פורום הריון ולידה (עמוד 690)

לגבי 2 - אני גם סבלתי מאוד מזה בהריון הנוכחי.

נראה לי שהנכון הוא ללכת לרופא שיניים אבל התעצלתי.

בכל מקרה עברתי למברשת שיניים מאוד מאוד רכה וממש עזר.

פחות פצע את החניכיים ולאט לאט הן כנראה גם התחזקו.

עכשיו עדיין בהריון ועוד לא חזרו לעצמן אבל הרבה פחות מדממות.

לגבי 1 - לא יודעת

לא יודעת אם יש לזה טיפול אבל זה מפריע מאוד, אם הייתי צריכה לעבוד מול מחשב אז עוד יותר..

דימום בחניכיים כן מעצבן, טיפול שיננית לא עזר לי, עכשיו טיפה השתפר..תמיד כדאי לשלול דלקת בלי שום קשר

התחיל לדמם לי כל פעם בציחצוח שיניים וממש לא קישרתי להריון...

חידשת לי- תודה!

היא מלוחה אבל.. פצצה של משחה.

ממליצה על כרית מסאז, ביקשתי מתנה ליומולדת לפני כמה שנים, עלה 500 שח בערך והציל אותי כבר כמה הריונות פלוס השאלה לאמא שלי שסבלה מצוואר תפוס.

אפשר לחפש באינטרנט יש כל מיני סוגים. ממש הרגשתי שמסדר לי את הגב מחדש.

כדאי-

להקפיד על צחצוח שיניים, עדיפות למברשת חשמלית

2 דקות צחצוח

במיוחד על קו החיבור בין השיניים לחניכיים

קיסמים- אלו מפלסטיק עם סיומת גומי

להכניס בין השיניים וללחוץ (למעלה/למטה) לכיוון החניכיים

משחה- אומפדקס

וגם מי פה - קורסודיל

ושיננית!!! (הסימני קריאה בעיקר תזכורת לעצמי- שאני חייבת להתגבר על הפחד ולקבוע תור)

אפ ר לנסות משחת שיניים של פוראוור

עזר לי בכללי עם דימום בחניכיים, אם כי בהריון זה כן חזר

תלוי באופי של האמא...

איזה ספר טוב, תמונה של הנכדים, עציץ

כוס תרמית טובה

פרחים

שוקולד

מוצרים של ציפי קולטניוק (מקווה שלא מפרסמת אותה יותר מדי כאן 😅)

מנורת קריאה

כיסוי מיטה

זה בקבוק חם שלא ממלאים אותו, מחממים אותו עם קאבל יו אס בי והחום בו נשמר לכמה שעות

רק חיבוק

הריון הוא גם ככה מלחיץ בצורה מסויימת

ובאסה שיש עוד על זה..

תודה על החיבוק

זה עוזר...

והיא כעסה עלי אח"כ שביטלתי סתם ואמרה שחופשי מגיעים עם דימום 😅

אז שווה לך לברר ספציפית

תתקשר למזכירות של המרפאה ותשאלי

ואף פעם הבדיקה או הטיפול לא חייבים להיות פנימיים.

זא אפשר בכל מקרה לטפל בלי להכנס לנרתיק.

אבל היא היתה עדינה ורגישה באופן יוצא דופן...

אני אתקשר אליהן לבדוק ביום ראשון בבוקר.

לפחות אצלנו אי אפשר ואם יש אז דוחים לתאריך אחר.

אבל למרות זאת אפשר לבוא אם את לא מעוניינת בבדיקה פנימית שלדעתי היא הכי חשובה ואני מגיעה רק בשביל זה בעיקרון לאבחן צניחה

והיא מהממת, ברוך ה'.

לתינוקות יונקים בגילאים האלה כי חלב אם מתעכל יותר מהר.

לגבי להחליף מנה אחת בטחון זה נשמע לי בסדר אם היא רוצה. הייתי נותנת כמנה של ארוחת בוקר אחרי הנקה ראשונה

את זה סתם כך

יש תינוקות שצריכים את האוכל באמצע הלילה

ויש שלא

הקימות האלו לא פשוטות,

אבל זה מה שהתינוקת שלך צריכה עכשיו.

אני מדברת בתור אמא לכמה ילדים, חלקם ישנו רצוף מגיל קטן וחלקם קמו כל 3 שעות עד גיל שנה +

הבנתי שלפי משרד הבריאות לא נותנים ארוחה לפני חצי שנה

אשמח לשמוע ממי שכן נתנה..

הם אוכלים קצת בהתחלה

הוא מאוד נהנה ואהב לאכול ואכל כמות יפה

התייעצתי בזמנו עם אחות טיפת חלב והיא אמרה שסבבה אם הוא באמת נהנה מזה ואוכל בכיף. לא לשכנע וכאלה..

אני נתתי שקדי מרק

ונבהלתי...

בגיל הזה הרבה מהתינוקות לא מחליפים ארוחה במוצקים.

זה תוספת והקניית הרגלים.

מומלץ להתחיל מירקות-

שהם פחות מתוקים

כל עוד היא פותחת פה ונהנת- תתני לה

אבל לא הייתי מעמיסה יותר מכוס חד"פ

לגבי הנקות לילה- היא קטנה

והיא כנראה מתעוררת להנקות לילה כי היא זקוקה להם

שלא נכון לגמול מתוך לחץ.

אנחנו גמללנו ילד קטן יותר לפני גן עירייה תוך שבועיים.

זה לא אומר שזה מתאים לכולם, אבל אני כן חושבת שיש לכם עוד המון זמן עד גן עירייה וזה לא צריך להיות שיקול כרגע.

גם לגבי הלידה, בהתחלה יחד גמול זה התעסקות. להרים לשירותים, לתזכר, לעזור עם הורדת בגדים. אז גם בהריון מתקדם זה לא כל כך קל.

אני גמלתי בן 3 וקצת עם תינוק בן 4 חודשים. הוא היה בשל לזה וזה הלך מאוד בקלות.

אז כמובן שצריך גם פניות של ההורים, אבל הדבר הראשון הוא שזה צריך להיות בלי לחץ ובהתאם למוכנות של הילד

אני לא עשיתי ככה

כל חצי שעה שעה נשמע לי יותר הגיוני

וגם, אם זה לא הזמן אז לחכות. יש עוד חצי שנה עד הגן. זה הרבה

מבינה את העניין עם התידה, אבל לגמילה יש זמן משלה

אח

יש עוד זמן עד ספטמבר  אני חושבת שכדאי לחכות לקייץ 

ישמצב שגם יהיה לך יותר קל לנקות ולרדוף כשלא תהיי בחודש שמיני-תשיעי. גם כשיש תינוק ניובורן בבית. 

ולדעתי גם יותר נוח מאשר בסוף הריון

תינוק אפשר להניח גם אם הוא קצת בוכה. את הבטן יותר קשה להניח.

ויש עוד מלא זמן עד לגן עירייה, אל תילחצי.

בכלל, אם היא במעון הכי טוב לחכות לחופש. או חופשת פסח, או חופש גדול.. יותר נוח לגמול ככה מאשר כשהיא במעון רוב היום

לא חשבתי שיותר הגיוני לחכות עם זה אבל דווקא הטיעונים שלכן הגיוניים😂

האמת שבעלי גם חשב שכדאי לחכות, פשוט לא בא לי להגיע בלחת לגן עירייה. אבל נראה שכרגע זה מועדף

תודה לכן!!!

תוך יומיים אפשר לסיים גמילה.

ממליצה על הכנה של פימפום:

מחליטים על תאריך יעד (פסח, חופש, לג בעומר, או כשתיגמר חבילת הטיטולים) ובערך שלושה שבועות לפני כן מתחילים לפמפם שתמר תהיה גדולה ותלך לשירותים בכל מיני וריאציות ובכל הזדמנות. מחליפים טיטול - עכשיו תמר עושה בטיטול, אבל כשיגיע החופש תמר תהיה גדולה ותעשה בשירותים. פותחים חבילת טיטולים חדשה - עכשיו תמר משתמשת בטיטולים אבל כשיגיע החופש לתמר יהיו רק תחתונים וכו' וכו' כשמקרבים יותר מדברים על זה יותר, עוד שלושה ימים תמר תהיה גדולה ויהיו לה רק תחתונים.

ואז מגיע היום המסוכם, בהתרגשות רבה נזכרים שהיום תמר הופכת להיות גדולה, אין יותר טיטולים והיא מתפנה רק בשירותים. ובעז"ה זהו.

כל ההכנה שתיארתי היא מצויינת, וזה בהחלט יכול להקל ולעזור לתהליך.

אבל יש ילדים שכשמגיע השלב של להיות עם תחתונים, לוקח להם זמן לזהות מתי הם צריכים ללכת לשירותים. אצלנו היו בהתחלה כמה ימים של רק פספוסים, בדרך כלל תוך שבוע כבר התחילו להיות הצלחות, אבל לקח כשבועיים עד שבאמת הגענו למצב מאוזן, שהפספוסים הם כבר ממש רק מידי פעם (ואצל אחד הילדים הגמילה מ'גדולים' לקחה עוד כמה חודשים...).

בכל מקרה, בעיני להתחיל בתחילת החופש נשמע לגמרי מספיק.

את אחד הילדים שלי התחלתי לגמול שבועיים לפני שהתחיל גן (לא גן עיריה, הוא היה בן 2.5 ועלה לגן פרטי קטן), וזה היה ממש בסדר.

מנסיון... לא יזרקו אתכם מהגן.

כמובן שעדיף כן, אבל להוריד קצת מהלחץ.. 

בפועל בהרבה גנים אין מקום לזה

וגם הילד כבר בגיל שזה די מביך לו כי קל לו להבין שהגננת ממש מבואסת לחתל אותו.

בהריון הראשון והבטן יוצאת יותר מהר

חוץ מזה שכל הריון הוא שונה

הריון ראשון יצא בשישי רק

עכשיו בהריות השני הבטן התנפחה ויצאנ כבר בשבוע 10 בערך

בשבוע 12 כבר קיבלתי שאלות של מתח אני צריכה ללדת - ממש לא נעים

הכי מבינה אותך, הבנתי שבהריון שני תקין שזה כך 

הריון קודם יכלתי לראות על עצמי כבר בשבוע 12

היום אני ב17 ולא רואים כלום כלום

אני כן מרגישה את הרחם קשה כזאת למטה כשאני לוחצת, אבל הבטן ממש לא יצאה

זה לא בגלל העובר - כי הוא ממש קטן בשלב הזה

לדעתי זה הורמונים שמנפחים

ככה מרגיש לי

כי לי יצא בהתחלה, ממש יצא הרבה

ועכשיו קצת התמתן..

יש בטן אבן לא כמו שהיה בשבוע 10-12

גם לא אומר שתמשיך לגדול באותו הקצב עד חודש 9,

לפעמים היא יוצאת מהר אבל בסוף הגדילה איכשהו נעצרת, אז אל דאגה!

וזה שזה הריון לא ראשון ממש משנה.

במשקל הזה, ואני נמוכה

לבטן אין לאן להתרחב חוץ מקשימה כי אני נמוכה,אז היא הייתה ענקית

מחודש שביעי אכלו לי תראש מתי אני יולדת.. ככה אני אבל

גם בהריון השני היה ככה.

התינוקות שלי לא נולדו גדולים

בשבןע 15 הייתי נראית בחודש חמישי.

אמיתי מה שאני אומרת.

אפילו הבוס שלי כבר לא היה לו ספק שאני בהריון, בלי שעדיין סיפרתי לו. (אבל חיכה בסבלנות עד שאני אגיד לו רשמית )

עכשיו אני שבןע 30, וזה פשוט התאזן. נראית בהתאם ומתאים לשבוע.

יש משהו בתחילת ההריון לפעמים שאת מפוצצת הורמונים שעושה אותך לא פרופורציונלית

וזה דבר שכנראה משתנה מהריון להריון. אצלי זה הריון 5

בייחוד בתקופה הזאת, אם את סובלת מגירוד במקומות אחרים או שיש לך היסטוריה של אלרגיה עונתית.

משחת הידרו אגיסטן יכולה גם לעזור להרגיע גירוד, אבל זה במרשם.

לצאת איתו. ליסוע לסבתא

ליסוע לחברה ..

בית קפה. חוג יוגה (יש עם תינוקות) חוג אחר

לחפש כל דבר אפשרי שיעביר את הזמן לפעמים חוזרים גמורים אבל מרוצים מסופקים ושמחים ..

אבל לא להישאר בפיג'מה. אצלי זה ממש שינה חיים...

שנית - לצאת לסיבובים קלים בחוץ. עכשיו, לפחות, יש מזג אוויר טוב.

שלישית - אפשר לנצל את הזמן ללמוד משהו שמסקרן אותך (סריגה, ציור, מדעים, כתיבה, תורה... לא חסר). אפשר לקנות קורס דיגיטלי, ואפשר ללמוד מקריאת מאמרים או מיוטיוב וכדומה.

רביעית - באמת להשקיע בהיכרות עם הקטנצ'יק... נכון, הוא לא מעניין כמו האחים הגדולים שלו, אבל דווקא בזכות זה הדמיון לגביו נותר פתוח... להתבונן בו, ללמוד כל קמט בפנים שלו, להתענג על הרכות שלו, לדמיין איך הוא גדל ומה יהיה איתו בעתיד...

את יכולה מדי פעם להשאיר את אחד הילדים ליום כיף בבית, אבל שזה יהיה יותר בשביל הילדים - שאיזה כיף שאמא בבית ופנויה להם - מאשר בתור בריחה מהמציאות ומהשקט...

ואם יש לך עוד חברות בחופשת לידה - זה הזמן להתקשקש איתן בטלפון ולהחליף חוויות...

❤️

אולי תצאי איתו קצת בבקרים? זה ייתן לך מסגרת ליום עד שהילדים חוזרים..

יוצאים

יש ברוב הקניונים מפגשי התפתחות מוזיקליים חינמיים

ממליצה לבדוק בקניון הקרוב אליך

אפשר לפגוש שם נשים באותו שלב שלך ולנסות להיםגש איתן גם במשך השבוע

לצאת לגינה

לספריה אם את אוהבת לקרוא

ליצור שגרה מסוימת בבוקר עד שהילדים באים

האמת שאני לא דוגמה טובה.

נראה לי הרסתי לעצמי את הגוף... אשכרה סחבתי את התינוק במנשא+תיק שלי+סלקל+מחשב נייד

ברגל!!!

אני ממש סתומה.

העיקר זה בית קפה?

כנראה שבשבילי כן

אני ככ רואה את עצמי פותחת שרשור כזה אחרי הלידה.

אז חיבוק הזדהות❤

והאמת שאצלי לצאת במיוחד אחרי לידה שאני לא מסתדרת עם הגוף שלי והבגדים זה דורש הרבההה אנרגיה.

אז עצות אין לי ככ

מה שלי הכי עזר זה דבר ראשון להתלבש, להתאפר קצת להחליף כיסוי ראש

ולהציב מטרות

למשל, לאכול ארוחת בוקר מזינה/לדבר עם.../לקרוא ספר/להיכנס לפורום פה;)

גם מטרות כאילו פשוטות וכייפיות אבל אני ירגיש שעשיתי משו בבוקר

אם את מסוגלת למטרות יותר כבדות אחלה לגמרי ;)

וגם.. אם יום אחד נשארים עם פיגמה ובלי שום מטרה תאהבי את החופש הזה

אפצי והוא נגמר😅

קוראת ומנסה לקחת מעצותיכן הטובות💜💜💜

שינוי מרענן לך ולו.

ילדים מגיל יסודי ומעלה, שלא יהיה לך קשה.

לשבת בנחת לזמן איכות, להכין יחד משהו.

לצאת לטייל.

אני בטוחה שהילדים ישמחו. וזה לא שכל יום לימודים כזה קריטי להם.

עוד מעט אדר ב' יתחילו עם כל השמח, לא יהיה לך רגע דל.

ואח"כ חופשת פסח בכלל תתגעגעי לשקט ולהיות לבד.

כל תקופה היא מיוחדת בדרכה. כרגע את במשכב לידה, בנחת. עוד שלושה שבועות תחשבי מה הלאה.

כרגע להתרכז במנוחה והחלמה וקצת תחביבים בקטנה מדי פעם להרמת מצב הרוח.

כדאי לצאת לסיבוב קצר בחוץ בשעות הבוקר כשהשמש יוצאת.

האמת זה שיש כאן עוד מישהו גדול ולא רק אני עם התינוק זה עוזר לא להשתבלל לדיכי..  

אוף הוא בסך הכל בן עוד לא חודש ויש לו עצירות וגזים ובוכה מלא ואז אני מניקה בשביל הרגעה ואז אני סביב השעון בלי הפסקההה

מה זה אומר משהו לביוץ?

הביוץ לפני טבילה?

ממה שאני יודעת, זה מצריך מעקב זקיקים אבל צריך גם פרופיל הורמונלי..

מה הסיבה לא לצאת בבוקר לבדיקות? אם את רוצה להתקדם עם בירור והריון, כדאי להתאמץ על זה לדעתי.. אאכ וזה זמני לעכשיו ואחרכך יתאפשר ואת בסדר עם זה

אפשר גם להזמין בדיקות דם לבית אני חושבת. עולה יותר אבל אפשרי

לי הרופאה אמרה שלבוא להיבדק פעם בשנה..

לפני ההריון האחרון, קיבלתי אסטרופם לדחיית ביוץ והרופאה נתנה לי ללא מעקב זקיקים וב. דם.

זה הריוח 3 דלוקחת טיפול הורמונלי,ומבחינתה לא היה צורך.

אמרה שאם הכדורים יגרמו לבלגן הורמונלי, או שייקח יותר מ3 חודשים, היא תפנה אותי לרופא פוריות.

ב"ה נקלטתי בסבב השני.

בהריונות הקודמים כן ביצעתי מעקב מלא עם האסטרופם, ובראשון עשינו גם IUI

ובלי מעקב יודעת מתי ביוץ?

הייתי מופתעת, אבל תכלס הרבה יותר נעים כך.

המעקבים האלו ממש מעמיסים נפשית וטכנית.

אצלי ידעתי לפי ההפרשות מתי הביוץ, ואפשר להשתמש בבדיקות ביוץ ביתיות אם רוצים.

לא כל כך הבנתי... ידעת מתי ביוץ לפי מעקב שלך או לפי הכדורים?

הכדורים דוחים את הביוץ, אבל יכול לדחות ביומיים ויכול בשבוע..

לכן, עקבתי אחר ההפרשות וכך ידעתי בכמה ימים נדחה בפועל.

הכי חשוב שיצא לאחר טבילה!

או שאפשר בקשה למרשם?

לא רואה למה ללכת אליה היום...

ומסכימה עם התגובה מעלי

אפשר להתחיל בדחיית ביוץ, בלי מעקבים

אולי לעקוב בבית עם מקלונים

בדרך כלל בשלב הזה אמורים להיות בעיקר טפטופים וכתמים..

אחרי 10 ימים לא אמור להיות מויות דימום.

זה ההנחיה שאני זוכרת

הפסקתי לדמם אחרי 3 שבועות והספקתי אפילו מקווה, עכשיו שוב דימום ממש חזק כמו שלא היה לי אף פעם מאז הלידה אז מאמינה שזה כבר מחזור ולא דימום של אחרי לידה.. מזכירה שילדתי בקיסרי אז האיזור הרבה פחות פתוח וחשוף..

מרגישה בת 13 עם הכמויות, מלכלכת את המיטה, את הטייץ.. לא יכולה בלי טמפונים... עדיין מסוכן? שאלתי את הרופאה באפליקציה, מחכה שתענה, עד אז, מישהי יודעת להושיע אותי?😂

הוא מגויס ברצף משמחת תורה?😭

יש לך אפשרות לקחת עזרה קצת? אולי להגיד למשפחה או חברות?

היה שבוע וחצי בבית בין לבין..

אין לי כוחות כבר..

ואני בשבוע 6 והתחילו הבחילות והעייפות ופשוט אין לי סבלנות לכלום

אף אחד לא יכול לעזור לי כמוהו..

לא בייביסיטר, ולא מנקה וכלום

שולחת לך חיזוקים וכוחות...

יש לו צפי שחרור?

מבינה כ"כ.

התחננו שישחררו אותו כי לא תפקדתי. לא היה אותי.

זה לא עזר.

הבאתי כל עזרה שיכולתי,וניסיתי לשחרר רגשות אשם.

בייביסיטר, מנקה, טייק אווי, נערה שתעזור בערבים, כביסה ומדיח. הכל הכל.

עדיין הוא היה חסר לנו מאוד. אבל זה קצת עזר.. שולחת לך מלא כוחות ומתפללת שיחזור לשלום במהרה 

באמת באמת לא קל בכלללל

רק

אחרי הכל

זכית בזכות עצומה

עצומה עצומה

מלחמת מצווה

הצלת ישראל מיד צר

דורות היו יכולים רק לחלום על זה......

סליחה על הבוטות..

אבל אני קורסת והבית שלי איתו 

כבר לא הזיזו לי כלום..

המשפחה שלך או שלו יכולות לעזור? עזרה של נערות צעירות רלוונטית? להזמין אוכל?

אני מבינה שאת ממש בתחילת הריון, אז מניחה שלא יודעים מסביב, וזה בטח עוד יותר קשה.. אולי שווה לשקול לספר לשכנה או חברה שיוכלו לעזור?

ומציעה כיוון שיכול להיות שבגלל לא רלוונטי, אז אם לא שייך אל תתייחסי- אם את מרגישה בקריסה ולגמרי בלי כוחות, מדברת בעיקר על הנפש, אולי שווה לשקול להיעזר תרופתית לתקופה הקרובה, שיחזרו לך כוחות הנפש ותוכלי להתמודד טוב יותר עם הסיטואציה..

שולחת חיבוקים וכוחות. הייתי במקום הקורס הזה, זו חוויה קשה מאוד..

אפשרי כמובן.

ונפוץ. אבל יותר מורכב ביחס למצב רגיל. כל עוד אין איתותי מצוקה משמעותיים לדעתי(האישית והלא מקצועית בכלל) עדיף קודם לקחת הרבה עזרה בתשלום, טיפול פסיכולוגי, לשתף את המשפחה בהריון מוקדם ולבקש עזרה כמה שיותר בלי לדפוק חשבון לאף אחד. פשוט לכתוב, אני צריכה פינוקים, אני צריכה שמישהו יבוא להיות איתי בערב, קשה לי, אני לא מסוגלת יותר. 

לנסות קודם טיפול פסיכולוגי או כל טיפול שיחתי אחר. בכל אופן, הפותחת- בבקשה אל תגיעי לקצה, זה לא בריא, והמצב באמת באמת לא נורמלי. תטפלי בעצמך, מגיעה לך העזרה הזו!

ליבי איתך..

לא חושבת שאני במצב של טיפול תרופתי

עיקר הקושי שלי הוא מול הילד

וכאן לא תעזור עזרה של אף אחד, הוא לא יסכים..

ואני לא רוצה עדיין לשתף בהריון, עוד לא עשיתי בדיקת דופק אפילו

שתבוא ונניח תעשה במקומך ארוחת ערב, קצת סדר של הבית, שטיפת כלים?

יש לא מעט ארגוני סיוע ועכשיו קצת נרגע להם העומס... אולי שווה לפנות?

(אני מכירה את זה ויודעת כמה זה קשה לבקש עזרה... אבל את באמת במצב ככ מאתגר כבר המון המון זמן...)

אני ממליצה לך לשנות הסתכלות

גם אני כמוך יודעת להסביר שאין טעם ולא יעזור והילדה במילא לא תסכים וכו

אבל כשעמוס במילא ומתיש במילא וכו

אז כן כשמורידים מאיתנו משהו זה מקל ומפנה מקום להתמודד

כשעמוס לנו בהכל גם הנפש לא מצליחה למצוא מקום לאסוף כוחות ולהתחדש בכוחות

וגם אני התעקשתי שלא יעזור לי לקבל עזרה עם הקטנה כי היא לא הולכת לאף אחד חוץ ממני ואין סיכוי היא עקשנית וכו..

ובפועל כשהיתה ךי בעיה רפואית ולא יכלתי

אז בפעמיים הראשונות שוחד של שוקולד עזר ואחר כך היא התרגלה וזה

וזה היה ממש לא צפוי מבחינתי

והקל עלי מאוד

אפשר גם להביא מישהי כשאת נמצאת, שפשוט תהיה

בהתחלה לתת לה לשטוף כלים או לקפל כביסה ומדי פעם לתקשר קצת איתו, הוא יוכל להתרגל לאט לאט כשזה לא יהיה מאיים או ישיר מדי

וגם כלים או כביסות או לטאטא בסוף יום מקל

מכירה את זה שאין כח להעזר אבל זה כן יוכל לתמוך קצת

אצלי  הקושי היה בעיקר נפשי ולכן פחות עזרה לי העזר ה אבל אם העניין בעיקר הוא הילד

תנסי 

וממש רציתי להיות גיבורה כל הזמן ולא הסכמתי לעזרה.

והיה נראה לי מגוחך ושזה לא באמת יעזור כי הקושי זה מול הילדים...

אבל באיזשהו שלב הרגשתי שאני על סף של בור שחור, ואני עוד רגע נופלת. אז נעזרתי בכל מה שיכולתי.

אמרתי כן כשהציעו להכין לי ארוחת ערב

והבאתי מישהי לשטיפת כלים וקיפול כביסה

וקנינו מייבש

וזה עדיין היה מאתגר שהוא לא נמצא, אבל זה כן נתן לי קצת יותר לנשום ולהיות פנויה לדברים אחרים

בתוך לופ שאי אפשר להתיר אותו.

הייתי עם תינוקת קטנטנה שלא הסכימה לינוק כשאח שלה בסביבה ויחד בן שנתיים שלא זז ממני מילימטר.

וגם כל מה שהצלחתי לראות זה רק את הספירלה הולכת ונסגרת עלי וחונקת ולוחצת עד אובדן חושים.

וגם כל מה שרציתי והפתרון היחיד שראיתי באופק זה רק שבעלי יגיע לקחת אחד מהילדים או את הגדול או את הקטנה, שנוכל לקחת אותה לבי"ח לקבל נוזלים.

לא הצלחתי לראות שום, אבל שום פתרון אחר.

בסוף אחותי הכריחה אותי לבוא אליה (ועוד אני צועקת עליה בטלפון, מה את תניקי אותה?!)

בקיצור בסוף הגעתי לאחותי,

ואירי איזה חצי שעה של הפשרה, היאנערדה על הברכיים, הסתכלה לבן שלי בעיניים ואמרה לו בכל בטוח רגוע והחלטי:

אני דודה שלך. אני פה בשבילך.

אמא עכשיו נכנסת לחדר ונועלת.

אתה לא לבד. אני פה יושבת איתך. אם תבחר לבכות, זה בסדר. מותר. אני עדיין יישאר לידך.

אם תחליט לבוא לבחור משחק מהארון אצה גם יכול.

אחרי השיחה איתו היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי: אני אחותך, אני דודה שלו. הכל בסדר. גם אם הוא יחליט לבכות הכח בסדר.

את עכשיו נכנסת ונועלת את החדר ולא יוצאת עד שהתינוקת מסכימה לינוק.

גם אם זה ייקח שלוש שעות.

אין יציאה.

קחי מים, נשנושים מה שצריך וביי.

בפועל, אחרי איזה רבע שעה, ששתיתי בכיתי ונרגעתי (ואני שומעת את הבן שלי מחוץ לדלת צורח ואחותי מדברת איתו)

הצלחתי לאסוף את עצמי, ופלא הקטנה הצליחה לינוק ואני הצלחתי להניק לראשונה אחרי כמה ימים.

אח"כ זה ישתפר ומהר מאוד חזרנו הביתה.

מה המסקנה? כשאתה לבד בתוך הקושי, אתה לא רואה שום מוצא כי המוח רואה רק עשן סמיך. אבל כשמישהו מסתכל על הסיטואציה מבחוץ, הוא רואה את הנקודות שיכולות להביא ליציאה מהפלונטר.

אבל את צריכה לסמוך על האחר שהוא מצליח לראות מה שאת לא רואה, ולתת לו להוביל.

תחשבי שלך קושרים את העניים ואת צריכה ללכת במסלול לפי הוראות שמישהו אחר נותן לך. זה קשה, אבל זה יאפשר לך לצאת מהאיפול שאת נמצאת בו.

זה בעצם מה שאת הכי מחפשת בעזרה דווקא מבעלך- שמישהו שמכיר ויודע מה לעשות ייקח אחריות על הסיטואציה.

עכשיו תנסי לחשוב מי זה יכול להיות שיעזור לך לפרק ולהרכיב מחדש ויתן מענה ל"דבק" של הקטן.

האם יש מישהו מהמשפחה? שכנה? בייביסיטר מנוסה ממש?

תתעלמי מהתשובות למה זה לא יעזור, תפני את האנרגיה מי כן יכול לעזור לך לפזר מעט את הערפל והקהות חושים.

גם אם הבית קוביה וגם אם הילד דבק.

וחיבוק גדול על ההתמודדות!

שהתרגשתי עד דמעות!

איזה אחות מהממת!!!!

לחפור בגלל שגם אני הייתי שם.. לגבי הילד, תנסי, מה אכפת לך? תזמיני נערה, או אפילו ילדה בת 10 שתשחק איתו כשאת בבית.. לי עזר שהורידו את הקטנים לגינה לחצי שעה, איוורר לי את אחהצ וקצת הקל עליי.. אולי יעזור לך לקחת פעם בשבוע מישהי שתהיה איתו בזמן ארוחת ערב ותשכיב אותו ואת תצאי להתאוורר מחוץ לבית? יודעת שנשמע ממש מוזר וקצת לא 'אימהי', אבל באופן אישי לי זה נתן כוחות..

לגבי הבחילות, ממליצה לך לנסות בונג'סטה, לי מאוד עזר. וזה אכן שלב קשוח מאוד, גם ללא קשר למילואים, אז מצדיעה לך..!

מה עוד יכול לעזור לך? רוצה לפרט מה נקודות הקושי המשמעותיות ביום?

הלוואי שהייתי יכולה לעזור באמת באופן פיזי..

קשה להחזיק כל כך הרבה זמן  על אידאל שדורש את הבלתי אפשרי כמעט ולכזה הרבה זמן

במיוחד כשיש אווירה כזאת שהרוב משתחררים

מכירה גם את ה'כלום לא עוזר לי רק שיבא'

(היתי שם גם..וגם לי היה תקופה פשוט קשהההה בכל הבחינות)

דבר ראשון מותר לך שיהיה קשה ושנמאס ושנגמר הכח

העיקר אל תדרשי מעצמך ותקבלי את עצמך

אני למדתי לנשוםםם לתוך הקושי

לקחת אוויר להרגיש את היאוש והחולשה וכל מה שצף ולא לפחד מלהרגיש

אחרי זה שהרגשתי עד הסוף לפעמים היתה גם הקלה אחר כך .לחיים יש כח חזק ולא כל הרגעים זהים

גם כשהקושי תמיד ברקע יש רגעים אפשריים ויש שפחות.

מאוד עוזר

למקד ולהוריד לפרטים את הקשיים

מה קשה לך? איך זה מתבטא

ממ ש לעשות רשימה

לראות מה פתיר ומה כן ניתן להקל על עצמך

כי ה'כלום לא עוזר' זה סימן שהקשיים מעורבבים אחד עם הנשי לעיסה אחת וזה לא מאפשר תזוזה ושינוי

ואז לפחות בחלק יש הקלה

ולשתף לשתף

חברה שכנה אחות אמא או מישהי מקצועית

לשתף בתחושות לא למשור בלב

חייב לפרוק את זה

וכשמדברים אפשר גם לנתב את זה לתהליך שבו גם קורים דברים וצומחים ולא רק סובלים

לגבי עיצות. קטונתי....

אין לי רעיונות.

זה באמת נשמע כל כך קשה ותלוש מהמציאות כבר.... הלוואי ובעזרת ה' שתופתעי לטובה

והוא ישתחרר אמן.

בהצלחה אהובה

( עד לפני כמה ימים בעלי היה מגויס)

מה מרים אותך?

בתחילת המלחמה שמתי המון המון מוזיקה והתפנקתי מדי פעם אחרי רגעים ממש קשים בשוקולדים

מצאתי משימות שאפשר קצת לחפף בהן כדי להקל על עצמי

הקפדתי על כביסה כלים וסדר בבית שיהיה לי נעים 

אבל חיפפתי בניקיון יסודי של הבית.

ואת שורדת!!!

יש תקופות פסיכיות שאנחנו עוברות מלחיות ללשרוד.

וזה קשה להרגיש כך, אבל תרשי לעצמך! תשחררי!!

תקרסי! תבכי! תישני! תרשי לבית להיות מבולגן!! ולילד לעשות דברים שבד"כ את לא מאפשרת!

תחילת הריון זו תקופה מאתגרת בטירוף, במיוחד כשאת לבד פיזית ובמצוקה נפשית. אבל (!!) זה עובר, קשה לך לראות את זה עכשיו, כי את עמוק בפנים, אבל אנחנו כאן לחזק אותך!! את תעברי את זה בעז"ה!

יום יבוא ונסתכל אחורה על הימים הפסיכים האלו!!!

נקודת אור קטנה שאני רואה שמצב הזה, הוא שאתם מותרים🤭 ואין את הבלאגן, המתח וההתלבטויות לגבי מה עושים כדי להיות מותרים כשהוא יוצא לאפטר.

בתחילת המלחמה, הייתי אחרי גרידה, עם שאריות ודימומים. אז בנוסף לקושי הנפשי המטורף של אובדן ההריון, הלבד והדאגה לבעל. גם היה את המתח של להיות אסורים כשהוא יוצא לאפטר (וזה גם קרה😖) 

עכשיו, עם כל הקושי של תחילת ההריון, לפחות זה נחסך לי (למרות שבינתיים לא נראה שיוכל לצאת בכלל בזמן הקרוב🥴) 

בינתיים, מתחיל להיות קצת יותר נעים בחוץ..

תנסי כמה שיותר לצאת, לנשום אוויר. אפילו סתם לשבת על ספסל בלי לעשות כלום! זה חשוב!

יש לך פייסבוק? יש קבוצה מקסימה של נשות המילואים. "נשות המילואימניקים והקבע - נשים, אחיות, אמהות וחברות של המגוייסם" היא מלאה בנשים שנמצאות במצב הזה. לי מאוד עוזר לקרוא ולהרגיש שאני לא לבד בקושי. בנוסף, אפשר לפרוק שם באנונימי, ויש המון תמיכה חברתית/רגשית.

תנסי לפנות למרכז חוסן באיזור שלכם! גם גוף שיכול מאוד לסייע!

מוזמנת גם לפרטי. השילוב של תחילת הריון ובעל במילואים הוא הזייה. אני נמצאת שם. אם אוכל לעזור בעוד משהו בשמחה רבה!!

רק ההרגשה הפיזית נוראית

בחילות הקאות ועייפות ..

מחכה ממש שבעלי יחזור

יש כל מיני דברים "טבעיים" שיכולים להקל

אבל זה לא כמו לקחת תרופה

אגוזי ברזיל

ג'ינג'ר

ויטמין b6

הציל אותי.

ביקשתי מהרופא מרשם

רעיונות איך לשרוד עד יום ראשון?

אמממ, מה שעוזר לי זה לאכול מאכלים יבשים על הבוקר

כמו בייגלה צנימים קרקר אובלטים וכו'

קרטיב

זה לא עוזר מאוד

אבל עוזר קצת להקל.

כמו לחזור להיות עובר

הרבה זמן מנוחה

סדרות של תוכניות בישול פותחות לי את התאבון ואז אני מסוגלת לפעמים לאכול

ריחות טובים של סבון חדש או בושם או לימון

לא להשאיר את הקיבה ריקה

לאכול דברים יבשים לעיתים תכופות (ביסקוויט או קרקר)

מה קורה אם חוסמים מישהו בוואצאפ ואחכ פותחים את החסימה.

-מתקבלות ההודעות שהוא שלח בזמן שהיה חסום?

כשחסוםמשולח הודעות הוא מקבל הודעה שהוא חסום או רק וי אחד?

בדקתי עם סלולרי אחר בבית…

כשחוסמים מישהו, הוא מקבל רק ✔️אחד.

הוא לא יודע שזה בגלל שהוא נחסם.

כשפותחים את החסימה, ההודעות שהוא שלח בזמן שהיה חסום לא מגיעות.  

הן נשארות עם ✔️ אחד.  

והודעות חדשות מכאן והלאה מקבלות ✔️✔️. 

אם חסמת,

לאחר פתיחה מחסימה

את לא תראי את ההודעות ששלחו בזמן חסימה

ניסיתי בעבר..

לא יודעת אם זה הכיוון

אבל אולי סדנא? יש מישהי שאני מכירה שעושה ציורים על חלוקי נחל עם משפטים/מילים מעצימות (אמונה, תקווה, הודיה/מי שמאמין לא מפחד/ה הוא המלך וכו וכו וכו, סתם נתתי דוגמאות) מעבירה את זה מאוד יפה ומחבר

היא גם עושה על ספלים ועוד כל מיני חומרים כאלה

וחוצמזה, אפשר גם להגיד "נשמת כל חי" בסעודה

רעיון מהמם שחשבתי לעשות כמשפחה גרעינית

תודה רבה

אז אני גיליתי שלהוסיף לסלט עוד משהו מעבר לירקות עצמם ממש נחמד ומגוון.

חלומי, פטריות מוקפצות בשמן זית וכו.

לחם שיפון יותר טוב מכוסמין מסתבר, רואה את זה במספרים והרופאה שלי המליצה לי לעבור לזה.

אז סנדוויצים מפנקים יחסית עם טונה או חביתה עם ירקות, גבינה, נגיד עלי בייבי זה כיף ומגוון.

לי פסטות מקמח מלא ואורז מלא עוברים אצלי מצוין אז פסטה עם רוטב וסלט גדול אפילו בלי חלבון סוגר לי את הפינה.

יוגורט יווני בגלל האחוזי שומן הגבוהים שלו גם היה לי טוב עד לא מזמן אפילו ביחד עם גרנולה ביתית ופרי. ממש טעים וסוגר פינה.

שוקולד של שמרלינג ללא תוספת סוכר מעלה לי ממש בקטנה, אני עם אינסולין אבל לא מזריקה לפני והערכים ממש בסדר. מבחינתי זאת תגלית🤭

אנסה להיזכר בעוד אבל אם אני זוכרתר נכון את פחות בקטע של פחמימות בכלל אז אולי מה שכתבתי זה לא הכיוון.

בכל מקרה שיהיה ממש בהצלחה ובבריאות❤

מעניין כתבת כמה דברים שאצלי ממש יקפיצו סוכר כמו גרנולה ופרי אבל אולי בגלל שאת לוקחת אינסולין זה עובר?

לחם שיפון את מכינה?

אני באמת התמקדתי בתזונה דלת פחמימות כי למעשה פחמימות זה סוכר,וסוכר כרגע די מאיים עלי🙄

אבל אני ממש אוהבת פחמימות🤩

לכן החלטתי שאם אני אתנזר לגמרי מפחמימות אני לא אעמוד בזה ואפול בדברים הרבה יותר גרועים אז משתדלת לחפש את הפחמימות שבאות לי בטוב.

ובטח מזריקה, גם לחסה🤪

הגרנולה ממש הקפיצה לי אבל זה היה שלב שהייתי חייבת דברים קלילים יחסית וה היה אחד מהם ואז ראיתי המלצה ליוגורט יווני וזה באמת איזן יפה סהכ.

את הלחם כוסמין הייתי מכינה לפי המתכון הזה, בלי סוכר.

לחם ביתי בחמש דקות עבודה - מתוקים שלי

בעיניי הוא מעולה, הייתי מוסיפה אגוזים או זיתים וזה היה עוד יותר טעים אבל ניסיתי את זה עם שיפון ויצא על הפנים, אז קונה של אנג'ל וזה סביר ממש. האמת הרבה פעמים גם אוכלת שיפון קל ואז כל פרוסה היא ממש לא הרבה פחמימה

וקורה דווקא בשלב של חשקים ועניינים!

שיפון זה קמח באמת שונה, אולי אני אמצא מתכון שעובד טוב איתו (הרבה פעמים הוא משולב עם קמחים אחרים). אני דווקא בסדר עם הטעם שלו ואפילו אוהבת אז נראה...

בהצלחה גם לך😊

אז לחם פשוט מלא של אנג'ל היה לי מעולה. יחד עם תוספת חלבון, ירק שומן...

הייתי מכינה לי טוסט עם גבינת שמנת, גבנ"צ וירקות. גבינה+חביתה, ביצה קשה עם ירקות, לפעמים לחם "מטוגן" בתנור (כף שמן זית על נייר אפיה ועליו 2 פרוסות

לחם הנ"ל טבול בביצה ומעט חלב ומלח)

צהריים מאד עזר לי מושט במקפיא. בלי להפשיר אפילו- רק לשטוף תחת זרם מים כמה דק' ולתבל איך שבא. ליד ירקות אנטי פסטי

ממה שזמין/ מתחשק.

היה לי גם מן "חזה עוף" בגריל של טבעול, ע"ב סויה. היה מצוין וזמין.

פסטה קמח מלא עברה מצוין.

בין לבין פרי+ אגוזים/ במבה/ שמנת חמוצה.

בערב כריך/ כמו בצהריים אם נשאר לי ןלפעמים פשטידת ירק שהייתי מכינה ואוכלת ממנה כל השבוע (השביחה במקרר)

בהצלחה ובקלות!

בלינצס! לא שאני הייתי עומדת לבלנצ'ס משהו עם בטן של שליש אחרון, תמיד מצאתי איזה פראייר שיסכים להכין את החביתיות

אבל זה שהן עשויות מהרבה ביצים, קמח כוסמין ובמילוי שמנת מתוקה וגבינה זה פשוט טעים וכיף. אני המתקתי אותם בסוויטאנגו, שזה תחליף סוכר

יחסית איכותי. פעם בשבוע לצרוך אותו הדיאטנית אמרה שאין בעיה, אבל גם מעט סוכר רגיל נספג יפה עם החלבון ושומן והסוכר נשאר לי מאוזן...

הגני עירייה. מי הגננת, כמה ילדים בגן שהוא יהיה מיועד אליו, איך עובדים עם ילד שקשה לו.

הבן שלי גם יליד סוף דצמבר, חששתי מאוד מהעלייה לגן, אבל בסוף אני ממש מרוצה והוא פורח.

אבל זה מאוד תלוי בגן ובגננת

ובמקביל עושה מאמצים 'שיראו' אותו בגן

כבר עורכת אבחונים שצריך אצל קלינאית ומה שממליצים לי שהגננת תראה שזה ילד שמטופל ברמה שההורים רואים אותו וזה דיי יחייב אותה.

עשיתי את זה עם הבכור שלי, גם קטן בגיל אבל מורווח והיה קושי שפתי

הגעתי בתחילת שנה עם אבחונים ובדיקות שתראה שהילד הזה מטופל ואני על זה ואני מצפה ממנה לא "להעביר" אותו כילד שקוף

הוא גם קיבל גננת שילוב שקידמה אותו רבות

שלחתי בעבר ילד שנולד באוקטובר עם איחור שפתי לגן עירייה והתחרטתי מאד, הגן לא התאים לו וזו היתה שנה קשה.

עדיף לשלם ולקבל גן שמתאים יותר.

זה כמו משפחתון, רק לילדים גדולים.

היא כן משקיעה במפגשים, יצירות וכו', אבל אני לא יודעת אם מעבר.

יש גננות עם הכשרה שהם לא משהו בכלל ויש כאלה בלי שהן יודעות איך לעבוד גם עם ילדים שקצת מתעכבים בהתפתחות או שיש להם איזה קושי. 

יש פחות ילדים ויותר יחס אישי, מה שיותר מתאים לילד עם עיכוב שפתי או קשיים אחרים, מאשר גן עירוני. פחות קריטי ההכשרה של הגננת או רמת החומר או היצירות.

כמובן שצריך גם להעזר מחוץ לגן בקלינאית לפי הצורך.

פרטי יכול להיות יותר קטן

וגם היחס בגן עירוני הוא לא אישי, לא משנה הגודל, היעדים שם אחרים, דידקטיים, לימוד עצמאות וכו׳ לילדים עם קשיים זה מאד לא מתאים.

בגן פרטי אמור להיות יחס יותר אישי ואפשר לבקש התאמות מהגננת

עבדתי בגנים פרטיים

זה לא ממש ככה...

אם הגן עירוני קטן הייתי מעדיפה

זאת גננת מוסמכת, יש לה פיקוח, באה יועצת ורואה ומתעניינת על ילדים כאלו

בגן פרטי קשה לי להאמין שזה משהו שיתנו עליו את הדעת, אבל אולי יש יחידי סגולה 

הקטנה מתוך 12

בגיל 48..

הקושי שלי בתור הבת שלה, אממ

היה לי קצת קשה התחושה לגדול בתוך בית של הורים יחסית מבוגרים

הרגיש לפעמים קצת בית אבות ולא בית רגיל..

התביישתי להביא חברות בתיכון

התביישתי לטייל איתה ביחד, כי היא יחסית מזדקנת מהר

וזה היה לי לא נעים

למרות שבינינו, יש הרבה ילדים מתבגרים גם להורים בני 30 שמרגישים ככה.

עם הזמן הבושה עברה וכיום מנצלת כל דקה פנויה כדי להיות איתם.

כמובן אחרי הכל זה תלוי באופי של הילד ושל ההורים

כמה ההורה שומר על עצמו צעיר

כמה מהר הוא מזדקן

וכו'

ומתייגת נשים חכמות

@00

@המקורית

@נגמרו לי השמות

וכמובן אשמח לשמוע מכולן.

@oo

(הניק שלה הוא האות o באנגלית ולא הסיפרה 0)

כל חילוקי דעות כאלה ואחרים שמצפים שיסתתימו בהכרזה - את/ה צודק/ת! דינם להיכשל, אם חסרה בהם נימה אישית.

ולמה?

כי בדרכ זה מלווה במוטיב של שליטה כזה או אחר.

ולכן, הייתי עושה חושבים על איך לבקש ממנו בצורה שלא תהיה מאשימה ובכיוון של 'אתה חסר אחריות ואני פה המבוגר האחראי, בוא תראה סטטיסטיקה וחוק וכו..' אלא יותר בכיוון של - זה ממש קריטי לי. ה בנפשי. אני מפחדת ש..

גם אם אתה לא חושב כמוני, חשוב לי שתכבד את מה שחשוב לי. ואז את לא צריכה את הצדק, כי יש לך את הלב שלך בכיס של בעלך והוא ישמור לך עליו גם עם הוא לא חושב כמוך

בהנחה ואת מכבדת מה שחשוב לו - זה אמור לעבוד כי זה יחסי גומלין בריאים בין גבר לאישה

במידה ולא - זה הזמן לעבוד על זה גם בלי קשר למה שתיארת.

לגבי הבעיה נקודתית כאן ועכשיו - כמה זה קורה? הוא זה שכל הזמן אוסף?

אולי יש לו אישיו עם הצבת גבולות לילד? למה הוא לא מרים אותו בעצם לבית?

אבל הדברים האלה שחשובים לי הם רבים מידי ואז זה לא מספיק שאני ממש מבקשת ומראה שזה חשוב לי..

ואני כן מרגישה שיש מוטיב חוזר בהם שאני לא יודעת להגדיר.

וכן ני משתדלת לעשות דברים שחשובים לו כי זה חשוב לו וזהו אבל מודה שאני לא מבפיק אומרת שזה בגלל זה ובעיניי זה לא נכון/ חשוב.

והוא אלוף בגבולות. ממש השראה בשבילי. אני הרבה פעמים פעולת מתוך נוחות לי והוא ממש מחנך בצורה מעוררת השראה. פשוט הוא באמת לא חושב שזה מסוכן/ לא אחראי.

ובעקרון אני אוספת אבל עכשיו אסור לי להרים כבד בכלל אז מקווה עוד חודש להמשיך לאסוף..

וזה קורה גם בסיטואציות שאני לא חושבת ובדיעבד מגלה כמו להשאיר ילד ברכב לבד לכמה דקות/ להשאיר ליד חלון בלי סורגים לבד וכו..

אני לא יכולה ולא רוצה למנוע קשר וזמן לבד של בעלי עם הילדים..

מה הקו האדום ואיפה אפשר לשחרר

אי אפשר להנדס את הבעל להיות את, צריך לתת גם לו ביטוי. 

עד גירושין.

אני פעם תפסתי ילדה בת חמש מחזיקה את אחותה בת שנתיים בכוחות אחרונים ליד כביש.

בסוף ילדות האלו גדלו בעזרת הרבה ניסים ושכנים עירניים אבל היום כנראה הייתי מתקשרת לרווחה. גם שם הייתה אמא מוזרה, " אבל אמרתי להן לא ללכת לשם, אבל ע' הייתה צריכה להשגיח על מ' " ,

ואין להם מאה ילדים , שתיים בסה''כ...

מדובר פה על בעל טוב ואבא טוב

וזה רק חילוקי דעות ספציפיים

לא מכוונה רעה

לא הורסים זוגיות במלחמות עבור זה

וזה במילא לא באמת יעזור

בכוחניות לא באמת מרוויחים משהו בזוגיות

זה לא או שהיא תוותר או שהוא

יש מרחב באמצע

ועם תקשורת טובה וחכמה הם ימצאו אותו

אין זוג שלא פוגש מקום כזה בו לא מסכימים..טזה בסדר

טמדברים שוב ושוב ושוב עד שמפרקים את מה שמונע מכל אחד להענות לשני, מבינים אחד את השני ומוצאים מתווה שמקובל

אבל אם את יודעת ששכן שלך השאיר ילד במקום מסוכן לא בטעות ולא שכח, מה את תעשי? ומי אמור לתפוס את הילד?

נגיד, במקרה המדובר שתיארתי הייתי גם עם גדולים, אם הייתי רק עם קטנים, פשוט לא הייתי יכולה לתפוס את הילדה כי אין לי מספיק ידיים.

אם בן אדם לא מעוניין לשמור על ילד שלו, הוא לא אבא טוב. 

הוא אבא טוב

שבסיטואציה מסוימת חושב אחרת

ואכן מסכימה שהוא טועה

אבל  הדרך לשנות זה לדבר

ובמצב כמו נגיד להשאיר ברחוב לבד - מסכימה שלא לעניין בכלל והיתי אומרת מאוד בישחרות שאני ממש מבקשת שלא משנה מה דעתו שאת זה לא יעשה כי זה ממש מסוכן מבחינתי ושיישה את זה נטו כדי לכבד אותי גם אם נראה לו דזה בסדר

אבל אבא לא טוב רווחה גרושים

הלכת רחוק בשיפוטיות

נניח נלל לשיטתך

איזה שליטה/השפעה תהיה לה כשהם יהיו אצלו בחלק מהשבוע בתור הגרושה שלו????

לטיפת חלב או לרופא ילדים.

לשתף אותם בלי לתת דוגמאות בוטות מדי,

לפעמים שואלים האם יש לך חשש ממשהו,

אז תעני כן. לדעתי בעלי לא נזהר מספיק עם הילד וזה קצת מציק לי ומטריד אותי,

את יכולה להוסיף אולי אני פרנואידית, אני כבר לא יודעת מה נכון רק שאנחנו מאוד שונים בהקשר הזה וקשה לי לקבל את ההחלטות שלו.

אח"כ תשלחי את בעלך ללכת לטיפת חלב או לרופא, ומשם תתני לאיש מקצוע להוביל את השיח.

אפשר להיעזר גם בגננת אבל רק אם היא אלופה בהעברת מסרים, מכירה כמה כאלה שבהחלט התערבו בקשיחות בנושאים דומים והרשו לעצמם "לחנך" הורים (בעיקר אבות..) כי הן כח הזמן עוסקות בגילאים הצעירים האלו ויודעות מהניסיון שלהן ולא רק תיאורטי מה מסוכן.

אפשר גם לפתוח מול בעלך את ההרגשה שלך שבעיניך זה ממש מסוכן ושאת מבינה שבעיניו זה סבבה, ובשביל שזה לא כל הזמן יהיה ביניכם אם אכפת לו שתתייעצו עם גורם שלישי מתווך שיכריע מה עושים.

רק תקלי בחשבון שלא תמיד בהחלטה תהיה לרוחך.

ותצטרכי לבלוע את זה ולהתפלל לה' שכמו שהוא הביא לך את הילדים האלה הוא גם ישמור עליהם כי את יכולה לעשות רק את ההשתדלות שלך ולא מעבר.

לגבי סכנות שאפשר למנוע, כמו להתקין סורגים בחלון, או ללמד ילד לנהוג בזהירות בסביבת חפץ מסוכן (סכין למשל) אז להשקיע בללמד את הילד.

(נגיד אצלנו זה החלקה על משטח רטוב או הישארות לבד באמבטיה בגיל קטן)

גם להציע פתרונות חלופיים למה שמניע את בעלך יכול לעזור. למשל אם הוא ממהר ולכן בוחר באופציה שמסוכנת לדעתך, אם יהיה לו פתרון אחר שהוא גם בסדר אולי הוא יזרום עם הפתרון החלופי.

אנשי מקצוע יקחו את זה למקום קיצוני וידווחו לרווחה

צריך להיזהר

ושמעתי המון מקרים של שיחות "תוכחה" כאלו.

במיוחד אם לא נותנים דוגמאות ספציפיות.

וסתם נזכרתי במקרה משעשע שהגעתי עם תינוקת למיון כי היא נפלה על הראש וכולם כל שניה:

שאלה: איך היא נפלה?

תשובה: מהעגלה.

הערה: לא משאירים תינוק לבד על מיטת ההורה ללא השגחה.

אחרי הפעם העשירית כבר התחרפנתי ואמרתי אבל לא השארתי אותה על *המיטה* היא נפלה מהעגלה!!!!

והמתמחה החמודה חייכה ולא הבינה למה אני חצי מעוצבנת וצחקתי איתה..

ואז הגיעה עוד אחות ושוב

שאלה: איך היא נפלה?

תשובה: מהעגלה

הערה: לא משאירים תינוק לבד על מיטת ההורה ללא השגחה.

ואז אני והמתמחה מסתכלות אחת על השניה ומתפוצצות מצחוק.

הגעתי למיון עם תינוק פצפון שנפל לי מהידיים כשמעדתי.

והרופא במיון נכנס לספר לי שגם הוא הפיל את הבת שלו כשהיתה תינוקת קטנה.

אח"כ אחת האחיות אמרה לי שגם אחיינית שלה נפלה כשהיתה פיצפונת..

וזה ממש לא אשמתי ויכול לקרות לכולם וכו..

כן הגיעה למחלקה לפני השחרור איזה עובדת סוציאלית לדבר איתנו...

לא ברמה של להשאיר ילד בן שנתיים לבד ליד כביש, אבל הבדלים בדעות הנושאים כאלה, של דברים שנראים בעיני האיש שלי סבבה, ובעיני מסוכנים, וכמה שאני מסבירה , הוא לא באמת מבין את הבעיה.

והוא אבא מדהים, ונמצא עם הילדים בלעדי לא מעט.

במה שלא מסוכן ,מציעה לשחרר, ולתת לו להיות אבא בדרכו.

בדברים שנראים לי מסוכנים פשוט ביקשתי שיעשה את מה שאני מבקשת מתוך כבוד אלי, כי אני רוצה להיות רגועה כשהם איתו . גם אם הוא חושב אחרת, לדעת שכשהם איתו הוא עושה x,y, מרשה x,y, יגרום לי להיות לא רגועה. ביקשתי שפשוט יעשה את זה בשבילי , גם אם הוא לא מבין את זה

לגבי הדוגמאות שנתת, אולי גם יעזור להסביר שהחששות שלך לא ממוצאים, גם החוק חושב ככה.

אם יראו ילד בן שנתיים לבד ברחוב ללא הורים, יכולים להזמין משטרה, רווחה וכו... וגם לפי החוק אסור להשאיר ילד בגיל הזה לבד בבית או ברכב.

ותגיעו למסקנה מה לעשות.

מותר שכל אחד יחשוב שונה אבל תכל'ס צריך לעשות משהו אחד.

ויתכן שבעלך "יחמיר" יותר לכיוון שלך (הנכון בעיני, דרך אגב), כמו שאם את היית שומרת כשרות מהודרת יותר הייתם קונים אותה, נכון?

באמת מרגיז שאין הבנה בסיסית.

לפעמים זה נובע מחוסר ידע ואז עוזר להסביר, לפעמים גם כמה פעמים.

לפעמים לא עוזר ההסברים והבקשות וזה כבר לא רק ענין של חוסר ידע. יש כאלו שנלחמות, יש שמתייאשות ועושות הכל בעצמן, יש שמשלבות, חלק עושות בעצמן וחלק נלחמות.

זה מבזבז הרבה אנרגיה, גורם לפער גדול בשותפות ומעורר מחשבות שליליות (כנראה מוצדקות) על הבעל. אין לזה פתרון קסם וזה גם פער בעייתי כי קשה (ולפעמים בלתי אפשרי) לבוא לקראת ולוותר.

אבל אולי יש מישהו שהוא באותו דעה כמוך ובעלך יקשיב לו?

אצלי למשל כשלבעלי יש רעיונות מטורללים אני מגייסת את חמותי והיא מורידה אותו מהעץ 🙈

שהוא מרגיש שאת לא סומכת עליו ואז הוא נועז עוד יותר? בשילוב של חוסר ידע שזה מסוכן ממש?

נכון על קשירה בכסא בטיחות ברכב הוא לא יוותר גם אם הילד יצרח? 

את לא חייבת לשנות את דעתו.

מותר לו לחשוב אחרת ממך...

במקומך הייתי אומרת לו- יכול להיות שאתה צודק ואני סתם חרדתית,

אבל בשביל הרוגע הנפשי שלי- בבקשה תתחשב בי ותשתדל שדברים כאלו לא יקרו...

מניסיון שלי, בעל רוצה שיהיה לאשתו טוב, גם אם הוא סובר אחרת ממנה..

וזה קו אדום בענייך שאין בו פשרות

אז אפשר להביא אותו לתובנה שלך לא תהיה את היכולת לסמוך עליו ולהשאיר את הילד איתו

לא מתוך תוכחה והאשמה

אלא תוצאה ישירה של חילוקי דעות

ויהיו לכך השלכות

כמו- השפעה על השעות עבודה שלך

על המאגר כוחות שלך

היכולת שלך להתפנות שדברים אחרים

התחלתי להגיב לכל אחת אבל זה כל רגע התבלגן לי בטלפון..

תודה לכולן.. נתתן כיווני מחשבה טובים!

אני חושבת שזה משהו שורשי כזה.. ככה הוא גדל.. בוא נגיד שגם ההורים שלו לא מבינים מה הבעיה לנסוע עם ילד לא חגור/ בלי כיסא בטיחות בנסיעה בעיר. ואת זה הוא עושה נטו בשבילי כי ממש בכיתי לו שאני רועדת מפחד שהוא נוסע איתם ברכב..

נראה לי שהפתרון הנכון לי הוא פשוט לבקש שיעשה את זה בשבילי. בלי הבנה כי לא משנה מה אני יגיד/ יוכיח חוקית הוא לא מקבל את זה.. תודה לכן!!

שקלעתי לפתרון שלך

תודה לך על התיוג 🙏

מתנצלת שרק עכשיו רואה הכל...

אני שמחה ממש שמצאת את הפתרון הנכון עבורך, ובהחלט להביא ולתווך את הלב שלך זה דבר יקר מאוד.

שתראו ב"ה המון ברכה והצלחה ❤