פורום הריון ולידה (עמוד 8)

לרוב צריך רק גופייה שסוגרת, אז קניתי גופיות חצי..

מעדיפה לראות בעיניים דברים בשבילי.

עברתי ללבוש רק חצאיות ארוכות, מבד כותנה גס (לא רק ג'נס. בכל מיני צבעים) או סטן. למעלה אני שמה בעיקר טישרטים כי מניקה וזה הכי נוח. אבל משדרגת עם צעיף/ ג'קט יפה מעל

מוסיפה שראיתי מיני קורס של סטייליסטית חרדית וממש התחברתי, שינה לי את ההסתכלות על איך לנהל את המלתחה שלי. יכולה לשלוח קישור בפרטי - אין לי אחוזים או משהו, פשוט אהבתי מאוד ונעזרתי ממש

בסגנון של הבגדים.

בתור חרדית, אני מעדיפה בגד ישר - לכיוון הצר (לא נצמד)

משמלת אובר סייז שעושה תחושה של אוהל 

בכללי כל אחת צריכה למצוא את הגזרה שמתאימה לה ואז למצוא בגדים בגזרה הזאת

לי מתאים הרבה שמלות/חולצות שנחתכות גבוה (בסגנון של שמלות הריון) והלמטה רחב יותר, ואז מצד אחד זה לא שק ויש גזרה, ומהצד השני זה מטשטש את המותניים

ראיתי שיפה לרחבות חולצה וחצאית רחבה רגועה עם חגורה ומעל עליונית עם או בלי שרוולים לטשטוש ולעגל את המראה.

אישית אני אחרי חודשיים מההריון ןדי בהלם מהעליה של הגוף ואני נראת בטטה.

אז לובשת כמה עליוניות שנשארו מאיפה שהוא שם מההריון בהמשך אולי שאחזור מהחל"ד אולי כן אנסה ללבוש חצאית וחלוצה 

וזה מבאס אותי ממש

מרגישה ענקית עם דברים אחרים

ובגדים מההריון ענקיים עליי

אשמח לקישורים

ממליצה לך לעקוב אחרי תכנים של סטייליסטיות כדי לקבל קצת יותר מידע ורעיונות. אני גם יכולה להמליץ לך על מישהי שאני מכירה איית וגם עשיתי קורס מהיר שלה והיא דתיה, שהולכת רק עם חצאיות ושמלות, ממש אוהבת את הסגנון שלה.

בגדול, צריך לתת דגש על החלק הצר בגוף, שאצל רוב הנשים זה המותניים. אם מדובר על חולצה וחצאית, אז גזרה גבוהה של חצאית ולהכניס חולצה לבפנים. אם שמלה- אז לחפש שמלה עם חתך במקום שמחמיא לך, לא קרוב מידי לחזה או לאגן (בטח כשמדובר על אישה אחרי לידה).

אם תרצי שמות של סטייליסטיות שאני אוהבת, תגידי לי

אני מאוד אוהבת את אביטל שטול. היא נותנת המון טיפים. יש לה פייסבוק, אינסטגרם ואני חושבת שגם קבוצה בוואטסאפ (אני גם הייתי במיני קורס שלה, אז לא יודעת אם זאת קבוצה חינמית או של הקורס).

גילוי נאות - אני מכירה אותה באופן אישי והיא מהממת בלי קשר.

יש גם את רינה הלוי ואביטל מויאל

@שושנושי 

אם היא ישנה בתחילת הלילה במיטה שלה, ובהמשך עוברת לישון איתך, יכול לעזור להעביר אותה חדר או לא להניק במיטה שלך.

אלא בשלב הראשון לקום אליה להנקה, ואז או שהיא תפסיק מעצמה להתעורר ולינוק, או בשלב הבא תגמלי מהנקה בלילה.

אם היא לא ישנה בכלל במיטה שלה, זה יותר מורכב.

אולי יעזור להרדים אותה בעגלה.

לפני שאת מתחילה תהליך, את צריכה להיות שלמה עם עצמך ושיהיה לך ברור שזה מה שעושים עכשיו, בלי לוותר.

לפעמים זה נראה קשה מאוד, אבל בפועל הגמילה מתרחשת יותר בקלות.

אפשר לתת פרוסה עם ממרח, פרי, מלפפון

לגבי הלילה- איך היא נרדמת? השלב הראשון בעיני זה ללמד אותה להירדם עצמאית. לגייס את בעלך ולהתכונן נפשית לכמה לילות קשים, לדבר עם הילדה הרבה מראש, וללמד אותה להירדם לבד. ואז כנראה שגם ההנקה תפחת בהרבה וגם כשתתעורר יהיה לך דרך אחרת להרדים אותה חוץ מהנקה...

או משקה אחר שהיא אוהבת.

אצלי הם באמת היו רעבים/ צמאים בלילה ובתור התחלה זה מאד עזר.

אחר כך זה יורד לאט לאט.

אכן זה קשה לגמול... אבל מגיע שלב שאין ברירה...

כי היא לאחרונה מצוברחת לא נרדמת מהר מתבכיינת אולי מרגישה את ההריון

ועוד לא יצאו לה שיניים אז אני אומרת את הלילה עוד לא אגמול אחכה קצת שתהיה בטוב אבל לא רואה איך עושה את זה היא ממש נהייתה דביקי לציצי ומבקשת ומסבירה רק בלילה וזה לא היה ככה קודם

ועל יעוץ שינה זה באמת משנה חיים.

(אם את מכירה את העקרונות אפשר גם לנסות לבד ללמוד להרדם עצמאית, זה גם משפר ממש את איכות השינה)

היחידה היא על יועצות ההנקה שם שהן גרועות.

חוץ מזה הכל היה בול.

אשפוז פרטי כיפי בחדר גדול, כורסא נפתחת למיטה גדולה לבעל,

בי"ח קטן ואינטימי,

גישה קשובה שאפשרה לי לידה טבעית חלוטין. רוצה לדייק מה חשוב לך?

בעקרון מהנסיון שלי ביטוח לאומי מתחשבים אם את כותבת להם מכתב ומסבירה בעצמך

הם תמיד חישבו לי את ההכי גבוה שיכול להיות יותר ממה שציפיתי

(היו לי חודשים שלא עבדתי)

וגם אין לי ב"ה בעיה ממשית, וגם העבודה, זאת עבודה שהרבה עושות בהריון וגם אני בעיקורן יכולה להמשיך... פשוט מרגישה שזה מכביד עליי וקשה לי מאוד.

אם אני אומרת להם שעזבתי עבודה אחת בגלל ההריון ונשארתי בשניה הם גם יקבלו את זה?

לא חוקית שהם חייבים

אלא שהם משתדלים...

אם היה לך בעיה רפואית ממשית היית מקבלת שמירה, פה פשוט את לא מצליחה לעבוד.

כי קשה לך/מותשת

זה מאד לגיטימי שמאיזשהו שלב של ההריון קשה למשל לעבוד שעות נוספות.

אז באמת להסביר את זה, ולקוות שיתחשבו

בכל מקרה לפי חוק זה 3 חודשים אחרונים/6 חודשים אחרונים שעבדת בהם.

 אז אם זה 6 חודשים אחרונים  זה מעלה את הממוצע

החופשת לידה לפני הלידה

לא יודעת בדיוק כמה

לדעתי איזור שבע שבועות 

זה פחות אופציה בשבילי
אולי שבועיים קודם אבל לא הרבה יותר

כך נראה לי מניסיון אישי.

אולי באמת היום נוטים "לאבחן" הרבה אנשים כרגישים מאוד, ויש כאלה שזו טעות בעבורם, אבל מי שבאמת רגיש - לא יעזור אם ידחפו אותו בכוח, כי הוא פשוט יסתגר וייכנס לדיכאון.

אבל כל המחקר סביב "אדם רגיש מאוד" הוא יחסית בחיתוליו (זו לא הגדרה שנכנסה ל-DSM, ספר האבחנות הפסיכולוגיות, למשל), אז לא יודעת אם יש דעה מוצקה בנושא איך נכון לנהוג עם אנשים רגישים מאוד...

כמה מאלה שמאובחנים כך היום באמת יסתגרו ויקמלו מהדחיפה הזאת?

כי גם בעבר היו אנשים כאלה והם לא היו צריכים טייטל כדי שיבחינו בכך.

אבל השאר כן למדו להתמודד. והיום לתחושתי האבחנה מעודדת יותר הכלה שבעיקרה מונעת התמודדות ולא נותנת כלים (בעיניי כמובן)

זה מאוד תלוי בנפשות הפועלות ובסגנון ההורות

אצלנו בבית הייתה לזה מודעות אבל אפס גישה (אני ילדה רגישה מאוד להורים רגישים מאוד וגם כמה מאחיי) שתקדם

אני היחידה מבין האחים בינתיים שלקחה את עצמה בידיים עד כה. וב"ה אני רואה תוצאות.  המודעות לא גורמת להכלה אינסופית אם הסביבה לא מכילה וגם אם כן.. ומודעות אין משמעותה הכלה בלבד. יש הרבה לאן להתקדם משם

גם הילדים שלי רגישים. אבל אני רואה איך דווקא המודעות הזו שלי מקדמת אותם ולא מקבעת אותם בטייטל (שהם לא מודעים לו עד כה)

לדעתי המפתח לדבר הזה הוא להכיר את הילד באמת. לתת לו הרגשה שרואים אותו. ובמקביל - לקדם ולתת כלים כדי שלא יתקבעו דפוסים שאחרכך מאוד קשה לשנות. לעודד התמודדות בצורה מותאמת ומווסתת

אם תקראי את הספר "אדם רגיש מאוד" היא ממש מתארת שם מה אדם רגיש מאוד עובר כשלא מודעים לרגישות שלו ואיך לתת לה מקום, לדוג' כיוון אחד- נטייה לוותר על הרגשות שלך, לראות בעיקר רגשות של אחרים, להיכנס לדפוס של ריצוי הסביבה על חשבונך, כי אתה מבין שהרגשות שלך הם לא משהו שצריך להכניס למערכת השיקולים. כי יש כל כך הרבה רגשות שכל החיים שלך לימדו אותך שצריך "להתמודד" ולא להתייחס אליהם.

אני חושבת שאפשר גם וגם.

ילדים שלי בחטיבה מדברים על זה שילדות נפגעות מכל אמירה של מורה שהיא טיפה לא במקום. אותו דבר בבית.

מצד שני את עצמן הן לא ממש מרסנות באותה רמה .

מעניין אותי מה יקרה בדור הבא...

גם כי יזקין לא יסור ממנה.

השנקל שלי:

להסתכל על כל ילד בפני עצמו, לזהות חוזקות ואתגרים.

לחזק את החוזקות ולמצוא מענה לאתגרים.

בסופו של דבר אני רואה את האחריות ההורית שלי- לתת כלים ולפתח יכולות אצל ילדי שיכינו אותם הכי טוב שאפשר לחיים הבוגרים.

המדד להצלחה שלי כאמא- שיהיו הגרסה הכי טובה של עצמם.

בגיל קטן עד כיתה ב' בערך, כל הילדים פחות או יותר על אותו שטאנצ.

כולם לומדים לאכול, ללכת, להתלבש, לקרוא, לספור, היכולות החברתיות הם גם פחות או יותר על אותו טווח.

אבל מגיע איזשהו שלב שבו כל ילד מתפתח לפי הקו הייחודי שלו,

וזה מצריך ממני התבוננות מסויימת מה נכון ואיך אפשר לעזור ולסייע לאותו ילד.

אני חושבת שהגיל הזה מתאים פחות או יותר לתחילת גיל ההתבגרות או זריחת ההתבגרות.

בכל אופן, אני לא מסתכלת מה 80% בפייסבוק כותבים, וגם לא מעניין אותי אם יש אינפלציה באבחונים.

מה שמעניין אותי זה לפצח את השאלה מי הילד שלי? מה הכי יעזור לו להצליח?

אם יש אבחון/ תחום מחקר שיכול לעזור לי להבין מי הילד שלי, ועל ידי כך להבין איך אפשר לקדם אותו, אז אשתמש בכלים האלו.

לגבי מענים:

אם הכלה זה מה שיעזור לילד שלי להתקדם ולהשיג את מטרותיו בחיים, אז אדרבה. ולא מעניין אותי מה מצקצקים.

אם מה שיעזור לו זה חוסר הכלה, אז זה מה שאעשה.

וזה משתנה בין תקופות ובין הילדים.

החכמה היא לזהות איפה הילד שלי נמצא ומה הכי יעזור לו בנקודת זמן הזו.

מה שכן, בשאלה שלך יש בלבול במושגים. הכלה, אובר עטיפה ופינוק.

הכלה, זה בדיוק ההיפך, הכלה זה לאפשר את התנודות מבלי להתנגד להם. להיות קרקע יציבה גם כשהרוחות סוערות. מה שמאפשר לילד לפתח חוסן.

אם התגובתיות של ההורה היא הנמכת ציפיות, זו לא הכלה.

אם את רוצה לעשות סדר במושגים ולגבש דרך, ממליצה ממש לעקוב אחרי תכנים של רן בראון.

יש לו מאמרים וקבוצת פייסבוק, ולאחרונה שמעתי אותו בפודקאסט.

מן הסתם זה לא מאוד מעמיק, אבל כן נותן אבני דרך.

ועוד משהו, לי היה נשמע קצת צורם ושיפוטי ההתייחסות לרגישות יתר.

אני לא יודעת אם אנשים סתם משמתמשים במושג הזה כמטבע לשון,

אבל כאבחנה, יש תופעה כזאת וכדאי לתת לה את המענה המתאים איפה שרלוונטי.

את אולי לא מכירה ולכן מדברת ככה, זה בסדר- מי שלא מכיר, לא יודע.

אבל אם כאמא תיתקלי בתופעה הזו, כדאי להתייחס אליה במלוא הרצינות ללא ציניות ושיפוטיות,

בדיוק כמו שהיית מתייחסת לילד עם בעיות ראיה שזקוק להרכיב משקפיים.

ועוד דבר, אם בקבוצה הזו נותנים מענה למצבי רגישות, הגיוני שהרבה הורים פונים לשם בשביל לשאול וגם מתקבל הרושם ש"כולם כאלה".

בכל אופן, מסכימה מאוד עם מה שכתבת על ההבדל בין הכלה לבין פינוק. כל אדם זקוק להכלה, ואנשים רגישים זקוקים ליותר. פינוק נצרך יותר במידה, וזה בעיקר משתנה עם הגיל...

אבל המענה יהיה פחות או יותר אותו מענה,

יש ילדים אנרגטיים, יש ילדים מופנמים,

אבל הגידול בגילאים המוקדמים יותר הוא יותר כמו סרט נע ופחות ממוקד.

כולם לומדים לקרוא באותו גיל בערך, כולם לומדים לשתף חברים באותה רמה פחות או יותר.

אפשר להגדיר את זה אחרת, בהורות לגיל הרך, הדרכת הורים ברובה תהיה אותה הדרכה אצל כל הילדים.

אצל כולם יש טנטרומים של גיל שנתיים וכד'.

אבל בגילאים הגדולים יותר, השונות גדולה יותר.

אם אני מסתכלת על המכנה המשותף של בנות כיתה ו' לעומת בנות כיתה א',

אז בכיתה א' הבנות דומות יותר זו לזו מאשר כיתה ו'.

תחשבי על זה ככה, מי יודעת לצפות יותר טוב את אתגרי השנה, גננת של גיל 4 או מורה של כיתה ח'?

לדעתי גננת של גיל 4. ולכן גם יותר קל לה לתת מענה לילדים.

כל הילדים אוהבים להיות אבא ואמא של שבת, לכל הילדים חוגגים יום הולדת בגן, כל הילדים אוהבים לעשות יצירות ולראות הצגות, כל הילדים מסוגלים לשבת במפגש 20 דקות. וכל הילדים אם תבטיחי להם סוכריה יתנהגו יפה.

ברור שיש קצוות, אבל בגדול כולם פחות או יותר אותו דבר.

בכיתה ח' כבר צריך להכיר את הילד יותר טוב כדי להתאים את המענה אליו. אין הרבה שפנים לשלוף שיעבדו טוב במרבית המקרים.

הדברים שעובדים פחות או יותר אצל כל הילדים בגיל הזה הולכים ומצטמצמים ולכן מצריכים חשיבה יותר טובה.

למשל מדריכות בתנועת נוער של השכבות הצעירות יכולות לקחת פעולה מחברה שעשתה עבור אותה שכבת גיל ולעשות העתק הדבק, והפעולה תעבוד לה.

מדריכה של השכבה הבוגרת צריכה לעשות יותר התאמה ולהפעיל חשיבה מה עובד עבור הקבוצה שלה ספיציפית יותר טוב.

ולכן אני לא כל כך רואה את מה שכתבת...

אבל כנראה שאת צודקת.

וממש לא כולם רוצים עצמאות או חושבים שהם הכי חכמים.

יש מתבגרים עם נטיה להסתגרות, עם ביטחון עצמי לא גבוה, ותלותיים.

נכון שיש תופעות דומות סביב ווסת וכד' אבל זו תופעה נקודתית ולא עניין של בניית אישיות.

בגדול רוב בני האדם דומים באופן כללי, כן?

אבל בתוך בני האדם אם יש איזה נקודה שבה מתחילים לפתח יותר אינדיבידואליות באופן שהסביבה מגיבה לשוני, זה סביב הגילאים שציינתי פחות או יותר.

זה הגילאים גם שמתחיל להיות פחות רלוונטי להעביר בגדים מילד לילד, מאותה הסיבה.

מתחילים לדבר בגיל שונה. נגמלים מטיטול בגיל שונה. מסתגלים למסגרת בצורה שונה.

מתבגר עם בטחון עצמי לא גבוה מן הסתם היה ילד עם בטחון עצמי לא גבוה ובתור פעוט כנראה פחות זרם...

גם מתבגר שובב בדרך כלל היה שובב כבר בגן 

מהניסיון שלי זה אחרת לגמרי.

אין קשר בין שובבות בגיל גן לשובבות של גיל ההתבגרות.

ובעיני המנעד של גמילה מטיטול שונה לגמרי מהמנעד של גיל ההתבגרות,

ודרך הגמילה מטיטול הוא פשוטה יחסית ומצריכה אותה תוכנית לגבי רוב הילדים,

מה שאי אפשר להגיד על מתבגרים.

גמלתי 4 ילדים מטיטול ולא זוכרת שעשיתי משהו שונה מהותית.

מן הסתם היו כאלו שנגמלו מהר והיו כאלו שלקח להם קצת יותר זמן,

אבל זה לא הצריך ממני כאמא לשנות או להתאים את ההורות ולפתח את החשיבה לגבי כל ילד בנפרד.

עשיתי את זה פעם אחת, בפעם הבאות אולי זרם יותר, אבל התוכנית עצמה הייתה די אותו דבר.

חיכינו לקיץ של אחרי גיל שנתיים, סיפרנו את אותם סיפורים, עשינו את אותם הכנות, שיבחנו באותו אופן את ההצלחות וכד'.

אפילו התגמול לילד שנתנו היה דומה.

ועדיין היו כמה קבוצות ילדים שנגמלו אחרת.

מה אפשר לעשות שונה עם מתבגר? בגדול צריך להקשיב ולהכיל אבל עדיין להציב גבולות. לאט לאט הם נהיים יותר עצמאיים וזהו ...

אם ילד לא מספיק בוגר אז לשחרר בקצב איטי יותר ולשים לב יותר על שיח . וחייבים מסגרת.

זה לא שתדברי עם כל ילד בצורה שונה , גם אם כן , הם ישימו לב ,😀

נגיד , אני מרשה בכיתה ז ללכת עם חברים לים. אז אם אני מרשה לשלושה  ילדים , אני אצטרך סיבה רצינית מאוד כדי לא להרשות לילד מסוים.

לא יכול להיות גם שעם ילד אחד אני אדבר רגיל ועם שני רק בתשבחות או חס וחלילה רק הביקורת . 

השאלה היא איך ליישם בפועל. האם הדרך שמתאימה על פי דרכו היא הכלה או חישול..

כן חידדת לי לגבי הערבוב של המושגים שבאמת מה שבעיקר גורם לי למחשבות האלה זה שאני רואה בסביבה שלי חוסר בגבולות מצד הורים שנובע מזה שהם מזהים את הרגישות אבל ככה הם תופסים מה זה הכלה או מעטפת, ובאמת הנמכה של הציפיות.

אבל התהיות נולדו דווקא כי כאמא יש לי ילד אחד מאד מאד רגיש, ואני חושדת שהוא בקלות יכול להכנס לקטגוריה הזאת. אז אני מסתכלת סביבי על ילדים אחרים שנחשבים רגישים כדי להבין איך נכון להתנהל איתו - ואני פשוט עצובה כי אני מרגישה שאני צריכה לבחור בין להיות קשוחה ולתת לו להתמודד כדי שילמד שיש גבולות בעולם, לבין לתת לו לעשות מה שהוא רוצה, למחוא לו כפיים כל הזמן ולצפות מכל הסביבה שתכיל אותו ולדרוש ממנו את המינימום (בעיניי).

אני מנסה להתנהל באיזשהי דרך אמצע אבל תמיד תוהה, האם אני קשוחה מדי? (לפעמים אני בטוחה שכן), האם הוא נדון לחיים של מסכנות ואומללות והעלבות מכל מילה שנאמרה לו? (ככה אני רואה חלק מהילדים סביבי אבל מסרבת לקבל שזו גזירת גורל)

אז נשארתי עם התהיות..

ולגבי הקבוצה האמת שזו קבוצה די רנדומלית. לא קשורה דווקא לנושא הרגישות

היא ממש מסבירה איך זה מרגיש ואיך לעזור.

לגבי הכלה או חישול זה מורכב.

נגיד אני אתן לך דוג' עליי- אני רגישה תחושתית לבגדים מסויימים, וזה די משגע את השכל כי זה בגדים שפעם לא הייתי רגישה אליהם, וזה פתאום התחיל.

ולפעמים הייתי אומרת לעצמי "יאללה אני אתחשל ואלבש אותם. חבל לא ללבוש חצי מבגדי השבת שלי בארון. עם הזמן אני אתרגל" ופשוט הייתי אמא עצבנית כי הבגדים מציקים לי. אז למדתי להכיל את זה שאני רגישה לבגדים האלו ולא ללבוש אותם.

אני בשלב דיי מוקדם שיקפתי קודם כל את ההרגשה.

וזה היה קריטי,אבל לא לכל ילד זה יתאים בהכרח.

מעולם לא הורדתי ציפיות אלא בדקתי דרכי התמודדות מה יהיה נכון עבורה.

ועוד משהו אני ממש לא מצפה שהסביבה תכיל,אני לא יכולה גם לצפות מהסביבה להכיל אני כן יכולה להביא לו כלים בשביל להתמודד עם הסביבה,

ואני לא אומרת את זה בקלות הבת שלי ממש סובלת חברתית,באחד על אחד אין לה בעיה אבל בתוך חברה ממש קשה לה ואני לא מצפה מהחברה להתחשב בה.

היא גם נעלבת בקלות מכל מילה שנאמרת,אבל היא מודעת שזו חלק מהבעיה ויותר מיזה היא נעלבת בשביל חברות ולא מבינה איך אנשים כל כך חסרי טאקט.

אז כן לתת כלים מה קורה לי שאני נעלב? איך אני מרגיש,איך לשחרר את ההרגשה,מה יעזור לי לשחרר את העלבון והפגיעה אבל ממש לא להכיל במקומו או אותו רק להביע סימפטיה לקושי....

זה המון גם נסוי והטעייה,

מודה שאני לא מושלמת בזה וגם את זה שיקפתי לה...

למזלי הצד השני של הרגישות הזו זה הבנת מורכבויות ועומקים שאין בילדים רגילים כביכול.

ודרך אגב אם תרגישי שאת עצובה מיזה או צריכה לקבל את גזירת הגורל הוא יקלוט את זה גם אם לא תגידי לו מילה,זאת הרגישות😉

אם תתני בו אמון ותאמיני ביכולת שלו להתמודד הןא גם ירגיש את זה, שוב בלי להגיד מילה.

יכולה להגיד לך שיש מלא מה לעשות שלא קשור להצבת גבול וחישול.

אצלי ראיתי שתמלול של סיטואציה משפר את המצב בלי שבכלל שינינו משהו אלא פשוט השיח

-כן באמת יותר קשה לך בחילופי עונות כי ההתרגלות לשרוול קצר/ארוך מפריעה לך, כי העור שלך יותר רגיש

-זה נורמלי שאתה עייף אפילו שכיף לך בביס כי זה מתיש את המח הרגיש שלך להיות הרבה שעות עם הרבה אנשים.

ואז מחזירה אליו

מה יכול לעזור לך?

בסופו של דבר, מצד אחד העולם לא רגיש מאד..

מצד שני לילדים יש במובן מסוים הרבה פחות בחירה מלמבוגרים (אני לא יכולה לעבוד במשרד עם שלושים עובדים נוספים. אני אאבד את שפיותי. אבל כתלמידה לא היתה לי בחירה)

אז מצד אחד- להכין לחיים זה חשוב.

אבל הרבה יורת חשוב שידעו להבין את עצמם, לזהות את הקשיים שלהם וללמוד למצוא פתרונות.

לפעמים הפתרונות מגיעים ממני, אני מעדיפה להביא עקרונות (נכון עיסוי עמוק מאד עוזר לך ללבוש בדים אחרים? אולי זה יעזור גם כשצריך ללבוש 2 שכבות וזה מציק?)

כי ככה זה הכי מכין אותם לחיים האמיתיים.

בסופו של דבר כשילד יודע שסוג תאורה מסוים מציק לו הוא חווה את זה פחות נורא מ'הכיתה הזאת רעה' אלא 'העיניים שלי מאד רגישות ואבא ואמא מנסים לבקש מהמנהל שיחליפו את התאורה בכיתה שלי'

יכולה להגיד לך שהתפרצויות הבכי של הבן שלי פחתו ב80% כשהתחיל לדבר (לא מילים ראשונות אלא שיח9 ופתאום אפשר לדבר על דברים ממש, גם הוא וגם אנחנו עצם השפה עזרה לו המון המון המון.

עד איפה מוותרים? כל פעם יש לי התלבטות על זה מחדש.

האם זה הגיוני שאחים שלו מפסידים גינה כי זה קשה לו? (וזה טוב גם לו לצאת בסופו של דבר, רק מאתגר)

האם זה סביר שהוא לא מסוגל להתפנות בשירותים בביס, ואיך מתמודדים עם דבר כזה?

עד איזה גיל לגיטימי לאפשר לילד אמצעי הרגעה 'תינוקיים', מתוך הבנה שהוא באמת זקוק ליותר הרגעות אחרי יום לימודים ארוך

להגיד 'יש לי קושי' זה הרבה יותר טוב מלהגיד 'אני רגיש'

יש לי קושי זה משהו נקודתי. יש מלא נקודות... אבל אפשר להתייחס ספציפית ולפתור, לפחות בחלק מהמקרים

ובמקרה שלא- אפשר לדבר על זה

יש לזה שם.

לגבי הרגישות מהפן הרגשי זה קצת יותר מורכב

כי א' ב' לדעתי זה לתת תוקף לרגשות של ילד

מצד שני ילד שכל דבר הכי קטן גורם לו להרגיש שסוף העולם הגיע

שמוצף חרדה מרב גירויים

שבטוח הילד הזה שונא אותו כי הוא נגע לו בנעליים

בפירוש זה משהו שאני עוד מנסה ללמוד.

אבל לפחות הרגישות הפיזית (שאגב התמודדות נכונה איתה מפחיתה ומאזנת מאד גם רגשית, כי הילד לא כל הזמן 'על הקצה')

אני לא רואה קשר מחייב בין ההכלה וההבנה שבאמת עוזרות אוביקטיבית להתמודדות

לבין עטיפה והגנה ופינוק יתר (אבל אני לא האמא הכי קשוחה בעולם בכל מקרה, באופי שלי ושל בעלי..)

מין צפייה להכניס את כולם לתבניות.

מניחה שאם הייתי ילדה היום הייתי מאובחנת עם קשב וריכוז+ ילדה רגישה מאד..

תוהה מה זה היה נותן לי

האם ערך חיובי

או להפך...

התרפקות על העבר

פעם לא היתה הכלה/ אבחונים/ מסכים

ולכן היה יותר טוב

אבל זה בולשיט

גם בעבר היו בעיות

וגם בעבר אנשים חיפשו סיבות לבעיות שלהם במקום לפתור אותם

האישו זה לא ההגדרה ולא האבחונים

האישו הוא ההתמודדות ההורית ואופן ההתנהלות של כל אחד מול הילד

אפשר ורצוי להכיל ילדים אבל להוביל אותם להתנהלות טובה

תראי, אני כן נוטה להאמין למה שאומר הצוות. בסוף, הילדים שלי נמצאים שם רוב שעות היום (איזה מטורף זה כשחושבים על זה), והגננת/ המורה רואה אותם במגוון רחב מאוד של סיטואציות בחברה.

אין לה אינטרס לשקר לי. אין לה אינטרס להפריז. היא אומרת את מה שהיא רואה.

ואם הילד צריך כיתה קטנה כי שם יקבל יחס אישי- אז למה לא?

תראי, מכל התמודדות בחיים מתחשלים. גם מי שמתגרשת עם עשרה ילדים יוצאת מזה אישה חזקה שלומדת שיעור על החיים. אבל את בטח לא תאחלי לאף אחת להגיע למצב הזה, נכון?
וזה לא קשור אגב, בגבולות חזקים של ההורים.

אני נגד להכיל ולהכיל בלי הפסקה.
הילד חצוף? הוא יקבל על זה עונש. בלי ספק בגלל.
מרים יד? יקבל גערה.

להרשות לילדים לאבד כל תחושה של מוסר וגבול מול ההורים- זו טעות של ההורים שלא קשורה לזה שהילד רגיש.
אפשר להגיד לו- אתה מקבל עכשיו עונש כי התנהגת לא יפה, אבל אני אוהבת אותך ומאמינה שאתה תלמד מזה איך מתנהגים.

מי שרק סופג וסופג וסופג- מביא לבלבול של הילדים, והם חווים מצוקה בגלל זה. אין פה אבא ואמא חזקים שמראים לי איפה טעיתי- אלא אני קובע את הגבולות. וזה מצב שלא טוב לילד להיות בו.

באופן טבעי...
מלחמה מתמשכת..
קורונה...
מה ההגדרה שלך לרגישות אצל ילדים? אני יכולה לכתוב משהו אחד וזה ואת משהו אחר, כי לכל אחת הגדרה אחרת לילד רגיש.
לא אמור להיות סותר התייחסות יתרה לילד רגיש מול אדם חזק בעתיד וכו...
כל ילד צריך הכלה, ואם ההכלה לא נעשית נכון, או שזה לא באמת הכלה. זה פחות יעיל.

יש לי ילדה רגישה מאד,

ממש לא מפונקת אבל בזמני לחץ מאד קשה לה לעזור זה נראה לה כמו הר מטלות שלא נגמרות וגורם לה להצפה,למי שמסתכל מהצד זה נראה פינוק כי בשיא הלחץ היא יכולה פתאום להסתגר בחדר,

וזה ממש לא הכלה זה הבנה איך היא מתמודדת ומה עוזר לה- מסימות מסוימות,אחריות על א, ב, וגם בלחץ של יום שישי זה לא תמיד עוזר.

למשל מוזיקה חזקה גורם להצפה חזקה,ואם יום שישי בצהריים אחים שלה מדליקים מוזיקה ויש לחץ של להספיק לשבת וים של מסימות סביר להניח שאני אמצע אותה שוכבת בחדר סגור וחשוך.

אבל וזה אבל גדול יש לי יופי של דרישות ממנה אני ממש לא מוותרת אני כן לומדת איך להתנהל איתה.

בגדים מסוימים מציקים לה,ממש.

בית הספר זה מקור ממש להצפה אין סופית.

מתארת לעצמי שיש הורים שלא מבינים את הגבול במיוחד אם הם בעצמם רגילים כאילו לא רגישים מאד.

אני כן חושבת שיש לי רגישות לא ברמה של הבת שלי,ולכן ממש יותר קל לי להבין מה עובר עליה.

מצד שני אם תגידי משהו מזה לאמא שלי היא באמת לא תבין ותחשוב שהילדה מפונקת ובמקום להתמודד היא פשוט בורחת מאחריות במקרה הטוב או עצלנית במקרה אחר (ושמעתי את זה מאמא שלי)

ואז התגובה שלה גם טוב אז צריך כל הזמן להתחשב באחרים בלי הפסקה כי לכל אחד יש את האיבחון שלו?

ולמען האמת אני רואה את זה כאיזה כלים מתאימים לבת שלי להתמודד בשביל עצמה מול כולם ודבר ראשון זה מודעות אני כזו ולכן אני צריכה לעבוד בצורה x ולא בדרך הרגילה של כולם.

כשבעצם הם לא באמת בתוך האבחנה הזאת...

יש ילדים רגישים/ בכיינים/ מפונקים וזה לא אומר שהם רגישים מאוד.

דור כזה של הורים רכים מידי ומתקשים לשים גבולות, אני עובדת עם ילדים קטנים ורואה כמה הילדים משחקים בהורים שלהם עם בכיות, משחקים אותה אומללים ורגישים, ברגע שההורים זזים הילד מתנהג מותק. 

 זה יותר אומר שצריך למצוא מה הכלים שיעזרו לו גם בהווה וגם ללמד אותו לעתיד, איך הוא עם הרגישויות הספציפיות שלו יצליח לקחת אחריות. כדי שיהיה אדם עם חוסן שמסתדר בחיים ולא אדם שמדחיק רגשות או מרגיש שהוא לא בסדר שדברים מפריעים לו. וילמד לקחת אחריות על מה שהוא צריך בתור אדם רגיש כדי שיהיה לו טוב, במקום להתעלם מהצרכים שלו ולסבול.

סטטיסטית זה אמור להיות בערך 20 אחוז מהילדים.

אני דווקא לא נתקלת בתופעה של הרבה הורים שאומרים את זה על הילדים שלהם, יכול להיות שיש אוכלוסיות ספציפיות שיש הכללת יתר בעניין, או שזאת קבוצה שבכללי יותר מושכת אוכלוסייה רגישה- נגיד עם זאת מנחת הורים עם גישה שמותאמת לאנשים מאוד רגישים.

אז ב20 שנה האחרונות, בעיקר מאז התפתחות הטכנולוגיה והמסכים, השתנו סדרי עולם

אני מאמינה שבהחלט הילדים היום יותר רגישים כי העולם היום הוא לא מה שהיה פעם. סגנון ההורות היום שונה מפעם, אחוז הגירושין עלה, יש הרבה התמודדויות לאומיות ואישיות, הרבה יותר אופציות לברוח מהן במודע ושלא במודע, וכן - גם הרבה מענים "עוקפי הורות והתמודדות הורית" שלא היו פעם

אי אפשר לגדל את הילדים כמו פעם, כשחיים כמו היום.

ההורים שלך שקעו במסך?

סבתא שלך הייתה עובדת?

הילדים היום נפגשים וזה נראה כמו פעם?

לא.

העולם השתנה והילדים שגדלים לעולם הזה הם שונים

ואחרי עבודה הם רצו לנוח. הייתה טלוויזיה, עיתון ספרים.

וסבתות לגמרי היו עובדות. הן גם היו ניצולות שואה ועוד דברים , כולם עם טראומה...

גם היום ילדים נפגשים יוצאים ומשחקים.

אבל להגיד שרחוב פחות מסוכן מרשת זה לא נכון.

כולם מדברים על סכנות ברשת אבל גם סכנות ברחוב לא נעלמו.

וחיים תמיד היו קשים. לפני עשרים שנה הייתה אינטיפאדה, לפני זה מלחמת יום הכיפורים שהמדינה עדיין בטרואמה.

אני גדלתי באוקראינה, אז שם היה משבר קשה מאוד בתחילת שנות תשעים. לפני זה הייתה להם מלחמה עם אפגניסטן וגברים חזרו משם לא נורמליים.

ודור לפני זה עבר שואה. הורים שלהם עברו פוגרומים ומלחמת אזרחים.

בקיצור חיים תמיד היו קשים .

איך הם עושים את זה בלי להודיע מראש?

בדיוק השבוע תכננתי לארגן לעצמי נופש של הבראה (אמרתי לבעלי שזה לא הוגן שרק הוא נוסע 🤭)

קראתי את החוזר של משרד הבריאות שהחל מהראשון זה מה שיהיה.

ממליצה לבדוק מול הקופה שלך, אולי איכשהו מצליחים לעגל פינות?

תעדכני אחרי בירור מה אמרו לך..

מצרפת קישור מאתר גלובס בנוגע לרפורמה

globes.co.il/news/article.aspx?did=1001529914

עצומה נגד. מקווה שיועיל בע"ה.

כי כחלק מהרפורמה כבר לא מאשרים למרות שלפני חודש היא לא החלה..

אם עושים לך בעיות תנסי דרך פנ"צ

ברגע שתתחילי סדרה הם לא יעצרו אותך באמצע

לפי הרפורמה אגב ברגע שאת מתחילה סדרה את יכולה להמשיך לעוד שנתיים שלוש את הטיפול בפרטי

מאוחדת הבנתי מחברה מאשרים יותר בקלות.

תראי, זה גם תלוי כמה זמינות יש בקופה. אצלי אמרו לי לחכות 6-8 חודש ברשימת המתנה לקלינאית הם הבינו לבד את רמת הגיחוך כשיש לי מעבר לדלת קלינאית פרטית שמוכנה לקבל אותנו במיידי...

איזה עצבים שתוקעים אותך עם אבחון מחודש פשוט לא פייר.

המטרה עם הרפורמה היא שבגלל שלא תהיה החזר, הקלינאיות הפרטיות פשוט יתחילו לעבוד בקופה.. מעניין אם זה יצליח.

תודה

לפני שנה היתה המתנה של מעל שנה בקופה, נראה מה המצב עכשיו

מה אכפת לקלינאיות אם הלקוחות מקבלים החזר או לא?

להם יש לקוחות

זה לא דרך לגרום להם לעבוד עם הקופה...

אם יעלו להם את המשכורות אולי זה יעזור

כי זה יותר זול להם מההחזרים

הבעיה שצוותי הפרא לא רוצים לעבוד בתנאי השכר של קופות החולים

זה פער ממש משמעותי (יכול להיות גם פי שלוש לשעה)

הגיוני שיש קשר.

אבל אם יש לך ביטוח פרטי בלי תלות בשבן אני לא חושבת שיש לזה השפעה. לא נשמע לי..

אבל בעקרון לא נכנס עדיין.

גם שאר הדברים ממה שאני יודעת לא יכולים להכנס רשמית עדיין כי זה לא עבר אשרור בכנסת והכל. רק את השלב הראשון. אז ממה שאני הבנתי הקופות שטוענות שזה כבר נכנס לתוקף ואי אפשר לקבל זה שיטת מצליח כדי לא לתת אבל זה לא חוקי 

ללידה הקרובה

אין לי החזר??

אני בהתלבטויות אם לקחת או לא

אם אין החזר אין מצב שאני מוציאה לבד את הסכום הזה

הדולה שאני לקחתי כתבה בסטטוס שהמחירים יירדו כי במחיר שהן לוקחות כיום נשים באמת לא יקחו

לא הצלחתי למצוא

חוץ מכמה כתבות לא לגמרי ברורות

מישהי מצאה פרסום רשמי של משרד הבריאות?

אני ממש מנסה להבין מה זה אומר כי יכול להשפיע על החלטות שלי בתקופה הקרובה...

למרות שבלאומית מתנהגים בחלק מהדברים כאילו זה עבר

כבר מלפני חודש אומרים לי שאי אפשר בגלל הרפורמה ככה שלא ברור לי..

לבין הרפורמה בשב''ן (ההחזרים לדולה, רכיבה טיפולית וכאלה...)

הרפורמה בהתפתחות הילד ממה שאני יודעת התחילה להכנס באופן הדרגתי החל מספטמבר...

לא ידעתי שזה מחולק

ולגבי התפתחות הילד אני לא יודעת חשבתי שזה ביחד.

יואו איזה פדיחה

בקופה אומרים לי שיש רפורמה

באתר אני רואה כתבה על רפורמה שכתוב שנכנס לתוקף בינואר

חשבתי שזה אותו אחד יואו בושות 

זה אין אני בחיים לא מזהה

הפרשות יכולות להיות שבועיים פוריות כמו ביצה

וכאבי בטן אין לי ברוך ה'

זיהוי הפרשות+ מדידת חום בבוקר (בעצמך או עם מכשיר שנקרא טמפדרופ) אולי יש סיכוי יותר טוב שתוכלי לזהות.

אני לא מספיק מבינה בזה😅 אבל אולי יש פה מישהי אחרת שכן, או שאפשר להתייעץ עם מישהי שמלמדת שמ''פ ולשאול אם זה רלוונטי לך?

לבן שלי היו 12 חורים, מתוכם כמה הזדקקו לטיפול שורש. היתה לו חרדה מהטיפול, עשינו פעמיים עם גז צחוק, ואחר כך הרופאה המליצה לעשות בהרדמה ולגמור בפעם אחת עם הכל. התלבטנו מאוד, בסופו של דבר זו הרדמה כללית וזה מלחיץ. בסוף הלכנו על זה וב"ה היה מוצלח.

ההתאוששות מההרדמה היתה לא נעימה, הוא היה מבולבל, הקיא, לא רצה לאכול ולשתות שום דבר אז לא שחררו אותנו במשך כמה שעות עד שהוא הסכים לשתות והסוכר שלו התייצב. אבל בסוף טיפלנו בהכל ביום אחד וזה היה שווה. 

בת שנתיים

עברה עכשיו טיפול מורכב בהרדמה מלאה בשניידר

גיסתי מאוד מרוצה

והתוצאות נראות מאוד טובות

(כל השיניים הקדמיות היו רקובות לגמרי ועכשיו הן יפות ממש)

זה רגיש ויכול להישבר בקלות

אבל זה זמני... שיני חלב

והיא ממש פחדנית

מתוקה

בת 3

יעבוד בסדציה?

יחס טוב ומקצועי היינו מאוד מרוצים

שעתיים סידרו לו את כל הפה

ממליצה 

הלידה, אחרי טבילה. היו מעט הכתמות לא אוסרות בשבוע הראשון לדעתי, ואחר כך ב"ה שקט. כנראה קשור לכך שאני מניקה הנקה מלאה עדיין..

ברוך השם הולך ממש טוב, הרבה יותר טוב ממה שהיה לי עם גלולות הנקה והתקן לא הורמונלי

בהתחלה היה דימום הסתגלות שהתחיל שבוע אחרי ההתקנה ונמשך בערך שבועיים

מאז בגדול ממש שקט ולא מרגישה כמעט השפעות הורמונליות

כן היה איזה שלוש פעמים במהלך השנה שהיו כמה ימים של כתמים אבל זה היה ממש בקטנה ולא אסר 

התקן נחושת עשה לי החמרה בדימומים שגם ככה היו מרובים וגם ההתקן לא היה יעיל עבורי (נכנסתי להריון, פעמיים)

לאחר ייעוץ הבנו שזאת האופציה היחידה ומאז - חלום!

הפחית דימומי ווסת עד כמעט כלום, היו לי הכתמות ודימומים אבל למדתי איך להתנהל עם זה כדי שלא יאסור (רוב הפעמים)

מה שכן, ואין לי איך להוכיח - נראה לי שזה עצר לי ירידה במשקל.

חוץ מזה לא הרגשתי שום תופעות לוואי.

אני יודעת שזה משתנה מאחת לאחת אבל אני ממש ממליצה

התקנתי אחרי שגלולות הנקה עשו לי כתמים. ביעוץ עם רופאה לקחתי פרימולט נור לפני ההתקנה כדי לייצב את הכתמים מהגלולות ואז המשכתי לקחת עוד שבועיים אחרי ההתקנה.

היו כתמי הסתגלות (לא הגיע לדימום של ממש בשום שלב). אחרי כחודש הם נעלמו. מאז עוד לא קיבלתי מחזור, אבל פעם בחודש בערך יש לי כתמים לכמה ימים.

מבחינת תופעות לוואי - אני מרגישה שחזרתי לחיים אחרי שעברתי להתקן מגלולות הנקה. לא מרגישה תופעות לוואי בכלל.

כמעט שנה וחצי עם ההתקן

בהתחלה היה ממש מאתגר להיטהר איתו (אצלינו ההתקנה אוסרת)

ועד שלא לקחתי פרימולוט נור שבוע לא הצלחתי לטבול.

לאחר מכן היו לי כתמים מידי פעם שהלכו ופחתו עם הזמן

נזהרת תמיד לא לתסכל.

היום אין כתמים, רק פעם בחודש טיפה ממש זה כנראה במקום המחזור.

אין תופעות לוואי הורמונליות

אני כן מרגישה שעליתי במשקל ולא מצליחה לרדת ויש לי הרגשה שזה קשור להתקן.

אבל בגדול זאת מניעה מצוינת. 

התקנתי אחרי שנה וקצת של גלולות, ככה שרירית הרחם שלי היתה דקה כי חיברתי חבילות לכמה חודשים ברצף.

אחרי ההתקנה הרופאה אמרה לי להמשיך עוד חודש עם הגלולות במקביל כדי להשאיר את רירית הרחם דקה ולהפחית/למנוע את הסיכוי לדימומים מההתקן.

ההתקנה עצמה לא אוסרת לפי מכון פועה. לוקחת כ10 דקות מההתחלה עד הסוף. לא הכי נעים בעולם אבל לגמרי סביל. אחריה היו לי יומיים בערך כאבי מחזור בעוצמה נמוכה-בינונית, לא נורא בכלל. אפשר לקחת כדור חצי שעה לפני ההתקנה.

כמה ימים של כתמים שבאים והולכים ואז שקטטטטטט תעשייתי 5 שנים.

יצא כמה פעמים בודדות ממש שהיו לי כתמים לכמה ימים, אבל משהו באמת בקטנה וגם פעמים בודדות מאד בתוך 5 שנים.

חשוב מאד ללכת לאולטרסאונד לביקורת להתקן כל חצי שנה.

אני הייתי פחדנית רצח בהתחלה שיפלט ולא אדע, ולכן בהתחלה הלכתי כל חודש, אחרי שנה ריווחתי לחצי שנה.

לא לזלזל ולא להתעצל.

חשוב מאד לשאול רב מראש איך מתנהלים במקרה של כתמים/דימומים.

בגדול, ממליצה מאד.

בהשוואה לגלולות הנקה ומשולבות שהרגשתי בהם הורמונלית בטירוף, עם ההתקן אני לא מרגישה הורמונלית.

הרופא שלי אמר שבחו"ל מקובל שהתוקף של המירנה הוא ל7 שנים ולא 5 שנים כמו בארץ, לכן הוא אמר שאפשר להשאר איתו גם אחרי שעובר לי 5 שנים, אלא אם מתחיל דימומים.

זאת אני @כבתחילה

לא רציתי לכתוב מהיוזר שלי.

מאמינה שבזכותי יש פה כמה נשים ששמו התקן הורמונלי. מגיע לי אחוזים

הוא מגיע והיא מתנפלת עליו ומצפה למלא יחס

מעניין הן באותו גיל, כנראה זה קשור לגיל

אולי יעזור שייתן לה כמה דקות יחס רק לה וממש יהיה איתה ואז לאט לאט ירפה ויעביר אותה הלאה

אחרי שהיא כבר הרגישה שהוא היה שלה היום

אף שאני לא זוכרת את זה בעוצמה כזו מהקודמים. (אבל אולי אני סתם לא זוכרת🤔)

הוא באמת החזיק אותה הרבה על הידיים, ואז נכנס איתה לחדר כדי לעבוד, ואז היא הסכימה לשחק לידו עד שבאתי להשכיב אותה לישון...

בזמן שהוא מקלח את הילדונת?

ככה זה 2 ציפורים במכה אחת😉

ולא הייתי כ"כ נחרצת שזה ילדה של אבא

נשמע לי יותר כמו פעוטה שלא ראתה את אבא שלה רוב היום ופשוט מתגעגעת ורוצה להשלים איתו את החסר

( ככה זה אצלנו לפעמים... לפעמים מולי כשעובדת עד מאוחר ולפעמים מול בעלי כשהוא חוזר מאוחר יחסית.. הכל יחסי כן?🤭 כי שנינו איתם רוב היום)

בכל אופן, יש סיכוי שאת צודקת... גם כשהבן הגדול בא היא מבקשת שירים אותה (הוא חוזר מאוחר). פירשנו את זה שהיא מבקשת ממנו כי היא יודעת שהוא לעולם לא יסרב לה🤭 אבל יכול להיות שזה פשוט כי היא לא ראתה אותו כל היום...

ולפותחת,

לדעתי כדאי לכוון לרמה שכן צריך תיווך של מבוגר בהתחלה,

ואח"כ הן יכולות לשחק לבד.

חוץ ממשחקי דמיון, כדי לפתח יכולות צריך תיווך והדגמה קודם,

אחרת הרמה לא מאתגרת ולא מפתחת וחבל.

אז למשל לוטי קרוטי זה משחק שצריך לשחק בו קודם עם מבוגר, ורק בהמשך אפשר לשחק בו לבד.

משחק נוסף:

אצבעוני

אבל גם בזה צריך להוריד בהתחלה רמה, לתווך ורק אז לעבור למשחק עצמאי מלא.

המשחק עם הפריטים קוראים לזה דאבל.

וגם כדאי משחקים של יצירת דגמים, זה מאוד מפתח.

ודווקא מחפשת דברים קצת מאתגרים כי הן ממש אלופות

הגדולה כבר הרבה קוראת.

משאת אומרת יצירת דגמים? מגנטים ולגו? כי זה יש לנו מאת 

ויש לזה נטיה להפוך לבניה חופשית (מהדמיון) ולא לפי דגם (לפי הוראות בניה)

בהעתקה של דו מימד שומרים בד"כ על העתקת הדגם.

הכוונה שיש ציור/ תמונה של משהו

וצריך לבנות לפי הציור.

למשל:

צורה יצירה

משושים

פטריות

הך פטיש

כפתורים

פסיפס

צורות בחשיבה

יש כל מיני רמות, מה שחשוב זה לשמור על העתקת הדגם.

הבן שלי בן 5 ונהנה מצורה יצירה (בניה ממשולשים ישרי זווית וצריך לשים לב לאיזה כיוון פונה היתר כדי למקם נכון את המשולש)

לגיל קטן יותר מתאים דברים אחרים ולגיל גדול יותר גם יש אתגר תואם גיל.

ממש טוב כי הוא גם שיתוף פעולה בין המשתתפים, אין מנצח אחד אלא מנצחים יחד או מפסידים יחד.

דאבל

פאזלים

משושים

דאבל

אצלנו אוהבות משחקי דמיון האמת...

בובות וכל מיני...

זהו גם אצלנו כל היום מטבח אמא אבא/תינוק בבטן

מידי פעם מכבאי אש או בונים בית.

אבל אני ממש רוצה לחשוף לדברים אחרים. 

באיזה גיל מדובר?

לפעמים זו דוגמה אישית,

ולפעמים זה גיל (גיל ההתבגרות למשל),

ולפעמים זה מין (בנים באמת נבוכים יותר),

ולפעמים זה פשוט אופי...

אבל נראה לי שבאמת הדרך היחידה היא דוגמה אישית... ואם באמת מדובר בבנים גדולים, אפשר לשאול אותם - "איך היית רוצה שאחמיא לך? כי לי חשוב להחמיא לך, זה לגמרי בשביל שתרגיש טוב עם עצמך. וגם לי כיף להחמיא למי שמגיע לו..."

ובאמת אצלי רק הבנים הם ככה...

רוצה שישמחו ויגידו תודה אמא

שהרבה אנשים לא יודעת לקבל מחמאה בצורה טובה

ילדים מחקים את המבוגרים

הדרך ללמד לקבל מחמאות זו דוגמא אישית

לומר תודה על מחמאות

להנות מהן

להסכים איתן

אצלנו הילדים יודעים ואוהבים לקבל מחמאות

כי גם אני וגם בעלי מחבבים מחמאות ומגיבים בהתאם 

מוזר שככה הבנים שלי יצאו.

אולי לנסות להחמיא בדרך אגב ולא משהו מוגזם.

לא - וואו, תודה למשה על הארוחה הטעימה שהכין לנו! 👏👏💪

אלא- יצא טעים, תודה משה. 

גם אותי מגעיל כלבים, זה כיף ויפה אצל השכנים. לא אצלי בבית
הילדים בכל יום מתחננים לכלב, לאחת מילדיי כלב אפילו יכול לעזור לה בכל מיני קשיים שיש לה.
מרגישה רעה שלא מביאה להם כלב, אבל לא מסוגלת ליצור כזה בבית. (בקור הרי ובחום הוא לא ישאר במרפסת...).
אני יודעת שלילדים כלב יעשה טוב, בעיקר לחלקם. עדיין נמנעת מזה.
אבל כל הכבוד לך על הצעד הזה, אני במקרה שלך הייתי מתנחמת שזה טוב לילדים נפשית מאוד מאוד. ילדים שגדלים עם כלב זה לא כמו ילדים בלי כלב, זו חיה טיפולית חד משמעית!!!
אז לפחות שזה יהווה נחמה.
מה דוחה אותך? יש דברים שיש להם פתרונות...
נשירת שיער?
לכלוך מבחוץ?
פשוט כי זו חיה בבית?
למה שלא תבנו לה מלונה שווה בחצר? אם יש לכם חצר גדולה...

מכירה גם מדפחה שהאמא שןנאת אבל נאלצה בגלל שהילדים והאבא חולים על זה להתרגל לרעיון בעל כורחה.. אמרו שיהיה רק בחדר וזה ובסוף ממש לא..

היא פשוט התרגלה לזה למרות שלא אוהבת ...

והילדים ממש קיבלו מזה המון....

היא המשיכה לא לאהוב אבל לא סבלה מזה....

לק"י

מצטערת שאין לי עיצות.

לפחות הבעתי אמפטיה....

אני האמת הייתי מתעקשת להחזיר, זה קו אדום מבחינתי. לא חושבת שזה מה שקובע אם את אמא טובה..

את קודמת לכלב

אצלינו בגיל הזה כבר לא ישנים איתנו בחדר

אבל אם הוא מתעורר ולא מצליח להרגע

אז בעלי עובר לשכב לידו וזה מרגיע אותו, יש לנו שם מיטה משולשת נפתחת ורק 2 בשימוש.

לרוב אחרי כמה לילות זה נרגע

ואני מפרשת את זה שהוא כנראה מרגיש ביטחון ופחות דורש בלילה.

שירגיש נוכחות

אני עייפהה

וזה גם לא ירגיע אותו, כמו שלא מרגיע כשאני מלטפת.. הוא צריך שארים אותו לידיים שלי

הוא אולי יבכה כמה דקות

אבל תדברי איתו תגידי שאת לידו הוא ישמע את הקול שלך.. ברור שאת עייפה זה אמצע הלילה וסיוט

אבל צריך לפתור את הבעיה מהשורש

יש מצב שככה הוא ירגיש ביטחון וירגע אחרי כמה פעמים.

הכי טוב זה שתנסי לישון לידו כי ככה את גם לא לחוצה לחזור למיטה שלך 

שוב בקבוק?

זה מה שמוזר, הוא כבר גדול ואוכל מלא פעמים בלילה

ולפעמים הוא אוכל ואח"כ בוכה וצריך ידיים

בלילה לבקבוק

לדעתי זה סתם כי זה מה שמרגיע אותה 

כי היא לא לוקחת מוצץ

ובימים שהיא אוכלת יותר טוב היא צורכת פחות בקבוקים בלילה

אז אני כרגע במאמצים להאכיל אותה הרבה במהלך היום

ולדלל לה את הבקבוקים בלילה

לא יודעת מה ההגדרה שלך לכשרות מהודרת.

שם יש מהדרין ירושלים והמשגיח ירא שמים.

חדרים נקיים ויפים. אוכל ברמה גבוהה מאד. בשפע רב.

ממליצה לבקש קומה נמוכה אם אתם לא נוסעים במעלית שבת

כי אנחנו פעם עלינו 21 קומות ברגל....

זה מרחק הליכה מהממילא/רובע יהודי והכותל כמובן

מלון מצוין נוסף---

יש מלון חדש בעכו- חוף התמרים. כשרות מצוינת-ברמה גבוהה מאד!

, נוף מטריף- כל הים פרוס מתחת. אוכל מעולה, חדרים חדשים מטופחים ונקיים.

בשבת הגישה לחוף סגורה בשל בעיות עירוב

כל קומה כמעט בכינו....

באמצע השבוע אפשר לקבל פינוקים במלונות השונים - טיפולי ספא לסוגיהם.

במלונות של הציבור הדתי (כינר, לביא, ניר עציון, לאונרדו פלאזה בירושלים) - הרמה של החדרים והאוכל רחוקה מלהיות מפנקת..

הכי מעצבן אותי, והיינו בכולם במהלך השנים -  ההסתערות וההתנפלות על האוכל בארוחות שבת. ממש כמו בפנימיה במוסד חינוכי … והדברים נגמרים מהר.  המלצרים מביאים ומחדשים מלאי, אך האוירה בגדול סביב האוכל רועשת ולא נעימה בגלל הצפיפות והדוחק סביב עמדות המזון.  

בבתי מלון לדתיים כולם מגיעים ביחד אחרי התפילות, ואין את הפיזור של כניסת האורחים לאורך שעות כמו בבתי מלון שאינם מכוונים לדתיים.  

לכן, אם פינוק ואוירה של חופשה וכייף - שבת פחות "מפנקת" מאשר אמצע שבוע.  

עשינו שבת כזוג במלון

אבל ההורים שלי אהבו ללכת ללביא

והיו גם בכינר כמה פעמים

מדברת מנסיון של שתי השיטות.

היא מקבלת גם בזום

מירה050-447-9445

אם את רוצה לשמוע יותר מוזמנת בפרטי

שלחתי לך

תודה רבה!

היה לי דימום חזק רק בחודשים הראשונים אח"כ התאזן לגמרי

והייתי משתמשת בטמפון + פד בימים הראשונים שהזרימה חזקה

לא מתחברת לטמפונים בכלל

תודה רבה

אני עם מירנה הורמונלי וכמו פרח,

בהתחלה היו לי דימומים ארוכים כבדים + חגיגה של דימומים בין וסתיים (ברמה שהצלחתי לעשות הפסק ויום למחרת שוב מחזור)

אחרי שלושה חודשים בערך התאזן לגמרי.

למזלי אין לי דימומים בין לבין

שמחה ממש שהתאזן אצלך

מקווה שילך וירגע גם

זה אחת התופעות המעצבנות של התקן.

שמה 2 פדים גדולים, מחליפה הרבה פעמים.

ממליצה לנסות ללמוד שיטת שרמן,  לי עוזר חלקית.

עזבי שקר לי ואני חלשה על כל הדם הזה שאני מאבדת

טוב אלך לחפש את הפדים הכי גדולים בסופר פארם

איכות חיים אחרת

לפחות בלילה

את יכולה לנסות את הכי קטן ולבדוק אם את מסתדרת

אני בלי טמפון הייתי מתחרפנת כמויות של דם

והרגשתי שאני לא מצליחה להשתלט על זה חח

כמובן טצפון עם פד ביחד

ולהחליף בתדירות ממש גבוהה

אפילו כל חצי שעה בהתחלה לפחות

כן אני לא מכירה את התדירות הזאת בכלל

זה חדש לי

לאחרונה גיליתי שיש לאולוויז פדים יותר גדולים מהכחולים של הלילה, אז קניתי אותם ומאז המצב יותר טוב. שמה אותם כמעט לאורך כל הוסת.

האמת שאחרי הלידה הקודמת שמתי התקן לא הורמונלי והיה דימום חזק (אחרי שנה נגיד מאז שחזר המחזור זה התמעט)

ועכשיו אני בלי התקן (אחרי שנה וחצי הנקה כזה חזר המחזור ועדיין מניקה) וגם יש דימום חזק.. אז לא יודעת מה התרומה של התקן בכלל..

אחפש אותם

אצלי בוודאות לא היה ככה אף פעם

מעניין מה יהיה אחרי שאוריד אותו

לא יכולתי עם הדימום הכבד. עשה לי ממש רע. וגם לקח לי מלא זמן להיטהר ואז ריווחתי עם פרימולט נור..

ברגע שכבר חודש אחרי חודש לקחתי פרימולט נור הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

גלולות לא מתאימות לי

בנתיים ההתקן בסדר חוץ מהדימום המוגזם הזה

אני פסע מלשים את התחתון של קוטקס של אחרי לידה😅

לגמרי מבינה..

גם הגלולות לא היו לי מושלמות בכלל.. והיו להן תופעות לוואי אחרות..

אבל עיניין של סדרי עדיפויות.. מה מול מה בכל פעם...

גם גרם לי לדימומים כבדים וגם ארוכים

נחלשתי נורא 

יש יום אחד של דימום מאד חזק

משתמשת בפד 100% כותנה שמחזיק ספיגה גם ל12 שעות ביום כזה

אשמח גם לשמוע פירוט לגבי זה.

הייתי משתמשת פעם בתחתוניות 100% כותנה חדפ והיו מתפרקות די מהר..

סיוט.
יש לי חברה שלא יוצאת לעבודה בגלל הדימום המוגבר במחזור. היא פשוט חייבת שרותים צמוד.

וחדש לי.

מסכנה החברה שלך, נשמע סיוט 

בלי התקן אמנם אבל הדימום שלי די מאסיבי

אני אוהבת את הפדים של 'גוד קאר' הם סופגים לי פי כמה מהרגילים

מצד שני ביבוא רישמי יש איזושהי בקרה

לא יודעת מה בדיק אבל יש

מאוד תלוי מהו חומר הייצור...

כלים לאוכל שמיובאים לארץ עוברים אישור של מכון התקנים שהם מאושרים למגע עם מזון.

בפרט כשמדובר בכלי לחימום.

אין קשר לזה שדבר מיוצר בסין, אותו מפעל יכול לייצר מספר מוצרים למספר חברות על פי דרישות החברה והדרישות באותה המדינה.

יש בדיקות שעושים רק לאחד מבני הזוג כי אם אחד לא נשא אז גם אם השני נשא אין לזה משמעות.

אבל יש בדיקות אחרות שגם אם רק אחד מהם נשא זה מעלה את הסיכון משמעותית.

אני הייתי מסתכלת על זה בתור השתדלות הכרחית עבור הדורות הבאים.

בעבר היה שרשור על בדיקות גנטיות ונכתבו שם דברים ממש חכמים, אולי אם מישהי תמצא היא תקפיץ.

זה מחלות שרק אם שני בני הזוג נשאים יכול לצאת עובר חולה.

בעבר האישה הייתה נבדקת, אם הייתה נמצאת נשאית היו מתקשרים כדי שהבעל יבוא לבדיקה.

לפני כשנה נכנס סקר מורחב מאד שכולל המון גנים, ולכן הסיכוי להימצאות מוטציה הוא גבוה,

מבקשים משני בני הזוג לבוא לוקחים דם לשניהם אבל בפועל בודקים קודם את הדם של האישה, רק אם היא נמצאת נשאית בודקים את הדם של בן הזוג. וכך בני הזוג מקבלים תשובה משותפת .

זה מוריד את הלחץ במקרה שהאישה נמצאת נשאית מכיוון שהיא מקבלת תשובה רק אחרי שבן הזוג נבדק.

כמו כן אין קשר בין הבדיקה לבן לסקר הגנטי.

בודקים דברים שונים לגמרי

שיהיה בהצלחה!!!

אצל אחות סקר בקופםה או גנטיקאי בבית חולים?

ואם יש נגיד רק לגבר נשאות למחלה (גם כזאת שמושתקת), למה לא בודקים מראש גם/רק אותו?

לק"י

אני כל פעם חושבת שנעשה, ובסוף לא מגיעים לזה.

ואני תוהה אם יש תועלת לעשות אם מסיימים עם ההריונות (בהנחה שנגיע לזה, שנולד הילד האחרון ולא עשינו....).

במידה וחלילה תגלו שיש נשאות, תוכלו לבדוק את הילדים ספציפית לנשאות שגיליתם אצלכם

וככה לפתור את הבעיה עבור הנכדים

לא חושבת?

כשמדברים על מחלות רצסיביות (שזה מה שבודקים בסקר שעליו אנחנו מדברים פה) - אין שום משמעות לעצם זה שהאדם נשא.

למעשה, יש המון אנשים שהם נשאים לאיזושהי מחלה רצסיבית (אולי אפילו כמה) וזה לא משהו שמשפיע על שום דבר בחיים שלהם, כל עוד הם לא נושאים לבן זוג שגם הוא נשא לאותה מחלה.

לכן זה גם לא משהו ש'מטפלים' בו. גם אם אני אדע שאני נשאית למחלה מסוימת, אני לא אתחיל בתהליך של PGD וברירת עוברים כדי לא להוריש להם את הנשאות. כי גם אם אני אוריש להם את הנשאות, הם יהיו בריאים כמוני. זה ישנה להם רק בשלב בחירת בן הזוג.

חולה.

כמו למשל יש כמה סוגי סרטן, סכרת סוג 2 (אולי גם 1 אני יודעת על סוג 2)

אולי כדאי לשאול מישהו שמבין בזה.

אחד מספיק בטוחה אילו מחלות בודקים שם, ומה המשמעות של נשאות רק של ילד מבני הזוג.

ובכל מקרה זה קצת יותר מורכב לעשות ברירת עוברים במקרה כזה.. במקרים כאלה בדרך כלל מדריכים לעקוב או לנתח ניתוחי מנע וכו.

ובכללי יש הבדל בין סקר גנטי שבודק מחלות רצסיביות לבין בירור גנטי שבודק גם מחלות דומיננטיות, מוטציות וכו שיכולים להשפיע גם אם רק אחד ההורים נשא להם.

סליחה שהגבתי לך ולא בשרשור הכללי..

רק אם יבואו עם בני זוגם בעז"ה. אין שום משמעות לנשאות סתם כך

אין משמעות לנשאות של הגבר כל עוד האישה לא נשאית לאותה מוטציה.

בודקים את האישה קודם כי מוטציות על כרומוזום X אצל האישה יכולות להיות משמעותיות גם אם הגבר אינו נשא (בהורשה לבנים) .

בודקים גם מחלות כמו הx השביר, שהילד יכול לחלות גם אם יש אותה רק לאמא.

לכן גם בודקים קודם כל את הדם של האם ורק אם יש בעיה בודקים את של האב

להיות נשא למחלה גנטית

זה לא פשוט בגיל 40 לחטט בדנא 

הרי ברור שיותר מפחיד ילד חולה...

בכל אופן, אפשר שתעשי את ראשונה ואז אם את נשאית למשהו, שיעשו לו את הבדיקה הספציפית וזהו

(ואני דוקא מבינה את החשש שלו. זה לא שכלי, ועם רגש קשה להתווכח).

אקסום לילד?

ואם יעלו על משהו אז להריץ אותכם?

(אני לא באמת מבינה בזה)

השתנו מאז,

כשמנסים לאבחן את הילד מריצים 'טריו אקסום', אקסום משולש, בודקים את הילד ושני ההורים יחד.

מה שהסבירו לנו, לפעמים מוצאים באקסום אזור שיש בו שוני, אבל זה שוני שהגיע בתורשה מההורה. ואז במידה וההורה בריא, יודעים שהשוני הזה הוא לא המקור לבעיה. זאת אומרת מכיוון שחלק מהממצאים לא מובנים עד הסוף, יש להם משמעות רק בהשוואה להורים.

אין לי מושג אם על זה פותחת השרשור מדברת, היא לא כתבה שהם מבצעים אקסום אלא סקר.