*קודם כל בחודשים הראשונים כמעט לא יצאתי מהבית
עד שמצליחים להרגיע ולהאכיל את שתיהם ולהתארגן ליציאה, כבר היה מגיע סבב האכלה הבא
אז יציאות לא היו רלוונטיות, בוודאי לא כשהייתי לבד.
*דווקא מנשא לשתיים נשמע לי כבד מאד ולא כ"כ שימושי.
כן מאד חשוב שהעגלה תהיה קלה וצרה שתכנס בכל הדלתות. (אני הייתי מאד מרוצה מהבייבי מונסטרס)
לי כן עזר שהעגלה היתה בבית, לפעמים הם היו יותר רגועים בעגלה....
*לעניין ההנקה
אני אישית הנקתי את הגדולים עד גיל מאוחר. אבל בהריון של התאומות, מראש החלטתי שאני לא אתאבד על זה
אבל- אחרי חודש של שאיבות ושטיפות בקבוקים
הגעתי למסקנה שההנקה הרבה יותר פשוטה לי מלהיות במרוץ אחרי שטיפה/הרתחה וכו'
בערך בגיל 4 חודשים הם כבר הצליחו לינוק ביחד ואז הכל היה קל יותר (הנקתי עד גיל שנתיים וחודשיים)
אבל
אם זה לא הולך לך בקלות- תשחררי. כל טיפת חלב שנכנסה להם זה פיס (במיוחד הקולסטרום) תנסי לתת ארוחה הנקה וארוחה בקבוק והחליף
ואם גם זה קשה אז יאלה מטרנה...
*עזרה
אם את טיפוס שמסוגלת להכניס אנשים הביתה, אז כמה שיותר, יותר טוב
אנשים מאד רוצים לעזור ולא תמיד יודעים מה. אז למקד בכנות מה הכי עוזר לך.
נקיון, קיפול כביסה (זה אינסופי עם תאומים
), ששטיפה, טיפול בתאומים, ארוחות וכו'
אני למשל לא סובלת שמסתובבים לי אנשים בבית, גם לא ההורים שלי, אז העזרה הכי גדולה היתה שהם הכינו לי ארוחות
לכל השבוע, כולל ארוחת בוקר בשביל, כי לא היה לי שניה לגשת למטבח.....
והכי חשוב-
לדעת שהקושי עובר!!!! והמתיקות רק הולכת וגוברת
זו מתנה עצומה עצומה עצומה!!!!!
השנתיים ו3/4 הראשונות הכי קשות, מגיל רבע ל3 בערך הם כבר עצמאיים והכל יותר פשוט
מלא הצלחה וסיעתא דשמייא
לידה קלה, בזמנה ובידיים מלאות
גידול קל ומהנה
בע"ה הכול עובר בסוף, ובאמת זה מדהים לראות את הקשר המיוחד בין התאומים לאורך השנים...)
)
