פורום הריון ולידה (עמוד 8)

אני בדיוק באותו מצב

ווסת אחרונה ב25.09

הייתי באולטרה סאונד יש עובר בשבוע 6

היה ביוץ מאוחר

אז יש סיכוי

אצלי היא לא ראתה עובר.

היא הסתכלה כמה שניות ואמרה אני רואה שק הריון

אני רואה חלמון אולי... לא זוכרת

אבל לא עובר😭

התבלבלתי

בדיקת הריון הייתה חיובית ב19.10

זה משנה את התמונה?

יש מה לקוות עוד?

כי לפי הספר ותאריך ווסת אחרון זה אמור להיות שבוע 10

הצלחתי כבר להתבלבלל ממש

מאז הבדיקת הריון החיובית עברו בערך שישה שבועות, זה הגיוני שעדיין לא ראו כלום באולטרסאונד. אני לא רוצה לגרום לך לפתח תקוות, אבל תאריך ווסת אחרון לא אומר כלום חוץ ממתי קיבלת מחזור לאחרונה. אם בייצת יותר משבועיים אח"כ זה משנה את החישובים של ההריון, ואז אין איך לדעת. לכן גם הרופאה אמרה לחכות שבוע ולעשות עוד אולטרסאונד, למקרים כאלה...

את יכולה להחזיק את התינוק עליך כשאת אוכלת ולראות אם זה מעניין אותו- אם מנסה למשוך לך מהאוכל, להושיט ידיים, לגעת וכו.

וגם אם יש סיבה כמו כניסה למסגרת חינוכית.

ההמלצה עד גיל חצי שנה להתחיל טעימות. 

הורים התחילו לתת ארוחות ממש מגיל ארבע חודשים. בעיקרון המטרה היתה להתחיל טעימות בגיל ארבעה חודשים וארוחות בגיל חצי שנה, ובגלל שהיו מביאים לילדים ארוחות כבר בגיל ארבעה חודשים שינו את זה לגיל חצי שנה.

את יכולה להתחיל טעימות, ובהמשך לבסס גם ארוחות מוצקים.

אבל עדיין להמשיך גם להניק.

נכון שזה כבר לא יהיה הנקה מלאה, אבל בגיל מסוים יש כבר צורך באוכל מעבר להנקה. ועדיין אפשר גם להניק חלקית.

את יכולה לראות אם הוא מתעניין באוכל,

לנסות לתת לו טעימות ולראות אם הוא נהנה, ואם הוא מסתדר עם האוכל.

זה יכול להישאר לתקופה ברמה של טעימות, ויכול גם לעבור די מהר לארוחות. תלוי בצרכים של הילד.

איזה עומס על הלב ♥️

חיבוק

אוף

הלוואי ויעבור בטוב ותנשמי ותתעודדי

קשה לי

אוף

שטפי פנים לכי לקנות שוקולד

או אמבטיה וספר או סדרה

משהו

את נשמעת מאד מוצפת, לא ממש כתבת למה אבל ההתפרצות היא כי את מוצפת כנראה

אולי מוצפת הורמונים פשוט?

חיבוק בכל מקרה

מאמינה שגם מוצפת הורמונים בין היתר. יש מצב שגלולות מציפות?

בכי שוטף

עצבים על שטויות, אבל עצבים ברמה שהידיים בוערות

עצב עמוק 

בדידות חזקה

ועוד ועוד

זה ממש ממש אופייני להצפה הורמונלית. ממש ממש.

זה לא עושה את הרגש פחות אמיתי. את מאד מאד כועסת, או מאד מאד עצובה, או מאד מאד בודדה, או כל רגש אחר. הרגש אמיתי.

פשוט הגורם שהדליק אותו לאו דווקא פורפורציונלי לרגש שהוא הביא.

אבל כשהסערה קצת נרגעת ונפתח חלון לשכל להיכנס - יש לו יותר מה לומר...כשאת יודעת שהגוף והרגש שלך מגיבים עכשיו בעוצמה מוגברת לדברים שבלי ההורמונים היית מגיבה אחרת - את יותר יכולה לנסות לדון לכף זכות. את בעלך את יכולה לראות במבט עם יותר פרספקטיבה בלי להינעל על מה שאמרת שזה שטויות, לדון לכף זכות גם את עצמך על ההתפרקות...

טוב שהלכת לישון

מקווה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו !

חמישה ימים אחרי התאריך.

והלוואי ותלדי קודם

שתהיה לידה קלה, מהירה, בבריאות שלמה, בשמחה ובידיים מלאות

ואת יכולה לסרב לבדיקת פתיחה.

אם אין סיבה אמיתית. רק מעקב זו לא סיבה.

אולטרה סאונד ומוניטור כדי לבדוק את שלום העובר.

באמת אם הכל תקין אין צורך לזרז ותתעלמי מהלחץ אם קיים

אבל יש מצבים שזה מציל חיים

הזדקנות שיליה

מיעוט מים

וכדומה

ולא יודעים את זה בלי להבדק

אותי בעבר זרזו בגלל זה בתחילת תשיעי כשבכלל לא דמיינתי שזה המצב

הקודמת הכל היה תקין ורק בגלל מעט פתיחה שלחה אותי ללדת (עם סטריפינג ודולה שהביאה טיפות). אז לכן הלחיץ אותי לבדוק .  אבל ב"ה מאז החלפתי רופאה.

או יש סיבה אחרת קרואים במוניטור או באולטרה סאונד אז שולחים ללדת.

אבל למה צריך בדיקת פתיחה? זה ממש מיותר, כי מקסימום הרי תלדי.....

ויתרתי על התענוג, ואחרי יומיים התפתחה לידה לבד ב"ה.

תמיד תשאלי למה מציעים וכו'.

לא הבינו שזה שהרופאה שלחה אותי, זה לא אומר ללדת בלי סיבה כמה שיותר מהר ואני כבר הייתי מבולבלת ולא ידעתי מה נכון.

את ממש צודקת, צריך לחשוב אם באמת נכון לזרז.

מאמצע או סוף שבוע 41 ממליצים לזרז. זה משתנה בין בתי חולים.

יש לשכנה בבניין והיא מרוצה

מצרפת קישור 

בבקשה,

רובוט ניקוי חלונות חכם רובוט שואב אבק ניקוי חלונות חשמלי זכוכית שליטה מרחוק לבית - AliExpress 6

ויש לבחור תקע EU - איחוד האירופי

היא קנתה לפני כחצי שנה, 

שאלתי אותה הרגע אם עדיין עובד לה אמרה שכן ומשתמשת מלא.

השתמשתי פעם אחת ובין המרווחים במרפסת הוא נופל לפעמים.לשאר החלונות הוא מצויין וחוסך הרבה זמן.

יכול להיות שעם הזמן יפול פחות, הוא עדיין חדש אז לא יודעת 

כל הרובוטים מיועדים לחלונות עם מסגרת.

די מבאס אבל במחיר כזה אולי אקנה רק בשביל החלונות/ווטרינה.

ואז מרכיבים את זה ושמים את השואב, הוא גומר ומעבירים לחלון הבא.

מה שאני מדמיינת זה משהו מהחומר שדומה למצופים הצבעוניים הארוכים האלה.. לא יודעת איך קוראים להם, מצרפת תמונה

לפעמים אפשר למצוא בעיקר באריזות של מוצרים עדינים דברים דומים אבל דק יותר.. 

ןתודה על התגובה!3>

וגם אין לי למי להגיד את זה

וזה הגיוני, כי דברים שהיו שקועים למטה צפו ועלו, ועכשיו את מרגישה מוצפת...

זה באמת קשה, הרגשה שאת נשארת קצת באוויר...

אין לך בכלל מישהו לשתף? גם אם חלקית? אפילו רק בתחושה, אפילו בלי להסביר מה התבלגן אצלך.

עוד אפשרות. אולי שייך לבקש מהמטפלת להוסיף עוד פגישת ביניים?

בכי שלא יוצא.

בא לי להמשיך לדבר על זה ולסגור דברים, אבל אין לי עם מי.

ולא בא לי לשתף בזה אף אחד, מרגישה שזה ממש אישי.

לבעלי כן סיפרתי את הדברים עצמם שעלו, אבל הוא לא יודע עד כמה זה טלטל אותי, ואין לי כוח שהוא ידע.

וזה מקובל לבקש עוד פגישה? האמת היא שאין לי זמן לזה בכלל. אם היה כנראה הייתי מבקשת.

אבל בדברים כ"כ משמעותיים לנפש לא חושבת שצריך להיצמד למקובל דווקא.. אם למטפלת יראה שעדיף שלא היא תדע איך לתווך לך את זה מן הסתם...

אבל את אומרת שבכל מקרה אין לך זמן..

אולי יעזור לך לכתוב, בצורה של הודעה למטפלת? אולי זה יעזור לך גם כביכול לשמוע מה היא הייתה מגיבה..

או אולי דרכים אחרות להרגיע את הנפש.. הסחות דעת, פינוק, התבודדות או מה שמדבר אליך?

שאת מוצפת מאוד

ושאת רוצה עוד פגישה באופן חד פעמי או עזרה איך לתת לזה לשקוע

זה חשוב שהיא תדע ואולי יש לה אפשרות להכניס אותך או לפחות לשיחת טלפון או תמיכה מרחוק.

זה נכון שככלל פחות מקובל לבקש עוד פגישה באמצע

אבל זה גם בסדר גמור לפנות אליה בין טיפולים ולהציף שקשה לך, ולפעמים כן יש מצבים חריגים שברור שצריך עוד פגישה.

זה גם ממש חשוב שהיא תדע ותוכל לעזור לך לסגור את זה טוב יותר בפעמים הבאות.

כן חשוב לי להגיד שזה מאוד הגיוני לצאת מוצפת וסחוטה מטיפול במיוחד אם נגעתם בעומק

אבל אם ההצפה לא נרגעת אחרי כמה ימים חלק מהטיפול זה גם לתת להצפה זמן ומקום..

לפעמים עוזר לכתוב בלי לחשוב, מה שיוצא.

לפעמים עוזר לתת לעצמי להרגיש את הרגשות בגוף ופשוט לשהות בתוכם.

לפעמים עוזר לחבק את עצמי, גם פיזית, גם רגשית, להגיד לעצמי שאני אוהבת את עצמי, שאני מחבקת את עצמי על זה שאני ככה בבלגן.

לפעמים עוזר לדבר עם עצמי- לשאול- מה אני צריכה? מה יעזור לי עכשיו?

לפעמים מתוך הסערה צפים דברים מעצמם ולאט לאט יש רוגע.

ולגמרי הייתי פונה למטפלת, אם יש משהו ספציפי שאת רוצה אז תבקשי. אבל אם אין משהו ספציפי את יכולה גם לתאר את הקושי ושהיא תציע רעיונות. 

ממש גדול וחדש.

היה לי נעים שם.

ויש המון חדרים אז לא חושבת שאמורה להיות בעיה להתעכב...

התעמלות קרקע זה גמישות, אבל זה לא יותר מדי במצב שלה?

אני הייתי נופלת הרבה וגילו שזה גמישות יתר בקרסוליים. אמרו לי להפסיק לרוץ כדי שלא אצטרך ניתוח לרצועות הקרסול, כי יום אחד הם יפסיקו לחזור למקום (באותו זמן זה חזר לבד כל פעם שהתפרק). חוץ מההפחדה הזאת אין לזה שום השלכה על החיים שלי.

מאוד נהניתי להיות בחוגי ריקוד

עד היום אני יכולה לעשות שפגאט בלי חימום אפילו

ממה שהבנתי יש קשר בין גמישות היתר שלי לסימפיזיוליזיס שסבלתי ממנו מאוד.

ילדה שלישית כבר

רק עכשיו נשבר איזה משהו קטן שמחזיק את הגגון באמבטיה, לא קריטי בכלל, לא תיקנתי אלא מחברת כל פעם שיוצא.

אני מרוצה ב"ה מהעגלה. היה לי חשוב עגלה קלה עם גלגלים גדולים כי אני עולה (ויורדת) מלא מדרגות, והיא עונה על הציפיות האלו. כשאני מסיעה עגלות אחרות אני לא מבינה איך מסתדרים במדרגות... מצד שני היא יציבה (הבובקט אמורה להיות יותר קלה והתלבטנו עליה ארוכות, בסוף בחרנו טייגר בגלל היציבות). הילדים הגדולים טיפסו עליה חופשי (עד שלמדו שאנחנו לא מרשים...).

לדעתי ההיגוי נוח (גם ביחס לעגלות אחרות שהסעתי), גם קל נגיד לעלות למדרכה וכאלה. יש חלון בגגון. קיפול קליל לדעתי. אמבטיה לא פיצית ולא ענקית. סל נוח (היו פעמים שהילדים הגדולים התחבאו בתוכו🙈 והוא שרד).

זכור לי איזשהו חיסרון בטיולון (עכשיו אני עדיין באמבטיה)- משהו עם הפתיחה של הגגון כשמשנים מצבי ישיבה, אבל אני לא זוכרת לגמרי, ובסוף למדנו את זה והסתדרנו.

מרוצים סהכ

שימשה שני ילדים בינתיים ב"ה.

לא ניסיתי עגלות אחרות

יש לי את הטייגר. נראה לי זה היה הדגם הראשון שלהם.

משתמשים כמעט 6 שנים ברציפות. לא קנינו טיולון אחר.

עם האמבטיה ממש קלה ונוסעת כמו על ענן.

לי הפריע שלא היה שום כיס או תא קטן באמבטיה. נראה לי שבדגמים החדשים זה כבר קיים.

הטיולון אפשר לשים לשני הצדדים ומתקפל לשני הצדדים אבל חייבים לפרק את הפגוש הקדמי. בהתחלה קצת הציק אבל התרגלתי וזה די מהר.

אם אתם נוסעים המון, אז הקיפול שלה לא כל כך קטן כי האמבטיה עצמה לא מתקפלת וגם הטיולון לא מאוד קטן בקיפול. אבל אפשר לפרק לחלקים- להפריד את המושב מהשלד, לפרק גלגלים אחוריים- לא עשיתי אף פעם.

היא עגלה מאוד יציבה! גם אם ילד עומד על המושב. נוחה להיגוי. אפשר להסיע גם ביד אחת. גגון גדול.

עוד חיסרון קטן- יש 3 מצבי שכיבה/ישיבה. הייתי שמחה ל5 כמו באינגליזינה שהיתה לי לפני, אבל הסתדרנו.

נראה לי שנחשבת לעגלה לא כבדה.

נוסעת גם בדרכים פחות נוחות.

מדרגות לא יוצא לי כל כך לעלות איתה אבל נראה לי שהיא אחלה גם בזה.

המשענת של המושב עצמו גבוהה, כך שמתאים גם לפעוט בלי שהראש יצא החוצה (אנחנו עכשיו עם ילד בן 3 איתה שהתקשה להפרד ממנה...)

שזה כמעט אותו הדבר כמו הטייגר רק שוקלת חצי קילו פחות

גם בדקתי מלא בגוגל לפני שקניתי- ובאמת ושמעת רק דברים טובים

היא קלההה ממש משמעותית לעומת עגלות משולבות אחרות

היה לי בעבר ספורטליין שכולן קונות-והיא קלה ממנה בהמון!

אבל היא גם יציבה ממש ונוסעת מצויין על דרכי עפר ואבנים ומדרגות

וקל לעלות עליות ולהעלות לרכב

היגוי כיף

קיפול קל

סל נח

אפשר לכבס את כל הבדים

ממש מושלמת בעיני

החסרונות שמצאתי-

א. האמבטיה לא מתקפלת זה אידאל שלהם כי זה בריא לתינוק ואוטם מזיהום אויר וכו וכו אבל תכלס פחות נח למי שאין אחסון בבית

ב. לא אוהבת את הסגירה-של הגגון באמבטיה- כמו בהרבה עגלות צריך ללחוץ ב2 הידיים במקביל וךפעמים פחות זורם הכפתור..אבל לא נורא סתם שטות קטנה שמתרגלים

ג. היתי שמחה שהמאבטיה תהיה טיפה יותר גדולה

אבל לא קריטי

סידרה אצלה בבית על השולחן

פירסמה

היה ממש כיף וקנו ממנה הרבה...

מטפחות במחירים סבירים

נראה לי של מישהי בשם איילת

מפרסמים שם מה שרוצים למכור

ויש גם בווצאפ

אין לי קישורים 

בגלל עבר של עוברים קטנים.

לקחתי 150 מ"ג ביום, משבוע 12.

ההמלצה של רופא נשים, במעקב הריון בסיכון, ושל המטולוג.

לדעתי, עדיף לסמוך על הרופא שנתן לך, ולא על רופא משפחה שלא מתמחה בזה.

אפשר אולי להתייעץ עם רופא נוסף.

המינון שלי היה 100

בכל ההריונות

אי גם חושבת לסמוך על הרופא שנתן לך

מקסימום תחפשי במקביל דעה נוספת.אבל של מישהו מומחה בתחום

לא מבינה בזה בכלל

אבל במקרה אחר שהמליצו לנו לקחת תרופה ספציפית

הבנו שהאנדקרונולוג שהלכנו אליו פשוט לא מומחה

למה שהיה לי, בחוות דעת השנייה אצל רופא מומחה התמונה השתנתה

אם משהו מרגיש לך לא טוב אל תהססי

לפה ולשם, כל רופא בתמומו יגיד משהו אחר. אם את לא רגועה כדאי שתתייעצי עם רופא נוסף אבל סביר שתקבלי גם תשובה אחרת, זה לא שלא נכון לתת/או לא, כל רופא בגישה שלו.

לי יש בעיה לקחת קלקסן וקיבלתי אספירין בגלל עוברים קטנים, רופאת קרישה אמרה שאין צורך ויכול אפילו להזיק (הפרעת קרישה קלה) רופא של ה.בסיכון היה נחרץ שכן, לכן הוחלט להוריד מינון מ 150 ל 100

גם תהיתי לעצמי אם זה נצרך וביקשתי חוות דעת מעוד שני רופאים להריון בסיכון, והם אמרו לקחת.

ממה שאני ראיתי באינטרנט, יש לאספירין יכולת להפחית סיכון לרעלת היריון.

בהריון תאומים, כי בהריון הקודם היתה לי רעלת הריון,

לא היו לי שום תופעות לוואי, ממש כלום!

צריך כביסות יותר עדינות

בכל מקרה אפשר להשתמש במגן מניילון שלא צריך כביסה (אפשר לייבש ואז לנקות עם מגבון)

יש לי מהאזר שטראוס

הוא יכול להקרע כי זה ממש פלסטיק כזה.

אבל -

א. הוא זול (25₪ נראה לי )

ב. מספיק לנגב אותו עם מגבון כך שהוא עובר כביסה לעיתים רחוקות ממש. 

והאלו עם המגבת- ממה שאני ראיתי אלו שהם שכבה מקבתושכבה ניילון מופרדים הם על הפנים. אלו שהמגבת מחוברת ממש לסוג של ניילון הם אחלה.

ולא להכניס לייבש! זה הורס אותם

ככה גם לוקחים כשמתארחים בשבתות מחוץ לבית, וגם במזרונים של הילדים בבית.

צריך רק לוודא שהסדינים עם גומי טוב, אחרת זה מחליק ובורח ולא כיף.

חוץ מזה, זה אחלה פיתרון שבעולם, ממש כיף שלא מתחשבנים על זה מבחינת העלות.. ואם נקרע/מתיישן, וכמובן אם נרטב...- פשוט מחליפים...

הרמטי לחלוטין ככה שלא עובר שום דבר למזרון..

בקיצור, אחרי הרבה ניסיונות- ראינו כי טוב.

נשמע לי מסוכן.

יכול להשתחרר וחלילה לחנוק...

לא?

תינוק/אפילו פעוט וילדים עלולים ח"ו להחנק.

אז אכן זה פתרון זול אבל לא שווה את המחיר....

קונה של חברת אריסטוקרט או מה שמוכרים במשנת יוסף.

מגן שעוונית בלי מגבת. לעיתים רחוקות מאוד מאוד מכבסת. בגלל שזה אטום לרוב רוב הפיפי נספג טוב בסדין שמעליו ולא נשאר ריח.

אם נשאר ריח משתמשים במגבון ניקוי/ ספריי ניקוי.

והפספוסים לרוב מאחוריהם יש לבזאר שטראוס מגן מצוין שצד אחד מגבת וצד שני ניילון.

לחדר שינה אני הכי מרוצה משל פריד

זה שלב קשה כל כך! הוא עובר בסוף, אבל עד שהוא עובר זה קשוח.

לנסיעות תקחי שקיות באופן קבוע (ותבדקי שאין חור בשקית ), מקל על הלחץ שאסור להקיא באמצע הדרך. אם צריך, מקיאים...

שתיה - לערבב מים עם מיץ או תרכיז. שלוקים. בהריון האחרון שחררתי את הבריאות ושתיתי קולה, עזר מאוד. כל מה שעוזר לשרוד עם יותר כח, מתקבל בברכה. (כנ"ל חמצוצים וסוכריות גומי 🙃)

ובכלל במילואים קשוח פי עשר, עברתי את זה גם.

בן כמה הגדול/ ה שלך?

כשבעלי היה במילואים הגדול שלי היה בן 8 ... וואי וואי מסכן, כמה הפלתי עליו 😅 לנקות בקבוקי מטרנה מסריחים ולהכין מטרנה...

לא יכולתי עם הבחילות! זה היה נורא... פעם אחת הבאתי לו מתכון לדגים, ברחתי לחדר והוא הכין לבד כפרה עליו, יאמר לזכותי שהוא נהנה מזה.

מה שאני באה להגיד, כשאת מגיעה למצב קשה את מגלה שהילדים זה לא רק עול, זה יכול להיות המון עזרה.

לפעמים אין ברירה והילדים צריכים להתאמץ הרבה, זה בסדר כי זה לא לכל החיים, זו תקופה. ואפשר לצפר אותם.

תדאגי שבעלך הצדיק יקנה לך מלא עזרים, למשל , צ'יפס קפוא, בורקסים במקפיא, שניצלים בהקפאה. מה שאפשר לזרוק לתנור וזהו. שהילדים יחתכו לעצמם ירקות.

בשבילך - אני אכלתי עבאדי קטנים כאלה, זה היה אחלה . הכי מוזר שלי- מנה חמה עם פלפל שחור...חחח

וגם שמעתי שסודה , תפוח ירוק עוזר לבחילות . לי קצת עזר ספרייט, לימונדה!! מעולה!. לא להיות רעבה מידי! וכמובן לא שבעה מידי, לא מטוגנים, לא ריחות, לא מתובל מידי...

החיבוק שלכם ממש מורגש ומחמם לי את הלב

בטח בשלב כזה שאף אחד עוד לא יודע וצריך לתפקד כרגיל

הגדול שלי בן שלוש וקצת.. זה הריון שלישי ב"ה

כך שלא רלוונטי לבנות עליהם לעזרה

אבל לקחתי את העצות שלכן תודה!

ו@מחי איך לא חשבתי בעצמי על שקיות לנסיעה חחח

אוף ואי אבל ממש מפחדת שבקצב הזה אני ממש אעלה במשקל בהריון 

עברתי את זה כשהיה במילואים.

ואין לי עצות טובות, איכשהו שרדתי אבל זו תקופה טראומטית בשבילי ואני בוכה מלהזכר בה

תיעזרי במי שאת יכולה ותורידי ציפיות למינימום.. 

זה כבר הריון שני שלי במילואים

לא חשבתי שזה ימשך עד עכשיו המצב ההזוי הזה

ומאוד מזדהה עם התחושות הטראומטיות שלך

חיבוק❤️

כמה קשוח.

אני ממש רוצה עוד אחד ופוחדת להפסיק מניעה כל עוד הוא בסבבי מילואים 

שיפר משמעתית את היכולת שלי לשתות

וגם לא שתיתי על בטן ריקה.

הבחילות הן דבר נורא וסיוט, איתך בתחושות...

אז על הבוקר קרקרים?

בטח יעשה עצירות לא?

מיקבלתי עם פראמין שלא ממש עזר

בהמשך לקחתי בונגסטה+זופרן

לדעתי לגמרי להתחיל בונגסטה אם לא מתפקדים. לא צריך לסבול.

איך לוקחים? כדור אחד בלילה על קיבה ריקה? או לאכול משהו לפני?

אפשר גם בשבוע 4

באם הדרך ממליצים להיפרמזיסיות להתחיל לקחת לפני שהבחילות מגיעות כי ככה זה יותר יעיל

כמו לנוח, לדאוג לעצמך, לאכול טוב...😉.

מאמי, את שניה אחרי לידה. תנוחי תנוחי תנוחי כמה שאת מצליחה. להוריד סטנדרטים בבית לאפס.

מה שאפשר לעשות בשיבה- תעשי בישיבה, שבי ליד הילדים על הספה, שיאכלו אוכל פשוט שלא מצריך הרבה מאמץ. לעצמך תנסי לדאוג לארוחות מזינות כמה שניתן.

3 שבועות אחרי לידה (ועוד קודם) אני כבר לוקחת ומחזירה מהגנים, נשארת בבית עם עוד ילד או שניים חוץ מהתינוק.

משתדלת אחרי שלוקחת את הילדים שבגנים וחוזרת הביתה לנוח כמה שיותר- משחקת עם הילדים שבבית בישיבה לדוגמא, לא עושה עבודןת בבית (ניקיון, כביסות)

לא יודעת מה מותר ומה אסור, מה מצופה ומה לא- יש מציאות ובתוכה אני מנסה גם לנוח ולדאוג לעצמי.

לק"י

אבל יש דברים שבאמת אין לי ברירה.

כמו לפזר ולאסוף רוב הזמן. ולבשל קצת לפחות (אבל את זה אפשר בישיבה).

(ולקחת את הקטן לבדיקות צהבת. ב"ה שגם זה נגמר בסוף😅).

בכללי, לעשות מה שצריך בישיבה ולא להרים כבד.

אם כי, יכול להיות שעדיף לשכב יותר מלשבת. אבל לא מבינה מה ההבדל...

אסביר למה שאלתי...

אני מוצאת את עצמי עובדת קשה.

בעלי הכי משתדל לעזור בבוקר וברגע שחוזר. מנסה להיות גמיש בשעות עבודה. ובכל זאת הוא לא נמצא הרבה בבית. שבועיים ראשונים כן היה.

יש עזרה בתשלום אחהצ אבל בפועל הילדים האחרים רק רוצים אותי אז זה עוזר שמחזיקים את התינוק.

אין לי גם בקרים לבד, כי בשבוע + האחרון תמיד יש ילד חולה. (אם זה יותר מאחד בעלי לוקח לעבודה את מי שיחסית בסדר..)

לא מתלוננת. נהנות מכל הטוב והשפע חמודה על לקב"ה למרות העייפות המטורפת וגם קצת הכאבים אבל בה הם סבירים ממש.

רק תוהה לעצמי איך זה באמת אפשרי לנוח, ואם נשים אחרות מצליחות. חוששת שאולי פוגעת בעצמי לטווח הרחוק

מה שכן מפחיד אותי -

הבטיחות בלילה.

הוא לא מוכן לישון במתחברת. רק עלי. או לידי.

לידי אין מצב, כשעלי מרגישה שיש לי יותר שליטה גם כשישנה. כי בסוף אני לא ישנה חזק (בכללי... גם לפני שהייתי אמא...)

אין לו לאן ליפול, נמצאת בין קיר למטחברת. היועצת הנקה שהיתה כאן בילד הראשון הראתה לי תנוחה בטוחה

אבל יוצא שנרדם עלי תוך כדי הנקה..ואז זה לא בתנוחה הספציפית הזאת .

מה אומרות? אולי יש לכם עצות?

לק"י

גם אצלי הם מעדיפים לישון איתי או עלי (רובם לפחות)

אם הוא לידך חשוב להקפיד על שמיכות נפרדות כדי שהשמיכה שלך לא תעלה עליו תוך כדי שינה.

כדאי גם להיות ערניים למצב עם אחים גדולים, שידעו שהוא שם אז אם הם מגיעים למיטה שלך שיפנו מהצד השני. גם אני ישנה הכי טוב כשהתינוק צמוד אלי, כשהוא רחוק אני לא רגועה

בפירוש אני עם הילדים- מתמקמת על הספה לפני שמגיעים.

מניחה לידי מים טישיו מה שצריך, קמה לשירותים. זהו.

התינקו בעגלה לידי אז אם כשצריך מוציאה אותו.

ברגע שיש ילדים זה אומר שיש עוד מישהו אמנם לא אחראי אבל יכול להביא מה שצריך משחק ספר טיטול (אצלי מגיל שנה וחצי נעזרת לכאלה דברים)

לא עושה מקלחות וא. ערב לבד כי זה פיזי (את התינקו כן רוחצת)

אם צריכה לעשות איסף- בתנאי שזה לא דורש יורת מכמה דקות הליכה. בלי להרים בידיים, בלי טיולים ממושכים.

(כן יוצאת בבוקר לשמש כי זה חשוב לבריאות הנפש שלי. אבל לאט בקצב שלי)

הולכת מאד מאד לאיטי.

בסוף, ברור שיש דברים שאני עשוה שהם מאמץ לבטן, מרגישה.

אבל מלכתחילה עושה הכל כדי לא להגיע לזה.

ילדים שצריכים עזרה בשירותים נניח אני כן עוזרת אבל איטי ומחושב.

משתדלת להתיחס לעצמי כאילו רצפת האגן שלי קצת שבירה כרגע- זה נקודת המוצא.

אז גם אם עושה משהו- בעדינות ובקשב אליה.

רואה פלאות באיך אני מרגישה. בהתאוששות הפיזית ובתחושה.

חייבת להודות שבעלי גם רוצה וגם פנוי יחסית לתפקד את כל הבית- ברור לי שלא תמיד זה מתאפשר...

(נניח בבוקר הוא מלביש אני רק מסרקת- באים אלי למיטה לקבל סירוק)

לגבי בישולים אני לא יודעת לבשל בישיבה, הגז גבוה לי,

אבל יושבת על כסא במטבח מסבירה לבעלי מה לעשות והוא מביא לי את הסיר שאתבל (בישול זה מחוץ לתחום מבחינתו)

הרופא יתן לך הנחיות,

מתי לעשות עוד מעקב של גדילה (בדרך כלל זה פעם בשבועיים).

ואם לעשות גם מעקב של זרימות, או דברים נוספים.

יכול להיות גם שההערכה לא מדויקת, ובבדיקה חוזרת תהיה ירידה פחות גדולה.

לא יודעת לגבי השילייה שכבר בדרגה גבוהה. אולי כדאי ללכת להתייעץ על זה.

בכל מקרה, תעקבי שיש תנועות כמו שצריך, ואם יש חשש למשהו- תלכי להיבדק.

גם האחריות על התנועות

וגם מפחדת שמשהו לא תקין

יתנו לי ללדת רגיל בזמן? זה רק מעקב וזהו?

כל עוד הכל תקין, אפשר להמשיך עד ללידה.

אם משהו לא תקין: העובר יורד לאחוזונים ממש נמוכים, יש בעיה בזרימות דם וכד', אז יכולים לעשות זירוז.

אצלי כל הילדים נולדו קטנים.

הראשונה נולדה בזירוז בשבוע 37

השני והשלישית נולדו בלי זירוז (בשבועות 38, 39)

הרביעי נולד יותר מוקדם, בגלל משהו אחר.

סך הכל את כבר לקראת הסוף.

וגם יעשו בדיקה של הזרימות. המדידות מאוד לא מדוייקות הרבה פעמים ולכן ירצו ממך כנראה מעקב די צמוד (אני הלכתי כל שבוע-שבועיים)