פורום הריון ולידה (עמוד 898)

מהמבט שלי- 

חסרונות:

1) תכלס היא לא חזקה כמו שחשבתי.. (כאילו לא נשברה או משהו אבל הידית נהייתה גמישה כזו עם הזמן.. )

כשאני עולה על מדרכות/אוטובוס יש לי הרגשה כאילו זה עומד להישבר, אבל לא יודעת, אולי בהרבה עגלות זה ככה וזה סתם ״גמיש״ ועדיין יציב וחזק.

2) פחות התחברתי לזה שהאמבטיה נמוכה

יתרונות:

1) קלה מאוד

2) מתקפלת בקלות ובצורה קומפקטית (גם האמבטיה)

אבל הסיטי תור לאקס נראתה לי קצת שברירית מצד הגלגלים ואני דרה במקום לא ממש מרוצף ועם קפיצות ואבנים בולטות

משום מה לא שומעים עליה הרבה..היא לא תפסה ממש לא יודעת למה..

אז הלכתי על הספורטליין ובאמת ממש מרוצה וממליצה בחום

לא יודעת כהשוואה

כי לא ניסיתי

אבל היא פשוט כייפית

אחותי התלהבה וקנתה אותה.

נחמד שהאמבטיה מתקפלת ושהיא קטנה וזהו.

הגלגלים לא נוחים בכלל, מאוד מאמץ להסיע אותה. לגגון יש בעיה של נפילה אחורה ובכללי חוויה לא נוחה, לא דומה בכלל לסיטי מיני שנוסעת בקלילות.

מפעם ב להרבה זמן לא קורה כלום. העיקר שתישן טוב

ההנחיה היא כדי שזה לא יהיה באופן קבוע

ההנחיה נועדה בעיקר כדי שאנשים לא ישכיבו באופן קבוע את הילד לישון בסלקל או בדונה אבל פעם ב.. זה נראה לי סביר ועדיף בעיני על פני להוציא את התינוק, הוא יתעורר ואז להמשיך את הנסיעה כשהוא בוכה

וזה לא נסיעה של כל יום אלא של פעם ב. .אני לא הייתי מעירה .

אצלי לרוב מתעוררים מעצמם אחרי זמן ארוך, אם בכלל נרדמו בדרך נס ולא צרחו כל הזמן אז להעיר...מממש לא

כל עוד היא הייתה רגועה היינו ממשיכים בנסיעה

ובקופ"ח לאומית יש גם הנחה

יש בית מרקחת ברב שפע שהם קבוע נותנים לי עם הנחה

אני משלמת בד"כ -87-90 ש"ח לבקבוק

וקונה תמיד סטוק שיהיה בבית

https://www.medi-link.co.il/%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%A8-%D7%91%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A2.html

אני לאחרונה העברתי לסבון קלנדולה של ערוגות.

קשה להוריד את זה אחכ וזה נהרס..

הייתי מסתכלת על חדרים באינטרנט לוקחת השראה

תבחרי בכל חלל 3 צבעים שיובילו אותך. ברהיטים, מסגרות שטיח וכו'..

לא להעמיס על החדר..

אם אתם הולכים לגור שם הרבה זמן הייתי צובעת בחדר ילדים חצי קיר ותולה 3 תמונות. מסגרות אפשר לקנות ממקסטוק או איקאה ותמונות עצמן משיין.

לשים מדף ארוך עם עציץ נופל וקשקושים. לעשות מקום מסודר למשחקים ובגובה של הילדים

בחלל הסלון- לשים רק מה שצריך. אפשר עציץ עם אגרטלֶ

תחפשי ספה בצבע נייטרלי וכורסאות בצבע חזק שיתן חמימות לבית. כריות על הספה תואמות לכורסא

אני ממש אוהבת את התחום. מוזמנת להתייעץ באישי..

כבר ממה שכתבת קיבלתי השראה ❤️

ולתפוס כיוון של עיצוב שהתחברת.

ואני בטוחה שהתקופה של המעבר זה לחוץ, אז ממליצה לא לעצב תוך כדי.

אחר כך, בנחת.

ואז אולי דווקא כן לשוטט בחנויות לכלי בית וכזה.

אפשר למצוא דברים זולים שמוסיפים המון.

אגרטלים, מראות, ציורים..

בהצלחה!

את צודקת, אולי עדיף לחכות טיפה.

בא לי שהילדים יגיעו לדירה וישמחו, ויתרגשו מהחדר שלהם אבל זה כנראה לא הגיוני להכניס את זה בתוך המעבר.

מקווה שנתמקם ואמצא קצת זמן פנוי בנחת 

וכנראה גם לא כדאי.

מה שכן- לצבוע קירות כן אפשר וכדאי לפני, אח"כ זה יותר מסובך. אפשרי אבל פחות נח מאשר בדירה ריקה.

אם את ממשיכה עם הריהוט שלך, את כבר יודעת את הצבעים, ואת יכולה לבחור לכל חדר צבע לקיר/חצי קיר/ כל הקירות וכו שמתאים לריהוט. ולצבוע לפני שנכנסים.

לחדר הצבוע את מכניסה את הריהוט הכבד, וע הזמן מוסיפה עוד רעיונות וקישוטים כמו מדפים, תמונות וחלונות וכו.

בהצלחה רבה

תבחרי 2 גוונים משתלבים שאת רוצה שהחלל יהיה

ולשלב אובייקטים משני הצבעים

נגיד

ירוק

וחום בהיר

מדבקות או טפט של עלים-פרחים עם גווני ירוק

מדפי כוורת קטנים תלויים על הקיר אפשר גם לצבוע בגוון ירוק עדין או להשאיר חום

ובהם עציצים קטנים

כמה קופסאות ראטן חומות בספריה

וילון משתלב

אהיל למנורה

עציץ גדול בפינה

מפה לשולחן סלון

כריות לספה בגוונים שונים שמשתלבים יחד

מדבקות לקיר או טפט- בשיין יש המוןןןן

מהממים וזולים

תסתכלי בפינטרסט על דוגמאות ותקבלי השראה

שנותנים גם דרך הפה

זו דלקת ממש חריפה?

אולי הוא חושש ממשהו אחר

בהחלט הייתי לוקחת או לפחות מתייעצת עם עוד רופא

 אנטביוטיקה דרך הפה.

בד"כ לא נותנים על לקת עיניים אלא א"כ יש דלקת מאד מאד חזקה או בגלל הסטוריה רפואית מורכבת/מחלות רקע

אם זה לא כך, בהחלט הייתי שמה משחה/טיפות ובין לבין קומפרסים עדיף עם תה קמומיל.

רק בריאות

רופא נתן אנטיביוטיקה דרך הפה כשהיו אודם ונפיחות מסביב לעין.

זה סוג אחר של דלקת, ונותנים אנטיביוטיקה כדי שלא תגיע למח.

אז לפני שמוותרים על האנטיביוטיקה מהפה הייתי מדברת שוב עם הרופא או עם רופא נוסף..

רפואה שלמה!

אז אולי באמת נתחיל אנטיביוטיקה

אופפ נמאס לי כבר

אצלי היא בת 3.5 חודשים ואני גם מתכוננת לשאוב. אבל זה לא מרגיש לי אותו דבר הנקה ושאיבה

כי כשאני בבית אני מניקה אותה לפי דרישה ובעבודה אני אשאב פעם פעמיים. והחשש שלי שזה יגמור את ההנקה..

בהתחלה באמת יותר קשוח, ממליצה להסתכל על טיפים להגברת החלב (מה שעולה לי עכשיו זה להסתכל על תמונות של התינוק ועיסוי של השד לפני השאיבה), ומצד שני יש בגוף די הרבה חלב, אני שאבתי בעבודה בפעמיים לשלוש ארוחות..

אחרי זה מתחילים לשלב מוצקים ואז לאט לאט נהיה יותר בנחת.. וגם אם צריך לתת בקבוק מטרנה פעם ב הכל טוב, רוב הסיכויחם שבשלב הזה זה לא יחסל את ההנקה

זה קשוח, אבל אפשרי.

את הקטנה הנקתי עד גיל 8 או 9 חודשים בהנקה מלאה, שאבתי פעמיים ביום עם ביאמבה (מושלם). אבל חזרתי לעבודה רק בגיל חצי שנה.

לגדולה שאבתי במשאבה ידנית עד גיל 10 חודשים פעמיים ביום, וזה היה קשוח.

אחר כך היא עברה לארוחה אחת של מוצקים ועברתי לשאיבה אחת ביום שזה מאוד מקל והרבה פחות מאסיבי מ2 שאיבות.

כשהפסקתי לשאוב בעבודה המשכתי להניק בוקר, אחה"צ וערב ואחר כך כשהיא גדלה יותר אז רק בוקר וערב עד גיל שנה ו4

זה לקבוע לעצמך זמן לשאיבות, לפי אופי העבודה שלך - למשל אני הייתי מניקה מוקדם, באיזה 6, ואז שואבת במשרד באיזור 8 וחצי. ואחכ שוב ב12 וחצי בערך. זה הסתדר לי כי זה זמנים שידעתי שאין כמעט סיכוי שפתאום יהיו לי בלתמים ופגישות.

ולהביא לך אוכל טוב, אני למשל הייתי אוכלת סנדוויץ טוב תוך כדי השאיבה בצהרים.

לחפש איפה יש בעבודה חדר הנקה שתוכלי להינעל שם ולשבת בנחת.

אחרי השאיבה בבוקר הייתי שמה את הבקבוק במקרר, ואת המשאבה לא שוטפת (זה לוקח זמן וגם מעיק) אלא שמה בשקית ניילון אטומה וגם למקרר. ואחכ בצהרים שואבת בבקבוק חדש ואז גם אותו למקרר. כשיצאתי מהמשרד שמתי את הכל בתוך צידנית קטנה בגודל של תיק צד שקניתי, עם קרחונים כחולים כאלה (שהיו בינתיים במשרד במקפיא מהבוקר), ואז בבית הייתי מעבירה למקרר, שוטפת הכל וכו

קניתי מספיק בקבוקים כדי שיהיה נוח ולא מעיק 

והמשכתי הנקה מלאה במשך המון זמן, עד לגיל של מוצקים, וגם אז לא נתתי מטרנה בכלל אלא פשוט שאבתי קצת פחות.

כשחזרתי לעבוד הייתי שואבת בעבודה פעמיים או שלוש ביום, היה קשוח ממש, אני מורה, וצריכה לפעמים להיות תורנית בהפסקות. לא הייתי צספיקה לאכול נורמלי.

בעצם אצל אחד מהם נתתי בקבוק פעם ביום בגיל תשעה חודשים כי נמאס לי כבר...

בילד הרביעי חזרתי לעבודה בגיל חמישה חודשים כי החלד התחברה לי עם החופש הגדול, ילדתי באפריל, אבל שוב בספטמבר חזרתי לשאיבות מטורפות.

בילד החמישי חזרתי למשרה חלקית ונהיה לי אוויר לנשימה.

זה קשה אבל אפשרי.

השניה ינקה עד שנה וחודשיים. נכנסה למעון בגיל 3.5 חודשים, שאבתי לה גם בעבודה וגם אחהצ בבית במקביל להנקות כדי להשלים את הכמות, ומטרנה היא אכלה לראשונה רק בגיל 9 חודשים! כשכבר התעייפתי. זה היה קשה, לא ברור לי עד הסוף מאיפה הכוחות ולמה. עם הבאים בתור (שינקו יותר זמן ממנה) שילבתי עם תמל. שאבתי מה שהסתדר לי בעבודה ואת השאר השלימו עם תמל ואחכ ארוחות. בבית המשכתי להניק לפי ההתפתחות.

מבחינתי זה נקרא הנקה מלאה. 

הדבר הכי פחות נחמד בהנקה (מבחינתי)  זה השאיבות

לא אוהבת את זה

אבל אם משתדלים לא לפספס שאיבות- זה אפשרי להתמיד בהנקה.

את הקטן שלי הנקתי עד גיל שנתיים וקצת...

שאבתי בעבודה עד גיל שנה+ (בעצם, חלק מהתקופה שאחרי החל"ד עבדתי מהבית בגלל הקורונה אז היה קל יותר עם השאיבות)

ואח"כ ינק רק כשהייתי בבית. בוקר/ אחה"צ/ לילה.

את הקודמים לפניו הנקתי עד גיל שנה פלוס

כולל שאיבות בעבודה אבל הפסקתי לשאוב לפני גיל שנה...

בהצלחה

זה קצת קשה אבל לגמרי אפשרי.

בהתחלה בהתחלה שאבתי בעבודה פעמיים.. והוא קיבל שאוב בבקבוק..

אבל כשהתחיל טעימות וארוחות נגיד בגיל 9-10 חודשים -אז הרשיתי לעצמי לשאוב פעם אחת ומיהרתי הביתה להספיק להניק ולא לתת עוד בקבוק..

אהה.. נזכרתי- הייתי מניקה לפני שהייתי יוצאת לעבודה- בבוקר מוקדם.

אם את שואבת ומניקה כשאת איתו אין סיבה שהחלב יפסק.

אצל אחד חזרתי בגיל חודשיים (לימודים), אחד בגיל שלושה חודשים ואחת בגיל חצי שנה. ב"ה אצל כולם הנקה מלאה עד גיל שנה +.

תתכנני לך הפסקות לשאיבה, שיהיה ברור מתי את שואבת.. יש עבודות שזה יותר פשוט ויש פחות. זה גם תלוי כמה שעות את עובדת ביום.

רק לקחת בחשבון שלפעמים הגוף מעצמו מוריד כמויות בשאיבות... ואז אולי צריך לשאוב יותר. משתנה מאחת לאחת.

עדיין מיניקה בן שנה וארבע

שאבתי המון תוך כדי וכשהתחיל מוצקים לאט לאט הורדתי שאיבות

גיל שנה.

שאבתי בעבודה עד הם התחילו לשלב מוצקים בצורה מספקת (בהתחלה כל 3 שעות ואז כשהתחילו מנת מוצקים הורדתי בהדרגה)

הכי מוקדם שחזרתי היה ללימודים כשהבת שלי הייתה בת חודש וקצת (והיה יום שלא הייתי איתה יותר מ12 שעות לימודים מ8 עד 8).

תמיד כשהפסקתי להניק היה לי גודש רציני אז לא חושבת שזה פגע בכלל בכמות החלב. 

מה שכן ונראה לי שזה נתון משמעותי הם המשיכו לינוק בלילה די הרבה עד סיום ההנקה אז יש מצב שזה מה ששמר לי על כמות החלב.

נתתן לי פה המון טיפים ןעצות שבע''ה אני איישם .

אין מילים!!!

אבל חזרתי לעבודה כשהייתה בת ארבעה חודשים ושאבתי לה עד גיל 7 חודשים בערך

ביחד עם ההתחלה של המוצקים וחזרת המחזור כמות החלב בשאיבות ממש פחתה ולא הצלחתי לעמוד בזה.

אז אצל המטפלת עברה לקבל תמ"ל ואז זה כן גרם גם לזה שבשבתות וכו לא היה לי חלב בשעות האלה וקיבלה תמל גם בבית.

כשהייתה בת שנה, הורדתי לה את הבקבוקים של התמל (כבר לא הייתה צריכה, אכלה יפה) ונשארנו רק עם הנקות ומוצקים.

הנקתי אותה עוד שנה וארבע בערך.

חייבת להגיד רק שהמעבר למטרנה היה ממש הקל עליי כי פתאום לא הייתי צריכה לרדוף אחרי השאיבות וזה ממש איפשר לי להנות מההנקות שנשארו לי

לק"י

הכי הרבה ששאבתי היה עד גיל שנה (אצל שני הגדולים שילבתי תמ"ל, אם לא הספיק השאוב).

והמשכתי להניק בבית עוד שנה+ (בנוסף לאוכל מוצק כמובן).

זה כבר לא הנקה מלאה...

ההנקות יורדות כי המוצקים מחליפים חלק מההנקות.

עשיתי זאת בילד הקודם וגם עכשיו... מטרנה אחת לא שומשה... 

אצל הקודם חזרתי בגיל 5 חודשים

ועכשיו בגיל 5.5 חודשים... 

והנקתי עד גיל מאוחר מאד.

עד גיל שנה הייתי שואבת.

כשארוחות מוצקים התבססו הפסקתי לשאוב והנקתי לפני ואחרי העבודה

זו ילדה שביעית שלי ב''ה אבל זו פעם ראשונה שאני חוזרת מיד בתום חל''ד.

שנתיים+ הנקה מלאה מלאה. הן התחילו לאכול מוצקים מאד מאוחר וכמעט לא לקחו בקבוק....

ומניקה בערך עד גיל שנה.

חלק מהילדים שאבתי יותר וחלק פחות, תלוי מתי התחילו מוצקים וכמה היה משמעותי, אבל בהתחלה בעבודה השאיבות די אינטנסיביות אז מהר מאוד אני מפחיתה ובכל זאת לא פגע בהנקה

אבל כן די אינטנסיבית עם חלק ימים ארוכים

ושמרתי על הנקה מלאה

מצד שני גם הארכתי חופשת לידה ודי מהר אפשר לתת גם מוצקין

אז כשהוא היה במסגרת הוא קיבל מוצקים או מטרנה

ואיתי הוא המשיך לינוק, אחהצ-לילה-בוקר ושבתות, עד גיל כמעט שנתיים...

אני הנקתי עד גיל שנה וחצי. כשהוא היה בן שלושה חודשים שמתי אותו אצל מטפלת ליומיים בשבוע והשאר איתי, מגיל חמישה חודשים הוא היה שלושה ימים בשבוע אצל מטפלת. לשבע שעות כל יום.

הייתי שואבת פעם אחת באמצע יום עבודה ויצא לי מספיק חלב בשביל שניים שלושה בקבוקים שהוא היה מקבל בלעדי. בימים שהוא היה איתי הייתי מניקה לפי דרישה.

לפעמים אם היה צורך הייתי שואבת בבוקר לפני העבודה או בצהריים כשחוזרת. (אם היא הייתה נותנת לו בקבוק קרוב לחזרה שלי אז הייתי ממש מלאה אחרי יום בלי הנקה. והייתי שואבת).

הנקתי עד גיל שנה וחצי, שאבתי עד גיל שנה ואחר כך הוא קיבל תמ"ל אצל המטפלת (אבל רק אחד ביום לפני השנ"צ)

המשכתי להניק מאז שחזרו מהמסגרת ועד שיצאו למסגרת ..כל בוקר, אחהצ ערב לילה היתה הנקה.וגם כמובן מוצקים, תלוי בגיל.

ובשאר הזמן במסגרת, רק מוצקים

מקוה שבע''ה אצליח גם לשמור על ההנקה.

מעריכה מאד כל תגובה ותגובה!

אבל לפעמים עדיף לקחת אנטיביוטיקה ולגמור עם זה יותר מהר

בתוך שבוע כבר שמונה בני משפחה הספיקו לחלות! אצלם חלק זה עבר מהר, אצל חלק לא.

בעלי ואני מקפידים מאוד על ההיגיינה, ומשתדלים מאוד שגם הילדים, אבל לדעתי זה עובר באוויר...

כנראה שאין ברירה אלא לחכות שזה ייגמר, וכנראה יעבור אצל כולם...

(אצלנו התסכול הוא שיש לנו היום אירוע משפחתי, ואנחנו לא יודעים מה לעשות לגביו...)

ויועצת הנקה אמרה לי שאצל התינוקות שינה גוררת שינה.. ככל שהיא יותר תאכל היא תהיה יותר עירנית...

(למרות שנוטים לחשוב ההיפך)

אז פשוט בהתחלה באמת יזמתי הרבה הנקות.. הייתי מעירה אותה.. ועם הזמן היא הבינה שוואלה זה נחמד אז היא ביקשה מעצמה

כל עוד היא אוכלת טוב ובמעקב משקל לא הייתי דואגת בכלל,

היא תינוקת פיצית ולישון זה מה שהיא אמורה לעשות רוב הזמן.

באמת מוזר תינוק שלא מוצא הרבה על מה לבכות🤣

היה לי אחד כזה- נהניתי מכל רגע.

ממליצה גם לך... אבל תמיד טוב שיש יד על הדופק. 

ועולה כמו שצריך, זה בסדר

הם ישנים הרבה בהתחלה, תשתדלי שהפער של מעל 3 שעות יהיה רק פעם ביום

מזל טוב!!

לא יכולה לצערי להסתפק רק בהנקה ..

כי היא לא יונקת מזה מספיק וזה נורא איטי

היא חייבת תוספת בשביל לעלות במשקל

זה הדבר המעייף כאן ומסביב לשעון

וגם מלחיץ אותי שהיא תתרגל לבקבוק או משהו ולא תרצה לינוק חס וחלילה..

ממש חשוב לי להניק אותה.. זה מוזר לי כי את כולם הנקתי עד גיל שנה שנתיים וזה פעם ראשונה ככה..

עושה לי ממש מצבי רוח קשים :/

בעז''ה מקווה שיסתדר בקרוב במהרה!! 

אצלי נולדה קטנה והיתה נרדמת כל הזמן ( גם לי לא היה כזה עם שלושת אחיותיה .) נתתי תוספת תמל, ממש לא יכולתי לשאוב מספיק, ברוך ה התחזקה מהר ועברנו להנקה מלאה ( עם זאת העליה לא היתה מספקת...)

לאט לאט..

תני בקבוק, הילדה צריכה לגדול ואת אמא מהממת !!!!

תינוקת ישנה ממשיכה לישון לא משנה מה עשיתי לא הצלחתי להעיר לאכול.

שינה טובה מאוכל???

ככל שגדלה הייתה יותר עירנית ויותר אוכלת.

בחודש הראשון הייתה ישנה גם 9 שעות בכיףף

שמתי לב לטיטולים מלאים ומשקל

ובהתחלה הם באמת ישנים הרבה.

אולי תנסי לתת שאוב ככה תוכלי למדוד כמה היא אוכלת ואולי באמת יש לך שפע חלב מעבר לדרישה שלה...

אל תשווי לילדים הגדולים שלך,

אי אפשר להשוות תינוק במשקל 4 ק"ג לתינוקות במשקלים קטנים.

הם פשוט מתנהלים אחרת לגמרי.

ראיתי אצלי הבדל עצום- אלו שנולדו קטנים ( לא מדי... סביב 3 ק"ג) אכלו הרבה יותר פעמים.

ואלו שנולדו גדולים אכלו בפערים הרבה יותר גדולים.

פעם אני אפילו זוכרת שגיסתי שהיתה אצלנו שבת יחד עם תינוק בגיל של התינוק ה"גדול" שלי נבהלה מהפערים של האכילה, ורצתה שאעיר את התינוק שלי לאכול,היא חששה שיתייבש🤭 ( כמובן שהוא לא היה מיובש ועלה מאד יפה במשקל למרות הפערים הגדולים בין ההמרות)

חשבתי על כמה דברים שעלולים להפריע לה לעלות במשקל -

אם מעירים תינוק לא רעב בשביל לאכול הוא לא באמת יאכל אלא ימצוץ, ולכן נראה שהיא מוצצת ומוצצת ולא באמת אוכלת ארוחות מלאות. החלב הראשוני שהיא רק מוצצת הוא פחות מזין מחלב בארוחה מלאה.ולכן בעצם כל היום היא מוצצת משהו לא מזין.

ועוד משהו- את צודקת שאת נותנת לה בבקבוק, כי תינוק מיובש הוא ישנוני, אבל בגלל שאת שואבת הרבה אולי לא נשאר לה מה לאכול ולכן שוב היא מוצצת שעות ולא באמת אוכלת.

אני הרגשתי שלא נשאר לי כלום אחרי ששאבתי,ולכן לתינוקות עייפים וישנונים נתתי מטרנה ולא שאבתי כדי שיישאר להם מה לינוק.

בהצלחה! ומזל טוב ללידה🌷

אבל גם הבנתי שאין איסור

כדאי לשאול רב

אבל לא כאלה שנמצאים ממש בתוך בית עלמין.

שאלתי רב כשהייתי בהריון אם ללכת לקבר של הרב אליהו זה בסדר והוא אמר שכן כי זה ממש בפתח בית העלמין, בסוף לא הלכתי כי הרגשתי שאני לא רוצה בכלל להיכנס לשטח של בית עלמין...

באיסור יש עניינים מהקבלה

שקשורים בטומאה, ולכן לנשים בפרט גם לא בהריון, עדיף שלא ללכת

אני יודעת שיש שמקלים בקברות צדיקים. אני לא הולכת

אבל היה לי חשוב הסגירת מעגל הזאת....

עמדתי רחוק..ככל הידוע לי אין עם זה בעיה הלכתית

בררתי אחרי שקרוב נפטר כשהייתי בהריון.

אצל אשכנזים יש בעיה (עניין קבלי).

ממה שבררתי-אצל ספרדים אין בעיה ספציפית בהריון, אבל יש המלצה כללית לנשים לא להגיע לבתי עלמין. אבל אין עניין בעייתי בהריון שיכול לפגוע בו (לעומת אשכנזים שזה משהו נורא, ולפי מי עולה לקבר ומי לא במשפחה שלי מסיקים תמיד מי בהריון ומי לא...).

כשאישה נידה - לא נכנסת לבית קברות,

ובגלל צניעות שלא ידעו מתי נידה ומתי לא, נוהגים שנשים מגיל בת מצווה לא נכנסות לבית קברות. 

לפי המשנה ברורה זה בגלל טומאה,הוא כותב את זה בסימן שכותב על טומאה.וכותב שלא יכנסו לבית קברות עד שיטבלו.

בדרכי טהרה זה על פי הסוד כמו שכתבת.

אבל לא בגלל הטבילה

אלא בגלל שאומרים שקליפות הטומאה החזקות שבבית העלמין 'נדבקות' בנשים לפי הקבלה.

כמו שאומרים שלא טוב לגדל גם ציפורניים, בדיוק מהסיבה הזו

אם כי במחשבה שנייה, ייתכן ואני זוכרת משהו על זה שזה בעייתי יותר בזמן נידה ואז. העניין של הצניעות מתחבר לכך וזה פשוט אותו הטעם

אגב הרב אליהו זצ"ל  אמר באופן ברור ונחרץ שנשים בזמן הווסת לא יבואו לקברו. (מעניין אם בזמן הווסת או בכל זמן הנידה)

תזכורת למי שמתכננת להגיע לקבר שלו...

בדיוק על זה:

וענתה לי: אפשר ללכת לציון של הרב מרדכי אליהו בלי לעבור בקברים אחרים. יש גישה מעולה..

בכל מקרה- בעלי כהן

ואנחנו נוהגים כל עוד אישה הרה לא להכנס לבית קברות משום טומאת המת (או משהו כזה)

כי אולי העובר הוא זכר וצריך לשמור עליו...

אנחנו גם כהנים, וראיתי שמכיוון שהרחם סגורה ,היא נחשבת לחלל בתוך חלל

אז בהחלט נכנסת.

אבל כן יש עניין שלא להכנס בהריון, אז גם לקרובים אחרים משתדלת שלא להכנס בהריון.

אני מכירה את המנהגים שבנות לא נכנסות מכל מיני סיבות. אבל מניסיוני הדל אני חושבת שהכניסה לבית הקברות היא חלק מעיבוד האבל.

מהניסיון שלי דווקא מתוך אובדן של אדם קרוב מהמשפחה (אחי). חוויתי איך ההגעה לבית הקברות היא חלק מהתהליך של העיבוד ושל סגירת המעגל. וכן, גם החיים לצד הזכרונות והקיום בעבר של אותו אח שנהרג. זה גם מה שהילדים שלי גדלים אליו. מגיל ממש צעיר מגיעים לעלייה לקבר (היה שנים שראינו שהם מפריעים אז הפסקנו והם מגיעים בתנאי שלא יפריעו לתפילות). אבל זה חלק מהחיים ולדעתי מאד מאד עוזר בעיבוד, בקבלה וביכולת להכיל את הצער.

אני מרגישה שבין הבנות/נשים יש איזה מקום אפל ובילתי מוכר שנקרא בית קברות. וה"נשגבות" הזו יוצרת איזשהוא מתח לא בריא.

אז, קטונתי מלהתווכח עם מנהגים וסברות קבליות. ורק על עצמי לספר ידעתי. אבל אני מרגישה צורך להאיר את הנקודה הזו. שבעיני יכולה להועיל אבל נמנעים ממנה.

תוך כדי שאני כותבת, אני נזכרת באישה קרובה אליי, נשואה לתימני שאיבדה את בנה בגיל צעיר.  ובלוויה החברה קדישא הודיעו שרק הגברים יורדים לקבר. אבל היא לא הסכימה לקבל את זה וירדה עם אמא שלה לראות את הקבורה. ומצד שני, נכחתי פעם בהלוויה של אישה שנפטרה בדמי ימיה. ביום ההלוויה לא נשאו הספדים ככה שהמון נשים, חברות שלה הגיעו ללוות, אבל כל מה שהיה זה לעמוד שם 5 דק.  ואז הכרוז הכריז שהגברים נוסעים להר הזיתים לקבורה והנשים יישארו. ואני חשבתי לעצמי עד כמה זה מגוחך שחברותיה הקרובות לא באמת מלוות אותה לקבורה ואפילו לא יכלו להספיד.

אז שוב, לא מתווכחת עם מנהגים רק באמת מרגישה צורך להאיר פן נוסף בעניין של בית קברות ולהיות פתוחים לאפשרות הזו. 

לרב (גדול ככל שיהיה) או לחברה, או אפילו סבא וסבתא / דודים וכו'.

לדעתי, כשמדובר על קרוב מדרגה ראשונה זה חשוב מאוד (שלא לומר חובה), ובכל מקרה אחר, שכל אחת תעשה לפי מנהגה. לכן, אני הלכתי לקבר של אבא שלי גם כשהייתי בהיריון, וגם כשהבת שלי הייתה בת חצי שנה והייתה עליי במנשא, ולקברים של סבא וסתבא שלי לא הלכתי בסיטואציות דומות.

תראי אנחנו אשכנזים ואצלינו במשפחה נהוג כן לעלות. אבל היה רב מקובל שהיינו קשורים אליו שבעלי שאל אותו פעם אם זו בעיה 

שאני אכנס לאזכרה (הייתי בהריון) והוא אמר שנשים לא צריכות להיכנס בכלל ושאם הוא היה רואה מה הולך בבית הקברות ספק אם היה נכנס לשם בעצמו.

זה הספיק לנו ואני ממש לא נכנסת, בכלל. 

לכן כל הדיבור על עיבוד אבל וכו' (שנכון בפני עצמו) פשוט לא רלוונטי. מוצאים דרכים חלופיות.

בדיוק כמו בהרבה מצוות/ הנהגות/ אמונות אחרות שיש לכולנו.

אבל זה רק מחזק את מה שאני אומרת, יוצרים פה איזה הפחדות מבית קברות. איזו הילה שחורה מלאה בסוהרסנים- אם תסלחי לי על הדימוי.

ואז במציאות שאני כן רואה, אני רואה כמה קשה להתמודד כשאין את כל המעגליות הזו. וכמה חרדות יש מזה. לדעתי, בגלל שלא נוכחים בכל התהליך. אבל כמובן שאפשר לחלוק עליי. זה המסקנות האישיות שלי ממה שאני רואה סביבי. 

רוחות רעות/ מזיקים/ טומאה

קודם כל- אני כותבת לך בחיל וברעדה ,כדי להאיר את הזווית האחרת, מכיוון שרגש זה דבר מאד אישי,אי אפשר לדון עליו, כתבת על אובדן של אח,אז אני רק אשלח לך חיבוק💗 ואכתוב את הזווית שאני רואה את הדברים. אני בכלל לא באה להתווכח על רגשות,כל אחד מגיב ומעבד אחרת אבל.

אצלנו נוהגים מנהג ירושלים ( שזה לא קשור דווקא לאשכנזים או ספרדים) ,אז בלוויות בני משפחה - בלי קשר לנשים/ גברים לא הולכים אחר המיטה ולא הולכים לבית הקברות.בלוויה של סבא שלי,שב"ה השאיר אחריו שבט מפואר,רק בנות ונכדות הלכו אחרי המיטה, נכדים הלכו בצד בנים בכלל לא.( זה כבר עניין של זכויות לנפטר ולא להזכיר קיטרוג חלילה, אבל לא נכנס עכשיו לדיון נוסף).

ולבית עלמין רק גיסים הלכו ולא צאצאים.

לא ראיתי בזה משהו לא בריא,

או משהו שמפריע לנו לעבד את האבל.

כמו כתבה @אמא יקרה לי* יש הרבה דרכים לעבד את האבל.

ולא הרגשתי פחיתות כבוד שבקבורה של סבא בקושי היה מניין. זה המנהג.

דווקא מהסבא הזה למדתי הרבה על מהות החיים,הוא השאיר לנו מורשת ענקית ללכת לאורח, וכמות האנשים הקבורה לא מעידה על החיבור שלנו אליו. תמיד היה מספר לנו שהגר"א לא הלך לבית קברות מעולם. ושקבר זה רק משהו חומרי שמכסה על גוף והנשמה עדיין קיימת ולכן חשוב להרבות זכויות בשבילה.

יש פיסקה מפורסמת של הרב קוק,בטח את מכירה אותה-

"המוות הוא חזיון שווא, טומאתו היא שקרו, מה שבני אדם קוראים מוות, הרי הוא רק תגבורת החיים ותעצומתם. ומתוך השקיעה התהומית בקטנות, אשר יצר לב האדם השקיע אותו בה, הרי הוא מצייר את תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיבה וחשוכה שהוא קוראה מוות.

.

מתעלים הם הכוהנים בקדושתם מהקשבה שקרית זו, שאי-אפשר להימלט ממנה כל זמן שהממשל הכזבי כל-כך שולט בעולם, כי אם בהעברת העיניים מהמחזה המביא את רשמי ההטעאה הללו אל הנפש, על כל נפשות מת לא יבא, לנפש לא יטמא בעמיו.”

דווקא זה שהכהנים עומדים בצד בלוויות ולא נכנסים לבית קברות בר להזכיר לשאר האנשים מה היחס הנכון שצריך להיות לקבר.

( זה מזכיר לי עוד טעם ששמעתי פעם שזה בעצם תפקידנו כנשים שאנחנו מביאות חיים לעולם, ולכן זה מאד מתאים שאישה לא תכנס לבית קברות.)

והוא אמר שזה לא דווקא לנשים.

אלא באופן כללי, בית עלמין זה מקום טמא, ולכן גם לגברים עדיף לא להיכנס סתם, אלא אם כן מדובר ביאצהייט, ראש חודש או משהו מיוחד.

למעשה, אני ובעלי כן ניכנסנו בלוויות של סבים\סבתות. (לא זוכרת אם הייתי במחזור או בהריון בפעמים שניכנסתי, אבל זה לא משהו שהיה שיקול עבורינו)

האמת שאם המינהג שלנו היה שנשים לא ניכנסות - לא חושבת שזה היה מפריע לי. קבורה, ואפילו סתם ביקור בבית עלמין זה תמיד דבר קשה. וזה גם נישמע לי נורא מיוחד, שכאילו משווים נשים לדרגה של כהנים שצריכים לישמור על הקדושה שלהם ולא להיטמא סתם. 

אבל אם את בלחץ לכי להיבדק...

נשאר לך להנות מזה... ברוך ה

ואני לא כפויית טובה..

פשוט עם היסטוריה לא פשוטה מאחורי

ופשוט חיה רק עם תחושה שמחכה רק שהזמן יעבור ..לפחות השליש הראשון המלחיץ הזה

לא הבחילות חח אני הקאתי תוך כדי הלחיצות בלידה זה לא עזב אותי.

אבל כן הלחץ הזה חרף הסטוריה רפואית, עד שלא הרגשתי תנועות כל דיבור של מישו על ההריון אמרתי- כן אם אני עדיין בהריון עכשיו... לא סיפרתי לאף אחד אם זה לא היה רגע אחרי אולטרסאונד לוודא שיש מה לספר

כל ההרגשות שיש או אין בתחילת הריון הם בכלל לא מדד לתקינות או חס וחלילה אי תקינות של ההריון

וזה באמת תקופה מלחיצה

זה מחזיר אותי אחורה לפני יותר מחצי שנה כשהייתי בתחילת הריון

וכל יום היה נראה כמו נצח

לראות רק שהכל טוב ושההריון הוא ממשי.. לצערי אצלי זה לא נגמר טוב אבל היו לי בחילות קשות וכל התסמינים

כל פעם שהמחשבות עולות, תגידי פרק תהילים

כי באמת שבלי אמונה וסבלנות קשה לעבור את זה.

נכון זה חא נורא להבדק אחרי שבועיים וחצי פשוט כי אין לי כח לחכות

לרופאה שלי יש מלא תורים פנויים ואני גרה 3 דקות הליכה משם

רק מפחדת שתצחק עלי שאני באה ככה

(היא נחמדה ממש אני סתם מדומיינת מן הסתם)

רק בהתחלה אני כזאת

ותהילים זה באמת עוזר לי

תודה על החיזוק

ואעשה בעז"ה

תודה

זה מה שאכלו אצלי בגיל שמונה חודשים.

אם זה טחון חלק אולי אפילו קודם.

כמובן לעקוב שזה טוב לילד ולא עושה עצירות וכו'.

אבל למיטב הבנתי, מרק עוף טחון שיש בו גם פחמימה, ירק וחלבון זו ארוחה מצוינת ומאוזנת. 

לק"י

אוכל קבוע גרבר פירות.

כשאני בבית בעיקר יונק, ואני מטעימה אותו כל מיני, אבל לרוב זה לא מגיע לכמות של ארוחה.

החלפת סבון לאחרונה?

אז לא נראה לי קשור

והאמת שבידיים אבחנו לי כבר אסטמה של העור

אבל הגירודים האלה קצת שונים...

תודה שקראת בכל אופן

שה' יעזור לי.

סביר להניח שגם ברגליים זה זה.

ממליצה לך לשמן את העור. אקווזום מעולה ממש. וגם חמאת שיאה.

אם יש יש, זה לא שאם אבחנו לך בידיים זה יכול להופיע רק שם.

התגובות של זה אצל כל אחד משתנות, אבל זה יכול להופיע במקומות שונים.

אסור לקרוא בגוגל

זה תמיד מביא את האבחנות הכי מפחידות וקיצוניות.

רוב הסיכויים שזה אלרגיה למשהו, מאיזשהי פריחה חדשה באיזור שלכם, או כי זה עונת מעבר, אולי זה מהסבון שאת משתמשת, אפילו אם את משתמשת הרבה זמן, אלרגיה מתחילה פתאום!

כל הסיבות שהבאתי זה אנשים שאני מכירה אישית שזה קרה להם בגלל זה.

אז קודם כל תנשמי עמוק ותרגעי, זה הכי הכי חשוב.

ניסית ללכת לרופא? למרוח פניסטיל? לקחת אלרג'יקס(אם את לא בהריון/מניקה)

זה ממש נשמע לי כמו משהו אלרגי

ואחרי שתרגעי, בפרקטיקה - אני קיבלתי על עצמי לא לבדוק בגוגל דברים שקשורים לרפואה. אחרי כמה פעמים שהוא איבחן שאני עומדת למות ח"ו מדברים שטותיים. גם כשהיה לי איזה משהו בהריון שהלחיץ אותי ביקשתי מאחותי לבדוק לי ולסנן לי את מה שהיא מצאה. וזה פשוט נתן לי הרבה שלוות נפש

חיבוק גדול, ובריאות ❤️

זו באמת היתה טיפשות מצידי שקראתי.

הבוקר המשיך הגרד, מרחתי שמן וזה טיפה עזר אני מקווה באמת שזה רק גירוי זמני ושיעבור כבררר 

ותתייעצי עם רופא אולי אם לא כדאי טיפול אנטי אלרגי

אני גם כזאת מוצאת איזה מחלה נדירה ובטוחה במליון אחוז שזה זה.

יום אחד היה לי איזה משהו על העור (עד היום לא יודעת מזה עבר אחרי כמה ימים) ונכנסתי לראות על סרטן העור וראיתי תמונות מזוויעות

ואני הייתי ב-ט-ו-ח-ה שזה מה שיש לי (גם היה למישהו מהמשפחה אז גם הייתי בטוחה שזה גנטי)

קיצר מה שאני מנסה לומר

שרוב הסיכויים זה לא זה.

כמו שכתבת זה מהצבא/דרום אמריקה

יש פטירות וזה מאוד נפוץ בקיץ זה הרבה יותר סביר.. 

הוא אמר שבגלל שעל עור זה מטמא, אבל לא ברור אם הצבע שראיתי אוסר או לא, צריכים לבדוק... ושבלי הבדיקה בכל מקרה זה לאסור כי זה על דבר מטמא...

(משני צידי התחתון...) כתם על כל רגל בערך באורך של האגודל ועובי של אצבע נגיד?

משו כזה...

אם הצבע והגודל בעייתיים לא יעזור לתלות בפצע

ככה הסביר לי הרב

למשל בודקת טהרה  זה בדיוק התפקיד שלה

כשיש כתם/ דימום שעל פניו אוסר, והאישה מתארת סיטואציה שבה ייתכן שזה פצע, היא בודקת ויכולה להתיר 

ובפעם אחת בשבעה נקיים היה לי כתם ענק בתחתון הרב לא מצא שום דרך להתיר ואמר שלא יעזור ללכת לבודקת

לעומת זאת כשיצא לי פעם בדיקה פנימית ב7 נקיים עם דם, הרב הפנה אותי לבודקת. 

קשה שזה "בלי סיבה" רגילה, ועוד שלא יודעים כמה זמן...

חיבוק

וכמובןןן שמאז שהלכנו לרב זה לא המשיך. אז ממש סתם ..

כן..מאוד רציתי שתהיה לה אחות קרובה אליה יחסית בגיל...

יש לי בת, ראשונה ואחריה 4 בנים.

ממש ממש חיכיתי לעוד בת. ו- לא יצא. (בגילי כנראה שגם לא יצא).

מה ששימח אותי זה שידעתי את זה מראש והייתי מוכנה ושלמה נפשית ככה שכשהגעתי ללידה כבר שמחתי והייצי במקום שלם ממש עם זה שזה בן.

אבל בהתחלה, בגילוי, זו הייתה ממש ממש אכזבה. ולמען האמת זה היה ממש בדיבור גם בבית (הכנתי את הבת שלי שלא תתאכזב).

אני מעדיפה לדבר את הדברים ולפרוק מאשר להיאבק באכזבה. ככה שהידעה מראש היא חלק מזה. 

זה באמת עוזר שיודעים מראש ולאט לאט מקבלים את זה

גם לי קטע.

ואני גם ממש מבינה❤️

מותר לתת מקום לזה שמה שרצינו לא קרה.

ובע"ה בטוחה שתשמחו בו שמחה גדולה

בהיריון של השלישי חלמתי לבת.

אבל ממש

גם תחילת ההיריון היתה מאד שונה מהקודמים אז היתה לי תחושה טובה.

ואז בשקיפות! כבר אמרו לי שזה בן. עלו לי דמעות כבר בזמן הבדיקה.

והמון בכי גם בבית.

אבל כעצת רויטל ויטלזון למי שמכירה (ילדה בת 4 ורצתה בן שיהיה אח לבן שלה) הבאתי לעצמי להתפרק. דיי תחמתי את זה בזמן.

ואז השלמתי והתאהבתי בו.

ועכשיו אני מכורנ אליו אמאלה ואבאלה. לא מחליפה אותו בשום בת שיש.

ועכשיו כשעולה בי הרצון לבת (לא בהיריון אבל סתם חושבת על זה לפעמים) אני אומאת לעצמי זה בסדר לרצות. אבל לזכור שהקב"ה יודע הכי טוב מה המדויק לנו. לא סותר שאפשר להתאכזב, ועדיין

ואולי אני אמא של בנים. וגם זה בסדר. העיקר שהם בריאים.

מזל טוב! שימשיך בבריאות ובשמחה!

ואז אחרי שישה בנים הקב''ה הפתיע אותי עם בת מתוקהה.

אז אני פה לומר שיש סיכוי בע''ה!!!

ואני כ'כ הזדהיתי עם מה שכתבת. אני עברתי את המשברון הזה בהריון של החמישי... אנמ אני זוכרת שממש בכיתי את החיים כשנודע לי שזה עוד בן. 

ודווקא בהריון של השישי ממש שמחתי (הייתי אחרי הפלה) והשלמתי עם העובדה שאני אמא לבנים.

בהריון של הבת חטפתי את שוק חיי כשאמרו לי שזו בת. רק בשבוע 20 ביקשתי שיאמרו לי וציפיתי לשמוע שזה עוד בן.. כמעט התעלפתיי ששמעתי שזאת בת. חח

לא חושבת שבמקום הנפשי שלי אהיה מסוגלת להמתין ככ עד שתגיע בת.

הכוונה שלדעתי במקסימום המסוגלות ההורית שלנו היא ל5 ילדים.

בע"ה שהקב"ה ישלח מה שנכון לנו

אני באמת בסדר עם להיות אמא של רק בנים.

הכי הכי חשוב לי שיהיו בריאים בע"ה.

מוזמנת לאמץ

רעיון

מצד שני מפחיד אותי לבקש על מין.

לא יודעת למה🤷‍♀️

יש בי רצון.

אני אעשה את ההשתדלות המינימלית (ביוץ יוצא במקווה)

אבל מעבר לזה- משאירה לו.

גם הם עצמם לא מובנים לי מאליהם. הבריאות לא מובנת מאליה, אם רק היינו יודעים מה אנשים עוברים.

אז תודה להשם עליהם, כמו שהם.

גם אני לא העזתי להתפלל על זה. כאילו זה שבכלל הקב''ה נותן ילדים בריאים ושלמים זה מספיק ואסור לבקש יותר.

אבל שנה שעברה אחותי ילדה בת ואז פתאום כן העזתי לבקש על זה..

בעזרת השם אולי יבוא בן, בינתיים נהנת מבית תוסס ( וחופר 😅🙈)

אפשר כמובן להתפלל על זה, לבקש מה', לדעת שהוא מדייק לנו את הנשמות הכי נכונות ולסמוך עליו💜

יש לי 2 בנות והשאר בנים. רוב בנים.

מבחינתי- לא משנה כבר מה יהיה כי יש לי לפחות 2 מאותו מין.. אז אין כאן בן יחיד או בת יחידה...

אבל הבנות שלי מאוד מאוד רוצות אחות. ואפילו תאומות..

כשהייתי בהריון על הילדון האחרון שלי הן הצהירו שאם זה בן- הן לא עוזרות לי איתו ולא מרימות ולא כלום.. חח

ב"ה - הילדון הזה (עוד מעט בן 3) מתוק מאוד וכולם אוהבים אותו. גם אחיות שלו.

והבנות שלי כבר גדולות.. בנות 10+ ו-11+ ולא יודעת אם תהיה להן עוד אחות. אולי. בע"ה..

מה שכן- בפסח שנה שעברה העברתי את רוב הבגדים של הבנות שלי כשהיו קטנטנות.. כמה אפשר לשמור?

ויש לי גם הפרש של 6 שנים+ בין הבן הגדול לבן שאחריו (באמצע יש 2 בנות)

אבל מסתדרים ב"ה.

העיקר שיהיו בריאים ושמחים וגם אנחנו

תבדקי עוד בטא עוד שבוע ככה... צריך שיהיה 10 ומטה.

הדימום יתחיל אל תדאגי...

חיבוק

כשהפרוגסטרון יורד משמעותית, זה מה שקורה כשהגוף מבין שאין הריון

הבטא אומרת שיש הריון לכן זה לוקח זמן ואין בדיוק ערך מדוייק של בטא שתגרום להורדת הפרוגסטרון.. 

אין מה לעשות

וזה שהביא בירידה זאת כבר התקדמות.

חיבוק ובשורות טובות!

כי לא היה תוכן הריוני

אבל לנו הנשים אפשר בהחלט להתייחס כהפלה ❤️

זה בסדר לפעמים לוקח יותר זמן לבטא לרדת..

אבל זה באמת מצב מתסכל כי אם כבר מבינים שזה הריון כימי אז שיגמר וכבר להיות אחרי

אני קניתי בחנות חרדית בירושלים בלי קשר לקופות ולא יקר יחסית. לא זוכרת בדיוק מחיר. אולי בסביבות 200? משהו כזה, אם זוכרת נכון....

רלוונטי לך או מחפשת דווקא אונליין?

מצטערת....

אולי תנסי לברר.

זה היה חנות קטנה בדירת מגורים במרתף של בניין בשכונה חרדית.

חנות שמוכרת כל מיני פריטים להריון, בעיקר בתחום של גרביים אלסטיות ועוד כמה דברים.

גרביים מעולות מכותנה.

120 לזוג

והאם יש לך אולי שם של מוצר או קישור? תודה!!

https://www.amazon.com/gp/aw/d/B07572VMHN/ref=ox_sc_act_image_1?smid=A1469MBVCFUJHZ&psc=1

תחפשו ותשחקו עם זה.

יש שם שלוש סוגים של לחצים על הרגל, ושתיים או שלוש גדלים.

הבעיה - הם לא יפות כמו גרביי ניילון...

יש גם דוגמאות וצבעים 

https://www.amazon.com/dp/B07L67S5LZ/ref=syn_sd_onsite_mobileweb_0?ie=UTF8&psc=1&pd_rd_plhdr=t&th=1

יש חיה כזאת בכלל?

זה יהיה לי ליגה.

https://www.amazon.com/Medical-121536-Jobst-Ultra-%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA/dp/B009STG8HI/ref=mp_s_a_1_3?keywords=Medical+stocking&qid=1684241136&sr=8-3

ואני יכולה ללכת איתט מתחת לחצאית וזה יראה טוב

Medical compression tights

בלי המשך הגרביון על כפות רגליים

הגרביים האלסטיות שיש בארץ הם הרבה פעמים בלי כף רגל 

מכירה סגורות לגמרי ופתוחות רק באצבעות

של טייצים, גרביונים וגופיות..   

גרב לחץ אלסטית מכנס שלם להריון לחץ בינוני 0722300690

אתר אמין?

איכות בסדר?

וגם מה זה אומר לחץ בינוני? אין לי מושג מה מידת הלחץ שיש למה שקניתי דרך הקופה...

ממש אשמח לעזרתכן!!

איך תחמת אותן? על שוקולד לבן?

בעז״ בניסיונות הבאים אהיה מדוייקת יותר. 

שיש לי שני קטנטנים שהם פלאים גדולים. 

ברוך ה׳, אחרי מה שעברתי...

סבתא שלי הפולניה שתחי׳: ״כאלה מתוקים, היה לך שווה לסבול״....

דווקא לפעמים הם מתחילים כמה ימים קודם

אז יותר הגיוני ה29.8

כי אני לא מוצאת חצאיות בסגנון שאני אוהבת, אבל שמלות את יכולה לבדוק גם בזיפ

במקומות עם אוכלוסיה דתית \חרדית (נגיד קניון רמות\אריאל) יש דברים יותר צנועים... אני מצאתי השנה בתמנות כמה שמלות וחולצות שמתאימות להנקה... 

לפחות בעבר לא היו הרבה דברים צנועים.

גם בדיסקרט או קרייזי ליין יש מציאות לפעמים.

משתדלת לקנות במבצעים. 

אז בירושלים בסנטר וואן ובתחנה המרכזית יש להם בגדים ממש צנועים לנשים ונערות

בתחנה המרכזית יש עוד הרבה חנויות שיכולות להשתלב בסגנון

בסנטר וואן הסגנון יותר חרדי

ירושלים רחוק לי

אני מהדרום 

במרכז העיר יש טאצ, קמיליון, נטע (מידות קטנות יחסית), מה שהיה פעם תהילה, זויה...

לפעמים אפשר למצוא

עם גופיית בסיס ..

בייסיק כזה יותר

תנסי 

ויש להם חולצות צנועות ויפות. הן נמצאות בקמיליון, 'צנועה בסטייל' במרכז העיר...

בכללי מרכז העיר ירושלים אם רלוונטי לך

הלוואי שהיה לי עוד כאלה

רשמתי לי לחפש שם

חנויות רנדומליות שמחזיקות קו צנוע ( וגם מידות גדולות)

אם את מהדרום, יש את כתר הקודש בקרית מלאכי

ומעניין שעשו אחרי הלידה..כי אם זה היה סכרת הריון בהחלט היא לא אמורה להמשך אחרי הלידה.. אולי אפשר לראות עדויות של מה שהיה..כמו a1c..

זה לא נשמע לי הגיוני.

כל הבדיקות מעידות שאין סכרת -

למה שאהיה במשטר תזונה קפדני?

אני ובעלי רזים- לכן אומרת שחייב להיות משהו מאחורי הילדים שנולדים שמנים.

עד כמה זה הגיוני?

של התינוק היה יותר נמוך משמעותית...

הגדולה שלי יצאה משקל גדול ובאמת אכלתי מלא שטויו בהריון שלה.

בהריון השני ממש שמרתי - כי אמרו לי דברים כמו שאמרו לך (גם הרופאת נשים אמרה)

ואז הקטנה יצאה במשקל אפילו עוד יותר גדול. קיצר לא היה קשר. 

הילדים נולדו בין 3.300 עד 4.800

אבל הרופאה בכל אופן מתעקשת שאני צריכה לעבור למשטר תזונה כאילו יש סכרת

בהיריון קודם- עשו לי מלא בדיקות+מלא בדיקות לתינוק

שום ערך לא הראה זכר לסכרת

אבל הרופאה (אני חדשה אצלה) חושבת שבכל זאת יש סכרת שלא עולים עליה

אנסה באמת להתיעץ עם רופאה נוספת

אם כן, תעשי העמסה של 100.

ותבקשי מד סוכר וסטיקים ותבדקי לעצמך שעה או שעתיים אחרי ארוחה + בצום.

איזה בדיקות עשית אחרי הלידה הקודמת?

כדי לראות אם יש סכרת או ש"נעלמה" אחרי הריון סוכרתי עושים העמסה 75. ואני עם סכרת לא פעם ראשונה ותמיד ברוך ה' אחרי הלידה זה עובר לי ולא רואים זכר לסכרת בהעמסה... 

הפנו אותי שוב להעמסה של 100

אחרי הלידה הקודמת לקחו דגימות דם למעבדה+העמסה של 100 אחרי הלידה

וגם עשו בדיקות לסוכר אצל התינוק

הכל יצא תקין

ועדיין התפלאו גם בבית החולים על המשקל הגבוה- 

אגב, העריכו שבועיים לפני הלידה 3.600

נולד 4.800