מנסיון שלי במעונות הם משכיבים את כולם, אין התחשבות במי שכבר לא צריך את השינה הזו.

כי המטפלות צריכות את הזמן השקט באמצע היום.

אבל תנסי

שהצורך שלהן מגיע לפני הצורך של הילדים וההורים...

בהרבה עבודות אין זמן שקט באמצע היום🤷

ממה שאני מכירה

וגם זמן לאכול צהריים

פשוט לא כולם במקביל..

ולא בהכרח עם שקט

ככה זה היה כשאני עבדתי במעון 

חוץ מהזמן שבו הילדים ישנו (שבו שטפנו את המעון בתורנות, כל יום מטפלת אחרת).

וזה לא שיש למטפלת שעתיים הפסקה, כי חוץ מעניין השטיפה גם לוקח זמן עד שבאמת כולם נרדמים

אכלנו עם הילדים, ובקושי לשירותים יכולתי להיכנס.

והאמת?

לדעתי עדיף שילד שאין לו צורך בשינה ישכב במזרן לנוח (וכנראה יירדם בסוף) ולמטפלת יהיה זמן לנשום אחרי שעות כל כך אינטנסיביות וכדי שיהיה כח להמשך.

גם כשאני עבדתי זה היה ככה

שטפנו וניקינו

פשוט הזיה שעל שעת ניקיון מקבלים לפחות כפול ממה שמטפלת מרוויחה, וכמובן שמטפלות במעון משולמות בתעריף הרגיל שלהן לא משנה מה הן עושות... 

עבדתי בתור סטודנטית במעון.

עזבי את זה שההפסקה הזאת נצרכת, ותאמיני לי שגם את רוצה שלמטפלת תהיה דקה לנשום כדי שתהיה לה סבלנות לילדים אחכ

אבל זה לא שהמטפלת יושבת שעתיים רגל על רגל, זה גם הזמן ביום שבו המטפלות מנקות את הכיתה, שוטפות, מנקות את השירותים מכל הפספוסים של כל הילדודס .. ובתכלס עד שהילד האחרון נרדם, תוך כמה דקות הראשון שנרדם כבר מתעורר.. אז זה לא באמת הפסקה

תראי, במצב אידיאלי, הלוואי שהיו מטפלות ספייר שבזמן ההפסקה יהיו עם הילדים שערים והמטפלות הקבועות ינוחו. אבל בקושי מטפלות רגילות יש, ויש ילדים שעדיין צריכים את השינה הזאת אז זה גפ בעייתי לתת לילדים האחרים להיות ערים ולעשות רעש כי הם מעירים אותם. 

אפשר לעשות כיתה של בוגרים יותר שכל הכיתה לא הולכת לישון בצהרים, כמו גן.

ככה אף אחד לא מעיר אחד את השני, ככה המטפלות מראש לא בונות על הפסקה אלא לוקחות הפסקה כל אחת בנפרד, בקיצור כמו גן

כי גם כשיש זכאות לסייעת נוספת בנוסף למטפלות לא תמיד יש מישהי כזאת בנמצא....

ילדים (3 מטפלות, 11 ילדים למטפלת)

ומתוכם יש כאלה שיהיו רק בקיץ בני 3 וכאלה שהיו כבר בינואר פברואר בני 3 והפער של החצי שנה הזאת הוא משמעותי לעניין הצורך בשינה.

וכל עוד הילדים ערים למטפלת אסור לקחת הפסקה ולהשאיר את שתי המטפלות האחרות עם כל הילדים.

עוד אין לי ילדה בגן אבל נראה לי שבגן הצוות של הגן והצוות שם הצהרון הוא לא בהכרח אותו צוות, לא? ככה שהן לא איתן כל היום כמו במעון 

לק"י

וגם בצהרון נראה לי שהסייעות יכולות להשאר לעבוד, אבל זה לבחירתן.

האמת שגם בגן זה נשמע לי ממש אינטנסיבי, שאין הפסקות בלי הילדים.

אבל במעון עוד יותר....

כשעבדתי במעון הייתה ילדה שאמא שלה ביקשה לא להשכיב אותה לישון, והבקשה שלה נענתה כי הייתה קרובת משפחה של המנהלת

זה היה סיוטטטטטט לנו ולילדה, עזבי את ההפסקה שנעלמה לנו כי יש פה ילדה,

היא לא יכולה להיות בשקט יותר מכמה דקות, כל התעסקות שלה מעירה את הילדים, ומשחקים ודיבורים

אז הילדה לא ישנה כי אמא שלה ככה רוצה כדי שהיא תישפך לה מוקדם בערב, ואני כמטפלת במקום לנשום עמוק ולתת לילדים את השנצ שלהם צריכה לעבוד בלעזור לילדה להיות בשקט ולגנגל בין כל הילדים שמתעוררים בגללה, או לא הולכים לישון כי היא ערה

אפשר למצוא פתרונות

אבל כשיש כזה חוסר במטפלות זה באמת בעיה

הבעיה היא כמו ש @מדברה כעדן. כתבה שהדברים האלה בכלל לא בשאיפה שלהם.

ורוב ההפסקה הולכת על נקיונות סידור הגן וטיפל ביצירות ופעיליות להמשך השבוע,

ומטפלת צריכה יותר הפסקה מכולם, אז גם בהפסקה לשמור על ילדים??

גם כשניקינו וכו זה כל המטפלות ביחד, מספיק שאחת חסרה מספיקים פחות, אז ההספק לא ייגרע כי ילא מתאים לילד אחד לישון צהריים.

אני זוכרת שהיינו ממש מתוסכלות ומוציאות מלא אנרגיה על הידה החמודה שלא מבינה למה היא צריכה ללחוש כל הזמן ולמה כל משחק שלה עושה רעש

וחוץ מזה, ממש לא הייתי מסכימה שאת כל זה אעשה עבור ילד אחד, זו בקשה דורשת מידיי

חם ואוהב ללא הפסקה..

לפי חוק צריכה להיות הפסקה. אני בטוחה שגם אם היו אומרים שהגננות הולכות להפסקה ומשאירות 24 ילדים )בקבוצה הבוגרת..( עם אשת צוות אחת זה לא תקין ולא לעניין וכו וכו..

ומטפלת צריכה גם לנקות כשהילדים ישנים..

חוץ מזה שזה ממש לא רק צורך של הגננות. )אמנם אני הייתי מטפלת יחידה בלי עוד צוות איתי,אז זה קצת שונה,ובכל זאת..( כשראיתי שיש ילדים שאמהות מתארות שקשה להם לישון בלילה וכו',אמרתי סבבה ננסה לאחר את שעת השינה וככה לקצר אותה. ניסיתי יום אחד וזה נחל כישלון חרוץ ביותר

כי יש ילדים אחרים שחייבים את השינה הזאת,ואם ילדים אחרים לא הולכים לישון הם לא ירדמו. כשילדים עייפים הם הרבה ייתר בכיינים,עצבניים,מציקים,מרביצים ופשוט בלתי אפשרי לתפקד איתם. (וכמובן רוצים שהגננת תהיה סבלנית ונעימה וכו'...)

ואני גם ראיתי שהצורך של ילדים הוא הרבה פעמים כן צורך בשינה. יש מעטים בגיל שנתיים שלגמרי לא צריכים לישון. ראיתי את זה - כשילדים שהתקשו להירדם התקשו גם לקום. אם השינה הייתה מיותרת להם הם פשוט היו מתעוררים בקלות,לא? גם ילדים שאמהות שלהם תיארו שלא ישנים צהריים והולכים לישון סבבה בלילה - ראיתי אותם ביישוב,במתקנים וכו' לקראת חמש בערב כבר גמורים ולא שמחים. זה לא בטוח שהצורך של הילד הוא לא לישון צהריים, אלא אולי שינוי אחר בלוז..  אולי עדיף לעכב את שעת השינה של הילד בשעה שעתיים ולמצוא דרך לעייף אותו במקום לוותר על השנצ.

העבודה במעון היא כ"כ קשה ולא מתגמלת

שאני כאמא מוכנה לסבול את הקושי בלהיות עם הילדה עד מאוחר בלילה אם בזכות זה יהיה למטפלות טיפה יותר כח וסבלנות בשבילה

מוסיפה עוד כמה פרטים - הוא לא יהיה במעון אלא במשפחתון של שישה ילדים. הוא שם רק עד שתיים בצהריים.

הוא ילד שיודע לשחק בשקט ולהעסיק את עצמו.

וזה שילד לא עייף נרדם בסוף וישן שעתיים זה לא אומר כלום. הבן שלי יכול לא לישון צהריים והוא שמח ומרוצה עד הערב, אבל אם אני משכיבה אותו בצהריים, יכול לקחת לו 45 דקות להירדם. ואם הוא נרדם בסוף אז הוא יכול לישון גם שלוש שעות אם אני לא אעיר אותו, ואז ללכת לישון ב12 בלילה. אז זה שהוא ישן הרבה אחרי שהוא נרדם ממש לא אומר שהוא צריך את השינה הזאת בעיני.

אפשר אולי משהו ביניים כזה, שישכב לנוח על המזרן ואחרי רבע שעה להוציא אותו. זה גם יתן לו כוח, וגם אם הוא נרדם מהר, כנראה היה היום עייף במיוחד.

הבן שלי היה במשפחתון והיא זרמה עם זה שלא יישן. הוא היה שוכב על הספה ומדפדף בספרים (כשהילדים הולכים לישון בחדר, ככה לא הפריע להם).

ואח"כ היא הייתה מבשלת והוא היה יושב במטבח לידה עם משחק.

לפחות הייתי מנסה. מנסה לבדוק איתה שזה בסדר, ואח"כ לנסות איך זה עובד לכם.

אבל תהיי מוכנה לזה שאולי המטפלת תגיד לא.

כי ההשפעה של זה על שאר הילדים יכולה להיות בעייתית מאוד

ואם היא מטפלת יחידה זה לפעמים עוד יותר בעייתי.. (לצורך הדוגמה אישית אצלי היו ימים שארוחת בוקר שלי הייתה ב12 אחרי שהילדים ישנו.)

אם הוא שמח ומרוצה עד הערב באמת יכול להיות שהוא לא צריך את זה. יש ילדים כאלה. גם הבן שלי מתחילת השנה האחרונה שלו במעון פשוט לא היה נרדם להן. אבל מבחינתי היה לגמרי לגיטימי שהם אמרו לו לשכב השקט במזרון עד שכל הילדים ישנו והם גמרו לנקות, ואחר כך הביאו לי משחק לשםשיתעסק בשקט.

לגבי אם נרדם בכל זאת - נראה לי שיש הבדל מתי הוא קם מעצמו וממתי את מסוגלת להעיר אותו (כי אם אחרי שעה הוא לא מתעורר כשאת מנסה להעיר בעיני זה אומר שהוא היה צריך את השינה)

לק"י

הצורך שלהם.

הבת שלי בת 3 וישנה בערך חצי שעה (ובשעה מוקדמת, לא כמו במעון אצלינו שהיו קמים בשתיים וחצי).

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).