אנחנו בימים כל כך קשים לעם ישראל - אבל לאומי וכאב עמוק שמרגישים אותו בגוף ובלב.
כואבים כאב אישי וכאב קולקטיבי וזה לפעמים נראה שאין שום אור ושום תקווה.
יחד עם זה כולנו מתחזקים כל הזמן - ויודעים שאנחנו אוחזים כאן בשרשרת של
דורות ארוכים של *עם הנצח*
ומה שהכי חשוב ומרגיע זה החיבור לאמונה. אמונה גדולה בטוב. ♡
הרבה מרגישות שהן לא עושות מספיק ולא יודעות איך להואיל .
אבל צריך לזכור שכל דבר קטן נחשב!
כל מעשה קטן, לעזור בכל דבר - זה שווה המון.
" כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא"
גם לשמח מישהו אחד ולתת כתף ,אוכל ,חיוך ,תשומת לב , אוזן קשבת . זה עולם ומלואו.
כשאנחנו בתוך הכאוס אנחנו לא יכולים להבין את זה - אבל אני תמיד מדמיינת מלמעלה איך שכל האנשים יחד - כולנו בעם ישראל, מתחברים לדמות איש ענק וגוף אחד גדול ( בגלל זה כואב לכולנו כשאיבר אחד בגוף נפגע)
וכל מה שקורה זה בסופו של דבר טוב - כי האדם / העם הזה צועד למקום שיהיה לו בו הכי טוב. 🙌🏻 ורק טוב .
וגם אני מרגישה שהנשמות הטהורות אפילו בלי לדעת - קיבלו על עצמם את ההקרבה שלהם למען העם - למעננו.
כדי שזה יאפשר לעתיד הטוב יותר להגיע.
החיים לא מסתיימים כאן וכל הנשמות הטהורות כמו מלאכים שומרים עלינו מלמעלה.
הם כבר מבינים .
אנחנו עדיין לא.
לנו נשאר לחבק חזק חזק חזק
ולנקות את הלב ולא להתבלבל יותר - זה כאילו שכף היד רבה עם הרגל , חלק אחד בגוף נלחם בחלק אחר ,לא אפשרי כי *אנחנו גוף אחד*
👈🏼 אז מה שהכי חשוב זה שנדע ונתאמץ חזק ואמץ מאוד - "התנערי מעפר קומי" להתרומם למען כל הקורבנות ,ולמען החיים שצריכים אותנו.
עם אמונה גדולה בלב השבור .
*ולעשות צעד ופעולה אחת קטנה למען האחר*
ורק לא לעזוב ידיים.
ובינתיים לעשות כל מאמץ לשמור על הכוחות שלנו - בעיקר אנחנו הנשים והאמהות ! עכשיו יותר מתמיד.
