ואם אפשר למחוק אותם כדי לפנות מקום בפלאפון?
לאחרונה הפלאפון שלי ממש נתקע
בדקתי וזה כי הוא מאד עמוס
אממה אין לי כזה מה למחוק, או יותר מדויק, אין לי את הזמן והכוחות כרגע לעבור שעות ולמיין
כל הזמן הפלאפון מציע לי למחוק קבצי מטמון
יש לי מלא (במשקל של כמה GB) ומניחה שזה מאד יעזור לפעילות של הפלאפון
השאלה שלי- מה זה בכלל?!🙈
יש בעיה למחוק?
משפיע על משהו?
משהו חשוב?
זה ככ לא התחום שלי ברגיל, דברים שהם נטו על בעלי
אשמח לעזרתכן😘
אין שום בעיה למחוק אותם, רק שימי לב שזה יגרום לזה שאם יש אתרים שכבר "נכנסת אליהם", זה יוציא אותך ותצטרכי לכניסה שוב שם וסיסמא כדי להיכנס.
אוישש בעיה
גם אם הסיסמאות שמורות אצל גוגל?🤔
כי אני לא זוכרת ססמאות...
את תצטרכי להיכנס מחדש אבל תוכלי לבקש מגוגל שימלא עבורך את הסיסמה
וזה בטוח בסדר למחוק אותם?
אני לא ירגיש 'בחסרונם'?
שאני לא בטוחה אם קבצי המטמון כוללים את פרטי ההתחברות ומחיקה שלהם תנתק אותך. הנחתי שזה כך לפי מה שענו לך, ורק התייחסתי לשאלה לגבי התחברות מחדש אם הסיסמאות שמורות בגוגל - שזה בוודאי לא מוחק אותן משם.
לפי מה שאני מבינה קבצי מטמון זה מידע שהטלפון הוריד מאתרים שונים כדי שהוא יוכל להציג אותם מהר. נניח תמונה כבדה, אם היא לא השתנתה באתר, במקום לקבל אותה שוב מהאתר הוא מציג לך את מה שהיה כבר שמור בטלפון מהביקור הקודם. (אם האתר מודיע שהתוכן בדף השתנה הוא כן יוריד מחדש.) כך שמחיקה שלהם לא אמורה להשפיע עלייך (אולי רק להאט קצת את הטעינה של דפים מסוימים בפעם הראשונה. אבל אם זיכרון המטמון שלך מאוד עמוס זה יותר פוגע בך).
קבצי קוקיז (עוגיות) הם אלה ששומרים את ההתחברות שלך. (כאמור, הנחתי שכוללים אותם יחד בגלל מה שמכחול ענתה, אבל אני לא יודעת בודאות שזה אכן כך).
זה מה שאני מבינה ובעצמי לא הייתי חוששת בכלל למחוק! אבל אם את חוששת אני לא רוצה לחתום לך, כי אני לא מומחית בנושא.
במטמון למשל יש את כל תמונות הפרופיל שהסתכלת בהן אי פעם. מחיקה של המטמון פשוט תגרום לזה שאם תרצי להסתכל שוב בפרופיל של מישהו זה ייטען כמה שניות לפני שייפתח...
בכל אופן, גם אם תמחקי קוקיז, אם שמרת במנהל הסיסמאות של גוגל את הסיסמאות הן לא ימחקו.
כרגע לא רואה משהו חריג 😅
מה שכן הפלאפון עדיין מפוצץץץ
אוף מה אפשר למחוק?
אין מצב אני עוברת שעות על תמונות וכו'..
יש לי אלפי תמונות , אולי עשרות אלפי...
אני מצלמת מלא, זה השימוש העיקרי שלי בפלאפון בערך... עברתי עכשיו יותר מחצי עשה ומחקתי איזה 500 תמונות... זה הבדל מזערי במשקל שזה תופס..
אז כאילו בשביל מה?🤦
תעשי תיקיית תמונות, ובפנים ממויין לפי חודשים למשל, ותתחילי להוריד עם ctrl x ככה שלא ישארו בפלאפון.
וגם וואטסאפ - תמונות וסרטונים
לק"י
לפעמים נפתחת לי אפשרות לראות קבצים לפי קבוצות בווצאפ. אז יש קבוצות שאני יודעת בוודאות שאפשר למחוק הכל.
ואז לא צריך לעבור תמונה תמונה.
היה לנו דיון בנושא בקבוצה של בני דודים, וקיבלתי שם עיצות בנושא העומס בפלאפון, אבל אני לא זוכרת....
צריכה לחפש.
וכאלה אז את יכולה למחוק את כל המדיה של הקבוצה.
בקבוצות של פרסומים למיניהם.
לכי לכל הסרטונים ותתחילי למחוק שם.
גם יש פחות סרטונים לעבור עליהם מאשר תמונות, וגם הם תופסים יותר מקום🙃
באמת הרבה יותר קל לסינון כי יש הרבה פחות
ומצד שני הרבה יותר משמעותי וכבד
כדי למחוק אותם
מתקדם- יישומים
ואז להכנס לכל יישום ולעשות "ניקוי מטמון"
ככה זה אצלי לפחות, אולי יש דרך יותר קצרכ
שם רואים די מסודר. אני מחקתי עכשיו שלוש מאות צילומי מסך. יש גם כל מיני הורדות. לפעמים יש אפליקציות שלא בשימוש.
כל מיני סרטונים עדיף להעביר למחשב.
בקבוצות וואטסאפ שולחים מלא סרטונים ותמונות מיותרות
יש לי ילדים קטנים
ואני מרגישה כל הזמן עייפה.
גם כשאני ישנה מוקדם- אני קמה בלילה והילדשמעל התינוק קם מוקדם אז אני עדיין קמה שפוכה מעייפות וסהרורית.
אין לי כוחות להתחיל ככה את היום כל יום כבר תקופה..שלא לדבר על הליכות בוקר שירדו ועל תפילה שהצטמצמה לברכות השחר כדי לחזור לישון עוד בבוקר.
ומה עושים כשחוזרים לעבודהז?
לפעמים גם בעלי קם אבל עדיין אני מתעוררת וזה גם גורם לי עייפות
נשמע קשה 
אבל כבר עברתי את המשכב לידה
והתינוק לא קם כל שלוש שעות אלא פחות
לא מניקה
תחזרי לישון בבוקר כמו שאת עושה בלי ייסורי מצפון!!! זה הזמן שלך לנוח כדי שכשתגיעי לרגע שכן תחזרי לעבודה יהיה לך כוח
אם את מרגיששה שאת צריכה לכי גם לבית החלמה שמסבסדת הקופה ליולדות
אם תאגרי כוח עכשיו תוכלי לחזור לעצמך יותר בקלות
(אני לא רופאה. לי זה ממש עזר להמשיך עם פרנטל תקופה ארוכה)
בטווח התחתון,וזה מאוד משנה את ההרגשה לברזל נגיד.
עשית ב. דם מקיפות או רק ספירה?
ובדקתי עכשיו, דווקא הכל באמצע ולא בטווח התחתון ממש...
כולל בדיקת ויטמינים ובלוטת התריס.
תרגישי טוב❤️
אבל כשכן צריכה לקום כדי לארגן את הגדולים ממש מתגרדת מהמיטה
וקמה עצבנית
וזה עוד שבעלי מפזר אותם למסגרות כמעט כל בוקר...אני רק מארגנת וחוזרת למיטה
אז את עצבנית כי את יעפה תיהי סלחנית עם עצמך..לא נורא זה יעבור תתני לעצמך מנוחה
לכולנו יש ימים ויש ימים יש תקופות כאלה גם
למציצה מתחת הלשון.
אצלי אם אני לא לוקחת אני נהיית סמרטוט
ואף פעם לא היה נראה שאני עם חוסר בבדיקות דם.
הבנתי שאם יש עודף אז יוצא בשתן אז זה לא בעיה..
בכל מקרה תקחי כמה ימים ,
אם המצב משתפר כנראה שחסר לך
ואם לא משתפר אז תעזבי...
שלום לכולן,
בגמרא נאמר"אישה מזרעת תחילה יולדת זכר" לאחר שחקרנו קצת נראה שהפירוש הוא פשוטו כמשמעו.
לצערי אני איני מהנשים שמגיעות לסיפוק מחדירה ולאורך כל חיי כך היה.
יודעת שזו שאלה חודרנית אך מניסיונכן האם באמת כל מי שיולדת בן מחייב שתגמור לפני בעלה?האם יש כאן מישהי שיכול לאשר או לאשש מניסיונה האמיתי?
עוד לפני שאתה בוכה מיד ניגשים אליך, מנסים למצוא מה מפריע לך ולהרגיע אותך.
ילד שני יכול לצרוח עד שאמא תסיים לקלח את הגדול, להכין ארוחת צהריים או סתם כי הגדול צורח חזק יותר ולוקח זמן לשמוע שהקטן בכלל בוכה.
כשאתה בכור, אמא שלך בחופשת לידה מהבוקר עד הלילה, היא מרוכזת בך, לומדת אותך ואת האימהות, יש לה מלא סבלנות אליך.
ילד שני, אמא שלו בחופשת לידה רק לכמה שעות בכל יום, מהרגע שהאח הגדול נכנס לגן ועד הרגע שהוא יוצא ממנו בצהריים.
אמא לתינוק ראשון לומדת שהתינוק הוא יצור חסר אונים שהרגע יצא מהבטן וצריך לעטוף אותו ולגונן.
אמא לילד בן שנתיים לומדת שמותר לתת לילד לבכות ולא כדאי בכלל להיענות לכל גחמה שלו, היא לומדת לתעדף לפעמים את הצרכים של עצמה ולהגיד לילד לחכות.
היא עדיין מאמינה בכל הלב שהתינוק החדש צריך מענה מיידי לצרכים שלו, אבל לפעמים קשה לה לתמרן בין "אני לא מבינה אותך כשאתה בוכה, אם אתה רוצה לבקש משהו תבקש בצורה רגועה" לבין מענה מיידי לבכי.
וככה הילד השני יגדל מחושל יותר ומפונק פחות אבל אמא שלו קצת מתבאסת, היא הייתה רוצה להיות האמא המושלמת ולתת לו את כל כולה כמו שהיא הייתה לפני שנתיים וחצי, אבל היא פשוט לא יכולה.
אולי בעוד כמה שנים נכתוב פה על הפריוולגיה להיות בן זקןנים 
כשאתה בן שנתיים וחצי ואמא שלך פנויה לגמרי אליך ולא מייחסת לך יכולות יותר מגילך רק בגלל שאתה הילד הכי גדול שלה...
לא יצא לי לגדל ילדים גדולים עדיין. אבל כשהם הרגע יצאו מהרחם אז נראה לי נחיתה רכה כמו של הראשון לא תהיה לעוד ילדים שלי...
(וזה עוד בלי לדבר על זה שמרביצים לו כשאני לא לידו ועוד דברים נחמדים כאלה)
אני בכורה ולגמרי יש לזה את היתרונות של זה
ברור, יש גם חסרונות
כמו לכל דבר בחיים שיש 2 צדדים
אבל לא הייתי מוותרת על הבכורה ככ מהר🤭
שיש לך אמא מנוסה יותר,
שכבר יודעת (פחות או יותר) לזהות את סוג הבכי שלך,
שכבר יודעת איך להחליף לך ולא רועדת בכל פעם,
שכבר לא נלחצת אם אתה קצת מייבב יותר מדי,
שכבר רואה איך תהיה כשתגדל קצת יותר ולא חושבת שאתה סתם יצור קטן ולא ברור.
שיש לך אח גדול ואוהב,
שרוצה בקרבתך,
שיהיה לך החבר הכי טוב בעולם,
שמלמד אותך כבר מגיל אפס לחלוק ולחיות עם עוד אנשים בעולם...
הכול עניין של זווית הסתכלות 
אבל תכל'ס אני ממש מבינה אותך... זה באמת אחד הדברים המתסכלים. (זוכרת שחוויתי את התסכול הזה במלוא העוצמה כשהיו לי תאומים קטנטנים, ואז באמת לא ידעתי את מי לתעדף בכל פעם...)
זה תרגול טוב לחיים... גם לתינוק/ות, וגם לנו 
אבל את צודקת שאני אמא מנוסה יותר מלבישה ומקלחת ומחליפה טיטול במיומנות.
אולי שכחתי את הדברים שהיו קשים יותר אצל הבכור (חוץ מהלידה עצמה שהייתה הרבה יותר קשה וההנקה שהייתה מזעזעת בימים הראשונים)
פשוט אני עדיין מאמינה שתינוק שרק נולד צריך אותי 100% איתו ואני לא...
מתואמתאבל לאט לאט לומדים, ועם הילד השני אנחנו פחות חסרי אונים בנושא הזה מאשר עם הילד הראשון..
ואני מאמינה שתינוק זקוק למה שאמא שלו מסוגלת לתת. ה' בחר שהוא ייוולד השני, ומשכך הוא כנראה זקוק פחות לאמא צמודה - ומצד שני זקוק יותר לאמא עם יותר ניסיון...
אני פשוט מאמינה בה'...
בחודש הראשון של הקטנה בקושי שמעתי אותה בוכה.. פשוט ידעתי לזהות ולתת לה את מה שהיא צריכה לפני שתצרח. ואיזה הבדל זה היה מול הגדולה שפשוט לא ידעתי מה לעשות, וההנקה פחות זרמה אז גם לא יכלתי 'פשוט' להרגיע אותה עם הנקה..
בקיצור לגדולים יש את הזכויות שלהם, ולקטנים יש את מה שהם מרוויחים והקב"ה מדייק לכל אחד את המקום במשפחה שמתאים לו
אבל מבחינתי זה היה הבדל תהומי בין היא בוכה ואין לי מושג מה היא רוצה ומה לעשות לבין היא בוכה כי היא רעבה, ועוד שניה אסיים לטפל בגדולה ואתן לה לאכול.
אני תוהה אם אני לא נכנסת להריון כי כבר אין לי כוח, או שבתת מודע אני מאמינה שאין לי כוח לעבור את זה שוב
שמש בשמייםבגדול הורים נוטים להיות קשוחים יותר עם הבכור, יש להם הרבה ציפיות ורצונות
והילדים הצעירים מקבלים יותר הנחות
הרגשתי כל כך אבודה אצל הבכור שלי. הייתי בהלם מעצם המחוייבות, האחריות והאינטנסיביות, הקטן שלי הרוויח אמא הרבה יותר רגועה.
עם הילד הראשון אין חופשת לידה בכלל
כי את סטודנטית
ופתאום לילד השני יש זמן לתת יותר צומי
וגם הגדול מרוויח מזה
שמש בשמייםאחד הטראומות שלי זה שלא באמת היתה לי חופשת לידה כי הייתי בלימודים ובמבחנים.
ואז לג'נגל עוד שנתיים בלימודים עד מאוחר שזה אומר בייביסיטר לחפש כל פעם, ותקופות של מבחנים שבכלל הזמנים הם לא זמנים. אה וכמובן עבודה משרת סטודנט במקביל..
היא קיבלה אמא עם מלא מסקנות מחכימות מעל הלידות הקודמות
איך ומה היא זקוקה כדי להיות הכי פנויה אליה
איך לעבור הכי בטוב את האחרי הלידה
איך להיות מרוכזת בלהנות מהגידול שלה ולא לעשות עניין מהקשיים
באמת נהנתי!
לא התרגשתי מחוסר שינה
מזה שלא שכבה רגע בעריסה מהכאבי בטן מהאין זמן לכלום וכו וכו
לא ציפיתי למשהו אחר
אז גם לא התאכזבתי
פשוט התמקדתי במטרה שלי
להנות ממנה ולשמוח בה!
ובחיחם לא היתי מצליחה ככה בילדים הראשונים
פרופורציות סבלנות הכלה
זה מתנות שמקבלים רק מהנסוי וטעיה עם כל לידה
ודוקא ברור לי שהיא רק הרוויחה
אולי באמת כשיש ילדים גדולים יותר בבית ולא רק פעוטות אז כן אפשר להיענות לתינוק גם כשהם בבית ואז זה שונה.
(הם צפופים באופן שתמיד כשנולד הילד מספר כלשהו הבכור באותו הגיל לשם המחשה.. נגיד ילד חמישי כשהגדולה בת 5 וכן הלאה..)
אבל זה בעיקר היה לא כי התנאים בחוץ השתנו אלא כי כל כך התבאזתי כשהיתי עסוקה רק בסזיפיות ובקשיים ובעייפות ופתאם הם גדלו לי בשניה בלי ששמתי לב..והרגשתי שפספסתי
אז ניסיתי לחשוב ולהבין מה יעזור לי לחוות חוויה שונה
וזה כלל כל מיני מסקנות
גם בתפקוד הביתי.גם בהתנהלות שלי בכל מיני מישורים גם בפן הזוגי
גם בניהול זמן וגם בהתמקמות שלי בםנים- כמה נשקל לייחס לכל קושי סוג של למידת םרופורציות
זה לא היה מושלם כן? יש מה לתקן
אבל כן מרגישה שהנפש יותר בשלה
גם עם הבכורה מאודמנהניתי נכון.. בגלל הפניות
ובגלל שהיתי בבית ונהנתי מהגידול בדוף..
אבל נפשית חושבת שהמציאות החדשה התובענית לא פשוטה לעיכול והסתגלוצ.וגם המימד של החוסר שינה והתפקו-יות והלתמרן
איך? מאיפה הכוח?
שואלת באמת, בהערכה, לא בזלזול חלילה
נראה לי שזה בעיקר מתמצת את זה
סוג של למרכז את השליחות שלי שם (לא במקום נגיד לעבוד.. בנוסף אבל כן עם יותר דגש לבית)
זה החלום שלי
ומרגישה מזה משמעות עמוקה
וגם משתדלת לקבל את הקושי כחלק בלתי נפרד אבל כנתון זמני שהעוצמה. שלו משתנה ומתמתנת עם הזמן, עם הנסיון ועם הגיל של הילדים ..(מקווה)
לא כגורם מעקב או עוצר..
וגם מה שהבנתי מהרבה טעויות שלי זה שזה לא עובד אצלי כמשהו צדדי
שאמהות זה ממש משהו שאני רוצה ללמוד. להעמיק להבין אותה ואותי..ומי אני רוצה להיות שם..
וללמוד אותם
וזה מה שעשיתי
במשך הרבה שנים למדתי (בתשלום !)
כל מיני ותרגלתי כל מיני
זה מה שעזר לי
אבל זה נשמע כזה ורוד מדי
זה רק היה כדי לענות לך
אבל באמת זה על הזמן לטעות
ולהגיב לא נכון
והרבה ימים מחכה לרגע שאחרי שירדמו
וטועה בכל מיני
זה כל הזמן מסע ולימוד
אבל יש משהו שמשתנה
יש מיומנויות יותר טבעיות
יש שגרה יותר מאוזנת מפעם נגיד
וזה באמת היה כי בהתחלה היה לא קל
ו...האמת שאחרי חודשיים+ של לתפקד כאם חד הורית בחיים (מילואים ...)
וואלה גם עכשיו לא קל.....
אקרא שוב מחר
איזה אלופה
הבעיה היא שעכשיו המוטיבציה והכוחות שלי לגמרי בקאנטים עם כל המצב ההזוי הזה אז זה לא זמן טוב למחשבות מעמיקות על האימהות שלי🙈🤔
עשיתי כל כך הרבה טעויות עם הגדול שלי
אני מרגישה אמא פי כמה יותר טובה עם כל ילד שנולד
פי כמה וכמה!!!
עם כל ילד המיומנויות ההוריות מתעצמות
ההבחנה בין עיקר לטפל
הטיפול המיומן שאין מה להשוות
זה בכלל לא נמדד בזמן זה האיכות של הטיפול
שמש בשמייםהייתי בטוחה שעוד הרבה מרגישות ככה, מפתיע איך כולכן מרגישות אחרת
בחוויה שלי, עם הקטנה נעשו יותר טעויות. עם הגדול ההורות הייתה יותר יציבה והוא גם ילד יותר 'נח'
אבל זה עקב קושי שעלה במהלך ההריון ולאחר הלידה שלה שהשפיע ממש על ההתנהלות שלי.
אז בקיצור - זה אינדיבודואלי
קצת פחות קיצוני כי אצלי הקטן היה מאושפז הרבה זמן אז הייתי איתו ב100 אחוז ולא מסוגלת לשמוע אותו בוכה כי מפחדת שסובל מעבר לגזים ודברים רגילים
אבל מעבר לזה, אני לא כל כולי שלו, ויש לו אח (לא מאד) גדול שתפס עליו בעלות והזמן מתחלק והידיים והכי קשה, הלב...
ומבחינת ניסיון, אני לא באמת מרגישה אמא ותיקה ומנוסה, אולי אצל הבאים, בנתיים מסתבכת עם ההנקה, ולא תמיד יודעת לתרום אם הוא לא רגוע כי רעב או כי אכל יותר מידי או כואב או סתם מתפנק.
בקיצור, מרגישה את מה שכתבת...
יש לי כבר ילדים ממש גדולים, ואני מרגישה שבכל שלב בחיים של הגדולה, עשיתי טעויות של מתחילים, נראה לי שהיא שורדת את זה, והיא בסדר. אבל נראה לי שהאחים שלה קיבלו אמא מנוסה ורגועה יותר, שמקבלת דברים יותר בפרופורציה, ולא נלחצת מכל דבר קטן.
ןגם את ההבנה שפשוט אי אפשר להיות אמא מושלמת וככל שהם גדלים, את מבינה את זה יותר. שאת לא מושלמת וגם הם לא מושלמים, וגם אין לך שליטה כל כל דבר שקורה להם בחיים.
נראה לי שעם הקטן שלי ( שהוא הרבה אחרי הילד השני), היתי אמא הרבה יותר רגועה ופנויה, מאשר עם הבכורה
היי בנות אלו תוצאות בדיקות הבטא שלי(הריון ספונטני אחרי 2 הריונות כימיים):
11.12 שני 196
15.12 חמישי 1238
18.12 שני 6974
אתמול באולטרסאונד נראה שק הריון יחיד עדיין בלי חלמון.
וסת אחרונה-4.11(מחזורים ארוכים לא סדירים,יכול להיות שבייצתי מאוחר אין לי מושג)
מבינה שההכפלות גבוהות אבל הבטא עצמה לא גבוהה לשבוע 5-6 שאני אמורה להיות בו נכון?
האם יכול להיות שההכפלה מרמזת על תאומים?או שאלו ערכים גבוהים שמעידים על תאומים ולא הכפלה גבוהה?
זה החלום הכי גדול שלנו..
אני ובעלי ללא מניעה
ובחודש הקודם המחזור שלי לא היה בו הרבה דם
והמחזור שלי בכללי הוא לא סדיר אבל כן ביומיים הראשונים יש מלא דם
והמחזור האחרון התחלתי לראות כתמים חומים אבל אין כמעט דם
ובפד בכלל אין דם בכל היומיים האחרונים יש כתמים כתומים
ועשיתי בדיקת הריון יצא שלילי אין כאבי בטן אין כלום
מישהי יודעת על מה מדובר?
ולעשות בדיקה נוספת. אם עדיין לא מגיע וזה מלחיץ אותך אפשר ללכת לעשות אולטרה סאונד
הייתה לי חוויה טובה איתו.
מקצועי, נעים ונחמד..
האמת הלכתי בלי בעלי, והיה ממש בסדר.
דר תמר גרין.
שתיהן מוציאות תמונות מעולות
מישהי מכירה?
שאלתי את הרופא אפ יש גלולות שאפשר לחבר
הוא אמר שאני יכולה לחבר יאז אבל שזה לפעמים עושה הכתמות
וגינרה קרוב לוודאי שלא יעשו לי הכתמות
(גילוי נאות, אנחנו מקלים מאוד מאוד הכתמים. בכל זמן השימוש בגינרה לא נאסרתי בכלל בגלל כתמים. כלומר הכתמים שהיו לי היו קלילים ולא אוסרים- אבל מניחה שזה תלוי הפסיקה שלכם, לא מספיק בקיאה בזה)
צריך פשוט לדעת איך 'להיזהר' מהם
היא התחילה לחרוק בצורה ממש מעצבנת.
מישהי נתקלה בזה?
מה עשיתן?
ממש התבאסנו שלא העברנו את הילד לטיולון אחר (זה היה אחרי שימוש של שנתיים עם הבכור) היא חרקה נוראות, כל הליכה איתה הייתה מלווה בשריקה כזאת.
לא יודעת מתי ואיך אבל עכשיו היא שוב נוסעת חלק ושקט. (עם האמבטיה והילד השני)
הטיולון שלה גם ממש נח לי אז לא בא לי להחליף..
טוב, נשאר לה עוד כמה חודשים עם הטיולון ואז בעז"ה שוב אמבטיה🙏😍
כתבתי כאם לפני שלושה שבועות
לפני 3 חודשים עברתי גרידה לצערי.
הוסת הגיעה לי די מהר.
נבדקתי אצל הרופא פעם ראשונה אמר שהכל נקי
ואז הרבה זמן לווסת הבאה. (חודשיים בערך)
הוסת הגיעה (וכנראה שבועיים בדיוק אחרי הביוץ- שמשמיים נראה בבדיקות דם שהרופא הביא)
אבל הדימום ממש שונה מהרגיל, הרבה יותר כבד
מתלבטת מה לעשות
ללכת שוב לרופא?? כשבדק פעמיים אמר שרחם נראית נקיה
יש איזה פתרון טבעי לדימום כבד?
אני מבואסת כל פעם משהו אחר
כנראה הרירית היתה ממש עבה
לא חושבת שיש מה ללכת להיבדק
לוקח לגוף קצת זמן לחזור לעצמו, מנסיון.
שה' ימלא חסרונכם במהרה!
הבת שלי בת 3, גן טרום-טרום חובה. חזרה היום בוכה כי "היה לי קשה עד שבאת". אחרי שנרגעה סיפרה לי שלא היו לה חברים לשחק איתם, חוץ מילדה אחת שהסכימה לשחק איתה.
רב ילדי הגן היו בקייטנה בחנוכה ואתה לא רשמתי, מניחה שקשור.
אחרי זמן מה ראיתי שבקבוק המים שלה חזר מלא ושאלתי אותה מי מילא לה. היא ענתה שאף אחד וגם התלוננה על כאב ראש. נראה שלא שתתה כל היום והתייבשה.
כדאי להגיד לגננת?
על אחד הנושאים, או שניהם?
ואם אפשר להוסיף פריקה קטנה - ממש מתסכל אותי המעבר ממעון שבו קיבלתי כל יום דיווח אם אכלה וכמה, איך היה עם החברים ומה עשו לגן שבו מעדכנים פעם בשבוע מה לומדים ואין לי מושג מה קורה מלבד מה שהילדה מספרת לי.
גננות מקבלות ביקורת כל הזמן אז גם אם לא תתכווני זה יכול להשמע להן.
בקשר למים את יכולה להגיד שגם בבית היא שוכחת לשתות ובבקשה תתזכרו אותה
בקשר לשאר הדברים היא עוד קטנה יכול להיות שזו החוויה שלה אבל לא בטוח שזה באמת ככה אני חושבת שצריך מצד אחד להקשיב ומצד שני לתת להם להתמודד.
שכל פעם שמשהו מרגיש לי לא במקום לדבר עם הגננת בוייב טוב ברוח טובה אבל לדבר זה פשוט מושך את תשומת ליבה לילדה ורע לא יוצא מזה..
ככה אני נוהגת עם כל הילדים וב''ה רק דברים טובים יוצאים מזה
ובאותה מידה שאני מסיבה את תשומת ליבה בנעימות לדברים שהילדה שלי אומרת אני גם יודעת להגיד תודה על הדברים הטובים וככה באמץ שומרת על איזון וקשר טוב עם הגננות
אלא יותר אם יש מקום לשתף את הגננת, לדבר עם הגננת על הקושי. האמת שהיום חזרה אחרי חופשה הגיוני שיהיה קשה. אבל אם זה ממשיך לעוד כמה ימים אז לא רואה בעיה לדבר עם הגננת על זה.
ככה גם על המים- אם תוכלו בבקשה להזכיר לה לשתות, כי היא שוכחת לפעמים ואז כואב לה הראש.
לשתף בלי ביקורת, אלא כבקשה.
לא תמיד הגננת מצליחה לשים לב להכל וחבל שהילדה סתם תסבול או תצטער.
לא להגיע בדקה האחרונה שהגננת ממהרת, להגיע עשר דקות קודם. לשאול את הגננת איך היה היום, במה הילדה שיחקה, תגידי גם בגן היא איקס וואי זד? בבית אני רואה שעם ילדים אחרים היא ככה וככה.
לאט לאט היא תתחיל לשים לב ולענות לך בצורה יותר ממוקדת וגם לך יהיה קל לבקש בעדינות שישמומלב לנקודה כזו או אחרת
אל תהססי לשתף ולשאול! בכל דבר שנראה לך, אם את מרגישה שיש לבת שלך קושי בגן, תשקפי אותו לגננת! לא ממקום של ביקורת כלפי הגננת, אבל כן שהגננת תהייה במודעות ותנסה להתמקד יותר ולראות את הקושי.
בהנחה שהבת שלך בגן חינוך רגיל, המצב לצערנו כמעט בלתי אפשרי. כ"כ הרבה ילדים על מעט מאוד אנשי צוות. אז כן, לפעמים דברים מתפספסים נופלים בין הכיסאות. ולכן חשוב שאת בתור אמא תשתפי את הגננת כדי שהיא תוכל לשים לב יותר בגן.
הגיוני שבאמת יש קושי, הגיוני שזה רק בתחושה של הילדה ( וגם זה באמת קושי וצריך להתייחס בהתאם)
גם לגבי המים, קשה לעקוב אחרי 30 (ויותר..) ילדים, אם את מרגישה שהיא לא שותה. תבקשי מהגננת לעקוב יותר.
מבינה את התסכול, אבל זה באמת לא אפשרי לדווח כל יום לכל הורה על הילד שלו. לכן חשוב שהיוזמה תבוא מההורים.
ואל (!!!) תעשי "שיחת מסדרון", אל תתענייני מעל הראש של הבת שלך, ליד עוד הורים וילדים, איך היה היום. הגננת לא תוכל לתת לך תמונה אמיתית. בד"כ הגננות משתפות בזמנים שמתאים להן לדבר, תקבעי איתה שעה נוחה ותדברו על הכל.
בהצלחה😘
ולגבי האוכל אני שואלת בסוף כל יום מה הוא אכל בצהרון. זה זכותך המלאה לשאול ולקבל מענה.
ולארוחת בוקר אני פשוט פותחת את הקופסת אוכל ורואה אם נשאר ומה ויודעת מה אכל.
שילדים מספרים הרבה דברים ולא תמיד הם בפרופורציות
מספיק שפעם אחת חבר לא רצנ לשחק איתה והיא כבר אומרת שכל היים ישבה לבד
הבת שלי קבוע מתלוננת שאין לה חברים למרות שאני יודעת שהיא ממש מנהיגה ומובילה בגן. כדאי לשאול את הגננת מה היא רואה, בהחלט. אבל עדיין לא לקחת ללב
אני רואה שכולן כתבו לי את זה - אז רק מבהירה. התכוונתי כמובן לדיבור מתוך הערכה ובמטרה לידע את הגננת, לא כביקורת כלפיה. ברור לי שבגן עם כל כך הרבה ילדים אין לצוות אפשרות לשים לב לכל דבר קטן ולכן דברים חשובים כדאי להגיד.
ביקשתי הבוקר מהסייעת שתזכיר לבת שלי לשתות. הצוות שם ממש מקסים ואני אומרת להן את זה לעיתים קרובות.
לגבי החברים - חלק מהבעיה זה שאני לא פוגשת את הגננת כי בבוקר היא לרוב עמוק בתוך הגן ובצהריים יש צהרון אז היא כבר לא שם. זה משהו לשלוח בהודעה? נגיד:
"ערב טוב, קודם כל רציתי להגיד שוב תודה על האווירה הנפלאה בגן. × כל כך שמחה להגיע כל בוקר ומספרת חוויות טובות. לאחרונה היא התלוננה שקשה לה למצוא עם מי לשחק. רציתי לשאול איך את רואה את זה? שמתי לב שבגני שעשועים קשה להשתלב במשחק עם ילדים אחרים. בגן היא מצליחה? תודה רבה "
ואם הגננת תרצה, היא תוכל גם לדבר איתך בטלפון.
בעיקר בשבילך לכתוב לה הודעה מתי יתאים לה שתתקשרי.
בשיחה אפשר לדבר לשמוע.. זה שונה מהודעה
משהו בסגנון הי מה נשמע אשמח לשוחח בזמן שיתאים לך
תודה רבה
פרח חדששתגיע לנקות את כל הלכלוך שנהיה פה
אחרי 8 ימי חנוכה
אבא + ארבעה בנים שיהיו בריאים
שכל אחד מדליק חנוכיה משלו
ויש להם המון יצירתיות עם נרות, ושעווה ואש זה בכלל דבר מאוד מעניין 😱
מדמיינת עוד איזה שנתיים- שלוש בעז"ה,
כבר יהיו פה 6 חנוכיות 
במיוחד שהחמודים שלי החליטו אתמול להדליק שוב את החנוכיות שלהם כשחזרנו אחרי מפגש משפחתי (כיבינו אותן לפני שיצאנו), ועשו את זה בלי השגחה שלנו -
התוצאה הייתה שפשוט כמה חנוכיות (בשילוב טישואים שהשתמשו בהם לניקוי שמן ועוד כמה דברים שהיו על השולחן) פשוט התלקחו והתחילו לבעור!
מזל שהבת שלי ראתה את זה, וצעקה בקול, ורצתי ביחד איתה לשפוך שם מים...
אבל לנקות את השולחן (שספג כוויות) היה סיוט אחר כך...
וכנ"ל לנקות את כל הסביבה שהתמלאה בנרות ובמשחקים ובפרסים וכו'...
אבל זה מאחורינו ב"ה
בהצלחה גם לך!!
היה קשה ממש
מלא שעווה דבוקה בכל מקום
יש דברים שלא הצלחתי להוריד
כל פעם נעבוד על זה עוד קצת..
עד חנוכה הבא 😅
ואז יחסית נשאר נקי קצת טפטופים מסביב אבל גם זה לא הרבה.
אצלי הדליקו השנה 3 מתוקים ובעלי 2 בשמן 2 נרטות שמתי נייר כסף על השיש וזהו..
והתשובה היא ששמתי..
החזיק יום אחד וזהו חח
זה גם נמצא על עדן החלון
ואז בשביל לסגור את החלון צריך להוריד את זה
ואז כל המסילות התמלאו שעווה ולכלוך..
ועוד אחד בינוני לילדים
החלון אנחנו סוגרים בעיקר מפני הרוחות והקור והגשם שנכנסים לבית
לא בגלל החנוכיה
היא נשארת בחו., יש לנו עדן חלון ממש רחב שאפשר אפילו לשבת שם
לא נקנה בית חנוכייה לכל אחד מהילדים...
(מה גם שלפי הפסיקה שלנו ילדים בכלל לא צריכים להדליק... אנחנו נותנים להם רק כי הם מאוד רוצים)
חנוכיות באחד.
אז לדעתי זה שווה
אם הייתי צריכה להתמודד עם שעווה על החלונות..
מתואמתוב"ה אצלנו גם אם נשים שתי חנוכיות בבית חנוכייה אחד - נצטרך ארבעה כאלה, שידרשו גם מקום אחסון וכו'...
על החלון דווקא לא מצאתי שעווה (הילדים מדליקים על שולחן), ואת הרצפה זה לא ימגן בכל מקרה מטפטופים, כי הילדים מסתובבים קצת עם הנר...
נו, טוב, מותר להקריב קצת בשביל מצוות וגם בשביל הפולקלור של הילדים...
מה שכן, בשנה הבאה לא נשכח לשים מפה על השולחן (למרות שמצבו כרגע כבר אבוד), ובעיקר - לא נשכח להשגיח תמיד על ההדלקה, ולנקות את הסביבה לפני...
זה דברים שבעלי עושה אז מבחינתי שישתמש גם ב5
ואחסון פחות בעיה אצלנו, גם מדליקים במרפסת אז לא אכפת לי ככ
אבל מבינה אותך. הסתכלות יפה!
)ככה ג'יפה בתוך הבית חנוכיה הג'יפה
והשנה כשהיה לו רגע איזה יומיים לפני חנוכה הוא ניקה אותם🙈
לא מופרך שזה מה שיקרה גם הפעם, בנתיים היא עדיין מונחת במקום של ההדלקה..
פרח חדשאת החנוכיה נראה לי אני אאחסן בלעדיו
סתם, הסוכה בחוץ מפורקת, רק מחכה לאחסון...
אבל הפעם הילדים ארגנו את החנוכיות, ושכחו מזה...
אבל עדיין - בכל מקרה זה לא פותר את כל הטפטופים על הרצפה...
מתואמתממלאה קומקום ומוזגת בזהירות על הרצפה עם הטפטופים. קרוב לכל מוקד.
המים ממיסים בשניה ומיד מנגבת בסמרטוט.
עובד פלאים!
היא הייתה חולה עכשיו במשך שבוע, ובימים האחרונים התחילה להתאושש - אבל דווקא בשעות הערב-לילה.
התוצאה היא שכרגע, אחרי יום שלם של עצבנות (מקווה שאצל המטפלת הייתה בסדר) - היא קמה לחיים עכשיו, משחקת, מפטפטת, רוצה צומי, מבקשת לאכול...
זה באמת חמוד לראות אותה ככה אחרי היום הקשה שהיה איתה, אבל גברת! השעה כבר חצות! הפרעת לי לסדר - לפחות תני לי עכשיו ללכת לישון! (בימים הקודמים היא נרדמה מתישהו בלילה, אבל לא מספיק מוקדם...)
יש מה לעשות כדי להפוך לה את השעות בחזרה? שתהיה כיפית וחמודה בשעות היום, וישנונית ורגועה בשעות הלילה?
(בעיקרון יש פה נער חביב שמוכן לטפל בה ולשחק איתה כאוות נפשה ונפשו, אבל מה לעשות שהנער החביב הזה אמור להצליח לקום איכשהו בבוקר מחר...)
והיא ישנה אצל המטפלת, שעה וחצי-שעתיים בערך (שמסתיימות באחת וחצי). אתמול אפילו ניסיתי להשכיב אותה שוב כי היא הייתה כל כך עצבנית, אבל היא לא נרדמה. לפני שהייתה חולה השינה הזו לא הפריעה לה להירדם בשעה סבירה בלילה...
והיא אפילו קמה מוקדם הבוקר! היא ערה כבר שעה בערך (קמה עצבנית אבל עכשיו יחסית מאוששת).
אז מה, היא לא זקוקה יותר לשעות שינה מרובות? מוזר...
(בלילה השכבתי אותה בסוף, בשתים עשרה וחצי בערך, והיא נרדמה כמעט מיד, אפילו בלי מוצץ ובקבוק. בקיצור, כבר לא יודעת...)
אם היא מתעוררת באחת וחצי זו לא הסיבה,
אז מה הכוונה ש יא הופכת את היום והלילה?
מתי היא ישנה במהלך היום?
היא לא נרדמת לך מאחת וחצי בצהריים עד 12 בלילה?!
בת כמה היא?
המא הפכה יום וחיפה מבחינת התנהגות?
תנסי אולי דווקא להאריך את שנת הצהריים.
אולי שהמטפלת תנסה למשוך אותה בבוקר שתישן טוב בצהריים.
אולי לא מספיק לה האוכל?
אחרי הבראה ממחלה זקוקים להשלמת חוסרים של אוכל ושינה.
תנסי לתת לה משהו מזין כמו כדורי תמרים עם אגוזים טחונים או אבוקדו, או משהו עם טחינה כשהיא חוזרת מהמטפלת.
אולי גם דייסה.
אם לא קר מדי אולי שהנער החביב יקח אותה לסיבוב או ישגיח עליה בלי יותר מדי הנאה בשעות הקטנות של הלילה שזה לא יהפוך למשהו התנהגותי.
(היא כבר קרובה לגיל שנתיים)
ובעצם ישנה הרבה פחות ממה שהייתה רגילה וממה שצריך בגילה.
אצל המטפלת לא שייך כל כך לשבש את שעות השינה...
ולגבי אוכל - היא בקושי אוכלת במהלך היום, ואז בלילה רוצה לאכול, אבל כבר פחות מתאים לי לתת לה ארוחה של ממש... (כי היא לא מוכנה לאכול בכפית, אז כשהיא אוכלת - כל הסביבה אוכלת...)
ואל דאגה, הנער החביב לקח אותה לטיול בתחילת הערב, שהרגיע אותה רק חלקית. רק אחר כך היא התחילה במנהג עירנות הלילה...
סוף החג, סוף היום, סוף שבוע...
ואני מלאת רגשות אשמה וכאב על יותר מדי דברים.
אחד מהם זה שהייתי חסרת סבלנות לילדים ולמרות שטרחתי בשבילם היום, זה לא שווה כלום.
הכנתי להם היום סופגניות "אמיתיות" ולביבות תפו"א כמו שהם רצו למרות שממש לא היה חשק.
זה לקח כמובן את רוב אחה"צ , בבוקר יצאנו לקניות וגם לא היה משו הם בקושי עזרו וזה גם נגמר עם טעם רע
ואחרי כל העבודה כשבאמצע ניקיתי את כל הכלים והשיש היה מצוחצח, שוב כל הבית מלוכלך ומבולגן מההכנות, והם גם התחילו להשתולל
וכבר נגמר לי הכח, אז הייתי קצרה איתם לפני השינה.
נשארתי בתחושת ריקנות, גם לא מרגישה שהם מעריכים את המאמץ שאני עושה בשבילם ונמאס לי להיות מובנת מאליו. זה מתבטא בעוד דברים כמובן.
עכשיו אין לי אנרגיות לעשות כלום לשבת ואני בבאסה שאכלתי מלא סופגניות וסוכרררר ושמן, כבר פעם שנייה שהכנתי ואכלתי השבוע כי הן באמת יצאו טעימות.
מעבר לכל שאר המטוגנים שעשיתי לחנוכה. תמיד הרבה יותר מקפידה, משתדלת לפחות... לא רק לעצמי אלא גם לילדים שיהיה יותר בריא, השנה לא יודעת מה עבר עליי שנכנעתי.
נהיה לי רע מלחשוב על הכמויות האלה שהכנסתי לגוף ואני גם רואה כבר את התוצאות בבטן שיצאה לי.
אני די רזה אם נעזוב את זה שעליתי 5 קג בשנה האחרונה...
אבל יש לי אישיו עם הגוף שלי והבטן במיוחד וז נקודה שקשה לי עכשיו בנוסף לכל.
מהלידות היא פשוט לא חזרה לעצמה, בצורה שממש מטרידה אותי. זה לא רק עניין של אסתטיקה, אלא פיזי, השרירים פשוט לא מוחזקים ברמה קיצונית
ואחרי כל ארוחה הכל יוצא החוצה וזה גורם לי לכאבי גב וחוסר נוחות משווע, כבדות, תחושת מלאות.
הייתי אצל פיזיו רצפת אגן תקופה לא ראיתי שיפור. הייתה היפרדות מסוימת בבדיקה, אבל היא לא אמרה לי שזה חמור, בהתחלה אפילו טענה שהיא לא רואה
ורק אחרי שביקשתי שתבדוק היא זיהתה. בקיצור לא יודעת מה לעשות עם זה
אין לי אנרגיה להשקיע באימונים, לא מצליחה להתמיד וזה כל כך מתסכל אותי.
אני לא רוצה שיישאר לי כל העודף הזה של חנוכה וגם לא מרגישה שיש לי כח להוריד אותו בקרוב.
אם היתה לי חברה לעשות איתה אימונים כנראה היה לי יותר קל, אבל אין. ואין לי אפשרות לשלם על חדר כושר, גם אם כן לא יהיה לי כח ללכת.
יש עוד סיבות למה זה מדכא אותי מעבר לסתם כמה קילוגרמים עודפים ואני לא יכולה לכתוב ולפרט פה הכל, זה חלק מתמונה מורכבת של הרבה אתגרים בחיים כרגע.
קשה לי עכשיו ממש. אפילו לא יודעת מה אני רוצה לשמוע, אז סתם כותבת. אולי רק הפריקה תעזור.
מקווה שאמצא במה להסיח את הדעת, ומחר יהיה יום חדש.
תודה מראש לקוראות ולמגיבות!
את אלופה על ההשקעה בשביל הילדים.
אני ממש מכירה את ההרגשה שהכל לא שווה כלום אם בסוף היה מבאס וכעסתי עליהם.
אבל ברור שזה לא שכלום לא שווה כלום. השקעת הרבה בשבילם וברור שיש לזה משמעות גם אם זה לא המשיך כמו שהיית רוצה. לפעמים דברים משתבשים וזה באמת מבאס, אבל לא מוחק את מה שהיה קודם...
הרבה חיבוק על כל ההרגשה שלך. מקווה שתקומי בבוקר עם כוחות חדשים ומצב רוח טוב...❤️
(ואני מוחקת את השרשור השני שלך, נראה שנשלח לך פעמיים אותו דבר בטעות...)
הספקתי לראות לפני שבת, זה עזר לי להרים את עצמי קצת
אבל לא יכלתי להגיב כי הייתי צריכה להכנס למחשב בשביל זה ורק עכשיו הצלחתי.
היה קצת שיפור ושוב התמודדות.
כל כך משתדלת בכל כך הרבה חזיתות
גם השקעת בילדים גם הכנת דברים טעימים גם לסדר לנקות בלי הפסקה וגם מנסה לשמור על גזרה
בקיצור אהובה את מצפה מעצמך ליותר מידי
רק לגבי הילדים - שהם לא מעריכים
הציפייה הזו מיותרת
ילדים הם עם שלא מעריך
זה התפקיד שלהם
להתלונן לקטר להיות כפויי טובה
אז לא לקחת להם את התפקיד ולא להתרגש
ללמד אותם בפשטות להגיד תודה
לספר להם כמה טרחת, לפרט אפילו
ולהסביר להם בצורה עיניינית איך להתנהג, איך להחמיא, איך לעזור, איך להתנהג בדרך ארץ בקיצור
אבל בלי להתערבב עם זה רגשית ולהיעלב מהם
והפרופורציות, גם על הפירגון והחיזוק. כנל לא הצלחתי להכנס להגיב..
יש לי עוד הרבה עבודה במקום הזה, הם מפעילים אותי רגשית מאד טוב.
אם יש כאן מישהי שפנויה לשיחה באישי
ממש מרגישה שאני חייבת אוזן קשבת ואין לי כרגע למי לפנות.
היתה אמורה להיות לי היום שיחה עם המטפלת שלי והיא לא מרגישה טוב, אז ביטלנו
ואני כאובה ממש.
מרגישה הזוי ליפול סתם על מישהי, אבל ממש חייבת הצלה ולא יכולה לדבר בטלפון.
מתנצלת מראש, לא יודעת איך לנסח את זה, אבל אשמח מאד למישהי מעל גיל 30...
כדי שיהיה לי יותר קל לשתף. אני יודעת שזה נשמע מוזר כי הקשבה כל אחת יכולה לתת
אבל זה עניין קצת מורכב וצדדים הכי חלשים ונמוכים שלי שקשה לי לדבר עליהם, אז מקווה ממש שהבקשה שלי מובנת.
תודה ענקית למי שתוכל ותציע, מעריכה הכי בעולם. אני אפנה מהניק שלי.
גם מחר זה יהיה עוד רלוונטי, גם אם בעוצמה אחרת.
תתקשרי לער"ן?
אני התקשרתי אליהם כמה פעמים כשהייתי צריכה מישהו שיקשיב
זה ממש עזר לי לפרוק
ומתפללת עלייך עכשיו שתרגישי טוב מהר, ותראי ישועות.
ה' אוהב אותך נורא!!
וגם בהמשך...
מוזמנת לפנות תמיד🙏
מרחב נטול שיפוטיות..
לק"י
לגבי ההפרדות- לא נתנו לך תרגילים?
יש תרגילים די פשוטים לזה. אולי יועילו לך.
אצלי השבת יש יומולדת לבת, אז אין עוגת פרשת שבוע, יש עוגת יומולדת...
אפילו שאני לא מגיבה בשרשור, אני קוראת בשקיקה...
אם יש לך המלצה לעוגת יומולדת לתאומות בנות 5, כבר עשיתי לגיל 3 רכבת ולגיל 4 ארמון- אם זוכרת נכון זה היה בהמלצתך.
אני בד"כ שואלת מה היא רוצה... ואז מאלתרת.
הפעם היא ביקשה פרפר-
אפשר גם עוגת מספרים
או איזשהו ציור על עוגה עגולה
בעיקרון מכינה קצפת מריצ', לצבע הורוד אני מוסיפה מעט מים של הסלט סלק (לפני תיבול)
ומקשטת בממתקי גומי ושוקולד כיד הדמיון
אבל אם אפשר להמנע...
מקווה שזה ברור
וואו, את פשוט אלופה
איזה עוגות מדהימות!!! אחת אחת
תודה רבה רבה!!!!
ובואי להשוויץ בפורום... זה כיף!
ומזל טוב גם לבנותייך!
אולי תרצה משהו מפה.
כיף לראות עוד סוגים של עוגות.
לבן שלי הכנתי מכונית שנה שעברה, בעצת אחת מהבנות פה, והוא עד עכשיו זוכר את זה ומחכה ליומולדת הבא שלו בשביל עוד עוגת- מכונית...
אז הקטן כבר גדל , והחשק לעוד צף שוב
במיוחד שלא זכינו בבת עדיין (יש רק בנים )
לא יכולה להיכנס טבעי לצערי הרב..נבדק כבר ואין סיכוי לשינוי מלבד נס
אין לי מוקפאים, זה אומר שצריך הכל מההתחלה
איזה בדיקות מחייבים לעשות מחדש ידוע לכן?
אשמח לרשימה מדויקת למי שיכולה
יעזור לי להגיע להחלטה האם זה נכון לי עכשיו או לא
שתפני למזכירה של הרופא/ה פוריות שלך... כי זה גם תלוי בגיל
בעיקרון פאפ, שד, פרופיל הורמונלי, ספירת דם, ממוגרפיה מגיל מסויים...
איידס, צהבת בי וסי - גם לבעל וגם לך
למיטב ידיעתי הכללל.
כשעברו שנתיים מהבדיקות שעשיתי, הוצרכתי לחזור על חלק מהבדיקות אפילו שהייתי עמוק בטיפולים.
אז ק"ו שאת חוזרת אחרי כמה שנים.
אמור להיות לי דף כלשהוא עם רשימה אם אמצא אותו אשלח
פאפ פעם בשלוש שנים אם הכל יוצא תקין ולא מבקדים מעקב מעבר לרגיל (הרגיל לכל אשה, בלי קשר לפוריות, זה כל 3 שנים)
ושד פעם בשנה... גם זו הנחיה לכולן בלי קשר לפוריות...
וזה המקום להפיץ שוב את השרשור החשוב, ברשות הפותחת, להמלצות לכירוגיות שד מומלצות לפי איזורים בארץ והקופות השונות...
כי בלי טיפולי פוריות זה רק מגיל מסוים
ולטיפולי פוריות זה לכל גיל, גם אם מישהי בת 20 עושה טיפולים היא צריכה לעשות פאפ ושד למרות ששד זה רק מגיל 30 או 32(לא זוכרת עכשיו)
ופאפ מגיל 25...
טארקוצריך לחדש בדיקות-
איידס, צהבת, בדיקות דם כלליות- כל שנה
בדיקת שד- כל שנה
פאפ- כל שלוש שנים
ובלי כל אלה לא ימצמצו לכיוונך..
אבל הכי טוב להתקשר למרפאת פוריות ולשאול שם את האחיות.
בהצלחה ענקית
עכשיו קראתי באחד האתרים שארה"ב דנה עם הרש"פ לגבי היום שאחרי בעזה
וואט?!?!😡
אמרנו מעל כל במה שהאנטישמי הזה לא יקבל מונופול על עזה, ושהוא לא שותף, כי גם אצלו לא גדלים אלופי חידון התנך העולמי, אז מה עשינו בזה בעצם. וכאינו איך חמאס סאבו להעלים את הפאתח ברצועה בכח הזרוע, אז באיזה קטע הם מרשים לעצמם להתערב ככה?!
עכשיו אני באמת חסרת מילים
זה מרתיח אותי
מה קשורה ארה"ב, מה קשורה אירופה, מה קשורים פה בכלל דיונים, החלק הזה שלנו, מי שכובש אותו זה צה"ל, ולא ניתן אותו לאף אחד. (מזכיר לי קצת את הראיון של הדודה של הילדה החטופה אביגיל, שאמרה שמקבלת מאות הצעות אימוץ, אבל אביגיל לא מיועדת לאימוץ, יש לה משפחה אוהבת שתגדל אותה. אז להבדיל 🙈 רצועת עזה לא זקוקה לאומנה או לאימוץ של אף אחד, יש לה בעלים. וסליחה אם למישהי ההשוואה לא נראית במקום...)
לק"י
כאילו שהוא איזה צדיק ורחמן (נניח שלרחם על האויבים שלך זו צדיקות).
אולי גם נבנה מחדש את הבתים בעזה, שיהיה להם איפה לגור?!
היי, בחודשיים האחרונים אני אצל הבן שלי (שנתיים וחצי) כמו קליפה כזו, על הקרקפת, שיש כזו לתינוקות.... אבל הוא כבר גדול...
ואם אני מנסה לקלף לו, זה מוריד לי גם שערות שלו...
מכירות מה יכול לעזור? מנסיון כמובן..
תודה רבה ובע"ה בשורות טובות
קבעתי תור לרופא ילדים. את חושבת שגם רופא עור צריך לראות?
מה שהיה לה לא מדבק, אבל כן מציק.
בגיל גדול היא הלכה לרופא עור שנתן לה תכשיר ייעודי וזה עבר...
ואז לסרק במסרק סמיך?
אתחיל אצל הרופאה ונראה לאן יתקדם. תודה
מול התגובות שזה יכול להיות פטריה
זה גם יכול להיות כלום. לכמה מהילדים שלי והאחים יש את זה, סוג של אקזמה שזו בעצם אלרגיה למשהו לא ידוע. חיים עם זה, לא מפריע לאף אחד...
הלכנו לרופא עור, הוא אמר שזה נקרא סבוריאה ונתן מרשם לאיזה שמפו מיוחד שלא עזר בכלל. כשחזרנו אליו שוב הוא נתן מרשם למשהו עוד יותר חזק.
במקום לקנות אותו התייעצנו עם מישהי בישוב שרוקחת דברים טבעיים וגם מבינה בכל מיני תרופות סבתא, והיא אמרה לנו למרוח על זה חלמון של ביצה ואחרי כחצי שעה לקלח ולסרק המסרק סמיך, ואחר כך להשתמש ב'שמפו סלק' שמוכרים בחנויות טבע. זה כן עזר להוריד לו והיה יעיל. כשהשמפו סלק נגמר לנו עברנו לשמפו טבעי של מיכל סבון טבעי.
בת שנה וחצי, מהממת ונבונה שאין דברים כאלה. ילדה יחידה.
נכנסה השנה למעון, אני בחודש שישי. בחודשיים שלושה האחרונים היא פשוט פיתחה אנטי כלפיי. מעדיפה את אבא רוב הזמן, כשאני מנסה ליצור מגע הרבה פעמים נרתעת. ואני פה, מאכילה, מקלחת, מלבישה, משחקת, קמה באמצע הלילה, שמה ואוספת מהמעון. שום דבר לא השתנה בטיפול שלי. וגם לא באהבה שלי. מחבקת ומלטפת ומרגיעה כל עוד היא רוצה.
וזה כל כך כואב לי, ממש מפלח לי את הלב כל די שהיא אומרת לי וכל סלידה שלה. מה השתנה? למה היא ככה?
עם כל ההורמונים מוצאת את עצמי בוכה בלי סוף כשנוסעים להורים והיא מעדיפה את סבא וסבתא שהיא רואה פעם בחודש על פני.
הרבה אומרות לי שהם מרגישים את ההריון ועם כמה שזה מוזר, לא בטוחה שזה קשור. אם למישהי יש ניסיון או הסבר או סתם עידוד, צריכה כל כךךך.
התעוררה עכשיו בבכיות ורק הנוכחות של אבא הצליחה להרגיעה אותה, ובעלי בדרך כלל בכלל לא קם אליה... אז במקום לבכות לי אני כותבת פה. מצד אחד שמחה שהיא מחוברת ואוהבת את אבא, מצד שני, זה מעליב ולא ברור לי למה זה, מה השתנה פתאום?
אז שחררתי ונהנתי מזה קצת שלא תלויה 100% בי.
את לא עשית שום דבר, ואל תדאגי זה עוד ישתנה 7000 פעם במהלך החיים. פשוט עניין של תקופות
תשמחי שהיא אוהבת את אבא שלה, ואוהבת את סבא וסבתא שלה ורוצה אותם.. זה אומר שהם חלק חשוב בחיים שלה
גם לי זה קרה עם הגדול בזמן הריון ונפגעתי קשות!
ב"ה עבר
הוא כן אוהב יותר את אבא שלו אבל הוא גדול וזה אופייני שאבא דמות מוערץ
מאמינה שיעבור לה תשתדלי לא לקחת ללב
למרות שהכי מובן!!❤
אצל שלושת הילדים שלי היה את השלב הזה, אחכ זה עובר ואני מתגעגעת לימים האלה.
במיוחד באמצע הלילה שאז הם רוצים רק את אמא.
אני מאוד נהנת מהשלב הזה, ככה מהרגע שבעלי מגיע הביתה הקטנציק התורן רוצה רק אותו ואני משוחררת לנפשי 🤭
וחזרה אחי רק כמה חודשים אחרי הלידה..
זה היה מטורף
פשוט התרחקה ממני...
אני חושבת שהם פשוט מרגישים ומבינים שמשהו הולך להשתנות והם רוצים להיצמד למה שלא השתנה..
זה ילדים מאוד חכמים ורגישים.. מאוד...
כמו כל דבר גם לזה יש תפקיד.. קחי את זה כהזדמנות גם להשקיע בקשר שלכם- לקבל את זה כאיתות שהיא רוצה יותר ביטחון בקשר.. אז נגיד לעשות איתה טיול מיוחד עם איזו חוויה של גלידה או משהו וגם לנסות מדי פעם להתכרבל כזה ביחד.. וכאלה..
אני בטוחה שאת עושה אבל אולי מדי פעם סתם להוסיף עוד..
וגם התפקיד השני זה לפנות אותך להיערך ללידה ולדברים מסביב ושתהנה ושתלמד להיות הרבה עם אבא והסבא וסבתא.. תנסי להנות מזה...
וכתבתי מאוד פרקטי
אבל כן
ברור שזה קשה ולא נעים...
אז חיבוק!!
אל תנסי "לרדוף" אחריה. בדרך כלל אחרי שמשחררים הם מוצאים את האיזון.
זה שאת נלחצת ומנסה עלול לגרום לה להתעקש יותר על ההיפך.
תשחררי...
תהני מהפעמים שהיא צריכה אותך ומגיעה אליך. אל תרוצי אחריה.
התקופה תעבור. אם לא תתמקדי בזה - זה יתכווץ
זה שלב התפתחותי, כל הילדים שלי עברו אותו.
ב"ה שזה הסתדר שהשלב הזה הקביל גם לסוף הריון/אחרי לידה אצלי. הקל עלי מאוד שהתינוק הגדול העדיף את אבא בשלבים האלה, שגם ככה היה לי מאוד קשה להחזיק אותו ולטפל בו.
תנסי לראות את הצד החיובי בזה... ולא לקחת אישית. זה לגמרי לא נגדך
אני אמורה לקבל מחזור יום אחרי עשרה בטבת (מחזור די קבוע), אם אני לא בהריון כמובן
צומות די קשים לי, במיוחד ביום שישי שצריך להכין לשבת וכו, אבל לפי הפסיקה שלנו אני צריכה לצום כל עוד אני לא בהריון או מניקה
מתלבטת אם לעשות בדיקת הריון לפני הצום (בדכ אני לא עושה לפני האיחור) כדי אולי לקבל פטור ממנו..
ומתלבטת אם זה באמת כדאי לי כי יש לי בבית ילדים גדולים שיודעים את זה שאני צמה רק כשאני לא בהריון או מניקה (למרות שהם ניסו עכשיו לחפש לי היתרים לא לצום.. חחח..) אז אם הם יראו אותי אןכלת/שותה הם ידעו מיד שאני בהריון, וזה לא משהו שאני רוצה לספר להם ככ מוקדם..
מה הייתם עושות במקומי?🙈
הייתי מתכוננת לשבת הכי מוקדם שאפשר
רביעי ערב, חמישי ערב
לא משאירה הכנות משמעותיות ליום שישי אם קשה לך בצום
לגבי הריון - הייתי בודקת רק אם היו תסמינים מובהקים
(והיו לי בשלב כזה)
ואם חיובי - אוכלת ושותה רק בחדר, שזה אומר כנראה פחות מיום רגיל, אבל יותר מצום
זה קרה לי. הבדיקה היתה שלילית, צמתי. אח''כ בדיקת דם חיובית.
איך התבאסתי על שצמתי ''סתם''.
הייתי במקומך עושה בשישי על הבוקר. מקסימום תאכלי בחדר. ובכל מקרה מנסה להתכונן לשבת כמה שיותר מראש.
שבדכ גם הפסיקה שלא צמים בהריון מדובר אחרי 40 יום..תבדקי את זה
והייתי מכינה שבת ברביעי חמישי ושישי נחה
יש אפשרות לנצל שעות הריון בעבודה, בתחילת הריון, בלי להגיד על ההריון?
מורה דרך משרד החינוך.
לא נעים לי לדחות את הדיווח על ההיעדרות, כדי שהממלאת מקום תוכל לקבל את התשלום. אבל לא רוצה עדיין לספר...
אין ברירה?
זה או לספר או להוריד במשכורת כהיעדרות לא מוצדקת?
מישהי יודעת אולי אם אפשר לעדכן את זה באיחור?
אם כן- הוא עבור בדיקות רפואיות
ובעיקרון נדרש להציג אישור בירור במרפאה.
יש מעסיקים שמוותרים על האישור- אבל זה נתון להחלטתם ולכן הם צריכים לדעת על ההריון
אין מישהי שיודעת?
