ש-ק-ט!!!
רצפה שטופה וריחנית
משטחים מפונים
ילדים ישנים
מקלחת טובה
ושקט!!!
😫
ממש קשה לי לעבוד בחול המועד
ממש קשה לי שאין לי את הזמן שלי לבד
ש-ק-ט!!!
רצפה שטופה וריחנית
משטחים מפונים
ילדים ישנים
מקלחת טובה
ושקט!!!
😫
ממש קשה לי לעבוד בחול המועד
ממש קשה לי שאין לי את הזמן שלי לבד
מכל הנ"ל תספיקי מקלחת ודיינו.
ככה זה כשעובדים בחול המועד.
יום שישי הרצפה תהיה ריחנית.
הביג בוס בחו"ל והספקתי לעשות עוד טעויות
ועברתי שבוע לא פשוט במשרד שבא לי לעזוב מעצמי כבר 😅
סתם 
שיהיה בהצלחה עם המשימות ותהני בחג!
אבל זה טוב

תודה לך ❤️❤️
וכן. לא מפספסים.
כבתחילהאבל לפחות את לא במירוץ של המטריקס ולחוצה
אני כל היום על הרגליים מדבר לדבר
רק לפני שעה בערך ישבתי עם עצמי. ואני ממש צריכה את הזמן הזה. ויותר ממנו. ויותר מוקדם חח
את העולם.
כאילו יש חג, למה יש עבודה?
לי בא חופש אינסופי.
ובית יפה ומסודר.
מעדיפה אחד כזה שיש בו לשוניות לפי נושאים
אשמח להמלצות, אם יש מניסיון אז עדיף
ככה יש לי גיבוי וכל המתכונים נמצאים אם משהו מתלכלך וכו'
וגם יכולה לשלוח בשלוף לכל המעוניין..
אבל תכלס לא משתמשת המתכונים.
זה מעולה
ובעיני הכי פרקטי
יש לאמא שלי ואני מהחתונה מחפשת גם..
תעדכנו איפה מצאתם🤭
לאמא שלי יש קלסר עם ניילוניות וחוצצים, אבל זה יותר מבולגן לדעתי.
נראלי היא קנתה באיזה סטוק או משהו בסגנון.
אוכל לצלם לך בהמשך היום.
מאוד נוח, נמצא קבוע על מדף בגובה העיניים שלי במטבח ולא מתלכלך.
לפי קטגוריות..
אבל כשמגיעה למתכון המוצלח מבחינתי (עם תגובות ומהניסיון) אז אני אוהבת שזה כתוב לי ולא כל פעם לנסות להיזכר מה עשיתי
ופחות אוהבת לעבוד עם הפלאפון, זה מפתה אותי להתעסק איתו.
שחברה קנתה לי
אני מאוד אוהבת אותה
אבל לא רשמתי עליה המון מתכונים, רק דברים מיוחדים מבית אמא
את האוכל היומיומי אני מכינה מהראש
אבל אפשר לקנות מחברת מיוחדת עם חוצצים פנימיים
שמכינים פעם פעמיים בשנה..?
אני עדיין סובלת מטפשת פוסט פרטום

"ספר המתכונים שלי" שמיועד לכתיבה עצמית.
מחולק לקטגוריות ועם אפשרות לתוכן עניינים לפי עמודים, והסברים בהתחלה על חומרים ומידות.
אצלינו עובד אחלה, כולל מתכונים שכתבתי בדפוס עם ניקוד, או מתכון שנכתב ברמת ה"לפרוס נייר אפיה, לשטוף את הדגים, לסדר את הדגים על הנייר" בשביל הילד הספיציפי שהכין אותו.
נראה לי שנקנה בחנויות ספרים סטנדרטית, כמו סטימצקי. אולי את יכולה לבדוק שם.
בהצלחה
ולכ מי שתהתה למה לכתוב בספר- מתכונים טובים שנסיתי והיו מוצלחים, אני אוצה שיהיו שמורים אצחי ונגישים לפעם הבאה שארצה
ושוב את מוצאת את עצמך
עושה עוד בדיקה
כאילו משהו יכול להברא תוך שעתיים
טובלת את המקל בתקווה ואופטימיות
אולי הפעם, אולי הפעם
ואת לא מבינה למה שוב מפתיע אותך הפס הזה;
ורוד ובודד ועצוב
את מחזיקה אותו מול האור
ומול קרני השמש
פותחת פנס חזק בפלאפון
אולי ככה תראי איזה פס, פסון, לא משנה מה
פס זה פס ככה אומרים כולם
העיקר משהו, לא מבקשת יותר מזה
בסוף את נכנעת, שומרת אותו בצד
אולי עוד שעתיים יצמח פס חדש, ותקווה חדשה
השמש והירח מחליפים משמרות
את כבר עייפה, כל כך עייפה
וברגע אחד נשפך קול יפיפה ומתוק לתוך הבית
בכי של תינוק, נשמה חדשה בעולם
עוד שכנה שילדה בזמן האחרון
הבכי מנער אותך, משכיח את העייפות והכאב
את מדמיינת כאילו הוא שלך;
חולמת שאת עוטפת את הנסיך הקטן בכפותייך
מלטפת את פניו הרכות
צוללת לעיניו היפות, הטהורות
מניחה יד על ליבו, מקשיבה לפעימותיו הקצובות
נושמת בקצב שלו
נוסכת בו אהבה, ורוגע
מצמידה אותו לליבך
חלק מעצמותייך, מעצמך
ולרגע החלום נראה לך אמיתי וחי ונושם ופועם
עד שהפס ההוא, ששמרת מהבוקר
מזכיר לך את המציאות העצובה, המדממת
את מניחה ידיים על הרחם הריקה
מקור הרחמים שלך, החיים שלך
מקורך, מקום מחצבך
נושאת תפילה שקטה ודוממת
שתצמיח בתוכה חיים
שפלא גדול יפעם בתוכה
שתתמלא באהבה ובחיות
בקרוב
הכל יגיע, את מאמינה
ומקווה.
הכל יגיע
בזמן המדוייק והנכון
❤
מוקדש באהבה לכל המצפות להתמלא בחיים חדשים.
בעזרת השם בקרוב אצל כולנו!
מחזיר אותי לימי הפסים הבודדים... לדמעות של אז...
דייקת כל כך את התחושות, הרגשות, המחשבות.
מאחלת לך ולכל המצפות מתנות מתוקות בקרוב ממש בע"ה
וזה ממש ככה כמו שאת מתארת!
הלוואי שכל מי שרוצה כל כך, תזכה מהר לראות שני פסים יפייפיים בלי צורך להתאמץ למצוא אותם מול פנס או חלון פתוח..
איזה מדויק זה!!
בע"ה אצל כל בקרוב, בבריאות ובשמחה לכל המצפות ❤️
חיבוק
הלוואי שבקרוב!❤️
שבע״ה השם ישלח ישועה לכל המצפות.
ולזכור שכל עיכוב הוא לטובה וכל דבא יגיע בזמן שלו…
(מזכירה לעצמי כל פעם מחדש)
כיף שבאת לבקר
המקורית
ליאניי
אביול
ליאניי
ב"ה שהקב"ה ישמע תפילותייך ותפילת כל המצפות ויזכה את כולן במהרה בישועה שלמה במתיקות גלויה ❤❤❤
זאת שאלה קצת מצחיקה, אבל מאוד מעניינת אותי.
יש לכן חברות? אתן מצליחות לשמור על קשר עם חברות טובות מפעם? (נשואות ורווקות)
במה מתבטאת החברות בינכן?
יש לי חברה טובה מאד בעבודה. אותה אני משתפת במה שעובר עלי. והיא תמיד בשבילי אם צריך עזרה. ואני בשבילה במה שיכולה.
יש לי "חברות של יום הולדת"- חברות ילדות שאנחנו נפגשות בערך פעם בשנה, מתכתבות קצת בטלפון, מאחלות..
יש לי "חברות מקצועית" למצב שאצטרך עזרה בעבודה
ויש שכנות נחמדות
ממש שיחות נפש זה רק עם אחת.
לפחות לא חברות עמוקה כמו שהיתה פעם
וזה ממש חסר לי האמת
סתם לשפוך תלב למישהי, לשתף מה עובר עליי בחיים
יש פה ושם שכנות, חברות מהעבודה, לימודים, גינה
אבל זה רובד מאוד שיטחי בעיניי
ובעל זה לא חברה
יש לי כמה שכנות שלפעמים אני חושבת שהן חברות
אבל באמת באמת זו יותר שותפות של אינטרסים ופחות חברות מהלב.
גם בעבודה יש לי כמה כאלה אבל זו חברות התלויה בדבר, לחלוטין.
בכנות, החברות הכי טובות שלי הן אתן.
יש לי חברות בקליל מהעבודה, לא משהו מעבר לשיחות בעבודה.
היו לי תקופות שנשארו לי קשרים עם חברות מבית הספר או ממקום עבודה שעזבתי, אבל הם נגמרו. אני פחות בקטע לתחזק קשרים.
עם חברות הילדות לא הצלחתי לשמור על קשר. מדברות פעם באף פעם, וזה נחמד, אבל הן לא ה-חברות שלי.
אבל יש לי חברות שרכשתי כאשה בוגרת, דרך השתתפות בחוג שפתח לנו את הלב אחת לשניה, וזה כיף שהן גם גרות קרוב, ואפשר לקפוץ ממש בקלות (עם אחת גם בעלי מסתדר עם בעלה והילדים אחד עם השני, אז בכלל תענוג).
וגם שכנה אחת ספציפית, שהיא הרבה מעבר לחברה (הייתי אצלה בערב חג שעה וחצי לפרוק משהו שישב לי על הלב. באמת אישה מיוחדת).
ב"ה.
חברות מבי"ס יסודי, החברה הכי טובה שלי זה שיחות וואטסאפ על בסיס יומיומי או שבועי, נפגשות פעם בחודש- חודשיים, עם שאר החברות מהיסודי נפגשת כמה פעמים בשנה ושאר הזמן שיחות רנדומליות בוואטסאפ.
חברה מהאולפנה, לפעמים שיחות טלפון לפעמים נפגשות (בערך פעם בחצי שנה).
חברות מהאוניברסיטה, בעיקר מדברות בוואטסאפ, קצת בטלפון, נפגשות פעם בכמה חודשים.
חברה שהיא בעיקרון אמא של חברה של הגדולה שלי, שאיתה זה בעיקר שיחות כשנפגשות בגינה או בחוג, פעם בשבוע לרוב חחח
בעיקרון אני מגדירה את עצמי בנאדם לא הכי חברתי אבל מאז שאני עובדת כמעט בלי לראות אנשים יום שלם (כבר המון שנים) אני חייבת את האוורור הזה אחרת אני אעביר את חיי בשיחות חד צדדיות עם בעלי (קשה לו עם חפירות חחח)
לפעמים מגיעה למצב שאם אנשים פותחים איתי שיחה בסופר אני אזרום בהתלהבות כי מישהו דיבר איתי 
הערה חשובה, הרבה מהחברות שלי עדיין רווקות ולדעתי זה משפיע..

יש לי חברה טובה מהתיכון (שגם שידכה אותנו) שיש איתה קשר אבל אם לא נפגשות אז התקשורת פחות עמוקה. כשיוצא להפגש אז בכיף נשחנש, נתעדכן על הכל וכו אבל התקשורת מרחוק פחות מצליחה להחליף את זה.
יש שתי חברות רווקות מתקופות מאוחרות יותר שהקשר איתן זה בתקופות ומרגישה גם שעם כמה שאוהבת אותן, לפעמים הפער מורגש.. הן חיות חיים קצת אחרים משלי ואנחנו לא יכולות עד הסוף להבין אחת את השניה. (לא סותר את זה שעדיין חברות, ואחת מהן גם כזאת נסיכה ויכולה להודיע שבאה אחהצ לקחת את הילדה לגן שעשועים כדי שאנוח)
יש חברה מהקהילה של הישיבה
אבל באמת מרגישה שכל הקשרים הם כבר לא ככ עמוקים ומשמעותיים כמו אלו שהיו לי בעבר (עם אותן בנות, או עם אחרות) וזה קצת כואב לפעמים.
מה שכן, מרגישה שדווקא לאחרונה הקשרים עם אחיות שלי התחזקו והפכו לעמוקים יותר.
בקיצור, חפרתי. אבל זה באמת שאלה שמורכבת לי
ואני ממש עמוסה כך שאין לי פנאי לזה
וחברות זה משהו שצריך לתחזק
יש חברויות עמוקות יותר ויש שפחות
אני מנהלת שיחות עומק גם עם רווקות וגם עם נשואות אבל על נושאים אחרים כמובן
יש לי בת דודה שהיא החברה הכי טובה יכולה לשתף הכל
יש לי חברות טובות מהמדרשה, מהעבודה, חברות מהשיעור שהולכת אליו פעם בשבוע (מדברות שם)
אני לא טובה בלשמור על קשר.. מדברות יותר בהודעות או כשיש שיעור תורה שאוהבות הולכות יחד.. הלוואי וניפגש יותר
חברות מהאולפנא- מתכתבות, נפגשות לעיתים
אחיות שלי
וקבוצת חברות ממש טובה שנוצרה מהפורום
עוד כמה חברות מהלימודים (שמהצד שלהם יש אינטרס, מהצד שלי לא😅 למזלן הן חמודות מספיק...)
יש כמובן גם אמהות של ילדים מהגן של הבת שלי, אבל זו חברות של להיפגש בגן שעשועים או להוציא מהגן כשנתקעים, פחות חברות קרובה
גם בתחום של פוריות.
חיבוק
לפי שיטת המודעות, הבנתי שכשיש הפרשות נמתחות כמו חלבון של ביצה זה אומר שהביוץ מתקרב. השאלה אם זה אומר שהביוץ יתרחש באותו יום? או בימים הקרובים או וואטאבר...
תודה🙏
למה בכלל הצעתי לבעלי להזמין אלינו את ההורים שלו ואחיות שלו?
הוא אפילו לא ביקש
ועכשיו הם יושבים פה עם פרצוף חמוץ
אי אפשר לטעות בזה
מקטרים ומתלוננים שהמקום שהבאנו אותם אליו לא מספיק מעניין
תמיד הם ככה
האוירה לא יכולה להיות פשוט נעימה
וזה אחרי שבוע של דיונים
למה עשיתי את זה לעצמי
נשמע מבאס בהחלט
הלוואי שיסתדר לכם מהר והאווירה תהיה אפילו קצת יותר נעימה
ואם לא - פנקי את עצמך לאחר שהכל ירגע, מגיע לך! ❤
באמת שאין לי כבר איפה להתלונן מרגישה שאף אחד לא מבין אותי … כי בלידה הראשונה שעוד היתה קיסרי לא הייתי ככה.
אני כל היום בערך בוכה לבעלי שצריך ללמוד למבחן אבל הוא לא עושה את זה כי אני מעסיקה אותו כל היום.
כאובה נורא - עשו לי חתך חיץ, והחמיר לי הסימפיו מהמהלך של הלידה אז האגן והגב התחתון ממש כאובים
ברגשות אשם מטורפים ממש… הגדול מתנהג מוזר לא נותן לנו לעטוף אותו נהיה עצבני (לא כל הזמן ב״ה), לקחתי אותו לקצת זמן איכות (שזה במצבי הקרבה גדןלה) אבל הייתי בעיקר עם רגשות אשם איזו מין אמא אני שעזבתי את הקטן… ועכשיו הוא בכלל פיתח מחלה עם קצת חום ושיעול.
בעלי כבר מקלח ומלביש יותר טוב ממני את התינוק- ואני ממש לא כזו אני אחת שעושה הכל ועושה לבד… אבל אני מרגישה כ”כ מסכנה באמת. ועצובה. ושקשה לי עם שניהם שאני לא מצליחה להכיל את זה ובטח שלא להסתדר הכל מתערבל לי
תגידו לי בבקשה שזה משתפר אני כותבת את זה וכולי בוכה ובעלי כבר לא יכול לראןת אותי ככה 🙏🏼😭
קודם כל מזל טוב על הלידה יקרה ❤
ממש לפני רגע ילדת,
ולפני הכל חשוב להבין את מקומה של האישה במצב של אחרי לידה
האישה היא יולדת!
חז"ל אומרים שאישה נקראת יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,
ואת נמצאת בזמן קצר בהרבה מזה – אז קל וחומר שדרושה כאן הבנה והכלה למצב החדש שלך ושל הבית כולו.
במציאות של אחרי לידה אנו צריכים קודם כל לנשום.
להבין.
האישה נמצאת ממש אחרי לידה,
הגוף עבר טראומה רצינית
הוא כואב
הנפש גם עברה טלטלה
השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא – (ואח"כ לאישה שהיא גם אמא ל2 והלאה) - הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!
לידה מטלטלת את כל הבית,
מפירה את כל האיזונים
לידה היא שינוי מאוד מבורך – אך יחד עם זאת גם מאוד מורכב ומאתגר.
לכן כה חשוב לעצור רגע ולהבין מה קורה כאן בעצם?
בתוך התהיות שעולות לך בתקופה המבורכת אך מאתגרת הזו, אני כ"כ מבינה אותך ויכולה להזדהות איתך בכל מיני רגעים בחיים שלי,
ונראה לי כל מי שאמא גם...
החלום שלנו לפני שנהיינו לאימהות, להורים
הציפייה והאידיאל שבנינו לעצמנו כשהבטחנו ואמרנו ודמיינו לעצמנו "איזו אמא אהיה"
שונים כ"כ לפעמים מהמציאות, לפעמים אפילו הפוכים.
והפער הענק הזה פשוט כואב! וקשה! ומתסכל!
ו-אוף איתו כבר!!!
אני בטוחה שרצית להיות אמא רגועה, ואף פעם לא לחוצה
אולי גם בתור ילדה כאשר הרגשת לפעמים את אמא שלך לחוצה אמרת לעצמך בלב: "אני לילדים שלי לא אעשה כך!"
אני בטוחה שרצית להיות אמא שתמיד תמיד פנויה לילדים שלה
גם פיזית, גם רגשית
תמיד מכילה
תמיד שם בשבילם.
ואז באה המציאות וכאילו "טופחת" על פנייך.
איזה מכילה איזה?
איזה רגועה איזה?!
איזה פנויה איזה?!
פחח יותר לכיוון ה-סופר לחוצה-לא פנויה-עצבנית-צועקת-כעסנית (אומרת את הנ"ל על עצמי )
ואי וזה קשוח.
חתיכת פער זה.
אז קודם כל צריך להבין את עצמנו.
שוב לשאול את עצמנו
איזו אמא רציתי להיות?
איזו אמא אני בפועל? (ו*לא* לשכוח גם את הדברים ה*טובים* שאנחנו כן עושות!!!)
ואיזו אמא אני שואפת להיות?
ואז בעצם לנסות להתאים קצת בין הציפייה למציאות -
להתאים את הציפיות.
לא להעלים אותן - אלא *להתאים* אותן למציאות.
להבין שכולנו בני אדם.
ומתוקף כך כולנו כאשר אנו רעבות/עייפות/לחוצות/חולות/דואגות/טרודות/אחר - לא הגרסא הכי משופרת של עצמנו,
אלא כן - עם פחות סבלנות, פחות הכלה.
ולזכור גם שאנחנו רק אחד.
לא 2 ולא אלף אלא רק אדם אחד.
אז אם אני מחליפה חיתול לקטן והגדול צורח - אני עדיין אמא טובה, הכי טובה.
כי אני לא יכולה להתחלק ל2! ניסיתי וזה לא הצליח...
ואם אני מקריאה סיפור לגדולה - אז אני לא יכולה להפריד בין הקטנים,
ואם אני בטלפון עם אמא - אני לא יכולה לשמוע את הסיפור של האמצעי
ואם אני מכינה ארוחת ערב- אז
וכו' וכו'
את רק אדם אחד!
שמנסה ככל יכולתו
ופשוט עושה את ההכי טוב שהוא יכול.
אבל מה לעשות שההכי טוב הזה הוא לא מושלם והוא גם לא יכול להיות מושלם?
זה מה שיש ועם זה ננצח!
אז אל תלקי את עצמך מדי
ופחות רגשי אשמה (השם השני לאימהות זה רגשי אשמה)
אלא להבין שאת בן אדם.
שלפעמים אין לו כוח ולפעמים הוא עצבני.
והוא רק אחד.
וזה בסדר!
הכל טוב! מותר לך להיות האישה האנושית שאת!
לקום וליפול ושוב לקום
ולחשוב ולהשתדל ואז להתרסק ואז שוב להבין מה היה פה ואיך לשפר.
ככה אנחנו... לא שלמות, אלא בהשתלמות.
- יש משפט חכם מאוד ששמעתי מאז היותי לאמא, שנכון פשוט לכל יום ויום מאז (13 וחצי שנים ב"ה)
"ברגע שאת/ה חושב/ת שהילד/ה שלך פיתח הרגל כלשהו/שיש שגרה והכל מסודר - זה זה הרגע שבו הכל עומד להשתנות!!!"
נראה לי שהשיעור אולי הכי חשוב שהילדים שלי העבירו ועדיין מעבירים אותי הוא - לא להיות תמיד בשליטה.
ולהרגיש בסדר עם זה שאני לא כל הזמן בשליטה.
ובאמת שבתור אדם שהיה "פריק קונטרול" וחייב שהכל הכל יהיה מושלם תמיד, ולכולם יהיה טוב, ושכל העולם בכלל יהיה פרחים ופרפרים - לאדם כמוני זה היה לימוד מאוד מאוד קשה.
עד עכשיו הוא קשה לי.
ואני עדיין לומדת אותו. יום יום.
ילדים = חוסר שליטה.
ככה קצר ככה פשוט.
ככה קצר ככה מבאס.
אבל זו האמת.
יש בהם כ"כ הרבה, מהרגע שהם נוצרים, מאז שהם בבטן, בזמן שהם מגיחים לעולם, בשנה הראשונה שלהם, ובכל חייהם.
והניסיון הנואש הזה שבך יקרה, להשתדל לעשות את הכי הכי טוב שאני יכולה,
לקרוא כמה שיותר, ללמוד כמה שיותר,
על גידול ילדים, על תינוקות, על שינה, על הנקה, על מה טוב, ומה רע,
ולנסות לעשות בפועל את הכל הכי טוב שאני יכולה ולא לטעות -
וכל פעם מחדש להתבאס מהצרחות של התינוק, מהבכי,
מהדם והפצעים בהנקה למרות אינספור יועצות הנקה מוסמכות, משחות, ספרים, כריות, עזרים ומה לא.
מהלילות הלבנים, מהעייפות התהומית,
מהתשישות העמוקה של הגוף שלא הכרת כמוה
מהכאבים של הגוף אחרי הלידה והתפרים שלא הכרת כמוהם
מההתסגלות להיות לאם בעולם הזה - שזה דבר כבד להבין אותו - אחריות של 24/7 על יצור חסר אונים, למשך כ-ל החיים!
אין פתק החלפה!
אין לחזור אחורה!
אין אמא אחרת שתהיה האמא שלהם - רק רק אני!
וההבנה הזו היא לא פחות ממפחידה ומלחיצה לפעמים!
אולי בסתר לבך, כמו שהיה בסתר ליבי, מקנן החשש הלא-מודע שאם התינוק שלך בוכה - זה אומר שאת אמא לא מספיק טובה.
שאת אמא לא מספיק קשובה.
שמשהו ש*את* עושה לא נכון, לא בסדר,
שבעצם זה באשמתך
שבעצם *בגללך* הוא עכשיו בוכה וצורח.
שלמה לעזאזל אם אני אמא שלו אני לא מצליחה להרגיע אותו ושהוא לא יבכה?!
מה, צריך דוקטוט בשביל זה?!
אז אני לא מספיק טובה בשבילו וזהו,
אולי אני כישלון כאמא?
ואז זה מעגל שמזין את עצמו מכל החששות האלה,
ויותר לחץ
ויותר צרחות
ויותר חוסר אונים
ויותר הרגשה של אין-מוצא
ויותר חוסר שינה
ויותר בלאגן תהומי
וחוזר חלילה.
אז המעט שאני יכולה לומר לך,
שזה כ"כ כ"כ נורמלי!
אני חושבת שלכל אמא (ואבא כמובן) באשר הם עוברים המחשבות האלו בראש, הרגעים של חוסר האונים אל מול התינוק הצווח, מול הפעוט העקשן, מול הילד המתבגר,
זה באמת נורא לראות את הבן החמוד והקטן שלך, צורח, מתפתל/בוכה/עקשן ושאזלה ידך מלהושיע כרגע!
אולי אין הרגשה נוראה מזו לפעמים.
וזה נכון,
תמיד שחשבנו שהתרגלנו והכל בא על מקומו בשלום - תמיד יבוא השינוי.
פשוט כך.
בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,
אמא מסורה
טובה
אחראית
חכמה
מעניקה
אוהבת
מחבקת
מנסה ומשתדלת
ואם התינוק שלך צורח - זה פשוט כי תינוקות בוכים!!!
(כמו ששאלו אותי אינספור אנשים שהבת שלי בכתה:
אבל למה היא בוכה עכשיו?!
עניתי להם: כי היא תינוקת!
ותינוקות בוכים!
זהו!"
הוא יכול לבכות, והוא יכול לצרוח
וזה אפילו יקרה די הרבה,
למה?
כי הוא תינוק!
אז אם שללנו את כל ה-רעב, קקי-פיפי, גזים עייפות, אוזניים מחלה וכו' - והוא עדיין בוכה - אז מותר לו!
|זה מפתח לו את הריאות, זה חלק ממה שהוא כרגע, זה לאט לאט יעבור עם הגיל,
אבל צריך פשוט לקבל את זה שלפעמים הוא בוכה וזהו. ואין באמת מה לעשות
(חוץ מלחבק, לומר שאת תמיד כאן בשבילו כמובן שזה תמיד מעולה)
אז לזכור שלפעמים אכן אנחנו מוצאות עצמנו במצב של חוסר שליטה מול הילדים,
שמנסים מה שאפשר - והשאר בידי הקב"ה בלבד,
שאנחנו אימהות מספיק טובות ומסורות וזה לא אשמתנו בכלל אם הם בוכים ולא אומר עלינו דבר רע בקשר לאימהות שלנו
ושהלימוד של ההרפייה, השיחרור,
הלא-לדעת מה יקרה הלילה והיום ובכל זאת להמשיך לתפקד ולחיות בשמחה ובנחת - היא היא העבודה הפנימית והאישית שלנו בתור הורים.
פשוט לחיות, להשתדל שבטוב ובשמחה, ולזרום עם מה שלא יבוא.
וכמובן כמובן אל תשכחי גם שבתוך כל העומס והקושי האובייקטיבים האלה,
יש לך בוודאי עוד אלפי רגעים שאת אמא כמו שחלמת להיות!
אמא ששמחה רוב הזמן, צוחקת עם הילדים שלה, רוקדת, שרה, נהנית איתם, רוצה להעניק מעצמה בשבילם כל הזמן, נמצאת שם בשבילם, אוהבת אותם עד אין סוף ומעניקה בלי סוף.
תנשמי. עמוק עמוק.
תאמרי לעצמך עד כמה את מדהימה ותותחית,
ועד כמה כל שנייה שלך לטובת הילדים, וכל ילד בנפרד היא נפלאה ומטיבה עבורם, וכמה כל כך הרבה שניות וכל כך הרבה רגעים כאלה *כן יש* ו*את כן מספקת* להם.
אז בסדר, יש גם רגעים שלא. זה העולם.
יום ולילה.
טוב ורע.
קושי וצמיחה.
זו תנועת החיים. פעם אנחנו למעלה ופעם אנחנו למטה. בתנועה כל הזמן.
וזה הכי בסדר שיש, והכי אנושי שיש.
את בטח לא מבינה את עצמך לפעמים, וזה יכול ליצור פחד ותסכול.
כי מאישה שאת מכירה את עצמך שהיא רגועה, ונינוחה, וטובה - את פתאום פוגשת לראשונה (ואז שוב ושוב) מן מפלצת כזאת שצועקת וצווחת, ואת אומרת לעצמך "אמאל'ה! מי זאת?! זאת אני?! אני זו המפלצת הזו שעכשיו צרחה על ילד בן שנתיים?! איך?! אני לא רוצה להיות כזו! אני הרי טובה! אז מה קרה לי?!"
והאמת היא שאת לא השתנית!
מה שהשתנה - זו המציאות של החיים שלך!
את נשארת נהדרת וטובה ורגועה ונותנת וטובת לב,
זה פשוט לא פייר להשוות את עצמך של לפני הילדים ולפני כל הטרדות והאחריות הקריטית הזו לעצמך של עכשיו עם כל זה!
זה באמת לא פייר!
את עכשיו אותה אחת נהדרת + כך וכך לידות + כך וכך הריונות + כך וכך ילדים + מיליון שינויים בבת אחת + עומס מטורף + גוף עייף + חוסר שינה + עוד ועוד ועוד דברים - אז העצמך של עכשיו הטובה הזו - הצטרפו אליה גם חלקים שכועסים לפעמים וצועקים לפעמים - כי קשה להם!!!
אז הם מביעים את הקושי הזה, הם לא צוברים אותו בבטן - הם כנים, ואמיתיים, ורגישים - וזה טוב!
כי הם בסך הכל מבטאים את מה שהם מרגישים.
ושוב, כל אישה הכי מדהימה בעולם, יכולה למצוא את עצמה כועסת וצועקת בתנאים כאלה של ילדים קטנים וצפופים, וגם בתנאים אחרים.
זה לא אומר שאת רעה. את טובה!
וזה לא אומר שהשתנית, אל תדאגי.
זה רק אומר שאת נפגשת עם חלקים שבאים לידי ביטוי בקושי החדש שהצטרף לחיים, ולא היה שם קודם.
המציאות השתנתה.
ולאט לאט האיזונים יחזרו
וכל אחד ימצא את המקום הכי מטיב לו בכל המערכת המשפחתית, האישית, הזוגית, ההורית וכו'
שתהיה המון נחת יקרה
התאוששות קלה ומהירה וכל הטוב ❤
החלטתי לשתף פה, בעיקר כדי לעבד את המצב, לפרוק ואולי לעזור לאחרות.
נשואה באושר כבר יותר מעשור. זכינו לילדים בריאים ומאושרים. זוגיות בריאה והרבה אהבה.
לצערי הרב לפני כמה חודשיים חווינו הפלה לא פשוטה, שההשלכות שלה עדיין לא נגמרו. עדיין אני בבדיקות וטיפולים😖
כואב לי וקשה לי מאוד. גם ההתמודדות הפיזית, גם הנפשית וגם הריק שאני חווה, כ"כ רוצה עוד הריון וכרגע אין ולא יהיה עד שהכל יהיה מאחורינו.
ובנוסף, מרגישה לבד בהתמודדות. מנסה לשתף את בעלי, הוא כמובן מקשיב, אך מרגישה ניתוק. האובדן פוגש אותי בכל מיני סיטואציות בחיים (כמו למשל שפתאום הצום לא מורכב כי אני לא בהריון...) וכל פעם שאני אומרת "הייתי אמורה להיות בהריון..." התשובה שלו היא : " לא, לא היית אמורה להיות בהריון, עברת הפלה כי כך הקב"ה מתכנן את העולם, היית אמורה לעבור הפלה ולא להיות בהריון." תשובה כ"כ שכלית ומכאיבה. ובכללי, הוא לא מדבר על זה, לא משתף איך הוא מרגיש, כאילו זה לא התמודדות גם שלו.
ביום שישי הייתי בבדיקה, יחסית פשוטה (רק אולטרסאונד כדי לבדוק מה המצב) רציתי כ"כ שהוא יבוא איתי, אבל הוא אמר (ובצדק מבחינה טכנית) שזה יהיה מטורף ששנינו ניסע מהבית ביום שישי עם כל ההכנות לשבת. קיבלתי, במיוחד שזו לא הייתה פרוצדורה מורכבת. אבל היה לי קצת כבד. כשחזרתי הביתה, נכנסתי לתוך ה"כאוס" של יום שישי, הוא היה עסוק ואפילו לא שאל איך היה, רבנו על משהו שקשור בנסיעה לבדיקה, נכנסתי לחדר פגועה ובכיתי לבד את הקושי (שוב לראות רחם ריקה, לא חשבתי שאולטרסאונד יכול להיות דבר כואב כ"כ)
עברנו שבת מורכבת ומרוחקת. וזה קשה כ"כ.
במוצ"ש כבר לא עמדנו בזה, הוא פשוט דרש שאפתח את הכל. אשתף מה קשה לי. למה אני מרוחקת.
ופשוט בכיתי הכל החוצה!! את ההתמודדות עם האובדן. את התחושה שאני לבד בזה. את הקושי מול התשובות שלו.
ואז הוא חיבק חזק חזק, הבין כ"כ את הקושי, הצטער כ"כ על המצב ופתח את הקושי שלו.
הוא פשוט מכחיש. ככה הוא מתמודד. עוצם עיניים. שם פלסטר על המכה ומחכה שהיא תעבור.
הוא דימה לי את המצב לטיפוס בעלייה קשה. קשה לטפס, אבל הוא לא עוצר. לא מסתכל על הקושי כי זה ייחליש אותו. עכשיו הוא עוצם עיניים לעלייה, לקושי (אגב, הוא גם עושה את זה פיזית בטיולים קשים, לא עוצר בעלייה. ממשיך בלי להסתכל מה עבר וכמה עוד נשאר) וגם אם יש באמצע הדרך מחסומים שמקשים יותר (כמו הבדיקות במצב שלנו, שמחייבות לעצור ולפעול) הוא ייעשה אותם בצורה "קרה" בלי להכניס רגש, כדי לא להתמודד עם הקושי ועם הכאב.
ורק בסוף, כשהוא יגיע לפסגה, הוא מסכים להסתכל אחורה ולראות כמה קשה היה.
וכל מה שהוא אמר הייתה סטירה בשבילי. פתאום הוא פתח לי חלון למצב שלו.
זאת דרך ההתמודדות שלו. והיא סותרת ופוגעת בדרך ההתמודדות שלי. כי הוא מנסה כל פעם לשים פלסטר ולהסתיר את הקושי. ואני באה ותולשת את הפלסטר בצורה כואבת.
זאת המציאות כרגע, כל אחד מאיתנו מתמודד עם הכאב בדרך אחרת, שממש סותרת את דרך ההתמודדות של השני.
דרך ההתמודדות שלו סותרת ופוגעת בדרך ההתמודדות שלי. כי אני רוצה כל הזמן להציף את הכאב, לדבר עליו, להסתכל עליו, לצמוח איתו. והוא סגור, לא רוצה לראות את הכאב בזמן ההתמודדות.
הוא רוצה להסתיר ואני פותחת.
אני רוצה לפתוח והוא רוצה להסתיר.
ודווקא הקושי הזה. הסתירה המטורפת שיש בין שנינו, הרגיעה לי משהו קשה בנפש.
התחתנתי עם אדם שונה ממני, הוא מתמודד בדרך אחרת וזו הכי זכותו בעולם. זה לא אומר שהוא לא אוהב אותי, שלא חשוב לי מה שעובר עלי. הוא פשוט פועל אחרת.
והידיעה הזו מרגיעה ומקרבת.
כל כך חשוב לפתוח, להקשיב, לדבר.
ההתמודדות לא נגמרה. ואני מאמינה שעוד יגיעו אחרות בהמשך. אבל ההבנה כבר תפסה מקום בנפש. וכל המבט על המציאות הוא אחרת.
הלוואי ותמיד נצליח למצוא את דרך האמצע. להתמודד בדרך הכי נכונה לנו, ולהכיל את דרך ההתמודדות של השני🙏
וואהו, יצא ארוך.תודה למי שהצליחה להחזיק ראש על לכאן❤️
ברמה הפרקטית - הסביבה יודעת על ההפלה? אם כן אולי תוכלי לדבר על זה עם קרובת משפחה/חברה, ופחות איתו?
הלוואי שהקב"ה ימלא את חסרונכם במהרה!
כי היינו צריכים עזרה עם הילדים.
(היה לי ממש קשה לשתף, הרגשתי כישלון, למרות שזו הרגשה שלא אמורים להרגיש אותה. וקיבלתי המון תמיכה וחיזוקים גם מההורים שלי וגם משל בעלי)
הם לא יודעים על המשך הבדיקות, כרגע לא צריכים את העזרה עם הילדים ומעדיפים לא לשתף..
הייתי בסיטואציה דומה.
אני חושבת שעצם ההכרה הזוגית בשוני- מאוד מקילה על ההתמודדות איתו.
לדעת שזה שהוא חושב/עושה אחרת- זה לא בגלל שהוא נכה רגשית או כי לא אכפת לא ממני, פשוט כי הוא אדם אחר. זה כ''כ מקל! משאיר את ההתמודדות מול האובדן של ההריון רק שם, ולא מוסיף גם את העול של להיות לבד בסיטואציה.
זה נותן לנו להיות יחד, למרות השוני.
הייתי ממליצה לך למצוא כתובת אחרת לפרוק מולה. אחות, חברה, אפילו דמות מקצועית. כי חשוב לתת לך להתאבל בדרך שלך. אבל בלי להעמיס עליו אֵבֶל שהוא לא מעוניין בו כרגע.
הוא לגמרי בקושי הזה איתך
למרות שלא מסוגל לדבר
בעז"ה תפקדו השנה.
את יכולה לבקש עו"ס או פסיכולוג מהקופה שתוכלי לפרוק את הצער והקושי ללא עלות.
זה שירות שהקופות נותנות, ואולי יקל עליך❤
והארת באור חיובי הרבה מהקשיים שמתמודדים איתם בזוגיות נובעים מרשות לא נכונה, מציפיות מבן הזוג למלא חסר שקיים אצלנו ומקושי לדבר על קשיים.
תודה רבה על השיתוף,
ושיהיה לתועלת.
שה' ימלא חסרונכם במהרה!
השני, פשוט מיוחדת
והיכולת לפרוק את הקושי לגורמים ולהבין את דרכי ההתמודדות של כל אחד ממש נדירה.
אני בטוחה שזה יתן לכם מקפצה לחיים.
זו תובנה מדהימה!!!!
מאחלת לכם בקרוב ממש
שה' ימלא את חסרונכם
שתפקדו בזש"ק, בבריאות, בשמחה ובאהבה
ושהכל ילך בקלות ובמהירות

ריגשת אותי מאד!!!!!!
תשמעי אתם נשמעים פשוט זוג מדהים מדהים, איכותי חזק ואוהב כ"כ
כל כך מלמד לקרוא אתכם
כל כך מרגש לקרוא אתכם
מפעים
מעצים
פשוט וואו!
אשריכם יקרים
על התקשורת הטובה והקרובה הזו
על היכולת לבטא גם כאב בפני בן/בת הזוג
על היכולת לצמוח ממשברים
על היכולת להביא את עצמכם כפי שאתם בשלמות מול השני/ה
על הכנות
על הבקשה הכה חשובה לפתוח דברים לעומק
על היכולת לבכות ולהיות חלשים מול השני/ה
על היכולת להודות בכאביםפ או חולשות שלנו
על ההבנה אחד של השנייה
על החיבוק החזק הזה שהוא חיבק ואת
על זה שהצטער
על ההבנה של השוני ביניכם
על הניסיון לגדול ולהתברך דווקא מתוך השוני
על היכולת לקבל את השני/ה כמו שהוא/היא
על ההבנה שלך אותו
על הרגיעה שבאה בעקבות הבנת השוני
ועל עוד המון המון איכויות שכ"כ נשמעים מבעד למילים שלך,
איכויות שלך כאדם
איכויות שלו כאדם
איכויות שלכם כזוג
מה שעמלתם והשגתם בעשר אצבעותיכם
וכמובן - מה שעוד תקבלו ותהנו מהפירות המתוקים מתוקים גם של הפער הזה בדרך ההתמודדות
ואני בטוחה בטוחה בכך יקרה!
אין דרך שלא שאתם כאלה מי שאתם 
ושאתם עושים עבודה כזו מדהימה ומאלפת
ושאתם מאירים עוד ועוד דברים
ושגם שאתם עדיין בדרך - אתם תגיעו
צעד אחר צעד
ליבון אחר ליבון
התקדמות אחר התקדמות
תובנה אחר תובנה
גם את הפער הזה בהתמודדות עצמה אתם תלבנו, לאט לאט
וגם ממנו עצמו תזכו ב"ה לעוד פירות מתוקים מתוקים
ממש מרגישה שצריך למסגר את ההודעה שלך
על קירות הבית
על קירות הלב
של כל אחד ואחת מאיתנו
וממש לצטט את מילותייך שלך -
שזוגיות זה דבר מוררכב
מאתגר
נפלא
וכמה חשוב לדבר
!!!
ב"ה שתזכו לעוד שנים רבות וטובות באהבה שלמה, עוצמתית ומשמחת שכזו 🙏❤🙏
ואני יודעת שזו אני והשריטות שלי, ושהייתי יכולה להתנהל אחרת, אבל לוקח לי זמן להשתנות ולעבוד על הבעיות שלי. ובינתיים הוא כל הזמן דורך על המקומות הכי כואבים שיש.
גם ככה אנחנו בתקופה מאוד מאוד מורכבת, ואני התחלתי טיפול אישי לבד, והמטפלת מאוד רוצה לפגוש גם אותו- אבל הוא לא מוכן. ולא ברור לי האם הוא יסכים להשתנות אי פעם (אז בינתיים אני דואגת לעצמי. אבל את הזוגיות שהייתי רוצה- כנראה לא אקבל לעולם. וזה לבד קשה נורא).
לא בא לי לראות אותו.
רוצה לברוח.
וחג. וצפוף פה בסוכה. ואמורים להיות בשמחה. ואני רוצה רק לבכות.
ממש כל מילה מקפלת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה...
הרבה כאב
הרבה חוסר אונים
הרבה דמעות
הרבה דקירות
הרבה בלבול
הרבה יאוש
הרבה עצב
ושומעים את העבודה הגדולה שאת כן עושה, ואת התהליך שאת כבר בו, בעיקר עם עצמך, וזה מדהים ממש יקרה ואף אחד לא יקח לך את זה!
ושומעים גם את התקופת ביניים הכה קשה הזו שאת ואתם עוד בדרך, ובינתיים סל הכלים עוד לא מספיק במאה אחוז לכל הטלטלות אז יש דריכות כואבות. הכי כואבות שיש.
ויש את החג, חגים, ואת הסוכה ואת ה"אמורים" הזה של להיות בשמחה, ואת הצפיפות, ואת המחנק, ואת ה-אין לאן לברוח
ולהתמודד עם הכל - זה ממש ממש קשה.
ואם את מרגישה בנוסף להכל גם לבד בתוך כל ההתמודדות זה קשה שבעתיים
ואנחנו מכאן רק רוצות לחבק אותך ולומר לך שאת לא לבד!
ושמותר לך לבכות
והדמעות והבכי הן מתנה לניקוי הנפש והנשמה
והשמחה שלך תוכל להיות גם יותר שלמה ואמיתית אחרי שתתני מקוםפ אמיתי גם לדמעות, לבכי ולכאב
ושהקב"ה בוחן כליות ולב
ולא "יעניש" אותך שאת בוכה בחד
והוא יודע הכי טוב מכולם מה עובר עלייך
והוא איתך תמיד תמיד
אז גם אם תהיי בסוכה
ותחסי בצילו
ותבכי לו
זה ההכי טוב וקרוב וקדוש שיש ❤❤❤
והישועה אצלו
וב"ה מאחלת לך שתראי אותה במחושי בקרוב ממש
ותרגישי איך מכל הרע והקושי הזה מתחילך לצמוח גם המון טוב
ואיך גדלת וגדלתם בדרך
אבל עכשיו - רק תהיי.
פשוט תהיי בכל מה שאת מרגישה
תרשי לעצמך לשהות ברגע
ובמה שהוא יביא איתו
עם חיבוק גדול לך
וחיבוק גדול לך הילדה שמרגישה שדורכים לה שוב על הצלקות
וחיבוק גדול לך האדם שאת היום
ותזכרי, אפילו אם זה יהיה בחלק יותר אחורי וקטן במוח, תזכרי שאת אהובה וטובה כמו שאת, ותמיד 🙏❤
קוראת סמויה, לראשונה החלטתי לכתוב.
אני מחכה כמה חודשים.
חברה טובה בהריון וקשה לי עם זה.
מרגישה שאני מתרחקת, מצד שני - לא רוצה שזה מה שיגרום לריחוק בנינו.
אני אוהבת אותה והחברות הזאת חשובה לי.
אבל מאז שסיפרה לי הבטן שלי מלאה רגשות מכוערים.
מרגישה שאני מקנאה בה ממש.
ממש מבינה אותך. לא באותו מצב בדיוק אבל מרגישה תחושות דומות.
אני רוצה להגיד לך שקודם כל, כל מה שאת מרגישה זה לגיטימי. אין עניין להדחיק או להתכחש, אם את מרגישה- סימן שזה משהו שנוגע בך בצורה מסויימת. אז תני לזה מקום לגעת בך.
וזה ממש תגובה טבעית להתרחק במצב כזה.
מאחלת לך שתזכי להרגיש שלמה במצבך ושמחה בעצמך ותוכלי להתקרב גם למי שנושא את מה שאת מחכה לו♥️
מתואמתזה ממש קשה ומובן...
אם את מסוגלת - אז תשתפי אותה בזה. לא במילים ישירות, אבל כן לומר לה שקצת קשה לך עכשיו, ויכול להיות שתעדיפי להתרחק ממנה לתקופה, ושבבקשה תחכה לך כי את אוהת אותה והחברות ביניכן חשובה לך.
(יש לי חברה טובה שחיכתה הרבה שנים לילד הראשון שלה, בעוד אני ילדתי כמה ילדים מאז שהכרנו. והיו תקופות שהיא שמרה קצת על מרחק ממני, בתקופות שהיה לה קשה במיוחד, ואני הבנתי את זה לגמרי וחיכיתי לה... אולי הפלוס הוא שהקשר שלנו בעיקר מתנהל וירטואלית בווטסאפ, ככה שלא הייתי לה "מול העיניים"...)
לדבר איתה על זה, בעדינות..
וחיבוק לך
והמראה שניצבת בפנייך כאשר את מולה - מדגישה את החסרון שלך.
זה לא שאת לא רוצה שיהיה לה -
זה שאת רוצה שיהיה לך גם.
וזה הכי טבעי ואנושי ומובן אהובה
תמשיכי להקשיב לעצמך
ולבחון מה התדירות, הכמות והאיכות שנכונה לך ומטיבה איתך ואיתה בקשר ביניכן,
ותוכלי לבחון זאת מחדש בכל חודש או תקופת זמן אחרת.
כמובן שאם מתאים לך לשתף אותה עם התמקדות בעצמך זו גם אפשרות
ותוכלו יחד להחליט על המתכונת הכי נכונה לשתיכן כרגע 
חיבוק גדול וב"ה שתזכי לישועה שלמה בקרוב ותוכלי לחלוק את האושר הזה גם איתה 🙏❤
אבל אנחנו צריכים להחזיר תשובה.
כרגע אני בשבוע 16, ב"ה, צריכה ללדת באזור פורים.
באותו זמן יש יומולדת עגול לסבתא של בעלי. המשפחה רוצה לצאת בקיץ לשייט של חמישה ימים, משהו מסודר, לא חברה לא מוכרת. אני אמורה להיות בעז"ה משהו כמו 4-5 חודשים אחרי הלידה.
אף פעם לא הייתי בשייט כזה, אז אני לא יודעת איך זה, באח עם תינוק קטן.
מה הייתן עושות?
אני אוסיף שבאזור הזמן של התלמ, אמורים לעשות שבת משפחתית לכבוד היומולדת של הסבתא, שאם לא יקדימו אותה, יש סיכוי גבוה שאני לא אהיה (אולי גם בעלי והגדולה שלי, אבל זה כבר תלוי מתי יסגרו את זה)
את תיהיי יחסית חזקה אחרי ארבעה חמישה חודשים..
התינוק קצת יותר חסין.
זה נשמע משהו רגוע כזה
הייתי מביאה לו בגדים גם חמים וגם קרים. כשתיביי שם בעיקר מסתכלת על עצמך והכוחות שלך. זה בסדר שלא תיהיי שותפה כל הזמן במה שיעשו . תנוחי הרבה ..
בעזרת ה' כמובן.
נשמע משהו רגוע וכיפי, הייתי מתבאסת להפסיד🙂 אני מניחה שתהיה לך שם גם עזרה מהמשפחה? אם כן לגמרי הייתי הולכת על זה.
בשעה טובה ובבריאות!
תבררו הרכב חדרים, שתהיה לכם פרטיות.
האמת לא הייתי חולמת לעשות דבר כזה.
נשמע לי קלסטרופובי הרבה ימים עם המשפחה של בעלי.
תודה.
מה הכוונה בהרכב חדרים?
אני זורמת על זה רק בגלל שזה היומולדת של הסבתא, ואני לא יודעת מה יהיה עם השבת המשפחתית שמארגנים לה, כי יכול להיות שזה יהיה צמוד מידי לתלם שלי
כדי לתפוס את החדרים הטובים יותר.
ויש רק מישהי אחת שיכולה להיות בהריון, ואני לא יודעת אם הם רוצים כבר או לא.
תודה רבה
אהובות ❤
אני מניחה שחלקכן שמתן לב שעובר עלינו כמשפחה ועליי באופן אישי משהו. אני מרגישה שאני במצב נפשי לא פשוט
מודאגת ודואגת
הרבה מחשבות מתרוצצות
אני כל הזמן בתפילה, קיבלתי על עצמי כמה וכמה קבלות
ב"ה אלף פעמים והודות גם לכן אנחנו רואים שיפור גדול גדול!!
אבל זה עדיין לא במאת האחוזים ולא כפי שמצופה..
וגם כשאני פה ומגיבה, הלב שלי לא שליו ושקט.
מטבע הדברים אני מרגישה שאני פשוט במקום אחר ולכן לא מצליחה להתחבר
מניחה שאקח לי תקופה קצרה של הפוגה ואראה איך ארגיש
אוהבת אתכן
מקווה לחזור בכוחות מחודשים
אוהבת אתכן 💔💔
בס״ד
זה הכי חשוב.
ומצויין שאת מקשיבה למה שנכון לך.
ובע״ה תחזרי לעדכן אותנו בבשורות טובות לגבי הבן היקר שלך ❤️
שיהיה רק בבריאות ובבחירות נכונות!!
ממשיכה להתפלל עליכם.
תקפצי מידי פעם לעדכן ןלהתעדכן...
בשורות טובות!!
בע"ה במהירות ובקלות!!!
טוב שאת קשובה לעצמך!
ותודה על התזכורת- נמשיך להתפלל.. בע"ה
.
תרגישו טוב ושתחזרי מחוזקת!!מתואמתבשלמות, בגלוי ובחסד 🙏
המון כוחות ומחכים לך שתבשרי אותנו בטוב שלם והנפש תמצא זמן ומרגוע גם ל"סתם" ולפנאי ולא רק להישרדות
ב"ה ישועה שלמה שלמה אהובה
התייעצות מצד החמות...
היינו אצל הזוג המתוק והיה נפלא. באמת. כלתי מתוקה. הבן שלנו שמח בה. תודה לקב"ה!!!
הזוג המתוק גר בקרוון אבל ב"ה באמת הכל יפה, נקי, מאד אסטטי ונעים לעין. המון המון עבודה של בני, הנדימן אמיתי...ב"ה. ואשתו עוזרת על יד ממש עזר כנגדו. שמחנו לראות. פרגנו. הבאנו מתנה סימלית וגיפטקארד בסכום נאה.
בסוכות הם יבואו לבקר אותנו,
וכאן השאלה.
אני אדייק. כי מראש הבטחנו משהו. עכשיו הבן מנסה לעשות הסבה למתנה שהבטחנו למזומן למשהו אחר שהם רוצים.
בעלי אומר. החלטתם על משהו שאתם רוצים? תקנו מכספכם.
פינקנו אותם במתנות לבית מכל הלב.
עכשיו בעלי אומר די, הם צריכים לקחת קצת אחריות כלכלית, ב"ה יש להם קצת דמי שכירות ומלגה זעירה והבן גם עובד מעט פה ושם, כי המטרה היא בית של תורנ.
הכלה נורא מתאמצת על התואר לסיים בציונים טובים ומתפללים להצלחתה.
העניין הוא שהבן מקווה מאד למתנה שכבר רמז עליה כמה פעמים. אנחנו החלטנו שיקנו מכספם.
רצינו לתת משהו אחר וסורבנו, זה עולה הרבה פחות, ואיננו מתכוונים להוציא את הסכום שהוא רוצה.
מצד אחד קשה לי. נטיית ליבי לרוץ ולקנות.
מצד שני.
מה עושים?

אני סובלת ממש כבר כמה שבועות מבחילות במהלך היום
תור לרופאה רק עוד חודש!
ואני מפחדת שאולי אני סובלת סתם
כי אין לי מושג מה קורה שם בפנים.
הייתי בבדיקת דופק בשבוע 6.5
דווקא זה שיש בחילות מרגיע לא? מצחיקות אנחנו שרוצות להרגיש לא טוב כדי לדעת שהכל בסדר...אבל אני שאלתי בזמנו על הקלה בבחילות בשבוע 7 בערך, נלחצתי, בנות פה אמרו שלא ניתן לדעת שום דבר לפי תסמינים, ברוך ד' הבייבי שוכב עלי מתוק מאוד...
בעזרת ד' שהכל יהיה תקין וימשיך טוב!

התסמינים לא אומרים כלום על תקינות ההריון, אבל אם אין לך דימום אז את יכולה להניח שהכל בסדר שם בפנים.
שיהיה בשעה טובה והריון קל ובריא!
יש לי תור לרופאה עוד 4 שבועות
זאת אומרת שאני אהיה שבוע 12 בעז"ה
אני בדכ לא עושה שקיפות עורפית
קרה כבר שחיילות הגיעו עם כאבי בטן וילדו
הן לא מקבלות מחזור בגלל הסטרס הפיזי
הן בכושר מטורף לא ככ יצאה בטן
וזה פורסם בעיתונות
ילדתי לפני 5 שנים וממש בא לי לקרוא את ההודעות שלי מאז.
משהי יודעת אולי איך עושים זאת?

זה נתקע קודם

לאחרונה מאז אחד העדכונים אפשר ללכת רק עד פחות משנה אחורה
אחד המבאסים בטירוף!!!
כי יש דברים ש"שמרתי" בכרטיס האישי..
כלומר הגבתי כדי שיישמרו לי, אוף :/
ההיא עם התזמון צירים וההתלבטות אם לקרוא לבעלי...
חחח מרגשש
אבל היו שם עוד כמה 
אפשרי להפריד ולשטוף חסה , ואז לשמור אותה במקרר בלי שתתקלקל? מישהי עושה את זה?
מוצאת את עצמי כל פעם מחדש מתעצלת לשטוף🤦
אבל יכול להיות שהיה מחזיק יותר, פשוט לא נשארה חסה...
השארתי לייבוש שעתיים. כל חסה עטפתי בנייר סופג, ואז בסוף את הכל במגבת שיספוג לחות, ושמתי בתול קופסא גדולה ואטומה
תקציב?
אצלינו יכול להיות כל דבר החל מעוגה מתנה ומכתב מרגש,
עבור דרך סדנת יצירה משותפת (ליומולדת שלי האמת...)
ועד שבת בצימר.
תחשבי מה בעיקר את מחפשת
לפעמים לחוות זמן ביחד
לפעמים לחגוג עם המשפחה/חברים יכול יותר להתאים,
מתנה יקרה שהוא ממש רוצה ובה תשקיעי בעיקר
תשומת לב יותר..
חדר בריחה
צימר לילה אחד
חדר בריחה
קופסת בריחה שפותרים בבית
החלקה על הקרח
מציאות מדומה
מתארחים אצל חמותי בחג. רק היום גיליתי שגם שאר הנשואים יגיעו לשבת ויהיה צפוף ורועש
ואני עדיין כאובה נורא וצריכה מאד את השקט שלי
ואנחנו מתכננים להישאר לכמה ימים ואחרי שבת כזו לא יודעת כמה כח יהיה לי להישאר
ואין לי מה ללבוש ואני יודעת שהגיסות שלי יבואו יפות ומתוקתקות ואני כל כך לא שם
לפחות לנסיכים שלי יש בגדים יפים לחג😍
איזה מבאס 
שה' ישלח לך הרבה כח!
ואת מהאזור שלי ממש בשמחה..
בפרטי
❤️❤️
במיוחד שהמטפחת תמיד נראית טוב, ללא תלות באיך זה יושב על הגוף🤭
איך את מרגישה?❤️ חושבת עליך מלא
מתאוששת?
יודעים במשפחה שהיית מאושפזת, כן? ושבכלל - את אחרי לידה...
כי אישה אחרי לידה ואחרי אשפוז לא אמורה להיראות מתוקתקת, ואמורה לקבל את כל המנוחה שבעולם...
למען האמת, הייתי במקומך בודקת אפשרות להישאר בבית... לפחות בחג... או לפחות - יש סיכוי שיסדרו לכם דירה שם? ככה לפחות יהיה לך מקום לנוח...