וכשבגרתי גם התנהלתי כך
והרגשתי שאני פשוט סובלת ולא נהנית מדברים
עשיתי עם עבודה עם עצמי
ונזכרתי איך כילדה היינו יכולים לקנות משהו בחנות ואז לעבור מספר חנויות אחרי הקניה כדי לבדוק אם זה באמת היה זול
וכילדה זה ממש ביאס אותי כי התרגשתי מהקניה אבל ההתעסקות במחירים אחרי שכבר קנינו הייתה מייבשת ומתישה,
כולו מדובר בכמה שקלים
וממש עשיתי עם עצמי עבודה באמונה
אני יכולה לחפש כמה זמן משהו ולהשוות
אבל כשאני מרגישה שזה משתלט עלי אני אומרת לעצמי
שההחלטה יתכן שבמקום אחר זה יותר זול אין מה לעשות הקב"ה החליט שזה מה שתוציאי, ב"ה תודה על פרנסה.
ולא מדובר פה באלפים
אבל יכולתי לשמח את הילדים או יכולתי להנות מזה עוד הרבה קודם, אז מי ישמע כמה הייתי חוסכת..
בעלי היה אומר לי שתמיד אחרי שקונים משהו יבוא מישהו ויגיד שהוא קנה יותר זול, אין לזה סוף
ואגב, אני לא יודעת איך זה מתנהל אצלך מול הילדים אבל אני הרגשתי שיש מצבים מסויימים שזה ממש בניית אמון אצל הילדים, ולזה אין מחיר. כי כשצריך לקנות משהו או אם הבטחתי ואני נמרחת ולא עושה זה מביא לכך שאין להם בטחון שאדאג להם (ברור שאני דואגת להם במצבים נפשיים אחרים, אבל הם צריכים לדעת שיש כיסוי למילה שלי וחלק מזה גם לקנות סמוך לצורך ולא אחרי מלא זמן)
לגבי פינוקים בחוץ, ישנם מצבים שלמדתי לשחרר (בעיקר בעלי לימד אותי..) כי באמת לפעמים הקניה בחוץ היא חלק מהחוויה, כשניתן משתדלת לתכנן את זה.
וישנם מצבים שאני אומרת לילדים להתאפק ונקנה במקום זול יותר. ביציאות מהבית אני משתדלת להתארגן מראש ולהגיע למקומות עם חטיפים ואוכל וכיו'.
ואני חייבת לומר שממה שאני רואה סביבי זה לא קשור למצב כלכלי, זה בהחלט יכול להיות נגזרת של זה, אבל ראיתי אנשים במצבים כלכליים מורכבים ממני ולא מתנהלים כך וזה גם היה חלק מהשיקוף שלי שהביא גם לעבודה שלי עם עצמי, איך הם יכולים להנות ממעט שלהם ואני מתייסרת ובעיקר לא קונה ואז חסרים דברים..
אצלי הרגשתי שזו ממש עבודה באמונה
בהצלחה יקרה🙏🏻
תודה
