פורום הריון ולידה (עמוד 9)

לא מכירה פסיכולוגיות אז אין לי המלצה, אבל בבקשה אל תזניחי, החיים יכולים להיות כ"כ הרבה יותר טובים!

אולי ל @מתיכון ועד מעון תהיה המלצה.

בהצלחה!

בזום אני ממליצה ממש על חברה שלי שבעיני היא מעולה ממש, קוראים לה הודיה שטרנברג, תמצאי מס' טלפון שלה באינטרנט.

בנוסף יש את דניאלה בן קימון שגם מקבלת בזום והיא גם מעולה

@גלויה

מוזמנת לפנות אליי באישי לגבי הocd.

לocd אני ממליצה על OCD clinic של גדעון פיין.

מאיזה אזור את בארץ?

האמת שהocd זה שולי יותר

זתומרת, אני לא יודעת אם באמת אני סובלת מזה

צריכה קודם לאבחן

ובשביל זה אני צריכה פסיכולוגית..

(חשןב לי דווקא אישה)

ונזכרתי ששכחתי לציין שאני רוצה מישהי יחסית מבוגרת, 50 בערך (בשביל להיקשר לאשת מקצוע טיפולית אני צריכה להרגיש שזאת כמו אמא שלי)

@מתיכון ועד מעון מה הגילאים של מי שהמלצת? (סליחה שאני ככה ישירה🙈) ותודה על ההמלצות!

ודניאלה צעירה יותר 30+

זה נשמע לי קצת מוזר... (אבל אני כמובן לא רופאה בכלל)

עשית בדיקות דם - ברזל, B12, בלוטת התריס? אלה דברים שקשורים יותר לחולשה, מניסיוני...

גם לי נשמע מוזר, ועם השנים למדתי לא לקבל אוטומטית כל המלצה של רופא. לכן שואלת פה.

הוא לא נתן בדיקות דם כי עשיתי יחסית לא מזמן והוא אמר שלא יכול לרדת כל כך מהר.

החולשה הגיונית כי ב"ה מדובר בהריון תאומים. אבל מנסה לראות אולי יש משהו שיכול לעזור כי אחרי החגים אמורה לחזור לעבודה בעיקרון וכרגע לא מבינה איך זה יקרה.

אם את לא מתפקדת בלי עבודה - מה יהיה עם?

רציתי לשמור גם לסוף כדי לצאת מוקדם לחל"ד,

ובהריונות רגילים השיפור אצלי מגיע רק סביב שבוע 20, אז לא יודעת מה יהיה הפעם.

ניתן לצאת לשמירה משבוע מסוים אז ייתכן שלא תצטרכי חופשת מחלה אז

מציעה לבדוק ולנצל כבר עכשיו

לא יודעת אם יש משהו שיכול לעזור חוץ מאשר לנוח...

אני בהיריון התאומים הפסקתי לעבוד. אבל העבודה שלי הייתה צהרון פרטי שעשיתי בבית, עם בעלי... אז במשך חודש בערך בעלי תפקד אותו לבד, עד שהורי הצהרון מצאו סידור אחר, ואז סגרנו אותו.

אם יש לך אפשרות לא לעבוד, אולי אפילו שהרופא יוציא לך שמירה, אז זה הכי טוב...

ואולי כדאי להתייעץ עם עוד רופא על הבונג'סטה.

לבחילות אבל ממש מעייפת. אז איך זה בדיוק יעזור לחולשה?!

וחיבוק זה ממש קשה החולשה הזו שאת מרגישה סמרטוט חסר כוחות🫂🫂❤️

תופעות לוואי של בונג'סטה זה עייפות, ברמה שכתוב על החבילה לא לנהוג אחרי שלוקחים את התרופה.

שאלתי על כך את הרופא והוא אמר שזה לא מחייב העייפות ושאולי זה יכול לעזור לחולשה

חולשה זה הגיוני ונפוץ בתחילת הריון, הגוף צריך להתחיל לגדל נשמה חדשה. העייפות והתשישות הגיוני

ועובר בע"ה בשליש השני.

נראה לי לרופא לא היה פתרון אז אמר יאללה קחי בונג'סטה.

אין קשר.

מלאות

אין כמו תאומים בעולם!!!!!

מקנאה בך

עכשיו לענייננו-

נשמע לי גרוע לקחת בונג'סטה לעייפות וחולשה כי זה מעייף עוד יותר.

אץ לוקחת פרנטל? ברזל? עשית בדיקות דם מקיפות? B12 ? D? פריטין?

הריון תאומים שואב מהאמא הכלללל

ואת צריכה לתת לגוף שלך את מיטב החיזוקים

ב"ה שאין לך בחילות, כי לי בהריון תאומים הם היו בלתי נסבלות ובלתי נגמרות.....

אבל את חייבת לטפל בחולשה- למצוא את המקור לה

כי חולשה יכולה להיות בשליש ראשון, אבל אם זה עד כדי חוסר תפקוד, זה מראה שחסר לך משהו.

וד"א- לא הפנו אותך למרפאת הריון בסיכון?

זה תאומי אחוה או זהים?

וכמובן שהריון תאומים מאד פשוט לצאת לשמירה, אל תשמרי בשביל זה ימי מחלה...

לוקחת פרנטל, עשיתי בדיקות דם רגילות של תחילת הריון, לא נראה לי מקיפות במיוחד.

יש בחילות, אבל סבירות ב"ה.

הרופא טוען שזה הגיוני ולא צריך לחפש מעבר.

לא זהים. לא הפנו למרפאת הריון בסיכון כרגע.

מקיפות) - אז תבקשי לעשות! זו סיבה כמעט מספר אחד לחולשה קשה...

היה לי ככה בהיריון האחרון, וארך זמן עד שגיליתי שהחולשה שלי מזה, כי הברזל היה יחסית בסדר... ב"ה אחרי טיפול בזריקות החולשה חלפה ונהייתה "נורמלית" להיריון.

את יכולה גם לבקש הפניה לזה מרופא משפחה, אולי הוא יותר יסכים לתת.

אבל אני גם לא עם בחילות מטורפות אבל כן סובלת מחרדות ואי שקט כזה בתחילת היריון ובשני היריונות הבונגסטה עזרה לי ממש (אני שיערתי שהבחילות עושות לי תחושת חרדה אבל לא יודעת..)

ברמה שכמעט כל היום ישנה..

לא יודעת מה עדיף 🤦‍♀️ אז לא נשמע הגיוניי שזה יעזור לחולשה, אאכ החולשה נגרמת מהבחילות

זה בד שלא מאוד נח לישון עליו כי הוא מתחמם מאוד במגע עם העור שלנו

אני רוצה ספה שנפתחת וישנים על מזרון, לא על הריפוד

זה לא תמיד שישנים גם על הספה עצמה?

יש אפשרות לפתןח מיטות כמו במיטת חבר או לפתוח מיטה ע"י משיכה של חלק הישיבה שמתהפך אבל השינה על גבי מזרון ממש, הספה הופכת כמו למיטה זוגית

שהיא מאד נוחה.

יש לגיסתי, אז לא יודעת כמה עלה אבל זה ממש נוח וקל לפתיחה וסגירה.

אצלם זה בד אבל אולי אפשר לבחור גם כיסויים אחרים

בכל אופן., אני מחפשת משהו בתקציב נמוך יותר ממה שיש להם להציע.

תבדקי שזה לא יחליק לך כי דמוי עור מחליק

בכללי עדיף להנמע מדמוי עור כי אחרי זמן קצר זה מתחיל להתקלף וזה ממש מבאס

עור אמיתי מאוד יקר

חלופה יכול להיות היירייזר שתשימי מזרנים שלכם

אבל לא בטוח שזה נראה ממש כמו ספה אלא כמו מיטה, אולי עם כריות זה יראה קצת יותר טוב

אני מתכוונת לקנות ספה שנפתחת כמו מיטות חבר עם מזרנים או שנפתחת כמיטה זוגית.

בשניהם יש מזרונים שמגיעים עם הספה.

ראיתי כאלה בחנויות, הרב מגיע עם ריפוד בד רחיץ, ואני לא רוצה להיכנס לקטע של ניקוי ריפוד, מבחנתי אני מעדיפה דמוי עור או עור שניתן לנקות בקלות.

לגבי דמוי עור, אני מודעת לזה שבמהלך הזמן מצקלף. אבל תקציב לעור זה משכנצא.

ספת עור טובה עולה לפי מה שראיתי ברשת 12,000+

ואפשר לקנות ריפוד נוסף בנפרד? כך שגם אפשר לכבס, וגם יש אפשרות להחליף מיד ולא נשארים בלי ספה שמישה בזמן הניקיון.

(אני זוכרת שראיתי באיקאה דגמים עם ריפוד נשלף, אבל לא יודעת אם יש שם כאלה נפתחות כמו שאת מחפשת)

VRETSTORP ספת מיטה תלת-מושבית, Kilanda בז' בהיר - IKEA

VIMLE ספת מיטה תלת-מושבית, עם משענות יד רחבות/Gunnared אפור - IKEA

VIMLE ספת מיטה תלת-מושבית, Grann/Bomstad שחור - IKEA

לא זולה....

יש אותה למישהי פה בקבוצה?

צריכה המלצה אם המזרון נח.

אולי שווה לעבור באיקאה לבדוק.

תודה רבה

ודי מסורבל להוריד כל פעם את הקוד בביצוע לכבס, הוא כבר שנתיים כמעט,אצלי ולא עשיתי אצ זה

(ובעור הריפוד לא נשלף)

בטוח מדובר באותה ספה?)

זה נה שיש לי. לא ראיתי ששלחת עוד דכם

עם זאת, משענות היד מתלכלכות, וגם אם זה בד נשלף, ביום שמכבסים הוא רטוב, כי הרי לא מומלץ לשים במייבש

ייתכן שניתן להשיג רק כיסוי בנפרד ולהשקיע בעוד סט כך שאפשר להחליף מיד לסט יבש (ולקבל גיוון מדי פעם). נגיד בכיסאות של איקאה אני יודעת שאפשר לקנות כיסוי בנפרד.

על מיטת נבו של אלינה. זה מזרנים, אפשר לשים כיסוי ואז זה נראה כמו ספה. ולכבס או להחליף אותו מדי פעם. אנחנו בסוף קנינו מיטת היירייזר אחרת (כי המזרנים של אלינה הרגישו לנו לא מספיק קשים ביחס למה שההורים אוהבים). אבל דומה ברעיון, מרופדת, עם גב כמו של ספה וכיסוי מבד תואם לספה. לא נראה לי היסטרי שזה בד האמת. כי ישנים על המזרנים לא עליו. יצא לנו יקר יותר מאלינה. לא הייתי עושה את זה באמת אם זו הספה בבית. אצלנו זה לחדר אורחים ומשחקים.

יש בחנויות ריהוט היקרות פתרונות שונים. ד''ר גב, הולנדיה ואלה. אבל גם צריך לבדוק את הנוחות וגם לראות שזה נפתח למיטה עם אופציה להפריד אם חשוב לכם... יש כאלה שלא. יש מבצעי חגים אז יחסית זמן טוב לחפש.

שאין להם תצוגה רק הזמנה, זו בעיה מבחינתי כי אני מעדיפה לבדוק ולהרגיש את החומר לפני רכישה.

הייתי בחנות גדולה בירושלים, יש להם ספה שנפתחת כמו מיטת חבר, הבעיה שהמזרונים שמה קשים ולא אהבתי, תוצרת סין כזה ובלי עבודת גימור שהייתי רוצה לספה שתהיה בסלון.

אני אוהבת נוחותניופי ושמתנקה בקלות.

אעשה סיבוב לבדוק.

היכן אתן מציעות, איפה יש ריכוז חנויות של ספות?

כלומר למיטה זוגית, ונראה לי שזה בלי מזרן אז את יכולה לבחור מה לקנות

מיטות שאפשר לנסות בתוך חנות בנתניה. אין שם עם מי לדבר אבל. זה רק כדי לראות ולהרגיש.

אם זה לסלון אז באמת פחות מתאים בעיני. גם מה שאנחנו בסוף הזמנו. יותר מתאים לחדר אירוח. אז אולי באמת בחנויות הגדולות..

שמוכרת את הדברים שלהם (לא מנסיון, בדיוק ראיתי מישהי שאני עוקבת אחריה שהעלתה את זה). אם זה רלוונטי תגידי לי ואני אכתוב לך את השם של החנות

אני בודקת אופציות

אשמח,

קוראים לחנות homage design והיא נמצאת במתחם סוהו בנתניה

לפי האתר הם מוכרים רהיטי ילדים.

יש להם דברים מהממים באתר.

לא ממש חנות וללא צוות זה רק לראות.

אבל אומרת לך שהיינו ושאם זה לסלון בעיני פחות מתאים...

יש להם כן מקום שאפשר לבוא ולראות את הדברים.

פחות תצוגה, יותר דירה כזו שיש שם את המזרונים להרגיש.

לא קנינו בסוף כי רצינו עור אמיתי אבל באמת התרשמתי מהם ממש

היא ממש גבוהה כספה , מה גם שהמשענת 90 מעלות וזה לא נח לספה אפילו אם שמים כריות, כי ספה בסלון צריכה להיות נוחה לרביצה וגם העיצוב שלה כמיטב ולא ספה

סורי שאני ביקורתית, פשוט מחפשת משהו ספציפי.....

סלט חי רגיל עם פיצוחים

סלט חסה, עגבניות שרי רוטב מיונז כזה ונשנושים או עם רוטב חמוץ מתוק ופקאנים, חמוציות ופרי מרענן כמן מנגו/נקטרינה אפשר בטטה קראנצ'ית משקית מעל

סלט סביח- תפו''א, חציל, ביצה, מלפפון חמוץ עם טחינה גולמית

2 חבילות פטריות חתוכות

בצל ירוק

פקאנים מסוכרים

לערבב הכל עם רבע כוס רוטב סויה

הייתי שמה תיבול של לימון, מלח ושמן בלי כל החרדל , מיונז, סויה....

מה משדרג סלט? שפע של צבעים , ירקות טריים ולהוסיף גרעינים קלויים (גרעיני חמנייה, בוטנים, פקאנים... לקלות במחבת).

אם זה חלבי להוסיף קוביות בולגרית במליחות עדינה או צ'יפס בטטה להוסיף רק בהגשה.

קשיים כאלה הגיוני שמכניסים ללחץ לא מבוקר כזה...

נסי לנוח עוד קצת בחדר, ואז לצאת אליה, להתנצל בפניה ולהחזיר לה את המוצץ, ולהסביר לה בעדינות שנלחצת כי יש לך הרבה מה לעשות ואת צריכה עזרה עם הילד...

הכי חשוב לא להישאר במקום של ההלקאה העצמית❤️ (קל להגיד, קשה לבצע...) בכל אופן, הכי טוב לילדים אמא יציבה שלא מתבוססת בתוך עצמה, ולכן זה חשוב...

זה קורה לכולנו 💔

תחושת אשמה ושנאה עצמית מלוות אותנו הרבה אחרי שהילדה עבר לה ... כשאת נרגעת תגידי לה שאת מצטערת ולא התכוונת, זה יקל גם עלייך וגם עליה.

עם כזאת הקדמה הייתי בטוחה שעשית משהו רשלני שגרם לסכנה חמורה

(כמו לשכוח להרים הנדברקס והאוטו הידרדר)

קודם כל בשביל עצמך כדאי להפחית את הציפיות להכנות לחג למינימום האפשרי.

לא יקרה כלום אם לא תספיקו לשטוף את הבית, ממילא אוכלים בסוכה, ואם יהיה למחר לאכול חלה עם שניצל (וגם זה אפשר קנוי)

נשמע שיש פה פער גדול בין הציפיות ליכולות שגורם ללחץ שרק שורף זמן ומגדיל נזקים.

כנסי למקלחת מרעננת

תתכנני מחדש את היום לפי מה שריאלי,

תשאירי זמן לקצת נחת עם הילדים

תשלבי לכם מסכים ושמע פודקאסטים,

תוציאי להם חטיף אחר"צ

והכל יהיה בסדר.

יבואו עוד ימי שישי וערבי חג מוצלחים יותר. זה בסדר גמור אם לפעמים יוצא מפוקשש ברמות.

לפעמים חולים, לפעמים לחוצים, קורה במשפחות הכי טובות!

הכל בראש, תשנני לעצמך שהכל בסדר ויהיה בסדר!

כלכך הגיוניות ברמת הדיוק.

רשמתי גם לעצמי

לשחחחחחחרררררר

אני לא יודעת בת כמה הילדה. אבל אחרי שדברים נרגעים אפשר לדבר איתה, להסביר את הלחץ ולהתנצל ולחבק. וזהו, להמשיך הלאה. הכל בסדר. גם פה בלי אתגרים אנחנו לא בקצב בכלל וכולם עצבניים....

שבר משהו לשכנה בסוכה...

או הציק לילדים ברחוב

הפתעת בסוף...חחחח

קרה לי גם...יפה שאת בהלם מעצמך, את נשמעת אמא מקסימה.

אני היום צרחתי על הבת בת 9 שלי והעפתי אותה מחדרי כי כמה יכולה לספוג את הצעקות שלה עליי שאחותה לקחה לה את הבריסטול הירוק שחסר לה לקישוט לסוכה. אז הצעתי לה מלא אאפשרויות והבאתי לה דברים חלופיים והיא צועקת שעכשיו אלך לקנות לה חדש וכו

צרחתי עליה שתצא מהחדר ותתמודד ביי.

היה לי רע

היא ישבה עם עצמה, חשבה ומצאה פתרון יצירתי מדהים חדש

חשבתי לי שכן לפעמים אולי ילדים צריכים משהו שיפעיל להם את הנשמה, אז אולי היה טוב שצעקתי עליה.

וואו היא נשמעת ממש כמו בן ה9 שלי...

מלא צעקות עלי והכל עכשיו ואימפולסיבי

מעניין אם זה אופי או קשור לגיל או שניהם

גיל 9 ופתאום מלא צעקות...

ילד יכול להתמודד גם עם זה שאמא מידי פעם יוצאת עליו, במיוחד אם הוא הגזים, ונסחף סתם וגם מתחצף על הדרך.

זה גם עוזר לו לרדת מהעץ שטיפס עליו ולהתחיל לחשוב לבד איך להתמודד עם הסיטואציה וגם נותן לו להבין מהו גבול. אמא לא צריכה להיות צמר גפן רך ומתוק בכל רגע נתון.

חודש זה ממש קצת זמן, לפני רגע ילדת וכל העולם שלו התהפך. והוא גם תינוק ממש, וזאת הדרך הלגמרי נורמלית והגיונית שלו להגיב על מה שקורה. תני לזה זמן, כמה חודשים לפני שאת מספידה את הקשר ביניכם.

ובמקביל לנסות לעשות זמנים שלכם- פינוק מיוחד שאת נותנת לו כמו לספר לו סיפור, להשכיב אותו לישון, להתכרבל איתו, כל דבר שהוא אוהב ויזרום איתך. ולהמשיך להציע פעמים הבאות גם אם הוא אומר לא.

תדעי שזה קורה לפעמים גם בלי קשר ללידה של ילד חדש - שפתאום הילד מעדיף את אבא.

בעיניי זה דווקא בריא - התינוק לומד שיש עוד עולם חוץ ממנו ומאמא שלו, ומוכן להיפתח גם לאחרים, גם אם האחרים האלה הם אבא שלו, עצמו ובשרו. וזה טוב שאבא הוא דמות העוגן הבאה שלו, כי כך תהליך ההיפרדות (שצריך לקרות מתישהו) רך יותר.

בכל אופן, זה גם קשור קצת ללידה, כי באופן טבעי היית צריכה להתנתק ממנו בשביל ללדת ובשביל לטפל בתינוק החדש.

בע"ה הוא עוד יחזור אלייך❤️ זה תהליך של רצוא ושוב לאורך כל השנים... בינתיים על תהפכי את זה ל"אישיו" - תמשיכי להתייחס אליו כמו תמיד (במסגרת היכולות שלך עם התינוק החדש) ובע"ה המצב יתאזן...

כמה בכיתי וכאבתי והתאבלתי.

אבל אחרי כמה חודשים הדברים התאזנו

ופתאום גילינו אחד את השני מחדש. ולמדתי שנכון שלא יהיה לי יותר את הטוטאליות שהיתה לנו קודם אבל יש לנו משהו אחר, ופתאום יש גם ביחד של אחים. ומקום של אח בכור. וימי כיף ביחד.

זה טלטלה מטורפת להכניס עוד תינוק אל הביחד שלכם. לקח לי המון זמן להתאושש ועוד יותר לראות את הטוב והפלא שקיימים.

אבל פתאום זה קורה

זה הכי נורמלי לכאוב את זה אבל תשתדלי לא להתרחק, למצוא מקומות מיוחדים שיהיו רק של שניכם. להעצים אותו כאח גדול. נכון שהוא עוד פיצי אבל עדיין זה אפשרי. לתת לו לנשק. לתת לו להביא טיטול. להגיד לו וואו איך אתה עוזר לאמא להחליף טיטול להחמיא לו ולייצר איתו זמן רק שלכם. ואם הוא לא רוצה לחכות בסבלנות. הוא עוד ירצה . הוא אוהב אותך ופשוט קשה לו גם להסתגל למצב.

הזמן עושה פלאים

שיהיה מזל טוב ובטוב.

נראה לי הכי חשוב לא להיבהל מזה. שירגיש שיש אמא רגועה ונוכחת שאפשר לחזור אליה כשהוא יהיה מוכן.

מהכותרת חשבתי שזה ילד גדול/נער

זה שלב מאוד טבעי התינוק מגלה עצמאות ורוצה להשתלב בכלל החברה וצריך לשחרר ולאפשר לו

זה תקין, חשוב ומבורך בהתפתחות העצמית שלו

וזה ממש לא אומר עלייך ועל האימהות שלך שום מסקנה לא טובה חלילה!

אחרי הלידה השניה, וגם היה לי בת אחרי בן, והרגשתי שגם אצלי,

בת זה הלב שלי כי זה אני בקטן, ונשבתי בקיסמה,

והוא פחות כשנוחד התעופפתי באויר,

גם כנראה כי לידה ראשונה זה הלם קושי,

וכל מיני סיבות.

ממש חששתי מיזה שיהיה לי העדפה כל החיים אליה על פניו.

זה התאזן אחרי תקופה ואני מאוהבת בו בצורה לא רגילה. והוא בי. נוצר בחזרה קשר ממש עמוק אוהב ומכיל.

אז תחכי קצת לדעתי ויתאזן לך...

ומזל טוב על הלידה וחיבוק 🩷

אבל גם אצלנו זה היה ככה.

אחרי הלידה של הבת השנייה הבכור לא דיבר איתי כמעט

פרטי...

אני יודעת שבמקרים די נדירים הנוירולוג מהקופה מאשר מראש לצאת לאבחון פרטי ואז כן יש אפשרות להחזרים, אבל אם לא אישרו לכם מראש אז אין החזרים...

מוסיפה שאם ברור לכם שזה אוטיזם כנראה ששווה לשלם על פרטי, והפער במחיר יכוסה עם הקצבה של ביטוח לאומי...

גם לאיבחון פרטי.

מה שכן את חייבת קודם הפנייה מהקופה כלומר לתת להם את ההפניה מהנוירולוג/ פסיכיאטר ואז הם כביכול יקבעו לך או ינסו לקבוע לך תור שזה לרוב שנתיים קדימה ואז את זכאית ללכת לאבחון פרטי להחזר של בערך 1200.

שימי חב לשאול מראש את המאבחנת אם היא מוכרת לקופות.

אחרי שאתם מסיימים את האבחון את שולחת את האבחון של הפסיכולוגית ואת האבחון של הנוירולוג ואת התעודות והרשיון של הפסיכולוגית.

שצריך לפני האבחון לשלוח את התעודות ומספר הרישיון של המאבחן, לקבל אישור מראש ללכת אליו פרטי כדי לקבל החזר. וההחזר יכול להיות בסכום הרבה יותר נמוך, תלוי גם בתוצאות האבחון.

גם קופה שלא דורשת אישור מראש כדאי לשלוח את הרשיון והתעודות לודא לפני

וחידשת לי לא ידעתי שסכום ההחזר תלוי בתוצאה

של 5000 ומשהו לשנה עד 22 טיפולים

ויש גם הגבלה של סכום מסוים ואחוזים לטיפול אני לא זוכרת בדיוק אבל תבדקו אם אתם זכאים הכל אמור להיות רשום בקרן הסיוע, זה על טיפולים של פסיכולוג / פסיכיאטר / עובד סוציאלי

אז נראה לי ממש לא בעיה לעשות אבחון ולבקש מהפסיכולוג או מהפסיכיאטר לכתוב על הקבלה x טיפולים רגשיים במקום אבחון וככה תוכלו לקבל החזרים משמעותיים

חוץ מכמה גיחות לווצאפ

בע"ה מקווה להצליח יותר חול המועד הזה

אבל אני לא יודעת בדיוק מה הכשרות...

את הכיתוב על המוצר

אפשר לראות כמו צילום כזה מכל הכיוונים

תבדקי אם יש כשרות

מניחה שבד''כ זה יהיה ou

של המשלוש k רלב"ג, שלא נראה לי שהיא מהודרת...

לא יודעת אם יש שם עוד כשרויות, יכול להיות המגוון שם מאוד רחב. אולי תשאלי איזו בינה מלאכותית.

בכל מקרה, הייתי בודקת עם פוסק שמקובל עליכם לגבי מוצר ספציפי, כי בתוספי מזון לפעמים מקלים, והרבה מהמוצרים האלה הם גם צמחוניים/טבעוניים כך שאין בעיה של ג'לטין מהחי למשל.

אני מכירה מנסיון את המוצר הזה, הכשרות של המשלוש כאמור, והוא גם טבעוני

Now Foods‏, מלטונין, 1 מ"ג, 100 טבליות

אגב, אנחנו צריכים סירופ ולא כדורים...

בתוספי מזון אבל זה מאוד תלוי ברכיבים ובסוג המוצר

יצא לי להתייעץ עם הרב זריצקי בעניין. מציעה גם לך האמת

הוא סובר שכל דבר בלי טעם - לא משנה מה הוא מכיל, זה בסדר לקחת אותו.

בעלי קצת חלוק על זה, אז רק במקרים נצרכים מאוד אנחנו הולכים לפיו.

אז צריך להחליט אם גם פה זה מקרה נצרך מאוד...

טוב, אומר לבעלי.

תודה רבה!

אז כנראה שיש טעם.

מבחינת רכיבים. מכילים רכיבים מהחי בשביל הסגירה של הכדור או משהו כזה.

אבל רכיבים מהחי…

אז אם כבר חולקים על הדעה, לדעתי הסיפור הוא יותר האם זו תרופה נצרכת או תוסף תזונה וכו.

כי באייהרב יש הרבה מוצרים שגם הקפסולה לא מרכיבים מן החי והם טבעוניים לחלוטין

להתמוסס נניח דווקא במעי ולא בקיבה, כלומר שמשהו בציפוי צריך תכונות מיוחדות

רק שמעתי שיש

לא הצלחתי לצרף קישור אבל תחפשי באתר melatonin bluebonnet

ושם את יכולה לבחור כמה מג את צריכה, אז תוודאי מול הרופא.

אני לא יודעת אם זה כשרות מהודרת, מהתחקיר שעשיתי בזמנו, זה היה היחידי שכשר שם. ואין מצב שאשלם את המחיר בארץ, רצו על בקבוק סירופ משהו כמו 400₪

לא יודעת לגבי מהודר... אבל זה כדורים בלי טעם/עם טעם מר, אתם פוסקים שצריך הכשר מהודר דווקא גם לזה?

יש סירופ ויש סוכריות גומי

ואני מנחשת שמדובר אם ככה בילד שהוא מתחת גיל מצוות ואולי אפילו גיל חינוך?

הייתי מתייעצת עם רב על המקרה הספציפי.

VitaWorks‏, ילדים, מלטונין, פירות יער, 120 טבליות לעיסות

Zahler‏, פרק 1, שינה, סוכריות גומי עם מלטונין, בתוספת טעם, 60 סוכריות גומי (2.5 מ"ג לסוכריית גומי)

וגם טבליות לעיסות-

Zahler‏, תוסף מלטונין לילדים, בטעם ענבים טבעי, 120 טבליות לעיסות (1 מ"ג לטבלייה)

וסירופ

Now Foods‏, מלטונין נוזלי, 59 מ"ל (2 אונקיות נוזל)

Vitacost‏, Melatonin, Natural, 2 fl oz (59 ml)

ויש עוד לא מעט

ממש כתוב ברור אם זה כשר, זה לא מידע מוסתר שצריך לחפש(כן איזו כשרות, אבל לא האם..)

ונראה לי שעם מוצרים ידועים יהיה פשוט יותר להתייעץ.

בוחרים באופציה של 360מעלות ואפשר להגדיל את התמונה ולראות

את בכללית? עם אישור נוירולוג מקבלים סלנייטו

עורכת, זה כדורים קטנטנים קטנטנים. לא סירופ

שווה לנו לנסות ללכת לנוירולוג בשביל זה?

מה זה סלנייטו? זה סוג של תחליף למלטונין?

זה מלטונין בשחרור מושהה לאורך הלילה ולא רק בוסט בתחילת הלילה שמרדים

(מה שמאפשר שינה רציפה וטובה)

אם זה ילד מרוצף, הוא אמור להיות זכאי

השאלה אם עדיין יש טעם לדבר עם נוירולוג, והאם לא צריך הפניה מרופא ילדים בשביל זה.

זו תרופה יקרה, נכון ללפני שנה היא הייתה רק למרוצפים

והם עצמם המליצו שנזמין מחו"ל...

לנו יש מאייהרב כי המרוצף לא הסכים לקחת את הכדורים

יש לי קישור לכמו סוכריה טעימה כזו שהוא ממש אוהב

Maxi Health‏, Mel-O-Chew™‎, פירות יער טבעיים, 3 מ"ג, 100 סוכריות לעיסות

+אמא עובדת + תחזוקת בית ברמה גבוהה כמו שאת מתארת + תאומים

האמת שאי אפשר הכל מהכל, זאת האמת הפשוטה.

מציעה לעשות לעצמך רשימה מסודרת ומתוכה לבחור במודע, על מה לוותר, מה חשוב לך ולכם, ומה מהדברים הם לחץ חברתי / דפוסים מהבית שכבר לא משרתים אותך / דברים שיכולים להידחות למועד אחר כשיש זמן (לופה למשל?)

להתחיל לשלוט על החיים וחלק גדול הוא דווקא לשחרר שליטה.

ולא רק למען ילד נוסף, למען חיים מאוזנים יותר שיש בתוכם מקום לעצמך ולזוגיות.

לא כל אמא שולחת לחוגים, והילדים גדלים נפלא.

אני שולחת, והנסיעות וההחזרות מתישות נורא, אני שוקלת לוותר. לזמן איכות רגוע בבית יש יתרונות לא פחות מחוג.

שימי לב מה מוציא לך את רוב האנרגיה והאם זה משתלם.

אני למשל גם לא עובדת הרבה (ביחס לכוחות שלי לא אכפת לי מה נחשב הרבה לסביבה)

אני גם לוקחת עזרה באופן קבוע, אפילו מבחורה לקיפול כביסה, אי אפשר הכל מהכל.

אני פחות זורמת ונהנית, כל הזמן מסתכלת מפריזמה של הספק משימות ומרגישה במירוץ שליחים, במקום להביט על כמה טוב אני עושה ומה כן מספיקה איכשהו המבט מופנה על מה עוד יש וזה מלחיץ ומכביד. אשמח לנסות לשנות את זה ולאמץ מבט מיטיב ומרגיע. במקור אני טיפוס שמתנהל בנחת וברוגע אבל מרב להיות מנהלת ומתכללת נהייתי משימתית מדי.

אני באה לכל דבר כולל ההורות ברצינות כזו, ורק ללמוד את זה כמו שאני אוהבת לעשות זה זמן ומשאבים ולהיות מוצפת בזה רגשית כמו שאני גם זה גם דורש ממני. וההסתכלות החוצה מה אחרים עושים ומה עוד יש לעשות זה ממש מכלה את הכוחות. רוצה להנות כמו ילדה אבל אחריות זה משקל מבחינתי.

לי להבין שאין דבר כזה 100% בהכל. ואם אני אנסה אני אקרוס

עוד תובנה שעזרה לי, זה להבין שיש לי בחירה ואני יכולה לתעדף את הדברים לפי החשיבות שלהם עבורי.

כשחייתי בתחושה שהכל חשוב, ולכן אין לי ברירה אלא להספיק הכל, זה גרם לי להרגיש במרדף אין סופי. חסרת אונים מול קצב החיים שאני יצרתי לעצמי.

רק כשהסכמתי לערער על הנחות המוצא שלי, להבין שגם הדברים החשובים הם בחירה, ויש מחיר לניסיון להחזיק את כולם, הצלחתי להתחיל גם להנות ולנשום.

זה לא אומר שלא עמוס

אבל הרבה יותר קל כשהדברים הם בחירה מודעת

שלא מרגישים שאנחנו קורבן של המציאות

קשה לחיות בתודעת "אין ברירה ולכן אני נחנקת"

מציעה לך בחום, לעשות עצור ולחשוב עם עצמך.

אני חושבת שאת חיה לפי המון הנחות ואקסיומות שלא משאירות הרבה מרחב תמרון, ואז באמת את נחנקת.

אם תצליחי לעצור רגע ולחשוב מה את באמת רוצה, להתאים את קצב החיים למסוגלות ולא למה שאמור להיות, זה יכול מאוד להקל.

שלא הכל כ"כ חשוב.

למעשה, רוב הדברים הם לא קריטיים ואפשר לוותר או להגמיש אותם, ולהחליט מה סדרי העדיפויות שלך.

ברור שאי אפשר הכל, זה לא אנושי...

לי למשל מאוד חשוב פעם בשבוע לצאת לבד לבית קפה.

ואני עושה את זה גם אם הבית מבולגן/ יש כביסה וכו' וכו'. וגם אני עובדת פחות ימים בשביל לאפשר את זה לעצמי. מצד שני, גם העיקרון הזה הוא לא ברזל, ולמשל בחופשות אני מוותרת עליו לפעמים.

קיצור, הרעיון הוא להבין שהכל טוב, רוב הדברים בחיים לא קריטיים, וככה יש מרחב בחירה יותר גדול ויותר אמיתי שלא מושפע מלחצים מוגזמים

אין לילדים שלי אלבומים בכלל

הבית שלי לא מסודר כל יום

ואני גם לא הכי משקיעה בבניית שיעורים וכו'.

יש את הדברים שהם חובה-

שיהיו כליפ לאכול בהם

שתהיה כביסה נקייה (היא לא חייבת להיות מקופלת או בארון)

שיהיה מה לאכול

ובעיני חובה גם זמן מוגדר לזמן זוגי כי זה הבסיס להכל.

ובפן של העבודה-

בדיקת מבחנים, שאני אדע את החומר לשיעור.

כל דבר אחר- בעיני הוא מעבר.

אם יש לי זמן לקפל כביסה ולהכניס לארון, מצויין

אם יש לי זמן לסדר איזו פינה או להקדיש כמה דק' לפרוייקט, אחלה.

וכן הלאה.

אי אפשר להיות כל הזמן 100% בהכל.

גם בעבודה שלי, אני אישית מעדיפה שיעור שהוא לא משוייף עד הסוף, בתמורה לזה שהלכתי לישון בשעה שפויה, שאני אמא סבלנית יותר, שאני מחנכת סבלנית יותר. בסוף הבנות לא יזכרו את החומר אלא איך הייתי איתן (זה נכון גפ לבנות הפרטיות שלי וגם לתלמידות שלי)

וספציפית לגבי שיעורים- יש היום ים חומרים וכלי עזר של אינטרנט ובינה שפשוט אין סיבה לעבוד יותר מידי קשה סביב זה.

אי אפשר להיות מושלמת בכול. גם אישה רווקה בלי עול של עבודה תובענית לא יכולה להיות מושלמת.

אז הצעד הראשון שנראה לי שכדאי לך לעשות - הוא עבודה על הפרפקציוניזם. כנראה שעדיף בליווי אישי טיפולי.

הצעד השני הוא למפות את הצרכים שיש בחיים שלך, ולהחליט באמת מה הכי חשוב ומה פחות. (למשל, לשבת עם הילדים ולעשות איתם דברים - חשוב מאוד. לעשות אלבום לופה - פחות... יכולה לומר לך שאני אמא כבר כמעט 19 שנים, ויש לנו רק אלבום כיסים אחד של שני הגדולים, שגם הוא כבר קרוע... לפני כמה שנים התחלתי לעצב בעצמי אלבום לכל הילדים יחד, וזה נזנח מחוסר זמן... זה בסדר, הילדים גדלים טוב גם ככה)

והצעד השלישי - הוא לעשות לך רשימה של כל הדברים שאת אוהבת לעשות, ולהתחיל להכניס אותם בלו"ז השבועי והחודשי שלך. (זו בעיה ידועה אצל נשים, שהן אפילו לא יודעות לומר מה עושה להן טוב... אבל הקלישה של "כשטוב לאמא טוב למשפחה שלה" היא בהחלט נכונה❤️ יכול להיות שגם זה דבר שטוב לעשות בליווי טיפולי)

והאמת - עצם זה שאת מוצאת זמן לכתוב בפורום, כבר אומר שיש לך זמן לעצמך אז תוכלי לנצל אותו לעוד דברים שעושים לך טוב!

קשורים לפרפקציוניזם. את יכולה להחליט שזה מה שאת צריכה וזה מה שעושה לך טוב ולמצוא את הדרך לשמר את הפרפקציוניזם הזה.

אבל, את מבינה בעצמך שאלו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים.

עכשיו השאלה מה יותר חשוב לך? כי אי אפשר את הכל. אין לנו יותר מ24 שעות ביממה

וגם הכוחות שלנו מוגבלים.

אם את שואלת אותי, יש דברים שחשובים לך ואני מכבדת את זה

אבל אני במקומך מעדיפה להזניח אותם בשלב הזה של החיים עם הילדים הקטנים כדי להספיק דברים אחרים שאחכ כבר מאוחר מידי..

כמו למשל

הבחירה להביא יותר ילדים. הלחץ שלך והיום העמוס לא מאפשר לחשוב על האופציה בכלל כי איך תכניסי עוד ילד למשוואה?? אני מעדיפה להוריד פרופיל בעבודה, מעגלת פינות בחלק מעבודות הבית ויש לי חשק לעוד ילדים וגם מסוגלות.

אני מעדיפה להיות פחות עייפה וככה יותר פנויה ובכיף עם הילדים. לנקות הרבה ולסדר ולקחת ולהחזיר מחוגים מאוד מעייפים. אז אני בוחרת לנקות פחות או מביאה עוזרת וחוגים רק לילדים שהולכים כבר לבד..

אני מעדיפה להיות פחות לחוצה ביום יום. זה שהכל צריך להיות מאוד מסודר ומדויק ומחושב מכניס הרבה לחץ אז אני כאמור פחות מדייקת איפה שזה מכניס אותי ללחץ.. רק מה שבא בקלות ובכיף

זה לא גזרת הגורל, יש פה נקודות רבות של בחירה ותיעדוף

וזה משהו שרק את יכולה להחליט עבורך, ואם צריך גם לעשות את השינוי הנצרך לצורך העניין

את פשוט חיה בקצב אחר

לי יש שני ילדים לצורך העניין ואלבום חתונה עדיין אין לי😅

גם אני לא מבינה איך עושים את החיים נוחים עם יותר ילדים, וגם אני way behind מבחינת קצב ילודה לעומת שאר החברים שלנו. אני כבר אדישה לתפילות ולאיחולים מכל הלב כי בטוחים שיש לנו בעיה

התשובה שלי לכל זה - אנשים מתעדפים דברים על פני דברים אחרים. בדיוק כמו שאני ואת עושות

מה- being. תהני רגע ממה שהספקת, את כל הזמן במרדף אחרי מה שעוד לא עשית...

כשזה נוסף לפרפקציוניזם באמת אין מקום לשום דבר נוסף..

דבר ראשון הייתי מציעה לשחרר בנפש, (וזה חתיכת עבודה)

לא לחפש כל הזמן מה עוד לא עשית, או מה עוד לא מושלם, וללמוד להנות מהרגע.

אחרי זה יהיה לך גם מקום לחשוב על עוד ילדים.

שממש כדאי להפנים אותו- את אף פעם לא יודעת מה באמת קורה אצל אחרים.

גם כאלה שנראים לך הכי משקיעים בעולם.

חברה סיפרה לי שאמא שלה הייתה מכינה להם כקיים סופק מושקעים לבית הספק, שכולם ידעו ויראו כמה היא אמ משקיעה

אבל...

ברגע שהם חזרו הבייתה

ואחד מהם פת"ח דלת של מקרר בלי רשות

אסור היה עליו לאכול כלום באותו יום. כלום.

שתביני כמה מראית עין היא עניין מתעתע.

פיצוי על מה שקורה במציאות הביתית.

בתחילת דרכי כאם גם הייתי ככה, הכל תקתקתי, כפית לא הייתה בכיור, גרב לא הייתה בודדה אי שם. הכל נקי ומבריק ולי היה זמן וכו

עם ילדים שנוספו תודה לה'- הסטנדרט שלי ירד בהרבה. ערימות כלים בכיור בסוף יום, כביסות, בלאגן, סיוט. לא אוהבת, אין ברירה

אבל את אני מבינה צעירה עם תאומים (הבנתי נכון?) תורידי ציפיות תהני מהם ותהני מהרגע.

תביאי בייביסיטר ותיצאי לוולות עם בעלך, תהנו מהחיים.

מה זה אלבום לופה? לא הבנתי...חחחח

אני גם חולמת על ריכוז תמונות לכולם באופן מסודר- אולי אגיע לזה בפנסיה, לגדולים שלי- יש אלבומים מסודרים עם כיתוב.

זה מראה כמה הורדתי ציפיות עם השנים, לצערי, אין מה לעשות.

זאת ממש עבודת חיי כרגע. זה באמת לא פשוט בכלל.

אבל אני רק אגיד שאני עושה הרבה פחות ממך. החדרים אצלי לרוב לא לגמרי מסודרים. הכביסה מחכה כמה ימים להתקפל. בחיים לא הכנתי אלבום לילדים. אני לא תמיד נוכחת מאה אחוז עם הילדים כשאני איתם. אף פעם לא לקחתי ילד לבקר גן של שנה שעברה. וכן הלאה...

וזה בסדר. לא נורא אם לא תמיד מספיקים הכל.

אבל אני יכולה להבין את המקום שלך. גם לי לפעמים יש מין תמונה בראש של המושלמות המתוקתקת שהייתי רוצה. ולפעמים אני מתבאסת שאני לא מצליחה לעמוד בה.

יש תיעדוף.

אני לדוגמה נכנסתי עכשיו למיטה והבית במצב לא משהו בלשון המעטה. כביסות על הספה, נעליים מפוזרות, אבק והבלאגן מבורך ב"ה.

אלבומים לא עיצבתי כבר חמש שנים. דוחה ודוחה..

חוגים שולחת מינימום.

כן משתדלת להוציא מוקדם ממסגרות

לא משקיעה כמוך בזמן על כל ילד שזה מהמם ומבורך, וזה דבר ששווה עולם..

אני גם מורה, ומבחנים לדוגמה גם עוד לא בדקתי. מבחנים מכינה רק לפני כשאני יודעת את החומר המדויק. שיעורים זורמת עם החומר, בכל זאת מורה ותיקה.

בישולים משתדל להתחיל חמישי בלילה.

כמובן בהכל בעלי איתי לגמרי.

תראי, כשמצטרף עוד ילד למשפחה זה מטלטל בהתחלה אבל לאט לאט לומדים להסתדר.

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך האם את רוצה עוד ילד?

אם כן, לומדים לשחות עם הזרם.

אם זה בגלל שאחרים מביאים ואת מרגישה מאחור, ובכן, לא מביאים בגלל לחץ חברתי..

שזה בא בגלים התחושות האלו וזה קשור אליי אני מבינה שעכשיו חייב להיות בכאן ועכשיו

פה נבחרתי להיות וזה התפקיד שיועד לי להיות אמא ולחוות את החווייה במלואה אז כל המסביב לא קיים עכשיוכל המשימות יורדות מסדר העדיפויות ואני איתם למשל אני מקפידה על ארוחות ביתיות והכל אבל אם תכננתי איתם פעילות ולהכין גםמארוחת זה כבד עליי ויגרום לפעילות איתם להתפקשש אז אני אעדיף להזמין אוכל מוכן אבל בפעילות אני איתם!

וגם אי אפשר כל הזמן להיות איתם מצד שני לכן הם גם יודעים להעסיד את עצמם רוב הזמן ואני יכולה להתפנות לשאר המשימות היומיומיות שלי

זה הכל עניין של תכנון וסדר עדיפויות ותלוי ציפייה

אני גם לא מהססת להביא בייביסיטר בעת הצורך כדי לצאת לסידורים שלי/זוגיות

למשל אני בהחלט יכןלה לתכנן שנצא לטיול ותגיע בייביסיטר לאסוף ולישון איתם ולפזר למסגרות ואנחנו אוספים איתם למחרת מהחזרה מהטיול

למה? כי זוגיותמזה חשוב מאוד הורים רגועים ושמחים נותנים ביטחון ומאים דוגמא לילדיםמאיך להתנהל בטוב

לתקתק משימות בעיני זה מאוד תלוי עד כמה זה נצרך שאהיה בה 100 אחוז כרגע ואם לא אז אני לא אקפיד בה מעדיפה שיהיה לי הכוח להיות ולהנות מהרגע ולא להספיק ולהספיק ובסוף להרגיש שאולי עשיתי המון אבל בסוף לא הספתי כלום... אז מה כל זה היה שווה??

אני חושבת שלא הכל צריך להיות מושלם כדי להרגיש שהכל מושלם

מתעדפים את הזמן העצמי שלהם ברמה מאד נמוכה

ולא מגיעים אליו בתדירות ראויה

לחוסר השקעה עצמית

יש מחיר

עכשווי ועתידי

שכדאי לקחת אותו בחשבון

לי אישית הזמן העצמי

חשוב יותר מכל דבר אחר

כששמתי אותו בתיעדוף הנכון

החיים הפכו למשהו הרבה יותר טוב נכון ומדויק

מה השיטה?

הלוז שלי מסודר

קודם כל עם זמן לעצמי

אחכ כל השאר

לכולנו יש 24 שעות ביממה

כולנו מתכננים אותם

עם שימת לב או בלי שימת לב

ויש לי חיים ב"ה מאןד עמוסים והרבה ילדים קטנים ב"ה ועדיין, מתעדפת את הנפדש שלי ברמה גבוהה ומשתדלת שגם הצרכים הפיזים יהיו בדרגת חשיבות גבוהה..

ומנגד, ילדים מבחינתי זה ההגשה הכי טובה של עצמי, אז יש דברים שברור שבתקופה זו אני פחות משקיעה בעצמי כי בחרתי להביא עוד נשמה לעולם (שעות שינה למשל)..

איזונים עדינים לפעמים, אבל זה הסוד.

אז זה לא יקרה.

יש לי ב"ה 4 ילדים

עברנו ב"ה בר מצווה ובת מצווה ויש לי התקן עם התמונות

אבל אין לנו אלבום מסודר אחד.

הבית לא מתוקתק כל יום, בטח לא כשהיו קטנים.

אז אולי אני אמא מזניחה במובן של הדברים החיצוניים, אבל אני אמא מאושרת. והילדים שלי מאושרים ב"ה!

מה שלא חשוב להתפתחות שלהם, הוא לא הכרח.

אם את לא מרגישה תחושת סיפוק מכל ההספקים שלך. תשאלי את עצמך למה את עושה את זה,

יכול להיות שיש פה הנחה שגויה (אולי אפילו לא מודעת) שאמא טובה= בית מתוקתק, לקחת לחוגים ולהכין אלבום לופה. ואז לא נשאר לך זמן לעצמך.

אם אכן כך, את זה עוד שעות ביממה לא יפתרו.

פתאום תרצי לעצב את החדר, ולהכין עוד קישוט לסוכה, ועוד קינוח לחג. אין לזה סוף אף פעם.

את צריכה לבנות את הלוז ולתעדף משימות באופן שיתן לך באמת תחושת סיפוק ומשמעות וערך עצמי.

לגבי מספר הילדים את לא בתחרות עם אף אחד.

ממה שכתבת את נשמעת פשוט מדהימה!!!

ואני גם קצת מקנאה בך שאת ככה משקיעה בילדים.

אז יכול להיות שאחרים רואים אותך מבחוץ ומעריכים ממש, ואת רק לא רואה את זה כי את רואה גם את החסרונות...

על השאלה של זמן לעצמך, אני רק אצטרף פה לאחרות שהכל סדרי עדיפויות ואי אפשר להיות 200% בכל דבר, זה פשוט לא אפשרי... אני חושבת מעצם ההודעה שכתבת שאת בעצמך מודעת לזה ופירטת פה מלא דברים שאפשר לוותר עליהם (או לפחות אחרים מוותרים עליהם, את יכולה כמובן להחליט שזה חשוב לך ובזה את משקיעה) נראה לי שווה לך ממש לעשות על זה חשיבה, במה את משקיעה ועל מה את מוותרת כרגע (כמו תכנון כלכלי, יש לך זמן מוגבל, את צריכה לחלק את המשאבים של הזמן שיש לך בצורה מיטבית לחיות איתה לאורך זמן).

ובלי קשר לשאלת הזמן יש שאלה של עוד ילד. אני לא חושבת שיש הרבה משפחות שמרגישים שיש להם זמן פנוי אז מחליטים ללדת עוד ילד. גם אני כיום עם שלושה ילדים לא מגיעה להכל, אין לי זמן לכל הדברים שאני רוצה וצריכה (ומצד שני אני גם מרשה לעצמי לנוח ולבזבז זמן כמו לגלול בפורום) וזה לא השיקול שלי בכלל בשאלה אם ללדת עוד אחד או לא, בעז"ה כשיבוא אז נתכנן את המשאבים למציאות החדשה.

המליצו לך פה קודם כל לתכנן עוגנים של זמן לעצמך ואחר כך לחשוב על אם כן עוד הריון או לא, אבל אני חושבת שבגיל מעל 40 את צריכה קודם כל לחשוב בכנות עם עצמך אם את רוצה ללדת עוד ילד, ואם את רוצה מתישהו כן, אז בעיני זה לא הזמן לחכות לזמן נוח ושהדברים יסתדרו כי אז עלול להיות מאוחר מדי, ואם את מחליטה ללכת על זה ושכן, את רוצה ילד שלישי, אז יהיו לך תשעה חודשים גם להתכונן לבואו...

בגיל 35 יש ירידה משמעותית בפוריות ובגיל 40 ירידה נוספת (סטטיסטית) כמובן שיש מליון דוגמאות פרטיות על נשים שילדו גם בגילאים מאוחרים יותר, אבל כן חשוב להכיר את הנתונים הסטטיסטיים

35-38 זה לא לחוץ אלא אם כן אישה רוצה כמה וכמה

אם לך טוב עם שני ילדים, זה באמת לא משנה שלמישהו אחר יש 3.

העומס שלך, הוא סוגיה אחרת לגמרי, שחשוב למצוא בה איזון

וכמה יפה שמה שחשוב בעינייך את משקיעה ועושה!!

בעיני מה שיכול עוד לעזור זה תיעדוף ומיקור חוץ.

כל הדברים שלא קריטי שאת דווקא תעשי, נניח עבודות בית, אולי קניות, מכשירים שאפשר להיעזר בהם.. שיוכלו לפנות לך זמן לדברים החשובים באמת.

בנוסף הכנות כמורה- להיעזר בחומרים מוכנים, בינה מלאכותית וכו', להכין מערכים קבועים לכל השנים, לעשות מבחנים ועבודות שיותר מהר לבדוק, נניח אמריקאי.

אפשר במקום עוגה להגיש מאפינס ולתת להם למרוח קצפת ולקשט עם סוכריות / קליק וכד'

מדליקים מוזיקה, כל אחד מקבל בלון וצריך להקפיץ אותו באוויר. כשעוצרים את המוזיקה כולם צריכים לעצור

לא משהו שצריך לקום.

אפשר הפעלות כמו משחק הבובה.

5-6 חברים אפשר להושיב סביב שולחן, זה כמו בית מארח.

לק"י

משחק זיכרון עם הפתעות/ ממתקים קטנים:

קונים מהכל כפול, מפזרים על הרצפה/ השולחן, ומכסים בקעריות קטנות.

משחק הכסאות

ללכת עם משהו בכפית שמחזיקים בפה מקצה לקצה של החדר

תביאו כמה חישוקים (אפשר לקנות במקסטוק 10 ב15 בערך) ולעשות כל מיני משחקי קפיצה/אתגרי ספורט

ים יבשה

חבילה עוברת ראיתי שכתבו כבר אבל משחק נהדר

עם הקוביות … מכירה?

ובטח בגיל 5 שדחיית הסיפוקים לא במיטבה...

בסביבת הבית. להחביא מראש פתקים שמובילים בסוף לאיזה חטיף שמחלקים לכולם.

אפשר לכתוב את הפתקים עם כתב חידה (גימטריה, או כתב סתרים שהם מקבלים את ה'מפתח' מראש) ואז זה מוסיף עניין.

אבל אולי לצייר את מקום המחבוא הבא או משהו כזה..

אבל אולי באמת עם ציורים זה יכול גם לעבוד...

או צילומים - למשקיעים..

דברים פשוטים שקשורים לילד היומולדת

אפילו אם הם לא קוראים, חבילה עוברת זה סבבה להקריא

ויש בזה מספיק עניין כדי שגם תזזיתיים ישתתפו, במיוחד אם שמים משימות תנועה(לקפוץ על רגל אחת איקס פעמים, להסתובב מסביב למעגל, וכו..)

מנסיון זה המשחק יומולדת הקבוע פה כבר שנים

אבל חשבתי אולי יתחדש לי משהו

בעיקר פרסומות

ודוגמיות קטנות ממש

וסה"כ השתלם.

אבל קשה לתפוס מתי הם פותחים רישום חדש.

חוצמיזה, לא לקחתי.

לא פתוח תמיד?

של מאמ

הורידו את מאמ.

היה כתוב באתר.

אצלי גם כתוב שאחרי שעה זה עד 180.

אבל יש לך גם 2 ערכים מתחת לטווח.

לא יודעת מה זה אומר

כדי לאבחן סכרת הריון.

אני הייתי מנסה להשיג את הרופא לפחות בטלפון.

אבל בדרך כלל אם זה דחוף ממש הוא אמור ליצור איתך קשר....

כשאני קיבלתי את התוצאות זה היה בתשע בערב ושעה אח"כ הרופא שלי התקשר לבשר שזו סוכרת.

אז אם זו סוכרת אני מאמינה שכבר היו יוצרים איתך קשר

לא יודעת אם זה סכרת או לא ( אולי הצט ידע לעזור )

אבל יש רופאים שמחפפים או שפשוט בחופש או משהו

אולי את יכולה להשאיר פנייה או לבקש מהמזכירה לשאול אותו שאלה

שמקבלת בירושלים.

הדר רלף

קצת יותר רחוק אבל ממש שווה את זה

ויחסית יש תורים

אשמח להמלצות גם על פרטי

@רק רגע קט @סטודנטית אלופה

מאוד מאוד חמודה

הלכתי אליה בשביל התאמת דיאפרגמה והחוויה היתה מעולה

היא עובדת עם כללית

ואפשר גם פרטי כמובן

כל מיני נושאים, בין היתר - משכב לידה

הבלוג נקרא "הורות בחסד"

המאמר מצורף : משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד

יש שם פוסט אורח בנושא מנשאים, שכתבה תמר בן ברק - מרפאה בעיסוק.

הפוסט ארוך והונגע בכל מיני נושאים, אבל בין היתר היא גם פירטה שם על תקופת המשכב לידה, ולי זה היה משמעותי לקרוא את זה.

מעתיקה את הקטע הרלוונטי, מתוך הפוסט -

אם תיטיב שאת: פוסט אורח | הורות בחסד

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.

אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:

א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.

ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.

ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.

ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.

ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).

כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

באנגלית זה נשמע יותר טוב 😉

אז את צריכה לכתוב את התגובה שלך בתגובה להודעה שלה (כשההודעה שלה פתוחה - ללחוץ על 'תגובה').

כשכתבת את זה בתגובה להודעה שלי, זה נראה כאילו כתבת לי שאני אחות חמודה (אני אולי באמת אחות חמודה, אבל אין בהודעה שלי שום התייחסות ליחסים שלי עם אחים שלי...). ניסיתי במשך כמה דקות להבין מה מתוך ההודעה שלי גרם לך לכתוב לי את זה, עד שפתחתי שוב את ההודעה הפותחת והבנתי שבעצם התכוונת לכתוב את זה לה...😊

לגזור ולשמור כדי להראות לבעלי אחרי לידה 😉

אבל כל הכבוד לך שאת מנסה לתווך לו !

במחלקה לפני השיחרור מה כדאי להקפיד.

וגם אפשר שיבוא איתה לטיפת חלב בפעם הראשונה וישאלו שם.

בהנחיות לפני השחרור,

לפחות איפה שאני ילדתי , נכנסים את כל האמהות המשתחררות נותנים הנחיות לאמא ולתינוק, כמה חבל שהגברים לא שומעים את זה באוזניים שלהם.

ממש מזימים שם

אמרו אצלנו שאסור להרים כלום

גם את התינוק ממש לא כדאי להרים

אולי זה האידאל

אבל ברור לכולם אין אף אחת שלא הרימה את הילד שלה 6 שבועות

אלא אם כן יש לך סופר נני בבית

צריך להגזים שהם יחשבו שזה באמת ההנחיות 😉

וככה הנשים מרוויחות 🤭

הוא יגיד, עזבי הם סתם מגזימים

ולא יתייחס ברצינות

תלוי במי שמעביר ואיך המידע עובר.

ויכולהיות שזאת בעיה גברית כללית, אגו וזלזול במה שנשמע מגורם שהוא לא הגבר בעצמו חח

לק"י

ההנחיה היא לא במקרה- לא להרים משקל גדול יותר מהתינוק?

התייחסו כל כך ברצינות למשכב הלידה..

היה מפגש עם הנחיות לפני השחרור, התמקדו בעיקר בהנחיות לטיפול בתינוק, קצת על הדימום של אחרי לידה ודברים חריגים שצריך לשים לב אליהם, ובסוף האחות שאלה אם יש מישהי שעברה ניתוח קיסרי, אז מישהי אחת הצביעה, והאחות פנתה אליה ואמרה שחשוב שהיא לא תקין שום דבר כבד יותר מהתינוק במשך 6 שבועות.

ומה עם כל השאר? אם זה לא ניתוח כנראה שלא צריך לנוח... (גם לא היה כמעט כסאות לשבת כשקראו לנו לתינוקיה לבדיקות לתינוקות אז היו אמהות שהיו צריכות לחכות בעמידה, יום-יומיים אחרי לידה..).

שיתפתי פה אחרי הלידה כי הייתי כל כך בשוק מהיחס, בזכותכן שלחתי תלונה, מקווה שמאז הדברים השתפרו.

כשקראתי אותן..

חג שמח!!

איך שאפשר לראות אופי ומידות כשהם כ"כ קטנים.

אל תבהלי מזה

רק תתפעלי

זה רגישות נדירה

תרוו ממנה רק נחת בבריאות ובשמחה

וסתם עוד משהו- כיף לראות אותך פה

התגעגעתי

ואיזה כיף שאת זוכרת אותי❤️

האמת שאני פה המון (יותר מידי) אבל בעיקר קוראת שקטה

אם היא יותר רגישה,יכול להיות שזה הביטוי הראשוני שמתבטא ובהמשך היא כן תגלה יותר תחומים שבהם הרגישות שלה תבוא לידי ביטוי (כלומר תהיה גם יותר פגיעה)

האמת אני הייתי מקדימה תרופה למכה וכן מנסה לעבוד איתה על זה.

למשל כשהיא מרחמת על הפיל בספר לשאול איזה עוד רגשות עולים בך? האם הוא באמת מסכן? בד"כ ספרי ילדים מסתיימים במסר אופטימי אז לשאול איך עכשיו הוא מרגיש? מה את מרגישה בקשר לזה?

כלומר חוץ מלחוש רחמים על מי שמסכן, כדאי לאזן את זה עם לשמוח בהצלחתו וכו'.

ויותר חשוב מה עושים עם תחושת מסכנות. איך אפשר לצאת מזה ולעזור לעצמך ועוד.

גם הרבה לדבר על עצמך בהקשר הזה.

למשל לומר:

רציתי לטעום מהסלט וגיליתי שהוא נגמר. אני מרגישה אכזבה, זה לא נעים לי. באסה. אני מרחמת על עצמי. אוקי מה אעשה? אבדוק אם נשאר מהחביתה/ אם יש ירקות להכין עוד סלט.

כן יופי, עכשיו אי שמחה.

זה נעים להיות שמחה.

זה נעים להצליח לעזור לעצמי.

אפשר גם לעבוד הרבה עם תמונות רצף.

תמונה של ילדה רוקדת בשלולית

תמונה של ילדה רטובה בשלולית וקר לה

ילדה רטובה שהולכת הביתה

ילדה שמחה יבשה בבית.

בהתחלה רק מסדרים תמונות לפי רצף

ואז מספרים מה קרה, מה הרגשות, מה הבעיה, מה הפתרון, מי יזם את הפתרון, מה הילדה הרגישה בסוף.

ככה זה מלמד אותה לא לשקוע ברחמים אלא גם לפעול לפתרון הבעיה שגרמה למסכנות בגינה היא מרגישה רחמים.

אני כן חושבת שילדים משקפים החוצה כלפי אחרים או אפילו חפצים, מה שהם מרגישים מבפנים לגבי עצמם ואם זה מרגיש לך מוגזם אז כדאי לנסות להבין אם היא מרגישה את זה גם כלפי עצמה למרות שהיא לא יודעת להגדיר את זה ככה.

אבל משתדלת

נגיד עם הפיל, היא אמרה שהוא נראה עצוב ומסכן

בעצמה שאלה למה

אז קראנו וראינו שהוא מתחיל גן חדש ואמא שלו עזבה

ואז בעמוד הבא רואים אותו שמח

אז דיברנו על מה עזר לו להירגע וכו

ואמרתי לה שעכשיו שהוא שמח אולי היא יכולה לשמוח איתו

אז היא רקדה עם הספר

(ואז קלטה שהוא שותה מבקבוק אז מייד עצרה ואמרה שהיא לא רוצה שייחנק😂)

אני רק תוהה אם ישר לרוץ לפיתרון לא גורם להרגיש פחות בנוח עם רגשות פחות פוטוגניים וישר לרצות להרגיש רגש נעים כמו שמחה, את לא חושבת?

אני בעצמי במקום של מדידה לחיות ולהרגיש רגשות פחות נעימים אז לכן עולות לי המחשבות בהקשר הזה.

לא תמיד הכל שמח ולא תמיד הסוף שמח ואלה החיים… לא?

איזה חמודהההה! 3>)

נמסתי

אבל לא לשקוע בהם.

כתבת שאת זה היא מביעה יותר מאשר למשל כשמישהו שמח.

הבעיה היא כשיש נטיה לרגש מסויים אז הטריגר אליו נמצא לך בכל מקום.

כמו שאם אגיד לך:

יש לך דקה להסתכל על כל החפצים סביבך ולזכור כמה שיותר חפצים צהובים.

אח"כ תרשמי בדף כמה חפצים צהובים את זוכרת? וכמה כחולים?

מן הסתם תמצאי הרבה יותר צהובים מכחולים כי זה מה שחיפשת.

ככה גם בחיים כשאת חושבת שכולם רעים אלייך את תמצאי מלא מלא הוכחות לזה סביבך, ואם תחשבי שכולם טובים, תמצאי מלא הוכחות כאלו סביבך

כלומר ההסתכלות שלנו על העולם היא לא ניטרלית, מה שיש לנו בראש בראש ככה אנחנו קוראים את העולם, ואז זה מחזק לנו את המחשבה ואז אנחנו רואים את יותר וזה לופ.

ואם משום מה יש לה נטייה לראות מצבים מסכנים, אז היא כל הזמן "מוצאת" את זה סביבה ומביעה רחמים, יותר מרגשות אחרים.

ואז אני חושבת שאפשר לגרום לה לצאת מהלופ לצורך קבלת תמונה מאוזנת יותר על החיים, לא בשביל למחוק רגשות קשים ולא בשביל ישר לקפוץ לפתרון.

אלא כדי לחזק אותה כשגם כשקורה לנו משהו רע ואנחנו מסכנים, אנחנו מרחמים על עצמנו, אבל לא שוקעים בזה ומנסים גם לעשות דברים שלא נהיה מסכנים.

למשל אם היא רוצה להזמין חברה, והחברה לא רוצב לבוא, זה באמת באמת מעליב.

אבל לא יעזור להישאר רק במקום הנעלב, אלא למשל למחרת כדאי לנסות להזמין חברה אחרת.

גם בדוגמה עם הילדה עם הבגדים הרטובים, לא מדלגים על השלב שקרה לה משהו לא נעים. מדברים על השלב הזה. מדברים על הרגשות, אבל זאת לא סצינת הסיום, לא לעולם ועד נישאר במסכנות, הנה יש המשך לסיפור ויש שם עוד רגשות.

גם אנחנו לפעמים יש לנו יום רע במיוחד, ואומרים לעצמנו יאללה מחר יום חדש.

כלומר אנחנו מבינים שהמנחוס לא יישאר לעד.

אבל אם היא יודעת לרחם על הפיל כי קרה לו משהו לא נעים, וגם יודעת לשמוח בשמחתו אז נשמע שהיא כן מאוזנת והכל בסדר.

אם תרצי אפשר אחרי הקריאה לעבור מהר על הסיפור שוב ולעשות סיכום:

התחלה

אירוע

רגש

פתרון

רגש

סוף

ככה היא לומדת לא להיתקע על דברים גם בהקשר של רחמים עצמיים. ומראים שיש גם וגם.

ויכול להיות שבגלל שזה מפעיל אותך, את רואה את זה אצלה יותר בקלות, אבל אם תנסי באמת לשחזר כן תמצאי הזדהות שלה עם רגשות נוספים.

אם את עדיין לא רגועה תוכלי נניח עוד חודשיים לשאול את הגננת אם היא רואה אצלה נטיה להבעת רגש מסויים יותר מרגשות אחרים באופן בולט.

אני פשוט חושבת שאם אכן יש לה נטיה מוגזמת לרחמים, יותר קל לעזור לה עם זה עכשיו מאשר בגיל 8-9 שזה גיל של רוחות סוערות

וגם יותר קל ללמד אותה להרגיש את עוצמה של שמחה ורחמים לגבי הפיל, מאשר כשהיא תרגיש את זה לגבי עצמה.

אני רק מציינת שאני לא כותבת מתוך הכשרה מקצועית, נטו לפי מה שנראה לי ותובנות שגיבשתי עם הזמן אז אם חשוב לך תשובה מקצועית זה לא ממני.

רגישות, אמפטיה , הזדהות, טוב לב, עדינות ואכפתיות.... ❤️❤️ מהממת! בטוחה שאת עושה מדהים איתה!

תשמרי את זה! (תשמרי מלשון לשמר)

ושימי לב שזה לא מתפתח למשהו שמעיק עליה יותר מדי...

(זוכרת את עצמי כילדה נכנסת ממש לדיכאון מכל מקרה עצוב ששמעתי, ולא מבינה למה הסביבה שלי ממשיכה להתנהל כרגיל... אז זה טוב להיות רגישה לסביבה, אבל צריך במידה, ולא לנטרל את כל החיים בגלל משהו קשה שקרה לאחרים...)

וכן, אולי באמת כדאי ללמד אותה להנכיח גם רגשות של שמחה - "תראי איך הוא שמח! למה הוא שמח, לדעתך?" - כדי שהרגישות שלה לא תיפול רק לעצבות ולדיכאון...