פורום הריון ולידה (עמוד 902)

זה יכול להיות חצי חצי או בקבוק ביום.

בקבוק בשנה זה לא שילוב, זה הנקה בלעדית, אבל כל קונסטלציה שמשלבת את שניהם באופן יחסית קבוע גם אם היחסים בין כמות ההנקה לכמות התמל משתנים בין הימים והשבועות, גם אם לא אדוק וגם אם יש חריגות זה שילוב.. 

אני ראיתי מישהי שנותנת קצת מהבקבוק ואז עדיין התינוק רעב, ואז היא מניקה .

איך שזורם ואיך שנח

בעיני לשלב זה פשוט שנותנים לפעמים גם מטרנה ולא רק הנקה, העניין של הזמנים הקבועים זה כדי למנוע גודש לא עניין עקרוני

כל עוד זה עובד לך טוב ואת מרגישה בטוב והתינוק שבע זה כל מה שחשוב

כנראה זה מה כדאי?

אני כאילו אומרת לעצמי שאני מסכימה פעם אחת מטרנה ביום. ואם צלחתי בלי אז סבבה.

ולא תמיד אני מספיקה לשאוב במקום המטרנה, הגוף לא יתרגל אם זה יום ככה יום ככה?

ולתלות בשמש.

מרגש!!

ולשאלתך-תנסי להוסיף למכונה ג'ל מסיר כתמים כמו של סנו אוקסיג'ן או וניש קליה

(מזכירה שאני יולדת בזירוז ב37-8, אז אני לא כזאתת מאורגנת..) והקינון בהחלט עושה את שלו..

כן צריך לרסס

בשעה טובה ומוצלחת!!!

יש מישהי בפתח תקווה שמתעסקת בזה (נשים מגיעות אליה מרחוק אבל אם לומדים את הרעיון אפשר לםעמים לעשות את זה לבד)

מכירה אותה אישית והלכתי אליה

יש הרבה שזה הצליח להם.. 

אני כבר ירדתי מזה לא בגלל שאני חושבת שזה לא יכול להצליח.. מסיבות אחרות

אם תרצי פרטים תכתבי לי באישי 

בספר של המדריך הישראלי להריון ולידה (זה עם השעון בכריכה) יש פרק שעוסק בתכנון הריון ובין היתר בנסיון להשפיע על מין העובר. 

ממליצה ממש לקרוא הם מסבירים מה עשוי להשפיע ואיך אולי אפשר לשנות. 

כמובן שזה לא 100 אחוז אבל אם חשוב לך לנסות למה לא לעשות השתדלות... 

יש לי ספר אחר, אבדוק באמת אם מתייחסים גם לחלק הזה.

אם יש למישהי את הספר ומתאים לה לצלם ולשלוח לי (במידה ומותר בכלל..) אשמח❤️

ערכתי..

שהסרטון של בינת הופמן עזר לה. עם בת.. ואז ראיתי שכתבת שאת כבר בהריון (מזל טוב!!!!🥰🥰🥰) אז ערכתי..

לשתות מיץ ענבים בהדלה שלפני זה בת ולשתות יין זה בן

על פי מחקר שעשה על מי שמגיעה אליו לסקירות😜😜

אז מסתבר שאני בהריון🥳

ולא הספקתי לעשות שום דבר בשביל בת🤭

חוץ מלהתפלל

עכשיו מתפללת שיעבור בקלות, בבריאות ובידיים מלאות🙏

כמוני

שיהיה בשעה טובה ומוצלחת, ובלב שמח

מעדיפה להגיע מוכנה לרגע הלידה

ולא "להתאכזב" אפילו בקטנה בלידה עצמה

מצד שני, זה לא באמת אותו הדבר כי יש לי רק 2 בנות בינתיים ולא באמת היה לי אכפת מה יהיה.. סתם הייתי בטוחה שזה בן

גם אם רק לרגע

אני מעדיפה בשביל הסיכוי שיהיה רגע של אכזבה בלידה לדעת מראש

אם בטוחים שזה משהו מסוים..

ואז יש הלם שנולד מהמין השני

למה סתם להתחבר לבן/בת כשזה בעצם הפוך?

ולא לדעת מראש להתחבר לילדה/ לילד כל ההריון🤨 

ומה זה בטוחה?

חשבתי ממש שזה בן אבל ידעתי שהאופציות פתוחות..

זה לא שהתחברתי לרעיון שזה בן או לרעיון שזו בת. ידעתי שזה יכול להיות שניהם וגם ידעתי שזה לא משנה לי ואני אשמח במה שיבוא. 

אני מאוווווד רוצה בת

אבל ממש

אז אני טיפה אתאכזב מעוד בן ואחכ אשמח ממש

ואני כבר הבנתי כמה תינוק בריא ושלם זה לא דבר מובן מאליו

אבל אני יודעת שים כל זאת תהיה לי רגע של אכזבה

אז רוצה שזה יקרה בהריון ולא בלידה

נשאלתי מבת דודה לחודש

היה לא נוח בעליל

הרגשתי שזה מאוד לא בטיחותי לילד

ושהעגלה לא הכי יציבה

אבל הבנתי שיש אמהות שעפו עליה

אם יש מדרגות\אין מקום בבית הייתי הולכת על עגלה כזאת. נראה לי שיויו מתאימה גם לטיסות.

אם אין - העגלות המסיביות יותר נוחות משמעותית לטיולים יומיומיים.

קטנה, וקלילה אבל איכותית וחזקה

במדגרות אני פשוט תופסת אותה ב2 ידיים ומעלה /מורידה

עוברת בקלות בכל מעבר ובין מכוניות (משמעותי בחניות עמוסות)

כיף שאפשר לעלות אותה על המטוס ולא צריך להחזיק את הילדים עד למקום איסוף עגלות

נוחה מאוד לילדים יש לי אותה מניובורון עד גיל 4! (עדיין יושב בעגלה ההליכות ארוכות) ועוד אחת לילד שאחריו כבר שנתיים

מרוצה מאוד, היתרון הכי גדול אצלנו שהיא נכנסת בפאגז׳של האוטו, שתיהם! ובוגבו אחת לא הייתה נכנסת… כשהן מתקפלות הן כל כך קטנות !ֶ

המינוס היחיד שהיות והיא כל כך קלה אם לא מחזיקים בה ויש טיפה שיפוע היא ממשיכה ליסוע אני כבר התרגלתי ובאופן אוטומטי כל פעם שעוצרת פשוט לוחצת על הבלם

440 גר ביסקויטים (4 חבילות קטנות)

קצת פחות מכוס קקאו

חצי כוס שמן

כוס ורבע סוכר

כוס מים רותחים

בערך 4 שרוולים של ביסקויטים מפוררים

3 כפות קקאו

כוס סוכר

תירוש עד שמתאחד

2.5 כוסות קוואקר

כוס סוכר

3 כפות קקאו

חצי כוס שמן

חצי כוס מים

קצת יין

לבשל הכל בסיר עד שנגמר המים ואז לחכות שיתקרר, לכדרר בקוקוס ולמקפיא

באמת מצב מורכב

נראה שיש לך רצון לעוד ילד

ורצון חזק יותר עכשיו להתחסק ולהשתכם וזה מאד מובן.

הייתי מנסה לפנות למכון פועה ואולי לרופא נשים לבדוק רזרבה שחלתית ולקבל הערכה שלו למצב

ואז אפשר לקבל החלטות יותר מושכלות.

ואם זה מעודד אותך, בעיני האישיות 2 קטנים זה שיא השפל והקושי ומשם אפשר בעיקר לעלות

אני בוחשת בקלחת ה- עוד ילד, כבר המון זמן

אני יותר צעירה ממך

הילדים שליקצת יותר גדולים

והתמונה המשפחתית שלנו קצת שונה

אבל גם לי קשה

וגם לי עברו בראש המחשבות של - בעוד 20 שנה, 2 ילדים ייראו לך ממש מעט. כי זה די מוכח מחקרית, שרוב הנשים ענו שאחד מחמשת הדברים שהן מתחרטות עליהם, זה זלא הביאו עוד ילד.

התובנה שלי מהמידע הזה שהגיע לידיעתי,הוא שככל הנראה לא משנה כמה ילדים יהיו לי בעז"ה, ככל הנראה כמעט בטוח שאתחרט שאין לי עוד אחד

תובנה מס 2 - מס הילדים לא בהכרח קובע את מד הבדידות בגיל מבוגר שזהמה שמניע הרבה אנזים בהחלטה אם לנסות להרות או לא

ומאחר ובהסתכלות בדיעבד אנחנו לרוב נרגיש שיכולנו יותר, החלטתי שזה לא יכול להניע אותי, כשעכשיו זה נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית. במיוחד כשמדובר בילד, שצריך כוחות בשבילו נפשיים ופיזיים. קל וחומר כוחות לילדים הקיימים

הם לא 'יגדלו' ויום אחד יהיו לאנשים עם משפחות שנהנה מהם. אנחנו מגדלות אותם ויוצקות בתוכם תוכן,חוויה, רגש, הסתכלות על החיים, כמו שרק אמא יכולה ליצוק. זה הרבה יותר מלסחוב הריון ולהחליף טיטול או להניק.

כיוון שכך, אני הגעתי למסקנה ש- קודם כל, אל תזיק. אם אני לא מרגישה שבכוחות שלי להתמודד עם זה, אפילו שהייתי רוצה עוד ילד, ובהתחשב במסקנות 1 ו2, אני נוקטת ב'שב ואל תעשה עדיף' כדי לא חהזיק לעצמי, לבית שלי, לילד שיבוא

אין יותר גרוע בעיניי מאמא שרע לה עבור ילד. מחוויה שלי כאמא וכילדה לאמא כזו.

כשזה קורה  וזה לא צפוי - זה קורה. וצריך לנסות לעזור לעצמנו ככל הניתן

אבל להכניס את עצמי למצב כזה מראש כשזה לא מתאים לי - זה כבר עליי.

אלה הגיגיי בנושא.

לאיודעת אם זה לתועלת עבורך, אבל שיתפתי

חיבוק ❤️

רק שאני יותר זקנה אז השעון שלי מתקתק…

בגדול אני פחות מתחברת לעניין הנשים שטוענות שהן היו מביאות עוד ילדים בדיעבד, בגיל 60. ולא משנה כמה יש להן. כי זה ממש ממש קל לדבר בדיעבד אבל עובדה שברגע האמת הן החליטו שלא להביא עוד. אני גם חושבת שזה אולי קל יותר להגיד כשאין מספר מוגדר בראש, שפשוט מביאים ואז מחליטים לעצור, או שפשוט כבר לא נכנסים להריון יותר כי ככה הטבע עובד…

לי היה ברור מאז ומתמיד שיהיו לי 3. וגם לבעלי.

וגם העובדה שיש לי רק בנים והייתי שמחה לבת. לא בקטע של פרו ורבו, פשוט בקטע שזה נחמד שיש משני המינים ומרגיש קצת פספוס כשלא (ברור לי שאין ערבויות בכל מקרה, זה לא העניין. אבל לפחות לנסות, במיוחד אם זה מלכתחילה במסגרת מספר הילדים שרציתי מראש).

ומצב שני, ממש מתחברת למה שאמרת שצריך לטפח ולהשקיע בילדים הקיימים. כי אני לא מרגישה אמא טובה ☹️ מרגישה עייפה ומותשת ועצובה ולפעמים חסרת סבלנות.

אז להביא ילדים כשאני גם ככה מרגישה לפעמים אמא גרועה לילדים שכבר יש לי - למה זה יהיה טוב בדיוק?

ונחמד

אבל לפעמים צריך לעשות חישוב מחדש

ואני לא חושבת שאת אמא רעה, כמו שאני בטוחה שפשוט קשה לך. וברגע שייטב לך - תוכלי להיטיב ולהיות פנויה חזרה.

( ממליצה לך לנסות להגדיר זמנים שבהם אתהאמא שאת רוצה להיות. לשעה, לחצי שעה, ליום, לא משנה.. תחיי את החלום ותשחררי מהמסביב. אני עושה את זה וזה מדהים. זה פתח ענק לשינוי)

ובנוגע לעניין השעון המתקתק - קטונתי מלקחת על עצמי לייעץ לך ספציפית, אבל אני יכולה לשתף שאני בינתיים מחכה.

ילודה היא לא עניין של הספק כמותי עבורי, אלא יותר איכותי. כשאהיה מסוגלת להכיל אתגרים של הריון,לידה ועוד ילד - לא אהסס לנסות. בינתיים אני על הגדר 🤷

להיות?

כאילו איך את עושה את בפועל? מה את עושה? 

ממני עכשיו, בלי להכניס את הרצונות/ קשיים/ מחסומים שלי לתמונה

פשוט זורמת איתם לזמן מוגדר מראש, כשברור לי שאני עכשיו שמה רגע את עצמי בצד ומפנה את עצמי לצורך שלהם בלבד

זה יכול להיות בלשבת לספר סיפור ארוך כשלא בא לי

זה יכול להיות משחק במים במרפסת שיעשה לי בלאגן

יציאה לאיזה גן שעשועים שהכי לא באלי לצאת מהבית

לאחר קצת את שעת ההשכבה

אפילו סתם לשבת איתם הרבה זמן ביחד כשאני פנויה רק אליהם ולשמוע איתם

לא להתרגז על כל דבר מרגיז שהם עושים

לא משנה מה.

פשוט לתת להיות בלי להפריע.

כי הם באמת טובים, אבל יש לי קושי שלא קשור אליהם ומושלך עליהם הרבה פעמים

וגם, אני מזהה אצלי שיציאה מאזור הנוחות מקשה עליי מאוד.קשה לי לשחרר באמת ולהנות מהרגע. הרב ה פעמים משהו מחכה לי שאעשה אותו כתירוץ/ יש משהו יותר חשוב מלהיות נוכחת בכאן ועכשיו, וזו לא אמהות מיטיבה בעיניי.

אהבתי את האיכותי ולא כמותי

שני ילדים הם עולם ומלואו

אפשר לשמוח בהם

בינתיים החיים עוברים ובמקום להנות מהיש מתענים על הספק.

וחוץ מזה בדיכאון צריך לטפל בלי קשר

אם אני זוכרת נכון יש לך בן ובת, נכון? את חושבת

שאם היו לך שניים מאותו מין היה לך יותר ״לחוץ״ לרצות להביא עוד ילד? (ברור שלא בשליטתנו איזה מין יצא וכו׳, אבל עדיין).

מנסה לדייק לעצמי מה הכי מטריד אותי במחשבה שאולי יהיו לי ״רק״ שני ילדים וזהו. 

 והשם בירך אותי בבת

אבל אני משתדלת לא להיכנס ל- אילו ואם

כי ברור לי שאם עוד אילו ואם היו מתקיימים, ייתכן והייתי חיה מציאות אחרת, אבל אני חיה את המצב הנתון. מנסה לשפר ולהתקדם. וזה מה שיש

אני לא במצב בדיוק כמו שלך, לא רוצה לפרט יותר מידיי...

אבל אני יודעת ומכירה את הכאב הזה, את ההבנה הזאת ואת התחושה הדוקרת הזאת, הפער בין מה שאני כמהה לו ומאמינה בו וכוספת אליו, לבין מה שאני מסוגלת לו.

לא יעזור אם יגידו- מה שאת רוצה מאוד, יהיו לך את הכוחות לזה.

לא. ממש לא. הנפש והגוף והחיים זועקים את זעקתם לריפוי ולהחלמה, בקצב שלך.

הפער הזה ממש ממש כואב, מאמינה שבגיל מבוגר יותר, הוא גם כואב יותר כשרואים את השעון מתקתק.. אני עוד צעירה יותר..

אז רק באתי לחבק אותך על ההתמודדות המטורפת שאת חווה,

לחזק אותך, שתראי כמה הנשמה החדה שבאה לעולם טלטלה את הנפש שלך, איזה נשמה גבוהה ומיוחדת. וכמה כוחות צריך כדי לחבר את השברים שנוצרו מהטלטלה הזאת.

אין לי שום עצה, אבל הזדהות יש לי מלא...

בהצלחה יקרה בכל החלטה שתקבלי!♥️♥️♥️

לפני שנכנסתי להריון עם השלישי

הייתי בחרדות כל כך קשות

לא ראיתי את האור לא ראיתי איך אני יוצאת מזה

לא חשבתי שיהיה לי עוד ילד

ואז התחלתי לקחת ציפרלקס במקביל לטיפול פסיכולוגי

ונקלטתי אחרי 3 חודשים

ואני לא מעודדת כדורים בהכרח זה פשוט באמת תלוי תקופה ומצב נפשי ורמת המסוגלות והתפקוד היומיומי.

לא התחלתי לקחת טיפול תרופתי בשביל הריון נוסף אלא פשוט בשביל להרגיש טוב.

אז קודם כל תרגישי טוב!!! מה יגרום לך להרגיש טוב?

הילדים שלך גם קטנים.. הם כמו הילדים שלי בערך וזה גילאים קשוחים.

גם אני נושקת לגיל 40 עדיין חושבת על ילד רביעי מצד אחד אבל מצד שני נמצאת בקושי כזה גדול נפשי ובריאותי שלא יודעת בכלל איך זה אפשרי..

חיבוק על הכל!! את לא מבינה כמה נשים עוברות את זה

כמה אמהות מתהלכות ביננו שחוות דברים קשים כאלו ואחרים .. וזה משהו שמאוד מרגיע אותי ועזר לי להתמודד. בעיקר זה שאני לא לבד ..

כיוון שאת עצמך ייחלת לשלושה ילדים, את עשויה להתחרט שלא הבאת נוסף עם השנים.

יחד עם אני לא מכירה אותך ואת היכולות הנפשיות שלך  

לדעתי כדאי לעבוד על חיזוק הנפש, סדנאות, טיפולים, מסאג', תרפיה, אימון אישי, טיפול פסיכולוגי וכאלו בסגנון ובו בזמן להתחיל לנסות להביא ילד נוסף.

כדאי לך גם לקחת עזרה בתשלום כבר עכשיו כמו בייביסיטר, מנקה וכדומה.

גם ככה ייקח זמן עד שתיקלטי להריון ועוד זמן עד שתלדי אותו, בזמן הזה תוכלי לחזק את עצמך נפשית ולהקל על עצמך גם פיזית שלא תגיעי עם הלשון בחוץ. בהצלחה.

לא מנסים להיכנס להריון לפני שהנפש מוכנה לזה.

בטח שלא לאשה שמעידה על עצמה שהיא בדיכאון.

אפחד לא מבטיח לה שיקח לה זמן להיכנס להיריון (זה יכול לקרות גם החודש)

וגם טפחד לא מבטיח לך ש9 חודשים זה מספיק זמן לשיקום הנפש..  לנפש יש שעון משל עצמה.

אז ממש לא להתחיל לנסות בו בזמן...

זה עלול להיות הרסני הן לה והן לילדים הימים והעתידיים

לא בעוד 10 שנים שיתעורר הספק

אלא עכשיו!

להכיל את עצמך ואת המורכבות

לשים את התקווה בצד ולחיות את היום.

להיות גאה בעצמך על האחריות, ההתמודדות,

להסתכל על מה שיש ולהודות אלף פעם

ולהיות האמא הכי טובה שאת יכולה לשנים האלו שפה.

לפעמים אנחנו חיים את החלומות, את המצפון, את התקווה, את המרדף

ושוכחים לחיות את הרגע כאן ועכשיו.

ומי שמצליח לחיות את הכאן ועכשיו בתחושת שלמות ומיצוי וסיפוק לא מסתכל על העבר בתחושה של צער,

אלא בתחושה של גאווה

ה' שפתיי תפתח

קראתי אותך ויש כמה דברים שאני רוצה לנסות לכתוב לך ❤

דבר ראשון - חיבוק גדול על ההתמודדות המאד לא פשוטה הזאת שאת חווה!!! דיכאון זה דבר קשה ואכן יכול לקחת זמן משמעותי עד שמצליחים להחלים ממנו. אלופה שאת בטיפול ועוזרת לעצמך!!! וב''ה שאת רואה שיפור ובע''ה שישמיך כך!!

*

רציתי להגיב למשפט קטן שכתבת ושנגע בי. ''מצד שני ״השתפר״ מספיק כדי שאני אסתכל על תמונות של הקטן ואחשוב איזה חמוד ויפה הוא היה, ולא אסתכל עליהן ואתמלא עצב כי זה מזכיר לי תקופה ממש רעה בחיים שלי (וכן, זה בהחלט קרה. עצוב לי להודות בזה, אבל כן).''

זה מוכר לי ממש! התחושה הזאת שתקופה שלמה מקבלת גוון חשוך בגלל הדיכאון. אצלי זה השנים הראשונות של הנישואין שלנו. בתמונות אנחנו זוג צעיר ויפה. אבל במשך שנים היה לי קושי גדול לראות את התמונות האלה בגלל שהן היו קשורות כ''כ לתקופה כ''כ אפלה של החיים שלי. וכנ''ל לגבי אירועים מסוימים שקרו בשנים שלאחר מכן, כשכבר הייתי אחרי הדיכאון ועדיין היו לפעמים 'שאריות' ממנו שקפצו לביקור - קורה שיש לנו תמונות יפות מאירועים כאלה, אבל בגלל שאני יודעת שבפנים הרגשתי זוועה, לקח לי הרבה מאד זמן להתפייס איתן. אז חיבוק מבין גם לגבי זה יקרה!!! ואני מסכימה איתך לגמרי שהעובדה שאת היום מסוגלת לראות את התמונות של הקטני שלך כשהוא היה תינוק ולמצוא בהן יופי ומתיקות מעידה כאלף עדים על התקדמות גדולה שמתחוללת בתוכך ב''ה!!

*

אני כל-כך מבינה אותך לגבי הקושי לשאת את הפער הזה בין החלום לבין המציאות בפועל. זה דבר שאני נאלצתי להתמודד איתו די הרבה לאורך השנים, וזה כואב, פוצע, מתסכל ושובר את הלב, בעיקר כשמדובר בנושאים שיקרים לנו מאד-מאד כמו החלום להביא עוד ילד. ממש כמו ש@פשיטא היקרה כתבה לך כל-כך יפה ונוגע.

*

אישית, הקו שהיה לי בתקופות הלא פשוטות בעליל שהתמודדתי עם הפער הזה היה של שתי תפיסות מקבילות. מצד אחד, לשמור על עצמינו. לשמור על הילדים הקיימים, לשמור על עצמי, לשמור על עצמינו כזוג, לשמור עלינו כמשפחה. לכופף את הראש בדמעות ולהבין שכרגע אין אפשרות. ומצד שני, להיות עם הפנים לעתיד: להתפלל על זה, לשמור על תקווה (אפילו קטנה), להחזיק בלב את האמונה ש''ישועת ה' כהרף עין'' - ולנסות כל הזמן לבדוק מה ניתן לעשות כדי לקרב את האפשרות שזה אולי כן יקרה. ואני רוצה לנסות לפרט לך את 2 הנקודות האחונות האלה:

1. ישועת ה' כהרף עין. יש דברים שהיום נראים בלתי אפשריים בתכלית הבלתי אפשרי. רחוקים מאיתנו כשמיים מהארץ. ועדיין, ה' כל יכול. ואני אישית זכיתי לראות בחיים מצבים מאד מסובכים שנפתרו, כשלא האמנו שזה אפשרי, בוודאי שלא תוך זמן קרוב. דברים שקשורים למצב נפשי, דברים שקשורים למצב זוגי ודברים מעוד תחומים אחרים. את מדברת בהודעה שלך על שנה-שנתיים. יתכן שזה הזמן שיקח לך כדי בע''ה להרגיש יותר חזקה. אבל מי יודע? אולי זה יקרה עוד לפני בע''ה. או לחילופין שתזכי לפוריות טובה גם אחרי גיל 40. אני לא כותבת את זה כהבטחות כמובן. הלוואי ויכולתי. אני מציעה את זה כאמונה, כתקווה. כי תקווה היא דבר שמסוגל להטעין אותנו בהמון כוחות ויכולות. וכי, שוב, ישועות הן דברים שבהחלט קורים בעולם. בע''ה שתזכי גם את ובקרוב ממש, יחד עם כל מי שזקוק/ה!

2. לנסות כל הזמן לבדוק מה ניתן לעשות כדי לקרב את האפשרות זה אולי כן יקרה. אני ממש מאמינה שאנחנו בכל דקה בונות את העתיד של מחר. כל בחירה שהיא בכיוון הנכון, כל צעד שמחזק את החוסן הנפשי שלנו, כל קימה מחדש, כל החלטה אמיצה על שינוי מבורך בחיים -  כל האלה הם הבסיס להגשמת החלומות שלנו בע''ה. ולכן, הייתי מתמקדת בחודשים הקרובים בעיקר בזה. יש כבר את הטיפול, וזה ענק. בנוסף, הייתי מנסה למפות מה משפיע עלייך לטובה ולהיפך מה נוטה להוריד אותך. ולהשקיע מחשבה כדי לנסות לבנות לעצמך חיים עם כמה שיותר אלמנטים שמחזקים אותך - וכמה שפחות אלמנטים שמחלישים אותך. זה יכול להיות לנסות כמה שיותר להימנע מפעולות לא הכרחיות שמעצבנות אותך (אני לדוגמה שונאת לשטוף עלים. זה משהו שממש מנגן לי על העצבים. בעלי לעומת זאת לא מתרגש כל-כך מזה. אז בשלב מסוים הפסקתי לגמרי להתעסק עם זה. חבל על האיזונים הרגשיים שלי). זה יכול להיות לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלכם ולבדוק אם אין אפשרות להוריד קצת אחוזי משרה או לעבור לעבודה פחות לחוצה. זה יכול להיות לדאוג לזמנים תדירים ממלאים / של מנוחה בשבילך. זה יכול להיות לעסוק בפעילות ספורטיבית שידועה כדבר מעולה נגד דיכאון. וכו' וכו'. המטרה היא לשים את המיקוד על החיזוק הנפשי שלך. קודם כל בשבילך, בשביל בעלך והילדים שלכם. וגם כי זה בעיניי אחד הדברים שיכולים לקדם הכי הרבה את הגשמת החזון-חלום שיש לכם לעוד ילד בע''ה.❤

(אגב כל השאלות האלה, שדי מוציאות אותנו מהמוכר שלנו, הן שאלות שהאימהות בכללי עשויה להביא איתה. כי ברגע שאנחנו נהיות אימהות, אנחנו נדרשות להשתדל להיות עם כוחות, עם סבלנות ועם שמחה כלפי הילדים הקיימים שלנו. ומהר מאד במסע הזה מתברר שהמשאבים שלנו מוגבלים ושאי אפשר הכל מהכל. ושאם אנחנו רוצות לקרב את עצמינו למטרה הזאת של להיות אימהות 'טובות' לילדים שלנו, עלינו הרבה פעמים לצאת מאיזור הנוחות שלנו ולחשוב על ארגון מחדש של החיים שלנו, על מנת שנוכל להישאר עם מספיק כוחות כדי למלא את התפקיד היקר הזה. זה ממש לא קשור רק למי שמתמודדת עם קושי במישור הנפשי. הרבה אימהות ללא התמודדות של דיכאון מגיעות לתחושה שהן לא האימהות שהן רוצות להיות וזה מביא אותן לעשות חושבים לגבי החיים שלהן באופן כללי. זה חלק מהמסע שלנו כנשים שלומדות את מקצוע האימהות. וזה מביא איתו הזדמנות לראות את העולם ואת אפשרויותיו הרבות תחת אור שונה ממה שראינו לפני זה).

מאחלת לך מעומק הלב שתזכי לכל הישועות להן את זקוקה - ושתזכי להגשים את כל חלומותייך בטוב גלוי, בחסד ממש, בשמחה, בבריאות, בשלום בבית, בשלווה ובנחת ❤

בס''ד

שבתקופות האלה, גם עבדתי עם עצמי על העניין של הכרת הטוב והודיה לגבי מה שיש בהווה. 

אז זה באמת היה חוט משולש:

1. לשמור על עצמינו ולא לקחת סיכונים שיהיו לנו למסוכנים ח''ו.

2. להיות עם הפנים לעתיד.

3. להשתדל ליהנות מההווה הכי הרבה שיש, ולעבוד כל הזמן על תחושת ההודיה לגבי הקיים.

גידול ילדים זה לא פשוט

צריך מחשבות מקלילות לגבי זה ואם אין תנסי לעבוד על זה , ברגע שהגישה תשתנה תרגישי מוכנה לעוד ילד.

הכל בראש שלנו .

תנסי לטפל לראות על מה זה יושב ועם איזה מחשבות ומעשים אפשר להרגיש שונה

בהצלחה!! 

שלך אינו יוצא דופן. אמנם הפרש שנתיים בין ילדים קיים אצל הרבה, אבל זה לא מוריד מהקושי העצום לחיות ככה ולגדל אותם.

גם אני נתקלתי בקושי הזה, אלו היו שנים עם קושי בלתי אפשרי. שנים אח״כ כשילדתי בהפרש של הרבה שנים והצלחתי להנות מהגידול ולא לחוש קושי בלתי אפשרי, הבנתי את גודל הקושי ואת ההקטנה והנירמול שעושים לו.

ההיתי מסתכלת על ההתלבטות הזו במבט של עלות תועלת. מה ה׳עלות׳ להביא ילד נוסף- במה זה יכול לפגוע, האם את יכולה להכיל את הפגיעה הזו. מה ה׳תועלת׳- איזה חוסר זה ימלא לך או לא.

לפעמים מגשימים רצונות ודורסים בדרך הרבה רצונות אחרים או דברים שהיו קיימים פתאום נעלמים והופכים לבלתי מושגים.

אמרו לי הרבה לאורך השנים שאני אתחרט על המניעה ארוכת השנים. זה אחת ההחלטות שאני הכי שמחה והכי גאה בהן, שעזרה לי לבנות את מי שאני. (אני בת 40)

אמנם יש לי 4 ילדים (כולם בנים) אבל המספר אף פעם לא היה רלוונטי עבורי בהחלטה אם למנוע.

חרטה זו האשמה עצמית על שלא בחרת נכון. אם מבינים את החשיבות של בחירה בכל רגע נתון, בוחרים באופן עצמאי ע״פ שיקול דעת כנה, הגיוני ומשלימים עם הבחירה, גם אם בעתיד הבחירה תראה כטעות, תגיע ההבנה שזו היתה הבחירה הכי נכונה לאותו הזמן. לכן אני לא מתחרטת על החלטות עבר, אלא מבינה אותן וגם יכולה להפיק מהם הבנה לדברים עתידיים.

במקרה כמו שלך הייתי בוחרת לא להביא עוד ילדים, להשלים עם המצב ולחפש להגשים חלומות אחרים אפשריים שלא פוגעים בקיים.

עם זאת- החיים לא מבטיחים לנו כלום.

כלומר, גם אם אני אחכה שהמציאות שלי תהיה אידיאלית,

מי אמר שלא יצוצו קשיים גדולים אח"כ?

אין לנו שליטה על החיים, בכלל.

יש לנו רק את ההווה.

אני שואלת את עצמי שאלה. אם אני אעשה בדיקה ויצא חיובי- אני אשמח?

כן- יופי. מפסיקים מניעה.

לא- אז לא. אין שאלה בכלל. אם שני פסים גורמים לי להיות בסטרס ובשחור נפשי- בשביל מה כל זה?

אני יכולה להגיד לך שאת בן השני שלי ילדתי בתקופה *סופר* קשה מכל הבחינות

וה' עזר.

יום ועוד יום, ודברים הסתדרו.

היה קשה בהתחלה? וואי, ממש.

אבל בסוף כל התמודדות גדולה בחיים מורכבת מהתמודדויות קטנות של מה אני עושה הרגע, מה אני עושה עכשיו.

ואמונה שבסוף יש מישהו ששומר. אני לא לבד בסיפור הזה. (וכמה הרגשתי לבד, כמה.)

היום הבן הזה מאיר לי את החיים בצורה שאני לא יכולה לחשוב מה היה קורה אילו הייתי מחכה ומחכה.

הבית חי יותר, מאיר יותר, שמח יותר.

ויש אתגרים!!

אבל אף אחד לא יודע מה יקרה מחר ומה יקרה בעוד יומיים.\

נשאר לנו רק לשים את הנפש ביד ה' ולעשות השתדלות.

וניסיונות וקשיים תמיד יהיו

אבל אני חושבת שנכון להעריך את הכח שלנו לפני שינויים גדולים בחיים שמביאים איתם עוד קשיים כאלו ואחרים, הגם שהם משמחים מאוד, מאחר והשלכות נפשיות לרוב מגיעות אחרי כמה זמן והן ארוכות טווח לרוב, לצערנו, ויש להן פוטנציאל לפגיעה מתמשכת באיכות החיים לכלל המשפחה

אם זו הייתה התלבטות רגילה כביכול ללא דכאון, אני מסכימה איתך. אבל בקושי כזה - זה מצריך כובד ראש אחר שהוא מעבר לשמחה בפס החיובי 

ובגלל זה אני חושבת שמי שקשה לה גם ככה- לא תשמח בפס חיובי.

אבל אם היא כן תשמח- למה לחכות? מי אמר שבעוד שנה שנתיים בהכרח יהיה קל יותר?

ובמיוחד כשמדובר בשנים קריטיות.

אם את תשמחי בהריון- לדעתי תלכי על זה. אין לדעת מה יצפון בחובו העתיד. וחבל לפספס.

זה בעיניי. כמובן שמי שיש לה יותר שנות פוריות יכולה לשחק עם זה יותר...

אנסה

לא היה לי ככה הלידות הקודמות

זה פשוט הזוי הכמות והקשרים שפתאום נהיו

מישהי התנסתה בתכשיר טבעי/ תרופה/ סוג מסויים של ויטמין שעזר?

אני מניקה בת 7 חודשים, ולא תמיד מסתרקת אחרי חפיפה... אתמול יצא לי כמות אסטרונומית של שיער כשהסתרקתי! היה מלאאא קשרים אבל עדיין... לא זוכרת שהיה לי דבר כזה הלידות דמות... קיבלתי ג'ננה וסיפרתי את עצמי כמה סנטימטרים.  מקווה שזה אולי גם יעזור קצת

אבל ממתינה כבר הרבה להריון תקין בריא ושלם

היום של הבטא הוא יום של תשעה באב כזה.. נותנת לזה מקום של יום אחד

שזה גם חשוב לדעתי

אח''כ אני מתכננת את העתיד, הצעדים הבאים

איך אני יכולה להיות יותר טובה עם עצמי חודש הבא. מקבלת על עצמי משהו שיעשה לי טוב

לפני חודשיים למשל התחלתי הליכות. וזה עושה טוב!!

בעיקר אני מרגישה שההתחדשות שיש לנו כל חודש

זה דבר שנותן המון תקווה

כי זה פוטנציאל למשהו חדש וטוב שיכול להיות

להימרח בספה ולא לעשות כלום, מבחינתי זה מה ששיחרר לי קצת

חיבוק יקרה! 🫶

השלילי הזה ארור באמת. וקשה להכיל

אנחנו כל שלילי היינו יוצאים למסעדה, ומתפנקים. מה שבא לנו. וזה באמתהיה משחרר קצת

כמובן שהיו פעמים עם בכי ממש... שיהיה תפילה.

אני זוכרת בנות שרשמו שקונות לעצמן משו קטן שלא היו קונות סתם ככה.

ליבי איתך בע"ה, חיובי הבא יסתיים בלידה קלה בידיים מלאות.

ועוד משו ממני- הייתי מתפללת כל הזמן להריון, והגיעו ההריונות שלא הסתיימו בלידות אז חשוב לפרט❤️❤️

מתחילה לעשות טלפונים לקבוע תור לתחיל שוב

ומתפללת על ההריון החדש,

הרי אם הרופאים סופרים שבועות הריון מהיום הראשון של הווסת האחרונה,אז היום המאכזב הזה זה היום הראשון של ההריון החדש!

שיהיה לך בהצלחה ובשורות טובות במהרה❤️❤️❤️

אני עכשיו בהריון שבוע מספר אחד! איזה מגניב זה!

האמת שבגלל זה כשיוצא שלילי אז אני כל כך בוכה

כי בעצם הייתי קצת בהריון

ואני הכי בעד מחשבות חיוביות ואני מאמינה שזה משפיע טוב בגשמיות

אבל לא לכולן זה מתאים, זה בסוף יוצא כאילו שכל החיים אנחנו בהריון, כשזה לא (וזה גם לא באמת יום ראשון להריון, טכנית)

וזה יכול להיות יותר מאכזב...

יקרה, נראה שפגעתי בך בנקודה רגישה, לא התכוונתי, כתבתי רק מה מתאים לי.מצטערת 💗

בוודאי שכל אחת צריכה לבחור לעשות מה שמתאים לה לתכונותיה ועושה לה טוב.

טכנית זה כן באמת היום הראשון להריון - כתבתי על סמך מעשה אמיתי שארע לנו,

קיבלתי טלפון עם תשובה שלילית , הייתי כמה דקות בשוק, כי באמת חשבנו שהפעם זה כן הצליח.

ואז החלטתי שאני עושה את כל המאמצים כדי להתחיל עם הווסת הזו סבב חדש,

ב"ה בסייעתא דשמיא הצלחתי להשיג את הרופא באותו יום ( דבר נדיר מאד!) והוא אמר לי שלמרות שמקובל לקבוע תור ורק אז להתחיל שוב אם אני מאד רוצה אני יכולה לבוא .

וב"ה באמת ה' העניק לנו מתנה גדולה בסבב ההוא, ובמשך כל ההריון ראיתי בטפסי מעקב הריון "תאריך ווסת אחרון" את אותו היום שהתחיל בתשובה שלילית...

ורציתי לכתוב גם לך - @פרח חדש יקרה, זה לא "חד חד ערכי ",

 זה שאני מנתבת את התפילה והעשיה להריון, זה לא אומר שאני מרגישה בהריון,

כמו שבדייטים - צריך ללכת לדייט בתחושה טובה ואמון אמיתי שבאמת מהדייט הזה יכולה לצאת חתונה, אבל גם להיזהר עם הרגש, לא לדמיין כבר בדקה הראשונה את השמלת כלה ליד הבחור הזה. זה משחק זהיר ברגשות - בין לקוות לטוב ולא להתאכזב.

(וזה כבר מזכיר לי עוד עניין -  ההמתנה להריון - תפילות , ציפיות , אכזבות , מאד מזכיר לי חברות רווקות, שעוברות בחייהן כל כך הרבה ציפיות ואכזבות והשקעת כוחות... אז זו הזדמנות לחשוב איך לשמח אותן)

ו@מכחול יקרה - חמודה שאת תמיד מפרגנת!

בהתחלה זה צמרמורות ומחנק בגרון

בהמשך זה בכי במיטה אן בדרך הביתה.. תלוי איך ואיפה אני מגלה...

ואז חפירות ארכיאולוגיות לבעלי... מה נעשה עכשיו מה עומד לפנינו, אם יש עוד עוברים או סבב חדש וזה עוד יותר דיכאון.... ואז ככה כמה ימים עד שאני מתמלאת כוחות....

נותנת לעצמי להיות בזה... משתפת חברות קרובות שמתאים לי באותו רגע לשתף (לא בהכרח... לפעמים לא משתפת בכלל...)

תפילות ובכי לה' בעיקרון... למה עשה לי את זה ולמה א"א להיקלט וזהו...

וכשאני מתאוששת אני חוזרת להאמין שבחודש הבא ניקלט טבעי... מאמינה שזה יקרה! מתי שה' יחליט.... 

לגבי מדידה בבית שחי, לא יודעת לענות. אני קבוע מודדת בפי הטבעת, הכי מדויק.

בחום כזה אני לא ממהרת לתת אקמול, אלא אם כן, הילד נראה סובל וכווץ'.

וכן, עם מזרק ישר לפה.

תרגישו טוב!

בת 3 חודשים, הבאתי לה 0.6 לוידעת הלחיץ אותי שהיא חמה ומצוננת

בגדול 37.7, זה עדיין גבולי בהתייחסות לחום. הכי טוב שתעקבי עכשיו אחרי החום ואחרי ההתנהגות (כמה שאפשר בגיל כזה)

שימי לב, שאסור לתת נורופן. נובימול באמת זה הפתרון הכי מתאים.

הבאתי לה, ומדדתי בנוסף דרך הטוסיק

38.3, עכשיו יותר רגועה.

תודה ❤️

שיהיה בשעה טובה, בבריאות ושמחה.

מעניין איך מתייחסים כשיש רק יחידה אחת מעל ה95..

אוף בלחץ, רק שבוע הבא אראה את הרופא, כדאי להקפיד בינתיים?

והוא לא עובד כל יום..

נקווה לטוב

@חצילוש

@YaelL

נראה לי אתן מתמצאות

אוף הלחיצו אותי שברגע שזה מחוץ לטווח זה נחשב סכרת.

סביבתית 

אין מה לעשות , אנחנו עמוסות, עובדות, מנהלות בית, הילדים זקוקים ליחס, אני עם השנים שמתי לעצמי סדר עדיפויות , כדי להשאר בשפיות...

פעם כשהבית היה הפוך זה היה ממש משפיע גם על המצב הזוגי והיינו מתעצבנים, היום למדנו שיש תקופות ( או ימים) שחיים לצד הבלאגן

פרקטית, מטבח- לשים כלים בכיור לנגב משטחים

בלאגן בסלון/ חדר ילדים- לטאטא הכל לאמצע החדר ולמיין למקום

כשהילדים גדלים לשתף אותם באירגון

משחק שעובד נחמד עם הבנות שלי ( שלמדתי מגלית גלבוע) לספור בלב, הילד אומר סטופ וצריך לאסוף חפצים לפי המספר שיצא...

השאר מהפכה, לא יודעת מאיפה להתחיל, הרים של כביסה מסריחה, ריצפה דביקית, בלאגן בכל בלטה, מ  יהיה, זה ממש עושה לי מצב רוח קשה ועצביםםםם

במצב המשפחתי ( המבורך!)  הנתון שלך כנראה זה לא הזמן לביץ מבריק.

אבל אפשר לעשות סדר בבלאגן-רק כדי שיהיה נעים לחיות בבית, לא בשביל לשלוח תמונה של הבית למדור עיצוב בתים בפנימה....

אצלי עזר למצוא מה עושה את הרצפה דביקית- ולהוציא אותו מהבית-

אם זה תרכיז, או אורז שתמיד אחרי ארוחת צהריים עם אורז הרצפה נשארת שחורה, גיליתי שאורז מלא הרבה פחות נדבק לרצפה.

אבל זה אצלנו...

תחפשי אצלכם מה משאיר רצפה לא נעימה.

כביסה מלוכלכת- אפשר לקנות כמה סלים, זה כבר מרוקן מרצפות.

מה עושה לך תחושת בלאגן בכל מרצפת?

משחקים- אז אולי תחביאי לעת עתה  את המשחקים  שמתפזרים בכל פינה?

בהצלחה!!!

למה עצלנית?

את נשמעת אישה אלופה ותותחית ממש!!

אמא

אחרי לידה

מגדלת כמה ילדים

פעם בכמה ימים הבית מתוקתק😯😯😯

התבלבלתי זה ממש לא אצלנו

את עושה דברים ממש מדהימים וחשוביים

תנו לעצמך 22 טפיחות על השכם!!

אני ידגיש שבאופי שלי אני מאד מאד מסודרת אולי לכן זה מחרפן אותי מידי, בעלי אומר לי עזבי.. איך אתם שומרות על בית נורמלי, לא מצוחצח, נעים?? זה דורש מלא כוח פיזי ובמיוחד נפשי

כשאני עמוסה,הבית לא מסודר

וכשבעלי עוזר ואני לא לבד על הכל -- יותר מסודר

ככה זה.אין פה קסם.. במיוחד עם ילדים קטנים

למרות זגם ילדים צריכים להיות שותפים לדעתי

רצפה מסריחה זה לא נורא כל עוד היא פנויה מחפצים. זו המשימה הכי קשה בעיניי, לפנות כל דבר למקום ולדאוג שלכל דבר יש מקום.

אם אין לכל דבר מקום -- אז לדאוג לאחסון או לדלל חפצים

ממליצה גם על שימוש בסמרטוטי מגבון. אותי זה מציל בעת הצורך במקום לשפוך מים

מצד שני יש לי מזל שזה לא מחרפן אותי

יום חמישי שטפנו את הבית בשעה טובה (זה ממש לא קורה כל שבוע). עכשיו יום ראשון - מה דעתך, האם אפשר להבחין שהרצפה היתה פנויה לפני שלושה ימים וחצי?

לא בראש סדר העדיפויות שלי, כי זה באמת צורך זמן, כוח פיזי, וכוח נפשי, כמו שכתבת!

אין דרך אחרת.

כולם יודעים איפה המקום של כל חפץ (זה האידיאל 😅) ומה שלא צריך- זורקים ולא אוגרים.  

לא חייבים לשטוף רצפה כל יום, אבל אם אני לא מאפסת את הסלון והמטבח כל ערב הבלגן גדל ומתנפח ואני מתמלאת בעצבים. (אגב לאפס מטבח לא מחייב לשטוף כלים. אבל כן לפנות את השולחן והשיש ולשים את כל הכלים המלוכלכים בערמה מסודרת)   

השירותים כאן לא זוכים לניקיון במהלך השבוע בכלל🙈🙈

בלי להגיד לו כלום.. והוא כבר ירצה לאתגר את עצמו לקלוע..

עכביש

את מדביקה מעל המים והוא מנסה לקלוע..

אצל בנים קורה לפעמים שפתח השופכה צר מדי, ואז הזרם נוטה למעלה או לצדדים וזה לגמרי לא באשמתם. אורולוג ילדים בדרך כלל יודע לאבחן בבדיקה אם זה המקרה, והפתרון הוא ניתוחון ממש פשוט וקל עם התאוששות קלה ממש. חשוב לטפל בזה בגיל מוקדם כי זה יכול לגרום חלילה לבעיות אחר כך. אם הבן שלך מתיז לכל הסביבה בכל פעם שהוא מתפנה, יכול להיות שאולי זו בעיה שפשוט צריך לטפל בה.

כותבת מניסיון עם ילד בן שלוש שפשוט היה סיוט איתו אחרי הגמילה, כי הכול התיז לכל הצדדים והיה צריך לקרצף שם כמה פעמים ביום עם אקונומיקה בגלל הריח והלכלוך. חשבתי שזה נורמלי עד שחברה האירה את עיני שלפעמים יכולה להיות כזאת בעיה ואפשר לטפל בה בקלות. הלכנו לאורולוג וראינו ישועות.

איך אפשר לאבחן איבחון ראשוני לפני רופא?

ואין ברירה אלא לסדר ולנקות כל יום...

אני בכל ערב מקדישה כשעה לסדר וניקיון של הסלון-מטבח, כי הכי חשוב שהחללים המרכזיים יהיו נקיים. אם יש לי כוח - נכנסת קצת גם לחדרים כדי לסדר. ביום שישי משליטה סדר וניקיון בכל הבית, כולל בשירותים+אמבטיה.

אם אני מפספסת יום אחד - המצב הופך קטסטרופלי... גם במהלך יום אחד הבית מגיע לרמות בלגן ולכלוך די קשות, אבל למדתי לשחרר במהלך היום, כי אני לא מסוגלת לרדוף אחרי הבלגן כל היום...

אם אני מגיעה לערב-לילה ורואה שאני ממש גמורה, אני מתמקדת בסדר לפחות - מפנה את השולחן במטבח וגורפת את כל מה שעל הרצפה לערמה ומשם ממיינת כל דבר למקום. זה לוקח כעשרים דקות. 

אם גם לזה אין לי כוח - לפחות דואגת להכניס דברים למקרר. ואז הבית באמת נשאר במצב קטסטרופה...

בהצלחה לכולנו!!

וכיף לדעת שני בחברה טןבה

אני אן לך טיפים שעוזרים לי

לא כי אני מצליחה תמיד כאמור אבל דוקא בגלל זה מרגישה בנח לשתף

- סדר בסלון- זה כן עושה טוב בלב..יותר מהחדרים

רותמת את הילדים לזמן סדר קצר לפני ארוחת ערב. לפעמים גם מצ'פרת במ'הו קטן. ובעיקר מכינה אותם מראש שזה עומד לקרות עוד מעט. ומשתדלת באוירה טובה ושירים

לרוב זה עובד..וכשלא אני לרוב לא מתעקשת כי כן רואה שיש להם אאת היכולת לסדר

זה כבר מסנן חלק. לפעמים שולחת אותם לחדר

ולפעמים בסלון

רצפה - בערב לטאטא את הכל לערמה בצד ואפ'ר אפילו בהמשך הערב

לקחת שקית לאסוף זבל. וקופסא לכל הצעצועים המפוזרים

ככה לפחות הרצפה פנויה

שולחן לפנות זה עושה מראה נקי

אם יש לך אופציה לסדר כלים בכיור או בערמה מסודרת זה עוזר אבל לפעמים פשוט מתעלמת מהמטבח כי אי אפשר הכל

סלי כביסה נגישים בחדרים,בסלון איפה את רואה שיש הצטברות של כביסות

ועוד משהו

לאפס את הבית אחת ל

ואז תקופה להקפיד יותר- להחזיר מיד מהשיש לארון ,מיד להרים מהרצפב וכו

כשהבית במצב מאופס יש יותר מוטיבציה

אבל זה לא דוקא שלילי

כי טם זה מבחירה

אז זה מה שנכון לה

מה הכוונה

מישהי שחשוב לה ממש מקלחת כל יום לכולם ויהי מה

וזה באמת חשוב לה

היא תבחר בזה

אפילו שזה השקעה

וזה על חשבון התארגנות ערב נינוחה יותר

ועמדה נפשית רגועה יותר שלה

וזמן למשחקים עם הילדים

וכו

אבל לה

עדיף ונכון לקלח יום יום

אז זה בא על ישהון

אבל מדויק לה

מי שהבית שלה תמיד מסודר ויש לה חבורת קטנים

זה כי היא בוחרת להיות

על זה

להרים מיד

לסדר כמה פעמים ביום

לא לאפשר משחקים מסוימים

וכו

יש לזה מחיר

זה בא על חשבון איסו םניות נפשית

אני נגיד מרגישה שזה הופך אותי להיות בתדר תפקודי כזה..אחראי ומשימתי

ואז דוגרי

אין לי פניות לשבת לשחק איתם ולהיות נינוחה

ולי הנינוחות יותר מהותית מהסדר

אז מוותרת קצת על הסדר

או הרבה

אבל מעדיפה ככה

ברור לי שיש לזה גם מחירים מסויימים.

ואנחנו בהרבה עבודה של איזון, לשמור על סדר וניקיון, בלי שזה יביא ללחץ לא בריא בבית. זה גבול דק שלא תמיד קל לעמוד בו.

וחוץ מזה שאצלנו זה בא עם המון עזרה טכנית מבעלי (הוא זה שחשוב לו בית מסודר. אז ב"ה הוא לא רק דורש ומצפה ממני לסדר, אלא שותף פעיל..). אם זה היה רק אני, לא היה סיכוי שהבית היה מסודר ככה.

מזדהה לחלוטין חוץ מהקטע שיומיים הבית מתוקתק

חוץ מהקטע שיומיים הבית נקי ומתוקתק...

וגם חד"פ

בכללי  על כל עוגיה או שלוק- שולחת אותם לאכול בחוץ. שהציפורים ינקו והדשא סינטטי יספוג דביקיות

וגם- מוציאה מהישג יד שלהם חומרי יצירה, כלי מטבח כמו קופסאות (לא משתמשת כמעט בארונות למטה לצערי בגלל הסיבה הזו) משחקים שלא רלוונטיים וכו. אפשר: שבוע מגנטים למטה ולגו למעלה ושבוע ההיפך.

עוזר לי גם לצאת לגינה ולחסוך את בלאגן אחה"צ

לומר לילדים: קודם אוספים אח"כ אוכלים - ולהגיע למצב שבערב המשחקים והדברים הבסיסיים אסופים.

עוד דבר: גיליתי שחצי מהכוח והזמן לוקחת לי המחשבה- ממה להתחיל? איך מצליחים להשתלט? אז כתבתי לי על דף סדרי עדיפויות לבית נקי מהחשוב לפחות

לדוגמא:

לטאטא חללים מרכזיים ולמיין - זה הכי חשוב (לא מסוגלתת עם פירורים ברצפה)

10 כלים גדולים - שני בחשיבות

עד שאני מגיעה למספר חמש בחשיבות שיכול להיות- לנקות מקרר או אנאערף.. כל אחת והשריטות שלה

זה ממש עוזר לי ועושה סדר

בהצלחה!

לק"י

אין לי כל כך מה להגיד.

אז רק מאחלת לכם הרבה הצלחה, ושבעלך ימצא עיסוק שישאיר לו פניות גם לבית.

לא פשוט

כשאת לא מרגישה שבעלך איתך בפן הרגשי והפיזי, או לכל הפחות כשאת לא בראש סדר העדיפויות, על פניו

והוא מבחינתו עושה הכל כדי לנסות לג'נגל בינך לבין הרצוןל להגשים את עצמו ברמה המקצועית - פוליטית

להיות אשת פוליטקאי/ איש ציבור זה לא פשוט

זה דורש הקרבה מהאישה והתגייסות שלה בעיקר כדי לשמור על המרחב הזוגי הביתי מאוזן ושלם, כדי שבעלה יוכל ללכת להתעסק במה שהוא חפץ.

התמיכה שלך בו חשובה,אבל לא פחות מזה - חשובה ההבנה שלשניכם שצריך לראות בצורה מעשית איך מתנהלים לשביעות רצון שניכם.

חיבוק ❤️

מזל טוב יקרה!! ❤️❤️❤️

יש עוד עבודות שהם מאוד דורשניות, אבל באמת עבודות ציבוריות הן הכי, במיוחד בתקופת בחירות.

לא ממש ברור לי אם הוא התייעץ איתך לפני שהחליט להתמודד, אבל אני חושבת שחשוב שהוא ישמע מה את חושבת, עכשו.

לא עוד חודשיים כשהוא יהיה עמוק במערכת בחירות ולא תראי אותו

ולא עוד חצי שנה אם הוא ייבחר וגם לא יהיה זמין לבית.

זאת שליחות, אני מאמינה שזה גם בוער בו, את רוצה למנוע ממנו את זה?

אולי תשתפי אותו בקשיים שלך ותגידי לו שתשמחי שתמצאו פתרון שיתאים לכולם, אולי כללים מסוימים בנוגע לזמנים או להתנהלות בבית שתרגישי שאכפת לו יותר.

בהצלחה! 

זה ממש לא נעים ששכח.. בהחלט מציף הכל וממש מובן

באופן אישי אני אוהבת להזכיר ולחגוג בעצמי, אבל מה שמתאים לך.

הוא לא שואל אותי אם להתמודד או לא כי הוא יודע שאני נגד. הוא מאוד כישרוני ויכול למד את עצמו בתחומים אחרים אבל הוא מכור לעשייה הציבורית ואי אפשר לקחת ממנו. מרגישה שאנחנו המשפלה מקום שני והעשייה הציבורית מקום 1, הוא חולק על זה

כשניסיתי להגיד לו שיעשה זמנים לשיחות טלפונית זה לא החזיק מעמד או שהוא הלך בחוץ בטענה של אירוע מסויים ויצא לשוחח בטלפון

אני כרגע בחל"ת אחרי לידה ןמשתגעת ממנו בבית,הוא עובד כלום שעות והרוב בבית בטלפון /פגישות, שוקלת לחזור לעבודה כבר כי נמאס לי לראות את ההתעסקות הזאת

שואלת אם הייתי מונעת ממנו? כן. חד משמעית. אומרת לו בפנים גם שאם הייתי יודעת שאני מתחתנת עם פוליטיקאי לא הייתי מכניסה עצמי לזה בוודאות.

אין לו זמנים ולא יעזור, התמודדות בדבר כזה דורשת המון התעסקות ושיחות טלפוניות וגם מכירה אותו ולא יעזור אולי לכמה ימים בלבד

ממש קשה לי עם זה כבר, ולא יודעת גם את מי לשתף אני ממש לבד בקטע הזה 

אני חושבת שהערות בזוגיות זה דבר שלא מועיל בדרך כלל.

מציעה פשוט לשתף בתחושות שלך. שזה קשה לך, שאת פגועה, שאת מרגישה שזה בא על חשבונך וחשבון הבית

שזה מרחיק ביניכם.

וגם לבקש מה שחשוב לך.

לדוגמא שיתעסק בזה רק בבקר/שלא יגיש מועמדות או כל דבר אחר.

שולחת לך חיבוק גדול.

וגם מחזקת אותך לא לבלוע את זה. יצא לי להכיר סיפור דומה

אבל שונה, שבו האישה בלעה ובלעה והזוגיות ממש התפרקה בסוף

מהחויה הזאת שיצרה ביניהם ריחוק ותסכול מאד גדולים ואובדן אמון ועוד כל מיני.

חלילה לא אומרת שזה מה שיקרה לכם, בע"ה ממש לא,

אלא שמהסיפור שהיה שם שהיה כמעט אחד לאחד,

הזמן והאנרגיות והכוחות שזה דורש הם ממש בלתי נגמרים ונהיים יותר ויותר.

זה דבר שאי אפשר לעשות אותו בלי תמיכה מהבית נקודה.

תתפללי לה' שיעזור לך ויתן לך את המילים הנכונות.

ובמידה וזה לא מצליח, לא חייבים לערב מישהו בסתר, אפשר לבקש להיפגש יחד אצל יועץ זוגי או משהו כזה ושם לנסות לדבר על זה בעזרת מתווך.

-לצאת לפגוש חברות

-לסדר פינה בבית שאף פעם לא מגיעים אליה

-יצירה

-לישון

אני בניתי על החופשת לידה לעשות לנו אלבום, ולא הצלחתי אפילו להתחיל. אבל יש לי עוד חודש עד החופש, אולי עוד יש סיכוי...

וגם - לא יודעת אם זה נחשב רעיון, אבל את יכולה לחשוב גם על ספרים שאת רוצה לקרוא (מכל הסגנונות - ספרי פרוזה, פסיכולוגיה וחינוך, ספר לימוד, וכו').

יש לך או למישהי אחרת רעיונות לספרים שכדאי לי לקרוא?

היתה לי שיחה ארוכה על זה לאחרונה עם חברה שבסופה הבנתי שחלק מההגדרות האלה (אבל ממש לא כולן) הן ממש חלק בלתי נפרד מהאני העצמי.

נכון שהייתי קיימת ושלמה לפני שהייתי בת זןג או אמא, אבל הדבגים האלה הם ממש חלק מהותי ממני, הם חלק מהחיים שאני רוצה במצב אידאלי בלי מגבלות..

בהקשר לשרשור אחר שעלה כאן - אם הייתי יכולה לא הייתי עובדת (בטח בעבודה הנוכחית) אז זה לא חלק מהחיים שאני אוצה ולכן לא אגדיר את העבודה שלי כחלק מהעצמי האמיתי.

אבל לא היתה לי מגבלה שגרמה לי להכנס לזוגיות או להפוך לאמא, זה לחלוטין בא מרצון שלי וזה עדיין הרצון שלי, ולכן זה כן חלק ממני.

אלה המחשבות שלי בנושא

זה לא שכל מהותי היא הזוגיות או האמהות. אם הייתי עובדת בעבודת חלומותיי (ויש אחת כזו) כנראה שגם היא היתה חלק מההגדרה, וגם אם היה לי תחביב שהיה משמעותי מבחינת הזמן שאני מקדישה לו והרמה שהוא ממלא אותי.

אז אולי המבחן להגדרה הוא מה ממלא אותי

אני למשל כן יודעת שהמהות שלי לא מורכבת מהסטטוס התעסוקתי שלי/ מההשכלה שלי וכו

אבל זה כן נותן תחושה של משמעות מסוימת - כשאני לא יכולה לממש את המשמעות האמיתית שלי במלואה

מכל מיני סיבות שבעיני לא רלוונטיות כרגע

זה בעצם הופך להיות עבורי לעזר לקיום המשמעות ה'אמיתית' שלי, אם ניתן לקרוא לזה כך

ומה המשמעות האמיתית?

אני כן חושבת שהמשמעות והמהות שלי נמצאים בחיי משפחה, אמהות, כרעיה של בעלי

אבל לא פחות מזה - יש לי גם חשיבות בפני עצמי. שאני בעצם המכלול שמורכב מכל שמות השיוך השונים שלי

וגם ממה שאני עצמי מביאה ולוקחת מכל זה

הקשר שלי עם הקב"ה  והשליחות שלי לעולם.

ברור שהזוגיות והילדים הם חלק מהיעוד והשליחות שלי! אבל הם לא הכל..

עוד שאלה שעוזרת לי - אם חס וחלילה מחר יקרה לי משהו - מהם הדברים שממש אצטער שלא הספקתי..

זה עוזר לברר מה העיקר בחיים...

מורכבת מ:

1. אהבה- לאהוב את עצמי, את הסובבים אותי, את החיים שלי ולקבל אהבה מהסביבה.

2. בחירה- לבחור בעצמי בכל רגע נתון כל דבר שנתון לבחירתי, לא לאפשר לאחרים או למאורעות החיים לבחור במקומי

3. ללמוד וללמד- ללמוד דברים חדשים/ להתאמן על תהליכים חדשים. ללמד את הסובבים אותי דברים חדשים/ לכוון אותם לתהליכים חדשים.

איך? בעזרת כל המתנות שהוא נתן לי. והן בהחלט כוללות את הזוגיות וההורות. אצלי גם הנושא האומנותי (בעיקר הכתיבה) חזק מאוד, ובעיניי הוא חלק משליחות ומהמהות שלי...

מקווה שעזר לך בחשיבה...

כדי להגיד שאם חוזקה לא מתבטאת בפועל, אז היא לא חלק מהמהות שלי.

כלומר האישיות יכולה לעבור עוד גלגולים רבים ולהשתנות,

ולראייה אנשים שעושים שינויים מהותיים בחיים שלהם. בגיל 40 או 50 ואפילו 60.

לעת ימי זקנה, אפשר לומר שאם כל החיים המהות לא באה לידי ביטוי, אז היא לא כבר לא חלק ממבנה האישיות שלי.

למשל אפשר להגיד על מישהו שהיתה לו נפש של אומן גם אם מעולם לא הביא את זה לידי ביטוי, אבל אי אפשר להגיד שהוא אומן.

כי כדי להיות אומן צריך לעשות אמנות.

בכלים שכתבתי עליהם לומדים לא רק לזהות חוזקות, זה הבסיס אמנם, אלא לומדים מעבר גם איך אני רוצה להגדיר את עצמי. אני בוחרת מה לשים בפרונט. ויכול להיות שבתקופות שונות, או אפילו באותה תקופה, מול אנשים או אוכלוסיות שונות אני אביא לידי ביטוי צדדים שונים שבי.

נגיד אצלנו בחברה העבירו שאלון למנהלים, המון המון שאלות על סיטואציות וקבלת החלטות ותחושות והכל.. כמה מאות שאלות (כן חופר ברמות..)

אבל אז בסוף התוכנה נתנה פלט של ניתוח אישיות מההיבט של איזה מנהל אתה.

לא סתם לפי אם תסכום את התוצאות אז אתה 1 או 2 או 3.

זה הרבה יותר מורכב מזה.

אני נדהמתי ממה שהיה כתוב, הסכמתי מאוד שזה בול מי שאני אבל לא היה לי סיכוי לנסח את זה כמו שהם ניסחו.

לכן המלצתי על הכלים האלו, כי זה נותן קצת דיוק וגם משלב כמה תחומים ביחד ככה שזה מספר לך ברמה גבוהה של אמינות מי אתה.

מעניין אם יש כלי ניתוח אישיות שמסתכל על האדם במבט רחב הרבה יותר שבוחן לא רק תכונות אלא גם אמונות, שאיפות והכל.

אני לא חושבת שצריך ושזה בריא לחשוב כל הזמן מה התכלית שלך. זה גם חשוב לעצור ולעשות חשבון נפש ולהבין מה הכיוון שרוצים ללכת אליו, אבל רוב הזמן ביומיום יותר בריא להתעסק בעשייה ופחות בתכלית. לא תמיד זה קל לראות, זה נכון, אבל מעבר לזה, זה גם יכול לתקוע אותנו במקום. כמו שוייז יחשב ויחשב ויחשב את המסלול ואנחנו לא נדע לאם להתקדם ובטוח נישאר מאחור.

עדיף לטעות ולתקן מאשר מרוב חיפוש עצמי לדרוך במקום. ואפילו גם מטעויות לומדים.

למשל אם מישהו חושב כל הזמן אם הוא טוב מול קהל, ובגלל שהוא לא סגור על זה לא יהיה לו ביטחון מול קהל, הוא כל הזמן יהיה במחשבה כן לא כן לא.

לעומת זאת אם הוא יעמוד מול קהל, הוא יוכל לבחון אם הוא רוצה לעשות את זה, אם הוא אוהב, אם זה תורם לו, וגם אם הוא טוב בזה.

וגם אם הוא יחליט שלמרות שהוא טוב בזה, הוא ממש לא אוהב את זה, אז הוא ידע להמשיך לחפש הלאה. אבל ההתלבטות עצמה יכולה לשאוב כוחות ולתקוע אותך מלהתקדם הלאה.

אם את טובה באנגלית אז יש שאלון שעוזר לנתח את החוזקות שבך לפי התשובות שאת ממלאת

וזה עוזר להגדרה עצמית.

יש גם את עקרונות נאום המעלית.

אמנם שני הכלים האלו פותחו לצורך השתלבות בעולם העבודה, אבל יכולים לעזור להגדרה עצמית גם בלי קשר.

אותי לא מפתיע שאנו מגדירים את עצמנו ביחס למשפחה וביחס למקצוע שלנו,

זה שני התחומים שבמרבית המקרים הופכים למרכז החיים שלנו ברגע שאנו מתחילים לעמוד על דעתנו סביב גיל 20.

אני חושבת שמי שאנחנו זה ממש אנחנו, יש כל מיני כובעים ותוויות ותפקידים

קבועים או מתחלפים, אבל הנשמה והמהות שלהם חד פעמיים, וגם היעדו שלנו כאן בעולם.

לכל אחד מאיתנו יש את הכוחות שלו והמסלול שלו, וככל שאנחנו מחוברים לעצמנו אנחנו מתכווננים להביא יותר ויותר את המקום המיוחד שלנו לידי ביטוי במציאות

***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>

הורדת מדריך מתנה ***

יש את הנשמה, האני העמוק והנסתר שאני לא יודעת אם יש להכרה שלי גישה אליו או יכולת להגדיר אותו.

יש את ההכרה שלי, שאני פשוט מרגישה אותה, ולא נראה לי שאני מגדירה אותה.

יש לי רצונות וחשקים שעליהם אני כן חושבת בצורה יותר מוגדרת. הם נעשים ברורים ומחודדים יותר עם הזמן והניסיון (למשל, ניסיתי ללמוד משהו וממש סבלתי ובעצם הייתי רוצה ללמוד משהו אחר).

יש רובד נוסף והוא שאני באופן פילוסופי חושבת שיש לי גם יעוד אלוהי בעולם הזה, אבל אני לא חושבת שאני יודעת מהו וזה באמת מתסכל להיות בקונפליקט פנימי כזה שמצד אחד נראה שראוי שיהיה ייעוד ומצד שני אני לא חווה בחיי היומיום את הייעוד הזה ואיך בכלל יכול להיות ייעוד טוב למישהי כמוני. 

אין לי הרבה ברירות אז מפרידה אותם ככל הניתן

ויותר ממה שאני רוצה אני פשוט שוטרת ועוסקת בהסברה.לפעמים מרימה ידיים.

גיל מעצבן

וכללל היוםםםם רבים. למדתי להתעלם ולהתערב כמה שפחות, קשה ליישם אבל אין ברירה

חוץ מזה שהם חברים הכי טובים

אבל אם להיות כנה : המריבות מפריעות לי כי אני צריכה להתעסק בזה.

אם הם היו רבים ומשלימים, ניחא

אבל לפעמים זה מגיע גם לאלימות שצריך לעצור בזמנים שאני חסרת כוחות וזה עוד יותר מתסכל

משחקים איתם  מדברים איתם

מזניחים את הבית, הכביסות, הניקיון

עד שהם מרגישים שהם מקבלים את תשומת הלב ממקום טוב ולא צריכים להשיג אותה בכוח על ידי מריבות.

אחר כך מאזנים איכשהו בין המטלות

ילדים שאוהבים זה את זה זו מתנה לכל החיים. תודה לאמא שלי על כל ההשקעה בנו ולאבא שעבד כמו סוס בשבילנו. גם אמא עבדה. משרה מלאה

תתנחמי בזה שזה נורמלי..

גם לי פעם היו ככה צפופים...

וגם היום בגיל ההתבגרות הם רבים,

אבל כן הרבה פחות..

זה מתמתן...

גיסי פעם אמר לי משהו שהייתי על סף יאוש מהמריבות שלהם...

שעשו מחקר וגילוו..

ש70% מהזמן.. אחים רבים...

ב30 % עושים את שאר הדברים...

הם חברים ממש טובים מצד שני...

ופחות רבים מפעם...

ויותר רבים עם הקטנים שמתחתיהם..

קיצר הכל השתנה לטובה

חחחח

אני אומרת להם שכנראה התגעגעו מאד אחד לשני שהיו בגנים,חוזרים ואז לא יודעים לבטא את הרגשות כנרה ואז בא לידי ביטוי במריבות, אני עובדת עם הילד בן 6 הרבה על רגשות.

יש פעם שיצאת ממנה בטוב?

מה היה שם?

ופעם שהיה ממש לא? תנסי לבדוק אם יש סיטואציות קצה

שיתנו לך אור ויעזרו לץ לזהות

מה בדיוק מעורר בך את התחושה הזאת.

וכמובן שאפשר ורצוי תמיד לעבוד על תחושת הערך העצמי והאהבה והקבלה של עצמנו זה הכי חשוב והכי עוזר❤️

תמיד משהו מציק לי בלב ממנה

ומה שהזוי שכולם אומרים שהיא טובה ונחמדה

כנראה שהדיבור אתה מעורר בי

תחושה שהיא יודעת טוב ממני מעצבנת אותי

אני עובדת על הערך העצמי.. לפחות מנסה

לא הכי הולך לי

חוזר לאותה נקודה של לחזק את הערך העצמי

מותר לה להיות חכמה ומוצלחת. וגם לדעת יותר. יש יתרונות לניסיון חיים. למה זה מעצבן?

אני למדתי מהחמות שלי לבשל

את לא בתחרות איתה מי יותר

וזה שהיא טובה בדברים מסוימים לא אומר שמופנית כלפיך אצבע מאשימה על זה שאת פחות.. כי גם בך יש המון דברים טובים. המון. גם מולה.

איך כתוב בפרשת המרגלים? 'ונהי בעינינו כחגבים וכך היינו בעיניהם'

תפתחי על עצמך עין טובה, ותראי אחרים באותה מידה. זו התרופה

ובינינו, הרבה אנשים הם יותר מאיתנו בהרבה דברים. ככה זה בעולם.

ברגע שתצליחי לפתח לעצמך ערך עצמי ותחסני את עצמך מהפגיעות (בשורוק) הזו שבלהיות second best, החיים שלך יהיו הרבה יותר רגועים וטובים. כמובן לא רק מולה, כי ערך עצמי נמוך נוגע בכל תחומי החיים.

זה חמותך. לא אמא שלך, לא חברה שלך, אז תמיד ההרגשה היא לא משוחררת לגמרי.

אני מבקרת את חמותי הרבה (לפעמים כמה פעמים בשבוע), עוזר לי להגיד תפילה קטנה לפני שאני נכנסת לבית שלהם וזה תמיד מרגיע אותי.

כי תכל'ס ה' מכניס לי את המילים לפה ואת המחשבה איך להתנהג, אז אני משליכה אליו.

שמעתי מרב זמיר כהן להגיד את המשפט "לאדם מערכי לב מה' מענה לשון" לפני ראיונות עבודה. מאז אני משתמשת בזה לפני כל פגישה שיש לי לפניה מועקה בלב ואפילו לפני שיחות טלפון חחח

אלו רגשי נחיתות

משהו בבית שלה יותר מוצלח ממה שבבית שלך

במקום לאכול את עצמך

תזכירי לעצמך את הדברים הטובים שבך. המעלות שלך. את לא בתחרות איתה. היא לא בוחנת אותך. יכול להיות שהיא קצת מאוכזבת כי היה לה איזה חלום בראש. אז מה. עדיין יש לך נקודות טובות שבזכותן את הכלה שלה

מהרגע שגיליתי על ההריון

לא בעצת רופא פשוט ממה שקראתי על מה לעשות כשמגלים על הריון

פשוט הלכתי וקניתי פרנטל להריון ואומגה 3

זה יקר בקטע אחר..

אני אתחיל לקחת, אבל זה מלא כסף אז תוהה לעצמי אם צריך.

״ חומצת שומן חיונית להתפתחות מערכת העצבים ובכלל תפקוד מיטבי של הגוף.

לאשה שלא אוכלת 2 מנות של דגים קטנים (כגון סרדינים) בשבוע, כגון למשל נשים שלא אוהבות דגים, או נשים צמחוניות או טבעוניות, המלצתי היא לצרוך אומגה 3 צמחי מהמרווה המרושתת.

נכון להיום, זהו המקור היציב ביותר בטבע לאומגה 3.

המינון המומלץ הינו כפית ביום (או 4 קפסולות).

מינון זה יבטיח אספקה של 2 גרם ביום של אומגה 3 צמחית מסוג ALA (שעוברת המרה טובה בגוף ל – EPA ול – DHA).

גם אשה שאוכלת דגים תרוויח מצריכת אומגה 3 גם בגרסתה הצמחית.״

אסור בכמות גדולה

ולכן לא לאכול כל יום..

אלא נגיד פעם בשבוע

לא זוכרת אם יותר מזה זה גם בסדר

@משמעת עצמית 

אצלי גילו את זה בסוף תשיעי, אז באותו יום שלחו לזירוז 🙈

לא בדיוק יכולה לענות על השאלות, אבל שולחת כוחות! זה קשה, והגירודים בלתי נסבלים🥴

תודה

זה היה מזמן.. והאמת שאת הבדיקות עשו לי בבי"ח, אני לא חושבת אפילו שראיתי את התוצאות. רק אמרו לי מה המשמעות של תפקודי הכבד הגבוהים

מתייגת גם את @קטנה67 שעזרה לי בזמנו

אנסה שוב בהמשך הערב

ראיתי את מה שכתבת

@כוליסטזיסית עברתי את זה בכמה הריונות, מוזמנת בשמחה לאישי ( פשוט זהיהיה קצת אאוטינג לפרט פה)

סבלתי מזה גם בהריונות הקודמים ושמח לשמוע איך אצלך התנהלו המעקבים / האשפוזים / הטיפול ומתי יילדו בסוף.. תודה רבה!

אנסה שוב בהמשך

בהריון הראשון..

זה היה בסוף תשיעי גם אז זירזו.

אבל מכירה מישהי שהיה לה מהשליש השני כמו שלך, הביאו לה כדור שמוריד את התפקודי כבד, והיא עשתה בדיקת דם כל תחילת שבוע.

הכדור הוריד את הערכים לסבירים וילדו אותה בשבוע 37.

רק כדי להרגיע- זה לא חייב לחזור בהריונות הבאים. לי זה לא חזר ומכירה עוד הרבה שלא חזר להם.

רפואה שלמה ובהצלחה, זה באמת לא נעים...

תעשי המון אמבטיות, בעז'ה בידיים מלאות ומתוקות ובריאות לכולם!