פורום הריון ולידה (עמוד 689)

היה לי אצלו בסדר גמור (אבל לא מכירה אחרים אז לא יודעת להשוות),

הוא נחמד, ענייני, ומקצועי לדעתי, 

הפריע לי שהוא לא מספיק הסביר דברים, אבל פשוט צריך לשאול, והוא עונה בשמחה

הוא מקבל בכמה ערים, ואצלי זה היה שהייתי בקשר עם האחות שבסניף שהלכתי אליו פעם ראשונה, אז יש לי דיס המלצה על האחות... יכולה לומר לך בפרטי (לי היה קשה איתה אבל אולי זה היה סתם)

בהצלחה נשמה

מורה בגיל 4.5? הוא לא בגן הילד? לומדים אצלכם בגיל 5 ניקוד? זה ממש מתקדם...הבת שלי בכיתה א והם לומדים ניקוד רק השנה.

ילד שקורא ועושה חישובים בגיל כזה הוא בהחלט מעל הממוצע.

הייתי מתמקדת בלפתח את הצד הרגשי, החברתי, המוטורי. לפעמים אצל ילדים חכמים הצד השכלי מאוד מפותח ושאר הצדדים פחות חזקים. לא בהכרח כמובן. אבל בתכלס, הוא ילד. תני לו את השנים האלו להתפתחות לא בהכרח שכלית. אפשר לאתגר אותו עם נושאי עניין אחרים, למשל היסטוריה, גיאוגרפיה, מדע-דברים שלא לומדים בדרכ בבית הספר בשלבים האלו. ולפתח את הדימיון, משחקים מוטוריים, יצירות, ספורט. בזה הייתי משקיעה. 

אנחנו חרדים. אצלינו זה הגיל שהבנים מתחילים ללמוד אותיות. ויש להם מורה\רבה שפעמיים בשבוע מלמד אותם אותיות. בשאר הסמן יש גננת.

ההתפתחוץ הריגשית והמוטורית שלו בהחלט קצת פחות טובות והוא ברוך ה קיבל הפניה לריפוי בעיסוק.

לא כל כך הבנתי מה את מתכוונת שכתבת לתת לו את השנים להתפתחות לא שיכלית, אני לא דוחפת אותו לשום התפתחות שיכלית, מה שהוא יודע זה רק מהתעניינות ולמידה עצמית שלו. והאמת שאני יותר דוחפת לתחומים של ספורט שחיה רכיבת סוסים, הוא ילד מלא במרץ , אז חשוב לי שיהיה לו תחומים שהוא יוכל ליפרוק אנרגיה.

השאלה שלי היתה יותר בכיוון של מה יהיה איתו במשך שנתיים בזמן הלימודים. כי כבר ככה הוא ילד שובב שקשה לו לשבת ולהתרכז, אז אם מוסיפים לזה גם את העובדה שמה שמלמדים משעמם אותו כי הוא כבר יודע, אז זה כימעט בלתי אפשרי לבקש ממנו דבר כזה. הפחד שלי הוא שהוא יתוייג כילד מופרע או קשה רק בגלל שהוא חכם.

ולגבי מה לעשות בזמן השיעורים עצמם, אפשר להתייעץ עם המורה מה הוא מציע לעשות.

ממה שאני יודעת במצב כזה נותנים לילדים לפעמים לעשות חוברות/לימוד אחר בזמן שהכיתה לומדת את הנושא שהם כבר יודעים. אופציה נוספת זה שהוא יהיה צמוד לילד שמתקשה וינסה לעזור לאותו ילד(לא יודעת אם זה רלוונטי בגילים המדוברים...,) אצלנו גם היו מקפיצים כיתה לפעמים אם הייתה במקביל בשלות רגשית ונפשית, היום זה קצת פחות מקובל. 

הכרתי ילד כזה. שידע לקרוא ממש מוקדם אבל רגשית וחברתית הוא מתאים לגיל 4.

אם יש רבה וגננת אז שבזמן לימוד האותיות. הבן שלך יהיה עם הגננת בפעילות אחרת באמת יותר של מוטוריקה, פאזלים, משחקי חשיבה וכאלה.

וגם- אפשר לבקש שישב בפינת ספרים ויקרא לבד במקום להשתעמם או להפריע. 

ונתנו לי חוברת עבודה ברמה גבוהה יותר (לקרוא סיפורים ולענות על שאלות עליהם, משהו כזה) ועבדתי על זה בשקט בצד בזמן שכולם למדו אותיות וניקוד. אולי שווה לחשוב על משהו בסגנון הזה...

ומבחינת חוויה אני זוכרת את זה כחוויה טובה, של להרגיש שאני חכמה ומתקדמת יותר מכולם🙂

לי יש חשש כזה עם בן ה4 שלי לגבי שנה הבאה, ניסיתי לכוון אותו ללמוד אותיות באנגלית במקום בעברית, אבל הוא למד את שניהם.

ראיתי שהשנה כשלמדו צבעים הוא התעניין למרות שהוא מכיר אותם מגיל קטן, מקווה שילמדו את האותיות בצורה מספיק מעניינת שנה הבאה (הוא גם לומד בחיידר)

עד כיתת מכינה לומדים אותיות ותנועות בחלק קטן מהיום, אפשר לבקש בשבילו תעסוקה אחרת.

בגיל יותר גדול אפשר להתייעץ עם המורה על אופציות אפשריות.

אם פד לא מקבל טומאה אז זה פתרון טוב. לא?

לפגוע בבדיקה?

לא נשמע הגיוני שטחורים מדממים בכל רגע נתון ואם זה המצב זה לא תקין צריך לטפל שלא יחריף אז אני לא חושבת שפד זה ממש משנה כי גם ככה זה לא מקבל טומאה לעניין כתם.

בכל אופן לעניין הבדיקה לנגב במגבון טוב את האזור תוודאי שאין דם מפי הטבעת ותעשי את הבדיקה לרוב אם היא תצא עם צבע בספק זה אמור להיות מהנרתיק ולא מהטחורים.

בתחתון אם זה מההנרתיק או מפי הטבעת.

וד"א אם זה מדמם ככל הנראה זה פיסורה בנוסף לטחורים.

בנוסף- 1. זכרי שכתם פחות משנקל לא בעייתי

2. אם לפי הפסיקה שלכם מגן תחתון לא מקבל טומאה אז ודאי שכדאי לך לשים (לפי הפסיקה שלנו זה לא כך)

3. אצלי הרב תמיד שואל אם הפיסורה שלי מדממת כי אז הוא יכול לתלות את הכתם על זה בקלות, גם אם המיקום בתחתון בעייתי.

על התחתון.

אז אין טעם בכלל ללבוש דווקא לבן וכדאי לשים פד.

כמובן שדם על עד זה משהו אחר אבל דם חיצוני אפשר לתלות בפיסורה/טחורים

אבל הכי טוב כמובן לשאול מישהו מהפסיקה כמו שלכם..אולי קו הלכה אנונימי?

להתקשר לרב אחר שלא מכיר אתכם ולציין לפי איזה פסיקה הולכים?

בטוחה שרוב הרבנים לא מחכים לשמוע שם וכתובת עם תמונה 😉 ברור להם שיש רצון לשמור על פרטיות בנושאים כאלה והם רוצים רק לעזור

אם תוכלי להכווין פחות או יותר מה הפסיקה אולי תהיה גם עזרה קונקרטית למי כדאי להתקשר (או אפילו בווטסאפ)

פסיקה ע"פ הרב עובדיה זה יחסית פשוט, כי זו פסיקה מאוד מוכרת וגם אשכנזים מכירים אותה כמו שצריך בד"כ כחלק מהלימוד הלכה

מ20:00-22:00 יש שם מענה של נשים

שבמידת הצורך מפנות לרב

כשיש מקור אחר שידוע שיכול להוציא דם תולים בו את כל הכתמים..

אז כל כתל שיכול להיות שמקורו בטחורים אפילו אם הוא יותר מגריס על לבן יהיה טהור...

אני יכול להחליט שהכתם על התחתון הוא מהטחורים או שרק רב יכול לפסוק?

פעם קודמת אחרי לידה הרב אמר לי במקרה של טחורים

לשים פד ולעשות ראשון ושביעי. האם מותר לי לעשות שוב אותו דבר או שכל פעם זה פסיקה חדשה?

ועוד משהו חח לא קשור

את יודעת אם כשאסורים ובעלי מחזיק ילד גדול (נגיד שנתיים) אני יכולה לגעת בילד לפי הרב עובדיה?

כל זמן הנטילה

הדיון שם הוא על גלולות מסוג אחר, כאלה לא של הנקה

לילדים זה לא קל. אבל זה תלוי גם איך מתגרשים, וממי, כי גירושין מכוערים זה פי כמה וכמה יותר נזק. ולכן ההמלצה תמיד היא שזה יהיה בצורה טובה אם כי ברור שלא תמיד אפשר

לגבי חרטה זה תלוי

מי שממש סגורה על זה שהיא רוצה להתגרש ואין דרך חזרה, לרוב לא תתחרט למרות שהתהליך הוא לפעמים לא נעים. ולפעמים כשעולים קשיים או בזמנים נפיצים יותר כמו שבתות, חגים וכו כשצריך לחלוק משמורת ונשארים לבד יכולות לעלות מחשבות כאלה. אבל זו כבר התמודדות אחרת של החיים שאחרי..

אני כן מכירה אישה אחת שהתחרטה שהתגרשה כי בדיעבד הם יכלו להסתדר אבל היא הייתה בת לאמא גרושה ואחות לכמה אחיות גרושות והן די השפיעו עליה..

ורק לגבי טיפול זוגי - לא פירטת איפה הקושי אבל אם יש מימד חלילה של אלימות אז טיפול זוגי באמת לא יעזור

ואני חולקת לגבי האופי. אבל זה תלוי במוכנות של האדם שמגיע לטיפול ולמה שמטריג אותו בקשר הרבה פעמים, כי זו דינמיקה של שניים לרוב (למעט חריגים) וזה תהליך ארוך ולכן הוא לא קסם. כי זה יכול לקחת הרבה זמן.

בכל אופן שולחת לך חיבוק ענק❤️ זו התמודדות לא פשוטה

ללא ספק, זה מצריך עבודה הנכונות הפתיחות.

השאלה היא אם המטפל/ת נראה לך מקצועי, אם התחברתם אליו, וכמה זמן אתם בתוך התהליך.

(אני הייתי בטיפול זוגי שנה וחצי, וזה עזר מאוד אבל לא יכולה להגיד שזה היה קל או קסם)

למה את חושבת שהילדים יכעסו עלייך?

יש לך עם מי להתייעץ?

תלו איך הזוגיות משפיעה על הילדים, יכול להיות גם שיהיה להם טוב שתתגרשו ויכול להיות באמת שלא 

בכל מקרה זו מכה אנושה לילדים, לא מאחלת לאף ילד, ושוב, אם זה לטובתם, ייתכן ויודו לך על זה

יכעסו, כי יהיה להם מאוד קשה מול המשפחה מול החברה בה אנחנו נמצאים.

הם כל הזמן מדברים על תוכניות עתידיות משותפות(הם מודעים למצב הרעוע שלנו).

והם גם ילדים יהלומים ,מקסימים ובאמת הם מושלמים ואני לא יכולה לחשוב על חלוקה לימים/חגים/חופשות/אירועים/שמחות משפחתיות.

לי גם אין כח לזה.

לא אומרת שתמיד שה המצב, וגם לא תמיד זו ההחלטה הנכונה. אבל גם זה קיים.

של אחרי החלטה.

תודה לתגובה שלך.

אני יודעת שיכולים להיות חיים טובים ומאושרים לילדים להורים גרושים.

אז זהו שאני פורקת פה ומנסה להבין את ההשלכות לכאן ולכאן

אני ממש אשמח.. רוצה להרחיב קצת לגבי משפט שרשמת כאן

ולא רוצה בפורום כללי מדי.

רק אם באלך… את ממש לא חייבת.

חיבוק ענק יקירה♥️

את צריכה להישאר כל החיים עם בעל שאתם לא מסתדרים, ואת נפגעת, כדי שהילדים לא יכעסו?

נכון שזה קשה, אבל הם לא בובות חרסינה

הם ילמדו להסתדר עם מציאות מורכבת ולא פשוטה. חוץ מזה, שאני בטוחה שאבא ואמא שלא מסתדרים ביניהם, זה גם לא פשוט לילדים.

אני ממליצה לך לעשות את מה שנכון לך, ולסמוך על הילדים שלך שהם ילמדו להסתדר, וילמדו להתמודד עם המציאות❣️

בעז''ה שיהיה לך הרבה טוב🙏

הפרמטרים שצריך לבדוק הם:

נורמטיביות- שאין אלימות כלשהי או התנהגות אחרת שאינה נורמטיבית

שותפות- היכולת לנהל שותפות שכוללת:

ניהול בית, ניהול כספי, טיפול בילדים, אווירה ביתית תקינה.

אם שניהם קיימים זו זוגיות ששווה לתת לה צ׳אנס או להשאיר אותה ברמת השותפים. אלא אם בוער הצורך הזוגי והחברתי בזוגיות.

אם משהו לא נורמטיבי או לא מצליחים להגיע לשותפות טובה, בעניי זה הזמן להפרד בלב שלם.

לא כדי למצוא משהו יותר טוב בחוץ, אלא כי המצב עכשיו בלתי נסבל.

מה את מרגישה? שזה חסר סיכוי? 

בקשתי פה בעלות ניסיון.

סליחה מחילה שמגיבה ככה.

זה לא אישי

פשוט מנסה להתמודד ט עם המצב ואם ההחלטות.

מי שלא שמה לא מבין

@שוקולד פרה. מדברת מניסיון

שוב, מציינת שלא התכוונתי אישי

ואם @שוקולד פרה. בעלת ניסיון

אשמח לשמוע יותר, אני במקום שצמא לשמוע יותר מלענות על שאלות.

הגעתי לכתוב כי אני בודקת את הנושא ברצינות בתקופה הזאת.

אבל אני נשואה למי שבעברו היה גרוש, ומלווה גרושים בהליכי גירושין (טו"ר).

אני לא יודעת אם זה עוזר לך ולזה התכוונת כשכתבת ניסיון.

ובכל מקרה, מאחלת לך בהירות הדרך והצלחה בכל.

אני יכולה לתת לך עצה אחת אל תערבי את הילדים הם לא קשורים לזה שאתם לא הסתדרתם גם אם את הכי צודקת בעולם המקום הזה שהם נמצאים בו שהם צריכים"להכיל" את אמא על אבא ואת אבא על אמא זה קשה גיסתי לא מדברת עם אבא שלה בגלל זה המלצה שלי בשביל הבריאות הנפשית של הילדים שלך

שה' יתן לך עצה טובה.

בהצלחה אהובה❤️

אני לא מתערבת, אולם יש מצבים שהם בלתי נמנעים.

ילדים הם לא טיפשים 

ממה שאני מבינה מבחינתך

להבנתי אין פה בפורום ככ

וזה גם לא יעיד על החוויה שלך לדעתי כי זה תלוי בסיבה לגירושין ובעוד הרבה דברים

אם לבוסית יש קצת נסיון עם הסייעת היא ככל הנראה כבר מכירה את הטיפוס ולא מתרגשת

הבוסית דיברה איתי על זה שאני אמורה להתנהג אליב יפה ולהתייעץ איתה בדברים שאני עושה בגן

וזה מחרפן אותי למה?

אני כותבת את זה עם דמעות כי מבחינתה של הבוסית היא לא בסדר ואני אמורה להתיחס אליה אובר יפה סתומרת יותר יפה ממה שאני מתיחסת לבנאדם רגיל וזה מרתיחחחחחחח אותי כי היא כל היום גם ככה מתמסכנת אז מה זה משנה איך אני אתנהג אליה היא בכתה יום אחד לגננת אם והגננת דיברה איתי ואמרה לי היא ממש בכתה ונקרע לי הלב אז אמרתי לה קטע גם לי יש דמעות ואני יכולה לבכות הבעיה היא שכולם!!! מרחמות עליה כי היא לא 100 

בשורת הדין את צודקת. אבל את צריכה את הבוסית בצד שלך.

את יכולה להתחיל לבכות ולהתנהל כמוה, ירחמו עלייך אולי אבל תפסידי את העבודה.

את צריכה אם ככה להציב לה גבול - אם היא מעלה נושא שלא מתאים לך - זלדה אני מצטערת אני לא מעוניינת לפתוח את הנושא הזה. אם לא מספיק לה את יכוחה להגיד נגיד שבעלך/הרב שלך לא מרשים לדבר על נושאים מסויימים.

ובדברים המקצועיים תמצאי דברים לשאול אותה מדי פעם וזהו היא לא תתלונן

שחשוב לה שהיא תשאר בתפקיד כי קשה להשיג לתפקיד הזה עובדות.

אז תחשבי על זה שגם מבחינתך זה לא כדאי.

תתפסי מרחק בקטע האישי אל תשתפי פרטים תהיי סוג של צופה ומקשיבה אבל לא משתפת מחייך הפרטיים.

השאלה אם יש דרך לשחרר מצד אחד ופחות לקחת אוצה קשה

או שהיא מכניסה אווירה כ"כ רעה שאת כבר לא מצליחה להנות באופן כללי?

נגיד להגיד לעצמך בראש שהיא מישהי שקשה לה בחיים ורק מחפשת אוזן קשבת אבל היא גם חסרת טאקט ולא כ"כ איתנו ..

ואז קצת להיזער בדמיון כדי להתייחס אליה כמישהי שלא מרגשת אותך..

כאילו סתם מישהי שפגשת ברחוב..

וגם, חשוב גבולות עם אנשים כאלה

לפעמים פשוט לא לענות,

להסתכל עליה ולחייך כאילו את לא מבינה מה זו השאלה הזו.. עיני עגל

את זה למדתי מ @אם מאושרת

למרות שקל לי להגיד אבל לא יודעת אם הייתי מצליחה...

בהצלחה גדולה!!

שצריך פשוט לשבת ולחשוב איך לענות באסרטיביות.

אם היא נפגעת זו לא אחריותך

בתחום אחריותך להתנהג אליה באנושיות ולדבר עניינית על דברים שקשורים לתפקיד.

את לא פסיכולוגית ולא עוסית

וכשאומרים לך הערות תגידי שאת מתייחסת יפה וזהו.

בהצלחה רבה!

עובדות ביחד. ומה ששלה שלה

את לא חייבת לשתף אותה בכלום ולא חייבת לשמוע ממנה סיפורי זוועות. או סיפורים בכלל.

המנהלת לא יכולה להכריח אותך להיות חברה של אף אחד ואת לא צריכה לקחת אחריות על חוויה של אף אחת

ומנגד, תשתדלי להיות יותר פוליטיקלי קורקט ולהתנהל בענייניות ובנימוס. לא חייב לקחת חלק פעיל במונולג שנפל עלייך. אפשר לחייך ולהעביר נושא כי בדיוק יש מה לעשות. אפשר לענות בקצרה שיהיה בסדר. אל תשימי לעצמך רגליים בגללה.

ובעיקרון כל הזמן הגננת אם והבוסית היו אומרות שהסייעת אומרת שאני עושה אווירה מגעילה בגן והיום ה' פשוט הציב לי מראה מול העיניים והרגשתי כאילו הוא אומר לי זאת לא את זאת היא ניסיתי לדבראיתה באמת שניסיתי והיא מתעלמת ממני ישר הרמתי טלפון לגננת אם ואמרתי לה את זה אז היא התחילה לומר לי תדוני אותה לכף זכות וכזה ופה ההורמונים והבכיות הלא קשורות של ההוריון עלו לי התחלתי לבכות לה והאמת לא הרגשתי נעים אבל יצא לי אמרתי לה למה אותה מותר לדון לזכות ואותי לא למה כשאני עצבנית אז זה לא בסדר וכשהיא מתעלמת ואני מדברת איתה דברים שקשורים לעבודה לא סתם זה בסדר בקיצור עלה לי מה שנקרא בואי נראה מה יהיה הלאה

אותי מהעבודה הם לא יכולים לפטר קצת נקודות זכות על ההריון אז....

תודה לכל מי שהכילה מעריכה את זה ❤️😃

פשוט להיות איתה ולהבין אותה מקווה שבפעם הבאה יהיה בצורה טבעית והכי בקלות

פשוט לחבק

לשלוח הודעה או מכתב להביע אמפתיה בקצרה

לפנק במשהו טעים

להציע עזרה

ולאפשר מרחב ופרטיות לאבל ולמרחב שלה

ולא לומר

שיהיה בסדר

ושיבא עוד אחד

וכל מיני

פשוט לא לומר

חברה עברה לידה שקטה בשבוע 40

אין איך לנחם

פשוט להיות שם ולחבק

לפנק במשהו נחמד

לא לחפור

לא להתערב

להשאיר דלת פתוחה, וזהו..

בעיניי 

שלחתי משהו קטן עם מכתב אבל מרגישה שהכאב כל כך גדול שזה לא מספיק🥺

ואין כמעט סיכוי שיבוא עוד אחד.  😢

זזה כמו לנסות לשים פלסטר על גדם של רגל קטועה

זה לא מספיק זה לא מכסה זה לא מנחם

זה לא התפקיד שלך

''כי אתה הוא בעל הנחמות''

רק ה' יכל לנחם

והיא תאלץ לעבור דרך כואבת וארוכה של להתאבל ולכאוב ולקבל ולהזתגל ולקום ולהתגבר וושב ליפול ולהתחזק..

זה מסע

זה דאך

ובעז''ה רק לך אני אומרת שהיא גם ץצמח ממנו.במקביל לזה שגם תכאב ממנו.(לה- לא לומר דברים כאלה)

אנחנו מהצד

כמה שרוצים לעזור

אסור לקחת את האחריות

או לשאוף לעזור באופן 'שיספיק' למול הכאב הגדול

תתרגמי את הכאב שלך לתפילה לה' שיתן לה כוחות ואמונה ועוצמה

ומדי פעם תביעי את האמפטיה שלך בעדינות

פינוק קטן ומתוק, הודעה מה שמתאפשר ונראה מתאים

ואת מקסימה ממש

אשריך על הרגישות והרצון הכנה לחבק

וזה באמת כואב

גם לי היתה חברה שעברה משהו דומה בגיל מבוגר מאוד..ואין לה ילדים ועד היום מתהפכת לי הבטן כשנזכרת בהז

אז להציע משהו ספציפי שהיא יכולה לומר כן או לא

במידה ואין דימום וההמטומה קטנה וכן העובר מתפתח לפי דעתי אין סיכון קיום יחסים - אך, שוב, שום המלצה כזו או אחרת שלא מתבססת על מה שבאמת רלוונטי כרגע להריון שלך, תוכל לתת לך ביטחון בקבלת ההחלטה. 

הבנתי שמומלץ שלא

אין דעה אחידה בנושא..

אני נמנעתי לגמרי

אני חושבת שיש מקום לאפשר לו להביע כאב ואכזבה על המרחק שנכפה עליו. זה יחלוף.

בינתיים לשדר לו שאת כאן ואוהבת אותו. ושאת מקבלת את הרגשות שלו אבל לא מאפשרת לו התנהגות פוגענית- לא צובטים ולא מכאיבים לאמא.

ככל שתהיי יציבה ועקבית ועדיין זמינה לקשר- הוא יוכל לסיים את הטלטלה הרגשית ולחזור אלייך בחשק ובאהבה. הוא זקוק לך..

נותנת דוגמה מהבן שלי-

הוא אמר לי- אני לא חבר שלך.

ואני עונה- חבל, אני דווקא כן חברה שלך, ואוהבת אותך תמיד. כשתרצה להיות חבר שלי נוכל לעשות דברים טובים יחד. (כשהוא אומר חבר הוא מתכוון אוהב אותך)..

בהצלחה ובבריאות!

אבל יקרה, הוא לא שונא אותך. הוא אוהב אותך וקשה לו מאוד, והוא בטוח באהבה שלך אז יודע שהוא יכול להראות לך את הקושי שהוא חווה.

הוא מחפש יחס ממך ולא ממש יודע מה לעשות, ואני לא אשת מקצוע אבל נשמע שהקטע עם הזחילה זה רגרסיה כזו שמבטאת את הקושי שהוא חווה.

חשוב מאד להראות לו אהבה, אבל לעניות דעתי, לא פחות חשוב להבהיר לו מה הכללים- לא מרימים יד, בטח לא על אמא. זו לא הדרך שמבטאים יחס. אפשר לבוא לקבל חיבוק, אפשר לדבר, אפשר לשחק יחד. אם הוא מרביץ הוא הולך לחדר (או כל דרך שנכונה לכם לשים את הגבול הזה).

הוא בונה  מחדש את מערכת היחסים איתך וצריך להבהיר מחדש מה כן ומה לו.

כשלא היית - הסברתם לו משהו? מישהו תיווך לו את ההיעדרות שלך?

בכל אופן הייתי מושיבה אותו לשיחה ואומרת בשפה הכי פשוטה "אתה יודע למה לא הייתי פה? לא הרגשתי טוב והלכתי לרופא והייתי צריכה להישאר שם כמה ימים כדי לקבל תרופה. כל כך הצטערתי והתגעגעתי אליך! חיכיתי כבר לבוא! אבל הייתי חייבת להישאר לקבל את התרופה. בגלל זה היית אצל סבא וסבתא. וברגע שיכלתי לחזור חזרתי"

אם הוא בכללי ילד שקצת מסוגל להביע את עצמו הייתי שואלת גם איך היה לו שם.

הזחילה והשפה התינוקית הייתי עוזבת זה יעבור עם הזמן ועם הביטחון שלו בנוכחות שלך.

המכות כמו שאמרתי - לדעתי ממש חשוב לשים גבול. וככה גם הצרחות שתלכי או כשאת מסתכלת עליו. אבל בזה לא הייתי מענישה, רק אומרת לו "אני אוהבת אותך חמוד ואני אמא שלך ופה בשבילך" אבל לא בהכרח הייתי נשארת באותה תנוחה.

הכי חשוב - כמה שזה קשה, לעשות את הדברים מתוך נחת ולא מתוך תחושה שהוא שונא או משהו כזה. הוא קטנטן וזה ממש לא שנאה, העולם שלו התערער, הוא בכלל לא ידע אם ומתי תחזרי והוא פשוט לא יודע להביע את עצמו ולהוציא את זה..

ואם את בהריון מתקדם - הייתי מחכה קצת שהוא ירגע, שבוע שבועיים ומכינה אותו ממש להיעלמות הבאה שלך בלידה. ספר, ספר מעבר, הצגה, הסברים בנחת.. הכל. רק ממש חשוב לתווך לו את זה מראש וגם להזכיר את הפרט הקטן הזה שתחזרי הביתה עם תינוק/ת שידרוש את הזמן שלך ולנסות להכין גם לזה.

וגם טכנית להתכונן איך כן תהיי איתו גם אחרי הלידה ומישהו יעזור עם התינוק

חושבת שכדאי לתמלל לו את מה שעבר ושעדיין עובר עליו: "מתוק, פתאום אמא שלא היתה איתך כמה ימים, והיית אצל סבא וסבתא, ולא ידעת מתי אמא כבר תחזור והיה לך קשה ולא נעים". אח''כ גם אפשר להוסיף "גם לי היה ממש קשה והתגעגעתי אליך מאד. לא היתה לי ברירה כי הייתי צריכה ללכת לרופא, וכו'"

וחיבוק

לא היית שבוע

ועוד כשהיה חולה

זה לא באשמתך

תעיפי את הנקיפות מצפון

אבל הוא בעצם תינוק עדיין וחשש שנעלמת לתמיד חס וחלילה

ולכן הוא מגבי ככה עכשיו

הוא מפחד להיקשר

כדי לא להתגעגע כ"כ עוד פעם

זה כ"כ הגיוני

.

אני חושבת שיכול לעזור לחזור איתו שוב ושוב על הסיפור של הטראומה שלו- ההיעלמות שלך

לתווך

ולמסגר עם התחלה וסוף

ולדבר המון

הוא חכם

ןהוא מבין המון

בלי שאנחנו יודעים כמה

והטון והאינטונציה יכולים מאוד להרגיע אחרי מאמץ של כמה ימים

ופתאום הוא יחזור לחבק אותך ולהתרפק עלייך וזה פשוט יהיה שווה הכללללל!!!!

נגיד משהו כזה

מתוק שלי

אמא היתה חולה והלכה לרופא שיטפל בה והייתה שם כמה ימים ובינתים היית עם אבא שטיפל בך כשהיית חולה ועכשיו אמא חזרה ונשארת אתכם בבית.

אמא מאוד שמחה לחזור

אמא כ"כ התגעגעה אליך

אמא כאן איתך תמיד תמיד

נכון כשאמא לא הייתה מאוד רצית שאמא תבוא וזה היה לך עצוב?

גם אני הייתי עצובה בלעדיך

ועכשיו סוףסוף אנחנו ביחד ונישאר ככה תמיד

איזה כיף לנו

ולחבק לחבק לחבק

אם יש מכות להגיד בעדינות ובלי כעס

זה כואב לאמא, לא מרביצים לאמא

לחבק ולהחזיק בעדינות את היידים שלא ירביץ

בגדול כ"כ בריא שהוא מוציא ופורק

ככה זה צריך להיות

צריך לתת לו את הזמן והביטחון שהכל בסדר והכל יעבור

ויש לכם סבלנות לתהליך הזה..

חיבוק על כל ההרפתקאות!!!

רק לגבי משפט אחד כדאי לשים לב שהיא לקראת לידה אז לא הייתי מבטיחה שאמא כאן תמיד תמיד,

אלא יותר לשים דגש גם כשאמא לא נמצאת, אמא תמיד חוזרת וחושבת עליך ואפשר לדבר בטלפון שיחת וידאו וכו'.

זה יעבור לו.

כן להציב גבולות, מכות לא באות בחשבון, בטח לא בהריון מתקדם שהיית מאושפזת בו.

אבל כן לאפשר לו לפרוק את העצבים.

למשל הבן שלי אוהב לקרוע עיתונים כשהוא עצבני, אז אני מאפשרת לו.

גם אם נגיד הוא מנסה להכעיס בזה שהוא שופך מים על הרצפה,

אני לא מונעת, נותנת לו "לעצבן".

מסתכלת מתוך שליטה על הסיטואציה, ואז כשהוא מסיים אני קוראת לו אלי ומדברת ומשקפת לו מה שהוא מרגיש:

אתה עצבני, אתה כועס, אתה מאוכזב..

ואז להגיב לו על זה, אני רואה ומבינה ומסכימה איתך ש...

למשל שזה מעצבן שאמא לא הייתה בבית

או שזה מעצבן להיות חולים

או שזה מעצבן שאמא לא יכולה לקחת אותך ל...

ואז להציע מה כן אפשר לעשות:

אפשר לקנות בלון, אפשר לשמוע מוזיקה, אפשר שמיכי,

אפשר שאמא תלטף אותך...

זה לא נגיד שאם מציעים בלון/ ממתק זה כדי לשחד אותו,

אלא להסיח את דעתו מהכאב של הריחוק, כי זה באמת כואב אבל לא בשליטתנו,

היה ועבר,

ועכשיו מתקרבים לאט לאט, גם באמצעים חיצוניים, הכל טוב.

כשבעלי חזר מהמילואים, בו ה3 שלי בהתקף עצבים אמר לו "תמות בצבא",

בעלי באמת כמעט מת בצבא אז לא היה לנו קל לשמוע את זה בכלל,

אבל אין משמעות באמת למילים, גיל 3 זה פיצי,

הוא רק רוצה לזעוק אמא היית חסרה לי,

והוא לא יודע איך להוציא את זה,

אז קודם כל אם הוא היה שונה אותך הוא לא היה עושה עלייך קונצים,

ודבר שני, זה שהוא "פורק" עלייך זה אומר שהוא מרגיש שאת זאת שיכולה לסייע לו ולעזור לו לצאת מהמצוקה שהוא נקלע אליה.

אז אני אותך ממש שההתנהגות שלו משגעת וחא נעימה בכלל, אבל תפרידי את זה מהרגשות שאת מייחסת להתנהגות שלו.

תהיי חזקה, בע"ה עוד כמה ימים זה יעבור לו.

לבינתיים אפשר לשחד אותו

לא צריך כל יום מתנה יקרה,

אבל אפשר יום אחד להכין לו ציור, לקנות לו הרבה הפתעות זולות (כמו בלון, רובה מים פשוט, יש במקסטוק ודומיהם הרבה הפתעות בסגנון)

קצת ממתקים לפי מה שאתם מרגישים שיעזור לו

כל מיני חפצים של אור וקול מאוד עוזר להסיח את הדעת ולאפשר התקרבות.

צריך להיזהר לא להגזים שלא יפתח רף גירויים גבוה מדי,

אבל כרגע באופן זמני לכמה ימים אפשר לשחרר.

למשל כשילד מתעורר מהרדמה מלאה זה מאוד עוזר כל חצי שעה להביא לו הפתעה חדשה שעושה רעש/ אור.

(בסגנון מחזיקי מפתחות מהשקל)

אז אצלכם אפשר למשל לתת לו שתי הפתעות כאלה ביום,

אבל מייד לנצל את המומנטום שהוא שמח בשביל פעילות משותפת אמיתית,

ככה הוא יתקרב אליך בחזרה בהדרגה עד שיעבור לו.

מה שהכי חשוב שאת לא תתרגשי מזה, אם זה יפעיל אותך זה רק ידרבן אותו להמשיך בגישה הזאת של הפניית הזעם כלפייך.

בהצלחה, ותזכרי ששום דבר לא באשמתך.

זאת המציאות ולא תמיד היא נעימה..

הילד יתמודד וזה יעבור לו.

קודם כל תרגישי טוב!!

אין לי הרבה עצות, אבל אני חושבת שילדים יודעים מהר מאוד  מה מפעיל את ההורים שלהם

והוא כנראה  יודע שזאת נקודה רגישה אצלך אז משתמש בזה.

כמובן שעבר תקופה קשה וזה לא פשוט לו.

אבל נראה לי תהיי שלימה עם עצמך שאת לא אשימה ואת אמא טובה מאוד.

תציבי גבולות, יש דברים שלא עושים: לא מרביצים לאמא, לא צובטים.

חוץ מזה אני חושבת שהייתי קונה הפתעות קטנות כאלו בשקל ונותנת לו בכל הזדמנות כדי לרכך אותו קצת.

הרבה לדבר איתו ולהסביר מה היה.

וכמובן תכיני אותו ללידה, איפה יהיה, לאן את הולכת ומתי תחזרי ושיהיה לכם תינוק וכו'.

הוא לא ושנא אותך

וכשאת אומרת את זה לעצמך זה גורם לך להרגיש כעס ותסרול וריחוק וביקורת כלפיו

גם אם סמוי

היה לו קשה רגשית

הוא התגעגע

הוא לא הבין

אולי נעלב

הוא לא ידע להתמודד עם זה

אי לו כלים

הוא צריך ךהוציא את הכעס והפחד והעלבון שהרגיש

והוא מרגי שבנח להוציא את זה עליך

אל תלחמי בו ובזה

תחבקי בלב

תשדרי לו הרבה אהבה גם אם מרחוק

תאפשרי לו רגע להוציא מהלב

זה יתאזן לאט לאט

זה רק מראה ומבטא כמה הוא זקוק לך וקשור אליך

כשאני החתי פעוטה ההורים שלי טסו לחופשה של כמה שבועות(!!) האשירו אותי אצל המשפחה .אבל כשחזרו עשיתי ברןגז עם אמא שלי לא דיברתי איתה מילההה שבועיים

היא ממש בכתה מזה

אבל אל תדאגי זה עבר ויעבור

כמה שלא תבהלי ותקחי ללב

ככה טוב

אני חושבת שדבר ראשון צריך להבין את המושג של צבע.

לפני שלומדים את השמות של הצבעים, קודם צריך לשים לב למאפיין של הצבע.

אפשר להתחיל להכניס את הצבעים כמה שיותר לשיח. "עכשיו נלבש את החולצה הירוקה", "בוא נחתוך גזר כתום ונשים על הצלחת הלבנה".

אפשר גם למיין לפי צבעים, כדי להבין את המושג.

לקחת משחק עם חלקים צבעוניים, נניח קוביות.

את בונה מגדל רק מקוביות אדומות. אחר כך בונה מגדל מקוביות צהובות ומכוונת את הילד למצוא קוביות באותו צבע.

אפשר לאסוף משחק לפי צבעים, להדביק מדבקות לפי צבעים וכו'.

אחר כך מגיעים לזיהוי הצבעים ולהתאמה בין הצבע לשם שלו.

אפשר להתמקד כל יום בצבע אחר. ללבוש בגדים באותו צבע, יצירות בצבע, מאכלים בצבע וכו'.

יש ילדים שעושים את זה בעצמם, ויש כאלה שצריכים יותר עזרה.

ויש טווח גדול שתקין ללמוד צבעים.

על מיום6 לפי צבעים?

כשמלבישה מקפלת כביסה סיפור אנע תמיד משתדלת להדגיש את עניין הצבע

השאלה מתי זה מתקדם לשבת הבא..?

לא יודעת באיזה גיל.

אפשר לנסות ולראות אם קולטים את זה.

זה אסימון שצריך ליפול.

אני זוכרת את הבת שלי משחקת לפי צבעים בסביבות גיל שנתיים, אולי קצת לפני.

מזהה צבע אדום וכחול

מתלבטת איך אוכל לטווח לה את שאר הצבעים כי היא די תקועה רק על אדום וכחול😉

פשוט כנראה אני מדברת צבעים בטבעיות אז היא קלטה חחח

היא מאוד קפיצית ואנרגטית, אז כשאני הולכת איתה לגינות יש ציורים על הרצפה ויש עיגולים כאלה בצבעים והמשחק שלנו זה לקפוץ על העיגול לומר את הצבע

היא אומרת רק אדום וכחול ואת השאר היא ממציאה חחחח😍

אבל כנראה שככה היא למדה.

אבל אני אומרת לה נגיד לכי לסגול והיא מבינה

וגם לכבוד ימי הולדת ופורים נגיד אני תולה בלונים בבית והיא נורא מתרגשת מזה

אז אנחנו כל יום אומרות יחד את הצבעים של הבלונים

יש הבדל אם את מראה לה את הצבע אדום

ומבקשת ממנה להביא חפץ אותו הדבר

או לחילופין למיין לפי צבעים

לבן לשאול אותה איזה צבע זה

והיא תדע להגיד 'אדום'

לק"י

זיהוי זה שאת אומרת את שם הצבע והיא מזהה.

נגיד "תני לי אדום".

שיום זה לשאול והיא עונה את שם הצבע.

שתדעי שאני גם בכורה ובתור ילדה לא עזרתי בכלל הרבה בבית

חוץ... מהזמן שההורים שלי היו יוצאים

ברגע שהם היו בחוץ פתאום כנראה נפל לי חוש האחריות

ניקיתי את הבית, דאגתי לקטנים גם שיהיו נקיים ויתנהגו יפה וגם שיהיה להם כייף

קבוע ההורים שלי היו חוזרים להפתעה של בית מושלם

כנראה זה שפתאום זה היה בבעלותי נתן לי דרייב לעשות יותר

לפעמים בתור הורים צריך לדעת לתת אחריות

אכן קצת מעודד לדעת את זה

אני בהריון והגדול בן שנה וחצי..

מצד שני כל-כך מייאש חחח

זוכרת את הפעמים שזה קרה גם לנו ❤️ ממש מרגש לגלות כמה הם גדולים ומסוגלים!

את מזכירה לי את הפעם הראשונה שאנחנו עשינו זאת לפני בערך שנה... זה באמת עולם אחר כשהם גדלים.

פתאום גילינו שהגדול (שהיה אז בן 12) יכול לשמור עליהם ואנחנו יכולים לצאת. אמנם לא חיכתה לנו הפתעה של בית מסודר אבל עצם היציאה הייתה כיפית.

עכשיו ב"ה עם קטן וחמוד, אז יציאות פחות רלוונטיות..

או שפשוט לא רואים אותה באולטרסאונד בשבוע כזה?

אז אם ככה באיזה שבוע כן רואים אותה?

ומתחילה לתפקד סביב שבוע 9-12 של ההריון

יש אומרים שבגלל זה בד''כ בשליש הראשון האמא יותר סובלת מבחילות וכו

כי ההורמונים לא מסופקים מהשיליה.

וגם כי תוך כדי נוצרת השיליה.

שליה בשלה בערך בשבוע 12

לא יודעת מה מזין את העובר עד אז

גלולות הנקה או משולבות? 

את יכולה לנסות ולקחת בחשבון שאולי יגיע מחזור באמצע...

את מניקה?

אם לא אז באמת המחזור עשוי להגיע מתישהו אבל אי אפשר לדעת מתי. מאוד תלוי גם לפני כמה זמן ילדת

ואת מודעת לזה שאת לא מוגנת? אם לא מתאים לך הריון כדאי לשקול כבר איזה אמצעי אחראת רוצה כדי להיות מוכנה לליל טבילה

אם אני צריכה לטבול ברביעי הבא, חמישי הזה מתחילה לקחת שוב את הגלולות אהיה מוגנת?

ואני לא מניקה

למה את מתחילה רק בחמישי? בד"כ הפסקה של גלולות היא שבוע ממה שאני מכירה

או שמדובר בגלולות מיני?

תבררי את הפרטים, אפשר בעלון או מכון פועה

מההפסק (היה חבל לי לקחת את הימים שקודם, יש לי דימום ארוך) והגנו עלי ביעילות.

אבל רק על עצמי לספר ידעתי

כמו לשים סודה לשתייה, מה שמעכב את השפיכה

או תזמון קיום יחסים

יש בטח עוד אופציות, אני לא עקבתי אחריהן

זו הייתה כתבה אחת שקראתי..

מעניין באמת אם למישהי עבד כאן.. 

קראתי עכשיו באינטרנט באמת כמו שכתבה @אני זה א

שזה רק כשהערכים ממש נמוכים.. פחות מ80 בערך

יש בתי חולים שלא נותנים מתחת ל-100, ויש כאלו שרק 80.

אבל את כבר לקראת סוף ההריון, לא? אם ככה אז המספר שיצא לך לא בעייתי. לרוב זה לא יורד כ"כ מהר.

אני רק יודעת להגיד שלא עוזר לפצל הזמנות. כי יש סיכוי שהזמנות שאת עושה באותו יום, או עד יומיים הבדל בערך, יצטרפו לך להזמנה אחת.

והאמת שנשמע די הגיוני

בכל אופן תמצאי איך לפצל בצורה שיצא פחות מ75 דולר לפריט

עוד אחת?

כבר אין סיכוי שיחברו אותן?

מהמכס.

זה די במיידי עובר למרכז המיון במודיעין, ואז בטוח כבר אפשר להזמין את החבילה הבאה.

בדקת שאין שאריות?

ועדיין הייתה שארית

כדאי ללכת לאולטרסאונד לבדוק.. 

עברתי גרידה בשבוע 13. כאב לב שאי אפשר להסביר😔

לא סתם צריך לעשות ביקורת אחרי כמה שבועות. לי היו שאריות ובגלל זה לא יכולתי להיכנס להריון.

ב"ה אחרי שהוציאו את השאריות והרחם חזרה למצב תקין נכנסתי ישר להריון.

ממש ממליצה ללכת להיבדק (גם להוציא את השאריות לפעמים לוקח קצת זמן ופרוצדורה🥴)

ממש לא ידעתי! ולא הרגשת כלום,??

בעז"ה אעשה תור

תודה על ההודעה המפורטת.

באמת אני תוהה אם יש איזהשהוא סימנים שיכולים להראות שנשאר שאריות ברחם...

לא מוסברים.. לכן הלכתי להיבדק. (דחיתי את הבדיקה שאמרו לי לעשות אחרי כמה שבועות כי הרגשתי שהכל בסדר ואין מה לבדוק)

רק "בזכות" הכתמים התחלתי בירור.

אבל לקח זמן עד שהתחילו הכתמים וגם היה מחזור רגיל, אז לא חשדתי שיש משהו.

מקווה בשבילך שהכל בסדר. אבל בוודאות כדי להיבדק, לראות גם מה מצב הרחם, בכ"ז היא עברה "טראומה" לא שיגרתית💔

ואצלי היה יותר מוקדם ההפלה

אם לא היתי נבדקת לא היתי יודעת 

ובאמת לפני זה היתי נקלטת ממש מהר ב''ה

וההפלה -ואצלי היה ציטוטק רק..אבל עם שארית ובטא שלא ירדה איזה חודשיים.. וזה עשה בלאגן הורמונלי ממש

דימומים לא סדירים..

ובגלל שהיה רזרבה שחלתית נמוכה גם

אז עשיתי מעקב זקיקים..ועקבתיצאחרי הביוץ

ב''ה אחרי 8 חודשים נקלטתי טבעי והנס בדיוק התעורר לינוק עכשיו💖

מברכת אותך ממש שתראי את הנס שלך ה

בקלות ובמהרה

זה כל כך מרוקן התקופה הזאת שאחרי הפלה

באמת

מבינה לליבך ממש וחיבוק

שום קשר אלייך

לאו דווקא שרצה אותך כמו שרצה את הפחד והבהלה והרצון שלו לשלוט בך

תדברי על זה עם בעלך ברגע פנוי נפשית לא עכשיו..

הוא יכל למצוא נשים הרבה יותר חשופות בכל רחוב , וגם בטלפון.  זה לא העניין...

את צריכה להרגיש מכובדת בבגדים שלך ולהיות שלמה איתם אבל לא בשביל גבר ערבי דוחה שאולי יבהה בך

הוא עשוי לבהות בך גם עם של

זה סטיה עצובה ומעצבנת שלו, לא בעיה שלך

וברור שתיפגעי מזה...

את יותר מנורמלית.

תרגעו שניכם ותנסי להסביר לבעלך מה כל כך הפריע לך. ברור לי שהוא תפס את כל הסיטואציה אחרת אבל חשוב שיבין איך זה מתורגם אצלך וכמה זה פוגע...

ערבים בוהים בכולם, גם באישה הכי מכוערת!!!

זו לא את!!!

וחיבוק

תחושה מזעזעת

כמו שכבר אמרו לך ערבים מסתכלים על כל אחת שהיא אישה-

גם זקנות שלובשות שאל.

"י' קבים זנות ירדו לעולם תשעה נטלה ערביא"

הם פשוט מגעילים ואין מה לעשות רק להתרחק...

נשמעת חוויה זוועתית!

ברור שאין קשר לבגדים. גם לאישה שהולכת בבגדים חשופים מגיע שיכבדו אותה. וגם נשים הכי צנועות עוברות הטרדות.

לגמרי מזדהה עם מה שאמרת- מה חטאתי שאני אישה? מותר להתלבש יפה ולהרגיש טוב עם עצמך. מקווה שבעלך יוכל להבין את זה בזמן יותר רגוע... ואם לא, אולי יש חבר/רב שיוכל לדבר איתו על זה?

חיבוק גדול על החוויה!💕

וזה שהערבי בהה בך זה באמת ממש תחושה מטרידה.

רק לגבי בעלך, אני חושבת שאפשר לסכם את הדיון במשהו בסגנון של 

"אני שמחה שאתה אוהב איך שאני נראית וחושב שאני מושכת" או משהו כזה

צודקת אולי לא הייתי מספיק רגישה ומובנת.

זה לא אשמתה בכלל

לאיך שהתלבשת.

לצערי יש להם מנהג לגרום לנשים להרגיש לא נעים !!!!!

אפילו כשאני נוהגת באוטו ועוצרת באדום והם לידי מסתכלים אני ממש ממש נגעלת מתקדמת מטר שניים עם האוטו רק כדי שלא יסתכלו עליי הם גועליים

זה ממש ממש לא את !!! את פשוט היית שם!

האמת בעלך שגה בדבריו.

ואת נשארת עם התחושה החמוצה גם מהסיטואציה וגם ממנו.

שיפוטיות בזוגיות זה נורא

שולחת חיבוק❤️