פורום הריון ולידה (עמוד 10)

חוץ מכמה גיחות לווצאפ

בע"ה מקווה להצליח יותר חול המועד הזה

אבל אני לא יודעת בדיוק מה הכשרות...

את הכיתוב על המוצר

אפשר לראות כמו צילום כזה מכל הכיוונים

תבדקי אם יש כשרות

מניחה שבד''כ זה יהיה ou

של המשלוש k רלב"ג, שלא נראה לי שהיא מהודרת...

לא יודעת אם יש שם עוד כשרויות, יכול להיות המגוון שם מאוד רחב. אולי תשאלי איזו בינה מלאכותית.

בכל מקרה, הייתי בודקת עם פוסק שמקובל עליכם לגבי מוצר ספציפי, כי בתוספי מזון לפעמים מקלים, והרבה מהמוצרים האלה הם גם צמחוניים/טבעוניים כך שאין בעיה של ג'לטין מהחי למשל.

אני מכירה מנסיון את המוצר הזה, הכשרות של המשלוש כאמור, והוא גם טבעוני

Now Foods‏, מלטונין, 1 מ"ג, 100 טבליות

אגב, אנחנו צריכים סירופ ולא כדורים...

בתוספי מזון אבל זה מאוד תלוי ברכיבים ובסוג המוצר

יצא לי להתייעץ עם הרב זריצקי בעניין. מציעה גם לך האמת

הוא סובר שכל דבר בלי טעם - לא משנה מה הוא מכיל, זה בסדר לקחת אותו.

בעלי קצת חלוק על זה, אז רק במקרים נצרכים מאוד אנחנו הולכים לפיו.

אז צריך להחליט אם גם פה זה מקרה נצרך מאוד...

טוב, אומר לבעלי.

תודה רבה!

אז כנראה שיש טעם.

מבחינת רכיבים. מכילים רכיבים מהחי בשביל הסגירה של הכדור או משהו כזה.

אבל רכיבים מהחי…

אז אם כבר חולקים על הדעה, לדעתי הסיפור הוא יותר האם זו תרופה נצרכת או תוסף תזונה וכו.

כי באייהרב יש הרבה מוצרים שגם הקפסולה לא מרכיבים מן החי והם טבעוניים לחלוטין

להתמוסס נניח דווקא במעי ולא בקיבה, כלומר שמשהו בציפוי צריך תכונות מיוחדות

רק שמעתי שיש

לא הצלחתי לצרף קישור אבל תחפשי באתר melatonin bluebonnet

ושם את יכולה לבחור כמה מג את צריכה, אז תוודאי מול הרופא.

אני לא יודעת אם זה כשרות מהודרת, מהתחקיר שעשיתי בזמנו, זה היה היחידי שכשר שם. ואין מצב שאשלם את המחיר בארץ, רצו על בקבוק סירופ משהו כמו 400₪

לא יודעת לגבי מהודר... אבל זה כדורים בלי טעם/עם טעם מר, אתם פוסקים שצריך הכשר מהודר דווקא גם לזה?

יש סירופ ויש סוכריות גומי

ואני מנחשת שמדובר אם ככה בילד שהוא מתחת גיל מצוות ואולי אפילו גיל חינוך?

הייתי מתייעצת עם רב על המקרה הספציפי.

VitaWorks‏, ילדים, מלטונין, פירות יער, 120 טבליות לעיסות

Zahler‏, פרק 1, שינה, סוכריות גומי עם מלטונין, בתוספת טעם, 60 סוכריות גומי (2.5 מ"ג לסוכריית גומי)

וגם טבליות לעיסות-

Zahler‏, תוסף מלטונין לילדים, בטעם ענבים טבעי, 120 טבליות לעיסות (1 מ"ג לטבלייה)

וסירופ

Now Foods‏, מלטונין נוזלי, 59 מ"ל (2 אונקיות נוזל)

Vitacost‏, Melatonin, Natural, 2 fl oz (59 ml)

ויש עוד לא מעט

ממש כתוב ברור אם זה כשר, זה לא מידע מוסתר שצריך לחפש(כן איזו כשרות, אבל לא האם..)

ונראה לי שעם מוצרים ידועים יהיה פשוט יותר להתייעץ.

בוחרים באופציה של 360מעלות ואפשר להגדיל את התמונה ולראות

את בכללית? עם אישור נוירולוג מקבלים סלנייטו

עורכת, זה כדורים קטנטנים קטנטנים. לא סירופ

שווה לנו לנסות ללכת לנוירולוג בשביל זה?

מה זה סלנייטו? זה סוג של תחליף למלטונין?

זה מלטונין בשחרור מושהה לאורך הלילה ולא רק בוסט בתחילת הלילה שמרדים

(מה שמאפשר שינה רציפה וטובה)

אם זה ילד מרוצף, הוא אמור להיות זכאי

השאלה אם עדיין יש טעם לדבר עם נוירולוג, והאם לא צריך הפניה מרופא ילדים בשביל זה.

זו תרופה יקרה, נכון ללפני שנה היא הייתה רק למרוצפים

והם עצמם המליצו שנזמין מחו"ל...

לנו יש מאייהרב כי המרוצף לא הסכים לקחת את הכדורים

יש לי קישור לכמו סוכריה טעימה כזו שהוא ממש אוהב

Maxi Health‏, Mel-O-Chew™‎, פירות יער טבעיים, 3 מ"ג, 100 סוכריות לעיסות

+אמא עובדת + תחזוקת בית ברמה גבוהה כמו שאת מתארת + תאומים

האמת שאי אפשר הכל מהכל, זאת האמת הפשוטה.

מציעה לעשות לעצמך רשימה מסודרת ומתוכה לבחור במודע, על מה לוותר, מה חשוב לך ולכם, ומה מהדברים הם לחץ חברתי / דפוסים מהבית שכבר לא משרתים אותך / דברים שיכולים להידחות למועד אחר כשיש זמן (לופה למשל?)

להתחיל לשלוט על החיים וחלק גדול הוא דווקא לשחרר שליטה.

ולא רק למען ילד נוסף, למען חיים מאוזנים יותר שיש בתוכם מקום לעצמך ולזוגיות.

לא כל אמא שולחת לחוגים, והילדים גדלים נפלא.

אני שולחת, והנסיעות וההחזרות מתישות נורא, אני שוקלת לוותר. לזמן איכות רגוע בבית יש יתרונות לא פחות מחוג.

שימי לב מה מוציא לך את רוב האנרגיה והאם זה משתלם.

אני למשל גם לא עובדת הרבה (ביחס לכוחות שלי לא אכפת לי מה נחשב הרבה לסביבה)

אני גם לוקחת עזרה באופן קבוע, אפילו מבחורה לקיפול כביסה, אי אפשר הכל מהכל.

אני פחות זורמת ונהנית, כל הזמן מסתכלת מפריזמה של הספק משימות ומרגישה במירוץ שליחים, במקום להביט על כמה טוב אני עושה ומה כן מספיקה איכשהו המבט מופנה על מה עוד יש וזה מלחיץ ומכביד. אשמח לנסות לשנות את זה ולאמץ מבט מיטיב ומרגיע. במקור אני טיפוס שמתנהל בנחת וברוגע אבל מרב להיות מנהלת ומתכללת נהייתי משימתית מדי.

אני באה לכל דבר כולל ההורות ברצינות כזו, ורק ללמוד את זה כמו שאני אוהבת לעשות זה זמן ומשאבים ולהיות מוצפת בזה רגשית כמו שאני גם זה גם דורש ממני. וההסתכלות החוצה מה אחרים עושים ומה עוד יש לעשות זה ממש מכלה את הכוחות. רוצה להנות כמו ילדה אבל אחריות זה משקל מבחינתי.

לי להבין שאין דבר כזה 100% בהכל. ואם אני אנסה אני אקרוס

עוד תובנה שעזרה לי, זה להבין שיש לי בחירה ואני יכולה לתעדף את הדברים לפי החשיבות שלהם עבורי.

כשחייתי בתחושה שהכל חשוב, ולכן אין לי ברירה אלא להספיק הכל, זה גרם לי להרגיש במרדף אין סופי. חסרת אונים מול קצב החיים שאני יצרתי לעצמי.

רק כשהסכמתי לערער על הנחות המוצא שלי, להבין שגם הדברים החשובים הם בחירה, ויש מחיר לניסיון להחזיק את כולם, הצלחתי להתחיל גם להנות ולנשום.

זה לא אומר שלא עמוס

אבל הרבה יותר קל כשהדברים הם בחירה מודעת

שלא מרגישים שאנחנו קורבן של המציאות

קשה לחיות בתודעת "אין ברירה ולכן אני נחנקת"

מציעה לך בחום, לעשות עצור ולחשוב עם עצמך.

אני חושבת שאת חיה לפי המון הנחות ואקסיומות שלא משאירות הרבה מרחב תמרון, ואז באמת את נחנקת.

אם תצליחי לעצור רגע ולחשוב מה את באמת רוצה, להתאים את קצב החיים למסוגלות ולא למה שאמור להיות, זה יכול מאוד להקל.

שלא הכל כ"כ חשוב.

למעשה, רוב הדברים הם לא קריטיים ואפשר לוותר או להגמיש אותם, ולהחליט מה סדרי העדיפויות שלך.

ברור שאי אפשר הכל, זה לא אנושי...

לי למשל מאוד חשוב פעם בשבוע לצאת לבד לבית קפה.

ואני עושה את זה גם אם הבית מבולגן/ יש כביסה וכו' וכו'. וגם אני עובדת פחות ימים בשביל לאפשר את זה לעצמי. מצד שני, גם העיקרון הזה הוא לא ברזל, ולמשל בחופשות אני מוותרת עליו לפעמים.

קיצור, הרעיון הוא להבין שהכל טוב, רוב הדברים בחיים לא קריטיים, וככה יש מרחב בחירה יותר גדול ויותר אמיתי שלא מושפע מלחצים מוגזמים

אין לילדים שלי אלבומים בכלל

הבית שלי לא מסודר כל יום

ואני גם לא הכי משקיעה בבניית שיעורים וכו'.

יש את הדברים שהם חובה-

שיהיו כליפ לאכול בהם

שתהיה כביסה נקייה (היא לא חייבת להיות מקופלת או בארון)

שיהיה מה לאכול

ובעיני חובה גם זמן מוגדר לזמן זוגי כי זה הבסיס להכל.

ובפן של העבודה-

בדיקת מבחנים, שאני אדע את החומר לשיעור.

כל דבר אחר- בעיני הוא מעבר.

אם יש לי זמן לקפל כביסה ולהכניס לארון, מצויין

אם יש לי זמן לסדר איזו פינה או להקדיש כמה דק' לפרוייקט, אחלה.

וכן הלאה.

אי אפשר להיות כל הזמן 100% בהכל.

גם בעבודה שלי, אני אישית מעדיפה שיעור שהוא לא משוייף עד הסוף, בתמורה לזה שהלכתי לישון בשעה שפויה, שאני אמא סבלנית יותר, שאני מחנכת סבלנית יותר. בסוף הבנות לא יזכרו את החומר אלא איך הייתי איתן (זה נכון גפ לבנות הפרטיות שלי וגם לתלמידות שלי)

וספציפית לגבי שיעורים- יש היום ים חומרים וכלי עזר של אינטרנט ובינה שפשוט אין סיבה לעבוד יותר מידי קשה סביב זה.

אי אפשר להיות מושלמת בכול. גם אישה רווקה בלי עול של עבודה תובענית לא יכולה להיות מושלמת.

אז הצעד הראשון שנראה לי שכדאי לך לעשות - הוא עבודה על הפרפקציוניזם. כנראה שעדיף בליווי אישי טיפולי.

הצעד השני הוא למפות את הצרכים שיש בחיים שלך, ולהחליט באמת מה הכי חשוב ומה פחות. (למשל, לשבת עם הילדים ולעשות איתם דברים - חשוב מאוד. לעשות אלבום לופה - פחות... יכולה לומר לך שאני אמא כבר כמעט 19 שנים, ויש לנו רק אלבום כיסים אחד של שני הגדולים, שגם הוא כבר קרוע... לפני כמה שנים התחלתי לעצב בעצמי אלבום לכל הילדים יחד, וזה נזנח מחוסר זמן... זה בסדר, הילדים גדלים טוב גם ככה)

והצעד השלישי - הוא לעשות לך רשימה של כל הדברים שאת אוהבת לעשות, ולהתחיל להכניס אותם בלו"ז השבועי והחודשי שלך. (זו בעיה ידועה אצל נשים, שהן אפילו לא יודעות לומר מה עושה להן טוב... אבל הקלישה של "כשטוב לאמא טוב למשפחה שלה" היא בהחלט נכונה❤️ יכול להיות שגם זה דבר שטוב לעשות בליווי טיפולי)

והאמת - עצם זה שאת מוצאת זמן לכתוב בפורום, כבר אומר שיש לך זמן לעצמך אז תוכלי לנצל אותו לעוד דברים שעושים לך טוב!

קשורים לפרפקציוניזם. את יכולה להחליט שזה מה שאת צריכה וזה מה שעושה לך טוב ולמצוא את הדרך לשמר את הפרפקציוניזם הזה.

אבל, את מבינה בעצמך שאלו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים.

עכשיו השאלה מה יותר חשוב לך? כי אי אפשר את הכל. אין לנו יותר מ24 שעות ביממה

וגם הכוחות שלנו מוגבלים.

אם את שואלת אותי, יש דברים שחשובים לך ואני מכבדת את זה

אבל אני במקומך מעדיפה להזניח אותם בשלב הזה של החיים עם הילדים הקטנים כדי להספיק דברים אחרים שאחכ כבר מאוחר מידי..

כמו למשל

הבחירה להביא יותר ילדים. הלחץ שלך והיום העמוס לא מאפשר לחשוב על האופציה בכלל כי איך תכניסי עוד ילד למשוואה?? אני מעדיפה להוריד פרופיל בעבודה, מעגלת פינות בחלק מעבודות הבית ויש לי חשק לעוד ילדים וגם מסוגלות.

אני מעדיפה להיות פחות עייפה וככה יותר פנויה ובכיף עם הילדים. לנקות הרבה ולסדר ולקחת ולהחזיר מחוגים מאוד מעייפים. אז אני בוחרת לנקות פחות או מביאה עוזרת וחוגים רק לילדים שהולכים כבר לבד..

אני מעדיפה להיות פחות לחוצה ביום יום. זה שהכל צריך להיות מאוד מסודר ומדויק ומחושב מכניס הרבה לחץ אז אני כאמור פחות מדייקת איפה שזה מכניס אותי ללחץ.. רק מה שבא בקלות ובכיף

זה לא גזרת הגורל, יש פה נקודות רבות של בחירה ותיעדוף

וזה משהו שרק את יכולה להחליט עבורך, ואם צריך גם לעשות את השינוי הנצרך לצורך העניין

את פשוט חיה בקצב אחר

לי יש שני ילדים לצורך העניין ואלבום חתונה עדיין אין לי😅

גם אני לא מבינה איך עושים את החיים נוחים עם יותר ילדים, וגם אני way behind מבחינת קצב ילודה לעומת שאר החברים שלנו. אני כבר אדישה לתפילות ולאיחולים מכל הלב כי בטוחים שיש לנו בעיה

התשובה שלי לכל זה - אנשים מתעדפים דברים על פני דברים אחרים. בדיוק כמו שאני ואת עושות

מה- being. תהני רגע ממה שהספקת, את כל הזמן במרדף אחרי מה שעוד לא עשית...

כשזה נוסף לפרפקציוניזם באמת אין מקום לשום דבר נוסף..

דבר ראשון הייתי מציעה לשחרר בנפש, (וזה חתיכת עבודה)

לא לחפש כל הזמן מה עוד לא עשית, או מה עוד לא מושלם, וללמוד להנות מהרגע.

אחרי זה יהיה לך גם מקום לחשוב על עוד ילדים.

שממש כדאי להפנים אותו- את אף פעם לא יודעת מה באמת קורה אצל אחרים.

גם כאלה שנראים לך הכי משקיעים בעולם.

חברה סיפרה לי שאמא שלה הייתה מכינה להם כקיים סופק מושקעים לבית הספק, שכולם ידעו ויראו כמה היא אמ משקיעה

אבל...

ברגע שהם חזרו הבייתה

ואחד מהם פת"ח דלת של מקרר בלי רשות

אסור היה עליו לאכול כלום באותו יום. כלום.

שתביני כמה מראית עין היא עניין מתעתע.

פיצוי על מה שקורה במציאות הביתית.

בתחילת דרכי כאם גם הייתי ככה, הכל תקתקתי, כפית לא הייתה בכיור, גרב לא הייתה בודדה אי שם. הכל נקי ומבריק ולי היה זמן וכו

עם ילדים שנוספו תודה לה'- הסטנדרט שלי ירד בהרבה. ערימות כלים בכיור בסוף יום, כביסות, בלאגן, סיוט. לא אוהבת, אין ברירה

אבל את אני מבינה צעירה עם תאומים (הבנתי נכון?) תורידי ציפיות תהני מהם ותהני מהרגע.

תביאי בייביסיטר ותיצאי לוולות עם בעלך, תהנו מהחיים.

מה זה אלבום לופה? לא הבנתי...חחחח

אני גם חולמת על ריכוז תמונות לכולם באופן מסודר- אולי אגיע לזה בפנסיה, לגדולים שלי- יש אלבומים מסודרים עם כיתוב.

זה מראה כמה הורדתי ציפיות עם השנים, לצערי, אין מה לעשות.

זאת ממש עבודת חיי כרגע. זה באמת לא פשוט בכלל.

אבל אני רק אגיד שאני עושה הרבה פחות ממך. החדרים אצלי לרוב לא לגמרי מסודרים. הכביסה מחכה כמה ימים להתקפל. בחיים לא הכנתי אלבום לילדים. אני לא תמיד נוכחת מאה אחוז עם הילדים כשאני איתם. אף פעם לא לקחתי ילד לבקר גן של שנה שעברה. וכן הלאה...

וזה בסדר. לא נורא אם לא תמיד מספיקים הכל.

אבל אני יכולה להבין את המקום שלך. גם לי לפעמים יש מין תמונה בראש של המושלמות המתוקתקת שהייתי רוצה. ולפעמים אני מתבאסת שאני לא מצליחה לעמוד בה.

יש תיעדוף.

אני לדוגמה נכנסתי עכשיו למיטה והבית במצב לא משהו בלשון המעטה. כביסות על הספה, נעליים מפוזרות, אבק והבלאגן מבורך ב"ה.

אלבומים לא עיצבתי כבר חמש שנים. דוחה ודוחה..

חוגים שולחת מינימום.

כן משתדלת להוציא מוקדם ממסגרות

לא משקיעה כמוך בזמן על כל ילד שזה מהמם ומבורך, וזה דבר ששווה עולם..

אני גם מורה, ומבחנים לדוגמה גם עוד לא בדקתי. מבחנים מכינה רק לפני כשאני יודעת את החומר המדויק. שיעורים זורמת עם החומר, בכל זאת מורה ותיקה.

בישולים משתדל להתחיל חמישי בלילה.

כמובן בהכל בעלי איתי לגמרי.

תראי, כשמצטרף עוד ילד למשפחה זה מטלטל בהתחלה אבל לאט לאט לומדים להסתדר.

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך האם את רוצה עוד ילד?

אם כן, לומדים לשחות עם הזרם.

אם זה בגלל שאחרים מביאים ואת מרגישה מאחור, ובכן, לא מביאים בגלל לחץ חברתי..

שזה בא בגלים התחושות האלו וזה קשור אליי אני מבינה שעכשיו חייב להיות בכאן ועכשיו

פה נבחרתי להיות וזה התפקיד שיועד לי להיות אמא ולחוות את החווייה במלואה אז כל המסביב לא קיים עכשיוכל המשימות יורדות מסדר העדיפויות ואני איתם למשל אני מקפידה על ארוחות ביתיות והכל אבל אם תכננתי איתם פעילות ולהכין גםמארוחת זה כבד עליי ויגרום לפעילות איתם להתפקשש אז אני אעדיף להזמין אוכל מוכן אבל בפעילות אני איתם!

וגם אי אפשר כל הזמן להיות איתם מצד שני לכן הם גם יודעים להעסיד את עצמם רוב הזמן ואני יכולה להתפנות לשאר המשימות היומיומיות שלי

זה הכל עניין של תכנון וסדר עדיפויות ותלוי ציפייה

אני גם לא מהססת להביא בייביסיטר בעת הצורך כדי לצאת לסידורים שלי/זוגיות

למשל אני בהחלט יכןלה לתכנן שנצא לטיול ותגיע בייביסיטר לאסוף ולישון איתם ולפזר למסגרות ואנחנו אוספים איתם למחרת מהחזרה מהטיול

למה? כי זוגיותמזה חשוב מאוד הורים רגועים ושמחים נותנים ביטחון ומאים דוגמא לילדיםמאיך להתנהל בטוב

לתקתק משימות בעיני זה מאוד תלוי עד כמה זה נצרך שאהיה בה 100 אחוז כרגע ואם לא אז אני לא אקפיד בה מעדיפה שיהיה לי הכוח להיות ולהנות מהרגע ולא להספיק ולהספיק ובסוף להרגיש שאולי עשיתי המון אבל בסוף לא הספתי כלום... אז מה כל זה היה שווה??

אני חושבת שלא הכל צריך להיות מושלם כדי להרגיש שהכל מושלם

מתעדפים את הזמן העצמי שלהם ברמה מאד נמוכה

ולא מגיעים אליו בתדירות ראויה

לחוסר השקעה עצמית

יש מחיר

עכשווי ועתידי

שכדאי לקחת אותו בחשבון

לי אישית הזמן העצמי

חשוב יותר מכל דבר אחר

כששמתי אותו בתיעדוף הנכון

החיים הפכו למשהו הרבה יותר טוב נכון ומדויק

מה השיטה?

הלוז שלי מסודר

קודם כל עם זמן לעצמי

אחכ כל השאר

לכולנו יש 24 שעות ביממה

כולנו מתכננים אותם

עם שימת לב או בלי שימת לב

ויש לי חיים ב"ה מאןד עמוסים והרבה ילדים קטנים ב"ה ועדיין, מתעדפת את הנפדש שלי ברמה גבוהה ומשתדלת שגם הצרכים הפיזים יהיו בדרגת חשיבות גבוהה..

ומנגד, ילדים מבחינתי זה ההגשה הכי טובה של עצמי, אז יש דברים שברור שבתקופה זו אני פחות משקיעה בעצמי כי בחרתי להביא עוד נשמה לעולם (שעות שינה למשל)..

איזונים עדינים לפעמים, אבל זה הסוד.

אז זה לא יקרה.

יש לי ב"ה 4 ילדים

עברנו ב"ה בר מצווה ובת מצווה ויש לי התקן עם התמונות

אבל אין לנו אלבום מסודר אחד.

הבית לא מתוקתק כל יום, בטח לא כשהיו קטנים.

אז אולי אני אמא מזניחה במובן של הדברים החיצוניים, אבל אני אמא מאושרת. והילדים שלי מאושרים ב"ה!

מה שלא חשוב להתפתחות שלהם, הוא לא הכרח.

אם את לא מרגישה תחושת סיפוק מכל ההספקים שלך. תשאלי את עצמך למה את עושה את זה,

יכול להיות שיש פה הנחה שגויה (אולי אפילו לא מודעת) שאמא טובה= בית מתוקתק, לקחת לחוגים ולהכין אלבום לופה. ואז לא נשאר לך זמן לעצמך.

אם אכן כך, את זה עוד שעות ביממה לא יפתרו.

פתאום תרצי לעצב את החדר, ולהכין עוד קישוט לסוכה, ועוד קינוח לחג. אין לזה סוף אף פעם.

את צריכה לבנות את הלוז ולתעדף משימות באופן שיתן לך באמת תחושת סיפוק ומשמעות וערך עצמי.

לגבי מספר הילדים את לא בתחרות עם אף אחד.

ממה שכתבת את נשמעת פשוט מדהימה!!!

ואני גם קצת מקנאה בך שאת ככה משקיעה בילדים.

אז יכול להיות שאחרים רואים אותך מבחוץ ומעריכים ממש, ואת רק לא רואה את זה כי את רואה גם את החסרונות...

על השאלה של זמן לעצמך, אני רק אצטרף פה לאחרות שהכל סדרי עדיפויות ואי אפשר להיות 200% בכל דבר, זה פשוט לא אפשרי... אני חושבת מעצם ההודעה שכתבת שאת בעצמך מודעת לזה ופירטת פה מלא דברים שאפשר לוותר עליהם (או לפחות אחרים מוותרים עליהם, את יכולה כמובן להחליט שזה חשוב לך ובזה את משקיעה) נראה לי שווה לך ממש לעשות על זה חשיבה, במה את משקיעה ועל מה את מוותרת כרגע (כמו תכנון כלכלי, יש לך זמן מוגבל, את צריכה לחלק את המשאבים של הזמן שיש לך בצורה מיטבית לחיות איתה לאורך זמן).

ובלי קשר לשאלת הזמן יש שאלה של עוד ילד. אני לא חושבת שיש הרבה משפחות שמרגישים שיש להם זמן פנוי אז מחליטים ללדת עוד ילד. גם אני כיום עם שלושה ילדים לא מגיעה להכל, אין לי זמן לכל הדברים שאני רוצה וצריכה (ומצד שני אני גם מרשה לעצמי לנוח ולבזבז זמן כמו לגלול בפורום) וזה לא השיקול שלי בכלל בשאלה אם ללדת עוד אחד או לא, בעז"ה כשיבוא אז נתכנן את המשאבים למציאות החדשה.

המליצו לך פה קודם כל לתכנן עוגנים של זמן לעצמך ואחר כך לחשוב על אם כן עוד הריון או לא, אבל אני חושבת שבגיל מעל 40 את צריכה קודם כל לחשוב בכנות עם עצמך אם את רוצה ללדת עוד ילד, ואם את רוצה מתישהו כן, אז בעיני זה לא הזמן לחכות לזמן נוח ושהדברים יסתדרו כי אז עלול להיות מאוחר מדי, ואם את מחליטה ללכת על זה ושכן, את רוצה ילד שלישי, אז יהיו לך תשעה חודשים גם להתכונן לבואו...

בגיל 35 יש ירידה משמעותית בפוריות ובגיל 40 ירידה נוספת (סטטיסטית) כמובן שיש מליון דוגמאות פרטיות על נשים שילדו גם בגילאים מאוחרים יותר, אבל כן חשוב להכיר את הנתונים הסטטיסטיים

35-38 זה לא לחוץ אלא אם כן אישה רוצה כמה וכמה

אם לך טוב עם שני ילדים, זה באמת לא משנה שלמישהו אחר יש 3.

העומס שלך, הוא סוגיה אחרת לגמרי, שחשוב למצוא בה איזון

וכמה יפה שמה שחשוב בעינייך את משקיעה ועושה!!

בעיני מה שיכול עוד לעזור זה תיעדוף ומיקור חוץ.

כל הדברים שלא קריטי שאת דווקא תעשי, נניח עבודות בית, אולי קניות, מכשירים שאפשר להיעזר בהם.. שיוכלו לפנות לך זמן לדברים החשובים באמת.

בנוסף הכנות כמורה- להיעזר בחומרים מוכנים, בינה מלאכותית וכו', להכין מערכים קבועים לכל השנים, לעשות מבחנים ועבודות שיותר מהר לבדוק, נניח אמריקאי.

אפשר במקום עוגה להגיש מאפינס ולתת להם למרוח קצפת ולקשט עם סוכריות / קליק וכד'

מדליקים מוזיקה, כל אחד מקבל בלון וצריך להקפיץ אותו באוויר. כשעוצרים את המוזיקה כולם צריכים לעצור

לא משהו שצריך לקום.

אפשר הפעלות כמו משחק הבובה.

5-6 חברים אפשר להושיב סביב שולחן, זה כמו בית מארח.

לק"י

משחק זיכרון עם הפתעות/ ממתקים קטנים:

קונים מהכל כפול, מפזרים על הרצפה/ השולחן, ומכסים בקעריות קטנות.

משחק הכסאות

ללכת עם משהו בכפית שמחזיקים בפה מקצה לקצה של החדר

תביאו כמה חישוקים (אפשר לקנות במקסטוק 10 ב15 בערך) ולעשות כל מיני משחקי קפיצה/אתגרי ספורט

ים יבשה

חבילה עוברת ראיתי שכתבו כבר אבל משחק נהדר

עם הקוביות … מכירה?

ובטח בגיל 5 שדחיית הסיפוקים לא במיטבה...

בסביבת הבית. להחביא מראש פתקים שמובילים בסוף לאיזה חטיף שמחלקים לכולם.

אפשר לכתוב את הפתקים עם כתב חידה (גימטריה, או כתב סתרים שהם מקבלים את ה'מפתח' מראש) ואז זה מוסיף עניין.

אבל אולי לצייר את מקום המחבוא הבא או משהו כזה..

אבל אולי באמת עם ציורים זה יכול גם לעבוד...

או צילומים - למשקיעים..

דברים פשוטים שקשורים לילד היומולדת

אפילו אם הם לא קוראים, חבילה עוברת זה סבבה להקריא

ויש בזה מספיק עניין כדי שגם תזזיתיים ישתתפו, במיוחד אם שמים משימות תנועה(לקפוץ על רגל אחת איקס פעמים, להסתובב מסביב למעגל, וכו..)

מנסיון זה המשחק יומולדת הקבוע פה כבר שנים

אבל חשבתי אולי יתחדש לי משהו

בעיקר פרסומות

ודוגמיות קטנות ממש

וסה"כ השתלם.

אבל קשה לתפוס מתי הם פותחים רישום חדש.

חוצמיזה, לא לקחתי.

לא פתוח תמיד?

של מאמ

הורידו את מאמ.

היה כתוב באתר.

אצלי גם כתוב שאחרי שעה זה עד 180.

אבל יש לך גם 2 ערכים מתחת לטווח.

לא יודעת מה זה אומר

כדי לאבחן סכרת הריון.

אני הייתי מנסה להשיג את הרופא לפחות בטלפון.

אבל בדרך כלל אם זה דחוף ממש הוא אמור ליצור איתך קשר....

כשאני קיבלתי את התוצאות זה היה בתשע בערב ושעה אח"כ הרופא שלי התקשר לבשר שזו סוכרת.

אז אם זו סוכרת אני מאמינה שכבר היו יוצרים איתך קשר

לא יודעת אם זה סכרת או לא ( אולי הצט ידע לעזור )

אבל יש רופאים שמחפפים או שפשוט בחופש או משהו

אולי את יכולה להשאיר פנייה או לבקש מהמזכירה לשאול אותו שאלה

שמקבלת בירושלים.

הדר רלף

קצת יותר רחוק אבל ממש שווה את זה

ויחסית יש תורים

אשמח להמלצות גם על פרטי

@רק רגע קט @סטודנטית אלופה

מאוד מאוד חמודה

הלכתי אליה בשביל התאמת דיאפרגמה והחוויה היתה מעולה

היא עובדת עם כללית

ואפשר גם פרטי כמובן

כל מיני נושאים, בין היתר - משכב לידה

הבלוג נקרא "הורות בחסד"

המאמר מצורף : משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד

יש שם פוסט אורח בנושא מנשאים, שכתבה תמר בן ברק - מרפאה בעיסוק.

הפוסט ארוך והונגע בכל מיני נושאים, אבל בין היתר היא גם פירטה שם על תקופת המשכב לידה, ולי זה היה משמעותי לקרוא את זה.

מעתיקה את הקטע הרלוונטי, מתוך הפוסט -

אם תיטיב שאת: פוסט אורח | הורות בחסד

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.

אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:

א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.

ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.

ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.

ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.

ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).

כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

באנגלית זה נשמע יותר טוב 😉

אז את צריכה לכתוב את התגובה שלך בתגובה להודעה שלה (כשההודעה שלה פתוחה - ללחוץ על 'תגובה').

כשכתבת את זה בתגובה להודעה שלי, זה נראה כאילו כתבת לי שאני אחות חמודה (אני אולי באמת אחות חמודה, אבל אין בהודעה שלי שום התייחסות ליחסים שלי עם אחים שלי...). ניסיתי במשך כמה דקות להבין מה מתוך ההודעה שלי גרם לך לכתוב לי את זה, עד שפתחתי שוב את ההודעה הפותחת והבנתי שבעצם התכוונת לכתוב את זה לה...😊

לגזור ולשמור כדי להראות לבעלי אחרי לידה 😉

אבל כל הכבוד לך שאת מנסה לתווך לו !

במחלקה לפני השיחרור מה כדאי להקפיד.

וגם אפשר שיבוא איתה לטיפת חלב בפעם הראשונה וישאלו שם.

בהנחיות לפני השחרור,

לפחות איפה שאני ילדתי , נכנסים את כל האמהות המשתחררות נותנים הנחיות לאמא ולתינוק, כמה חבל שהגברים לא שומעים את זה באוזניים שלהם.

ממש מזימים שם

אמרו אצלנו שאסור להרים כלום

גם את התינוק ממש לא כדאי להרים

אולי זה האידאל

אבל ברור לכולם אין אף אחת שלא הרימה את הילד שלה 6 שבועות

אלא אם כן יש לך סופר נני בבית

צריך להגזים שהם יחשבו שזה באמת ההנחיות 😉

וככה הנשים מרוויחות 🤭

הוא יגיד, עזבי הם סתם מגזימים

ולא יתייחס ברצינות

תלוי במי שמעביר ואיך המידע עובר.

ויכולהיות שזאת בעיה גברית כללית, אגו וזלזול במה שנשמע מגורם שהוא לא הגבר בעצמו חח

לק"י

ההנחיה היא לא במקרה- לא להרים משקל גדול יותר מהתינוק?

התייחסו כל כך ברצינות למשכב הלידה..

היה מפגש עם הנחיות לפני השחרור, התמקדו בעיקר בהנחיות לטיפול בתינוק, קצת על הדימום של אחרי לידה ודברים חריגים שצריך לשים לב אליהם, ובסוף האחות שאלה אם יש מישהי שעברה ניתוח קיסרי, אז מישהי אחת הצביעה, והאחות פנתה אליה ואמרה שחשוב שהיא לא תקין שום דבר כבד יותר מהתינוק במשך 6 שבועות.

ומה עם כל השאר? אם זה לא ניתוח כנראה שלא צריך לנוח... (גם לא היה כמעט כסאות לשבת כשקראו לנו לתינוקיה לבדיקות לתינוקות אז היו אמהות שהיו צריכות לחכות בעמידה, יום-יומיים אחרי לידה..).

שיתפתי פה אחרי הלידה כי הייתי כל כך בשוק מהיחס, בזכותכן שלחתי תלונה, מקווה שמאז הדברים השתפרו.

כשקראתי אותן..

חג שמח!!

איך שאפשר לראות אופי ומידות כשהם כ"כ קטנים.

אל תבהלי מזה

רק תתפעלי

זה רגישות נדירה

תרוו ממנה רק נחת בבריאות ובשמחה

וסתם עוד משהו- כיף לראות אותך פה

התגעגעתי

ואיזה כיף שאת זוכרת אותי❤️

האמת שאני פה המון (יותר מידי) אבל בעיקר קוראת שקטה

אם היא יותר רגישה,יכול להיות שזה הביטוי הראשוני שמתבטא ובהמשך היא כן תגלה יותר תחומים שבהם הרגישות שלה תבוא לידי ביטוי (כלומר תהיה גם יותר פגיעה)

האמת אני הייתי מקדימה תרופה למכה וכן מנסה לעבוד איתה על זה.

למשל כשהיא מרחמת על הפיל בספר לשאול איזה עוד רגשות עולים בך? האם הוא באמת מסכן? בד"כ ספרי ילדים מסתיימים במסר אופטימי אז לשאול איך עכשיו הוא מרגיש? מה את מרגישה בקשר לזה?

כלומר חוץ מלחוש רחמים על מי שמסכן, כדאי לאזן את זה עם לשמוח בהצלחתו וכו'.

ויותר חשוב מה עושים עם תחושת מסכנות. איך אפשר לצאת מזה ולעזור לעצמך ועוד.

גם הרבה לדבר על עצמך בהקשר הזה.

למשל לומר:

רציתי לטעום מהסלט וגיליתי שהוא נגמר. אני מרגישה אכזבה, זה לא נעים לי. באסה. אני מרחמת על עצמי. אוקי מה אעשה? אבדוק אם נשאר מהחביתה/ אם יש ירקות להכין עוד סלט.

כן יופי, עכשיו אי שמחה.

זה נעים להיות שמחה.

זה נעים להצליח לעזור לעצמי.

אפשר גם לעבוד הרבה עם תמונות רצף.

תמונה של ילדה רוקדת בשלולית

תמונה של ילדה רטובה בשלולית וקר לה

ילדה רטובה שהולכת הביתה

ילדה שמחה יבשה בבית.

בהתחלה רק מסדרים תמונות לפי רצף

ואז מספרים מה קרה, מה הרגשות, מה הבעיה, מה הפתרון, מי יזם את הפתרון, מה הילדה הרגישה בסוף.

ככה זה מלמד אותה לא לשקוע ברחמים אלא גם לפעול לפתרון הבעיה שגרמה למסכנות בגינה היא מרגישה רחמים.

אני כן חושבת שילדים משקפים החוצה כלפי אחרים או אפילו חפצים, מה שהם מרגישים מבפנים לגבי עצמם ואם זה מרגיש לך מוגזם אז כדאי לנסות להבין אם היא מרגישה את זה גם כלפי עצמה למרות שהיא לא יודעת להגדיר את זה ככה.

אבל משתדלת

נגיד עם הפיל, היא אמרה שהוא נראה עצוב ומסכן

בעצמה שאלה למה

אז קראנו וראינו שהוא מתחיל גן חדש ואמא שלו עזבה

ואז בעמוד הבא רואים אותו שמח

אז דיברנו על מה עזר לו להירגע וכו

ואמרתי לה שעכשיו שהוא שמח אולי היא יכולה לשמוח איתו

אז היא רקדה עם הספר

(ואז קלטה שהוא שותה מבקבוק אז מייד עצרה ואמרה שהיא לא רוצה שייחנק😂)

אני רק תוהה אם ישר לרוץ לפיתרון לא גורם להרגיש פחות בנוח עם רגשות פחות פוטוגניים וישר לרצות להרגיש רגש נעים כמו שמחה, את לא חושבת?

אני בעצמי במקום של מדידה לחיות ולהרגיש רגשות פחות נעימים אז לכן עולות לי המחשבות בהקשר הזה.

לא תמיד הכל שמח ולא תמיד הסוף שמח ואלה החיים… לא?

איזה חמודהההה! 3>)

נמסתי

אבל לא לשקוע בהם.

כתבת שאת זה היא מביעה יותר מאשר למשל כשמישהו שמח.

הבעיה היא כשיש נטיה לרגש מסויים אז הטריגר אליו נמצא לך בכל מקום.

כמו שאם אגיד לך:

יש לך דקה להסתכל על כל החפצים סביבך ולזכור כמה שיותר חפצים צהובים.

אח"כ תרשמי בדף כמה חפצים צהובים את זוכרת? וכמה כחולים?

מן הסתם תמצאי הרבה יותר צהובים מכחולים כי זה מה שחיפשת.

ככה גם בחיים כשאת חושבת שכולם רעים אלייך את תמצאי מלא מלא הוכחות לזה סביבך, ואם תחשבי שכולם טובים, תמצאי מלא הוכחות כאלו סביבך

כלומר ההסתכלות שלנו על העולם היא לא ניטרלית, מה שיש לנו בראש בראש ככה אנחנו קוראים את העולם, ואז זה מחזק לנו את המחשבה ואז אנחנו רואים את יותר וזה לופ.

ואם משום מה יש לה נטייה לראות מצבים מסכנים, אז היא כל הזמן "מוצאת" את זה סביבה ומביעה רחמים, יותר מרגשות אחרים.

ואז אני חושבת שאפשר לגרום לה לצאת מהלופ לצורך קבלת תמונה מאוזנת יותר על החיים, לא בשביל למחוק רגשות קשים ולא בשביל ישר לקפוץ לפתרון.

אלא כדי לחזק אותה כשגם כשקורה לנו משהו רע ואנחנו מסכנים, אנחנו מרחמים על עצמנו, אבל לא שוקעים בזה ומנסים גם לעשות דברים שלא נהיה מסכנים.

למשל אם היא רוצה להזמין חברה, והחברה לא רוצב לבוא, זה באמת באמת מעליב.

אבל לא יעזור להישאר רק במקום הנעלב, אלא למשל למחרת כדאי לנסות להזמין חברה אחרת.

גם בדוגמה עם הילדה עם הבגדים הרטובים, לא מדלגים על השלב שקרה לה משהו לא נעים. מדברים על השלב הזה. מדברים על הרגשות, אבל זאת לא סצינת הסיום, לא לעולם ועד נישאר במסכנות, הנה יש המשך לסיפור ויש שם עוד רגשות.

גם אנחנו לפעמים יש לנו יום רע במיוחד, ואומרים לעצמנו יאללה מחר יום חדש.

כלומר אנחנו מבינים שהמנחוס לא יישאר לעד.

אבל אם היא יודעת לרחם על הפיל כי קרה לו משהו לא נעים, וגם יודעת לשמוח בשמחתו אז נשמע שהיא כן מאוזנת והכל בסדר.

אם תרצי אפשר אחרי הקריאה לעבור מהר על הסיפור שוב ולעשות סיכום:

התחלה

אירוע

רגש

פתרון

רגש

סוף

ככה היא לומדת לא להיתקע על דברים גם בהקשר של רחמים עצמיים. ומראים שיש גם וגם.

ויכול להיות שבגלל שזה מפעיל אותך, את רואה את זה אצלה יותר בקלות, אבל אם תנסי באמת לשחזר כן תמצאי הזדהות שלה עם רגשות נוספים.

אם את עדיין לא רגועה תוכלי נניח עוד חודשיים לשאול את הגננת אם היא רואה אצלה נטיה להבעת רגש מסויים יותר מרגשות אחרים באופן בולט.

אני פשוט חושבת שאם אכן יש לה נטיה מוגזמת לרחמים, יותר קל לעזור לה עם זה עכשיו מאשר בגיל 8-9 שזה גיל של רוחות סוערות

וגם יותר קל ללמד אותה להרגיש את עוצמה של שמחה ורחמים לגבי הפיל, מאשר כשהיא תרגיש את זה לגבי עצמה.

אני רק מציינת שאני לא כותבת מתוך הכשרה מקצועית, נטו לפי מה שנראה לי ותובנות שגיבשתי עם הזמן אז אם חשוב לך תשובה מקצועית זה לא ממני.

רגישות, אמפטיה , הזדהות, טוב לב, עדינות ואכפתיות.... ❤️❤️ מהממת! בטוחה שאת עושה מדהים איתה!

תשמרי את זה! (תשמרי מלשון לשמר)

ושימי לב שזה לא מתפתח למשהו שמעיק עליה יותר מדי...

(זוכרת את עצמי כילדה נכנסת ממש לדיכאון מכל מקרה עצוב ששמעתי, ולא מבינה למה הסביבה שלי ממשיכה להתנהל כרגיל... אז זה טוב להיות רגישה לסביבה, אבל צריך במידה, ולא לנטרל את כל החיים בגלל משהו קשה שקרה לאחרים...)

וכן, אולי באמת כדאי ללמד אותה להנכיח גם רגשות של שמחה - "תראי איך הוא שמח! למה הוא שמח, לדעתך?" - כדי שהרגישות שלה לא תיפול רק לעצבות ולדיכאון...

הוא אמור למות לבד בפינה שהוא נכנס אליה, או שמצאו אותו על הגב מתי שהוא..

לנו ההדברה החזיקה הרבה יותר מכמה חודשים, יותר לכיוון של שנים

הבאתי מדביר לבית

אצלי זה כמה חודשים לא כמה שנים

מצד שני, ניקיתי מאז חלונות פעמיים (בהנחה שנכנס מהחלון) וכמובן שטפתי את הבית

אני יכולה להיות רגועה? במקום להתכונן לחג שבת אני כל הזמן משוטטת עם העניים שלי בכל מקום

קטו הוא עכול להיכנס

אבל עם הדברה הוא אמור למות

ופעם הבאה אגב תבקשי שידבער גם קצת מחוץ לבית זה גם אמור לעזור

יימח שמו, ימות במהרה

בערך אחרי עשרה חודשים הם מתחילים לחזור לאט לאט

שהוא ימות בתווך הזמן הקרוב? וואי זה סיוט

ולמה אני כזאת פחדנית?

קצת מגעיל למצוא מקק מת, אבל אין סיכוי שהוא לא מת מההדברה.

כזה חי מטייל פתאום בבית

אחרת את תצרכי להיות זאת שתעשה את זה

מזכיר לי שפעם נכנס גוק לחדר שינה שלנו

לילה לבן כולל הזזת כל הרהיטים בחדר

עד שלא היתה גופת ג'וק לא הלכנו לישון

יכול להיות שיש לו וירוס בטן? אם כן זה בטח יעבור תוך כמה ימים..

ואני לא מבינה בזה, אבל אולי מוצרי חלב פחות טובים לו? אולי רגישות לאיזשהו מאכל שעושה לו כאב בטן? נתתם לו משהו חדש לאחרונה?

כל אחד קיבל את זה אחרת

אצלי זה מתבטא גם רק בכאבי בטן וחוסר תאבון וכבדות כזאת

הבן שלי הקיא כמה פעמים ושלשל וגם היה לו קצת חום

הבת שלי גם שלשלה קצת

בקיצור ברור לי שזה אותו וירוס למרות שקיבלנו את זה שונה...

זה הסתובב גם אצל אחותי וגם פה אצל השכנים....

גיל שנתיים פחות ממהרים לבדוק צליאק, אז תעכבו ואם לא עובר וזה בטוח לא וירוס או משהו רגשי

מציעה להתעקש על בדיקת דם צליאק- אם לא עובר, למרות שנשמע וירוס כי צליאק לא בא פתאום בבום בכאבים חזקים

איזה מתוק שככה הוא הסביר, וואי נשמע מתוקי ובוגר ממש.

ממליצה לעשות משטח.

והוא ממש בוגר ומפותח אם ככה אומר....

בדיוק היה לבן שלי לפני כמה שבועות

מלא תלונות על כאבי בטן שהתבררו כדלקת גרון.

הרופאה הסתכלה לו בגרון ולא ראתה כלום

ב"ה היום הוא אכל יותר יפה, מקווה שזה היה וירוס שחלף

וכן, הוא מתוק ממש ב"ה

גם אצלנו עבר וירוס של הקאות חום שלשולים צינון ושיעול.

כל אחד לקח משהו אחר🤦‍♀️

ביקר גם אצלנו

גם אצלנו הרופא לא מצא כלום

אני מניחה שהמידה המדויקת יכולה להשתנות מפריט לפריט, אבל זה אמור להיות סביב מידה 5-6.

מחפשת פריטים שיהיו מתאימים, ואז אני אבדוק מול טבלת המידות הספציפית של הבגד.

קודם כל, ממליצה לך לרשום בחיפוש "שמלה לבנה בנות" ואז לסנן לפי אורך שרוול. עשיתי את זה ועלו לי כמה כאלה לדוגמא:

Souflis Souflis שמלת סוודר לבנה עם סרט לילדה צעירה, שמלת סריג עם צווארון עגול, שרוול ארוך ועיטורי רפאל חמודים, סגנון נסיכה לבובה, לאמא ובת, לסתיו ומסיבת בייבי שאוור !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב Souflis Souflis שמלת סוודר לבנה עם סרט לילדה צעירה, שמלת סריג עם צווארון עגול, שרוול ארוך ועיטורי רפאל חמודים, סגנון נסיכה לבובה, לאמא ובת, לסתיו ומסיבת בייבי שאוור

זה יש לבנות שלי, מגיע לברך ומהמם, אבל זה סריג מתאים לחורף

DAZY שמלה ארוכה עם שרוולים אלגנטיים וחמודים בצבע אחיד עם אפליקציה לילדה צעירה !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב DAZY שמלה ארוכה עם שרוולים אלגנטיים וחמודים בצבע אחיד עם אפליקציה לילדה צעירה

שמלת סתיו עם שרוולים ארוכים וקשירה חמודה לילדות צעירות, אופנתית, בגדי קז'ואל, בגדי אביב לילדות צעירות !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב שמלת סתיו עם שרוולים ארוכים וקשירה חמודה לילדות צעירות, אופנתית, בגדי קז'ואל, בגדי אביב לילדות צעירות

שאת מחפשת לאירוע.. אז בטח את מחפשת חגיגי יותר

הראשונה והשלישי באמת פחות חגיגיות.

השנייה יותר בכיוון, אבל אני חוששת שיהיה קצר מידי.

לשלוח לך. אנסה עוד מעט

Anewsta שמלת ילדה חמודה עם שרוולים ארוכים וצווארון פיטר פן !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב Anewsta שמלת ילדה חמודה עם שרוולים ארוכים וצווארון פיטר פן

איכותית ממש

בכלל בחנות הזו השמלות לילדות וגם לנשים איכותיות ממש. אם לא אהבת את זו יש עוד המון דוגמאות

שמלת נסיכה לבנות, שמלת פנינה אלגנטית יוקרתית לילדת פרחים, מסיבת חתונה, שמלת ערב ליום הולדת, שמלת סאטן באורך ברך לתינוקות בנות !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב שמלת נסיכה לבנות, שמלת פנינה אלגנטית יוקרתית לילדת פרחים, מסיבת חתונה, שמלת ערב ליום הולדת, שמלת סאטן באורך ברך לתינוקות בנות

שמלת נסיכה אלגנטית לילדות צעירות עם תחרה, שרוול ארוך, פפיון ורשת, מתאימה למסיבת יום הולדת, סרט לראש לא כלול !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב שמלת נסיכה אלגנטית לילדות צעירות עם תחרה, שרוול ארוך, פפיון ורשת, מתאימה למסיבת יום הולדת, סרט לראש לא כלול

בגדי נשים וגברים, קנה אופנה אונליין | SHEIN

בגדי נשים וגברים, קנה אופנה אונליין | SHEIN

בגדי נשים וגברים, קנה אופנה אונליין | SHEIN

בגדי נשים וגברים, קנה אופנה אונליין | SHEIN

בגדי נשים וגברים, קנה אופנה אונליין | SHEIN

אני תמיד מזמינה הרבה סוגים והרבה מידות,

ההחזרות חינם וזה שווה את זה..

אין תשלום מכס, נכון?

איך זה עובד עם החזרות?

אם אני מקבלת את המשלוח לנקודת חלוקה, אני צריכה להחזיר באותה נקודה, או שאני יכולה לבחור לאן?

גמני עושה את זה האמת ומזמינה יותר ממידה אחת

אפשר לעשות את זה בכל מקום, או שזה תלוי איפה אני גרה?

כשאני מחזירה נותן אוםציה לנק איסוף/ שליח עד הבית

הרבה פעמים השמלה נראית ממש נפוחה ואז בתגובות רואים שהדוגמנית עם תחתית מנפחת..

אבל קצת קשה לי להבין איך זה במציאות.

וגם אני ממליצה להזמין יותר ולהחזיר..

חלק יותר רלוונטיים חולק פחות.

אני אזמין כמה דברים, כמו ש @*אורחת הציעה.

מקווה שמתוך זה אני אמצא את הכי טוב.

פעם שמעתי המלצה על ניקוי קבוע של הפנים עם סבון פנים ומברשת כדי למנוע חזרה של שחורים. פעם היה מוצר כזה, שהמכסה של הסבון הוא עם מברשת מובנית, ואז מנקים איתה את הפנים.

בפילינג ומסכה פעם בשבוע

זה עוזר לצמצם שחורים

וגם יש לי מכשיר שמוציא בעדינות כאלה שכן יוצאים

כזה

לייף מכשיר להסרת שחורים

שחורים זה עניין של הגיינה ושגרת ניקוי - חומצה סיליצילית אם אני לא טועה אמורה להמיס אותם ולמנוע גדילה (תשאלי את הצאט)

אם מדובר בנקבוביות אי אפשר לסתום לגמרי רק לצמצם עם כל מיני תכשירים.

הצאט מעולה בשגרת טיפוח, אני משתמשת בו הרבה, ועם התמדה של סרומים למינהם, צמצמתי את המראה הנקבובייתי.

עם שחורים לא התמודדתי.

לדעתי לא מוכרים בארץ חמרות שיש מוצרים שלהם בסופר פארם, כן מוכרים באייהרב ובאתרים כמו ייסטייל ואוליב יאנג

מעולה ממש

ולשמור על היגיינה

להשתמש במוצרים בלי כימיקלים

שלך להמשך תחזוקה.

לא שמעתי אף פעם תשובה שזה המבנה ואין מה לעשות...

וגם אני סובלת מזה

פעם בשנה אצל קוסמטיקאית.

והיא מביאה לי תכשירי תחזוקה שצריך להקפיד (ויקר ממש, אבל שווה את זה...)

הכרחתי את עצמי לנשום. ולא להילחץ מהכאב.

ב"ה עברתי את הלידה

לא זוכרת אם גם שם היה קשה לנשום

אבל זה לא נחמד בכלל

לא כואב בכלל, פשוט קשה לנשום והבטן אבן

בצירים תכלס זה היה שונה

אצלי זה כבר מחודש חמישי בערך בכל ההריונות,

כשחם זה קורה הרבה יותר וכמובן כשאני עומדת הרבה.

היו פעמים שלא יכולתי להמשיך תפילת 18 בעמידה, פשוט התיישבתי באמצע ןהמשכתי בישיבה...

לי לידה ראשונה היו צירים בעיקר בגב

שנייה היו בעיקר בבטן

אבל ממש ציר לפי הספר

שריר מתכווץ

זה בכלל לא מרגיש כיווץ

שזה היה לי בקודמים.

באחרון היה לי. וגם אצלי זה כנראה היה קשור לצירים מדומים.

לפחות זה צירים מהסוג הלא כואב

גם בלידה זה ככה

וכשיש ככה ציר הפתרון זה להזדקף ולהרפות את כל הגוף עד שהזה עובר

אחרים לגמרי...

תרגישי טוב!!

מסתבר שבגלל אוכל שהשאירו פתוח

זרקתי הכל ניקיתי עם אקונומיקה נזפתי במי שצריך וקניתי שקיות זיפלוק למה שנשאר פתוח ולא נכנס לי בצנצנות האחסון. מאז שקט ב"ה

לזרוק את כל היבשים למרות שהם סגורים?

אם יש כמו אבקה כזה אז כן

תתחילי מלפנות את כל הארונות לדעתי. ארון ארון אבל שלא יווצר לך הר של בלאגן

תתחילי ממה שפתוח. הכל להעיף כי הם בטוח הגיעו לשם

תחזירי דבר דבר תרססי את העש בספריי ניקוי כחול הוא לא עומד בזה😅

משם תמשיכי הלאה גם לסגורים

זה מה שאני הייתי עושה

אבל שקיות ניילון חדירות גם אם הן זיפלוק,

אין באמת הבדל בין שקיות פתוחות לסגורות.

אם כי באמת ממש מעט משתמש בהן. יש לי אולי 2-3 לא יותר

לזרוק את כל מה שפתוח, מה שסגור לבדוק פעמיים שבאמת סגור ואין חורים קטנים, לנקות מסביב ולהקפיד שהכל סגור.

בנוסף מלכודת דבק מיוחדות לעש המזון, ושיהיו תמיד, להחליף פעם בחודשיים שלושה,

אולי כי לא ניקינו כמו שצריך 🥵

למי יש זמן לזה עכשיוווו

תסתכלי אם יש לכודים במלכודת, אם כן היא עובדת, לוקח זמן עד למיגור האוכלוסיה...

אצלי לקח כשבוע פלוס עד שראו פחות מסתובבים, אח"כ עדיין מדי פעם היו בודדים שנלכדו במלכודת ואם שכחתי להחליף מלכודות אז אחרי כחודשיים הם התחילו להתרבות, עכשו (כשנתיים פלוס אחרי שהיתה כמות גדולה) פעם בכמה שבועות אני רואה אחד מתעופף ונלכד במלכודת, אבל אין כמויות.

לקופסת שימורים הם לא יכולים להכנס

לשקיות ניילון הם מצליחים להכנס

ולנקות טוב עם הרבה אקונימיקה

ממש בכל הסדקים בארונות

לשים הרבה מלכודות

כל מה שבניילונים וכל מה שבקופסאות לא אטומות.

גם מה שלכאורה סגור

הם עושים חור קטנטן ומטילים ביצים וככה ממשיכים להתרבות

לנקות קןפסאות קשיחות ושימורים מבחוץ

לנקות היטב את הארונות

את החדשים לשמור במקרר או בקופסאות אטומות עד שבטוחים שמיגרו הכל

ולבכות מלא...

איך אני עושה עכשיו ניקיון פסח כזה

אני יכולה לזרוק הכל הכל אבל מה אעשה עם שאר המוצרים היבשים?

הדבר ההזוי שבחנייה שלנו יש כמויות הזויות

האמת לדבר כזה הייתי מביאה מדביר...

וכמו שכתבתי פה בתהגובה אחרת- שאיבה טובה ויסודית בכל המטבח, מגירות וכו, זה שואב את הבצים וכל מה שלא תראי.

בחניה- אם זה ממש הרבה, תתיעצי עם מדביר לא?

איך הגיעו לחניה? יש שם מחסן למזון או משהו?

היום לפני 7 שנים

שוב עש בארון. בא לי ל%#^*%* - הריון ולידה

להעביר שואב אבק במגירות וארונות המטבח- בכולם!!! בכל מקום גם איפה שאין, השואב שואב הכל וגם את הבצים וכל דבר קטן שלא היית יודעת על קיומו. שאיבה- ממש הכרחית.

מוצרים סגורים- לא זרקתי כשהיה אצלי, כן בדקתי טוב יותר מכל פעם אחרת לפני בישול...

להעביר מטלית עם אקונומיקה לחיטוי כל המטבח.

ככה עשיתי כשהיה לנו

מצאתי מקור אחד ממש קריטי ודוחה וניקיתי

יש סיכוי שזה יעזור?

לא הייתי לוקחת סיכון לכל הבלאגן הזה שוב

אבל לדעתי אין מנוס מלהעביר שאיבה יסודית במגירות ומקומות נסתרים שלא מגיעים אליהם.

וזה ב"ה לא חזר על עצמו שוב

אבל

מאז אני מקפידה כל המוצרים הפתוחים לשמור במקפיא. וזה כולל כל סוגי הקטניות והקמחים.

ואני רואה תולעת ארוכה ומעט שמנמנה זוחלת לה לאורך הדלת בכיף שלה, נחרדתי ממש , וכבר הרצתי תסריטים בראש של מה אני עושה ומה אני זורקת וכו', ניסי ניסים שבדיוק בישלתי והייתי צריכה שומשום ששעה לפני כן הגיע במשלוח מאיזו חנות, אני פותחת אותו וכבר קולטת חוטים מגעילים כאלו , ויתורים, ופתאום קולטת חור בשקית, אז הבנתי שהחצופה הזו פשוט זחלה לה ויצאה לבדוק את הדירה החדשה וב"ה זה לא היה איזה נגע פושה , אבל שתדעי שאת לא לבד...

אני כבר ממש העצבות מהדבר הזה

אין לי זמן להוציא עכשיו את כל המטבח ולשאוב

זרקתי הכל ונראה לי אקנה ואשים הכל במקפיא בינתיים

ממש מדכא אותי הגועל הזה

זה דוחה ועושה הרגשה שפלשו לך למרחב האישי.. מקווה שמה שעשית יספיק והכל ייעלם

בכללי אני שמה כל דבר כמעט במקפיא.

מלבד פלפל ומלח שמשאירה בחוץ.

כל מה שפתוח נכנס למקפיא.

תבלינים קטניות. הכל.

מקווה שתשתלטי

נכנס לכל השקיות הסגורות גם.

דיברנו עם מדביר שאמרו שהדברה לא באמת עוזר. אבל זה כן אפשרי

זרקנו מלא! כל הדברים היבשים. שבקופסא, שקיות, שקיות תה.

עברנו על כל המטבח עם סמרטוט ואלכוהול, אח''כ עם חומץ (לא חושבת שהא תמרים שתיהם. פשוט הייתי בטראומה). זה היה ברמה שהיה לנו מדפים עם חורים שאפשר לשנות את הגובה של המדך, ושם היו זחלים.

נוראי ברמות שלא אתאר יותר מידי.

אחרי הניקיון קנינו הכל קופסאות הרמטיות ומקפידים מאוד בחנות לבדוק כל דבר שלוקחים שאין בשקיות חור. שהאויר לא יוצא.

יש גם מלכודות שמחליפים כל כמה חודשים. למרות שבע"ה כבר תקופה אין, ממש מקפידים על זה

אם כן את טיפוס מרצה כנראה ועל זה הייתי מתחילה לעבוד

בנוסף, חיזוק הערך העצמי שלך. את לא צריכה להיות בתחרות עם אף אחד. גם לא עם עצמך..

ובינינו, ממילא אין מושלם. רק השם מושלם

אבל תדעי שאני מבינה אותך. אני פרפקציוניסטית בקטע לא ברור.. רק שב"ה החיים מאזנים אותי ולא מותירים לי ברירה אלא להיות ליד ולא באמת.. בינינו גם אין לי כח.😅 זה מרדף בלתי פוסק שאין איך לנצח בו.

וגם - תחשבי כמה זה ממלא אותך באמת. זה נורא נח להיות במקום שפשוט נח ולא רודף אחרי כלום. זה מאפשר להישען ומביא איתו רכות וזרימה

להניק בלי חלק תחתון ולדגדג ברגליים

יודעים שזה הספיק כשהתינוק לא רוצה עוד

גם הבת שלי הייתה ככה ולא עלתה מספיק במשקל כי ההנקה לא הייתה יעילה.

כל פעם שהיא הייתה נרדמת הייתי מעירה אותה (למשל ע"י דגדוגים) וממשיכה להניק. בין צד לצד הייתי מחליפה לה חיתול וזה גם מעיר. הייתי מפסיקה כשהייתי מעירה והיא ישר חזרה לישון בלי לאכול (כשהייתי מעירה אותה היא הייתה ישר ממשיכה לינוק, כשהיא הייתה מתעוררת וישר ממשיכה לישון הייתי יודעת שזהו)

היא נולדה קטנה יחסית?

קרה לי בעיקר עם הבת שנולדה קטנה, הם מתעייפים מההנקה ונרדמים. יועצת הנקה בפגייה המליצה לי להניק לכעשר דקות כל צד ולא יותר כדי שלא תתעייף.

(ובתדירןת יותר גבוהה)

לא היית צריכה להניק כל רגע? עשרים דק' סהכ הספיקו?

שהעצה הזו הייתה ממש נכונה כי דווקא ההנקות הארוכות לא היו יעילות וההנקות הקצובות בתדירות יותר גבוהה היה יותר יעיל, אבל אולי זה פר מקרה, כי אצלי בגלל שירדה מתחת לשתי קילו אז הייתה בפגייה ואמרו לי להוסיף לה גם תמל פגים כדי שתעלה במשקל.

לדגדג, לנדנד בעדינות, ללחוץ בעדינות את הראש לכיוון הדד, לסחוט טיפה חלב לתוך הפה. אם נרדמת חזק אז להוריד מכנסיים, להחליף טיטול. שתהיה הנקה מכובדת מכל צד.

ואז אם אחרי 5 דקות נראה שרוצה לינוק, אז אפשר לנסות דברים אחרים לראות אם מרגיע-מוצץ, עיטוף, נדנוד, לבדוק את הטיטול-גם טיטול רטוב יכול להציק. וכשמשהו מציק הם הרבה פעמים רוצים הנקה כדי להרגע. אם לא נרגעת אפשר להניק שוב. לפעמים לוקח זמן עד שיש סדר בהנקה.

הבן שלי בן חודשיים גם היה ככה בהתחלה, והיה לא רגוע- צורח כל החלפת טיטול, רוצה הרבה ידיים.

ברגע שהתחלתי להעיר אותו אם נרדם, באופן שיאכל במצטבר לפחות עשרים דק של הנקה פעילה בטווח של בערך 40 דק', נהיה הרבה יותר רגוע.

גם לי זה עזר- ברגע שידעתי שהוא אכל מספיק לא ניסיתי להציע לו הנקה על כל בכי..

לפעמים היא ישנה כל-כך חזק שאני לא מצליחה ומוותרת ואז היא רוצה שוב כשקמה אחרי רבע שעה, משהו כזה. אנסה למצוא דרך טובה שתתעורר

עם עיסוי וסחיטה של השד תוך כדי הנקה.

ותיזהרי עם הבקבוק, במיווחד שהיא עוד לא פיקס עם הנקה זה יכול ממש להחמיר את המצב.

ואם אסחט תוך כדי שהיא יונקת אין חשש שהיא לא תסתדר עם הכמות בפה? כי זה לא בקצב שלה בעצם, לא?

היא יודעת לבלוע אבל עוד לא מצליחה להפעיל מספיק כח כדי לשאוב הרבה.

זה יכול להחמיר כי הרבה יותר קל לינוק מבקבוק, שרירי הפה לא מתחזקים, והיניקה נעשית יותר ויותר מתסכלת.

בטח כשהם קטנים

היועצת הנקה אמרה לי שזה ממש פעילות ספורטיבית ומתישה בשבילם

אז בהתחלה צריך לעזור להם

להחליף חיתול בין צד לצד

להחליף כמה צדדים כי זה מעיר

ללטף בראש זה מעיר ( וואי לא זוכרת איפה בראש, אולי בלחי או מאחורי האוזן?)

להניק בחדר מחומם ולהוריד את הבגדים של התינוק ואז זה גם מעיר

ותוך כדי ההנקה לסחוט את השד- לא קרוב מדי לעטרה

והייתי נמנעת מבקבוק עד שתתבסס ההנקה

ולהניק מלא לפי דרישה.. ככה זה בגיל הזה- יש הנקות יעלות ויש כאלה קטנות, זה גם עוזר לגוף להבין שמריך לייצר חלב

או ע"י לחיצות רכות על כפות הרגליים, או ע"י "הליכה" עם האצבעות על עמודה השדרה.

כאילו קצת מרושע, להעיר, אבל בסוף זה ממש ממש לטובתה..