מבינהם.

אם קשה לך עם הפסיקה שלכם ממליצה לפנות לרב שאתם סומכים עליו. יש כל כך הרבה דעות ואפשרויות שחבל לא לברר.

לפי מה שאני יודעת נאסרים כשמתחילה לידה והשאלה היא מתי מוגדרת התחלת לידה. לדוגמא ירידת מים היא התחלה, אבל יכול לקחת גם יום ויותר עד הלידה בפועל. לכן בחלק מהפסיקות זה אוסר ובחלק לא.

פתיחה - יש דעות של פתיחה 2, למרות שאפשר להסתובב עם כזו גם כמה חודשים (קרה לי בלידה הקודמת). יש דעות שפתיחה 4 כי אז לרוב מכניסים לחדר לידה. יש שפתיחה מלאה ואני בטוחה שיש גם אפשרויות באמצע.

תדירות צירים לא הכרתי אבל אני מניחה שאותו עיקרון. ברגע שזו "לידה פעילה" נאסרים וזו עוד דרך להגדיר.

פעילה זה הרבה יותר מובן לי.

בעיקרון פתיחה אוסרת אצלנו מחמש, וזה ממש הגיוני לי.

תדירות צירים לא בהכרח מעידים על לידה פעילה, אלא עם יש פתיחה משמעותית איתם...

וירידת מים יכולה להיות, אבל ממש יכול לקחת זמן.

ופקק רירי נשמע לי בכלל הזוי, כאילו יכול לקחת עד שבועיים!! אין פה איזה עניין של כתמים במקרה של דימום?

כי זה דימום שיצא בוודאות מהרחם ולכן איסור תורה. מקווה שאני זוכרת נכון ולא מטעה.

אני מכירה מישהי שנאסרה מיציאת הפקק הרירי והספיקה לטבול לפני הלידה.

זה משהו שאני צריכה באמת לשאול את הרב שלנו.

גפ הפקק הרירי (שבכלל נמצא בצוואר הרחם אם אני זוכרת נכון) לא יאסור לכל הדעות.. והוא גם לא תמיד יצא עם דימום

תלוי בכמות ובסוג, לפעמים הדם שיוצא זה רק כלי דם קטנים שהחזיקו אותו בצוואר הרחם

הפקק הרירי הוא בצוואר הרחם,זה לא בדיוק דימום מהרחם.

ובכלל כל הדימומים סביב הלידה לפי הפסיקה שלנו הם כרגיל לפי דיני כתמים, אלא אם כן יש שטף דימום משמעותי.

וגם סטריפינג לא אוסר בגלל שזה דם פצע

והלידה עצמה אוסרת החל מפתיחה מסוימת (אני מכירה מפתיחה 4 ועד דעות של יציאת הראש שאז אין שום מחלוקת ונאסרים)

בקיצור- חייב לבחור פוסק/ספר ספציפיים כי יש המון המון דעות....

לק"י

בבית חולים הם אומרים לפי ס"מ. לא?

ואז פתיחה של 2 אצבעות זה בערך 4 ס"מ, אז כנראה שהכוונה שנאסרים מפתיחה 4.

וכל זה בהנחה שלא עשיתי סלט במושגים

עם זה, ואני לא מנסה לחשוב שזה משהו טוב

בעצם זה חלק מתיקון חטא חוה... כמו כל תהליכי הפוריות של האישה...

לי אישית זה דווקא מקל לחשוב כך ולא לנסות לשכנע את עצמי שההלכה טובה לי ואני לא מספיק מבינה או לחילופין שההלכה נגד האישה

זאת פשוט עובדה כמו כל חלק אחר בחיים,וכמו שיכול להיות קושי כלכלי, או זוגי ואני אתאמץ בשביל זה אז גם כאן זה חלק שדורש יותר מאמץ כדי לחיות בצורת חיים שבחרתי.

כמו שכדי להגיע למקצוע נחשק לומדים הרבה שנים ואפילו לימודים מפרכים,כי יש כדאיות בסוף

גם כאן יש סיבה להלכה,גם בכשרות יש ויתורים,וגם בסוגי בילוי,אבל בסה"כ זה חלק ממכלול החיים שבחרתי.

מקווה שלא ביאסתי ושיצא מובן

פתיחה ארבע

דימום

שלב לידה מתקדם שכבר לא יכולה ללכת בעצמה

לק"י

אבל ענית על השאלה ששאלתי בהודעה אחרת שלי בשרשור הזה.

תודה!

מבאס להיות אסורים בלידה אבל הידיעה שזה בכל מקרה יקרה בזמן הקרוב והידיעה שאוטוטו אני יולדת (!) הפכו את זה ללא כל כך רלוונטי, לא על זה אני אתבאס עכשיו. יש סיכוי שאם הייתי שואלת רב על הכתמים- דימומים האלה אולי הוא אפילו היה מצליח להתיר אבל בשביל מה? שעוד שעתיים נגיע לפתיחה שאוסרת ונאסר? חבל לבזבז על זה אנרגיות ביום של הלידה.

אני מדברת בעיקר על תדירות צירים, פקק רירי וירידת מים ללא פתיחה

בעלי ממש עזר לי בתחילת הלידה, בין אם זה להחזיק את היד או לעשות עיסויים או סתם להעביר דברים בנחת בלי דאגות.

וגם להביא חיבוקים אחרונים של התרגשות לפני שהופכים להיות הורים

לי כל דקה שלא היינו אסורים הייתה חיונית

לא שאלתי באותו רגע

אבל מראש חפרנו לרב ממש מה המצבים המדויקים שבהם נאסרים..

כל עוד אפשרי כמובן

לבד עם הבעל

בלי דולה

בלי אפידורל

ומה שמקל לי על הצירים זה רק לחץ ומגע בגב

מים משום מה עושים לי רע

ובעלי ממש קריטי לי בצירים

לפי הרב שלנו נאסרים רק בפתיחה מלאה או כשיש דימום..

אז היו פעמים שנאסרנו מההתחלה כמעט.. והיו פעמים שלא ורק בפתיחה מלאה

ותמיד מתלבטת אם להביא דולה רק למקרה ש..

אבל בסוף ממש מעדיפה את הלבד שלנו יחד

ככה שזה ממש השתנה בין הלידות...

ממליצה לבדוק לעומק את התפיסה ההלכתית שלכם. אולי ניתן להקל

בלידה הראשונה זה היה ממש מבאס להאסר כי הוא ממש עזר לי עם הצירים ומהרגע שנאסרנו לא היה לי איך להתמודד עד שאמא שלי הגיעה

בלידה השניה אמא שלי הגיעה לפני שנאסרנו אז זה היה בסדר

את מתכוונת להנקה בשכיבה אני מבינה..?

אני לא מניקה בשכיבה בצד השני (אלא אם כן המיטות מחוברות) והאמת שגם לא כל כך נוח לי להניק בשכיבה בגיל הפיצי...  

ולא הבנתי מה קשור הגרעפס.. זה תלוי בילד לא?

כדי שגם הצד השני יגיע אל התינוק.

להוצאת אוויר - אפשר להעמיד את התינוק כשהוא מאונך לגוף שלך, כשאת שוכבת על הצד.

מקווה שהצלחתע להסביר את שני הדברים...

עד אז פשוט הייתי מעבירה לאמצע המיטה שלנו מניקה מהצד השני ומחזירה 😅.

זה הרבה יותר נוח פשוט כאילו שוכבים כמעט על הבטן ואז הצד השני מגיע לתינוק (לא זוכרת מאיזה גיל של בתינוק זה עובד מניחה שממש בהתחלה קשה להם קצת להתחבר ככה).

לי אישית יש במיטה שלל כריות (גם במצב רגיל, לא של היריון והנקה ), ובכל פעם אני מסדרת אותן בתנוחה שתהיה לי נוחה לאותו רגע.

וכן, התנוחה הזו של ההנקה באמת דורשת תמיכה לגוף...

אלא אם כן אני רואה שזה מפריע לילד.

לגבי גרפס, אני לפעמים מרימה אותו כשהראש שלו מונח על החזה שלי והגוף שלו במיטה וככה הוא שוכב על הבטן והראש שלו מוגבה.

איזה כיף זה מתחברת! לילד הקודם קיבלתי ממישהו בהשאלה ועכשיו אין לי ואני ממש רוצה להשיג (מתביישת להגיד אבל רוב הלילה הוא פשוט ישן במיטה שלי ביני לבין הסורגים של העריסה שלו)

כמובן לכי להבדק עוד שבוע בערך בכל מקרה לבדוק שאין שארית

ותעקבי

אם זה לא יתמעט או יתגבר או משהו חריג אז כמובן להבדק שוב

אצלי היה סוג של ווסת בשלב הזה- פתאום דימום חזק.

ואחר כך שקט לכמה חודשים טובים

רק מבאס

אבל כמובן כדאי להיבדק שהכל חזר למקום ואין שאריות

שימי לב - לפעמים זה מתגבר בגלל מאמץ,מנוחה מאוד עוזרת להיטהר יותר בקלות אחרי לידה

והלכתית- תתיעצי עם דמות הלכתית, לא כולם סוברים שחייב לחכות עד שאין בכלל כתמים,יש הרבה גישות שמקלות בבדיקות ולבישת לבן אחרי לידה (וכמעט כולם מקלים במוך דחוק שעשוי לעשות פצע)

וגם מי שכן- יש מה להתיעץ להבין אולי זה בכלל התנהגות של פצע

אם אין שארית, ולא מחכה עוד שבוע...

בכל מקרה, לי באחת הלידות היה ככה וקיבלתי מחזור 4 שבועות אחרי לידה! זה יהה ממש מתסכל... אז מבינה אותך!

חיבוק!!

לא דוגלת בכדורים אבל יש פעמים שחאלססססס זה נראלי חלק מהפעמים

בעיההה

בעיה בורכת הייתי אומרת בקרוב אצלי אמן

לק"י

תנסי אולי מי מלח באף, שמן אקליפטוס על הכרית, בצל חתוך ליד הראש בלילה, להגביה את הראש בשינה עם עוד כרית.

אפשר גם להרתיח מים, לשים ראש מעל האדים ולכסות במגבת. בזהירות כמובן.

תרגישי טוב!

אפילו אינהלציה עם מי מלח, גם לא עוזר

אין לי שמן אקליפטוס ובצל אף פעם לא עזר לילדים שלי (אולי אני לא עושה את זה נכון?) אני מיואשת.

בא לי לבכות

ואמרו אבל תבררי שאקמול צינון יום מותר בהריון

אבל כדאי לבדוק היטב

איזה קשה זה

בהריון זה עוד יותר קשה

הצינון תופס חזק לא יודעת למה. ..

אוף זה יעבור אל תדאגי ❤️

כנראה שבגלל שהגוף יותר רגיש וחלש..

זה עובר בסוף 🙏🙏

של שמן אקליפטוס, ושמים את הראש על האדים עם מגבת מעל.

בד"כ זה ממש מקל...

אני לוקחת כף חומץ מהולה בקצת מים, עם תרכיז תפוחים כדי קצת לטשטש את הטעם המגעיל של החומץ (זה עדיין מגעיל, אבל סביל).

לוקחת כמה פעמים לאורך היום, וזה מאוד מקל על המינון (כשזה צינון קשה, מרגישים את ההקלה אחרי כמה מנות. עם צינון קל זה משפיע אפילו יותר מהר).

אינהלציות עם מי מלח

ממש משפר את ההרגשה ופותח את האף

כי זה רק מי מלח

אין בזה חומר שאמור לייבש את הנזלת

בגלל ההריון.. 

כורכום

אני נשמעת כמו תקליט שבור

הוא סופח נוזלים, אנטי ויראלי ואנטי דלקתי

מה צריך יותר מזה?

טיפות אכיניצאה, סינרג'י

בצל חתוך

פשתן טחון טוב לשיעול

בעז״ה יתקיימו גם נבואות הנחמה !

ה׳ שלח לי מילים.

נראה לי כבר פעם עשירית קראתי,

וכל פעם מחדש זה חותך לי את הלב.

את ממש אומנית בכתיבה ובנשמה.

שנזכה במהרה במהרה לגאולת הכלל והפרט.

אני עם דמעות בעיניים. 

שאלה טובה... 

בינתים זה כל פעם נדחה

בעיקר בגלל העצלנות שלי... 

בעז״ה אעדכן פה כשיהיה קמפיין מימון המונים. 

והקשר לפורום: זה הריון עודף מאוד... 

והלוואי שתכתבי על עצמך עם קצת יותר חמלה עצמית. אולי זה לא רק עצלנות שלך שדוחה את הוצאת הספרון, אלא שיש לך עוד חזיתות לפעול בהם, וכמו כולנו יש לך משאבים מוגבלים, אז הספרון שלא נמצא בראש סדר העדיפויות נדחה בינתיים...

בינתיים טוב לשמוע ממך פה, השירים שלך הם באמת אומנות, נוגעים עמוק עמוק...

מעתיקה את הלימוד היומי של הרב ראובן ששון, לקראת עשרה בטבת. קצת ארוך אבל משמעותי וחזק.

"והאר עינינו" - לימוד יומי באמונה // יום חמישי, ט' בטבת

*לעשרה בטבת: כיצד להתפלל על המקדש*

✨ התפילה לבניין המקדש מלווה לפעמים בקושי, מפני שלא היינו מעולם בבית המקדש, ואיננו מבינים את גודל חסרונו.

🔶 *כדי להצטער צריך להבין מה חסר*

במקומות רבים אנו רואים ולומדים על המעלה העצומה של התפילה לבניין המקדש. אך פעמים רבות שואל האדם את עצמו - אני לא מספיק מתפלל מעומק הלב על בית המקדש, איך אוכל לחזק את לבבי להתפלל באמת על המקדש, ולכאוב על חסרונו?

ובאמת התשובה היא, שהרבה צריך להשתדל כדי להצטער באמת על חורבן בית המקדש. לשם הבנת חסרון בית המקדש צריך להבין מה זה בית מקדש, מה היה לנו כשהיה בית מקדש. רק מכוח ההבנה מה היה, נוכל להבין מה חסר. העובדה שלא מצטערים על מה שחסר היא מפני שלא מבינים כלל שהוא חסר, ומדוע? – מפני שלא יודעים מה זה אומר כשהוא ישנו. דווקא מתוך הכרתו, נוכל להבין את היעדרו. למשל, אדם שלא ידע ששלחו לו מתנה יקרה, לא ידע שגנבו אותה בדרך אליו. הוא לא יודע על חסרונה כיוון שלא ידע על קיומה. על כן בדורנו זה, ראוי מאוד להשתדל ללמוד על בית המקדש, להבין מהו ערכו ומשמעותו, וממילא יובן ויורגש גודל חסרונו.

🔶 *האור הגדול של בית המקדש*

בקצרה נציין שבית המקדש הוא המקום שבו מתגלות בגלוי, לעיני כל העולם, הקדושה והאהבה שה' אוהב אותנו. הקדושה שבנו, והאהבה שה' אוהב אותנו אמנם כתובים בתורה, אך לא כולם זוכים ללמוד תורה ולהתוודע אל האוצרות הגדולים שכתובים בה. כמו כן, לא רק מי שלא פותח ספר עלול שלא לדעת כמה עם ישראל הוא קדוש וכמה ה' אוהב אותנו, אלא גם מי שפותח ספר לא זוכה להתוודע לכך, אלא רק במעט. שכן אלו דברים עמוקים וגבוהים מאוד, שקשה לתופסם, להתמלא ולחיות אותם בכל ליבנו.

אנו צריכים המחשה, לראות בעיניים שלנו את העָצְמה והאהבה, וגודל הקשר שלנו לקב"ה. אנו צריכים פה, בעולם הזה, לראות את הקדושה, את החיים הא־להיים, את העצמות הנפלאות של עם ישראל הקדוש והטהור. אנו צריכים לראות זאת, למשש זאת, לחוש זאת ברגשות, לעמוד במעמד כזה של גילוי שכינה, של שמחה ואחדות בין כולנו, ובינינו לקב"ה. בלי המחשות כאלו, הדבר רחוק ולא נתפס, קשה לעכל ולהגיע למצב שזה יעשה מהפך עמוק בחיים, יחדור אל נימי הנפש, וירשום בה רושם גדול מהקדושה והסגולה הא־להית הנמצאת בקרבנו.

אילו היה דבר זה גלוי לעיני כל, לא רק שכולנו היינו נוהרים אל ה' ואל טובו, היינו מתגברים באהבה ואחווה, ומזניחים את כל המחלוקות והשנאה, וכן את ההתנכרות לשם ה', לא רק עמנו האהוב היה מזנק אלפי קומות בשעה שהוא היה מתוודע לרוממות אליה הוא שייך, אלא גם הגויים כולם היו נחרדים ומזדעזעים מגילוי השכינה, מהא־להות האין סופית האדירה שמתהלכת בקרב ישראל, בתוך כל אחד ואחד מאתנו.

🔶 *'והיו מלכים אומניך'*

בשעה שהגויים יבינו ויקלטו זאת, יראת רוממות והערצה מופלאה יתגברו בכל האנושות כולה, ואימה ופחד ייפלו על אויבינו. אז יקויים בנו הכתוב "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ" (ישעיה מט כג). לא יהיה אחד שיהין ויעז לגעת בשערת ראשו של יהודי. יהיה ברור לכולם שארץ ישראל שלנו היא, אף אחד לא ינסה להילחם בנו בגללה או בגלל שום סיבה אחרת.

אדרבא, הם יטו אוזן ויבקשו שנלמדם את דעת ה', את הדרכים שבהן יוכלו גם הגויים להשתייך לעָצְמה הא־להית האדירה המתהלכת בתוכנו. וכמו שניבא ישעיה הנביא (ישעיה ב ב-ד):

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ־להֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

איזה מצב נפלא, אין מלחמות בעולם, אין פשע ורשע, "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא ט). נתאר לעצמנו איזה עולם מתוק יהיה, בו, לדוגמא, יוכל אדם להשאיר את מכוניתו פתוחה במשך שעות, עם המפתחות בפנים, בביטחון גמור שאף אחד לא יגע בה. עולם ללא מנעולים ומסגרים, ללא חשדות ומזימות, מלא אמון ואהבה הדדית, מלא טוב, נחת, שלווה ורגיעה. אור ה' מתפשט על הכל בגילוי נפלא ומענג עונג אין סופי, נביאים בקרבנו, אנשי א־להים נמצאים בכל מקום, קדושת ה' ממלאת את ליבנו בשמחה, רננה ואושר אין סופי. אין צרות ומחלות, וכל טובה וכל ברכה מצויות בכל פינה.

אם כן, זהו המצב כשיש בית מקדש. ועכשיו, כשבית המקדש איננו עימנו - נראה נא בעצמנו, בחדשות, בוויכוחים ובבלבולים. אין צורך להאריך בתיאור המצב החסר. כי כשחולמים את החלום הטוב, את המצב השלם שצריך להיות, רק כשמתעוררים אל המציאות הנוכחית כבר מתמלאים צער וכאב על שהחלום הוא כרגע רק חלום ולא מציאות ממשית. לכן, ככל שנרבה לחשוב מה יהיה כשיהיה בית מקדש, ונתאר לעצמנו את העלייה לרגל, את האחדות בתוך עם ישראל אז וכו' וכו', מצד אחד נתרומם מאוד, נתרגש ונבקש זאת בפועל, ומצד שני, יגבר המכאוב על החיסרון, ותפילתנו תהא מקירות לב, לבניין המקדש ושלמות הגאולה.

📝 *לסיכום-*

ככל שנקלוט מהי מציאות של בית מקדש, נצייר אותה בעיני רוחנו ונחלום עליה, יגבר בנו הכאב על מציאות חורבנו, ונתחזק בתפילה ובדרישה לבניינו

📌*עצה לדרך:*

לקראת יום התענית, אפשר להתכונן לא רק על ידי אכילה ושתייה מראש, אלא גם על ידי מחשבות ודמיון כיצד תראה המציאות השלמה והאידיאלית בימי הבית השלישי. כך התפילה על המקדש תהיה משמעותית ואמיתית יותר.

להצטרפות לקהילת 'מלאה הארץ דעה':

הצטרפות לקהילת מלאה הארץ דעה - מלאה הארץ דעה

ומכאיב כל כך לראות את גודל החסר.

בעז"ה שנזכה כבר במהרה לכל הטוב הזה!

תודה שהבאת את זה!

בעשרה בטבת אנחנו צמים על החורבן. אבל לא על החורבן עצמו, אלא על השלב הראשוני שהביא לחורבן.

לכל שלב יש משמעות. הקב"ה לא הופך את כל המציאות ברגע אחד, אלא הוא משנה אותה בצעדים, שתלויים במעשים שלנו.

בעשרה בטבת אנחנו מתאבלים על זה שעם ישראל המשיך בחטאים למרות שהקב"ה התחיל לשנות את המציאות לכיוון של חורבן, ולא הבין שהכאבים שבמציאות אמורים לעורר אותנו להסתכלות פנימה, על עצמנו, ולתשובה על המעשים שלנו.

וגם היום, הקב"ה מדבר איתנו דרך המציאות.

עד המלחמה היינו במציאות של שלווה יחסית. לא הרגשנו את הכאב של הגלות בעוצמה מספיקה. היינו צריכים להתאמץ כדי להתחבר לרצון לגאולה ולהתפלל עליה.

אבל עכשיו, אחרי שהאדמה נשמטה לנו תחת הרגליים בשמחת תורה, וכל המציאות שלנו היטלטלה, אי אפשר שלא להרגיש את הכאב שבמציאות, את חוסר השלמות בו אנחנו עדיין שרויים.

וכמובן מתחבר לזה הכאב הנורא על כל הקדושים שנרצחו ונטבחו בשואה, שאנחנו מזכירים היום ב'יום הקדיש הכללי', כתקנת הרבנות הראשית.

היום זה יום בו הכאב על חסרון המקדש מופיע יותר חזק במציאות. חסרון המקדש הוא השורש לכל הכאבים.

ולכן מתוך הכאב האישי של כל אחת, והכאב הלאומי של כל עם ישראל, נתחזק ונתפלל לקב"ה לגאולה שלמה, לתיקון כל המציאות.

התפילה יכולה להיות במילים שלנו, תוך כדי בישולים והכנות לשבת. רק צריך לפתוח ולכוון את הלב, להתחבר היום דווקא למקום של הכאב, ומתוך כך להתפלל שהכאב שאנחנו חווים היום יוביל לצמיחת הישועה והגאולה השלמה בקרוב בימינו ממש…

כו' כׇּל־הַ֠נֶּ֠פֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַעֲקֹ֑ב כׇּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ׃

כז וּבְנֵ֥י יוֹסֵ֛ף אֲשֶׁר־יֻלַּד־ל֥וֹ בְמִצְרַ֖יִם נֶ֣פֶשׁ שְׁנָ֑יִם כׇּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים׃

לפי החשבון יש רק 69 אנשים.

מפרשים  חז"ל שיוכבד נולדה בין החומות והשלימה את המניין ל 70.

חשבתי על הפסוק הזה ,אולי אפשר ללמוד מכאן את כוחנו העצום בהבאת הגאולה.

הגלות לא יכלה להתחיל לפני שהיו 70 נפש מבני יעקב במצריים,

והיו חייבים את יוכבד- הנפש ה70 כדי להכנס למצרים.

גם בגאולה ככה- יש את מספר בני ישראל שצריך להיות בזמן הגאולה,ועם כל נפש שאנחנו זוכות להיות שותפות בביאתה לעולם אנחנו מקרבות את כל העם לזמן הזה.

קראתי אצל הרבנית ימימה מזרחי משהו שמשלים את זה:

חז"ל אומרים שמי שמשלים למניין שבעים הנפש אלה או יוכבד או הקב"ה.

וזה מדהים, אומרת הרבנית ימימה, שכל אחד מאיתנו בעצם יכול להיות כמו הקב"ה בקטן, ולגאול את עם ישראל...

תודה על זה!

הלוואי שנזכה במהרה!

בפרשה שלנו אנחנו חווים את המפגש בין יהודה ליוסף, כאשר יהודה ניגש מול יוסף - המשנה למלך, ומתעמת איתו.

חז"ל מרחיבים מאוד בתיאור המפגש בין שניהם, יש הרבה מדרשים שמתארים את המפגש הדרמטי הזה, שבסופו יוסף לא יכול להתאפק ומתגלה לאחיו.

המשמעות של המפגש הזה היא משמעות לדורות. יש פה ביטוי לשני הכוחות המרכזיים בעם ישראל, שממשיכים אחר כך לכוח של מלכות יהודה מול מלכות ישראל (שמתחיל אותה ירבעם משבט אפריים - בני יוסף), וזה ממשיך לימינו - משיח בן יוסף מול משיח בן דוד.

שמעתי כמה שיעורים שמדברים על הכוחות האלו של יהודה ושל יוסף. אני כותבת קצת ממה ששמעתי בשיעור של הרב ראובן ששון (מקווה לדייק בדברים), וכמובן יש עוד הרבה הסתכלויות ועוד הרבה מה להרחיב.

הכוח העיקרי של יהודה הוא בפה - בדיבור.

בפרשה שלנו, כשהוא ניגש ליוסף, הוא משתמש בדיבור וזה מה שמביא את יוסף להתגלות כי הוא 'לא יכול להתאפק'. המדרש מתאר את דיבורו של יהודה - ""ויגש אליו יהודה", כתיב (משלי כ"ה) "תפוחי זהב במשכיות כסף"... "דבר דבור על אופניו", מה אופן זה מראה פנים מכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף".

גם על המשיח נכתב שכוחו יהיה בפיו - "וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע" (ישעיה י"א, ד').

הכוח שבפה מתאר מציאות בה האמת שולטת בעולם. כאשר האמת נגלית, היא כל כך מאירה שאי אפשר לעמוד בפניה.

המלכות של המשיח תהיה מלכות כזו של אמת שמאירה בעולם. זו מלכות שבה לא צריך כוח כדי למשול בעם, אלא המלכות מתקבלת על ידי העם ברצון כי הם רואים ומרגישים את האמת שהיא מביאה. והאמת גם תצא החוצה לכל העולם, שירצה לבוא וללמוד מעם ישראל.

אבל עד שהאמת יוצאת לאור, יש צורך גם למשול, במלכות שיש בה גם כוח, מלכות של מעשים, וזה החלק של יוסף, שצריך לבוא לפני המלכות של יהודה, בשלב שעוד לא מוכן למלכות יהודה.

את הסיום של השיעור עוד לא שמעתי, אבל אני כן רוצה לחבר את הדברים לימינו מתוך ההבנה והידע שלי.

בספר 'קול התור' (שכתב תלמידו של הגר"א, מתורת הגר"א) לומדים שמשיח בין יוסף אינו אדם יחיד אלא הוא שרוי בכל בית ישראל, כל אחד לפי דרגת המעשים בהם הוא מבטא את התכונות של משיח בן יוסף -

"משיח בן יוסף, השרוי בכל בית ישראל בכלל, בסוד 'שארית יוסף' שנאמר על כל ישראל ובכל איש ישראל בפרט, ...ברבים מבני ישראל  אנשי המעשה הזוכים לעשות בקבוץ גלויות וכו'... באותן הפעולות שהן  בתכונותיו של משיח בן יוסף הרי הוא ניצוץ משרש נשמתו דמשיח בן יוסף, כל אחד לפי דרגת-המעשים."

בספר קול התור גם מתואר בהרחבה מהן הפעולות ששייכות לתכונותיו של משיח בן יוסף - העשייה הארצית ואתערותא דלתתא בקיבוץ גלויות, בניין ירושלים ובניין הארץ (אל כל הפעולות האלו שאנחנו עושים מצטרף הכוח הנסי של משיח בן יוסף שגורם להצלחת העשייה הארצית) -

"על פי רבנו הגר"א, כל עבודת קבוץ גלויות, בנין  ירושלם והרחבת ישוב א"י להחזרת השכינה... נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון, משיח בן יוסף שהוא הכח הנסי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח-בן-דוד משמים... כנודע בעקבות משיחא וקץ המגולה"

עד עכשיו חווינו את השלב הזה של בניין הארץ, מלכות של עשייה וכוח בתוך עולם של שקר.

במלחמה שלנו היום אנחנו גם צריכים להשתמש בכוח. האמת שלנו עדיין לא יכולה מספיק להאיר בשביל שהרשע ייעלם ויתנדף מולה. צריך עדיין להילחם בכוח של יוסף.

אבל המלחמה הזו, שמכריעה את הרע, מוסיפה לכוח הטוב בעולם, ובעז"ה מקדמת אותנו עוד לקראת המעבר אל מלכות בית דוד - הגאולה השלמה בה האמת תופיע בעולם במלוא הדרה, ואז כבר לא יהיו מלחמות, כל תקציבי הביטחון יופנו לצמיחה והוספת טוב לעולם, ונזכה למלכות ה' שתתגלה על כל העולם.

בעז"ה שנזכה בקרוב…

ההפטרה מנבאת לנו את הסוף של הסיפור - החיבור בין 'עץ אפריים' ל'עץ יהודה' - "וְעָשִׂ֣יתִי אֹ֠תָם לְג֨וֹי אֶחָ֚ד בָּאָ֙רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד יִֽהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֚א יִֽהְיוּ עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד", כאשר המלכות הסופית תהיה של בית יהודה - "וְעַבְדִּ֚י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם וּבְמִשְׁפָּטַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְחֻקֹּתַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם".

פעם כשקראתי את הפרק הזה, פחות הבנתי את הקשר שלו לדור שלנו. הרי ממלכות ישראל לא נשאר הרבה, אז על אילו ממלכות אנחנו מדברים?

אבל דווקא בתקופה שלפני המלחמה, כשהיה נדמה שהמדינה שלנו הפילוג רציני, הפרק הזה היה פתאום כל כך מתאים, וכל כך מנחם.

אנחנו עוד לא באיחוד השלם. את הפילוג עוד אפשר לשמוע בתקשורת, ועוד נכונו לנו התמודדויות. אבל נראה לי שעל ההרגשה של 'שני גויים' כבר התגברנו, ובעז"ה עוד נזכה להיות כולנו תחת מלכות דוד, ברצון ובאהבה.

אני משתדלת לקרוא בלי נדר את הפרשה מהחומש, וזה ככ מרגש לקרוא את ההבטחה הזו של השם ליעקב, שהיא בעצם ההבטחה לכולנו. לא רק שהוא מבטיח לו שיהיה איתו,הוא גם אומר לו לא לפחד מהירידה למצרים

ובחזרה אלינו - מצרים היא המיצר של כל אחד.

בירידה למצרים יעקב זוכה לפגוש את יוסף אחרי 22 שנה. מלבד העניין של הרעב שהיה בארץ. בכל 'ירידה' שלנו למצרים,יש קצת מן הגאולה הפרטית של כל אחת. אם ניקח איתנו את ההבטחה של השם.

אם משהו מרגיש לא כשורה היייתי הולכת למוקד בקופה.

בעיני עדיף ללכת 10 פעמים לחינם מאשר פעם אחת שצריך ללכת ולא הולכים. מניסיון כואב של מישהי קרובה.

ואל תזלזלי באינטואיציות שלך.

(לא אומרת שצריך להיות בהיסטריה ולהגזים, כן?... אבל זה לא נשמע המקרה).

בהצלחה יקרה ותרגישי טוב!

רק שולחת לך חיבוק ענק ענק!!

ומתפללת בשבילך שהכל יהיה בסדר ויהיו המון בשורות טובות!!!!

שבת שלום!

לגבי ההריון

בעיקרון, בשלב בו את נמצאת אמורים לראות כבר שק הריון עם תוכן. במיוחד אם עשית הזרעה אז התאריכים הם יותר מדוייקים.

אבל

קורה לפעמים שהמכשיר לא מספיק טוב

או הטכנאית לא זיהתה

בעז"ה מאחלת לך כוחות להמשך השבוע

ומקווה בשבילך שדברים יסתדרו לטובה

גם לי בשבוע 6 זה מה שראו

בשעה טובה והרבה הצלחה!

כי בעיקרון כן אמורים לראות משהו קצת מעבר בשבןע 6

כשקרה לי זה לא המשיך טוב

אבל גם קראתי מלאאא סיפורים אחרים שנגמרו טוב

שולחת לך חיבוק ענק,ממש כואב לי עכשיו, עלה לי כל הלחץ שהיה 3> 3> 3>

קיבלתי םה את ההמלצה וזה ממש עזר לי

עדיין השיער נראה שברירי אבל הרבה הרבה יותר טוב מקודם.

ממש הצלת חיים

מאנונימי כי זו הצעה שאני חורשת עליה

הייתי משתמשת בשמן זית כי הוא נגיש לי

אבל אומרים באמת שגם קיק טוב. לא ניסיתי

צריך להקפיד לפחות שלושה חודשים. אבל באמת להקפיד לקחת...

יש מעסי קרקפת- בכל פעם שאת חופפת, לעשות עיסוי משמעותי לקרקפת. 

ניסית וזה עבד לך?

ואז עם ההריון הפסקתי.

אני לא מכירה את מה שאת כתבת עליו אבל מניחה שהרעיון דומה.

רוטס בעקרון מבוסס מחקרית. לכן קניתי את זה. וגם ראיתי המון המלצות של נשים שאמרו שעוזר מרוד

כדור? תוסף תזונה?

צריך מרשם?

לא צריך מרשם...

יש ויטמינים שלוקחים וגם שמן קיק אני יודעת שעוזר

כמה זמן את נשואה אגב? מעניין אותי (אם בא לך. לשתף)

כנראה עניין של הרגל

אני מתקלחת כל יום אבל חופפת רק לפני שבת

ולהעדיף כסש יותר מאוורר.. זה עושה קרחות וחונק את השיער.

לעסות את הקרקפת כל יום כמה דק 

יודעת שיש דלקות אחרות שנורופן עוזר להעלים.

ויודעת שדקסמול סינוס יכול למנוע החמרה של הסינוסיטיס.

וגם אדים חמים ומי מלח.

וקיבלתי בעבר אנטיביוטיקה לסינוסיטיס בתור טלפוני (רופא אונליין).

בעקרון אבחון של סינוסיטיס, נעשה בדר"כ לפי תיאור של המטופל ולא לפי בדיקה פיזית אז אין סיבה שלא יתנו טלפונית. (אלא אם כן זה רופא שבכללי לא ממהר לתת אנטיביוטיקה ואז כנראה ישלח לצילום קודם).

יש גם כזה עם אקליפטוס

לי זה ממש עזר ולא הייתי צריכה אנטיביוטיקה ב"ה

לאט לאט הרגשתי שיפור והורדתי מינון

היום מקפידה על פעמיים ביום בוקר וערב כדי שלא יחזור לי

כי אצלי בהריון יש לי ממש נטיה לזה

אז שווה לנסות..

אני נגיד לוקחת כשמתחילה לי דלקת בשד וזה עזור לזה להפסיק בדרך כלל..

לגבי תור טלפוני הייתי מנסה ומסבירה שמורעב להגיע למרפאה ואולי היא כן תשתדל לאבחן טלפונית..

תרגישי טוב יקרה!!

נשמע קשוח❤️❤️❤️

ורופאת נשים אמרה לי שאם רוצים הריון מומלץ גם לא סביב הביוץ...

ובהנקה הוא אפילו מומלץ במקרים מסוימים(חשד דלקת בעיקר)

בשליש השלישי. וגם לפני כן לא מומלץ..

בהנקה נראה לי שאפשר. תמיד עדיף לשאול רופא.

סופח נוזלים ומונע דלקת

מוכח מחקרית

אני מנעתי איתו סינוסיטיס לא פעם אחת

קחי מהר 3 פעמים ביום

או כדור כורכמין או כפית של בתבלין במים

גם נורופן יכול למנוע אבל במינון מסוים לא אחד שתיים ביום ..

אם כן רושמת לך משהו שהוא פשוט פלא

מרתיחה בסיר בצל ושומים

אחרי שרותח תקחי מגבת (תזהרי לא להכוות)

שימי על הסיר ותכניסי את הראש ותנשמי את האדים

זה עושה פשוט פלאים!!!

לשים את הראש במים עם המגבת (נשמע כואב...)

או הכונה מעל האדים?

לשים מגבת שתכסה את הסיר ואת הראש שלך כדי שהאדים יגיעו אליך ופשוט לנשום אותם

אני סבלתי שבוע מכאבים לא נורמאלים השטיפות במי מלח לא עזר לי והרגשתי שאני מאבדת את זה איך שעשיתי את זה נעלם!!! 3 פעמים ובי

יש מצב שזה יובש או מגילוח? יש פצעונים וטיפה אודם אבל אין נקודות לבנות או משהו 

יכוליות?

ויש לפעמים שבכלל לא מגרד לי... לוידעת במה זה תלוי

וזה אחד המתסכליםםםםםםם המיקום כאילו מאתגר חחח את לא יכולה להתגרד להנאתך זה נראה מזעזע

תתקשרי להתייעץ עם רופא טלפונית,

יכול להיות שמשחה פשוטה תעזור לך

אם לא אז כדאי לראות  רופאה להתאים משחה מדויקת.

נשמע סיוווט

ולעקוב מתי זה מופיע

זה יכול לקרות אחרי גילוח, כן

אני הולכת עם התחושה הזאת כבר הרבה זמן

משתדלת לא להגיד את זה בקול כדי לא לפגוע חלילה, אבל זה ישב איתי

תודה רבה

את אמא לביאה וגיבורה!!! ברמות אחרות!!

מקווה שיהיה לך חופשת לידה בקרוב ושתצליחי בינתיים לנוח למרות המצב... ושתהנו בע"ה!

בהצלחה!!!

אבל זה באמת עניין של פסיקה. אנחנו נוהגים שאישה פטורה מצומות כשהיא בהיריון או מיניקה, בלי קשר לכמה זמן עבר מהלידה.

ובהחלט היה לי קשה לחזור לזה. במיוחד שתשע שנים ברצף לא צמתי את הצומות הקלים. ובמיוחד שלא מרצוני נפרדתי מההנקה.

אבל זו הפסיקה שלנו, ועם זה אנו מנסה להתמודד...

נראה בעיקר אצל חסידויות מסויימות

שנשים לא צמות בכלל בלי קשר למצבן, חוץ מתשעה באב ויום כיפור.

עשה לך רב,

ולפי זה להתנהל.

(אישית, אם אני לא מניקה או בהריון, בדכ מחליטה על עצמי לפי הכוחות והמצב.. שנה שעברה למשל לא הייתי פטורה מלכתחילה אבל הייתי חודש אחרי גרידה והרגשתי שלא מסוגלת נפשית להתמודד עם זה אז לא צמתי. הייתי באכילה רגשית מטורפת.. )