פורום הריון ולידה (עמוד 897)

סתם, יקרה, לבי איתך כל כך!!

היתה לי אחת כזאת

אבל היא גדלה

וזה עבר

והיא היום ילדה מהממת ורגועה

ובסוף יגיע הבוקר🤗

מעבירה לך כוחות ואנרגיות...

תהי חזקה!!!🙌💪

את העובר שלא יזוז

הזמן תלוי באיזה גודל איזור בודקים 

ולא הביאו לי שום תרופה,… הבנתי שזה תלוי בית חולים.. עשיתי בעין כרם.

את מגיעה ונמצאת בתוך המכונה איזה חצי שעה או שעה לא ממש זוכרת. קיבלנו את הצילומים באותו יום וממש אחרי כמה ימים הגיע הפיענוח הרשמי במייל

אם זה כדאי לדאוג שלא יתייבש אפשר לתת מינרלי. אבל חוץ מזה הכי טוב לא לעשות כלום

זו תגובה של הגוף לפנות ולהלחם בוירוס אז כל מה שעוצר יכול להאריך את המחלה

אותו גיל, גם שלשל איזה שבוע.... אין יותר מדיי מה לעשות, הקפדנו שישתה הרבה והתבאסנו על התוכניות שהשתבשו😕

רפואה שלמה!

הם ישחררו את הכרטיס.

ולא כדאי לקחת אותו למטפלת.

זה יכול להיות גם וירוס או חיידקי ולא רק שיניים.

או מיץ רימונים, אם יש לך איך להשיג. זה טוב לשלשולים.

את יכולה לתת נובימול או נורופן לכאבים.

ולהתקשר לסניף איפה שאת רוצה ללכת לרופא והמזכירות שם יכולות להכניס אותך.

רפואה שלמה!

אין איך לקצר תהליכים... לגדול זה לפעמים כואב.

לבי איתך... (אני הייתי שבוע וחצי בבית בגלל השיניים! )

ב. תתקשרי למוקד לקבוע טלפונית והם יקבעו לך למי שאת רוצה בלי קשר לרבעון. באמת עניין מטופש ומעצבן.

רפואה שלמה!

אז המטפלת צודקת שלא לשלוח אותו, מבינה ממש את הבאסה

אין הרבה מה לעשות, כן כדאי לקחת לרופא אז כמו שכתבו לך תתקשרי לקבוע תור ויוכלו לקבוע לכל אחד.

ולגבי הלילות, גם הבן שלי חטף וירוס וגם הוא התעורר בצרחות כמה לילות ולא נרגע. אצלינו זה בטוח לא שיניים כי הוא כבר סיים איתם לבינתיים...

רפואה שלמה!

אם ממשיך ללכת לרופא לוודא שלא חיידקי

אפשר להתקשר למוקד של מכבי ותוך שניה משחררים לך כרטיס למי שאת רוצה

לכל ילד יש מדף שהוא הכל חוץ מבגדים. קופסת פלסטיק עם סגירה לפיציפקס ואני עושה שם סדר אחת ל.. וקופסאות משחק שהם אישיות כמו פרסים שקיבלו וגם יצירות מיוחדות שאוהבים לשמור.

אגב מה שאני מחליטה לנפות ואני חוששת שיזכרו בזה אז אורזת בקרטון בחדר כביסה ואם צריך מוציאה אבל זה כמעט לא קורה. הם שוכחים מהר. במיוחד ילדים בלאגניסטים זה לא שהם שמים לב שמשהו חסר.

חוץ מזה לכל משחק (מכוניות, קוביות, חרוזים למשל) צריך מקום מוגדר.

מה עם מגירות כתר, יספיק?

אני אוהבת כי מאוד קל להזיז אותם מצד לצד כשצריך.

יש גם שקים גדולים של איקאה, אני משתמשת לדברים רכים כמו בובות ותחפושות.

כמה ילדים ובאיזה גילאים ואיזה חללים פוטנציאליים לאחסון יש לך?

רק לא כוננית פתוחה!! לא לא לא!

זה מתאים לאנשים שמסודרים בטבעם והכל עומד יפה..

אחרת הכל נהיה ערימה מבולגנת בעיניים.אם כבר כוננית אז יש קופסאות בד כאלו שנכנס למדף אם את מכירה.

אבל לדעתי רק אמצעי אחסון חזק יחסית עם סגירה.

אם את רוצה משהו יפה יש ספסל ישיבה נפתח לארגז. נראה חמוד אבל צריך מקום. לא התנסיתי בפועל. אבל היה לי חלום כזה 😜

לספרים או לילדים גדולים יותר (אמצע יסודי כזה) אפשר מדפים מעל המיטה. שומרים שם גם יצירות על קנבס או מתלים וכו'.

לבן השנתיים שלי יש קופסאות פלסטיק סגורות בין הספות בסלון. ממילא הוא תמיד משחק שם. יש גם קופסאות קש מעוצבות יותר אם את מעדיפה. הרעיון שאין טעם לאחסן בחדר אם ממילא הוא בקושי נמצא שם. עדיף בסוף יום לאסוף לקופסאות בהישג יד וזהו.

גם אני חשבתי על הספסלים האלה

יש לי מקום כדישיהיה אחד לכל ילד האמת

פשוט חבל לי על המקום לגובה שלא מנוצל כי זה פינות מתות בחדר

אבל את צודקת..

מגירות כתר זה נחמד, אבל לא יספיק בשום אופן כי יש להםגם צעצועים יחסית גדולים - לבן שלייש מלא מכוניות וטרקטורים

לבת יש עגלה למשל, ובית בובות

ויש להם גם מלא בובות פרווה שהם לא מוכנים להיפטר מהן חחח

הרעיון שדברים שמשתמשים בהם בסלון אני מאחסנת בסלון. אחרת לא תהיה לי שליטה על איך שהחדר נראה.

כל משחקי הקופסה מגיל 5-6 ומעלה יש להם חלק ייעודי בספריית הסלון (יש לנו ספריה 7 דלתות. 4 לספרי וחפצי קודש וגם 3 מדפים לספרי חול,

3 דלתות (מופרדות כל אחת) למשחקים. זה גם המדפים העמוקים יותר. כל משחקי הקופסה היקרים שם. (קטאן, רמיקוב, טאקי, דאבל, שחמט וכל זה)

יש לי מגירות כתר לכל משחקי הפלסטיק (מכירה לכל משחק) מגנטים, חיות, חרוזים עם הקוביות, כלי עבודה עם כלי רופא, כלי מטבח. (פעם זה היה שתי מגירות אבל סיננתי כשהילדה גדלה, עכשיו הקטן אוהב אבל לא צריך המון)

בקופסאות פלסטיק יש לי את המשחקים שפחות נגישים כל פעם מביאה לסלון קופסה או שניים ומחזירים למקום פעם פעמיים בשבוע.

אצלי הכל עומד במסדרון כי אין לי מקום בחדר (שלוש מיטות)

הילדים לא נוגעים בקופסאות זה לא נגיש להם זה טוב לי כי ככה הסדר נשמר ואני מביאה להם מדי פעם אם מתחשק להם משהו במיוחד. (הקופסאות שקופות אז רואים)

בקופסאות יש את כל המשחקי קופסה שאוהבים לפי עונות כמו משחק הקופים, מפולת, דוקים, פאזלים פחות אהובים, משחקי התאמה שהם לגילאים מסויימים, פינגווינים וכד'.

נגיד ארבע בשורה גם היה שם אבל זה חרוש אז העברתי לסלון.

פליימוביל, קפלות, קשקשים, דופלו כולל רכבות פעם היו בסלון אבל העברתי לחדר ארונות ומוציאה בעיקר בשבתות.

מה שנוח לי בסלון שהכל מול העיניים אז יודעת בדיוק מה המצב של המשחקים. החדרים נשארים מסודרים.

ואם יש בלאגן במסדרון שנמצטבר מעל הקופסאות אני מיד רואה את זה.

בעבר היה חדר משחקים עם כונניות (בלי קופסאות ייעודיות) וזה היה נורא בשבילי. כל משחק שמוציאים ארבע משחקים אחרים מתבלגנים. וגם הילדים היו עוברים ממשחק למשחק בלי "לשהות" בתוך משחק אחד (זה גם תלוי אופי של ילד אבל נראה לי גם בגלל שהכל היה מדי נגיש)

וגם היה מאוחסן משחקי קופסה עם משחקי פלסטיק, הפתעות בשקל עם משחקים יקרים.

כדורים ומכוניות בכל מקום.. לא הצלחתי להיפטר מכל המטקות שהצטברו כאילו מישהו נגע בהם..

הילדים היו כועסים אחד על השני שנגעו במשחקים "שלהם".

היום אמנם יש המון מוקדים למשחקים (פינה בסלון, ספריה בסלון, מדפים אישיים בארונות, מגירות כתר וקופסאות אחסון במסדרון, ומשחקים בחדר ארונות)

אבל אצלי בראש יש ייעוד שונה לכל איזור. הייתי רוצה יותר לרכז ופחות להתפזר אבל כרגע זה די בסדר בשבילי.

בכל מקרה אצלי, אני לא חוזרת לרכז משחקים של ילדי גן בתוך החדר שלהם. לי זה לא טוב. הם לא משחקים שם כמעט ואין לי מושג מה קורה שם. מעדיפה לרכז את המשחקים בסמוך למקום המשחק ובאיזורים המשותפים של הבית שאני רואה כל הזמן. ככה גם שמה לב להעדפות ויודעת לדרבן אם אני רואה שיש מיומנות שמזניחים אותה.

למשל יש לי ילדה שכמעט לא נגעה במשחקי תנועה אז קניתי לה קפיץ קפוץ.

וילדה שאהבה מאוד משחקי דמיון עם חברות אז דירבנתי אותה גם למשחקי התאמה. ילד שאהב מאוד דגמים ופחות משחק חופשי אז הייתי מנתבת לשם.

עוד נקודה למחשבה, זה לתקופות שונות במהלך השנה. יש תקופות שהרבה בבית כמו בחופש הגדול יש יום ארוך וחם בצהריים או בתקופות גשומות שלא יוצאים אז מארגנת את הבית שיתאים יותר למשחקים. אז גם עושה סדר ומוציאה משחקים "מוחבאים".

לעומת זאת יש תקופות שבקושי בבית ואין טעם להמון משחקים שמסתובבים ולא נוגעים בהם. אז מחביאה יותר משחקים ומשאירה פחות משחקים שיהיו נגישים.

אגב מדפי הספרים בסלון זה פתרון ביניים שלי.

יש ספרייה לספרים במסדרון שכוללת ספרי קריאה וספרי לימוד. ומוציאים משם וכמעט אף פעם לא מחזירים. (גם אנחנו, לא רק הילדים)

אז במקום להשאיר בערימה בסלון מחזירים למדף הנגיש בשוטף ומדי פעם עושים סדר ומחזירים לספרייה המרכזית.

הילדים מתים על זה. זה כמו יום הספר בשבילם.

מוצאים את כל הספרים וממיינים לפי גילאים והעדפות. זה מזכיר להם המון ספרים נשכחים. תמיד בימים שאחרי "יום הספר" שלנו, יש זינוק בביקוש לקריאה.

בסלון זה לא בא בחשבון אצלנו

למרות שהם משחקים בו

הסלון אצלנו בסוף יום מפונה ממשחקים, לקח לנו המון זמן להנחיל את זה מהבית הקודם עוד

האמת שעכשיו סידרתי שם, וחשבתי על להזמין ארונית שאתלה גבוה ב'פינה המתה' בחדר, שבה יהיו כל המשחקים הלא נגישים. היא תהיה מאחורי הדלת, וזה יחסוך לי את המקום בארון בממד.

עכשיו נשאר לי באמת לחשוב על פתרונות אחרים  למשחקים הכן נגישים - ניסינו קופסאות פלסטיק קטנות וגם זיפלוק, אבל את הקופסאות הם שברו😫

והזיפלוקים לא מחזיקים מעמד הרבה זמן .

וחשבתי אולי לקנות ארגזי ראטן לרצפה.

@אורוש3 הם בני 4 ו5.

הבעיה שלי עם הבובות במיטה היא שהבת שלי כל יום מפספסת כמעט, הבן לעתים רחוקות.

וכשאני צריכה כל יום להוריד 10 בובות ולהחזיר ולהחליף מצעים - פחות..

הם ממש לא רוצים לצמצם בכמות. עוד תרמתי חלק

מבקשים מהאחים היותר גדולים קצת..הם מטפסים על כסא ומורידים הכל בקלות

וזה כוורת גבוהה!

וגם בעיני הבעיה המבורכת זה שהרוב זה משחקי דמיון

ואז הם פשוט אוספים חפצים מסוגים שונים מכל מיני קופסאות משחק

ותחפושות

ובלגן חוגגגג

וחלק גדול מהמשחק זה

לעבור מחדר לחדר

אז זה משמיד בשיטתיות כל חלקה טובה

אבל הם משחקים מהמםםם יחד  ויצירתי ממש

במצב רוח טוב גם במשך שעות

אז זה שווה מצד אחד

ואני לא אשב להם על הראש על על חפץ

בלתי אפשרי

אני כן מנסה לווסת ולמתו

אבל

הבלגן חוגג

להגנתם לפעמים הם מסדרים מקסים

ולפעמים צולע

אין מצב שהייתי עומדת במעבר בין חדרים, אשרייך 😜

הכי רחוק שלי זה להפוך את הסלון לחדר משחקים אבל לפחות אפשר להשתלט על הבלאגן בשניה.

לגבי הכוורת, זה טוב לך שהם מוציאים לבד או לא?

בעיני זה גרוע, הצילו לא הייתי עומדת בזה.

אצלי בקופסאות הסגורות הם לא יכולים להוציא לבד כי צריך להוציא את כל הקופסה. זה רק מבוגר/ ילד גדול יכול. ואז מוציאים קופסה אחת (שיש בה כמה משחקים) או משחק ספציפי מאחת הקופסאות עורמים שוב את הקופסאות.

משחקי דמיון אפשר לאחסן הכל בשקים של איקאה כמו שצילמתי או בציפה ישנה של שמיכה או אם מישהי ממש חובבת עיצוב אז בקופסת קש גדולה ומעוצבת.

הכל למקום אחד ובהצלחה למחר.

בני כמה הילדים שלך? בתחושה שלי מה שאת מתארת קורה בעיקר כשהגדולים בגילאי גן. אני צודקת?

אח"כ כבר יש משחקים מגוונים יותר לגילאים שונים אז זה לא עובד שיטת הכל בקופסה אחת.

וגם אני אוהבת שילדים מפתחים מיומנויות שונות. דמיון זה נהדר למשחק חופשי. אני אוהבת לשבת איתם גם על משחקי הרכבה ומשחקי התאמה למיניהם ואפילו קצת משחקי חשיבה. אז את המשחקים האלה שומרת פחות נגיש ומוציאה כשאני יכולה לשבת איתם.

מגיל שנה עד בערך 9

וזה באמת לא מרגי ש לי ניתן לשליטה כי הם ממש בתוך משחק מאורגן עם תפקידים ןמהלכים ותכנונים

להתחיל ויכוח על כל דבר שהם עושים..וואי לא בראש שלי

כנראה שמעדיפה את הבלגן מארשר להיות שוטרת

כמו חדר הורים למשל.

לי מפריע שלוקחים כריות שמיכות וספרים.

אני לא בוויכוחים בכלל.

לכן טוב לי שהמשחקים נמצאים במקום שיש לי שליטה, ככה לא צריכה להיות שוטרת.

וגם לי יש דברים שמגבילה

זה לא שאני מפקירה הכל חח

אבל עזרת לי לזהות שיש לי מרחב בו אני למעשה בוחרת לשחרר כי התועלת בדבר יותר חשובה לי מהסדר

ויש מקומות שאולי באמת אנסה לחשוב איך אני מדייקת שם גבולות באופן שנכון לי ושלא יפגע ביצירתיות ובזרימה שלהם יחד

האמת שכשתלינו למעלה כוורת חשבתי שזה מה שעשיתי- שמתי לא בהישג יד

אבל גיליתי שגם זה לא חח

ילדים קטנים או ילדים מבולגנים ממש לא מרגישה צורך לשאול.

אפילו נשמע לי קצת לא הוגן לתת להם לבחור כי זה מעלה למודעות שצריך להיפרד מחלק מהדברים.

אם יש לי ספק- אני מעבירה לאחסון בלי ידיעתם ואז אחרי תקופה מסויימת שבוודאות הם לא זוכרים מעבירה את השקית כמו שהיא לפח.

יש לי ילדים שמתקשים להיפרד מטושים מקולקלים.. אני לגמרי שלמה עם העזרה כשאני מפנה בשבילם.

כשיגדלו הם יצטרכו להתמודד עם הצורך להיפרד ממשהו נוסטלגי שכבר אין בו יותר שימוש.

יש ילדים שנפרדים יותר בקלות ואז הם מפנים בעצמם ואני צריכה לפנות לעיתים רחוקות.

רק כשמצטבר באמת כמויות.

יש לי ילדה שלא מפריע לה לזרוק במוצ"ש את היצירות שהיא הביאה מהגן ביום שישי, זה אפילו לא מגיע לאחסון. לעומת זאת יש לי ילדה שמתקשה להיפרד משרשרת סוכות מלפני כמה שנים שנראית כמו משהו שאפילו אני לא אסכים לתלות בסוכה...

אז במוצאי סוכות אורזת הכל חזרה לארגז ופסח מעיפה הכל לפח.

כל המתנות מהשקל שמקבלים בימי הולדת וגם אני מביאה הפרסים לא מעט- הכל עובר סינון. אחרת אין לזה סוף. רק בלאגן בעיניים.

זה לא שחסר להם תעסוקות.

הבת שלי בסוף ב' התקשתה להיפרד ממשחקי הקריאה שהיתה מקבלת בא'.

אני גם מפנה בגדים שלהם בלא ידיעתם אם קשה להם להיפרד מבגד שאינו שימושי.

לילדים שקשה להיפרד מחפצים בעיקר חשוב לי לשקף שהחפץ משרת את האדם ולא האדם משרת את החפץ ולכן חפצים שאין בהם צורך יותר כמו כלי מטבח, אני קוראת להם "לעזור" לי למיין, לסמן, הם מכינים את הפתקים "למסירה".

עושים זאת תוך כבוד לרכוש ולכסף, אבל גם כבוד לצורך לפנות חפצים לא שימושיים ולהעביר הלאה למי שצריך.

מקווה שמשהו מזה מחלחל.

זה נגיש לילדים ונשאר מסודר..

הקופסאות שמתאימות לכוורת גדולות ואפשר לאחסן שם ממש הרבה ולא חייב בצורה מסודרת, רק לדחוף לבפנים- קופסא למכוניות, וקופסא לבובות, קופסא למגנטים וכו

ואז אפשר בקוביה אחת ספרים, ובעוד אחת משחקי קופסא סגורים באריזות המקוריות שלהם.

לחפצים אישיים יש לכל ילד מגירה בארון/מדף/סלסלה ועושים סינון מדי פעם..

גיגיות זה לא נח ולא מספיק מעבר לשלב הראשוני עד שנתיים כזה. אצלי יש ארון משחקים ועוד כוננית גדולה ועוד אחת ועוד מדף בארון ועוד מגרות לכל ילד ולגדול כוורת. ב''ה יש שפע (סבא וסבתא שלי מפנקים בימי הולדת, לא יימשך לנצח... ב''ה גם ההורים). הרוב מסודר בסלסלות. פאזלים ומשחקי קופסא בקופסאות שלהם. חלק קופסאות שקופות, חלק של שיין כמו סלסלות יותר גדולות (בכוננית הפתוחה), חלק סתם סלסלות פלסטיק פשוטות או קופסאות נעליים (בארון הסגור). כרגע בבית לא גדול אז חלק בממ''ד שם ישן הבכור וחלק בסלון. שני האחרים בחדר קטן לכן שם אין הרבה רק באמת גיגית פלסטיק מהנמוכות מתחת למיטה. כרגע זה בסדר בשבילי.

פיצ'יפקס- במגרות פלסטיק קטנות עומדות ואת זה ממיינים לפני פסח או בקיץ. כי הרוב סתם שטויות וחייב לפנות לשטויות חדשות. משחקים איכותיים וספרים מכירה כאלה שלא מכניסות חדש לפני שזורקות. אני פחות בעניין. מה שטוב ושימושי משאירה. כן סיננתי קצת לפני פסח אבל לא את הבייס. קצת פה ושם. אני כן אוהבת את המבחר והשפע ומוכנה לשלם את המחיר של האחסון.

בתים מתבלגנים בשניות. ברור. ב''ה שיש חיים ושמחה. לפעמים הם מסדרים, לפעמים אנחנו ולפעמים משאירים מבולגן בסוף היום...

יש להם אפשרות לשלב מגירות ודלתות לפי הצורך.

וקופסאות קש מלמעלה (של איקאה)

אפשר גם לסדר את הבובות מלמעלה, זה חמוד.

בנוגע לקישקושים שלהם.

לכל אחד יש מגירה שהיא פרטית שלו, הוא שם שם מה שחשוב לו לשמור.

מגירה אחד שהיא בלאגן שלו, מה שנכנס נכנס - מותר להכניס הכל חוץ מאוכל כמובן.

אני לא פותחת בלי רשותו, פעם בכמה זמן הוא בוחר מה להשאיר בה ומה לא.

יש לכל ''נושא'' קופסא משלו (כלי אוכל, תחפושות, מכוניות, חיילים, לגו, פליימוביל, מגנטים, קליקס, צינורות וכו'). בחלק מהמדפים יש יותר מקופסא אחת. תלוי בגודל.

ויש גם קופסא לפיצ'יפקס שאין להם הגדרה מסויימת (ושחלקם נזרקים מדי פעם...).

חוץ מזה יש חמישיית מגרות כתר שבה לכל ילד יש מגרה אישית לפרסים/יצירות וכו'.  

מה את רואה?

מה יש בחיים, בזוגיות, באימהות שאין היום? 

אין לי שום ציפיה או אפילו תקווה שיהיה טוב בזוגיות. זה לא שרע, כן? לא רבים כל היום או משהו כזה.

אבל אני לא מאושרת וכבר לא חושבת שאהיה מאושרת בזוגיות הזו.

מקווה שיהיה יותר קל שהילדים יגדלו. שאוכל לפתח איתם את הקשר ולהיות האמא שחשבתי שאהיה.

אולי יהיה יותר קל כשזה לא יהיה כל היום סביב קטנים וכל מה שהם דורשים.

מעבר לזה הייתי בעיקר שמחה אם היה לי הרבה כסף, סליחה על השטחיות. לא הייתי צריכה לעבוד, הייתי יכולה להביא עזרה עם הילדים שזה משהו שהיה מאוד מאוד מקל עליי (יש אפס עזרה מהמשפחה). היה לי בית משלי ולא הייתי צריכה לגור בדירה מגעילה שאני שונאת.

יודעת שאומרים שכסף לא מביא אושר ואני בגדול מסכימה. כסף לא יעשה אותי מאושרת אבל בהחלט יקל עליי מאוד מאוד.

שטחי, אבל זה המצב כרגע. שאלת, אז עניתי…

בעולמנו כסף הוא לא שטחי

במיוחד עם יוקר המחייה.

הלוואי שיוציאו חוק שיעזור למשפחות לסחוב את השנים הקשות עם כל הקטנים,העומס,החובה לפרנס ומטלות הבית.

אין כבר פניות ורצון לכל השאר.

חיבוק הזדהות

ותפילה שיהיה יותר קל בעתיד.

כסף לא קונה אושר, אבל הוא בהחלט יכול לאפשר אותו.

אני חושבת שבלוך כל המערבולת שאת נמצאת בה, צריך לנסות לעשות שינוי ולחשוב איפה כן אפשר שיהיה טוב. לפעמים זה פרקטית, לפעמים מנטלית, לרוב זה שניהם יחדיו

והדבר הראשון שצריך להתחיל בו - הוא מה שחשבתי שאהיה.

בין אם זה בזוגיות, בין אם זה באמהות, בין אם זה בפרנסה

שאיפות זה דבר מעולה., כל עוד הן במקום של שאיפות. אבל בתכלס, כל אחת מאיתנו צריכה לעבוד עם הקיים ולנסות לשפר אותו ולשמוח אותו.

כי תמיד יש לאן להשתפר, תמיד יכול להיות יותר טוב.

יש מצב שאת קשה עם עצמך? ביקורתית מאוד?

מי

וזה לא קל בכלל

כשאין הזנה וחיות ושמחה

אפילו מתחום אחד

אז הכל חסר אנרגיות וחיוניות

אני חושבת

שהחשיבה שלך נכונה

שאת צריכה לחפש קודם כל מאיפה כן אפשר

מה כן ..אם יקרה באופן אחר- יכל לגרום לך שמחה וחיות?

עבודה חדשה בנחלט יכל להיות כיוון

עצם זה דאת 'על משנו' מכווננת לעשות משהו עבור עצמך והשמחה דלך-זה עצמו נותן כח.

כדי להעצים את הזה

נסי לדמיין

מה הזה יהיה עבורך כשתעבדי בעבודה אחרת?

איך זה ירגיש לך?

איך זה יכל להשפיע על עוד מעגלים אחרים בחיים שלך?

ולגבי הילדים-

גישה של לחכות ישיגדלו זה עצמו מביא לאות כזאת ופסיביות בתנועה..

יש המוןןן איך לשנות את החוויה של גידול ילדים

גם כשהם קטנים וגם כשזה עמוס ודורש

צריך ם עבודה של להתמקד מה בדיוק התחושות והקשיים

מה הצרכים בנפש שלך

מה את זקוקה כדי להרגיש אחרת

מה החלום לשך שם

מה יגרום לך להרגי ש משמעות והתרחשות ואתגר ויצירתיות באמהות

כי וב כשאנחנו פסיביות אנחנו נכבות ומתרוקנות

כשאנחנו אקטיביות

ופועלות ויוצרות התנועה עצמה מביאה שמחה

ממליצה לך על טיפול או אימון לעצמך

כדי קצת להתחיל לייצר תנועה

בזוגיות כשחסר זה מקרין על הכל ודוקא בגלל זה את צריכה להשקיע הרבה יותר כדי לקבל מילוי ושמחכ מאפיקים אחרים

תתחילי איתם

תתחזקי טיפה.ואז בודאי שכדאי ללכת לטפל גם בזוגיות ולא להשלים לחיות ככה עד 120

לגבי הילדים..

ללמוד הדרכת הורים..

יכול כל כך לעזור ולשנות דברים.

הורות היא לא בהכרח חייבת להיות כל כך קשה,גם לא הורות לקטנטנים.

רצון של (כמעט) כל אישה לחיות בדירה יפה ושיהיו לה בגדים יפים ללבוש אפילו במקורות כתוב.

ולגור בדירה מגעילה שאת שונאת יכול ממש לצער.

ואולי דווקא דרך הרצונות ה"שטחיים" אפשר לקבל מושג מה הרצונות האמיתיים שלך. אם הייתה לך עזרה עם הילדים וקצת אוויר מה היית עושה?

אולי אפשר למצוא דבר קטן אפילו פצפון שיסב לך אושר שלא תלוי לא בהמון כסף/ בעל/ ילדים.

אפילו שזה יהיה שטחי. לפעמים השטחי נותן חיות ראשונית ומשם מתקדמים.לפעמים הדרך לצאת מהחושך מתחילה בלקנות שמלה חדשה. 

אם כן, אז תעשי צעד אליו בימים הקרובים.

מותר לשאול - מה עולה תוך כדי הטיפול?

רק על עצמי לספר ידעתי:

אני כרגע במקום שלא מוצאת עצמי בעבודה

ויודעת כמה זה מקרין על כל שאר התחומים...

ובזוגיות - הכרתי לצערי מצב שאין תקווה לגמרי, אבל זה היה קיצוני. מקווה שאצלך זה יהיה טוב יותר (בקצרה - הייתי נשואה זמן קצר בקשר שהפך לבלתי אפשרי וזה נגמר בגירושין, ברוך ה' היום נשואה בטוב.( מקווה שאצלכם תמצאו את הדרך הנכונה עבורכם.

מקווה שאת בטוב!

ספרי ילדים אני מתכוונת 

ללמד הכוונה חשיפה?

יש לרינת הופר ספר חמוד עם מילים לפי אות אבל מתאין רק אם הילדים יודעים ומבינים עברית

הילדים כמובן דוברי עברית ויש ספרי ילדים בעברית בבית.

אני מחפשת ספר חמוד שממש מלמד את הא-ב.

לתינוקות של בית רבן

הוא ממש חמוד, צבעוני

יש בו סיפור קצר בחרוזים על הניקוד

אבל לא על האותיות האמת

אז יכול להיות שזה יותר למתקדמים

אני רוצה ספר חמוד וצבעוני, שמראה את כל הא-ב. אין משהו כזה בעברית? רוצה שיכירו את האותיות בעברית כי כרגע לא מכירים בכלל.

עם השיר 'אלף - אוהל, בית זה בית, גימל זה גמל גדול...', בכל עמוד רואים את האות בגדול, ויש שם הרבה חפצים ודברים שמתחילים באותה אות.

הבן שלי אהב את הספר וזיהה חלק מהאותיות כבר בגיל שנה וחצי (לא שזה מצופה בגיל הזה, אבל זה מעיד על זה שהספר מוצלח...)

מצאתי קישור לקניית הספר

אלף-בית - נעמי‏ שמר

ברור שנוחח

תחשבי על זה שזה מתחבר לחזיה, את עם 2 ידיים פנויות ולא מחוברת לחשמל

זה נוח בטירוףףףף

שדרג לי את כל חווית השאיבה

קפצה לי כפרסומת, לחצתי מסקרנות ומאז היא מופיעה לי בכל אתר..

ממש מעניין! מתלבטת אם להשקיע בה או להשאר נאמנה לאוונט הידנית הותיקה שאני חייבת לה תודה על מיכליות חלב ששאבה במצטבר כל השנים..

אני חוששת לקנות ולהתאכזב..

(לא שרלוונטי לעכשיו, כן? שליש ראשון וזה..)

אני יודעת שיש הרבה שאוהבות אותה, אני לא אהבתי. השתמשתי בה תקופה ארוכה, אבל הביאמבה בהנקה שאחריה היתה חתיכת שדרוג והצלחתי לשאוב הרבה יותר בקלות, בפחות זמן, הרבה יותר חלב. 

בידנית היתה כואבת לי כבר היד מרוב לחיצות. ובימים עייפים ולחוצים היו פעמים שלא הצלחתי להוציא כלום. ובביאמבה עצם זה שאת מחברת ו"שוכחת" ולא יושבת לחוצה ולוחצת, רק זה משחרר יותר חלב 🙂 ככה זה עובד אצלי לפחות.. בעבודה במשרד הייתי הולכת לחדר הנקה, ובימים שהייתי עובדת מהבית הייתי שואבת תוך כדי עבודה או לפעמים גם התארגנות ליציאה וכאלה.. וזה חסך לי גם המון זמן וגם הייתי מצליחה לשאוב הרבה פעמים כמעט 2 מנות ברבע שעה

וממליצה ממש! כעיקרון כבר קניתי לעצמי משאבה אחרת ואז התפנקתי בביאמבה ואני הולכת למכור את הישנה. אני ממש אוהבת אותה.

שווה את הפער במחיר?

(ומה המחיר..באמת? )

Biamba Pump Pro - Biamba

בגדול, את המיכל שלה אפשר גם לאחסן עם החלב ככה, בלי להעביר מיכל נוסף, הרכבה יותר נוחה

אני מרוצה ממש

שתעזור גם לפותחת מן הסתם...

כל פעם שאני שואבת אני מנסה לבדוק אם יוצא חלב, ולפעמים מדליקה פנס בשביל זה כי לפעמים זה מתחיל לשאוב ואז אני שמה לב שזה יושב עקום ולא מוציא כלום בלי שארגיש בככלל, גם אתן?

את יכולה טיפה להזיז את המשאבה ולראותאם יש רטיבות בפתח של המיכל

יש גודל סטנדרטי?

ואם זה קטן אט גדול צריך לקנות מתאמים? איך יודעים אם זה לא מתאים?

וסרגל מדידה

השאריות אוכל העלו עובש, זה לא הסיר שמעלה עובש

תרתיחי בתוך הסיר מים עם קצת אבקת כביסה.

עושה קסמים (וגם ריח טוב בבית...).

בעיקר רציתי לשאול האם זה בסדר עם אקונומיקה. 

אני אלך לנסות לעשות פה קצת סדר.

טיפ להבא-

אם הסיר נגמר ואין כח לשטוף בקרוב,

אז להכניס ריק למקרר. מאריך את הזמן שמאפשר ניקוי. עדיף אפילו למקפיא.

טיפ 2- אני שומרת את השקים של התפו"א לניקוי יעיל וזריז לסירים לפני הניקוי היסודי עם הסקוצ כלים. שופכים סבון כלים, מעבירים ניגוב עם השק הריק (גם אם נשארת העטיפה עם הציור לא נורא)

את כל הג'יפה עם השק לתוך שקית ניילון של הירקות ואת כל זה לפח המרכזי.

לפעמים זה מספיק, לפעמים צריך לחזור עם סקוצ כלים רגיל, אבל לפחות כך הג'יפה המרכזית כבר הוסרה.

זה מונע מצבים כמו המתוארים. הרבה פעמים כשמשהו נתקע זה בגלל שלא היה פתרון מיידי זמין לבעיה ואז מגלגלים מצד לצד.. ואם יש שבת אז בכלל למי יש כח במוצ"ש ואם לא נמצאים בבית יום ראשון אז עוברים כמה ימים בלי טיפול.

תקראי על זה.

שלא נחזיר אותה מהגן??😅

אני זוכרת שבאיזור הגיל הזה זה גם קרה אצלנו.

היינו מעירים לגמרי ומרדימים שוב.

יכול להיות שאני טועה. אבל ככה זכור לי.

בגלל שהער כן נרגעת על הידיים.

ביעותי לילה מגע- רק מחריף את הבכי

מרגישה טוב? כמה היא ישנה במהלך היום? יש לה שלשולים או משהו כזה מדי פעם?

הלכתם לרופא?

משחקת יפה, גם איתנו גם לבד, פעילה, אוכלת מהמם מוצקים, יצאה שן ראשונה (אבל לא ניראלי בלילות זה שיניים כי עלינו היא נרגעת ולא נראה שכואב לה)

היא לא ישנה הרבה בכלל.

בדרך כלל אצל המטפלת ישנה מ12 וחצי כזה, ומתעוררת בערך ב14.40 ורוב הפעמים לא ישנה שוב עד הלילה. לא רוצה, כיף לה... אם היא לא ישנה אצל המטפלת היא נרדמת בערך בין 3,4 לאיזה שעה וחצי , שעתיים.

קשה לי ממש שהיא לא ישנה כי אין לי אוויר! היא מהממת ורוצה לשחק ולשיר וזה כיף לי! רק שאין לנו זמן זוגי ככה... גם לא בלילה...

גם אצלנו אם הוא לא ישן מספיק במהלך היום הוא ישן ממש ממש גרוע בלילה.

ונשמע שהיא ישנה ממש מעט לגילה.. בגיל הזה הרבה תינוקות ישנים שעה בבוקר באזור 9-10, ואז עוד שעה וחצי-שעתיים בצהריים, ואחר כך ישנים לילה (עם קימות לאוכל בדכ). תנסו לתת לה לישון קצת יותר בבוקר, אבל מוקדם מספיק, ותבדקו אם עובד

משכיבים בבוקר לשעה בערך

נראה לי עד גיל שנה וחצי +-

ואחכ שוב בצהריים לקראת 13:00 לשעה וחצי/שעתיים.

גם לי נשמע שישנה מעט מידי במהלך היום

לישון בערך ב11 וחצי, 12.

והילדה חוזרת הביתה ב13 אז לא ניראלי יש שנת בוקר...

אני יודעת שהיא ישנה מעט. זה מאז שנולדה. היא ערנית פצצות...

הגדולה שלי היתה כזאת. מדי פעם היתה מפנקת באיזה חצי שעה.

אני יכולה לעודד אותך שהשניה ישנה כמו תינוקת נורמאלית, זה משתנה בין ילדים 😅

בעיקרון גנים שמסיימים ב4 שמים לישון בבוקר לשעה ואז עוד שעה וחצי אחרי א.צהריים (אזור 12). בגלל שאצלכם זה יום קצר הגיוני שהיא מסדרת את השעות אחרת.

תנסי לבקש שתשים אותה לישון שעה ב10 במקום בצהריים וכשהיא חוזרת הביתה ב1 שימי אותה לעוד שעה וחצי. 

ניסיתם לשים נורופן לילה אחד?

זה מרגיש נצח אבל בסוף זה עובר!

אצלנו כשהתחילה ללכת פתאום התחילה לישון כל הלילה.. אז זה נשמע עוד מלא זמן, אבל זה לא! 

כי יש קפיצת התפתחות - ישיבה למשל

וגם מתפתחת חרדת נטישה

עוד שיניים

הם יוצר מבינים דברים

גם הבכור שלי היה ככה

מתיש, אבל נורמלי

אין לי חיים

אין לי שינה

אין לי זמן לאכול

ואילו לא להתקלח עם הצרחות שלה

אני כבר לא מדברת על 'זמן בעל' שזה בכלל נהיה מותרות...

די נוווו😭😭😭

את עובדת?

אז מסיימת לעבוד, יושבת איתה קצת ופורשת לנוח

הוא מחליף אותך

ואת קמה וממשיכה בזמן שהוא נח

או כל סידור אחר שיעזור לך להעביר את התקופה הזו, בדגש על זה שאת מפנה לעצמך זמן לנוח ולהיות את, קצת בלי הילדה. זה ייתן לך כח לזמנים היותר הקשים

לא רואה דרך אחרת לצלוח חיים  שפויים עם ילדים, צריך להתחלק בנטל איכשהו

ואז כשאני חוזרת מהעבודה הוא יוצא לסדר ב'

אז אני איתה עד איזה 7...

ואז הוא חוזר הוא קצת איתה, אני קצת איתה, מורחים אותה כי אין מה לשים אותה לישון ב8, היא תתעורר לי ב 10 ואז ב12 ואז ב2

אז זה למרוח אותה עד איזה 10 בלילה יחד ואז מקלחת ולישון...

שנינו בזה, שיהיה בריא יש לו הרבה יותר סבלנות ממני...

זה מה שאני הייתי עושה

אפילו חצי שעה ארבעים דקות לשכב עם דלת סגורה

וכמו כן, ממליצה לבדוק תולעים. ייתכן וזה מפריע לה לישון אם היא קמה בוכה

ורוצה לנוח.

שזה מובן, הבעיה היא שגם אני כבר רוצה לנוח🙈

אולי תעשו יום את ויום הוא?

או שאת תנוחי קודם ואז הוא?

לא יודעת, לא רואה אופציה אחרת עד שתחזור השפיות. חוסר שינה זה קושמ ענק מבחינתי ולכן הייתי עושה הכל כדי למצוא דרך לנוח

ננסה למצוא איזה סדר של שנינו יהיה אוויר...

זה לא רק הלישון. זה לסדר, לבשל, לכבס, לדבר אחד עם השני בלי פחד שהיא מחרבת את הבית 😅

נחת קצת🤭

נורופן לא עוזר.

איך יש לבדוק תולעים?🤔

רופא פשוט ייתן את התרופה וזהו, לא?

באזור פי הטבעת.

אם רוצים להשקיע אפשר לערבב במשחה גם טיפה או שתיים של שמן אתרי הדס.

אם חושדים שיש תולעים להמשיך אם גם כמה ימים, זה לא פותר את הבעיה אבל מקשה על התולעים לצאת ולהטיל ביצים, וכך נקטע מחזור החיים שלהן.

ובנוסף, כבר כתבו לך לגבי עייפות יתר, ובאמת לא נשמע לי סביר שבגיל שלה היא תצטרך ללכת לישון כל כך מאוחר.

פעם השעות האלה כן היו עובדות לכם? היו תקופות שהיא ישנה מעט אבל השינה היתה איכותית ובלי התעוררויות?

זה לא נשמע סביר, אבל זה עובד לפעמים, שדווקא להשכיב (הרבה) יותר מוקדם, או אפילו להוסיף שנת אחה"צ קצרה, דווקא משפר את איכות השינה בלילה. וזה גם מה שהרבה פעמים מייעצים בייעוץ שינה. מכירה מישהי שהעצה להוסיף שנת אחהצ קצרה בסביבות השעה 17:00 עזרה לה מאוד סביבות הגיל הזה. 

בעז"ה

יש תקופות כאלה

וזה מתיששש בטירוף

תחזיקו מעמד

כשצריך לצאת לאלרגולוג עוד חצי שעה😖😖😖

אבאאאאאא

לרוב רופאי הילדים לא מבינים בזה מספיק.

לק"י

כן להמשיך לתת.

לא יכולה לקחת אחריות, אבל נראה לי שהייתי מנסה להטעים טיפה בתוך הפה. לפעמים מה שגורם לאדמומיות זה המגע של המאכל בעור.

אולי תנסי לתת במרפאה או באזור של מרפאה.

בפרט שעד שיהיה תור לאלרגולוג יעבור עוד המון זמן, ודווקא ההפרש הזה יכול ליצור אלרגיה.

מצד שני, אין בדברי המלצה רפואית, אני לא סמכות רפואית ולא לוקחת אחריות.

אולי באמת כדאי לתת באזור המרפאה, כדי שגם אם תהיה תגובה חריפה, תהיה אופציה למענה מיידי.

אין בדברי שום המלצה רפואית

המשכתי לתת מידי פעם לנסות לראות מה קורה

לפעמים זה גם גרוי במגע עם העור

וסביב גיל שנה התגובה נעלמה...

בלי קשר תמיד כדאי פניסטיל בהשג יד

ממשש השתדלו שאני אלד רגיל אחרי קיסרי

היה לי שם מדהים 

ובשערי צדק כמעט אסון

עין כרם לא ניסיתי אבל סתם כי הר הצופים קרוב לי יותר

ממה ששמעתי מחברות ומהפורום עין כרם זהה כמעט להר הצופים

שתי ההדסות מומלצות מאוד בקטע של טבעי

לידת ויב"ק (אחרי קיסרי מתוכנן)

כשאני שאלתי חברות ההמלצה הגורפת שלהן היתה לשם... אז לא יודעת מה קורה במקומות אחרים.

מה שהיה לי - הייתי צריכה זירוז. זה לא היה בכלל שאלה מבחינת הצוות אם לידה רגילה או לא. לא עלה על השולחן בכלל.

כן בחרו זירוז והתאימו אותו ללידת ויב"ק (בלון, פיטוצין מאוד איטי), הייתי עם מוניטור אלחוטי כל הלידה,

כשהיו ירידות בדופק לא נלחצו, אבל אחרי כמה זמן כן עשו ואקום (שזה קלאסי ל"לידה ראשונה", וכדברי הרופאה - עשיף שיצא עכשיו מאשר שנסתכן).

מרוצה מאוד מאוד ב"ה ומודה לה' על הזכות. זה בהחלט לא ברור מאליו!

לא אחרי קיסרי.

ממש לקחו אותי ברצינות, הורידו אותי מהאשפוז לחדר לידה עוד לפני פתיחה 4 כי רציתי אפידורל.. (שלא הספיק להשפיע, אבל עזבו את זה😅 עוד נכתוב את הסיפור במלואו)

המיילדת לא עזבה אותי מהשניה שנכנסתי לחדר לידה ועד שילדתי..

היה לי סיפור אחרי הלידה הקודמת עם שאריות שיליה, אז היא ממש בדקה מולי את השיליה וקראה גפ לעוד אחות ורופא שיסתכלו...

בקיצור הייתה לי חוויה טובה.

קצת פחות אהבתי את האשפוז (הייתי בביות מלא והרגשתי שהתנאים שם מבחינת צפיפות בחדר וכו לא ממש מתאימים לביות מלא) אבל אי אפשר הכל😅

בשערי צדק יש להרבה בנות תחושה של בית חרושת ליולדות..

חוץ מזה בשערי צדק לא הסכימו לי דברים שיכולים לעזור בלידה (מספר מיילדות) שבעין כרם כן הסכימו לי.. (בעין כרם הייתי עם פיטוצין ויכולתי להיות על כדור או לזוז ולעשות דברים. בשערי צדק אמרו לי שאם אני עם פיטוצין אני חיבת לשכב במיטה למרות שהייתי בלי אפידורל)

הייתי עם פיטוצין ומוניטור כל הזמן ויכלתי לעשות מה שהתחשק לי... בכלל לא ביקשו שאהיה במיטה או משהו דומה לזה

בגלל המוניטור הייתי מרותקת למיטה בערך שעה עם גז צחוק ואז התייאשתי וביקשתי אפידורל ואז לא יכולתי לרדת כי האפידורל שיתק אותי.

לא שאני לא ממליצה על הר הצופים, סתם שמה מראה.

אני דווקא שמעתי מהרבה יולדות על חוויה טובה בשערי צדק. לא יודעת לגבי ויב"ק

מבחינה הייתי הרבה יותר מרוצה בעין כרם. זרמו איתי על מה שביקשתי. הרופאה שתפרה אותי הייתה סבלנית והקשיבה ממש לטראומות עבר שלי ונתנה מענה תואם ורגיש.

בשערי צדק פעמיים לא היה חדר לידה פנוי עד לפתיחה מלאה. (באחת ילדתי בחדר של הזירוזים, היה שם עוד מיטה ותוך כדי שתפרו אותי הכניסו לשם עוד יולדת בפתיחה מלאה.. שילדה כשאני שם, עם וילון כמובן)

והעומס הורגש מאוד על הרופאים שתפרו אותי. 

שוב, אני מתפללת ללידה רגילה אחרי שהלידה הקודמת שלי הייתה קיסרית.  

האם לדעתכן כדאי/ חשוב לקחת רופא פרטי ללידה? או שאם לבית החולים יש מוניטין טוב שהם יעזרו לך עד כמה שאפשר, אפשר לסמוך על זה?

ואם לדעתכן כדאי רופא, איפה מוצאים אחד?

אני שבועיים לפנייך ועדיין מרגיש שנשאר נצחח!

יאלה שיעבור לנו מהר בעזרת ה

לתכנן הר של תוכניות

ואז למצוא את עצמך יולדת ומבטלת את כל התוכניות.

קרה לי בשתי הלידות - בראשונה כנראה הייתי צנועה יותר עם התוכניות שלי אז ילדתי ב 39 ובשניה היו לי הר של דברים להספיק אז ילדתי ב 37

ורגע ברצינות-

נכון, הסוף הוא קשוח וקשה וכבד וחם וכו'

אבל דווקא כמישהי שילדה מוקדם- הייתי ממש שמחה לעוד שבועיים. בשביל ההכנה הנפשית, בשביל הציפייה שזה יקרה. בעיני יש משהו רגוע יותר בלבוא מוכנה.

אפילו בהתמודדות שלי עם הצירים, אני מרגישה שאצל הגדולה בגלל שהייתי מוכנה ולא הייתי צריכה לדאוג לשום דבר תוך כדי הצירים יכולתי באמת להתרכז ולהתמודד

ועכשיו שום דבר לא היה מוכן וזה תפס אותי ממש בהפתעה ואני מרגישה שכל ההתמודדות שלי בלידה הייתה פחות טובה כי נפשית לא הייתי מוכנה לזה.

בקיצור, קחי את הזמן הזה, תפנקי את עצמך. תתפנקי עם בעלך . תארגני דברים ללידה. תרגישי את הציפייה. זה יבוא בזמן הכי מדוייק💕

תודה על השיתוף ❤️

אני מבינה למה את מתכוונת לגבי המוכנות, אני עכשיו פחות מוכנה מאשר בלידה קודמת וכן לא יזיק לי עוד קצת זמן כדי לסיים ללמוד עלזה ולהכין את עצמי.

אבל מצד שני אני פשוט מרגישה שעוד רגע וכבר בכלל לא יהיה לי כח ומוטיבציה, ככל שההריון מתקדם אני פשוט עייפה חסרת חשק ומצב רוח וממש לא באלי לקבל ככה תינוק חדש ומתוק- בייחוד שבהתחלה לא חסר אתגרים הנקה, הרחקות והורמונים, לדאוג לאיך שהילדה שבבית מקבלת את הדברים.. יכול להיות שעצם הלידה וההתחדשות תיתן לי את הכח, אבל מרגישה שחייבת לעשות איזה סוויץ בראש

רעיונות לכיווני מחשבה מרעננים יתקבלו בברכה 

כבר קשה לי ללכת

לא רוצה עוד חודש שלם כזה..

לגבי מקלחת- נראה לי יש בכולם אבל לא הייתי בכולם אז לא באמת יודעת

לגבי שמן שקדים- אישית הבאתי והשתמשו בשלי, לא יודעת אם היו משתמשים בשלהם אם לא הייתי מביאה.

המחלקה- לי הייתה בסדר גמור. לא חדשה אבל החדרים בסדר גמור, נקי, נעים, יש את כל מה שצריך.

אני מאוד אהבתי את זה שהמיטות במאוזן לקיר ולא מאונך כמו הרבה מקומות אחרים, עשה לי הרגשה פרטית ונעימה...

לא יודעת אם בכל החדרים זה ככה.

עוד לא נולד התינוק שלא נולד וכנראה ששלך לא יהיה הראשון. 

בהצלחה רבה!

חש 2 חניות מסודרות.

אחת למעלה- מרחק הליכה.

אחת למטה- ויש שאטלים.

אבל

יש מפרץ בכניסה ליולדות.

אם אין זמן- חונים שם ומזיזים את הרכב כשמתאפשר.

יש מקלחת בכל חדר.

להביא שמן שקדים.

מחלקת ביות מלא- ליולדת סביר.

הכי בעייתי בעיני זה שאין תנאים נורמלים למלווה..לדעתי המחלקה זה הנק תרפה של עין כרם, בשאר הפרמטרים- ממליצה בחום.

הלוואי ויעשו מחלקות משופצות וחדשות

הכנסת אותי שוב להתלבטות אם להרחיק להר הצופים, כי שמעתי שהמחלקה שם יותר טובה

רק בגלל זה בא לי כבר ללדת ולהיות אחרי ההתלבטויות

תנאים טובה יותר.

אני לא מוותרת על עין כרם מבחינת המקצועיות והאפס הפרדה המושלם לרוב...

אבל לא ככ היו לי מלווים בלילה..

אין שמן שקדים, השתמשו בקומפרסים וג'ל.

חניה- קצת מסובך שם האמת, וגם נורא יקר.

חוץ מזה היה מושלם

חניה לא יודעת לגבי ההגעה כי הגענו באמבולנס, אבל אחכ הם נותנים חניה חופשית בחניות הפתוחות (ולא בחניון הסגור) הם נותנים איזה שובר כזה וצריך ללכת להסדיר את זה. אין לי מושג מול מי כי לא אני עשיתי את זה😅

מקלחת- לא יודעת. אני הייתי בחדר שהייתה בו גם מקלחת וגם אמבטיה.

צריך להביא שמן שקדים. לי לא היה והם לא הביאו לי משהו משלהם

פחות אהבתי את המחלקה של הביות המלא. הרגיש לי שאין שם באמת תנאים לביות מלא. מאד צפוף יחסית לעובדה שהתינוק איתך כל הזמן והכורסה של המלווה נוראית

וכן, זה קורה. בלידה ראשונה ילדתי ב-39 עם צירים שהתחילו משומקום בלי שום סימן מקדים לפני

אני בכל ילדתי בעין כרם.. אם זה רלוונטי אפרט לך על השאלות שלך

חניה, יש אפשרות לחנות קרוב לכמה דקות ואז שהבעל יחזור להזיז את הרכב לחניות הרגילות. לדעתי צריך גם כרטיס חניה מהמחלקה כדי שלא יעלה (הרבה). לדעתי תכתבו בוויז מיון יולדות. אבל לא סגורה במיליון אחוז על הכל כי זה התפקיד של הבעל.

יש מקלחת בכל חדר.

לא סגורה על שמן שקדים. הבאתי איתי סגור אבל היו רק קיסריים בסוף.

הביות מלא מצויין. החדרים בהדסה לא מפוארים כמו בחלק מבתי החולים במרכז אבל הם נקיים וסבבה ויש בהם כל מה שצריך. שתי נשים בחדר.

בסוף זה מגיע. תנסי לעשות דברים כיפים ומרגיעים.   

חניה צריך לרדת בחניה של המיון הרגיל ולא להיכנס אילו.. יש שם כניסה אחרת למיון יולדות

או שאת תרדי בכניסה הראשית לביח' ובפניה הראשונה מצד ימין למעליות לרדת למיון יולדות/חדרי לידה והמלווה בינתיים יחפש חניה

או לחנות בחניון הפתוח בחינם אפילו בנכים ואז להזיז את הרכב ישר כשמתאפשר

מקלחת בכל חדר לידה ב-3 לידות שילדתי שם, אז מניחה שבכל חדרי הלידה יש מקלחת

שמן שקדים יש אבל תביאי איתך זה הכי טוב

בביות מלא החדרים בסדר גמור ביולדות ג'(הכי מרווח זה החדר שסמוך לחדר אוכל..)

בעלי תמיד נשאר איתי כמלווה בלילה הראשון לפחות

אני חושבת שאן את מרגישה שאת צריכה עכשיו מיטת תינוק אז לקנות עכשיו. אגב אנחנו תמיד עם מיטת מטר... לא מיטת התינוק הגדולה (הרגילה) 

כן היה לה מיטת מטר

היא נשברה גם בגלל השובבות שלה וגם בגלל שהיא כבר ישנה

אולי פשוט לשנות את הסדר יום.

ללכת לישון שעה קודם.

ובבוקר ב5 שהיא קמה, לעשות את מה שאת עושה בערב.

להושיב אותה בכסא אוכל שתאכל משהו. ובזמן הזה תעשי את הדברים שאת עושה בערב.

לעבור למיטת מעבר. במיוחד שהיא נרדמת בקלות.

לכל שינוי יש תקופת הסתגלות.

אני מחזירה למיטה ונשארת ליד עד שנרדם סופית. אם מדובר רק על שעה הייתי מחזירה את הילדה לישון אבל אני לא הייתי חוזרת לישון בעצמי. לפעמים דווקא התנועה כשכולם ישנים נותנת יותר כל במהלך היום. ונכנסת לישון יותר מוקדם או נחה איזה חצי שעה במהלך היום.

סביר להניח שהם העייפות שלך היא תקופת הסתגלות. כלומר את עכשיו סוחבת את העייפות לכל היום כי את לא רגילה. וגם כי את מצפה לחזור לישון.

אם בבוקר כשהיא מעירה אותך תתאוששי מהר תשטפי פנים תראי שגם יותר קל לך להיות לידה וגם את פחות עייפה במהלך היום.

בשביל שעה לא הייתי משקיעה ביועצת שינה.

אם היא מתעוררת באמצע הלילה ומתקשה להירדם זה סיפור אחר.

גם בחופש הגדול את קמה בשש כל יום?

אם העניין הוא החושך אולי מנורת לילה תעזור?

נראה לי כדאי לגמול משינה בעגלה, שתתרגל לשינה על משטח ישר. זה יעבור לה להירדם חזרה כשהיא מתעוררת.

את יכולה להביא את המזרון מהמיטת תינוק ליד המיטה שלך למצבים הממש קשים שאת רוצה להרדים אותה לידך.

אולי יש להשאלה

בכל מקרה זה ממש מוקדם למיטת מעבר

אבל הילדים שלי לא ישנו במיטת תינוק ישנים בלינה משותפת עם מעקה (בהתחלה במתחברת) כל עוד אני מניקה ואחר כך עוברים למיטה רגילה עם מעקה באזור גיל שנה וחצי.

לדעתי תנסי להמשיך ככה שבוע ותראי אם היא מתרגלת. מה לא עובד בהרדמה חזרה במיטה איתך? היא רק ערנית ולא נרדמת או גם מתלוננת/בוכה?

ממה שידוע לי:

סקירה מוקדמת החל משבוע 15, אם את מתכננת לעשות.

בשעה טובה

לפני חודש וחצי.

אם את רוצה חדר טבעי את צריכה להרשם מראש (עד שבוע 36 נראה לי).

בחדר הטבעי יש אמבטיה וכדור פיזיו', אבל הוא בהחלט צפוף ולא מרווח (החדר אמבטיה כן יחסית מרווח. החדר הצמוד אליו ממש לא).

בכל מקרה, המיילדת שהיתה לי זרמה איתי לגמרי על כל מה שביקשתי מבחינת תנוחות. וממש עזרה לי להימנע מחיתוך (באיזשהו שלב, כשלחצתי ולחצתי והתינוק לא יצא, אני אמרתי לה - פשוט תחתכי אותי וזהו, והיא סירבה והתעקשה שהוא יצליח לצאת בלי לפגוע בי. וזה אכן מה שקרה).

לפי מה שאני מבינה- בחדרים הטבעיים עובדות מיילדות שהן בגישה טבעית. בחדרים אחרים זה תלוי על מי את נופלת.

תודה על התשובה, עוזר לי..

איזה כיף לשמוע על מיילדת כזו!! מקווה שבעזרת השם הוא יסדר לי מיילדת טובה גם כן...

נרשמתי לחדרי לידה הטבעיים ב"ה אז ממש משמח שזאת הגישה.

אבל הקטע שממש שורף כאילו כל הזמן מציק לי 

ורק בצד שמאל

לא נראה לי שיזיק...

ועוד אפשרות שעלתה לי לפי התיאור שלך, יכול להיות שאולי זה ריפולקס? זה סוג של צרבת שמקרינה לאזור החזה וגם עושה תחושה של שריפה... 

אני משתמשת בו כלחות לשפתיים בעיתות יובש קיצוניים

לא קרוב למתוק חח

אפשר לשים לנולין. או סתם רפידה.

ולראות אם זה עוזר.

בסוף רופאת נשים נותנת מרשם, אבל הם לרוב פחות מבינות בכל המסביב....

אם יש רופאה דתיה או שבקיאה בתחום ברור שזה מצוין 

חופשה. אפשר לנצל גם לפני למיטב ידיעתי.

בשעה טובה

ערכתי, משום מה חשבתי שמדובר בלידה🙈

לא מספיק מבינה בסדירים וכסף אבל בעקרון הכי טוב שיפנה לקצינת ת"ש איפה שהוא משרת, היא תדע להסביר הכל.

אם הוא בשירות פעיל, לדעתי יש עוד הטבות.

תלוי גם מה היא עושה, אם אני זוכרת נכון

כמה שיותר מהר לתפוס מישהי שמבינה וכבר במחזור הקרוב לתחתיל לקחת גלולות...

יש למכון פועה מיזם מעולה עם רופאה לסידור מחזור לחתונה, עולה קצת כסף.

לגבי 1- לא הבנתי אם הם מתחתנים בצבא או אחרי השחרור..

בגדול כל עוד זה בתוך הצבא (סדיר) אז שידבר עם המשקית תש שלו- הם זכאים לעלייה במשכורת (הכסף נכנס לחשבון של הכלה) ום יש כל מיני דברים שהבצא יכול להביא כמו תנור, מקרר ואולי עוד כל מיני.. צריך לבדוק עם המשקית, היא הכי מבינה בזה..

וגם יש קבוצות ווטספ ופייסבוק לנשות חיילים, הכל יהיה בטוצ מפורט לה שם