9 חודשים אחרי לידה, עוד לא חזר המחזור. מניסיון לידות קודמות אמור לחזור בקרוב
רוצה מניעה לחודשים הקרובים ושקפים ונרות עשו לי רגישות נוראית אחרי לידה קודמת
הרופאה המליצה על כדורים או מדבקות, מניסיון שלכן מה עדיף?
אציין שעדיין מניקה, עכשיו מתחילה לבסס מוצקים אבל עדיין יונקת הרבה, כששאלתי את הרופאה אמרה שזה בסדר
ומשיטוט קצר ראיתי שזה לא כזה טוב בהנקה מדבקות
מה אומרות? אשמח לתובנות 🙏
מדמיינת את הבן שלי לא מבין מדוע לא רצים לממ"ד...
פתאום כולם נעמדים.
גילאי שנתיים -שלוש, איך מסבירים להם?
עבר בשלום ברוך ה
בעלי מבטיח שיגיע עד שעה מסויימת
האוכל מוכן חם וטרי וגם הילדים שצורחים כאן ובסוף אני צריכה כבר לקלח ולארגן לבד
בפועל אנחנו ארבע שעות אחרי, הוא לא זמין בטלפון וגם לא מעדכן
זה קורה מלא
וזה מבאס אותי ממש
ואם אני מצייצת בנושא הוא מתעצבן וטוען שאני חונקת
מי מזדהה?
אני אומרת לו אין בעיה תגיע מחר מצידי,אבל תעדכן! שאני אדע איך לחלק את האנרגיות שלי, שאדע אם לחכות עם האוכל, שאדע אם להרדים את הילדים.. אי אפשר פשוט לתת לי לחכות אחרי שאמרת זמן.
קודם כל אל תחכי לו. בשבילך.
דבר שני, הוא לא רווק וזה ממש לא מתאים. את לא חונקת, הוא זה שמתנהל בצורה לא מציאותית וזה שיש לו תסביך "חנק" לא אומר שאת לא בסדר. לעמוד במילה זה א ב. להגיע הביתה בשעה סבירה / לתת הסבר הגיוני לאיחור/ ולהיות זמין כנל. את לא שוטרת שלו, ולא אמא, אבל ככה זה בזוגיות. שיתוף בשיח ותקשורת, ושיתוף פעולה
מציעה לבחון את דפוס הקשר שלכם. אם את במקום אימהי זו דינמיקה לא מאוד מוצלחת בעיניי וכדאי לשנות אותה. גם באמצעות טיפול
חיבוק♥️
אני מודה לה' שזה לא קורה הרבה שהוא יוצא לימים שלמים
אבל כששסה ככה אני מרגישה שעולים בי דברים ותחושות לא נעימות
של זלזול......
אחד הדברים שהכי קשה לי איתם
אתה מגיע מאוחר? אין בעיה רק תן שעהההה
אני שונאת לחכות ולחכות סתם
אבל הוא לא אומר לי שאני חונקת אותו
הוא מסכים איתי שאני צודקת
אבל בפועל לא שם לב לזמנים ולא זוכר לעדכן
אצלי זה מעצבן אותו אולי כי בעבר כן הייתי יותר קנאית כלפיו
וחשדנית . ב"ה עברתי את זה,
אבל מרגישה שזה באמת גומר לי את האנרגיות
גם בעלי מתעכב מעבר לשעה ויש לו בעיית זמנים קשה אבל אם דחוף לי שיגיע בזמן אני מתקשרת חצי שעה שעה לפני לראות שהשעה עדיין רבלנטית
ובעלי עושה את זה גם אבל פחות בוטה חחח
מלא פעמים הוא יכול להתקשר 8 שיחות- משמע משהו דחוף- שניה אחרי חוזרת אליו הוא נעלם לשעה.
אני מכנה את הזמן שלו שעון בעלי חחחחח
יש שעון של כולם ויש את השעון שלו
יגיד שהוא מגיע בחמש בסוף ברבע לשש.
יש פה דבר נוסף-
האחריות על התיפעול השוטף של הבית היא רק עליך? אם כן (ומבחירה)- סבבה.
אם לא ואת פשוט נאלצת לשאת לבד בעול (כי הוא לא נמצא),
צריך לשקף שזה שהוא לא מגיע, זה לא רק עניין של זמנים. זה עניין של להשאיר אותך להתנהל לבד עם כל העומס..
אולי הוא 'חונק אותך' עם כל התיפעול של הבית?
מציעה לשקף בזמן רגוע. לפעמים תיווך מקצועי יעיל יותר
שזה מעצבן טילים
אבל למה לא זמין?
לאיפה הוא נעלם?
מה כ"כ דחוף? מה הוא רופא מנתח?
זה זלזול מוחלט
ובשבילך- אל תחכי ואל תכיני אוכל חם, כשהוא יבוא תחממו. זה סתם מביא לתסכולים נוספים
לק"י
בעיקר מעצבן שהוא לא עונה.
זה גם עלול להלחיץ...
ובשבילך באמת עדיף לא לצפות שהוא יגיע ויעזור.
אצלנו זה הפוך, בעלי יודע לתת זמנים נכונים ואני יכולה לא לשים לב שהזמן חולף.
אנחנו האמת פתרנו את זה שאני מתקשרת כשאני כבר בתוך האוטו ולפעמים גם שולחת צילום מסך של הוויז גם כדי להעריך נכון יותר את הדרך וגם מפה אין דרך חזרה חחח
ככה בעלי יודע שאם קבענו שעה מסויימת כל עוד לא יצאתי מהמשרד זה כמעט חסר משמעות.
אלא אם יש לנו תוכנית זה משהו אחר.
מה הוא אומר, למה זה קורה לו? צריך לאתר את הקאצ' כדי למצוא פתרון.
להגיד הפתרון שהוא יעמוד במילה שלו, יכול להיות רעיון נחמד אבל לא ישים ולכן כדאי לחפש פתרון ריאלי יותר שלוקח בחשבון את מה שגורם לו לשנות תוכנית.
אולי שיעשה שיתוף מיקום?
אותי נגיד זה ממש משחרר אבל כי אני יודעת שבעלי לא שיפוטי כלפי הזמנים שלי, אלא רק רוצה לדעת.
אם למשל הוא מרגיש שאם יעדכן את תכעסי שלא הגיע בזמן אז הוא ירגיש מניעה לעדכן אפילו
ואז את סובלת פעמיים, גם שהוא לא נמצא וגם שאין לך מושג מה קורה.
אומרת מנסיון
ברור שיכול לקרות שלא ולכן יש את מה שנקרא תקשורת, אבל בתור אחת שהתנסתה - בטח שיש
גבר שעומד במילה שלו/ יוצר תקשורת עם אשתו במידה ולא, זה גבר שנותן ומשרה תחושה של יציבות וקרקע בטוחה. העניין הוא לא לעמוד במילה "כי ככה" אלא התחושה שעומדת מאחורי הפעולה,שגבר רוצה לתת לאשתו
כשהדינמיקה היא "את חונקת אותי" והיא רודפת אחריו מחכה מתפוצצת, זה לא להעביר נכון את הצורך הרגשי שעומד מאחורי זה, ובכלל - להיעלם גם ל4 שעות ואז להפוך את זה עליה שהיא חונקת זה לא מכבד בעליל. האם היה מתנהל כך מול הבוס בעבודה? מול חבר? מול ההורים? לא בטוחה
אבל זה נשמע כמו משאלת לב יותר מאשר משהו מציאותי.
כל אחד ונקודת החוזק והחולשה שלו.
לדעתי אין מה להשוות נסיעה הביתה בסוף יום מול נסיעה לעבודה או פגישה עם אנשים.
ואם תגידי אז שיתייחס לחזרה הביתה כמו לפגישה,
אז זה בדיוק החנק שהוא מדבר עליו, שכל יום, ועוד בסוף היום אתה צריך להחזיק עוד מחוייבות ולא יכול לשחרר ולהתעכב או לשנות תוכניות, או סתם להשתהות לפני שנכנס הביתה.
זה כמו שיש שעת איסוף של הילדים מהגנים, זה מעיק.
ככה זה כשמתחתנים, לא?
זה בדיוק ההבדל מגבר רווק לגבר נשוי.
לעדכן את אשתך שאתה מאחר לא אמור להיות מעיק כשהקשר במקום טוב וגם לא אומר שאין לו מרחב תמרון. יש לו, רק שיתחשב באשתו שמחכה לו אם הוא כבר אמר לה שהוא מגיע. אחרת - שיתאם ציפיות
אי אפשר לאחוז את החבל מ2 הקצוות ולצפות שהיא תבין כל הזמן.
לק"י
אני די משחררת.
אבל כן מצפה מבעלי לענות לי, ולא להיעלם לכמה שעות. בטח אם הוא היה אמור לחזור כבר הביתה.
זה גם מלחיץ. המצב במדינה לא משהו.
(וגם כשבעלי עבד במקומות, שהיה אסור לו להיות עם פלאפון, היה לי את המספר של המנהלים, למקרה שאצטרך משהו דחוף).
אם הוא מעצמו יצור קשר ויעדכן מה איתו, ויעשה מאמץ להגיע בזמן, היא תהיה פחות "נודניקית".
מה זה אומר להתחשב, דווקא להרים טלפון?
האם הטלפון הזה נניח והוא יקרה, יתקבל ברוח טובה או שהוא מגיע עם מפח נפש?
מה מפריע לו להרים טלפון?
האם יש אמצעי אחר שיכול לעזור? נניח אפילו איתוראן לרכב שאפשר לדעת איפה הרכב נמצא האם הוא משיג את אותו אפקט?
זה דברים שדורשים התבוננות כדי להבין מה מניע ומה חוסם את ההתנהלות התקינה סביב הנושא.
זה לא פשוט לצפות שהוא יגיע וזהו.
קבענו 6 אז תגיע ב6 ושום דבר אחר לא מעניין אותי.
לזה התכוונתי שזה לא ישים כי יש אילוצים בחיים, ויש תפקידים שקל יחסית לצפות שעת סיום, ויש תפקידים שממש אי אפשר לצפות.
ויש אנשים שבנפשם לעקוב אחרי השעון, ויש אנשים שהשעון לא ממש משחק תפקיד בקבלת החלטות.
אני למשל יכולה לאכול צהריים ב12 או ב6 אחר"צ כשאני בעבודה.
לעומת זאת יש אנשים שב13 יושבים לאכול כל יום.
אז זה אותו צד של המטבע לדעתי.
להתחתן זה לא אומר להחזיק מחוייבות 24/7 אי אפשר כל הזמן לצאת מעצמך/ מההרגלים/ דפוסי חשיבה הטבעיים שלך לאורך זמן.
ולכן עדיף במשהו שחוזר על עצמו כל הזמן, לחשוב על פתרון שיבוא יותר זורם וטבעי ופחות יצריך את גורם ההתחשבות.
כתבתי שזה לא תגיע ."כי ככה וקבענו", אלא שיש מאחורי הרצון הזה צורך רגשי של האישה ולא הבנתי למה לא זה לא פשוט. רוב בני האדם אכן נוהגים כך. מה מסובך פה?
ובטח שחתונה זה אומר להחזיק מחויבות. זה לא אומר שהוא בכלא, אבל הוא בהחלט מחויב
מחילה אני יודעת איך את רואה את זה אבל כנראה ההסתכלות שלנו על מערכת הנישואין היא שונה וממה שאת כותבת את אולי מסתכלת על זה כאישה שמנסה לשלוט, או כגבר שצריך לברוח מאישה שמנסה להשתלט עליו ולכבות לו את מערכות החופש.. אני ממש לא מדברת ממקום כזה
נישואין הן שותפות שמחייבת, נקודה. לא אמרתי אין אילוצים, והוא לא רופא במיון או בטיפול נמרץ ככל שאני יודעת, וגם לא לזה התכוונה הכותבת ממה שהבנתי, וגפ לא מגיבות אחרות. ולא אני.
אני מדברת על גבר שמאכזב את אשתו לעתים קרובות, ולא בגלל שהוא רופא/ כבאי/ וואטבר ומתוקף תפקידו. בעיניי זה לא תקין ומן הסתם עומדת מאחורי זה דינמיקה שהיא בעיניי לא בריאה בקשר זוגי אבל לא חייב להסכים כמובן
יש את הדינמיקה שלו
למרות שבעלי כזה שלא שם לב לשעה
וזה גורם לנו לריב לפעמים
ולתסכול
לא באמת הייתי רוצה שיהיה בלחץ על השעון כי הבטחתי לאישתי להגיע ב7
יש לו אופי קצת רחפן
ידעתי את זה תמיד
זה אחד הדברים שאהבתי בו מההתחלה
גם אם יש לזה את החסרונות (ויש בהחלט)
בסוף אני מעדיפה ללמוד לא לכעוס על איחורים ועל בלאגן שנובע מהאופי הזה
מאשר לשנות אותו
יותר גורר פשוט תסכול וכאב ל2 הצדדים..
אגב, בלתק, גם בעלי היה לו תקופה כזו, בעבודה הקודמת, אז ידעתי שאם אומר 10 דק יגיע עוד שעה פלוס...
ועדיין לפעמים תיסכל..
הוא שינה עבודה , לעבודה עם אופי אחר אז פחות קורה...
בכל מקרה לנתק את הלוז בינתיים מההגעה שלו ןלמצוא לאטלאט עמק שווה
את לא צריכה להרגיש זלזול אבל ככ הוא לא צריך להרגיש לחץ..
פשוט שווה להקדיש זמן רגוע ולפתוח את זה בנחת.
אחרת סתם תסכול וכאב ו0 התקדמות
או שהיא לא עברה נכון
לשים לב ולעדכן את האישה זה לא להיות בלחץ. מי שנלחץ מזה - לדעתי זה בעייתי. מה הבעיה להיות בנחת ולעדכן? לא הבנתי למה זה או או כל הזמן ולא גם וגם
ואם לפעמים זה לא קורה זה גם לא נורא. אבל כל פעם שיש איחור כשהוא אמר מתי הוא מגיע (ולא סתם כי לאישה היתה שעה בראש שנדמה לה שהוא יגיע) ולא להודיע בעיניי זה כן נורא.
אני רואה שאתן לא ככ מבינות אותי והאמת אין לי כח להרחיב אז נשאיר את זה ככה, לא חייב להסכים, אבל אני בדיעה אחרת
ממה שאני רואה כולכן מקבלות כמעט כעובדה את העניין. אני בראש אחר פשוט
הוא בנאדם שלא שם לב לשעון
והידיעה שאישתי מחכה לדעת באיזה שעה בדיוק אני חוזר
ואמרתי לה 7 אז אני צריך לשים לב כש7 מתקרב
זה מלחיץ אותו
זה מכריח אותו להיות על קפיץ ולשים לב לשעון כל 5 דקות כי אין תחושת זמן טבעית
אני כאמור בראש אחר
אם בעלי נלחץ כי הגיעה השעה - שיעבוד על עצמו לא להיות בלחץ. אם נוצר מצב שהאיש מאחר ובאופן שיטתי מקבל "על הראש" מאשתו כמו ילד (דינמיקה נפוצה) אני מבינה למה הוא נלחץ ולדעתי צריך לשנות את זה גם
אם עם הלקוחות שלו/ הבוס הוא לא נלחץ ומודיע להם רוב הזמן/ מגיע בזמן - אני לא שונה בזה ואני חשובה לא פחות
ולמען הסר ספק - אני לא מדברת על לתת לו תחושה של דיקטטור, ממש לא. האישה היא לא מנהלת של הבעל, זה יותר בלדעת מה לבקש לעצמך. לקבל ממנו תחושה שאני חשובה ובלי להיות אמא שלו שתבין אותו שקשה לו/ שתכעס עליו כשהוא מאחר ותגער בו. כולם טועים, לכולם יוצא, הכל נכון. באופן קבוע - אני חשובה לא פחות מאנשים אחרים שקובעים איתם, אם לא הרבה יותר
וכל פעם שיוצא לנו לדבר על זה
יוצא שהוא מבין אותי שקשה לי שאני לא יודעת מתי הוא חוזר
ואני מבינה אותו שקשה לו לשמור על זמנים
בעלי לא עובד בעבודה שמחייבת אותו זמנים בדיוק מהסיבה הזאת
יוצא לו לקבוע עם אנשים ולשכוח לגמרי
גם דברים שחשובים לו
בסוף התפקיד שלי הוא לשחרר
והתפקיד שלו זה כן להתאמץ לעדכן אותי
הוא יכול להשתדל מאוד ולצאת בזמן ואז לפגוש ליד הבית מישהו שהיה לו משהו חשוב לומר לו ו-הופ מאחר בשעה וחצי
זה שהוא בן אדם שלא שם לב לשעון לא היה מעניין אף אחד
והוא היה כן שם לב כנראה
ובימים שהוא מוציא את הילדה מהגן הוא לחוץ
ואני מתקשרת להזכיר לו
לא רוצה שיהיה לחוץ ככה רק בגלל שקשה לי שהוא לא מעדכן
כשצריך- אין ברירה
להחזיק את ההוצאה מהגן זה סיוט.
אי אפשר לחיות בסיוט כל הזמן, אז מתאימים פתרונות
הפתרונות מעולים למקרים ספציפיים
כמו למשל כשצריך להוציא מהגן
אבל באופן כללי ביום יום זה יותר מורכב
ומכניס לסטרס מיותר
לתגובות כאן.
זה באמת מאוד מבאס
א. הייתי מפרידה את הקשר בין ההגעה שלו לארוחה, או בתלות בין ההגעה שלו לסדר היום. במיוחד אם הוא מגיע כל כך מאוחר. אצלנו הלו"ז הוא של הילדים, והוא מתנהל יחד עם ההורה שבבית, בלי קשר לשאלה מתי ההורה השני מגיע. זה הרבה יותר נוח ולא מחייב לחכות, אלא אם יש אירוע מסויים ואז מתאמים מראש. אבל זה חריג.
ב. כשאת מדברת איתו, את משקפת מה את מרגישה? למה זה קשה לך? מה הצורך שלך בעדכון / זמינות / הגעה?
יותר עוזר (אולי את כבר עושה את זה) לדבר בשפה של מה מפריע לך ולא למה הוא אשם.
ג. מחשבה על חלוקת תפקידים. מצטרפת למחשב של קנמון. האם מתאים לך שזה ככה? האם זה הסיכום ביניכם? כי הגיוני שתהיה חלוקה בין בני הזוג שבזמן שהאחד עובד השני עם הילדים ומתפעל את הבית. אבל בהרבה מקרים זה לא תמיד אותו אחד שמתפעל את הבית, וגם אם כן, יש זמני אוורור שכבן הזוג השני מגיע. השאלה אם זה קורה אצלכם, או שאת פשוט עושה הכל, ואז זה מוסיף לתחושת הקושי והמצוקה כשהוא לא נמצא. אם לא נוח לך עם הסידור הזה, שווה לדבר גם על זה. ממקום של שיתוף ותקשורת.
ד. אומרת בעדינות, לא הייתי מוותרת על זה. זאת אומרת, התגובה שלו חזרה לא נעימה, נכון
אבל אם זה חשוב לך, תנסי למצוא דרך להעלות את זה שוב ולדבר על זה. אני מאמינה גדולה בוויתור בזוגיות, אם זה אפשרי ולא חונק. כאן נראה שזה מאוד קשה לך
אז אפילו שקשה לדבר, לא הייתי מוותרת על פתרון
בעלי בצבא
לפעמים צריך להישאר מעבר מתוקף תפקידו,
עד תקופה של לפני המלחמה גם אם היה צריך להישאר עוד ,לא היה מעדכן ואז גם לא הייתי מתקשרת לשאול כי הייתי בטוחה שהוא בדרך...
אז או שהיה מגיע אחרי כמה שעות או מתקשר מהדרך בחזור ...
אבל כמעט אף פעם לא מודיע שיש עיכוב.
פעם שאלתי אותו ,למה אתה לא מודיע פשוט? שאני אדע למה לצפות ?
אז הוא ענה שהוא לא רוצה להתמודד עם הבאסה שאני מתבאסת על זה ולפעמים נוצר בינינו מתח על זה ולא בא לו ,ולקח כמה שנים טובות עד "ששיחרתי " אותו והבנתי שהכל טוב ושהוא עוד מעט יחזור ולא הלך לנצח ... יש לי תסביך עם עצמי על משהו אישי ולכן כל פעם שהוא כאילו לא מגיע בזמן זה ביג אישיו
בכל אופן תמיד צריך לדבר בפתיחות .תקשורת תקשורת תקשורת.
אימצתי כמה דברים מכאן ופשוט הפריקה כאן הרגיעה אותי
והצלחתי לקבל אותו בלי לכעוס.
פשוט כבר נכנסתי למיטה עם התינוק ואמרתי בצורה יפה שזה מאוד מבאס
שהוא לא עונה ולא מעדכן.
טען שלא עניתי לו (אכן יש לי בעיית קליטה בפלאפון)
הוא ממש התנצל ואמר שהיו סבבים של פגישות
אז לפרוק כאן קודם זה טוב, כי הצלחתי להירגע ולשדר טוב 🙂
וגם להראות שאני לא אשב ואחכה בלי סוף,גם לי יש חיים
ומרגיע לדעת שהוא כן ניסה להתקשר
כי 4 שעות זה באמת המון
אני לא בדיוק בעלת תשובה,באה ממשפחה מעורבת
יש כמה אחים חילונים וכמה דתיים
בעלי מבית דתי
יש לי אח שאני הכי בקשרים איתו ועם אשתו אבל הם חילונים
בעלי לא אוהב את שהילדים שלנו ושלהם נפגשים,טוען שהדיבור שלהם מלוכלך,לא מברכים,באים בלי כיפה ושזה משפיע לרעה על הילדים שלנו. וזה נכון.
אל תכתבו משהו נגד בעלי פליז, כי זה לגמרי בקטע חינוכי
וחשוב לי הקשר עם בעלי יותר מהכל
אני תמיד מנסה ליזום פגישות עם אחי וגיסתי בלי הילדים בערב וזה לא הולך כל כך
כי מטבע הדברים,הילדים עדיין קטנים ויוצאשאחי וגיסתי ממש פגועים
שאנחנו לא בקשר והפסקנו להזמין אותם.
צריכה עצה כנה,ממישהי שחווה משהו דומה או מכירה סיפור דומה
אם את לא מבינה בתחום,אבקש לא להגיב,תודה ♥️
יש לכם רב שאתם מתייעצים איתו וששניכם סומכים עליו?
דילמות מהסוג הזה הייעוץ מאוד עוזר
ממש נתן הרבה הקשר ותחושת המשפחתיות..
אם הם חילוניים זה לא מחייב שידברו מלוכלך.. הם מקללים או פשוט משמשים במילים שאתם לא..?
לדעתי המשפחתיות ממש חשובה ובטח השלום
אלא אם כן יש התנהגות פוגענית..
וזו הזדמנות לדבר עם הילדים על הדרך שלכם ומה נוהגים ומדברים בבית שלכם.. זה הזדמנות חשובה כי דברים אחרים הם יפגשו בהרבה מקומות וכאן אתם נמצאים כדי לתווך להם וללמד אותם בהתנסות אמיתית..
ואגב, קורה לפעמים ששומרים על הילדים מאוד שלא יפגשו כך וכך, בסוף הילדים הלכו רחוק מאוד כי במפגש הראשון עם משהו אחר לא היו מוכנים לזה ונסחפו.. הזברתי מבולגן אבל אני מקווה שאת מבינה....
אם לא מתאים לך - תדלגי
אחד הזיכרונות הכי חזקים אצלי מהילדות זה שאבא שלי פתח את הבית לבן של אחותו
הוא הגיע אלינו לליל הסדר עם 'החברה' שלו
אני זוכרת את אמא שלי מציעה 2 מיטות בשני חדרים שונים
ואת אחותי הגדולה זורקת לה משפט 'למה את טורחת... זה לא שהם ישארו לישון... ואם כן- זה יהיה באותו חדר'
אני זוכרת את החיבוק שהוא קיבל איך שהוא נכנס הביתה
ואת השמחה של אבא שלי שהוא הסכים לבוא
(ואת הכלב שנכנס הביתה - ואמא שלי שונאת כלבים)
בפרספקטיבה לאחור-
לא זוכרת שזה ערער אותי
כנראה ידעו לתת לי תשובות
כל האחים שלי דתיים
אני כן זוכרת את המסר על חשיבות בקשר משפחה
בעיני אי אפשר לגדל ילדים החממה
החשיפה לחילוניות תקרה
השאלה אם נותנים כלים להתמודד עם השוני
יש עוד ילדים, חוץ מילדים של אחים שלי שהולכים בלי כיפה ומדברים לא הכי יפה...
ואגב גם יש ילדים דתיים שעדיף לא ללמוד מהם איך לדבר 
הכל בסדר, הכי חשוב זה הבית. לחזק את המקום הזה ומאוד לתווך לילדים.
אני גדלתי עם בני דודים לא דתיים והזיכרון החזק של משפחתיות, אחדות גם כשאין אחידות והכנסת אורחים בנו את מי שאני היום.
אחותו של בעלי גם חזרה בתשובה, ובאמת בילדותנו נפגשנו יותר עם הילדים שלה (אם כי זה היה כי הם היו קרובים אלינו בגיל).
לי ולבעלי יש גם אחים שלא שומרי מצוות כיום, אבל למי מהם שיש ילדים - ילדיהם קטנטנים. ולדודים החילונים שלי יש ילדים בני גילם של הגדולים שלנו.
זה הרקע שלי, ומכאן אנסה לענות:
מה *את* מרגישה בקשר לילדים של אחיך וגיסתך? האם באמת הדיבור שלהם מלוכלך? (כי זה הדבר הכי משפיע מבחינה חינוכית... בנושא של מצוות אפשר לעשות הפרדה ביניכם לבינם ועם הכוונה טובה לא אמורה להיות השפעה)
בעיניי נכון להיפגש - במינון. שלוש-ארבע פעמים בשנה, למשל. ואז ההשפעה לא חזקה מדי, ומצד שני יש אינטרקציה ושמירה על קשר.
ואולי אם כבר להיפגש, אז יחד עם עוד אחים שלך (דתיים), ואז ה"חילוניות" נבלעת יותר...
וחוץ מזה לשמור על קשר וירטואלי, וזה גם נחמד וטוב ומצד שני פחות משפיע על הילדים...
גם לנו יש בני דודים חילונים ויש כאלה שפחות דתיים מאיתנו, אנחנו נפגשים כרגיל.
הילדים שלך מן הסתם לא גדלים בבועה ומתישהו הם ישמעו מילים לא יפות. כאן זה המקום לבחון האם החינוך שלכם מספיק חזק.
אני גדלתי בסביבה מאוד פתוחה וכששמעתי קללות בבית הספר לא העזתי לחזור עליהן בבית או בחוץ.
ביקשת לא לדבר סרה בבעלך אבל לדעתי זה לא יפה שהוא מרחיק אותך מהמשפחה שלך, ולא משנה הסיבה.
מקרה שונה כי במשפחה המצומצמת שלו כולם חזרו בתשובה, אבל הוא התייעץ בעבר עם הרב שלו לגבי הקשר עם המשפחה המורחבת.
אצלנו הרב שם דגש רציני על קשר עם המשפחה, מבחינתנו זה ערך מאוד חשוב להשקיע בו, גם מצד דוגמא אישית. לכן כן נפגשים כשיכולים. מצד שני אין להם ילדים קטנים (כן יש בני נוער).
ממליצה ממש להתייעץ עם רב על המקרה הספציפי שלכם.
מסיבה פשוטה האחיין החילוני היה פי אלף מנומס,אינטלגנט ותמים בהשוואה לאחיינים הצדיקים שההורים שלהם ממש היו בלחץ מהחינוך שלהם.
דיבור נקי לא קשור לדת קשור לחינוך קשור לתרבות.
השאלה היא אם הילדים במשפחה שם מתאימים לכם.
ועוד משהו זה הזמן לנהל איתם שיחה הם ככה כי הם שונים מאיתנו,זה הם זה אנחנו.
אבל לנו חשוב ממש לשמור על קשר עם המשפחה אז תדעו ש...
אז קודם כל בשיחה כזו איתם מנטרלים את ההשפעה ודבר שני מקנים להם את הערך של משפחה
וגם מצטרפת למי שכתבה שאנחנו לא חיים בעולם מנותק מהמציאות חינוך טוב צריך לתת להם כלים להתמודד עם מורכבויות כאלה למשל.וזה למשל הזדמנות מעולה לתת להם כלים משמעותיים לנסיונות שיגיעו בהמשך.
עונה לך - הילדים שלי יודעים שיש אנשים שלא מברכים ולא הולכים עם כיפה, ילדים ומבוגרים כאחד. הם יודעים שיש מושג של אנשים שלא שומרים את כל התו"מ אבל עדיין כולם יהודים ואנחנו עם אחד
ההורים שלך/ שלו מברכים? לבושים בצניעות?
אתם מרחיקים אותם גם מההורים שלכם?
הייתי מבדילה בין פה מלוכלך ל-בלי כיפה וברכות
וגם אז, הילדים שלי למשל יודעים שלא כל מה שהם שומעים הם צריכים להכניס לראש
בקיצור, הפרדה.יש אותנו ואת אורחות חיינו ויש אותם. לא הייתי מרחיקה עד כדי כך. בטח לא אם האח והגיסה נפגעים
אני לא בעד התבדלות האמת
יכולה לומר לך שהרבה פעמים כשחוסמים קשר עם דודים, סבים, בני דודים, הילדים מרגישים חוסר גדול.
ומפתחים טינה וגם סקרנות מוגברת למה שיש שם ואז בגיל מתבגר ומורד, גם לחפש את זה דווקא.
דווקא כדאי לדבר עם הילדים פתוח ובצורה מכוונת,
כי הם כבר מתמודדים עם זה.
זה לא חייב להיות או חשיפה מלאה או נתק מוחלט,
יש באמצע עוד אפשרויות.
הנסיון מראה שזה דווקא יכול לעזור לילדים לחזק את הזהות וגבולות.
תנסי לשאול את בעלך אם אולי אפשר למצוא משהו שיגרום לו להרגיש בנוח עם קשר כלשהו בחשיפה מותאמת,
מה יעזור לו להסכים ואיזה תנאים הוא צריך לזה.
❤️💔
לא כי חזרנו בתשובה אלא כי הם חזרו בשאלה.
אני חושבת שזה דוקא עוזר לילדים להגדיר את הזהות של עצמם אל מול "סוג" אחר של אנשים. כלומר הם יודעים שהבני דודים חילונים ולכן הם נוסעים בשבת בניגוד אלינו שאנחנו דתיים (= מברכים, כיפה, שומרים שבת וכו').
ויש גם דתיים לייט ממש שמתירים לעצמם דברים
וגם דוסים שלא ממש מתנהגים מושלם בלשון המעטה
מסבירים לילדים שכל משפחה היא שונה. זה נכון גם עם שכנים ובמוסדות חינוך.
יש לי בן דוד יחסית קרוב לגיל שלי והיינו המוןןן ביחד, כמעט על בסיס יומי.
הם גם לא היו מאלה עם שפה נקייה אם נגיד ככה.
ולא זכור לי שהייתי משתמשת באותה שפה.
אני מאמינה שהגבולות של הילדים שלכם באים מכם. מהדוגמא האישית שלכם, מהחינוך, מהתפילות.
אחיינים שלי חזרו עם מילים "לא יפות" דווקא מהת"ת כך שדיבור כיום לצערנו הוא לא רק תלוי מגזר.
בעלי הוא בעל תשובה, היחיד מהמשפחה.
השפה שלהם לא כמו שהייתי מקנה לילדים שלנו, אבל בגלל זה לא נשלח לסבא וסבתא?
כשהבן שלנו הסתפר הייתה להם ביקורת על התספורת מכאן ועד הודעה חדשה, לא אמרו לו מילה טובה...זה היה עצוב לנו כהורים.
אבל אנחנו בטוחים בדרך שלנו.
היום לצערנו אין ערובה ליראת שמיים.
המון תפילות.
וגם דוגמא אישית בעיקר מהאמא שהיא הלב.
המון המון בהצלחה 💖
אני גם בעלת תשובה ,וגם לי יש אח לא דתי.
יכולה להגיד לך שאנחנו אישית לא מחזיקים בדעה שההתנהגות יכולה להשפיע והם יכולים ללמוד מהם מכיוון שהחינוך הוא מהבית ובאחריות ההורים .
אדרבה, אם הילדים שלך מחונכים ומנומסים הם יכולים להשפיע עליהם לטובה אם האחיינים שלך פחות.
ודרך אגב כשהילדים שלך יגדלו, הם יבחרו האם להיות בקשר עם הבני דודים אוהד לא, ולא תוכלו להשפיע על כך בשום צורה.
אני חושבת שזה גם מלמד את הילדים על קבלת האחר ואהבתו בלי קשר לדת.
אנחנו זה אנחנו, כך אנו נוהגים בביתנו, ויש אנשים שנוהגים אחרת, ואנחנו מתפללים עליהם שיחזרו בעה בתשובה. (זאת תשובה לשאלה על בני הדודים ,מדוע לא הולכים בצניעות או לא שומרים שבת לדוגמא).
מניסיון מהמשפחה, יש לי אחות גדולה שהיא חרדית מבני ברק ובעבר ניתקה קשר עם אח שלנו מאותן סיבות שאת מציינת וזה גרם לכזה חור במשפחה ועד היום הם לא בקשר ,למרות שהיא מאוד ניסתה אחרי שנים שהיא הבינה את טעותה אבל לצערי זה לא התקבל כי הצד השני פגוע וזה מובן.
תארי לך מצב שבו הדברים היו הפוך, שימי את עצמך במקום אחיך, האם היית נפגעת אילו היו מתרחקים ממך בגלל שאתם לא דתיים כמוהם ?
היית רוצה שיקבלו אותך את בעלי וילדייך כמו שהם מבלי לשפוט ,נכון?
מה גם שגם אם היו דתיים והשפה הייתה פחות נקייה, עדיין זה מעליב אם זאת הסיבה שלא נפגשים.
על כל פנים זה יכול לפגוש אתכם בסיטואציות אחרות בחיים בדלת האחורית ויש מצבים בחיים שלא תוכלי למנוע.
חושבת שבמקום להטיף לילדים אפשר פשוט לתת להם דןגמא אישית. אבא ואמא מקבלים את כולם על אף ולמרות. כך אנחנו מאמינים בכל אופן.
ולכי תדעי, כמה זה ישפיע על ההתקרבות שלהם לקב"ה בעתיד. זורע צדקות מצמיח ישועות.
אחי מגיע אלינו פעם בחודש בערך עם הילדים המקסימים שלו ועם אשתו המקסימה ואנחנו לא מסכימים על הכל אבל מסכימים שלא מסכימים ואוהבים אחד את השני ומדברים על הכל בפתיחות. לא חושבת שזה נכון לנתק או להפחית בגלל הדברים האלה, הקדוש ברוך הוא לא חפץ בכך שלא תדברי עם אחיך "בשם הדת".
המון הצלחה וסיעתא דשמיא להחלטה הנכונה.🌸
ובקשה לעידוד- מתישהו זה נגמר והם מתחילים לינוק נורמלי נכון? כי כרגע הוא יכול לינוק חמש דקות ושעה, ומרווחים בין הנקות של בין חצי שעה ליותר משלוש שעות
יש לי כל מיני חשדות, בשנות השלושים לחיי, עם כמה ילדים שהגיעו מטיפולים ויש לי מחשבות.
מי שאובחנה, מה גרם לכן לאבחן את זה (בעקבות אילו סימפטומים) ואיך מאבחנים אנדו? ואולי עוד שאלה אחרונה, למה זה כל כך משנה אם יש או אין אנדו?
בשל הידבקויות קשות , שהחמירו עם ניתוחים קיסרים עד כדי חוסר יכולת להרות טבעי ( מכער. כאלו שנותחו פי כמה ושום בעיה לר נוצרה כך שחושבת שההידבקויות היו שם תמיד(
מחזור קשה בנערות בפרט עד כדי כמעט התעלפות
לא עולה לי עוד משו
מה את מעלה ממך?
מעניין גם אני מביאה בטיפולים וחשבתי על זה גם אבל לא נראה לי שישנה משו אם אקבל את התווית או לא..אולי לנפש
וכאבים בזמן יחסים שנעלמו אחרי הלידות.
ממש לנפש 💗 לדעת למה.
חצוצרות חסןמןת היה לי הריון מחוץ לרחם עכב כך עד שכרתו אחת. וכן סבלתי מכאבי תופת ביחסי אידות כמה שנים טובות.כן זה מחלה שמחמירה כמו שכתבו, כן הצלחתי להאות טבעי בהתחלה ,אבל היה קושי מאוד בלידה ,והיום אני יכולה להרות רק עם ivf
חיבוק מבינהאותך מאוד
בעיקרון התסמין העיקרי של זה אמור להיות כאבי מחזור מאד מאד חזקים.
בפועל לי היה מחזורים נסבלים (עם אקמול).
אבל יש עוד תסמינים שלי היו.
כאבים ברצפת האגן. גם ביחסים, אבל לא רק. דלקות בדרכי השתן, כאבי עיכול, גזים, התכווצויות שרירים ברגליים, כאבי ראש, כאבי מחזור ללא מחזור, כאבי בטן, בחילות, ובטח שכחתי כמה דברים.
התגלגלתי אצל הרבה רופאים, ואובחנתי עם מעי רגיז, עד שהחלטתי לבדוק אנדו' על דעת עצמי, וגיליתי שאכן יש לי.
אבחון מתבצע אצל רופא מומחה לזה. יש רשימה באתר של "אנדומטריוזיס ישראל".
רופא נשים רגיל לא יודע לאבחן!!
ממליצה על ד''ר ורד אייזנברג. נחשבת למומחית מס' אחת בארץ לאבחון אנדו' באולט'. וגם מאד נחמדה.
למה צריך לדעת אם יש?
אם יש קשיים בפוריות - אז יודעים מה הבעיה ובמב צריך לטפל. וגם בלי קשר. אנדו'זה מחלה שכל הזמן מתפתחת וצריך להיות במעקב עליה. הנגעים שלה יכולים לנדוד בכל רחבי הגוף וממשיכים להתפתח בכל מחזור.
סף הכאב שלי מאוד גבוה וקשה לי לציינן את כאבי מחזור...
איפה היא מקבלת? דרך הקופה או פרטי?
או דרך הקופה עם הפניה
אם יש לך ביטוח פרטי גם צריך הפניה - בשביל ההחזר
לפחות ככה זה במכבי
רק על סמך אולטרסאונד?
כלאמר מספיק תור אחד אליה כדי לאשר או לשלול?
הוא רופא מדהים!!!
גם לי היתה חוויה מאוד מאוד טובה איתו. וגם מקצועית מאוד.
וזה היה אירוע מתמשך.. לא מפגש חד פעמי. וגם ראיתי מה היה במקביל למטופלת אחרת שהיתה לידי.. אותו כנל. אנושי בצורה שלא הכרתי
לק"י
לכן אם ממליצים או לא ממליצים על מישהו או משהו, צריך לשמוע פירוט ולא רק "כן/ לא".
כי יכול להיות שלאחת מפריע שרופא לא מספיק מחייך, ולשניה זה בכלל לא יזיז.
ועוד דבר (לא מכירה את הרופא הזה ספציפית), אולי זה גם תלוי בכמה אתה "מקשיב" בקול הרופא. יש רופאים שלא אוהבים לשמוע מהמטופל את דעתו, ואז הם יכולים להיות לא נחמדים.
אבל אם אתה עושה מה שהם אומרים, הם יהיו נחמדים.
זוית חדשהאחרונההיו לי כאבים מאוד מאוד חזקים במחזור , וכל מחזור גם בעיות בעיכול, אחרי החתונה קצת נרגע, כנראה בגלל הריונות וגלולות, אבל חזרו בעוצמה אחרי כמה שנים , נוסף לכאב לא הצלחתי להיכנס להריון, אבחנו לי ע"י אולטרסאונד ציסטות והידבקויות, הכאבים המשיכו מעבר למחזור, גם בביוץ, לפני ואחרי, ברמה שרוב הזמן סבלתי מכאבים בגלל אחת הציסטות שישבה על העצב , בשלב מסוים, כל מחזור גם עלה לי חום, כי היתה שם הידבקות שיצרה דלקת , עברתי ניתוח , הוציאו וסידרו הכל, לקחו חלק מהתאים הנודדים, עשו ביופסיה כדי לאשר שבאמת מדובר באנדו, אחרי הניתוח חשתי הקלה משמעותית, היום אני על גלולות כדי שהמצב לא יחמיר.
לשאלתך האחרונה- בטח קיבלת תשובה, אם כואב לי ממש , והגלולות יכולות למנוע את זה, חשוב לוודא שזה אנדו. וזה גם יכולה להיות אחת מהסיבות לעקרות, יש קושי להריון להתפתח בסביבה כזו. למרות שאני חייבת לציין, שלפני האבחנה והכאבים החדים שגררו ניתוח, נולדו לי ילדים באופן טבעי , אחרי זה , זה כבר סיפור אחר..
כתוב בכל זכות חודש חמישי אבל איזה שבוע זה יוצא?
מפחדת קצת לעדכן כי אני בין חוזים לשינוי תפקיד🫣 מנסה לדחות את המועד ככל האפשר
אז הבנו שאין מילוט וצריכים למנוע...
וקבעתי תור להתקן
ואז הגיעה המלחמה
והרופא במילואים
ועד שבררתי עליו...
וכנראה גם מהלחץ..
אז החלטתי בנתיים לנסות גלולות.
למרות שידעתי שזה עושה אותי עצבנית
אבל רציתי שנוכל להיות ביחד בחג בלי חשש מהריון...
לקחתי גלולות 15 יום וביום ה15 מי בא?
הווסתתת הלא אהובה
באמצע החג!!!!!!!!
באורח פלא!!!
הולכת לשירותים ומגלה שיטפון של החיים
נס שלא הגיעה לחצאית כי כל הטייץ היה מלוכלך.
וכבר אני ביום השמיני והדימום עודנו פה.
לא חושבת שאני מאבדת הרבה דם כי חוץ מהיום הראשון הווסת נעה לה בניחותה החוצה לאט לאט
בקצב שלה
ולי אין סבלנות
יעללה כבר נהרס לי החג
עכשיו גם הבינהזמנים הראשון מזה לא יודעת כמה זמן שאני יכולה לקחת חופש
ואין בזה טעם באמת.
ובא לי רק לבכות.
ד' אני מאמינה שלהכל יש סיבה
אבל האמת הווסת הזאת מרגישה לי כמו עונש לא ברור
מי צריך את זה לעזעזאל
ולמה אין אמצעי מניעה
שלא מחרבן את המצב רוח ולא מקבלים בו ווסת??
ולמה ולמה
הכל מעצבן אותי.
אוףףףףףף
זה תקין אולי כתמים. דימום ממש כבד לא נשמע תקין
הייתי מתייעצת עם מכון פועה
אולי שכחת יום?
זה לא אמור לקרות
היה לי בדיוק מה שאת מתארת.
כדאי לקבוע תור לרופא זמין.
לדעתי עדיף להיות אסורים ושפויים מאשר הפוך..
שזה יכול להיות דימום הסתגלות ולהמשיך לקחת את הגלולות
אבל המשכתי עוד יומיים והדימום המשיך
ונאסרנו
וממילא הגלולות עשו לי כל כך לא טוב שתכננתי להפסיק אחרי החג
אז אם כבר אסורים אז הפסקתי.
בכל מקרה זה לא היה כתם אלא ממש דימום.
והרב של פועה אמר שזה יכול להיות בגלל השינוי התזונתי הקיצוני של פסח!!!
הזוייי
כי בגלולות של הנקה לא מפסיקים בגלל דימום הסתגלות. ואצלי זה היה דימום שאסר, ונעלם תוך כמה ימים.
זואלי,
הרופאה אמרה שאפשר לקחת 3 חודשים ברצף
סהכ לקחת 15 ימים? או שהכוונה 15 ימים מחפיסה חדשה?
זה היה החבילה הראשונה
(כן זה אומר שבקושי היינו מותרים.. כי מתחילים לקחת במחזור)
כי גם אם אצלך את לא יכולה לחבר חפיסות (יש כאלו שלא מסתדר להן) לא אמור להגיע דימום בשלב זה בכלל.
יש לך אפשרות להתייעץ עם הרופא שלך?
בחיים לא היה לי דבר כזה. רק אחרי חיבור של שלוש חפיסות יש דימום ממש בקטנה באמצע החפיסה.
לדעתי כדאי לך להתייעץ עם רופא, זה נשמע לא תקין
וכבר אין לי פה מבחר של עוזרים שישעשעו אותו😅
חולמת להצליחלטיפול בדכאון אחרי לידה?
אמהלהנעזרתי במרפאת ליבה שהם שלוחה של שלותה, בכללית בכפר סבא.
עזרו לי מאוד.
תור ראשוני להערכה ע"י 2 מטפלות מהמרפאה, תוך זמן קצר.
לפי המלצתן קיבלתי תור לפסיכיאטרית בזמן קצר, שבאתי אליה בהמשך למעקב וגם ידעתי שאם חלילה יש משהו דחוף לא טוב, אני יכולה לפנות.
הציעו לי להצטרף לסדנה טיפול קבוצתית עם מטפלת באומנות לנשים עם דיכאון אחרי לידה.
זה היה גדול עלי אז הצליחו להכניס אותי ל'התערבות במשבר': טיפול אישי קצר טווח.
פגשתי צוות נשי, נעים ואדיב. גם המזכירות של המרפאה מקסימות ממש וזה מקל.
הרגשתי שקשובים למצב שלק ובאמת רוצים לעזור לי.
מבחינתי זה היה סוג של הצלת חיים...
אגב, ראיתי כתבה על המרפאה של 'שיבא' והיה נראה ממש טוב. אולי שווה לבדוק גם את זה...
תרגישי טוב!
בן 5, גמול כבר כמה שנים. לא מפספס בכלל, גם כשנגמל פספס פעמים בודדות ומהר מאד הבין.
לאחרונה לא מוכן ללכת לשירותים. לא דווקא כי עסוק במשהו. תמיד אומר שאין לו. גם לפני יציאה מהבית לא מוכן ללכת, גם כשרוקד סמבה באמצע הסלון מרוב התאפקות עדיין אומר שהוא לא צריך. בטח שבאמצע משחק/ספר.
התוצאה היא שמפספס כמה פעמים ביום. לא פספוס ממש, אלא רץ ברגע שמתחיל לצאת לו, ואז מספיק את הרוב בשירותים אבל התחתונים נרטבים ולפעמים גם המכנס.
לא יודעת אם התחיל במלחמה או לפני כי הוא התחיל לפחד ממפלצות ומכשפות. ברמה שצריך להדליק את כל האורות בבית וכזה. לפעמים אנחנו מלווים אותו, לא תמיד זה אפשרי אם אני בדיוק מאכילה את התינוק או עושה משהו אחר שאי אפשר ללכת איתו לשירותים. אבל גם זה רלוונטי רק כשכבר מוכן ללכת לשירותים.
מחפשת עצות חכמות
כולל פספוסי לילה בכל לילה החל מפרוץ 7 אוקטובר.
לא עזר כלום, בהתייעצות עם פסיכולוגית, עשינו לה עיבוד חוויה למה שקרה באותו יום, ממש שיחזרנו את האזעקות, ומה היה ומה הרגישה וכו וכו
לחישות לילה
וב"ה עבר לה.
גם הייתה אז בגיל 5...
אחרי שדיברתם איתה על זה הכוונה.
הבעיה שאני חושבת שזה התחיל מהפחד ממפלצות אבל עכשיו זה כבר סתם ככה, גם באמצע היום וכשיש אור
ועשינו תהליך כבקסם הפסיק לה באותו שבוע.
אולי היה עובר לה בכל מקרה? גם בלי עיבוד? כי פשוט גדלה ושכחה בינתיים?
לא יודעת... אבל זו הנקודה שהשפיעה.
הגיוני שמפחד המפלצות התעצם לו יותר וגדל גם לפחד מאזעקות וכו...לא?
לחישות לילה בכל מקרה זה תמיד טוב.(מתייחס לתת מודע)
כי פחד הוא לא דבר רציונלי (מה גם שפחד מטילים, למשל, הוא כן רציונלי, ונשמע ממך שיכול להיות שגם על זה מתיישבת הרגרסיה...)
אפשר ללמד אותו דברים שמשרים ביטחון (פנס קטן שמגרש מפלצות, פסוקים לשמירה שאפשר לומר וכו')
ואפשר גם להפוך את הדבר המפחיד למשהו חמוד או מצחיק (יש כל מיני ספרים כאלה. יש למשל ספר חדש ומקסים בשם בובי ואני של יעל כורסיה שיכול להתאים).
הציעו פה מבצעים - גם על זה אני חושבת שלא מתאים במקרה שהרגרסיה נובעת מפחד... יותר לדבר איתו על כך שלפעמים הפחד גורם לנו לעשות דברים שלא נעימים לנו, אבל אנחנו יכולים להיות חזקים יותר ממנו, ולהתגבר עליו כדי שלא יקרו לנו דברים לא נעימים כמו פספוס בתחתון...
(האמת שאם זה לא עובר - לדעתי כדאי להתייעץ עם פסיכולוג...)
לגבי הפסוקים הזכרת לי שפעם לא יכלנו לבוא איתו לשירותים והוא פחד ללכת ומה שעזר לו זה שאחותו עמדה מחוץ לשירותים ואמרה שוב ושוב "אין דבר כזה מפלצות ומכשפות" עד שהוא סיים 🤣
אחפש גם את הספר שהמלצת.
הוא ילד עם רגישות גבוהה מאד ואנחנו בכמ רוצים לדבר עם פסיכולוג, וקיבלנו הפניה להתפתחחת הילד על נושאים רגשיים אחרים אבל זה גם יקח זמן..
טוב שאתם כבר בכיוון של טיפול.
בהצלחה!
שפחדה מחלומות רעים, עזר 'ספריי נגד חלומות רעים',
זה היה בקבוק מרסס קטנצ'יק כזה שקוף שקונים בסקארה וכדו', ובתוכו שמתי מים, כמה טיפות לוונדר, ונצנצים. היינו מרססות על המיטה ועל הכרית לפני השינה ומשאירות לה במיטה אם יהיה צורך בלילה. אותה זה הרגיע
מתואמתכורסא ירוקהאם יש משהו שמפריע וכו.
או שהוא אומר שהכל סבבה והוא פשוט לא מרגיש שצריך, או שהוא מתחיל להמציא תשובות לא קשורות על אירועים נקודתיים שעיצבנו אותו.
לגבי אי הנעימות בפספוסים נראה לי שירינו לעצמנו ברגל, מרוב שרצינו שלא ירגיש רע עם הפספוסים בלילות אמרנו לו שזה קורה ולא נורא אז מבחינתו פספוסים זה פשוט סבבה. הוא רק צריך להתנקות ולהחליף בגדים וזה לא מטריד אותו בכלללל
אז הוא יכול להגיד בנחת כזה "בסדר אם אני אפספס אני אחליף"
להסביר לדוגמה על כמויות כביסות, על הקטע החברתי (זה קורה לו בגן באמת או רק בבית?) וכאלה, וממש לסכם שמדי פעם הוא הולך בצורה יזומה גם אם לא מרגיש כשצריך.
אפשר גם לעשות מבצע מדבקות או משהו בסגנון שיעודד אותו ללכת.
לרץא שמעתי על זה בכל אופן. אברר.
ניסינו להסביר ולדבר, זה פשוט נגמר במשיכת כתף עם "לא רוצה"..
בעבר כשתמרצנו עם מדבקות הוא פשוט עשה דברים כל הזמן בלי צורך רק כדי לקבל את המדבקות ולא בא לי שילך לשירותים 3 פעמים בדקה.. מתלבטת אם זה עדיף
לדעתי מעולה שאתם מרגיעים לגבי פספוסים בטח בלילה שזה פיזיולוגי - אין סיבה שיהיה עם אשמה...
וגם ביום- זה שהוא ככה זה קריאה ממנו אליכם לשים לב למה שהוא שקשה לו, אז להלחיץ אותו יכול להחמיר דווקא.. גם אם ייפתר מבפנים ייצבר...
לדבר הרבה, אפשר להסביר שלא ברחא להתאפק, שהרמבם לימד אותנו שמשתחררים ככה חומרים לא טובים בגוף, ותשמחי לעודד אותו ללכת עם מדבקות או משהו אחר ובמקביל לנסות ליצור איתו זמן אישי שהוא יכול לשתף ולעבד דברים ולהיותרגישים אליו כדי שייפתח...
פחות לדעתי לשאול אותומה גורם לו לפספס כי לא בטוח שזה מקושר אצלו לסיבה של זה, אלא פשוט זה הביטוי הרגשי של משהו משכביד עליו....
קל לדבר , קשה לעשות... גם לי כמובן..
סחתיין על הסבלנות!!!
ומלא בהצלחה!!
ילד שגמול כבר כמה שנים לא מתחיל לפספס בגלל משהו בשליטה שלו או בזיהוי וכדומה, הוא מפספס כשהוא לחוץ, מפחד או משהו רגשי אחר שחוסם אותו. ולכן גם לדבר איתו על הפספוסים עצמם לא יעזור, מסכימה עם הכיוון שממתקית העלתה.
אני אשתף שהבן שלי היה בן שלוש ועלה לגן הוא היה גמול לגמרי חצי שנה וממש חזר לפספס ולא הלך לשירותים בכלל בכלל, לא עזר שום שיטה שעבדה נפלא חצי שנה קודם כשגמלתי אותו, אחרי חודש בערך כשהוא הסתגל יותר לגן זה נעלם לבד. זה התחיל ביום שלפני היום הראשון שבו היה מפגש היכרות ונעלם בחגי תשרי. ולא היה שום קשר בין החזרה שלו לעשות בשירותים לבין מבצעים ופרסים שניסינו לעשות לו במהלך החודש הזה...
לך וגם ל @אוהבת את השבת
מבינה שכרגע פשוט צריך לתת לו את הליווי עם הפחדים בתקווה שישתחרר מהם לאט לאט
והתברר שהייתה לו פטרייה שם.
קיבלנו משחה
כי הוא באמת מגרד שם הרבה לאחרונה.
אבל אומר שלא כואב לו
והיה איזשהו בלבול בין "כואב לי" , "מציק לי" , ו"אני צריך לשירותים" (זה גיל שלפעמים קשה להם להגדיר בדיוק מה הם מרגישים).
לא ראינו משהו חריג, אבל כמו שאת תיארת - לפני זה לא היה עניין בכלל סביב השירותים.
הלכנו לרופא והוא אמר שזו פטרייה. זה היה כאילו מתחת לאיבר (סליחה על התיאור)
ואצלו זו הייתה פטרייה "מעצבנת"...
כלומר התחלנו למרוח והיה שיפור ניכר. אחר כך שכחנו ליום, וזה חזר...
הרופא אמר שאם לא ייעלם לגמרי לחזור אליו והוא ירשום משחה נוספת.
שואלת מאנונימי כי השאלה די ספציפית ושאלתי כבר בכמה מקומות אחרים שמכירים אותנו.
אנחנו רוצים לצאת לנופש זוגי בשבת ומחפשים צימר נגיש.
מפרטת:
חדר שירותים, דלתות ומעברים רחבים מספיק לכיסא גלגלים או הליכון גדול
בלי מדרגות בכניסה (אלא אם כן יש רמפה)
מקלחון ולא אמבטיה
חנייה צמודה, שלא יהיה צורך ללכת יותר מכמה צעדים
בלי שום מדרגות שאין דרך לעקוף
מיטה נוחה ורחבה, שלא תהיה נמוכה מידי
זה אולי נשמע הרבה אבל כל דבר ברשימת ההנגשה הוא חשוב😏
אני מחפשת מקום שקט ומפנק עם הרבה פרטיות. בריכה/ג'קוזי ואוכל בד"ץ זה בונוס אבל לא חובה.
שיהיה באזור השפלה/ דרום.
כדאי מקום שהוא דתי/שומר שבת- שלא תהיה מוזיקה בשבת ושיהיה בית כנסת לבעלי
חייבים את האוויר לנשימה הזה, כבר כמה שנים טובות שלא יצאנו לנופש
תודה לכל אחת שעונה💜
אני חושבת שיהיה יותר קל למצוא.
מה גם שבצימרים בד"כ אין אוכל.
בכל מקרה, בהצלחה רבה!!
אוכל זה לא בעיה לקנות מקייטרינג
במלון יש הרבה אנשים ואני מעדיפה מקום שקט ופרטי בלי אנשים שיהיו בסביבה. חוץ מזה במלון נצטרך לעלות ולרדת במעלית וזה בעייתי בשבת
רק השירותים אני לא בטוחה אם מספיק רחב הפתח
משפחה מדהימה מפעילה אותו והכל נגיש
מקבלים שובר מילואים
הצימרים האלו נראים ממש טוב אבל לצערי הם רחוקים, נסיעות ארוכות מורכבות לנו.
אם יש עוד המלצות אשמח לשמוע
מדהים שאתם יוצאים!! מחזקת אותך בזה ממש...
בע"ה שתמצאו משהו מדויק ובקלות ושיהיה מצויין!!
להמלצות. אוכל לפנות בפרטי מהניק שלי
אחרי שאתמול כולם הלכו ב"ה (מלבד הגדולה, חופש לפני מתכונת), היום יש פה:
נער שמחכה לתור לרופא (אחרי שכבר יותר משבוע הוא משתעל),
נער נוסף שלא הצליח לקום (ספק אם מעייפות שנצברה ב"חופשה", ספק כי גם הוא חולה),
עוד ילד שמלכתחילה נשאר בבית (כי אתמול היה חלש ועייף),
ועוד ילדה שלא קמה (לא ברור אם בגלל מחלה או פשוט כי ללכת לבית הספר זה לא משהו שהיא מחבבת),
וגם תינוקת שהושכבה עכשיו שוב לישון, אחרי שכל הבוקר צרחה והסכימה להיות רק על הידיים של אבא (שלא כאן עכשיו)...
ובתווך - אמא אחת שגם היא חטפה איזשהו וירוס, אבל אמורה לעבוד בכל זאת, בתוך הבית המבולגן (כי אתמול ושלשום לא היה בכוחותיה לסדר)...
בכל אופן, לא שייך לשלוח את התינוקת במצב כזה למשפחתון, נכון? (היא לא הרגישה לי חמה, אבל הצרחות האלה שלה היו לא רגילות לשעת בוקר כזו)
(באסה, אתמול היא בכתה כשהבאתי אותה למשפחתון, אבל אחר כך המטפלת התקשרה לומר לי שהיא התאוששה ומשחקת נפלא. חבל ששוב תהיה לה נסיגה בהסתגלות...)
מפי אלה ששמרו עליה (לא אני🙈) -
וכנראה שהיא פשוט עייפה...
אז טוב, ניתן לה לישון, ונקווה שמחר היא תלך... (בתקווה שהשגרה הנחמדת תימשך עוד קצת
)
ביום חמישי הגדולה לא הלכה ללימודים, כי לא לומדים באיסרו חג.
ביום שישי הקטנה היתה בבית, כי אין משפחתון בשישי.
בראשון דווקא כולם היו במוסדות,
אך היום השני נשאר בבית כי לא מרגיש טוב.
ואני
צריכה
שקט
ולבדדדדדד
שיהיו בריאים אמן.
לפחות אצלנו עכשיו כל החולים (האמיתיים והמדומים) ישנים, אז יש לי קצת שקט...
מקווה שגם אצלך❤️
כתיבה משעשעת.
מודה שאני מיציתי את ההשכמות. הבוקר בקושי קמתי...
מתואמתואחרי פרק זמן של עצבנות היא התאוששה ונהייתה עליזה ושמחה כרגיל.
עכשיו צופה בסרט עם אחיה, שגם התעורר משנת חוליו🙈 (אין לי כוח וגם אין טעם לקחת אותה למשפחתון)
מקווה שהלילה היא תישן טוב ומחר תלך...
פעמיים חום.ועוד כאבי בטן והקאות.
וכולה יומיים בקייטנה🙄
אולי מהשכנים במקלט🤷♀️
כי הבן הגדול התחיל להשתעל עוד בפסח... (והרופא אמר שזו דלקת)
וואי מסכן שירגיש טוב!
גם שלי מנוזל מאד מאד ומשתעל אבל אני לא מכניסה את זה לקטגורית חולי🤦♀️
לצערי הוא ככה הרבה מהשנה- אנחנו גם יודעים את הסיבה.
רפואה שלמה🩷
גם לו יש נטייה להשתעל, אבל לא תמיד. והוא אכן נשמע מסכן... (הוא לא משתף מעצמו מה הוא מרגיש)
אני גם משתעלת קצת וסובלת מכל שיעול, אז רק לדמיין מה הוא עובר...
שנה שלישית שהאיש במילואים, חודשים לפני ואחרי פסח. צפי סיום אין, מלחמה.
שנה שלישית שעד השניה האחרונה לא יודעת אם יחזור לליל הסדר או לא (שנה אחת חזר, שנה אחרת לא).
שנה שלישית שלכל הטרדות של ערב פסח מתלווה השאלה הנודניקית ומכווצת הלב, פעם אחר פעם אחר פעם, גם הגדולים: אמא, אבא יחזור לפסח?
הולכת לסופר החרדי לקניות. הילדים מקיפים את העגלה הגדולה. כל כך הרבה גברים מסביב. הם יחגגו בבית בבטחה. הלב שלי מר כל כך. אני לא חושבת שאי פעם אתגבר על העלבון.
זה באמת לא פר
שולחת חיבוקים
רק רוצה לומר
שלא כל גבר שבסופר לא עושה מילואים או משרת,
בעלי משרת במקום שלא רלוונטי מתחילת אירן האחרונה,
אז יוצא שהוא בחופש אחרי שהיה כמה שבועות רצוף לפני כן, סיוט.
והוא חרדי
חבל להסתכל על זה ככה כי אנחנו באמת לא יודעים כלום ובסוף לך מר בלב
מציעה פשוט להאמין שאת עושה את השליחות שלך, הכי טוב שאת יכולה.
ומי שלא? בעיה שלו
וואו.
בעלי גם עכשיו במילואים ואני ממש מתקשה,
טכנית מצליחה להתגבר ולנקות כמעט לבד,
אבל רגשית מעורערת לגמרי,
בלחץ, בצורך לשלוט תמיד על המצב, לא מרפה,
לא ישנה טוב,
לא כ"כ אוכלת ובלי תאבון.
אז לחשוב שאת עוברת את זה שנה שלישית, זה רק להעניק לך כתר!
איך את שורדת??
תקשיבי, זה קשוח בטירוף!!
תתפחי לעצמך על השכם שאת מסוגלת להסתדר לבד! זה אחד הדברים שקרו לי במהלך המילואים שחשבתי שאני לא מסוגלת לבד, לא מסוגלת לבד לנהוג רחוק, לא מסוגלת לבד לנקות, לא מסוגלת לבד להיות עם הילדים 24/7 ומסתדר שעשיתי זאת, אז תתפחי לעצמך על השכם על כל מה שלא האמנת בעצמך ועשית זאת! תגידי לעצמך אני מדהימה ובעלת כח ויכולת עצומה!
לגבי הסופר עם החרדים, זה קרה לי גם... הייתי בתחנת דלק עם תינוק ניו בורן ביד אחת וביד השניה מתדלקת תוך כדי הדמעות פשוט נזלו בלי שליטה... מלא חרדים שם ואני פשוט חשתי עלבון עמוק שאין לתאר... עברו כמעט שנתיים וזה עדיין קשה להיזכר... חיבוק גדול!
אוף מבינה כמה זה מציק שכל הסביבה חיה מציאות אחרת.
ראיתי עכשיו כתבה על תושבים בקריית שמונה (כתבה של הכתב אוריה אלקיים)
איזה אנשים!
נותן הרבה כוח ומשמעות להקרבה ❤️🩹
הדיסוננס הזה מטלטל.
הלוואי שזו באמת תהיה המלחמה האחרונה
אין לי מילים, אני לגמרי איתך
שולחת חיבוק גדול!
ומקווה שיפתחו לכולם העיניים, הפסוק שמלווה אותי ברגעים כאלה זה "וירא בסבלותם"! בבקשה, רק תראו!
הלכתי לפני כמה ימים עם הילדים לפעילות שמיועדת בעקרון למשפחות המילואים. היו שם בעיקר נשים וילדים מגויסים. אבל הצטרפו בכיף הרבה אבות חרדים כדי לאפשר לאישה לנקות. זה כאב לי מאוד
אני אומרת בשבילך, כי חבל שזה יכאב.
אני הייתי פעם אחת בספארי וראיתי בכל פינה דוכני שתיה מתוקה בחינם וכשבאתי לקחת אישה העירה לי שזה רק לאנשי מילואים.
הסתבר שזה היה יום כזה בשבילם גם עם הרבה פינוקים ובאמת מגיע.
אבל אני הגעתי לספארי ושילמתי כסף מלא וחשבתי שזה פינוק לכבוד החג/חופש- לא זוכרת מה כבר היה המלחמה הזאת יותר מדי ארוכה.
מקווה שהוא יצליח להגיע לחג, ומתפללת שה' יפנק אתכן עם כל הטוב עלי אדמות. שולחת לך המון המון המון כוחות.
ופשוט תודה תודה תודה על המסירות בשביל כולנו!!!!
אף פעם לא אוכל לסלוח על זה שרובם לא מתגייסים...
לא שהם יודעים את זה ולא שזה מעניין אותם, כן?
זה פשוט לא בר תיקון. מבחינתי אין על זה מחילה...
חיבוק ענק ענק ענק של הבנה ❤❤❤
בעלי גם עושה מליון ימי מילואים
בשנה הראשונה למלחמה נורא כעסתי על החרדים שלא עוזרים לנו בזה.
עעשיו משהו נרגע לי בכעס הזה. עושה את מה שמרגיש שהקב"ה רוצה ממני.
ועכשיו מרגישה שלא
בכללי התחלתי להסתכל יותר מלמעלה על המציאות
עמ''י בתהליך ארוך ומתמסך לקראת גאולה
יש בו כל מיני חלקים שצריכים תיקון
חלק אצל מגזרים אחרים
וחלק גם אצלי
אני עושה ככל יכלתי
אבל אין לי שליטה על אחרים
רק רצון להשפיע טוב ככל יכלתי וגם לעורר תודעה לאומית ותורנית יחד בכל כיוון
לשקוע בכעס על החרדים שלא מתגייסים ולא שותפים ל זהות הלאומית
ועל החילונים שלא שותפים לתפקידנו הרוחני
לא עוזר לנו
מה כן
אני באמת מחפשת מה כן אפשר..מחפשת לשיחות בתחום ההשפעה הזה בחיים
איפושהו איכשהו
אשמח גם לרעיונות איך
האיש לא יצא לפסח בכלל בסוף. לא ליל הסדר ולא חג שני וכלום. יגיע לשבת הקרובה בע"ה.
החג שלנו היה ועדיין בהתאם, חג של הנמכת ציפיות.
כתבתי ומחקתי מילים קשות מאד על הציבור החרדי כי יודעת שיש פה בפורום לא מעט נשים חרדיות ואין לי רצון לפגוע אישית באף אחת, בסוף זו במה להריוניות ויולדות ולא לנשות מילואים.
כן אכתוב שכפי שעולה פה כל שרשור שני בערך - משפחה יכולה להיות פוגענית ורעילה מאד.
מאחלת לכן שבזכות ההקרבה והמסירות הזו תיזכו לכל כך הרבה שפע וברכה.
שכרכם ירבה מאד💖
אני מבינה שהמשפחה פגעה בך, למרות המצב הכל כך מורכב שבו את נמצאת?
באמת שאין לי מילים חוץ מחיבוק!!
את כנראה אישה מאוד מאוד חזקה מבפנים.
את ראויה לכל כך הרבה תמיכה ואמפתיה.
התכוונתי שהציבור החרדי פגע בי. אחים. לא למשפחה הפרטית חלילה
ניסחתי לא ברור והייתי צריכה לוותר בכלל על המשפט הזה בכל מקרה תודה
אני רואה הרבה יותר אנשים עם חזות חרדית ונשקים ארוכים ברחוב.
בעיקר זה בולט בשבתות.
חליפה ומגבעת ונשק.
זה לא היה ככה לפני שנתיים.
קטונתי
הלוואי שהשם ישלח לך הרבה טוב שרק תחייכי 🩷
מאוד נפוץ שבשליש ראשון יש עליות וירידות בכמות ועוצמת התסמינים.
אצלי תמיד לפני שהבחילות עוברות לגמרי יש יום יומיים של החמרה מטורפת ואז מפסיק לגמרי.
לא יכולה לקחת הורמונים וזה כולל את כל הסוגים של הגלולות וגם גלולות הנקה ,לא התקן הורמונלי ולא הורמונלי.
מה ממליצות?
לא רוצים הריון לתקופה ארוכה .
איך מחשבים את הימים הבטוחים?
אם אני אשתמש בספוגית /שקופיות /נרות ואעשה בדיקות לביוץ זה יספיק ?
אני 4 חודשים אחרי לידה וטרם הגיע המחזור .
במקרה הזה זה יכול לתת לך פיתרון מעולה.
בשימוש נכון אחוזי המניעה ממש גבוהים.
ששימוש נכון- התאמה אצל מתאמת, שימוש בקוטל זרע והקשבה להנחיות
אחרי התאמה אצל מתאמת (זה נתן לי גם 10 אחוז הנחה)
אבדוק עם רב
תודה!
נשמע ממש מוזר. זה אמצעי מאוד בעייתי מבחינה הלכתית כי הוא חוסם הזרע מלהיכנס. (גם דיאפרגמה, ולכן זה גם לא פשוט, אבל הבנתי שאותה כן מתירים בקלות יחסית.)
לא חושבת שהסיבה שאוסרים היא מה שכתבת כי כמו שאמרת גם דיאפרגמה עובדת ככה ומתירים אותה הרבה יותר בקלות. אני חושבת שפשוט רבנים מעדיפים להתיר אמצעי מניעה שהאישה לוקחת/משתמשת ולא האיש.
שיצאו נגדו כמה רבנים, בניהם הרב אריה כ"ץ ממכון פוע"ה שכתב גם מאמר תגובה.
המקרה שעמד לפניו במאמר הוא על אישה שכבר היו לה שישה ילדים והיא לא רצתה עוד, ולא רצתה אמצעי מניעה אחרים, ולכן לא הסכימה להיות עם בעלה והייתה פגיעה בשלום בית.
מה שכתבת הוא פשוט לא נכון. יש איסור השחתת זרע, וככל שהזרע נפלט במגע עם האישה זה פחות אסור. כמובן שהכי מועדף זה כניסה לנרתיק.
בדיאפרגמה יש מגע עם הנרתיק, אבל יש חסימה מהזרע להיכנס אל הרחם עצמו. כך שזה גם נושא לא פשוט, אבל יש מתירים.
זה שונה משמעותית מקונדום שאז אין שום מגע ישיר בין האיש לאישה, והזרע נפלט לתוך הגומי. מה שנקרא בשפת ההלכה :"משחית את זרעו על עצים ואבנים".
הסוגיה ההלכתית הזאת היא עניין מסובך, וכדאי לשאול רב שבקיא בפרטים, לא פוסקים הלכה מהפורום.
אבל בכל מקרה הינה מאמר התגובה של הרב כ"ץ. יש לי גם את המאמר המקורי של הרב בוצ'קו, אבל בקובץ פי די אף, ואני לא מצליחה להעלות אותו לכאן.
ברבנים שחלקו על רבנים אחרים, זה לא אומר שום דבר מהותי בנוגע לאף אחד מהצדדים.
למכון פועה יש זכויות רבות, אבל לא מונופול הלכתי בתחום..
כל אחד ילך לפי רבותיו, ורצוי עוד יותר - ילמד ויעמיק ויגבש גם דעה
עד עכשיו קניתי קונטיגו אבל הדגם שאני אוהבת כבר לא בייצור כנראה.
מחפשת משהו איכותי ובלי קש
לא עזרתי אני מניחה..
אם כן שומרים אצלך תנסי את קאמלבק הבנתי שהם דומים לקונטיגו
לקטנים את הפשוטים שעולים 30-40 ש"ח. יש של 500 מ"ל ויש של 750
מבחינת איכות זה יכול להחזיק מעמד שנה שלמה. אני מחליפה כל מס חודשים שנראה לי שכבר צריך חדש
לגדולים גם של אדידס אבל נירוסטה.
וואלה לשם שינוי החזיק מעמד.
עלה 30-40 לבקבוק.
וגם אם אבד, מצאו אותו.
של חברת מוסקו.
בסגנון הזה-
בקבוק שתיה טריטן 700 מ”ל עם פיית הברגה WINTER LOVE - מוצרי לייף סטייל - מוסקו
עם כל המלחמה לא הספקתי לחשוב בכלל איזה בדיקות צריך לעשות. שכחתי שיש בדיקות שמוגבלות בזמן. היום הסתכלתי וראיתי שעד שבוע 13+6 אפשר לעשות, והיום אני בדיוק ב14...אז זהו? מאוחר מידי?
זה הריון ב"ה לא ראשון בכלל ולכן אני כן קצת חוששת והייתי רוצה לעשות את הבדיקה. לא תכננתי לעשות ניפט/ מי שפיר..
צריכה שמלות שושבינה לילדות (בת שלוש וחצי בת שנה וחצי ובת שנה)
לצערי אי אפשר להזמין😭😭
ופה כל מה שאני רואה זה מחירים משוגעים (מבחינתי עד מאה לילדה זה סביר)
רעיונות למקומות?…
לא חייב צנוע שרוול ארוך וכזה אבל כן עכשיו לא גב חשוף וכאלה
סגנון מדרחוב
שם לפעמים יש מציאות במחיר שפוי
זוכרת בתור ילדים אמא שלי הייתה נוסעת לבני ברק עוברת חנות חנות
להזמין בארץ באתר באמת יצא לך יקר לשלוש בנות
לק"י
אלא אם כן, את רוצה ממש נפוח.
אולי מידה 4 או 6 תתאים לבת השלוש.
יש להם גם שמלות לבנות
לא רואה שיש באתר אבל בחנויות באזורים דתיים
וקיווי כמו שכתבו
פעם היה להם גם אתר. עכשיו לא מצאתי.
מתואמת 
נראה לכן חיובי?
תודה רבה
חכי ששני הפסים יהיו באותו צבע או כמעט אותו צבע
