עד איזה גיל זה תקף?
מתי אפשר לתת לו לנהל את האכילה שלו גם אם זה מעבר לשלוש שעות?
בן כמעט 3 חודשים
לפעמים אוכל כל שעתיים, לפעמים 4-5 שעות, בלילה גם 6-7 שעות לפעמים.
כל פעם מתלבטת אם צריכה להעיר כל שלוש שעות או שאפשר לתת לו לאכול "לפי דרישה" גם אם זה מרווחים גדולים.
בטיפת חלב אמרו לי שעולה במשקל.
לא הייתי מעירה להאכיל
ילד בריא קם כשהוא רעב.. זה בדיוק הנקה לפי דרישה
לתת לאכול גם פחות משלוש שעות, גם אם רוצה כל שעה נגיד.
אף פעם לא חשבתי שזה אומר שאפשר לתת גם מאוחר יותר. מכירה יותר את ההנחייה של להעיר כל שלוש שעות
תינוק בן שבועיים גדול מ3 קילו שפותח פערים של 4-5 שעות ( ביום, הלוואי בלילה חחח)
מנסה להעיר והוא ישןןןן לפעמים מוצץ איזה דקה ונרדם זה בסדר ?
ב"ה הרבה טיטולים
אחרי שישן כמה שעות מאוד ערני
צריך לדאוג? בתכלס מנסה להעיר ולא עוזר אני יכולה פשוט לשחרר?
אני הייתי מניחה לו ונהנית מהרווחים.
אבל זה בתנאי שעולה תקין במשקל ואולי גם מתפתח תקין (נראלי גיל שבועיים זה מוקדם מידי)
ולא הייתי מעירה אותה, למרות שהיא כן היתה קטנה.
די מהר היא ישנה לילות שלמים.
בילדים האחרים זה לא חזר.
תשמחי ממה שהוא נותן לך לישון.
וקחי בחשבון שזה גם יכול להשתנות פתאום.
לא בונה על זה
מה שכן הייתי שמחה שזה יהיה בלילה מאשר ביום
יש דרך ?
אומרת לא לתת להם לפתוח פערים כאלה ביום כי זה בא על חשבון הלילה.
אבל אני לא בהכרח חושבת שזה נכון ויעבוד.
בכל מקרה, לא קרה אצלי כמעט שפתחו פערים של יותר משלוש שעות אז לא יודעת להגיד מניסיון בכלל
אבל הוא פשוט לא מוכן לאכול
החלפתי טיטול וכו'
יונק כמה שניות וזהו
שום פערים ושום נעליים חחח
אני קורסת פה
את אומרת שישן חזק, אפשר להזיז את הגבול בעדינות.
נגיד אם יש זמן קבוע שישן חמש שעות, נסי טיפה לעכב את שעת ההירדמות, לצאת איתו לשמש, לשחק איתו ואז שיתחיל את השינה טיפה יותר מאוחר.
למשל אם ישן בין 9:00 ל14:00, נסי לעכב אותו עד 9:30, ואז 10:00 וכו' כל יום קצת ותראי אם הוא גם מתעורר מאוחר יותר...
עד שזה מגיע לשעות הערב או הלילה.
פחות מ3 קילו.
יותר מזה אין צורך
ומה המקסימום שהייתן נותנות לו? 7 שעות זה הרבה בגיל כזה?
לפעמים אחכ "משלים" ואוכל כל שעתיים
שאולי כן צריכה להעיר אבל נוח לי ככה אז לא מעירה.
עכשיו אהנה בלי מצפון 
גם אצלנו הבת שלי הייתה ישנה 7 שעות בלילה
ובאמת בעיקר לפני השינה הייתה יונקת כל שעתיים. עד כמה שידוע לי זה נקרא הנקת צבר.
לדעתי אם עולה תקין במשקל פשוט לתת לו לאכול מתי שהוא רוצה.
צריך להעיר כל 3 שעות לתינוק מתחת ל3 קילו.
ואם הוא לא מתחת, וגם עולה במשקל, מה פתאום להעיר! הוא מתרגל לפתוח פער וזה מעולה, תהני מהרצף!!! בחיים לא הערתי משינה כדי לאכול
לא הייתי משנה כלום.
אלא אם את מרגישה גודש וקשה לך המרווחים.
מבלינת התינוק הכל טוב.
ככל שהוא ישמור על דפוס קבוע, הגוף שךך יתרגל לייצר חלב לפי זמני הדרישה של התינוק.
אבל אם יש דפוס מסויים אז הגוף מתרגל.
למשל אם יש פער בתחילת הלילה, אז הגוף לומד לייצר פחות חלב בתחילת הלילה,
ואם יש דרישה מוגברת בבוקר, הגוף לומד לייצר עוד בבוקר.
בשלב מסויים ממילא החלב נוצר תוך כדי ההנקה ולא מראש, אז לא קריטי.
אם אין עדיין שעות קבועות זה יכול לשגע, אבל זו לא "בעיה"
חשבתי ש"הגוף לומד לייצר" זה ממש לפי השעות שיונק.
והגננות אומרות שהיא שלשלה היום פעמיים, ולא היו מספיק בגדי החלפה בתיק, אז הן הלבישו משל הגן -
ואז, בד בבד עם הדאגות שמא מדובר בווירוס, את מחליטה להיות חרוצה, וכבר לכבס את הבגדים השאולים (בכביסה נפרדת, כדי לשמור עליהם), ואת הבגדים המלוכלכים את משאירה בצד, כי את יודעת שעוד מעט תחזןר הילדונת שבגמילה, שלפעמים חוזרת עם בגדים מלוכלכים בתיק.
ואז, כשהילדונת חוזרת, ודווקא לובשת את הבגדים שהלבשת לה בבוקר -
את מגלה שגם היא לובשת סוודר שאול🤦♀️
(במחברת כתבו הגננות שהיה לה קר מדי🙈 כן, ככה זה כשכל בגד שהיא מוכנה ללבוש בבוקר דורש מאבקים מרובים...)
ואז, כשאת מנסה להסיר אותו כדי לכבס גם אותו (גם הוא בכביסה נפרדת כמובן) -
הילדונת פשוט מסרבת להיפרד ממנו😖
בשורה התחתונה:
נכון שבגן שלה (גן תקשורת) יקבלו בהבנה אם הסוודר לא יחזור כפי שהוא?...
ניסיתי להתעקש איתה, אבל לשווא...
אני מכבסת בגדים מושאלים עם כל הכביסה
וכן לפעמים הבגד מתעכב (ביחד עם הכביסה)
אז לא נעים לי לעשות את זה עם בגדים של אחרים...
(ואם אתעכב יותר מדי עם הכביסה של הבגדים המושאלים, הם פשוט עלולים להיעלם😵💫)
לא משהו אישי של משפחה אחרת
אלא בגדי החלפה שיש בגן לשימוש במקרה הצורך..
ובצבעים שלא קורה שום דבר לצבע שלהם
אצלי זה לא נעלם בכביסה
מי יקח דברים מהסל כביסה
בדרך כלל אלו בגדים שנמסרו או שהלכו ליד שניה וקנו פריטים במידה הנכונה.
ממש אל תשקיעי.
גם אני הייתי משקיעה אבל באיזשהו שלב הבנתי שהעיקר שזה לא יתעכב וזהו.
שיטה שעזרה לי לא לאבד את זה בכביסה - לכבס בתוך שק כביסה (כזה שעושים בו גרביים או ציציות.. כל אחת לשיטתה).
ואז כשזה גומר להתייבש (במייבש כמובן 😅) ישר שולפים ומכניסים לתיק של הילדה ונגמר העניין.
סתם יש לי "באג" כזה עם רכוש של אחרים...
אבל ב"ה הסוודר יצא מהכביסה נקי וצח בלי כל זכר!
גם אצלי יש באג עם רכוש של אחרים..
(ברמה שאחרי בריכה בקיּיטנה של נערות הבן שלי חזר הביתה ובתיק תחתונים לא שלו ושאלתי בקבוצה של האמהות של מי זה...😅)
אבל פה זה רכוש שזה הייעוד שלו!
אצלי תמיד קשקושי טושים ירדו בכביסה רגילה
גם אני מקפידה על רכוש של אחרים
אבל ספציפית בגדים שמגיעים מהגן הם לא רכוש יקר שלרוב לא מעניין אף אחד
@לפניו ברננה! - אשרייך על האומץ🤭
חששתי שהקשקוש הזה ספציפית לא ירד, כי הוא היה מטוש אקריליק🙈
אבל ב"ה.
והיום שלחתי איתה שקית מלאה בבגדים כולל סוודרים, וגם גומיה שמתי בתיק כי היא סירבה להסתרק, אז נקווה שלא נזדקק שוב לחסדי הבגדים של הגן...
(וגם לתינוקת שמתי יותר בגדי החלפה, בתקווה שהם לא יבואו לידי שימוש היום, כי אחרת החשש לווירוס יגבר...)
היא ציירה בטושים ופירקה אחד מהם - והמלית שלו קשקשה על הסוודר... וזה טוש בלתי רחיץ בעליל🤦♀️
וזה דווקא סוודר יפה מאוד! הרבה יותר מכל הסוודרים שיש לנו... אין לי מושג איפה אמצא סוודר חלופי כזה
(מניחה שזה באמת סוודר מהמאגר של הגן. אבל עדיין...)
וזה יכול לחכות קצת עד הלילה/מקלחת....
חיבוק ענק
בינתיים ריססתי על זה את מסיר הכתמים שיש לי בבית (של סנו), אבל טרם הספקתי לכבס כי יצאתי מהבית בשביל תור לאחד הילדים.
נקווה לטוב...
ומקווה באמת לזכור לשים לה סוודר בתיק, שיהיה בו באופן קבוע (ושהיא לא תוציא אותו כשמשחקת בתיק לפעמים...)
לק"י
ככה יהיה משהו למקרה שיהיה קר רק בגן.
בתקווה שהיא לא תחליט פתאום שהיא לא מוכנה להוריד בסוף היום....
"ואולי הכל כבר אבוד?"
את שומעת את עצמך שואלת לפעמים,
אבל רק בשקט, בראש
וכמה שבאמת הכל בראש
הקול הזה בראש
משקר לך שהוא חזות הכל
"הקול קול יעקב"
את זוכרת עד כמה יש חשיבות לכוח הדיבור, לקול שלך
גם לדיבור הפנימי
גם לקול הפנימי בראש שלך
"כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"
וואו כמה חשיבות יש לכוח הדיבור ביהדות
יש לו יכולת לברוא עולמות
ואת אומרת לעצמך:
אני רוצה לשמוע בקולי, רוצה כל כך
אבל לקולי המחזק, האוהב, החומל, התומך, המעודד,
קול התקווה
קול העשייה
לא קול הייאוש, החידלון
לא קול הביקורת העצמית, השיפוטיות וההלקאה העצמית הבלתי מפסקת.
"ויאמר"
"ותאמר"
אני רוצה לומר לעצמי
עצמי - את טובה!
עצמי - את חזקה!
עצמי - את אהובה!
עצמי - את בסדר!
ועצמי שומעת
שומעת את הקול הפנימי
שומעת את כוח הדיבור האישי והפנימי הזה שגורם לה לעוד הנעה עצמית
גם קדימה
וגם למעלה
כן, גם למעלה, כמו בסולם יעקב שבו מלאכים עולים ויורדים
היא יודעת שלפעמים היא עולה ולפעמים יורדת
לפעמים היא קמה ולפעמים נופלת
היא זוכרת שהקב"ה ברא את העולם בתנועה
יש יום - ולילה
יש חושך - ואור
יש טוב - יש רע
תנועה.
תזוזה.
לא נשארים במקום.
וגם אם היא עכשיו בירידה - תגיע גם העלייה, זו תנועה!
זה לא יישאר כך רע לתמיד, זה לא!
זה לא ישאר כך חשוך לתמיד, זה לא!
יגיע האור
תגיע העלייה
תגיע השמש
היא תזכה להינות מעוצמות החיים במלואן
וגם אם תגיע עוד ירידה - וודאי שתגיע כי ירידות הן הרי חלק בלתי נפרד מהחיים המורכבים מתנועה מתמדת -
היא תזכור שבעזרת הכלים שהיא רכשה ורוכשת כל הזמן
ובעזרת התובנות והידע שהיא רכשה ורוכשת כל הזמן -
גם הירידה עצמה תהיה פחות!
פחות בעוצמה שלה
פחות במשך שלה
פחות בתדירות ש לה
והיא מזכירה לעצמה עוד מילה כ"כ חשובה בכוח הדיבור,
בקול הפנימי הזה -
המילה זמן
וואו זמן
כמה זו מילה חשובה
לא סתם איינשטיין חקר דווקא על מימד הזמן, תורת היחסות
והיא מבינה פתאום עד כמה באמת הזמן הוא מושג יחסי!
אז מה אם היא בת 40 כבר
גם רבי עקיבא בגיל 40 התחיל רק ללמוד ולקרוא!
אז מה אם שנתיים שלמות של מלחמה המוח והנפש שלה היו בהקפאה במקפיא, זה הכי אנושי שיש!
אז מה אם היא עדיין לא הגשימה את החלום ההוא,
הדגש הוא על עדיין! היא עוד יכולה!
אז מה אם היא עוד לא הספיקה את הדבר הזה והזה
הדגש הוא על עדיין
עדיין יש זמן
עדיין הנר דולק
עדיין אפשר לתקן.
היא לומדת גם משורדי השבי המופלאים שבאמת היו שנתיים בתוך גיהנום עלי אדמות
ועושים במימד הזמן שלהם פשוט פלא
כל מילה שלהם, כל חיזוק, כל חוויה, כל שאיפת אוויר, כל הנאה, כל לימוד לעולם כולו - הם פשוט אור עצום!
וכמה כמה הם עושים עם הזמן שלהם!
וכמה יום אחד שלהם, שעה אחת שלהם, שווה כמו שנה שלמה או יותר אצל אדם "רגיל".
"ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה"
כמה גם יעקב אבינו מלמד אותנו בפרשת השבוע על מימד הזמן
7 שנים! 7 שנים נראו בעיניו כימים אחדים!
גם את יכולה!
גם את יכולות ביום אחד להזיז הרים
בשעה אחת לקנות עולמך
בדקה אחת להפיץ כמויות של אור לעצמך ולסביבה
העבר - עבר
יש לך את ההווה
יש לך זמן
יש לך מקום
יש לך כוח
יש לך קול
שלוחש ואומר לך: את יכולה
את יכולה לעשות
ואת יכולה לגדול
לכי צאי וגדלי עצמך ותהיי לאור הגדול העצום והרב שאת!
בתזוזה, בתנועה, בקול חומל ואוהב, בזמן שטומן בחובו אינסוף אפשרויות יכולות ועוצמות בכל יום ויום,
האיכות היא המשנה ולא הכמות
יש אדם בן 120 שלא הספיק דבר בחייו
ויש אדם הקונה עולמו בשעה אחת
ויש אדם הבורא עולמות בשנה אחת
ויש אדם שמאמין ועושה. ונופל וקם וממשיך ועושה. ויוצר. ובורא. וחי.
כל הזמן ❤️
בא לי בול בזמן. מרגישה זקנה ולא ממומשת ושיכולתי הרבה יותר ושהכל כאילו בהולד שנים..
תודה לך מהממת! 💞💞
ואני בטוחה שאת מאירה המון ועוד תאירי המון מהאור המיוחד שלך!
מחמם את הלב לקרוא ❤️
זו תזכורת שאני רוצה שתהיה לי כל יום מול העיניים, הלוואי ואצליח להקשיב לקול הזה
תודה אהובה ❤️
ב"ה, שמחה מאוד לשמוע 🙏❤
הבת שלי בת שישה שבועות, ההנקה לא מלאה כי לפעמים נראה שהיא עדיין רעבה אחרי ההנקה, היא גם פולטת לפעמים הרבה.
בגלל שגם לא עלתה במשקל, הוספנו בקבוק, פעם פעמיים ביום והרופאה אמר שיכול להיות שיש לה ריפלוקס והמליץ על תרופה.
אותי מתסכל הקטע של ההנקה, אני חושבת שיש לי פחות חלב ולכן היא לא שבעה.
לפעמים רעבה אחרי שעה של הנקה ולפעמים אפילו פחות
יש טעם ללכת ליועצת הנקה? אני לא זכאית להחזר כי מימשתי את כל הסל הריון אז מתלבטת אם להשקיע בזה כסף.
(זה מבאס אותי כי שני הילדים שלי שלפניה ינקו הנקה מלאה והיתה לי שאיפה לזה גם הפעם)
כשאת מוסיפה תמ''ל הבת שלך אוכלת הפוך ולכן הגוף שלך מייצר פחות חלב
וגם הבן שלי היה יונק כל שעה
אבל ממש חוששת מזה שהיא לא עולה במשקל
ולפעמים היא ממש בוכה שאני לא מסוגלת לא לתת לה כלום
ליועצת הנקה שתראה את כל הנתונים ותלווה אותך בתהליך איך מצד אחד להגיע להנקה מלאה ומצד שני שתעלה במשקל
אצלי גם גילו שלא עולה במשקל, הלכתי ליועצת הנקה שממש תשאלה על זמני הנקות וכו וראתה איך יונקת ולפי זה בנתה תוכנית
היה קשוחחח אבל עכשיו אני על הנקה מלאה והיא עולה טוב במשקל
וכדאי יועצת הנקה מוסמכת ibclc אם כבר מוציאים כסף..
שהמלצתן כשיש גושים בשד,
אני מצרפת תמונה, אשמח לדעת אם זה זה
ברמת 2-3 ליטר ביום
אצלי זה גרם להבדל ממש משמעותי בכמויות החלב
מלחיץ אותי הרבה הרבה יותר ממה שמרגיע אותי ה90+ אחוז סיכוי לילד בריא?
אני משתגעת מלחכות לסקירה. אוף.
אבל זה בגלל שאם ח''ו תהיו ב10 אחוז
אז זאת התמודדות לא קלה.
אז מובן מאוד הלחץ
בעז''ה שתזכו לניסים ונפלאות!!
תדמייני איך עוד כמה חודשים את עם הילד שלך החמוד, תינוק שהיה יכול לא להיוולד בכלל.
עובר מתוק מתוק!
כל הסקירה תקינה לחלוטין!
פרופסור יגל אמר שמבחינתו אפשר כבר להגיד שהסיפור של הציטוטק מאחורי, ולא השפיע על העובר.
אנחנו כמובן מחכים לסקירה מאוחרת וללידה בעז"ה-
אבל הדברים שעוד אי אפשר היה לשלול, הם עם אחוזי סיכון מזעריים...
היה מרגש ממש ממש!
תודה ענקית לכל מי שהשתתפה איתי במתח ובדאגה ובתפילות והתקווה.
שנזכה כולנו לבשורות טובות תמיד!
וראו את המין בוודאות גדולה😊
רציתי לתייג אותך שתשמחי איתי
אבל ידעתי שיקפוץ לך בכל מקרה בשרשור פה...
תודה על ההשתתפות! לא מובן מאליו!
בעז"ה שיהיה בריא לחלוטין וצדיק
המשך היריון תקין, קל ומשעמם! והכי חשוב - בידיים מלאות בעז"ה!
תודה לה'!!
מתרגשת מאוד לקרוא אותך 🥰🥰
שיהיה המשך הריון בריא, תקין ומשעמם מאוד 😘💞
איזה בשורה נהדרתתתת
הודו לה' כי טוב!!!!
ממש מרגש🥰🥰🥰🥰
המשך הריון תקין קל בריא נעים ושמח לך ולעוברון!
ממש חיכיתי לעדכון
תודה
ממש משמח לשמוע
המשך הריון פשוט ורגוע
ובידיים מלאות
ממש נס, הודו לה' כי טוב!!
חשבתי עלייך לא מעט. איזה רכבת הרים עברתם..
בע"ה המשך הריון תקין וקל, בידיים מלאות!!
בעז"ה המשך הריון קל משעמם עם תינוק בריא ושלם!!
אין לי מילים בכלל
אמן שתראו המילד/ה האלו נחת גדולה גדולה!
סקירת מערכות זה בדיקה כל כך מיוחדת
יש אצבעות קטנות, יש לב קטן, יש מוח, יש מחיצות, יש כלי דם בכיוונים הנכונים...הכל מסודר כמו שצריך - פלאי פלאים
איזה הקלה מדהימה
שיהיה המשך הריון רגוע רגוע
היה לי חשוב לתייג אחת אחת כי כל אחת מכן חיממה והרחיבה לי את הלב.
לא מובן מאליו בכלל בכלל השותפות שלכן!!!!
ריגשתן אותי ונתתן לי כח. אז ועכשיו.
מתפללת על כולכן...
אני רוצה לשתף קצת על התהליך שעשיתי עם עצמי בחודש וחצי האחרונים, גם בזכותכן.. כשיהיה לי קצת זמן בעז"ה...
תודה רבה רבה!!!
ויאללההה לחכות לתנועות😁💪
מרגש ממש
תודה לה'
את מרגשת ברמות
תודה על העדכון
מחכים להמשך בשורות טובות!
שיהיה המשך הריון תקין וקל,בבריאות שלמה לך ולעובר.
שתגדלו את כל ילדיכם בנחת ובשמחה
שתבשרי ותתבשרי רק בשורות טובות.
מישהי פה עשתה את הבדיקה?
הבנתי שצריך להיות בצום עד איזה 12:30 בצוהריים.
בעיקרון מ-00:00 בלילה, אבל הילד הולך לישון בשבע, אז זה יוצא צום ממש ממש ארוך. איך עושים את זה?
הוא ילד רעב חחח
והוא צריך להיות כל הזמן הזה עם צינורית ביד ללקיחת דמים?
איך עושים את זה?
ואם יש עוד הרגעות וטיפים וכו'...
א. בהצלחה
ב. אולי לתת לו באותו יום ללכת לישון קצת יותר מאוחר ושיאכל לפני שהולך לישון?
ג. מקפיצה לך
אמא טובה---דיה!אגיב מאוחר יותר בעז"ה
אז ככה...
בבדיקה נותנים חומר שמגרה את הפרשת הורמון הגדילה,
ואז לוקחים דם בכמה פעימות במרווחי זמן קבועים,
כדי לראות את הערכים של ההורמון בדם, על מנת לבדוק אם יש חסר.
ל2 ילדים עשינו מבחן קלונידין, ולאחת עשינו אח"כ מבחן ATT כי הקלונידין יצא עם ערכים נמוכים.
(יש כמה סוגי בדיקות- אני חושבת שזה נקרא ע"ש החומר שנותנים בכל פעם).
מבצעים את הבדיקה באשפוז יום ילדים,
פותחים לילד וריד- שזה היה חלק הקשה אצלינו...
היו מאד נחמדים במחלקה, ושמו גם חומר אלחוש.
אכן צריכים להיות בצום של 8 או 10 שעות לתחילת הבדיקה, ועד סיומה. מותר לשתות מים.
בילדים קטנים- אפשר למשוך קצת את שעת ההליכה לישון ולתת לאכול מאוחר יותר.
בקשנו את התור בתחילת היום- 8 נראה לי. ואח"כ זה לוקח כ3 שעות מתחילת התהליך.
אנחנו עשינו בהר הצופים, והביאו לילד מגש עם ארוחת בוקר- לחמניה, מעדן, ריבה וכו'.
בכל מקרה הצטיידנו גם עם אוכל שהילדים אוהבים.
ככל הזכור לי- הקלונידין היה יותר מאתגר כי היו יותר עירניים והיה צריך להעסיק אותם רוב הזמן.
בATT זה היה יותר פשוט כי זה פשוט מרדים...
אח"כ הם רוצים לראות שהילד עירני מספיק ומודדים לחץ דם לפני שמשחררים.
לדעתי היא היתה ישנונית רוב היום.
זה מה שזכור לי. אם יש עוד שאלות בשמחה.
אגב יש לי בת שאכן עם חסר בהורמון גדילה ומקבלת זריקות כבר שנתיים.
התחילה עם גנוטרופין ועברה לאנג'לנה. אז אם מעניין מידע גם על זה, בכיף.
א. בכל הבדיקות שעשינו (שלושה ילדים שחלקם עשו את הטסט כמה פעמים בגילאים שונים) יכלו לאכול לפני 12:30
ב. יש מצב שבערב לפני נתנו להם לאכול ולישון קצת יותר מאוחר. תוודאי שהוא אוכל טוב. למיטב זכרוני אפשר ורצוי לשתות מים.
ג. בכל אופן, תביאי משהו איתך שיהיה לו לאכול ברגע שמאפשרים לו.
ד. חלק מהטסטים מעייפים את הילדים ואז הם ישנים במהלך הטסט ולא מרגישים את הרעב...
ה. מומלץ להביא קצת תעסוקה למהלך הבדיקה.
ו. בגדול פותחים לו וריד וכל כמה זמן האחות באה להוציא דם. אם נחסם או יוצא, יפתחו לו שוב.
ז. אני בעד להסביר לילד בגובה העיניים ובהתאם לגיל מה הולך להיות ולגייס את שיתוף הפעולה שלו.
אם יש לך שאלות ספציפיות נוספות, אשמח לענות על מה שאני זוכרת 😀
אם יהיו לי עוד שאלות אני אשאל.
אני קצת לחוצה מהבדיקה...
אנחנו באנו בשמונה בבוקר כדי שלא יהיה בצום הרבה זמן.
זה כמה בדיקות בהפרשי זמן אז הוא עם עירוי. בדיקה מאוד מתישה הבן שלי פשוט נרדם וישן שם (הוא כמובן על מיטה) ואחרי זה חזר הביתה וגם הלך לנוח.
אני חושבת שקצת מוריד את לחץ הדם אם אני זוכרת נכון . בן כמה הילד?
מכירה בן 12 שעבר את זה מצויין , רק קצת עייף כשמעירים אותו בסיום .. עד הלילה .
למחרת כמו חדש.
בהצלחה
א.לגבי הרעב - לא היה משמעותי. יכל לשתות מים.
ב. מה שמרדים הוא החומר שמזריקים להם. אותי הצחיק שזה היה כמו פס ייצור- מזריקים לכולם כולם נרדמים במקביל, מתעוררים במקביל ונרדמים שוב במקביל.
ג. אצלינו - בשע"צ הסתובבו לאורך כל היום הרבה עגלות של משחקים וכד'. לא באמת השתמשנו בהן כי הבחורצ'יק ישן אבל היה אפשרות לתעסוקה. שמסיחה את הדעת.
ד. מיד אחרי הבדיקה האחרונה כבר מרשים לאכול הוא היה עייף מידי ולקח עוד שעה עד שאכל - וחזר למסטוליות שלו. ביה"ח מספק אוכל.
לא זוכרת כמה שעות הצום אבל בפועל מגיעים בבוקר ומותר לשתות מים לפני ממה שאני זוכרת ואז אחרי שנותנים את החומר של הבדיקה זה חומר שבעצם די מרדים, אז חלק רק היו מנומנמים אחד נרדם וישן כל הבדיקה, כך שבפועל הצום בכלל לא הורגש.
לגבי לקיחת דם, שמים כזה "פקק" שממנו לוקחים דם, וזה לא מורגש (הם נמנמו או ישנו תוך כדי וזה לא הפריע)
בבוקר מרחתי להם אמלה על הידיים שיהיה קל לעשות את הבדיקות.
בפועל זו לא באמת בדיקה קשה, היא ארוכה (ומשעממת להורה, אז תביאי תעסוקה בשבילך). בסוף צריך להביא אוכל ולראות שהילד מתאושש.
אם יש עוד מידע שאת רוצה לדעת, בכיף...
אני ואנדו' בסטים
כשהוצאתי את ההתקן היא אמרה לי להגיע אליה בשבוע 5-6
התור הכי קרוב (שגם אותו קבעתי לפני חודש, מיד אחרי שהייתי אצלה) הוא רק בשבוע 9!
פסיכי, היא ממש לא זמינה
כל הזמן מתקשרת לשאול אם יש תורים
אבל מסתבר שהיא בכלל יוצאת לחופשה שבועיים
והיא רק יום אחד בשבוע במרפאה, ממש קשה לנהל ככה מעקב
זו רופאה מעולה ואנחנו גרים בפריפריה כך שכמעט אין עוד אופציות (עברתי מרפאה כי הזמינות שם היתה אפילו יותר גרועה)
אני יודעת שיש כאלו שממליצים להבדק רק בשבוע 8-9
אבל אני אוהבת לבוא גם לפני. תמיד עשיתי ככה
חוץ מזה שאני רוצה מרשם למשהו נגד בחילות שכבר התחילו והפניה לבדיקות כדי שאבקע כבר מעכשיו
אני לא רוצה לקבוע תור לרופא אחר בנתיים כי אז התור אצלה יתבטל לי וקבעתי לפני חודש! ממש קשה להשיג אותה
מצד שני, ללכת לרפואה דחופה בגלל זה?
יש לך אפשרות לבקש את זה מרחוק? לי התור הראשון אצל הרופאה היה בשבוע 11 ואת כל ההפניות והמרשמים ביקשתי באתר לפני מהרופאת משפחה או מסתם רופאת נשים
הרבה מהרופאים הם ללא התמחות באולטרסאונד.
והולכים לטכנאית לעשות, פשוט בלי לבקר אצל הרופאה באותה פעם
את יכולה לוודא את זה כשאת קובעת את התור..
זה מעיין מוקד.
יש בכל איזור מרכז בריאות האישה שהוא סוג של מיון- מתקשרים לקבוע תור בקרוב, וזה לא נחשב כתור אמיתי שיבטל לך את התור שקבוע אלא כמיון כזה (לדעתי הם לא קובעים תור מסודר אלא רושמים אצלם מתי פנוי, כי בעיקורן אפשר להגיע גם בלי תור בכלל, פשוט לחכות הרבה יותר
הקטנה הוציאה שיניים וכל הנקה נהייתה סיוט..
הנשיכות שלה ממש כואבות.
חוץ מלהוציא ולהגיד לה לא לנשוך אשמח אם יש עוד דברים שאפשר לנסות.
כשהיא נושכת את מצמידה אותה אליך ואני יודעת שזה נשמע רע, אבל בעצם גורמת לה לפתוח את הפה כדי לנשום. כמובן שהכל די מיידי ובעדינות.
כשמושכים להוציא זה עוד יותר כואב.
וזה יכול לקחת. כמה ימים, אבל עקביות, רוגע ונשימות עמוקות
קניתי בבזאר שטראוס בקצת יותר.
אז אם זה עם כרטיס הטבות כלשהו זה ממש משתלם.
נקבעה לנו דרגה לפני חודש
ועדיין אנחנו משלמים מלא בלי סבסוד
מתי אמורים להתחיל לשלם לפי הדרגה שנקבעה?????
ומתי התמת מזחיר את הכסף???
וגם עד שיחזירו את הכסף יקח זמן
לא ממש מבינה למה
כן הבנתי שזה קורה בעוד מעונות
ולכן שאלתי האם לא אמור להתעדכן אוטומטי?
מישהי כבר קיבלה דרגה ומשלמת לפי הדרגה?
אצלינו הם ממש בסדר בקטעים האלה.
גם נותנים אפשרות לבקשת דרגה זמנית, בשנים שבהם ההנחות מתחילות באיחור.
וגם מעדכנים בזמן את הדרגה נותנים החזרים על המחיר ששילמו בהתחלה.
תבקשי מהם שניתנו לך לפי הדרגה, גם אם הם עוד לא קיבלו את הכסף מהתמ"ת. אין סיבה שזה יפול עלייך.
הגיוני
אבל קודם כל אל תגבו מלא
וגם ההחזר לא צריך להיסחב כ"כ הרבה זמן.
באמת תוהה איך כולם מתמודדים עם הסכום הזה
ואנחנו כבר נקרעים
לטענתם זה ימשך ככה עד פברואר
ואני לא רואה איך אנחנו שורדים את זה!
באמת מענין אותי מה קורה אצל אחרים
עוד זמן קצר הכסף יחזור אליכם תוכלו להחזיר. זה כמה אלפי שקלים בודדים אז הייתי לוקחת אפילו מגמח או ממישהו המשפחה כדי לא לשלם ריבית
או אם יש לכם פק"מ בצד אז לפתוח ולסגור מייד כשיכנס הכסף.
מצטבר למעל 10 אשח
לבינתיים זה מה שעשינו
אבל באמת מנסה להבין איך הולך אצל כולם
אם זה מצב נורמלי
את את שלך עשית! עכשיו הבעיה שלהם, וזה לא עניינך אם הם קיבלו את הכסף או לא.
את ממש לא צריכה להמשיך לשלם מלא אפילו לא עוד פעם אחת!
ואם אין להם כסף שייקחו הם הלוואה!!
רוצה שאתקשר להתעצבן עליהם? 🤪
הם טענו שהדרגות נקבעו אמנם
אבל המדינה לא העבירה את הכסף עדיין
והצפי שתעביר רק לקראת פברואר
לכן ענין אותי אם ככה ההתנהלות אצל כולם
את מדברת עכשיו- על השנה?
את כבר משלמת לפי הדרגה שנקבעה לך??
זה יכול ממש לעזור.
תעזור לי תלונה?
אבל היא לא מתעסקת בכספים
זה רשת ויש מישהי שמאחראית
וזו התשובה שלהם
ועכשיו אני מבינה שזה לא ככה במעונות אחרים
ממש עצוב לי שככה עובדים עלינו כי זה קריעה לא נורמלית
משרד העבודה מעבירים לרשות
ואנחנו קיבלנו דרגה אחרי שכבר העבירו את הכסף, אז החודש אנחנו עדיין נשלם כרגיל ורק חודש הבא זה אמור להתעדכן
התקשרתי אצלנו וביקשתי שיתנו לנו על סמך צילום מסך שקיבלנו דרגה ולא הסכימו
אבל אני מתכננת להתקשר מחר שוב ולבקש את המנהלת ולהגיד לה שלחוץ לנו.
ממש קשוח, ולחכות עד פברואר אחרי שכבר קיבלתם דרגה נשמע מוגזם ממש
הקופה לא מאשרת לנו טיפול - אנחנו בתהליך החזרת מוקפאים. היא אישרה סבב אחד (מסתבר בטעות) שנכשל.
ועכשיו הם לא מוכנים לאשר לנו - אפילו לא בהשתתפות עצמית - כי יש לנו שני ילדים בבית.
אשמח לשמוע אם יש כאן כאלו שהביאו ילד שלישי דרך טיפולים - איך מימנתם את הטיפול? ראיתי שבלאומית כן יש השתתפות. אנחנו בכללית.
מישהי בכללית הצליחה לקבל השתתפות בטיפולים?
אשמח לכל עזרה ועצה
ממש מוזר. אני כבר ימים בטלפונים להבין מה הסיפור.
בכללי ההתנהלות של כללית מעצבנת ומסורבלת. ממש לא אוהבת אותם
ממליצה ממש ממש לברר את זה
הכי טוב תפני ישירות למנהל מרפאה באזור שלך, הוא ישמח להעביר אותך אליהם ועל הדרך "לקחת אחריות" על התיק הזה
הבעיה שאצטרך לחכות 3 חודשים עכשיו אם אעבור. אז מנסה למצות זכויות בכללית . אם לא תהיה ברירה אעבור ובינתיים אתחיל פרטי. כואב בכיס אבל כל חודש חשוב
תודה רבה
תעדכני אם מאשרים לך.
מאז ומתמיד יודעת שכללית מאשרים רק שני ילדים ראשונים יהיה מעניין לשמוע אם יש חריגים
אני ממש שונאת את ההתנהלות מולם. היום בבזתי יום שלם על טלפונים
עד שסוףסוף הצלחתי לדבר עם מישהו חיכיתי שעה שלמה על הקו (באמת שעה) ובסוף התשובה היתה - תפני לרופא המטפל שלך.
תודה רבה באמת
הייתי חברה בפורום של טיפולי פוריות וכל הזמן חזרו על זה שרק בלאומית ומאוחדת יש מימון לשלישי כמו לראשון ושני
לוקחת את המילים שלי חזרה כדאי לבדוק את זה מול כללית
הלוואי ויתנו לה
הרופא העביר את הפניה
גם פלטינום, גם זהב, לכל קופה זה סוג אחר. אני משלמת את הביטוח הגבוה. שבכללית קוראים לזה פלטינום
בלאומית זה נקרא זהב נראה לי.
מכבי אני לא יודעת
הקופה השתתפה בטיפול IVF למרות שהיו לי שלושה ילדים קודם
הבאסה עכשיו שלעבור קופה זה לחכות 3 חודשים. מבאס ממש אני כבר ממש ממש לא צעירה וכל חודש קריטי.
מתפללת שיהיה טוב
תודה על המידע עזרת לי מאוד
אם יש לך פלטינום את עוברת עם הביטוח המשלים ואין צורך בתקופת הכשרה
הם מבינים בדיוק בנושאים האלו.
אם הם באמת לא ימצאו פתרון כמו ביטוח משלים, אז הם גם מתרימים למטרה הזאת.
הפתעת אותי. חשבתי שהם בעיקר בפן ההלכתי. אדבר איתם
תודה רבה
רק ההמתנה בטלפון יכולה להיות קצת ארוכה.
אפשר לבדוק איתם.
אני אישית פחות נהנתי מהשירות והיחס שלהם בלי קשר לצד הכספי, אולי את כן תיהי מרוצה.
מחברה שניסתה להוציא מהם תקציב היה נראה שצריך להיות במצב של פת לחם כדי לקבל (היא עבדה כמטפלת, בעלה אברך ולא אשרו כי היה "מספיק" הכנסות)
תודה רבה
בפירוט: הפעולה הכי פשוטה שזו החזרה עולה סביב 8000
לא כולל תרופות שהן לא זולות
החלקים האחרים של הטיפול יותר יקרים וכנל גם התרופות שלהם
ואת לא יודעת מראש כמה סבבים תצטרכי
הם כתבו שאין זכאות מעל שני ילדים בבית
לילד שלישי טיפולים. בעצם זה היה ילד רביעי אבל הלידה הראשןנה הייתה לידה שקטה אז ציינו במכתב שהם מחשיבים את הטיפולים האלה כילד שלישי ולא רביעי.
אם את נתקלת בקשיים תפני לפניות הציבור שלכם או לנציג קשרי קהילה
לי יש את הביטוח האמצעי לא הביטוח הגבוה וכן הייתי זכאית
וההשתתפות במכבי הייתה ממש גבוהה
סך הכל שילמתי על השאיבה וההחזרה בסביבות אלף שח
ועל הזריקות גם באזור ה1000
אבל עם השתתפות עצמית. לא זול אבל לא מתקרב למה שזה באמת עולה.
אני הבנתי שמאוחדת הכי טובים בזה.
מחפשת צימר מומלץ
בצפון, לא רחוק מידי.
משהו מפנק ממש כי הרף שלי גבוה
ושיהיה נקי
או שיש למישהי רעיון לבית מלון מפנק עם אפשרות לשדרג לסוויטה עם ג'קוזי בכשרות מהדרין - לנדא/מחפוד/עדה חרדית
הבעלים במילואים וזה גם חשוב, לי בכל אופן
ונקי יפה רמה גבוהה חצר מטורפת
ג'קוזי פנימי כייפי וחיצוני מושלםםםם
בריכה פרטית
רק תוודאו שאתם לבד שם
ומחיר מפתיע יחסית
(מאנונימי כי נראה לי שאין מי שלא קבלה ממני את ההמלצה הזו בפרטי)
אבל תודה על ההמלצה, נבדוק את זה
בכל מקרה אשמח לעוד המלצות
והבריכה פעילה נכון ללפני שבועיים שהייתי שם
זה הכיף
היא פתוחה לחלוטין לכל הנוף
אבל אם אין זוג בסוויטה ליד אז זה מוצנע
ואם יש זוג- אל תלכו. כי כל החצר משותפת וזה ממש לא מוצלח.
כאילו את רואה את הכל אבל לא רואים אותך בכלל
הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.
חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. אשמח לעיצות.
מנסיון שלי עם טיקים- הערות ועצות לא עוזרות. רק התעלמות מוחלטת.
ויטיקים של מגע-הייתי מביאה הרבה דברים להתעסק ביד- פלסטלינה וחומרים שונים
אולי זה קשור לצורך לגעת במשהו, קצת וויסות חושי
והתעסקות בחומרים שונים מאד עוזרת,בהצלחה יקרה
אצל הבן שלי אני יותר קוראת לזה 'הרגל'
כי טיק זה משהו יותר שקשור למערכת העצבים אני חושבת.
לאחרונה סיכמנו שהוא ילך תמיד עם טשיו בכיס וכל פעם שמרגיש צורך לגעת באף אז יקנח את האף. כמובן שהרבה פעמים הוא מפספס כי זה כבר הרגל אצלו
אבל אני מתזכרת לו
וגם סיכמנו עם המורה שיעשה לו סימן
מקווה שקודם כל זה יכניס אותו למודעות ומכאן יצליח להפחית את זה כל פעם יותר ויותר.
חשוב ללכת לעשות כדי לדעת מצג נכון?
רק עכשיו קולטת... וואי...
לק"י
לא עשית אול' גדילת עובר?
או שעשית בשבוע 31?
בבית חולים גם עושים.
לק"י
התכוונתי שבאופן כללי, ממה שאני נתקלתי מנחים לעשות ספירת דם בשבועות מסויימים לקראת סוף ההריון. אבל לא תמיד זה יהיה בשלושה שבועות שלפני הלידה.
מיום חמישי עם חום אבל לא קבוע ומאתמול כן קבוע עם נובימול
היום התחילה שיעולים (מלא נזלת משישי…)
נחפש ץור לרופא ואולי גם מוקד
אבל מה הטיפ הכי טוב לשכן לשיעול??
בת שנה…
ממש עושה פלאות.
אחרי מלא זמן של שיעולים, מרחתי לבייבי במשך יומיים והם פשוט נעלמו.
לא עזר אצלנו בכל שיעול, אבל המון פעמים עזר (ברמה של ילד עם התקף שיעול שלא מצליח לישון - אני עושה לו עיסוי ותוך כמה דקות הוא נרגע ונרדם).
אני קניתי דרך מישהי ששיווקה אותו באופן פרטי. לא ידעתי שנמכר גם בבית מרקחת.
ליחה לוקח יותר זמן. וכן, קנינו בבית מרקחת רגיל.
וד"א לפותחת @חמדמדה
ההמלצה הכי טובה לשיעול עם ליחה זה אינהלציה עם מי מלח.
הרופא ילדים שלנו אומר לי איך שאני רואה שמתחיל גודש באף עוד לפני שמתחיל השיעול לעשות אינהלציה, זה ממש עוזר למנוע התפתחות ברונכיט וכד'
זה ממש עוזר
בתנועות פתיחה
עם שמן שקדים, זית גם בטח מעולה
לק"י
לא יודעת מאיזה גיל זה מומלץ.
חושבת שבגיל שנה הייתי עושה את זה.
קראתי הכל מגחבה פה לא להעמיס
@אמהלה אני בבית עם רגל שבורה עדיין ואין כלכך מי שייקפוץ בשבילי כי בעלי עמוס ממש…
נבדוק אופציה של להזמין הביתה ונעשה עם שמן זית בינץיים הכרץי אץ זה אבל הזכרתם לי
טיפות פניסטיל לא הכרתי… מעניין…
אינהלציה מי מלח רציתי אבל זה היה גבוה וכאמור, הרגל מגבילה אותי…. אבקש מבעלי באמת להוריד לי את זה לפני שיוצא בבוקר…
יכולה להביא לך
תרגישו טוב
רק בריאות
לחתוך בצל לפרוסות בתוך כלי, לשפוך מעל דבש בצורה חופשית (נגיד 2-3 כפות)
להשאיר במקרר, אחרי לילה הבצל מפריש נוזלים, ואז נותנים מהנוזל כף לילד.
אפשר כף ליום, אפשר יותר- לפי חומרת המצב.
בדוק ומנוסה!
שימו לב! בגלל הדבש, זה מתאים רק לתינוקות מעל לגיל שנה!
הרבה בריאות.
יש לי ילד בן שש שמאז שהוא קטן משהו בהתנהגות שלו מטריד אותי
קשה לי להגדיר במדויק
עבר תצפית פסיכולוגית בעבר ששללה משהו חריג.
חכם מאד וחמוד, עדין ורגיש, עם לב טוב, אולי קצת קשה לו חברתית,
יש לו חברים אבל לא מסתדר בקלות עם כל אחד (יש זורמים ממנו..)
בערך פעם ביום אני מרגישה שמשהו בהתנהגות שלו משונה לי..
אני אתן כמה דוגמאות
הוא ביקש מבעלי 'בייגלה או משהו בסגנון'
בעלי הביא לו בייגלה ושאל 'לסקרנות שלי, מה זה משהו בסגנון'
אז הוא ענה לו 'אני לא עונה על שאלות שהן סתם סקרנות'
זה חוצפה? זה סטנדרטי?
אמר לגננת שלו שמאד כיף לו בגן
'וגם לפני שהתחיל הגן שמעתי עליך המלצות'
אהמ אהמ זה נכון הוא שמע מילדים אחרים שהיו שם בגן שזה גם מאד כיף ומאד אוהבים את הגננת..
עדיין זה סתם שימוש בביטוי מושאל? זה נורמלי?
שאל אותי משהו אמרתי שאני לא זוכרת
ענה לי 'מה את דובי שכל השכל שלך מלא בצמר גפן'?
זה חוצפה?
זה יצירתיות?
הוא ואח שלו רבים מי הכי גדול (הוא הגדול מבין השניים)
'אמא הקטן מעליב אותי כי הוא אומר שהוא יותר גדול'
אני עונה 'אבל אתה יותר גדול' (אין פה שום ויכוח, הוא גדול בשנתיים מאחיו..)
'אבל זה מעליב אותי שהוא חושב ככה'
אני מציעה לשמוע פודקאסט
הוא 'אני רוצה פרק 17'
אני 'על מה זה פרק 17?'
הוא 'לא יודע אבל אני רוצה עכשיו 17'.
יש לו איזה קטע עם חשבון ומספרים (קניתי לו מחשבון כי הוא ביקש והוא מתעסק איתו הרבה)
הצעתי לו ללכת לרכיבה טיפולית (הוא קצת קלאמזי כזה חשבתי שיכול לעשות לו טוב)
כמובן אמרתי לו שיש חווה לידינו וששמעתי מאמא של חבר שהוא הולך לרכב וזה ממש נחמד.
'אמא את הלכת לרכב על סוסים?' אהממ לא, בילדתי לא היו הצעות כאלה נגישות.
'אז למה את סתם אומרת לי שזה כיף? תלכי בעצמך'
גם הפחדים שלו-
הוא חרדתי ממש. אבל אני מרגישה שהפחדים שלו לא קשורים ממש לחוויה אלא לתאוריה.. לדוגמא
-אני מחכה לו ליד הגן ברכב, צריך ללכת 2 פסיעות על הכביש כי לא חניתי ממש צמוד- הוא לא יורד, וכשאני פותחת חלון ואמרת לו בא, אתה יכול להכנס לאוטו-
הוא רץ כמו טיל, חיוור מתנשף נכנס לאוטו כי 'כביש זה מסוכן'. לא משנה ששום רכב בעולם לא יכול לעבור במרווח שנוצר.
או-הוא מפחד להשאר ברכב לבד כשאני מכניסה את הקטן לגן, אבל אם יש חלון פתוח זה בסדר גם להשאר באוטו שעה לבד מצידו. כלומר, הוא לא מפחד. הוא 'יודע' שזה מסוכן (שמע/ראה)
מצד שני יש לנו בבניין שכן שהוא טיפוס ממש מוזר, כל הילדים האחרים מפחדים ממנו, אבל הוא יכול ממש לנהל איתו שיחה
כי 'אסור לדבר עם זרים אבל הוא לא זר' (אני לא חוששת מהשכן הזה ספציפית, הוא איש מסכן ולא מאמינה שיפגע בו, פשוט משהו במראה שלו מעורר רתיעה טבעית- לו לא נוצרת הרתיעה הטבעית הזו)
הוא גם איסטניסט ובררן, ניחא, הרבה ילדים בררניים.
אבל אם נניח יוצאים לגינה ושמתי באותו תיק אוכל שלו ואוכל של אחותו (כל כריך ארוז בנפרד!) הוא לא אוכל כי
'היה רוח ובוודאי עפו מליון פירורים מהשקת שלה לשקית שלי' )הוא לא אוהבת את הממרח שהיא בחרה)
והוא יישאר רעב! כנל אם שמתי לו בתיק לגן משהו שהוא לא אוהב.
חוצמזה שממה שאני מכירה עם הזמן אוכלים עוד דברים- אצלו זה הפוך
משבןע לשבוע רשימת המאכלים שלו מצטמצמת (זה כולל גם ממתקים וחטיפים שאת רובם המוחלט הוא לא טועם).
מצד שני הוא יכול לנדנד לי שעות להכין את הלביבות גבינה שעל הקרטון חלב או משהו בסגנון
אבל ברור שהוא לא יטעם (מנסיון העבר, וגם אם אני שואלת אותו- 'אם נכין את זה אתה תטעם?'- 'אה לא אבל נראה לי לכם זה יהיה טעים'.
יש ילדים שלא רוצים ללבוש בגד מסוים, אוקי,
אבל יש לו הסברים בלתי נסבלים שאני כבר שונאת לקנות לו בגדים
"זה גם סריג וגם שתי צבעים"
כי סריג הוא כן אוהב, ושתי צבעים גם בסדר, אבל השילוב של שתיהם- לא, הבגד פסול (והוא ילך עם בגד קייצי ודי)
גרביים שחורות הן מציקות וגרביים לבנות הן בסדר (זה אותו מארז)
כנ"ל לבנים יש דוגמאות שכן עוברות ויש שלא. זה מגיע בשלישיות, אין לי שליטה ויכולת לרכוש דוגמא אחידה...
אני הולכת איתו לקנות נעליים. הוא החליט שהוא מידה איקס (כי שנה שעברה היה מידה פחות) לא משנה אם הנעל לוחצת או ענקית, זה המידה היחידה שהוא מוכן למדוד
(חזרנו הביתה בלי נעליים והבאתי למחרת את המידה שחשבתי שהיא מתאימה, ומחקתי את המידה..הוא מאד מוטרד מזה שאין מידה על הנעל)
הוא גם צוחק מדברים לא מצחיקים בעליל.
באמת! הוא יכול לשבת עם ספר ולצחקק לעצמו מזה שהילד מהקומיקס התקצרו לו הפאות מהעמוד הקודם
אם מישהו מתבלבל במילה בשיר כנ"ל, רבע שעה הוא צוחק במרץ וחוזר מליון פעמים על הטעות
(זה לא רק בעיני אני לא זוכרת דוגמאות אבל הוא מוכר במשפחה כאחד שצוחק בלי קשר)
כשאני כותבת אני מרגישה מטומטמת כי פתאום הכל נשמע לי בסדר גמור,
ואני יוצאת ממש חששנית ברמות,
אבל במצטבר הלב שלי לא רגוע
(בעלי שולל מכל וכל כל בעיה הילד מלאך חכם מחונן גאון סתם את מלבישה על הילד תויות בעיתיות)
אין לי זמן להרחיב, אבל יש לי הרבה ניסיון עם התחום, אשתדל לכתוב בהמשך בלי נדר.
סה"כ הוא נשמע ילד חכם ומתוק.
אבל אני מבינה למה יש לך פה שאלה עליו.
באמת הרבה מהדברים שציינת זה לא דברים שרואים אצל ילדים אחרים בגילו. והשאלה אם זה חריגות כי הוא חכם באופן מיוחד, או שזה משהו מעבר.
את אומרת שהוא כבר עבר תצפית פסיכולוגית ששללה משהו חריג.
אז מצד אחד זה מרגיע, ומצד שני, נשמע שאת לא באמת שלמה עם התשובה שקיבלתם.
(מה הכוונה תצפית פסיכולוגית? הכוונה להערכה פסיכולוגית רשמית, או משהו פחות 'אבחוני'?)
בעיני אם את לא שלמה עם זה, יש מקום לשקול לחזור להערכה נוספת.
אני רוצה להוסיף פה כמה מחשבות שלי לגבי העניין של 'אבחון'.
היום יש הרבה הרבה יותר אבחון של ילדים ממה שהיה פעם. ובמיוחד אצל ילדים שהתפקוד שלהם קרוב לנורמה, עם רמה קוגניטיבית תקינה, שפעם היו בלי שום 'תווית' אבל מן הסתם היו סובלים יותר מקשיים, לפעמים דחייה חברתית, לפעמים קושי לימודי כזה או אחר, וכו', והיום כשיש אפשרות לעשות הערכה מדויקת שמאבחנת את הקושי - זה מאפשר לתת להם מענה יותר מותאם (לקבל טיפולים שנותנים כלים, לתת מענה לימודי והתאמות וכו').
מן הסתם יש היום הרבה מבוגרים שאם היו מאבחנים אותם בילדותם - היתה להם ילדות טובה יותר כי היו מקבלים מענה מדויק יותר לקשיים שלהם.
יכול להיות שהם בכל זאת הסתדרו בחיים. יכול להיות שאפילו הפתיעו לטובה את הסביבה שהכירה אותם כילדים (דוגמא טובה לזה - אושי גרוס, שמספר על הילדות שלו בספר 'אין דבר כזה ילד רע'. ובטח יש עוד).
ויכול להיות שיש כאלו שאם היו מאבחנים אותם בילדות - זה היה דווקא מקשה עליהם. כי סה"כ הם הצליחו להסתדר בחיים בלי שום תווית, ואם היתה להם למשל אבחנה של 'אוטיסט' - אולי היה להם קשה יותר להתחתן, למצוא עבודה וכו' - בגלל חשש של הסביבה מהתווית הזו (למרות שבסופו של דבר זה אותו אדם, וזה לא משנה איזו כותרת יש לאבחנה שלו. אבל בחברה זה עדיין לפעמים כן משנה).
לגבי הבן שלך - יש פה דברים שאת מתארת שנשמעים אולי קצת חריגים לילד בן גילו, אבל לא בהכרח מפריעים. יכול להיות שיש לו צורת חשיבה קצת אחרת, וזה מתבטא בסגנון ייחודי (כמו לצחוק על דברים שלא מצחיקים אחרים, או לרצות לשמוע דווקא פרק 17 בלי לדעת מה התוכן שלו, ועוד).
אבל יש גם דברים שאת מתארת שנשמעים שיותר מקשים על ההתנהלות ביומיום (נוקשות בבחירת בגדים, בררנות מוגזמת באוכל, פחדים לא הגיוניים). גם הדברים האלו לא בהכרח מעידים על אבחנה מסוימת. ויש לילדים הרבה פעמים כל מיני נוקשויות בכל מיני דברים לא תמיד הגיוניים.
אבל בעיני בסוף מה שהכי משמעותי זה אם הוא או הסביבה סובלים מהדברים האלו. ואם כן - אז יש טעם לפנות לאנשי מקצוע שיוכלו לעזור.
לפעמים אבחון מקיף יעזור לעלות על 'כותרת' שתאסוף את כל הקשיים, ולפעמים לא תהיה אבחנה של משהו מוגדר, אבל עדיין אולי יש אנשי מקצוע שיוכלו לעזור בדברים שקשה לכם איתם.
מקווה שהדברים שכתבתי מועילים. ומקווה שהבהרתי את הכוונה שלי מספיק ברור...
והמכלול, לעניות דעתי, באמת דורש אבחון מקיף ומסודר. (תצפית חד פעמית של פסיכולוגית לא נחשבת כאבחון)
זה טוב שרשמת את כל הדברים האלה, ככה תוכלי לשלוף דוגמאות בקלות כשתגיעו לאבחון.
תתחילו בפנייה להתפתחות הילד (דרך רופא הילדים). זה לוקח זמן, אבל שם בדרך כלל האבחון הוא המקיף ביותר. (אם היית מתארת שקשה לכם בהתנהלות היומיומית איתו, הייתי מציעה לך ללכת לאבחון פרטי כדי לזרז תהליכים, אבל לא נשמע שזה המצב)
יישר כוח לך שאת אמא ערנית כזו!❤️
שקצת מתקשה עם הבנה חברתית. זה מאד מאד אופייני לילדים חכמים מאד. כל המשפטים שאמרת נשצעים תואמים לזה. לרוב זה משפטים שהוא שמע מבוגרים אומרים באיזשהו הקשר וחזר עליהם כי נשמע לו מתאים. באמת ההקשר שהוא בחר היה נכון, אבל לא ההיררכיה החברתית בשיחה, שהוא לא הבין אותה.
גם נורמלי שילדים עוד לא מבינים את ההיררכיה הזאת עד הסוף, אנחנו משתדלים להסביר "זה דבר שמבוגרים אומרים וילדים לא", "זה משפט שאבא ואמא יכולים להגיד לילדים אבל לא ההיפך" וכדומה. לפעמים יש הסבר מעבר ולפעמים פשוט כי ככה זה, יש הסכמות חברתיות וזה חלק מהן.
אצל ילדים מחוננים הקושי הזה בהבנה החברתית נפוץ יותר.
ההימנעויות, הנוקשות והפחדים - אני לא אשת מקצוע, אבל מאד מזכיר ocd, שזה הולך יד ביד עם מחוננות הרבה פעמים. זה מפריע לו? זה פוגע בו? אם לא אז הייתי עוקבת בשקט ומתייעצת לבד, אבל אם את רואה שזה מתחיל להשתלט (דוגמא קלאסית - שטיפות ידיים מרובות שפוגעות בעור, או כל סוג אחר של פגיעה בשגרת החיים) אז כדאי כבר לפנות לאבחון וטיפול.
גם הדברים שמצחיקים אותו - הרבה פעמים ילדים מאד חכמים הם דייקנים ומסודרים והכל הולך לפי הכללים (האמיתיים או אלה שבראש שלהם) וזה פשוט מופרך או מגוחך בעיניהם שמישהו לא עומד בכללים האלה..
אם הוא לא פוגע או לועג לאחרים הייתי מתעלמת ומדי פעם זורקת משפט על זה שלא הכל הולך מדויק בחיים. אם הוא פוגע או לועג זה כבר דורש שיחה רצינית יותר. וכמובן לראות כמה הוא מוטרד אם הוא טועה בעצמו במשהו או נמנע מעשיה מהחשש לטעות
ילדים מחוננים לפעמים השכל שלהם מכפה על הצד החברתי,
ולכן שווה לבדוק על קבוצה חברתית.
קבוצה חברתית זה מסגרת כמו חוג שמעבירה בצורה חווייתית לילדים הכירות עם סיטואציות חברתיות ומלמדת את הילדים איך נכון להתנהל בחברה. כל אחד לפי הגיל שלו.
שווה לברר על קבוצות חברתיות של עמותת תעצומות.
בהצלחה רבה!
ושמה לב🩷
דבר שני מחזקת אותך שכן יש פה דברים שנשמעים לא ממש נורמלים או לכל הפחות לא תואמים גיל לילד בגן חובה...
כן הייתי בודקת יותר לעומק אולי אבחון או משהו.
בהצלחה גדולה!✨
אני לא בעד לחפש בעיות
כשיש בעיות הן צפות לבד
לא צריך לחפש ולאבחן אותן
הוא נשמע פלפלי ודעתן
צריך לזכור שהוא כולה בן 6 גם אם הוא מתחכם ועקשן
ולמצוא את הדרך להוביל אותו כשצריך
עם הפרעת קש"ר וגם מחונן
אנחנו בתהליך הערכה
ואני לגמרי מבינה מה מטריד אותך ולמה
את ממש לא מטומטמת ואמא יודעת הכי טוב
אם זה ככה מטריד אותך לכי לאבחון מסודר
בקשתי מהרופא הפניה להתפתחות הילד ונתן
אבל שאל דברים כמו מתי התחיל ללכת, לדבר
ובזה הוא תקין
ונתן לי בהבעה שלי 'אין לי זמן להוכיח לך שהוא בסדר'
מה אמורים לגלות באבחון?
וכמה פה כתבו שאולי הוא קש"ר ומחונן-
כן יכול להיות כי אני קש"ר בעצמי, והוא חכם מאד, חשבתי שבודקים מחוננות בגיל גבוה יותר.
אבל קש"ר זה נוירולוג לא? ומחונן, וואלה באמת מי בודק את זה?
התפתחות הילד אמורים לדעת לזהות דברים כאלו?
מה החשד שלך אם אפשר לשאול? (אני יותר חושבת על משהו כמו לקות חברתית כזה, קשה לי להסביר, אולי מה שפעם נקרא אספרגר)
בין אוטיזם להפרעת קשב
הוא בן תשע היום, ואני בספקות מאז שהיה ממש קטן.
כרגע הוא מאובחן עם הפרעת קשב אבל אנחנו לא בטוחים שזה הכל.
הוא גם מחונן.
אני חושבת שהוא מתאים בול לאספרגר, אבל היום זה חלק מהרצף האוטיסטי.
מחוננות בודקים במבחן מחוננים בכיתה ב. עוד בכיתה א הלכנו לנוירולוג והוא קיבל ריטלין. זה שיפר ממש את ההתנהגות אבל לא מספיק.
בעלי מוכן לשמוע על מחוננים אבל אין סיכוי שיקבל את המילה אוטיזם
לצערי הוא מגיע מסביבה מאד מאד לא מכילה..
גם אני יודעת שהסבא וסבתא שמשוגעים על הנכד הזה ונהנים לדבר איתו (ההורים של בעלי)
עלולים לא לדבר איתנו אם ישמעו שאנחנו בתהליך אבחון לאוטיזם
ברור שזה סותר לדעתם כל מהות של הורות טובה...
אוף אני לא רוצה להכנס על זה לריבים עם בעלי אבל כן חושבת שצריך אבחון
(בנתיים דברנו על התפתחות הילד אמר שהילד מפותח אבל מה שנראה לי..)
א. לא חייבים לספר למשפחה
ב. יש מצב שאפשר עוד לחכות. איך הוא בגן? יש תלונות? אולי בבית הספר גם בעלך יבין שיש קושי. כך היה אצלינו.
תחשבי מה בעצם את רוצה להשיג מאיבחון ולפי זה תחליטי עד כמה שווה לך להילחם עליו.
אם לא ברור לו מה הקושי, אתם יכולים לנסות למלא יחד את השאלונים.
שם בד''כ מפורטים הקשיים האפשריים בכל תחום, וכמובן לתת גם לגננת למלא ולפי התשובות שלה לנסות להבין.
אני חושבת שלרוב כשהורה נורמטיבי רואה בעיה, יש בעיה. לא תמיד הורה יודע לשים את האצבע, אבל הוא מכיר את הילד הכי טוב, ויש אינטואיציה טובה.
שנניח ובאמת יאבחנו אוטיזם, הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות עבור הילד שלכם הוא לאבחן את זה ולדאוג שיקבל את התמיכה המתאימה.
יש לי בנדוד שגדלתי איתו, שמגיל 3 כבר אובחן כאספרגר והיה בגני תקשורת וכו' והיום הוא עובד כמורה! שזה אחד מהמקצועות שהכי מצריכים תקשורת, יחסי אנוש וכו' ולעומתו יצא לי להכיר כמה וכמה שאובחנו בגיל מאוחר יותר וגם אז לא בהכרח הסכימו לקבל עזרה והם די סבלו כל השנים.
אז עם כל הכבוד למשפחה וכו' טובת הילד היא שתהיה לו מעטפת מתאימה.
ושוב, כל זה רק במידה ואכן יאבחנו דבר כזה. אפ לא, לא חייב לספר למשפחה שעבר בכלל אבחון
המוטורית.
תבקשי מהרופא אבחון לאבחנה מבדלת בין קשב וריכוז לבין אוטיזם (אספרגר נכלל היום באוטיזם).
מקווה שתגיעו לאבחנה המדויקת שלו שתעזור לכם להתנהל איתו נכון. (אם כי כבר עכשיו נראה שאתם מתנהלים איתו טוב למדי❤️ אבל לפעמים הקשיים - אם ישנם - מתגברים עם הגיל...)
ובקשר לבעלך - זה באמת מורכב...
את ההורים שלו אין שום סיבה לשתף שאתם עורכים לו אבחון עכשיו, אבל הוא כן צריך לבוא עם מוכנות לזה... (כי בדרך כלל שני ההורים נדרשים בשביל אבחון)
נראה לי שבתור התחלה תגידי לו שהחשד הוא אספרגר, ורק "סתם ככה" הכניסו את זה היום תחת הקשת האוטיסטית. אולי ככה זה פחות יפחיד אותו. (אצלנו במשפחה המורחבת יש כאלה שמעדיפים לקרוא לזה כך...)
אבל בהמשך נשמע שכדאי להתייעץ עם איש מקצוע איך להפחית לו את החרדה סביב העניין❤️
גם הפרעת קשב זה משהו שהוא חושב ששייך לאנשים נורמליים רק כי כשהוא הכיר אותי (וכמה שנים אחר כך ) הוא לא ידע שזה מה שיש לי.
בתפיסה שלו בעיות זה של אנשים ממש ממש 'מקצה המחנה'.
יש לו בני דודים שאני בטוהח שהם עם פיגור, המשפחה אוהבת אותם מתייחסת אליהם ממש בכבוד ובאהבה. להגיד שהם עם מש"ה? חלילה וחס
הם 'קצת חלשים' אז מה?
אני באמת לא מאמינה שהוא ישתף פעולה באבחון, מספיק מבחינתי שיאפשר לי כי אני כן מרגישה שאני צריכה כלים והכוונה יותר מדויקת
כי מדי הרבה פעמים יש לי חוסר אונים מולו ואני חושבת שזה לא בריא
והתיעצתי עם 2 מנחות הורים שאמרו לי שאין להן כלים להתמודדויות שלי, שכדאי לבדוק מה יש לילד ואז לבנות תוכנית עבודה
אני לא רוצה אבחון
אני רוצה לעזור לו
ובהרגשה שלי בשביל לעזור לו אני צריכה הדרכה, שתהיה מדויקת ככל שנדע יותר טוב מה יש לו
העניין הוא לא האבחון עצמו- זה רק האמצעי...
העניין הוא לקבל כלים
גם הילד עצמו וגם ההורים
נח לו להגדיר את זה כ'חלשים'?
תזרמי איתו
אבל תתעקשי איתו על המענה המדויק
ואם הוא לא יודע לתת את המענה המדויק (והוא כנראה לא ידע...) אז שיתן לך לפנות לאנשי המקצוע הנכונים
ואם נוח לו ללכת לאבחונים פרטיים מבלי לספר להורים/לחברה
אז אחלה!
אני מאמינה שגם בתםיסת עולמו טובת הילד לנגד עינין
זה משהו אחד להסתיר את הבעיה מהחברה כדי לא ליצור סטיגמה
להתעלם מהבעיה ולהכיש אותה- זה לעשות עוול לילד (אם היא קיימת בעלל)
הוא חושב שלאבחן זה לתייג ילד בעיני עצמו כבעייץתי
שהיום מאבחנים את כולם (יש בזה משהו מה אני יעשה..)
ושאבחון יגרום לנו ליחס שונה כלפיו.
הוא חושב שכל הדוגמאות שלי מראות כמה הוא חמוד וחכם..
הוא פשוט לא חושב שצריך הדרכה או הנחיה
(אני אהיה כנה שיש לו גישה מהממת ושהוא אבא מהמם לילדים, גם לילד הזה
לי נניח יותר קשה
הוא תמיד מוצא מה לענות איך להסביר להעמיד במקום בלי להכנס לפינות בעיתיות
אני כל היום נדפקת בקיר.. אבל אי גם הרבה יותר שעות איתו)
זה כל מטרתו
בעיני משל למה הדבר דומה?
לילד שדובר בשפה כל שהיא (חשד לגרמנית)
האבא דובר יידיש- אז איכשהו הם מסתדרים
האמא - דוברת אנגלית
היא רוצה ללכת ללמוד את השפה של הילד- אבל האבא מסרב בכלל ללכת לבדוק איזו שפה זאת
העובדה שהוא מוצא את הגישה אל הילד לא צריכה לשלול ממך את הזכות ללמוד את התקשורת שלך מולו
והיחס של הילד כלפי עצמו או שלכם כלפיו- תלוי רק בכם
אפשר להתייס אליו כבעייתי בלי אבחון
ואפשא להתיחס אליו כילד חמוד וחכם כם לאחר אבחון
אמא שלי מספרת על אחי הגדול
שכשעשה אבחון ואובחן עם add
המאבחנת דיברה *איתו* ולא עם ההורים, ואמרה לו באבחון ראינו שאתה ממש חזק באיקס וואי זד. הרבה יותר מהממוצע. אתה מוכשר יותר מרוב החברים שלך בכיתה, אבל יש לך התמודדות שאין להם בתחום של הקשב. תדע שאתה מסוגל להתגבר עליה וגם אנחנו נעזור לך. בגדול זה הספיק. טיפול תרופתי הוא לא לקח. לא יודעת אם הוא הלך לריפוי בעיסוק או משהו בסגנון שיעזור לו לרכוש כלים או שגם את זה לא..
ותסבירי למאבחנים את הקושי של בעלך.
ובינתיים תטפטפי לו לאט לאט שהעולם מורכב ממגוון אנשים, ולכל אחד יש את הקושי שלו, ועם כל קושי מתמודדים אחרת, וכו'...
ותתייעצי עם פסיכולוג איך באמת לגשת אליו ולהסביר לו את החשיבות שבאבחון המדויק ואת החשיבות של השותפות שלו וגם איך לנרמל לו את המציאות הזו...
(זה באמת הופך הכול למורכב יותר. אבל את נשמעת אישה חזקה ובטוחה בעצמה, ואני מאמינה שתצליחי❤️)
כל הספקטרום האוטיסטי בין תפקוד נמוך לגבוה.
הוא נשמע לי מתוק וחכם ומקסים.
וכן נשמע לי שיש מקום לאבחון התפתחותי מקצועי כדי לבדוק את הנקודות האלה. אבחון רב מקצועי זה לרוב נוירולוג ופסיכולוג. לפעמים צוות נוסף.
מלא בהצלחה וחיבוק.
ממליצה במקביל לפנות גם לריפוי בעיסוק לעניין התחושתי. וכשאת בתוך התפתחות הילד לבקש הדרכת הורים. לרוב יש שם עוסיות שמכירות אתגרים התפתחותיים יותר מאשר מנחות הורים בחוץ.
וכן, יש קטע לגאונים להיות קצת מוזרים...
כאילו יש פער בין ברמה הקוגניטיבית לרמה הרגשית.
השאלה היא כמה הוא עקשן וכמה את יכולה לשכנע אותו. למשל, הוא לא מוכן ללבוש דוגמא של לבנים שקנית לו, את אומרת לו- אדוני, זה מה קניתי, זה מה יש ואת זה אתה לובש. נקודה.
מה קורה אז? הוא ממשיך להתעקש, להשתולל, לבכות ולדבר על זה כל היום? אם כן, זה כן היה מטריד.
אבל אם הוא בסוף מקבל עליו את מה שאת אומרת, זה נשמע בסדר. כן, יש ילדים עם התנהגויות קצת מוזרות וזה בסדר.
אני נשואה עם ילדים והיריון ב"ה.
אני בנאדם מאוד שיכלי. בחרתי את החיים שלי בשכל. לא הלכתי עם הלב אף פעם. לא בחרתי בחירות בחיים מתוך רצון ואהבה ותשוקה למשהו, אלא פשוט צריך- עושים.
אני אלך הרבה שנים אחורה- אפילו בבי"ס מאוד אהבתי ספרות. אבל בחרתי מחשבים וכימיה- מעשי. לעתיד.
מקצוע לחיים- אני אוהבת תפירה, אוהבת שזירת פרחים, אוהבת עיצוב פנים, כ"כ רציתי ללמוד פסיכולוגיה. אבל בסוף- השכל הכריע- בחרתי בתחום מאוד מדעי שהתחבר לי בראש שמביא כסף, שאפשר להיות בו אמא (והתחלתי ללמוד בגיל 19), שלא מעייף אותי ויהיה לי כוח וסבלנות לילדים שלי. משעמם אבל אני פה.
כנ"ל בחירת בן זוג- היו 2 בחורים בחיי שכל כך רציתי.. אחד היה כשהייתי ממש צעירה ולא היה לי עמוד שדרה, וההורים שלי לא רצו אותו (למרות שאחכ הם מאוד התחרטו) הוא היה בחור מושלם בדיוק כפי שחלמתי ורציתי. ונכנעתי להורים ולדעות הקדומות. לצערי. חוויתי שברון לב ראשון כשהוא התחתן כמה חודשים אחרי שנפרדנו ואני בכלל ביררתי על דרכים להחזיר אותו. לקח לי כמה שנים טובות להתגבר עליו.
השני הגיע דווקא הפוך- כשההורים שלי רצו מאוד ואני פחדתי להתחיל את הקשר הזה כי הכרתי את הבחר כבחור עם לשון חלקלקה וידעתי שאפול "בפח" שלו. הייתי מאוד דוסית ביחס אליו. וזו הייתה תקופה שכ"כ התחזקתי ולא רציתי לזרוק הכל לפח. אבל יצאתי איתו.. ובאמת נשביתי בקסמיו. הוא היה בחור מיוחד. אבל הפעם מה שהפריע לי שהוא לא לגמרי הדמות שיצרתי לעצמי בראש ולכן.. התנגדתי לרגשות שלי. רציתי אותו מאוד, התחברתי, נמשכתי. אבל בחרתי בשכל. שאמר לי שהוא לא מתאים לי ברמה הרוחנית ובשאיפות שלי. וויתרתי עליו. וויתרתי על הכסף, על החיבור, המשיכה, על החיים הקלים שיהיו לי איתו. על האהבה של המשפחה שלו (שמאוד אהבו אותי והמשפחה שלי אהבה אותו)..
אמר לי אל תרצי חיים אחרים. הם לא יותר טובים. מה שאנחנו- זה מספיק. ועוד כל מיני דברים שאני מבינה רק היום......
שברון לב שני- עמוק.
ואז התחתנתי- עם השכל שלי! בחור שלא היה כמו שדמיינתי, אבל השכל אומר- למה צריך להיות כמו שדימיינת.?! הוא מוצא חן בעינייך?! כן. את נמשכת אליו? לא יודעת. סגרנו אחרי 5 פגישות. אין לי מושג איך. הסכמתי על דברים הזויים. העיקר להתחתן. יש לנו שאיפות דומות. יש לו תורה, יש לו יר"ש. אללה באב אללה. וואו. שיא האושר.
סירבתי לראות את הרע. סירבתי לראות שקשה לי. סירבתי לראות שאני חיה חיים של מסכנה. שכולם מרחמים עליי. נותנים לי מעשרות.
ההורים שלו עשו לי ולהורים שלי וגם לבן שלהם את המוות בארגונים לחתונה.- כאילו אין לי באמת כוח לחזור ל** הזה שחוויתי. עד היום ד"א. השטלתנות שלה בלתי נסבלת. כל התנהגות שלהם- הכל לגיטימי ומתקבל. ושיזהר מי שמעז להתנגד.
בעלי איש טוב סה"כ. אבא טוב. חרוץ, זריז. הילדים אוהבים אותו. מאופק וסבלני. אבל יש לו את הקטעים שלו. כמו אצל כולנו.
יש בו דברים שקשה לי לקבל- שדווקא את זה לא רציתי- שדווקא מזה ברחתי כל הזמן. והיום.. אני אוכלת אותה. אבל אתן יודעות מה?! יאללה.. בסדר, נעלים עין.
אבל במציאות חיים כמו היום- הכל צף לי.
לא טוב לנו יחד בחדרי חדרים. ובשביל זה בעצם השרשור. סליחה אם זה בוטה/לא צנוע.
כשהתחתנו- נכנסתי מיד להיריון. היו לנו זמנים טובים (לא הרבה) אבל הוא- לא זוכר כלום. הוא אומר "אף פעם לא..."
לי אישית- בזמן ההיריון וההנקה- אין חשק בכלל. קשה לי שנוגעים בי באזורים מסוימים. קשה.
אני מרגישה שאני מקריבה את עצמי בשביל שהוא יהנה. כואב לי. לא טוב לי. בהתחלה בכללללל היה לי קשה עם כל מיני דברים שהוא אומר ורק רציתי להעיף אותו ממני.
אבל שוב, מתאפקת, "סובלת בשקט", וסליחה שאני אומרת- אבל נלחמת בעצמי לא לדמיין דברים אחרים בראש. מודה ומתוודה, שלא תמיד הצלחתי.
הוא כן מבין שכואב, היו חודשים שלא עשינו את המצווה כלל כי הוא באמת השתדל לכבד ולא לגרום לי לסבול. אבל בסוף.. גבר. ואני גם מרחמת. ורוצה לרצות.
ואז באחת הלידות ילדתי לידה עם קרע. שממש היה בלתי אפשרי להתקרב מרוב כאבים. והלכתי לפיזיותרפיה. נתנו לי כל מיני אביזרים וכלים. וזה עוזר, אבל עדיין יש כאבים ..
בלי קשר לכאבים,
פשוט קשה לי איתו, אני ניסיתי להסביר לו שאני לא יכולה שהוא מתנפל ומצפה שאני אזרום לגמרי- לא! לא יכולה! תשחרר אותי.
בהתחלה לא הייתי אומרת וסובלת בשקט. והוא לא מבין למה אני "פלטה".
בקיצור.. עובר הזמן ככה.. לעיתים רחוקות מאוד אני מוצאת את עצמי גם נהנית.. בעיקר כשאני בלי מניעה ובלי הנקה ובלי היריון- היה לנו רק חודשיים כאלה עכשיו לפני ההיריון הנוכחי. ואז הילדים מתעוררים ומפריעים. והוא מתבאס עליי כאילו אני הערתי אותם. אמאלה די!!
ובהיריון הזה אני כ"כ עייפההההההה והוא לא מבין אותי.
בפעם האחרונה הוא יצא מוקדם מהעבודה, הכין לי לאכול, השקיע.. ואז התארגנו וכבר בהתחלה הוא העיר לי שאני "פלטה" והוא רוצה אותי יותר אקטיבית. הייתי בשוק כי דווקא הרגשתי שאני מתאמצת.
נפגעתי.
הוא הרגיש את זה.
לפני שאנחנו מקיימים את המצווה אני צריכה לעשות עם האביזר הזה שקיבלתי מהפיזיותרפיה כדי שיכאב לי פחות.
עשיתי פאדיחה ובזמן שהוא מחכה לי שאסיים עם זה נרדמנו שנינו. באמת הייתי כ"כ עייפה.
בבוקר הוא קם, כן הוא התבאס אבל סבבה אמרנו נעשה את זה למחרת .. כל היום הוא זורק לי עקיצות שבגללי לא יצא... ואז בערב שאחרי- רק סיימתי עם הילדים הוא בא עוד פעם- בואי..
ואז אמרתי לו "די.. הבנתי, רגע!! חכה שניה. וואי.. אני גמורה מעייפות.. "אז הוא אומר- "אין לי בעיה שתנוחי אבל אני יודע שאת תירדמי ואז יקח לי זמן להעיר אותך ואז עד שנעשה הילדים יתעוררו ועוד פעם לא נעשה..."
הוא צודק. אבל אני לא מצליחה להתגבר על העייפות שלי. אין לי כוחות פיזית לקום. ועוד לשחק אותה "אקטיבית".
בקיצור מפה לשם הוא הלך לשירותים ואני נרדמתי על הספה למשך שעה..
התעוררתי בבהלה- והלכתי אליו. הוא כבר נעלב. ולא רצה . ועשה לי ברוגז.
ניסיתי לדבר איתו ולהסביר לו שאני לא עושה בכוונה. הוא לא אומר את זה במילים- אבל אני יכולה להבין את ההרגשה שהוא מרגיש דחוי. שאני אפעם לא יוזמת. שזה מגיע רק ממנו.. אבל די. לא נעים לי. אני אמורה לרצות משהו שעושה לי כואב?! תגיד תודה שאנ ימקריבה את עצמי למענך. וואלה יופי עוד נעלב לי. ברור לי שזה לא מה שאמור להיות... אבל זו המציאות שלי.
ניסיתי לשכנע- לא רוצה.
ואז הילדה הגיעה אלינו והוא הלך לישון בספה.
בבוקר ברוגז.
ואז פשוט.. כל המלחמה שלי עם עצמי לא לחשוב על הבחור הזה שויתרתי עליו, שנמשכתי אליו- אמרתי לעצמי וואלה על מה אני נלחמת?! נמאס לי! לא הולכת לבגוד ח"ו אבל כן רוצה לתת לעצמי לחשוב עליו בראש- כי אני כל הזמן נלחמת בעצמי לא לחשוב עליו, לא לדמיין שום סיטואציה... ועכשיו.. אני עשיתי בכוונה??! על מה אתה מאשים אותי?! שאני עייפה? שאי בהיריון/הנקה/גלולות ואין לי חשק?? במה אתה מאשים אותי?? נשבר לי!
גם ככה ויתרתי על כל החיי פאר והדר והמשיכה והרצון שלי בשביל תורה- וואלה היום- גם אין לי כסף (לא מדברת על מותרות, על דברים בסיסיים לילדים, טוב?! ) ולא בקושי לומד תורה- ואוי ואבוי לי אם אגיד לו הכי בעדינות שאשמח שילמד יותר.. "מה נהיית אמא שלייי?? !" יאללה שקט, אל תלמד!!
בקיצור,
מתחרטת.
כואב לי שאני מתחרטת.
ב"ה יש לנו ילדים טובים ויפים ואין לי שום רצון להרוס להם את החיים..
אבל מרגישה שאני חיה את החיים שאני צריכה ולא חיים שאני רוצה.
ברור שזה שום דבר לא בטוח שהיה לי טוב עם הראשון או השני.. אבל וואלה.. קשוח. נמאס. שבעצם הבחור הזה הוא לא כזה זר לי והוא כן חלק מהמשפחה המורחבת ואני שומעת עליו המון כמה הוא מתקדם וכמה הוא..... ואני נזכרת במילים שלו- אל תחפשי חיים אחרים, הכי טוב זה מה שאנחנו מייצרים פה.. ועו דהרבה דברים שהוא אמר, וצדק.. כשאני חשבתי שאני יותר חכמה ממנו. והיום אני מתביישת שהוא יראה אותי ברחוב. וכואב לי. שויתרתי למען ה'. ובסוף נשארתי בלי כלום. בלי כסף ובלי תורה, בלי משפחה נורמלית שמכבדת ואוהבת אותי.. בלי עזרה- רק דרישות.
כואב לי. אפילו במקום הכי אינטימי- לא טוב לי.
אינלי מושג מה אני רוצה מכן,
אבל פרקתי.. כי אין לי למי להגיד את זה.
מבינה לגמרי את התחושות שלך..
תקחי בחשבון שהרבה תחושות מתעלמות בהריון. בתקופה הזו ההורמונים שלנו בשמיים והכל נראה קיצוני יותר.
את צריכה לשבת עם עצמך ולהחליט שאלו החיים שלך וחבל לשגות בדמיונות של מה היה אם..
תשמחי שיש לילדים שלך אבא טוב ותשקיעי בזוגיות שלך. בדור שלנו זה לא מובן מאליו לראות זוגות נשואים שחיים יפה אחד עם השניה.
לצערי אני מכירה מקרוב משפחות שהתפרקו והסבל שלהם ושל הילדים ובני המשפחה המורחבת לא נתפס.
תצאי מדמיונות של מה היה אם ותשקיעי בזוגיות שלכם - רק את והילדים תרוויחו מזה!!!
יש לי מלאא בגדים משיין. לי ולילדים. ברמת הגופיות, מטפחות, נעליים, עגילים וקולקציות שלמות לילדים.
קראתי שזה מיוצר מחומרים מאדד מסוכנים, לא הייתי מודעת לזה לפני.
מה הייתן עושות? זורקות הכל? לא מתייחסות לזה רציני?
אשמח מאד לתגובותכן!
אני לא בטוחה שהארץ יש תקן כלשהו על הבגדים שמיובאים לחנויות רגילות, ורוב הבגדים מיובאים מסין... אם אני יתחיל להילחץ על זה זה לא ייגמר
זה בתוך האוזן ועלול להכיל מתכות כבדות ממששש לא בריאות. בגדים הייתי משאירה
הסיפור האמיתי הוא לא שיין, אלא שבארץ אין פיקוח על החומרים שיש בבגדים. זה אומר שגם הבגד שתקני מחנות בארץ יכול להיות עם אותם חומרים באותה מידה, פשוט את שיין בדקו
ודרך אגב, זה לא סיפור חדש, כל כמה זמן צפות כתבות על שיין
אין. זאת הסיבה ששיין יכולים להכניס לכאן בגדים כאלה, אחרת הם לא היו עומדים בתקן ולא היו יכולים להיכנס
לכן נגיד צעצועים במקסטוק וגם בגדים בחנויות הם לפי התקן
ודברים מקבילים בשיין ועליאקספרס הם בלי תקן כי נכנסים בחבילות ולא דרך ספקים מסודרים.
ככה הבנתי לפי כמה כתבות....
ולא כ"כ הבנתי את הטיעון של כל כמה זמן יש כתבות כאלה... שעלה כאן וגם בשרשור דומה,
יש כתבות כאלה כדי לעורר מודעות
חוקית אין למדינה מה לעשות עם זה.. וגם אם היה זה לא שהמדינה כ"כ מתפקדת בקטעים האלה...
גם בצרפת נגיד היו הרבה מחאות נגד שיין סביב הבובות מין של ילדים שהם שיווקו אבל זה לא שאסרו או שיאסרו את זה חוקית...
זה רק לנסות להשפיע על הציבור
וזה מסובך, כי שיין מאוד חזקים כלכלית ומוכרים במחירים נמוכים מאוד כי יש שם העסקה זוועתית...
וגם כי הם כנראה מייצרים מחומרים מזוהמים ממש..
אני כותבת אבל זה לא שזרקתי הכל אבל לא רוצה גם להזמין משם בקרוב אם אצליח...
וכן, מאז שקראתי את הכתבה הראשונה לפני שנה בערך הזמנתי פעם אחת או פעמיים גג...
זה ממומן ע"י חברות וחנויות בגדים פה בארץ כדי לגרום לאנשים לקנות פחות בשיין ויותר אצלם
בעיקר מה שצמוד לגוף או שקרוב לחורים בגוף
מטפחות השארתי
שמלות שלי גם
סיימתי את ההזמנה בשיין 🫣
כל כמה זמן יש כתבה כזאת, אני תוהה לעצמי למה אף פעם לא עושים השוואה לבגדים שקונים מכאן
או למה לא משווים/עושים כתבה גם על נקסט, ששם זה יותר יקר משיין
לנזקים האפשריים בקניה בשיין, איך היית עושה את זה אחרת, בצורה שתעורר פחות חשדנות ויותר אמון?
(הם הרי לא יכולים לפרסם כל יום, נכון? להציף את זה בתקופות של קניות נשמע לי כמו בחירה מתבקשת, לא ברור לי למה זה נתפס כמשהו חשוד)
אם יש משהו שאפשר לסמוך עליו, זה תקן אירופאי.
זה ממש לא בר השוואה למדינה קומוניסטית כמו סין.
גם הבגדים שמיוצרים בבנגלדש לדוגמה, חייבים לעמוד בתקן.
גם בנקסט זה לא 100%
אבל זה כמו להשוות מקום שאומר שהוא כשר, בלי תעודה למקום שמחזיק תעודת כשרות בדץ.
יכול להיות שגם מקום בלי תעודה הוא כשר למהדרין
ויכול להיות מקום עם תעודת בדץ שיש שם בעיות כשרותיות
ועדיין ברמת השתדלות הצרכן שלא יכול לבצע בדיקות בעצמו זה הבדל ענק בכמה אפשר לסמוך על המקום.
בגלל הרבה סיבות
אחת מהם זה חוסר הפיקוח על המוצרים
גם באתר בארץ אין פיקוח הדוק אבל יש פיקוח רשמי כלשהו
שזה הרבה יותר טוב מכלום
זהו זה כבר הסוף
היינו באולטרא סאונד והעובר עדיין הפוך, הרופאה ממליצה לקבוע תור להיפוך
בעלי אומר לי אולי תדברי איתו?
ואני לא לא רוצה לחשוב על זה שיש שם מישהו
האמת
לא רציתי את ההריון הזה
ועכשיו עוד יורת קשה לי
אין לנו מקום בבית
אין לי מקום בלב
גיסתי שואלת אותי אם התארגנתי עם ציוד
לא
לא רוצה לזכור שיש עוד רגע עוד תינקו כאן שצריך תשומת לב ומליון חפצים (שאין לי איפה לשים בבית!)
הקטן שלי עוד קטן באמת
לא חסר לי תינוק בחיי
אפילו לא הספקתי להתגעגע ללקום בלילות כי אני עדיין קמה (התינוק שלנו קם.. מי ניגש אליו זה כבר שאלה אחרת)
אין לי כוחות ללדת
אולי עדיף שלא יתהפך וניתוח אלקטיבי וזהו?
עוד זוכרת את זה מהפעם הקודמת עדיין מותשת
לא מתארגנת
לא מתכוננת
אמא שלי שואלת מה התלמ שתתארגן לעזור לי ואני מתחמקת
מדחיקה את התאריך
את השבועות החולפים.
כבר 35 וזה תכף פה
הרופאה אומרת שזה בחירה שלי ואין סיבה ללדת בניתוח
אני חושבת בלב שיש סיבה שאין לי כוחות ללידה
יש לי פחד שיתפרץ לי איזה דכאון אחרי הלידה
בעלי רק מחכה שייגמר ההריון ואני אחזור לכוחותי (ב"ה מתאוששת מהר מלידות ובהריונות מאד כבידה)
ואני נותנת לו הנחיות שאם אני לא בענין שיחליט לבד על השם
אין לי שמות עכשיו
לא עובד לי
עצובה בשבילי, בשבילו
כבד לי בבטן כל הענין הזה.
לא יכולה להסביר את זה לאף אחד בעולם.
בסביבה שלי זה לא צפוף בכלל ובטח כולם נאנחו לרווחה שהפעם נכנסתי להריון מספיק מהר לטעמם....
דברתי קצת עם בעלי אלב לא בטוחה שהוא מבין את עומק הענין
קבעתי תור לעיבוד לידה בבית החולים..
אין לי כח אפילו ללכת.
אני צריכה דולה בשביל ללדת.
אין לי סבלנות לחפש
אני רק חושבת על זה מתגדרת מהרעיון שמישהו ייגע בי.
הלידה האחרונה היתה קשה ממש.
האמת לא רוצה ללדת
יש מצב שהוא יישאר בפנים עד שיהיו לי קצת כוחות?
אולי תצאי כבר לחופשה
קחי לך כמה ימים לעכל
תעשי רשימת משימות מלחפש דולה ועד לקנות עגלה
אבל צריכה לגמור דברים בעבודה
עוד שבועיים אוכל לצאת בערך...
אני כל כך מבינה אותך
מזדהה עם 90% ממה שכתבת והרגשתי כאילו כתבתי בעצמי🫂
אין לי הרבה איך לעודד כי אני בעצמי עוקבת על התשובות אבל רוצה להגיד לך שההרגשות שלך כל כך נורמליות בעיני
גם אני שקלתי ניתוח ומכריחה את עצמי לנסות לעבור לידה רגילה וטובה במיוחד בשביל האחרי . גם לי אין טיפת כוח מנטלי לטפל בעצמי
אני כל כך מקווה בשבילך ובשבילי שלמרות הכל זה יהיה בטוב בע"ה נגד כל הסיכויים
כי אם השם בחר בזה אז הוא גם יכול לדאוג לזה שזה יהיה הכי ברכוּת שאפשר
שמה שראיתי שעוזר לי מעט זה לפנק את עצמי בלי חשבון
עובדת על זה עדיין אבל זה משפר ולו במעט את ההרגשה
אבל בסוף התוצאה שאוכלת מלא ג'אנק (כי אין לי כח להכין+ כביכול זה פינוק) ואח"כ ההרגשה ממש לא טובה
אבל משתדלים לצאת לאכול בחוץ, זה כן עוזר זה גם מאוורר אותי טיפה.
עושה לי אחוות נשים כזו שאני לא היחידה (ובעיקר זה מנרמל קצת)
❤️
את חוששת מדיכאון, אבל אולי כבר עכשיו צריך איזו התייחסות? הייתי פונה במרפאה לעו"סית או כבר מחפשת פסיכולוגית/עיבוד לידה קודם אם רלוונטי
מבחינת הכנות אולי הכי חשוב ליווי מראש רגשיאו פרקטי אחרי לידה כמו אמא לאמא או ממש אחות בתשלום לכמה שעות ביום ו/בלילה. אל תהיי לבד עם זה.
תרגישי טוב!!!
יש לי הפניה למרפאת חוה בשיבא
התור עוד 7 חודשים....
שאת מתייחסת. שכבר עשית צעד לטיפול.
דורש הכרה אומץ והרבה.
גיבורה!
תשאירי את התור ותנסי להתקשר לבדוק ביטולים/להסביר את הדחיפות לפני לידה.
בריאות והצלחה!!
בקופה יש פסיכיאטר (תור לאחרי הלידה..) וטיפול במרפאה (כנל המתנה כמעט עד הלידה ברמה שלא יודעת אם יש טעם לגשת לפניה)
המענה נפשי בקופה מאד דל ולא מספק, נראה שבזה צריך פרטי... אבל זה עלויות נורא גבוהות
המליצו על פסיכיאטר ישר מיד בלי מדי בירורים
מישהו מאד יקר שלא עובד בהחזר עם שום קופה ולא הצלחתי למצוא עליו שום המלצה (בעיקר דיס, שהוא לא מקצועי ורק חותם על מה שמבקשים ממנו)
אז כאילו לא עשה לי חשק ללכת
אני לא מכירה אותם בכלל אבל אמת זה מאמץ ממש גדול להרים טלפון וציפיתי למשהו אחר
אין לי טענה כי זה עמותה והם כמובן לא חייבים לי כלום אבל זה מאד שובר ומפיל הקושי לטפל בעצמך נפשית
במצב כזה רגיש.
את גיבורה גדולה ששוב ושוב את מבררת.
אולי בינתיים חברה מהעבר, ניטרלית, יכולה להפגש לכוס קפה ותתן שעת שקט מחוסר המנוחה הנפשית
וחידוש כוחות להמשך?
נבחינת כתמים/דימומים זה אישי יש כאלה שאפילו חצי שעה עושה כתמים
יש כאלה שגם פספוס יומיים עובר בשלום...
כבר עשית בדיקה של היום השביעי?
אם את מקפידה על 2 הייתי מתייעצת אם בכל זאת לעשות רק אחת.
בלי להסתכל בניגוב וכו'
ראש קטןןןןן
תטבלי וישר תחתונים כהים ובייי
אם יהיה דימום רציני את תדעי גם עם תחתונים כהים
אז אני רגועה מבחינת המקווה
אם אין דימום אז הכל כרגיל גם מבחינת אחרי המקווה?
ואגב, האיחור כיה סך הכל שעתיים ורבע, מקווה שיהיה טוב
טארקואחרונהראיתי אתמול את התוכנית "מלאכי"
בהתחלה בסקרנות רבה
ואז כשזה נגמר
אני נגמרתי גם
נזכרתי בה,
בילדה שהיתה יכולה להיות לי אם לא הייתי הורגת
וזהו
אני לא מצליחה לקום
קמתי הפוכה
עברתי לספה, הפוכה
בעלי חזר מהעבודה ואני
אני מה
מפורקת
בלי כח אפילו לאכול
לשתות שתיתי רק כי הוא הכריח אותי
כואב לי בלב
בגלל מום רציני.
ובטח קבלת את ההחלטה אחרי מחשבה רבה והתייעצות נראה לי לא רלוונטי לעסוק במה שהיה. תוכניות כאלה המטרה שלהם זה לנגן על הרגש. זה לא אומר שהגישה המוסרית בה נכונה או רלוונטית לחיים שלך ולהחלטות שלך.
(אם את חושבת שעשית מעשה לא נכון אפשר לחזור בתשובה. )
לא ראיתי את התכנית אבל ראיתי בגוגל על מה התוכנית
מום רציני, נדיר בתפוצתו בכמה עשרות אלפי הריונות ממה שהוצג בתכנית.
משהו שהרופאים המומחים והרבנים הגדולים שהתייעצנו איתם היו חד משמעיים באמירה,
ועדיין
כואב לי כל כך
שכל ורגש שמתנגשים...
כי זו פעולה כואבת גם כשהיא נכונה
אולי זה טוב שמגיעות סיטואציות שמוציאות את הכאב
אולי זה יעזור לו להתרפא
חיבוק גדול גדול
זה נשמע כואב כל כך
רלוונטי לך לשמוע דיבורים של אמונה?
שעשית את הבחירה שלך בהרבה מחשבה, כתבת שהתייעצת עם רבנים גדולים, רופאים ומומחים. והם הביאו לך גם דעה מקצועית, וגם את דעת התורה.
עכשיו, אחרי ששאלת דעת תורה והרב פסק, זה באמת באמת מה שהשם רצה שיקרה. שהנשמה היקרה הזאת לא תגיע לעולם.
כנראה שהיא הייתה צריכה איזה מסע
והשם בחר דווקא בך ללוות את הנשמה הזאת בתהליך שהיא הייתה צריכה. ולפי הפסיקה כנראה שהיא לא הייתה צריכה גם את הלידה והשהות בעולם. אני בטוחה שהנשמה המיוחדת הזאת מודה לך מאוד מאוד על מה שהענקת לה בכל הזמן הזה שהיא הייתה בתוכך.
זה מצד השכל
מצד הרגש אני כל כך מבינה את הכאב שלך,
הצורך לעבור הפלה יזומה באמת מנוגד לאינסטינקט האימהי שיש בך.
זאת חוויה של הפך החיים ולכן היא קשה ממש.
אבל בכנות אני חושבת שלפעמים לעצור במקום הנכון זה אולי כואב מאוד ושורף את הלב אבל זה מה שנכון.
אז חיבוק גדול
ואם משהו ממה שכתבתי כאן לא טוב או לא מתיישב לך בלב בבקשה תמחקי אותו מליבך.
אלו רק מחשבות שלי.
מקווה שהשם יביא לך נחמה גדולה ואמיתית
קוראת אותך ודומעת..
שה' ישלח לך כוחות❤️
