פורום הריון ולידה (עמוד 10)

לתת לו לשחק לבד. עדיף כמובן על הבטן, לוודא שיש משחק שיעניין אותו ולתת לו לשחק.

כן אפשר וכדאי מדי פעם להקדיש לו זמן של התייחסות, לפטפט איתו ולשחק איתו

אבל בעז''ה שיישאר ככה רגוע ורק תהני ממנו🙂

להסתכל על המשחקים מעליו ולנסות לתפוס אותם.

ואת בזמן הזה יכולה קצת לדבר איתו מדי פעם.

וגם להספיק לשטוף כלים ולקפל כביסה🙃.

וכמובן לשים לב שיהיה גם על הבטן כמה שאפשר לרוב שמתי על הבטן עד שהתעייפו ואז הפכתי לגב.

וכמובן על הבטן כמה שיותר

אבל אני לא כל הזמן לידו

וזה מרגיש לי מזניח כזה שהוא לבד שם

לא צריך כל הזמן להיות לידו.

זה מעולה שהוא מעסיק את עצמו לבד.

את יכולה לשים לו שירים לשמוע ברקע.

ממש לא צריך להיות לידו כל הזמן

כמובן שיהיה בהשגחה 

תנצלי את הזמן שאת יכולה לעשות עוד דברים במקביל

ניצלתי את הבוקר הפנוי כשהילדים הגדולים לא בבית והחזקתי אותו עלי ונישקתי וחיבקתי מלא

אחכ כשהגדולים חזרו באמת זה יתרון גדול שהוא תינוק נוח ואיפשר לי לתת את היחס אליהם ולעשות מה שצריך.

שזה טוב שהוא לבדו מגרגר, הוא מגלה את העולם בעצמו לאט לאט.

כן חשוב מידי פעם ליצור איתו קשר עין ולשוחח איתו, את אומרת משפט, מחכה עד שהוא מגיב ואז שוב את משפט ושוב הוא מגיב.

זה להתפתחות תקשורתית. קצת תרגילים מידי פעם. אבל זמן לבד זה טוב גם עבורו. 

לא יכולתי להשאיר אותו הרבה לבד

מידי פעם החזקתי אותי

חייכתי אליו

דיבורים

פשוט יחס שהתינוק חייב לקבל

השתדלתי לשבת לידו להראות לו משחקים

לשיר לו שירים ולא לנצל יותר מידיי את זה שסבבה לו לבד 😂

ככל שהוא גדל זה קצת עבר

אבל אני זוכרת שבעיקר חששתי כל פעם שהוא יתרגל אליי וכבר לא יהיה עם עצמו כי זה היה ממש נוח

ולדבר איתו תוך כדי.

בתור אמא ל4 אני ממש מעודדת אותך להמשיך להיות קשובה למה שאת מרגישה ופחות לבדוק מה נכון לעשות לפי הספר או לפי מה שמקובל סביבך. לקח לי קצת זמן להגיע לתובנה הזו ולסמוך לגמרי על האינסטינקטים שלי.

אני מאוד מזדהה כי ב"ה התברכתי בתינוקות מאוד רגועים ואני מזדהה גם עם הרצון שהם יהיו קרובים אלי ולא להסתפק רק בתפעול שלהם- התינוק אכל, ישן, היה על הבטן, הרים ראש, שמע קצת דיבורים, היה באוניברסיטה...

אני מרגישה שהכי נכון לי ולנו שהתינוק יהיה כמה שיותר קרוב אלי במהלך היום ויחווה יחד איתי את העולם, ולא לנצל את זה שהוא רגוע ולהניח אותו רוב היום בלול/בעגלה/ על משטח כלשהו כי הוא שקט אז למה לא. הרגשתי שנכון לנו להיות עם מנשא כמה שיותר, לפי החשק והרצון שלי כמובן, לא בגלל שהוא לא רגוע אלא כי רציתי להרגיש אותו קרוב ומן הסתם זה גם מה שהוא הכי רוצה. אלא אם הוא תינוק עם עניין תחושתי שפחות מתחבר לקונספט, כל תינוק ומה שמתאים לו. קניתי כרית פוף כזו ששמתי עליה את התינוק בחלק מהזמן כשלא התאים במנשא. היתרון הגדול שלה זה הזווית שבה הוא נמצא במעין חצי שכיבה וככה הוא יכול לראות מה קורה סביבו ולהיות שותף, מה שלא מתאפשר בשכיבה מלאה. תמיד הרגשתי שכשאני משכיבה בעגלת אמבטיה למשל התינוק מנותק מהסביבה שלו. הוא צפה בי בזמן שעשיתי את עבודות הבית והיה קל ליצור ככה יותר תקשורת בינינו. וגם היה לי כיף שקל מאוד לשנע אותה מחדר לחדר. וכמובן לשים לב שלא יהיה שם יותר מדי, כי חשוב גם להחליף תנוחות ושיהיה גם במרחב שמאפשר יותר לזוז ולהתהפך.

אז אני פחות מתחברת לאמירה שטוב לו להיות עם עצמו, כי אני מרגישה ומאמינה מאוד שהכי טוב לו להיות כמה שיותר קרוב אלי וזה גם מה שהכי טוב לי. והוא יכול לשעשע את עצמו ויחד עם זה לצפות בי כשאני עסוקה או נחה ולהיות איתי במה שאני עושה מהמקום שלו. ככה גם קל לי לזהות בקלות את שפת הגוף שלו ואת הצלילים שהוא משמיע ולהגיב אליהם לפני שהוא מגיע לבכי. בהתחלה חמותי היתה שואלת אותי, למה את מרימה אותו, הוא לא בוכה? הסברתי לה קצת על שפת גוף של תינוקות ועל הצורך שלהם במגע ובחיבור, וגם לפי המחקרים ככל שהתינוק יקבל יותר מגע ככה הוא ירוויח יותר. וגם שבכי הוא הסימן הכי מאוחר לצורך שלהם, ואנחנו רוצים לתת לצורך מענה לפני שהוא נהיה אקוטי.

ועוד נקודה מעניינת, לפי מה שאני מכירה ורואה, התינוקות שמתלווים להורים שלהם במהלך היומיום ופחות מושארים באיזה מקום נפרד בחדר עם פעילויות נפרדות, הם תינוקות וילדים מאוד עירניים וסקרנים ואינטליגנטיים לגילם, בצורה מובהקת ממש. שואלים אותי כל הזמן על הילדים שלי איך זה שהם כ"כ שונים מבני גילם מהבחינות האלה.  וכשהיתה לחמותי ביקורת על זה שאני לא כ"כ נותנת לתינוק צעצועי התפתחות מקובלים הזכרתי לה שהיא כל הזמן אומרת שהוא מאוד חכם ומפותח לגילו, וזה לא קרה בגלל משחק דידקטי שקונים בחנות אלא בגלל שהוא רואה ומתנסה בהתאם לגילו בכל מה שאני עושה וכך הוא בסביבה שמספקת לו כל הזמן גירויים ומאפשרת לו לחוות את העולם בצורה הכי אמיתית וחווייתית שיש, הרבה יותר מכל צעצוע. ובאמת לא היה לה מה להגיב על זה כי היא רואה שהילדים שלנו ב"ה כ"כ חכמים וסקרנים והגישה הזו מוכיחה את עצמה.

אם התחום הזה מסקרן אותך ואת רוצה לשמוע יותר את יכולה לקרוא על עיקרון הרצף, יש ספר בשם הזה והתפתחה סביבו גישה טבעית בגידול ילדים.

באמת גם אצלי הילדים ערנים ומפותחים יותר לגילם

יש לי כרית פוף דומה למה שאמרת

אאמץ את זה לשים אותו לידי ככה

תודה על זה

מזדהה ממש.

בדיוק גם עם תינוק בן 3 חודשים.

מרגישה מילה במילה מה שאמרת, ובאמת גם עושה.  אבל שומעת מהסביבה דברים אחרים

לאחרונה הוא פחות שמח כשהוא לא עלי, וזה באמת לא פשוט שהוא רוצה אותי 24/7.

משתדלת להיות איתו בבקרים 100 אחוז. אם זה במנשא, או לידי באוניברסיטה, טרמפולינה כשאני מדברת איתו. כרגע זה מצב שללכת לשירותים או לשתות כוס קפה זה מאתגר. וכשהילדים האחרים חוזרים אז אין ברירה וזה אחרת...

בע"ה יחזור לעצמו בקרוב!

ובינתיים - חיזקת אותי

לכן היה לי חשוב להשמיע אותה גם פה ואני שמחה שהתחברתן לדברים.

חשוב שאמא שמרגישה שהיא רוצה להיות בשותפות עם התינוק שלה ולא להסתפק בזה שהוא רגוע באיזו פינה, תדע שהיא חלק מקבוצה מאוד גדולה של הורים שדוגלים בגישה הזו, שאפשר לקרוא לה הורות ברוח עיקרון הרצף. יש על כך המון מידע באינטרנט וכמובן בספר עצמו.

ונכון שהסביבה מרימה גבה לפעמים ולא מבינה למה את לא מניחה אותו בעגלה או בלול ושיבלה שם עם עצמו אם הוא רגוע, או חושבת שיש לתינוק איזה קושי ולכן הוא עלייך או צמוד אלייך כ"כ הרבה. לכן כדאי להכיר עוד הורים שמתחברים לגישה הזו ולדעת את כל היתרונות שלה. 

אקרא על זה קצת יותר.

אני כן אגיד שאני מסכימה שגם טוב לתינוק/לילדים להיות קצת לבד. זה חשוב שגם ידעו להעסיק את עצמם. לחשוב עם עצמם כשקצת יותר גדולים וללמוד להסתדר ולא להיות תלויים בנו כ"כ כשגדלים.

אבל בעיקר בחודשים הראשונים שלהם כשהם ככ קטנים, בעצם אולי בשנה הראשונה אני צריכה אותם לידי.

הם צריכים קצת מרחב לזוז.

התינוקות שלי לא כאלה של אחותי כן אז רואה ממש ההבדל.

אבל זה גם לא שהתינוק כל היום בידיים. זה לא אפשרי ובאמת חשוב שיזוז ויתפתח.

פשוט לידי ואני מדברת איתו תוך כדי מסבירה מה אני עושה, שרה לו וכו'

די כולם הגיבו אותן הדבר

השלב של ה NB הולך ומסתיים. מרגישה אותו גדל. כ"כ שמח וקשה בו זמנית

לק"י

אומנם הקסם המלאכי של הפיצים נעלם, אבל הם הופכים להיות הרבה יותר מעניינים.

הבן שלי בן כמעט 4 חודשים, והוא נהיה לי ממש ענקי.

לק"י

גם את ילדת לפני רגע. לא?

אם נגיד יושבת בסלון לקפל כביסה אז שמה אותו על שטיח לידי והוא משחק

אם אני במטבח אז שמה את הלול (בעצםז ה קטן, אז אולי נקרא עריסה) במטבח וככה אני לא מרגישה לא נעים ממנו שהשארתי אותו לבד 😉

אצלי אנחנו עכשיו בשלב שאם הוא רגוע בלול אסור לי לעבור לידו כי אז הוא רוצה אותי

אבל סתם באופן כללי לחיצות זה לא הכי בריא לך..

אם יש עצירות עדיף לשתות הרבה מים, לאכול ירקות ולעשות פעילות גופנית (לא מטורפת, אפילו הליכה) וזה מועיל הרבה יותר

הריון זה באמת מלחיץ ועד שהם לא בחוץ ובוכים קשה להירגע.

אבל כל דבר שתעשי ויעזור לך להרגיש טוב יותר הוא מבורך

באופן כללי גם בשגרה כדאי להתפנות כשהרגליים מונחות על שרפרף (תנוחת סקוט), זה מאפשר למעיים להפריש יציאות באופן טבעי יותר.

וממש מקל כשיש עצירות. שתייה מרובה ואכילת מאכלים עתירי סיבים גם יכול להקל.

אז קודם כל לטפל בעצירות ובשום אופן לא להתאמץ ביציאות.

קחי נורמלקס

אכלי הרבה סיבים תזונתיים, שתי מלא מלא מלא מים

מיץ שזיפים ופירות

ולא ללחוץ בכלל. להשתדל להרפות כמה שניתן.

גרד בהריון יכול להיות תסמין של רעלת או מחלת כבד

בכל מקרה יכול להיות שזה פטרייתי ולכן הייתי ממליצה להוריד לגמרייי סוכר , קמח לבן ושמרים!  זה האוכל של הפטריה וככה היא משגשגת בגוף שלנו

תעשי הפסקה ומניעה מוחלטת ותראי אם יש הטבה אז פשוט לא לחזור לזה בכלל

יכולה לאכול פירות , לחם כוסמין בלי שמרים (כן מחמצת) ולהוריד אוכל מעובד שבפנים מוחבא כמויות גדולות של סוכר

תכלס לא מצאתי תשובה ממש טובה לעצמי

אולי מעגלי אימהות וסדנאות כאלה עם התינוק

זאת יציאה שמתאימה גם לו מלכתחילה

ולפגוש אימהות באותו סטטוס כמוך

זה כן היה לי אוורור נחמד

אם יש לך תחביבים שיכולים להיכנס בשעות הבוקר נגיד

אפיה

אומנות

לימוד כלשהו

קורס דיגיטלי כלשהו

לקבוע עם חברה מפגש קצר

הלוואי שתמצאי, זאת תחושה לא נעימה...

חיבוק!

להשתתף בפעילויות שמכוונות ליוודות- מעגל אמהות, בוקר יולדות וכו'

לקחת קורס דיגיטלי בנושא שמעניין אותך.

ללמוד תורה: בחברותא/ ספר כלשהו/ סדרת שיעורים

להפגש עם חברות 

הדבר היחיד שבאמת שימח אותי היה להיפגש עם חברות או לצאת לערב נשים.

סיבוב בשמש גם יכול לעזור, אבל לא מפיג את הבדידות של להיות לבד עם עצמי והתינוק כל היום

אני ממש מזדהה עם מה שכתבת

ההרגשה שהכל פתאום סובב סביב התינוק ואני נשארתצמאחור איפה שהוא בסולם העדיפויות..

דברים שעוזרים לי להרגיש שוב מקדימה או ממלאים בתחושת סיפוק:

* מקלחת טובה בכל יום, גם אם היא קצרה. (תדאגי שיהיה לך סבון עם ריח שאת אוהבת/פילינג/קרם טוב למרוח אחרי המקלחת)

* לאפות / לבשל

* לחשוב על משהו שהיה לי קשה לעשות בבית אחרי הלידה, ולאט לאט להצליח לעשות אותו שוב בלי לאבד כוחות. (למשל- לשטוף את הבית) מספק ממש לראות את ההתקדמות בהתאוששות ואיך פתאום מלשטוף חצי סלון, יש כח לשטוף הכל)

* לצאת לסיבוב בחוץ, להסתכל מסביב, להקשיב לציפורים, אם יש ילדים גדולים יותר- לצאת איתם לגן משחקים.

* תבררי אם יש באזורך מפגשי יולדות בבקרים- כיף היפגש עם עוד נשים במצב הזה!

* כשאני יוצאת למשהו וחוזרת גמורה ולכן למחרת צריכה לנח כל היום, אז אני מזכירה לעצמי לראות מראש עם התכנונים ליציאות שיש יום בית באמצע עם אפשרות למנוחה טובה.

תודה רבה לכן על התשובות

איישם בע''ה אחרי כמה ימים של חשיבה גם

מצאתי עוד כמה דברים שעזרו לי כותבת כי אולי יעזור לעוד..

-להתלבש כל יום ולהתארגן ממש עוזר למצב רוח, וגם כשאין לי משהו מיוחד לעשות.

- לצאת לעשות סיבוב בחוץ, לצאת לגינה, לשבת על ספסל עם כוס קפה גם שימח אותי.

-לקום מוקדם גם כשאני ללא הרבה שעות שינה משהו בלהתחיל את היום מוקדם ולישון רק שנצ עם התינוק נתן לי תחושה טובה גם.

-לקרוא ספר בזמן שמחזיקה את התינוק כשהוא מנסה להירדם, במקום להיות בטלפון גם עזר לי.

-למלא אמבטיה ולשים נרות גם עזר ובכללי לפנק את עצמי.

מקווה שזה יחזיק עוד הלוואי

תודה לכן 

עבר עריכה על ידי אור10 בתאריך ו' באדר תשפ"ו 8:55

אני קניתי בסטוק פקעות ושמתי באדנית, כשיושבת להניק בסלון זה צופה לאדנית ורואה את ההתקדמות שלהם, זה משמח קלות חחח. היה לי כיף לשתול ולהתעסק באדמה. צריך לזכור להשקות נקווה שיחזיק לנו
 

לקחת ויטמינים בבוקר , שניה  שזוכרת לטפל בעצמי

רוצה לנסות לעשות תנועתיות וספורט כמה דקות ביום

יש מלא קבוצות של מעגלי יולדות/אמהות, חלק יותר יקרים וחלק מסובסד. מומלץ ממש במצב כזה

יוגה אחרי לידה

לצאת עם התינוק לעגלת קפה/ ארוחת בוקר

עם או בלי חברה.. 

כשהילדים מאתגרים באמת קשה לראות את הטוב שבהם...

יש לי כמה הצעות (מודה שלפעמים הן קשות ליישום):

* ליצור רגעים של אחווה משפחתית - טיולים משפחתיים, פעילויות משותפות, למשל עכשיו בפורים אפשר תחפושת משפחתית, להרים 'פרויקטים' ביחד...

* ביום-יום - לנסות להסתכל במודע על הדברים החמודים שבילדים, גם על הדברים המצחיקים. גם אם הדברים המצחיקים נובעים מהקושי שהילדים מייצרים (למשל, ילד שמתוך טנטרום של כעס צועק "אתם עולים לי על הצבים" במקום "העצבים" - זו כבר בדיחה חמודה שאפשר לצחוק עליה). כשמנסים להתמקד בטוב, במיוחד אם עושים את זה ביחד כזוג, זה כבר מעצים אותו יותר...

* אם יש קשיים מהותיים לילדים, שבגללם הם מחרפנים אתכם, כדאי ללכת להדרכת הורים טובה שתעשה סדר ותעזור לכם לטפל בהם. ברגע שתדעו איך לעזור להם, כבר רמת החרפון קצת תרד...

הרבה כוח!❤️

הזדמנויות להתמלא ולעשות דברים שעושים לך טוב ואת אוהבת.

אישה לא יכולה להיות כל הזמן במצב נותן ועושה בשביל אחרים ולהתמלא מזה

ובמיוחד עם ילדים קטנים שלא יודעים להעריך ולהוקיר את העבודה שאנחנו משקיעים עבורם.

כי אז אנחנו עצבניות, והם מרגישים את זה

מגיבים בהתאם

ואז זה לופ שלא נגמר.

לדעתי ומהניסיון שלי, זאת הנקודה.

למלא את עצמך שיהיה לך כוח לתת.

או עבודה שמחת אותך, תדירות גבוהה יותר של יציאות, ספורט, כל דבר שממלא אותך ולא שם אותך רק במצב של נתינה ושחיקה.

לי.

*גיליתי ששבת אצל ההורים מדי פעם עושה להם ממש טוב, פתאום אני זוכה לקצת נחת מהם.

*לשחק עם הגדולים במשחק של גדולים. הקטנים בד"כ מאבדים עניין ולוקחים משחק לעצמם.

לגמרי הגיוני

ילדים זה סיזיפי

במיוחד כשהם קטנים/ כשיש עומס

הסוד הוא לצמצם עומסים בחיים

לתכנן אותם לטווח ארוך

ככה שהעומס יופחת

ואז אפשר יותר להנות מהחיים/ מהילדים

ולא הולך

וכבר אין לי מוטיבציה

אני כל כך מקנאה בנשים שמחות ואופטימיות שעושות צחוקים ושטויות עם הילדים

מרגישה פסימית ועייפה

פתיל קצר ממש

מתחברת כרגע רק להומור של רביטל ויטלזון

אבל לא בקטע טוב

רק "סתמווווווווו"

דיכאון לגמרי יכול לכבות את הרגשות השמחים ואת הרצון לעשות כיף (עם הילדים ובכלל)...

לפעמים עוזר לי פשוט להרפות (שהחדר ישאר מבולגן, שלא יתקלחו כל יום ויקחו בעצמם אחריות על שיעורי בית).

ולפעמים מאמץ וחשיבה מראש (למרות שאין לי כחחחחח) מונע הרבה בלגאן ובעיות בהמשך (למשל אם אני אשחק עם הגדול משחקי קופסא בשבת (במקום לקרוא עיתון) אז הסיכויים שהוא יריב עם הקטנה מאד יפחתו. ואם אני אזמין לה חברה למרות שאין לי סבלנות לזה, תהיה לה תעסוקה והיא לא תציק.

אני רוב הזמן משדרת להם שפשוט לא בא לי לשמוע אותם

והם כל כך שואבים אותי

הם אלופים בזה

ואני רק חושבת על כמה אני דופקת אותם עם התחושה שהם מעיקים עליי כל רגע שהם פה

אם הם פחות יריבו כנראה שאת תהי פחות עצבנית ואז יהיו לך קצת יותר כוחות בשבילם ואולי זה יגרום להם קצת פחות לריב וככה לאט לאט המצב ישתפר. זה לא קסם ולא יקרה בבת אחת אבל חייבים לשבור את הלופ הזה. אם את מודעת למצב וחשוב לך לפתור אותו זה כבר צעד ראשון בדרך לשיפור.

אל תתמקדי ב"כמה אני דופקת אותם" אלא ב"איך אני עוברת את הערב הספציפי הזה עם קצת יותר נחת". כל פעם צעד קטן.

הייתי ממש במקום הזה ואני רק יכולה להגיד לך שזה יכול להשתפר (אצלנו היה מעורב בזה ריטלין אבל כל ילד וכל משפחה עם הסיפור שלה…)

הם לוקחים בכח.

אני למדתי כלל ממש חשוב- אם אנחנו נותנים לילד מעצמנו בלי שהוא ביקש עכשיו- הילד מרגיש מלא. הילד מקבל ומתמלא מזה, והצורך שלו התמלא וזהו.

אם הוא מבקש ואת נותנת- הצורך שלו לא נגמר ולא מתמלא...כי הוא לקח ולא את נתת.

אז ליזום כאלה נתינות, גם של יחס. זה גם נחשב.

למשל- את באה אליהם ואומרת - עכשיו אני מחלקת משהו טעים. הם קיבלו, ולא ירצו עכשיו עוד ועוד ועוד...

או ביחס- תשבי בסלון בצהרים ותזמי שיחה עם אחד הילדים איך היה.

או רעיון אחר- להכין לכולם שתיה נחמדה (תה? או אפילו סתם מים... מה שבא) ומשהו טעים ויושבים כולם יחד בסלון או בפינת אוכל. וככה את יוצרת להם חוויה נחמדה ואפשר לדבר בכיף.

בכלל- להגדיר זמן לדברים האלה ממש ממש עוזר! ככה יש פחות כאוס, הילדים גם בעצמם מגיעים רעבים ועייפים מהמסגרות, צריכים רגע אוזן קשבת או זמן רגוע בבית. אז במקום שיקחו ממך- את נותנת להם, בתנאים שלך וביכולת שלך.

זה באמת שווה את זה כשאני מצליחה וזוכרת לעשות.

לא תמיד הולך ולא תמיד אני על זה... 

פעם הרגשנו כמו שאת מתארת, לחץ עומס ואין שמחה ואין סבלנות.

יצאנו, כל המשפחה הגרעינית, לאכסניה לשבת.

שבת שלמה שבעלי ואני לא הגשנו, פינינו, ניקינו.

היה זמן להתפלל בנחת, לצאת עם הילדים לטיול קצר אחרי הארוחה... להיות בנחת.

וגם אמרנו לילדים שנוסעים לשבת לנוח, להתפנק ביחד.

וזה החזיר את הנשימה.

אני קצת חששתי לשלם כל כך הרבה "רק על שבת" והתלבטתי עד שבעלי לקח את ההחלטה והזמין.

אחר כך כבר לא התחרטתי בכלל...

כשאני במוד הישרדותי "רק לעבור את אחה"צ הזה, שנגיע לשלב כבר שילכו לישון" אז אני עצבנית יותר, והן מצליחות לשגע אותי, וכל שניה נוצרת מריבה, או שהן מחפשות מה לעשות או משהו כזה..

וכשאני משנה פאזה והופכת לאקטיבית "בואו נעשה עכשיו ככה וככה" דברים נראים אחרת.

עכשיו אפילו אם אני אקטיבית ל10 דק אז הילדים זכו ל10 דקות של משהו כיף, נעים וחיובי.

רעיונות לדברים שאפשר לעשות-

מוסיקה ולרקוד יחד- לכמה דקות, במיוחד עם ילדים קטנים. חודש אדר זה תירוץ מצויין להתחיל את זה.

לשבת לשחק איתם משחק קצר- לבנות מגדל במגנטים/ להרכיב פאזל לא גדול, סבב אחד של משחק כלשהו

לשתף במטלות הבית בצורה חוויתית- לפרוש את כל הגרביים היחידניות ולעשות תחרות מי מוצא יותר זוגות. או להעביר ביחד כביסה מהמכונה למייבש.

עכשיו שוב, ממש ממש לא תמיד אני מצליחה להכנס למצב הזה. אבל כשאני מצליחה להגיד לעצמי, יאללה עכשיו 10 דק, רבע שעה את עושה משהו ביחד איתם, גם אני בסוף נהנת יותר מהזמן הזה

חיבוק ענק!
את לא מוזרה,
את לא הזויה,
את לא חריגה,
את לא אמא רעה, אישה רעה, אדם רע
חשוב ממש לשמוע את זה ולשהות רגע במציאות הזאת!

לרוב, המציאות טופחת לנו בפנים. אנחנו שומעות מהצד ורוצות בית שמח של תורה קדושה ושמחה יהודית,
כשבפועל זה ילדים שרבים, כביסות כלים מחלות טיטולים ועבודה.
זה הפך הטבע, זה צריך לעבוד ולחפש את השמחה והאושר, לרוב האנשים,
במקום הסזיפי הזה.

יש דרכים לפעול ולבודק, האם את במצב של הנעה לפעולה, או של שיתוף ופריקה?

כן אניח פה דבר אחד שחשוב לדעת,
הרבה פעמים זה משהו טכני, כמו גלולות הורמנליות שמשבש את כל המערכת,
אומרת מנסיון אישי.

ועוד דבר שממש ממש ממש חשוב,
דווקא מהמקום הזה,
לא לחשוב איך לעשות טוב לילדים אלא איך למלא את עצמך.
מה ממלא אותך, מה משמח אותך?

הצפת אותי עם המילים החמות והמכילות

כן אולי אני גם הורמונלית

ובתקופה שפחות אוהבת את העבודה שלי

מנסה למלא את עצמי

לא כל כך מצליחה

לפעמים זו עבודה בפני עצמה

ואין מספיק משאבים

צעד קטן כל פעם.
תניחי לייסורי מצפון ואידיאלים בצד.
תחשבי איך את מפנה לעצמך זמן כל שבוע, זהוא רק שלך וממלא רק אותך והכל מחכה.
שעה או שעתיים או ערב שלם.
את תראי איך רק עם הצעד הזה דברים יתחילו להסתדר.
ואז תהיה לך גם פניות לחשוב לעומק על כל דבר בנפרד

וכמה כנות יש בך.
אני מרגישה ממך שאת רוצה לדעת שאת לא היחידה ככה, שיש עוד איתך בסירה.
אז שולחת לך חיבוק חזק חזק
וגם אני מרגישה לפעמים שקשה לי מאוד.
בעיקר כי האמצעי שלי הוא באמת נכנס לקריזות, בוכה וזועק עד לב השמיים

צאי איתם לגן השעשועים, שיוציאו קצת מרץ
וגם- לראות כל יום בקטן, בקטנטן ממש

לא- בית שמח
אלא- אני יותר רגועה היום.
אני מחפשת משהו נחמד שמישהו עשה (הכי בקטנה שיש)- ואני נותנת נשיקה\אני מודיעה לכולם על המעשה הטוב\אני משבחת אותו בפני בעלי

משהו שלך יש שליטה עליו.
ילדים- טווח שהליטה שלנו עליהם הוא מוגבל
אבל על עצמנו אנחנו יכולות לשלוט

יכולה להגיד לך שלפעמים האמצעי שלי מביא אותי עד הקצה ממש. ממש.
וזה לא פשוט. כי הגדולה צריכה עזרה בש"ב, והקטן גם שובב ומצייק לי על הקירות
בקיצור, שישו ושימחו

ותדעי שבאותו מקום ממש, שבא לך להתפרץ, לצרוח, לבעוט, לברוח
זה גם המקום שבו את יכולה להתהפך ולחזור לשורש
אני מגיבה ברוגע, כי אני מבינה שמרחב השליטה שלי מוגבל
ואני מבינה שזה לא יימשך לנצח
והילד כבר לא יזכור למה הוא בכה, אבל הוא יזכור שאמא היתה רגועה.

וגם זה לא תמיד קורה!!
אנחנו בני אדם, ואנחנו נשים, ואנחנו צריכות בעצמנו ביטחון, הכלה, חיזוק, מילים טובות
כדי שהמיכל שלנו יתמלא ונוכל לתת לילדים.

מבעלך את שומעת מילים טובות? חיזוק והערכה?

זה בהחלט מחזק מאוד

עם בעלי היחסים טובים

והוא כן מפרגן ותומך

אבל לפעמים זה מרגיש כאילו זה רק דוחק הצידה עוד את הילדים

כאילו הם גם מכבידים על הזוגיות ושנינו חסרי סבלנות אליהם ורק רוצים שיתנו לנו להיות לבד

אולי בעלי מושפע קצת מהאנרגיה השלילית שלי בעניין הזה

כי סך הכל רוב הזמן אני איתם

אבל הוא בא וממשיך מאיפה שעצרתי 🤦🏻‍♀️

כשאני תופסת את עצמי אז המחשבות שלע הן כאלה-

* כשאני עייפה מדי או רעבה- אני ממש חסרת סבלנות ואז אין אווירה רגועה... זה מבאס לילדים , במיוחד לקטנה... אז כדאי לנוח קצת, אפילו בספה לידם, ולאכול!

* כשאני רוצה לתקתק הכל כדי שישנו מוקדם והם לא מקשיבים - לשים לב להתחיל הכל מוקדם כדי שיהיה בנחת. להכניס למקלחות מוקדם לפני האוכל או שחלק ככה חלק ככה ואז לא יהיה עומס וצערות וגערות... אצלי הם לא מסיימים אף פעם לאכול ארוחת ערב אז מעדיפה ככה. עדיין עובדת על זה.

אבל מאז שמגיעים הביתה כבר תחליטי בליבך מתי את מכינה א.ערב ומתי מקלחות כדי שהכל יהיה בנחת ובלי צורך לתקתק. הרצון הזה לתקתק הכל מהר פשוט מוציא את כל האווירה.

* להיות במודעות על זה. כשאנחנו מודעים אז אפשר במקום- לעשות שינוי אפילו קטן. לחייך, לשאול איך היה בגן או בכיתה היום, להתעניין בש"ב או במשהו שהילד הכין.  

בהצלחה!! 

ונפשית

וכשאת לא בטוב קשה מאוד לייצר סבלנות ורוגע לילדים, ככל שאת תהיי יותר בטוב ויותר שמחה יהיה לך יותר נחת פנימית ואנרגיה לייצר תגובות נינוחות וסבלניות יותר

יש לך זמן לעצמך?

את עובדת?

את מתפנה לדברים שממלאים אותך?

דבר כזה הרבה פעמים קורה כשאנחנו כאמהות לא בפניות אל עצמנו, עמוסות טכנית ובעיקר רגשית.

ממליצה לך קודם כל לראות שטכנית יש לך את צרכייך: שינה, אוכל, זמן לעצמך

ומשם זה הרבה אנרגיות רגשיות שזה לימוד עמוק לדעת לנהל אותם. ככל שצוברים כעס אכזבה ותסכולים

עלול להווצר מעגל כזה של רוגז וחוסר סבלנות,

הילדים מגגישים את זה ומגיבים ואז נוצר עוד יותר חוסר סבלנות וחוזר חלילה.

רוצה לעודד אותך שזה בר שינוי.

ללמוד לתת לעצמך את מה שאת זקוקה כדי שתהיי פנויה ושמחה, פיזית ורגשית, עם ילדייך. 

היו לי תקופות כאלה וודאי שבמצב כזה אין לך חשק ליזום ואת רק רוצה שיעזבו אותך בשקט.

המפתח הוא לשבת עם עצמך ולחשוב מה הצרכים שלך וכיצד הם מתמלאים. מה עושה לך טוב?

כנ"ל בעלך, תפתחו על זה שיח ותחשבו איך אתם עוזרים אחד לשני למלא את הצרכים, אם זה יום שהוא איתם שעתיים ואת יוצאת לסךורט/ ערב שאת בחוג.

אם יש יום חופשי ואת יכולה ללכת למקום שעושה לך טןב, מה טוב

אם זה לקום חצי שעה לפניהם, להתאפס ולכתוב לעצמך, לאוורר קצת, להיפגש עם עצמך.

ברגע שלך יהיה אוויר הכל יזרום ותמצאי חשק ועיניים טובות לראות את הטוב שבילדים.

עוד משהו מאוד נכון שכתבו לך זה לגבי הלחת ולתת של הילדים, כשאת יוזמת זה נראה אחרת, את פשוט לא במצב ליזום.

את המפתח, תדאגי שיהיה לך טוב!

ועוד עצה אחרונה, אבל היא סתם פלסטר. תעיפי את הפלאפון לאחרי הצהריים ותאמרי לעצמך, היום הזה מיקדש להם, אין לי שום תוכניות או שאיפות להספיק לזמן שקט עם עצמי, וברגע שתשחררי, תראי שאת הרבה יותר מגוייסת אליהם. וככה כל יום מחדש, העניין הוא שאם לא תטפלי בעצמך במקביל, את פשוט לא תצליחי לתחזק את זה.

בהצלחה!

אותי לימודי ימימה ממש הרימו

עכשיו לצערי לא יוצא אבל כן עושה טוב לשמוע פודקאסטים ערכיים וממלאים

וטיפול אם צריך זה לא מילה גסה. אם את מרגישה שאת לא אוהבת את הילדים שלך כנראה הנפש שלך מותשת ממש וצריכה כוחות.

ואנחנו בתקופות היפות מה שנקרא...

מה אתם מקבלים קבוע? 

ברוך השם שרק מגיל 3 התחיל לו ולא מאז שתינוק אחרת בכלל הייתי קורסת.

אבל אני מחכה בקוצר רוח שיפסיק כבר.

מקבל משאף קבוע בוקר וערב.

ובזמני התקף תוספת ונטולין במשאף.

כרגע סיימנו מנה של בטנזול למשך 3 ימים.

ממשיכה איתו בודיקורט על דעת עצמי (לא הצלחתי לתת לו במקביל לבטנזול)

ואני מחזיקה בטנזול בבית וההנחיה של הרופא היא 8 כדורים בבת אחת בזמן התקף סטרידור שמתחיל בפתאומיות ומוגזם.

לא עבר.

הילד נשם ונעזר בשרירי הבטן או מה שזה לא יהיה.

הזמנתי אמבולנס ב3 בלילה😥

בפעם השניה כבר היו לי כדורי בטנזול אז הבאתי והסתובבתי הרבה בקור בחוץ.

בפעם השלישית בשבוע שעבר ההתקף הקשה היה באור יום תודה להשם אלף פעם אז כבר הבאתי בטנזול מהצהריים.

וישר מביאה בטניזול, אצלי הוא כבר התרגל למינון אז מקבל כפול למשקל. הוא שוקל 11 -12 וצריך לקבל 2.5 אז נותנת לו 5 כדורים

יוצא שלוקח 10 כדורים ביום אבל גם זה עוזר לשעות בודדות בלבד

כל שיעול שלו עושה לי התקף לב מהפחד

אבל אצלינו זה מגיל 0 ממש ככה, את מתארת מצב של שנה אחרונה אז לא יודעת

אנחנו מקבלים טיפול מונע של משאף כתום + ארובנט כל יום הוא באי שקט תמידי אבל זה עוזר לו

פעם אחרונה באובך שהיה שבוע שעבר קיבל גם התקף ונתתי לו משהו תחליף של בטניזול ודווקא הופתעתי - קיבל פעמיים מזה וזהו לא היה צריך עוד

תנסי ללכת לקבל חוות דעת מרופא נוסף, אנחנו מטופלים בשיבא וכל ביקורת יש לנו מס רופאים איתנו בחדר כך שדנים ביחד, אצלינ אבל זה גם קצת חריג

אה וגם מקבל אזניל כטיפול מונע יום כן יום לא. ובזמן התקף לרוב מביאה גם אזניל ברצף כי זה מה שעוזר לו לצאת מהכל

כמה הוא שוקל? זה נשמע המון 8 במכה 1, איך את מתנהלת איתו אחכ ביום יום עם העצבים והאי שקט שזה עושה? 

הוא שוקל 17. עוד רגע בן 4.

יש לך המלצה על רופא ריאות?

באיזור הדרום.

אני כבר לא יכולה.

לוקחת כדורים בגלל הילד הזה שיהיה בריא.

החרדות שיש לי ממנו אמאלה.

וזה נשמע שהבן שלך מקבל ים תרופות  אז למה אין שיפור?

זה באמת מוציא אותי משלוותי שאין לדבר הזה פיתרון

אמרתי לבעלי שכבר בא לי לשבת לגדל אותו בבית עד שיגדל ויפתח ריאות חזקות.

אני עייפה.

והדרישות בעבודה

באמת הצפה

וגם שוקל הרבה פחות, נראה שגם רזה מאוד לאחרונה

הטיפול החדש נראה שיש הטבה בתדירות ההתקפים. משאפים כתום וארובנט בןקר וערב ואזניל יום כן יום לא.

כמובן מתגברת טיפול שצריך.

עד לפני כ3 חודשים היה מקבל התקף כל שבועיים בערך והחה תחת בטניזול כל הזמן כמעט מהתקף להתקף זה כבר היה בלתי, בחורף שעבר בכללל היה כל 10 ימים

עכשיו זה נרגע קצת,מקווה לאט לאט להתחיל לרדת מכל הטיפול הזה כי כן נכנס למצב מאוזן יחסית.

אנחנו מטופלים בשיבא ומאוד מרוצה

אז אקבע אליו שוב.

למרות שמה כבר יש לו לחדש לי?

הילד הולך לגן אבל באלי שישאר בבית וזהו.

אני האמא היחידה שמחכה למלחמה עם איראן לצערי.

כי ככה הבנים שלי לא חשופים למחלות ויש לי שקט בלילות.

כמה זמן עד שנכנס לאיזון?

אם את מתארת שיש הרבה התקפים אז שיתגבר את הטיפול המונע

גם אני מחכה שיהיה בבית, שישי אני משאירה אותו איתי אבל אין מה לעשות אנחנו חיים סביב זה כבר 3 שנים ולומדים לחיות לצד זה.

אני גם עם חרדות.

בעיקר סביבו וסביב עוד משהו.

התחלתי טיפול תרופתי לפני כמעט חודש. כרגע לא מרגישה הקלה.

אפילו להיפך.

בעיקרון הקושי העיקרי שלי הוא הלילות.

שהלילות הם סיוט אני יכולה להתחרפן

בעיקר כשאני לבד סביב זה ובעלי אין עם מי לדבר בלילה.

אם לא מתאים - תתעלמי.

האנשים הקרובים אלינו מושפעים ממצב רוחנו.

יכול להיות שהילד שלך מגיב לחרדות שלך, נכנס להתקף, מה שמזין את החרדות שלך במעגל קסמים לא נעים...

וזה מובן מאוד למה את חרדה!

אבל לדעתי תמשיכי לטפל בעצמך בכל הכוח. בעיני,  ככל שתתחזקי את עוזרת גם לו

אמרו לי את זה מיליון פעם.

תודה

ממני שכל השבוע האחרון נחנקה לילות שלמים😢

לנו זה לא עזר אז הפסקתי, אסל מתחילים לתת את זה בערך בקיץ כדי שיעזור לחורף

אני טועה? 

שבאסתמה קנה הנשימה מתכווץ.

לילדים גם ככה קנה הנשימה קטן, ולכן יש יותר אסתמה אצל ילדים (והרבה פעמים עובר כשהם גדולים).

אבל

אם הילד / המבוגר רגיש למשהו, אפילו לקרדית האבק, נהיית חגיגה שלמה והתקפים חריפים.

ואני מוסיפה: הרפואה הקונבנציונלית לא ממש יודעת לפתור אלרגיות. לרפואה המשלימה יש מה לתרום בנושא .

לכן ממליצה בחום לשלב בין הרפואה הרגילה למשלימה.

וכדאי ללכת למטפל או מטפלת שמומחים לתינוקות.

(אצלנו עבד מוח אחד בשילוב הימנעות ממזונות שהמטפלת זיהתה שהילד רגיש להם).

הוא עוד רגע בן 4.

זה שלב שהיה פחות התקפים אצל הגדולים שלי.

ומשומה אצלו מגיל 3 זה ממש החמיר.

הוא עם משאפים מגיל חודש.

אבל מעולם לא חוויתי כזו תדירות וכזו עוצמה עד יוני של שנה שעברה.

לא אצלו ולא אצל אחיו הגדולים.

יש לנו אוגר.

אבל הוא לא חשוף אליו יותר מדי

ההתקף הראשון החזק היה ביוני🤦‍♀️ בגלל זה אני תוהה

בכל מקרה בזמן הקרוב הוא עף מהבית נמאס לי לטפל בו.

הוא נרדם פחות משעה אחרי זה בסדר?

הגיב כרגיל כמובן בכה בהיסטריה ונרגע כשבאתי 

כשהתינוקת שלי נפלה והייתה צריכנ להתאשפז - היא לא הפסיקה לבכות גם כשניסיתי להיניק אותה... (והיא גם התחילה להקיא, שזה מה שסימן לנו שאנחנו צריכים לעוף למיון)

תעקבי אחריו בשעתיים הקרובות. אולי אל תתני לו לישון יותר מדי, כדי שתוכלי לעקוב אחר התגובות שלו.

וחיבוק

אבל תחשבי על זה שזו פעם ראשונה בכל שנות הורותינו שהיינו צריכים להתאשפז עם תינוק - וזו לא הייתה פעם ראשונה שתינוק אצלנו נפל...

אז צריך להיות מאוד-מאוד זהירים, אבל לזכור שב"ה ברוב הפעמים הנפילה לא חזקה מאוד...

לק"י

לא זוכרת כמה בדיוק.

הוא נפל על הפנים או אחורה?

אחורה זה יותר בעייתי.

וחיבוק. כי זה מלחיץ שזה קורה 

מצאתי אותו על הגב בוכה

וזה לא גובה פי 2 זה מהמיטה היא קצתת יותר ממנו

בכל אופן הוא הפסיק לבכות מיד שבאתי והיה נראה רגיל נרדם כי היה עייף ממש

נראה כרגע בסדר גמור ב"ה

אני עוד בשוק שזה קרה לי!!! 

גם אחרי שמתעורר ולוודא שאין תופעות מוזרות או לא רגילות. שהוא מגיב כמו שאת מכירה.

אם עד מחר הכל כרגיל סביר להניח שעבר בשלום.

וחיבוק בשבילך על החוויה המטלטלת..

זה קרה ב8 בבוקר ומאז ברוך השם הכל כרגיל

היתה להבדק רק אם זה תינוק בן פחות מחצי שנה והמיטה גבוהה מ50 סמ

להשאיר ער שעתיים אבל בפועל זה קשה.ולשים לב ב24 שעות שאחרי 

10 שעות אחרי בערך, 2 כדורים

יש לך כאבים/גודש?

אם כן, הייתי מנסה לשים עלי כרוב

אבל יוצא לי

ביחסים

וגם במקלחת 

וכשניסיתי לסחוט יוצא בהחלט, בקלות רבה.

לא סובלת מזה פשוט מנסה להבין

לא יודעת לגבי כדור לייבוש חלב,

אבל כשאישה מפסיקה להניק, עד שנה וחצי אח''כ עדיין יכול לצאת חלב וזה תקין.

אבל אם את רוצה שהחלב ייפסק לא כדאי לסחוט. את יכולה ללחוץ על הפיטמה פנימה כדי לעצור את הדליפה.

בע"ה שיהיה בבריאות ובשמחה.

בשלב הזה אין הרבה משמעות לבדיקה.

תקראי לו לחדר ותגידי לו שם...

בינתיים הלכתי לעבודה.

מתכננת אחר הצהריים ללכת למוקד נשים.

הצלחתי לתפוס את בעלי במטבח, בלי שהילדים ישמעו.

הדימום ממשיך.

מקווה להצליח לעבור את היום.

ונראה מה יהיה הלאה.

ועוד שאלה:

יש סיכוי שיעשו א"ס ביטני?

ואם לא, איך מתארגנים על א"ס וגינלי תוך כדי דימום?

להחליף פד ממש לפני?

איך לשמור לא להתלכלך?

אף פעם לא הייתי בסיטואציה כזאת.

אם אני אצא באמצע, אני אצטרך לתרץ למה.

קרה לי פעם. 

אצלי זאת הייתה הפלה טבעית. לא עשו אולטרסאונד, הרופאה בדקה אותי לראות שאין דימום יותר מידי חריג (לא ממש היה אכפת לה מה מצב הפד שלי).

עשו לי בדיקת דם לבדוק את הבטא, ואחרי כמה ימים עוד אחת בשביל לבדוק אם הוא ירד או עלה.

בעזרת השם שיהיו בשורות טובות!

אני יודעת שהרופאים לא מתרגשים.

רק רוצה לדעת איך אני יכולה להתנהל עם זה הכי טוב.

בבדיקה של רופא, לא נראה לי שיש בעיה. זה כמו בבדיקות שעושים אחרי הלידה.

יותר מסובך נראה לי אם עושים א"ס וצריך להוריד לגמרי את התחתונים.

קרה לפני כמה זמן.

בשלב קצת יותר מוקדם.

הריון בבדיקה ביתית, ואחרי כמה זמן ימים התחיל דימום עם כאבי מחזור.

בדרך כלל אין טעם לעשות אולטרסאונד בשלב הזה, כי לא רואים כלום.

סביר שהרופא ישלח למעקב בטא, לראות לאיזה כיוון זה הולך.

לי הרופא אמר שכל עוד זה דימום קל, או הכתמות, זה קורה גם בהריונות תקינים וסיכוי שההריון ימשיך.

אם זה כן מתגבר ומתחזק, ומלווה בכאב משמעותי, זה כבר כן יותר מחשיד לכיוון שההריון לא מתפתח.

באמת לא חושבת שיש דחיפות

אני הלכתי למיון ולא כל כך הבינו למה באתי.

הרופא בקופה אמר לעשות פשוט מעקב בטא, לא להתאמץ יותר מידי ולא לעשות ספורט.

אז יש טעם לנסוע למוקד, או שאני אנסה להשיג הפניה לבטא דרך האפליקציה?

לא יודעת אם אני אקבל הפניה למחר, כי הרופא משפחה לא נמצא היום. ואני לא יודעת עד כמה הרופא נשים זמין.

יש דימום רגיל, כמו של מחזור.

לא ברמה של הכתמות, אבל לא מאוד חזק.

והן תוכלנה להשיג לך הפניה או למצוא תור טלפוני לרופא שייתן הפניה.

בשורות טובות!

אמרו שהם לא יכולים להוציא לי הפניה.

לא ניסיתי לבקש תור טלפוני.

אני אלך למוקד ויתנו לי שם.

אז כן חשוב להיבדק, לא דחוף דחוף אבל אל תדחי יותר מדי...

בשורות טובות! וחיבוק!

הלכתי להיבדק במוקד.

לא ראו שום דבר בא"ס.

הרופא נתן לי הפניות לבטא למחר וראשון.

הוא אמר שאם הבטא בירידה, זה כנראה הפלה.

אם הבטא גבוהה, ללכת להיבדק שוב כי יש חשש להריון חוץ רחמי.

ויש סיכוי שגם יש הריון תקין, אבל מוקדם בשביל לראות משהו.

עשיתי בבוקר בדיקת בטא, יצא 145.

זה נמוך יחסית למה שאמור להיות בשלב הזה.

כנראה במגמת ירידה.

אני אבדוק שוב ביום ראשון.

בינתיים עוד יש דימום, אבל יחסית חלש.

היה 36.

צריך לבדוק שוב?

כששאלתי את הרופא (לפני שידעתי מה הערכים של הבטא), הוא אמר שאפשר לבדוק שוב אחרי שבוע. אבל הוא לא הנחה אותי מעצמו לבדוק.

בשביל לבדוק אני צריכה להשיג עוד הפניה, ולעשות שוב בדיקת דם.

הדימום נגמר, ואין כאבים או משהו.

אז בדקתי היום שוב בטא, והיא בירידה.

בעצם זה היה הריון כימי.

האם זה נחשב בספירה של ההריונות?

אני צריכה לעדכן את הרופא נשים?

ומשהו מוזר לגבי הדימום:

בשבוע הזה ציפיתי לדימום כמו של מחזור.

בפועל הדימום היה חלש יותר ופחות זמן.

זה הגיוני שיהיה פחות דימום?

בא"ס היתה רירית של 4 מ"מ, שזה נראה לי דק, אבל אין לי למה להשוות. זה יכול להסביר את זה שלא היה הרבה דימום.

אבל האם זה תקין?

יכול להיות שבגלל שהרירית היתה דקה, ההריון לא התפתח?

או שזה עובי תקין ביום הראשון של הדימום?

לק"י

לי יצאה פעם בדיקה ביתית חיובית, ואחריה קיבלתי מחזור. כנראה שהיה הריון כימי.

לא עשיתי עם זה כלום. אולי עשיתי עוד בדיקה ביתית, לוודא שאכן אין הריון.

נראה לי שאמרתי את זה לר.נשים בהריון שהגיע מיד אחרי. אבל היא לא התייחסה, כי עשיתי רק בדיקה ביתית.

כי הרבה זמן שלא הייתי אצלו.

בעיקרון יש לי את הנייד שלו, אבל אני לא אשלח לו הודעה על זה.

כנראה שאני אעדכן בהריון הבא. מקווה שיגיע מהר.

ובאותו ביוץ גם נכנסתי שוב להיריון.

אצלי זה היה בשבוע 5+5

בהצלחה!

קיבלתי מחזור שבוע אחרי הטבילה

(כנראה שהביוץ היה תוך כדי שניסיתי להיטהר

היינו אסורים בערך חודש וחצי)

ואחריו היה סדיר כרגיל

היה אפילו פחות.

זה היה לי בשבוע 8...

אני מאמינה שמחזור יחזור כרגיל

עברתי הריון כימי בין הלידה הראשונה והשניה.

אצלי זה מתועד במערכת. עשיתי בדיקת דם שראו בה הריון ואז דימום וירידה בבטא.

הרופא אמר שזה קורה להרבה מאוד נשים שאפילו לא ידעו שהיו בהריון.

אמר שאם זה חד פעמי אני לא צריכה לספור את זה כהריון מבחינה רפואית כששואלים (אלא אם כן אני רוצה).

הדימום אצלי היה יותר ארוך ויותר כבד בימים הראשונים. אבל לא משהו קיצוני. זוכרת שכאב יותר. רגשית היה לי מאוד קשה

ב"ה נקלטתי בחודש הבא.

בע"ה גם אצלך!!

שאלתי עוד לפני שעשיתי הפסק

ואמר שאם אין מצב לטבול ביום החתונה (ואין מצב מבחינתי)

אז לדחות את ההפסק

כי יותר קל לדחות הפסק מלדחות טבילה.

אחותי סיפרה ששאלה רב שאלה דומה

ואמר הפוך. בכל מקרה לעשות את ההפסק

אם מצליחים לטבול מצוין אם לא אז לדחות טבילה.

כמובן שאני לא פוסקת הלכה וכל אחת תתייעץ עם הרב שלה.

בעיניי צריך להיזהר מהאזהרות החמורות של אסור בשום אופן לדחות טבילה.

יש הרבה אילוצים בחיים ואני חושבת שלא צריך להשתגע.

כן לעשות השתדלות ככל שאפשר אבל אם ממש ממש מורכב וזה בהסכמת שני בני הזוג, אז למה לא לדחות?

כי כל זמן שיש אפשרות לעשות הפסק ובדיקות כדאי ללכת על זה

שמא אחכ תתעורר בעיה, כתמים וכד' ויפריע לספירה

ברגע שספרת 7 נקיים את יכולה ללבוש כהה עד הטבילה וזהו..

פעם הייתי בחו''ל 

והרה הורה לי לעשות הכל כרגיל ואז לטבול כשחוזרת

שלמדתי שאחרי שעושים הפסק

יותר קשה להתיר את הדחיה

זה נחשב דחיה ממש של הטבילה

ולפני הפסק זה לא דחיה של הטבילה עצמה אלא של הספירה ולכן יותר קל

אם שני בני הזוג בסדר לא חושבת שיש בעייה 

הבעיה ההלכתית זה רק אם עוד לא קיימו פרו ורבו

ואז צריך לשאול רב.

בכל מקרה אחר זה חיוב עונה (ביטול עונה)

ולכן אם זה בהסכמה של שניהם מותר.

זה בסדר גמור

אף פעם לא "התאבדתי" על טבילה.. מעדיפה לדחות ביום ולהתכונן ולטבול בנחת.

אני יודעת שמבחינה "טכנית" יותר קל לדחות את הטבילה - ברגע שסיימת לספור את יכולה להפסיק לבדוק את עצמך וללכת עם לבן.

מבחינה הלכתית אף פעם לא בררתי..

אפשרי

לא רצוי

אבל אפשרי

לא לכתחילה

זה יותר מבחינת להרבות את הערך והייקר של הזוגיות ולא ליצור מצב שאחד מבני הזוג מחכה והשני "דוחה" אותו, נותן חשיבות קודמת לדברים אחרים.

אבל בהסכמת 2 בני הזוג בדיעבד מותר.

מה שכן, חושבת שעדיף לדחות את הטבילה ולא את ההפסקה, כי לפעמים יש שינויים של הרגע האחרון ובסוף כן מתאפשר לטבול בזמן ואז אם דחו את ההפסק אין מה לעשות...

זה נשמע אולי כמו דליות בנרתיק או צניחה קלה של איברי האגן.

הייתי שואלת את הרופאה בתור הבא מה דעתה.

אם זה ממשיך להציק או מחמיר כדאי לברר.

חשוב לדעת שאם אלו אכן דליות יש תחתוני לחץ מיוחדים שמועילים מאד

מאוד כדאי לאכול משהו לפני, אבל לא שניה לפני, קחי לך איזה פרוסה עם גבינה לא משהו כבד
 

הנוזל עצמו ממש סבבה שתי מהר וקצת מים אחרי זה

ואם אני זוכרת נכון זה שעה אחרי, אבל אל תתפסי אותי על המילה..
 

בהצלחה 😁

הבעיה היא שזה ממש על הבוקר

קשה לי להאמין שאני אספיק לאכול

תודה לך!

באמת משהו קטן לא צריך יותר מזה

אחרת התוצאות עלולות להיות גבוהות וישלחו אותך לעשות גם ההעמסה של המאה, וחבל לעשות את זה סתם.

עדיף לאכול ארוחה קלה, אבל אפילו משהו קטנטן (ולא מתוק) יעשה את העבודה.

צריך להמתין שעה במרפאה אחרי השתיה, ואז עושים בדיקת דם.

שותים מהר כמה שניות וביי

כדאי משהו קל לפני לאכול

לא משהו מתוק.

צריך לחכות שעה מאז ששותים עד לבדיקה.

צריכה לבדוק אצל אמא שלי אם יש לה ציפית ירוקה כהה...

ויש לי כרית עגולה

וכתפיות חשבתי לעשות מגומי רחב.

מהמם!!

הלוואי שיש לה!

הלבשתי אוברול ירוק בהיר (זה מה שהיה לי).

מאחורה חיברתי עיגול מאלבד ירוק (שגזרתי מסינר שמוכרים בהכל בשקל).

על העיגול הדבקתי משושים חומים שהכנתי מסלול דביק.

מקדימה הכנתי צב קטן מסול דביק.

מה זאת אומרת מקדימה?

הדבקתי צב קטן.

כדי שיראו משהו, גם כשהוא שוכב על הגב.

תודה!

בסוף קניתי חולצה שמכרו ב10 שח והכנסתי לתוכה כרית ואת השרוולים קשרתי מתחת לבטן (רק בינתיים, עד שאתפור)

וזה נראה ממש מתוק!!!

תודה על ההצעות!

אני חשבתי לחסוך את הטרחה (לא מזמן האח הגדול שלו והאח הקטן שלו היו אצל הרופא כל אחד מסיבה אחרת, ובמקרה הגדול גם ליווה את הקטן ככה ששניהם כבר היו פעמיים ורק האמצעי לא היה בכלל אז הוא גם מאוד מאוד רצה)

מבינה שכדאי לקחת אותו, אז נלך מחר בעזרת ה'

שבחנויות בארץ אין את הרעלנים האלה ואם מישהו בודק את זה בכלל.

ואם המחיר והאיכות אותו דבר, או שהאיכות לא חשובה לי אני ממשיכה לקנות בשיין...

לייבא דברים שהם לא עומדים בתקן של היבוא.

סין ענקית ההבדל בין כמה שקלים יכול להיות הבדל רציני ממש באיכות של הבדים. 

גם לא כלי אוכל

אבל בגדים בשבילי, או לילדים, אני קונה. בגדים תחתונים אני אכבס קודם.

ואני עוקבת לראות אם יש פריחה או משהו.

אני לא קונה הרבה בכלל

ורק לילדים. לעצמי עוד לא הצלחתי

גם קונה קצת בחנויות פיזית

קראתי כתבה שרמזה שתמיד הנושא עולה סביב בלאק פריידי או מועדים כאלה שהרבה מזמינים מחו"ל כך שזה מוזמן עי חברות הבגדים בארץ

שאין פיקוח על הרעלנים בבגדים. זה לא נראלי כזה משנה אם אני אקנה את הבגד משיין ברבע מחיר או מהחנות/מעצבת בארץ שהזמינה בדים מסין

בעיקר זה המידות.

בהיותי מידה 46 -48 בארץ אני נחשבת כחייזר כנראה כי עובדה שבקושי מוצאת.

שם לא צריכה להתנצל ויכולה יותר למצוא 

אז לא רואה עניין לשלם הרבה יותר פה מאשר שם

אני חושבת ששיין נוגסת בנתח המכירות פה בארץ בצורה משמעותית ויש למישהו אינטרס שלא נקנה שם

עליי ההפחדות האלה לא ככ עובדות ואמשיך להזמין כל עוד לא יוכח שהסחורה פה בארץ נבדקת כנל ואין בה רעלנים גם

באופן אישי אני קונה משם כמעט רק כותנה ממילא 

ראיתי אותה לפני תקופה באליאקספרס וממש התלבטתי אם להזמין.

כמה זמן עבודה יש לה אחרי טעינה מלאה?

ניקיתי איתה לפחות 20 דקות ועוד עבדה. הסוללה ירדה בנקודה אחת רק

 עכשיו החזרתי לטעינה כדי להעיף את הילדים לישון😅

חוץ ממה שכתבתי

שולחן אוכל יסודי

קירות מקלחת

מקלחון

מקרר

חזית מטבח

זה מתאים גם לחלונות אגב

ורוצה לנסות לנקות איתה מזרנים לפני שאני מזמינה שואב ייעודי לזה

לדעתי כל מה שמשפשפים - היא מיועדת לו

לא ניסיתי האמת כי את המסילות שלי אני שואבת ומנקה עם קיטורית

בכלל מנקה שם.

בכל ימי חיי (ואני ממש לא צעירה) מעולם לא ניקיתי את המסילות בכל דירה בה הייתי (אני שוכרת והחלפתי כמה וכמה).

באמת שאם מישהי מנקה שם היא ממש חייבת לקבל מדליה. 

מצטבר שם מלא לכלוך בגלל הילדים. שום מדליה, יותר עניין בסיסי

ולא חלק מהסדר התדיר בכלל

ואיזה מחיר שווה

במחיר הזה

כל מה שמעבר - בונוס מבחינתי 

אבל הוא באמת נראה איכותי, חייבת לומר

שכל הבית הפווךך עדיין משבת, מליון כביסות לקיפול, ואני מנקה קירות🤣

אין לי תקנה חחח

הייתי שופכת עליו מים עם קומקום משפריצה אקונומיקה ומנסה

הכי הרבה תשתמשי במברשת לדברים אחרים גם. והיא יותר זולה מתיקון קיר נראה לי

איך הצלחת לנקות איתה את הכיריים? אפשר לקצר את המוט? 

כמו T מתלבש בין במזרונים.

בהתחלה היה ממש נח אבל בגלל שהמזרונים זזו זה עשה יותר רווח אז הפסקנו להשתמש.

שהתרחק עם המיטה?

גם הבנתי שזה עושה פחות ת.ל, מעניין אם זה נכון..

(סליחה שמאנונימי, לא זןכרת את הססמא שלי והיה לי חשוב,לעזור..(

ונתנו לי כמות גדולה מאוד, אמרו שבעיה להשיג ולכן שאקנה מראש הכל

מקווה שלא נזדקק לזה

אז ניתן לתת בביטחה? 

לוואי

הילד מחורפן לגמרייי

גמר עלינו היום, שיהיה בריא. אז אל תבני על זה..

וקיבל רק מנה בערב ומנה בבוקר, לא רוצה לחשוב מה יהיה לי מחר

אז ברור לנסות ואת עוד כותבת שזה ללא תופעות לוואי אז בכלל חלוםם

תחשבי על זה

ואין מצב שאין לו תופעות לוואי משמעותיות

נותנים את זה בקוצר נשימה משמעותי

ואם לוקחים תקופה צריך להוריד מינון בהדרגה

אצלנו בעבר זה גרם לאי שקט ורעב מוגבר מאד

סינטרדיוס (Sintredius) - מדריך התרופות | שירותי בריאות כללית

אבל כן אי שקט קיצוני, כי הרופאה אמרה שזה שונה מבטניזול ולא יהיה משהו חריג

הופתעתי מאוד

מה זה תקופה? 3-4 ימים בוקר וערב זה נקרא תקופה? 

זה טיפול קצר

הרעב המוגבר זה כנראה בתקופות ארוכות יותר

הרופאה נשמעת מאד לא מקצועית

אם יש לו התקפים כל תקופה קצרה

כדאי לקבל טיפול יעיל יותר מרופא ריאות

טיפול מונע טוב

מונע את רוב הקוצרים

ושמחתי מאוד עד שהגיע האובך הזה והבנתי שהשבוע יהיה שוב פעם ככה...

אנחנו מטופלים אצל רופאים טובים ואפילו הלכנו לרופאה בפרטי לא מזמן. מקבל אזניל יום כן יום לא כטיפול מונע, הוספנו משאף ארובנט קבוע במקום ונטולין +משאף כתום.

קיבלנו קודם משאף פוסטר אבל עשה לו ממש לא טוב אז העבירו לארובנט קבוע. ובזמני התקף במקום בטניזול (שגם ככה היה מקבל מינון כפול כבר) קיבלנו את התמיסה לשתייה.

מקבל די הרבה תרופות ובאמת זה עזר לחודשיים, עד אז כל חודש פק"ל ואפילו לפני היו התקפים

הבעיה שיש לי ילד על טיל בבית , בוכה בלי סוף ואין איך לעזור לו

יש לנו שבוע הבא מרפאת ריאות אבל לא רואה משהו אחר שיכולים להגיד לנו

עברנו את זה הרבה שנים

עד שהגענו לרופאים אלופים שנתנו אינהלציה של 7% ביחד עם החומר אירובנט/ ונטולין/ בודיקורט

זה הדבר היחיד שעזר לנקות את מערכת הנשימה לאורך זמן ולמנוע את ההחמרות

גם לפני שנתיים פלוס שזה חזר לבן שלי בגלל דלקת ריאות חריפה

בקשנו מרופא ריאות את הטיפול הזה

הוא פחות הכיר

אבל הסכים להביא בגלל שזה עזר בעבר

זה כמובן עזר ואחרי תקופה הבעיות בריאות נגמרו

זה אומר שזה טיפול לא מספיק ידוע

גם לרופאי ריאות

וחבל

כי זה הטיפול היחיד שעזר לנו

וזה סיטואציה דומה לשלכם

קוצר נשימה על בסיס דלקות ריאות 

יש לנו תור שבוע הבא נבקש

אבל אין לו דלקות ריאות , רק ברונכוליטיס 

אלא מה גורם לה

דלקות בדרכי הנשימה/ בריאות

בשילוב של קוצר נשימה

נגרמות לרוב מנוזלים שמצטברים

בדרכי הנשימה/ בריאות

מי מלח בריכוז גבוה גורמים לכיוח הליחה וייבוש הנוזלים

(אנטיביוטיקה מניעתית עוזרת למנוע את הדלקת אבל לא מטפלת בליחה/ נוזלים)

לכן אינהלציות עם חומר+ מי מלח הריכוז גבוה עושים את העבודה

ומשאפים פחות

הנה מידע מקצועי על זה

זה אומנם על מחלה אחרת אבל תסמינים דומים

אינהלציה - איגוד סיסטיק פיברוזיס בישראל

של סיסטיק פירוזיס - cf אולי יש לו ואנחנו לא יודעים, כי אם כן אז יסביר את הכל

תשובות לוקחות זמן אבל...

רק לcf

אלא גם למחלות עם תסמינים דומים

גם הבן שלי עבר את הבדיקה הזו ויצא שלילי

ועדיין הטיפול הזה מאד עזר לו

הבעיות בריאות הכוונה שיעולים?

גם הבן שלי כל חודש יש התקפי שיעולים ארוכים.

פעם שלישית שמקבל בטנזול בחצי שנה האחרונה.

מטופל טיפול מונע במשאפים ואני לא רואה איך זה משפיע?

היינו אצל רופא ריאות.

שוקלת לחזור אליו ולשאול למה זה לא עוזר.

יכול להיות ניסוי וטעייה

כי יש הרבה סוגי טיפולים והרבה סוגי התנהגויות של הגוף

צריך להיות בטיפול/ מעקב אצל רופא ריאות

גם כדי למצוא טיפול נכון

ואח"כ למעקב

אנחנו כל 3 חודשים אצלו

כתבתי לך בשירשור החדש שקיבלת...

בונים בית ברוך ה' - צעירים מעל עשרים