החלטנו לקנות מייבש כביסה, וראיתי פה הרבה המלצות לקנות באושר עד.
לפני שאני נוסעת במיוחד בשביל לקנות,
רציתי לדעת אם זה משהו שיש בכל הסניפים או רק בחלק?
איפה אפשר לקנות בירושלים?
ויש להם כמה דגמים, או רק משהו אחד?
אני רוצה מייבש עם צינור. (יש לנו פתח יעודי לצינור).
ובכללי לגבי מייבש, חוץ החיבור לחשמל הוצאה של הצינור, יש משהו שצריך להתקין, או שפשוט מפעילים?
ועד כמה זה כבד בשביל לקנות לבד, להעמיס על האוטו, להעלות הביתה (אולי בלי מעלית), ולהרים על המכונת כביסה?
לא זוכרת
הוא מעולה אבל
וזול
ולא כבד
אבל צריך להוביל אותו איכשהו לבית כי זה מוצר גדול
פשוט מפעילים
בכפר סבא.
עם צינור.
2 עובדים ערבים העלו את המכונה על העגלה שלנו, בעלי הרים אותה לבד מהעגלה לאוטו ומהאוטו לבית, על המכונת כביסה. (אם לבעלך יש כוח, לא אמור להיות בעיה)
לא צריך להתקין כלום, פשוט לחבר לחשמל וזהו.
מה שכן, אני ממש נבהלתי לגלות שהדירוג האנרגטי שלו זה g😱
זה אומר שהוא שותה חשמל בטירוף (לשם השוואה, רוב מוצרי החשמל הם בדירוג Aאו B) ומייבשים שהם ידועים כזוללי חשמל ראינו בחנויות חשמל אחרות בדירוג c.
המייבש של אושר עד היה זול ביותר מ1,000 ממייבשים אחרים שבדקנו, אבל לא יודעת להגיד לך כמה כסף נפסיד על זה שהדירוג שלו מאוד גבוה. לא מבינה בזה, אבל אם עדיין לא קניתם לפי דעתי שווה לבדוק את זה. אני מרגישה כרגע קצת מחסום בלהפעיל אותו חופשי וזה מבאס אותי.
אצלנו למשל המיני מרכזי בדרוג נמוך לא זטכרת כמה ועדיין קנינו אותו..
זה יכול להיות שיקול אבל מנסיוני לפחות - היה לי מייבש בדרוג a וגם עכשיו יש לי מייבש (את זה של אושר עד) ולא רואה הבדל משמעותי בחשבון שגמככה גבוה אצלי
כרגע אני בעיקר מנסה לברר איפה יש, שלא נסע סתם.
לא עונים לי לטלפון.
אבל לא בימים האחרונים זה היה. היה לפני איזה חודש נגיד.
כן יודעת שהם עדיין מוכרים אותו אבל, כי ראיתי שבוע שעבר שיש בביתר בסניף החדש. אז זה לא שכבר לא במלאי שלהם.
אז לא הצלחתי לתפוס אותם בטלפון בבוקר, יכול להיות שהם עוד לא פתחו.
החלטנו לנסוע בכל זאת, כי ממילא לא היתה לנו הזדמנות אחרת.
נסענו לסניף בגבעת שאול, והיה רק דגם אחד בלי צינור.
המשכנו לסניף בשמגר, ושם קנינו מייבש של 7 ק"ג.
כרגע עוד ארוז באוטו, מחכה שיתקנו את המעלית בבניין, או שבעלי ימצא מישהו שיעזור לו להעלות אותו הביתה.
אפרסקהאחרונהלשמוע דעתכן-
מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן, בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?
גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא
ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות
כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.
יש הרבה משותף
כי נישואים זה גם שותפות
אבל בנישואים יש גם
ילדים משותפים
כלכלה משותפת
ומחויבות (לנישואים לילדים)
באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו
גם אם מדובר בחברים הכי טובים,
זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)
הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.
וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.
וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....
מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?
אותו דבר.
זה שונה ממש.
חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.
שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה
למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..
אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..
מה עושה את השגרה יותר זוגית?
מאוד תלוי בכל זוג
כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות
יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.
ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים
בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה
השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה
בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה
רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים
וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה
בלי לעשות משהו מיוחד
זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי
תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.
לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת
וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב
וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.
או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".
הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.
לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו.
האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת
היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות
(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)
אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭
אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית
המקוריתכוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים
ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.
ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.
נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.
בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.
וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.
נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.
אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.
זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.
אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ.
לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום
זה ממש מעט
זה לא בהכרח קצת.
זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".
למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.
חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.
ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית
גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.
מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.
וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.
כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.
כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר
והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי
זה לא חייב להיות רק בזוגיות
בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר
להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.
זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף
ברור שהם שונים בזוגיות
אבל
השיח לא חייב להיות שונה
אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה
זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר
לי לפחות
בקשר ההבדל
במגע ויחסים
במחויבות
בחלק שלו בחיים שלי
שהתשובה בגוף השאלה ..
שותפות מול זוגיות.
לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך
כשאנחנו זוג זה שלנו.
אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.
גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.
גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..
בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון
כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.
בינתיים עוד שאלה בהקשר -
מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?
לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?
אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.
בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...
תכלס
כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר
אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.
ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.
באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.
(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)
וכן זו הקללה שלנו
יש לנו כמו 'חור' כזב במיכל שמתמלא מתשומת לב של הבעל
חשוב להיות במודעות על זה
ולא לחשוב שהבעיה היא בו...
זה לא אידיאל אבל זו המציאות
(בדיוק כמו בזיעת אפך תאכל לחם)
כתבתי כאן על מחוות
זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה
וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.
וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"
וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.
1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.
2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.
בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.
וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...
מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,
ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.
גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.
והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.
ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.
בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.
אז הם הבטיחו שזה יסתדר.
אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.
די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.
אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?
או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש
אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל
מממש
אמא טובה---דיה!תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!
וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.
מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…
ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.
שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.
מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!
ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל?
זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל
הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד
ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע
אתם צריכים לבטח את עצמכם.
בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.
יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.
צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.
להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא
קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת
בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית
ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)
והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.
שיסתדרו על חשבון מישהו אחר
זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.
לא ישלמו שילכו להורים
תופעה שצריך להוקיע
שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה
הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי
אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷
מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי
חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל
נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד
אבל
זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות
כואב הלב
מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה
לשוכרים הבאים תדרשו:
1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים
אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.
2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות
3. צ'קים לשנה קדימה
4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות
בהצלחה!!!!
פשוט בהלם מהסיפור שלך
תפנו לעורך דין או למישהו שמבין בזה שימליץ לכם איך להוציא אותם מהדירה ולקבל את כל הכסף. עכשיו, אל תחכו עוד
דבר שני, מהניסיון שלי כשוכרת מה שבעלי דירה כתבו לנו בחוזים- קודם כל סעיף שמבהיר מה נחשב הפרה של החוזה (שדרך אגב יכול להיות עוד דברים חוץ מאיחור בתשלום) שבעקבותיה מותר לכם לסלק אותם מהדירה והם ישאו בהוצאות. ערבות, גם של גורם שלישי וגם ערבות בנקאית או פיקדון (היה לנו בלע בית אחד שביקש פיקדון מזומן של שלושה חודשי שכירות, נדיר אבל מותר חוקית). בנוסף, קצת מסובך מבחינת היתר עסקה אבל שישלמו לכם ריבית על האיחור בתשלום, שלפחות תרוויחו מזה בסוף משהו. וכן, אפשר גם לדרוש לראות לפני זה תלושי שכר עדכניים או מסמכים אחרים שיראו מאיפה הם הולכים לשלם שכ"ד. ממנו לא ביקשו מסמכים, אבל כל פעם שאלו ובדקו איך אנחנו הולכים לשלם.
2 ערבים (גם ההורים של בעלי, וגם ההורים שלי ערבים לנו לשכירות, ככה שאם אנחנו לא משלמים פונים אליהם)
צ'ק בנקאי על סכום של שלושה חודשי שכירות (צ'ק בנקאי זה לא צ'ק רגיל, הבנק שומר אצלו את הכסף עד שנפדה חזרה את הצ'ק או שבעל הבית יפדה אותו)
נראה לי שגפ ביקשו משהו כדי לראות את מצב העו"ש או משהו כזה, אבל בזה אני כבר לא בטוחה.
גם היינו במצב הזה
ודרשנו ערבנות ובטחונות וכלום לא עזר
ויש עוד מלא מקרים כאלה
אנחנו תבענו אותם מיד בצו פינוי כבר מהחודש השני שלא שלמו
ותבענו אחר כך בהוצאה לפועל
והם התפנו ממש דקה לפני שההוצאה באה לפנות בכח
וכל התהליך עלה לנו המון !!!
אבל לא כמו אם היינו נותנים להם להשאר לאורך זמן
סיוט שלא נברא כמעט עלה לנו בשלום בית
ממש מחזקת אותך לפנות לעורך דין כמה שיותר מהר שישוחח איתם וינסה להוציא אותם בדרך שיחה ואפילו יאיים לתבוע. לצערי אנשים כאלה רעים לא מבינים דרך אחרת!
אמן שיסתדר לכם במהרה בע"ה!!
והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.
אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.
ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.
שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי, לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף
אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש
לוקח זמן להתאושש
תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה
תחתונה זה יותר זמן להתאושש
אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.
בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.
מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.
עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.
הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.
בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.
בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום
בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.
תלוי איפה השן..
ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..
אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה..
לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים
על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.
הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.
יכולה לתת מספר בפרטי.
גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.
מה שכן המחיר…
זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏
לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃
מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.
חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח
לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆
וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח
אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים
מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים.
ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.
ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...
הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני
אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח
אז כבר עשיתי כל מה שצריך
כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?
בעל במילואים וכו..
יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.
בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד
באותו יום הרגשתי זוועה
למחרת הרבה הרבה יותר טוב,
ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר
מאוד תלוי בשן, לי אחרי עקירה כירורגית אחרי יומיים הלחי התנפחה ומניחה שזה לא עבר תוך יום.
בכל מקרה, אופטלגין טיפות (ולא כדור) מאוד מאוד מקל, ממליצה להצטייד
ב"ה עבר בקלות, הרבה יותר טוב ממה שציפיתי!
העקירה היתה פשוטה, פשוט שלף את השן החוצה בלי צורך בשום חתכים ופעולות נוספות.
כשחזרתי הביתה נחתי, אבל לא נרדמתי, הייתי ממש בסדר. בהמשך היום ולמחרת הרגשתי חולשה וקצת סחרחורות, העובדה שאכלתי רק אוכל נוזלי גם כן לא הוסיפה מדי הרבה אנרגיה. אבל לקחתי משכך כאבים רק כשחזרתי הביתה מהעקירה וזהו, לא הרגשתי יותר צורך. היום קמתי כמו חדשה, אכלתי רגיל, טיפלתי בילדים. מודה לה' ממש שזה היה כ24 שעות של התאוששות פשוטה וזהו זה.
תודה לכל אחת כאן על העידודים!
שמחה בשבילך שעבר בקלות
אצלי זה היה זוועה
הוא הפתיע, ועקר לי כבר גם את שן הבינה השניה של אותה צד (למעלה ולמטה, באותו הזמן...)
כבר בערב הרגשתי מצויין (עקרו לי על הבוקר).
הצטערתי שלא עקר לי על הדרך גם את השיניים בצד השני.
מפתיע אותי שכתבו לך פה שלוקח זמן להתאושש, אבל כנראה זה באמת תלוי בשן ובעוד גורמים... (אולי תלוי גם ברופא? לי עקר כירוג, מעניין לא יודעת.)
ואני אומרת!
תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!
ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.
מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס
והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות
גם אני רוצה נחת
תודה ה' על הכל
ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...
ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!
ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.
יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית
שמכירה נשים שילדו גם ככה
אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי
להוריד קטניות חלב ומצליבים?
מה עוזר מנסיונכן?
אחרי לילה לבן אני נואשת...
לחכות שיגדל.
זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.
עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.
אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).
הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.
בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.
מזל טוב ובהצלחה❤️
קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)
אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...
או עוקבים אחרי כתבות בנושא
לא מכירה דרך נוספת
תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.
אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד
וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה
כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל
ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני
וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)
אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.
אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון
וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...
לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.
יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.
אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️
ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...
נראה גדול מאוד,
ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.
תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.
הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד
הפעם הראשונה שעשית בגרות
הפעם הראשונה שעלית על ההגה..
כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב
זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.
הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.
(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)
להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן
חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות
יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות
ויש שלא
הסטנדרטים והציפייה מהחיים
יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה
כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים
שילד ראשון היה קשה מאוווווד
זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות
וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח
היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!
לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.
למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים
זה לוקח זמן אבל אפשרי.
גם אני הייתי בתהייות האלה
והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית
לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי
בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.
לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש
גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.
לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?
לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )
את עובדת?
מניקה?
ישנה טוב? מתאווררת?
תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?
אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים
אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי
ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו
חיבוק❤️
מאוד מפריע לה שהיא מוצצת (בת 9 וחצי) אבל לא מצליחה להיגמל.
היא כל הזמן אומרת לי בכעס "אמא למה לא קשרת לי את הידיים כשנולדת.." מצחיקה (יש לי גיסה שקשרה לבת שלה את היד בגיל ינקות והיא באמת הפסיקה למצוץ, אני לא העזתי לעשות את זה לבת שלי, אבל עכשיו היא ממש סובלת מזה)
אבל יש לכן טיפים איך לעזור לה להפסיק? ניסינו מרה, לא עזר.
יש לה כבר פצע באגודל מהמציצה וכואב לה.
אציין שהיא לא מוצצת בחוץ, בבית היד שלה דבוקה לפה.
זה עובר לבד בסוף?
שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.
לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.
חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.
בהצלחה
אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.
אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר
נשמע שרצון יש לה, יש לה גם את המסוגלות לא למצוץ (אם היא מוצצת רק בבית).
זה אתגר מאוד מאוד גדול, הייתי מפרקת אותו למנות קטנות ביחד איתה, בונים איזה מבצע או משהו, אפשר אולי יותר לצאת להזמין אנשים מבחוץ הביתה בהתחלה וזה יעזור לה (כמו שבחוץ היא לא מוצצת אז בטח יהיה לה יותר קל להימנע בנוכחות חברה, חברים של אחים שלה וכו'). הייתי מתחילה מגמילה ביום ורק בסוף עוברת לגמילה בלילה ומחלקת למנות קטנות שהיא תחווה תחושת הצלחה (אפשר נניח לוח מבצע שהיא מדביקה מדבקה על כל שעה בלי למצוץ בהתחלה, בהמשך על כל הצהריים עד ארוחת ערב ועל כל הזמן מהארוחה עד שהולכים לישון, אחרי זה על יום שלם מהחזרה הביתה ועד המיטה)
גדולה יותר אמר לי לא לעשות שום דבר חיצוני.
כולל הברזל שעל השיניים או לחבוש/כפפה וכד'
הוא טוען שכל עוד זה לא יבוא ממנה ברצון כ"כ עז שהיא פשוט תגמול את עצמה
כל אמצעי קיצוני יגרום לכך שבעתיד תחזור לזה או תמצא התמכרות אחרת....
אבל הוא ממש היה נחרץ שזה חייב להגיע ממנה.
דיבר איתה מאד בשקיפות והבהיר לה מה היא עושה לעצמה.
ואמר שכל דבר חיצוני שאעשה לה יביא את האצבע ממקום אחר....
והוא הסביר לי מה הנזק וכאלה ומתי לחזור אליו ועד עףאז להפסיק למצוץ
באותו לילה התחלתי להיגמל
סביבות גיל 10
שנים לפני עשו לי מבצעים, מרה על האצבע
וכאלה שלא עבדו
שבאיזשהו אופן לא מודע היא משתמשת בזה כדי לעשות לך מצפון
מה זה למה לא קשרת לי את היד??
הזוי בעיני מה שגיסתך עשתה.. זאת לא הנורמה וחשוב שהבת שלך תדע את זה.
אל תתנצלי. אל תרגישי רע עם עצמך. היא בוחרת למצוץ אצבע, גם אם זו התמכרות רק היא יכולה להוציא את עצמה מזה. העובדה היא שהיא לא מוצצת מחוץ לבית.
את יכולה להציע לה פתרונות אבל רק היא תבחר בהם באמת.
ולגבי מה ש@אמהלהכתבה לדעתי האישית והלא מקצועית אם את מציעה לה את הרעיונות והיא בוחרת בזה בעצמה אז זה כן סבבה.
כן, באמת הזוי שקושרים ידיים, הבנתי שיש כאלההה
טוענים שזה לא מזיק לתינוק. אני חושבת שכן...
איך יודעים שלא מזיק??? כ"כ הרבה מחקראמהלהיש היום עד כמה חוויות מהלידה ומהינקות משפיעות על האדם
אז קשירת ידיים כי תינוק נרגע ע"י מציצה????
נורא
עד כמה שזה מגעיל אותי היום לעולם לא הייתי עושה את זה לילדה שלי
כי לרוב התינוקות זה עובר לבד
אבל זה אמצעי בשבילם להרגיע את עצמם, לווסת, בלי מישהו/משהו חיצוני
נגיד לפני הגיל שהם מבינים איך למצוא את המוצץ עם היד ולהכניס לפה.
בגיל גדול יותר זה באמת אחרת. אבל בחיים לא הייתי קושרת ילד, אמאלה. כמו שפעם היו קושרים לשמאליים את היד כדי שיכתבו ביד ימין.
וגם בזה יש מנעד. מכירה שיש כאלו שמוצצים רק בשינה (לא במודע), חמותי מכניסה אצבע/יד לפה בערות כי זה עוזר לה להירגע (היא לא עושה את זה בציבור, גם לא במרחב הציבורי בבית)…
עדיף מעישון😉 (לא שהבת שלך בגיל. בכללי אומרת)
סימן מוסכם שאת מסמנת לה והיא מוציאה את האצבע.
להחליט על זמן קבוע ביום שהיא לא מוצצת (לדוג' קריאת ספר 5 דקות).
אפשרי, יותר מורכב, איזור ללא מציצת אצבע. (לתלות סימן שיזכיר לה)
לממש מתקדמים: לסמן בלוח מדבקות כל פעם שהיא רצתה להכניס את האצבע לפה.
כל הכבוד לה על המוטיבציה והרצון
כדאי ממש לשבת איתה ולחשוב מה יעזור לה מכל האפשרויות לעייל
תודה ממש, כתבתי לי.
התינוק שלי ממש נחנק בזמן הנקה..מניחה שזה מהזרם אבל זה ממש מלחיץ
ולא קרה לי עם אף אחד מהילדים כמו שאצלו כמעט בכל האכלה...
יש לכן רעיונות מה אפשר לעשות?
לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?
אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה
למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה
שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם.
ואז השד מקביל אלין ולא מעליו
והזרם פחות
שהוא חזק כזה ומשפריץ לבד, עד שנגמר
ואז התינוק יונק בזרם שמתאים לו
עקשן
מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)
אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם
מרביץ לנו כשכועס
מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו
ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..
ולא ברור לי למה.
מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.
ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)
אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.
הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו
מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?
נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.
וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...
ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)
הרבה כוחות!❤️
גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו
בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.
ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...
זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית
ולכן כן, הדרכת הורים
זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם
אשמח לשמוע ממי שילדה או ביררה על בני ציון, כרמל ורמב"ם..
חוות דעת כללית, רשמים מהצוות, יחס ומקצועיות
האם מותר מלווה באפידורל/ הליכים רפואיים נוספים במידה ויש צורך? האם תומכים בתנועתיות אחרי אפידורל? האם מאפשרים ללדת לא על הגב (בעיקר חושבת על הצד, כי מתכננת לקחת אפידורל)? האם מותר לבעל להשאר לישון? כמה נשים בחדר באשפוז והאם יש יחסית שקט ושמירה על שעות הביקור? איך האפס הפרדה שם? האם יש אחיות יועצות הנקה? איך התנאים הפיזיים?
סך הכל חוויה בסדר. המיילדת שלי היתה קצת לא נחמדה אבל היתה לי לידה מהירה אז זה היה שולי מבחינתי.
ילדתי בלי אפידורל אז לא יודעת להתייחס.
בעלי נשאר לידי בחדר על כסא.. אפס הפרדה היה סבבה ויש יועצות הנקה שמגיעות ועוזרות. סך הכל חוויה חיובית, לבעלי קצת היה קשוח בלי מיטה.
באפידורל לא הרשו למלווה להישאר
לא יודעת לגבי לידה בתנוחות ותנועתיות כי הייתה מצוקה עוברית והפנו לניתוח חירום (וזה לא היה מהר, הצוות ניסה לעשות ככל יכולתו לאפשר לידה טבעית)
בעלי נישאר איתי במשך כל האשפוז בלי בעיה
היינו 2 נשים בחדר
התינוק היה איתי כל הזמן בביות מלא (לא אפס הפרדה, הבדיקות לתינוק נעשו בתינוקיה בליווי אחד ההורים)
יש יועצות הנקה כל יום
בכללי יצאתי בחוויה מקסימה
של צוות קשוב אכפתי ורגיש.
לכרמל אני בחיים לא אחזור.
חויה מזעזעת מצד הצוות גם בחדרי לידה וגם באישפוז.
בבני ציון ילדתי מספר רב של פעמים,ברוב הפעמים היה מעולה,גם בלידה וגם באישפוז.
בלידה האחרונה היה חוויה מזעזעת ממש,
חשוב לי לציין שלא הגעתי לחדרי לידה שם,ילדתי במיון לא פעם ראשונה שילדתי במיון שם,אבל הפעם הזאת היחס היה לא נעים ממש.
באישפוז היה בסדר,
אני חושבת שצריך להתפלל על צוות טוב....
הצוות של החדרי לידה מדהים! (יש כמה שפחות אהבתי, אבל בכללי הן אחלה)
לא נותנים למלווה להישאר בזמן אפידורל.
באשפוז זה חדרים של 2/3.
מקפידים מאוד על שעות ביקור!
יש אפשרות לאפס הפרדה, לא יודעת לגבי הבדיקות לתינוק באפס הפרדה. יש גם אופציה לביות חלקי.
יש יועצות הנקה, אני אישית פחות ממליצה להתסמך עליהן, אלא לחםש מראש יועצת הנקה שיכולה להגיע אלייך לבי"ח/ הביתה.
בשעה טובה ובקלות!
ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות
יש באולינג באזור?
אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה
אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.
מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..
לא הכי הכי קרוב...
ילדים נכנסים חינם
מקבלת במכבי ראשון לציןן. צריך להתקשר לסניף לקבוע תור
אחת המושלמות
אבל אני בכללית.
ממויצה מאוד
ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)
מה צריך לעשות עם זה?
הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...
(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)
אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה
ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם
כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.
(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)
בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.
חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.
ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה
היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.
קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...
יעזור אם נשים עכשיו?
לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...
נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...
(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)
מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.
בשורות טובות
החלמה מהירה
בעלי אמר שנראה לו שלא צריך להילחץ, אבל אמרתי לו שששאלתי בפורום ואמרו לי שכדאי ללכת, אז הוא הסכים🙈
אין כמו הפורום בעולם!
צודקת!!! אבל איזה בעל טוב יש לךאמהלהאם הייתי אומרת לבעלי הפורום אמר...... 
מתואמתאחרונהלא שהוא כזה חסיד של הפורום, אבל בענייני רפואה הוא מעדיף לא לפספס דברים, אז מקשיב אפילו ל"סתם נשים חפרניות" מהפורום... 
מה מתאים לכוויות
טוב עורכת....
רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב
שבוע טוב וחודש טוב!
מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..
חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.
השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.
ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.
בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️
בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..
וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️
ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏
אני אעשה גם בע"ה.
שתראי עוד ניסים
ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת
והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים
יכול להיות קשה להכלה.
זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס
תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..
וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04
זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.
כל אחד בדרכו שלו
קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')
"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"
אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....
והאריך על כך עוד הרבה
וסיים במילים "בזאת אני בוטח".
אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה
גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים
וב"ה אכן תפילתי התגשמה.
אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה
ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"
בשורות טובות
שיתקבלו כל התפילות לטובה
אשמח לדעת על מלונית הדסה בייבי , האם ניתן לעבור לשם אחרי הלידה או שזה רק אחרי אשפוז של יומיים? אני יודעת שאפשר לחתום ולצאת לפני אבל אני כן רוצה צוות רפואי אחרי לידה , בלידה קודמת נשארתי 3 ימים בבי"ח בגלל צהבת ולשון קשורה ואני בהחלט מעדיפה שיטפלו בזה תוך כדי האשפוז שאחרי לידה ולא שאצטרך אח''כ להיטרטר בין בדיקות רופאים.
בקיצור השאלה האם במלונית יש גם צוות רפואי כמו בבית חולים? האם ניתן לעבור אחרי הלידה והאם זה אפשרי גם מהדסה הר הצופים או רק אין כרם? אגב בעין כרם זה אותו מקום ליד המחלקת לידה? אגב הם עדיין נותנים שם לילה חינם למי שיולדת בהדסה?
1. הצוות הרפואי ממש לא באותה רמה כמו בבית חולים. יש אחות ומטפלת, זהו. אם צריך טיפול (כמו למשל טיפול בצהבת) זה רק בביח. אם צריך מעקב בקטנה אפשר שם.
2. אפשר להגיע לשם מכל בית חולים או מכל מקום אחר שהוא לא בית חולים. למיטב ידיעתי הקשר היחיד להדסה זה השם והמיקום.
3. מרחק הליכה של כ5 דקות לאדם ממוצע, ליולדת טריה יותר... זה בניין נפרד אבל עם חיבור.
4. החל מלידה 7 או 8 בלבד. אולי יש איזו הנחה סמלית
הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!
אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)
לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.
מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?
(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)
קשוח ביותר, ההנקה בהתחלה כואבת ממש והכל כל כך רגיש והתינוקי יונק במרץ....
יש כאלה שכבר בגיל כמה ימים סובלים מגזים 😭 ואז מה שמרגיע להם את הכאב בטן זה הנקה.
תנסי תנוחות שעוזרות לגזים, להרים לו את הרגליים כלפי מעלה ולסובב בעדינות, נמר על העץ וכו'.
ואם הוא עדיין בוכה הרבה , בעיקר בערב, מציעה בזהירות להוריד מוצרי חלב, מנסיון כואב. ניסיתי להתחמק מזה כמה שאפשר אבל זה היה סיוט, בכה לי בכמויות ואחרי יומיים שהייתי נקיה מחלב הוא ממש נרגע. אז אל תמהרי להסיר מסקנות שזה גזים אבל תנסי לבחון את האופציה הזאת. שניים מילדיי סבלו מזה ברמה גבוהה ואחרי שהןרדתי חלב חזרתי לחיים.
איזון אגן וגם זירוזים טבעיים כמו דיקור וכו'. ( מיועדת לזירוז מעדיפה לנסות ללדת לפני טבעי)
אשמח לשמוע מנסיון באזור ירושלים
לקראת לידה
היא מאד נעימה
מקבלת לדעתי במוצא, או שאולי שינתה כתובת בינתיים.
בהצלחה
ראיתי ש @אמאשוני התייחסה לזה בשרשור אחר ולא רציתי לנצלש.
בת 5 עם מאפייני מחוננות מתלוננת כבר הרבה זמן על צורך ב"שקט". היא בחדר עם שני אחים קטנים יותר. היא במיטת גלריה, חשבנו שזה יתן לה את המענה לצורך, אבל לא מספיק עזר. יש חדרים נוספים בבית אבל היא לא רוצה לישון בחדר לבד (הצענו).
הצענו גם שתלך לישון אחרי האחים שלה ובינתיים תקרא ספר בסלון, אבל גם את זה היא לא רוצה. היא מעדיפה לקרוא במיטה שלה.
יש רעיונות איך לעזור לה?
לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים
כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...
בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...
עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?
אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.
איבחון יתן משהו בגיל כזה?
כן מכירה אבחונים אחרים שעושים בגיל הזה.
לדעתי כדאי לפחות להתייעץ בעניין, כדי לראות שאתם לא מפספסים משהו אחר.
יש הרבה חפצים/ צבעים?
צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,
לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.
כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.
מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"
אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",
אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)
וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,
לשקף לה מה היא מרגישה.
לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"
אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.
יש לך רעיון מה יעזור לך?
אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.
אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)
פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,
לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.
אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.
כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..
בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?
אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,
ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.
אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.
בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,
אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.
(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)
בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.
לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.
זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.
המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.
הרפיות זה רעיון טוב, ננסה
ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.
נתת הרבה רעיונות טובים, תודה
באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.
ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה
אולי לקנות לה אוהל?
אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?
