פורום הריון ולידה (עמוד 932)

מי שומר על הילדים בזמן הזה?

רשמתי ל2 הסבבים

הגדולות שבבי"ס מסיימות השבוע את הבי"ס של החופש הגדול, ויש עוד קיטנה םיראטית שבוע הבא של תשעת הימים... ואחכ חלק עם בעלי, חלק סבא וסבתא... אבל פחות אישו להעסיק אותן... 

מחר נגמרת הקייטנה

אני בהיסטריה חחח

מקצרים יום עבודה, מעגלים פינות איפה שאפשר

בייביסיטר בהתאם לגילאי הילדים

אם יש גמישות מצד מקום העבודה אז עשינו שאחד מתחיל מוקדם חוזר בצהריים והשני יוצא עד הערב.

ויש ימים שהיינו לוקחים כחופשה ויצאים כולנו יחד.

חבל על הזמן..

שבוע אחד יש לי חופשה מרוכזת ושבוע נוסף אני לוקחת לחופשה משפחתית מה שמשאיר אותי עם 3 שבועות (חלק מהילדים חוזרים בא' אלול אז להם יש רק שבועיים) מחלקים לקייטנת סבא סבתא חצי ההורים שלי חצי ההורים של בעלי אבל זה מתאפשר רק בגלל ששניהם בפנסיה ורוצים אחרת הייתי רושמת לעוד קייטנה.

שבוע וקצת חופש.

שאר החופש חלק מהימים משרה מלאה וחלק מקצרת.

יש לה 3 שבועות חופש.

בינתיים גם אמא שלי וגם חמותי אמרו שיוכלו לשמור עליה כמה ימים כל אחת, זה מכסה לי בערך שבוע.

אני אנסה להביא אותה איתי לעבודה (זה מאוד מקובל פה), נראה אם וכמה זה יזרום, במקרה הצורך אני אצא יותר מוקדם. אני אנסה לתאם עם המנהלת שלי שאולי גם היא תביא את הילד שלה והוא יעסיק אותה.

שאר הזמן בעלי ואני ניקח חופש (לצערי, כנראה שלא ביחד..), אין לנו הרבה ברירות.

אקח כמה ימים חופש

כל השאר נשלח אותו לקיטנת סבא וסבתא.

בעלי בישיבה אז אוגוסט יוצא בין הזמנים אז הוא היה שומר על הילד כל שנה.

השנה הוא מתגייס בתחילת החודש, ועוד טירונות שלא יהיה חודש בבית, אז בכלל לא יכולה לבנות עליו.

לכן הילד יסע לסבא וסבתא כי אין לי קיטנה ל9+ שעות ביום כשאני בעבודה..

כי אצלי גם מטופלים פחות מגיעים אז מצמצמת. ויש ימים של טיולים ודברים עם משפחה שמבטלת. אבל כן משתדלת לעבוד כמה שיותר. אחרת אין משכורת פשוט....

מה עושים?

אז אני נמצאת שני בקרים בבית בתמורה ליום שאני עובדת כפול בוקר עד ערב. ואני עובדת שישי ואז בעלי נמצא. אז בעצם שלושה ימים אנחנו בסדר. אמא שלי לרוב לוקחת יום בשבוע באוגוסט נשמה שהיא. ועוד יומיים בייביסיטר. יש מחירים לסנכרון הזה ביננו (זוגיים בעיקר) אבל כרגע טובת הילדים בכל ימי החופשים גוברת... באמת שבוע שלם בייביסיטר כל יום זה ביאוס. מציאות מעצבנת. לא שאני חושבת שהילדים לא זקוקים לחופש. הם כן בעיני אבל חייב להיות חופש יותר נרחב להורים. ואצלי זה גם בעיית תגמול על מתי שלא נמצאת. 

וחודש וחצי לבנות

סיוט.

ואז אחרי חודש וחצי חופש - יש חגים🤦

האמת שאם זה היה תלוי בי - לא היה לי אכפת לוותר על הכסף, זו האמת

מה שיותר מפריע לי זה ימים שלמים שאני חוזרת רק בצהריים לילדים חסרת כח. קשה לי לשחרר מזה. זה מרגיש לי לא נכון האמת..

ומצד שני, היציאה לעבודה מאוד חשובה לי.

בקיצור, באסה

ככה זה מרגיש.

רשמנו ל2 סבבים של קטנה

וסהכ צריכים להתמודד עם שבועיים וחצי (שמתוכם 3 ימים אנחנו בחופשה משותפת)

שאר הימים נעשה גאגלינג מטורף...

בעלי עובד חלקית מהבית

ואני עובדת מעבר לכביש

וסבתא שהתנדבה לבוא לכמה ימים

והמזל הכי גדול- זה בוסים שהם אנשי משפחה בעצמם ומבינים את המורכבות

(כבר היום הבוס שלי עונה לכל הלקוחות שהדד ליין שאנחנו מוכנים להתחייב עליו זה רק אחרי החגים... עד אז כולנו עובדי משרד החינוך...)

שבוע קיטנה של בנות 12

אח''כ בעלי בבין הזמנים

אח"כ אמא שלי/אחיות/בייביסיטר/מן הסתם אני אקח גם איזה יומיים חופש

יש לנו שלושה שבועות בעייתיים

שבוע אחד אני אהיה בחופש

שבוע אחד אני יעבוד בוקר עד איזור 1 ובעלי יעבוד ערב

ושבוע שלישי מנסים עוד לחפש קייטנה

מקווה שיהיה בסדר כי רוב העובדות שאיתי או רווקות או נושקות לפנסיה 🤦‍♀️

כל אמא עובדת לוקחת ביום חופש שלה יום אחד עם כל הילדים ומסדרים שכל אחת עם יום חופש אחר ואז ככה יש סידור לילדים בימים האחרים גם בלי תשלום...

זכור לי שככה היינו עושים בתור ילדים כששני ההורים שלנו עבדו. כל יום היה משהו מיוחד לפי הכישרונות של האימהות (יום יצירה, יום בישול, יום טיול אופניים וכו').

אבל כמובן זה עובד רק לילד אחד/שתיים אז אם יש צפופים שיש להם חברים משותפים הכי טוב... בשאר המקרים באמת פחות רלוונטי

קצת עזרה מהמשפחה

קצת ימים שבעלי בחופש

וקצת ימי חופשה

אם אני זוכרת נכון את בעבודה חדשה יחסית אז זה יותר מורכב אבל מאמינה שיבינו  כולם יודעים מה זה אוגוסט 

אולי טפיל

דחוף לבקש בדיקת צואה

ולהפסיק מוצרי חלב

או כל דבר אחר שיכול להחשיד

ממליצה ללכת לארלגולוג

יכול להופיע פתאום?

הוא על מטרנה מגיל 7 חודשים

שלשולים

רלוונטי לעשות שוב?

יכול להיות צליאק?

שמנו לב שזה בעיקר בימים שאוכל לחם בארוחת ערב.

נגיד אתמול אכל בעיקר מטרנה כי היה חולה, ולא צרח.

היום אכל סנדוויץ לארוחת ערב והוא עוד צורח לי

תנסי לרשום לעצמך וגם לנסות לשחזר את הימים האחרונים ולרשום כל יום מה הוא אכל ואז האם צרח בלילה..

ואם שמת לב למובהקות עם לחם זה ממש יכול להעיד...

בהצלחה גדולה יקרה!!

זה הקטע.

אם נגיד אכל במהלך.היום לחם אבל בערב לא, אז לא צרח.

זה ממש מוזר.

אני תשושה.

בעצמי לא מרגישה כ"כ טוב וזה לא מוסיף לי.

כדאי להתיעץ עם רופא לנסות לפענח מה הרגישות

יכול בהחלט לגרום לכאבי בטן בעיקר בלילה

רוחב, אם יש 3 כסאות מאחורה צריך למצוא אחד צר במיוחד

גיל, עד איזה גיל/משקל מתאים

מחיר כמובן

ציון בטיחות

בוסטר רצועות פנימיות. שזה כסא לכל דבר רק מבנה ישר יותר. ממליצה לקרא בבלוג של שגיא שילר ''נוסעים בטוח''. אישית אני קונה בחנות שלו בכפר סבא- בייבי אאוטלט. כי הם מתקינים מורשים וסומכת על הייעוץ שלהם.

לשים לב- בטיחות, מבחני ריסוק, נוחות, התקנה נכונה, רוחב. 

עם מתקין מורשה ולראות מה נכנס לרכב זה לא רק אורך נטו זה איך שזה בנוי עם החגורות והכל. אנחנו עשינו את זה אבל זה לא קל וממש לא כל דגם ייכנס. לכן ממש ממליצה ללכת לשם.  אגב לא יכולנו להכניס סלקל. הכנסנו כסא מגיל לידה לשלישי. 

אנחנו היינו לדעתי במוצצים

חנות שנותנים לך להכניס את הרכב לחניה שלהם ועוזרים לך לנסות. חייבים לנסות ולראות מה נכנס אי אפשר לחשב כי זה לא תמיד יעבוד. מספיק שהיגורה סנטימטר ימינה או שמאלה...

מחפשת תמונות וחוות דעת ומקווה שהקניה תצלח.

לא זוכרת מה קניתי שם בעבר, לא חושבת שזה היה כסא בטיחות דווקא. סליחה אם הבנת ממני אחרת.

איזה באסה שטרחתם ללכת לשם ולא היה מבחר.

ממליצה על גרקו אפיקס (בוסטר עם גב, נחגר עם חגורת הרכב, מתאים מגיל ארבע אם אני לא טועה) או על גרקו טרנזישיין (בוסטר גב עם רצועות פנימיות, מתאים מגיל שנה עד שבע).

האפיקס יותר זול משמעותית..

ממש מרוצים מהם, וגם מבחינת בטיחות קראתי המון והתרשמתי מהם לטובה.

האם חשוב לך ללדת בבית חולים מסוים?

האם את מסוגלת לעבור צירים כשמיליון אנשים (טוב, רק מאה) זרים למחצה נמצאים סביבך?

אני כנראה לא הייתי נוסעת... במיוחד שגם ככה קשה להתנייד בסוף היריון וזקוקים יותר למרחב האישי והפרטי והמוכר... אולי הייתי שולחת את הבעל והילד, ומתפנקת מנופש לבד בבית, בהנחה שיש לי מי לקחת איתי ללידה אם הבעל לא יספיק להגיע במקרה שיתפתחו צירים...

החלטות טובות!

האם חשוב לך ללדת בבית חולים מסוים? כן אבל לא קריטי

האם את מסוגלת לעבור צירים כשמיליון אנשים (טוב, רק מאה) זרים למחצה נמצאים סביבך? הכי לא בעולםםםםםםםם זה נורא בשבילי

לשלוח רק את הבעל לא אופציה מבחינתי

אבל לא נעים לי שיפסידו

מדובר בשבוע 

לא הייתי נוסעת ולא הייתי שולחת את הבעל והילד... אולי שילכו רק ליום-יומיים וזהו.

מה לעשות, יש מצבים בחיים שצריך לוותר על כל מיני דברים... (לפחות את בסוף היריון ולא צריכה להסתיר מכולם את הסיבה שאת לא מגיעה... בשני ההיריונות האחרונים הייתי בתחילת היריון בחופש הגדול, והילדים לא הבינו למה אנחנו פחות יוצאים לטיולים וכו'...)

היתה שבת משפחתית של כל המשפחה של בעלי, גם הייתי ב38

זה היה מחמישי, ופחדתי ללדת בלי אמא שלי ובאזור אחר ממה שרציתי, אז היינו שם רק מחמישי עד צהרי שישי ככה, וחזרנו

הפאדיחה שבסוף ילדתי ב40+🙈🤭

לא יודעת איפה את גרה, אבל זו גם נסיעה בחום הזה. ורק מלחשוב על כל האריזות והסידורים לפני ואחרי אני מתעייפתהשאלה גם מה התוכן שיהיה, אני בהריון פחות מתחברת למסלולי טבע ועוד בחום או לנחל /נהר שאין לי שירותים מסודרים ומאד מאד חם. שלא לדבר אם תקבלי צירים תיתקעו בצפון ואיפה בעלך והילד ישנו באותו זמן? ואם לא תאהבי את הבי"ח? ולחזור את כל הדרך אחרי לידה עם תינוק קטן? עכשיו את בשלב של להביא ילד לעולם ומשקיעים בזה יותר. בע"ה בהמשך החיים תוכלו לנסוע לאירועים בצורה יותר משוחררת.אם מאד מאד חשוב לכם תחליטי יומיים שלושה לפני לפי איך שתרגישי

לי אין כח בכלל רק תוהה מה אני יעשה שבוע עם ילד בן שנתיים וחצי עם אנרגיות של פיל

שם לפחות או לגמרי עם הדודות שלו ואני יוכל יותר לנוח

אולי הן ירצו לעשות מסלולי טבע ויצאו מוקדם?

האם תיאמת איתן ציפיות?

ומנסיון שלי באירועים כאלו, בסופו של דבר ההורה הוא האחראי והשאר רק עוזרים. כלומר, גם לדודות כיף עם האחיינים אבל הן גם רוצות חופש ומנוחה ואם ירצו לישון או לשחק או להסתובב יעשו את זה ואת תישארי עם הילד.

ואם יש בריכה עוד יותר צריך שמישהו יהיה אחראי וידע שהוא האחראי

שלפני כמה שנים גיסתי הגיעה לנופש עם המשפחה שלנו בערך בשבוע 37 38, וילדה בצפון לידה ראשונה, בלי אמא שלה, כי היא לא הספיקה. וזה היה ממש דרמטי מבחינתה 😑

מתחשק לך להיות שם?

כשאת חושבת על זה זה עושה לך שמחה או ההפך?

אם שמחה וכיף אז תסעי, את יכולה להינות ממש

ואם לא אז תעשו חושבים את ובעלך לפי מה שמתאים למשםחה שלכם איך להשתתף בזה.

אני מתחברת לדעות שאמרו שזה לא הכל או כלום, אפשר להגיע לכמה ימים באמצע, אולי רק שבת אולי הפוך לא שבת..

מה הכי חשוב לבעלך?

זה לא חייב להיות צד אחד

כדאי לחשוב אולי יש איזו דרך שיהיה לך כן מתאים להגיע, אפילו לקצת זמן.

אולי ליומיים

אולי בלי שינה אפילו

אולי לפי איך שתרגישי אז

אולי חש משהו שיעזור לך מאוד

אני לא נהנית בחום בשבועות כאלו של ההריון וגם לא מתאים לי ללדת בבית חולים בצפון

וממש ממש לא הייתי שולחת את הבעל והילד לבד כי אם פתאום תצטרכי ללדת?

הייתי נוסעת ליום יומיים מתוך זה

למה הייתי נוסעת?

כי לא אכפת לי ללדת בבית חולים בצפון

כי לעבור צירים זה לא באמת עם 100 איש אלא לבד בחדר כשיש מי שמשגיח על הילד השני

כי אני לא רוצה לעצור את החיים ולשבת לחכות עד הלידה. הפוך, מעדיפה להיות בפעילות ולא לחשוב על הלידה יותר מידי.

בהריון הראשון יצאתי לנופש עם המשפחה של בעלי בצפון בשבוע 38 (ילדתי שבוע אחרי)

בהריון הנוכחי יצאתי לשבת משפחתית בדרום ב 37 ותכננתי גם לצאת לסמינריון של יומיים עם תלמידות שלי ב 38

בסוף ילדתי יומיים אחרי השבת המשפחתית אז לא הגעתי לסמינריון

אבל זאת אני. לגמרי מובן אם את מרגישה שלא מתאים לך

יש לך איזה תחביב/ משהו שאת טובה בו שאפשר לפתח ולהתפרנס ממנו?

אני הייתי בחופשת לידה שהתארכה להרבה זמן. בזמן הזה עשיתי שיעורים פרטיים, היה לי תחביב להכין לעצמי דאודורנטים ומוצרי טיפוח משמנים וגם מכרתי.

יש לי חברות שטובות בקונדיטוריה ומכרו עוגות/ קינוחים, שעשו קייטנה/ בייביסיטר לעוד ילדים בבית/ סדנאות לאמהות עם קטנים.

תנסי להפעיל את היצירתיות!! בהצלחה ממש

ויש לי עוד דבר להציע אם את צריכה כל שקל. תחשבי על דברים בבית שאין בהם צורך וסתם מעלים אבק. אפשר למכור אותם!! בפייסבוק בקבוצות יד שניה ו ב marketplace

יש גם חוגים בבית, אם את יודעת נגיד לאפות טוב מכירה שעושים חוג נגיד 2 מפגשים ומלמדת לאפות, טיפים וכו.. לנערות נגיד.. זה יכול ליהיות בכל תחום..

זה נשמע כאילו קלידנות יש מלא ביקוש לעובדות.. אני מחפשת עבודה בלהקליד, אשמח לשמוע על עבודות..

החישוב זה הכפלה פי 2 כל יומיים (גם קצת פחות יכול להיות בסדר).

יכול להיות גם יותר

אצלך אחרי יומיים צריך שיהיה בערך 100, אחרי 4 ימים 200 ואחרי 6 ימים 400. 

יצא לך 2100 שזה יותר, אז מצויין.

לי זה נשמע עליה קצת גבוהה, אבל אני לא באמת מבינה בזה

הייתי מחפשת תור לאולטרסאונד בימים הקרובים כדי לראות שהכל טוב.

השיא של הנשירה אחרי 4-6 חודשיים, אחכ יורד הכמיות

ככה מנסיון

ערוגות - מרכך אורגני לשיער תה ירוק 500 מ”ל - אפונצ'יק ובוז'ולינו

אני עושה מלא ספורט. וזה עוזר... וגם תזונה ממש משפיעה

ואגב גם בגדים מחמיאים. זזה חשוב ממש בעיני

שאני מרגישה טוב עם עצמי אני הרבה יותר רגועה ושמחה

תודה על התשובה

לגבי מה שכתבת שכשאת מרגישה טוב עם עצמך את יותר שמחה, אני מבינה את זה מאודד ולגמרי מרגישה ככה. לכן כ"כ בא לי להרגיש טוב עם עצמי...

שהותירה אצלך הלידה.

מעטות הנשים ש "אי אפשר לראות עליהן שילדו" וחוזרות להופיע בביקני. (מבחינת מראה של הבטן וכו')

כן יש סימנים . 90%זה גנטי לא משנה מה תמרחי על הבטן בזמן ההריון.

כן החזה מאבד את צורתו. יכוליות שישתפר בהמשך.. ואולי לא.

אז לשמור על האוכל, לעשות ספורט. בטח שיועיל. האם נחזור להיות מה שהיינו לפני הלידות? אממ.. כנראה שלא.וזה בסדר גמור. מעולה.

לפני הלידות היינו משו אחד. ואחרי אנחנו משהו אחר.

זה פשוט שונה. לא מה יןתר טוב ומה לא.

מה נעשה אבל כדי לגרום לנו להרגיש טוב עם עצמינו על אף כל האמור לעיל?

הרבה להגיד בפה כל המיוחדות שלנו. שהבאנו חיים לעולם. ואיזה משא גוף עבר. ואיזה כוחות יש לו. ממש בפה להגיד מילות עידוד לגוף.

ביגוד. ביגוד מתאים יכול לשנות הרגשה מקצה לקצה. להשקיע בזה.

וכמובן ספורט וכל מה שקשור לזה שיכול לשפר. אבל נראה הבסיס להכל זה באמת עבודה מנטלית של עידוד ומחמאות והערכה והערצה לגוף הזה שעבד ככ קשה וניצח. וכמה שפחות הלקאה עצמית.

שיהיה בהצלחה רבה! תמחאי לעצמך כפיים

חיממת לי את הלב, ועזרת לי מאוד!

מנסה ליישם...

התחלתי לחפש סטטיסטיקה של כמה נשים מתות בלידות וכאלה.. לא היה לי את זה בלידה הקודמת כי לא ידעתי מה זה להיות אמא.. ועכשיו יש לי ילדה חמודה שאני צריכה להיות פה כיד לדאוג לה.

אז כדי לעודד, את תהי בסדר  

שיש כל כך הרבה נשים בעולם שעוברות את זה

הרי כל בן אדם שמתהלך בינינו ץ, זאת אמא אחת שסחבה 9 חודשים וילדה אותו

ורוב רובם של הנשים עוברות את זה בשלום

זה אמור לעודד, לא?

מציעה לך לעשות איזה מפגש הכנה לקראת הלידה. עם מישהי שיודעת לעשות עיבוד לידה. לדבר עם החששות האלו. לתת להן ביטוי.

כי הן קיימות.. אין עניין להדחיק אותן לדעתי הן יבואו בכוח.

לפעמים כשנותנים למחשבות שם ומקום, הן נרגעות.

חששתי ממש ואיפשהו הכחשתי שאני צריכה ללדת.. אבל אחרי כמה שיחות עם בעלי ותפילות החששות נעלמו.. שתיתי עלי פטל.. או איך שקוראים לזה... שכחתי כבר והייתה לי לידה חלומית.. איתי 3 שעות בבית חולים, לידה טיבעית וקלה.

בע"ה שתיהיה לך לידה קלה.. תתפללי להשם תעשי מדיטציה אם את בקטע.. תדמייני איך הלידה מתרחשת בצורה טובה!

משתדלת להתעסק בדברים אחרים ולא לחשוב על זה בכלל

לפעמים זה עוזר בלילה פחות

העיקר שיהיה בקלות ובידים מלאותתתתת

אני לפני הלידה השניה הכי פחדתי... מתי זה יגיע? איך זה יתחיל? כמה יכאב?...

עזר לי להתכונן- ללמוד על הלידה, קראתי המוןןן חומר.

להכין את עצמי ואת הסביבה כמה שאפשר, אם זה בדיבורים ותיאום ציפיות, תכנון כל מיני תרחישים- מה נעשה אם ואז, וגם להתכונן טכנית.

ובעיקר- להתפלל על זה. לשחרר את השליטה ולהישען עליו. קל לכתוב והרבה יותר קשה ליישם... אבל ללמוד קצת אמונה נתן לי כוח.

בהצלחה יקרה!

הייתי המלא חששות והוא ממש עזר לי...

והצטערתיצשלא עשיתי לפני הלידות הקודמות

בחלק מהבתים חולים גם יש החזר של עד 500₪

אני עשיתי עם תימור נמדר,עלה 450₪, שעתיים הדרכה זוגית בזום..

מקום גם להעלות את החששות והדאגות

באמת מצויין!!

מתחילים אני חושבת מגיל 5

ובגילאים האלה נעזרים בהדרכת הורים..

חיבוק יקרה! רק טוב

ואני לא בטוחה שהילדה גם יודעת להביע את זה

אבל דעתי, כאמא, לא מקצועית- יציאה פתאומית משגרה, ללא התראה, עלולה להביא לידי חרדת נטישה ופחד אצל ילדים.

ולכן, צריך לחזק את הביטחון שלהם ולעטוף אותם בהמון אהבה 

מעבר לזה - נחכה לחכמות שמבינות 

באמת קשה לראות את הילד שלך במצב כזה, ועוד בגיל כזה צעיר, ועוד שלכאורה (ואני מדגישה - לכאורה) יכולתם למנוע את זה...

חיבוק לך

למיטב ידיעתי כמו שהמקורית כתבה, בגיל כזה הטיפול הרגשי עובר דרך ההורים - כלומר ההורים מקבלים הדרכה מהמטפל איך לעזור לילד.

בכל אופן, ממה שאת מתארת נשמע שאולי היא צריכה גם אבחון וטיפול אצל קלינאית תקשורת - גמגום ותקיעות במילים. מתייגת לך את הקלינאיות שפה בפורום (מקווה שאני זוכרת נכון) כדי שיכתבו לך את דעתן: @בארץ אהבתי @שריקה @אורוש3.

הרבה כוחות, יקרה! ותזכרי שאת אמא מדהימה ונהדרת שדואגת לבת שלה, ואל תאשימי את עצמך בכלום ♥️

אבל שמעתי על בת 3.

בכל מקרה בגיל הזה אני הייתי הולכת למישהי שתכוון אותי מה לעשות ואולי מביאה אותה בהמשך.

זה קורה להמון ילדים במיוחד בגיל הזה. זה מבהיל כי פתאום הם מגמגמים וזה נראה ממש שזה יושב על קושי רגשי אבל מכירה כמה כאלו וזה פשוט עבר אחרי חודש- חודשיים

את בטוחה שהיא לא בטוב?

איזה פחדים יש לה? ביום יום היא שמחה? איך היא בגן?

מציעה לעטוף, לחבק, להרגע יחד .

אם עדיין זה ממשיך ואת עדיין חוששת הייתי מבקשת הדרכת הורים קודם כל

יש טיפולים בילדים בגיל 3 אבל זה בדרך כלל בגני תקשורת וחנ"מ

לא הייתי רצה לטיפול בגיל הזה

מבעלי חיים.. אפילו לפעמים מבובות או מאנשים מחופשים.. איך שהיא מתעוררת ישר רוצה אותי.

בכללי היא ילדה שמחה וחייכנית וקופצנית ומאוד פעילה וחברותית אבל רק הקטע הזה של הפחדים המרובים.. המצפון שלי שלא היינו איתה ברגע הזה שהייתה מאוד מבוהלת וחששה (כועסת על עצמי ועל ההורים שלי שכל דבר חושבים שזה שטויות וקליל והיא כבר גדולה.. נו באמת!! היא ממש קטנה איך נתתי להם להשםיע עליי ככה רק כדי לא לפגוע בהם פגעתי בקטנה שלי ובי. רותחת מזה.

לא חושבת שהיא צריכה גן תקשורת היא מתקשרת מאוד יפה רק שלפרקים ממש נתקעת (ובאופן מדהים גם נראה שמבינה שנתקעת. כמה פעמים שנתקעה בסוף שינתה את המילה או קיצרה אותה כדי להקל על עצמה)

תודה על התגובה ❤️

התכוונתי רק שהטיפול הרגשי בגילאים האלו הוא בדרך כלל בגני תקשורת, לא שהיא צריכה אחד

נראה לי שיש כאן שני דברים-

1.  רגשות אשמה שלך על ששלחת אותה לטיול/אירוע משפחתי וחשש שלך שזה עשה לה טראומה

2. גמגום ופחדים שגורמים לך לדאוג לה

בעיני חשובה ההפרדה בין שני הדברים, אנחנו כהורים אכולי אשמה לפעמים ומזינים את "מפלצת האשמה" בכל הזדמנות ואז כל דר שקורה- הנה זה בגלל זה, דפקתי אותה לכל החיים.. בגללי היא תצטרך טיפול וכו' וכו'.. 

ברוב המקרים אם  מצליחים רגע להתבונן מבחוץ, להנמיך את הקולות המאשימים שבפנים, רואים שהרבה פעמים המציאות שונה מאיך שהיא מצטיירת אצלנו. 

אם לא קרה שם משהו יוצא דופן קשה לי להאמין שמאירוע אחד הילדה בטראומה קשה.. 

יכול להיות שפחדה והיה לה לא טוב, יכול להיות שהיא זקוקה יותר לחיבוקים שלך עכשיו, אבל קשה לי להאמין שהאירוע נחקק אצלה כל כך עמוק בנפש. גם אם היתה בשוק בתמונות, גם אם רצתה אותך, אם אתם בדרך כלל נותנים לה את החום והאהבה והבטחון שהיא זקוקה להם, פעם אחת לא אמורה להשפיע ככה. 

עם קשר ובלי קשר יכול להיות שהיא עוברת משהו, זה יכול להיות פיק התפתחותי, יכול להיות שעם ההתפתחות השכלית מגיעות גם חרדות ופחדים, ומה שחשוב לעשות זה לתת מקום, לתמלל, ולהרגיע. ככל שאת כהורה תצליחי יותר לשלוט ביטואציה ולהיות ברוגע מול החרדה שלה, ככה היא תרגיש יותר בטוחה ומוגנת. אתם העוגן שלה. ויהיו המון פעמים בחיים שהיא תפעיל אצלכם חרדות ודאגות ותוציא משיווי משקל, והעבודה ההורית הכי קשה וחשובה זה להמשיך להיות הסנטר שלה, להחזיק לה את הפחדים והקשיים בלי להתפרק מזה.

וזה מצריך את ההפרדה הזאת. את הנשימה העמוקה. 

בכלל לא קל, אבל בסוף זה ייקל עליך ועליה...

(אני מהתחום הטיפולי והמון מהעבודה שלי עם הורים זה מה שכתבתי כאן.. ככה שתרגישי בטוב עם עצמך.. כולנו ככה.. גם אני כאמא)

דבר ראשון חיבוק גדול לך אמא יקרה, וגם חיבוק לילדה שלכם 🤍🤍🤍. מאד כואב ומטלטל כשאנחנו רואים שמשהו לא כשורה פתאום עם הילדים שלנו.

גם אני לא נתקלתי בטיפולים בגילאים כאלה אבל אולי זה קיים, אני פשוט לא יודעת.

מה שאני כן מציעה בינתיים זה לתמלל לה את מה שהיה כשלא הייתם איתה. אפשר לצייר לה כמו ספרון קטן עם הסיפור של היציאה בלעדיכם, מה שראו שם, מה שהיא הרגישה וכו׳. אפשר גם סתם על דף אחד (אולי כמו קומיקס נניח). או לספר את הסיפור באמצעות בובות / בובות אצבע / דמויות לגו / פליימוביל וכד׳.

בגיל הזה עדיין אין להם מספיק אוצר מילים כדי לתאר את כל מה שהם חוו ולכן הם זקוקים לתיווך ממבוגר שימסגר עבורם את הסיפור, ישים עליו מילים, יספר את הדברים בצורה קוהרנטית וכו׳.

ומאד חשוב כל פעם ״לסגור״ את הסיפור בצורה חיובית - ״ואז בסוף שוב פגשת את אבא ואמא, והתחבקנו, וחזרנו להיות בבית שלנו״ וכד׳. כדי לתחם את האירוע כאירוע עם התחלה, אמצע וסוף, וכדי להחזיר לה תחושה שעכשיו הכל שוב בסדר.

שווה לספר את הסיפור יותר מפעם אחת. באיזשהו שלב היא כבר תשלים את המשפטים וכו׳ וזאת תהיה דרך בשבילה לבטא ולעבד את מה שעבר עליה.

בהצלחה רבה!!!

חשוב להפוך את האירוע הזה לסיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף.

התחלה - היית בבית ונסעת עם סבא וסבתא

אמצע - ההתרחשות המפחידה שהיתה

סוף - חזרת הביתה ועכשיו את מרגישה טוב

יש שיטה שנקראת 'טיפול הורה וילד באמצעות סיפור'. ילדים קטנים חווים את החיים בלי רצף. מה שקורה עכשיו זה כל ההוויה שלהם והם לא מצליחים להבין שיש יותר מזה. ההכנסה של הסיטואציות לתוך סיפור עוזרת להם לסגור את הדבר המפחיד בתור משהו שקרה, ולא מצב מתמשך.

ובדרך כלל חולף מעצמו תוך כמה חודשים. קורה להמון ילדים.

תנסי להרגיע את עצמך כדי שהלחץ והמצפון לא ישפיעו עליה. כי ככל שההורה נלחץ מהקושי של הילד זה משפיע ועלול לקבע את הקושי.

לעניות דעתי גם פחדים שמופיעים בגיל הזה זה תקין אבל בהחלט אפשר לפנות להתפתחות הילד לבקש הדרכת הורים. טיפול רגשי בגיל הזה פחות עושים בדרך כלל.

ידעתי לאן לפנות אתן מהממות הצלחתן מעט להרגיע את ההיסטריה שהייתה לי

היה אירוע שהשפיע עליה רגשית. יכול להיות. אבל בדרך כלל בגיל הזה אם לא מדובר בטראומה אמיתית שלא נדע לא אמור להיות לקצת בהלה או הלם או חוסר נעימות או נוחות השפעה כ''כ הרת גורל. היא הייתה עם דמויות מוכרות, היא חזרה הביתה. זה עבר ונגמר. המצפון שאוכל אותך לא יועיל לה. תנסי לסגור את זה אצלך- למדתי להקשיב ללב שלי ולא לשחרר אם לא מתאים לי. וזהו. היה ונגמר. עצות מהממות שנתנו לך פה זה לספר את הסיפור ולסגור אותו. רעיון ממש טוב.

חוץ מזה את מציינת שני תחומי קושי:

1- גמגום.

2- פחדים.

שני התחומים מאוד שכיחים לגילה. זה גיל שההתפתחות הקוגניטיבית מהירה והכלים הרגשיים והפיזיים צרכים להכיל אותה ולפעמים זה מתנגש קצת.

בקשר לפחדים, נשמעים לי תואמי גיל. הייתי מנסה להתייחס, למשל: היה רעש חזק וממש נבהלת? בואי לחיבוקי. אולי נשמיע עכשיו שיר נעים? וזהו. ממשיכים בחיים. צריך להתייחס לרגש ולהכיל אותו אבל לא להעצים אותו או לגרום להמנעות. אם נגיד בואי ניכנס מיד שלא תשמעי עוד רעש מבהיל- רק מגביר את הפחד. צריך להתייחס ולסגור בפופרציה.

אגב, הדרכת הורים זה דבר מעולה ומבורך שכל הורה צריך לעבור בעיני. ההורות היא דבר גדול וחלק מהשינויים בדור הזה זה שיראה פחות עובדת ויש המון יחס לרגשות. ואנחנו צרכים לבנות בנו כלים של הורות מטיבה בתוך ההתאמה הזו. אז אם בנקודת זמן הזו את בשלה לעצור ולפתח את התחום- מהמם. לא חושבת ששייך פה טיפול רגשי. זה שייך רק במקרים מאוד קיצוניים בגיל כזה בעיני. פגיעות חס וחלילה הורה שנפטר שלא נדע. כאלה. נכון יותר לעבוד דרך ההורים בעיני.

לגבי הגמגום. זה באמת מאוד שכיח בגילאים האלה. לפעמים עובר. לפעמים נשאר. זה עניין של גישות. דעתי היא שאם זה מפריע ומלחיץ כדאי לטפל. גם טיפול כזה הוא הרבה דרך ההורים. הכתובת היא קלינאית תקשורת שמבינה בתחום. בינתיים ההמלצות שלי- להתייחס לפיל הלבן בחדר- אוי, נתקעה לך המילה? לא נורא, נחכה לה רגע, אני מקשיבה. את צריכה להיות מאוד קשובה וסבלנית, לא להשלים לה מילים. לחכות לה. ממליצה גם לקחת חמש עשר דקות ביום. אם קשה אז לפחות 3 בשבוע נגיד אבל לעשות לוח שהיא תדע מתי, לקרא לזה זמן מיוחד, להיות רק איתה בחדר בלי אחים ובלי מכשירים ולשחק הכי בנחת וברוגע במה שהיא רוצה. בעדיפות למשחק חופשי דמיוני ולא משחק קופסא. לזרום איתה. לחזק לה את הביטחון, להחמיא. זמן כזה קבוע גם אם הוא קצר שהיא יודעת ומחכה לו מאוד יעזור. עוד טיפ- להקריא סיפור בקצב מאוד איטי ורך. פעם ביום. גם נותן דגם טוב ורגוע. באופן כללי לנסות להאט את קצב הדיבור מולה. אם את תאטי, היא תאט (בלי לומר לה ישירות להאט) ואם היא תאט יהיה לה יותר קל לדבר בשטף.

בהצלחה ובנחת. את אמא מהממת.

מוסיפה לגבי לדבר עם הילדה על המילים שנתקעות- אם הילדה מודעת לקושי שלה לדעתי כדאי לדבר על זה לא בזמן שהמילה נתקעת אלא בזמן רגוע. לומר "לפעמים המילה נתקעת לך, נכון? זה בסדר, אני מחכה ומקשיבה בסבלנות עד שהמילה תצא". לא לדבר על זה בזמן שהמילה נתקעת כדי שהיא לא תשכח מה שהיא רצתה לומר. רק אם היא נתקעת ואת רואה שהיא מתייאשת אפשר להזכיר שאת מקשיבה בסבלנות.

ודבר נוסף, כשהיא באה לספר לך משהו- כדאי להתפנות אליה במאה אחוז כדי שהיא תוכל לספר לך בנחת ובלי צורך "להתחרות" על דברים אחרים. ככה היא תדבר יותר בנחת והמילים יצאו בצורה יותר חלקה. (זה מתחבר לדיבור האיטי שעתבה אורוש). ואם את לא יכולה בדיוק באותו הרגע להקשיב לסיפורים ארוכים, אולי אפשר לומר לה שעוד מעט תתפני אליה, אחרי שתסיימי לעשות x (משהו מוחשי שהיא יכולה לראות מתי את מסיימת).

תעטפי אותו הנעלה,חום אהבה

תעשי את הרעיונות המהממים

תלמדי את הלקח

אבל זהו תרגעי...

הרוגי שלך עובר לילדה ולהיפך...

לא בריא לילד להרגיש שההורים שלו לחוצים ממנו והוא דואגים לו, זה כשלעתמו ממש יכול להקשות עליו וגם לפגוע לו בביטחון העצמי...

אל תדאגי כולנו דואגות ולא צריך לחשוש לנזק

אבל לעבוד על עצמנו להרפות לסמוך עליהם להאמין בהם ובכוחות החיים המופלאים שלהם

ולחבק ולשמוח ולהיות ביחד ברוגע ובכיף

בטח שההתנהגויות שתיארת מאוד מאוד מאוד תואמות גיל

כל יומיים נפתחים שרשורים בפורום על התנהגויות כאלה

..

באמת...

והעיקר ללמוד לפעם הבאה

ומשהו מבעלי- הוא תמיד אומר לי שיסורי מצפון זה עצת היצר הרע, כי זה בתכלס מחליש אותנו ומקשה עלינו ללמוד ולהתקדם ולצמוח הלאה.

אלא זה מחליש מדכדך ומפריע לנו באמת להתחזק וללמוד מזה ולהתחזק כדי פעם הבאה להצליח בע"ה!!

חיבוק יקרה! את אמא מהממת!!❤️❤️❤️

סרט אם אתם בענין

מסעדה

אז יש באבני חפץ בריכה ממש שווה.

הם מציעים גם עיסויים / שיאצו במים (עם אפשרות למטפל גבר או אישה)

קצת יקר, אבל יפה שם מאוד.

קוראים לזה קסם במים.

לשים רגלים במים בשמורת טבע

חדר בריחה

מסעדה

משהו מעולה וממש ממליצה!

בוחרים כלי (התשלום לפי גודל וסוג הכלי) ויש שעתיים לסדנה. לנו היה ממש מהנה, והכי חשוב היה מזגן!

אז אם מישהי מחפשת, קוראים לזה כליי פליי 

שמתי פעם כוס עם חומץ בחדר, לא עזר...

איך מורחים? יש הוראות?

בצדדים, ליד הילד...

יודעת שיש כאלה שמורחות על הכפות רגליים אבל לבן שלי יש עור קצת רגיש אז פחדתי.

היה יעיל. בלילות שעשיתי את זה הוא לא נעקץ בכלל.

נמכר בסופרפארם.

אצלינו מאוד עזר!

לסגור חלונות ולהפעיל מזגן

זה הכי עוזר

אם יוצאים בכל זאת החוצה, אז יש תכשירים טבעיים להרחקה... מוזמנת לחפש בגוגל. של מיכל לוין, ישגם לערוגות... 

אפילו תמרחו על הגב והידיות של המיטה

@מאוהבת בילדי ו @פיצישלי

למרוח לילד על הגוף? או רק על המיטה? טיפות על הסדין??

בקיצור, אשמח לשמוע איך בדיוק

הבטא שלך הייתה גבוהה מהסטנדרט? כי זה לפעמים יכול לרמוז על הריון תאומים....

כשאת עושה בדיקת ביתית זה בד"כ בודק אם יש את ההורמון BHCG בשתן או לא.

כשעושים בדיקת דם להריון זה מראה כמה- מה גובה ההורמון

כמובן שבדיקת דם היא אמינה יותר ובעזרתה ניתן לדעת אם ההריון מתפתח כראוי או לא.

כי רמת ההורמון בדם צריכה להכפיל את עצמה כל יומיים.

אם רמת ההורמון בדם גבוהה משמעותית לפעמים יחשדו שזה הריון רב עוברי- לא תמיד זה אכן כך.

כמובן שגם זה לא מנבא תקינות של הריון/הריון תאומים אבל זה אחד הסימנים...

זה די נדיר שהמחזור חוזר אחרי לידה ואז נעלם לו

הגיוני שמאחר לך. אולי יגיע בהמשך

שיש מחזור אבל שהוא לא סדיר,

מכירה כמה חברות כאלה

מחפשת יוצרי תוכן שיכתבו דברים כדי לאמן את המודל של הבינה המלאכותית עליהם.

שמעתי רק משמועה, לא יודעת עוד פרטים.

ובכיוון אחר - "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו... בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו" (תהלים קכ"ו, ה'-ו')

עברו לעמידה בהמשך.

בחוץ עדיף בעמידה, אבל צריך ללמד להטות את הגוף, אחרת הבגדים נרטבים.

בבית אני חושבת שיותר קשה לקלוע בעמידה בהתחלה, במיוחד שהם לא מגיעים לגובה האסלה וצריכים לעמוד על הישבנון.

מצד שני כשהם יושבים לפעמים בורח החוצה,

צריך ללמד לעשות כשהאיבר כלפי פנימה.

הגדול שלי למד בישיבה והמשיך ככה עד שכבר היה גבוה מספיק לעשות בעמידה בלי שרפרף.

הקטן אהב לעשות מההתחלה בעמידה.

בכל מקרה צריך לעזור לכם לכוון בהתחלה, אחר כך הם כבר לומדים.

אני גמלתי בישיבה. - הריון ולידה

(בקריאה שניה, אני כתבתי 'למד בישיבה' אז זה באמת יוצא יותר מבלבל ומצחיק...🤭)

לכוון

יש לי בנים בתחילת יסודי ועדיין לפעמים יש השפרצות לליד .. תוהה לעצמי מתי זה מפסיק...

( אני מחזירה אותם לנקות)

כולם ישר בעמידה

הלך בסדר גמחר

ולגדולים ישבו

דווקא אני חושבת שזה שיש הבדל בין גדולים לקטנים אז יותר קל להם להבין מה צריך להיות כשהם יושבים.

הוא עדיין יושב- אחרי שנה מהגמילה.

אני מנסה ללמד אותו גם בעמידה, אבל הוא לא כל כך משתף פעולה.

הוא בן 3.10 עכשיו, ומאוד נמוך

לא מוכן לשבת בלי.

אבל הוא די הרס אותו, ואני רוצה שהוא ילמד להסתדר בלעדיו.

מצדי שיעשה בישיבה בלי המקטין אסלה, או בעמידה.

מדי פעם אני מציעה לו לעשות בעמידה. לא יותר מדי.

לא יודעת באיזה גיל עבר לעמידה ואם באופן בלעדי (הוא כבר בבית ספר).

לא הייתי לוחצת עליו לעשות משהו שהוא לא עקרוני.

סתם חבל שיפתח לחץ מזה.

כן לפעמים מעודדת אותו לנסות.

בכללי הוא ילד שצריך לדחוף אותו לעשות שינויים וללמוד דברים חדשים. הוא פחות יזום מעצמו.

וגם, השנה הוא היה בגן של קטנים ששם יש שרפרף ושירותים נמוכים, וצוות שיותר מוכוון לעזור לילדים בשירותים.

שנה הבאה הוא יצטרך להיות יותר עצמאי, ויכול להיות שהשירותים יהיו פחות מותאמים, אז כדאי שיגיע יותר מוכן.

שאצלנו הוא ידע לעשות רק בישיבה

ובגן כשלא הייתה אופציה הוא מהר מאוד למד לעשות בעמידה והכל טוב.

הם עברו לעמידה די בעצמם כשהתאים להם..

בתחילת הגמילה להסביר להם מתי לעמוד ומתי לשבת נראה לי מסובך

וגם הם לא מגיעים לעשות בעמידה בצורה נוחה כשקטנים לדעתי..

לימדנו בישיבה

ואחרי חודש /חודשיים עברו לעמידה

את אחיהם הקטנים ישר עמידה

אולי יש להם כבר דוגמא מהגדולים (:

בהמשך בעמידה

לפעמים לוקח להם זמן לדייק מה בדיוק יש להם קטנים או גדולים

לכן בישיבה בתור התחלה

עדיין הוא נמוך ומחוץ לבית אני מזכירה לו לשבת . כי האסלה גבוהה ואין שרפרף

אני קניתי בסטימצקי.

משהו כמו זה:

תוצאות חיפוש עבור:

זה יקר בשביל משחק קופסה אבל זול יחסית לחדר בריחה אמיתי.

אנחנו נהננו מזה.

חוץ מזה - אולי החדר של ממלכה במבחן בגבעת שאול יחסית זול. הוא נחמד גם למי שלא מכיר את הסדרה (שכתבה מיה קינן).

ממלכה במבחן

בעצם אני רואה שחדר הבריחה תעלומה במשרדי הפארק קצת זו יותר (אנחנו נהננו בו):

דף הבית

אבל חדר בריחה זה דבר יקר, באופן כללי...

מה שאנחנו עשינו לפני כמה שנים היה בנושא הקטורת

מבוסס על סדרת הספרים ממלכה במבחן (איסתרק ,מהללאל וכו) אם אתם אוהבים את הסדרה זה ממש יפה ומוצלח.

עושים ממוצע של ה3 האחרונות

וממוצע של ה6 האחרונות

לוקחים את הגבוה מביניהם

הגבוה מביניהם

במידה ורואים חודשים מסוימים עם שכר גבוה מהרגיל, כדי שיחשבו לך את הגבוה צריך להביא אישור מעסיק על סיבת העלייה בשכר בחודשים אלו (פשוט שיהיה רשום שעבדת שעות נוספות)