התאומים הבונבונים שלי מתקרבים לגיל 3 אבל על אף שיש מליון דברים יפים שהם עושים וזה שהם חכמים, עוזרים, רגישים , חמים ומתוקים וב"ה סופר מתקדמים לגילם,
אני מרגישה שהם לא ממושמעים ומתישים אותי. זה בא לידי ביטוי בהתנהגויות הבאות, שאין לי מושג אם כך זה אמור להיות:
* עצמאיים שזה טוב אבל פותחים מקרר, מקפיא מוציאים לעצמם שלוקים כאילו הם כבר גדולים (המקפיא שלי נמוך בתחתית המקרר) עד שאני מעירה ומזכירה ש"לא לוקחים לבד" או ש"כבר קבלת ממתק אחד היום". מחפשים ממתקים במגירות ואני צריכה להעיר להם ולכוון אותם לדברים אחרים. לפעמים מתעייפת ונותנת כי הם מקדימים אותי. ואין לי מספיק איחסון לעוגיות וחטיפים למעלה.
* לפעמים יכולים לומר לנו ההורים "אתה חצוף\את חצופה" הברקה ששמעו במעון
* לא מקשיבים, מרגישה שלא מחונכים, עולים על השולחן או בסנדלים על הספה, אני מעירה וזה עוזר עד לפעם הבאה. בגלל שהם תאומים הם גם בודקים האם הגבול לתאום השני חל גם עליהם.
* כשלא בא להם לסדר, לא מסדרים וצריך להכריח (לפעמים כן נרתמים בצורה של תחרות או משחק)
*הם תובעניים ויכולים לשגע בדרישות וזה שניים. אחד נזלת. השני רוצה מים. הראשון רוצה עוגיה כזו ולא אחרת. השני בינתיים שופך דברים.
*לפעמים הם כן עוזרים ומקשיבים אבל לפעמים מצפצפים ולא עושים מה שאני אומרת (זורקים דברים צעצועים וכו...ועוד) ולא מתרגשים.
*בורחים בגינה ולא כמו אלו שיודעים לשבת ליד האמא, לכל אחד ב"ה יש רצונות משלו....וצריך לרדוף אחריהם אני לא עוזבת את העיניים מהם ותמיד עם עוד מישהי בגינה.
יש רגעים מדהימים כ"כ אבל להיות איתם אחה"צ לשעתיים יכול להתיש אותי ורק בא לי להרים רגליים אח"כ, מרגישה כאילו למה זה כזה אינטנסיבי?
אציין שזה בימים ספיציפיים ולא כל הזמן. לפעמים נעים למדי להעביר איתם ערב אבל כשהם באקסטזה, זה מתיששששששש.
לצאת איתם לסופר אין מצב הם יפרקו את המקום ולא יעזרו לי. הם לא בוגרים מספיק. ובכלל גם להנות איתם קשה שוב כי הם שובבים בלי עין הרע. הם לא מבינים את הקונספט של לשבת רגע לידי ולהנות. אני תוהה אם זה כי זה גיל כזה או כי אנחנו עדינים. עם אמא שלי שהיא טיפוס חזק מספיקה מילה אחת והם מתיישרים ואיתי היום זה היה אחה"צ שלם של לעשות דווקא.
אחד זורק את כל מה שהיה בסל כביסה בסלון באוויר ולא בא לו לאסוף והשני דורך על הטטרה של השני ולא מקשיב ולא יורד. וגם כשמעירים להם, הם מנסים להשתפר רגע אחד ולהקסים אותי כי אמרתי (אני לא אקנה לך הפתעות...\ככה לא מתנהג ילד בוגר\ אני כועסת) וכשלא בא להם שוב חוזרים לשובבות. אמא שלי ואחותי היו פה והילדים בכו, ולא רצו לאכול ובכלל היו לא רגועים ונראה לי שהן חשבו בעצמם וואהו....לא פשוט בכלל. הם ילדים סופר נפלאים אבל לא ברור לי אם ככה זה בגיל הזה, ואיזה הרגלים אני אמורה לסגל להם דווקא עכשיו כשקשה או איזה עונש לתת? לחשוב בחדר? איך אוכפים את זה? מה מתאים לגיל הזה? איך להפעיל אותם לטובתי?
בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע.
. 
