פורום הריון ולידה (עמוד 992)

לפחות 218

שזה כ163.5

שמומחה להפלות אמר שהמספר צריך להכפיל כל יומיים

אבל אם הוא אמר, הוא כנראה יודע יותר טוב ממני.

בדר''כ ז פי 2

אבל היה לי הריון פעם עם הכפלה פי 1.5

נלחצתי טילים

קראתי בגוגל וראיתי שתקין

כנראה שגוגל צדק

כי הא יושב פה לידי בספה ועושה שעורי בית

למניעה בזמן ארוע יצא לי כבר לשים קצת סודה לשתיה בחלק הפנימי של השמלה באזור בית השחי וזה עבד. אבל השאלה איך לנטרל ריח שכבר קיים. נ.ב הסתדר לכן המקלדת בפורום? לא הסתדר לי וזה משגע. . לבנתיים אני מקלידה בווטסאפ ואז מעתיקה לכאן.

צריך לראות לפי הילד. והצורך שלו.

היום, אתמול טיפה יותר קריר משבת אז החסרתי לארוך דק אבל מקפלת את השרוולים, מורידה כבר גרביים במהלך היום. תעשי בהדרגה

גם גיסתי יש לה תינוק בן חודשיים וחצי והתחילה כבר לשים קצר 

התינוק שלי מזיע הרבה אז קל לדעת אם חם לו או לא, כמובן שיש מזגן אז הוא לבוש טוב

הכי כייף קצר לתינוק חחחחח

אם מדליקה מזגן מלבישה ארוך ושמיכה חמה.

אבל בשלבהזה של השנה רק שכבה אחת. שלי בן 3 חודשים.

תמיד יש לי בתיק בגד ארוך ובגד קצר להחלפה אם אני בחוץ וחם או בתוך מקום עם מזגן וקר.. 

את מדליקה מזגן תשאירי שתי שכבות ארוכות ולהדליק נעים ולא מקפיא. ואם לא אז שכבה אחת ארוך דק. קצר נראה לי רק ביום אם אין מזגן ואם חם. 

בטיפת חלב אמרו לי שמגיל חודש אפשרי

כמובן כשאין מזגן ומאוד חם לן לא יודעת אם זה עדיין לתקופה הזאת של השנה

מאוד מסוכן להלביש או לחמם יתר 

במיוחד בקיץ 

אם את היית לובשת קצר אז להלביש קצר וכן ארוך 

ובלילה במיוחדדדדדד לדאוג לאוורר ושיהיה נעים 

יש לפעמים גם רוחות מעט קרירות, אם אל בישמלה קצר היא עלולה להתקרר אז מלבישה לה קצר ומעל ארוך דק.

כשישנים זה דילמה, אני ממש ממש לא הייתי ישנה עם אקוך אבל לה אני כן שמה 🤔

אבל למה לישון בלי מזגן בגללה? גם לה צריך להיות נעים. תדליקו מזגן על 24/25 ותשכיבי אותה לישון עם דק ארוך. . או שתי שכבות דקות אם את מרגישה שקר לה

נשמע לי די חם להיות במקומה, גם שתי שכבות וגם בלי מזגן?

שכבה דקה וארוכה לא 2 ארוכות 

וכבר בגיל חודש קצר??? כמה מעלות היו בחוץ?

היה חם. 

והיא גם ירשה את הגנים של המשפחה של בעלי שממש סובלים מחום😅

ובטח אפשר מזגן על 24. ואני היתי מורידה לשכבה אחת. ארוך עם מזגן.קצר בלי.אנחנו מפחדות כל הזמןשיצטננו אבל שיהיה להם חם מידי הרבה יותר מסוכן

לי היא אמרה שממש ממש חשוב אחרי הטיפול מקלחת חמה וללכת לישון, אמור לעזור שיהיה פחות רגרסיה..

חיבוק❤️❤️❤️

פלוס כאב שלא מרפה ברצועות הבטן התחתונה שהיא נגעה בו ולא כאב לפני🥺

@חצילוש 

היה שיפור די מידי של יום-יומיים ואז חזר לעצמו.. לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה רגרסיה כי הכאבים גם ככה איומים.. וכל פעולה הכי קטנה כואבת ברמות..

ורק אחכ אמור להגיע השיפור

ככה אני הבנתי..

ןממנה תקבלי הפניה לאולטראסאונד. וכבר תסביר לך אחפה לעשות מתי וכו

אי אפשר דרך האפליקציה 

תודה רבה רבה!

א. כן הגיוני 

ב. לא יודעת

ג. ממש לא קריטי מה שנוח לך 

וזה גם לא מאוד קריטי. 

ךא נרטה לי שזה משנה איפה תעשי את המעקב אבל יש קופות שלא מאפשרות לעבור מרופא לרופא אז כדאי לברר מראש

א. אם הפער הוא עד 5 ימים משאירים את התאריך וסת הרגיל. רק אם הפער גדול יותר משתמשים במחושב

ב. אין לי מושג אבל חושבת שזה רק משמש כמדד בסיס לראות שבהמשך ההריון תהיי עם אותה רמת ל"ד בערך ושאין משהו יוצא דופן

ג. ממש לא משנה.. עשיתי מעקבים בכמה ערים שונות ובדיקות בערים אחרות איפה שהתאפשר, וזה ממש סבבה. נראה לי כן עדיף באיזשהו מקום שיהיה ליווי של איזשהו איש מקצוע שרואה אותך באופן סדיר, רופא או אחות. אז אם יוצא לך עדיף, אבל לא קריטי כל כך. 

וג באיזו קופה את ?

אם מדדו ערך לא תקין היו אמורים באותו רגע להסביר לך את המשמעות.. אם זה לא קרה אז כן תשאלי.

אני במכבי

כתבת גם באחד השרשורים לא מזמן, על עצות "רוחניות" לברתם מהבעל.

וממש התחברתי.

שברגע שאת נותנת בו אמון- את בעצם נותנת לו כח ויכולת למה שהוא מסוגל... (מקווה שניסחתי נכון)

תודה על זה! ממש!

ומנסיון- זה אכן נכון... יש לך הרבה זכויות!

ממש ממש ממש משמח שזה עובד לך. והזכויות נמצאות אצל גדולים ממני שלימדו אותי, אני רק צינור.

אני דווקא חושבת שמלכתחילה האופי של הגברים יותר "שווה" - הם יותר יציבים, פועלים מהשכל, בעלי יכולת התגברות...

לפחות בעלי יותר שווה ממני

ביציבות וזה שאין לו הורמונים ומצבי רוח מתחלפים כמו שלי חחח

אבל סך הכל לא הייתי מתחלפת איתו, להיות אישה זה כיף 

ההורים שלי גרושים ,ולצערי לא היה כבוד הדדי כלל בין ההורים שלי..וזה לגמרי חלחל אצלי ולצערי יש לי עקיצוץ שני אומרת ליד הבנות שלי ואני יודעת ובטוחה שזה אסור ומחלחל להן ,וזה עבודה ממש יומיומית אצלי לעבוד על זה

עצם זה שאת מרגישה את העקצוץ הזה ויש לך עבודה יומיומית אומר שאכפת לך וכן זה לא קל, כמה שלא נגיד: "בחיים לא אהיה בדבר מסוים כמו אמא שלי" בסוף זה נרכש.

לגמרי

וככל שאישה מתחברת יותר למקום הנשי שלי, היא מאפשרת לאיש שלה להיות ולהתחבר יותר לאיכויות הגבריות שלה

וליצור יחד דינמיקה שמחה אוהבת ושלמה יותר

תודה רבה

אצלי יצאו אחרי לידה מהלחיצות.

צריך לאכול מאכלים שלא עושים עצירות, לשתות המון מים

אצלי עבר לבד

ולשים משחוץ ייעודיות

לי ממש עסר מהו מבופר פארם

ממש ממש עזר

גם לשים שמן קיק או שמן אחר בפי הטבעת לפני היציאה עוזר מאוד

וגם חומץ תפוחים עוזר

תטפלי אחרת מחמיר!!

בע"ה ששיעבור לך מהר🙏🙏

את זוכרת אולי מה עזר לך ?

המשחה הכי עוזרת לדעתי- אנטרולין, צריך מרשם רופא (את יכולה לקבוע תור אונליין כדי לקבל מרשם). תשמרי את זה למצבים שאת חייבת הקלה, כמו לפני השינה או למתי שיתחילו לך הצירים...

חוץ מזה ללא מרשם- משחת הממליס (אני חושבת שאפשר עד 3-4 פעמים ביום למרוח אנטרולין, אז אני בשאר הפעמים מרחתי את המשחה הזו).

עוד דבר שכדאי לקנות מהסופר פארם- מגבוני פרוקטו, רק איתם לנגב את האזור ולא עם טישו.

לשטוף במים קרים כמה שאפשר... וכמו שכתבו- בשביל מניעה- תזונה עשירה בסיבים והרבה מים כדי להימנע מלחיצות...

בהצלחה!!

בין טחורים בזמן ההריון לבין טחורים אחרי.

בהריון הלחץ של העובר והבטן כל הזמן גורמים להם לצאת מחדש

שמתי לב שעוזר לי בנוסף למשחות וכדו' לשכב כל ערב ולשים על המקום הכואב קובית קרח בסוף כל יום.

והאמת שזה ממש הקל, תודה יקרה ❤️

היה לי גם בסוף ההריון הזה וראיתי כוכבים. זה קרה מהכובד של ההריון. ניסיתי כ''כ הרבה דברים ושום דבר לא עזר רק משחה שנקראת רקטוצירין .

תרגישי טוב!

חשוב מעבר לטיפול בכאב עצמו לשמור על ׳שגרה׳ של יציאות רכות... לא לשכוח לשתות הרבה מים ולאכול ירקות...

לי יש עדיין מהלידה והדבר היחיד שעוזר לי כרגע זה שאני לוקחת פעם בכמה ימים (/שאני מרגישה שמתחיל לי קצת עצירות) אבקה כזאת שעוזרת לריכוך (קוראים לזה פגלקס.. יש כמה נראה לי)

זה באמת סיוט.. בע״ה יעבור לך מהר .. אבל זה באמת חשוב להקפיד על התזוןנה כדאי למנוע מראש את ההתפרצויות האלה.. 

מיץ שזיפים

שרפרף לרגליים בשירותים

בלי קמח לבן ופסטות

או שהוא מתבייש?

לדעתי כן כדאי לנסות שילמד, אולי עם מורה פרטי או זמן איכות עם מישהו אחר (לא את ;) )

ואם הגלגלי עזר לא מפריעות לו כרגע אז לחכות עוד כמה שנים

עניתי על התשובה ממבט שיש לי חברות שלא יודעות לשחות ובאולפנה זה היה להן מבאס (טיולים וכאלה)

(לי היה קשה ללמוד לשחות. ההורים שלי רשמו אותי פעמיים (בשנים שונות) לקורס שחיה עד שלמדתי )

הצעתי לו למצוא מישהו שילמד אותו וגם מזה הוא לא מתלהב

לבוא בטוב טבנחת

כל דבר שיש בו לחץ לא עולה יפה..

בהצלחה גדולה ❤️❤️

וזה באמת לא מסובך

קצת אימונים ועובר..

ואם הוא מתעקש אז מעולה לעודג אותו לרכטש משהו חדש ולקבל יותר עצמאטת וביטחון בעצמו תוך כדי..

יש מישהט שיכול קצת להתאמן איתו?

בעלך / גיס/דוד/ אם יש לך כוח- את..?

פושט מחזיקים את הכידון ואת הכסא מאחורה בזמן שהוא נוסע רצים איתו כמה זמן ואז עוזבים א הכידון כשהוא מחזיק אותו ישר, ממשיכים לרוץ כמה זמן ולאט לאט מחזיקים פחות ופחות את הכסא, וזהו..

כאבי גב בשבילך אבל קצת וזהו..

הבת שלי למדה לרכוב ככה בגיל 4 האמת וגם החברים שלה..  

וחשוב שאופניים יתאימו לגודל שלו!!

את יכולה לנסות להסתכל על סרטונים ביוטיוב על זה זה נותן קצת רקע (לא ניסיתי אבל עוזר לי בדברים אחרים..)

אלא מציעה עזרה באימון מדי פעם.

לגבי קורקינט קניתי לבן 12 כזה והוא מאד אוהב, נראה לי יכול להתאים גם מגיל 7, כשקניתי היה במבצע 200₪

AZRIELI.COM

קצת קשה לענות תשובה מתאימה, כשלא יודעים את הרקע ואת סגנון הילד...

מהניסיון שלנו ההתעקשות השתלמה בסוף.

אנחנו גרים במקום שנוסעים בו הרבה עם אופניים, ואחד הילדים כשרק התחלנו ללמד אותו, החליט שהוא לא מצליח ופשוט התעקש שהוא לא יכול / מפחד / בחיים לא יצליח וכו'.. וכו'..

אני נשברתי די מהר (גם הייתי בסוף שמיני, מה חשבתי לעצמי🤷) 

אבל בעלי ממש הכריח אותו, ברמה שכבר ריחמתי על הילד. אבל בפועל זה היה מעולה כי אחרי קצת אימונים וחיזוקים הא קלט את הקטע ועכשיו נוסע חופשי.

שאלנו אותו אם היה כדאי להתעקש איתו ואם אומר שכן, בלי שם ספק. אז גם לא נשארה טרואמה💪

(אבל זה גם ילד שדי באופי כזה, שצריך דחיפה חזקה ובסוף הוא מצליח ומרוצה מהדחיפה, גם היא לא הייתה נעימה)

עברו כבר כמה שנים, אבל לפי דעתי, אם עכשיו הוא לא היה יודע לרכוב בלי גלגלי עזר הוא היה מרגיש ממש אבוד. אופניים זה די מוצר בסיסי במקום שלנו..

ולגבי הקורקינט, יש לנו כזה והילדים מאוד אוהבים אותו.

בס״ד

זה היה הפרויקט של בעלי האמת. הוא לא התעקש מולו כמו שהוא שידל אותו לנסות שוב בהזדמנויות שונות. מה שהפך את זה לאטרקטיבי היה שלרוב זה היה זמן רק של שניהם יחד ובחלק מהפעמים זכור לי איזשהו ארטיק או משהו כזה בסוף. זה היה תהליך שהתפרס על מלא חודשים אבל בסוף זה הצליח וזה סיפוק גדול! לילד - ולבעלי .

לא הסכמתי לנסוע כי חברות צחקו עלי שאני עם גלגלי עזר... לא. חושבת ששייך ללחוץ עליו, אם הוא ירצה הוא יוכל לנסוע

תודה לכולכן

אז המסקנה כן לנסות  לשכנע אותו

מקווה שאצליח

זה לא ככ פשוט כי בעלי לא מצליח ללמד אותו בגלל השינמיקה ביניהם ואני פיזית לא יכולה וגם לא יודעת בעצמי

מקווה שאצליח למצוא מישהו אחר...

לימדתי את הבן שלי, הייתי מחזיקה את האופניים כדי שיתיישב, הוא היה שם את הרגלים על הרצפה כדי לא ליפול, הייתי מתרחקת קצת ומעודדת אותו לדווש לכיון שלי, ככה הוא למד.

בס״ד

זאת מיומנות חשובה אבל לא סוף העולם אם לא תצליחו כרגע. החיים ארוכים והרבה שליחים למקום ❤️

יכול להיות שהחוויה של חוסר ההצלחה עדיין מקשה עליו לנסות שוב

או שהוא לא מאד רוצה

או גם וגם

הייתי מרפה לפחות לתקופה, ומאפשרת לו לעשות את זה מרצון עצמי שלו

המוטיבציה שונה משמעותית וגם החוויה שלו.

אם זה ממש חשוב ומשמעותי לך אפשר עוד שבועיים לנסות להציע לו ולעודד אותו, אבל לא הייתי מכריחה גם אם זה יכול להצליח.

יותר קל לי בלי להיסחב עם אופניים למטה כי יש לנו כביש וזה קשה לי עם כולם

אני חושבת בשבילו, שלא יצטער על זה אחר כך

פתרון כרגע זה באמת אולע קורקינט כדי שיוכל לנסוע עם חברים...

ועכשיו זה אחרי שנה שלא דיברנו על זה אבל אני יודעת שעמוק בלב זה אכפת לו

ובעצם את חושבת שהוא רוצה אבל לא מצליח או לא מעיז

הייתי מנסה לדבר איתו על זה, שואלת אם הוא רוצה, ואומרת שאת רוצה לעזור לו אם כן,

ולהקשיב אם הוא פוחד או מתבייש אולי או כל דבר אחר,

ולשאול מה יעזור לו, אולי ללכת לפארק רחוק ללמוד, אולי משהו אחר...

 זה לקראת סוף הזמן האפשרי אבל עדיין בתוכו

זו בדיקה שלדעתי חבל לפספס

מאוחר? 

אני לא מבינה בזה יותר מידי אבל נראה לי שזה בסדר לגמרי

לי אמרו במשרד  שאפשר עד 24+6, והרופא הסכים עם זה בהחלט, עשיתי גם ב24..

בהצלחה ובשורות טובות!

אאלט הרופא שלי אמר שהיכ טוב לעשות ב24

או אדי ואז תסנני. אם זה בשביל הטעם לא חייב יותר מ3.

אם לא -- הם מוציאות סיבים למרק ואז הוא רחוק מלהיות צלול 

רק עם פלפל ומלח

ממש ממש הוסיף ששמתי גרונות הודו, כוסברה וסלרי

ואני אוהבת ממש להוסיף גם שורש של סלרי או פטרוזיליה

וקנידלךךךך, אם כבר אשכנזי אז עד הסוף

מרק עוף צריך להיות צלוללל לגרי עם עיגולי שומן קטנים.

הסוד לצלילות:

1. לא כנפיים. הן נורא שומניות ו"מלכלכות" את המרק.

אני שמה כרעיים וגרונות הודו.

2. מיד ברתיחה להסיר עם כף גדולה את כל האיכסה הלבן אפור שמצטבר למעלה, שוב ושוב. עד שנקי.

3. מיד לאחר הרתיחה להעביר לאש קטנה קטנה ל5-6 שעות. 

יוצא אש! עם טעם עמוק

יוצא צלול וטיפה צהוב

אבא שלי בכל יום שישי היה עומד ליד הסיר ומוציא את כל ה"לכלוך" מהמרק

ואז מוסיפים את הירקות עם מים אחרים

איזה ירקות עלים את שמה בפנים?

ואיזה ירקות?

קולורבי, דלעת. 

או ללהרתיח בנפרד ואז להוסיף את כל השאר?

אז תרתיחי את הכנפיים, כשעולה הקצף של השומן תוציאי אותו. ורק אחכ להוסיף את הירקות. בטטה גם יכולה להוסיף טעם טוב (גם דלעת( 

מתבלים רק במלח…

קודם לטגן מעט את גזר

להוסיף מים ואת הבצל, שורשים (סלרי/פטרוזיליה)

עוף ותבלינים ( אבקת מרק, מלחיות, פלפל, שום) ולהרתיח

אחרי שרותח-להוציא עם כף את השומניות של העוף שצפה.

ואז  להוסיף את שאר הירקות

אצלינו לא היו שמים תפוחי אדמה כי הם הופכים את המרק לקמחי ולא צלול...

אני אוהבת גם להוסיף שיני שום שלמות

אני ממליצה לשים בשקית בד ייעודית שקונים בסופר והמרק נשאר צלול.

מוסיפים לשקית פטרוזיליה ואפשר עלי סלרי.

אם את רוצה להשקיע יותר -- כדאי להשיג שורש פטרוזיליה או סלרי או שניהם.

וטיפ מעניין שנתקלתי ואני מיישמת בקביעות -- לא לשים מים מהברז. רק מים מסוננים לסוגיהם...

ומה כבר אפשר לשים חוץ מפלפל ומלח, ואז קראתי תגובות והבנתי שאנחנו כל כך אשכנזים שלא הכרתי את האופציות האחרות

ממליצה לך לטגן את הירקות כמה דקות לפני הבישול, ממש מעשיר את הטעם

אמא לי שמה ברגיל חוואיג למרק, מרק עוף וכורכום.

בפסח עושה רק עם מלח ופלפל.ככה נוהגים אצלם. אל האמת זה יוצא יותר מושלם בחג

ואיזה טעם זה והכורכום מוסיפים? כאילו זה יוצא יותר מתוק? מלוח? 

חוואיג זה תערובת תבלינים של תימנים... למרות שאנחנו לא

כורכום

כמון

פלפל שחור

ויש שמוסיפים הל (אני מוסיפה כשמכינה את החוויג)

טעים ממש😅

קונים את זה בתור תבלין אחד או מערבבים את המרכיבים?

אולי פעם אנסה לשים קצת כורכום מענין איך זה משנה את הטעם

אבל זה עניין של טעם.

אפשר לקנות לבד אפשר להכין.

אם תרצי אבדוק לך בדיוק מה התמהיל

לא זוכרת בעל פה.

בעיני מה שאני מכינה בבית (אבא שלי הביא לי את היחס בין התבלינים) טעים פי כמה.

אני לא אוהבת לקנות כי בד"כ הקנויים עם מונוסודיום גלוטומט

חווג מרק

1 כף כמון

1 כף פלפל שחור טחון

2 כפות כורכום

1 כפית הל

יכול להיות שזה עניין של טעם. אבא שלי שנים מכין מרק תימני עם זה.

וכל תחליף שהבאתי מהחנות לא השתווה😅 אבל אולי באמת הרגל..

בו תוספת של מונוסודיום גלוטמט

אני אישית מוסיפה אותו לעוד מלא דברים, לסיר עוף עם ירקות, אפשר להוסיף לקציצות,רוטב פסטה וכו

מלח ופלפל. ואת הכנפיים והגרונות לבשל בתוך שקיות בד (שאח"כ הולכות לפח). נשאר רק מיצוי הטעם והמרק צלול. 

חמותי מכינה מרק אשכנזי מושלם.

היא אחרי ההרתחה של העוף (לא כנפיים) שוטפת לגמרי את כל הסיר והעופות.

וכמובן בתבלת רק במלח.

אני עושה פשוט כמו שכתבת,

גזר קישוא בצל, תפוא (הם באמת קצת מעכירים אבל אוהבים אצלנו)

שום לפעמים, כמה גבעולי סלרי

וכנפיים (ככל שיש יותר עוף יש יותר טעם של עוף)

מלח

ולבשל הרבה זמן

הגדול שלי בן 55 ואני לא רואה את עצמי נותנת לו..

לא קשור לאחריות

מבנה גוף של תינוק הוא כזה שהראש יותר כבד משאר הגוף ובחוסר שימת לב ותנוחה לא נכונה בהרמה תינוק עלול להיחבל חלילה

נשמע לי לא בטיחותי ולא כדאי

השיקול דעת שלה עוד לא מספיק לזה.... 

כמובן לא מכירה את הבת שלך באופן אישי, אבל כך נראה לי.

אמנם יש לי בנים, ובנות בדרך כלל אוהבות ומבקשות יותר להרים את התינוקות, אבל אני מרשה לבן ה6 שלי רק בישיבה

בס״ד

בלתי צפויים ופתאום לשחרר את אחיזתם בצורה מסוכנת. הייתי נותנת אך ורק בהשגחה צמודה ותוך כדי שינון הכלל שזה רק כשזה ליד אבא/אמא ובאישורם. 

הבכורה שלי בת חמש וחצי, בוגרת ואחראית. הקטנה בת שמונה חדשים (איך כבר?!). הכי הרבה שאנחנו מרשים זה לחבק בישיבה על ספה עם השגחה צמודה. 

לא קשור לאחריות, היא עוד קטנה ויכולה לעוף איתו אחורה

עם אחריות אין להם עדיין תושיה של בוגר במקרה שמשהו לא צפוי יקרה

אבל כדאי לאפשר לה משהו שהוא יותר בטוח למשל לשבת על הרצפה ולהרים את החלק הקדמי עליה או שתשב איתו על הספה יחד אתכם

וכמובן לשחק איתו בלי להרים  כששניהם על הרצפה, משחקי קוקו ומשחקי אצבעות ולהצחיק אותו

עכשיו יהיה לי ברור ואוכל לשים גבול מסודר..

חשבתי עד עכשיו שבעלי מגזים🙈

היא הייתה מרימה בלי ללכת ,רק להרים וזהו.. 

והיא באמת אחראית (אולי יותר ממני🤭)

אבל עדיין.. אתן צודקות..

אז תודה ענקית ענקית לכולכן!!

עזרתן גם בשלום התינוק וגם בשלום בית😅

@המקורית 

@טארקו 

@מחי 

@קמה ש. 

@ריבוזום 

@חצילוש 

@מישהי מאיפשהו 

@בתי 123 

@מיקי מאוס 

רואה חברות שמרשות לילדים להרים מגיל קטן

הם כל הזמן מרימים מציקים

ולא בבטיחות ולא בעדינות לפעמים

ולא רק כשהאמא רואה

בישיבה על הספה ובהשגחה זה בסדר גמור

אבל לא מהרצפה

היא מאוד רגישה אליו והוא צוחק ונהנה מזה לרוב, אבל לפעמים כן מתעצבן..

עד גיל שמונה תשע לפחות לא שייך בעיני

לק"י

אצלינו בת החמש מרימה את בן השמונה חודשים כשהוא על הרצפה, אבל אליה כשהיא יושבת גם על הרצפה.

בעיקרון אסרתי עליה את זה, אבל היא עושה את זה כל הזמן. לרוב זה בסדר. אולי באמת עדיף שאלמד אותה איך להזהר איתו וזהו.

אבל בגדול היא עשתה את זה בטיחותי

להמשיך לעמידה😬

לק"י

אפילו בישיבה על כסא/ ספה שאני נותנת לה להחזיק אותו, אני צריכה להשגיח טוב

ביישבה על הרצפה זה התחיל

שהיא מרימה אותו טיפה מהשטיח עליה- את הרגליים או הראש שלו

מצד שני אני מאוד מחזיקה מאינטואיציה של אמהות.. זה גובר בעיני

חשבתי באמת להגיד שהתייעצתי עם האימהות (ככה אני מסבירה לה מה אני עושה בפלאפון או החלטות שהתקבלו כאן😅) וכולן אמרו שזה גיל שלא כדאי ושצריך לחכות לגיל 8

עוד מתלבטת אאיך להעביר את המסר שזה סופי..

שלפני כמה שנים טובות בבני הבכור נתתי לבת של חברה בת חמש בוגרת ואחראית להרים את הבן כשהיא בישיבה. הבת ביקשה והאם ענתה לה בשמי: תשבי ואז. מתוך הרגל מאיך שהן נוהגות בבית. אבל זה אולי מתאים לבית שלהם, התינוקי שלי היה שמנמן, גבוה ושובב ולמרות שהוא ישב עליה בהנאה התהפך פתאום על הפנים. ולכן חשוב לדעת שגם בישיבה זה צריך להתאפשר רק אם יש פרופורציות הגיוניות בין הנושא לנישא. 

באמת למישהי אחרת בוגרת יותר גם לא אסכים בלעדי, ז מאודד שנה שאין היכרות ודינמיקה של אחים..

עזרת גם לי!

לבן הארבע וחצי להחזיק את בן השנה וחצי.

כמובן בהשגחה.

הוא סופר אחראי והקטן כבר יודע ללכת.

לפעמים הוא מרים אותו ומניח, שניהם צוחקים ונהנים ממש.

משגיחה מהצד ולא רוצה להתערב ולהעיר כל רגע על הדרך שהם משחקים.

הכיף שלהם גדול והסכנה קטנה.

כמובן שאני לידם.

בס״ד

זה הרבה-הרבה יותר גדול והרבה-הרבה פחות שברירי מתינוק בן 9 חודשים 🙂

9 חודשים זה עדיין ממש קטן........

אבל תלוי בילד. 

יש בני 9 חודשים שהולכים ומאד יציבים 

ובני 5 יכולים להיות מאד אחראים.

וגוף הרבה יותר עדין.. תודה לכן!

ואיזה מתוקים!!🥰🥰

מודה שכשאנחנו אסורים אני מתפתה לבקש מבת ה7 שתעביר את בן החצי שנה ממני לבעל ולהיפך... אבל בדיוק לשניה כששנינו מסתכלים... 

יש לך קושי בכניסה להריון? מחזןרים קצרים? דימומים בין וסתיים? 

אני שואלת אותך כי כתבת על כל מיני דברים טבעיים וטיפות והשאלה המרכזית היא מה הבעיה שלך?

הסבר קטן

זה בעצם או''ס שוקב אחרי גדילת הזקיקים

מתי- תלוי בחזוריות שלך. ולכן תתיעצי עם הרופא בהתאם לנתונים שלך

לרוב זה להבדק כל יום-יומיים

עד שמזהים שעבר הביוץ

אבל באמת לא ציינת מה הסיבה לברור הרפואי אז קשה לענות

תיצרי קשר עם רופא םוריות והוא ינחה אותך איזה ימים עושים את זה. בעיקרון בימים אחרי המחזור. עם דכש לימים אחאי הטבילה. לרןב פעמיים בשבוע

אני חצי שנה אחרי הפסקת מניעה- גלולות סרזט. 

מנסים לקלוע לביוץ- לא הולך. 

בחודש שעבר היתה לי בדיקת הריון חיובית ואחרי כמה ימים דימום- התברר שמדובר בהריון כימי/ הפלה/ פשוט איחור של שבועיים- שזה נשמע מוזר.. 

אז החלטתי שאני לא רוצה לבזבז את הזמן על בדיקות ביוץ ביתיות שאולי בכלל לא אמינות או שאולי אני עושה אותן לא נכון, רוצה לעשות את זה מדויק במעקב זקיקים. 

אין לי דימומים בין וסתיים, וגם המחזורים שלי לא קצרים.. אבל מפחיד אותי העיכוב הזה.. ואני מעדיפה להתחיל את המעקב עכשיו במקום לחכות שנה ואז.. 

ותקפידי לקחת ויטמינים

כמו ויטמין D שחוסר בזה הוכח כעושה בעיות בהריון או לפניו

וחומצה פולית

80-90% אחוז מהזוגות שהכל תקין אצלם יקלטו תוך שנה, עוד אחוז מסוים יקלט תוך שנה וחצי. אני ממליצה לך לעשות את המעקב זקיקים רק אם זה לאילחיץ אותך. זה בדיקות דם ואולטרסאונד כמה פעמים בשבוע, יכול להיות שזה אומר גם לאחרבבוקר לעבודה.. כדאי לך לקחת את זה בחשבון. לחץ גם לא עוזר לכניסה להריון, אז גם אין לך מהלהילחץ שלא נכנסת עדיין וגם לא כדאי לךלהתחיל מעקב אם זהילחיץ אותך.

אני לא מאמינהבטיפות האלה, שבגללם בנות נכנסות להריון, אבל יש כאלה שיגידו לך שזה עזר להם.. אם את לחוצה בכסף, אני לא הייתי מוציאה סכום כזה על הטיפות האלה (שמעתי שזה טיפוללהרגעה, ושאפשא לקחת רסקיו שזה על אותומשקל, ובטח יותר זול)

שלא נשמע הכרחי

במיוחד אם נקלטת לכימי- אומר שלא פספסת ביוץ

בעקרון אם את יודעת את הטווח ימי ביוץ שלך -נגיד שבוע שסביר יהיה- אפשר להשתדל בתדירות גבוהה יותר בשבוע הזה

במקביל לבדיקות ביתיות

וסביר שלא תפספסי

אבל מעקב זקיקים זה גם אופציה נוספת

אם חשוב לך לדייק

מישהי מהמרכז.. 

מכירות מישהי מומלצת? 

מי שבדקתי לא עושה מעקב זקיקים.. 

ומאוד חשוב לי רופאה אישה ולא גבר- גברים משום מה יש המון. 

זה רק א''ס לא משהו שהיא ל יודעת

הרופא לא עושה בדיקה פיזית אלא נותן הפניות ועובר על התוצאות (כך מהניסיון שלי, סביר להניח שיש רופאים שעושים אחרת. את תמיד יכולה לסרב לבדיקה פיזית).

נשמע קשה מאוד.

יש דברים שאת כן מקבלת מבעלך?

את מוותרת על זוגיות באופן מודע ובוחרת לגור בשותפות עם גבר

שהוא גם האבא של הילדים שלך

וזה מלא באמוציות ומשקעים,

 ומה שנראה לנו שהוא לטובת הילדים בסוף יכול מאוד להשפיע לרעה

וגם עלייך, אגב.. 

אתם עושים הסכם לגבי זה מוצהר? או שזה הסכם שלך עם עצמך שבשתיקה?

כי אם כבר את גוזרת על עצמך בדידות זוגית, כדאי שהשותפות בענייני הבית תהיה ברורה

לכל הפחות ושהדברים יהיו על השולחן 

אחרת, את שוב חוזרת למקום של ציפיות בדברים שנראים לך מובנים מאליהם שהוא אמור לעשות

ובמקום להרחיק את הקונפליקט ולהוריד עוצמות הלהבה, את מדליקה אותן מחדש רק תחת שם אחר

אני בכל מקרה בדעה שזה לא עובד, בטח לא לאורך זמן.

כלומר אולי תישארו באותו בית לאורך שנים, אבל אושר אמיתי ושמחת חיים לא יהיו בבית כזה 

אבל העניין הוא שזה עלול לגרור אינסוף משברים שנובעים מתסכול 

ומזה כולכם סובלים, גם הילדים..

זה מוריד את איכות החיים ממש. ממש ממש.

מדברת מנסיון גם כנשואה וגם כילדה להורים שחיי הנישואים שלהם מאוד לא יציבים לצערי

אני מציעה לך לא להחליט עכשיו

אין שום צורך למהר להחליט מעכשיו לכל החיים.. ואין צורך לחרוץ גורל לאף כיוון

קודם כל תתרכזי בך ובמה שיעשה לך טוב 

עם הזמן מגיעה בהירות ותוכלי לקחת החלטות מתוך יישוב הדעת 

מציעה לך בזהירות כי כתבת שלא אבל אני חושבת שיש בזה המון תועלת - על פגישות רק עבורך 

מאחלת לך המון הצלחה, שמחה ובהירות הדרך

לא מצליחה לשלוח מסר אז רז כותבת פה. 

איך אישי יעזור לי. 

בואו נגיד שיש דברים עקרוניים שמוסכמים בכל משפחה נורמטיבית ובעלי חושב ונוהג לגמרי הפוך מהם (המטפלים שלנו בהלם מכך) ט

אז מה טיפול אישי יעזור חזה, הוא נחרץ שלא צריך את הדברים הללו. 

נראה לי שזה יביא לי תסכול נוסף שעוד מטפלת ובמקרה זה המטפלת האישית שלי תגיד שזה חייב להיות בבית. ואז שוב אלחם על זה, אז זהו, אני שותקת. 

אני חושבת שבכל מקרה, ובטח אם תהליך משותף כשל, 

חשוב שתוכלי לדעת איך להתנהל נכון ואיך לקבל החלטות ואיך לתת לעצמך מה שאת זקוקה במסגרת המצב הקיים, 

או לחילופין לקבל החלטה שבה את באמתבוחרת ומבינה מה ההשפעות והמשמעות העמוקה של מה שאת בוחרת עלייך ועל הילדים שלך.

לדוגמא אישה שבוחרת לוותר על חיי זוגיות בריאים שיש בהם הערכה ואהבה ושמחה וקרבה ושותפות, 

מה בעצם החוויה שלך הפנימית.

ואם בחרת במסגרת כזאת, איך להתמודד עם החוסר הגדול והקשיים שעלולים עדיין להיות,

האם יש כאן בחירה אמיתית, או שהיא מונעת מפחד שנכון יותר יהיה להתבונן בו ולראות איך נכון להתנהל איתו 

מה הקווים האדומים והגבולות שלך, איך בעצם בחירה כזאת תאפשר לך מה שלכאורה לא קיבלת בזוגיות? 

אם יש למשל קשיי תקשורת, לחיות יחד בלי מחוייבות מעבר לטכנית לא בהכרח יהיה קל יותר

כנל לגבי אי הסכמות בשותפות בעול הבית, בדרך חינוכית ועוד ועוד.

בשורה התחתונה, אני חושבת שלא נכון להתייחס לזוגיות כאל משהו שהוא נוקשה ובלתי ניתן לשינוי,

זוגיות היא דיהמיקה בין שני אנשים,

והיא יכולה להשתנות גם כשצד אחד בלבד- לצורך העניין את,

עובר תהליך אישי ומשמעותי, ומשנה את ההתנהלות שלו בזוגיות.

(ואת זה אני כותבת מתוך נסיון ב"ה בעבודה עם נשים שהצליחו לעשות תהליך כזה).

ובכל מקרה, לך כאדם שבטח מתמודד עם מצב מאד מורכב, מגיע לקבל כלים

להתבוננות ולהתמודדות עצמית, לתמיכה, ולקבלת החלטות בצורה נכוחה.

גם הבחירה שלך היום לא חייבת להיות לכל החיים. אפשר לבחור שכרגע את רוצה לנסות כיוון אחד, ואם זה לא הולך לא עוברים לנסות משהו אחר.

מאחלת לך בע"ה בחירות והחלטות טובות❤️

לעשות בירור לפני קבלת החלטות

זה עוזר באמת להבין המון דברים על עתמנו ונותן המון כח, אם העשה בצורה נכונה

האג'נדה של המטפלת לגבי זוגיות לא רלוונטית. מה שמשנה זה מה את יכולה לעשחת עם המצב הנתון, איזה כלים תוכלי לרכוש שיקלו את ההתמודדות שלך.

מטפלת אישית או זוגית לא אמורה לומר לך מה *צריך* להיות או להכניס אג'נדה

מטפלת טובה אמורה לעזור לך להתמודד עם המציאות הקיימת לאור הערכים *שלך*

אם הטיפול הזוגי כרגע הוא טוב אז הוא המקום הכי טוב להעלות את השאלה הזו 

או טיפול זוגי אחר

אם לא אז גם ייעוץ אישי יכול מאוד לעזור

ברור שהשאיפה היא לזוגיות מיטיבה אבל אם החלטת שגם בלעדיה הכי נכון בשבילך היא להישאר בזוגיות (ולא משנה למה זו ההחלטה שלך) אז צריך בעצם להגדיר מחדש את גבולות הגזרה ואת ה"חוזה" הזוגי ולמצוא בעצמך מאיפה את שואבת כח להתמודדות הזו

בהצלחה!!!!

שהיא עדיין לא אמרה מה צריך, אני זו שכתבתי זאת, כי חושבת שזה יעלה בפגישות אישיות, הרי אני יפרוש בפניה את הבעיות, נכון? אני יפרוט מהם הדברים שבעלי נחרץ שאין צורך בהם. 

אז בואו, באופן טבעי היא תהיה בהלם ובטוח תגיד שזה לא תקין. תנ

מכירה את זה יותר מכיוון הילדים

(ההורים של בעלי)

שמה זה יותר מורכב כי הם עדין ביחד למרות שכל הילדים נשואים.

היה ועדין יש שם יותר שיתופיות לחיים מאשר נישואים נומטיבים.

לא בטוחה שאם אני אשאל את בעלי מה הוא היה מעדיף הוא היה אומר שייפרדו.

אבל ברוב לכולנו שאחד מבני הזוג משלם מחי"ר כבד על השותפות הזו והשני ישלם מחי"ר כבד במקרה של פרידה (מורכב מאוד)

אני חושבת שבשורה התחתונה כולנו מבינים שזה שלהם ובניהם.

וגם קשה מאוד להתבגר ולגלות שההורה שילם מחיר כבד מידי בשבילי כילד.

זה גם משא כבד על הלב.

ולילדים גם מגיע לראות אהבה בין ההורים ומודל זוגיות בריא.

(לא היה בבית אלימות או ריבים קולניים, אבלי כן יש הרבה תסכום שניכר לעיין)

לא יודעת עם עזרתי

(כתבתי בנקודות ולא רוצה לפרט יותר פה מחשש שיזהו, אם מישהי זיהתה, אשמח לדעת)

לא נהיה לי טוב יותר להחליט על פרידה. 

כואב לי שאני שומעת את הילדים מספרים על החברים שלהם, ילדים להורים גרושים. 

בשלב זה, זה מה שעומד לנגד עיני. 

קשה כ"כ. 

ן 

אבל מעבר למחיר הכבד שברור שאת משלמת,

את חושבת שהבית היום הוא בית בריא?

הבית שמח? לילדים יש שלווה בלב?

עורכת כי הרגיש לי חשוף

אני חושבת שכדי להישאר בשביל הילדים

צריך כוחות על.

לא לכל אחת יש.

כי צריך לדעת להנהיג בית שמח למרות המחי"ר האישי הכבד.

בית בריא בזוגיות חולה

בית שהילדים לא ירגישו גם את המחי"ר

שבעצם הכל הכל יפול עליך

לחיות במסכות (ולמצוא אוזן קשבת אחרת)

זה אפשרי, אבל מתאים רק ליחידי סגולה.

את מסוגלת?

אז ננסה לכתוב נטו מתוך מה שמכירה בלי פרשנות.

אני רואה (ממבט מבחוץ וכל הסייגים הנחוצים)

שיש הבדל גדול בין איך שהילדים מקבלים את הגירושין כשהם קטנים או כשהם מתבגרים.

כמו שאמרת קל אין.

אבל בכל זאת התגובה היא שונה.

מצד שני מבחינת הגרושים עצמם, יותר קל לבנות חיים חדשים ככל שהגרוש יותר צעיר בגיל הפרידה. אז זה עומד בסתירה אחד לשני.

זה ככה מלמעלה, ברור שכל אירוע הרבה יותר מורכב מזה וכל אחד והסיפור שלו.

את מלווה במטפלת/ פסיכולגית בתהליך?

מה רמת הסבל?

את מסוגלת לראות את הטוב מבעד לרע? הכל שלילי?

איך הוא לילדים?

הוא אבא טוב ואת שמחה מהאבהות שלו? אולי תוכחי להתלות בזה כדי למצוא בו נקודות אור בתוך כל החושך... בהצלחה וחיבוק גדול!

אם את מעוניינת יכולה לכתוב לך מנסיון לא אישי אבל כן כללי של מקרים שמכירה❤️

שה' יאיר את עינייך לעשות את הדבר הכי נכון וטוב

יש כאן 2 צדדים, ששניהם משלמים מחירים קשים ושניהם סובלים.

אם זה הילדים, שחווים את הריחוק, שחווים את הרגשות השליליים, את המתח, את חוסר הכבוד הרבה פעמים,

את הסכסוך והקושי ולא פעם גם ממש מריבות וצעקות והאשמות, 

ותלונות של אמא על אבא באוזניהם או הפוך.

צריך לדעת שעבור ילד ההורים הם ממש חלק מהקיום שלו, וכששני החלקים שמהם נוצר

מסוכסכים, שונאים, רבים ונלחמים אחד בשני הוא מרגיש בתוך עצמו חוויה פנימית של מלחמה ושל חוסר קבלה עצמית.

לרוב גם ילדים לוקחים איזשהו צד, כלומר יש הורה שהם יותר מזדהים איתו, 

ואז זה לפעמים גם מרחיק אותם מההורה השני בצורה ממש כואבת.

אחת המשפחות שאני מכירה שחיה ככה, הילדים כבר גדלו והיו אומרים לאמא שלהם להתגרש.

זה היה צעד שהיא לא הייתה מסוגלת לעשות בהתחלה מבחינה פנימית, 

אז הילדים כבר הפכו לצד בעניין

היו כועסים על האבא על איך שהוא מתנהג אליה, ואז מחרימים אותו, ונוטרים לו טינה,

בהמשך ניתקו איתו קשר, למרות שהוא היה סך הכל אדם טוב ורגוע וגם לאמא היו את המורכבויות שלה

אבל הם הפכו למגוננים כלפיה בגלל האופן שבו הם חוו את הזוגיות הלא זוגיות הזו.

כלומר בסופו של דבר הם גם כעסו על האמא שלא היה לה את הכח לקום וללכת, גם כעסו על האבא ואיבדו איתו קשר, גם במקום לחוות

אמא שמסוגלת להעניק להם ולשמור עלחהם הם הפכו להיות הוריים כלפיה כשהם בגרו והבינו שהיא לא מסוגלת לתת לעצמה ובטח לא להם צרכים שהם בסיסיים לנפש.

כמובן שהם חוו דפוסי זוגיות בעיתיים שזה דבר שאיתגר אותם ממש בזוגיות שלהם עצמם, אחד מהם התגרש ממש צעיר, אחד מהם פחד שנים להתחתן, ועם השאר אני לא מכירה את נבכי הזוגיות אבל מניחה שיש לזה השפעה על כולם.

אה, ובסוף בסוף, אחרי שהם התחתנו היא התגרשה. היא כבר הייתה אחרי הרבה שנים שבהם היא מחקה את עצמה ואת צרכיה,

מצולקת רגשית מכל השנים הקשות ומאד מאד מרירה ולמרבה הצער גם לא הצליחה להקים מחדש בית. היא היום מתקרבת לגיל 70 והיא חיה לבד וזה די עצוב.

גם איש ואישה שחיים ככה, משלמים הרבה קורבנות בתוכם. בסוף האינטרקציה על צדדיה המורכבים תשאר; לנהל יחד משק בית, לגדל ילדים, לפרנס את המשפחה, רק בלי החלקים המחברים

של האהבה, של הקרבה, של התמיכה, של חווית הביחד והשמחה שהם הדבק של כל זה שמאפשרים לזה להיות משהו שמח וטוב.

נראה לי שבסופו של דבר האשליה שאפשר להחזיק ככה בית עבור הילדים שיהיה רגיל לכאורה

רק בלי יחסים של חום ואהבה בין ההורים, מפספס את העיקר. 

רוב האנשים לא ממש מודעים לזה, אבל כל דבר שאנחנו עוברים ביום יום, אם זה פרצוף מהבוסית בעבודה או שכנה שמצליחה במשהו שלא הולך לנו שבדיוק נתקלנו בזה, או ילד שרב עם אח שלו או סתם שהסתכלנו במראה והתבאסנו,

משאירים לנו חותם והשפעה בלב.

אין אפשרות לחיות במערכת כזאת אינטנסיבית ומורכבת רגשית בלי להיות מושפעים מזה.

במתחים, בלחצים, בכעסים, בתסכולים, באכזבות.

את כל הדבר הזה, קודם כל את כאמא בוודאי תחווי בתוכך

ויחד עם חוסר טבעי באהבה, בהערכה, בכבוד זה עלול לגבות ממך מחירים רגשיים מאד כבדים.

כמובן שאת המצב הרגשי שלך, גם אם ביניכם לא תשמע צעקה או ויכוח אחד, גם הילדים מרגישים וחווים, ופשוט חבל להיות באשליה שאפשר לחיות ככה ושהכל יהיה בסדר

כשבפנים ובשורש שום דבר לא❤️❤️❤️

אני שולחת לך חיבוק כי זה נשמע שאת באמת במצב ממש מורכב, שנראה שכל האופציות בו לא טובות

לחיות ככה עם איש שכנראה משהו בזוגיות איתו לא הולך טוב ולא מצליחים להעזר בטיפול,

ומצד שני להשאר בזוגיות בשביל הילדים❤️

אני כאן כדי לעודד אותך שיכול להיות טוב.

שהסיטואציה המורכבת הזאת כאן כדי להצמיח אותך 

ובע"ה מעודדת אותך לא לוותר על עצמך, ועל חיים טובים וראויים

עבורך ועבור ילדייך, ושה' ינחה אותך בדרך הנכונה❤️

זה גהינום. אין לי מילה אחרת. להשאר בשביל הילדים אולי את מונעת מהם את השבר המידי להיות ילדי  להורים גרושים. אבל את לא מונעת מהם לגדול בצל מתח. הם חשים שהם צריכי  ללכת על ביצים כדי להפגין שלום בין אבא לאמא. הם שומעים את המריבות שלכם, או לחלופין את השקט המצמרר. הם לא לומדים דגם של וגיות טובה. הם לא לומדים שלכל אחד יש זכות לאהוב ולהיות נאהב,או להתחיל חיים מחדש למרות כישלון. את מונעת מהם אולי כאב על פני השטח אבל החיים שלהם ממש לא בהכרח טובים יותר. 

אם את באמת רוצה לתת להם חיים טובים תנסו עוד פעם טיפול זוגי איכות  עם המלצות. אם את חשה מאוימת בבית מאיזושהי סיבה ואת לא מעניינת בלטפח את הזוגיות עדיף להיפרד. זה לא יהיה פשוט אבלי יוצר שם מרחב בשבילך לנשום את תהי אמא טובה יותר. תהי טובה יותר לעצמך בלי חשש או עימות תמידי. והכי חשוב. אם החלטתם להיפרד תשתפו את הילדים בכל התהליך מראש. מה זה אומר, האם יהיו בתים נפרקים, מתי זה יתנהל. כמה שיותר שיתוף והבנה לרגשות הלא קלים שיעלו להם. שיתוף גם של הרגשות שלכם. לא לכלוך אחד על השני ולא מה אתם מרגישים אחד כלפי השניה. אלא מה אתם מרגישים לגבי פירוק הבית. תהליך נכון שמלווה בייעוץ רגשי לילדים יכול להיות תהליך של גדילה והתפתחות.

מחטף, מריבות על הילדים, או על רכוש, לעשות מאחורי הגב של הילדים יובילו לטראומה ותחושת בגידה ועקירה אצל הילדים.

בהצלחה ה' ינחה דרכם בטוב.

אז מניסיון שלי כבת להורים כאלה זה הרס לי את החיים. אמא שלי לא רצתה לפגוע בנו ו"בשידוכים" שלנו, שבדיעבד זה אמנם הצליח מהפן הזה, אבל מלבד זאת כל מה שיכל להיות גיהנום היה גיהנום. 

באותם זמנים לא ראו עלינו כלום והתנהלנו כלפי חוץ כמשפחה נורמטיבית לחלוטין, אבל כיום במבט מפוקח כל אחד מאחיי יצא עם שריטה כלשהי. 

היום כשכולנו נשואים והם עדיין יחד אני מבינה שאמא שלי היא אישה מוכה שלא מסוגלת לעזוב את הבעל המכה, והיא לא באמת חיכתה שכולנו נתחתן, היא פשוט מפחדת פחד מוות. היא בטוחה שגידלה אותנו ושמרה עלינו מגירושין, אבל האמת היא שהיא מנעה ממנו לראות אישה רגועה, שמחה, בית נורמלי בלי מתחים, כעסים ומריבות. 

לפעמים בשביל הילדים הכי טוב להתגרש.

נשמע הזוי, אבל זו האמת.

כמובן מאוד תלוי סיטואציה וכו', אבל חשוב לי להשמיע גם את הקול הזה. 

ממש תודה לתגובות, אמנם כואבות. 

כן, ממש עצוב לראות שבככ הרבה בתים יש ברקע, הורים גרושים, הורים פרודים ןרטים והורים שמשלמים מחיר כבד וכמובן הילדים. 

האמת, שאני במקום שמנסה לא להתייאש ולנסות עד הסוף כדי לראות מה ניתן לעשות. 

תוך כדי כתיבה נזכרת בקטע מסרט שיצא כעת נראה לי שנקרא משהו כמו חומה בתוך הבית. על זוג שבגיל 70 פשוט חצו את הבית לשניים וכל אחד חי את חייו מעבר לקיר.... 

עושה לי לא טוב לחשוב על זה. 

קראתי את כולכן ועדיין מנקר לי שיהיה קשה בקטע של הילדים עם נפרד. 

ובכלל, משתפת עכשיו, בכלל לא מאמינה שהשרשור הזה קשור אלי. 

לא להאמין כמה דילמות, עומדות מאחורי זה.  כמה אעם

ריססתי חומר לניקוי משטחים, חיכיתי 5 דקות, ואז שפשפתי עם סקוצ'

זה לא מאד יקר וזה תענוג אחכ

יש רק כתם נקודתי

רץ בפסח סרטון של ניקיון עם מכסה סיר וסמרטוט

ממלאים קערה עם מים רותחים שמים בפנים חומר של מדיח כלים לוקחים סמרטוט נקי טובלחם היטב. שמים על מכסה של סיר ככה שזה הדוק ( קושרים בידית) וככה מנקים. שווה לנסות

די מדהים איך חומר זול מתעלה על האחרים

כשזה כמובן משתדרג עם הזמן

ומהצד השני- העבודה והאחריות להיות אמא לא נעלמת גם בגיל 5(ומניחה שגם בגיל 15, אין לי נסיון)

יוצאת לגן עכשיו, אפרט מאוחר יותר בע"ה על מה הגבתי🫣

אבל בגיל חמש מי שלא רוצה קטאן שילך לחבר..

מחכה כבר שיהיה אפשר לעשות דברים לא רק כשהוא ישן. חלק מזה זה גם להתנהל ברגוע עם הגדולים. נגיד בחג בקושי הכנתי סלטים למרות שקניתי מצרכים ואוהבים אצלנו, כי לפני הארוחות הייתי בעיקר סביבו..

או שלא הוצאנו מנה אחרונה כי הוא לא ירד ממני בארוחה (לא הסכים לשבת בכיסא שלו) ולא רציתי שהוא ילכלך אותי, אז ויתרתי על הרעיון.

אתמול יצאתי לרוץ עם הגדול שלי (בן 11) והרגשתי פתאום כמה זה חסר לי.

אז אצלי הוא היחיד שלי, בן שניה לחמש מתוק חכם והיפראקטיבי🙈🙈

ממש הרגשתי איך באיזור גיל 3 הייתה לו קפיצה התפתחותית-קוגנטיבית משמעותית, כזו שאיפשרה לו לשחק גם לבד, לקחת לעצמו אוכל בסיסי(נגיד פרוסת לחם מהשקית, בלי ממרח) ובכללי יותר היה אפשר לעשות דברים שהוא שותף בהם או לחלופין לא שותף בהם אבל יכול לשחק לידי או בסלון או משו כזה בזמן שאני עובדת..

רואה את זה גם על אחיינית שלי, ההורים שלה גרושים אז היא הרבה אצל ההורים שלי שבתות עם אבא שלה.. וממש ראינו את ההבדל בסביבות גיל 3 שנהיה הרבה יותר פשוט להתנהל סביבה וגם לאח שלי נהייתה יותר אפשרות ללכת לתפילה או לנוח בלעדיה.. בלי שהיא תבכה שהיא לבד(למרות שהיא עדיין כמובן לא יכולה להיות לגמרי לבד בלי השגחה)

וגם הם נהיים בשלב שאפשר לשחק איתם..

שיחקתי השבת איזה משחק קופסא(שלוף ואז זוללים) עם אח שלי שבן 9, הבן שלי שבן 5 ואחיינית שלי שבת 3 וחצי..

אז נכון שהיא לא לגמרי הבינה את החוקים ולא שיחקה בדיוק כמו הגדולים יותר, אבל היא כבר מספיק גדולה כדי לשתף אותה בלי שהיא תהרוס הכל, שזה בעצם מה שאת מחפשת

חלק מהדברים שכתבת יותר אישיים לילד.. ספציפית הבן שלי נרדם עם שירים/סיפורים ברמקול בחדר מאיזור גיל שנתיים וחצי ואנחנו אף פעם לא "מרדימים" אותו..

אבל אח שלי שבן 9 עד לא מזמן כן היה צריך קוצ'י מוצ'י לפני שהוא נרדם🤭

ואי חפרתי המון..

מקווה שלא כתבתי מידי בבלאגן ושעזרתי..

תודה רבה על הפירוט!

ואיזה קטע שנולד לך אח ארבע שנים לפני שהפכת לאמא בעצמך

ילד בכור זה מאתגר בכל גיל, אין שגרה עם גדולים יותר שהוא נכנס לתוכה, אז אם בכל זאת הרגשת הקלה זה בהחלט מעודד.

וגם עם האחיינית, אם בלי אמא שלה היא עשתה קפיצה אז כנראה שזה אכן הגיל שעושה את שלו.

נשמע שיש לכם דינמיקה משפחתית ממש טובה בין כולם (אח שלך הקטן עם הבן שלך והאחיינית)

שתזכו לרק נחת מכולם!

אבל לצערי היא לא זכתה להגיע להיות דודה...

אבל הילדים הגדולים שלי באמת די גדלו עם האחות שנולדה לפניה (הייתה בת 5.5 כשנוחגה הבכורה שלי). היא תמיד הייתה מעין אחות גדולה (ורחוקה) ונערצת...

מקווה שהנכדה שנולדה היוותה מעין נחמה כלשהי להורים שלך.

אבל כן, החיים שהמשיכו ביתר עוז ושמחה בהחלט מהווים נחמה...

תודה!

לא שתמיד הכל נחמד ונצנצים, אבל אכן כיף להם מאוד שיש להם אחד את השני..

ההקלה הגיעה באיזור גיל 3

לגבי שינה עד חודשיים לפני גיל 3 הוא היה נרדם בעגלה, עשיתי איתו תהליך של הרדמות במיטה בשיתוף פעולה שלו, זה לקח שלושה חודשים עד שהוא הסתגל להרדם לבד במיטה שלו.

באופן כללי אני כל הזמן עובדת איתו על שיתוף פעולה, באיזור גיל 3 שיתוף הפעולה שלו מאד השתפר, יחד עם הדיבור שלו שנהיה שוטף וקל לנהל איתו דיון.

תודה על העידוד, אז זה הולך ומתקרב.

וכן חשבתי על זה לדחות את ההתעסקות עם שינה עצמאית עד שיגדל עוד קצת ויהיה יותר קל לעשות את התהליך,

נראה מה יכריע קודם.

ולגבי הדיבור- את ממש צודקת. הוא באמת עוד לא מדבר.

לכל העקרונות והתהליכים שאת עושה אאיתם?

את משהו לא רגיל, באמת, מקווה שאת מודעת לזה

זה בעיניי מהות החיים ללמוד, ללמד, להשתפר, למצוא דרך, להתמודד עם קונפליקטים, להוביל ולחוות תהליכים. לא צריכה להחזיק ראש, זה זורם לי בדם

אני הכי שאנטי שיש, תהליכים ולהחזיק ראש זה ביג ביג נואו

הסגנון חישיבה המסודר ההגדרתי..מושלם לזה

גם במקצוע שלי יש תהליכים לא פחות מענינים

יש ילדים קטנים יותר שכבר נרדמים עצמאית, ויש ילדים שובבים יותר שגם בגיל גדיל לא זורם איתם לשבת בתפילה...

למשל השבת בקריאת התורה הוא ישב ליד אח שלו. (בן 11)

בעלי גבאי אז תוך כדי שהוא מעלה לתורה ועושה מי שברך הקטן זורק קריאות ביניים והיו כמה מתפללים שהתייחסו אליו בקושקוש וחמודי אז עוד יותר הוא נהנה מהתשומת לב.

הוא לא התפרע או משהו, סתם לא יכל להיות בשקט.

רציתי להוציא אותו אבל אף אחד מהעזרת גברים לא שם לב שאני מנסה...

אח"כ שאלתי את בעלי, הוא אמר שזה לא נחשב הפרעה, שיש מבוגרים שיותר מפריעים ממנו.

וגם יש פארק צמוד לבי"כ ואין מכוניות ברחובות, ובגלל שהוא הקטן של הקהילה לא חסר מי שיוציא אותו, הוא פשוט דבוק לאמא עדיין.. גם בתפילת ילדים הוא יושב עלי, אפילו לא מוכן לשבת בכסא לידי, רק עלי.

באופן כללי זה לרוב בגרף עליה מתמיד... יש לפעמים קצת נפילות, לפחות אצלי אם הוא (הוא בן שנתיים) מצליח לפתוח את המקרר,

וזה אומר עוד מקום שהוא יכול לעשות בו שמות זה סוג של ירידה, אבל באופן כללי הכיוון הגורף הוא שמיום ליום נהיה פשוט יותר, יש עם מי לדבר, יש גם מוטיבציה להיות גדול יכול ואחראי, וזה מאד משמעותי..

ונראה לי בגיל שנה- שנה וחצי הרגשתי את ההבדל.

(עד גיל 2 עדיין ינקה)

אבל היא כבר משחקת עם הגדולים יותר ולא צריכה אותי כשאני לא בסביבה.

(כשאני לידה היא ממש דבוקה אלי...)

כשהיא לבד הרבה יותר קשה לי. היום הוצאתי את הגדולה שלי (בת 6 וחצי) מהצהרון מוקדם כדי שתהיה איתה קצת...

לגבי שינה- גם אצלי היא ישנה במיטת מעבר, אבל לא נרדמת לבד- היא מטפסת על האחים שלה, קמה כל רגע... אז אנחנו שמים אותה בעגלה, ורק אחרי שהיא נרדמת היא עוברת למיטה שלה.

באמת אני לא יכולה לעשות דברים בבית כשהיא נמצאת איתי לבד, אלא אם כן אני משתפת אותה. וזה לא תמיד נח לי... כי למשל אם אני שוטפת כלים והיא מצטרפת, אז זה מחייב גם שטיפה של המטבח אח"כ והחלפת בגדים שלה...

מניסיון של פעמיים שבהן הקטן היה בן שלוש (ואז ב"ה הצטרף עוד אחד או שניים למשפחה).

בגיל שלוש הם בדרך כלל גמולים כבר (למרות שאצלי רק מתחילים גמילה בגיל הזה ), יודעים להעסיק את עצמם, פחות נוטים לסכן את עצמם (לפחות רוב הילדים), מוכנים להישאר עם אנשים שהם לא אבא ואמא (שוב, גם זה רק אצל רוב הילדים).

וכמובן - זה בסופו של דבר אינדיבידואלי לכל ילד...

(רואה עכשיו על עצמי - שכשאני מתכוננת לצאת מהבית אני דואגת לסידור ולשמירה בעיקר לקטנה, וכל השאר - מגיל ארבע ומעלה - כבר פחות דורשים את זה מבחינתי, כל עוד יש מישהו מספיק גדול בבית. זו בהחלט הקלה לעומת התקופות שבהן היו לי שני קטנים או אפילו שלושה...)

הקטן שלי בן ארבע

ומרגישה שהגעתי לשלב שלא קרה לי מעולם

תמיד בשלב הזה כבר היה לי עוד אחד לפחות.

היום אני יכולה יותר לתכנן דברים איך שנוח לי

אני גם יכולה להסביר לילד דברים בצורה שהוא מבין, יש עם מי לדבר

אבל יש לי שניים, וזה ארכת כי הם מעסיקים את עצמם

למרות שהבת יחסית הייתה תלותית לעומת הבן..

הקלה יותר בזה שהם הולכים לשירותים לבד ומתלבשיםלבד. התרגחו למיטות שלהם ולא יוצאים אלף פעם בלילה

לא ישנים צהריים ונרדמים מוקדם

אפשר לתקשר איתם ולתת לם משימות

זה באמת אחרת מהשלב הזה של הגיל הקטן יותר

אבל לי אישית קשה יותר עם הגילאים הגדולים יותר ואני גם כן עושה דברים כשהוא בבית וער אז לא יודעת לענות לך

נמשיך לחכות בסבלנות ולהנות ממה שאפשר בגיל הזה, וב"ה שיש על מה.

אז די קרובה בגיל.

נרדמת רק בהנקה גם ביום וגם בשנת לילה. לםני כמה חודשים גמלתי מהנקת לילה כי הרגשתי שאני נהפכת לצל של עצמי והיה שיפור משמעותי ממש בשינה וגם לוקח לה פחות זמן להרדם בלילה.

כן לאחרונה היא רוצה לישון רק בסביבות שמונה וזה קצת תוקע אותי עם יציאות בערב אבל בימים שיודעת שצריכה לצאת ממש מקפידה שלא תישן הרבה ביום וזה עוזר.

גם אצלי כשהיא איתי כל דבר זה כפול זמן אם לא םי שלוש ולצערי לפעמים גם מלווה בבכי.

יש אחים גדולים שעוזרים אבל גם להם לפעמים נמאסוגם היא איכשהו לא תמיד משתפת פעולה.כשהיא ערה אין מצב לישון גם אם בעלי נמצא אלא אם נועלת את הדלת של החדר( עושים את זה לפעמים כשאין ברירה)..

אותי מנחם שבגיל שנה וקצת היתה קפיצה משמעותית בהתנהגות והקלה מטורפת ( היא בכתה מהרגע שנולדה עד גיל שנה וחודשיים כמעט רצוף) אז מצפה שגם בגיל שנתיים תהיה עוד קפיצה ובאמת רואה שככל שהיא מתפתחת יוצר היא נהית יותר נינוחה.

אצלי היא מאוד תקשורתית וכבר מדברת וגם כשמחרטטת מילים אפשר ממש להבין אותה וזה מאוד חשוב לה ומרכיע אותה. וגם היא בלי מוצץ למרות שלאחרונה היא כן קצת לוקחת אבל לא כשבאמת צריך.

באמת מתסכל.. חיבוק גדול!!!

אצלנו ההוצאות גדולות מההכנסות כל פעם עוד ועוד...

בע"ה הקב"ה דאג וידאג לעם ישראל תמיד.

שואלת באמת,

איך מסתדרים?

בהמון קטגוריות.. שלא נדבר על הדבר הבסיסי ביותר שהוא דיור. 

גם שכירויות וגם ריביות שמאמירות למימדים מפלצתיים

זו אינפלציה עולמית אבל, אם זה מעודד אותך.. כן תמיד רואים שכשיש אינפלציה, המון מקומות מנצלים את זה גם להעלות את המחירים בצורה בלתי מידתית וחזירית..

גם פה זה ככה ובכל מקום שאני מכירה...

יותר זולים מאשר פה

אז גם כשיש עלייה, פה היא יותר מורגשת כי כאן הכל יותר יקר

זה סוג ההודעה שבאתי לכתוב, שנכון שהכל התייקר אבל לזכור שיש מי שמנהל את העולם ואנחנו בידיו ולא מחכים לקבל עזרה מידי בשר ודם...

אז ממשיכים לעשות את ההשתדלות שלנו אבל ממקום רגוע ונינוח.... 

מדגישה שבכל אמירותיי אני לא באה להוריד מהאחריות שלנו! אבל ממקום שאני רוצה שיהיה לי טוב, ולהיות בלחץ ובחרדה זה לא טוב....