אוף איזה יום מעצבן בחיים לא היה לי ככה. כלום לא הולך לי
שנה שעברה הייתי בשמירת הריון ואחרי הלידה קיבלתי שוב שמירה. שדיברתי עכשיו עם התמ"ת אמרה לי ששמירת הריון לא נחשב לעבודה ולכן לא זכאית. יכול להיות חיה כזאת?? בדקתי במפורש באתר שלהם לפני שהילד נכנס למעון (לפני חודשיים בערך) והופיע שם ששמירת הריון כן נחשב לעבודה. אז למה אמרה לי ככה?
אם משהי מבינה אשמח לעזרה
אני מתוסכלת מאוד בייחוד שכל היום לא הלך לי כלום
ותעודדו אותי שיום שלא הולך כלום עובר בסוף ולמחרת השמש זורחת...
אבל אני כן מבינה בשירות הגרוע שלהם.
כדאי לנסות להתקשר שוב ושוב עד שתקבלי תשובה אחרת.
או מראש לבקש את המנהל שלה.
חברות שאלה...
הארון שלי עמוססס ממש, מלא בדברים שאני בקושי לובשת/בכלל לא/רק בהריון/רק אחרי לידה וכו'..
ואני מאד מאד מתקשה להעיף ולמסור למרות זאת...
מרגישה שהקטע הזה שהגוף משתנה גם מקשה עלי מאד
כי אנחנו עוברות הרבה שלבים ולא כל הבגדים מתאימים לכולם...
אפילו בגדי בסיס יש לי טייצים להריון נגיד או גרביונים דברים כאלה, בגדים שנוחים להניק אבל לא עולים בהריון, דברים שלא מחמיאים אחרי לידה וכו' וכו'
מרגישה שהכל ביחד יוצר לי עומס מוגזם בארון שלא משרת אותי בכלל וסתם מציק ולא כיף כי זה לא שאני באמת אוהבת הרבה מהבגדים ...
בפועל הארון שלי מפוצץ וחצי אני לא לובשת כמעט
אבל קשה לי להעיף למקרה ש..... מתישהו יהיה לי טוב, מתישהו אני יאהב, וכו'....
הלוואי שיהיו לכן עצות טובות בעניין 😘
לא בדקתי שוב
אמרתי שאתן לפחות שבועיים איחור לפני שאנסה לבדוק שוב
והאמת, אני לא יודעת מה אני מרגישה…
מצד אחד ברור שכיף להיות מותרים
מצד שני, מרגיש לי כמו זמן מת…
כילו אוקיי אם לא הריון בואו נתקתק את האסורים הזה שנוכל לנסות שוב…
ואם כן הריון, חח לא, לא הריון… הבדיקה יצאה שלילית
בדקתי ביום שני האחרון. היה היום ה30 למחזור.
וואלה בשבת היה ניראלי שגיסתי בהריון וזה קשוח לי קצת אם זה באמת (הבייבי שלה בן 8 חודשים) וחברה שלי טובה תריכה ללדת וכל הזמן אומרת לי ״כשאני אצא ללדת תבדקי הריון שאדע מה להתפלל עלייך- הריון קל או פרי בטן״
והיא באמת חמודההה אבל זה קשה ליייי הפסקני מניעה יחדדד (לא בכוונה… גם לא ידענו… גילינו אחר כך)
בקיצור
אני לא רוצה לבדוק לפחות עוד שבוע
ואני רוצה כבר וודאות
או שכן
או שלא
אין שמחה כהתרת ספקות
אופ
אהה ואני מרגישה גם קצת כפויית טובה בתקופה הזו
כילו נשמה יש לך ילדה באירה- סתמי. אנשים איבדו ומאבדים ילדים כל בוקר לצערנו
מרגישה אגואיסטית להתפלל על עצמי כשהעם בכזה מצב…
ממש מבינה אותך ואת הקושי!
במקומך כנראה הייתי קונה סטוק בדיקות ובודקת כל בוקר, לא הייתי מצליחה להתאפק
שאפו שאת מצליחה!
ולגבי המלחמה, והצרות שפוקדות את העם שלנו, אני פשוט משתדלת בכל תפילה על עצמי ומשפחתי, להכניס גם תפילה על הציבור ועל כלל ישראל ועל המצב.
אבל הקשיים שלך לא קטנים בגלל המציאות הנוראה שלנו. ומותר לך להרגיש אותם ולבכות אותם ולהתפלל עליהם...
וכמובן צריך לזכור להודות על הכל.
מאחלת לך המון בשורות טובות בקרוב!!!!!
אני פשוט לא קונה בדיקות😅
המרכז מצריך ממני לעשות סיבבון של עוד כמה דקות אז אני נמנעת ממנו פשוט
ולגביי התפילות,
אני משתדלת לעשות את זה
אבל עדיין…
כ"כ כ"כ כ"כ מוכרררררררר
היום למדתי יותר להנות מהכאן ועכשיו ושלא אני מנהלת את העניינים....
חשבתי לנסות להפסיק הנקה ואז הבחורון הבין את האיום ולא מרגיש טוב ורק יונק כבר שבוע וחצי.... ואני כאילו מפסידה זמן לחזור לטיפולים....
אבל החלטתי שאין לי שליטה על זה. עושה מה שיכולה וה' מנהל....
חיבוק גדול.
(אגב, אם כבר מדברים על ה'. מנהל- הוא גם יכול לפקוד אתכם בקלות כי את לא באמת יודעת מתי הביוץ... זה אפילו לא איזה נס בקטע שאת יודעת במעקב זקיקים מתי הביוץ... את לכאורה אולי מבייצת ברגע זה, מבינה? אז יותר קל לה' לעשות את הנס...)
אבל אז הרבה יותר קשה לי כי אני מרגישה חייבים ערב כן ערב לא כי אפ היום ביוץ??
ונגיד שבוע שעבר היה רק פעם אחת
כי עייפים
או חסרי חשק
או סתם איך שמתחיל משו התינוקת מתעוררת ונגמר העסק
ואז זה נקיפות מצפון
(אני לא יודעת אם זה הגיוני אבל אפשרי לזהות ביוץ לפי חשק?… או שזה מונפץ?)
עושים מה שאפשר. מסתדר לכם? כיף לכם? אתם רוצים אחד את השניה בלי קשר לרצון להביא נשמה נוספת לעולם? אז זה סיבה מספיק טובה... לא צריך מעבר...
אתם יכולים להיקלט גם "כשרק" ביחד כשרוצים...
נקיפות מצפון? על מה? על איך את לא ממלאת את תפקידך כמכונת הריון טובה מספיק?
כמובן שאישות זה דבר חשוב כדי להיקלט, ברור...
אבל לזכור מה השורש... לומר לעצמנו-
אנחנו התחתנו מתוך אהבה מתוך רצון להקמת בית נאמן בישראל..
נאמן ל...? תשלימי לעצמך...
יש הרבה תשובות נכונות...
לא אמרתי לזרוק הכל ולשכוח שיש קשק בין אישות להיקלטות...
אבל לזרוק את המחשבה שזה הכל בידיים שלך.
הקב"ה מצפה ממך שתשתדלי אבל לא יותר מזה שתאמיני בו שיודע שאת רוצה...
אבל לא ממקום אגואיסטי שאת מסמנת וי על ההיקלטות... ואחרי ההיקלטות מה? תמיד יהיה על מה לדאוג... אנחנו לא יכולות לשלוט בהל וזה בכוונה ככה!
זה משותף... 3 שותפים לאדם... כמה את עושה את החלק שלך? אולי את מנסה יותר מהחלק שלך?
תחשבי עם עצמך מה החלק שלך... מה ה' מצפה ממך שתעשי, שתתפללי... איפה זה מתאים ונכון לך ואיפה זה כבר מכניס אותך ללחץ וחרדות (מתוך הנחת המוצא שה' לא מעוניין שתיהי בלחץ וחרדות)
בהצלחה במחשבות!
חיבוק קודם כל
וואי הייתי בודקת... אחרי שגם אני מבטיחה לעצמי בסוף זה מה שאני עושה כשאני רואה שכל יום שעובר הציפיות רק גדלות למרות הניסיון שלא
שנית
אני רואה שהנושא הזה מאוד מעסיק אותך , וזה מובן מאוד ולא על זה אני רוצה לכתוב לך
אלא שתחשבי על אפשרות של חודש אחד כן לעשות מעקב מסודר של הביוץ
להבין איך הגוף שלך עובד פחות או יותר
וגם לנסות להתמקד יותר בימים של הביוץ.
אחד ההריונות שלי היה לי משהו דומה. עשיתי בדיקה ביתית ביום ה30 שיצאה שלילית. חיכיתי שבוע ועשתי שוב ושוב יצא שלילי. אחרי שבוע נוסף עשיתי שוב ויצא שלילי. אחרי שבוע נוסף עשיתי בדיקת דם והבטא הראתה הריון צעיר. כשהגעתי לאוטרסונד בשבוע כמעט 10 לפי וסת החזירו אותי לשבוע 6+0. הילדון כרגע משחק לידי במקום לישון.
אם אני זוכרת נכון משרשורים קודמים שלך יש לך מחזור סדיר כל חודש-חודש וחצי, נכון? גם אצלי זה ככה
במקום לכתוב בכל יום מחדש בארטליין את השם (כי זה נמחק במים אחר כך).
יש לכן רעיון?
חשבתי לקשור אזיקון, אבל גם בחלק מהמוצצים זה יהיה מסובך וגם זה עלול לדקור את הילדה... (וגם זה פחות אסתטי 
)
הרעיון הוא שאסמן את כל המוצצים והבקבוקים בבית באותה דרך, ואולי אעשה את אותו סימון על העגלה, וכך המטפלת תזכור מה שייך לבת שלי...
עשיתי בדיקת הריון ביתית ובדיקת דם וקיבלתי תשובה שלילית.
האם קרה למישהי שאיחר לה המחזור כ"כ הרבה זמן וזה לא היה הריון?
כ"כ התאכזבתי.
את אחרי לידה? מניקה? היית עם מניעה?
בגלל המלחמה והמילואים אז פחות הצלחנו
המחזור האחרון שהיה לי היה ב23.11
היה לי ביוץ ב3.12 / 4.12
באותו שבוע בשבת התחיל לי דמום קל שחשבנו שהוא דם של השרשה.
ומאז היו פה ושם תחושות של הריון..
עשיתי שבוע שעבר בדיקה הריון ביתית ויצאה שלילי והיום יצאה שלילי הבדיקת דם.
לפי בדיקות
או מחשבון?
כי אם זה רק לפי מחשבון, אז זה לא מספיק
ייתכן ובייצת מאוחר יותר (בגלל חולי, סטרס, שיבוש הורמונלי וכד') ואז זה לא נקרא שאת באיחור
איחור באמת זה 14 יום *אחרי* הביוץ.
כשיש חולי הגוף 'אומר': ''בוא נעזוב עכשיו עניינים פחות דחופים כמו רביה, ונתמקד בלשרוד את ההתקפה של הוירוס הזה''
אז אם לא היית חולה בכלל זה לא המקרה.
קורה גם שיש איחור גם מסטרס נפשי.
המטרה של השרשור היא לעזור למי שרוצה להתנתק מהפלאפון/ אינטרנט/ רשתות חברתיות, מי שרוצה להיות נוכחת בכאן ועכשיו, להיות יעילה, לנוח או להקדיש זמן ליקרים לה.
איך זה עובד? כל אחת שרוצה, כותבת כאן מתי היא מתנתקת, וכולן מוזמנות להתעניין ולפרגן, זה נותן כח ❤️
מוזמנות להצטרף באופן חד פעמי או קבוע,
ומי שרוצה תיוג כשנפתח שרשור חדש מוזמנת לכתוב לי
השרשור פועל כבר כמה שנים, לעילוי נשמת רנה שנרב, הודיה מעודד, רעות שוורץ וקרן אורה יוסקוביץ'.
מי שרוצה להיות אחראית על פתיחת שרשור חדש כשצריך אז תפני ל@שמש בשמיים לקבל את הסיסמא לניק הזה
אבל מחזקת ותמשיכו לתייג אותי🤭
שמש בשמייםמכלה את זמני לריק בדברים אחרים.. 🤐
אבל בשעה טובה קנינו פלאפון טיפש
ובע"ה כל יום כשהילדים בבית (עד שהולכים לישון) הטלפון שלי יהיה מונח סגור בחדר שינה ואם אני צריכה משהו יש לי את המכשיר הפשוט. המטרה היא שגם כשיוצאת מהבית בתוך היישוב אהיה בלי הסמארטפון.. תתפללו עלי שאעמוד בזה לאורך זמן!
בלי פורום בכלל, עדכון בוואצאפ בשלוש ובחמש בעזרת ה'.
שבוע 7 כבר שבועיים במיטה בגלל דימומים חלשים מידי פעמים (בעיקר חומים סליחה על התיאור)
מקריבה המון כדי לנסות כמה שיותר לא להתאמץ
ופתאום עכשיו דימום אדום גדול
אז זהו? הכל נגמר? כבר נגמרו לי הכוחות
צריך ללכת עכשיו לבית חולים? מה עושים? (אני סוג דם מינוס אבל כבר קבלתי אנטי די לפני שבוע וחצי)
ממליצה להתקשר למוקד אחיות.
אל תחליטי בוודאות שנפל לפני שבודקים אותך, אי אפשר לדעת.
היה לי דימום מטורף בשבוע 7 שלא הייתי בטוחה אלא בטוחה בטריליארד אחוז שזה הפלה.....
ואז זה הפסיק...
והופתעתי לגלות דופק בבי"ח...
אולי זאת המטומה
ואז זה באמת חשוב שאת במנוחה
אבל הרבה הריונות ממשיכים תקין למרות זאת
אים לך מה לרוץ עכשיו
אבל כן מחר בבוקר
לכי להיבדק במוקד של הקופה
אני כבר לא יודעת מהמ לחשוב אם להתרגש או לא...
זה גומר אותי רגשית
להתרגש ולהתפלל
אני לא יודעת מה זו הדרך הארוכה שעברתי ואם קשורה להפלות..
תקשיבי לגוף, לעצמך,
תחגגי עם גלידה קטנה ותפילה גדולה להמשך תקין, בריא ובקלות!
את ההריון הנוכחי שלי, אחרי 3 הפלות רצופות, ליווה טיפול רגשי של כחצי שנה שהיטיב איתי מאוד. תשאלי את עצמך אם זה טיפול תומך הריון שיכול לסייע לך..
ותמשיכי לעדכן אותנו. נשמח ללוות אותך
ההריון הקודם שלי גם היה בסיכון, ב"ה הןא הסתיים בידיים מלאות עם ילדה מהממת בת שתנים וחצי. עברתי טיפול ריגשי במשך שנה כדי להתאושש ולהיות מוכנה להריון הבא... אבל מרגישה שהכל הלך לפח. לא מצליחה להרים את עצמי. כבר שבועיים בבית. לקחתי חופש מהעבודה מרגישה שאני יוצאת מדעתי מחוסר ודאות ומהבדידות.
בעלי חייל, ב"ה הוא חוזר בלילות אבל הןא לא הכי זמין במהלך היום, אז הןא פחות רלוונטי
חיבוק על תמיכה במלחמה..
תקופה קשה.
לקח גם לי זמן להתקשר להריון מחשש כנראה פנימי, מתחושה שהכל לא יציב ולא ברור מאליו.
נסי להתעסק בדברים שעושים לך טובאבל לא קשורים, ההריון כל כך צעיר עדיין שעוד לא דורש עשיה.
לכי לאפות לחם טרי לארוחת צהריים, צאי להליכה קלילה באויר החורפי, תסדרי מדף בארון. קניות במקסטוק לחומרי יצירה לאחר כך...
מבינה כל כך כל כך!
זה סוחט רגשית, הפחד להתרגש, החשש לאבד.. קשה להתחבר ככה להריון. קשה לדמיין מה יהיה איתי עוד רגע.
חיבוק גדול! שיהיו רק כוחות והרבה סיעתא דישמיא.
אבל חשוב לי להגיד לך שלמרות טיפול רגשי צפוף מאוד לפני ההריון הזה כדי להגיע מוכנה רגשית אליו וכל מה שהוא דורש, עדיין לא הייתי צולחת את ההריון הזה בלי טיפול רגשי תומך, וזה למרות שציפינו לו מאוד מאוד מאוד
התלבטתי אם להיכנס לשרשור והחלטתי שכן ואני כל כך שמחה על זה.
ממש מבינה את הפחד לשמוח.
בעז"ה שימשיך תקין ובידיים מלאות!
חושבת שכדאי לך לנסות ללכת לרופא
אולי יתנו לך תמיכה כלשהי
הייתי עם תמיכה, לא ראו סיבה לדימום.
אני חושבת שבמצב הזה אין לרופאיפ מה לעשות.. הם "רבים" בינם לבים עצמם אם מנוחה עוזרת או לא...
פשוט לשפוך תפילה לריבש"ע שהכל ימשיך תקין...
הייתי בחרדות מטורפות כל הזמן. הדימום המשיך והמשיך מעל חודש... וכל הזמן נבדקתי וראתי דופק... ולא האמנתי. למה ה' עושה לי את זה? א"א הריון בלי הלחץ הזה? עם חוסר הוודאות הזה?
ואז אמא שלי אמרה לי שכל הריון זה מסע אל הלא נודע. אין הריון עם וודאות. זה משהו מיוחד בשבילנו האימהות שנרגיש שה' איתנו בתהליך וזה לא רק אנחנו. כמו שה' הביא לנו את החיבור המדהים והניסי של הזרע והביצית, הוא גם איתנו בכל שלב ושלב בתהליך... כל פעולה, נשימה, גיהוק של העובר, הכל מושגח והכל ממנו.
וההנחה הבסיסית זה שריבש"ע רוצה שיהיה את ההריון הזה ושהילד יגדל להיות יהודי טוב עובד ה' ואנחנו זוכות לקחת חלק ולהיות אימהות לילד הזה...
ה' יכול לעשות הכל, ניסי ניסים מעל הטבע.
ואנחנו מתפללות שהכל ימשיך בדרך הטבע בתקינות... שהדימום ייפסק העובר יגדל ויתפתח... אבל ה' מחליט מה יהיה בדיוק ואיך...
להאמין ולבטוח בה'...
חיבוק על החוויה הקשה...
הגיוני שאני פשוט עייפה כאילו אני בתחילת הריון?
בשבת ישנתי איזה שלוש פעמים.
קמתי מאוחר הבוקר ומצידי לחזור לישון שוב.
מה נסגר?
תוהה לעצמי אם הגוף שלי מחליט לאגור כוחות ללידה.
(חודש תשיעי)
אה, וגם פתאום נהיה לי טחור/דליה שהיתה לי פעם פתאום יצאה שוב.. תהיתי לעצמי מה נסגר.
וכן הכל נורמלי עכשיו
נהדר אחותי
הכל הגיוני במצבך
ולגבי הדבר השני מוכר ויעבור בעז"ה
מי שזוכרת אותי - הריון אחרון עם בת ובבית יש בנות.
לא מצליחה להתגבר על התחושות.
מרגישה כמו האיש במשל שאמרו לו שכל הצי אוניות שלו טבע והוא מתעלף כל פעם מחדש.
כל פעם ההבנה שזה שוב בת עושה לי רע (סליחה על הבוטות) ואני לא מצליחה להתמודד עם התחושות האלה.
מנסה להגיד לעצמי שזה מה שיש וזה לא משהו שאני יכולה לשנות או לשלוט בו, שאם זה מה שה' נתן סימן שזה הכי טוב בשבילי,מנסה להתעסק בדברים אחרים אבל זה פשוט לא עוזר.
לא מסוגלת יותר ורוד. לא מסוגלת יותר קוקיות ולסדר שיער. לא מסוגלת יותר גרביונים.
צריכה עידוד 
תעקבי אחרי התחושות שלך, ואם את לא מצליחה להתחבר עדיין הייתי שוקלת טיפול מקצועי
זה לגמרי טריגר לדכאון הריון ואחרי ולידה
דרך הקופה? מה אומרים? מה מבקשים?
מה שאת מרגישה בעצם..
שיש לך תחושות קשות סביב גילוי מין העובר ואת הרקע
ולמה כל כך קשה לי הקטע הזה 🙁
בפסיקה שלנו יש כל כך הרבה אופציות למה להאסר (ירידת מים, פתיחה, תדירות צירים, פקק רירי עם דימום, וכמובן דימום)
שאני פשוט לא מצליחה להבין את ההגיון ההלכתי שלהם.
לא בכוחות נפש לזה..
נאסרים מהרגע שבבדיקת פתיחה האחות אומרת שיש 3 ומעלה... אם היא בודקת ולא אומרת, לא נאסרנו...
ובקיסרי, מהרגע שמתחילים לחתוך אותי...
יש בזה כמה דעות ואם חשוב לך מה עומד מאחורי זה מציעה לך לא לוותר ולעשות את הבירור הזה.
מאוד משמעותי מאיזה מקום בנפש מגיעים ללידה...
חיבוק ובהצלחה!
פתיחה ארבע, דימום או יציאת הראש. הראשון מבינהם.
אם קשה לך עם הפסיקה שלכם ממליצה לפנות לרב שאתם סומכים עליו. יש כל כך הרבה דעות ואפשרויות שחבל לא לברר.
לפי מה שאני יודעת נאסרים כשמתחילה לידה והשאלה היא מתי מוגדרת התחלת לידה. לדוגמא ירידת מים היא התחלה, אבל יכול לקחת גם יום ויותר עד הלידה בפועל. לכן בחלק מהפסיקות זה אוסר ובחלק לא.
פתיחה - יש דעות של פתיחה 2, למרות שאפשר להסתובב עם כזו גם כמה חודשים (קרה לי בלידה הקודמת). יש דעות שפתיחה 4 כי אז לרוב מכניסים לחדר לידה. יש שפתיחה מלאה ואני בטוחה שיש גם אפשרויות באמצע.
תדירות צירים לא הכרתי אבל אני מניחה שאותו עיקרון. ברגע שזו "לידה פעילה" נאסרים וזו עוד דרך להגדיר.
פעילה זה הרבה יותר מובן לי.
בעיקרון פתיחה אוסרת אצלנו מחמש, וזה ממש הגיוני לי.
תדירות צירים לא בהכרח מעידים על לידה פעילה, אלא עם יש פתיחה משמעותית איתם...
וירידת מים יכולה להיות, אבל ממש יכול לקחת זמן.
ופקק רירי נשמע לי בכלל הזוי, כאילו יכול לקחת עד שבועיים!! אין פה איזה עניין של כתמים במקרה של דימום?
כי זה דימום שיצא בוודאות מהרחם ולכן איסור תורה. מקווה שאני זוכרת נכון ולא מטעה.
אני מכירה מישהי שנאסרה מיציאת הפקק הרירי והספיקה לטבול לפני הלידה.
זה משהו שאני צריכה באמת לשאול את הרב שלנו.
לי זה קרה...אמהלהגפ הפקק הרירי (שבכלל נמצא בצוואר הרחם אם אני זוכרת נכון) לא יאסור לכל הדעות.. והוא גם לא תמיד יצא עם דימום
תלוי בכמות ובסוג, לפעמים הדם שיוצא זה רק כלי דם קטנים שהחזיקו אותו בצוואר הרחם
הפקק הרירי הוא בצוואר הרחם,זה לא בדיוק דימום מהרחם.
ובכלל כל הדימומים סביב הלידה לפי הפסיקה שלנו הם כרגיל לפי דיני כתמים, אלא אם כן יש שטף דימום משמעותי.
וגם סטריפינג לא אוסר בגלל שזה דם פצע
והלידה עצמה אוסרת החל מפתיחה מסוימת (אני מכירה מפתיחה 4 ועד דעות של יציאת הראש שאז אין שום מחלוקת ונאסרים)
בקיצור- חייב לבחור פוסק/ספר ספציפיים כי יש המון המון דעות....
לק"י
בבית חולים הם אומרים לפי ס"מ. לא?
ואז פתיחה של 2 אצבעות זה בערך 4 ס"מ, אז כנראה שהכוונה שנאסרים מפתיחה 4.
וכל זה בהנחה שלא עשיתי סלט במושגים
עם זה, ואני לא מנסה לחשוב שזה משהו טוב
בעצם זה חלק מתיקון חטא חוה... כמו כל תהליכי הפוריות של האישה...
לי אישית זה דווקא מקל לחשוב כך ולא לנסות לשכנע את עצמי שההלכה טובה לי ואני לא מספיק מבינה או לחילופין שההלכה נגד האישה
זאת פשוט עובדה כמו כל חלק אחר בחיים,וכמו שיכול להיות קושי כלכלי, או זוגי ואני אתאמץ בשביל זה אז גם כאן זה חלק שדורש יותר מאמץ כדי לחיות בצורת חיים שבחרתי.
כמו שכדי להגיע למקצוע נחשק לומדים הרבה שנים ואפילו לימודים מפרכים,כי יש כדאיות בסוף
גם כאן יש סיבה להלכה,גם בכשרות יש ויתורים,וגם בסוגי בילוי,אבל בסה"כ זה חלק ממכלול החיים שבחרתי.
מקווה שלא ביאסתי ושיצא מובן
פתיחה ארבע
דימום
שלב לידה מתקדם שכבר לא יכולה ללכת בעצמה
לק"י
אבל ענית על השאלה ששאלתי בהודעה אחרת שלי בשרשור הזה.
תודה!
מבאס להיות אסורים בלידה אבל הידיעה שזה בכל מקרה יקרה בזמן הקרוב והידיעה שאוטוטו אני יולדת (!) הפכו את זה ללא כל כך רלוונטי, לא על זה אני אתבאס עכשיו. יש סיכוי שאם הייתי שואלת רב על הכתמים- דימומים האלה אולי הוא אפילו היה מצליח להתיר אבל בשביל מה? שעוד שעתיים נגיע לפתיחה שאוסרת ונאסר? חבל לבזבז על זה אנרגיות ביום של הלידה.
אני מדברת בעיקר על תדירות צירים, פקק רירי וירידת מים ללא פתיחה
בעלי ממש עזר לי בתחילת הלידה, בין אם זה להחזיק את היד או לעשות עיסויים או סתם להעביר דברים בנחת בלי דאגות.
וגם להביא חיבוקים אחרונים של התרגשות לפני שהופכים להיות הורים
לי כל דקה שלא היינו אסורים הייתה חיונית
לא שאלתי באותו רגע
אבל מראש חפרנו לרב ממש מה המצבים המדויקים שבהם נאסרים..
כל עוד אפשרי כמובן
לבד עם הבעל
בלי דולה
בלי אפידורל
ומה שמקל לי על הצירים זה רק לחץ ומגע בגב
מים משום מה עושים לי רע
ובעלי ממש קריטי לי בצירים
לפי הרב שלנו נאסרים רק בפתיחה מלאה או כשיש דימום..
אז היו פעמים שנאסרנו מההתחלה כמעט.. והיו פעמים שלא ורק בפתיחה מלאה
ותמיד מתלבטת אם להביא דולה רק למקרה ש..
אבל בסוף ממש מעדיפה את הלבד שלנו יחד
ככה שזה ממש השתנה בין הלידות...
ממליצה לבדוק לעומק את התפיסה ההלכתית שלכם. אולי ניתן להקל
בלידה הראשונה זה היה ממש מבאס להאסר כי הוא ממש עזר לי עם הצירים ומהרגע שנאסרנו לא היה לי איך להתמודד עד שאמא שלי הגיעה
בלידה השניה אמא שלי הגיעה לפני שנאסרנו אז זה היה בסדר
פעם ראשונה עם מטחברת
איך מניקים בצד השני שלא קרוב למטחברת ושיהיה נוח?
והאם מרימות לגרעפס?
את מתכוונת להנקה בשכיבה אני מבינה..?
אני לא מניקה בשכיבה בצד השני (אלא אם כן המיטות מחוברות) והאמת שגם לא כל כך נוח לי להניק בשכיבה בגיל הפיצי...
ולא הבנתי מה קשור הגרעפס.. זה תלוי בילד לא?
כדי שגם הצד השני יגיע אל התינוק.
להוצאת אוויר - אפשר להעמיד את התינוק כשהוא מאונך לגוף שלך, כשאת שוכבת על הצד.
מקווה שהצלחתע להסביר את שני הדברים...
עד אז פשוט הייתי מעבירה לאמצע המיטה שלנו מניקה מהצד השני ומחזירה 😅.
זה הרבה יותר נוח פשוט כאילו שוכבים כמעט על הבטן ואז הצד השני מגיע לתינוק (לא זוכרת מאיזה גיל של בתינוק זה עובד מניחה שממש בהתחלה קשה להם קצת להתחבר ככה).
לי אישית יש במיטה שלל כריות (גם במצב רגיל, לא של היריון והנקה 
), ובכל פעם אני מסדרת אותן בתנוחה שתהיה לי נוחה לאותו רגע.
וכן, התנוחה הזו של ההנקה באמת דורשת תמיכה לגוף...
אלא אם כן אני רואה שזה מפריע לילד.
לגבי גרפס, אני לפעמים מרימה אותו כשהראש שלו מונח על החזה שלי והגוף שלו במיטה וככה הוא שוכב על הבטן והראש שלו מוגבה.
איזה כיף זה מתחברת! לילד הקודם קיבלתי ממישהו בהשאלה ועכשיו אין לי ואני ממש רוצה להשיג (מתביישת להגיד אבל רוב הלילה הוא פשוט ישן במיטה שלי ביני לבין הסורגים של העריסה שלו)
מתלבטת
בגלל העלות,
וגם כי לא יודעת כמה זה יעזור יותר..
כמעט בחצי🤭😘
חחח פחות מאמינה בתאוריות האלה🙈 כי כמו שאת אומרת בחילות והקאות בהריון זה הכי פיזיולוגי שיש וממש לא פסיכולוגי כמו שאוהבים לחשוב 🙄
חוץ מהקטע של הטהרה שנורא מתסכל (להיות עם פד באמת נקי כל הזמן ואז דם אדום ממלא את העד של ההפסקה או גרוע מזה, הפסק נקי ואז כתם אדום ענקעל התחתונים הלבנות) מדאיג אותי אם זה אומר משהו בעייתי מבחינה רפואית.
ביומיים האחרונים שתיתי מלא לימון סחוט, לא השתפר.
כמובן לכי להבדק עוד שבוע בערך בכל מקרה לבדוק שאין שארית
ותעקבי
אם זה לא יתמעט או יתגבר או משהו חריג אז כמובן להבדק שוב
אצלי היה סוג של ווסת בשלב הזה- פתאום דימום חזק.
ואחר כך שקט לכמה חודשים טובים
רק מבאס
אבל כמובן כדאי להיבדק שהכל חזר למקום ואין שאריות
שימי לב - לפעמים זה מתגבר בגלל מאמץ,מנוחה מאוד עוזרת להיטהר יותר בקלות אחרי לידה
והלכתית- תתיעצי עם דמות הלכתית, לא כולם סוברים שחייב לחכות עד שאין בכלל כתמים,יש הרבה גישות שמקלות בבדיקות ולבישת לבן אחרי לידה (וכמעט כולם מקלים במוך דחוק שעשוי לעשות פצע)
וגם מי שכן- יש מה להתיעץ להבין אולי זה בכלל התנהגות של פצע
אם אין שארית, ולא מחכה עוד שבוע...
בכל מקרה, לי באחת הלידות היה ככה וקיבלתי מחזור 4 שבועות אחרי לידה! זה יהה ממש מתסכל... אז מבינה אותך!
חיבוק!!
כל היום אני עם הטישו, אף סתום כמו וואקום
משתעלת זוועה אפילו עד הקאות לפעמים
זה כבר כמה ימים ככה
בלילה לא הצלחתי לישון בגלל זה.
הרופאה אומרת שזה נראה לה ויראלי🙄
אולי למישהי תהיה עצה שתציל אותי???
נמאס לי
לא דוגלת בכדורים אבל יש פעמים שחאלססססס זה נראלי חלק מהפעמים
בעיההה
בעיה בורכת הייתי אומרת בקרוב אצלי אמן
לק"י
תנסי אולי מי מלח באף, שמן אקליפטוס על הכרית, בצל חתוך ליד הראש בלילה, להגביה את הראש בשינה עם עוד כרית.
אפשר גם להרתיח מים, לשים ראש מעל האדים ולכסות במגבת. בזהירות כמובן.
תרגישי טוב!
אפילו אינהלציה עם מי מלח, גם לא עוזר
אין לי שמן אקליפטוס ובצל אף פעם לא עזר לילדים שלי (אולי אני לא עושה את זה נכון?) אני מיואשת.
בא לי לבכות
ואמרו אבל תבררי שאקמול צינון יום מותר בהריון
אבל כדאי לבדוק היטב
איזה קשה זה
בהריון זה עוד יותר קשה
הצינון תופס חזק לא יודעת למה. ..
אוף זה יעבור אל תדאגי ❤️
כנראה שבגלל שהגוף יותר רגיש וחלש..
זה עובר בסוף 🙏🙏
של שמן אקליפטוס, ושמים את הראש על האדים עם מגבת מעל.
בד"כ זה ממש מקל...
אני לוקחת כף חומץ מהולה בקצת מים, עם תרכיז תפוחים כדי קצת לטשטש את הטעם המגעיל של החומץ (זה עדיין מגעיל, אבל סביל).
לוקחת כמה פעמים לאורך היום, וזה מאוד מקל על המינון (כשזה צינון קשה, מרגישים את ההקלה אחרי כמה מנות. עם צינון קל זה משפיע אפילו יותר מהר).
אינהלציות עם מי מלח
ממש משפר את ההרגשה ופותח את האף
כי זה רק מי מלח
אין בזה חומר שאמור לייבש את הנזלת
בגלל ההריון..
כורכום
אני נשמעת כמו תקליט שבור
הוא סופח נוזלים, אנטי ויראלי ואנטי דלקתי
מה צריך יותר מזה?
טיפות אכיניצאה, סינרג'י
בצל חתוך
פשתן טחון טוב לשיעול
זה היה בליל שבת שלפני עשרה בטבת,
הייתי בליל שבת בסלון, והרגשתי תחושה של חורבן
.ואז נזכרתי בספרה של הרבנית ימימה ״כמים, ליבך״ והתחלתי לכתוב לי בראש מילות נחמה.
במהלך השבת שיננתי את השיר,
ובמוצאי השבת העליתי אותו על הכתב.
זה אחד השירים הראשונים שכתבתי על הגירושין,
וכך גיליתי את היכולת להתנחם ממילים שה׳ שולח לי ללב.
ב״ה שזכיתי לגאולה פרטית, בתפילה לגאולה שלמה במהרה.
חור-בן, חור-בי
אֲנִי קְצָת יוֹדַעַת
מָה זֶה חֻרְבָּן
אֶת הַהַשְׁוָאָה כְּבָר עָשָׂה
הַנָּבִיא כַּמּוּבָן
כְּאִשָּׁה עֲזוּבָה
אֲשֶׁר לֹא יָלְדָה
נִצֶּבֶת עַכְשָׁו
מַרְגִּישָׁה בּוֹדְדָה
זֶהוּ מֶסֶר מַדְהִים
שֶׁאֵלַיִךְ נִשְׁלַח
הַשְּׁכִינָה בַּמִּסְתָּרִים
בּוֹכָה יַחַד אִתָּךְ.
מִזְבֵּחַ הוֹרִיד דִּמְעָה
וְאַתְּ בּוֹכָה עָלָיו
עַל הֵיכָל, עַל בֵּיתֵךְ
עַל בַּיִת חָרוּב שֶׁחָרַב
אֶת הַבֶּכִי תְּנַתְּבִי
עַל הָהָר וְהַחֻרְבוֹת
תְּבַקְּשִׁי, תִּכְאֲבִי
עַל סִבַּת הַסִּבּוֹת
הוֹלֶכֶת לְהִתְפַּלֵּל
עַל הַגְּאֻלָּה
עַל בֵּיתוֹ שֶׁל ה'
וְשֶׁאֶהְיֶה עוֹד כַּלָּה.
בעז״ה יתקיימו גם נבואות הנחמה !
ה׳ שלח לי מילים.
נראה לי כבר פעם עשירית קראתי,
וכל פעם מחדש זה חותך לי את הלב.
את ממש אומנית בכתיבה ובנשמה.
שנזכה במהרה במהרה לגאולת הכלל והפרט.
אני עם דמעות בעיניים.
שאלה טובה...
בינתים זה כל פעם נדחה
בעיקר בגלל העצלנות שלי...
בעז״ה אעדכן פה כשיהיה קמפיין מימון המונים.
והקשר לפורום: זה הריון עודף מאוד...
והלוואי שתכתבי על עצמך עם קצת יותר חמלה עצמית. אולי זה לא רק עצלנות שלך שדוחה את הוצאת הספרון, אלא שיש לך עוד חזיתות לפעול בהם, וכמו כולנו יש לך משאבים מוגבלים, אז הספרון שלא נמצא בראש סדר העדיפויות נדחה בינתיים...
בינתיים טוב לשמוע ממך פה, השירים שלך הם באמת אומנות, נוגעים עמוק עמוק...
השבת נהיה עדים למפגש המרגש של האחים עם יוסף, לאחר התגלותו של יוסף, ובהמשך למפגש של יוסף ויעקב, יחד עם ירידת משפחת בני יעקב למצריים.
ההפטרה השבת גם היא מיוחדת, ומספרת לנו על התאחדותם של של ישראל ויהודה באחרית הימים.
מוזמנת לשתף במחשבות, רעיונות או לימוד מהפרשה.
מי שמעוניינת בתיוג כשנפתח שרשור,מוזמנת לכתוב לנו.
וכל מי שרוצה להצטרף...
מעתיקה את הלימוד היומי של הרב ראובן ששון, לקראת עשרה בטבת. קצת ארוך אבל משמעותי וחזק.
"והאר עינינו" - לימוד יומי באמונה // יום חמישי, ט' בטבת
*לעשרה בטבת: כיצד להתפלל על המקדש*
✨ התפילה לבניין המקדש מלווה לפעמים בקושי, מפני שלא היינו מעולם בבית המקדש, ואיננו מבינים את גודל חסרונו.
🔶 *כדי להצטער צריך להבין מה חסר*
במקומות רבים אנו רואים ולומדים על המעלה העצומה של התפילה לבניין המקדש. אך פעמים רבות שואל האדם את עצמו - אני לא מספיק מתפלל מעומק הלב על בית המקדש, איך אוכל לחזק את לבבי להתפלל באמת על המקדש, ולכאוב על חסרונו?
ובאמת התשובה היא, שהרבה צריך להשתדל כדי להצטער באמת על חורבן בית המקדש. לשם הבנת חסרון בית המקדש צריך להבין מה זה בית מקדש, מה היה לנו כשהיה בית מקדש. רק מכוח ההבנה מה היה, נוכל להבין מה חסר. העובדה שלא מצטערים על מה שחסר היא מפני שלא מבינים כלל שהוא חסר, ומדוע? – מפני שלא יודעים מה זה אומר כשהוא ישנו. דווקא מתוך הכרתו, נוכל להבין את היעדרו. למשל, אדם שלא ידע ששלחו לו מתנה יקרה, לא ידע שגנבו אותה בדרך אליו. הוא לא יודע על חסרונה כיוון שלא ידע על קיומה. על כן בדורנו זה, ראוי מאוד להשתדל ללמוד על בית המקדש, להבין מהו ערכו ומשמעותו, וממילא יובן ויורגש גודל חסרונו.
🔶 *האור הגדול של בית המקדש*
בקצרה נציין שבית המקדש הוא המקום שבו מתגלות בגלוי, לעיני כל העולם, הקדושה והאהבה שה' אוהב אותנו. הקדושה שבנו, והאהבה שה' אוהב אותנו אמנם כתובים בתורה, אך לא כולם זוכים ללמוד תורה ולהתוודע אל האוצרות הגדולים שכתובים בה. כמו כן, לא רק מי שלא פותח ספר עלול שלא לדעת כמה עם ישראל הוא קדוש וכמה ה' אוהב אותנו, אלא גם מי שפותח ספר לא זוכה להתוודע לכך, אלא רק במעט. שכן אלו דברים עמוקים וגבוהים מאוד, שקשה לתופסם, להתמלא ולחיות אותם בכל ליבנו.
אנו צריכים המחשה, לראות בעיניים שלנו את העָצְמה והאהבה, וגודל הקשר שלנו לקב"ה. אנו צריכים פה, בעולם הזה, לראות את הקדושה, את החיים הא־להיים, את העצמות הנפלאות של עם ישראל הקדוש והטהור. אנו צריכים לראות זאת, למשש זאת, לחוש זאת ברגשות, לעמוד במעמד כזה של גילוי שכינה, של שמחה ואחדות בין כולנו, ובינינו לקב"ה. בלי המחשות כאלו, הדבר רחוק ולא נתפס, קשה לעכל ולהגיע למצב שזה יעשה מהפך עמוק בחיים, יחדור אל נימי הנפש, וירשום בה רושם גדול מהקדושה והסגולה הא־להית הנמצאת בקרבנו.
אילו היה דבר זה גלוי לעיני כל, לא רק שכולנו היינו נוהרים אל ה' ואל טובו, היינו מתגברים באהבה ואחווה, ומזניחים את כל המחלוקות והשנאה, וכן את ההתנכרות לשם ה', לא רק עמנו האהוב היה מזנק אלפי קומות בשעה שהוא היה מתוודע לרוממות אליה הוא שייך, אלא גם הגויים כולם היו נחרדים ומזדעזעים מגילוי השכינה, מהא־להות האין סופית האדירה שמתהלכת בקרב ישראל, בתוך כל אחד ואחד מאתנו.
🔶 *'והיו מלכים אומניך'*
בשעה שהגויים יבינו ויקלטו זאת, יראת רוממות והערצה מופלאה יתגברו בכל האנושות כולה, ואימה ופחד ייפלו על אויבינו. אז יקויים בנו הכתוב "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ" (ישעיה מט כג). לא יהיה אחד שיהין ויעז לגעת בשערת ראשו של יהודי. יהיה ברור לכולם שארץ ישראל שלנו היא, אף אחד לא ינסה להילחם בנו בגללה או בגלל שום סיבה אחרת.
אדרבא, הם יטו אוזן ויבקשו שנלמדם את דעת ה', את הדרכים שבהן יוכלו גם הגויים להשתייך לעָצְמה הא־להית האדירה המתהלכת בתוכנו. וכמו שניבא ישעיה הנביא (ישעיה ב ב-ד):
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ־להֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
איזה מצב נפלא, אין מלחמות בעולם, אין פשע ורשע, "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא ט). נתאר לעצמנו איזה עולם מתוק יהיה, בו, לדוגמא, יוכל אדם להשאיר את מכוניתו פתוחה במשך שעות, עם המפתחות בפנים, בביטחון גמור שאף אחד לא יגע בה. עולם ללא מנעולים ומסגרים, ללא חשדות ומזימות, מלא אמון ואהבה הדדית, מלא טוב, נחת, שלווה ורגיעה. אור ה' מתפשט על הכל בגילוי נפלא ומענג עונג אין סופי, נביאים בקרבנו, אנשי א־להים נמצאים בכל מקום, קדושת ה' ממלאת את ליבנו בשמחה, רננה ואושר אין סופי. אין צרות ומחלות, וכל טובה וכל ברכה מצויות בכל פינה.
אם כן, זהו המצב כשיש בית מקדש. ועכשיו, כשבית המקדש איננו עימנו - נראה נא בעצמנו, בחדשות, בוויכוחים ובבלבולים. אין צורך להאריך בתיאור המצב החסר. כי כשחולמים את החלום הטוב, את המצב השלם שצריך להיות, רק כשמתעוררים אל המציאות הנוכחית כבר מתמלאים צער וכאב על שהחלום הוא כרגע רק חלום ולא מציאות ממשית. לכן, ככל שנרבה לחשוב מה יהיה כשיהיה בית מקדש, ונתאר לעצמנו את העלייה לרגל, את האחדות בתוך עם ישראל אז וכו' וכו', מצד אחד נתרומם מאוד, נתרגש ונבקש זאת בפועל, ומצד שני, יגבר המכאוב על החיסרון, ותפילתנו תהא מקירות לב, לבניין המקדש ושלמות הגאולה.
📝 *לסיכום-*
ככל שנקלוט מהי מציאות של בית מקדש, נצייר אותה בעיני רוחנו ונחלום עליה, יגבר בנו הכאב על מציאות חורבנו, ונתחזק בתפילה ובדרישה לבניינו
📌*עצה לדרך:*
לקראת יום התענית, אפשר להתכונן לא רק על ידי אכילה ושתייה מראש, אלא גם על ידי מחשבות ודמיון כיצד תראה המציאות השלמה והאידיאלית בימי הבית השלישי. כך התפילה על המקדש תהיה משמעותית ואמיתית יותר.
להצטרפות לקהילת 'מלאה הארץ דעה':
ומכאיב כל כך לראות את גודל החסר.
בעז"ה שנזכה כבר במהרה לכל הטוב הזה!
תודה שהבאת את זה!
בעשרה בטבת אנחנו צמים על החורבן. אבל לא על החורבן עצמו, אלא על השלב הראשוני שהביא לחורבן.
לכל שלב יש משמעות. הקב"ה לא הופך את כל המציאות ברגע אחד, אלא הוא משנה אותה בצעדים, שתלויים במעשים שלנו.
בעשרה בטבת אנחנו מתאבלים על זה שעם ישראל המשיך בחטאים למרות שהקב"ה התחיל לשנות את המציאות לכיוון של חורבן, ולא הבין שהכאבים שבמציאות אמורים לעורר אותנו להסתכלות פנימה, על עצמנו, ולתשובה על המעשים שלנו.
וגם היום, הקב"ה מדבר איתנו דרך המציאות.
עד המלחמה היינו במציאות של שלווה יחסית. לא הרגשנו את הכאב של הגלות בעוצמה מספיקה. היינו צריכים להתאמץ כדי להתחבר לרצון לגאולה ולהתפלל עליה.
אבל עכשיו, אחרי שהאדמה נשמטה לנו תחת הרגליים בשמחת תורה, וכל המציאות שלנו היטלטלה, אי אפשר שלא להרגיש את הכאב שבמציאות, את חוסר השלמות בו אנחנו עדיין שרויים.
וכמובן מתחבר לזה הכאב הנורא על כל הקדושים שנרצחו ונטבחו בשואה, שאנחנו מזכירים היום ב'יום הקדיש הכללי', כתקנת הרבנות הראשית.
היום זה יום בו הכאב על חסרון המקדש מופיע יותר חזק במציאות. חסרון המקדש הוא השורש לכל הכאבים.
ולכן מתוך הכאב האישי של כל אחת, והכאב הלאומי של כל עם ישראל, נתחזק ונתפלל לקב"ה לגאולה שלמה, לתיקון כל המציאות.
התפילה יכולה להיות במילים שלנו, תוך כדי בישולים והכנות לשבת. רק צריך לפתוח ולכוון את הלב, להתחבר היום דווקא למקום של הכאב, ומתוך כך להתפלל שהכאב שאנחנו חווים היום יוביל לצמיחת הישועה והגאולה השלמה בקרוב בימינו ממש…
כו' כׇּל־הַ֠נֶּ֠פֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַעֲקֹ֑ב כׇּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ׃
כז וּבְנֵ֥י יוֹסֵ֛ף אֲשֶׁר־יֻלַּד־ל֥וֹ בְמִצְרַ֖יִם נֶ֣פֶשׁ שְׁנָ֑יִם כׇּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים׃
לפי החשבון יש רק 69 אנשים.
מפרשים חז"ל שיוכבד נולדה בין החומות והשלימה את המניין ל 70.
חשבתי על הפסוק הזה ,אולי אפשר ללמוד מכאן את כוחנו העצום בהבאת הגאולה.
הגלות לא יכלה להתחיל לפני שהיו 70 נפש מבני יעקב במצריים,
והיו חייבים את יוכבד- הנפש ה70 כדי להכנס למצרים.
גם בגאולה ככה- יש את מספר בני ישראל שצריך להיות בזמן הגאולה,ועם כל נפש שאנחנו זוכות להיות שותפות בביאתה לעולם אנחנו מקרבות את כל העם לזמן הזה.
קראתי אצל הרבנית ימימה מזרחי משהו שמשלים את זה:
חז"ל אומרים שמי שמשלים למניין שבעים הנפש אלה או יוכבד או הקב"ה.
וזה מדהים, אומרת הרבנית ימימה, שכל אחד מאיתנו בעצם יכול להיות כמו הקב"ה בקטן, ולגאול את עם ישראל...
תודה על זה!
הלוואי שנזכה במהרה!
בפרשה שלנו אנחנו חווים את המפגש בין יהודה ליוסף, כאשר יהודה ניגש מול יוסף - המשנה למלך, ומתעמת איתו.
חז"ל מרחיבים מאוד בתיאור המפגש בין שניהם, יש הרבה מדרשים שמתארים את המפגש הדרמטי הזה, שבסופו יוסף לא יכול להתאפק ומתגלה לאחיו.
המשמעות של המפגש הזה היא משמעות לדורות. יש פה ביטוי לשני הכוחות המרכזיים בעם ישראל, שממשיכים אחר כך לכוח של מלכות יהודה מול מלכות ישראל (שמתחיל אותה ירבעם משבט אפריים - בני יוסף), וזה ממשיך לימינו - משיח בן יוסף מול משיח בן דוד.
שמעתי כמה שיעורים שמדברים על הכוחות האלו של יהודה ושל יוסף. אני כותבת קצת ממה ששמעתי בשיעור של הרב ראובן ששון (מקווה לדייק בדברים), וכמובן יש עוד הרבה הסתכלויות ועוד הרבה מה להרחיב.
הכוח העיקרי של יהודה הוא בפה - בדיבור.
בפרשה שלנו, כשהוא ניגש ליוסף, הוא משתמש בדיבור וזה מה שמביא את יוסף להתגלות כי הוא 'לא יכול להתאפק'. המדרש מתאר את דיבורו של יהודה - ""ויגש אליו יהודה", כתיב (משלי כ"ה) "תפוחי זהב במשכיות כסף"... "דבר דבור על אופניו", מה אופן זה מראה פנים מכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף".
גם על המשיח נכתב שכוחו יהיה בפיו - "וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע" (ישעיה י"א, ד').
הכוח שבפה מתאר מציאות בה האמת שולטת בעולם. כאשר האמת נגלית, היא כל כך מאירה שאי אפשר לעמוד בפניה.
המלכות של המשיח תהיה מלכות כזו של אמת שמאירה בעולם. זו מלכות שבה לא צריך כוח כדי למשול בעם, אלא המלכות מתקבלת על ידי העם ברצון כי הם רואים ומרגישים את האמת שהיא מביאה. והאמת גם תצא החוצה לכל העולם, שירצה לבוא וללמוד מעם ישראל.
אבל עד שהאמת יוצאת לאור, יש צורך גם למשול, במלכות שיש בה גם כוח, מלכות של מעשים, וזה החלק של יוסף, שצריך לבוא לפני המלכות של יהודה, בשלב שעוד לא מוכן למלכות יהודה.
את הסיום של השיעור עוד לא שמעתי, אבל אני כן רוצה לחבר את הדברים לימינו מתוך ההבנה והידע שלי.
בספר 'קול התור' (שכתב תלמידו של הגר"א, מתורת הגר"א) לומדים שמשיח בין יוסף אינו אדם יחיד אלא הוא שרוי בכל בית ישראל, כל אחד לפי דרגת המעשים בהם הוא מבטא את התכונות של משיח בן יוסף -
"משיח בן יוסף, השרוי בכל בית ישראל בכלל, בסוד 'שארית יוסף' שנאמר על כל ישראל ובכל איש ישראל בפרט, ...ברבים מבני ישראל אנשי המעשה הזוכים לעשות בקבוץ גלויות וכו'... באותן הפעולות שהן בתכונותיו של משיח בן יוסף הרי הוא ניצוץ משרש נשמתו דמשיח בן יוסף, כל אחד לפי דרגת-המעשים."
בספר קול התור גם מתואר בהרחבה מהן הפעולות ששייכות לתכונותיו של משיח בן יוסף - העשייה הארצית ואתערותא דלתתא בקיבוץ גלויות, בניין ירושלים ובניין הארץ (אל כל הפעולות האלו שאנחנו עושים מצטרף הכוח הנסי של משיח בן יוסף שגורם להצלחת העשייה הארצית) -
"על פי רבנו הגר"א, כל עבודת קבוץ גלויות, בנין ירושלם והרחבת ישוב א"י להחזרת השכינה... נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון, משיח בן יוסף שהוא הכח הנסי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח-בן-דוד משמים... כנודע בעקבות משיחא וקץ המגולה"
עד עכשיו חווינו את השלב הזה של בניין הארץ, מלכות של עשייה וכוח בתוך עולם של שקר.
במלחמה שלנו היום אנחנו גם צריכים להשתמש בכוח. האמת שלנו עדיין לא יכולה מספיק להאיר בשביל שהרשע ייעלם ויתנדף מולה. צריך עדיין להילחם בכוח של יוסף.
אבל המלחמה הזו, שמכריעה את הרע, מוסיפה לכוח הטוב בעולם, ובעז"ה מקדמת אותנו עוד לקראת המעבר אל מלכות בית דוד - הגאולה השלמה בה האמת תופיע בעולם במלוא הדרה, ואז כבר לא יהיו מלחמות, כל תקציבי הביטחון יופנו לצמיחה והוספת טוב לעולם, ונזכה למלכות ה' שתתגלה על כל העולם.
בעז"ה שנזכה בקרוב…
ההפטרה מנבאת לנו את הסוף של הסיפור - החיבור בין 'עץ אפריים' ל'עץ יהודה' - "וְעָשִׂ֣יתִי אֹ֠תָם לְג֨וֹי אֶחָ֚ד בָּאָ֙רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד יִֽהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֚א יִֽהְיוּ עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד", כאשר המלכות הסופית תהיה של בית יהודה - "וְעַבְדִּ֚י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם וּבְמִשְׁפָּטַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְחֻקֹּתַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם".
פעם כשקראתי את הפרק הזה, פחות הבנתי את הקשר שלו לדור שלנו. הרי ממלכות ישראל לא נשאר הרבה, אז על אילו ממלכות אנחנו מדברים?
אבל דווקא בתקופה שלפני המלחמה, כשהיה נדמה שהמדינה שלנו הפילוג רציני, הפרק הזה היה פתאום כל כך מתאים, וכל כך מנחם.
אנחנו עוד לא באיחוד השלם. את הפילוג עוד אפשר לשמוע בתקשורת, ועוד נכונו לנו התמודדויות. אבל נראה לי שעל ההרגשה של 'שני גויים' כבר התגברנו, ובעז"ה עוד נזכה להיות כולנו תחת מלכות דוד, ברצון ובאהבה.
אני משתדלת לקרוא בלי נדר את הפרשה מהחומש, וזה ככ מרגש לקרוא את ההבטחה הזו של השם ליעקב, שהיא בעצם ההבטחה לכולנו. לא רק שהוא מבטיח לו שיהיה איתו,הוא גם אומר לו לא לפחד מהירידה למצרים
ובחזרה אלינו - מצרים היא המיצר של כל אחד.
בירידה למצרים יעקב זוכה לפגוש את יוסף אחרי 22 שנה. מלבד העניין של הרעב שהיה בארץ. בכל 'ירידה' שלנו למצרים,יש קצת מן הגאולה הפרטית של כל אחת. אם ניקח איתנו את ההבטחה של השם.
תנועות בדרך כלל.
הבחילות חזרו ויש לי מן לחץ כזה בבטן העליונה.
נסעתי למיון ואומרים שנראה בסדר אבל משהו מרגיש לי לא כרגיל...
מה לעשות?
ללכת מחר לעוד רופא בקהילה?
אם משהו מרגיש לא כשורה היייתי הולכת למוקד בקופה.
בעיני עדיף ללכת 10 פעמים לחינם מאשר פעם אחת שצריך ללכת ולא הולכים. מניסיון כואב של מישהי קרובה.
ואל תזלזלי באינטואיציות שלך.
(לא אומרת שצריך להיות בהיסטריה ולהגזים, כן?... אבל זה לא נשמע המקרה).
בהצלחה יקרה ותרגישי טוב!
אבל ביום של המקווה מקלון היה כמעט חיובי
ואז יומיים אחר כך היה שלילי (יום אחרי לא בדקתי כי היה שבת)
ואז הפסקתי לבדוק
אבל אני פוליציסטית
אבל בחודשים האחרונים (מחודש תמוז) מחזור כל 31/30 יום
ובדקתי הריון עם בדיקה של יומיים לפני איחור ביום ה30 (יום שני) ויצא שלילי
אבל עוד לא קיבלתי מחזור וכבר עבר גם היום ה30 וגם היום ה31
ולא היה חודש לחוץ או מסובך במידה שתצדיק איחור לדעתי, בהרגשה שלי
מישי יכולה להסביר לי מה עובר על הגוף שלי?!
בעעעעעע
אז ככה, אחרי 2 הריונות כימיים
ב23.11 ( לפני ארבעה שבועות) עשיתי הזרעה
אתמול 21.12 בדיקת אולטרסאונד נראה שק הריון ללא שק חלמון.
ונקבע תור לשבוע הבא…
בבקשה שהדברים עוד יכולים להשתנות
וההריון יהיה תקין 🙏🏽
רק שולחת לך חיבוק ענק ענק!!
ומתפללת בשבילך שהכל יהיה בסדר ויהיו המון בשורות טובות!!!!
שבת שלום!
לגבי ההריון
בעיקרון, בשלב בו את נמצאת אמורים לראות כבר שק הריון עם תוכן. במיוחד אם עשית הזרעה אז התאריכים הם יותר מדוייקים.
אבל
קורה לפעמים שהמכשיר לא מספיק טוב
או הטכנאית לא זיהתה
בעז"ה מאחלת לך כוחות להמשך השבוע
ומקווה בשבילך שדברים יסתדרו לטובה
גם לי בשבוע 6 זה מה שראו
בשעה טובה והרבה הצלחה!
כי בעיקרון כן אמורים לראות משהו קצת מעבר בשבןע 6
כשקרה לי זה לא המשיך טוב
אבל גם קראתי מלאאא סיפורים אחרים שנגמרו טוב
שולחת לך חיבוק ענק,ממש כואב לי עכשיו, עלה לי כל הלחץ שהיה 3> 3> 3>
