התשובה נתפסת ומוגשת בצורה שהתאימה לדורות קודמים אבל לא לדור הזה.
כמובן, אותה תשובה, אבל בהסברה אחרת.
מה מפריעלחזור בתשובה? מסביר מרן הרב קוק: "הוא המושג של ציור התשובה, המקושר – שלאעל פי אמת – רק עם דלדול נפש, עם חולשה ורפיון והנמכת חיים"(אורות התשובה,תוספת התשובה, ז, התשובה והשלום). היו דורות שבהם סבלנו קשות את סבל הגלות, סבל נורא ואיום. באו רבותינו הקדושים והדריכונו איך להמיר את הדכאות הזאת להכנעה בפני האלהות, לרגשי שבירה בפני ריבונו של עולם. אין שלם יותר מלב שבור.
אבל עתה השתנו הזמנים, אנו דור של גאולה, של בניין, של יצירה, של חופש, של גבורה, של חיים, של תחייה. אי אפשר להדביק תשובה של דכאות על "מהלכה של צמיחת הגאולה ההולכת ונובטת אצלנו"(שם).
אנו רוצים להיות "עם חופשי בארצנו", עם חופשי בכלל, והתורה והתשובה נתפסות על ידי רבים כעבדות, כאבדן חרות. האמירה: "אם לא תחזור בתשובה תישרף בגיהינום"אינה מוצאת מסילות לרוב הלבבות. מי שאינו מפחד להישרף בטנק גם אינו מפחד להישרףבגיהינום. אדרבה אמירה כזו מרחקת מן התשובה.
דור דור ותשובתו. לדור של גאולה, תשובה של גאולה. כותב מרן הרב קוק שהתשובה "מוכרחת לבוא כעת עם רשמי קווי הגאולה, שעימהם אנו חייבים להיות אמיצי רוח, מלאי חיל ומשתוקקים לשובע טל של חיים, של יצירה עצומה ושל רעננות"(שם).
אבל האם התורה אינה עבדות? היא חירות! חרות על הלוחות! האם התשובה אינה עבדות? היא חירות,"עלמא דחירו", כדברי חכמי הרזים, חרות עליונה משפלות החטא, מזיוףהאישיות, מחמיסת האושר והאור. דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ותשובתו.התנאי הראשון לכל זה הוא לדעת שעמנו הוא "עם חביב, עם קדוש"(איגרותהראיה, איגרת שעח). אם אינך מלא אהבה וחרדת קודש כלפי עם ישראל, אם אתה מתנשא עלראשי עם קודש, לא עליך מוטלת המצווה להחזיר בתשובה.
ואחרי זאת ישלהוביל אל התשובה, "בשמחות וגיל, בלא שום דרך עוצב, וברוח עוז וגבורתרעם"(שם).
זה הכלל:תשובה מתוך הערכה, מתוך אהבה, מתוך ידידות, מתוך שמחה.
איזה חודש ארוך זה תשיעי!!!
