- את מניקה הנקה מלאה?
- לא. הנקה מרחל
- מה זה??
- ממממ.. ביטוי שאני המצאתי. באלך לשמוע?
י******
לידה ראשונה.
שלושה ימים אחרי
אני קולטת שהוא בוכה.. רעב...
"עדיין לא הגיע אצלך החלב" פוסקת היועצת הנקה
"תמשיכי להניק לפי דרישה
והוא חייב לקבל בקבוק תוספת,
ואת תלכי לשאוב בין ההנקות להגביר את החלב"
תוך כדי שהיא בודקת "הוא תופס מצויין"
כמה מידע לאמא טריה
כמה הוראות בלתי הגיוניות ליולדת
אז אני יושבת בחדר השאיבה
ואני מתבוננת
בטיפות החלב המתאמצות שלי
יורדות אחת אחת
מקווה שהן יגיעו בכלל לקצה הקו התחתון של הבקבוק
שיהיה מה לשים במקרר ..
ואני קולטת
אין. לי. מספיק. חלב.
אבל הי,
אני רוצה הנקה מלאה! מלאה!
מה לא ברור פה?
מה משתבש?
עשיתי הכלל לפי הספר באמת...
ומשם אני אפילו לא זוכרת
אבל חזרנו הביתה.
ואני שואבת ושואבת
לפי התכנית שעשתה לי יועצת הנקה
והתינוקי יונק לפי דרישה ואני עושה באמת הכל
רק. שההנקה. תצליח.
ואני אוספת כל עצות מכל אישה
רק שיהיה חלב.
תמרים אגוזים
כדורי חילבה
מלא מלא מים
"הוא לא עולה במשקל זה כבר מסוכן"
האחות טיפת חלב נוזפת
עושה לי תכנית האכלה מפלצתית
של מטרנה
רק מטרנה.
רק שיעלה במשקל...
ואני. מתחילה להאכיל אותו
בבקבוק.
בוכה.
ממשיכה לשאוב
והטיפות עדיין מגרדות את קרקעית הבקבוק.
ואני כועסת על הגוף שלי שמקולקל.
לא מסוגל לייצר חלב לתינוק שלי..
בסיסי כל כך!
מאכילה ובוכה.
וההנקה נכחדת.
התינוקי כבר לא מעוניין בכלל
הוא כל כך מתענג על הבקבוק
ואני נעלבת.
ועוד יותר בוכה.
י*******
לידה שניה.
באתי נחושה.
הפעם
זה
מצליח.
הפעם הנקה מ ל א ה!
ואני מכינה מראש כל מה שצריך
משאבה דו צדדית מטורפת
ויועצת הנקה
קוראת ולומדת
ומבקשת מהדולה שחשוב לי ממש ההנקה בחדר לידה.
ושוב כמה ימים אחרי הלידה
והחלב מגיע בטיפות טיפות
ואני עדיין לא מוותרת
יועצת הנקה מדהימה
תכנית שאיבה מפורטת
כולל סחיטה ידנית, תוספי מזון וכל מה שאפשר
ואני, שהפעם באתי להילחם על זה
כמו שעון. יום ולילה.
שואבת ושואבת ושואבת
וסוחטת גם את עצמי.
לא נשאר בי כלום.
עייפה.
רעבה.
אמא חסרת סבלנות
אני מבינה שאני לא רוצה לאבד את הכל
ואני מניחה לזה.
מניקה מה שיש
ומאכילה מבקבוק.
ובפנים הכישלון מכרסם.
לא הצלחתי.
י******
לידה שלישית.
כל ההריון רק עסקתי בזה.
בהנקה.
הגעתי למסקנה כנראה יש איזה מחסום עמוק פנימי.
אז מה הבעיה?
ננסה להסיר אותו והפעם זה יהיה אחרת.
מטפלת בעצמי
מטפלת בגוף, מדברת איתו
תהליכי עומק פנימיים
נקיון יסודי של אמונות מגבילות
ומה לא...
לקראת סוף ההריון בטיפול אחד היא מניחה לי:
ואולי לא?
אולי הגוף שלך לא מתאים לו?
הרצון "להצליח" זה גברי כל כך.
את אישה.
מלחמה היא לא השפה,
אי אפשר למדוד עשיה נשית ב"הצלחה"
ובכלל מהי הנקה?
הנקה היא חום, קרבה
הנקה היא לא רק אוכל היא הרבה מעבר,
ואם את לא נותת אוכל בהנקה
את יכולה להניק אנרגטית, לתת את החום והקרבה...
יצאתי משם בוכה
כמה זה קשה.
זו לא התשובה שרציתי. רציתי לטפל.. להלחם.. להצליח...
אבל החלטתי בתוכי להניח למאבק.
ועדיין כשגם הפעם היה מיעוט חלב
עם הבקבוק הראשון שנתתי לתינוק
בכיתי...
אבל הפעם
אני לא שואבת.
לא את הגוף ולא את הכוחות שלי.
הפעם אני מאכילה מבקבוק
ומניקה מה שיש אפילו קצת...
הנקה.
לא מלאה,
הנקה מרחל.
זה ביטוי כזה שהמצאתי לי.
כי הנקה מ-לאה
זו לאה. האישה. הרעיה. האם הבלתי מעורערת
שהכל כמו שצריך ולפי הסדר ולפי הספר...
ורחל,
רחל זה הגעגוע,
זו המערכות הנשיות שעובדת בקצב אחר לא כמו שאת מצפה,
זה הכמיהה לדבר,
זה ההסכמה לעבור דרך גם אם היא נראית משובשת לגמרי,
זה השמחה במעט שיש, גם אם רצית יותר...
וזה להסכים גם למה שאין.
להסכים להיות אין.
וזה להיות עדיין אמא, הכי אמא בעולם.
אז אני עטרה.
ויש לי מעט חלב לתת לתינוקי
ואני מניקה הנקה מרחל,
ומתגעגעת, וכמהה כל כך,
ומשתדלת לשמוח ביש ובאין
ואני הכי אמא בעולם.
עטרה גבריאלי
התייעצת עם יועצת הנקה?