פורום הריון ולידה (עמוד 929)

הבנתי שעם כל הצער, אני אדפוק רק את עצמי ולאף אחד אחר לא אכפת אז אין ברירה..

שלחתי תלונה למל"ג שעד היום לא קיבלתי מענה.

אצלי הורידו לי נוכחות של כל היום שהייתי בחדר לידה וילדתי רק למחרת.

כבר ביום של הברית התחברתי לזום והייתי צריכה להיות נוכחת. ומאז להיות נוכחת בכל שיעור של נוכחות חובה. למזלי זה היה רק חצי ולא הכל..

רק מבאס לקום בשמונה וחצי בשביל לפתוח זום ולהיות "נוכחת" שיראו את הפנים שלי.

רק רוצה לעודד שהתקופה הזאת כמה שהיא סיוט מתמשך, בסוף היא עוברת..

אז קחי נשימה, תעשי מה שצריך ותזכרי שהכל עובר בחיים. תהני ותתמקדי ההחלמה ובמתוקי, זאת תהיה השקעה לטווח ארוך.

🤗

אני עם תמיכה הגעתי ל50

וזה גם נקרא תקין

הכל נראה מעולה

שימשיך בבריאות ובקלות

מצחיק שבאלףןאתרים כתוב הכל על פרוגרסטרון ומה זה אומר.אם הוא גבוה.ומה זה אומר אם הוא נמוך

אבל לא מצאתי בכללל איפה רשום הטווח התקין

אז לא הבנתי איך אני אמורה לפענח

יכולות להיות לזה הרבה סיבות ...

בקשר אלייך,

קצת נשמע שפשוט לא לגמרי שמת לב לרצון שלך ולכן ההרגשה של העצב? אולי דירבנת אותו לענות בזמן שאת בפנים רצית שהוא ישב ויהיה איתך? 

נשמע שזה נוגע ברצון עמוק שלך שגם איתך הוא ידבר הרבה

בשמחה ובהתלהבות, וזה עצוב שכרגע זה לא כך.

תני מדום לתחושות שלך, ומתוכם לשים לב לרצון הזה כדי להתקדם בזוגיות שלכם לשם

לפני כמה זמן בעלי דיבר עם דודה שלו בטלפון קרוב ל-5 שעות!

אבל אני מבינה שזה כנראה נובע מתחומי עניין שונים. יש דברים שאני לא יודעת / רוצה לדבר עליהם והוא מתעניין בהם אז טוב שהוא יכול לדבר עם מישהו שמתעניין ומבין באותם דברים, מישהו שגדל באותו סגנון כמוהו... יכול להיות שזה גם אצלכם ככה?

וגם, אני רואה חשיבות לשמירה על יחסים טובים עם המשפחה אז לשיחות האלו יש חשיבות בעיני..

יש איזשהו קו כללי אני חושבת שבגיל שנה צריך 4 מנות מוצקים (כלומר עד 4)

אז בגיל 8 נשמע מצויין 2 מנות... אני הייתי זורמת עם הילד, לפי התאבון שלו, תגובה של הסטן שלו, לשים לב שאין עצירות ומקבל מספיק מים (רתוחים) במקביל למוצקים. ושיהיה לפחות 3 הנקות ביום (אחת בבוקר אחת לפנח השינה ואחת באמצע היום) 

נראה לי לפחות.

בעיקרון מרגיש לי שאם יש הרבה הנקות בלילה יתכן והיא משלימה מהיום...מה זה הרבה? כל כמה שעות? 

וואלה לא ידעתי! 

לתת מים רתוחים עד גיל שנה.

גם בשתיה וגם בתמל.

החשש העיקרי הוא מפני זיהומים כגון פוליו

מגיל חצי שנה מים לשתיה לא צריכים להיות רתוחים

בוקר צהריים וערב

ואם לא היה שבע מספיק הייתי משלימה לו מתי שצריך 

וגם לפעמים בבוקר איך שקם אם רצה … 

ובהמשך למה שכתבו חשוב לראות מוכנות ורצון של הילד 

אצלנו בגיל שנה וחודש בערך כבר היינו בלי בקבוקים בכלל בכלל 

כדי להחליף מנת חלב וכמובן בכמות מספקת

חוץ מזה ההמלצה להמשיךלשלב תמל או הנקה עד גיל שנה 

מעדיפה ללא הגבחה

אין כלל מדוייק,

אבל חשוב לעשות את זה בהדרגה.

אי אפשר פתאום לעבור מ2 מנות ל5 ... תכאב לה הבטן...

אז תוסיפי מנה אחת, תראי איך היא זורמת, תוסיפי עוד סוגי מאכלים, וממילא ייקח קצת זמן עד שתעבור לעוד ארוחות מוצקים מלאות.

נראה לי שמצוי לאכול בגיל הזה 2-3 ארוחות מוצקים, ולקראת גיל שנה מצוי לאכול ארוחות כמו ילדים גדולים, ורק להשלים הנקה בבוקר / לפני השינה/ חזרה מהמעון / לילה.

היא אמרה שחשוב עד גיל שנה שיהיה הנקה/תמל - נראה לי כמה פעמים ביום, כלומר שהתזונה לא תתבסס בעיקר על מוצקים

בגדול (אני יודעת שזה גמיש לכל ילד), אמרה שאפשר

ארוחת מוצקים אחת בגיל חצי שנה

2 ארוחות בגיל 7-8חד'

3 ארוחות בגיל 9 חד'

אפשר לדעתי לפני 9 חד', אבל לא להוסיף ארוחת מוצקים נוספת מדי קרוב לזמן שהוספת ארוחה שניה

אלא לחכות עם זה קצת, שהגוף יתרגל קודם ל2 ארוחות

ולא רק בלילה

48 שעות אחרי הגלולה האחרונה? 

ונכון עם סרזט ודומיו אפשר לא לקבל בכלל... תלוי מתי יהיה הביוץ. 

סתם הסתבכתי עם הניסוח

וואו קשה לי לא לדעת למה לצפות...

בע"ה 

לקחתי במשך שנה 

אחרי שהפסקתי היה מחזור אחרי חודש שאחריו נכנסתי להריון

אם כן ההנקה יכולה להנשיך למנוע. פעם ראשונה שהפסקתי סרזט ההנקה מנעה לי לעוד בערך חצי שנה. בפעם השנייה, היה לי דימום קצר כמה שבועות אחרי שהפסקתי והגיע מחזור סדיר אחרי 3 חודשים.

תודה על הפירוט!

קיבלתי מחזור תוך מס' שבועות (לאחר דימום קצר).. 

אבל עכשיו כבר 5 חודשים שלא מצליחה להיכנס להריון. לא יודעת אם זה כתוצאה מהסרזט.. 

מה שכן, היה לי הריון כימי/ הפלה לפני חודש.. 

בע"ה שתבשרי לנו בשורות טובות! 

מתפללת איתך לבשורות טובות בע"ה!

בעקרון לוקח לגוף זמן להתנקות מההורמונים יכול להיות כמה ימים יכול להיות גם חודש עד שיהיה מחזור. מצד שני יכול גם להיות ביוץ לפני שתראי דימום וכבר תקלטי איתו.

אני יודעת שזה לא תמיד פשוט אבל הכי טוב לבוא בפשטות ובנחת למה שיגיע. עד חצי שנה זה לגמרי נורמלי לא להכנס להריון. אחר כך אפשר יותר לבדוק ביוץ וכדומה. מאחלת לך שתקלטי בזמן שתרגישי שהכי טוב לך. ואם לא שתרגשי שעדיין זה הכי טוב לך.

ממה שאני שמעתי 

ואמן בע"ה!

מקווה שייתן לי את הנחת הזאת

כ"כ קשה לי לא לדעת למה לצפות

ממש 

בגדים נוחים, שהייה מרובה במזגן, הרבה מים קרים, ולחכות שיעבור.

זו ההתמודדות שלי.

את 2 ילדיי הריתי בקיץ, באוגוסט, זה היה עדיף מבחינתי שיהיה בהתחלה ולא לקראת הסוף, לסחוב בקיץ זה קשה ממש בעיניי

קיצוני כי אי אפשר מש להמנע מזה 

לק"י

נראה לי שלשתות קר, לא לאכול כבד לפני הליכה בחום וכדומה יכול לעזור.

סובלת מאוד מהחום. 

משתדלת שתמיד יהיה מים קרים זמינים. ומזגן.. 

לא יודעת מה עושים עם זה.

אף פעם לא סבלתי במחזור, ומאז - כל פעם הריח של הדם מחזיר אותי לאחרי הלידות, שהיו תקופות נוראיות

היה לי באחד ההריונות שהתחיל בקייץ התקפי חרדה הזויים!

ולקח לי כמה שנים טובת

והרבה עבודה

להתגבר על ההתקפי חרדה שחום וזעה עשו לי מאז....  

צריך לקבוע תור,

וזה רק בסניפים מסוימים

מוציאים יחסית הרבה מבחנות (10-12 בערך),

לא נראה לי שבגלל זה התור.

חושבת שמאכסנים את המבחנות בצורה מסוימת ושונה מהרגיל, ולכן זה לא בכל סניף

אני חיכיתי כמה שבועות לתור

ועוד בערך חודש לתוצאות

לא זוכרת איפה עשיתי את הבדיקה. אבל לא זכור לי שלקחו הרבה דם

לא זכור לי שהייתי צריכה לקבוע תור,

אבל הייתי צריכה דווקא שם.

לא נראה לי קשור לכמות המבחנות,

אולי למעבדה שאליה שולחים את הבדיקות.

דם די חדש נראה לי

אז לא היה צריך לקבוע תורים לבדיקות דם,

והבדיקה הזאת לא היתה שונה.

נראה לי שגם כיום בטורים אפשר לבוא בלי תור.

הם הסבירו לי שצריך לשמור את הדם באופן מסויים

זה בסדר נכון?

אמרו לכן להמנע מברל בתקופה שלפני הבדיקה?

לא יודעת למה, כנראה זה סוג של מבחנות/זמן עיבוד שונה משל מעבדות רגילות

כי החשש הוא שבדרך למעבדה הדם יקרש (הרי זה מהות הבדיקה...)

לקחו לי כמה מבחנות - לא זוכרת כמה אבל יותר מאחת- לא זכור לי שהיה הרבה מידי

הרבה פעמים יש תגובות כאלו וזה לא אלרגיה או לא אלרגיה מסכנת חיים ואז ההנחיה לפעמים להמשיך לתת אבל בכל מקרה מצריך בירור

מתחת לגיל שנה הרבה מהאלרגנים יכולים לגרום לתגובה אלרגית וזה חולף אחרי גיל שנה

מתחילים מרופא ילדים

היא בת חצי שנה. אז פשוט לקבוע תור לרופא ילדים?

תגובות אלרגיות אצל הבן שלי נראו הרבה יותר גרוע.. לא הייתי ישר מסיקה שמעט אדמומיות סביב הפה זה מאלרגיה..

והיא גם בקבוצת סיכון כי יש לה סבוריאה/אטופיק..

ילדים עם אטופיק וסבוראה יש להם עור רגיש 

בכל מקרה לא לוקחים סיכונים ישלחו אותכם לבירור 

הבת שלי יש לה אטופיק והיא רגישה לבטנים

כשהיה לנו חשש שהבת שלנו עם אלרגיה לחלבי, האלרגולוג שלל את זה (מכל מיני סיבות) ואמר שיכול להיות שזה נגע לה בעור וזה מה שיצר את הפריחה באזור.

לק"י

בהתחלה טחינה עשתה לה אדמומיות ליד הפה. הפסקתי לתת לה וכשנתתי שוב היא עשתה לה פריחה בפנים, ולא רק מסביב לפה.

ואז אחרי תקופה עשינו תגרי מזון בבי"ח, וראו שרק כשזה נגע לה בעור נהיה לה אדום.

(בוודאות היתה רגישות בשלב מסויים, כי טיפת טחינה בפה לא יכולה לגעת בחצי פרצוף. אבל בהמשך זה עבר).

כבר אכלתי סרטים שהוא אלרגי, כי כל פעם שאכל הייתה לו אדמומיות כזו סביב הפה. אבל בבדיקת אלרגיה לא ראו משהו, ועכשיו אוכל רגיל🙃

כנראה זה באמת רגישות שעוברת עם הגיל. 

(וגם הבנתי שבאלרגיה אמיתית ומסכנת חיים יש תגובה חריפה יותר, הקאות ושלפוחיות... @מצטרפת למועדון )

כשלבן שלי הייתה תגובה אלרגית היא הייתה דווקא בבית החזה. ולא מסביב לפה.

ובאופן מיידי.

אז סביר שזה אלרגיה קלה

היו לי כאלה עם תגובות דומות בגיל קטן

לאפרסק או לחלבי 

לרוב אחרי גיל שנה זה מתאזן

היה לי ילד שכתינוק היה מקיא מחלבי ופורח גם

ועם ליחות

במשך הזמן הלך ופחת עד שנעלם

בכל מקרה מתגובה קלה חד פעמית לא היתי נלחצת בכלל

אל תתני לה בינתיים שוב

ואם גם אחרי גיל שנה זה חוזר או מחריף אז תפני לרופא להתיעץ

דווקא לפי מה שהבנתי, במקרה כזה עדיף להמשיך לחשוף לאלרגן, כדי שלא תתפתח אלרגיה חמורה.

אני לא רוצה לקחת אחריות,

אבל נראה לי שבמקומך הייתי ממשיכה ונותנת מעט, כשהיא לידי בהשגחה, ובעיתוי שאפשר מיד לרוץ למרפאה או להזמין אמבולנס אם צריך חלילה או אולי אפילו בתוך המרפאה אם שייך.

זו תגובה קלה מאוד,

ויכול להיות שזה יעבור מעצמו עם חשיפות נוספות.

אם חלילה זו אלרגיה חמורה, הפעם הבאה עשויה להיות מסוכנת.

@יעל מהדרום 

לק"י

לא לוקחת אחריות.

אבל כנראה שבמקרה הזה דוקא חשוב להמשיך לתת ולא לעשות הפסקה גדולה בין החשיפות. כדי למנוע התפתחות של אלרגיה.

לק"י

שבמקרה של אדמומיות מסביב לפה היא מנחה להמשיך לתת.

וכמו שמוריה אמרה, תור לאלרגולוג זה בדר"כ לעוד הרבה זמן, ובמקרים כאלה צריך הנחיות דחופות.

בעיה.

תמיד טוב שיהיה בבית על כל מקרה

תגובה אלרגית בעצם קורית רק בחשיפה שנייה והלאה

כך שאם פעם ראשונה לא בטוח שזה זה

זה הופיע ממש מייד?

ללחוץ ותוך כדי להרחיב את הרצועות 

מקווה שהובנתי 

אגב לגיל גדול יותר אני חושבת שמורידים את הריפוד הפנימי

אין שם עוד איפה למשוך

הסתכלתי בגב הכיסא 

משחררים אותה והרצועות גדלות, ככה זה בהרבה כסאות/ סלקלים

כמה שצריך

למשוך אותה זה להקטין.

לוחצים על הכפתור בחיבור של הרצועה הזו והכסא (לרוב בצבע בולט)

ואז למשוך את הרצועות כתפיים 

@oo 

ותסתכלו מאחורה.

יכול להיות שזה נתקע שם איפשהו.

עם כל האפשריות

https://agalease-baby.co.il/wp-content/uploads/2020/12/Annie-Kids-BS07-Colony-Hebrew-Arabic-Manual.pdf

זה לא עזר לי

גובה הרצועות והאורך שלהם. 

ככל שהילד יותר גדול מרימים את הרצועות כלפי מעלה ואז צריך פחות אורך.

גם לנו יש כסא שאם לוחצים בלמעלה של הכפתור זה מגדיל אבל רק קצת,

צריך לדחוף את הכפתור מלמטה קדימה כלפי מעלה ופנימה, ממש מרגישים את הפלסטיק זז הרבה, ורק אז אפשר למשוך

לחיצה שמשחררת כל פעם קצת ולחיצה שמשחררת כמה שמושכים.

שמושכים עד הסוף לא אמור להשאר רצועה עודפת מלמטה.

זה תלוי בכל מיני דברים.

עדיף לעשות בדיקת הריון עם שתן של בוקר שהוא מרוכז יותר.

כבר מחר בבוקר?

אבל לוקחת בחשבון שלא בטוח שהתוצעה תהיה חד משמעית 

מחר על הבוקר

אולי חם לו? קר לו? 

איך הוא בחילופי עונות בדרך כלל?

הוא גם לא מתלונן על חום או קור (רק הוא רוצה שהשמיכה תהיה לו מסודרת...)

צורך ללכת לשירותים?

תולעים? 

חוסר ברזל?

אולי חלום רע או משהו שמפחיד/ מדאיג אותו ומונע ממנו להירדם חזרה בקלות?

אכן רוב הפעמים אנחנו מזכירים לו ללכת לשירותים והוא הולך.

תולעים לא נראה לי.

חוסר ברזל איך בודקים? יש מצב שחסר לו וזה משפיע גם על הגובה?

והחלומות שלו כאלו מתוקים... הוא מספר בבוקר

אני מכירה שחוסר ברזל משפיע על שינה אצל מבוגרים אז הנחתי שיכול להיות שגם אצל ילדים, אפשר לבקש מהרופא ספירת דם. ואני לא יודעת בקשר לגובה 😅

ובקשר לתולעים לפעמים הם לא מתלוננים שמציק להם אלא הם סתם מתעוררים כמה פעמים ברצף

אצלי אחד הילדים היה מתעורר מרעב..

לגבי הגובה שללתם צליאק?

בתקווה שהוא רופא טוב 😏

תודה גם ל @מומו100 

יש דברים ממש בזול, הרוב מחירים ממש סטנדרטיים.

אצלנו היו גם תורים ממש ארוכים....האמת שלא נראלי שווה את המאמץ אלא אם כן זה ממש קרוב אלייך. לקנייה גדולה זה ממש לא משתלם, רק אם את רוצה דברים שאת יודעת שהם במבצעים...

לא הכל זול, יש ויש... 

לא יודעת לגבי הכשרויות אבל הוא קמה שם הרבה דברים 

הכי טוב אם את מכירה אנשים.... אבל כן, צריך הרבה סייעתי דשמיא😅

בדיוק ככה , בלתי נסבל , עזבי שהכל יקר אבל בקושי יש דירות 😭😭😭מיואשת 

כשבפעם הראשונה שהלכתי לראות דירה זה היה עם עוד כמה זוגות ונכנסנו ממש אחד אחרי השני

בעל הדירה בוחר את מי לקחת כשוכר

המצב בארץ של הנדלן זוועה, פשוט זוועה.

מאחלת לך שתמצאו בקרוב דירה שתהיה לכם טובה ונוחה ושפויה ❤️

והמחירים בשמיים!!

וזה באמת הרבההה סיעתא דישמיא..

יכולה לספר שכשאנחנו חיפשנו ראינו דירה שממש התאימה למה שחיפשנו ובעלי הבית אמרו לנו כשרצינו לסגור שמישהו אחר סגר (בדיעבד התברר לנו שהם פשוט לא רצו אותנו, כנראה בגלל שאנחנו אברכים.. אפרופו השרשור של @אמא טובה---דיה! אם אני זוכרת נכון)

אמרתי לבעלי שלא נורא, וכנראה הקב"ה מסדר לנו משהו אחר ובאמת יום אחכ ראיתי פרסום לדירה מעט זולה יותר, הלכנו לראות אותה, על המקום כבר אמרנו לבעל הבית שנשמח להתקדם וב"ה אנחנו גרים בה כבר כמעט שנתיים עם חוזה לעוד שנתיים קדימה, בעל בית מקסיייםם וממש אחלה דירה. 

אז לגמרי להתפלל על זה והקב"ה כבר יכוון

ובפן המעשי- להיות על זה. להכנס כמה פעמים ביום ליד2 (אפשר גם לכוון באתר התראה כשעולה דירה חדשה שעומדת בקריטריונים שאת בוחרת), להתקשר מייד כשאת רואה מודעה רלוונטית, ללכת לבדוק כמה שיותר מהר.. 

זה קצת מבאס אבל זה במידה מסויימת "לעבוד" בזה תקופה קצרה שאחריה בעז"ה יהיה לכם שקט נפשי

הבעיה שבעלי גם לומד גם עובד ב2 עבודות שיהיה בריא

הוא בעייתי אז לפעמים אני צריכה לג׳נגל עם הקטן וללכת לראןת לבד 

אבל לגמרייי צריך לעבוד בזה

ולהאמין גם שבעז״ה ה׳ ישלח לנו בדיוק מה שמתאים 

כמו שהיה בדירה הקודמת שהתאימה בזמנו אבל ב״ה גדלים 

אצלנו יש יותר היצע מביקוש

נעבור לגור לידך חחח

והחלטתי שכדי לא להשתגע בעבודה אני כן רוצה להיות חלק מכולם

אבל עם תנאים מאודדד ברורים שאם מישהו עובר עליהם אני מעירה לו באותו רגע, מול כולם, בלי להתבייש ובלי להתפשר.

בשניה שאני מרגישה שהשיחה הולכת לכיוון שלא מתאים לי - אני אומרת - תודה, לא מתאים לי לאן שהשיחה הזאת הולכת, להתראות. וקמה והולכת, או לחלופין אם זה ליד המקום שאני יושבת בו אז אומרת - תעבירו את השיחה למקום אחר או תסיימו אותה תודה.

הם לפעמים לא שמים לב ומתקרבים אליי מדיי פיזית - אני ישר אומרת - לא נוח לי, תזוז בבקשה.

אני ככ ההפך מזה. אפילו כשקורה משהו עם הילדים שלי אני ממש צריכה להתגבר על עצמי בשביל להעיר..

אז עלי?! לא רואה את זה קורה

אבל אולי אני צריכה לעבוד על הנקודה הזו! תודה!

גם מקצועית.. כי בסוף לומדים אחד מהשני והתקדמתי המון מללמוד מאחרים - ולכן גם התקדמתי בתפקידים.. 

ואני ממש לא מגיעה לאף מצב שלא נעים לי בו או שלדעתי לא מכבד או לא מכובד.. 

מצד שני - יודעת ששאר האנשים כן.. הם מדברים לפעמים על דברים שאני לא רוצה לשמוע ואני מבינה שאלה החיים שלהם ומותר להם.. פשוט לא רוצה להיות חלק מזה.. אבל יש מספיק שיחות אחרות שאני כן חלק מהן.

ובסוף, הרבה מהאנשים שם הם בדיוק כמוני - מתעניינים איך אני משלבת קריירה ומשפחה - כי גם להם יש ילדים. תוהים מה אני עושה עם הילדה בשבתות, כי עד שהכירו אותי היו בטוחים שזה לא אפשרי שבת עם ילדים בלי רכב.. 

אני מרגישה שאני מאוד מנגישה להם את הדת - ואלו אנשים שהכי רחוקים מזה שיש.. 

תודה על מה שכתבת!!

בריחוק המכוון שאת יוצרת. וזה באמת יכול להיות קשה! במיוחד אם הסביבה לגמרי גברית. אבל זה נכון. לדבר על ענייני עבודה, הכי קורקטי.

אבל אם הסביבה לגמרי לגמרי גברית זה נשמע לי ממש קשה... אפילו סיבה לחפש מקום אחר. חברה בעבודה זה די חיוני בעיניי. נניח עובדת מגיעה אחרי לילה ללא שינה כי ילד היה חולה - היא לא רוצה לשתף ו"לבכות" לגבר כי זה שיתוף פרט, שלא קשור לעבודה, אבל קשה לה בלי האפשרות להתמסכן קצת ולהצדיק בפני מישהי את העייפות שלה... באסה

יש עוד בנות בסביבה, פשוט לא עובדות בתפקידים שמקבילין אלי וגם רוב השבוע אני עובדת מהבית.

אז אני הכי מרגישה את זה בישיבות שהן רק עם גברים ובשיחות של אחד על אחד כשנעזרים/ מתייעצים אחד עם השני.

נגיד אפילו לקחת יום חופש ולא להגיד את הסיבה כי מרגיש לי פחוצ מתאים לשתף גבר בזה (לא צריך להיות משהו מידי אישי) הופך את היום חופש להרבה יותר רשמי...

ותודה על החיזוקים! זה לגמרי עוזר

לא מביטה בעיניים יותר משנייה או שתיים

לא נחמדה-

עניינית.

אני קצת בוסית שלו אז כן מפרגנת מידי פעם.

כנראה זה גם תלוי בסוג העבודה

לשים גבולות. לדעת איפה הגבול שלך ולשמור עליו.

אנשים נוטים מאוד לכבד את זה.

מהם הגבולות שלך? מנסה להבין כמה רחוק ללכת

לאורך כל השנים עובדת עם גברים ואין לי כללים מיוחדים איתם, שומרת נגיעה וזהו.

לא ממש מבינה את כל העיסוק בזה סביב נושא הדתי והצניעות, מעולם לא הרגשתי שזה פוגע במשהו כשאני מדברת איתם או צוחקת איתם. כל גבר נורמטיבי יודע לכבד נשים ובפרט דתיות, לשאול מה מתאים ומה לא.

תמיד יחס מכבד, לרוב ענייני, אבל בהחלט יש זמנים של סמול טוק, יוצאים לצהריים יחד לפעמים.

לא יוצאת איתם לדרינק נייט וכזה, אבל במסגרת העבודה כן יוצרת קשרים חברתיים במטרה שיהיה נעים לעבוד יחד.

מעולם לא נתקלתי בשיחה שעברה את הגבול.

אנשים מכבדים. רואים דתייה, אמא לילדים הם מעצמם לא יריצו בדיחות גסות.

אבל כן שיחות חולין מתוך נימוס ואנושיות.

מסייגת שאני לרוב עובדת מול ההנהלה הבכירה של החברה אז ברור שהיחס ענייני, אבל חשוב לי מבחינת התפקיד להיות מעורבת בכל מה שקורה בשאר המחלקות ולהיות מחוברת לשטח, אבל בלי קשר לא רואה בעיה לשאול איך היה החג, אצל מי הייתם, לאיזה לקוח טסת, האם הילדים הלכו למדורות וסתם שאלות שלא באמת מפתחות איזה שיח עמוק.

חוץ מזה כשצריך- אני כן יכולה לפתח שיחה עמוקה יותר אבל זה אני אעשה רק אם יש צורך קונקרטי בכל מקרה, אני לא אבזבז לי ולעוד מישהו חצי שעה בחיים אם זה סתם.

בזה שאני לפעמים נעזרת או בעמדה "החלשה" יותר כי אני כזו באופי שלי.

אם הייתי מגיעה החזקה והיודעת יכול להיות שזה היה אחרת והייתי מרגישה משהו אחר בסמול טוק או בארוחת צהריים.

תודה על מה שכתבת! 

ואם זה עניין של הגדרת תפקיד שאת ג'וניור והם בעלי ניסיון רב יותר משלך,

אז זה בסדר להיעזר. לא צריך להתחנף או לצחקק כדי לזכות באהדה שלהם- אפשר גם להעריך ולהוקיר את העזרה בצורה בוגרת וראויה ולא שטחית.

אני חושבת שמי שבוחרת להסתגר בד' אמותיה, אז כן מפספסת הזדמנויות שאנשים יכולים לפתח את המיומנויות שלה, אבל זה הכל בחירה בחיים.

בסוף לא כל החיים נשארים ג'וניור.

אם לא מדובר בתפקיד התחלתי- אז אפשר כבר עכשיו לתרגל עמידה נחושה, עקבית, שמצד אחד משרה אווירה נעימה ואפילו קלילה ונעימה ומצד שני לא יורדת למקומות נמוכים.

סתם דוגמה שלחתי לבעלי איזה מם בהקשר למבצע בעזה שפורסם שהחוסר תגובה (בהתחלה) של הגיהאד זה כמו אשה ששותקת ושותקת או משהו כזה,

אז הוא שלח בקבוצה של המחלקה שלהם אז חלק ענו בסמיילי צוחק.

אז גם אם הוא היה מספר את הבדיחה פנים מול פנים וזה הצחיק מישהי אפשר לענות חח חמוד ולהתקדם הלאה.

יש בצרות בהייטק למשל מלא בדיחות מצחיקות אז כן זה עוזר להקליל את האווירה אבל לא יורד למקומות לא נעימים, ואם מישהו כן מספר בדיחה לא מתאימה אפשר להגיב בנעימות "פחות התחברתי" או ככשואלים אותי אם ראיתי את הפרק החדש של משחקי הכס אז אני עונה שזה בהחלט בטו דו ליסט אבל אולי כדאי שאראה קודם את הפרק הראשון. (משום מה זה תמד מפתיע אותם מחדש שאני לא עוקבת אדוקה) לא צריך לפחד לייבש, אפשר לענות בכנות וביטחון אבל גם לא לקטול אבל כן להיזהר ממוקשים.

בסוף זה עניין של טאקט והרגשה אישית.

אגב הדילמה שאת מציגה ממש נפוצה גם בקשר נשים חילוניות בהייטק שעובדות עם סביבה גברית מובהקת. יכול להיות שיותר יעזור לך לנרמל את המצב שלך עם אשה חילונית יחידה בצוות פיתוח גדול, מאשר פה עם נשים דתיות אבל בתפקידים שונים עם וותק שונה ותרבות ארגונית שונה. יש כמה קבוצות בפייסבוק עם תמיכה חזקה בסיטואציות כאלו.

למשל מישהי מתארת שהיא אומרת משהו על פגישה קרבה ואחד הבחורים עונה נראה לי התבלבלת, אחרי דקה מגיע גבר ואומר משהו על אותה פגישה אז מיד הבחור השני עונה לו וואלה נכון, שכחתי מזה. כאילו מול אשה אין מצב שהוא טועה, מן הסן שהיא הטועה אבל מול גבר ייתכן והוא טועה.

וגם לא דומה מי שעובדת בירושלים או בפריפריה למי שעובדת בתל אביב ובמרכז.

בקיצור יש מלא ניואנסים שאולי קשה להבין משרשור בפורום אבל מה שאני רוצה להגיד זה שאפשר להיות דתיה ולשמור על אווירה מתאימה בסביבה גברית חילונית גם בלי להסתגר.

אם יש קשיים נקודתיים בדרך אפשר לפתח מיומנות איך להתגבר עליהם.

ברור שיותר קל וטבעי להסתדר עם מי שהכי דומה לך- שזה מן הסתם נשים דתיות, אבל אפשר להסתדר גם עם אנשים ששונים מאיתנו, אחרי שהסטיגמות קצת מיטשטשות מגלים שבעצם גם גברים חילונים מאוד דומים לנו. גם הם מתמודדים עם חופשים ארוכים מדי של הילדים, עם יוקר המחיה, עם בעיות משפחתולוגיות סבוכות או בדילמות כאלו ואחרות שבסה"כ מאוד אנושיות.

גברים נשים, חרדים דתיים חילונים.

לא עובדת מקרוב עם אף גבר.

כן יש יחסים ענייניים.

נוצרים גם קצת קשרים מעבר לעבודה - אבל לא במסגרת של אחד על אחד אלא במסגרת קבוצתית - יוצא לדבר על משפחה, ילדים וכאלה.. אבל כמה אנשים יחד ולרוב יש איתי עוד נשים בשיחות האלה ומיעוט גברים.

באירועים חברתיים מטעם העבודה משתדלת להיות יותר במחיצת הנשים.

לא יוצא לי לנהל שיחות אחד על אחד עם גברים בעניינים שמעבר לעבודה.

גם בענייני עבודה - אם צריכה לשבת עם מישהו אחד על אחד מקפידה שהשיחה תתנהל במרחב ציבורי של חלל העבודה ובצורה מאוד לא אישית.

שיש די הרבה אחד על אחד..

תודה שכתבת, תמיד אוהבת לקרוא אותך!

אבל לא כמוך, יחידה בצוות.

תמיד עבדתי בסביבה כזו

אני רואה שמכבדים אותי בגלל הנראות, מרגישים גם בשיח

שומרת על אדיבות ולא נמנעת לגמרי מלשוחח כי באמת זה יכול להתפרש כאנטיפתיות, אני לא עובדת במדרשייה לבנות, אבל לא יוצרת קשרים אישיים חלילה

ולא הולכת למסיבות או פעילויות מעורבות כי זו סביבה חילונית ואני מעדיפה להימנע 

כי אני פשוט לא כזו באופי

(יצא לי לשמוע על נשים שביקשו מהגברים בחדר לקרוא להם גב' כהן, כלומר לא להשתמש בשם הפרטי שלהן...)

ואגב, איך את אומרת להם שאת לא מגיעה לאירוע? זה עולה כל פעם או שהבהרת פעם אחת וזהו?

כל השאר בסבבה עם כולם בלי הבדל..

רגשית אני יותר אתחבר לבנות, ואתעניין בשלומם מה שלא אתעניין בשלום גבר וזהו..

מדברים עם כולם, מכבדים את כולם..

רק חייבת להגיד לתגובות כאן שאומרות שלא נתקלו ביחס לא מכבד, או שמכבדים בגלל נראות.

זה לא בהכרח קשור, אנשים שיודעים לכבד אחרים, יכבדו אנשים אחרים בלי קשר לדת. 

ואנשים שלא יודעים לכבד, לא יכבדו גם אם הם דתיים.

מה שאני מנסה להעביר, זה שלא תמיד זה קשור להתנהלות שלנו. כמובן שחשוב להגדיר לעצמנו גבולות.

אבל יצא לי להתקל באנשים (דתיים לגמרי) שלא כיבדו, ממש בלי קשר לאיך שאני התנהלתי.

אז לצד החשיבות שכל אחת תגדיר לעצמה כללים שמתאימים *לה*, זה לא תמיד מה שישפיע על איך הסביבה תתייחס. ואם החלטתם למשל שבשביל יחסי עבודה אתן כן מנהלות סמול טוק למשל, אם מישהו מתנהג בצורה לא מכובדת או חוצה גבול, זה לא בגלל שאתן איפשרתן את זה. אלא כי הוא אדם שלא יודע לכבד.

קצת הסתבכתי, אבל חשוב לי להדגיש את הנקודה הזו, כי יש מנעד רחב של התנהגות לגיטימית במקומות עבודה, אבל זה שאת מאפשרת לעצמך משהו לגיטימי, לא אומר שאת אשמה אם מאיזושהי סיבה את נתקלת במישהו שלא מכבד.

וגם אם תציבי את הגבולות הכי ברורים, עדיין יכול להיות מישהו שיתנהג בצורה לא מכבדת

יש הבדל בין סמול טוק ברמה של דקת שיחה בפינת קפה לבין סמול טוק של צחוקים ומחמאות..

ואת זאת שמגדירה מה את מאפשרת ומה לא.

אני תמיד מקפידה לומר בוקר טוב לולם, אבלי מוודאי שזה לא יתפרש כאישי, עם נשים בצוות (גם חיווניות לגמרי) כן יוצא לי לשוחח על ענייני בית ומשפחה, ויצא גם שיחות אשיות ממש, עם גברים לא. מקסימום שיחה אגבית מהסוג של איפה הייתם בחג באופן סתמי וכללי.. 

קשה לשים את הגבול, במיוחד אם אלו לא שני עובדים במעמד שווה. אלא את זו שבדרגה נמוכה יותר.

אז לצד החשיבות של גבולות, אני רוצה לנקות את עניין האשמה

ומצד שני תמיד צריך לשים את הגבולות כמה שלבים אחורה.. בדיוק כדי להמנע ממצבים כאלה..

מפרשת את זה כאשמה. 

זו חוויה סובייקטיבית שלי

אני דתייה עם נראות חרדית לעומת נשים אחרות שלא נראות כמוני ולא משדרות ריחוק כמוני, והיחס הוא אכן שונה

לא באתי להאשים אף אחת, סתם שיתוף בעלמא.

לא האשמה שלך.

פשוט יש מנעד עבור התנהגות מקובלת בעבודה. הטווח הוא בערך בין מה שאת תיארת לבין מה שאמאשוני תיארה. ובטווח הזה אני חושבת שלגיטימי לבחור מה שמתאים.

ויחד עם זאת, צריך לדעת שלפעמים נפגשים באנשים שלא מכבדים. נקודה. בלי קשר לגבולות שאנחנו שמות. ואז חשוב שגם אם בחרנו "לאפשר" יותר בעבודה, זה לא אשמתנו שיש אנשים שלא יודעים לכבד. 

ובמקומות שבהם כולם אותו דבר, זה אפילו יותר קשה להבחין. והתנהגות לא מתאימה יכולה להיות גם בחברה הדתית לצערנו

לאנשים שלא מכבדים, אפשר לומר להם חד וחלק ׳זה לא מתאים לי׳ גם לבוסים, גם לאנשים בכירים. זה לא ענין של אשמה אלא לא לפחד להגיב, בנימוס ואסרטיביות.

אני אישית שמה גבולות כי אני לא ככ מסוגלת להגיד לא חד משמעית. ולכן שמה גבולות יותר רחוק

 הנראות שלי עוזרת מאד. ואני כן עם דיסטנס

( עכשיו עובדת בסביבה של בנות. אבל בעבר ככה עשיתי במקום עבודה חילוני לחלוטין. כיבדו אותי מאוד על זה)

אני נחמדה אבל עניינית

מדברת אך ורק על העבודה.

היות ואני בתחום שיש בו פתיחות נפשית ורגשית,

גם למדתי בדרך הקשה (כתבתי על זה מזמן ולא בא לי לחזור לחוויה הזא... סיטואציה שבה הצד השני תפס את היחסים אחרת לגמרי ממני, והוא היה נשוי, והסביבה האירה את עיני כי כל כך לא שמתי לב (אני הייתי רווקה!), ומאז למדתי לקחת את האחריות על החלק שלי בסיטואציה).

וגם למדתי איך לעבוד היטב יחד, כולל חשיבה משותפץ רגשית, ועדיין לשמור על קונקרטיות.

זה פנימי בהחלטה פנימית, בהרגשה פנימית שאני עניינית ולא גולשת/לא מחפשת מהקשר משהו מלבד עבודה.

ולהגיד שאנחנו נשים נשואות, לא יודעת.

גם לאישה נשואה יש צרכים רגשיים, גם כשאתה אישה נדואה לצד השני יש צרכים רגשיים

והם לא תמיד מודעים.

פתחתן לי את הראש ועזרתן לי מאוד!! מעריכה ממש כל הודעה!

אבל קיבלתי ונופר, שדורש יותר מנות כדי להעלות את הברזל. הייתי בערך בשבוע שלך כשהתחלתי לקבל את העירויים (עם אותו המוגלובין) וזהמוגלובין בקושי עלה עד הלידה...

לכן במצבך אני חושבצ שבאמת עדיף לקבל את הפריג'נקט, שמעלה מהר יותר לפי מה שהבנתי. אולי עדיף לך ללכת לקבל אותו באשפוז יום בבית חולים, כדי שיוכלו לטפל בך במקרה הצורך חלילה. (אני קיבלתי באשפוז יום את העירוי הראשון של הוונופר אפילו...)

כמה פעמים בשבוע ולמשך כמה שבועות לקחת את הונופר( אם אפשר לשאול) 

(וכמה זמן כל מנה)

כל פעם לקחה בערך חצי שעה. הפעם הראשונה (שהייתה בהיריון אחר בכלל) הייתה בערך שעה, כי נתנו בטפטוף איטי יותר.

ונופר. לקחתי את הפרינג'קט כי לא היה לי כוח ללכת כמה פעמים למרפאה והייתי מאוד מרוצה. 

ופעם הראשונה עשית באשפוז יום או במרפאה של קופ״ח?

עשיתי את זה במרפאה של הקופ"ח. הייתי צריכה לקנות את הברזל בבית המרקחת בעצמי. 

העירוי האיטי זה לא כמה זמן לוקח לטפטף לוריד, אלא שזה מתחלק למנות (אני קבלתי עשר) ואסור יותר מפעמיים בשבוע ולא תמיד יש תורים,

וגם לוקח חודש מסוף המהה האחרונה ועד שההשפעה מגיעה לשיא.

אם תלדי קצת מוקדם מהתאריך את לא תספיקי להעלות מספיק את הברזל.

חבל לקחת סכון, קחי את הפרינגקט.

תופעות לוואי בהסתברות נמוכה יש לכל תרופה.

כרגע ההמוגלובין הנמוך שלך זה מה שבאמת מסוכן.

שהרופא משפחה שלי, (שהוא רופא מאוד ותיק ומנהל מחלקה בבית חולים) אמר לי שהעירוי הזה יכול להיות מסוכן כי הוא מהיר מאוד..

וזה מה שמפחיד אותי וגורם לי לחפש אלטרנטיבה אחרת

הרופא משפחה שדיברתי איתו אמר שהוא מכיר את האמירה שזה מסוכן והוא לא מסכים איתה.

האם הרופא משפחה אמר שזה יכול להיות מסוכן על סמך נתונים אישיים?

וסליחה שאני אומרת אבל איפה הוא היה עד עכשיו?

אם היה שולח אותך לבדיקות וטיפול קודם לא היית צריכה להגיע לשבוע מתקדם עם המוגלובין כזה נמוך.

הרופא צריך לתת לך את האטרנטיבות והסיכויים והסיכונים בכל בחירה, לא להפחיד ולתת לך לחפש מידע באינטרנט.

בכל מקרה מה שהכי חשוב שתתחילי לקבל משהו בימים הקרובים.

לגבי המשך ההריון, זה ממש משתנה. 

אף אחת לא תגיד לך משהו חד משמעי.

לדעתי אם לוחץ וכואב לך זאת סיבה מספיקה בשביל לקנות חזיות חדשות. 

את לא צריכה לסבול 3 חודשים כי אולי אחריהם תצטרכי לקנות שוב חדש. 

כל דבר בעיתו ובזמנו, עכשיו יש צורך? תקני. 

אגב, את יכולה לקנות חזיות הנקה כבר מעכשיו ואולי הם יוכלו לשמש אותך בהמשך. ככה לא תרגישי שאת סתם קונה.

ואותו דבר עם החזיה לוחץ בטירוף  

וגם העיניין שלספר עוד לא מספיק מרגיש לי בנח לספר 

ורואים עליי כבר יחסית 

בעלי צוחק שאני לא מספרת כי הוא אומר שמה יש לי להסתיר כבר רואים

...

ואני מרגישה שזה עוד שלב מוקדם 

היום המזכירה אמרה לי במשרד 

מתי אני  חושבת לספר למנהל 

ואמרתי לה שממש מתכננת רק שיש לי עם זה באג 

ממש קשה לי הריון הזה לספר 

גם בשבת חברה עקצה אותי 

שלמה אני לא מספרת 

וברור שרואים.... .

ואז זה יכול להיות טוב גם לעכשיו וגם לאחרי הלידה. וזה טיפה מתרחב עם הגוף.. 

מאחרי השקיפות אני מתחילה לספר בלי באמת לחשוב למי. למי שפוגשת מספרת. אני לא מרגישה טוב מההתחלה וההסתרה קשה לי יותר מלספר. 

(ועד השקיפות מספרת למי שלר יהיה לי אכפת לספר אם יפול. וקרה לי. )

יש להן פס עבה כזה מתחת לחזה

ממליצה 

בד פשוט שמתחבר לקליפסים של החזיה.

אולי שווה לך כבר ללכת ע חזיות הנקה כי הן בלי ברזלים

וזה טוב גם להריון 

למה את לא מספרת?

אני קניתי שלוש פעמים במהלך ההריון בשלוש מידות שונות... בפעם השניה והשלישית קניתי כבר חזיות הנקה. בסוף ההריון ותחילת ההנקה השתמשתי בחזיות האחרונות (הכי גדולות) אבל בהמשך ההנקה ברגע דמשק החלב התאזן הן היו גדולות עלי ועברתי לאלה של אמצע ההריון. אז ממש ממליצה לך לקנות חזיות הנקה בכל מקרה, אפשר להשתמש בהן בכיף גם אם לא מניקים...

אני קניתי מארזים של שלישיות מנקסט. היו ממש זולים שלוש ב130 או משהו כזה, זה היה לפני שנתיים...

את הרצועה עם הקליפסים האלה שסוגרים את החזיה, את מחברת את זה לרצועה של החזיה שלך וסוגרת איך שנוח לך.. אם זה לוחץ בקדימה הייתי ממליצה לקנות חזית ספפורט עם הקליפס מאחורה.. 

הייתי חייבת לקנות חזיה בסוף רביעי ובסוף שביעי, מאמצע תשיעי הלכתי עם חזית הנקה בלי ברזליל

מהרגע הראשון החזה גדל וככה כל ההריון (יותר מהבטן) ובהנקה עוד קצת עד שנעצר ב"ה.

זה נהיה נורא כבד ולוחץ ובלתי נסבל ללבוש חזיות רגילות וגם ככה הכל לוחץ לי בצלעות אז קניתי חדשות ועברתי לחזיות ספורט ואז חזיות הנקה.

אל תסבלי

אם צריך אפשר לחבר גם 2. 

בפריפריה התנחלות ומקומות של דתיים יהיה הרבה יותר נמוך מאשר במרכז ומקומות של חילונים..

אצלנו מישהי אמרה שהיא לוקצת 30 לשעה (בגיל תיכון) לחלק זה היה נשמע סביר בהחלט וחלק אמרו שהיא נסחפה לגמרי

@חגהבגה החיפאית - אולי היא מכירה מחירים שם..

ביישוב.

לוקחת 12 ש"ח על ילדים ישנים ו 15 על ילדים ערים.

היא בדיוק מתלבטת האם להעלות ל 15 ו 20 בהתאמה..

זוכרת כשהייתי ילדה והיינו לוקחות בגיל מסוים עשר, בגיל מסוים 12 ובגיל מסוים 15

מאז לא שמעתי על מחירים כאלה עד עכשיו

תלמידות שלי לוקחות במינימום 25 לשעה והן בנות 15.

הכי טוב שתשאלי שכנות בסביבתך או בקבוצה אזורית, אם יש.