היי לכולם אני חדשה כאן
מאז הביוץ חווה כל מני תסמינים ואני כבר לא יודעת מה עובר על הגוף שלי ואתמול פשוט התחלתי לבכות מזה
מאוד רוצה הריון, חושבת שאולי אני מדמיינת תסמינים מרוב שאני רוצה.. עוד אין איחור בוסת צריכה לחכות אבל זה משגע
היה לי רגישות בשדיים שבאה והולכת, בחילות קצת, הרגשה כאילו אני הולכת לקבל מחזור (שבוע וחצי לפני שבכלל אמור להגיע) לפני כמה ימים התחילו גם רעשים מהבטן והשיא שאתמול היה לי צמרמורות בגב ועלה החום.
יש למישהי עצה כלשהי לעזור או להרגיע? ומה זה יכול להיות? כדאי ללכת להיבדק?
לפי ההרגשה שלי (היה כאבים חזקים שקרה לי כמה חודשים סביב ביוץ)
זה היה בשבת לפני שבוע ויומיים..
לק"י
לגבי להבדק, מה שאת מרגישה.
אולי שפעת או וירוס.
מחכה לאיחור כבר כמו לא יודעת מה😵💫😵💫
אמורה לקבל בשבת בערך
מתלבטת אם לעשות בדיקה לפני שלפחות אם אגלה שלילי שיהיה כשאנחנו עוד מותרים ולא שפתאום יגיע מחזור, מצד שני הבדיקה לא תהיה ככ אמינה לפני איחור..
הבעיה שיש הריונות צעירים שלא מתפתחים ואז מגיע מחזור, וזה מאכזב.
הי , אני זקוקה לעצות איך להירגע מכך שאנחנו מנסים כבר יותר מ7 חודשים להיכנס להריון. אני מאוד רוצה ילד ולפני מספר חודשים הבנו שאנחנו ברוב הפעמים כנראה מפספסים את הביוץ עקב מחזורים קצרים. רופא נשים שהיינו אצלו לפני מספר חודשים המליץ על אסטרופם אך מסתבר שהמינון שהוא נתן נמוך ממש וזה כמעט ולא דחה את הביוץ. את זה הבנו מהתייעצות עם רופא אחר שהמליץ על מינון של פי 4 מהראשון. בינתיים החודשים עוברים. ואני גם מתחילה להילחץ שאולי זה קשור לאורח החיים שלי, לאכילה לא נכונה, לקצת עודף משקל. וללחץ שאני נמצאת בו. הרופא נשים אגב לא העלה אף אחת מהנקודות האלה כגורם מפריע.. אבל אני בלופ של לחצים ומחשבות מדאיגות ואני ממש רוצה כבר הריון. מתישה את עצמי עם מחשבות ודאגה. אשמח ממש לעצות
כמה זמן המחזור?
כמה ימי דימום?
מתי את מצליחה לעשות הפסק?
ברוך השם המחזורים מתחילים להסתדר . אבל כבר יש לי תחושה של אכזבה. בהתחלה הייתי בטוחה שהכל בסדר וחיכיתי להריון, אחרי זה הייתי אצל רופא לא מקצועי במיוחד שנתן לי מינון ממש נמוך ואז שוב הייתי בטוחה שזה ייקרה ועברו ככה 7 חודשים ורק עכשיו הגענו לרופא שיודע מה הוא עושה אבל אני כבר עם תחושה של אכזבה וסליחה מאלה שמחכות יותר זמן ו7 חודשים לא נשמע להם הרבה אבל בכל פעם שקיבלתי מחזור ממש התאכזבתי והתחלתי לפחד שמשהו לא תקין ועכשיו גם כשאני יודעת מה הסיבה אני עדיין עם תחושת לחץ ואני מנסה להרגיע את עצמי שהכל בסדר אבל עדיין יש לי מחשבות שאולי זה קשור למשהו אחר ואולי זה קשור גם לאורח חיים פחות בריא שאני מנסה לשפר אבל לא עד הסוף מצליחה. אני מנסה להבין איך להגיע למצב של רוגע ושל תחושה שהכל יהיה טוב בעזרת השם ושאני אכנס להריון.
כל המתנה היא המתנה
נכון שזה לא מתקרב למספר שנים ועדיין זה לא אומר שלא מותר לך לצפות ממש ולהתאכזב 🤷
וחוץ מזה שאחרי 7 חודשים את כבר עם אסטרופם עלית על זה ממש מהר. מה הביא אותך לבדוק כל כך מהר.
ותזונה תמיד אפשר לשפר, עודף משקל לא משפיע אלא אם כן הוא קיצוני וזה לא נראה כך מההודעה שלך.ולגבי לחץ, זה רק להתחזק באמונה, לי הרב שלום ארוש צאוד עוזר ומחזק,
עלית על ההנושא של הביוץ ב" ה יקרה מהר. לסדר ביוץ ולחזק אותו זה לא ביג דיל יהיה בסדר
מרגיע ממש לקרוא את התגובה שלך, עלינו על זה מהר ברוך השם כי לפני החתונה הייתי אצל רופאת נשים לצורך הסידור מחזור לקראת החתונה והיא אמרה לי שמחזור שקצר מ25 יום עלול להיות בעייתי מבחינת הביוץ. אחרי כמה חודשים של ניסיונות נזכרתי בזה ובדקנו ( היו לי אז לפעמים 23 לפעמים 25) סביב החתונה אולי בגלל הלחץ שיש לפני הוא היה קצר יותר ממה שהייתי רגילה. תודה לך
ואם לא אז תדלגי
מחזור של 23-25 יום הוא תקין מבחינת פוריות.
זה בעייתי כשזה מתנגש עם טהרת המשפחה
את מתארת בעיה בעצם שנוצרה בעקבות ההלכה,
האם פניתם לרב וניסתה לפתור אותה במסגרת הכלים ההלכתיים?
(נראה לי חשוב לדעת שהאופציה הזו קיימת... שתוכלו לקבל החלטות שטובות לכם כשכל המידע מונח לפניכם)
המליץ לי על הרופא שאליו הלכנו עכשיו. יכול להיות שזה בגלל שכבר התחלתי טיפול באסטרופם אצל הרופא הקודם ורק אז התייעצתי. יש דימום של לפחות חמישה ימים. אני יודעת שאסור לעשות הפסק לפני סוף הדימום ואין אפשרות לקצר את 7 הנקיים. כן יש כדורים שמקצרים דימום אך נראה שגם אם זה ייקצר ביום זה יהיה גבולי מבחינת הביוץ. תודה
של ההמתנה שאת נמצאת בה?
קודם כל - ב"ה אלף פעמים שגיליתם מה הבעיה ואתם מטפלים ב"ה. אסטרופם הוא טיפול יחסית קל עם אחוזי הצלחה מעולים. אז בע"ה תוך כמה חודשים יהיה לכם הריון תקין.
אבל..
אם ידוע לך שהתזונה ואורח החיים שלך לא טובים - זאת ממש ההזדמנות לנצל את ההמתנה להריון וללמוד על הנושא ולהכניס שיפורים.
הגוף שלך הולך להזין בע"ה תינוק ואח"כ גם להניק אותו. התזונה והבריאות שלך ממש משפיעים על היכולת שלך לתפקד בצורה תקינה בהריונות ולגדל את המשפחה שלך - אז זה הזמן לשנות..
.אומרת את זה ממרומי גילי המופלג.. כמישהי שממש לא היתה מודעת לאכילה נכונה ופתאום (אצלי זה קרה אחרי כמה לידות) קלטתי עד כמה זה משמעותי למנוע חוסרים תזונתיים ולהיות אמא בריאה לילדים שלי.
עליתי בהריונות ובהנקות כ 40 קילו, והיום במבט אחורה אני אומרת לעצמי שכמה חבל שלא היתה לי מודעות לדאוג לעצמי ולחזק את עצמי בהריונות ואחריהן ולא להגיע למצב כזה של הזנחה גופנית..
אם לא מתאים לך מה שאמרתי - תזרקי לפח כמובן...
אני באמת רוצה לעשות שינוי הרגלים וגם התחלתי קצת אבל אני לא רוצה להרגיש שהריון תלוי בזה, כי זה מלחיץ. ממש תודה על זה שאת משתפת מהניסיון שלך
מה שאני יודעת לגבי מחזורים קצרים, זה שדי מהר נכנסים להריון כאשר דוחים מעט את הביוץ ואין מה לדאוג לגבי זה.
מקסימום תפני בהמשך למעקב ביוץ
לא ממש קשור להריון ולידה אבל מרגישה שפה הכי יהיה מענה רלוונטי..
אני בסוג של סטאז' שהוא סוג של עבודה משרדית. עכשיו, המצב הוא כזה- ימים שלמים של שיעמוםםםםם טוטאלי.
הרבה פעמים אין מה לעשות, פשוט יושבת מול מחשב ומשתעממת.
אסור לי לצאת להסתובב מבחינת היושרה שלי ..
יש איתי מישהי בחדר כך שאי אפשר לעשות דברים שעושים רעש.
אני די סובלת מהמצב הזה.
יש לי עוד חצי שנה פה.. אשמח ממש לרעיונות!!!!!
אם יש משהו שיקדם אותך מקצועית עוד יותר טוב,
אבל אם לא - משהו פותח אופקים לא מהתחום שלך. ככה את מול המחשב, אבל יש לך תעסוקה...
יש דברים שהם תעסוקה שקטה, כמו לצייר, לסרוג, לקרוא
אפילו לעשות רשימות לעצמך. של כל מה שאין לך זמן אליו מחוץ למקום הזה
כמו חלומות, רצונות, שאיפות, רעיונות...
זה זמן לחשוב על כל מיני דברים, אולי גם לכתוב.
מה התחביבים שלך? איזה מהם יכול להתפתח כאן?
ככ התלהבתי שמצאתי חנות סופר זולה לבגדים תחתונים בעיר, חזית הנקה בסגנון שקניתי לפני לידה בדלתא ב130 שח עלתה שם רק 39 שח
ככ התלהבתי שקניתי 3 ( היו לי 2 חזיות וראיתי שנהיה להן נקודות של עובש ברצועה למטה, בחיים לא קרה לי דבר כזה 😦 וגם כבר התחילו להיות שמאעטא)
קיצור, מרוב התלהבות, לא שמתי לב שהחזיה תכלס היתה לי קצת גדולה מדי ויכולתי בכיף לקחת מידה פחות, אבל כשחזרתי כבר כיבסתי אותן .. חחח
טאטע תן לי דעת
אוהבת את השבתהקדמה - אני אמא להרבה בנות ב״ה.
לא מצליחה לישון
כועסת על עצמי מאד
בבוקר מדדתי לתינוקת חום, בת חצי שנה.
והיא צרחה מכאבים..
לא הבנתי למה. הסתכלתי לראות מה קרה וקלטתי שבטעות איומה, בלי לשים לב - הכנסתי את המדחום לנרתיק.
צרחתי ונבהלתי מרוב הלם. לא יודעת איך זה קרה לי!!!
כמובן שמיד נסעתי למרפאה ושם בדקו אותה שלושה רופאי ילדים שאמרו שב״ה הכל בסדר ולא קרה כלום.
איך זה קרה לי למען ה׳?!?!?!
אני עדיין בלחץ ובחרדות שעשיתי לה נזק חס וחלילה.
לטעות זה קשה ונותן הרגשה לא טובה אבל זו טעות! לא עשית שום דבר כדי להרע.
ולקחת אחריות ורצת מיד לבדוק ובדקו אותה כמה רופאים, (לא אחד!) שאמרו לך שלא קרה שום נזק ב"ה! לא קרה כלום! אין סיבה שיגידו את זה סתם, נכון? בשביל זה הם רופאים.
אז עכשיו היא צריכה אמא רגועה שתחבק אותה ותרגיע אותה ותשמח איתה שלא קרה כלום ותעבור הלאה. כי מה שעושה את החוויה טראומטית או לא - זה הרבה ההתייחסות שלנו כלפי מה שקרה.
את אמא בן אדם דואגת ואוהבת, שעושה את הכי טוב שלך.
ותני גם חיבוק לעצמך
חיבוק גדול על התחושה.
עשית טעות כי את אנושית... וב"ה שהכל בסדר...
קרה לי ששפכתי מים רותחים עם הבת שלי... חשבתי שהם פושרים נעימים וזה היה רותח.... את יודעת כמה אכלתי את עצמי על זה? אין לזה זכר היום, אחרי 3 שנים בערך...
גם אם היה חלילה נגרם נזק
את עדיין לא אשמה ואת אמא נהדרת
כי טעית כי לא שמת לב
זה יכל לקרות לכל אחת
ונהגת באחריות ולקחת אותה להבדק
ואכפת לך ואת אוהבת ורוצה עסורה טוב
וזה הסיפור האמיתי
אני גם עשיתי פעם טעות קריטית מחוסר ידיעה
שגרמה לבן לשלי נזק..להרבה שנים קדימה
בלילות הראשונים לא ישנתי בלילה
הלב שלי דפק מרוב אשמה וכעס על֫ עצמי
זה היה נורא
עד 'אספתי את עצמי
והבנתי שהטעות הכי גדולה
זה להתקע באשמה ובטעויות של עצמינו
מבחינת כמות בארוחה את יכולה להוסיף יותר מכפית-שתיים כמה שאת רואה שהיא רוצה (כוס חד פעמית נחשבת כמות של ארוחה.) מבחינת כמה ארוחות מוצקים - עד גיל שנה חשוב שיישארו גם הנקות (\תמ"ל). אני לא יודעת לומר באיזה יחס.
אני לא יודעת אם אחרי כמות של כפית חשוב לתת מים... אבל האמת היא שהנחו אותי לתת מים בלי קשר למוצקים (בניגוד להנחיות שקיבלתי בילדים הקודמים, שזה היה לי מוזר קצת...). אני חושבת שהייתי מציעה לה מעט. ככל שתוסיפו יותר מוצקים חשוב להציע יותר מים.
לגבי ביצה אני חושבת שאין הגבלת גיל. רק חשוב שאת רואה שהיא מסתדרת עם האכילה כי גם אם מרוסק נראה לי שזה קצת יותר מורכב מפירות / ירקות.
עם לחם הייתי מחכה, זה דורש יותר מיומנות (אולי סביב גיל עשרה חודשים חתיכות קטנות? בהתאם ליכולת שלה)
תראי לפי איך שהיא משתפת פעולה. תעלי בהדרגה את כמות הכפויות אן היא מוכנה עוד לאכול.
עדיין רוב האוכל יהיה הנקה.
אם אוכלת כמה כפיות, או אפילו נניח 2 כפיות, כדאי וצריך להוסיף מים.
את יכולה להוסיף לפירות קצת טחינה, לירקות אפשר להוסיף מחית עדשים כתומות (מרק).
לגבי הכמויות, גם שלי אכל כמויות כאלה בגיל הזה. בגיל עשרה חודשים אולי זה הגיע לחצי כוס בארוחה. כל תינוק בקצב אחר.
בגיל שנה וחצי הוא הפסיק לינוק והתזונה שלו מבוססת לגמרי על אוכל, אבל עד גיל שנה ההנקה הייתה עיקר התזונה שלו.
אוכלת בכל יום 2 מנות שמחליפות בקבוק מנת מרק (ירקות ועוף טחון) ומנת פרי. בנוסף היא אוכלת עם הידיים את האוכל שאנחנו אוכלים (זה יותר בקטע של טעימות כי הרבה נזרק לרצפה) למשל חביתה מקושקשת גבינה לבנה פסטה לחם .
הרמה של ההדרגתיות בעיקר תלויה ביציאות שלה כדי שלא תהיה עצירות אני כל פעם מעלה קצת את המוצקים ורואה מה המצב. וכן אני מביאה לה מים היא לא זורמת על זה מבקבוק אז מביאה לה בכפית/כוס רגילה.
שעשו אצלינו
היא אמרה שבגיל חצי שנה אפשר שמוצקים יחליפו ארוחה אחת
ובגיל 7-8 חד' יחליפו 2 ארוחות, אז נשמע הגיוני
ככה הדיאטנית בהרצאה ששמעתי אמרה
להעלות בהדרגה את כמות המוצקים, שלא יחליף מייד שתי ארוחות
עד גיל חצי שנה שיהיה בכמות קטנה ולא במקום ארוחה
בחצי שנה - במקום ארוחה אחת
7-8 חד' במקום שתי ארוחות
9 חד' - 3 ארוחות מוצקים
וכמובן להמשיך הנקה או תמ"ל עד גיל שנה
עוד לא מנסיון, אני עוד בארוחה הראשונה של הירקות, וזה עוד לא ממש בכמות של ארוחה
לא הבנתי מה את משתדלת לתת פעמיים ביום - מוצקים? תמ"ל? הנקה?
) של מוצקים. מרק עוף כבר די בכמות של ארוחה פחות או יותר ועוד פעם פירות, רק שלא יודעת איך להפוך את זה לארוחה.. חשבתי להוסיף גבינה או ביצה או יוגורט או משהו כזה ולא יודעת איזה פחמימה להוסיף לזה.. אז בנתיים זה לא לגמרי ארוחהאני ממש זוכרת שכתבת פה כשהיית בחודש שישי משו על ההרגשה של העובר
ואז זה ממש ארוחה.
אבל אפשר גם פשוט לתת לה כל פעם מה שמתאים ואפשר למעוך מהאוכל שלכם.
ומקבלת בקבוק אחד שאוב בזמן שאני בעבודה.
מאוד רציתי להחליף שאיבות במוצקים כי קודם שאבתי 3 פעמים בעבודה אז התחלנו מנה אחת כמעט ישר ב6 חודשים אבל היא ממש זרמה איתה אז התקדמנו בקצב שלה.
לא חושבת שזה נחשב הרבה 2 מנות מלאות בגיל 7 חודשים ממה שזכור לי כל הילדים שלי אכלו ככה ובאזור 8-9 חודשים עברו ל3 מנות מלאות של מוצקים.
שאר האוכל שאני מביאה לה זה בעיקר טעימות של מרקמים וניסיונות לאכול בעצמה עם הידיים וללעוס.
היום אומרים שאפשר ביצה על ההתחלה של הטעימות.
מבחינת מרקם זה תלוי בתינוק הבת שלי זורמת על מקושקשת אבל אם קשה לתינוק עם מרקמים אפשר למעוך ולערבב עם גבינה לבנה למשל.
הבת שלי שובצה ב3 המקומות האחרונים. כתוב ש"הדרוג אינו מקנה מקום סופי במעון"
ושאם רוצים להגיש השגה אפשר תוך 5 ימים.
מה זה ההשגה?
אם יש לך טיעונים שיכולים לחזק את הטענה שבתך צריכה להיכנס השנה למעון.
לא יודעת מה הקריטריונים לעירעור. יבואו אחרות ויאמרו
בפרטי...
יקר ממש!
אחד השדיים.
כבר לא מניקה.
הרגשה של בין גודש לדלקת. ברמה שכואב לי ללכת.
מה עושים??
לא יכולה להיות חולה לפחות עד יום שלישי בצהריים (מגישה לבגרות)
אצלי שבוע אחרי הפסקת הנקה כאב לי ממש השד, אחד ואחרי כמה ימים השני
ומאז כלום והפסיק גם החלב
אולי קשור
אני כבר שלושה ימים עם כאב באוזן. הכאב לא בתוך האוזן אלא בחלק החיצוני (לא בקיאה בשמות)
ביום הראשון היה כאב רק אם נגעתי שם. אז חשבתי אולי פצע שאמור לצאת או משו. אבל אחכ כבר נהיה כואב בלי קשר למגע שם.
וזה סיוט!!
בחיים לא נתקלתי בכזה דבר(בכללי אין לי מושג מה זה כאבי אוזניים)
אבל המוקד של זה ממש בחלק החיצוני ולא רואים כלום!! לא מבינה את זה..
אני מתכוונת באפרכסת של האוזן(אנסה לחפש תמונה בגוגל)
מה זה יכוליות הדבר הזה?
לא מנסיון ב"ה.
תגגלי
גיליתי את זה כי כשנגעתי לה באפרסת היא קפצה לשמיים
ואמא שלי אמרה לי אז שזה הרבה פעמים מדד.
לדעתי תלכי לרופא משפחה אם זה ככ כואב לך כבר 3 ימים
עצבים שגרמו לי לכאב
היה לי ככה פעם אחת עם השיני בינה ועוד פעם עם משהו אחר בשיניים
באזור הראש/צוואר/לסת?
קרה לי ככה
<br /><br />
ריבוזום
שפינגווין זו פשוט מילה חמודה )</p>אילו בגדים יש לי
במה מהם אני משתמשת?
מה שאני לא משתמשת- להוציא מהארון. בגדים שהיה לי קשה לוותר עליהם השארתי
מה כבר ישן ולא נראה טוב? להוציא
רשימה נוספת-
אילו שילובים אפשר ליצור מהבגדים (אחרי שהוצאתי)
אילו בגדים יש להם רק התאמה אחת?
האם הכל מקושקש? האם הכל חלק?
לפי זה הכנתי לעצמי רשימה של פרטים שיהיו לי רלוונטיים.
נגיד- ראיתי שהנטייה שלי היא לחולצות מקושקשות וחצאיות- חלקות (הכי מחמיא לי ככה) אבל שאין לי הרבה חצאיות חלקות🤷
אז קניתי כל פעם 2 חצאיות
חולצה שחורה, שזה דבר כ''כ שימושי הייתה לי רק 1(!!) אז קניתי עוד (עכשיו יש לי 5. אבל אחת כבר מהוהה שצריך להוציא)
קיצר, זה היה תהליך..
זה עודנו תהליך...
כל הזמן אני בודקת את הארון
תודה על ההסבר
קוראים לזה *מלתחת קפסולה*, מהבגדים הקיימים לחשוב על שילובים/ מה להוסיף לארון כדי ליצור עוד שילוב מעניין ובכללי ליצור סגנון ייחודי שלך וקו שמנחה אותך. לדוגמה אצלי שמתי לב שאני פחות אוהבת צבעים עזים ומעדיפה צבעים ניטרלים, אז השארתי רק את הצבעים שאני אוהבת (יש לי מלא לבן, בג', חום, אפרסק, פסים, ג'ינס, שחור) וגם מעדיפה פחות סינתטי ויותר בדים נושמים.
ויש לי רשימה בפתקים בפלאפון וכשבוער בי לקנות משהו אני כותבת שם ואז אם אני מגיעה לחנות יש לי בראש מה לחפש ולא מתפתה לקנות משהו שלא צריכה.
לא סתם שוכבים בארון אז כנראה יש צורך.
תנסי כל פעם לפני קניות לעבור על הארון ולהוציא כמה פריטים שאת כבר לא משתמשת/לא ראויים כבר ללבישה ולא לקנות יותר ממספר הפריטים האלו. עושה סדר כל פעם מחדש בארון ובראש.
כל הגדילה שלא בשימוש כרגע:
חורף, הריון, קטנים ואת מקווה שתרדי, אין לך מה ללבוש איתם וכו -
קחי אותם ושימי בתוך שקית גדולה ותעבירי למדף עליון/מחסן/בוידם/ארגז מצעים.
ככה לא תרגישי שאת נפרדת מהם.
תשאירי בארון רק מה שאת כרגע לובשת - בגדי קיץ, שעולים עליך עכשיו, מחמיאים לך ואת אוהבת.
ואז תתחילי לבדוק מה יש לך, מה משתלב עם מה.
במקביל תעשי רשימה מה את באמת צריכה:
נגיד שלא היה לך כלות בארון והיית קונה הכל מהתחלה:
כמה בגדי יום יום לעבודה? ואיזה?
כמה בגדי בית ח קרונות ובישולים?
כמה בגדים ליציאות בערב?
כמה בגדי שבת? בגדים לאירועים? בגדים לטיולים? וכן הלאה..
ואז תתחילי להשוות בין מה שיש לך בארון לבין מה שיש ברשימה שהכנת:
בכל תחום שבו יש לך כרגע יותר ממה שלדעתך את צריכה - שימי ברקס ואל תקני כלום עד סוף העונה.
בכל תחום שבו חסר - תגידי בדיוק מה חסר לך ותלכי לקנות רק את זה.
כלל נוסף- כלל ה5 שנים - כל מה שיש לך בארון כבר יותר מ5 שנים - תעיפי: או שלבשת המון וזה כבר בלוי, או שאת בכלל לא לובשת את זה, או שסתם מגיע לך להתחדש. (יוצאי דופן תאריכים ממש להוכיח את עצמם: השמלה הלבנה שאת לובשת בכל שנה ביום כיפור, בגד שמתאים לטיולי מים שאת לובשת פעמיים בשנה, שמלה חגיגית במיוחד שאת לובשת רק לאירועים (ואכן לבשת אותה לפחות באחד משלושת האירועים האחרונים שהלכת אליהם..) וכן הלאה)
בהצלחה!
חוץ מלהבין מה טוב לי ומה מחמיא לי
ולקנות מזה הרבה 
.
יש לי צורך בהתחדשות אף על פי שסגנון הלבוש שלי פשוט ולא צבעוני בעליל
מה שכן, אני כן נפטרת מבגדים שלא טובים לי
לא מחכה שארזה. פשוט יודעת שאם זה יקרה, אקנה חדש וזהו
קחי כמה בגדים שלא השתמשת בהם תקופה ארוכה והם סתם יושבים בארון ותניחי בשקית בחדר. אם לא תשתמשי בהם תוך חודש כנראה שהם סתם תופסים לך מקום וכדאי לפנות אותם
(יוצאי דופן בגדים ייעודים לתקופות מסוימות כמו בגדי הריון, או בגדים לאירועים מיוחדים)
אני רחוקה ממש מלעשות רשימות בתחום הזה
אבל גישה מאוד מאוד מעניינת
החכמתן אותי מאוד מאוד.
מקווה ממש להוציא בשבוע הקרוב
2 שקיות זבל ליד 2.
ואחשוב איך להשתפר בנושא...
אני אוהבת את השפע הזה.
זה משהו שמחזיר לי הרבה חוסרים מהילדות
אז אני נאחזת בו.
לא קל לי לזרוק ולמסור.
הכל אגור אצלי
אבל זה מתפוצץ בארון
וזה גם מסיח ומבולגן
נתתן לי הרבה טיפים
תודה רבה
ביום שישי הייתי כל היום עם בחילות, עייפות בלתי נגמרת וחלק מהזמן גם מסוחררת. רוב היום אני ישנתי / נמנמתי.
אתמול זה היה בעיקר חולשה (לא היהי לי יותר מידי תיאבון ביום שישי, אז לא אכלתי כ"כ במהלך היום), אבל סה"כ היה לי יותר טוב.
היום בבוקר כבר קמתי במצב יותר ונסעתי לעבודה, אבל בחצי שעה האחרונה התחלתי להרגיש קצת מסוחררת, ואני ממש מקפידה לשתות. אני עובדת במשרד, לא עבודה פיזית.
מה זה יכול להיות? מפחדת לבדוק הריון לפני שיש איחור, מפחדת להתאכזב. אני אמורה לקבל השבוע, בערך חצי שנה אחרי שהפסקתי גלולות (משולבות, אם זה משנה), ובינתיים המחזור יחסית סדיר.
רוצה להוסיף שלפני שבועיים היה לי שבוע ממש עמוס וכל לילה הלכתי לישון די מאוחר, במשך שבוע ברציפות.
יכול להיות שזה קשור?
יכול להיות וירוס,
יכול להיות תוצאה של העייפות,
ויכול להיות גם הריון.
זה באמת זמן כזה מעצבן של אי ודאות.
אישית, אני אישית פשוט הייתי בודקת בלי ציפיות 🙈
אומרת לעצמי ש90 אחוז שמדובר בעייפות יתר או וירוס. והבדיקה היא רק כדי לשלול.
ואם יוצא חיובי - הרווחת
אבל יודעת שהגישה שלי היא חריגה קצת בנושא הזה...
אז מחזקת את הדעה הזו..
ולפותחת- בהצלחה ותרגישי טוב🙏
כן מחזור, לא מחזור, כן היריון, לא היריון.
לפני חודש בערך כבר הייתה לי הרגשה חזקה של היריון, ובדקתי, וכמובן שהתשובה הייתה שלילי מובהק. לא בא לי שוב פעם לראות את השלילי הזה.
מצד שני, אם יגיע מחזור, גם ככה אני אתאכזב, אז אולי כבר עדיף לבדוק וזהו?
לקח לנו קצת זמן עד שההיריון הראשון הגיע, אז אני כל הזמן מנסה להרגיע את עצמי שאני אחרי גלולות, ואם לקח זמן להיריון הראשון, גם עכשיו יכול להיות ככה. אבל בינתיים אני שומעת על עוד נשים שיש להם ילד באיזור הגיל של הבת שלי שילדו לאחרונה, או שבהיריון, ואין מה להגיד, זה צובט.
ובינתיים אני לא מצליחה גם לשחרר, מנסה, ולא מצליחה. ויודע שאם רני אשחרר זה רק יעזור לי, אבל לא הולך.
רואה את הילדה המתוקה שלי, ורק חושבת שאני רוצה עוד אחד כמוהה.
בסוף יצא לי חצי פריקה..
אין חיה כזאת,
יש להתחזק באמונה וסביר להניח שזה יעזור.
וגם אני... הבתשלי בת 3 חודשים, לקח לה זמן להגיע...
וחשבתי שאחרי הלידה שלה אהיה רגועה, אז כמובן שאין מה להשוות ללחץ המטורלל הזה לפני הלידה שלה של מתי יהיו גם לי ילדים אם בכלל, אבל בהחלט יש בי לחת האם אני הולכת להיכנס שוב לסאגה הזאת.
מובן ולגטימי ביותר
מתואמתשווה לקרוא שוב ושוב.
(אולי במקרה סיכמת את השעור של הרב ששון על המתאוננים? הוא היה ממש מיוחד)
אבל לא הספקתי להגיע לזה. היה לנו סוף שבוע קצת עמוס.
אבל הוא היה באמת מיוחד. אולי אני אנסה הערב, בלנ"ד.
אבל חייבת לציין שזה שרשור מדהים!
אני מתרגשת לראות אותו כל שבוע מחדש!
אשריכן!
בוקר טוב,
אני לחוצה, תעזרו לי לקבל החלטה.
כתבתי על כאבים חדים בצד שמאל, מרגיש באזור השחלה.
היה לי ערב אחד כאב ממש חזק וחריג
אחריו שבוע של פסי דם קטנים בהפרשות לסירוגין
והמחזור לא הגיע עד עכשיו. איחור של שבוע וחצי וזה לא הריון בוודאות.
מאז קצת נרגע אבל נשאר כאב עמום באזור
ביומיים האחרונים קצת יותר מורגש ואפילו קצת מפריע לי בהליכה או ישיבה.
רציתי לפנות לבדיקה והרופאה שלי מקבלת רק עוד שבועיים וחצי.
היום באזור שלי יש רק רופא גבר. הייתי מעדיפה מאד להמנע מזה,
השאלה כמה מסוכן זה יכול להיות?
מישהי כתבה לי פה על תסביב שחלתי,
התחילו לי חרדות שעשיתי נזק ופגעתי בפוריות שלי
וגם ככה זה נושא מורכב וכאוב אצלי.
נניח שזה תסביב שחלתי,
המתנה של עוד יום יומיים עד שאמצא רופאה אשה
יכול ממש להיות קריטי ומחייב בדיקה מיידית?
ואם מישהי יודעת אם רופא יכול לאבחן את זה בבדיקה רגילה?
ביחס לעצמך זה חריג?
עשית בדיקת בטא או רק ביתית?
אם עשית בטא לאחרונה ויצא שלילי, ואין לך מחזור סדיר, כך שאיחור של שבוע וחצי זה לא מוזר,
אז הייתי מחכה יומיים לרופאה אישה (לא שבועיים..)
אם המחזור שלך סדיר, או אם לא עשית בטא עם תוצאה שלילית בבדיקת דם בימים האחרונים, הייתי הולכת להיבדק היום אצל רופא גבר.
אולי כדאי להספיק לעשות בטא עוד הבוקר.
אני חושבת שאם יש בטא שלילית בוודאות גם שבוע שעבר וגם היום, לדעתי האישית פחות מדאיג, אבל הכי טוב להתייעץ עם רופא.
מקסימום תמיד את יכולה לסרב לבדיקה גופנית ולבקש אולטרסאונד אצל טכנאית אישה ולחזור לרופא עם תוצאות. אם את עושה את זה תלכי לרופא במרכז בריאות האישה שיש שם כבר צוות אולטרסאונד.
תודה רבה!
נראלי שעדיף שאלך היום וזהו.
האיחור לא מאד חריג אצלי
אבל הכאבים האלה חריגים לגמרי.
אני לא יודעת איך זה עובד עם מוקד נשים
יקבלו אותי ככה רק על הרקע הזה?
בלי קשר להריון, מטריד אותי הנושא של תסביב שחלתי
אם בכל זאת מישהי כאן יודעת על זה יותר
יעזור לי מאד שתכתוב.
בהודעה הקודמת, ציינתי גם שהופניתי לקולפוסקופיה בגלל חשד לציסטה בצוואר הרחם, רק שהבדיקה עוד חודש ומשו
זה לא נראה תסביב שחלה, אבל אני לא רופאה..
וזה לא קורה רק אחרי הרבה הורמונים בivf?
ונכון, זה יכול להיות דברים אחרים
וזה יכול להיות שהכל בסדר
אנחנו לא רופאות
אבל מהתיאור נשמע שלא כדאי לקחת סיכון.
אל תהססי, תלכי למוקד נשים בקופה
מספיק שתתארי להם את הכאבים ובמה את חושדת
אל תשכחו לציין כשאת נבדקת את החשד לציסטה..
על פניו זה לא נראה קשור אבל אולי הרופאים ימצאו קשר?
תמיד חשוב לציין דברים כאלה .
תודה למי שהתעניינה וכתבה לי.
הרופא אמר שלא רואה שום דבר חריג ברחם ובשחלות ושאחכה לראות אם הכאבים ימשיכו גם אחרי שהמחזור יגיע.
אני שמחה שהכל בסדר מצד אחד,
מצד שני, יש לי כאב שאי אפשר להתעלם ממנו. קשה לי לשבת על צד שמאל, קשה לי בהליכה יותר מהירה ואני לא יודעת מאיפה להתחיל לחפש מה זה יכול להיות. הוא אמר לי לפנות לרופאת משפחה
מה היא כבר תעזור לי? תפנה לצילום אין לי כח לסיוט הזה של האי וודאות.
אם כן יכול להחשיד על דלקת בכליות שממש חשוב לטפל בזה אם כן..
קודם כל הייתי עושה בדיקת דם פשוטה וסטיק+ תרבית שתן..
אחר כך בטח ללכת לרופאת משפחה שתראה איזה צילום/בדיקה רלוונטית.
כי לי היו מקרים אחד על אחד נשמע הכאבים שלך
וכן הפנו אותי 3 פעמים למיון
עד שהבנתי שזה ביוץ
תנסי לקחת משכך כאבים
ולראות מה התגובה
או מקלחת חמה..
רפואה שלימה!!!!
זה התחיל בתאריך שהייתי אמורה לקבל מחזור
וזה לא עבר
כל הכבוד שאת לא מזניחה את עצמך 💕
מצטרפת למי שכתבה ללכת לבדיקה כללית, יש עוד דברים שיכולים לגרום לכאב שהם לא שייכים לגניקולוג 🙂
אין לי סבלנות לשרשרת בדיקות וצילומים
זה לא כאב גרון שהרופאה יכולה לראות במקום ולתת פתרון.אוף
מבדיקות דם, למשל
וזה די מהיןם למחר
אם את באמת כאובה,אל תוותרי על בדיקות
מבינה אותך
ומחזקת אותך לא להזניח!
באזור הדרום
שמות לרופאים מומלצים?
איך עובד הקביעת תורים?
כל מידע יעזור
תודה רבה רבה
לא זוכרת מי הרופא, אולי דניס דוד משהו.
אני קבעתי תור דרך הזימון תורים בטלפון.
עברנו מאז דירה ועברתי כמה רופאים.
אבל הוא זכור לטובה. לכן ממליצה לבדוק
לק"י
לפחות אצלי היה ככה.
בסקירה המאוחרת היה רופא אחר.
לק"י
ורופא אחר את המאוחרות. אז חשבתי שיש חלוקה בין הרופאים....
מתקשרים למוקד זימון תורים וקובעים תור
רופא יסודי וזריז, לא מלחיץ
מסביר אם משהו צריך הסבר
נמאס לי כבר לא להרגיש טוב
להתרוצץ בין רופאים
לעבור מליון בדיקות
ללכת לטיפול
ולהמשיך לתפקד בשאר זירות החיים כרגיל
אין לי כוחות
רקלתשוהנבע"ה שיהיו ישועות גדולות בקרוב!!
שולחת כוחות וחיבוק ענק ענק!!!
איזה גיבורה את!!!
אחד התאומים שלי נהיה הדובון לא לא לאחרונה.
כל דבר נהיה מאבק,
לא רוצה להתקלח...לא נותן לי לצחצח לו שיניים אלא רוצה בעצמו, לא רוצה לאכול את הדברים הבריאים, רק המתוקים ובעיקר לא בא לו לשים סינר.
בוכה הרבה, בכיין וחסר סבלנות.
השאלה איך מציבים גבולות. נראה לי שפינקנו מדי.
לק"י
מלא מלא דברים היא רוצה לעשות רק לבד.
מזלה שהיא חמודה, ולא רק עצמאית ועקשנית😍
אתה רוצה להתקלח ראשון או שני? לפני ארוחת ערב אי אחרי? מקלחת או אמבטיה? עם הברווז הצהוב או הירוק?
לתת לו לצחצח לבד ואת רק עוברת אחריו..
להירגע מאוכל - אל תיכנסי למאבקים סביב אוכל.. בסוף זה יתאזן. תדאגי שאין יותר מדי אפשרויות לא בריאות בשטח.
לתת תחושת עצמאות, בחירה, ולהעצים את הבחירות שלו
אני דיי שחור או לבן,
או שאתה שם עכשיו סינר או שאין אוכל,
או שאתה מתנהג יפה כמו אחיך שיושב יפה וזורם או שלא,
אני חסרת סבלנות להתנהגות מעצבנת ואז הוא בוכה וצורח ואני מוותרת על זה ומשאירה אותו לאבא שלו.
ואבא שלו נותן לו אוכל בלי סינר. וזה כמו מעגל שאני לא מסתדרת עם העקשנות שלו ומעדיפה את התאום שקל לי איתו בזה. ואז הוא קשור לאבא שלו יותר.
ושוב סבתא שלו מפנקת, הוא אכל גלידה בגביע ואז רצה עוד גלידה ובכה וצרח אז הסבתא מייד נתנה לו עוד. תמיד בעלי וההורים שלו מייד נותנים לו הכל ואין גבולות.
אין כזה דבר "אכלת גלידה חמוד זהו, מחר תקבל עוד גביע גם אם תבכה", אצלם אם הילד בוכה מיד יתנו לו את כל מאווייו ובקשותיו. גם בלי בכי.
ואני מהצד השני, אין לי עצבים לזה. איפה הגישה הנכונה באמת? וכן, נמאס לי לרדוף אחריו שעה בכל הבית כדי להתלבש וכו.
לק"י
נניח בעיני סינר זה לא קריטי.
תחשבי מה פחות חשוב לך ותוותרי מראש
עם אמא שלי או המשפחה שלי הוא ידע שיש גבול ואין עוד גביע גלידה בטוב ובלי בכי, כי אצלם יש גבולות ברורים כנראה והכל בחיוך וטוב.
אצלי לפעמים הוא בוכה אבל אני מנסה מאד גם לעמוד על זה.
ואצל סבתא שלו הוא מפעיל את נשק יום הדין וצורח. ואני מכבדת את חמי וחמותי אבל הם ממש חסרי עמוד שדרה.
חמי ששמע שאמרתי שאין עניין להביא לו עוד גביע אמר שמבחינתם זה ממש בסדר, מנסה לרמוז לי שהוא יכול לקבל עוד...
לק"י
ונכון. הם יודעים בדיוק אצל מי כדאי לנסות את מזלם🤭
אז צריך לקחת בחשבון שלרוב, הכללים שלך בבית לא יתפסו אצלם
ולכן, או שתשחררי את העזרה, או שתשחררי את ההקפדה על דברים מסוימים
מצטרפת לקודמותיי שכתבו שיש לבחור מלחמות. אבל אם את חא רוצה לבחור, אז בסדר - רק תוודאי שיש לך כח להילחם אותן 🙃
חוץ ממאכלים ממש מלכלכים כמו מרק או משהו או רוטב אדום.
בכל מקרה,
מאוד עובד לתת בחירה מתוך שני סינרים או מי יסגור לך את הסינר אמא או אבא או להביא קודם את הסינר או קודם את הצלחת.
קודם כל - יש מקום להפריד בין דברים שבשליטה שלך (כמו האם להביא לו משהו שהוא רוצה ובוכה כדי לקבל), לבין דברים שאת תלויה בשיתוף הפעולה שלו (כמו שיבוא להתקלח).
בשני המקרים, אני מסכימה עם האמירה של 'לבחור את המלחמות שלך' (מלבד זה שאני פחות מתחברת לביטוי 'מלחמות' כשמדובר בילדים שלנו. אולי עדיף לנסח - 'לבחור על מה להתעקש'...).
בכל מקרה, הכוונה פה היא לא לוותר בכל פעם שאין לך כוח להתעקש, אלא להחליט אילו דברים עקרוניים לך ובהם שווה לך לעשות מאמץ שהדברים יהיו כמו שחשוב לך, לעומת דברים שאפשר להחליט מראש שאת לא מתעקשת.
ולגבי מה שבחרת להתעקש עליו -
בדברים שבשליטה שלך - את קובעת את המציאות פה. כשהבן שלך בוכה, אין עניין להיות מולו סמכותית או קשוחה. הוא בוכה כי קשה לו לא לקבל את מה שהוא רצה. ואת שם בשביל לנחם אותו.
וזה עוזר לזכור בזמן הזה, שהבכי שהוא בוכה עכשיו הוא חלק מהתהליך למידה. הוא לומד פה להפנים ולהתמודד עם מצבים בהם המציאות היא לא כמו שהוא רוצה. וזה טוב שהוא בוכה. והאמפתיה שלך תעזור לו לעבור את זה בטוב.
ממליצה בהקשר הזה לקרוא פה
וגם פה
הדמעות שתומכות בהסתגלות - חזרה ללב ההורות
בדברים שלא בשליטה שלך, ואת תלויה בשיתוף הפעולה שלו -
קודם כל, לפני שאת נותנת לילד הוראה מה צריך לעשות, לנסות ליצור איתו קשר בצורה חיובית, לתפוס את המבט שלו, להגיע לחיוך ממנו. זה כבר מגביר את הסיכוי להקשבה.
את יכולה לקרוא על זה עוד פה -
על איסוף בגישה ההיקשרותית - חזרה ללב ההורות
עוד דרך שיכולה מאוד לעזור זה לנסות להשיג את שיתוף הפעולה שלו דרך משחקיות. להפוך כל דבר למשחק - 'מי מגיע ראשון?' 'בוא נלך לאמבטיה כמו דובים', 'בוא נראה אם נספיק לפני שהשיר נגמר', ועוד כיד הדמיון הטובה.
לא תמיד זה יעבוד, אבל זה הרבה פעמים ממש משנה את התמונה...
ואני רק אגיד, שבגיל הזה להרבה הורים יש קושי עם גבולות מול הילדים. זה ממש לא אומר עליכם או עליו שום דבר. זה ממש שלב התפתחותי...
עוד משהו שאת יכולה לקרוא בהקשר הזה -
ומשתפת לטובת אחרות.
שני הבלוגים האלו ממש מומלצים בעיני. אם יש לך זמן לשוטט שם עוד - כל מילה זהב...
אני אגיד לך מה אנחנו עושים-
קודם כל, כמו שכבר כתבו לך פה, בוחרים את המלחמות שלנו. דברים קריטיים לנו- מתעקשים, לא קירטי- לא מתעקשים.
למשל, אם היא לא זורמת על לצחצח שיניים- אני לא נלחמת איתה. שלא תצחצח.
בדברים אחרים, אני עושה איתה משחק, הרבה פעמים אני עושה איתה תחרות, מי הראשונה שמגיעה לאמבטיה, לרוב זה ממש גורם לה לזוז.
לגבי הסבא והסבתא- חמותי מוציאה את הבת שלי פעם בשבוע ואני ממש משחררת. מקבלת ממנה בורקס וקרקרים ואז לא רעבה לארוחת ערב? טוב, אז נעשה אמבטיה ארוכה במקום. מקבלת מסבא וסבתא מגנום אחה"צ? התגובה שלי- איך בא לי שיקנו לי גם.. חח..
במילים אחרות- עם סבא וסבתא לשחרר, ואם יש דברים קריטים- לבקש מהם.
אז לומר בטון סמכותי ורגוע:
אני לא מרשה עכשיו עוגיה. אתה יכול לבחור משהו אחר מהמקרר. (עדיף להציע שתי חלופות ספציפיות יותר)
ולהעביר נושא.
עדיף לצאת פיזית מהמקום בו התנהל הויכוח.
נגיד במטבח, אז לעבור לסלון.
בסלון אז לעבור לחדר.
את יכולה להגיד: וואי וואי מה שמעתי? זה סוס? חמור? כלב? ציפור? בוא נבדוק.. ולצאת החוצה לחפש חיות. או מכוניות. או אנשים ברחוב.
או להדליק/ לכבות את האור.
או להסתכל מתחת למשהו, נגיד ספה מה יש שם? אני לא מאמינה!! ואז להוציא משם זה איזה קשקוש..
או אם יש לכם עלונים אז לקרוע כמה רצועות ארוכות ולתת להם ליפול לאט כמו עלים בשלכת.
הפעולות האלו בד"כ תופסות אותם לכמה שניות של הלם, יחד עם יציאה פיזית של החלל בו התרחש הויכוח, בד"כ זה מספיק כדי להמשיך בהסחת דעת כמו משחק, סיפור צפייה ברחוב וכו'.
במקרים הקשים בהם גם זה לא עוזר. אז לחזור שוב על הכלל. עכשיו לא מקבלים עוגיה, יש אוכל אחר. אם תרצה תבוא אלי.
וגם אם הוא צורח. לא להיבהל. לתת לו לפרוק את האכזבה בבכי.
אחרי כמה דקות כשאת מרגישה שהשיא של ההשתוללות מאחוריכם, אז להציע לו לבוא אלייך, לחבק. לשקף רגשות. אתה מאוכזב שלא קיבלת עוגיה? אתה כועס שאמא לא מרשה? זה באמת מאכזב. או יו יו.
כמה שיותר תהיי שלמה עם עצמך ולא תיבהלי מהסצנה, ככה הוא יעבור אותה בקלות יותר.
לגבי מעשים שצריך לעשות והוא לא רוצה. למשל לצחצח שיניים:
אז קודם כל לבדוק חלופות. למשל לצחצח תוך כדי אמבטיה ולא כשהוא עם פיג'מה.
או עם אמא יש סצנות אז אולי עם אבא תהיה פחות התנגדות.
אולי עם משחה כן ובלי משחה לא ולהיפך.
אם אין פתרון כזה שעובד, אז לחשוב עם עצמך האם המלחמה הזאת שווה לך כרגע? אולי עדיף להרפות בנושא הזה ולהתעקש בנושא אחר?
קחי בחשבון שהנתנהגות הזאת של משבר גיל השנתיים חולפת בד"כ סביב גיל שלוש- שלוש וחצי. שהילדים יודעים להתבטא יותר טוב וגם השכל מפותח יותר.
אז למשל אם חשוב לך שילבש פיג'מה והוא לא מסכים, או חשוב לך שהוא יתלבש והוא מתעקש על פיג'מה- תחשבי על הטווח של החצי שנה הקרובה, האם המלחמה בהרגלי הזה שווה או אשפר לשחרר אותה ובמקסימום עד גיל שלוש וחצי להחזיר לתלם?
למשל אצלנו חשבתי להתחיל להרגיל לכיפה, אבל הילד ממש לא רוצה. אז ויתרתי לעת עתה.
עכשיו, מה שבחרת להתעקש עליו, אז לנסות לגרום לו לרצות בעצמו.
למשל: דוגמה אישית. אתם מצחצחים שיניים באופן כזה שהילדים רואים או ביחידת הורים? עדיף שיראו אתכם ואנשים נוספים עושים את הפעולה, שייכנס למודעות שזה משהו שעושים. זה סדר הפעולות.
מתקלחים, מצחצחים שיניים. קמים בבוקר מצחצחים שיניים, מתלבשים.
למשל אצל הבן שלי הביתה התנגדות לנעליים בתחילת החורף. מאז שהנכחתי לו את הנושא. כולנו נעלנו נעליים בסלון בתקופה מסויימת. זה פשוט היה לו ברור. נועלים נעליים ועומדים ליד הדלת מוכנים ליציאה.
דרך נוספת לגרום לו לרצות לעשות, זה דרך בובות, סיפורים, ציורים, תמונות. דובי עשה בשירותים, דובי מתקלח, דובי מצחצמח שיניים, דובי הולך לישון.
להגיד לו את המשחק לא בשעה בה הוא אמור ליישם את הפעולה, אלא בלי קשר. כדי שלא ליצור התנגדות.
דרך נוספת: פסיכולוגיה הפוכה: אני לא מרשה לנעול נעליים, היום הולכים יחפים.. או רק לאיקסית מותר לצחצח שיניים. (לא, גם אני גם אני, או אני ראשון!!)
למשל לעשות תחרות מי מתלבש ראשון.
אפשר גם להשתמש בהומור.
להגיד משה בוא לצחצח שיניים, אה אין פה משה.
יעקב בו לצחצח שיניים.. אה אין יעקב, אז אולי.. ואז להגיד שם שמתחיל כמו השם שלו. ליצור מתח ואז להגיד שם אחר.. אה שוב התבלבלתי!!
תזכיר לי איך קוראים לך?? אה נכון!! יוסי מצחצח שיניים, ותוך כדי כבר להתחיל להבריש לו בזריזות. לנצל את ההתעסקוץ שלו בשמות והמחשבה על החברים כדי שפחות יתרכז בפעולה עצמה. (מתאים יותר לפעולות קצרות שאת בתכלס עושה לו כמו נעילת נעליים, החלפת טיטול, אבל יכול להתאים גם למשהו קצת יותר מורכב)
לגבי מקלחת אפשר לתת לתאומים רובה מים ולקרב אותם לאמבטיה, ואז לחלוץ נעליים.
להביא גם משחק נוסף ואז להוריד חולצות. להתחיל למלא מים תוך כדי שמורידים את הבגדים.
לא רוצה מקלחת!! לא רוצה!
מה פתאום מקלחת? היום אסור להתקלח, היום רק משחקים ברובה מים..
לאט לאט חגיגת המים בעיצומה. תוך כדי משחק לסבן את הסרבן, וגם אם הוא נזכר אז להגיד אוי שכחתי איזה מבולבלת אני.. בוא נשטוף מהר, מה פתאום מקלחת.. ולמלא לו שוב את הרובה מים.
אפשר חוץ משחקי מים להביא צבעי ידיים, בועות סבון, משחקים מספוג שנדבק לקיר (יש לנו חלקי כביש עם כלי תחבורה שהבן שלי מאוד אוהב. כדי שהחלק לא יפול צריך להרטיב, אז פותחים מים בשביל המשחק, לא בשביל המקלחת כמובן. ומשם החגיגה כבר מתחילה)
אפשר גם להרשות לו לסבן כלי פלסטיק באמבטיה כמו גדולים. (אמיתיים או מהכלים מטבח צעצוע) הם מאוד אוהבים שמתייחסים אליהם כמו גדולים.
אפשר גם לתת לו את הדוש עם זרם לא חזק לשחק במשחק האיברים. את אומרת שם של איבר והוא מצביע עליו. רק בגלל שיש לוש דוש ביד האיבר גם נרטב.
ואפשר גם בזה לעשות צחוקים כמו לשאול מי מצליח לראות את הגב? או מה מטייל לך על הגב? (ולעשות לו עם האצבעות..) ואז הוא מחפש ואת כבר במקביל מסיימת לקלח חצי גוף..
גם אם לא יוצא מקלחת יסודית, לא נורא. לפעמים הם משתפים פעולה יותר, לפעמים פחות.
היתרון של הגיל הזה, כמה שהוא מאתגר, שהם משנים את האופי שלהם מהר, אז גם ההתנגדויות יכולות לעבור מהר.
שבו הילד מתחיל לגלות שיש לו רצון משלו, ושהוא ישות נפרדת מהוריו.
הוא יכול לרצות ולא לרצות ויש לו מקום כאדם בפני עצמו.
שלב כל כך חשוב ומרגש אם מתבוננים בו במהות.
כמובן שכהורים זה בהחלט מאתגר ואף אחד לא רוצה מלחמות על כל דבר.
לכן כדאי לכבד את המקום והרצון של הילד לבחור בעצמו מצד אחד
ומצד שני להגביל את הבחירה למרחב שמתאים לנו כהורים.
במקום להגיד לו עכשיו מתקלחים, לשאול אתה רוצה קודם להתקלח או קודם לצחצח שיניים?
אתה רוצה להכניס יד לבד לסניר או שרק אמא תשים לך?
אתה רוצה בכוס אדומה או ירוקה?
ובקיצור לאפשר לו מרחב וביטוי במקומות שמבחינתך הם רלוונטיים
ככה הוא לא יצטרך לודא את זה שהוא ישות נפרדת בעלת בחירה בהתנגדות אלייך
***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>
הורדת מדריך מתנה ***
מבינה אותך שזה גיל מאתגר ומחרפן אבל איך שאת מתסכלת עליו משפיע על התגובה שלך אליו וכתוצאה מכך על ההתנהגות שלו. הוא לא מפונק ולא עקשן. הוא ילד עצמאי שמגלה את האישיות שלו לאט לאט בעולם. הוא לא עושה דווקא ולא עושה נגדך
לא להכנס איתם לראש בראש, זה מפעיל אצלם רצון נגדי שחזק מאד בגיל הזה
המון המון משחקיות-
מקלחת- מי רץ מהר יותר למקלחת, איזה בובה נביא איתנו למקלחת, בוא נראה איך אתה קופץ גבוה למקלחת וכאלה..
שיניים- אצלנו עוד עכישו סיפורים. וואי אתה יודע שלנח לא היה בתיבה מברשת שיניים? מי צחצ לו? הפיל? האריה? בלה בלה בלה ואז הוא לא שם לב בכלל שכבר סיימתי לצחצח
והוא לא בכיין, מותר לו לבכות, זה חשוב!!! תני לו לבכות, תציעי לו חיבןק אם הוא רוצה ובעיקר שרת שם בשבילו
תבחרי על מה את בשום אופן לא מוכנה לוותר ועל מה לא כדאי להתעקש.
אגב על סינר באופן ספציפי: בגלל שאני אישית לא יכולה לסבול שום דבר שנוגע לי בצוואר, אף פעם לא התעקשתי על זה, מתוך מחשבה שאולי גם הם סובלים ככה. אפשר לייעד כמה חולצות לחולצות שאיתן אוגלים ואז לא אכפת לך שיתלכלכו. ואז לתת לו בחירה בין סינר להחלפת חולצה
והדבר הכי חשוב, בבכי לא פותרים בעיות. אם הוא יודע לדבר אז להסביר לו מה הוא אמור להגיד. למשל: לא צריך לבכות אפשר לומר אמא לא רוצה סינר. אפשר לומר אמא להתקלח עוד שתי דקות וכן הלאה
וגם אפשר לתת בחירה: אתה לובש סינר עכשיו או בעוד דקה?
הי חברות!!
מעונות של התמת יהיו שנה הבאה ללא עלות?
מישהי יכולה לעשות לי סדר בבלאגן..
תוהה לעצמי האם לרשום לפרטי או לשלח לתמת..
לא נראה לי. אולי הנחה נוספת
הלוואי שהיתה לי אפשרות לשלוח למפוקח
1. הגדלת נקודות הזיכוי במס להורים עם ילדים עד גיל 3 (או הגדלת מענק עבודה למשתכרים בשכר נמוך) את זה מקבלים לא משנה לאיזה מעון רושמים.
2. הגדלת הסבסוד-ההנחה תהיה קצת יותר גדולה לאלו שרושמים לתמת.
גם למי שלא שולח למעון או למסגרת כלשהי.
זה הטבה של נקודות מס, דרך מס הכנסה. בעקיפין זה משמעותי למי שיש ילדים בגילאי 0-3 (אם הוא משלם מס 😵💫).
נקודות זיכוי תמיד עשויות להיות יעילות....יעל מהדרוםלהבטיח חינוך חינם ל0-3, ובפועל לתת זיכוי שיש לו משמעות רק לחלק מהאנשים.
(לא יודעת אם זה חכם וכדאי לתת חינוך חינם או לא. אבל לדעתי אין קשר בין ההבטחה טרם הבחירות לבין היישום העקיף שלה)
האלה ממילא פטורות ממס
זה לא שכולן מרוויחות 20,000:ומעלה שאז יש צורך בעוד הנחה שתהיה לי תועלת
בקיצור - סיסמת בחירות
רציתי לבטא שזה לגמרי לכולם.
אלו פשוט נקודות זכות אוטומטיות לצורך מס הכנסה. גם היום יש כאלו נקודות על ילדים, פשוט הנקודות לגילאי 0-3 יגדלו.
למי שכיום משלם מס הכנסה, זה יוריד מהסכום, כך שכביכול המדינה משתתפת בסכום כספי להורים לגילאי 0-3 שעובדים.
אבל לא באלי על זה.
ולא מתאים לי כל הסיפור הזה.
ואני לא מפסיקה לבכות.
ואין לי גרם של כוח להזיז את עצמי לשום מקום.
ולא מעניין אותי כבר כלום בהריון הזה, רק להיות אחרי.
והעובר בריא
ואני מרגישה טוב
ובעלי יכול להמשיך לתת לי חיבוק כמו תמיד
והכל יכול להסתדר בקלות
ואז אני מרגישה רע כי לא מסוגלת לא להתפלל שהכל יסתדר ולא להודות על מה שיש.
רק לבכות.
ואין לי כוח לסצנות.
חיבוק לך בכל מקרה
זאת באמת הרגשה לא פשוטה
אין לי הרבה מילים חכמות
רק ש... אתפלל עלייך שהכל יתהפך לטובה!
*טריגר סיפורי זוועות שאני שומעת מגנים*
לא מצליחה להביא את עצמי לבדוק על גנים בכלל
מתה מפחד
שומעת סיפורי זוועות על התעללות, הזנחה..מקומות לא בטיחותיים או שנועלים ילד בשירותים כעונש, הוא יכול לטבוע באסלה!!! או מקרה שקרה לפני שנה ששמו ילד לבד בג׳ימבורי של הגן כעונש והוא נפל לתוך גליל ונחנק ומת.
אני חייבת למצוא לה סידור לשנה הבאה.. לא חובה מספטמבר אבל דצמבר או ינואר כבר היא תהיה חייבת להכנס למסגרת..
הרבה פעמים כשיש בעיות ברקע שגורמות לשיבוש הורמונלי (אי ביוץ לגמרי משבש) נותנים תמיכה הורמונלית לתגבר את הפרוגסטרון בגוף על מנת שהגוף יוכל להחסיק הריון.
תרופה מאוד מוכרת, ותקחי כמה שרופא אמר לקחת, זה לא מוגזם, זו תרופה עדינה במינון קטן.
וזאת תרופה עדינה
זה בעצם פרוגסטרון שמונע מהרירית לרדת כך שמגביר את הסיכוי להריון תקין
