פורום הריון ולידה (עמוד 847)

גם אני מרגישה לפעמים תנועות עובר ממש כואבות (לא משתקות אבל בהחלט מפריעות לי להמשיך בחיים)

לא חשבתי ללכת להיבדק בגלל זה, זה נראה לי בסדר...

אני כבר בשבוע 38 כמעט ואצלי זה רק מחמיר הכאבים..כמו שאת מתארת ממש בעיטות למטה והוא כנראה לוחץ כלפיי מטה

שעשו לי מוניטור אמרו לי שהעובר כנראה לא רגוע כי אני לא רגועה היה לו דופק קצת גבוה גם

לא יודעת לגבי כל אחת אבל זו תקופה לחוצה בכללי אז קשה מאוד לשמור על רוגע לצערי

לא זוכרת..

שכאב בלי התקשות של הרחם זה לא ציר.

אבל ההתקשות יכולה להיות בכל מיני רמות, לפעמים זה ממש אבן ולפעמים רק קצת יותר מהרגיל.

אצלי בכל מקרה יש גם צירים כואבים וגם תנועות כואבות וזה לא דומה ולא מבלבל אותי. אבל התיאור שלך של התנועות נשמע לי יותר קיצוני, אז אולי זה משהו אחר ממה שיש לי.

בנתיים נרגע ב''ה.

תודה על הרעיון!!

פשוט ניסיתי להקל על. הכאב...

לא יודעת. אבל כן מציעה להיבדק אן זה קורה

אמבטיית סוכר ואז הן יוצאות

ומחר על הבוקר תבקשי מרשם

בסוף שמתי לב מלא משחה

וגם טיפות של דר' קיי לתולעים

הרופא הביא לי מרשם לוורמוקס ואמר לתת רק אם אין ברירה כי לא נותנים לפני גיל שנתיים

מכירות הנחיה כזאת?

אבל גיל עשרה חודשים באמת נשמע לי מאוד קטן לורמוקס.

בגדול מה שהכי עוזר זה היגיינה- הייתי מנקה אותה טוב טוב במגבונים ובמקלחת, שוטפת טוב טוב את הידיים אחרי כל החלפת חיתול וזה אמור לעבור לבד..

הרי יש לה בסוף חיתול ודרך ההעברה המרכזית זה כשילדים מכניסים ידיים לישבן ומכניסים אחר כך לפה ואז זה מעגל שלא נגמר

אבל אם מקפידים על היגיינה זה אמור לעבור לבד 

יכול להיות קשור?

חיבוק גדול

מבאס ממש

לי היה משהו קצת דומה לפני כמה שנים . המחזור השני אחרי לידה התחיל בדימום רציני הוריד לי את הברזל לממש נמוך והייתי חולה (חלשה מאוד) מזה כמה ימים

בסוף הלכתי לרופא נשים ובאמת זה היה משהו יותר רציני ולא מחזור רגיל

אולי זה עדיין תקופת הסתגלות

או שזה שיבוש הגיוני שקורה עם גלולות... וגם עם לחץ..

מעדיפה בפרטי לגבי הסיפור שלי 

בסוף אחרי חודשיים והרבה בדיקות בין לבין הצלחתי להיטהר

תקשיבי עברתי עכשיו לגלולות משולבות

ותוך שניה נגמר הדימום

ולפני זה שבועיים וחצי לא הצלחתי להיטהר

ובכן לא לוקחים אותן בהנקה

יש כל מיני סוגים..

אבל כתבו מתחתיי שזואלי זה משולבת

זואלי זה גלולות משולבות במינון נמוך.

אם יש לך דימומים איתן אולי הן לא מתאימות לך..

הדימומים פסקו

לא אני לא יודעת

כמה זמן זה הגיוני שזה יהיה בגלל לחץ? נגיד שבוע? או יותר?

בגדול לא גרים באיזור לחוץ אבל כל הארץ בוערת אז אין לדעת…

למה שלא תבדקי הריון?

אפשר להשמיע לו סיפור לפני השינה

לשבת לידו קצת

אבל עוד קצת והוא יתרגל...

זה תהליך, וכמו כל תהליך זה לוקח זמן..

לי זכור שזה לוקח שעות, אבל ממש מתקצר מפעם לפעם.

באופן אישי, בגיל הזה וגם עוד הלאה, אני חושבת שהם צריכים חפץ מעבר. אז אנחנו מדברים ומגדירים / בוחרים/ קונים במיוחד איזו בובת פרווה או משהו נעים אחר שיהיה תחליף ויעזור לך ללכת לישון. לא אכפת לי שיתמכרו לזה, כל עוד זה לא מזיק לשיניים וגם לא משהו שגורם ללעג או לתחושת תינוקיות.

יש לו שמיכי.

אני מקווה שזה באמת ישתפר בקרוב, תודה רבה!

זה עוגן בשבילו.

וגם עזרה בשבילך...

זה ממש טרי.

גם לבן שלי לקח זמן להרדם אחרי הגמילה

אבל זה הולך ומשתפר.

הרי מוצץ זה בעצם אמצעי להירגע ולהיכנס לשינה.

אני הסברתי לילדה שלי שזה בעצם התפקיד של המוצץ, ועכשיו נחפש משהו אחרשיעזור לך להירדם.

נתתי לה להציע רעיונות והתפעלתי מהיצירתיות: היא אמרה אולי לחבק דובי, אולי ליטוף של אמא, אולי להשאיר אור קטן... והכל היו רעיונות שלה!

כמובן שלוקח זמן להתרגל אבל ההסבר הרציונאלי מאוד עזר לה. 

זה נכון, הייתה לנו בעיה חמורה של אחדות בתקופה האחרונה, לפחות ״מבחוץ״. כי צריך לזכור שהתקשורת מבליטה תמיד את הדברים האלה.

אבל אישית הייתי נזהרת לחפש סיבה או הסבר למה שקרה. אנחנו לא באמת יודעים חשבונות שמיים. ולצד כל חוסר האחדות, גם היו גילויי אחדות מהממים ומחממי לב.

בנוסף, אני חושבת שזה ממש *עלול* לגרום לרגשות אשמה חזקים מדי לילדים, או לפחדים גדולים מדי, אם הם יחשבו שכשהם לא מסוגלים להיות בשלום או באחדות עם האחים או עם החברים, התוצאות יכולות נוראיות כאלה.

כן אפשר להגיד שמה שעם ישראל הכי זקוק לו כרגע, זה אחדות. שאחדות היא אחד הנשקים הכי חזקים שיש לנו, שככה גם כתוב במקורות שלנו, כמו בתקופת שלמה המלך וכו׳. אבל כהנחיה לגבי מה ניתן לעשות כדי לעזור עכשיו. (ולא כהסבר ללמה מה שקרה קרה).

אבא שלי סיפר לי ששאלו את הרבי למה הייתה השואה. והוא ענה שיש עיקרון של ״מידה כנגד מידה״ וכמה שנחפש, לא נמצא שיהודים התנהגו אי פעם באכזריות כמו שהנאצים עשו או עשו פשע כלשהו שמתקרב לזה. ולכן, אנחנו פשוט לא עושים.

@אם_שמחה_הללויה מבינה שכבר דיברת איתם. אז מקווה שזה בסדר שאני בכל זאת משתפת אותך במה שנראה לי ❤️...

נראה לי גם כל ילד מגיב אחרת. איתה הרגיש לי נכון להגיד לה את זה, היא לא מהפחדניות ומאוד נבונה, גם שאלה אותי על מכוניות שנוסעות בשבת (גרים בעיר מעורבת) אם ה' כועס. אז אמרתי לה שאפילו במצב שלא כולם שומרים שבת אבל מאוחדים, ה' איתנו כי זה הכח שלנו ושום אויב לא יכול עלינו. 

וגם על תשעה באב היא זוכרת שלימדנו אותה למה בית המקדש נחרב.

ממש קיוויתי שזה בסדר לכתוב.

(וכשכתבתי על גילויי האחדות, אני מדברת על התקופה של המחאות. כמו אנשים שחילקו פינוקים לסתם אנשים ברחוב כדי להגביר אחדות וכד׳)

הם רואים אותנו ועוקבים בדאגה, הם מבינים שקורה כאן משהו אבל לא מבינים בדיוק מה, הם שומעים רסיסי מידע ומנסים להשלים את הסיפור בדימיונם.

הם צודקים, גם הם צריכים לדעת וגם אנחנו ההורים צריכים לתווך להם ולהנגיש את המידע.   אז בשביל זה אנחנו כאן. אנו קבוצה של יוצרים ומחנכים שהחלטנו  לקרב, למנן ולהתאים את החדשות אל הילדים.

הילדים שלנו סקרניים ורוצים לדעת, ולכן יצרנו את החדשות לילדים- חדשות אקטואליות, מסבירות פנים, מוסיפות רוגע וביטחון.

אז עד שהמלחמה תגמר (ונאחל שתגמר בקרוב) אנחנו פה להגיש את החדשות לילדים.

יוצרים:

שרית ברנס- כותבת ויוצרת תוכן, בובנאית חינוכית.

רחל יוסף חי- תיאטרון "טיול לדמיון"

יוני שלמון - עריכה ופוסט

אושרי ואסף סטודיו "האפי ג'וז" - יהדות שקמה לצפיה.

אבישי מזרחי - איש חינוך, יזם חברתי.

מיכל גיאר - ייעוץ חינוכי רגשי

רועי שלום זמיר - יוצר, מנחה קבוצות ומפתח תוכן.

נפתלי פוקס - תיאטרון נדודים.

לקבלת עדכונים- הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות הילדים של ישראל

חדשות ישראל לילדים

"כל פעם היה עם אחד לפחות שהיה מקנא בנו והיה רוצה לשלוט בארץ ישראל. אבל ה' נתן את הבטחתו לאברהם יצחק ויעקב, שמדינת ישראל תהיה שייכת לעם ישראל, והוא עוזר לנו להילחם על האדמה הזאת, ועושה ניסים גלויים ונסתרים כדי לעזור לחיילים, גם כשהם מעטים מול רבים, כמו שהיה במלחמת העצמאות למשל."

אני הוספתי לילדים שלי גם את הכיוון הזה -

כשאנחנו לומדים תנ״ך ביחד, אנחנו רואים כשקורה לעמ״י משהו לא טוב (הפסד במלחמה, מגפה וכדו׳), זה בעקבות המעשים שלהם.

התגובה הנכונה היא לא רק לבדוק ולשאול מבחינה טכנית איך הם הצליחו או למה הם שונאים אותנו, אלא להבין שזו הדרך של הקב״ה לדבר איתנו.

אנחנו יודעים שעמ״י היה במצב לא טוב לפני המלחמה. היה הרבה פילוג, כעס ואפילו שנאה.

ב״ה עכשיו אנחנו רואים שעמ״י מצליח לתקן, יש הרבה הרבה אחדות, אכפתיות ונתינה בעמ״י.

זה כואב מאוד שהיינו צריכים לעבור כזה שבר כדי לתקן, אבל אנחנו מאמינים שהקב״ה מכוון את הדברים לטוב. ובעז״ה בזכות שר אנחנו מתקנים ומתאחדים, הקב״ה יעזור לנו לנצח ניצחון גדול ומוחץ.

ולכן יכולנו לקבל הסברים ברורים למה הדברים קורים. הרבה פעמים הקב״ה בעצמו היה מודיע על ה״עונש״.

היום, נכון ומבורך שכולנו ננסה לעשות תשובה איפה שניתן. צדקה, תשובה ותפילה מעבירין את רוע הגזירה. אבל מרגיש לי שצריך המון זהירות עם חיפוש אחרי הסיבות ללמה זה קרה.

בס״ד

שאישית, אם אתחיל לחשוב שזאת הדרך של הקב״ה לדבר איתנו, זה יגרום לי להתרחק מאד ממנו 😔. מבינה שיש כאלה שהשפה הזאת מדברת אליהן. לי זה עושה כיווץ נוראי. התחושה היא שאם הוא כל יכול, בוודאי היא יכול ״למצוא״ עוד דרכים לתקשר איתנו. ואם הוא בוחר דווקא באכזריות הזאת, אז זה די גורם לי להרגיש ש״לא תודה״ ואני לא מעוניינת להיות איתו בקשר.

@בארץ אהבתי אהובה, כותבת את הדבדים מעומק ליבי, וזה ממש לא כדי סתם להתווכח כמובן ❤️. אלה דברים (שאלת הרוע בעולם) שטרדו את מנוחתי המון המון המון בזמן שהייתי בדיכאון.

אני עובדת במקום חילוני, ככה יצא. רוב המטופלות שמגיעות גם אם חילוניות, יש בהן אמונה.

אבל לפעמים יוצא לי לפגוש שמאלניות קיצוניות מאוד שאומרות דברים קשים מאוד על דת ועל דתיים ואפילן כאלה שעוזרות ל"ערבים המסכנים". ובתקופה הזאת שואלות "איפה אלוקים שלך היה"

וזאת ההוכחה בשבילי לזה שה' רחמן. כי הוא מחכה גם להם.

וזה מטורף, אני יודעת.

ה' יכול היה מזמן להביא גאולה ולהשמיד את כל הכופרים, אבל הוא לא עושה את זה. הוא מחכה לרשע שברשעים שיחזור בתשובה לפני שהוא מביא את הגאולה.

בס״ד

אני בוחרת להשתדל לשים לב לכל אלפי אלפי אלפי רגעים של טוב שהוא שולח לי ולנו מדי יום.

(אמונה היא תמיד בחירית 🙂. זה לא מדע או זה לא משהו שאפשר להוכיח).

אני האמת חושבת שהשאלות של איפה היה ה׳ בשואה או איפה הוא היה בשמחת תורה האחרון הן שאלות סופר לגיטימיות ואמיתיות. גם כשזה מגיע מאנשים שהם קיצוניים בדעותם. אני בעצמי יכולה לשאול את עצמי את השאלות האלה.

אבל אני דיברתי על משהו אחר. אני דיברתי על הניסיונות לספק תשובות לשאלה ״למה ה׳ נתן להם לעשות לנו את זה״. ועל השאלה הזאת, פשוט אין לי תשובה. גם כי באמת אין לי תשובה. אני לא המזכירה של ריבונו של עולם. וגם כי אני אישית מעדיפה להיות בלי תשובה מאשר לקבל תשובה שעלולה לצייר את הקב״ה כדבר אכזר, שמתקשר איתנו דרך........ (לא אפרט כי זה נורא מדי).

❤️

האמת שהתלבטתי אם לכתוב. וראיתי את הדברים שכתבת למעלה אחרי שכבר כתבתי, ורציתי גם להתייחס אליהם ולא הספקתי. אז כותבת עכשיו על שניהם.

אני מאוד מבינה את הקושי עם הסבר כזה.

ויכול להיות שבאמת צריך לשנות ממה שכתבתי.

מסכימה מאוד שבלי נביא אנחנו לא באמת יכולים לדעת על מה באו הדברים שקרו.

באופן אישי, אני כן מרגישה שעבורי זה נכון להסתכל על המעשים שלנו כשאנחנו רואים שאנחנו עוברים קשיים. ולנסות להבין מה אנחנו יכולים לתקן.

וכשדיברתי עם הילדים שלי בכיוון הזה, הדגש היה על זה שאנחנו רואים איך באמת עמ"י מתקן ומשנה את דרכו. אפילו מי שלא מאמין ולא מסתכל על המציאות בעיניים כאלו. באופן טבעי עמ"י מגלה את האחדות שלו וזה מרגש לראות את השינוי הזה. ומתוך זה אנחנו מתפללים שנזכה לישועה.

לילדים שלי אני לא חושבת שזה גרם להרגיש שכל מריבה שלהם תגרום לצרות כאלו. אני כן חושבת שזה עזר להם להבין את ערך האחדות. וגם להסתכל על הדברים מתוך הבנה שהקב"ה הוא חלק מהתמונה.

היה פה רוע עצום, והרשעות היא של האויבים שלנו, שהתנהגות באכזריות שאין כדוגמתה (שהילדים שלי לא מודעים לרמת האכזריות, ולא מפנימים באמת את גודל האסון, אז אולי להם זה גם פחות קשה לקבל את זה).

והיתה פה גם סטירת לחי אמיתית לכולנו, שחשבנו שיש לנו צבא חזק (ובאמת הוא חזק), ושלא יכול לקרות משהו כזה בימינו.

ואני חושבת שזה כן חשוב להבין שהקב"ה הוא כן חלק מזה. לא בתור עונש אכזרי. הקב"ה הוא אב רחמן ואוהב גם כשהוא בשיא ההסתרה - "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך".

יש לי עוד הרבה מה לכתוב, זה מתחבר גם לדברים שלמדתי על הפרשה ורציתי לכתוב בשרשור פרשת שבוע, אני עוד מקווה לכתוב שם.

לא יודעת אם זה ידבר אלייך. אני מבינה שההסתכלות הזו קשה לך וזה מובן לגמרי. זה בסדר גם להסתכל על הדברים אחרת.

אבל כן ניסיתי להסביר את המקום ממנו כתבתי את הדברים.

אני חושבת שבאופן אישי, תמיד טוב לחשוב איפה ניתן לשפר, ובמיוחד בשעה של אסון (בתנאי שיש כוחות לזה כמובן. יש כרגע אנשים שהם מפורקים פשוטו כמשמעו וזה פשוט לא שייך להם כרגע או בכלל). השאלה היא מה אנחנו אומרים לאחרים (לילדים שלנו קודם על, אבל גם למעגלים הרחוקים יותר).

אני לא חושבת שילדים ירגישו אשמים או מפוחדים משיחה אחת או שתיים בכיוון הזה. אבל כמסר עקבי לאורך הזמן, בעיניי זה דבר שעלול להיות קצת (או הרבה) כבד מדי, ומתוך כך גם קצת מסוכן לנפש שלהם. כך בראייה שלי לפחות. מה עוד ששוב, זה לא שקיבלנו איזה מכתב רשמי מלמעלה שזה אכן ההסבר וזאת אכן הסיבה.

אבל בסוף, חינוך הוא הרבה יותר ממסר כזה או אחר. זה מכלול. ואת האמא של הילדים שלך, ולכן גם המומחית בהם, ואם לך זה נכון להציג את הדברים בצורה כזאת, תמשיכי לסמוך על עצמך! אנחנו כבר יודעות שאין אמת אחת בחינוך. ממש כמו שכתבת שזה בסדר שכל אחת תסתכל על הדברים בצורה שונה ❤️

ובעיקר אני מתפללת שנצליח לשמור על הילדים היקרים שלנו בתקופה הנוראה הזאת. ושאיך שלא נגיב, זה יהיה מתאים ונכון לנפשות שלהם, ושנשכיל לחנך דור בריא וחזק, למרות ומתוך כל מה שקרה עכשיו.

זה מאוד מוביל לשמוע עוד נקודות מבט. אני אחשוב לאן לקחת את הדברים.

ותודה גם על דברי החיזוק. את מהממת❤️❤️

מצטרפת לתפילות שלך...

אבל האמת שלא הגעתי לכל מה שרציתי לכתוב בהקשר למה שדיברנו פה.

הדברים שרציתי לכתוב קשורים יותר לחלק שקשור כבר לפרשת נוח (ויצא גם ככה ארוך, אז אני אשאיר לשבוע הבא, בלנ"ד).

אז אם את קוראת שם ולא מבינה מה הקשר, זה כי באמת לא הגעתי לדברים שרציתי להגיד...

וכולם מקנאים בקשר החזק שיש לנו עם ה'. ובאמת שיש לנו בחיים שאנחנו מקשיבים לה'. ובארץ ישראל שהיא הארץ הכי מעולה שנתנה לנו במתנה. הם מקנאים.

אפשר לתת לדוגמא את אברהם אבינו בכבשן האש.

את עמלק שנלחם בנו במדבר.

לחזק את הטוב שיש לנו בחיים שה' נוכח בהם. ואת הגויים שכל כך לא רוצים שה' יופיע בעולם כי הם חושבים שהם יותר חכמים, טובים, נאורים, כי יש להם אל יותר חזק וכו'.

הייתי דווקא מביאה דוגמאות מההיסטוריה הרחוקה ומסבירה שכל אלה שחשבו שהם יותר חזקים מאיתנו ומה' היום כבר לא קיימים. וגם בתקופות שהיו קשות אחר כך היתה גאולה. כמו גזרות אנטיוכוס והקמת מלכות החשמונאים, אפילו השואה הביאה להקמת מדינה יהודית. אז לתת עוד דוגמאות לגאולה...

בעיניי מסר של קרבה לה' והזכות להיות יהודי פחות יכול לגרום להאשמות ליהודים אחרים או לעצמי (כילד) מה אני לא עושה מספיק.

התבוננות בהיסטוריה נותנת הרבה תקווה

הרי נלחמים בערבים והורגים אותם...

כשמישהו היה עצוב והוא שאל למה הוא עצוב אמרתי לו שאולי זה בגלל המלחמה, אז הוא לא הבין: "בגלל המלחמה? למה להיות עצובים? זה ממש שמח?"

היום קניתי משהו מפנק כדי לשמח את עצמי כשבעלי מגויס, אז הוא שאל אם קניתי את זה לכבוד המלחמה...

ילד יהודי טהור ותמים ❤️

אמן שהמלחמה הזאת תהיה משהו מאוד מאוד שמח

כל המחבלים...

מתוק שלי

בזמנים רגילים הייתי מעדיפה לעשות הפסקה, לסיים עם הדימום ולהיטהר 

מלחמה וזה..

שהגוף שלה מגיב ככה

שמעתי מהרבה כיוונים על המון כאלה, גם פה בפורום

מאוד הגיוני שבזמן לחץ ומצוקה הגוף מגיב..

לצערי אין בשורות טובות…

חלק ה׳ יקום דמם

חלק שה׳ ישמור עליהם שם…

באיזו דרגה הם קרובים לך?
שולחת חיבוקים וחיזוקים אינסוף
אמאל'ה כמה קשה זה נשמע

אחים של דוד שלי

אבל זה דוד ודודה שאנחנו מתים עליהם

בקשר יומיומי עם הילדים שלו, מגיעים שבתות

כזה מין…

שני אחים שלו (על נשותיהם וילדיהם) היו גרים באחד הישובים בעוטף…

הרבה כח

הלב של כל עם ישראל איתם

האבל הוא של כולנו.

ד' יקום דמם!

חיבוק יקרה♥️

פשוט לא קראו לו

משום מה שיבצו אותו עם איוז יחידה שפשוט לא גוייסה

אבל עכשיו כן קיבל צו 8 וזה היה ממש מפתיע

מדובר על המון המון שנים בלי מילואים

לא בטוחה אם לזה התכוונת

האמת שלי זה נשמע מפחיד, בחור ששנים לא התאמן ולא התעסק בזה פתאום ייצא ככה להילחם?

נס שלבעלי לא קראו.

אח שלי היה יומיים וחצי באימונים

ואז העלו אותם לשטח, וגם שם הם בשמירות וכאלה, לא בלוחמה בעומק.

השתחרר מסדיר בגבעתי לפני בערך 4 שנים

לא עשה מילואים מאז אף פעם

עכשיו משרת בשדרות...

לדעתי בדרך כלל לא עושה מילואים

נתנו לו לחפור קברים....

אבל יש הרבה מאוד תפקידים הרבה יותר מפחידים וטראומתיים מאשר לחפור קברים...

😔

פשוט מטורפים

אנשים קדושים

אין מה להגיד

עם זק''א, כבר שבוע וחצי, ממוצאי שמחת תורה. בינתיים הוא מחזיק את עצמו יפה, אולי קצת יותר לחוץ מבד''כ, אבל אני מאד מקווה שזה לא יתפתח אח''כ לטראומות...

שולחת מהר לפני שאתחרט 🫣

מאוד חשוב לעודד אותם לדבר אח"כ עם פסיכולוג, נותנים להם.

גם אם הם מרגישים שהם מתמודדים עם זה יפה, זה לא אומר שלנפש זה טוב. צריך להוציא את הטראומה בצורה מבוקרת.

מכירה מקרוב מישהו שלא התייחס ברצינות במשך כמה שנים, והוא באמת התמודד ותפקד מדהים באירועים טרגיים, ואז פתאום אחרי אירוע נוסף התפרצה אצלו פוסט טראומה.

(הוא בן 18, לפני צבא)

אני נשאר - שלישיית מה קשור

אותו היום - משה פלד

עברתי על כל השירים שכתבתן לי עד ששלחתי את ההודעה אתמול בערב.

גם חיפשתי המן זמן באינטרנט שיר שידבר אליה מצד אחד אבל לא ידרוך מצד שני, יש כ"כ הרבה דברים רגישים

וגם רציתי שיר שהיא כנראה לא מכירה.

בסוף שלחתי שיר של עידן עמדי אני רוצה.

וכמובן הודעה מאוד חמה.

עד עכשיו לא ענתה לי

רק רציתי להגיד לכל מי שקשה לה בתקופה הזאת ומרגישה לבד.

להאיר שאולי יש אנשים מסביב שרוצים לעזור ולסייע ולפעמים כדאי לנסות לפתוח להם פתח.

כי לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים איך לגשת...

אני סבלתי מכאבים ברחם/שחלות/חצוצרות שהתגברו מחודש לחודש

והתברר בסוף שזה היה סוג של דלקת..

הכאבים היו מתחילים ביום ה6-7 של המחזור ועוברים אחרי הביוץ. 

אבל תעקבי אחרי הכאבים..

אצלי כל חודש השתנה וכאב יותר ימים ויותר חזק..

והיה נקי

אז זה אולי סתם🤷‍♀️

כששאלתי את הרופאה היא לא היתה מודאגת (הלכתי אליה בגלל כתמים אז היא אמרה שאולי הנוזל גורם לכתמים כי בעצם הרחם לא מצליחה להתנקות ממחזור למחזור אבל האוס׳ הראה רחם נקייה אז זה לא קשור)

הדברים שאת מתארת לא נשמעים רציניים, כממצאים אקראיים (אם אין דימום חריג או משהו), פוליפ בצוואר הרחם אפשר להסיר בקלות. לא נשמע משהו שדורש בדיקה של רופא דוקא, סביר להניח שטכנאית.

בהסברה וכו

ולא לשכוח לפנק את עצמך כמה שיותר

וארם את צריכה עזרה תכתבי לי אזור בפרטי אני אשמח ממש לעזור

אולי כדאי לאחד ולרשום שם את ההודעה שלך.

את יכולה להתחיל להכין אלבום יום הולדת שנה לנסיך,

להתארגן לחורף, חנוכה.

אפילו תתחילי להכין לו תחפושת 😝

תפנקי את המשפחה שעוזרת בארוחה שווה.

תעזרי לאמא שלך לעשות סדר בכל מיני פינות שלא מגיעים אליהם.

לתקן ספרים/ משחקים.

תמשיכי לחפש התנדבות כי זה ממש מרים.

אפשר לעשות הרבה דברים בחוץ עם תינוק וממש חשוב להמשיך לצאת אם המצב מאפשר. רוב הארץ אין המון אזעקות ביום ואפשר להתמודד עם זה. להיות בקרבת מרחב מוגן.

תפגשי חברות בסטטוס דומה ותחליפו חוויות.

ואל תסכימי לשמוע שום צפי. אף אחד לא יודע כמה זמן זה ייקח, זה מורכב מכ"כ הרבה גורמים גם בדעת הקהל העולמית וגם בממשלת ארה"ב, שזה פשוט לא רלוונטי להתחיל לחשוב עד מתי.

אם בתחילת הקורונה היינו יודעים מה מצפה לנו לא יודעת אם היינו מצליחים להתמודד עם זה. אבל כל שלב בנפרד, בין סגר אחד לשני, בין הוראות כאלו להוראות אחרות.. עברנו כל דבר במנה קטנה.

מה שמחזיק אותי זה שאני מדמיינת שעוד שבועיים נגיד הוא פה חזרה..

כל פעם מדמיינת טווח קצר שמסוגלת לעבור🙈

זה מידע מהימן?

ולגבי השאלה- לי יש כל מיני תכנונים לתעסוקה ולהסחת דעת, לרקום או לעשות קנבס של קישוט לבית עם פסוק מחזק. סתם לצבוע מנדלות בערב..

אבל זה כי אני אוהבת יצירה. אה, ואצלי זה לא מגיע לידי מימוש כי כל היום עסוקה בהתרוצצות סביב הבית והילדים😮‍💨

גיליתי שכל התכנונים מחזיקים מים. כשהילדים יוצאים אני מתמכרת לשקט ולבהיה על הספה.

זה יכל להיות שבועיים

ויכל להיות חודש

ולא יודעת מה

אני חושבת שזה ממש מחליש לחשוב רחוק.גם ככה כל יום כל כך ארוךךךך ודורש

איך אפשר לחשוב על חודשיים ככה??

וגם

שאלה קטנה וכפרנית

הרי לא כולם גוייסו..

למה באיזשהו שלב לא מחליפים את המגוייסים במי שלא גוייס?

נשמע לי הרבה יותר הדיוני קצת ..

בפועל. יש לי אח בסיירת שהשאירו אותו בינתיים בבית ואמרו לו שהוא רזרבה עם עוד חבר'ה

להחלפת לוחמים לאחר שיכנסו קרקעית.

אלא לקחת כל שבוע כאילו זה שבוע אחד שהוא לא נמצא

צעד אחר צעד

יום אחרי יום

שאולי שבת הבאה הוא יבוא.

והעיקר ששמעת בטלפון את הקול שלו

ולחשוב איך למלא את הזמן בדברים משמחים

💗

באמת לא ניתן לדעת כלום.

וחבל לפתח סרטים ודמיונות.

עדיף להתמודד עם תרחיש אחד מציאותי בזמן אמת מאשר עם עשר תרחישים אפשריים בעתיד.

מה שיהיה יהיה ונעבור הכל, חבל לייצר פאניקה על העתיד.

יש הערכות שהן סביב החודשיים.

אף אחד גם לא יודע אם תהיה יותר מחזית אחת ומה יהיה המצב ביו"ש... יש השערות, וצה"ל נערך בהתאם.

סליחה ממי שהחלשתי אותה, אבל אני מעדיפה להתכונן נפשית ולא להתאכזב כל שבת מחדש שהוא לא בבית 😔 גם ככה קשה לי נורא, הגעגוע והפחדים לשלומו של החייל הפרטי שלי, ושל כלל מדינת ישראל.

שואלת כי נראה לי שאנחנו באותו אזור כמוכם

וממש צריכה לדעת מה קורה אצלנו

יכולה לכתוב לי בפרטי?

ובבית הספר של הגדולה גם הודיעו שמתחילים לימודים במשמרות.

אנחנו מירושלים

אבל הבנתי שגם גנים רגילים חוזרים.

אצלנו ההודעה היתה בצנתוק ממספר לא מוכר. אז אולי כדאי לך לענות אם מתקשרים ממספר כזה...

בהצלחה!

אני הייתי שולחת אבל הבן שלי עדין בלי לימודים (חינוך מיוחד ירושלים) למרות שמותר לפתוח.

יש לי ילד שמהיום לומד כמה שעות (כיתה ז׳ ליד ירושלים, הליכה של 5 דקות)

וילד בגן שעדין אין לו לימודים.

לא מפחיד אותי הסעה, אני נוסעת כל יום לעבודה כחצי שעה בדרך בינעירונית, התרגלתי להיות בדרכים.

איך מלווה אחת אמורה להסתדר עם 20 ילדים?

ונראה לי שהנהג ערבי (לא נהג קבוע)

ואני מרגישה שלשלוח אותה זה קצת חסר אחריות...לךא יודעת למה. אולי תצליחי לחזק אותי בעניין

מתכוונת להתנהל.

אולי אבקש שיוסיפו עוד מלווה (לא נראה לי שיקרה)

תודה בכל אופן!

לק"י

לפחות הילדים.

כי להוציא אותם לשכב על הרצפה זה לא ריאלי.

אין לכם אפשרות לקחת בעצמיכם?

כמה רחוק זה?

סיוט של ממש. לקח לי שעה כל פעם.

לק"י

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.

אבל מבינה מאוד את החששות.

ביום שלישי מנסים שיתחילו הלימודים כי אין אבטחה מסודרת בגנים.

כרגע בעלי מנחה אותי עד סופ'ש לא להביא את הילדים למסגרות, כי ממילא לא יודעים מה יתפתח.

מההסעה.

כרגע עדיין לא פתחו את ביה"ס של הבן שלי, כנראה כי אין שם מקלט נורמאלי, אבל גם אם כן הייתי מאוד חוששת לשלוח אותו לנסיעה של שעה+ כל כיוון. 20 ילדים, מה כבר יוכלו לעשות חוץ מלהמשיך לנסוע... 

אני כרגע עם תמיכה מהמשפחה ולא נמצאת בבית.

קשה לי לחשוב עדיין בהתמודדת 100% בעצמי עם עזרה עד כמה שניתן בשגרה.

יש ילדים שצריכים אמא מתפקדת פחות או יותר ולאכול. ולהתלבש.

מאוד חשוב לי לשדר להם חוסן בתוך כל החוסר שגרה והבלבול והאזעקות. אני ממש עמוד התווך שלהם, וממני הם שואבים כוחות.

אני עושה בלב כבד אבל זה בהחלט מחזיק אותי. כביסות, נקיון וסדר, שיחות עם חברות קצת, והרבה זמן מסך בסרטונים של אחדות מהשטח, של החיילים והמילואימנקים ויוזמות אזרחיות שמזכירות לי שאנחנו עם הנצח וכוחנו באחדותנו

הילד, המחוייבות, העבודה, להתנדב אם זורם.

וגם להתנתק, לא רואה סרטים לא קוראת חדשות (אבל גרה במקום רגוע בלי אזעקות שלא קרה בו כלום ברוך ה', ובעלי לא קרבי, אז יכולה טכנית להתנתק) 

הלוואי ואני אצליח גם

תודה🩷

בתקופה הזו הילדים שלנו צריכים אותנו יותר מתמיד ואת נשמעת אמא מהממת שנותנת לילדים את מה שהם צריכים

תודה ששיתפת❤️❤️

אני משתדלת מאוד. אבל גם לי יש רגעים שאני צריכה לבד ולהתכנס, שלא תחשבי.. בימים הראשונים בכלל..

זה באמת הרבה יותר גדול ממה שחשבתי, מבחינת התחושות העולות והטראומה.

אבל באמת שהחיים חזקים יותר מהכל. הלב שבור ומדמם והראש בכלל לא מעכל ויש תחושה של קרקע שנשמטה מתחת לרגליים ותחושת הבטחון איננה כשהייתה, והדיסוננס בין ילדים שמחים ובריאים ב"ה שחיים בבועה שבין הצקות בלתי פוסקות ל-אמא, תנגבי ליייי ודורשים את שלהם לכל המוות והאבל שאופף אותנו הוא מצד אחד בלתי נסבל, ומצד שני מאוד שומר עלינו באיזשהו מקום. וגם -- אנחנו מגדלות את הגברים והנשים החזקות של הדור הבא. 

אהבתי את שיטת המיינדפולנס, להתרכז בכאן ועכשיו בדברים הכי קטנים שיש.

וגם, אודה ולא אבוש - אני נעזרת בכל מיני תוספים להרגעה ולא מתביישת להגיד ואפילו ממליצה.

שמישהו חושב עלינו, מעריך ומפנק באוכל שווה כל יום.

וגם חוסך לי ללכת לקנות/להכין שאני שונאת להכין.

1. המתיקות של הילדים. כמה חיים יש בהם. זה הכי נותן לי תקווה. ברוך השם.

2. המחויבות שאני מרגישה כלפי הילדים.

גם ככה אבא בצבא והכל קשה ולא ברור, אז לפחות שאני אתפקד כמו שצריך.

3. עזרה. כשבאה מישהי להיות איתנו זה ממריץ אותי לעשות דברים בבית. או לבקש ממנה לעשות ואז להיות עם הילדים יותר בנחת

גם מבחינה לאומית ובעיקר מבחינת שרשרת הדורות.

דורות קודמים סבלו הרבה יותר מאיתנו.

בעלי לוחם בקו החזית ואני לוחמת בקו העורף.

אני לא יודעת מה יהיה איתו ואין לי שליטה על זה.

אבל יש לי שליטה על המלחמה שלי. ואני נלחמת. מרשה לעצמי מדי פעם להוריד הילוך ולהתכנס בתוך עצמי, אבל אוספת חזרה. לובשת את הכוח, החיות ומתמודדת עם עוד יום, עוד ארוחה, עוד השכבה, עוד התעוררויות בלילה, עוד קושי ועוד. היו אפילו עבדתי כמה שעות.

אני רואה איך זה משפיע על החוסן של הילדים כשאני מתפקדת. זה משדר להם נורמליות ושהכל בשליטה.

הם מתגעגעים לאבא, אבל הם לא בפחד.

גם הרבה מהאבות והאחים של החברים שלהם מגוייסים אז לגמרי מרגישים שכולנו באותה סירה.

נתת לי הרבה על מה לחשוב

תודה❤️

א. כל יום זמן שפיות לעצמי שידוע מראש (ולא רק כשמגיעים לקצה) שבו אני עושה משהו שממלא אותי. ספורט , צביעה, תפילה, קריאת ספר...

ב. ההבנה שכעת אין לי הרבה זמן להתפלל אבל כל היום עם הילדים בבית זו התפילה הכי גדולה.

לא לכעוס עליהם ובלב לכוון לרפואת הפצועים

להיות סבלנית ובלב לכוון להחזרת השבויים

להכיל וללטף ובלב לכוון להצלחת החיילים

לדעת שיש הורים שמייחלים שילדיהם יריבו על הטושים בבית- כי ילדיהם חטופים או כי אין להם טושים כי הם לא בבית בגלל המצב הבטחוני.

לשטוף כלים ולבקש מהקב"ה שישטוף מעלינו את החטאים וירחם עלינו.

להודות על כל ערימות הכביסה- החיים.

ג. לקחת עזרה של נערה ולהשקיע פחות בארוחות. גם לקנות לפעמים.

ד. פחות להתעדכן בחדשות. לא גם בחמש , גם בשש וגם בשבע.

ה. לא להיחשף בכלל לסרטונים ותמונות מזעזעים. כשאני כן שומעת על חייל שנפל או אזרח שנרצח- לנסות מהקריאה עליו ללמוד נקודה טובה שהייתה בו. לשמור על הנפש שלי.

ו.  להבין ולהפניך שכעת הילדים יותר מתמיד צריכים אותי בתור מבוגר יציב- ולעשות מה שעוזר לי למלא את התפקיד הזה. אצלי זה לשמוע בערב שיעורי חיזוק וגם לכתוב מחשבות שיש לי עקב האסון הזה.

ז. להאמין שאנו רגע לפני הגאולה ושאנו חלק ממהלך אלוקי גדול ונישא.

עוד דבר שמשמח אותי זה לראות את הנתינה של כל עם ישראל, וביניהם את הנתינה המדהימה של המשפחה שמארחת אותנו. אפילו ההורים והחברים שלהם שאלו מה חסר לנו ומה אנחנו צריכים

כל כך מרגש ומעודד לקרוא את מה שכתבתן

אתן נשים אלופות וגיבורות💗💗💗

הזמנתי היום מגפיים במבצע חדשות מביוניק🎊🎊

וגם כיסוי ראש חדששש

זה משמח אותי😎

🤷‍♀️

אני אחרי לידה בעלי מגויס

הוא לא קרבי וחוזר לישון בבית

אבל העומס ממש לא קל,

הוא מגיע ממש מאוחר ויוצא מוקדם

יש פה עוד ב"ה 7 ילדים ותינוק בן שבועיים וחצי

אתגרים עם ההנקה ושאיבות סביב השעון

אז

תודה על השרשור

אני קוראת מה שכותבות ומתחזקת

עוזר לי לחשוב על הגאולה הקרובה

להצטער עם עם ישראל

לקרוא תהילים

לשמוע שיעורי תורה (יש עכשיו מלא!!)

לתפקד, להודות על החיים

על הילדים

על המיטה שלי ושאני לא בעזה

להוריד את הראש מתחת למים, לנשום

ולקוות שתכף ממש הגל יעבור ויגיעו ימים שמחים ונחמה גדולה לכולם

לפעמים גם מדמיינת את הכותרות

עם בשורות טובות

שהחזירו את החטופים

וששיטחו את עזה סופית

כזה

חיזקת אותי

ונשיקות לאוצר הקטן, מרגש אותי לשמוע עליו כל פעם💖

שנייה אחרי לידה לבד עם הילדים זה מורכב ממש

אהבתי שאת מדמיינת את הכותרות של הדברים הטובים שיקרו❤️

עוזר לי מאוד לא לקרוא חדשות,

ממש להשתדל לא להיכנס בכלל..

לחזור לעצמי המנטרה בראש

שהקב'ה דואג לנו

שהוא ינקום את דם עבדיו השפוך

שזה אסון נוראי אבל הוא לא יחזור יותר

להתפלל

מאוד חיזק אותי כמה דברים שבעלי אמר לי:

* שאדמו"ר גדול וצדיק גדול שאיבד הרבה מקהילתו בשואה אמר "כי בשמחה תצאון ובשלום תובלון" - ע"י השמחה נצא מכל הצרות וחייבים להמשיך עם שמחה .

*שגם תוך כדי מלחמת השחרור הלוחמים המשכו לשמוח ולעשות ערבי הווי וכדומה כי אחרת אין כוח להילחם...

*לחשוב על זה שהנרצחים  מתחת כסא הכבוד, במקום טוב מאין כמוהו וכל בקשתם הוא שנמשיך במשימה הקדושה של חיים בשמחה בארץ ישראל.

ועוד משהו שמאוד עזר לי הוא הדברים של הפסיכולוג שהפיצו

שכולנו בתוך טראומה וכד לעבור איתה ים כמה שפחות נזקים-

צריך לעזור לעצמנו במה שאפשר בלי להיות לאחרים- ולעשות מה שעושה לנו טוב- קניות/לסדר ארונות/לכבס/צפיה בסרט /כל דבר שמרים אותנו ונותן לנו אוויר...

אני אצטרף את זה בנפרד..

תודה @מאמינה ומתאמנת על השרשור הזה!! איזה השראה את!!

כי תכלס אני באמת מרגישה בו זמנית

הכי חלשה וחסרת יכולת בעולם

ומצד שני

הכי גיבורה בעולם בעיקר בנפש. מתמודדת חזיתית מדי יום ורגע עם הפחד הכי קיומי שיש לי ותמיד רק באחתי מלפגוש

שכל מה שפעם הרגיש לי קשה היום ממש 'לא נחשב' ליד ההתמודדות העכשווית.

מה עוזר לי?

א. לשתף. לא לשמור בבטן לא לשחק את עצמי חזקה וגיבורה .זה גוזל אנרגיות מיותרות.

ועכשיו כל טיפת כח נצרך לקיום.

ב. להיות תפקודית יותר במשך היום..לא להתחפר במחשהות.

להרגיש מגוייסת לתפקיד האמהי שלי.

ג. הילדים נותנים לי חיות והרגשת שפיות ונורמליות מעצם זה שהם פשוט חיים את החיים וממשיכים לריב ולבכות ולהתבכייין

זכר לנורמליות.

ד. לא לחשוב קדימה. לעמוד על המשמר לא לתת למחשבה מחלישה מקום.

לאסוף רק חיזוקים.

להדוף אמירות מלחיצות.

כמה שפחות חדשות.

לא לבנות בטחון על מקור חיצוני רעוע ומשתנה

לחפש את הבטחון עמוק בפנים.

ה. לפרק את הפחד לגורמים. לא לנסות העל בבת אחת

ו. להשקיע בכל אחד זמן אישי ממש חשוב בת3ופה כזאת.

ז. להזכר שעברנו כעם מלא דברים ותקופות קשות ועברנו וגדלנו מהם

שזה זמני.

טבעז'-ה יתברר כישועה וטובה על טף הכאב והשעול

אנחנו בימים כל כך קשים לעם ישראל - אבל לאומי וכאב עמוק שמרגישים אותו בגוף ובלב.

כואבים כאב אישי וכאב קולקטיבי וזה לפעמים נראה שאין שום אור ושום תקווה.

יחד עם זה כולנו מתחזקים כל הזמן - ויודעים שאנחנו אוחזים כאן בשרשרת של

דורות ארוכים של *עם הנצח*

ומה שהכי חשוב ומרגיע זה החיבור לאמונה. אמונה גדולה בטוב. ♡

הרבה מרגישות שהן לא עושות מספיק ולא יודעות איך להואיל .

אבל צריך לזכור שכל דבר קטן נחשב!

כל מעשה קטן, לעזור בכל דבר - זה שווה המון.

" כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא"

גם לשמח מישהו אחד ולתת כתף ,אוכל ,חיוך ,תשומת לב , אוזן קשבת . זה עולם ומלואו.

כשאנחנו בתוך הכאוס אנחנו לא יכולים להבין את זה - אבל אני תמיד מדמיינת מלמעלה איך שכל האנשים יחד - כולנו בעם ישראל, מתחברים לדמות איש ענק וגוף אחד גדול ( בגלל זה כואב לכולנו כשאיבר אחד בגוף נפגע)

וכל מה שקורה זה בסופו של דבר טוב - כי האדם / העם הזה צועד למקום שיהיה לו בו הכי טוב. 🙌🏻 ורק טוב .

וגם אני מרגישה שהנשמות הטהורות אפילו בלי לדעת - קיבלו על עצמם את ההקרבה שלהם למען העם - למעננו.

כדי שזה יאפשר לעתיד הטוב יותר להגיע.

החיים לא מסתיימים כאן וכל הנשמות הטהורות כמו מלאכים שומרים עלינו מלמעלה.

הם כבר מבינים .

אנחנו עדיין לא.

לנו נשאר לחבק חזק חזק חזק

ולנקות את הלב  ולא להתבלבל יותר -  זה כאילו שכף היד רבה עם הרגל , חלק אחד בגוף נלחם בחלק אחר ,לא אפשרי כי *אנחנו גוף אחד*

👈🏼 אז מה שהכי חשוב זה שנדע ונתאמץ חזק ואמץ מאוד - "התנערי מעפר קומי" להתרומם למען כל הקורבנות ,ולמען החיים שצריכים אותנו.

עם אמונה גדולה בלב השבור .

*ולעשות צעד ופעולה אחת קטנה למען האחר*

ורק לא לעזוב ידיים.

ובינתיים לעשות כל מאמץ לשמור על הכוחות שלנו - בעיקר אנחנו הנשים והאמהות ! עכשיו יותר מתמיד.

רשימה של מאכלים טובים להרגעה והורדת סטרס.

תשתדלו לאכול כל יום משהו מהרשימה.

(היא כתבה אתה זה בקבוצת וואטסאפ של טיפים לחיים בריאים, ומתכונים בריאים. שיתפתי פה בעיקר בגלל התוכן היפה והחזק שהיא כתבה, אבל אולי גם ההצעות למאכלים שטובים להרגעה יועילו למישהי...

ואם מישהי רוצה להצטרף לקבוצה שלה ולקבל עוד תוכן - אפשר בקישור פה קהילת הבריאות של שירה ☘️ 1 )

מנסה לאמר לעצמי שה' אוהב אותנו והוא שומר עלינו, ומה שיעזור זה רק תהילים והתחזקות

מה שאפשר לעשות.

אבל עדיין קיים פחד , הלוואי ולא היה פחד

- תהילים. מרגיע וככה אני גם מרגישה שעושה משהו לתועלת המצב. לאחרונה מלא פסוקים שם קיבלו משמעות חזקה כל כך...

- מוזיקה שמחה. לא מדליקה מספיק, מתי שכן זה באמת עוזר. ושירי חיזוק ואמונה.

- כמו שהרבה כתבו, הילדים. הם דורשים צומי ומכריחים אותנו להמשיך לחיות, להתפקס, לתפקד. והם מתוקים מצחיקים ומשמחים, כשהם לא רבים

- בערב אחרי שכולם ישנים אני שומעת שיעורים קצרים על שער הביטחון

שעוזרים לי לא להכנס לחדשות וקצת לאוורר מחשבות, בין אם זה שכנה, משפחה או צוות בעבודה...

לעשות טוב למישהו אחר, ומהצד השני לזכור שגם אם אין לי כוח לעשות משהו שהוא יותר מהמינימום הנדרש למען הבן שלי זה בסדר, זאת תקופה מאוד מורכבת.

המון חמלה עצמית....

מדהימה!!!! חיבוק ענק ממני!!

אם היה לי רישיון הייתי יוצאת עכשיו לבוא לחבק אותך. 

בכלל, אני מתלבטת אם לקחת פרימולטנור כדי לא לקבל מחזור עד שהוא חוזר.

את אחרי גרידה וכו לא?!
אז בטח המחזור עוד לא הסתדר, אני חושבת שהייתי לוקחת כדי לא לקחת סיכון שהוא מגיע לבקר ואנחנו שוב אסורים, קשה מידיי

הוא יעיל בדחית מחזור לאחר ביוץ, לחלק מהנשים הוא דוקא עושה כתמים

לקבל הנחיות מראש לאיך לא להיאסר או איך להימנע מכתמים לפני שזה קורה

הם הפנו אותי לרופאה פרטית להתייעצות לגבי היסטרוסקופיה, והיא ראתה את הנתונים שלי ואמרה שאין סיכוי לעשות בלי הרדמה בבי"ח.

ואין סיכוי שאני עושה את הפרוצדורה הזו בלי בעלי.

אז כרגע אני תקועה. ולא נותר לי לקוות שהוא ייחזור, אפילו לכמה שעות, לפני שיגיעו הכתמים הבאים.

כאילו אין לי מספיק על מה לבכות😔

בשביל לשקול לקחת מלווה אחרת במקום בעלך?

אם כן אשמח לפרט לך בשמחה ולנסות להרגיע כי ממש חבל להסחב עם השאריות, בטח כשזה משפיע על הטהרה.

הבנתי שזו פרוצדורה לא מורכבת בכלל. אבל אני מרגישה במקום פגיעה ולא רוצה לשתף כרגע איך אחד אחר.

וגם לא רוצה לעשות פרוצדורה שכמעט בוודאות תאסור אותי.

מחר אדבר עם הרופאת נשים שלי כדי להתייעץ איתה.

עדיין אין לי בכלל תור גם ככה🤷

בכלל לא בטוח. יש טווח רחב של פסיקות בעניין.

הרב שלי פוסק שזה בכלל לא אוסר. הדם הוא דם מכה והכניסה של המכשיר לרחם לא נחשבת פתיחה של הרחם.

אז לגמרי לשאול את הרב שלכם.

לגבי הפגיעות- חיבוק. הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך.

יכולה רק להמליץ לך (גם אם בעלך יבוא איתך) שאם זה מתאים לך מבחינת האזור אז המלצות חמות חמות על מירב רז ממעייני הישועה.

הלוואי ותפגשו שוב בקרוב, אפילו להפוגה קצרה ובינתיים שה' ישלח לך המון כוחות!!!

איזו גבורה את צריכה, הלוואי ויכולתי לחזק אותך.

3> 3> 3> 3> 3>

כמה כוחות!!!

אין נשים כמוך!

חיבוק ענק ענק ענק 

מצב מורכב מאוד.

מתפללת שה' ישלח לך כוחות וישמח אותך.

חיבוק נוסף

איזו מציאות בלתי אפשרית.

שולחת לך ים של תמיכה ואהבה וכוחות אהובה!!!

(מה שלומך באמת? כתבת ביום שישי, נכון?)

אני עצובה. נשואים יותר מעשור, ופעם ראשונה שאני לא מקבלת חיבוק אחרי המקווה... חסר לי כ"כ😔

היה קצת מורכב לטבול, כי אני והילדים אצל ההורים, והיה לי ערב ממש ממש קשוח עם הילדים, אבל בסוף הצלחתי💪

ואם לחפש משהו טוב בכל העסק, אז לפחות אני לא מרגישה פיספוס שלא אקלט הפעם להריון, כי גם ככה עם השאריות אין סיכוי להריון (ואני כ"כ רוצה כבר🙏)

חייבים למצוא דרך להתנתק-

מקלחת עם מוסיקה מרגיעה,

שמנים אתריים (לבנדר) על הכרית..

סרט טוב שמנתק אותך מהמציאות לקצת,

אם מתאפשר אז גם יחסי אישות יכולים לפתח לידה,

בלי טלפון

בלי חדשות

את כרגע מחפשת ליצור לעצמך בועה שלווה, שהגוף שלך ירגע, וייתן ללידה להיות...

בהצלחה

בקלות

ובידיים מלאות!!

אני אנסה מקלחת וסרט כדי להתנתק קצת

בהצללה אהובה, בטוב ובשמחה,

את הולכת עוד מעט לפגוש את האוצר הכי מדהים בעולם,

את המתנה הכי מופלאה,

מרגשששש

לפעמים זה פשוט מתחיל.

שיהיה בקלות, בריאות ובידיים מלאות!

תמיד פשוט התחיל לבד

זה ממש הגיוני גם

וחשוב מאוד המעקב

אבל טם הכל תקין אל תתיחסי לזה כאל משהו לא תקין

היתה לי רק לידה אחת לפני התארית ואחת בדיוק בתאריך.

שאר הלידות שלי ב 40++ או ב 41+++

אז זה הגיוני שעוד לא ילדת

.

למרות שזה שיא המבאס וברור לי שאת כבר רוצה להיות אחרי..