הילד לא היה עם חום מעל 38 היום, בימים הקודמים טיפס קרוב לארבעים אז 37.8 היום מבחינתי זה היה ילד בריא, אבל עדיין הוא עייף יותר מהרגיל ומחר יש לי יום חופשי, רק אחרי שהוא היה פה חולה המון ימים בא לי את היום החופשי לעצמי, הילד רגע אחד רוצה לחזור לגן ורגע אחר כך מתכרבל במיטה, אז הוא יזרום עם כל אופציה שתהיה.
מה כדאי לעשות?
שאם הוא עובר את הלילה בסדר, ומרגיש בסדר בבוקר, הייתי שולחת.
ואומרת לגננת שבמקרה הצורך אני אאסוף אותו מוקדם.
ואם הוא בצהרון, אז אולי לאסוף לפניו. שיהיה יום קצר בגן.
היה במיטה הרבה או שיחק?
אלו הפרמטרים שלפיהם אני מחליטה בדר"כ.
אני מחשיבה 37.8 בתור חום, במיוחד שעדיין עייף.אז כן הייתי משאירה עוד יום בבית. אבל מבינה את הצורך ביום חופשי...
באמת הוא כמעט לא אכל מאז שבועות, אבל היום קצת יותר מהימים לפני כן. רוב היום הא שיחק, אפילו הלכנו לגן שעשועים לבקשתו, וכשחזרנו הלך לישון צהריים.
בבוקר היה לו חום נמוך יותר 37.4 (גם יותר מהרגיל), בערב לפני השינה היה 37.8.
שבריאים ורגילים, לא עייפים זרוקים גם בלי חום (לדעתי 37.8 זה לא לגמרי תקין). גם כי בעיני זה לא פייר לילד כי יכול להיות גמור בגן, וגם כי ראיתי בילדה הראשונה שלי שאם שולחת מוקדם מדי היא לפעמים סחבה את המחלה יותר זמן.
לדעתי ילד שעלה לו קצת החום במהלך היום זה לא ממש בריא.
מלא כוחות, זה ככ ככ קשוח... ממש מבינה את הצורך ביום חופשי. החלטה קלה!!
נוח ממש שאפשר לשים אותו לישון בכל מקום.. בטיולון הוא לא ישן ככ
אבל כבר צפוף וגם הוא מתהפך בפנים ועולה על שש אז מסוכן...
שירה_11ועם כל הנוחות קודם כל בטיחות
בגמילה..
יש לך טיולון נשכב 180? יש לו כיסוי טוב מאחורה שסוגר הכל ונותן תחושה של אמבטיה?
את משכיבה בעגלת אמבטיה על הבטן או על הגב?
אפשר להשכיב לישון באמבטיה ואחרי שנרדם לפרק את האמבטיה מהשלדה ולהניח ישר על הרצפה.
זה ממש נוח ולא ממש מסוכן לדעתי.
הוספתי מזרן, וזה היה להם נוח.
טיולון נשכב עד הסוף, כמובן.
מקווה שיש לכם טיולון נוח...
אבל אני גם עברתי לטיולון כבר.
קיבלת הערכה למרות שלא התאמצת
אחרי זה במיטת תינוק עד שעברו למיטת מעבר
אם יוצאים אז גם בטיולון נשכב הם נרדמים כשהם עייפים
מה הפרוצדורה?
הבנתי שאני צריכה לבקש הפניה מהרופא משפחה, אחרי שהמורה המליצה. אבל מה הלאה? מה עושים עם ההפניה? לא מצאתי שום קישור לבדיקת זכאות או משהו. אשמח אם מישהי תשתף מה עושים תודה 🙏
בהתחלה לא חשבתי שזה כזה מקל כמו שמדברים עליו והייתי מעדיפה לשטוף, אבל אז חשבתי - אולי אני טועה וכולן צודקות? בקיצור, טעיתי
** אני מדברת מנסיון טירוני ביותר וטרם התנסיתי בתחזוק שוטף של המכשיר ושלל ירקות, אבל עדיין.. בינתיים 10/10
מירושלים.
(אם יש דיס המלצות, כתבו פה, ואכתוב בפרטי מי הניקית).
שמעתי על מעייני הישועה ולניאדו , עכשיו הרופאה המליצה על וולפסון. יש למישהי המלצות? עצות?
צריך ליצור קשר עם בית החולים מראש?
כן הלכתי לשם לפני.. כאילו לקבל חוות דעת.. ואת המעקב היריון עודף גם עשיתי שם... אז הם קיבלו עליי רקע כלשהו..
הייתה לי לידה טובה ב"ה וגם אח"כ במחלקה, נהניתי.. צוות נשי, דתי.. האוכל שם טוב,
לא הייתה לי סיבה להיות לא מרוצה..
שיהיה בקלות, המון בהצלחה!
ושם ראתה אותי רופאה..
מקווה שאני זוכרת נכון..
בהצלחה!
לדעתי מי שהיה קריטי אצלי בלידה זו דווקא הדולה.
מאוד מאוד עזרה לי וקידמה את הלידה.
ממש ממליצה לך לקחת דולה! ואם את הולכת ללניאדו אתן לך בפרטי המלצה.
עזר לי גם לקרוא המון סיפורים של לידות ויב"ק (נראלי באתר קיסר נולד).
בכל זאת זה לידה קצת יותר מורכבת ויש לה מאפיינים משלה.
בקיצור ממליצה להגיע מוכנה.
אני לא יצרתי קשר עם הבבית חולים, הגעתי אליהם למעקב לפני הלידה וללידה עצמה
ופשוט במיון יולדות שאלו אותי אם אני רוצה לנסות לידה וגינלית ואם כן אז לחתום על טופס שאני מודעת לסיכון ובלה ובלה בלה.....
בגלל שיולדות שם המון נשים שרוצות משפחות גדולות הם עושים הכל כדי שזה יצליח ומומחים בזה.
מדברת על מעייני ולניאדו
אחרי לידה ראשונה עם תינוק בן חודש וחצי. גרה רחוק מאוד מהמשפחה, בכללי זה דבר שקשה לי אבל עכשיו זה כבר נהיה ממש ממש קשה.
אחרי הלידה היינו אצל ההורים שלי, ככה שהייתה לי חברה ועם מי להיות ולדבר במהלך היום..
בשגרה הייתי רגילה לצאת מהבית 4-5 ימים בשבוע מ-6:40 עד 16:30, 17, 18 ואפילו 19 פעם- פעמיים בשבוע.
וכמובן לפגוש אנשים, לעשות, לפעול, להיות. אני באופי שלי אדם סופר פעיל ואנרגטי ומרגישה שנכביתי, היום נמרח לי כזה, ישנה בבקרים ואז קמה אוכלת, מבשלת, משחקת עם הבייבי ומלא בטלפון.
אין לי כל כך לאיפה לצאת ועם מי לצאת ובקיצור מרגישה ממש מתוסכלת.
אם יש לי מה לעשות, כמו לבשל שבת, אני על זה מדליקה מוזיקה ומתקתקת..
בנוסף מה שממש מעצבן אותי זה בעלי שהיה רגיל ללוז הקודם שלי וקשה לו לקבל שמשהו השתנה, ומבחינתו להיות יותר מכמה שעות בבית מדכא אותו, הוא בן אדם של חופש ואנרגיות. אבל הוא לא מצליח להבין שלפעמים בא לי שיהיה איתי קצת. הוא עצמאי ויוצא בבוקר ללמוד קצת ואח"כ נוסע לעבוד ולא חוזר לפני 8, כמה שאני מנסה לבקש ממנו שישנה את הלו"ז ויגיע יותר מוקדם, הוא סתם עושה פרצוף חמוץ שמוציא את כל החשק.
אז ממש נחמד אני תקועה בלי רכב, בלי מי שישמור על הילד אפילו לכמה דקות ובלי חברה.
סליחה שיצא כ"כ מבולגן ותודה ממי שקראה❤️
לא יודעת מה אני רוצה מכן, אולי לפרוק קצת ואם מישהי הייתה במצבי ויש לה טיפים, אשמח מממש🙏
כל עצה תתקבל בברכה😄
ועדיין ניו בורן זה מצב שונהירושלמית במקורממש כאילו נכתבה ע"י בעלת מקצוע עם ניסיון רב:
קודם כל, חיבוק גדול. אל תתנצלי אפילו לשנייה על הבלגן – מה שאת מתארת הוא הכי הגיוני, הכי נורמלי והכי אנושי בעולם.
המעבר שעשית הוא לא פחות מטלטלה אדירה: מאדם סופר אנרגטי, עצמאי, שנמצא בחוץ 12 שעות ביום ופוגש אנשים, עברת למצב של "בין ארבעה קירות" עם תינוק קטנטן בן חודש וחצי, בלי רכב, בלי משפחה קרובה ועם בן זוג שעדיין לא עשה את הסוויץ' בראש. זה לא סתם קשה, זה שינוי זהות מטורף, והתחושה "שנכבית" היא בדיוק התוצאה של הפער הזה.
זה שאת אדם פעיל בבסיס שלך (כמו שראית בבישולים לשבת) זה כוח על. האנרגיה שם, היא פשוט צריכה ניתוב חדש שמתאים למציאות הנוכחית. הנה כמה מחשבות וטיפים פרקטיים מנשים שהיו בדיוק שם:
1. לייצר "עוגנים" ביום (בשביל הנפש שלך)
כשהיום נמרח, תחושת התסכול גדלה. בשביל אדם אנרגטי כמוך, סדר יום הוא אוויר לנשימה, גם אם הוא שונה ממה שהכרת:
• להתלבש כאילו את יוצאת: גם אם את נשארת בבית או רק יורדת לסיבוב קצר. אל תישארי בפיג'מה.
• עוגן בוקר: קבעי לך שעה קבועה (למשל 9:00 או 10:00) שבה את שמה את הילד במנשא או בעגלה ויוצאת מהבית. לא משנה לאן – אפילו רק לסיבוב של רבע שעה ברחוב, לנשום אוויר, לקנות קפה או לשבת על ספסל.
• מוזיקה ופודקאסטים: כמו בבישולים, תציפי את הבית באנרגיה. פודקאסטים מעניינים באוזניות בזמן שהבייבי עליך או ישן יכולים לתת תחושה של "קשר לעולם המבוגרים" ולמנוע את שקיעת היתר בטלפון.
2. ליצור סביבה חברתית מאפס (דווקא בגלל המרחק)
חודש וחצי זה בדיוק הזמן שבו נשים מתחילות לחפש שותפות למסע. את לא לבד בבדידות הזו, יש עוד המון אימהות באזור שלך שמרגישות בדיוק כמוך ומחפשות עם מי לשתות קפה:
• טיפת חלב וגינות ציבוריות: אל תתביישי. כשאת הולכת לטיפת חלב או רואה אמא עם עגלה בגיל דומה בגינה הקרובה, פשוט תגידי: "היי, אני חדשה באזור וקצת לבד, בא לך להחליף מספרים ונצא לסיבוב ביחד מתישהו?" – הן בדרך כלל ישמחו על זה בטירוף.
• קבוצות פייסבוק ווואטסאפ מקומיות:חפשי קבוצות כמו "אימהות ב[שם השכונה/עיר שלך]" או "אימהות מחזרות". תכתבי פוסט הכי כנות: *"אמא טרייה, הילד בן חודש וחצי, אשמח להכיר אימהות מהסביבה לסיבוב עם העגלה וקפה"*. את תופתעי מכמות התגובות.
• סדנאות ליווי התפתחות / עיסוי תינוקות: אם יש מתנ"ס או מרכז קהילתי קרוב (במרחק הליכה), שווה להירשם לסדנה כזו. המטרה היא פחות התינוק, ויותר המפגש שלך עם עוד נשים במצבך.
3. התיאום מול הבעל: "שיחת הצרכים ולא שיחת האשמות"
זה החלק המרגיז, אבל הוא קלאסי לשלב הזה. הוא ממשיך בחיים שלו כרגיל, בעוד החיים שלך התהפכו ב-180 מעלות. הגברים לפעמים צריכים "הוראות הפעלה" מאוד מדויקות ומנותקות מרגשות אשם כדי להבין.
• בלי פרצופים, עם לו"ז קשיח: במקום לבקש "שתבוא יותר מוקדם" (שזה כללי ואמורפי), הגדירו יום או יומיים בשבוע שבהם הוא חותך מוקדם. למשל: *"בימי שני וחמישי אתה בבית ב-17:30, וזה הזמן שלי לצאת לבד/שנהיה יחד".
כשזה מוגדר כחלק מהלו"ז שלו כעצמאי, קל לו יותר לנהל את זה.
• לשקף לו את המציאות הפיזית: תסבירי לו, בלי כעס: "אני יודעת שאתה צריך את החופש והאנרגיה שלך, אבל כרגע אני בלי רכב, בלי משפחה ובלי מבוגר לדבר איתו 14 שעות ביום. אני צריכה את השותפות שלך כדי לא לקרוס".
• פתרון הרכב: שווה לבדוק אם יש אופציה (אפילו פעם-פעמיים בשבוע) שהרכב יישאר אצלך, או שהוא יקפיץ אותך למקום מרכזי בבוקר ויאסוף אותך, כדי שלא תרגישי "תקועה".
נקודה חשובה למחשבה:
את נמצאת בתקופה שנקראת "הטרימסטר הרביעי". הכל עדיין הורמונלי, רגיש וחדש. אל תשווי את רמת האנרגיה שלך עכשיו למה שהיה לפני חודשיים. זה זמני, הילד יגדל, את תמצאי את האיזון שלך, והאנרגיות שלך יחזרו בגדול.
קחי נשימה עמוקה. הצעד הראשון הוא להחליט על דבר אחד קטן שאת עושה מחר בשביל עצמך – אפילו רק לכתוב פוסט בקבוצה מקומית או לקבוע שעה קבועה ליציאה מהבית.
את עושה עבודה מדהימה, ותזכרי שמותר שיהיה קשה. ❤️
היא יכלה לשאול את ג'מיני בעצמה.
אני מניחה שהיא רצתה תגובות אנושיות וקשר אנושי
אם כן, אז כן זו נחיתה קשה אם היית בעשייה ועכשיו את גם לא ניידת ורוב הזמן לבד
הייתי מחפשת פתרון לטכני שמונע ממך לצאת כי אבדן עצמאות זה קשה.. מה עשיתם לפני שנולד הילד? לא היית צריכה רכב נוסף?
המון המון שעות ללא בני אדם בוגרים.
סתם שאלה למחשבה, למה בעצם אתם גרים דווקא שם רחוק מהכל?
אם זה לא משהו שניתן לשנות מנסה עוד קצת. לפעמים יש כל מיני מועדוני יולדות כאלה שנפגשים פעם בשבוע, זה קצת. אבל זוכרת שבאחת הלידות זה החיה אותי ממש.
אם אין אז אולי לחפש עוד אמהות בחל''ד ולנסות לתאם. לא צריך משהו גדול או מחייב. להימרח על ספה עם התינוקות לשעה שעתיים פעם בשבוע גם עובד.
כן הייתי מתקשרת לבעל את המצוקה. נותנת לו לקרא קצת על אישה אחרי לידה. משאירה אותו יום אחד עם התינוק לפחות בין הנקות. כדי שרק יחוש קצת איך זה מרגיש. ואז לעשות חשיבה משותפת. מה ניתן לעשות. אולי קצת עבודה מהבית, או שילמד מהבית, פעם בשבוע שחוזר מוקדם וקצת יוצאים, או שאת ישנה, משהו. אל תעלמי!! אבל את חייבת לתקשר את זה. אין סיכוי שהוא יבין לבד. כמו שאני למרות אחים קטנים לא הבנתי עד שזה היה שלי...
אגב, אחד הילדים היה צורח באוטו. אז למרות שהיה לנו לפעמים הייתי נוסעת איתם דווקא באוטובוס. כשהוא במנשא. לא הייתי עושה את זה עדיין. אבל עוד חודש חודשיים תשקלי.
וגם רק שתדעי שאת נורמלית לחלוטין!! זוכרת את עצמי אחרי הלידה הראשונה בחורף קר לבד. גם בלי אוטו ובחור, מרגישה עצובה ורדופה סופרת דקות בזמן הלבדי הזה.
חיבוק גדול!!
ועוד דבר אחרון- הכל הכל עובר ומשתפר!!
וחופשת לידה מבחינתי זה משעמם וממש חסר לי לצאת לעבודה, לפעול לעשות לפגוש אנשים ולהרגיש פעילה.
בילד הראשון שרדתי וחזרתי לעבודה אחרי 4 חוד'
בילדה השניה רציתי להאריך וגם הייתי חייבת כי הייתי אמורה לחזור ביולי וזה לא זמן שאפשר למצוא בו מטפלות, בקיצור הארכתי.
אבל בחופשת לידה השניה התכוננתי מראש לשיעמום
למשל לקחתי קורס מקוון שהרבה מאוד זמן רציתי ללמוד ולמדתי בבקרים והיה לי ממש כייף.
חוץ מזה אתגרתי את עצמי במטבח.
בדר"כ מבחינתי לבשל זה סתם מטלה משעממת.
אבל בחופשת לידה עשיתי כל מיני ארוחות מיוחדות של כל מיני מטבחים מסביב לעולם
וגם באפייה עשיתי כל מיני דברים מיוחדים.
אני חושבת שכדאי לך למצוא בסביבה שלך עוד נשים בחופשת לידה ולצאת איתן לפעמים לקפה, סתם סיבוב בקניון.
באזור שלנו קופות חולים עושות מפגשים לנשים אחרי לידה עם כל מיני הדרכות כמו עיסוי תינוקות, הנקה וכדו'
אני חושבת שזה אחלה מקום למצוא שם נשים בתקופה דומה לשלך.
חוץ מזה חפשי חוג שיהיה לך נחמד לצאת אליו בערב
ואז תסכמי עם בעלך שיחזור מוקדם לא סתם כדי להעסיק אותך (אפילו שזו סיבה מספיק טובה לחזור מוקדם אבל אולי הוא לא מבין את זה)
אלא כדי שתוכלי לצאת לחוג.
עכשיו אני נזכרת שבחופשת לידה הראשונה עשיתי כל מיני יצירות מיוחדות לבית
קניתי ערכות באינטרנט ויצאו דברים ממש מיוחדים.
לא יודעת איך לשכנע את הבעל
אבל בינתיים- מה עם לצאת בעצמך?
קורס עיסוי תינוקות או יוגה או שחיית תינוקות
מעגל אמהות כלשהו
מועדון יולדות
בטוח יש משהו בסביבה שלך אולי דרך הטיפת חלב או הקופח.
להתקשר באופן קבוע למשפחה ולדבר שיחה ארוכה.
אולי ללמוד קורס מקוון כלשהו במשהו שמעניין אותך.
אולי לצאת לשיעור קצר או הליכה בערב כשבעלך חוזר? להשאיר לו את הילד לחצי שעה-שעה (גם אם לא עכשיו אז עוד מעט כשהוא טיפה יגדל)
זה באמת מאתגר בלידה הראשונה..
זוכרת את עצמי יוצאת לסיבוב עם התינוקת במנשא רק כדי לראות קצת עולם.. לשבת איתה על הדשא בגן שעשועים בלי מטרה כלשהי, רק לצאת, לתפוס קצת שמש..
תבקשי אולי מבעלך שפעם בשבוע תסעו יחד, לבית קפה, מעיין, או משהו אחר.. זה יאוורר אותך ויאפשר לכם עוד זמן ביחד והוא לא ירגיש תקוע בבית..
ואולי לפעמים שיסע בתחבורה ציבורית או טרמפים וישאיר לך את האוטו שתוכלי לנסוע להיפגש עם חברות
יצירה מדבר אלייך? אני עושה עכשיו אלבום דיגיטלי, מתכננת להגין שלט פסיפס לבית..
כרגע פחות רלוונטי לעבור דירה, זה יצריך שינויים רציניים בחיים.
באמת שאני לא ממש יודעת איך לתווך לו את התחושות שלי שיבין, בסוף זה יצא בבכי ובתסכול בטלפון שגרם לו לשנות את הלוז ולחזור יותר מוקדם. יצאתי באמת לשעה וקצת אחרי שחזרתי הוא נכנס למיטה.. פשוט עצבים!!!!!
תודה לכן על הטיפים והרעיונות אנסה לבדוק לגבי מפגשים בסביבה ובאמת אבקש ממנו שישאיר לי את הרכב פעם בשבוע.
הצרכים שלכם
זה שיש עצבים, וזה שהוא נכנס למיטה...
נשמע שהוא מאד טעון על זה, ויש סיבה שבגללה הוא לא עושה מאמץ לשנות את הלוז. יש אלף סיבות שיכולות להיות מהלם מהאחריות על תינוק, עד אשמה שלא מספיק נמצא ולכן נמנע יותר, עד מיליון דברים נוספים.
וגם את טעונה מאד, ויכול להיות שמרגישה קצת כאילו הוא העולם החיצון שלך, ובלעדיו את לא יכולה לצאת.
אז אמנם אני לגמרי בצד שלך, כי חוויתי אותו מאד.
אני חושבת שמהצד שלך, תנסי כמה שיותר לנתק בין היכולת לצאת לבין הנוכחות שלו.
מצד שני, להבהיר לו בצורה כמה שפחות טעונה רגשית וכמה שפחות ביקורתית שמדובר על צורך שלך.
אני חושבת שכשהוא ירגיש את הירידה בתלות, ואת הרוגע שלך כשאת מבהירה לו את הצרכים שלך, הוא יוכל לשמוע יותר ולעשות את השינוי שכל כך מצופה ממנו שיעשה.
רק כותבת בסוף שוב, שזה מה שאני כותבת כי את פתחת את השאלה ולא הוא. אז אין פה ענייני ניעור, אלא רק איך את מצליחה לגייס אותו אלייך הכי טוב. כי ברור שאת זקוקה לו מאד בשלב כזה של אחרי לידה ראשונה. שינוי מטורף, טכני, מהותי, בכל צורה שלא נסתכל על זה.
מנסה להפריד בין מה שאת מרגישה
לבין החלק של בעלך במשוואה הזו
את מתארת בדידות, שעמום ורצון בקשר עם בעלך
אלו שלשה דברים נפרדים, שהפתרון לכל אחד מהם הוא אחר.
לפי המשוואה שאת מתארת כרגע, הפתרון הוא אחד - בעלך יחזור מוקדם יותר.
אבל יכול להיות שאפילו אם גם הוא היה שמח לבלות איתך ולהיות איתך, זה מייצר אצלו תחושה שהפתרון לכל הקשיים שלך זה - הוא.
זה המון אחריות, וזה יכול לייצר תחושת מחנק, אפילו אם באמת רוב הזמן הוא לא בבית.
ולכן הייתי מנסה להפריד
יש את עניין הבדידות והשעמום - אותם הייתי מנסה לפתור את מול עצמך. לחפש אימהות בשלב דומה לשלך ולהיפגש עם התינוק במקום קרוב לבית, להזמין חברות או משפחה אלייך וכל מה שמתאפשר.
מבחינת שעמום, לנסות למצוא תחביב, להשקיע בו זמן, לצאת לסיבוב או לאימון קליל עם התינוק. לבנות לעצמך לו"ז שלא תלוי בבעלך אלא ברצונות שלך ומה שאת אוהבת.
ובנפרד לזה, לבקש קשר. לדבר על הרצון שיהיו לכם זמנים יחד, לעשות כיף, להיות חברים. אבל לא מתוך מקום ש"אני בודדה ואני חייבת שתארח לי חברה", אלא מתוך מקום שרוצה קשר עם בן הזוג שלך בתור בן זוג.
זה הבדל קצת דק, אבל זה הבדל משמעותי.
אני מצליחה להבין אותו, מסכן מרגיש שהכל על הראש שלו.
אני חושבת שאני באמת נותנת לו תחושה שזה קצת אחריותו, כי הרבה מהבחירה שלנו לגור פה קשורה בו. ורוב הקושי נגזר מהמגורים שאנחנו מאוד רחוקים מהמשפחה שלי, (יחסית קרובים למשפחה שלו, אבל מאז הלידה פחות סבבה לי שם) והחוסר בחברה פה ממש קשה לי.
ויש עוד איזה בעיה טכנית מבחינתי לצאת מהבית עם התינוק בלי העזרה שלו (עצם היציאה מהבית החוצה) שלא רוצה לפרט מחשש לאאוטינג.
אבל באמת אנסה לעשות עבודה עם עצמי ולמצוא כיווני תעסוקה נוספים ולתווך לו את הצורך בצורה נעימה.
הייתי דבר ראשוןמפותרת את זה..
אם אוכלים לצאת לבד תוכלי לנסוע לקניון, לים, למרכז קניות, לבית קפה, למשפחה שלך..
י שכלכך הרבה כיף בחוץ
חבל להפסיד אותו
ונפרדות שיש לך עצמאות משלך זה לימוד חשוב בכל מקרה לחיים... אז קחי את זה כהזדמנות!
בהצלחה גדולה יקרה!!
לידה ראשונה זה שוקקק
ובעוד אנחנו כנשים עוברות תהליך רגשי, הורמונלי, גופני, פיזית וכו וכו סביב ההיריון, לידה, גידול.. הגברים עוברים את זה קצת מבחוץ וקשה להם להפנים ולקלוט את כל העניין עד הסוף.
אין לי מושג מה היא אבל אולי ניתן לפעמים לפתור איכשהו.
סתם נניח אם אתם בקומה גבוהה אולי להשאיר עגלה באוטו או למטה,
או נניח אולי לקנות מנשא ולא לסחוב את העגלה כל פעם איתך.
או אם קשה לך פיזית להרים את הילד אז אולי לשלם לאיזה נערה או ילדה שפעם בכמה זמן תביא לך אותו לרכב.
או אם את קובעת עם קרובת משפחה או חברה אז שהן יעזרו לך באותה פעם.
חיבוק ענק
אתם תצליחו להתמודד עם זה
תדברי איתו בכבוד, גם לעצמך וגם לו. בטח תצליחו להתגמש אחד לקראת השני.
המטרה שיהיה לך טוב, מאוורר, נעים - היא מטרת על שלך, והיא מטרת על שלו.
חלק זה עניין של פתרונות ורעיונות טכניים, חלק לימוד שלך לשחרר ולזרום (לימוד רציני מאד), וחלק באמת עניין שלו שיתן יד וישים לב, וישקיע השקעה רגשית וטכנית בך ובצרכים שלך.
אני זוכרת שכך בדיוק היה לי אחרי לידה ראשונה. הייתי ממש בודדה ומשועממת.
בחופשות לידה הבאות זה כבר לא היה ככה.... כשיש עוד ילדים זה מתאזן וגם יש יותר חברות - אימהות של חברים
אולי יש אצלכם מועדון יולדות או משהו כזה?
בן 3 וכמה חודשים, התחלנו גמילה לפני שבוע, ב"ה אפשר להגיד שהוא גמול מפיפי , בבית 0 פספסוים בגן מן הסתם יש 1-2 אבל זה בסדר.
הבעיה זה הגדולים שלו. ביום שני שעבר נתתי נורמלקס עשה קצת יציאה בטיטול וזהו. מאז לא עשה כלום. הוא אחד שהיה עושה מיליון לעם בטיטול כל פעם קצת קצת אז ציפיתי שהתחתון יהיה מלוכלך לפחות אבל לא, היה נקי,ככה הגענו לזה ש 5-6 ימים לא עשה כלום. כבר היה בוכה ובאי נוחות
מיום חמישי מביאה נורמלקס כל יום, היום אפילו עשיתי לו חוקן קטן ורק אחרי כמה שעות עשה קצת יציאה בטיטול, רך מאוד אבל לא כמות נכבדת של שבוע
איך אני מתקדמת מכאן? אפשר להגיד שלא נשמתי איזה יומיים מהלחץ למה הוא לא עושה, גם הציק לו ממש מן הסתם
ממשיכה נורמלקס זה ברור לי, אבל מה עוד? טיפים? להגיד לו שאני שמה לו טיטול שיש לו גדולים? מה יהיה בגן מחר?
ואחרי שיעשה תורידי לו.
עם ההתאפקות שלו, עושה לי לא טוב כל הלחץ הזה סביב היציאות שלו
כי הנה כמעט שבוע שלא עשה כלום...
אם כן, אז שימי לו אז. בלי לשאול. פשוט תגיד לו שאת שמה טיטול, ואם יש קקי- שיעשה.
אולי זה יעבוד.
לא קרה כלום , הכל בסדר , קורה לכולם.
לא לתת פרסים על הצלחות, להעביר לו אחריות .
אני תמיד קונה כמה חבילות תחתונים בתחילת גמילה כדי לזרוק
אפשר לנסות לתזכר לשתות במרווחי זמן קבועים (את יכולה לשים לך בטלפון תזכורות כל שעה נניח)
עכשיו אני מפחדת משתייה מרובה שלא יעשה הרבה פיפי אבל הוא שותה טוב.
יש כנראה עניין רגשי חזק מאוד אצלו, שזה בא לידי ביטוי בכל מיני דברים איך אני פותרת את זה כרגע?
אוף איזה מתסכל זה, דווקא הופתעתי לטובה מאוד מהעניין של הפיפי שהלך מושלם
גם אם פיזית הוא גמול בלילה אולי כן כדאי לשים לו טיטול כדי שיוכל להתפנות בלילה או בבוקר בטיטול.
כדי שאת וגם הוא לא תהיו בלחץ.
כנראה שזה באמת מה שמפריע לו
אני מנדנדת להם כל יום אבל בנתיים אין צפי
ושתביני אני כבר מזמן מתחננת שיתנו לי טיפול רגשי אמרו שאין צורך וקיבלתי רק הדרכת הורים, עכשיו שעולה צורך נקודתי אין לי למי לפנות, וזה ילד שמוכר למכון מגיל 0
לא עזרה לכם?
בעיני לשלוח ילד בן 3 לטיפול רגשי זה די מופרך..
הייתי חוזרת להדרכת הורים אם היא היתה טובה ואם לא אז לאחרת. בגישה היקשרותית התפתחותית.
הגמילה מגדולים שונה מפיפי ויותר קשה להם
אצלי זה עבד בהדרגה.
לפעמים זה עוזר לשחרר.
וכדאי להתייעץ עם רופא אם יש צורך בטיפול מעבר לנורמלקס, אבל להיות בלחץ על זה עלול להלחיץ אותו.
היה מתאפק גם כמעט שבועיים.
ובסוף מבקש טיטול ועושה.
זה היה נורא הסבל שלו.
מה שעשינו בסוף זה להושיב אותו על האסלה בלי להתפנות.
לעשות מזה חוויה חיובית שלא יפחד.
ככה יום יום יושבים כמה דק עם ספר ומדברים ומקריאים סיפורים
עד שיום אחד יצא לו במקרה לאסלה. עשיתי מזה משהו גדול וישר הלכנו לקנות מתנה.
מאז לאט לאט השתחרר.
מה שכן- מחוץ לבית הוא לא עושה בכלל.
את חייבת למצוא דרך להרגיע את עצמך.
הלחץ שלך הכי הגיוני וטבעי בעולם, ובכל זאת הוא עלול ליצור דווקא את התגובה ההפוכה ולגרום לו להתאפק יותר.
כתבת שאת חושבת שזה עניין רגשי, אז הפתרון הכי הכי בסיסי לקשיים רגשיים של הילד- זה רוגע של ההורה.
איך לעשות את זה זו שאלה יותר קשה...
אבל לדעתי זה המפתח.
זה משהו מוכר.
לבת שלי בגן הכינו ספר גמילה, ובו סיפרו את התהליך שהאוכל עובר בגוף ועד שהוא (חלקו) יוצא מהגוף. היא קלטה את זה ממש יפה, וזה עזר לה להוריד פחד. (היא עדיין מפספסת צואה... אבל לפחות היא מוציאה
)
תנסי לעשות גם לו הסבר מאויר כזה (אולי תבקשי מהבינה המלאכותית להכין לך הסבר כזה, תבקשי שהוא יהיה בסגנון לוח תקשורת לילדי תקשורת. או שאולי אמצא את הספר של הבת שלי ואצלם לך בלי נדר). יכול להיות שזה יעזור.
כתבת שקיבלתם הדרכת הורים מהתפתחות הילד. זה הפסיק? יש סיכוי לפחות את זה לבקש שוב? (לא מציעה לך ללכת בפרטי, כי מישהי טובה שמבינה במקרים מורכבים עולה הרבה... אבל אולי, אם בכל זאת יש סיכוי שאתם יכולים מבחינה כלכלית, שווה לשקול זאת...)
אתמול הוא עשה במכנסיים ושהוא שם לב ישר התחיל לבכות , הצעתי לו לשבת על סיר (הרוב כבר עשה במכנס) הסכים בקלות. מה שהיה מלוכלך עליו יצא קצת בסיר והוא קלט את זה והתחיל לצרוח , ממש נבהל אפילו רעד כזה
ישבתי איתו, סיפרתי לו, ראינן סרט אבל ראיתי שהוא מפוחד מאוד שהוא רואה את זה אז הלכנו להתקלח וזהו
מבינה שזה חלק תקין שכאילו משהו מתנתק מהם. זה היה קצת משעשע האמת
אולי עשיתי טעות ש"עצרתי" אותו? הייתי נותנת לו לסיים במכנסיים הכל?
אני כן מקבלת הדרכת הורים עדיין אבל זה לא כמו שמשהי מכירה אותו ממש ויכולה לסייע גם לו
שאפשר לנסות לתווך לו את הסיטואציה.
'אתמול יצא לך קצת קקי במכנסיים. ראיתי שזה הבהיל אותך מאוד.
הרבה ילדים נבהלים כשהם מגלים שהקקי יוצא להם מהגוף.'
ובנפרד, לטפטף לו כמה שיותר כמה זה טבעי והגיוני, נגיד כשאוכלים-
'יואו, איזה חביתה טעימה. עכשיו היא תיכנס לך לגוף, תתערבב לך בבטן, כל החלקים הטובים שבה יבנו לך גוף חזק, ומה שלא טוב- יצא דרך הקקי. איזה גוף מדהים ה' בנה לנו!'.
לנרמל את המצב.
כמה זה טבעי ויפה.
אולי לדבר על האוכל עלול לגרום לו לתחושות קשות גם סביב האכילה כדי להימנע מהסיטואציה של הצורך להתפנות.
אולי לא כדאי להתלות בינהם.
ואפשר לנרמל לו את זה, להסביר לו שפעם זה היה אוכל, ועכשיו הגוף כבר לא צריך את זה ולכן הוא מוציא זה.
לאט לאט ובסבלנות ובלי פחד שלך - הוא יעכל את זה ולא יפחד יותר...
בנתיים פיפי הולך מצויין ב"ה לגבי הקקי הוא עושה במכנסיים אבל לפחות עושה
אז אני לומדת לשחרר לאט לאט.
בגלל הקושי שלי פה מולו רציתי לעשות את תהליך הגמילה בגן שנה הבאה כי זה גן שפתי התפתחותי, אבל החמוד הקדים וביקש לבד להוריד טיטול אז זרמתי איתו
הקטנה שלי עם דלקת אוזניים, מקבלת אנטיביוטיקה (ב"ה עכשיו מרגישה טוב).
הרופא אמר לתת שלוש פעמים ביום, הרוקחת אמרה להפריד שמונה שעות בין מנה למנה (בתקווה שהבנתי אותה נכון).
איך זה אפשרי בפועל??
נגיד שמנה ראשונה אנחנו נותנים בשבע בבוקר, ומנה שנייה בשלוש בצהריים - המנה השלישית צריכה להיות באחת עשרה בלילה, והיא כבר ישנה אז! (לא שאני מתלוננת, כן?🤭 שבוע שעבר, כשהייתה חולה, היא לא ישנה הרבה בלילה...)
כמה זה נורא שניתן רק שתי מנות ביום?
ואם כך - אז האם צריך לתת לה במשך יותר משבוע?
(הבוקר למשל עדיין לא נתתי לה... היה בוקר קשה ואני מותשת...🥵)
מקסימום לצמצם את הפרשי השעות. או לקחת את כל הכמות ולחלק לפעמיים ביום במקום שלוש, רק יותר עומס לבטן כזה. אם את מורידה כמות את סתם לא מסיימת את הדלקת ויוצרת עמידות של החיידקים.
גם אם בסופו של דבר מקבלים את כל הכמות. יש משמעות להפרשי הזמנים שבהם מקבלים
כשלי יש ככה אני נותנת בלילה מתוך שינה
(כן אפשרי לתת בערך כל שמונה שעות, נגיד בהפרש של שבע או תשע שעות)
מסייגת שעונה מניסיון כאמא לפי מה שאמרו לי במשך השנים,
אופציה א: מנה אחת כשקמה בבוקר, מנה שלישית לפני השנה, ומנה אמצעית באמצע, נגיד אם קמה בשבע והולך לישון בשמונה בערב, אז מנה אמצעית באחת וחצי, כך שיהיה לה שש וחצי שעות בין מנה למנה. (כלומר לפזר את המנות באופן שווה אבל רק על שעות ההערות).
אופציה ב: רק אם יש לכם ניסיון מוצלח בזה, יש ילדים שבולעים גם תוך כדי שינה, ואז אפשר לפזר יותר קרוב לשמונה שעות הפרש, ולתת מנה שלישית לפני השינה שלכם כשהילד ישן.
אופציה ג: לשאול את הרופאה! יש אנטיביוטיקות שניתן לחלק את הכמות היומית לשתי מנות במקום לשלוש ואז זה כל 12 שעות, בוקר ולפני השינה של הילד.
אולי באמת אקבע תור טלפוני לרופא לשאול אותו. אנחנו בעצם כבר לקראת סוף השבוע (התחלנו ביום רביעי בצהריים), ולא היה יום שבו נתנו לה שלוש מנות...
למרבה המזל היא אוהבת את זה (אפילו מבקשת עוד אחרי שנותנים לה
) אבל אין סיכוי שמתוך שינה היא תסכים...
רקלתשוהנוייתכן שהוא יתן אנטיביוטיקה אחרת או יאריך את הזמן
אם את אומרת שכל יום היא לא קיבלה את כמות המנות, זה ממש לא טוב כי החיידק מפתח ככה עמידות לאנטיביוטיקה.
חשוב צאוד מאוד שתתייעצי עם הרופא מה לעשות בסיטואציה הזו.
אם את חוששת מהנזיפה אולי שבעלך יעשה את השיחה, אבל זה חשוב מאוד מאוד
מתואמתאחרונהמה המינימום מרווחים שצריך
ידוע לי שלפעמים ההנחיה היא 4/6, 8 זה כשיש 2 מנות ביום לא 3!!
אחת כמוניאחת כמוניאחרי שלא היה לי שנים שיער (עשיתי לייזר) חזר לי בהריון וגם כתם שחור בבית שחי... באסה
לגבי הנשירה לא היתה לי בהריון רק אחרי
בדיוק, אבל עם הגדול לא היה לי נראה לי, אבל מאז באו עוד בנים ובנות ב"ה שכן היה.
יש למישהי?
ממליצות?
אשמח להבין איך זה עובד ואיך מתקינים את זה.
אנחנו בבית שרוצים למכור בקרוב אז בגדול לא רוצה להשקיע אבל הבנתי שאפשר להעביר את זה איתנו. זה נכון?
ההתקנה היא יקרה ואחכ זה לא הבדל משמעותי בחשבון חשמל/גז.
לא חושבת שאפשר להעביר לבית אחר וגם תלוי איפה אפשר להעביר את הכבלים.
אם זה בקרוב ממש לא הייתי מתאמצת בשביל זה
לא נראה לי שאפשר להעביר...
אצלנו זה כולל הסקות.
המים החמים ברגע - זה איכות חיים טובה. את ההסקות אני פחות מחבבת, כי הן תקועות בקיר ואי אפשר לתמרן אותן, וגם בשביל לכבות ולהדליק הסקה ספציפית צריך לסובב ברז כזה, וזה מסובך.
מים חמים ברקע, במיוחד בחורף...
צריך נקודת חשמל וגז. אנחנו הכנו בדירה מראש ועשינו.
לא הייתי משקיעה בדירה שעוד מעט את עוזבת. זה מעל 5000 כולל התקנה.
ואם אתם על בלוני גז, אז מומלץ להיות עם בלונים גדולים.
שלנו יחסית ישן.
יש משהו חדש שנקרא משאבת חום. אני לא ככ מבינה בזה רק יודעת שבעל הדירה שלנו קנה כזה ומתקין לנו בקרוב
זה על חשמל ולא על גז והבנתי שעושה עבודה דומה מבחינת מים חמים זמינים ולא יקר מאוד.. בסוף גם גז זה נוח אבל לא זול.
יודעות להגיד לי מה סדר יום מבחינת שינה?
שינה אחת או שתיים?
ובאיזה שעות בערך?
תודה ממש!
הולכת למטפלת עד 4
ישנה שם בערך שעה וחצי מ 11:30 עד אחת בצהריים
בבית היא הולכת לישון בערך בתשע בערב עד שמונה וחצי- תשע בבוקר
אז מ13:00 היא ערה עד 9?
ואיך מתנהגת? לא גמורה?
אני מתוסכלת ברמות מהשינה של הבת שלי
מרגישה במלחמה שלא נגמרת 😣😣
מתעורר בבוקר ב-7, ישן אצל המטפלת מ-12 עד 2 / 2 וחצי ככה, ונרדם שוב בערב באזור 7 וחצי / 8. הערת אגב, עדיין מתעורר כמעט כל לילה.
איך אצלך?
עד לפני חודש בערך היא הייתה קמה בין 7:30-8:00 וסביבות 11:00 נכנסת לישון לשעהוחצי-שעתיים
ואז ערך סביב 6וחצי-7
בחודש האחרון זוועה
היא לא ישנה יותר מ40 דקות וגם זה בחסד..
הרדמות ארוכות חצי שעה שינה
ניסיתי להאריך את הערות אבל היא גמורה וזה גם לא עוזר כי היא לא ישנה יותר
ניסיתי להרדים פחות מ3 שנותיי ערות (למרות שנשמע לי ממש קצת לילדה בת שנה וחצי) גם לא עזר
ממש בחוסר אונים מוחלט
בנוסף, בלילה קמה המון המון המוןןן (היא יונקת לפני השינה)
אספר לך שעד לפני שבועיים, הילד לא היה ישן יותר משעתיים רצוף בלילה. מאז שנולד. חשבתי שאני מתה.
אז אני ממש ממש מבינה את התסכול שלך, חוסר שינה זה פשוט סיוט!
ניסית לשים אותה לישון רק פעם אחת ביום? בתחילת שנה כשהבן שלי היה בן שנה וקצת בערך המטפלת התחילה לשים אותו לישון רק פעם אחת כי את כולם היא שמה ככה, בהתחלה הוא היה עייף ממש אבל לאט לאט התרגל.
ואגב אצלינו הסתבר שהוא היה קם מלא בגלל תולעים, עקבתי במשך חודשים עד שהצלחתי לשים את ידיי על תולעת (הרופא שלנו לא נותן ורמוקס בגיל הזה בלי שרואים משהו)
אותו דבר? חצי שעה וקמה ערנית
אני ממש לא רוצה להשלים עם השינוי הזה
זה קשוח לי ממש ממש
לא יודעת מה אני עושה לא בסדר ומה לשנות😢
אני אבדוק באמת אם הולכת לישון מיד ששבעה
תודה! הלןואי יעזור
תינוקת בת 8 חו
קמה ב7 בבוקר. ישנה באזור 11 חצי שעה. אח''כ ב18 שעה ואז נרדמת ב12 בערך עד הבוקר.
אם חלילה היא נרדמה מוקדם יותר ללילה היא תעשה לנו בוקר ב5-6 בהתאם.
בגיל הזה הקדמתי את שעת השינה של הבוקר וזה עזר
אולי שווה לך לנסות?
יש טבלה כזאת של שעות ערות ושינה שממש עזרה לי
עד ללפני חודש 😅😤
היא פשוט לא נרדמת! לא רוצה לישון!
הגדול שלי (שנתיים) גם עשה בלגן בזמן האחרון עם השינה. לא נרדם עם איזה 10. טצרחות ובלגן. בה להעביר את השינה לבוקר במקום לצהרים עזר. וגם לתת לו להוציא מלא אנרגיות
של שעתיים - שעתיים וחצי, בערך ב12.
ולילה של 12 שעות בערך.
אבל כן עבדתי במעון עם ילדים בגיל הזה ואם אני זוכרת נכון הלוז היה:
8:30 א. בוקר
זמן פעילות, חצר וכו'
11:30 א. צהריים
12-14:30 שנצ
15:00 ארוחת ביניים
וממשיכה לפי מה שאני עושה בגיל הזה בבית-
כשחוזרים מהמעון אם עדיין יונקים אז בדכ הנקה (אזור 16:00)
17:30 א. ערב
18:00 מקלחת
18:30 התחלת השכבה, בדכ סביב 19 נרדמים וישנים 11-12 שעות.
אני חושבת שכדאי להתמיד עם שינה אחת וגפ אם בהתחלה זו לא תהיה שינה ארוכה מספיק, היא תתרגל ותאריך אותה
אני ינסה
הלוואי שיצליח
הלכה לישון ב12 גמורה ממש
התאפקתי ברמות לא להרדים קודם
וישנה שעה וחצי
הלם הלםם חזרה לי הילדה!!
תודה ענקית לכן!!
תוך כמה ימים הגוף יתרגל להיות עייף רק ב12.
ואני אפילו מעזה לקוות שהשינה תתארך.
בת שנה ו9 אבל זה הסדר יום שלה עוד מגיל חצי שנה
הולכת לישון ב19 קמה ב8 ישנה מ11וחצי עד13 וחצי בערך
בן שנה ו 9 (נולד בסוף אב - בו כמה הוא?)
שנת ערב 19-7 קם בלילה פעם פעמיים לבקבוק
בצהריים ישן שעתיים
לא משכיבה לשנת לילה לפני שלא עוברות 4 שעות לפחות (אם מתעורר ב 14, משכיבה ב 18 והלאה)
והבת שלי בתחילת אלול... הם באותו גיל
איפה קניתם? והאם אתן מרוצות?
ושאלת בונוס-
האם אתן חושבות שאפשר להתקין לבד?
(בגדול אני אוהבת התעסקויות ויש לי ידיים. אבל לא בטוחה שתהיה לי עזרה אם זה דורש יותר משתי ידיים).
או רצועות רצועות מאותו סוג?
אני עשיתי מרצועות, וכדי שלא יהיו חורים חפפתי קצה לקצה ובעצם רואים את המקום החופף בין הרצועות. (זה יוצא פסים יותר כהים משאר השטח).
לא הייתי צריכה עוד ידיים בשביל הרצועות אבל אם הטפט שלך הוא לא רצועות אולי כן צריך עוד מישהו ליישם את זה. אין לי ניסיון. יש סרטונים ביוטיוב כדי להבין את העיקרון, כמובן יש כל מיני רמות של מקצועיות וישומים (נגיד סוגים שמורחים סוג של דבק מתחת לטפט, ועל פניו לא צריך).
עבדתי עם מגב של שיש וזה היה אחלה.
בהצלחה
אני אקנה לפי מה שיראה לי הכי רלוונטי.
מתלבטת בינתיים אם להשקיע במקרים בארץ או להזמין משיין/אלי אקספרס.
בעקרון זה קיר של 3.5 מטר שאני רוצה לשים עליו טפט עם דוגמא.
אולי באמת אבדוק ביוטיוב כמה זה מסובך.
בבית של ילדים זה תמיד ירד אחרי חודש. לא שווה להשקיע
אני ספציפית קניתי לקישוט.. כזה ציפורים וכזה היה מקסיםם
הי בנות,
למי שמכירה את הקונספט של משנת יוסף ראיתי שיש מכירה דומה
והפלוס הגדול הוא ליקוט ומשלוחים חינם עד הבית נשמע מגניב ממש ומחירם זולים מאוד
שמה פה את הלינק אם יעזור למישהיא מפה והיה זה שכרי
הגיע ארוז בצורה יפה בתוך קרטון מסודר
בערך תוך 24 שעות
אפשר אולי ליצור איתם קשר
האפשרות להזמנה נסגרת ביום שני בשעה 20:00
אבל באמת האיסוף תקוע לפעמים
ועדיין זה לא מגיע למחירים של המכולת ליד הבית
בוודאות!
אבל הוא משחק ונראה כרגיל, גיל בי"ס, שולחות או לא?
הראש שלי לא עובד...
לא טוב לו ככ להחסיר....
לק"י
בפועל לא נראה שמשהו מציק לה..
אז בינתיים היא הולכת לגן כרגיל.
יכול להיות חיידק אם זה משהו קליל, ובלי טיפול זה לא מחמיר?
אם יש לך אפשרות, חושבת שהייתי משאירה בבית.
די רגיל
קצת כאב ראש יותר עייפות..
ממליצה לעשות משטח גרון ליתר ביטחון רק בגלל שסטרפטוקוקס זה לא משחק
והיא אומרת שהיא משלשלת, אבל אין לי מושג אם זה שלשול ממש או לא.
מתלבטת אם אני אדע לעשות משטח ביתי. כי במרפאה זה לוקח זמן לתוצאות.
יום למחרת הבדיקה יש תשובה
היום כבר לא יקחו למעבדה אז זה עוד יומיים
בגלל שהיא לא מרגישה חולה אז נראה לי אפשר לחכות עם זה ולעשות במעבדה שיותר מדוייק
לק"י
לא תמיד יש מעבדה, ואז לפעמים זה יותר מיום.
(אבל בסדר. אפשר לחפש תור במרפאה עם מעבדה כל יום).
וגם התלבטות שיש לי, האם לשלוח למסגרת עד שיש תוצאה?
(פתאום בשנה וחצי האחרונות היו פה דלקות גרון או כאבים בלי דלקות. מה שלא היה לנו אף פעם. לא יודעת מה קרה).
ומנסיון שלי מה שעזר זה לקחת את כוווולם לבדיקה באותו יום
ולטפל בכל מי שיצא חיובי
לק"י
זה גם לא שכל חודש יש פה דלקות.
אבל פעם בשנה זה גם מוזר לי. כי זה לא היה...
אבל רופא אמר לי לאחרונה שהרבה מאיתנו מסתובבים עם סטרפ ומרגישים טוב..
יום אחד קם ולא הצליח ללכת אמר שכואבות לו הרגליים
לקחתי אותו מיד לרופאת ילדים ביקשתי שתעשה משטח היא חשבה שזה מיותר לא ראתה שום דבר בגרון הוא גם לא התלונן על כאבים
מפה לשם זה חזר חיובי התחיל מיד אנטיביוטיקה וזה גם מסביר את הכאב ברגליים זה אומר שהמחלה כבר מתקדמת ועוברת לעוד איברים לכן אני אומרת שווה להיבדק והטרחה לא לזלזל
כאבי בטן, כאבי מפרקים, גם יכולים להיות תסמין של סטרפ.
תמים בכלל
סיפרתי פה פעם גם על הבן שלי שהתחיל יום אחד עם טיקים מורכבים
הלכתי לרופאה דרשתי ממנה משטח גרון. גם חשבה שזה מיותר וכו
כמובן חזר חיובי
טיפלנו בדלקת והטיקים נעלמו..
היום יודעים שיש לזה השפעות נוירולוגיות
לק"י
הוא יכול להיות גם רק נשא. לא?
לזהות ולהבדיל
יש גם בדיקת דם פשוטה שבודקת את רמת הנוגדנים
בדכ אם הנוגדנים מאוד גבוהים אז זה סימן למחלה פעילה ולא נשאות
זה ממש מוזר
אז תמיד תריך לחשוש לסטרפ?
ומוזרים שגם הרופאים לא יודעים להסביר בדיוק מה ומאיפה זה נובע
אז ממליצה לבדוק את העניין
מכל הילדים שלי רק אחד עם הדברים האלו
ואחרים גם חולים לפעמים במחלות ילדים אבל וירוסים ודברים חולפים
הבן החמוד שלי יכול מידי פעם בפעם להגיד שהוא מרגיש לא טוב, אני גם מאמינה לו שהוא נגיד עם כאב ראש,חולשה, לפעמים מרוב עייפות יש לו תחושה של חולה. יצא לי כמה פעמים להשאיר אותו בבית, ובסוף הכל חלף כעבור חצי שעה. סתם חבל על הימים שהוא מפסיד.
לפעמים זה קצת רגשי שבא להם להישאר בבית עם אמא,שזה גם בסדר לפעמים להשאיר בגלל רגשי, אבל לדעת שזה בגלל זה.
בקיצור, מה שאני באה להגיד זה תלוי ילד, תלוי סיטואציה, מלא פעמים אנחנו עם מיחושים קלים הולכים לעבודה ומתנהגים כרגיל, אני לא מתייחסת לכל תלונה על כאב ראש/ בטן/ גרון, 80 אחוז מהתלונןת של ילדיי חלפו לבד. אם על כל פעם שהיו טוענים שהם מרגישים לא טוב הם היו נשארים בבית זה היה די הרבה. אבל את מכירה את הילד, וכמה הוא נוטה להיות עם וירוסים וכד'. למשל פרח חדש סיפרה פה על כמה פעמים שגילו סטרטפקטקוקוס לבנה כי היא כבר מכירה שוש לו נטיה לחלות בזה, אז היא לא נוטה לזלזל בתסמינים. אבל בסוף תלוי מי הילד ומה הסגנון איתו. לי יש ילד אחד שקבוע כשהוא לא ישן טוב שני לילות ברצף, הוא חוטף איזה וירוס . מאוד עדין, אני יכולה להשאיר אותו בבית רק כדי שישן עוד.
מתרגשת מאוד לחזור לפה!
אחרי ההריון הכימי שהיה לי חודש שעבר, ניכנסתי מייד להריון בלי מחזור באמצע.
הפען חיכית לראות דופק לפני שמתחילה להתרגש 🫣 ובורך ה השבוע (שבוע 7) ראיתי, עובר מתוק ודופק.
ועכשיו לשאלה - יש לי תחושה ממש חזקה שזאת בת. אני מדברת אל העובר ועל העובר בלשון נקבה.
מעניין אותי אם גם לכם היתה תחושה כזאת חזקה לגבי מין העובר, והאם זה באמת היה בסוף המין שחשבתם?
הייתה לי תחושה ב2 ההריונות
בשניהם טעיתי😉
ממש וודאות
אח"כ נרגע לי ובאתי סקרנית לאולטראסאונד
בפועל צדקתי
שירה_11היה לי בעיקר תחושות חזקות לגבי התאריך שבו אני אלד.
ברובם או בכולם צדקתי. 😅
הרגשתי את המין ב3 הראשונים וצדקתי
ברביעי רציתי מאוד בת והייתי בטוחה במאה אחוז שכך
ובסוף בן .ב"ה תודה לאל על הכל
אז לפעמים הרצון לא בא ביחד עם המציאות חח
בהריון השני היתה לי תחושה ככ חזקה שזה בן
שכשהטכנאית אמרה לי שזאת בת התווכחתי איתה 🤣
אמרתי לה שאין סיכוי והיא מתבלבלת..
ו50% טועה
זאת התשובה היחידה שנכונה
וצדקתי.
בראשון נעתי בין תחושות שונות ובשני הייתי בטוחה שבן ויצאה בת
אבל רק בשלב מתקדם היתה לי הרגשה מה זה , בשבוע 7 עדיין אין מין לעובר.
זה מטורף. אני ממש ידעתי מה יש לי בכל אחד מההריונות, כאילו בלי ספק אפילו... ואני לא כזאת של אינטואיציה וזה.. אבל בקטע הזה כן.
כורסא ירוקהעל ידי המטען הגנטי בתא הזרע.
זה לא יכול להשתנות בשום שלב.
כשחז"ל קבעו שאפשר להתפלל עד 40 יום,
לא הכירו את הגנטיקה, ולא היתה שום דרך לדעת בשלב הראשוני מה המין.
בכל עובר עם כרומוזום גברי יש גם כרומזום נשי.
ב40 יום הראשונים של עובר עם כרומזום זכרי עדיין לא נקבע המין בוודאות ויש אפשרות להתפלל על זה.
עובר עם כרומזום נשי לא יכול להשתנות.
מקווה שדייקתי, אבל זה בגדול מה שזכור לי על הנושא
בכל תא בגוף שלנו יש 46 כרומוזומים, חצי מאבא חצי מאמא. שניים מהם כרומוזומי מין. לבנים יש xy לבנות xx. בתאי רביה - ביצית וזרע, יש רק חצי מהכרומוזומים כי כשהם מתאחדים הם יוצרים מטען גנטי שלם. כל הביציות נושאות מטען של כרומוזום x, אבל חלק מהזרעים נושאים x וחלק y. אם הזרע שנקלט נושא x, העובר יהיה בת, אם נקלט זרע עם y, העובר יהיה בן.
זה לא יכול להשתנות בשום שלב.
חזל לא הכירו את זה
לזכר יש אחד מכל סוג,
ולנקבה יש שני כרומוזומי x.
נכון שלזכר יש כרומוזום נשי, אבל בשביל להפוך לאישה הוא צריך עוד אחד כזה במקום הכרומוזום הזכרי.
זה לא משהו שיכול פתאום להשתנות.
כי הכרומוזים אצל נקבה הם רק XX.
הזרעים מתחלקים. חלקם נושאים כרומוזום y וחלקם נושאים כרומוזום X.
אם יפרה את הביצית תא זרע עפ כרומוזום y יצא בן
אם יפרה את הביצית תא זרם עם כרומוזום X תצא בת.
המין נקבע כבר ברגע ההפריה ולצורך העניין בבדיקת ניפט שאפשר לעשות בשלב מוקדם אפשר גם לדעת את מין העובר (למרות ששמעתי גם על מקרה שטעו בניפט אבל היא בכל זאת נחשבת בדיקת סקר למרות רמות דיוק גבוהות יחסית)
כן יש איזה עניין שכל העוברים מתפתחים בהתחלה כאילו הם עובר נקבי ורק בשלב מסויים מתחילים להתפתח האיברים הזכריים או משהו כזה.. אבל המין כבר נקבע מראש
לדעתי העניין שמותר להתפלל זה כי בסוף נניח וברגע ההפריה נכנס תא זרע עם כרומוזום איקס וזאת אמורה להיות בת בתוך ה 40 יום, אם תפילותינו יענו זה יהיה נס שמתלבש בתוך הטבע כי אין לנו באמת את האפשרות לדעת שקרה ההיפוך הזה.
אבל זו סתם השערה שלי..
אולי בספר של הרב זמיר?
אבל מבחינה ביולוגית זה לא נכון
הכל היה אותו דבר, בחילות, עייפות, חולשה, חוסר חשק לחיות בגדול 🫣
אבל תחושת בטן פנימית שהלכה וגדלה עד שהיא נהייתה ממש ברורה.
האמת, מוזר, בחיים אני הכי לא כזאת...חח
יש לי סימנים
ואצלי הם ממש עבדו
(אצל נשים אחרות לא כזה)
כי אז אני חושפת את עצמי
כל סביבתי המוכרת יודעת מה הם הסימנים אצלי בכל אופן זה עובד
לומר שאצל כולן? לא.
אבל קשור למבנה בטן וכו
ותמיד צדקתי...
אבל סטטיסטית זה לא אומר כלוםם...
אבל מכירה מישהי שהייתה לה תחושת בטן חזקה שזה בן אז פשוט לא בדקה באולטרסאונד (אל תשאלי אותי איך) ובסוף נולדה בת
אז לא הייתי סומכת על זה 😅
מחפשת המלצה למיחם טוב (לא בר מים)
אנחנו אוהבים להשאיר במשך כל השבוע מיחם עם מים כדי שיהיו מים חמים זמינים לקפה, בקבוקים לקטנים.
הקטע שהזולים ללא בידוד ובקיץ הם ממש מחממים את האזור שהם נמצאים בו.
זה ממש סכנת כוויה לילדים, וגם למבוגרים.
ובד''כ גם המכסים שלהם נסגרים פחות הרמטית, מה שאומר שהמים הרוצחים עלולים להישפך על מישהו.
וזה חוץ מזה שצריכת החשמל של מיחם מבודד תתקזז לך מאוד מהר עם התוספת עלות של מיחם בטיחותי.
בד''כ יכיל פחות כוסות, אבל בעיניי הכרחי מבחינת הסיכון (מכירה 3 ילדים ששהו חודשים ארוכים בבית חולים בגלל מיחם שנשפך עליהם).
אחרי תקופה קצרה המשאבה לא עובדת ואז זה לא פעיל בשבת.
הבנתי שיש את מיחם הפלא, זה המבודד שמפרסמים לאחרונה ב"בשבע"
