פורום הריון ולידה (עמוד 692)

אז אני נורמלית🤭

לא זוכרת שהיה לי משהו בכלל

ממש לא התכוונתי!!

ובריאותם של חיילנו.

אני בהחלט הייתי משתתפת וגם אשתתף בע"ה.

כדאי שתשלחי פה שוב כשתעלי את ההד סטארט.

ו... מחלץ חיוכים לאומי - זה כ"כ מתוק! 

כן, בעז״ה אני אודיע גם כאן. 

אבל זה כי קראתי את השירים שלך ואני מאוד נהנית מהם.

אני לא יודעת אם הקהל שלך של משפחה/חברים/פורום יספיק להדסטארט, ופה באמת המלחמה נכנסת לחשבון כי לאנשים לדעתי לא תהיה פניות רגשית לזה. אין בעיה לדעתי מבחינה רעיונית להתעסק בעניין בגלל המלחמה, אני פשוט לא בטוחה אם כדאי לך מבחינה עסקית.

בהצלחה במה שתבחרי

הארת לי נקודות חשובות. 

ולמה אנשים זקוקים יותר מכול בתקופה הזו אם לא לחיזוק?

הצעה שעולה לי:

לכתוב שיר חיזוק על המלחמה (אם את מסוגלת) ולשים אותו עם הפרסום להדסטארט. ככה זה יהיה רלוונטי בשביל אנשים גם עכשיו.

(גם אני בשלבים אחרונים של הוצאת ספר שלי, ובאמת בהתחלה היה לי קשה להתעסק עם זה... אבל הבנתי שבסופו של דבר החיים נמשכים, וגם - שאנשים זקוקים עכשיו לחיזוק מצד אחד ולאסקפיזם מצד שני, ואני מאמינה שהספר שלי יעשה טוב בעולם ויעשה טוב לאנשים...)

המממ... תודה על הרעיון!

אני אשים כנראה את אחד משירי החיזוק שלי. 

ואיזו בשורה טובה!! המון ב״הצלחה!!!

קצת קשה לי להסביר למה, אבל בעיני קידום עצמי, במובן של עבודה עצמית והתקדמות, הוא לא אגואיסטי.

כל הכבוד לך והמון בהצלחה! 

דעה חשובה לשמוע, תודה!

כן אמרו לי... אבל באתר שלהם לא הבנתי האם הם מדפיסים גם ספרון כמו שאני מחפשת. אולי באמת אשלח מייל...

אצלם..

לא מספיק התעמקתי, אבל שמעתי שמועות כאלו.

(משהו שחברה שלי עשתה) לפנות לבעלות עסקים קטנים (אפשר בתחילת הדרך או כאלה שאת מכירה) ולעשות איתן שיתוף פעולה.

שמישהי תתרום מהשירות/ מוצר שלה (וככה גם תתפרסם על  הדרך) ולך יהיה גיוון בהצעת עוד פריטים.

חברה שלי הוציאה ספר וגם נתנה בהצעות את הדאודורנטים שלי ועיסוי של חברה אחרת והכסף הלך להוצאת הספר. ברוך ה' הוציאה את הספר!

*אני כבר הפסקתי לשלוח מוצרי טיפוח (רק איסוף עצמי) ויותר עוסקת עכשיו בסטיילינג אישי צנוע, אם מעניין אותך שיתוף פעולה דברי איתי

והאם אפשר להתאחד ולהוציא שני ספרים של שתי סופרות בהדסטארט אחד?

(התגובה מופנית אלייך, אבל בעצם אני שואלת את מומחיות ההדסטארט, בתקווה שיש פה )

היא הוציאה ספר אחרי שהחלימה מסרטן ואני יצרתי עבורה דאודורנטים ללא חומרים מזיקים.

אני לא מומחית אבל מכירה 2 בנות שעשו הדסטארט יכולה לקשר בפרטי

לגבי השאלה השניה- טכנית נראה לי שכן, אבל יודעת האם כדאי.

סליחה שעניתי רק עכשיו.

אחשוב על זה. 

השאלה היא כמה כסף את צריכה?

נרטה לי הכי עדאי להתייעצץ עם מישהי שעשתה את זה בעבר.

גיוס המונים הוא סוג של מסע, וזה מסע שיצריך ממך גם משאבים רגשיים. כדאי לדעת מול מה את עומדת...

כבר יש רעיונות לתשורות, תסריט לסרטון, סקיצה של כריכה בעז״ה...

רק צריך לתת גז ולהיכנס לזה ממש.

גם אני ממש אוהבת את זה

יכולה לשלוח לך בפרטי תמונה של פוצון עם זה...

במקום שאת מרגישה פחות.

בגלל זה גם לא ממליצים לעקוב בשבוע כזה.  

כבר מהבוקר שאני מחכה...

וואוו שאת.

לפני המניעה היה לי לא מסודר בעליל. 40 יום, חודשיים, חמישים יום

מה שבאלו…

כמה חודשים אחר כך לקח לו זמן להתאזן

ואז התחיל להיות מסודר מחודש תמוז (המחזור שבים תמוז לאב בעצם)

כולם היו 30 או 31 יום

חוץ מאחד יחסית בתחילת המלחמה שהיה 39 יום (אבל ניראלי הגיוני בגלל הלחץ והכל, לא?)

מחר זה 30 יום.

יום שלישי 31.

ואני ממש לא יודעת מה לעשןת עם עצמי

מצד אחד חוסר סבלנות מצד שני אני מפחדת לבדןק

ולראות שוב פס אחד…

מה אצלך יותר חזק? הפחד להתאכזב או הסקרנות?

אני למשל בלי סבלנות, בודקת איך שמאחר לי ולקחת בחשבון שזה לא בטוח מעיד על הריון או לא 

יותר קל כשמגיע מחזור

כי רואים אותו מגיע…

אבל כבר כמה חודשים לא יצא לי כי אמור, מחזור שנהיה סדיר (אני לא רגילה שמדייק אז ביום פרישה אני בכלל לא מתייחסת לזה, ופתאום זה כן מגיע בזמן)

זה ניראלך נחשב כבר מחזור סדיר? ונגיד לבדוק מחר זה רלוונטי?

כי שבגלל שלפני המניעה היה מבולגן אז המחזור שלי מבולגן ואין אומדן לכלום?

שאני לא הצלחתי להתאפק ובדקתי ממש ממש מוקדם, ויצא שלילי...

וכבר קצת התחלתי להשלים עם האכזבה, והמשכתי לבדוק בימים הבאים במקביל.

ואז--

הופתעתי לטובה ב"ה!

ואני בהריון!

וזה היה אפילו יותר מרגש ומשמח כי יצא שלילי בהתחלה..

בקיצור אני מאלה שבודקות הכי מוקדם שאפשר והכי הרבה פעמים

אבל כנראה שזה באמת תלוי אישיות וסגנון, וכל אחת מה שטוב לה...

בכל מקרה, מאחלת לך שיהיו לך בשורות טובות!!!

יודעת שטיפשי אבל ממש ממש באלי לספר לו בהפתעה

ואני יודעת שגם הוא אוהב את זה ממש

אז כשיצא שלילי אמרת לו כבר?

(תכלס אפשר לא להגיד כלום ואז הוא לא יודע שבדקת האמת🤔)

כי הוא כבר ידע שיצא שלילי, ועודד והשתתף איתי באכזבה...

ואז בבוקר שיצא חיובי, הוא כבר היה בסדר א', והוא לומד עד ההדלקה (זה היה בחנוכה)

אז מיד אחרי הדלקת נרות, לפני שהתחלנו לשיר, הבאתי לו את הבדיקה עטופה, והרגשנו ממש יחד...

(מסייגת שלי היתה תחושה אז שזה הריון כימי, אז ההתרגשות לא היתה באמת שלימה, וב"ה ראיתי הכפלה בבדיקת דם, אז קצת מרגעת עכשיו...)

אז את יכולה לבדוק מחר..

אם יהיה 2 פסים זה מדהים ןמרגש אבל גם לקחת בחשבון שיש הריונות כימים.

ואם יהיה פס אחד אז או שאין הריון או שיש הריון אבל זה היה מוקדם לבדוק.

בכל מקרה אני חושבת שלא צריך להתבחבש יותר מידי אם לבדוק או לא.  

בודקים ולוקחים בחשבון את כל האופציות.

לדעתי. 

זה פשוט עושה לי מגרד לחשןב על עוד פס אחד בודד מסכן😒

ולא באלי לדבר על זה עם אף אחד במציאות…

מין הרגשה שאם מישי יודעת שאני צריכה לבדןק הריון היא גם מצפה לשמוע ממני שאני בהריון…

את נשמעת מהממת, הלוואי שה' ישמע לתפילות שלך ❤️

כתבת כל כך יפה!

אצלי זה קצת שונה כי אני עוקבת אחרי הביוץ אז יודעת בדיוק מתי אמור להיות וסת.

אבל בכל זאת, במקומך הייתי בודקת מחר על הבוקר (אם המחזור לא יפתיע אותך קודם) ואני תמיד שיתפתי את בעלי שבדקתי ויצא שלילי (אבל בהרבה מהפעמים הוא ידע שאני בודקת וחיכה אתי במתח).

בהריון של הקטן בדקתי לפני האיחור, בלי לגלות לו, ואז שמתי לו את הסטיק בקופסת מתנה על הכרית והוא ממש הופתע. אבל אם היה יוצא שלילי אז גם הייתי מספרת לו, שתדע שבימים הקרובים אני אקבל מחזור ונהיה אסורים.

גם לא עם מקלונים…

חושבת שבאמת אבדוק מחר

אא״כ יגיע מחזור על הבוקר וזהו

ה׳ יעזור אופ

כתבת מאוד מאוד יפה!!

ואני מאוד מסכימה איתך שנכון שיש סיפורי מופת על כל מיני ניסים לאנשים שהתאמצו מעל הטבע

אבל יש גם ניסים לאנשים פשוטים שלא יצאו מגדרם

ויש גם פעמים שאנשים ניסו מאוד מאוד והתאמצו והתפללו

וד' שמר את כל התפילות שלהם וקיבל אותן ולא בהכרח נתן את מה שביקשו.

זה לא אומר שהוא לא שומע ומקשיב לנו...

זה נקרא אמונה!

אבל הפעם ממש השתדלתי כל פעם שבאו לי מחשבות על כן נקלט לא נקלט להגיד ככה לעצמי

אחרי שהיו כמה חודשים שאמרתי לעצמי שבטוח לא נקלט והפסיק לדמיין, ואז חשבתי שלא טוב לעשות ככה כי מחשבה יוצרת מציאות

וכמה חודשים שכל פעם הפלגתי בדמיון על איך לספר ועל בטן עגולה ויפה ואז המחזור הרבה יותר מכאיב…

מתלבטת אם לבדןק מחר בבוקר במידה ולא יגיע מחזור או לחכות לשלישי, שזה 31 יום…

אופ לא כיף לי…

אופ אופ אופ

באלי לבכות

שולחת חיבוק גדול

ושה' ישלח לך המון כוחות להתמודד

ורק בשורות טובות

❤️

הלוואי שהילד שלך היה יודע כה את רוצה בו ומחכה לו!!

איזה אמא מהממת!!!

ואותי היה מעודד כל פעם, לחשוב על זה שיום המחזור המבאס הזה הוא בעצם יום וסת אחרונה אם יהיה הריון חודש הבא!

אז אולי את כבר בתחילת תהליך חדש...

וה' איתך ואוהב אותך!

על האם לבדוק לפני האיחור או לא...

ואיזה כיף שלפחות חיבוק יכלת לקבל!

היא מותק והכל

אבל צריכה ללדת כל יופ בעז״ה

וכל היום מספרת לי כמה היא תתגעגע להריון

וכמה זה כיף התנועות בבטן

ושכבר כבד לה

והלכו לקנות חליפה לברית

יפה שלי את יודעת כמה אני רוצה

שששש קצת….

המקסימום שהיא נתנה זה מעקב זקיקים ואופציה לאסטרופם. אבל כל הזמן המליצה ללכת לרופא פוריות

גם אם את הולכת לרופא פריון זה לא אומר שאתם חייבים בדיקות זרע וכו'.

הרופא ייתן לכם הפניה למעקב זקיקים וב.דם ולפי זה תראו מה אולי צריך..

והוא יעקוב אחרי זה בצורה טובה וממוקדת.

הייתי באותו מצב כמוך, זה פחות מלחיץ ממה שזה נשמע ונראה❤

הכי נכון זה לעשות מעקב זקיקים.

אפשר ללמוד שמ"פ ולפי הפרשות פוריות לדעת מתי הביוץ מתקרב

סטיקים ביתיים לא יעזרו לך....

אני לא יודעת מה גילך, ואיך נכנסת להריונות  הקודמים, אבל אם יש לך כאלו הפרשים אז מומלץ ללכת לרופא פוריות לקחת כדורים שמעודדים ביוץ.

קיבלתי מחזור אחד אחרי 21 אח"כ 28 יום בערך ועכשיו 40 יום.

לא כדאי לי לנסות גם עם מקלונים?

לי זה היה מראה שטיפה מתכהה ואז יורד ושוב ושוב ובכלל לא היה ביוץ...

ממליצה לקחת משהו שיאפס את המערכת, לא מכירה פרימולוט, אני מכירה שנותנים פרוגילוטון, אבל אין לי באמת ניסיון יותר מידי.

תקבעי אחכ לזמן הווסת תור לרופא פוריות שידריך אותך ויפנה לבדיקות דם ומעקב זקיקים.

המטרה היא לזהות ביוץ באופן מדוייק.

ב"ה שיש חמישה ילדים, לא מובן מאליו עם שחלות פוליציסטיות!

לא יודעת בת כמה את אבל גם זה פקטור להתנהלות הביוץ...

אפשר לדמם בלי ביוץ כך שגם כשיש מחזור זה לא אומר שהיה שבועיים קודם ביוץ...

ניסיץ לאזן את השחלות עם תזונה? דיקור? משהו?

את אוכלת סוכר ביום יום?

מה שהרופא הציע זה לגרום לאיפוס המערכת מחדש ולקוות שאח"כ כן יהיה ביוץ (מתישהו, לא שממש תדעי מתי זה)

ואם זה לא יעזור מה שרופאים מציעים זה לצערנו איקקלומין... (לגרום להבשלת הביציות ולרוב זה גורם לביוץ ואז יותר קל להיקלט)

למה לצערנו? זה גורם להרבה נשים תופעות לא נעימות וגם עלול לגרום להבשלת יתר של הביציות, כלומר ליותר מביצית אחת להבשיל...

פשוט לנשים לכאורה קל יותר להשתמש בעזרה חיצונית (כמו תרופות) ופחות קוסם לאזן ע"י תזונה...

אבל עדין זה ממש ממש עוזר, ממליצה לנסות... להתחיל עם הורדת סוכר... קמח לבן.. 

בתור אחת עם שחלות פולציסטיות זה ממש כאב לקרוא את זה.

אני רזה מאוד ותמיד הייתי.

אוכלת בריא.

כשניסיתי להיכנס להריון גם אני שמעתי על זה המלצות והלכתי לתזונאית בתחום ולא היה שום שיפור מבחינת המחזור והביוץ. עשיתי גם דיקור וכל דבר טבעי שאפשר.

הגעתי לרופא פוריות קיבלתי לטרוזול וב"ה בחסדי שמיים זכיתי לילדה מהממת.

ממש לא הלכתי על התרופות כי זה הדרך הקלה או המהירה אלא כי זאת הייתה הברירה היחידה אצלי בשביל להביא ילדים.

ובזכות זה יש לי מתוקה קטנה זה כנראה נכון.. לא תמיד אבל שמעתי על זה הרבה. לא מספיק ניסיתי כי אני לא עומדת בזה.. הקושי בסוכרת הריון הצלחתי בלי פחמימות.. ב"ה שאת רזה, הרבה פעמים התסמונת מגיעה עם עודף משקל, תנגודת אינסולין וכו', בגלל זה ממליצים על תזונה מותאמת ולפעמים זה גם מאזן.

עוד משהו טבעי זה תרגילים של שיטת אביבה שאומרים שעוזרים (קיבלתי המלצה ממכון פוע"ה, לא כ"כ ניסיתי) אולי @אפונה תוכל להרחיב, אם היא פנויה לזה

מצטערת אם אמרתי בצורה שפגעה...

שנית, אני מניחה שדבריי לא נוסחו מובן-

הכוונה שלטפל בצורה של תרופות כאוםציה ראשונה היא יותר קשה לאשה עצמה... פשוט אומרות את זה הנשים עצמן, והמטפלים השונים (גם של הקונבנציונאלי וגם הטבעיים)

למשל הרופא שלי, אני יודעת בידיעה ברורה, אומר למטופלת שמגיעה אחיו עם עודף משקל רציני שלא ממליץ לטפל לפני שתרד איקס קילו. כן, זה אחד הכואבים! אבל פשוט פזיולוגית זה ממש לעשות לה עוגמת נפש...

ולגבייך אני לגמרי מכירה מקרים כאלה... פשוט השאלה למה הגוף שלך לא בייץ, לרוב הנשים זה קורה מתזונה לא מותאמת לפוליציסטיות...

אני מכירה מישהי רזה, שברגע שמפסיקה לאכול שוקולד לכמה שבועות היא נקלטת! תביני כמה יש לאוכל השפעה!

זה שאצלך כנראה זה לא השפיע זה רק אומר שלא עלו על הסיבה (שכנראה לא היתה רק מאוכל, כי את אומרת שאכלת מותאם לפוליציסטיות...?)

כי יש סיבה למה הגוף לא בייץ. זה פזיולוגי. הגוף שלנו לא סתם מחליט לא לבייץ... זה הטבעי שלו.

והכי חשוב- שכל אחת תבחן עם עצמה כמה כוחות נפש יש לה להשקיע אבל כן רציתי להדגיש מבחינת מידע- יש קשר ישיר בין התזונה והאיזון של הגוף לביוץ/אי ביוץ... וזה חשוב מאוד. ולכן לא תמיד נטילת תרופות תועיל (או שיקח הרבה זמן, או שיסבלו מתופעות...)

מקווה שעכשיו הניסוח יותר מובן

אכן הניסוח היה קצת קשה.

אבל מבינה מה את אומרת. בהחלט לרוב הנשים התזונה משפיעה מאוד ויכולה לעשות שינויים גדולים.

וזה לא הרבה משנה אבל לא מסכימה איתך על משהו קטן. פשוט כתבת שאולי לא גילו אצלי את מה שיכול לגרום לגוף לבייץ. יכול להיות בהחלט... למרות שבאמת הלכתי לטובים בתחום.

אבל בעייני יכול להיות שפשוט זה מה שיש, כמו שלאנשים מסוימים יש קשיים בדברים אחרים.

זה שמשהי עוד לא מצאה את הזיווג שלה זה יכול להיות בגלל שהיא צריכה לשנות גישה או להשתנות בעצמה וגם יכול להיות כי פשוט זה מה שהקב"ה רצה שיהיה הניסיון והתהליך שלה.

ואולי חשוב לי להדגיש את הדברים האלה פשוט כי שמעתי את זה כלכך הרבה וזה ממש מייאש להיות שם.

את מנסה ומנסה ומנסה את כל הדברים הטבעיים וכלום לא עוזר וכלום לא זז ולצערי סבלתי גם מדברים נוספים.

והסביבה כל הזמן מציעה עוד הצעות ורעיומות כאלה, רק תשחררי לחץ וזה יגיע, רק תאמיני, שיטת אביבה, שיח אברהם ובאמת שאין לזה סוף.

וב"ה שהצלחתי לשים את כל זה בצד ולהבין מה נכון לי ומתי זה הזמן המדוייק לפנות לרפואה הרגילה.

תכלס שורה תחתונה אני מאמינה שזה חשוב לנסות את כל הדברים הטבעיים, לתת לזה זמן והשקעה כמה שאפשר.

אבל גם לדעת שלהעזר ברפואה שקיימת היום יכול להיות פתרון מעולה (למרות שיכול להיות גם לא נעים).

והלוואי וכל מי שנמצאת במקום הזה תדע שכל האופציות לגיטימיות ושום דבר הוא לא וויתור או דרך קלה.

לא אמרתי משהו בסגנון שלא חיפשת מספיק והרמת ידיים מוקדם מדי... זה לא הכיוון.

נטו הרפואה הקונבנציונלית מלכתחילה לא מחפשת לפתור את הבעיה מהשורש ולכן הצעות הפיתרון שלה הן כאלה עקיפות (עם כל הטוב והלא טוב שבא עם זה)

וזה בסדר שאשה תחליט ללכת על פתרון מסוג כזה, זכותה המלאה וכל אחת אחראית על ההחלטות שלה בחיים. לדעתי האישית יש לכל אשה (ובכלל אדם) חובה לנסות לקבל את המקס' מידע שהיא יכולה ואז להחליט מה לעשות איתו.

דוג' שלא קשורה אליך-

למשל מישהי שמתקשה להיקלט והיא בעודף משקל, לדעתי חייבת לדעת שפזיולוגית תגוף קשה לעשוץ את הדבר הטבעי והבריא שלו (להיקלט) כשהיא בעודף משקל. זה כואב ולא נעים במיוחד לנשים שמשקל זה דבר רגיש עבורנו... אבל הידע הזה הכרחי.

אחרי שהיא תבין שזה קשור (נכון, אף אחד לא מבטיח לה שירידה של איקס קילו מניבה לה הריון! אבל שיש קשר הדוק) היא תחליט אם ואיך וכמה משאבים וכוחות היא משקיעה בירידה במשקל או שלא... אבל הידיעה חשובה.

שלא לזה התכוונת.

אני אישית אכן בעודף משקל, לא קיצוני אבל קיים.

גם לי אחד מרופאי הנשים אמר: אם תרדי 10 ק"ג הכל יסתדר לך

וזה פגע בי מאד

כי חלק מתסמונת שחלות פולוצסטיות זה גם קושי לרדת במשקל.

הייתי אצל תזונאית שבעצמה אמרה לי שהיא לא מבינה למה אני לא מצליחה לרדת במשקל.

התזונה שלי מושלמת, אני עושה פעילות גופנית ועדיין לא יורדת...

זה הא בהא תליא

כשבאתי לרופא פוריות הוא אמר לי שכשהעניין ההורמונאלי שלי יפתר גם אצליח לרדת במשקל....

זה גלגל אכזרי

והכדורים שעכשיו אני לוקחת רק גורמים לי ליותר נפיחות בטנית ועליה במשקל

ותאמיני לי שעשיתי את כל הטיפולים האלטרנטיביים האפשריים שלא הועילו כלום

שוב, מצטערת על הניסוח שיצא כאילו, למה אתן לא יורדות במשקל, זה כזה פשוט... צקצק...

כי הכוונה היתה היא בכלל להתייחס לעולם התזונה, לדעת שזה שם, שזה קשור ושייך...

וכן מכירה נשים שלא היה להן מחזור בכלל, בזכות תזונה המחזור הגיע חודש בחודשו, ועדין לא נקלטו! אבל הן הרגישו שהן עשו לגוף שלהן את הטובה הכי גדולה! כי ברור שהשאיפה זה להיות בריאים וגוף שמבייץ חודש בחודשו זה הבריאות, כולנו יודעות את זה.... אז בסוף מה נעשה ומה יביא את הילד(ים) המיוחל(ים)? אין לדעת ואנחנו לא נביאות.. רק עושות השתדלות מעשית שהכי נכונה לנו...

וכמובן תפילות לריבש"ע... 

לגבי השאלה האחרונה שלך- ברגע שמקבלים מחזור מתחילים מעקב זקיקים, וככה יודעים אם יש ביוץ ומתי או שדואגים להשראת ביוץ בעזרת תרופות.

ובשונה ממה שכתבו לפני, אמנם יש עדויות שתזונה מותאמת יכולה לעזור- אבל זה לא מוחלט ולא תמיד וזה לוקח הרבה זמן. אז לפעמים כן עדיף במקביל לתזונה מותאמת גם לטפל רפואית. והיום כבר פחות נותנים איקקלומין אלא תרופות עדינות ומדויקות יותר. הרופא שלי אמר לנו "אחת הסיבות שאני פה ועוקב זה כדי למנוע סיכונים, בינהם הריון מרובה עוברים"

אבל זה אותו רעיון

אי אפשר לדעת מתי הביוץ ללא מעקב זקיקים. ובמחזור ארוך ככ זה יכול להיות ממש מתיש ולאורך זמן רב...

לכן בסוף אם רואים כמה מחזורים שהביוץ ממש מתעכב אפשר להיעזר בתרופות כמו איקקלומין ודומיו להשראת ביוץ.

בהצלחה!

ברח לי השם שלו.. בקופסה ורודה, כדורים מאוד מוכרים🙈

את גיבורה ממש, זו באמת התמודדות קשה!

לא יודעת לעזור פרקטית עם המלצות לרופאים.

חיבוק❤️

ועוד בהריון.

לא מכירה את הרופאה. את עם דיאטנית? בעייני יותר קריטי שהיא תהיה סימפטית כי היא זו שמביאה לך את התפריטים ומעירה על ההתקדמות.

מקווה שתמצאי רופאה סימפטית, אבל גם אם לא, והדיאטנית תהיה סימפטית זה גם עוזר ממש.

חיבוק! גם הייתי בסרט.

אבל בגלל שאני כבר מכירה בדיוק את התזונה והרופאה רואה מה אני אוכלת אז בגדול אני בסדר עם זה..

והאמת שהרופאה נותנת מתכונים, שואלת אם טיגנתי או אפיתי דברים. זה לא ככה בדרכ?

הרופא שלי בהריונות הקודמים היה גבר סימפטי שרק הסתכל על המספרים ולא מעבר.

סתם מעניין איך היה לך

ותודה על החיבוק♥️

והיא זו שהדריכה אותי..דיאטנית שמתמחה בזה, כן?

הרופא רק ראה ואם זה היה חריג דייק את הדברים..

וטיגון או אפיה? וואלה נראה לי שאלה לא ככ קשורה. לבריאות וכו, כן..פחות לסכרת..מעניין.

יש בזה משהו חוסך, כן? שהרופאה היא גם עושה את זה..אבל אם היא לא סימפטית אז פחות..

והרופאה נשמעת גם לא סימפטית וגם לא בטוח מבינה בדקויות דווקא של סכרת 

אוף אז מה עושים?

הבנתי שאני יכולה ללכת לשרפ ולקבל החזר של 75 אחוז מהקופה

מישהי מכירה?

טיגון בשמן יכול לגרום לפחמימות להתפרק לאט יותר ואז לעלות, רואים את זה על הרבה מאכלים שמנים, כמו שניצלים או פיצה, הסוכר יכול לקפוץ פתאום אחרי שעה או שעתיים .

חשוב לדעת את זה כדי לחלק את האינסולין בצורה אחרת.

עד כאן למיטב ידעתי ונסיוני 🤭

כי הרופאה לא הסבירה לי את זה.

אבל אם זה מתפרק לאט יותר זה דווקא טוב, לא?

איך זה משפיע על החלוקה של האינסולין?

כמו טחינה ואבוקדו, גורמים לסוכר להתפרק לאט ומאוזן יותר.

השומן הלא בריא יכול לקפוץ בפיק, אצלי נניח שניצל יראה אחלה אחרי שעה ואחרי שעתיים יכול להקפיץ פתאום לערכים גבוהים.

ובאמת כמו שכתבו פה בהמשך זה גם עניין של ערך גליקמי וגם התגובה לאוכל משתנה מסוכרתי לסוכרתי.

אם תרצי שנדבר בהרחבה בפרטי- מוזמנת מאוד♥️

נניח שלארוחה גדולה שיש בה הרבה שומן את צריכה להזריק 4 יחידות אינסולין, מי שיש לו משאבה יכול לפצל את האינסולין כך שיקבל אחוז מסויים באותו רגע ואחוז מסויים בפריסה בתוך שעה וחצי- שעתיים. זה נועד בדיוק כדי למנוע את הקפיצות הפתאומיות.

בהזרקות ידניות אני לא יודעת איך זה עובד בדיוק, כדאי לשאול את הרופאה ולקבל הנחיה מדוייקת.

אבל בכל מקרה את כותבת שבסהכ את מאוזנת, אז אולי במקרה שלך זה מיותר.

אני סוכרתית במשרה מלאה אז ההתנהלות שלי יכולה להיות שונה מסוכרת הריון.

סוגי מזון מסויימים גורמים לעליית סוכר שונה בהתאם לדרך בה הוכנו.

תפ"א בתנור יעלה את הסוכר פחות מאשר צ'יפס, וצ'יפס פחות מקיגל (ויכול להיות השפעה שונה אצל אנשים שונים).

גם עגבניות טריות יעלו פחות ממבושלות

ואני מניחה שיש עוד דברים

לכן להתפס לטיגון או אפיה קצת מפספס לדעתי..

אבל אולי זה רק נקרא ככה והיא לא נתנה לזה כזה הרבה משקל כמו שזה נתפס כשקוראים את זה כדוגמא יחידה

שזה לא שייך בכלל. האמת שאלתי אותה אם זה משפיע על הסוכר ואם לא למה היא שואלת🙈

בקיצור כל התחושה שיש לי היא לא נעימה...

כאחת באותה סירה, זה ככ מבאס שלא מעריכים את המאמץ שאת עושה.

הריון וסוכרת זה שילוב שיוצר עבודה 24/7, כל דבר קטן שנכנס לפה מצריך חישוב וגם אז לא תמיד הולך וזה ככ מתיש לפעמים!

אני מקווה שהרופאה שלך תזכור להבא שהיא לא בית משפט לענייני אכילה, ובכל מקרה אני מצדיעה לך!

ומחזקת אותך שאת אלופה!!

המסירות הזו לא מובנת מאליה וכל הכבוד לך שאת משקיעה בזה כמיטב יכולתך.

והתינוק שבפנים הכי מעריך אותך על המאמץ 🙂 בזכותך בע"ה הוא יוולד בריא.

בהצלחה יקרה!

אצלי מה שחיזק אותי זה העידוד מהרופא כל שבוע...נתן לי כח לעוד שבוע של הקפדה.

תחליפי רופאה.

וכדאי כן ללכת לתונאית כדי לקבל שדרוג לתפריט- למשל מה לאכול לשלא דןרש כל הזמן לעבוד קשה בהכנה, איזה פינוקים כן אפשר להכניס וכו'

ותודה רבה לכל המגיבות!! מדהימות אתן!

קיבלה אותי בטורים, אבל בדיוק כשסיימתי אמרו שהיא עוברת לסניף אחר או לקופה אחרת, לא זוכרת כבר.

תנסי לבקש אותה..

היא לא מופיעה להם במערכת🙄

איזה באסהה

כל עוד את לא יודעת מתי בייצת

אז אל תסיקי שום מסקנות

ואף אחד גם לא יוכל להגיד לך

באיזה שבוע את באמת.

חכי עוד שבוע ואף טיפה יותר (אני יודעת כמה קשה!!, אבל אין ברירה)

ותיבדקי באולטרסאונד

ולפי מה שיראו יקבעו את גיל ההריון.

בעזרת אבא שבשמיים הכל יכול מאמינה שיהיה טוב.

פשוט גם הרופא הופתע מאוד מהעלייה אבל לא ידע לומר חד משמעית, הוא כן אמר שיכול להיות שיצוץ עוד שק.. ובגלל שזה החלום שלי אני מחפשת בנות שעבר הכפלה כזו גבוהה ויכולות לשתף

סליחה תוך 3 ימים ולא יומיים (72 שעות בדיוק) הכפלה של פי 6.3 כשהממוצע הוא פי 1.5-2

על ההכפלה הזו הרופא היה מופתע ואמר שגבוה ויכול לרמז על תאומים או הריון חוץ רחמי

ותוך 4 ימים שחלפו מבדיקה שנייה לשלישית-הכפלה של 5.6 כלומר פי 2.8 ביומיים

אז מניחה שאתן מתכוונות שההכפלה מהיום היא תקינה ולא נחשבת גבוהה

אבל אני חושבת שהכי טוב זה לחכות ולראות מה יהיה בבדיקה הבאה.

הייתי מחכה שבוע בסבלנות בלי עוד הכפלות האמת.

לא דייקת בתאריכים.. ה15.12 זה יום שישי ולא חמישי.

בכל מקרה תאומים מאבחנים לפי אולטראסאונד ולא לפי רמת בטא.

בשורות טובות!

קרה לי כמה וכמה פעמים שבהתחלה עלה אפילוצאיטי ואח''כ הוכפל ב3

במספרים גבוהים זה לא עובד לפי חוקיות מסודרת .. ולא אומר כלום גם בעיני

בכל מקרה ההכפלה תקינה לחלוטין ..כימי זה לא

שק הריון זה תקין לשלב

שק חלמון יכל להתפתח גם תוך יום יומיים

תחכי טיפה ותבדקי עוד פעם

זה קשה אבל אין מה לעשות

ובאמת מלכתחילה היה עדיף לחכות לשבוע 7 כדי לא להסתבך עם תוצאות כאלה לא ברורות של או''ס

בשק אחד. כך שאם עדיין לא ראו שק חלמון זה אומר שנבדקת מוקדם מדי. מאד יתכן שהיה לך ביוץ מאוחר.

חכי עוד כמה ימים ועדיף אפילו שבוע ותעשי אולטרה סאונד חוזר.

בשורות טובות

ובתור אמא לתאומות שכמהה לעוד זוג-

זו באמת מתנה הכי מופלאה שאפשר לקבל

אם את רוצה- אז אני מאחלת לך מכל הלב!!!!! 

וגם איחלתי מזל טוב אני רואה🙈

מה שלומך? והנסיך?

אבל היו לי שאריות שילייה בשני המקרים וזה גרם לדימומים וקרישי דם

בלידה הבאה תעמדי על זה שהשלייה תבדק היטב היטב כמה פעמים. תאמרי להם על השאריות פעמיים והסאגה של הדימומים.

אם את יולדת באפידורל הרבה פעמים במקרים כאלה כבר מוציאים ידנית. 

בדקו את השיליה שתי מיילדות ושני רופאים בגלל החשש שלי. כולם אמרו שיצאה שלמה.

+ חודש וחצי אחרי הלידה הרופא אמר בא"ס שאין שאריות

+ הלכתי אחכ שוב לרופאה שהיא וטכנאית עשו לי א"ס ואמרו שרואות משהו ברחם אבל יותר בכיוון של פוליפ ולא שארית

ורק כי התעקשתי ללכת להיסטרוסקופיה גילו שארית גדולה שבכלל לא ראו בא"ס

בעז"ה כשיהיה רלוונטי אתייעץ עם רופאה שסומכת עליה מה לעשות בלידה הבאה

והגיוני שיש קשר,

כשיש מנוחה מקפידים יותר על אוכל מזין, שתיה שינה.

כשהגוף במחסור הוא נכנס למנגנון שלא מאפשר התחדשות יעילה ולכן זה עלול לפגוע בתהליך.

וגם ראיתי על עצמי.

ממליצה בשבעה נקיים אם יש אפשרות (אנחנו בתקופה שקצת יותר מורכב בה כי לא תמיד הבעל בבית) לשבת/ לשכב כמה שיותר ולא להתאמץ בכלל בכלל.

אם יש אפשרות להעזר אפילו שיביאו את הגדול/ה מהמסגרת.. ממש להוריד מאמץ למינימום של להניק, לאכול ולישון.

אני שמרתי מבן לבת

עגלה וטיולון

סלקל

משטח החתלה

שידת החתלה

עריסה, לול. הם היו צפופים אז הבאתי עוד מיטת תינוק

בגדים ניובורן

חיתולי בד אבל קיבלתי עוד

צעצועים כמובן לא היה מה לחדש מה יותר מדי

תראי מה יש לך ומה צריך חידוש. כמו שכתבו לך, בדרכ בקבוקים מוצצים וכד'. גם דברים להנקה אם רלוונטי, וללידה כמובן.

אם את צריכה ללדת עכשיו תבדקי שיש לך ביגוד לחורף מספיק.

שמפו תינוקות, אלכוהול וצמר גפן להתחלה. משחת החתלה עדינה. 

בעיקר לשים לב אם יש דברים שהגדול עדיין משתמש בהם כמו עגלה, שמיכות וכו..

וצריך דברים מתכלים וכאלו שמחליפים כמו בקבוקים, מוצצים, טיטולים, מגבונים וכו.

לא מקיימים יחסים אם כואב

זה רק מעצים את הדחיה מהבעל

כל פעם שאני אצל רופאת נשים אני שואלת- ולא מקבלת ממש מענה..

פעם אחת היא אמרה לי לשלול דלקת שתן- אז היא נתנה הפניה, יצא שלילי ואחרי זה- אין להשיג אותן.. היא לא התקשרה בשביל לתת לי מענה על הכאב.

פעם אחת אמרה לי רופאה לפנות לסקסולוגית אבל מצאתי במכבי אחת כזו- רק בצפון או בדרום..

אחת אמרה לי- את בהריון.. ואם כואב לך אז פשוט להימנע.. איזו מן תשובה זו?? 

בקיצור רופאות נשים מייאשות. 

ם יש כאבים לא מקיימים יחסים

דבר שני, את צריכה בדיקה אצל פיזיו רצפת אדם שמבינה בזה או אצל רופאה שמבינה בזה (עדיף)

לא כל רופאת נשים יודעת לתת מענה לדבר הזה

מחזקת אותך לפנות לטיפול שייטיב לך 

הן לא מבינות בזה כלום, רובן המכריע לפחות, מקסימום יגידו לך שאין לך חשק ובגלל זה זה כואב לך ויגרמו לך להרגיש עוד יותר דפוקה

אחינועם לב שגיא בבקשה

רשימת רופאות נשים מומחיות בוולוודיניה | ארגון שלמה - הארגון הישראלי לוולוודיניה

תסתכלי בקישור פה, זה רשימה של רופאות שמתמחות בזה. אם הקישור לא עובד לך תכתבי בגוגל "שלמה רשימת רופאות".

בבקשה בבקשה תפני לזה, ממני שרק אחרי כאבים של שנתיים וחצי אובחנה.

נכון ללפני כמה שנים בזמני

היה לי שוק עצום אבל ככה זה

תמצאי מישהי טובה בפרטי ותלכי, זה שווה את הכסף

ודר אחינועם לב שגיא, מטפלת גם בהריון

יש קורסים/ יועצות ויש טיפול סקסולוגי אמיתי כמו כל שירות רפואה אחר.

אז תדעי שיש דרך לתקן.

אבל יש נקודות שצריך לטפל בהן בשלב הראשון:

1. כאבים- אם כואב לך, הגוף זוכר את כל ההקשר כדבר לא נעים ולכן יהיה קשה ליצור מרחב אינטימי פתוח ומזמין בכזאת סיטואציה.

2. מיקוד ונאמנות מוחלטת במטרה. מה שהיה היה. אפשר לשלוט על המחשבות שלוקחות אותך החוצה. גם בהקשר שאת אומרת "היו בחורים שנמשכתי אליהם יותר". זה משפט שמקרב אותך לפתרון? יש לו יתרון כלשהו? מה המשמעות של להחזיק אמירה כזאת בראש מבחינתך?

אם את רוצה להצליח עם בעלך תשחררי תפיסות כובלות. זה בכלל לא משנה ולא פרמטר. יש את בעלך והמטרה שלך היא לעורר את ההימשכות אליו. זה בכלל לא משנה מה יש או אין או היה מחוץ לקשר שלכם.

ודבר שני שאת מודעת אליו, זה סף הגירוי שלך. זאת עבודה עם עצמך. אם את יודעת שהתנהגות מסויימת שלך מרחיקה אותך מהמטרה, אז זאת עבודה אישית שלך לא להזין ולשלוט בהתנהגות הזאת.

אם תטפלי בשתי הנקודות האלו תוכלו להתקדם לטיפול, הדרכה ולמידה ליצור את המדינה ביניכם בעזרת אנשי מקצוע.

יש טעם  לדעתי.

בעלה לא קשוב לה ככ. דרוש פה שיח של מטפל מיני לדעתי, עם שניהם

האמת, לא חושבת שזה משהו שאפשר לפתור פה בפורום. גם עצות חכמות ביותר לא יגיעו לשורש.

צריך לדעתי טיפול מיני, אפשר בהתחלה אישי שלך ואז זוגי. יש את יסכה ויונתן שומר ששמעתי עליהם המון המלצות, לא התנסיתי אישית. יעוץ אישי / זוגי / מיני - כלים שלובים - מרכז להתפתחות אישית וזוגית

לגבי הכאבים, זה משהו שחייבים לפתור. ממליצה על הרופאות שמומחות בכאב- ראשונה היא אחינעם לב שגיא ויש לה רשימת רופאות שהיא לימדה וגם כן מומלצות מאוד.

בנוסף אני ממליצה לקבוע תור לפזיו רצפת אגן, היא תוכל אולי לעזור ולייעץ גם על הכאבים של הסמפיו. 

מבינה ממש את התסכול. ממש!!

על אחינעם לב שגיא שמעתי המון בעיקר פה בפורום, לא יצא לי להכיר אישית.

אני הייתי אצל אושרת ברט - נעימה ממש ממש! נסעתי מעל שעה אבל היה שווה.

אז מצטרפת להמלצות לטפל בכאבים.

למרות שזה לא פתרון מושלם ובטח לא לכל מה שתיארת- אבל אולי בתור התחלה זה יכול להקל!

(רק אומרת שזה שאת בהריון יכול להיות באמת מאתגר למצוא את הסיבה, לי רק אחרי הלידה היא עזרה)

שיש פה סוג של גלגל

חוסר משיכה מאוד משפיע על יובש באיזור, יובש יכול לגרום לכאבים, כאבים מעלים פחד ומורידים את המשיכה

אבל את מתארת קצת מעבר לזה, אז כן הייתי כמובן מטפלת בדברים הפיזיים וגם הולכת להתייעץ איך אפשר לעזור למשיכה, אולי מישהי כמו אפרת צור.

חסר פה גם קצת פרטים כמו כמה זמן אתם נשואים, האם ככה היה מההתחלה וכו.

מסכימה שלא נראה לי שזה משהו שאפשר לעזור דרך פורום...

המון בהצלחה ותהיי חזקה.. 

אם מיניות מתקשרת לכאב אז ברור שהגוף לא ירצה את זה. הדבר הראשון הוא לטפל בזה

גם רפואית אם יש צורך

אבל בעיקר טיפול מיני

תצטרכו לבנות יחד מעגל הפוך שבו את חווה הנאה במיניות ובלי כאבים. ומשם המשיכה בעז"ה תצמח

דבר ראשון - ללכת לרופאה מומחית למחלות פות ועריה.

רופאי נשים רגילים לא באמת מבינים בתופעות האלה, וזה באמת מתסכל.

דבר שני, בגלל שנשמע ממה שכתבת שיש עוד מורכבויות מסביב, אני ממליצה מאוד להגיע למרכז רותם. זה מרכז לטיפול מיני, יש סניפים בירושלים ובתל אביב. הם עורכים פגישת היכרות, ואז ממליצים על המשך טיפול (שיכול להיות בכיוון אחד או שילוב של כמה טיפולים, נגיד טיפול רגשי ופיזיותרפיה). אפשר גם להיבדק דרכם אצל ד"ר מיכל לוריא שהיא מקסימה ונהדרת.

שולחת חיבוק וכוחות.

ומוסיפה כאן לידיעת החברות. בקרוב אני מתחילה להתנדב בארגון 'שלמה' - לנשים שמתמודדות עם תסמונות כאב בפות ובנרתיק. אז אתן מוזמנות לפנות אלי גם כאן ואשתדל לעזור.

אבל חשוב לי לכתוב בכל זאת- בנות, שימו לב לפניות באישי, במיוחד בתחומים כאלה אבל לא רק.

אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות מי נמצא מאחורי המסך ומה הכוונות שלו...

רק רגע קט- זה כמובן גם מופנה אלייך שתהיי זהירה עם מי שפונה אלייך...

זה חדש?

כשאני נזקקתי לעזרה עם זה הייתי ככ בודדה. וגם התמודדנו עם קושי כלכלי כי זה עלה מלא מלא כסף...

זה האתר:

שלמה- הארגון הישראלי לוולוודיניה

לא פירטת כלום על הקשר הזוגי בינכם - יכול להיות שכל המשיכה והרצון להיות ביחד קשור לזה..

לגבי יחסי אישות.. לנסות לחשוב עם עצמך מה את אוהבת, מה נעים לך , ומה פחות ולעשות איזה תיאום ציפיות בערב רגוע כשאתם במקום להכיל ולדבר..

תנסי לחשוב מה את כן אוהבת בו, באופי שלו בנראות שלו שמושך אותך וכשאת באקט עצמו לחשוב ספציפית על זה ולא על הדברים שאת פחות אוהבת.

לגבי הכאבים - ובעיני זה ממש בסיסי לקיום היחסים כי הגוף זוכר. ואם לגוף כואב אז ברור שאוטומטית הוא ידחה את הסיטואציה..

תנסי ללכת ליועצת מינית. למישהי שמתמחה בכאב ביחסים. הן נפגשות עם המון כמוך ויודעות לכוון ..

תשמעי, בסוף תמיד יש יותר חתיכים מהבעלים שלנו, יותר שריריים, יותר ויותר..

ברגע שאנחנו נשלים עם ההבנה שמי שבחרנו בו אז הוא הכי נכון ומדוייק לנו.. להזכיר לעצמנו שאני אוהבת אותו בגלל כל המכלול ולא אם יש או אין משהו מסויים אז הכל משתנה, זה מרגיע את הנפש שמחפשת כל הזמן החוצה.

הוא הכי אוהב אותך, הוא הכי דואג לך, הוא הכי רוצה בטובתך, הוא מעריך אותך, איתו הקמת בית.

את הכי יפה בעיניו. את יוצרת איתו עולם.

תעצימי את האהבה שלך אליו וגם המשיכה תתעצם.

בהצלחה יקרה!  

בבקשה תיזהרי מפניות בפרטי..

כבר היו מקרים בפורום שאנשים רעים ניצלו את הפלטפורמה המדהימה הזו לנסות להטריד, להציק ועוד הרבה יותר גרוע..

מדהים לשמוע שאת חושבת שהוא מושלם ואת מתפללת על זה הרבה,

אז זה באמת קשה עכשיו

וטוב שאת כותבת וחושבת איך לטפל

אבל בע"ה בסוף תגדלו מזה מאוד!!!

כתבו לך הרבה כיוונים מצויינים למי ולאן כדאי לפנות.

אבל לפעמים מרוב תשובות מתבלבלים ולא יודעים מאיפה להתחיל.

אז אם את מרגישה שאת צריכה עזרה ההכוונה, יש בקו של מכון פוע"ה מענה נשי בשעות הערב (20:00-22:00), על ידי נשות מקצוע מתחום הטיפול שעברו הכשרה במכון פוע"ה בתחום האישות, שיכולות לעזור ולכוון וגם להפנות לאנשי מקצוע מתאימים.

02-651-5050

רואה שהרבה עצות כתבו לך לחשוב מה עושה לך טוב ומה יקרב ביניכם.

מנסיון רע במצב ממש דומה לשלך - ממש ממש לא כדאי לפתור את הפן הזוגי והנפשי לפני הצד הרפואי.

אני עשיתי את זה בהמלצת הרופא (שחשב שהכאב פסיכולוגי) וזה עשה עוד יותר גרוע לזוגיות כי הכאב היה קשה מנשוא וגרם לי לא לרצות להתקרב בכלל. איך שהתקרבו הימים המותרים היה נהיה לי רע בנפש.

קודם תפתרי את הבעיה הפיזית, בשביל זה ממש ממליצה לפנות לאחינועם לב שגיא, למרות המחיר ולמרות התורים. הייתי אצל כמה רופאים ורופאות אחרים ואף אחד לא חשב בכלל על הכיוון של הבעיה האמיתית.

אחרי שהבעיה הפיזית תיפתר, תטפלו בנפשי ובזוגי.

ובתור מישהי שהיתה שם עמוק בבור של היאוש מהמצב הזה אני אומרת לך אל תתיאשי, אפשר לצאת משם ולהיות ביחד בטוב..

בהצלחה ❤

מציעה לך לא להתפתות לשיטות כמו שפר ודומיו לפני שאת קוראת ומבינה לעומק את הרעיון שלהם.

כי יכול להיווצר נזק יותר מתועלת.

אני במקומך הייתי שומעת פודקאסטים בנושאי חינוך ואם מתחברת לשיטה מסויימת- מחפשת מטפלת/מנחה בשיטה הזאת.

בהצלחה!

תעסוקה מסביב לשעון מאד עוזר

וגם לכי תתאווררי בעצמך מידי פעם זה נותן כח

אבל מענה לsos אולי יהיה לך בזה.

1. לא להיבהל שהם בודקים אותך. זה הגיל (במיוחד בן השנתיים אבל גם גיל שנה הוא קשוח מצד זה שכל היום שופכים ולא אוספים וכו'). לי, כשאני זוכרת שזה שלב התפתחותי נורמלי ובריא, זה עוזר לזכור להתייחס לזה יותר בשוויון נפש. כמו שלא אתחיל לצרוח על תינוק בן חודש למה אתה בוכה עכשיו כי זה לא הדרך שבה הוא יבין. הם צריכים שתגידי מה כן ומה לא

2. וכאן מגיע החלק החשוב- להגיד מה כן!! זה משנה חיים. אתה רוצה עכשיו לצבוע בטושים? בא אני אביא לך דף לצייר עליו. אתה רוצה לשחק? בא נאסוף מה שכבר מפוזר (בעיקר את, זה דורש הרבה אימון ועקשנות כדי שהוא יאסוף בעצמו בלאגן שלו, אז גם מזה לא להשתגע). אתה רוצה עוד פרי? כבר אכלנו עכשיו, צריך הפסקה, מחר או עוד שעתיים או מה שכן- תגידי. על נשיכות אני "לא סולחת" אפילו שזה גם שלב, כי זה אסור תמיד ולכולם. מרחיקה למקום אחר או שואלת מה זה? יש לנו פה כלבים? הכלבים נושכים. אתה רוצה ללכת לגור עם הכלבים?...

הרעיון הוא לתת את האפציה של ה-כן. מה שאי אפשר- להסביר שאי אפשר עכשיו (להסביר עוזר מאוד, הם מבינים את זה) ולתת אופציה או כמה של מה שכן אפשר. זה לא שזה מוריד את הצורך למנוע ולהציב גבולות, אבל זה מעביר את הדיון לדברים שאפשר לעשות ועוקף הרבה קרבות מיותרים.

ומקוה שמכירות את התחום יתנו לך פה רעיונות להנחיית הורים. בהצלחה!

מגיבה כאן לכולן-

הגדול שובב על ואני חסרת כוחות מולו

רק עכשיו שמתי אותו במיטה

שומעת צרחות

חוזרת רואה שהוא יצא מהמיטה נכמס ללול של הקטנה ויושב עליה בהתלהבות

"אמא הנה כלבלבי"

איך אפשר ללמוד על שיטות שונות?

אני מכירה רק שפר ופחות מתחברת..

זה קצת כמו יהדות, מבחוץ יכולה להרתיע וגם כשלומדים בשטחיות יש הרבה דברים תמוהים.

אבל כשלומדים לעומק לעומק מתגלה עולם מדהים

אצלי בגילאים האלה וגם אחרי לא קרה שאחד מהם או שניהם לא יוצאים מהמיטה אם אני לא משגיחה עד שישנים. אז לשים לב גם שהציפיות שלך מותאמות לגיל שלהם.

קודם כל קצת חמלה כלפי עצמך..

הגילאים האלו מאתגרים מאד. יש להם כבר יכולות אבל לא מספיק שכל כדי להתארגן נכון על ההתנהגות והסביבה.

הקור והחושך המוקדם מביאים אותך מן הסתם לשעות ארוכות בבית איתם...

יתכן שאין לך מודל נכון של הורות ותקשורת עם ילדים.

יתכן שאת בתקופה בחודש או בחיים של הורמונים שמקשים עלייך להגיב בסבלנות למצבים.

וזה שהמצב מפריע לך- מראה כמה שאת מודעת, וגם נכונה לקבל כלים ואפילו להשקיע משאבים לשם כך.

מהממת!

הייתי במקום שלך. במקרה נחשפתי לפרסום על קורס עם מנחת הורים בגישה היקשרותית ונרשמתי.

התהליך היה ארוך ויקר אבל רכשתי ארגז כלים מתנה לכל החיים והרווחתי המון כאמא שיכולה להתמודד בצורה טובה עם אתגרי הגידול והחינוך.

ממלצצה לך בחום. חפשי באזורך.

הזמן הכי טוב ללמוד זה עכשיו, כשיש לך "עבודה מעשית" תוך כדי ומצד שני הם עדיין צעירים וגם את נכונה להתפתח.

תצליחי! ובינתיים תגידי לעצמך מילה טובה, את ראויה לה!

ליזום תעסוקה. נגיד משחק לבת שנתיים בשולחן, לבן שנה ברצפה.

דברים שאת לא מרשה לאחסן בארונות גבוהים , אם יש דלת למטבח, אז בכלל אפשר לנעול חלק מהזמן.

להציע אוכל שאת מרשה לפני שהם ביקשו.

לא לרדוף אחרי סדר בזמן שאתם משחקים ( רק אם מתאים לך). את יכולה לבחור לתת רק משחק אחד לשחק ולא להביא משהו אחר עד שאוספים, כך יש יותר סדר. או להפך לפתוח כמה משחקים והם יהיו עסוקים יותר, אבל יותר בלגן.

ציפיות ריאליות , בני שנה עדיין לא יודעים להתאפק ולא לקחת או לא לזרוק. בני שנתיים כן יודעים אבל לא כשהם עייפים או עצבניים.

אני תמדי יוזמת תעסוקה- כל יום! או יצירה או משחקים או בריכה או כל דבר אחר

זה מעניין אולי לעשר דקות במקרה הטוב ואז הכי כיף זה לזרוק את המשחק על הקיר/ רצפה

לקשקש בכל מקום/ להוציא את המים מהמקלחת/ לפתוח ברז ולהשפריץ/ לפתוח ארונות ולשבור וכו

בן השנתיים מגיע לארונות הגבוהים- לוקל כיסא מטפז על השיש וכו כנל יודע לפתוח את המקרר והמקפיא

כל סוגי הסוגרים ששמנו לא עבדו ליותר מיומיים- הוא למד איך לפתוח או ניסה לפתוח ככ חזק שזה נשבר..

בת השנה כל הזמן רוצה ידיים ואז גם בן השנתיים והם מושכים אחד לשני בבגדים/ שערות/ רגלים וידיים כדי לתפוס מקום על אמא

אז הדבר היחיד שאני מצפה ממנה זה לקבל את זה שאמא לא כל היום יכולה להחזיק אותה על הידיים בעמידה.

אוכל- תמיד אני מציעה ויש זמין

הם רוצים מה שאין

אני ממש בדמעות

חסרת אונים מולם

תודה שאת מנסה לעזור

פשוט אכשהו כל הדברים לא עובדים עליהם

אבל למה לא לשחק במשהו יותר פשוט והגיוני לגיל? מכוניות , קוביות , לגו גדול, משחק דימיון , את אמא מכונית והוא מכונית קטנה ואתם צריכים לבנות לכם בית , משהו כזה. גם אצלי אמבטיה ארוכה תמיד נגמרת בשלוליות בגיל הזה אז לא אוהבת את זה. יצירה זה מעייף ומשעמם.

הם ישנים צהריים ? לפעמים ילדים משתוללים מעייפות...

וגם מותר להם לבכות, אם את לא מרשה משהו אז את לא מרשה גם אם יבכו שעתיים.

אחרי הגן עם מים ופירות. בחוץ זה שונה מאשר בבית..

וכן, זה גיל שובב.

אצלי גם היו מטרללים

. מה שכן -  זה אופייני שהוא יעלה לארונות וכו', אבל אני שמתי לב שכל עוד אני איתם ממש ולא מורידה את העינים, הם פחות מעיזים. כי זה עניין של תשומת לב ממה שאני חוויתי ולא רק פורקן אנרגיות. והשובבות היא ברגע של חוסר שימת לב. שזה יש לכולן כמובן ולא ניתן למנוע לגמרי

יש אפשרות למנעול בשירותים?

את אומרת 'אסור' בצורה אסרטיבית ולא רק מורידה מהארון?  כי זה גם בחינה של גבולות. וסבלתי מזה הרבה..

וגם - אם שניהם רוצים לשבת עלייך, אז בכבוד! על הספה. זה מה שיש לאמא להציע. גם אם היא תבכה קצת.  זה מה שאני הייתי עושה

וחיבוק לך ❤️ זה באמת גיל קשה

יש להם מגנטים/ ברבצק?

לא הייתי נותנת טושים אם את רודפת אחריהם ככה. בעיניי לא שווה את המחיר

קודם כל חיבוק, הם מתוקים ומתישים וכל יום איתם זה יום, ואני בטוחה שאת אמא שרק רוצה שיהיה להם טוב ונעים.

לי יש שני בנים (2.5, 1.4) ואצלי הולך מצויין פשוט להיות בחוץ! צריך להיות ממש ממש קר כדי שנשאר בבית.

אני מוציאה אותם מהגן כשיש לי בתיק קופסה עם פירות בשבילם ונשנושים, בקבוקי מים, מוצצים, מגבונים וכמובן מעיל כובע ופשוט מטיילים. גן משחקים מעביר לנו המון מהזמן בכיף אבל לא רק. הולכים לפינת חי קרובה, מסתכלים על עצי הדר שפורחים עכשיו, מסתכלים על הכביש (אוטובוס, משאית, אוטו, איש), קופצים בשלוליות. האוויר הפתוח מרגיע אותם, הבית לא מתבלגן, אני לא יכולה לברוח למשימות הבית אלא לגמרי איתם ויש לי פחות סיטואציות קשוחות איתם.

כשאנחנו בבית (כי אני עייפה בהגזמה/גשום מדי) אני מרגישה המון את הלא שאת מדברת עליו, ושם אני באמת עושה הפרד ומשול והצהריים קשוחים יותר.

בשגרה אנחנו נכנסים הביתה בערך בחמש וחצי, כל ילד בוחר ספר או משחק ומעסיק את עצמו בזמן שאני מכינה ארוחת ערב, ברבע לשש כבר אוכלים, שש מקלחות והקטן כבר עייף מאוד ולי יש ערב שלם ובית שלא הספיק להתבלגן.

מקווה שחלק מזה יהיה ישים אצלך ושיהיה לך קל יותר

❤️

בהצלחה, וחיבוק ❤️

כמה שעות רצוף עם 2 תינוקות זה קשה ומתיש.

אני בשיטה של צימצום נזקים וצמצום דברים שצריך לטפל בהם:

לוקחים מהארונות? כל הדברים עוברים למקום שהם לא מגיעים

אולי לוותר על המרדף של קשקושים על הקיר

אולי להאכיל אותם בלי גישה משלהם לאוכל

גם אחרי כל השיטות זה יהיה קשה ולא כדאי לצפות למשהו אחר, להבין שזו תקופה עד שיגדלו.

זוכרת את עצמי בול ככה עם הגדולים שלי

כל בוקר היה כזה -

לקום ו'מה הפעם הם החריבו?'

יכולה לאמר לך ש

1. את נורמאלית לגמרי לגמרי

2. זה עבר אצלנו כשהם גדלו (חמש שש כזה) זה לא ממשיך לנצח

3. עזר לי לשבת עם עצמי ולחשוב במה אני משחררת (קשקוש על הקירות, להוציא את כל המגבונים ממאה חבילות וכאלה. כמה שיותר לשחרר- במה שמתאים לי כמובן)

ממליצה על גישות שאני התחברתי אליהם,

שמתמקדות בך - כאמא

1. שושי זליקוביץ (מתמקדת בזוגיות אבל זה רלוונטי לגמרי לכל מערכת יחסים בחיים. אני אישית קניתי את הליווי שלה בשביל הורות)

2. זיוה מאיר - לא התנסיתי בתכנית ליווי שלה אבל שמעתי ניסים ונפלאות, ואני אישית מתחברת לסגנון דיבור שלה

בהצלחה רבה וחיבוק ענק!

מקווה שתצליחי לנשום ותחזיקי מעמד ♥️

גם מקצועית וגם מנסיון אישי בצמודים

מוזמנת לפנות בפרטי

אבל בגדול אגיד לך

שהעיקר זה לשנות מטרה

משליטה במציאות החיצונית

'כנראה בגיל הזה אף פעם לא תהיה מושלמת ותעבור חלק כי זה לא תואם גיל

ללעבטר

לשליטה

פנימית

בעצמך

להבין מי את רוצה להיות

ואיך מגיעים לזה

ודבר נוסף-

להבין יותר את השלב בו הילד נמצא

ולמה הוא זקוק שם ומה לא ביכולת שלו עדיין

כשלך יהיה ברור

מי את רוצה להיות

ומה הילד צריך

יהיה לך הרבה יותר בטחון ורוגע בהורות

התמודדות תהיה

אף אחדדדד לא יגרום להם לשבת במקום ולא לזוז או לנסות דברים חדשים

זה גם לא באמת טוב ונכון

כי ברור שככה התפתחות בריאה נראית

פעילה וחיונית ועם רצונות ברורים!

זה הגיל וזה חשוב

אבל כשלך יהיה בטחון בתפקיד שלך

יהיה לך רגוע יותר

מופתעת כ"כ מהתגובות המהירות והמכילות-

ממש מרגיע ומחזק!!

@שוב חוזר הניגון קראתי קצת על הגישה. אם אני רוצה לשמוע קטעים בנושא- איפה אני יכולה למצוא?

@המקורית @ערגלית

זה רעיון מעולה אבל הבעיה שממש קר אצלנו. ממש. פשוט אי אפשר להיות בחוץ יותר מכמה דקות בלי שהאפים שלהם אדומים והידיים קפואות והם גם ככה כל היום חולים. וגם בן השנתיים ממש צבקש אחרי המסגרת לחזור הבייתה. נראה לי שהוא זקוק לזה.

@00

@שמש בשמיים תודה על ההבנה!!

@שעוונית תודה על ההעצות והנירמול! הולכת לבדוק מה שכתבת

@אין כבר כח

אני באה לפרטי!! תודה על הרצון לעזור!

אתן נשים מדהימות!!!

אני באמת כולי התפעלות מהגיוס והרצון הטוב של כולן!

זה ממש מרגש אותי

'בחזרה ללב ההורות'.

אני גם רכשתי אצלה כמה קורסים שבהם לומדים את הגישה יותר לעומק, וזה נתן לי הרבה. אבל אפשר ללמוד המון גם מהתוכן החינמי שהיא נותנת.

זה נחמד לקרוא חומר אבל כדי לתרגל ולהתמודד עם השטח אני ממליצה מאד על הנחיה חיה ומענה לשאלות ותהיות שלך.

אני זוכרת שממש 'רבתי' עם המנחה עד שדברים שהיא אמרה + נסיון חי בשטח יישבו לי את הדברים. לא חושבת שהייתי מצליחה להשיג את כל זה מקריאה חד-צדדית.

אז אחרי שתחשפי קצת ואם תתחברי-

נסי למצוא מנחה באזורך או בזום ללימוד אינטראקטיבי.

תביאי פעמיים בשבוע ילדה חמודה בכיתה ה או ו או ז

תשלמי לה כמה שקלים

לשעתיים פעמיים בשבוע

ותדברי עם הגדול הרבה על זה שאיזה כיף שהיא מגיעה עוד מעט וככה תעשי מזה הרבה רעש

ותקני פרסים במקס סטוק של 5 או 10 שח מלא קשורים שבגילאים האלו מעסיקים שעות.

ואז יהיו לך פעמיים בשבוע שעתיים של משחק עם ביביסטר שתעסיק את הגדול במשחקי קופסא  , כדור, מכוניות , תחרויות בבית, ועוד.

הבנות בגלאים הטרום נוער מאוד רוצות להוכיח את עצמן שהן יכולות ומסוגלות לעשות בייביסיטר ועדין לא נכנסו לדיכי של מתבגרת

ככה שזה יכול להיות מעולה.

זה יתן לילד הגדול למה לחכות.ואז מספרים לאבא / סבאסבתא / גננת כמה התנהג יפה ושיחק מהמם עם הביביסטר

והוא יהיה ככ גאה שהצליח לשמח אותך .

וככה יחפש עוד הזדמנויות לשמח אותך.

ובשעתיים האלו יהיה לך פנאי להיות עם הקטנה שבאמת צריכה אמא בקירבה פיזית יותר משמעותית

וגם יהיה ביניהם נפרדות.

עוד משהו שתבדקי אם המשחקים שיש לך בבית מספיק מעניינים אותו.

אצלי הבן בן שנתיים וחצי משחק בפליימוביל ולגו קטן של גדולים. זה מעסיק אותו והוא ככ נהנה.

אז יכול להיות שכדאי להתחיל מקטן

ולקנות לו אחרי שהוא מתנהג יפה

ולשבח אותו כל הזמן כמה שהוא גדול ומתנהג יפה.

ולהגיד לו המון פעמים ביום

כמה שהוא מתנהג יפה ואת מרוצה ממנו

על דברים קטנים שעשה

.

ובמקום הלא - לנסות להגיד מה עושים

ומה אפשר כן לעשות.

ממליצה גם לנסות לצאת לחצי שעה סיבוב ב15.30 לריצה , אופניים, גן שעשועים בימי השמש, אפילו שקר.

או לעשות סיבוב ברכב

אצלנו שקר

אני יוצאת איתם לדברים טיפשיים עם הרכב - להחזיר למשהיא משהו, מכולת למשהו קטן ועוד.

זה עושה רגע סטופ כשמחורפנים

ואז כשחוזרים מתחילים מההתחלה.

וגם לנסות להזמין חבר מהמעון או לבד או עם האמא שלו גם ממש מאפס ונותן גיוון ומרגיע.

בהצלחה

וכמובן מצטרפת לכל מי שאמרה לפני ללכת להנחיית הורים. .אני ממליצה בחום ממש ממש 

א. את הכי נורמלית שיש!

לא למדת בשום בית ספר איך להיות אמא. כשהילדים קצת מאתגרים אנחנו לפעמים לא מוצאים את הדרך. לכן:

ב. ממליצה לך בחום ללכת להנחיית הורים פרטית. את צריכה מישהי שתשמע אותך ותלמד אותך צעד צעד בפשטות מה לעשות. בדרך שאת מתחברת. סוג של עשה ולא תעשה. את יכולה תוך פחות מחודש לשנות את החיים שלך!

אני חושבת שבמצבך ספרים ופודקאסטים יכולים רק לבלבל. את צריכה הדרכה נקיה וממוקדת שמתאימה לך ולילדים בבית.

בהצלחה!

אם את מעוניינת בפרטים - תוכלי לפנות באישי.

בוא נצייר על הדף הזה.

אתה רעב? הנה אני אחתוך לך תפוח.

כואב לו כשאתה עולה עליו, אני אעזור לך לרדת. אתה רוצה את המשחק איקס?

כשאתה דורך על המשחק זה הורס אותו/תראה איך זה נשבר/התקמט אנחנו רוצים לשמור על... שלא יהרס..

מהארונות רק אמא מביאה. ילדים לא פותחים ארונות כאלה לבד.

וכו.

ממליצה על הספר של לייף סנטר (כמו למשל הספר איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ...)

אין שום בעיה למחוק אותם, רק שימי לב שזה יגרום לזה שאם יש אתרים שכבר "נכנסת אליהם", זה יוציא אותך ותצטרכי לכניסה שוב שם וסיסמא כדי להיכנס.

אוישש בעיה

גם אם הסיסמאות שמורות אצל גוגל?🤔

כי אני לא זוכרת ססמאות...

את תצטרכי להיכנס מחדש אבל תוכלי לבקש מגוגל שימלא עבורך את הסיסמה

וזה בטוח בסדר למחוק אותם?

אני לא ירגיש 'בחסרונם'?

שאני לא בטוחה אם קבצי המטמון כוללים את פרטי ההתחברות ומחיקה שלהם תנתק אותך. הנחתי שזה כך לפי מה שענו לך, ורק התייחסתי לשאלה לגבי התחברות מחדש אם הסיסמאות שמורות בגוגל - שזה בוודאי לא מוחק אותן משם.

לפי מה שאני מבינה קבצי מטמון זה מידע שהטלפון הוריד מאתרים שונים כדי שהוא יוכל להציג אותם מהר. נניח תמונה כבדה, אם היא לא השתנתה באתר, במקום לקבל אותה שוב מהאתר הוא מציג לך את מה שהיה כבר שמור בטלפון מהביקור הקודם. (אם האתר מודיע שהתוכן בדף השתנה הוא כן יוריד מחדש.) כך שמחיקה שלהם לא אמורה להשפיע עלייך (אולי רק להאט קצת את הטעינה של דפים מסוימים בפעם הראשונה. אבל אם זיכרון המטמון שלך מאוד עמוס זה יותר פוגע בך).

קבצי קוקיז (עוגיות) הם אלה ששומרים את ההתחברות שלך. (כאמור, הנחתי שכוללים אותם יחד בגלל מה שמכחול ענתה, אבל אני לא יודעת בודאות שזה אכן כך).

זה מה שאני מבינה ובעצמי לא הייתי חוששת בכלל למחוק! אבל אם את חוששת אני לא רוצה לחתום לך, כי אני לא מומחית בנושא.

במטמון למשל יש את כל תמונות הפרופיל שהסתכלת בהן אי פעם. מחיקה של המטמון פשוט תגרום לזה שאם תרצי להסתכל שוב בפרופיל של מישהו זה ייטען כמה שניות לפני שייפתח...

בכל אופן, גם אם תמחקי קוקיז, אם שמרת במנהל הסיסמאות של גוגל את הסיסמאות הן לא ימחקו.

כרגע לא רואה משהו חריג 😅

מה שכן הפלאפון עדיין מפוצץץץ

אוף מה אפשר למחוק?

אין מצב אני עוברת שעות על תמונות וכו'..

יש לי אלפי תמונות , אולי עשרות אלפי...

אני מצלמת מלא, זה השימוש העיקרי שלי בפלאפון בערך... עברתי עכשיו יותר מחצי עשה ומחקתי איזה 500 תמונות... זה הבדל מזערי במשקל שזה תופס..

אז כאילו בשביל מה?🤦

תעשי תיקיית תמונות, ובפנים ממויין לפי חודשים למשל, ותתחילי להוריד עם ctrl x ככה שלא ישארו בפלאפון.

וגם וואטסאפ - תמונות וסרטונים

לק"י

לפעמים נפתחת לי אפשרות לראות קבצים לפי קבוצות בווצאפ. אז יש קבוצות שאני יודעת בוודאות שאפשר למחוק הכל.

ואז לא צריך לעבור תמונה תמונה.

היה לנו דיון בנושא בקבוצה של בני דודים, וקיבלתי שם עיצות בנושא העומס בפלאפון, אבל אני לא זוכרת....

צריכה לחפש.

וכאלה אז את יכולה למחוק את כל המדיה של הקבוצה.

בקבוצות של פרסומים למיניהם.

לכי לכל הסרטונים ותתחילי למחוק שם.

גם יש פחות סרטונים לעבור עליהם מאשר תמונות, וגם הם תופסים יותר מקום🙃

באמת הרבה יותר קל לסינון כי יש הרבה פחות

ומצד שני הרבה יותר משמעותי וכבד

כדי למחוק אותם 

מתקדם- יישומים

ואז להכנס לכל יישום ולעשות "ניקוי מטמון"

ככה זה אצלי לפחות, אולי יש דרך יותר קצרכ

שם רואים די מסודר. אני מחקתי עכשיו שלוש מאות צילומי מסך. יש גם כל מיני הורדות. לפעמים יש אפליקציות שלא בשימוש.

כל מיני סרטונים עדיף להעביר למחשב.

בקבוצות וואטסאפ שולחים מלא סרטונים ותמונות מיותרות

נשמע קשה

אבל כבר עברתי את המשכב לידה

והתינוק לא קם כל שלוש שעות אלא פחות

לא מניקה 

תחזרי לישון בבוקר כמו שאת עושה בלי ייסורי מצפון!!! זה הזמן שלך לנוח כדי שכשתגיעי לרגע שכן תחזרי לעבודה יהיה לך כוח

אם את מרגיששה שאת צריכה לכי גם לבית החלמה שמסבסדת הקופה ליולדות

אם תאגרי כוח עכשיו תוכלי לחזור לעצמך יותר בקלות

(אני לא רופאה. לי זה ממש עזר להמשיך עם פרנטל תקופה ארוכה)

בטווח התחתון,וזה מאוד משנה את ההרגשה לברזל נגיד.

עשית ב. דם מקיפות או רק ספירה?

ובדקתי עכשיו, דווקא הכל באמצע ולא בטווח התחתון ממש...

כולל בדיקת ויטמינים ובלוטת התריס.

תרגישי טוב❤️

אבל כשכן צריכה לקום כדי לארגן את הגדולים ממש מתגרדת מהמיטה
וקמה עצבנית

וזה עוד שבעלי מפזר אותם למסגרות כמעט כל בוקר...אני רק מארגנת וחוזרת למיטה

אז את עצבנית כי את יעפה תיהי סלחנית עם עצמך..לא נורא זה יעבור תתני לעצמך מנוחה

לכולנו יש ימים ויש ימים יש תקופות כאלה גם

למציצה מתחת הלשון.

אצלי אם אני לא לוקחת אני נהיית סמרטוט

ואף פעם לא היה נראה שאני עם חוסר בבדיקות דם.

הבנתי שאם יש עודף אז יוצא בשתן אז זה לא בעיה..

בכל מקרה תקחי כמה ימים ,

אם המצב משתפר כנראה שחסר לך

ואם לא משתפר אז תעזבי...

לא יצא לי לגדל ילדים גדולים עדיין. אבל כשהם הרגע יצאו מהרחם אז נראה לי נחיתה רכה כמו של הראשון לא תהיה לעוד ילדים שלי...

(וזה עוד בלי לדבר על זה שמרביצים לו כשאני לא לידו ועוד דברים נחמדים כאלה)

אני בכורה ולגמרי יש לזה את היתרונות של זה

ברור, יש גם חסרונות

כמו לכל דבר בחיים שיש 2 צדדים

אבל לא הייתי מוותרת על הבכורה ככ מהר🤭

שיש לך אמא מנוסה יותר,

שכבר יודעת (פחות או יותר) לזהות את סוג הבכי שלך,

שכבר יודעת איך להחליף לך ולא רועדת בכל פעם,

שכבר לא נלחצת אם אתה קצת מייבב יותר מדי,

שכבר רואה איך תהיה כשתגדל קצת יותר ולא חושבת שאתה סתם יצור קטן ולא ברור.

שיש לך אח גדול ואוהב,

שרוצה בקרבתך,

שיהיה לך החבר הכי טוב בעולם,

שמלמד אותך כבר מגיל אפס לחלוק ולחיות עם עוד אנשים בעולם...

הכול עניין של זווית הסתכלות

אבל תכל'ס אני ממש מבינה אותך... זה באמת אחד הדברים המתסכלים. (זוכרת שחוויתי את התסכול הזה במלוא העוצמה כשהיו לי תאומים קטנטנים, ואז באמת לא ידעתי את מי לתעדף בכל פעם...)

זה תרגול טוב לחיים... גם לתינוק/ות, וגם לנו

אבל את צודקת שאני אמא מנוסה יותר מלבישה ומקלחת ומחליפה טיטול במיומנות.

אולי שכחתי את הדברים שהיו קשים יותר אצל הבכור (חוץ מהלידה עצמה שהייתה הרבה יותר קשה וההנקה שהייתה מזעזעת בימים הראשונים)

פשוט אני עדיין מאמינה שתינוק שרק נולד צריך אותי 100% איתו ואני לא...

אבל לאט לאט לומדים, ועם הילד השני אנחנו פחות חסרי אונים בנושא הזה מאשר עם הילד הראשון..

ואני מאמינה שתינוק זקוק למה שאמא שלו מסוגלת לתת. ה' בחר שהוא ייוולד השני, ומשכך הוא כנראה זקוק פחות לאמא צמודה - ומצד שני זקוק יותר לאמא עם יותר ניסיון...

אני פשוט מאמינה בה'...

בחודש הראשון של הקטנה בקושי שמעתי אותה בוכה.. פשוט ידעתי לזהות ולתת לה את מה שהיא צריכה לפני שתצרח. ואיזה הבדל זה היה מול הגדולה שפשוט לא ידעתי מה לעשות, וההנקה פחות זרמה אז גם לא יכלתי 'פשוט' להרגיע אותה עם הנקה..

בקיצור לגדולים יש את הזכויות שלהם, ולקטנים יש את מה שהם מרוויחים והקב"ה מדייק לכל אחד את המקום במשפחה שמתאים לו

אבל מבחינתי זה היה הבדל תהומי בין היא בוכה ואין לי מושג מה היא רוצה ומה לעשות לבין היא בוכה כי היא רעבה, ועוד שניה אסיים לטפל בגדולה ואתן לה לאכול.

אני תוהה אם אני לא נכנסת להריון כי כבר אין לי כוח, או שבתת מודע אני מאמינה שאין לי כוח לעבור את זה שוב

בגדול הורים נוטים להיות קשוחים יותר עם הבכור, יש להם הרבה ציפיות ורצונות

והילדים הצעירים מקבלים יותר הנחות

הרגשתי כל כך אבודה אצל הבכור שלי. הייתי בהלם מעצם המחוייבות, האחריות והאינטנסיביות, הקטן שלי הרוויח אמא הרבה יותר רגועה.

עם הילד הראשון אין חופשת לידה בכלל

כי את סטודנטית

ופתאום לילד השני יש זמן לתת יותר צומי

וגם הגדול מרוויח מזה

אחד הטראומות שלי זה שלא באמת היתה לי חופשת לידה כי הייתי בלימודים ובמבחנים.

ואז לג'נגל עוד שנתיים בלימודים עד מאוחר שזה אומר בייביסיטר לחפש כל פעם, ותקופות של מבחנים שבכלל הזמנים הם לא זמנים. אה וכמובן עבודה משרת סטודנט במקביל..

היא קיבלה אמא עם מלא מסקנות מחכימות מעל הלידות הקודמות

איך ומה היא זקוקה כדי להיות הכי פנויה אליה

איך לעבור הכי בטוב את האחרי הלידה

איך להיות מרוכזת בלהנות מהגידול שלה ולא לעשות עניין מהקשיים

באמת נהנתי!

לא התרגשתי מחוסר שינה

מזה שלא שכבה רגע בעריסה מהכאבי בטן מהאין זמן לכלום וכו וכו

לא ציפיתי למשהו אחר

אז גם לא התאכזבתי

פשוט התמקדתי במטרה שלי

להנות ממנה ולשמוח בה!

ובחיחם לא היתי מצליחה ככה בילדים הראשונים

פרופורציות סבלנות הכלה

זה מתנות שמקבלים רק מהנסוי וטעיה עם כל לידה

ודוקא ברור לי שהיא רק הרוויחה

אולי באמת כשיש ילדים גדולים יותר בבית ולא רק פעוטות אז כן אפשר להיענות לתינוק גם כשהם בבית ואז זה שונה.

(הם צפופים באופן שתמיד כשנולד הילד מספר כלשהו הבכור באותו הגיל לשם המחשה.. נגיד ילד חמישי כשהגדולה בת 5 וכן הלאה..)

אבל זה בעיקר היה לא כי התנאים בחוץ השתנו אלא כי כל כך התבאזתי כשהיתי עסוקה רק בסזיפיות ובקשיים ובעייפות ופתאם הם גדלו לי בשניה בלי ששמתי לב..והרגשתי שפספסתי

אז ניסיתי לחשוב ולהבין מה יעזור לי לחוות חוויה שונה

וזה כלל כל מיני מסקנות

גם בתפקוד הביתי.גם בהתנהלות שלי בכל מיני מישורים גם בפן הזוגי

גם בניהול זמן וגם בהתמקמות שלי בםנים- כמה נשקל לייחס לכל קושי סוג של למידת םרופורציות

זה לא היה מושלם כן? יש מה לתקן

אבל כן מרגישה שהנפש יותר בשלה

גם עם הבכורה מאודמנהניתי נכון.. בגלל הפניות

ובגלל שהיתי בבית ונהנתי מהגידול בדוף..

אבל נפשית חושבת שהמציאות החדשה התובענית לא פשוטה לעיכול והסתגלוצ.וגם המימד של החוסר שינה והתפקו-יות והלתמרן

איך? מאיפה הכוח?

שואלת באמת, בהערכה, לא בזלזול חלילה

נראה לי שזה בעיקר מתמצת את זה

סוג של למרכז את השליחות שלי שם (לא במקום נגיד לעבוד.. בנוסף אבל כן עם יותר דגש לבית)

זה החלום שלי

ומרגישה מזה משמעות עמוקה

וגם משתדלת לקבל את הקושי כחלק בלתי נפרד אבל כנתון זמני שהעוצמה. שלו משתנה ומתמתנת עם הזמן, עם הנסיון ועם הגיל של הילדים ..(מקווה)

לא כגורם מעקב או עוצר..

וגם מה שהבנתי מהרבה טעויות שלי זה שזה לא עובד אצלי כמשהו צדדי

שאמהות זה ממש משהו שאני רוצה ללמוד. להעמיק להבין אותה ואותי..ומי אני רוצה להיות שם..

וללמוד אותם

וזה מה שעשיתי

במשך הרבה שנים למדתי (בתשלום !)

כל מיני ותרגלתי כל מיני

זה מה שעזר לי

אבל זה נשמע כזה ורוד מדי

זה רק היה כדי לענות לך

אבל באמת זה על הזמן לטעות

ולהגיב לא נכון

והרבה ימים מחכה לרגע שאחרי שירדמו

וטועה בכל מיני

זה כל הזמן מסע ולימוד

אבל יש משהו שמשתנה

יש מיומנויות יותר טבעיות

יש שגרה יותר מאוזנת מפעם נגיד

וזה באמת היה כי בהתחלה היה לא קל

ו...האמת שאחרי חודשיים+ של לתפקד כאם חד הורית בחיים (מילואים ...)

וואלה גם עכשיו לא קל.....

אקרא שוב מחר

איזה אלופה

הבעיה היא שעכשיו המוטיבציה והכוחות שלי לגמרי בקאנטים עם כל המצב ההזוי הזה אז זה לא זמן טוב למחשבות מעמיקות על האימהות שלי🙈🤔

עשיתי כל כך הרבה טעויות עם הגדול שלי

אני מרגישה אמא פי כמה יותר טובה עם כל ילד שנולד

פי כמה וכמה!!!

עם כל ילד המיומנויות ההוריות מתעצמות

ההבחנה בין עיקר לטפל

הטיפול המיומן שאין מה להשוות

זה בכלל לא נמדד בזמן זה האיכות של הטיפול

הייתי בטוחה שעוד הרבה מרגישות ככה, מפתיע איך כולכן מרגישות אחרת

בחוויה שלי, עם הקטנה נעשו יותר טעויות. עם הגדול ההורות הייתה יותר יציבה והוא גם ילד יותר 'נח'

אבל זה עקב קושי שעלה במהלך ההריון ולאחר הלידה שלה שהשפיע ממש על ההתנהלות שלי.

אז בקיצור - זה אינדיבודואלי

קצת פחות קיצוני כי אצלי הקטן היה מאושפז הרבה זמן אז הייתי איתו ב100 אחוז ולא מסוגלת לשמוע אותו בוכה כי מפחדת שסובל מעבר לגזים ודברים רגילים

אבל מעבר לזה, אני לא כל כולי שלו, ויש לו אח (לא מאד) גדול שתפס עליו בעלות והזמן מתחלק והידיים והכי קשה, הלב...

ומבחינת ניסיון, אני לא באמת מרגישה אמא ותיקה ומנוסה, אולי אצל הבאים, בנתיים מסתבכת עם ההנקה, ולא תמיד יודעת לתרום אם הוא לא רגוע כי רעב או כי אכל יותר מידי או כואב או סתם מתפנק.

בקיצור, מרגישה את מה שכתבת...

יש לי כבר ילדים ממש גדולים, ואני מרגישה שבכל שלב בחיים של הגדולה, עשיתי טעויות של מתחילים, נראה לי שהיא שורדת את זה, והיא בסדר. אבל נראה לי שהאחים שלה קיבלו אמא מנוסה ורגועה יותר, שמקבלת דברים יותר בפרופורציה, ולא נלחצת מכל דבר קטן.

ןגם את ההבנה שפשוט אי אפשר להיות אמא מושלמת וככל שהם גדלים, את מבינה את זה יותר. שאת לא מושלמת וגם הם לא מושלמים, וגם אין לך שליטה כל כל דבר שקורה להם בחיים.

נראה לי שעם הקטן שלי ( שהוא הרבה אחרי הילד השני), היתי אמא הרבה יותר רגועה ופנויה, מאשר עם הבכורה

ולעשות בדיקה נוספת. אם עדיין לא מגיע וזה מלחיץ אותך אפשר ללכת לעשות אולטרה סאונד

הייתה לי חוויה טובה איתו.

מקצועי, נעים ונחמד..

האמת הלכתי בלי בעלי, והיה ממש בסדר.

דר תמר גרין.

שתיהן מוציאות תמונות מעולות