פורום חסידות ברסלב (עמוד 60)

צדיק אשריך!!!

רק רציתי להזהיר שנה שעברה התגלגל לידי קונטרס על שמירת העיניים,

שלא הייתי ברמה הרוחנית לקרוא אותו ,הוא דיבר על כמה זה רע להסתכל וכ"ו

אחי!!!הדבר הזה היה מלא בהזהרות במקום בחיזוקים ואז אחרי כול נפילה נכנסתי למשבר וכידוע רח"ל בחופש יש המון נפילות הגעתי לזמן אלול שבור לגמרי וב"ה הוא שלח לי ר"מ שעזר לי ממש!!!!   

אור עליך!

דבר איתי באישי....

בס"ד בר"ה

אתה בטוח שכך אתה רוצה להתחזק בענין?

לא יותר כדאי לשמור, מאהבה לה'

ח"ו, אני לא בז לשום אימרה, אבל סתם נראה לי, שאין ענין בלהפחיד....

הרי זה ברור, מי ששומר מקבל שכר, מי שלא......(ח"ו)

אז לדעתי, פשוט להתחזק בענין כמה שיותר, ולבקש מה' שיקדשנו בקדושתו

בהצלחה, ישועות

ספרים של מואר"ש א. קדושת ישראל ב.אוצר ישראל זה ספרים שמואר"ש כתב ומיוסדים על פי רבינו. ויש לו עוד ספר אחד שנקרא שמירת הברית שם זה גם דיבורים של מואר"ש על עניין הברית וגם יש שם ליקוט מספרי רבינו.

ועוד יש ספר בשם קדושת העיניים לרב טוייסיג שהוא מלוקט מפסוקים גמרא מדרשים חסידות מוסר. ויש שם כמה פרקים חלק מדברים ממעלת העין עצמה חלק ממעלת שומר העניים וחלק מהפוגם בהם. ויש שם גם פרק עובדות עך גולי ישראל בעניין שמירת העניים .ולהכל הוא מביא מקורות.

יש עוד ספר נקרא טהרת הקודש לרבי אהרן ראטה גם מדבר בענין מעלת שומר העניים וגם מחומרת הפוגם בענים מיוסד על פי זהר וספרי קבלה בעיקר יחסית זה ספר כבד כי הוא קהה להבנה בגלל המושגים שמובאים בא.  

"שמירת עניים"

בדוק ומנוסה, הלכה היא ולא מנהג חסידות.

הקדמה

ספר זה נועד לתת עצות שימושיות ומעשיות לכל מי שרוצה להגן על עיניו ממראות אסורים.

לצערנו הרב בימינו כמעט ואי אפשר מבלי להכשל בפגימת עיניים כל יציאה או הבטה לרחוב ואפילו לרגע אחד גורמת לחטאים רבים, ורבים הרוצים לשמור על העיניים פשוט לא מצליחים, מנסים ושוב פעם נכשלים.

וככל שאדם רוצה להשמר ומשתדל להזהר יותר כך המעידות כואבות יותר, ולצערינו ההתמודדות הופכת קשה יותר מיום ליום.

מובאים כאן פתרונות הלכתיים ומעשיים על מנת שנלמד כיצד לנהוג במקרה שיש נסיון של שמירת עינים

נכתב בשפה פשוטה יעילה וקצרה, באופן שיתאים לנשיאה ביד ליוצאים לרחובה של עיר.

יהי רצון ולא תצא תקלה על ידי כלל וכלל.

ואזכה גם אני לידי מידת שמירת עינים באמת ובתמים.

עבור הנאה רגעית
אדם יכול לאבד את אשתו וילדיו
יכול להפסיד את כל עושרו והצלחתו
יכול להחליף את עתידו ולאבד את מזלו

לעומת זו
אדם שמצליח להתגבר ולא להסתכל
לחסום את תאווותיו
לסגור את עיניו מול הרצון להסתכל
מרויח את כל עולמו
ברגע אחד של התגברות
מרויח את משאלותיו שמתגשמות
מרויח את אופיו וכוחו הרצוני להתגבר על תאוותו
מרויח ומרויח להיות קרוב אל ה' יותר מכל אדם אחר יודע היטב שכל עתידו הוא שמור ומצליח

זֶה קָרָה...

הַרְבֵּה פְּעָמִים שָׁמַעְנוּ עַל בָּחוּר שהִתְכַּתֵּב עִם בַּחוּרָה הֵם קָבְעוּ לְהִפָּגֵשׁ רַק כְּדֵי לִרְאוֹת, ו...שַׁם הוּא נִרְצַח

וְגַם קָרָאנוּ עַל מִקְרִים שֶׁבָּהֶם סוֹכְנֵי בִּיּוּן מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאִשָּׁה יָפָה כְּדֵי לְפַתּוֹת פּוֹשֵׁעַ מְבֻקָּשׁ, הִיא מְפַתָּה והוּא מִתְפַּתֶּה וְכָךְ הוּא מוּבָל יְשִׁירוֹת אֵל הַמַּלְכֹּדֶת שֶׁשָּׂמָה קֵץ לְחַיָּיו.

שָׁמַעְנוּ גַּם עַל הַרְבֵּה מִקְרִים שֶׁנִּשְׁלָחוֹת נָשִׁים לְפַתּוֹת לוֹחַמִים שֶׁיִּפְּלוּ לְמַלְכּוֹדֶת.

עוֹבֶדֶת שֶׁרוֹצָה לְהִתְקַדֵּם, מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּנֶשֶׁק הַנָּשִׁי כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּקִדּוּם...

הָאוֹטוֹבּוּס מֵאַחֵר והַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת הִיא מְמַהֶרֶת לַעֲבוֹדָה וְעוֹצֶרֶת "טְרֵמְפְּ" שֶׁיַּהֲפֹךְ לַסִּיּוּט שֶׁיְּשַׁנֶּה אֵת כָּל חַיֶּיהָ...

שׁוֹמְעִים עַל מִקְרִים כָּאֵלֶּה וַאֲחֵרִים, וְהַמְּכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף לְכֻלָּם שֶׁהַכֹּל מַתְחִיל מֵרְאִיָּה וּמֵהִסְתַּכְּלוּת.

כְּשֶׁמַּתְחִילִים לְהִסְתַּכֵּל אָז הַיֵּצֶר מַתְחִיל לְפַתּוֹת לְסַמֵא אֶת הָעֵינַיִם לְעַרְפֵּל מַחְשָׁבוֹת.

הַחָכְמָה הִיא שֶׁכְּבָר בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא לְהִסְתַּכֵּל, לֹא לְהִתְפַּתּוֹת לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם, כְּדֵי שְׁהַיֵּצֶר לֹא יוּכָל לְבַלְבֵּל.

כָּל רֶגַע שֶׁאֵין אָנוּ שׁוֹמְרִים עַל הָעֵינַיִים אָנוּ דּוֹמִים לְאוֹתָם פְּתָיִים שֶׁנּוֹפְלִים לַטֶּרֶף בְיָדָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הֶחָזָק בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם

יֵצֶר הָעֲרָיוֹת.

בְּכָל רֶגַע שֶׁאָנוּ מִתְפַּתִּים וּמִסְתַּכְּלִים, אָנוּ מוֹעֲדִים לִנְפִילָה כּוֹאֶבֶת.

צְרִיכִים אָנוּ לִהְיוֹת מְרֻכָּזִים בְּיוֹתֵר לָדַעַת שֶׁאָסוּר לָנוּ לִפּוֹל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד עַל מְנַת שֶׁלֹּא נְאַבֵּד אֵת עוֹלָמֵנוּ בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל אִי שְׁפִיּוּת זְמַנִּית.

אֲבָל זֶה אָסוּר
כָּל יְהוּדִי אוֹמֵר בּוֹקֶר וְעֶרֶב בִּקְרִיאַת שְׁמָע "וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וְכָתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (ספר שערי תשובה השער השלישי - אות סד) "וְגַם רַבִּים נוֹקְשִׁים וְנִלְכָּדִים בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת (במדבר טו, לט) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, הֻזְהַרְנוּ בָזֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת - אִישׁ וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּהֵן"

כָּתוּב בְּאוֹרְחוֹת חַיִּים בְּשֵׁם הַ"ר יוֹנֶה אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה כְּלוֹמַר עַל אִשָּׁה רַוָּקָה, מִדִּבְרֵי קַבָּלָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה.

וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַכְשִׁיל וּמַכְחִישׁ כֹּח יִצְרוֹ הַטּוֹב וְהוֹדוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית.

וְיֵשׁ אִסּוּר נוֹסַף מִן הַתּוֹרָהּ וְהוּא לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה כְּלוֹמַר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מַחְשָׁבָה שֶׁל תַּאֲוָה וַאֲפִלּוּ היא פְּנוּיָה.

וְחָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה מִמַגַעָה שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ"ל (ע"ז כ שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ"ל (הובא בבית יוסף אבן העזר אות א.)

טָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁשְּׁמִירַת עֵינַיִים זֶה רַק חוּמְרָא לַחֲסִידִים, אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה, יֶשׁ אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה.

א. ראיה שטחית - כשרואה מבלי להתעמק, כגון כשעובר ברחוב ורואה אשה מולו ומסיר את מבטו, אינו עובר על איסור. אבל אם ממשיך להסתכל עובר על איסור (משנה ברורה סימן עה ס"ק ז וראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי אם לא מצד המוסר ובספר מנחת שמואל הוכיח דאדם חשוב יש לו ליזהר בכל גווני. וכתב הפמ"ג דבמקומות שדרך להיות מכוסה כגון זרועותיה וכה"ג שאר מקומות הגוף אף ראיה בעלמא אסור וכתבו הפוסקים דבתולות דידן בכלל נידות הם משיגיעו לזמן ווסת ובכלל עריות הם.

ב. אשה שאינה צנועה - אפילו ראיה שטחית אסורה באשה שאינה צנועה ולכן אין היתר לגשת לפקידה שלבושה בחציפות (פמ"ג בסי' ע"ה משב"ז סק"א להסתכל בלא נהנה שרי וכן משמע באבן העזר וכן הבין מדביר הב"ח דבלא נהנה מותר ראיה מעלמא מותרת אבל אם נהנה אפילו ראיה בעלמה אסורה).

ג. בגדים צמודים - כשלבושה בצניעות ובגדיה צמודים יש איסור בראייה בדיוק כמו אשה חשופה (כיון שההסתכלות עליה מעוררת הנאה בדיוק ואפילו יותר מאשה חשופה וכאן חמור יותר שחושב שאין בזה איסור כיון שהיא צנועה).

ד. אשה יפה - ראיית פני אשה יפה אפילו צנועה ומדבר עמה לצורך עבודה אסורה וצריך להסתכל לצדדים או להשפיל מבט (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות).

אַתָּה מַגְזִים
יֵשׁ לָדַעַת בְּבֵרוּר בְּאֹפֶן מֻחְלָט שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ וזֶהוּ עִקָּר הַדִּין שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים.

חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה "מוּגְזָם" "פָנַאטִי" "רַק לְקִיצוֹנִים" אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁכֹּל אָדָם יְהוּדִי: חִילּוֹנִי, דָּתִי, חֲרֵדִי, מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים.

בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהוּא נִזְהַר שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס לְפִיו מַאַכְלֵי אִסּוּר, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין זוֹ הַגְזָמָה לְחַפֵּשׂ כַּשְׁרוּת עַל כָּל סוּגֵי הָמָזוֹן,

וּכְפִי שֶׁהוּא מַקְפִּיד לִשְׁמֹר עַל הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, מֵנִיחַ תְּפִלִּין, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, בְּדִיּוּק כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁל נָשִׁים שֶׁאֵינָן בִּצְנִיעוּת, בַּבַּיִת וּבָרְחוֹב.

הֲיָדַעְתָּ...
מִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵר אֶת הָעֵינַיִם שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל דַּרְגָּה רוּחָנִית שֶׁיִּהְיֶה ְיִצְטָרֵךְ לְתַן אֶת הַדִּין בְּבֹא הַיּוֹם

אֲפִלּוּ שֶׁכָּאן הֶחֱשִׁיבוּ אוֹתוֹ לְצַדִּיק בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה שָּׁם הַדַּרְגּוֹת יִהְיוּ אֲחֵרוֹת

ה. ילדה קטנה - כל שיש לה סימנים של אשה יש איסור להסתכל עליה אפילו שהיא מתחת לגיל שתים עשרה ויש מחמירים שלא להסתכל על כל ילדה (כל שמתחילה להיראות כאשה גדולה כבר יכולה להביא לידי הרהור ולכן יש איסור בראיתה).

ו. אשה זקנה - יש מקילים להסתכל על אשה מבוגרת כשאין חשש הרהור וכוונתו טהורה (כיון שאין גורמת הרהור אין איסור להסתכל עליה אבל אין ראוי לעשות כן).

ז. אדם זקן - בכל גיל אדם מצווה על שמירת עיניים ולכן גם אדם זקן מאוד אסור בראיית נשים (בכל גיל אדם מצווה על שמירת עיניים).

אַל תִּהְיֶה קִיצוֹנִי
שְׁמִירַת עֵינַיִם הִיא לֹא רַק לַחֲסִידִּים וְאַדְמוֹ"רִים אֵלָא לָאו מְפֹרָשׁ וְאִסּוּר תּוֹרָה לְכָל בָּר יִשְׂרָאֵל! אִסּוּר גָּמוּר מִדְּאוֹרַיְיתָא! הַמְקִלִּים בָּזֶה עוֹבְרִים עַל לָאו מְפֹרָשׁ מֵהַתּוֹרָה.

וְכַתָּב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" בְּשֵׁם הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ כִּי יֵשׁ עוֹף הַנִּקְרָא בְּתוֹרָה "רָאָה", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל לְפִי שֶׁרוֹאֶה לְמֵרָחוֹק וּמַזְנֶה בְּכָךְ, וְלָכֵן הַפּוֹגֵם בְעֵינָיו וּמִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים עוֹנְשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל בְּעוֹף זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְסוֹבֵל שָׁם צַעַר גָּדוֹל.

אֵין הַקַּלּוּת אוֹ הַנָּחוֹת לְחָרֵדִים דָּתִיִים אוֹ חִלּוֹנִים וּטְעַנָּה שֶׁל "זֶה קִיצוֹנִי" אוֹ "חֻמְרָה גְּדוֹלָה" אֵינָהּ תּוֹעִיל בְּיוֹם הַדִּין.

הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת

כָּל הַצּוֹפֶה בַּנָּשִׁים,סּוֹפוֹ בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. יֶשׁ "הַבְטָחָה" מֵחֲזַ"ל

שֶׁסּוֹפוֹ בָּא לִידֵי עֲבֵרָה...

 
"בִּיג דִיל"
חוֹשְׁבִים לְעַצְמֵנוּ... "מָה כְּבָר עָשִׂינוּ הֲרֵי לֹא רָאִינוּ שׁוּם דָּבָר בְּכַוָּונָה סָךְ הַכֹּל עָבַרְנוּ בַּמִּדְרָכָה וּמִמּוּל עָבְרָה אִשָּׁה וְהִסְתַּכַּלְנוּ אָז מָה, סָךְ הַכֹּל אִשָּׁה..."

וְכָאן הטָּעוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר לַחְשׁוֹב שֶׁזֶּה שׁוּם דָּבָר מִשּׁוּם שֶהַמֹּחַ רוֹאֶה, מְצַלֵּם וקוֹלֵט הַכֹּל!!!!

כָּל פְּרָט, אֲפִלּוּ הַקָּטָן וְהַמִּזְעָרִי בְּיוֹתֵר שֶׁבְּמַבָּט הַרִאשׁוֹן לֹא מַבְחִינִים בּוֹ אוֹ מִתְעַלְּמִים מִמֶּנוּ, בְּכָל זֹאת בְּמֹחַ הוּא מְצֻלָּם וּמְתוֹעַד וְלֹא יִשָּׁכַח לְעוֹלָם,

וּבְנוֹסָף לְכָךְ מַשְׁפִּיעַ עַל הָאִישִׁיּוּת שֶׁל הָאָדָם וְלַכֵן כְּכֹל שֶׁרוֹאִים מַרְאוֹת אָלִימִים הוֹפְכִים לִהְיוֹת אַלִּימִים יּוֹתֵר וּכְכָל שֶׁרוֹאִים מַרְאוֹת שֶׁל פְּרִיצוּת הוֹפְכִים לִהְיוֹת פְּרוּצִים וְחֻצְפָּנִים יוֹתֵר כֵּיוָן שֶׁהַתְּמוּנוֹת וְהַמַּרְאוֹת חוֹדְרוֹת לַתַּת מוֹדַע שֶׁבַּמֹּחַ וּמַשְׁפִּיעוֹת עַל הַהִתְנַהֲגוּת.

הַחֲכָמָה לַעֲבֹד אֶת ה'
הֵיכָן שֶׁאָדָם נִמְצָא
וּבְכָל פַּעַם שֶׁמְּתַגְבֵּר
הוּא יוֹצֵר לְעַצְמוֹ זְכֻיּוֹת שֶׁמְּיֻחָדוֹת רַק לוֹ
כֵּיוָן שֶׁרַק הוּא זֶה
שֶׁעוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן.

 
מְסַנֵּן
סִנּוּן פֵּרוּשׁוֹ לְהַפְרִיד בֵּין שְׁנֵי דְּבָרִים, הָאֶחָד חָשׁוּב, וְהַשֵּׁנִי "פָּחוֹת". כְּיוֹם הִתְפַּתְּחָה "מוֹדָה" שֶׁל סִנּוּן בְּכָל מִינֵי תְּחוּמִים כְּגוֹן: בְּעָלֵי מִקְצוֹעַ מְסַנְּנִים לְקוֹחוֹת, חֲשׁוּבִים יּוֹתֵר, וַחֲשׁוּבִים פָּחוֹת.

וְיֵשׁ מְסַנְּנִים שִׂיחוֹת טֶלֶפוֹן כְּלוֹמַר לַחֲשׁוּבִים עוֹנִים וְאֶת הַחֲשׁוּבִים פָּחוֹת דּוֹחִים. הַכֹּל לְפִי סֻלָּם הַחֲשִׁיבוּת.

לְצַעֲרֵנוּ גַּם בַּעֲבוֹדַת ה' נִכְנָס אֹפִי הַסִּנּוּן. יֵשׁ הנוֹהֲגִים לְסַנֵּן מִצְווֹת. וְלָכֵן לָהֶם יֵשׁ מִצְווֹת חֲשׁוּבוֹת יּוֹתֵר וְיֵשׁ פָּחוֹת,

עַל הַחֲשׁוּבוֹת מַקְפִּידִים וְעַל הָאֲחֵרוֹת בִּכְלָל לֹא מַקְפִּידִים. מְוַתְּרִים עֲלֵיהֶם מִכָּל מִינֵי סִבּוֹת: קָשֶׁה, לֹא נָּעִים, מִתְבַּיְּישִׁים, לֹא מְקֻבָּל בַּחֶבְרָה וְעוֹד סִיבּוֹת...

מְסַנְּנִים הַרְבֵּה הֲלָכוֹת שֶׁל קִרְבָה לַעֲרָיוֹת,שִׂיחָה עִם אִשָּׁה וְכֵן לְחִיצַת יָדַיִם, רִקּוּדִים מְעֹרָבִים וְכֵן שְׁמִירַת עֵינַיִים, מְסַנְּנִים וּמְוַתְּרִים עֲלֵיהֶם כִּי הַחֶבְרָה לֹא מְאַפְשֶׁרֶת לִשְׁמוֹר עַל כָּךְ, אֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה אִסּוּר תּוֹרָה.

מִי יָכוֹל לִבְחֹר בֵּין הָאִיסּוּרִים וְלוֹמַר עַל אִיסּוּר זֶה אֲנִי מְוַותֵּר, וְעַל אִסּוּר זֶה אֲנִי מַקְפִּיד ???

הֲרֵי כָּל הָאִיסּוּרִים נִתְּנוּ מִבּוֹרֵא עוֹלָם וְאֵין לָּנוּ רְשׁוּת לָבוֹא וּלְסַנֵּן אֶלָּא אֵת הַכֹּל צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת אֲפִילּוּ שֶׁקָּשֶׁה אוֹ לֹא מְקוּבָּל.

"סִנּוּן מִצְווֹת" הוּא אֶחָד מֵהֶחָטָאִים הַחֲמוּרִים בְּיוֹתֵר שֶׁקַּיָּימִים כיון שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ עֶלְבּוֹן לַתּוֹרָה וְלַבּוֹרֵא שֶׁאָדָם בְּשַׂר וְדָם קוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ אֵיזֶה מִצְווֹת לִשְׁמוֹר וְאֵיזֶה לֹא.

בָּחוּר שֶׁמִּתּוֹךְ יִרְאַת הַשָּׁמַיִם שֶׁבּוֹ
נִמְנַע מִלַּחְטוֹא

זוֹכֶה שֶׁהַקָבָּ"ה מִשְׁתַּבֵּחַ בוֹ בְּכָל יוֹם.
וּמְשַׁמֵּחַ אֶת ה' בְּכָל רֶגַע שֶׁעוֹצֵם אֶת עֵינָיו וְלֹא חוֹטֵא (פסחים קיג).

 
מוּמָר לַעֲבֵירָה אַחַת
כָּתְבוּ בְּסִפְרֵי הַמּוּסָר (רבינו יונה בשער ראשון אות ו) : "כֹּל אֲשֶׁר אֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא מְסֻיָּם בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמְוַתֵּר עַל הָאִסּוּר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְדָבָר אֶחָד, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂא" עָכַּ"ל.

רוֹאִים כָּאן הִתְיַחֲסוּת חֲמוּרָה עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁגָּדוֹל עֲווֹנוֹ מִנְּשׂוֹא וְהַסִּבָּה לְכָךְ מִשּׁוּם שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת לִיהוּדִי לְהַחֲלִיט לְעַצְמוֹ אֵיזֶה מִצְווֹת לְקַיֵּם וְהֵיכָן לְהִתְפַשֵּׁר.

אֵין לִהְיוֹת חֲצִי יְהוּדִי אוֹ חֲצִי דָּתִי. כָּל יְהוּדִי חַיָּב בְּכָל תַּרְיָ"ג מִצְווֹת,

וּכְשֶׁיְּהוּדִי לוֹקֵחַ עַל עַצְמוֹ אֶת הָאַחֲרָיוּת, וּמַחְלִיט מָה יּוֹתֵר חָשׁוּב וּמָה פָּחוֹת. עַל מָה לְהַקְפִּיד וְעַל מָה לְוַתֵּר.

הֲרֵי בְּמַעֲשֶׂה זֶה הוּא מָרְאֶה שֶׁהַתּוֹרָה בִּשְׁלֵימוּתָה לֹא מַתְאִימָה לוֹ

וְעֻבְדָּה הִיא שֶׁהוּא בּוֹחֵר אֶת הַמַּתְאִים לוֹ וְאֶת הַשְּׁאָר זוֹנֵחַ.

עָווֹן זֶה חֲמוֹר בְּיוֹתֵר כִּי יֵשׁ כָּאן מֶרֶד בְּבוֹרֵא עוֹלָם שֶׁנָּתַן אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וְעַל זֶּה נֶאֱמַר "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם"

כְּלוֹמַר, אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְקַיֵּם את כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה מִבְּלִי יוֹצֵא מֵהַכְּלָל.

וְלָכֵן אִי אֶפְשָׁר לְוַתֵּר עַל מִצְוַת שְׁמִירַת עֵינַיִם. אִי אֶפְשָׁר לְהָקֵל בְּנוֹשֵׂא שֶׁל לְחִיצַת יָד לְאִשָּׁה, אוֹ אִסּוּר יִחוּד, רִקּוּדִים מְעֹרָבִים, וּשְׁאָר הַקַּלּוֹת שׁוֹנוֹת שְׁהִתְקַבְּלוּ בְּלֵב הָעָם בְּטָעוּת. אֶלָּא אֵת כָּל הַמִּצְווֹת צָרִיךְ לְקַיֵּים

וְאָדָם שֶׁלֹּא מְקַיֵּם אַחַת מֵהַמִּצְווֹת בְּאוֹפֶן קָבוּעַ, כָּל עוֹד שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה נִקְרָא יְהוּדִי מוּמָר לַעֲבֵירָה אַחַת.

ח. תמונות - אסור להסתכל על תמונות נשים אפילו לשם לימוד וכל שכן שאסור לצייר פורטרט של אשה (כיון שיש בזה הרהור בוודאי).

ט. ציור - אסור להסתכל על ציור של אשה ולכן אין לטייל במקומות שיש שם ציורי נשים אפילו שזה נחשב ל"אומנות".

י. אשה שנפטרה – אסור להסתכל על תמונת אשה אפילו שכבר נפטרה (אע"פ שיש שכתבו להתיר להסתכל על תמונה של אשה שנפטרה אבל המציאות מוכיחה שגם בתמונות אלו שייך הרהור עבירה ולכן יש לאסור).

 וע"פ שחטא ישראל הוא..

 
בָּשָׂר לָבָן
יוֹדְעִים שֶׁאָסוּר לֶאֱכוֹל בְּשַׂר חֲזִיר וְשֶׁזֶּה אָסוּר מֵהַתּוֹרָה וְאַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה לְהָקֵל בְּזֶה.

יוֹדְעִים גם שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק אֵשׁ בַּשַּׁבָּת וְגַם בְּזֶה אַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה לְהָקֵל.

וְכוּלָּנוּ מַסְכִּימִים שֶׁעַל שָׁלוֹשׁ עֲבֵירוֹת יֵהָרֵג וּבַל יַעֲבוֹר: שְׁפִיכוּת דָּמִים, עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִילּוּי עֲרָיוֹת,

וְהַפֵּרוּשׁ שֶׁל יֵהָרֵג וּבַל יַעֲבֹר הוּא שֶׁאִם עוֹשִׂים תְּנַאי לִיהוּדִי וּפוֹקְדִים עָלָיו לְחַלֵּל שַׁבָּת אוֹ לָמוּת מֻתָּר לוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּת וּבִלְבַד שְיַצִּיל אֵת נַפְשׁוֹ.

וְאִם תּוֹפְסִים יְּהוּדִי וְאוֹמְרִים לוֹ תֹּאכַל בְּשַׂר חֲזִיר אוֹ שֶׁתָּמוּת, יֹאכַל חֲזִיר וְלֹא יָמוּת כִּי עַל זֶה אֵין צִוּוּי שֶׁל יֵהָרֵג וּבַל יַעֲבוֹר.

אֲבָל עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת יֵשׁ צִוּוּי שֶׁל יֵהָרֵג וְלֹא יַעֲבֹר עַל אִסּוּר שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת.

כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחַת, וְהֶעֱלָה לִבּוֹ "טִינָא". כְּלוֹמַר מֵרֹב אַהֲבָה לְאוֹתָהּ אִשָּׁה חָלָה בְּחֹלִי מְסֻכָּן שֶׁיָּכֹל לִגְרֹם לְמָוֶת בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים, כֵּיצַד יִתְרַפֵּא

אָמְרוּ הָרוֹפְאִים אֵין לוֹ תַּקָּנָה, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אִתָּהּ מַעֲשֶׂה מַמָּשׁ. שָׁאֲלוּ אֶת חֲזַ"ל הַאִם אֶפְשָׁר לְהַתִּיר לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה עִם אוֹתָה אִשָּׁה לְצֹרֶךְ רְפוּאָה?

אָמְרוּ חֲכָמִים: יָמוּת וְאַל יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה!

הִצִּיעוּ הָרוֹפְאֵים פִּתְרוֹן אַחֵר עַל מְנַת לְהַצִּילוֹ שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת תַּעֲמֹד לְפָנָיו שֶׁלֹּא בִּצְנִיעוּת עַל מְנַת שֶׁיִּתְרַפֵּא. וְשׁוּב פָּסְקוּ חֲזַ"ל: יָמוּת וְאַל תַּעֲמֹד לְפָנָיו בִּפְרִיצוּת..! הָרוֹפְאִים הִצִּיעוּ שֶׁלְּפָחוֹת תְּדַבֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר כְּדֵי שֶׁהַחֹלִי לֹא יְתַגְבֵּר. פָּסְקוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל: יָמוּת וְאַל יְדַבֵּר עִמָּהּ כְּלָל אֲפִלּוּ לֹא מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר!

גְּמָרָא זוֹ מְלַמֶּדֶת כְּשֶׁיֵּשׁ אָדָם חוֹלֶה מֵרֹב אַהֲבָה עָדִיף שֶׁיָּמוּת וְלֹא יִסְתַּכֵּל וְלֹא יְדַבֵּר עִם אוֹתָה אִשָּׁה

אֲפִלּוּ שֶׁבְּמִקְרִים אֲחֵרִים כְּגוֹן חִלּוּל שַׁבָּת עֲבוּר חוֹלֶה אוֹ תְּרוּפוֹת לְאָדָם חוֹלֶה אֲפִלּוּ לְלֹא כַּשְׁרוּת יֵשׁ מִקְרִים שֶׁמַּתִּירִים מִשּׁוּם פִּקּוּחַ נֶּפֶשׁ. אֲבָל שְׁאָר עֲבֵרוֹת הַנּוֹגְעוֹת לַעֲרָיוֹת, אֵין הֵיתֵר אֵלָא יָמוּת וְלֹא יִגַּע בָּהּ יָמוּת וְלֹא יִסְתַּכֵּל. כִּי הִסְתַּכְּלוּת עַל נָשִׁים חֲמוּרָה בְּיוֹתֵר. וְאִם כָּךְ הֶחְמִּירוּ בְּסַכָּנַת חַיִּים אָז אֵיךְ אֶפְשָׁר לְאָדָם בָּרִיא לָבוֹא וּלְהָקֵל וּלְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים שֶׁאֵינָן צְנוּעוֹת.

סֵפֶר הַחִנּוּךְ
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ בִשְׂעָרָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ וַאֲפִלּוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ לְכַוָּנָה שֶׁיֵּהָנֶה בָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, כְּלוֹמַר בִּבְגָדִים נָאִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשֹוֹתָן מִבְּגָדִים צְבוּעִים אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן כָּל זְמַן שֶׁמַּכִּיר הָאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָן, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיַּת הַמַּלְבּוּשׁ יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. וְהִרְחִיקוּ גַּם-כֵּן שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם אֵשֶׁת אִישׁ כְּלָל וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ (קידושין ע ב. ובתוס' שם ד"ה אין שואלין):

כְּלָל הַדָּבָר הוּא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הָאָדָם שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם הַמְּבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּר בַּנָּשִׁים, לֹא בְמַעֲשֶׂה וְלֹא בְדִבּוּר וְלֹא שׁוּם רֶמֶז לְקָרֵב דַּעַת הָאִשָּׁה עִם דַּעְתּוֹ

יִזָּהֵר כָּל-אֶחָד וְאֶחָד לִשְׁמֹר עַצְמוֹ לְפִי מַה שֶׁיִּמְצָא אֶת גּוּפוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִרְאֶה לַלֵּבָב (שמואל א טז ז):

וּמִכָּל מָקוֹם, לְפִי הַדּוֹמֶה מִכָּל מַה שֶּׁהִזְהִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין אָדָם רַשַּׁאי לָזוּז מִמּוּסָרָם הַטּוֹב,

וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹצֵא עַצְמוֹ חֲשֹוּךְ הַתַּאֲוָה קְצָת, לֹא יֹאמַר כֵּיוָן שֶׁאֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי כֵן מַה אִכְפַּת לִי אִם אֶסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי בְעַצְמִי שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר יִצְרִי בְּכָךְ, שֶׁהַרְבֵּה אָמְרוּ כֵן וְנִכְשָׁלוּ.

וְעַל זֶה רָמְזוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב, א) בְּאָמְרָם כִּי הַיֵּצֶר בַּתְּחִלָּה חַלָּשׁ מְאֹד, וְהוֹלֵךְ וּמִתְחַזֵּק עַל הָאָדָם הַרְבֵּה.

וְאַתָּה בְּנִי הִזָּהֵר עַל זֶה מְאֹד וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ, וַאֲפִלּוּ אִם אֶלֶף עֲרֵבִים יִתֵּן לְךְ.

אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ לִפְרֹץ אֲפִלּוּ גָדֵר קָטָן בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ כְּלָל, אֶלָּא לִשְׁמֹר כָּל הַהֶרְחֵקִים שֶׁהוֹדִיעוּנוּ

וּבַמֶּה שֶּׁלֹּא הִזְכִּירוּ יֵשׁ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לַעֲשֹוֹת כְּפִי מַה שֶּׁיִּמְצָא אֶת גּוּפוֹ מוּכָן כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאִם הוּא מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ גָּדֵר אַף עַל הַמֻּתָּר יִגְדֹּר עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ (קדושין פא, ב) אֶחָד מִן הַחֲכָמִים שֶׁאָמַר הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי בִּתִּי. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לָאָדָם לְהִתְיַחֵד עִם בִּתּוֹ,

לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד וְיֵצֶר הָרַע חָזָק בּוֹ, עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה.

וְאִם יַחְשֹׁב הָאִישׁ בְּפָגְעוֹ בְאִשָּׁה נָאָה כִּי גֵיהִנֹּם פָּתוּחַ בֵּין רִיסֵי עֵינֶיהָ, וּבְאֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד כָּל הַקָּרֵב אֵלֶיהָ וְיַחֲזִיר כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו אֶל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא תִּהְיֶה לוֹ לְפוּקָה.

בִּפְרָט בִימִינוֹ שֶׁלָּנוּ שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מִשְׁתּוֹלֵל וְהַפְּרִיצוֹת פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת לֹא נִתָּן לָּנוּ אֶלָּא רַק לִבְרֹחַ מּכלִ חֲשָׁשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן כֵּיוָן שֶׁהַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת וְאֵין אֶחָד שֶׁיָּכֹל לוֹמַר לִּי זֶה לֹא יִקְרֵה כִּי בְּרִגְעֵי הַנִּסָּיוֹן כָּל אֶחָד יָכֹל לִפֹּל.

חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת
בֵּן אָדָם! רָאוּי לְּךָ לָדַעַת, כִּי הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לְּךָ בָּעוֹלָם הוּא... יִצְרֶךָ !!!

הַנִּמְסָךְ בְּכֹחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְהַמְעֹרָב בְּמֶזֶג רוּחֶךָ, וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמְּךָ בְּהַנְהָגַת חוּשֶׁיךָ הַגּוּפָנִיִּים וְהָרוּחָנִיִּים,

הַמּוֹשֵׁל בְּסוֹדוֹת נַפְשֶׁךָ, בַּעַל עֲצָתְךָ בַכֹּל תְנוֹעוֹתֶיךָ הַנִּרְאוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁתִּהְיֶינָה בִרְצוֹנְךָ, הָאוֹרֵב לְפַתּוֹת פְּסִיעוֹתֶיךָ,

וְאַתָּה יָשֵׁן לוֹ וְהוּא עֵר לְּךָ...

וְאַתָּה מִתְעַלֵּם מִמֶּנוּ וְהוּא אֵינוֹ מִתְעַלֵּם מִמֶּךָּ...

מַזְהִיר אוֹתָנוּ חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת מִיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ נָח. מְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם נוֹתֵן לוֹ לַחְשׁוֹב שֶׁהַמַּעֲשֶׂה שֶׁמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת הוּא מִצְוָה

וְהַדֶּרֶךְ לְחֵטְא, רְצוּפָה בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים...

חוֹשְׁבִים שֶׁרַק נָצִיץ כְּדֵי לִלְמֹד אוֹ כְּדֵי לְלַמֵּד וְנִמְשָׁכִים אַחַר הַהֶבֶל לְאַט לְאַט וְעַל יְדֵי כַּךְ הַשּׁוֹמֵעַ לְיֵצֶר נִלְכַּד בְּמַלְכֹּדֶת.

יא. לשם נישואין – בשעת הצורך מותר לרווק להסתכל באשה רווקה לשם נישואין בלבד ויותר מזה אסור (רמב"ם שם ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה, כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל דרך זנות הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה).

יב. העברה מיד ליד - מותר להעביר מעות מיד איש לאישה כשלא מתכוין להסתכל או להינות מיופייה אבל אם מעביר מיד ליד ומסתכל על אצבעות או הציפורניים, כגון על ה"לק" ומתרשם מיופיה עובר איסור מהתורה ולא ינקה מדינה של גיהנם (מסילת ישרים פרק יא).

יג. שמירת עינים במשפחה - גם במשפחה הקרובה יש חובה להשאר צנועים ולא לעבור על גזרות של חז"ל במיוחד כשיושבים גיסים וגיסות בני דודים ובני אחים צריך להזהר לא להכשל ולא להכשיל

יד. חילונים במשפחה - כשיש בני משפחה שרחוקים מהתורה ומהמצוות לכתחילה צריך לחזקם ולקרבם אך כשיש חשש אפילו הקל ביותר שיש סכנת רפיון במצוות בגלל האירוח כגון צניעות הלבוש או הכשר התבשילים יש להימנע מכך (שלא אומרים לאדם תחטא כדי שאדם אחר לא יחטא).

טו. לבוש קצר – אדם שצריך לקדש לפני נשים שאינן צנועות יסתובב כולו או לפחות יסובב ראשו מפניהן כדי שלא יאמר דברי קודש לפני נשים שאינן צנועות אבל כשאי אפשר לעשות כן יעצום עיניו ויקדש (שו"ע אורח חיים סימן עה סעיף ו היתה ערוה כנגדו, והחזיר פניו ממנה, או שעצם עיניו, או שהוא בלילה, או שהוא סומא, מותר לקרות, דבראייה תליא רחמנא והא לא חזי לה. וכאן יש מחלוקת בין האחרונים שסוברים ששום דבר לא מהני רק החזרת פנים דפירושא דלא יראה אינו שהוא לא יראה אלא שלא יהא ראוי להתראות ולכן לא מהני עצימת עינים או לילה או סומא כיון שאחרים העומדים במקומו יכולים לראות. וכן במשנה ברורה שם ס"ק ה הביא דברי הנשמת אדם שכתב דלכו"ע זה לא הוי אלא מדרבנן ומהני בזה עצימת עינים והביא את דברי החולקים בביאור הלכה ד"ה במקום שדרכה וכתב שכשאי אפשר בענין אחר המיקל וסומך על דברי הב"ח ופמ"ג להתיר בעצימת עינים אין מוחין בידו וכן פסק בשו"ת יביע אומר חלק ג או"ח סימן ז כללא דמילתא שישנם סניפים רבים להקל בעצימת עינים לברך מול הנשים החשופות זרוע וצואר וכדומה).

טז. להסתכל על הכלה – אין היתר לאיש להסתכל על הכלה לשם הנאה או לבחון יופייה (במס' כתובות יז ע"א א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה, כדי לחבבה על בעלה. ולית הלכתא כוותיה וכן כתב בשו"ע אה"ע סי' סה סע' ב אסור להסתכל בכלה,).

יז. נגיעה בקרובות משפחה - אין שום היתר לחבק או לנשק אחת מקרובות משפחה כגון דודה גיסה ואחיות ואפילו מדרכי נימוס יש בזה איסור (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ו המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא, שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו. שולחן ערוך אבן העזר סימן כא סעיף ז וכן בכל הפוסקים).

יח. אירוע משפחתי מעורב – אין היתר ללכת לאירוע מעורב ששם רוקדים נשים וגברים ביחד וכן כשיש שם נשים שאינן צנועות ואפילו אירוע משפחתי קרוב אין אומרים לאדם עשה חטא בשביל חברך ולכן כשהולך לשמח חתן וכלה וגורם לעצמו נזק שרואה נשים שאינן צנועות עדיף שלא ילך (בדבר ריקודים בתערובות אנשים ונשים הוא דבר פשוט שאסור אף עצם הדבר, ולהרמב"ם פכ"א מאי"ב ה"א הוא לאו מדאורייתא שלוקין עליו, לבד איסורים אחרים הבאים מזה שעובר על ונשמרת מכל דבר רע שהוא האיסור על הרהור בנשים כדאיתא בכתובות דף מ"ו, ולהיות במקום שהנשים הולכות מגולות יש בזה איסור הסתכלות אף בלא כוונה ליהנות דבכוונה ליהנות אסור אף באצבע קטנה של אשה וכ"כ בשו"ת אגרות משה אבן העזר ח"ב סימן יג. ומה שכתבנו שאין אומרים לאדם חטא בשביל חברך כמובא בחז"ל דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ויש מתירים ללכת רק לחופה בלבד כשאין שם בעיה של צניעות ואפשר לבקש מהמזמינים מקום ישיבה בהפרדה מלאה ולשבת שם כשאין שם מוזיקת רקע שאסורה בשמיעה וכן אין בעיה של כשרות המזון)..

יט. שלובי זרועות - בעל ואישה אין להם ללכת ברחובות העיר או בפני רבים שלובי זרועות או בשאר מצבים של חיבה (כ"כ הרמ"א בשו"ע אבן העזר סימן כא סעיף ה שאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חיבה, וכתב שם הטעם בבית שמואל ס"ק יב משום שהרואה יבא לידי הרהור חטא).

כ. ישיבה מעורבת וריקודים ניפרדים - אין לשבת במקומות מעורבים נשים וגברים אפילו שהריקודים ניפרדים אלא צריכה להיות הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים (כתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים ח"א סימן מד שישיבת מעורבין ממש הוא הרבה יותר חמור מלישב בצד אחר בלא מחיצה. ומה שכתבו שיש שהתירו לשבת עם קרובות משפחה הני מילי כשהן צנועות ואין כאן חשש של הרהור אבל כשיושב מול נשים שאינן צנועות הרי לא יכול להנצל משום הרהור ויש כאן איסור חמור).

אֲנִי לֹא יָכוֹל
הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא עוֹלָם שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת וְלַכֵן הָרְחוֹב מָלֵא פִּיתּוּיִים וְקָשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן, לְהִתְמוֹדֵד. וְלֹא לְהִשָּׁבֵר מִנְּפִילוֹת. עַל מְנַת לְנַצֵּחַ וְלֹא לְהִכָּשֵׁל צָרִיךְ לָדַעַת שהַקּוֹשִׁי הוּא בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַמִּפְגָּשׁ עִם הַמַּרְאֶה בִּרְגָעִים שמִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה פְּנִימִית לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַחְטוֹא אוֹ לְהִשָּׁמֵר, דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְפַתּוֹת רַק לְהָצִיץ, לַחֲטֹא מְעַט וְאַחַר כָּךְ מְפַתֶּה לַחֲטֹא הַרְבֵּה מְאֹד

וְאִם מַצְלִיחִים לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אָז הַהֶמְשֵׁךְ קַל יוֹתֵר. אֲבָל כְּשֶׁלֹּא מִתְּאַפְּקִים וּמִסְתַּכְּלִים אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, הַיֵּצֶר תּוֹפֵס כֹּחוֹת וּמוֹשֵׁךְ לְהִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד מִבְּלִי רָצוֹן לְהַפְסִיק..

וּכְשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַטֶּכְנִיקָה שֶׁל הַיֵּצֶר אֶפְשָׁר לְהִלָּחֶם כְּנֶגְדּוֹ וּלְנָצֵחַ כְּבָר בָּרֶגַע הַרִאשׁוֹן וְכָךְ אֵין אֶת הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לַחְטוֹא.

זֶה מְעַנְיֵן
אַחַת הַטֵכְנִיקוֹת הַמִּתְקַדְּמוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר לְהַכְנִיס בְּלֵב סַּקְרָנוּת כְּלוֹמַר אָדָם לֹא מִתְכַּוֵּן לַחְטוֹא וְלֹא לַעֲבוֹר עֲבֵרָה. אֲבָל הוּא מִסְתַקְרֵן לָדַעַת כֵּיצַד, אֵיךְ, כַּמָּה, וְלָמָּה הַיֵּצֶר יוֹדֵעַ כְּשֶׁרוֹצִים לָדָעַת הַכֹּל, אָז הַסִּכּוּי לַחְטוֹא הוּא גָּבוֹהַּ וְזוֹהִי אַחַת הַסִּבּוֹת הַגּוֹרְמוֹת לָנוּ לִרְצוֹת לְהִסְתַּכֵּל מִסָּבִיב לְלֹא כַּוָּנָה רָעָה, בִּתְמִימוּת מִבְּלִי שׁוּם רָצוֹן לַחֲטוֹא, רַק כְּדֵי לְהַחְכִּים וּלְסַפֵּק אֵת יֵצֶר הַסַּקְרָנוּת. מְעַנְיֵין אוֹתָנוּ מָה יֵשׁ שַׁם, אֵיךְ זֶה בָּנוּי, וְכֵיצַד זֶה נוֹסֵעַ...

כָּל עוֹד הִיא מְנוּתֵּבֵת לִדְבָרִים הַנְּכוֹנִים בַּמִּינּוּן הַנָּכוֹן. הַסַּקְרָנוּת מִדָּה טוֹבָה, הַחָכְמָה הִיא לֹא לְהַנִּיחַ לְהֶרְגֵּל הַהִסְתַּכְּלוּת לְהַטְעוֹת אוֹתָנוּ, לִהְיוֹת מְרֻכָּזִים וְלַחְשׁוֹב רֶגַע לִפְנֵי, כְּדֵי שֶׁלֹּא נָבוֹא לִידֵי מַעֲשֶׂה שֶׁנִּתְחָרֵט עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁלֹּא כָּל דָּבָר צָרִיךְ לָדַעַת וְלֹא כָּל דָּבָר מֻתָּר לִרְאוֹת.

אָדָם סַקְרָן מוּעָד לִפְגֹם בְעֵינָיו יּוֹתֵר מִכֹּל אָדָם אַחֵר כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ חוֹסֵך בְּמַבָּטִים לַצְּדָדִים וְגַם רוֹצֶה לָדַעַת הַכֹּל. מָה שֶׁגּוֹרֵם לִפְגִימַת עֵינַיִם לְּלֹא כָּל צֹרֶךְ.

נִכְשָׁלִים בְּקַלּוּת, בַּחֲדָשׁוֹת, בְּעִתּוֹנִים, מַתְחִילִים בַּהֵיתֵר וְעוֹבְרִים לְאִסּוּר כְּכֹל שֶׁמִּסְתַּכְּלִים יּוֹתֵר כָּךְ נִכְשָׁלִים יּוֹתֵר

כְּשֶׁעוֹבֶרֶת אִשָּׁה, אוֹ מַשָּׁאִית הָעוֹבֶרֶת עִם תְּמוּנַת פִּרְסֹמֶת, בְּרֶגַע קָטָן שֶׁל בְּלִימַת הַסַּקְרָנוּת אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִנֵּזֶק גָּדוֹל.

פָּשׁוּט לֹא לְהִתְעַנְיֵן מָה מְצֻלָּם עַל הַמַּשָּׁאִית, מָה בְּלוּחַ מוֹדָעוֹת וְמִי אֵלּוּ שֶׁעוֹבְרִים בְּמִדְרָכָה מִמּוּל.

מִבְחָן גּוֹרָלִי
כַּאַשֶׁר אָדָם נִתְקַל בְּאִשָּׁה בָּרְחוֹב וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל הֲרֵי זוֹ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁהוּא נָגוּעַ בַּחוֹלִי הַזֶּה שֶׁל "לִרְאוֹת". אִם הוּא לֹא חוֹשֵׁב לְהוֹרִיד אֵת הַמַּבָּט מִיָּד, סִימָן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין אֵת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל רְאִיָּה אֲסוּרָה.

אִם הוּא עוֹבֵר בִּרְחוֹב, וְעוֹבֶרֶת לְפָנָיו אִשָּׁה וְאֲפִילּוּ הַצְנוּעָה בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל, זֶה סִימָן שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם

וּכְשֶׁהַמַּצָּב כָּךְ זֶה אוֹמֶר שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בְּאֹפֶן מִיָּדִי, לְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דְּמוּת שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ, לִהְיוֹת אָדָם הַשּׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם ולֹא מִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים כְּלָל כְּפִי שֶׁנִּפְסַק בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל.

הַגָּאוֹן הָרָב זילברשטיין שְׁלִיטָ"א מְסַפֵּר,שֶׁזָּכָה לִשְׁמֹעַ פַּעַם מִדְּבָרַיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בעל"שומר אמונים"זצוק"ל שֶׁאָמַר,הֱיוֹת וְאָמְרוּ חֲזַ"ל כָּל הָרוֹאֶה דָּבָר עֶרְוָה לְפָנָיו וְאֵינוֹ זַן אֶת עֵינָיו מִמֶּנוּ זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה,אִם כֵּן,כֵּיוָן שֶׁבְּרֶגַע זֶה נִמְשַׁךְ עָלָיו אוֹר הַשְּׁכִינָה,מְסֻגָּל זְמַן זֶה לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹתָיו הַנִּצְרָכִים לוֹ בְּעוֹד עֵינָיו לְמָטַה וְגוֹבֵר הוּא עַל יִצְרוֹ.

רֶגַע זֶה מְסֻגָּל לְקַבָּלַת כָּל בַּקָּשָׁה.

 
הֵיתֶרִים אֲסוּרִים
בָּרֶגַע שֶׁאָדָם נִכְנָס לַמָּקוֹם שֶׁיּוֹשְׁבִים מְעֹרָב הוּא נִכְשָׁל בְּכָל רֶגַע שֶׁל הֲנָאָה מִמַּרְאָה אִשָּׁה, הוּא עוֹבֵר עַל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה.

אֵין הֵיתֵר לַחְטוֹא בִּשְׁבִיל לְשַׁמֵחַ חָתָן וְכַלָּה אֲפִלּוּ שֵׂכַּוָנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם זֶהוּ מָקוֹם סַכָּנָה שֶׁבָּטוּחַ שֶׁהוּא יֶחֱטָא בְּמַרְאוֹת אֲסוּרוֹת לֹא יִתָּכֵן שֶׁאָדָם יִהְיֶה נוֹכֵחַ בַּחֲתֻנָּה מְעֹרֶבֶת מִבְּלִי לִפְגֹם בְּעֵינַיִם הֲרֵי נָשִׁים מַגִּיעוֹת לְאֵרוּעִים בִּלְבוּשׁ שֶׁנּוֹעַד לִמְשֹׁךְ אֶת הָעֵינַיִם וְעֻבְדָּה שֶׁכָּל אִשָּׁה לִפְנֵי שֶׁהִיא יוֹצֵאת, מִתְעַכֶּבֶת מוּל הַמַּרְאָה עַל מְנַת שֶׁתֵּרָאָה בְּשִׂיא יוֹפְיַה.

אֵין שׂוּם הֵיתֵר לִרְקֹד רִקּוּדִים מְעֹרָבִים וְאֵין שׂוּם הֵיתֵר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים רוֹקְדוֹת יֵשׁ כְּאֵלֶּה שֶׁרוֹצִים לְהִשָּׁעֵן עַל הֵיתֵר יְשִׁיבָה מְעֹרֶבֶת וְצָרִיךְ לָדַעַת שֶׁמִּי שֶׁכְּתָב לְהָקֵל בְּזֶה, לֹא הִתְכַּוֵּן לְאֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב לְיַד נָשִׁים וּמִסְתַּכֵּל וְנֶהֱנָה מֵהַמַּרְאֶה שֶׁלַּהֵן בִּמְיֻחָד בַּחֲתוּנוֹת הֲרֵי זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי שֶׁלֹּא לִפְגֹם בְּעֵינַיִם מִי יָכֹל לוֹמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא לֹא יִכָּשֶׁל כְּשֶׁיֵּשְׁבוּ מוּלוֹ כָּל מִינֵי נָשִׁים.

כא. אלבום תמונות - אסור לאיש להסתכל באלבום תמונות שמופיעות שם נשים בפרט כשאינן צנועות (הרי הן כשאר תמונות שאסור לאדם לראות בפרט שהן לא כולם קרובותיו).

כב. וידאו - אין היתר לאיש לראות נשים רוקדות בחתונה וכד' וכן להסתכל על שאר נשים לכן יש לעשות צלמת לנשים וצלם לגברים שני עריכות צילום נפרדות (וזהו עיקר הדין ולא חומרא כיון שיש איסור לאיש לראות נשים רוקדות לכולי עלמא).

כג. צפייה בחתונה משפחתית – אסור לגברים לצפות בחתונה משפחתית כאשר מופיעות שם נשים אפילו שאינן רוקדות (כיון שיש איסור לצפות בנשים אפילו שמופיעות בחתונה ואינן רוקדות וכאן הנזק הוא חמור כיון שחושב בליבו שזוהי הסתכלות המותרת אבל האמת היא שהיא אסורה מעיקר הדין).

כד. קרובות משפחה – יש איסור הסתכלות בקרובות משפחה כגון בנות דודות שלבושות שלא בצניעות (כיון שהן מביאות לידי הרהור ואין אפשרות להנצל מכך אפילו שהן קרובותיו יש איסור בזה.).

שִׂימוּ לֵב...

כְּשֶׁהַמְּצִיאוּת מְחַיֶּבֶת
וּבָאוֹת אוֹרְחוֹת שֶׁאֵינָן צְנוּעוֹת

צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַיְלָדִים
וְלִמְצֹא פִּתְרוֹנוֹת

כְּדֵי שְׁמוֹחָם יִשָּׁאֵר בָּרִיא
וְלֹא יִפְגְמוּ בְּנַפְשָׁם הַטְּהוֹרָה

 
פְּשָׁרָה מְבִיאָה לַפְּגִיעָה
בְּרֶגַע שֶׁמִּתְפַשְּׁרִים עַל נוֹשֵׂא שְׁמִירַת עֵינַיִם בְּבַיִת אוֹ בַּעֲבוֹדָה בִּקְנִיּוֹת בָּאֵרוּעִים וּבְכָל מָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לְהִכָּשֵׁל וְלֹא נִזְהָרִים,

הָאָדָם אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו יִסְבְּלוּ מִאחר שֶׁכָּל פְּגִיעָה בִּצְנִיעוּת בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת הַנְּשָׁמָה מְקַבֶּלֶת אֹפִי שְׁלִילִי וְאָדָם הוֹפֵךְ לִהְיוֹת יּוֹתֵר עַצְבָּנִי לֹא רָגוּעַ וּבִלְתִּי נִסְבָּל זוֹ עֻבְדָּה!

הַמִּסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים אֵין לוֹ שַׁלְוַת נֶפֶשׁ וְלֹא שִׂמְחָה וְכַמּוּבָן שֶׁחָסֵר לוֹ הַשָּׁלוֹם בַּבָּיִת

אָדָם יָכֹל לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא חוֹזֵר מֵחֲתֻנָּה מְעֹרֶבֶת אוֹ יָצָא לִמְקוֹמוֹת וּפָגַם בְּעֵינַיִם אִם יָשִׂים לֵב יַבְחִין שֶׁכְּבַר בְּשָׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת הוּא יָרִיב עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ סְבִיבָתוֹ.

וְצָרִיךְ לְהִדְגִּישׁ שֶׁהַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מַרְאֵה אָסוּר הִיא אֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עָל אִשָּׁה שֶׁמִּגִּישָׁה חֲדָשׁוֹת. מִלְּבַד שֶׁהוּא עוֹבֵר עָל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה שֶׁל "לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (אֲפִלּוּ שֶׁהִיא צְנוּעָה). הוּא גּוֹרֵם לְנַפְשׁוֹ נֵזֶק נַפְשִׁי וְרוּחָנִי.

חֲתוּנָּה בַּשְּׁכוּנָה
לִפְנֵי שֶׁהוֹלְכִים לַחֲתוּנָּה אֲפִלּוּ שֶׁל הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר יֶשׁ לְבָרֵר, הַאִם הַחֲתוּנָּה נַעֲשֵׂית כַּהֲלָכָה? הַאִם מֻתָּר לִשְׁהוֹת בַּחֲתֻנָּה כָּזוֹ?

וְאִם מִתְקַיְּמִים בָּהּ רִקּוּדִים מְעֹרָבִים אוֹ נִמְצָאוֹת שָׁם נָשִׁים שֶׁאֵינָן בִּצְנִיעוּת אָסוּר לִהְיוֹת שָׁם.

כְּבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין שִׂמְחָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלַכֵן לֹא אוֹמְרִים שָּׁם בְּזִימּוּן שֶׁ"הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנו"ֹ מִפְּנֵי שֶׂה' לֹא שַׂמֵּחַ שֶׁמִּתְעַלְּמִים מִצִּוּוּי ה' וּמֵאִיסוּרֵי תּוֹרָה שֶׁל יֵהָרֵג וּבַל יַעֲבוֹר.

וְאֵין הֵיתֵר לִרְקוֹד רִיקּוּדִים מְעוֹרָבִים אוֹ לִרְאוֹת נָשִׁים וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵינָן רוֹקְדוֹת אֵלָא לְּבוּשׁוֹת בִּפְרִיצוּת. וְעֶצֶם הַהֲלִיכָה לְשָׁם הִיא עֲבֵרָה וְאֵין בְּזֶה מִצְוָה.

וּכְשֶׁחוֹשְׁשִׁים מִמַּחֲלֹקֶת אֶפְשָׁר לְהִתְיַעֵץ עִם רָב תַּלְמִיד חָכַם שֶׁמֵּבִין בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ וְיָכֹל לְהַחֲלִיט עַל פִּי דַּעַת תּוֹרָה כֵּיצַד לִנְהֹג עַל מְנַת שֶׁלֹּא לִגְרֹם לְמַחֲלֹקֶת.

מִלְכּוּד
אָדָם הוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וּפִתְאוֹם מוֹפִיעָה מוּלוֹ אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה, בְּתוֹכוֹ מִתְנַהֶלֶת מִלְחֶמֶת יְצָרִים לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל, הוּא מַחְלִיט לְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא תַּעֲבוֹר וּכְשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ הוּא רוֹאֶה נָשִׁים נוֹסָפוֹת מְהַלְּכוֹת בַּמִּדְרָכָה מִמּוּל. וְרוֹצֶה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ וְהַפַּעַם מַחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאָרֶץ אֲך גַּם שָׁם הוּא מוֹצֵא דַפֵּי עִיתּוֹן עִם תְּמוּנוֹת...

כָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם נִתְקַל בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, בְּיָמֵינוּ יֵשׁ קֹשִׁי רַב לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם וּבְכָל זֹּאת מִתְאַמְּצִים לִשְׁמֹר

אָדָם כָּזֶה שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּכָל הַמַּצָּבִים וְשׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִים עַל אַף כָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁמּוּלוֹ, נֶחְשָׁב לְצַדִּיק גָּדוֹל וְיֵשׁ לוֹ מַעֲמָד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֵצֶל הַקָבָּ"ה וּבִרְגָעִים אֵלּוּ הוּא יָכֹל לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְלִזְכּוֹת לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה

יֵשׁ הַבְטָחָה מֵחֲזַ"ל

שֶׁכָּל הַמִּסְתַּכֵּל עַל עָקֵב שֶׁל אִשָּׁה
יִהְיוּ לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָן מְהוּגָנִים

 
מִי זֹאת ?
הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ וְרוֹאִים דְּמוּת שֶׁל אִשָּׁה הַנִּרְאֵית מוּכֶּרֵת, דּוֹמָה לְדוֹדָה אוֹ לָאָחוֹת. מְמַקְּדִים אֵת הָרְאִיָּה שׁוּב עַל מְנַת לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב, לָדַעַת מִי זֹאת בְּדִיּוּק, עַד שֶׁמַּבְחִינִים שֶׁזּוֹהִי בַּחוּרָה שׁוֹנָה וְלֹא כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְנוּ. בְּרִגְעֵי הַבֵּירוּר בְּהִסְתַּכְּלוּת עַל מְנַת לְאַבְחֵן יֵשׁ רְאִיַה אֲסוּרָה. וְכָךְ הִיא דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר, לְהַטְעוֹת שֶׁאוּלַי זֶה כָּשֵׁר וְאוּלַי זֶה מֻתָּר וְעַד שֶׁהָאָדָם מְגַלֶּה שֶׁיֵּשׁ כָּאן תַּרְמִית הוּא כְּבָר נִכְשָׁל...

וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא לְהִתְפַּתּוֹת אֶלָּא כְּבָר בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל.

תְּפִלָּה

עִם הַהִשְׁתַּדְּלוּת וּנְקִיטַת אֶמְצָעִי הַזְּהִירוּת צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל בַכֹּל יוֹם לְהִתְחַנֵּן לָּהּ'

זָכֶּה אוֹתִי לִשְׁמֹר עַל עֵינַי לְבַל אֶרְאֶה מַרְאוֹת זָרִים

כִּי מִבְּלִי עֶזְרָה מִשָּׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לְהַצְלִיחַ

 
אֲחוֹתִי
וַאֲפִלּוּ אִם נֶאֱמַר שֶׁזּוֹ אָחוֹת וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ מִכֹּל מָקוֹם כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא בָּרוּר מִי זֹאת יֵשׁ אִסּוּר לְהִתְבּוֹנֵן עָלֶיהָ אֲפִלּוּ עַל מְנַת לְבָרֵר הַאִם זוֹ אָחוֹת אוֹ בַּת דּוֹדָה מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ סָפֵק אִם מוֹתָר לְהִסְתַּכֵּל, וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סָפֵק אִסּוּר דְּאוֹרַיְיתָא, הַדִּין לְחוּמְרָא.

וְלָכֵן הַמִּסְתַּכֵּל עַל אִשָּׁה עַל מְנַת לְבָרֵר מַכְנִיס אֵת עַצְמוֹ לְסִכּוּן שֶׁל עֲבֵרָה, אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה שֶׁל רְאִיָּה אֲסוּרָה.

וְהַפֶּלֶא הוּא שֶׁבְּדִין זֶה יֵשׁ נְטִיָּה לְהָקֵל וְאִלּוּ בִּשְׁאָר דִּינֵי סָפֵק, מַחְמִּירִים כְּגוֹן: לוּ הָיוּ אוֹמְרִים לְאָדָם תִּטְעַם בָּשָׂר כְּדֵי לְוַדֵּא אִם זֶה עוֹף אוֹ חֲזִיר. אוֹ כְּשֶׁנִּשְׁפַּךְ חָלָב וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁנָּפַל עַל הַבָּשָׂר שֶׁבְּצַלַּחַת הַאִם אָדָם יִטְעַם כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁאֵין טַעַם חָלָב בַּבָּשָׂר? אַף בָּר דַּעַת לֹא הָיָה מִסְתַּכֵּן לִטְעֹם אֲפִלּוּ שֶׁזֶּהוּ סָפֵק כֵּיוָן שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁזֶּהוּ אִסּוּר חָמוּר.

כָּךְ צָרִיךְ לִנְהֹג כְּשֶׁרוֹאִים אִשָּׁה וּמִסְתַּפְּקִים מִי הִיא, זֶהוּ סָפֵק אִסּוּר תּוֹרָה וְיֵשׁ לְהִתְיַחֵס אֶלָיו בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁמִּתְיַחֲסִים לִשְׁאָר סְפֵקוֹת.

כה. ציור בדוי - אין הבדל אם הציור הוא אמיתי או בדוי בכל אופן יש איסור להסתכל על ציור אשה שיכול להביא לידי הרהור.

כו. כלי כתיבה- יש להקפיד שעל ציוד משרדי כגון מחברות עטים ספרים לא יהיו תמונות של נשים בפרט בילקוטי הילדים.

כז. ספרים - לכתחילה לא רוכשים ספרים שיש בהם חשש פריצות וכשיש צורך בחומר לימודי שיש שם תמונות צריך למחוק או להוציא את התמונות על מנת שלא יבואו להכשל.

כח. שיעור מעורב - אין היתר לשבת בקורס לימודי מעורב ובשעת הדחק יש להתייעץ עם תלמיד חכם - (עיין באורך באוצר דינים לאשה ולבת עמוד תשצב).

הָרוֹאֶה דָּבָר עֶרְוָה לְפָנָיו וְאֵינוֹ זַן אֶת עֵינָיו מִמֶּנוּ,

זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה (מסכת"דרך אֶרֶץ זוּטָא").

 
דַּע אֶת הָאוֹיֵב...
יֵצֶר הָרָע לּא מְפַתֶּה אוֹתָנוּ לִרְאוֹת אֶת הַמֻּתָּר אֵלָא מְנַסֶּה בְּכָל כֹּחוֹ לְפַתּוֹת אוֹתָנוּ לְהִסְתַּכֵּל עַל דְבָרִים הָאֲסוּרִים וְלַכֵן כְּשֶׁמַּרְגִּישִׁים דַּחַף לְהִסְתַּכֵּל וְרָצוֹן לְהָזִין אֶת הָעֵינַיִם, זֶהוּ סִּימָן בָּרוּר לַכָּךְ שֶׁיֵּשׁ כָּאן מָרְאֶה שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. וּכְכֹל שֶׁהָרָצוֹן עָז יּוֹתֵר, חֲזַק, וּמְפַתֶּה, זֶּה סִימָן שֶׁהַמַּרְאֶה אָסוּר בְּיוֹתֵר.

וְאֶת הַדַּחַף הָרִגְעִי הֲזֶה לְהִסְתַּכֵּל צָרִיךְ לְנָצֵחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הָרָצוֹן לְהָצִיץ כְּדֵי שֶׁלּא נִגָרֵר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה אַחַת וְכָךְ נוּכַל לַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן. הַמַּאֲבָק בְּמִלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר, הוּא בַּשְּׁנִיּוֹת ּהָרִאשׁוֹנוֹת שֶהֶן הַגּוֹרָלִיּוֹת. אִם לֹא מִסְתַּכְּלִים לֹא נִגְרָרִים, אִם נִשְׁבָּרִים נִמְשָׁכִים.

נִזְכֹּר שְׁנֵי כְּלָלִים אֵלּוּ עַל מְנַת לֹא לְהִתְפַּתּוֹת כְּכֹל שֶׁהָרָצוֹן עַז זֶה סִימָן שֶׁהַמַּרְאֶה אָסוּר בְּיוֹתֵר.

וְהַהִתְמוֹדְדוּת הַקָּשָׁה הִיא בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים וְאַחַר כָּךְ הַנִּסָּיוֹן קַל יּוֹתֵר.

נִצָּחוֹן בִּשְׁנִיָּה
כּוּלָם עוֹבְרִים נִסְּיוֹנוֹת שֶׁל שְׁמִירַת עֵינַיִםּ מְנַסִּים לִשְׁמֹר עַל הָעֵינַיִם ונִכְשָׁלִים, וּמְנַסִּים וְשׁוּב נִכְשָׁלִים וְלָכֵן אֵין זוֹ סִבָּה לְהִתְיָאֵשׁ אוֹ לְהָרִים יָדַיִם

וּכְבָר אָמָר הֶחָכָם וְהָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִנִּסְּיוֹנוֹת כְּושְׁלִים אֲפִלּוּ שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ וּפָגַמְנוּ אִם יש ַתְּחוּשָׁה שֶׁל אוֹי מָה עָשִׂיתִי יְסוּרֵי מַצְפּוּן, הִרְהוּרֵי חֲרָטָה ,זֶהוּ סִימָן שֶׁהַדֶּרֶךְ נְכוֹנָה כֵּיוָן שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ מוּדָעוּת לַחֵטְא וַחֲרָטָה אֶפְשָׁר לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אֲפִלּוּ שֶׁהַכִּשְׁלוֹנוֹת רַבִּים עַל הַנִּצְּחוֹנוֹת אֶפְשָׁר שׁוּב לְהַתְחִיל לִשְׁמֹר.

מָשָׁל לְלוֹחֵם שֶׁנִּלְחַם וּבְמַהֲלָךְ הַקְּרָב אֲפִלּוּ שֶׁהוּא נוֹפֵל נִפְצַע וְקָם לֹא הִצְלִיחַ לְגוֹנֵן עַל עָצְמוּ הוּא יְקוּם וְיִתְמוֹדֵד שׁוּב עַל מְנַת לְנַצֵּחַ וְהַנִּצָּחוֹן הוּא לְמִי שֶׁנִּשְׁאַר אַחֲרוֹן

וְכָאן בְּמִלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר הַנִּצָּחוֹן הוּא מִי שֶׁנִּשְׁאַר עִם ה' לַמְרוֹת הַנְּפִילוֹת הָאָדָם שֶׁחוֹזֵר בַּתְּשׁוּבָה וּמַחְלִיט אֲנִי יּוֹתֵר לֹא אֶכָּשֵׁל מִתְחָרֵט עַל הֶעָבָר וּפָנָיו אֶל הֶעָתִיד שֶׁמֵּעַכְשָׁו הוּא יִשָּׁמֵר יּוֹתֵר הֲרֵי הוּא בַּדַּרְגָּה שֶׁל מְנַצֵּח.

אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן מְנַצֵּח
הַנִּצָּחוֹן הוּא בַּשְּׁנִיָּה שאנו מַצְלִיחִים שֶׁלּא לְהִסְתַּכֵּל כָּל שְׁנִיָּה שֶׁל שְׁמִירָה עָל הָעֵינַיִם הִיא נִצָּחוֹן

וּכְכָל שֶׁאֲנַחְנוּ מַחֲזִיקים יּוֹתֵר אֲנָחְנוּ מְנַצְּחִים יּוֹתֵר וַאֲפִלּוּ אִם לְבַסּוֹף יֶשׁ כִּשָּׁלוֹן מִכֹּל מָקוֹם בְּאוֹתָם שְׁנִיּוֹת אֲנָחְנוּ מְנַצְּחִים. לּא נִסְפֹּר כִּשְׁלוֹנוֹת אֵלָא נִסְפֹּר בְּכָל נִסָּיוֹן כַּמָּה רְגָעִים הִצְלַחְנוּ לִשְׁמוֹר עָל הָעֵינַיִם וְכָךְ לְהִתְקַדֵּם. הַתַּכְלִית הִיא לַעֲבֹד אֶת ה' לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים וּלְהַרְגִּישׁ חֲרָטָה כַּאֲשֶׁר פּוֹגְמִים

מְסֻפָּר עַל תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁאוֹל אֶת הַסְּטַיְפֶּלֶר זַצַ"ל: רַבִּי אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה שָׁאַל אוֹתוֹ הָרָב הַאִם יֶשׁ מִקְרִים שֶׁאַתָּה מְנַצֵּח אָמָר לּוֹ הַתַּלְמִיד רַבִּי אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה וְנִצְחוֹנוֹתָּי מוּעָטִים עֲנָה לּוֹ הָרָב: בִּזְכוּת נִצְּחוֹנוֹת מֵעַטִים אֶפְשָׁר לְנָצֵחַ לְתָמִיד רַק תַּמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְנַצֵחַ.

אֵין אָנוּ מְצֻוִּים לְנָצֵחַ אָנוּ מְצֻוִּים לְהִלָּחֶם עִם הַיֵּצֶר עָל מְנָת לְנָצֵחַ אָבַל הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת שֶׁלּא כָּל אֶחָד זוֹכֶה בָהּ.

כְּדֵי לֹא לְהִכָּשֵׁל צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר וְלֹא לִחְיוֹת בַּתְּחוּשָׁה שֶׁל "אֲנִי בְּסֵדֶר" אֵלָא לָדַעַת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וּנְפִילָה לָכֶן לֹא מַגִּיעִים לַמְּקוֹמוֹת שֶׁשָּׂם יֵשׁ סִכּוּי שֶׁנִּיכָּשֶׁל, לֹא בָּאִים לִידֵי נִסָּיוֹן.

רבש"ע זָכֵּנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וְיוֹם לִשְׁמֹר עֵינָי וְאָזְנַי מִשְּׁמִיעָה וּרְאִיָּה שֶׁל דְּבָרִים שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ

וּמָה שֶׁרָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ עֲשֵׂה נָא שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁכָּחִים מִמֶּנִי וְלֹא אֶרְאֶה וְלֹא אֶשְׁמַע דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג וּבְלִי כַּוָּנָה וְְיִהְיוּ עֵינָי וְאָזְנַי מְקֻדָּשׁוֹת רוֹאוֹת וְשׁוֹמְעוֹת

רַק דָּבָר מִצְוָה

 
מִצְוָה גְּדוֹלָה
כְּשֶׁמֻּכְרָחִים לְהַגִּיעַ לַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם פְּקִידוֹת שֶׁאֵינָן לְבוּשׁוֹת בְּאֹפֶן צָנוּעַ

נוֹקְטִים בְּכָל הָאֶמְצָעִים עַל מְנַת לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם מַשְׁפִּילִים מַבָּט מוֹרִידִים מִשְׁקָפַיִם מִמְּעַטִים בְּדִבּוּר וְלֹא מִסְתַּכְּלִים וּבְנוֹסָף אֶפְשָׁר לָגֶשֶׁת ולְבַקֵּשׁ מֵהַמְנַהֲלִים שֶׁיַּקְפִּידוּ עַל לְבוּשׁ צָנוּעַ שֶׁל הָעוֹבְדוֹת, לֹא לְהִתְבַּיֵּישׁ לוֹמַר "אִם הַקֻּפַּאִית אוֹ הַפְּקִידָה אֵינָהּ צְנוּעָה אֲנַחְנוּ לְכָאן לֹא נִּכְנָסִים".

שֶׁכָּל אֶחָד אוֹמֵר זֶה לְאַט לְאַט מַשְׁפִּיעַ וְהַמְנַהֵל יְחַיֵּב אֶת הָעוֹבְדוֹת לָבוֹא בִּלְבוּשׁ צָנוּעַ.

אֲבָל כְּשֶׁלֹּא מְעִירִים אֵין מִי שֶׁיַּרְגִּישׁ שֶׁזֶּה מַפְרִיעַ וְאַף אֶחָד לֹא יַחְשֹּׁב לְהִשְׁתַּנוֹת וְאֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ, לָכֵן חָשׁוּב לְהָעִיר עַל מְנַת שֶׁהַמִּכְשׁוֹל יִפָּסֵק. וְהַמַּצְלִיחַ לִגְרֹם שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ יּוֹתֵר בִּצְנִיעוּת נְחַשֵּׁב לִמְזַכֶּה הָרַבִּים שֶׁמַּצִּיל רַבִּים מֵעָווֹן שֶׁל פְּגָם הָעֵינַיִם.

וְהַזְּכוּת הִיא שֶׁל הַמֵּעִיר וְהַמַּשְׁפִּיעַ. שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּתוֹ לֹא יִתְלַבְּשׁוּ בִּפְרִיצוּת וּבִזְכוּתוֹ אֲנָשִׁים לֹא יִכָּשְׁלוּ בְּמַבָּטִים אֲסוּרִים.

וְאָדָם כָּזֶה שֶׁהִצְלִיחַ לְהַשְׁפִּיעַ שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ בִּצְנִיעוּת הֲרֵי זֶה בִּשְׁבִילוֹ תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כְּלוֹמַר אִם בְּעָבָר חָטָא בְּעֵינַיִם, עַתָּה הוּא גּוֹרֵם שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַל הָעֵינַיִם וּבִזְכוּתוֹ עוֹד רַבִּים יִנָּצְלוּ...

כט. נשים בבית הכנסת - יש איסור גם שלא להסתכל על נשים שמתפללות בבית הכנסת ולכן אם אין מחיצה בין הנשים לגברים אסור להתפלל שם

ל. מחיצה - חובה לקיים מחיצה בין הנשים לגברים שבבית הכנסת וכשיש נשים ליד הגברים ללא מחיצה אסור להתפלל שם (שו"ת שרידי אש חלק א סימן ח עמוד יט אבל אם לא לבושות בצניעות חייב למנוע עצמו מכך כיון שהנאה באה לו בעל כורחו).

לא. קול באשה - כששומעים קול אישה זרה ששרה אין לברך ואין להרהר בדברי תורה אבל בשעת הדחק כשאין לו אפשרות אחרת וצריך לברך אפשר להקל כשאינו מתכוון להנות מקולה כגון שסותם את אזניו (קיצור שולחן ערוך סימן ה סעיף טז קול זמר מאשה חשוב גם כן ערוה. ומכל מקום בשעת הדחק, שהוא שומע נשים מזמרות, ואי אפשר לו למחות, לא יתבטל משום זה, מקריאת שמע ותפלה ותורה, אלא יתאמץ לכוין כל לבבו לקדושה, שהוא עוסק בה, ולא יתן לב עליה).

הַנִּימוּס מְחַיֵּיב
יֵשׁ הַמִּתְבַּיְּשִׁים לְהָעִיר אוֹ לְבַקֵּשׁ צְנִיעוּת, חוֹשְׁשִׁים מִתְּגוּבַת הַחֶבְרָה, טּוֹעֲנִים "זֶה לֹא יָפֶה", "הִיא תִּפָּגַע" "זֶה לֹא מְנֻמָּס".

חֲשָׁשׁוֹת אֵלּוּ אֵינָן מוּבָנוֹת כֵּיוָן שֶׂה' צִיוָּה אוֹתָנוּ בַּתּוֹרָה לְהִתְרַחֵק מֵעֲרָיוֹת, וְלִפְנֵי הַכֹּל צָרִיךְ לָדַעַת מַהוּ רָצוֹן ה' וּלְפִי זֶה לִנְהֹג. לָכֵן אֶפְשָׁר בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וּבְכָבוֹד

"מקלקל את השפע ואת הזיווג.כי עין טובה-מביאה ברכה בכל מקום שמסתכלת,אבל עין רעה-מביאה חורבן בכל מקום שמסתכלת.ה' ירחם מה שעין רעה כזו יכולה להזיק."  "לכן כל הנשים צריכות להתעורר לצניעות והגברים צריכים להתעורר ולהזדעזע ולהבין,שכל זמן שיש להם הסתכלות על מה שלא שייך להם,זו עין רעה שיש בהם,והם מזיקים עולם וכמובן לעצמם."

בזה שאתה בעצם מסתכל על אישה שלא שייכת לך-לא אשתך,זה עין רעה,אתה מזיק לעצמך,לעולם ולאותה אישה!

תחפש באינטרנט את כל המאמר של פרשת נשא-גיליון-273,לא היה לי כח להקליד הכל..

בהצלחה..

"קדושת ישראל" וספר "שמירת הברית" של מוהרא"ש. 

ועליך לדעת שכדי להגיע לשמירת עיניים ולשמירת הברית אי אפשר להסתפק בכמה אימרות ו"ווארטים"....

זה דורש עמל ויגיעה של ימים ושנים בלימוד בספרים והכי הכי הכי חשוב תפילות והתבודדות!!!!!! והמון המון התחזקויות מספרי רבינו ובפרט מהספר "משיבת נפש". מפני שזה  מ-ל-ח-מ-ה !!!!!!!!!!!!!!! אתה מבין אחי היקר........

כי כל מקום שתלך החל מתל אביב דרך בני ברק לירושלים לתוך השוק של מאה שערים, יצר הרע וחילותייו גם שמה אורבים לך. היום אין שום מקום בטוח! המקום הבטוח זה התבודדות! "כמו שכותב ר' נתן( ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר הלכה ה' אות פז'):

"אין עם לבדד ישכון"-  "היינו שהם עם קדוש כזה ששוכנים לבדד, שהם מקיימים "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך, חבי כמעט עד יעבור זעם", שהם מתבודדים בינם לבין קונם ושופכים שיחתם לפניו בכל יום, וחושבים בכל יום על אחירתם וסופם האחרון, ועל ידי זה הם בטוחים מכל צר ואוייב ומסטין כי הם מסתירים עצמם בצל כנפיו יתברך תמיד.. בבחינת "כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני"{תהילים ד'} שעל ידי בחינת בדד בחינת התבודדות על ידי זה שוכן ישראל בטח תמיד, כי מה זה ערב את לבו לגשת אל ה' יתברך שהם מסתירין עצמן אצלו יתברך בבחינת " לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם וכו' וכו' רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה כי אתה ה' מחסי  עליון שמת מעונך.

כי הם שמים מעונם ודירתם ומבטחם אצלו יתברך על ידי התבודדותם שעוסקים לסלק מחשבתם מכל ההבלים של זה העולם ולבטל רצונם אליו יתברך".

"טהרת הקודש" של ר' אהרון ראטה זצ"ל בעל "השומרי אמונים".. לילה טוב וישועות לכל עם ישראל

מביא הרבה פעמים בדבורי אמונה שבעצם זה שאנחנו לא מתנגדים לרבינו אנחנו כבר צרכים להיות בשמחה גדולה. ואם אנחנו עוד חסדים שלו בכלל.....

אומר: שמה שרבינו כותב בליקוטי מוהר"ן "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"-  זה נוגע על זה שאנחנו מקורבים לצדיק ולא חולקים עליו וזו השמחה שלנו.....

כול שניה ושניה שעוברת עליי כאן (בפורום) אני מרגיש אהבה לכול אחד ואחד פה!!!!

אתם אנשים מדהימים!!!!

אין עלייייייייכם!!!

אשריו של רבנו שיש לו חסידים כאלו!!!

בס"ד בר"ה

שימחת אותי

שנזכה גם לטעות מהאור העצום שאבא השרה עליך

אבל יש בעיה קטנה,אני שיא הדפוק במחשב.....

מקווה שתביני (אני מרגיש טמבל!!!)

יש בזה גם יתרונות,יש דברים שלפעמים עדיף לא להבין יותר מדי.

מצאתי קישורים ביוטיוב אבל זה יותר הופעה מאשר השיר.

בס"ד בר"ה

גמאני פעם שמעתי אותו, וכוסף אליו

אם תשיג, תביא לי

עזרתם  לי ממש!!!!!

אשרייייכם ישרווואל!!!

מעניין אם לכולם פה יש סטיקרים על הארונות

במיוחד הדיסק "סמכו על כוחי הגדול" 

רבינו לפני פטירתו ראה שאנ"ש מודאגים ואמר להם: 

"מה לכם לדאוג, מאחר שאני הולך לפניכם? ומה נשמות שכבר הלכו לעולמם מחכים על תיקוניי,

כל שכן אתם שאני הולך מה לכם לדאוג?! סמכו עליי!! סמכו על כוחי הגדול!!!!!"

ויש שם גם את השיר: "נצחתי ואנצח גמרתי ואגמור אני נהר נמטהר מכל הכתמים, אני איש פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם" אשריינווווווווווווווווווווו שזכינוווווווווווווווווווווווווו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!   

בס"ד בר"ה

ת'כלס, אני אוהב את כל השירים של ברסלב!!!

כשבא לי משו מרומם , אני שומע ישראל דגן..

כשבא לי לצחוק, אני שומע הזמיר..

כשבאט לי לכסוף לציון, אני שומע איציק אשל

וכן על זה הדרך

אני אישית שומע חיליק.....

ויש לו דיסקים לפי מצב הרוח.... כשאני במשבר רח"ל אני שומע את שימו לב אל הנשמה כשאני שמח אני שומע את השירים המקפיצים שלו..... אבל כל זה כלום לעומת זה שאפשר לחזור לנגן!!!!

הניגונים של חיליק ממש מרוממים את הנשמה..הצילצולים שלי בפלאפון רק שלו.

וגם סיני תור מדהים אני ממש אוהבת את השיר "ליבי עולה".

בס"ד בר"ה

וכמו שאמר רבינו הקדוש: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!!!"

כי אין פעולה שחוזרת ריקם!

אשריך!!!!!!!!!!! זכית!!!!!

דבר ראשון-התבודדות כל יום,ולא לשכוח להגיד תודה לאבא שזכית!-תקראים בשביל זה את "בשדי יער"של הרב שלום ארוש שליט"א

"בגן האמונה","שעריו בתודה"-גם של הרב ארוש שליט"א,לא בדיוק על רבי נחמן,אבל דבר ראשון בברסלב זה להיות יהודי טוב!!ספרים מדהימים!

"אומץ"-הרב ישראל יצחק בזאנסון

"משיבת נפש" "השתפכות הנפש" של רבינו,תגמרי איתם ונביא עוד ש"ב...

אני זוכרת שזה הספרים שגמאני קראתי בהתחלת הדרך,והפכו אותי לבת אמיתית של הקב"ה!

אני אשמח אם צריך גם לדבר איתך בטלפון,אם תבקשי אני ארשום לך את המספר שלי..

של רבי לוי יצחק בנדר זה 5 כרכים נקרא דיבורי אמונה ממש יפה ויש שם גם הרבה סיפורים על גדולי ברסלב.   

לפי עניות דעתי ה"דיבורי אמונה" כבד מידי להתחלה, 

אם אהבת את הספר "כנפייים" (שגם אני מאוד אהבתי, הספר שינה לי המון בצורת חשיבה)

אז אני ממליץ על ספרים נוספים של הרב ארז כמו- "אור פנימי", ו"גבול הקדושה".

 יש ספרים של הרב ארוש- "בגן האמונה", "בגן החכמה", ""בשדה יער"

יש ספרים של מוהרא"ש- "שו"ת 'אשר בנחל', ספר "נהרי אפרסמון" פירוש לסיפורי מעשיות, ספר "מקור השמחה", ו"ספר אריכת אפיים". 

ושיחות של רבינו ב"שיחות הר"ן" ו"חיי הר"ן".

ונקודה למחשבה- חשוב שיהיה לך מורה דרך (רב\רבנית, חברה, חברותא, שיחת חברים וכו'.. אפשר גם פה בפורום) לשאול ולהתייעץ על דבר שלא נראה לך ברור או שנשמע קיצוני מידי (בכתבי ברסלב ישנם דיבורים שבפעם הראשונה נדמים כקיצוניים מידי.. ולא צריך להיבהל מזה..)  ר' אברהם בר נחמן  כתב "לעניין מה שאמר רבינו "אני נהר המטהר מכל הכתמים" זה על ידי עיסוק בספריו הקדושים. שנזכה! אשרייך! שבת שלום   

לנהרי הפרסמון למשל אין בו קבלה בכלל וזה שיחות נורא פשטות. שרבי לוי יצחק אמר לכולם לוזרים בתשובה מתחילים מתקדמים מה שתרצה. או מבאר בצורה פשוטה את דעת רבינו. 

אבל התוכן והדרישות שכתובות שם ממש "אור גבוה".. קראתי את כל הספרים ואני חושב שמי שלא בנוי לזה, יכול להשבר, כגון שמירת הזמן או סיפורים על עבודות של אנ"ש בתפילה והתבודדות, שברור שהם תכנים נכונים ואמיתיים, אבל זה לדרגות מסויימות.

ומקורב חדש יכול לחשוב שרק זה ברסלב וזה מה שהוא מחוייב לעשות כדי להמנות מאנשי רבינו וכו', וזה כמובן טעות, כי רבינו מלמד אותנו "שכל אחד יקשר עצמו לנקודה השייכת לו בעת ההיא"(עיין ליקוטי מוהר"ן תורה לד'). 

עכשיו לגבי נהרי אפרסמון- מוהרא"ש אלוף בלהלביש שפה גבוה בקבלה ורוחניות למילים פשוטות וקלות לתפיסה לעובדה ולמעשה בעבודת ה'. (פעם אמר שיש במתחתו פירוש על הזוהר שגם ילד בגיל 3 יוכל להבין את הפירוש) 

בס"ד בר"ה

"נהרי אפרסמון"- מהקצת שראיתי, קשה להבנה..

"מקור השמחה" "ארך אפיים" וכו'- אלו קונטרסים שהוא כתב..מחזקים מאוד, אבל לא בדיוק "ספרי רבינו"

כי אני כן קראתי, וסליחה מכבודך מה שאתה אומר פשוט לא נכון, 

הרוב זה ליקוטים מספרי רבינו ומוהרנ"ת וסיפורים מאנשי שלומינו, וגם מה שהוא כתב מלשונו זה "סולת ברורה ומתומצת מספרי רבינו" (כלשונו הקדוש)

בס"ד בר"ה

רוב הקונטרס, מורכב מדיבורים של מוהרא"ש....

הוא מביא גם ציטוטים מרבינו, אבל רובו המוחלט של הקונטרסים שלו, זה לשונו האישית...

שזה כתוב בלשונו, כמו שהספרים של הרב ארז והרב ארוש והשיחות של ר' לוי יצחק בנדר כתובים בלשונם...

אלא מה?? המכנה המשותף של כולם- שהתוכן הוא "דעת רבינו" נטו....!!! וכל אחד כותב את ספריו בסגנון כתיבה אחר וכו' וכו'.. 

בס"ד בר"ה

"השתפכות הנפש" כתבה יפה מאוד!!!

קודם כל להיות יהודי טוב!! שנזכה

ואם את רוצה להתקרב לברסלב, ולדעת ממעלת רבינו, הייתי ממליץ על חיי מוהר"ן, להבין מי זה רבינו!!

ועל הספר "האור הגנוב" סיפורים של אנשים, איך התקרבו לרבינו, ספר מטורף!!!

נתחיל בזה..אח"כ נראה איך ממשיכים

בהצלחה ענקית, ואינסוף ישועות

תודה.

איפה אני יכולה למצוא את הספרים שהזכרתם?

בס"ד בר"ה

במירון ובירושלים בטוח תמצאי

ירושלים, מאה שערים, מתחת לבית הכנסת הגדול של "ברסלב" (מול "תולדות האהרון") 

שיהיה בהצלחה

אז שם מאחורה יש חנות.

חוברת בשם "החוברת שתשנה לך את החיים", לא כתוב שם מי המחבר, 

פשוט  חבלז!!!!! כל היסודות של תורת ברסלב עם הרחבות ומראי מקומות מספרי צדיקים אחרים( להוכיח שרבינו לא המציא שום דבר חדש.. ) 

החוברת עולה 10 שקלים מומלץ לכוווווולם..!!!!

הסנדלר הולך יחף

הנגר אוכל על הרצפה

אני צריכה המלצות לספרים וכל חומר שרק אפשר על שמחה.

אולי מוזר לבקש את זה באב..

אבל עכשיו קיבלתי ציווי מרבי לעסוק בזה!

אז לא משנה מה, מוכר ולא, כמה שיותר לימוד ועיסוק בשמחה!

(אפשר גם בדיחות)

תודה נשמות

והלוואי שתענו למרות שקצת יבש פה..(קחו בקלות)

יש למואר"ש ספר שעוסק בענין השמחה.

אדם אחד חיפש חניה בת"א... לא מצא, הרים עיניו לשמיים ואמר:

השם! אם תסדר לי חנייה אני שומר שבת, מניח תפילין, עושה הכל!!

הבנאדם מוריד את עיניו וקולט מולו חניה מדוגמת,

ישר הוא מסתכל לשמיים ואומר:

תודה, הסתדרתי כבר!

ברסלב מתדלק בתחנה , הא אליו המתדלק שאול אותו אשראי?

ההוא עונה לו: אשריך!

בס"ד בר"ה

מה משותף לברסלב'ר וסטודנט?

כל הזמן בבחינות, והעיקר זה הציון

מה משותף לברסלב'ר ולסובארו?

אורות ותיקונים

איזה קניבל אחד הלך להביא אוכל הבייתה, הקניבל חוזר עם איזה נ נח בשקית, בא אליו הילד שואל אותו: אבא, מה יש לאכול היום? האבא עונה לו: היום יש מוקפץ

"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו, שגילה לנו את גודל מעלת השמחה

אני ואחותי על הריצפה פה והשעה 3 בלילה...

בס"ד בר"ה

נכון, אנשים???

אנשים??

אנשים???????

בס"ד בר"ה

להגדיל ראש!!!

אחרת אתה מפוטר!!

אנשים באים לפה לפעמים

אבל רק לפעמים

שאנשים לא נכנסים...אני לפעמים נכנסת אבל לא מגיבה.סייג לחכמה שתיקה חחח

שנזכה לגאולה שלמה בעגלא ובזמן קריב, אמן!

שבת שלום!!!

 עשן זה טוב למלאכים במיוחד מהסיגריה  שלי... (אני לא מעשן)

כתוב מפי העליון לא יצא הרעות והטוב" אין אצלו כזה מושג של טוב או רע זה רק במושגים שלנו. ואת הטוב והרע אנחנו מיצרים.

עכשיו באמת אצל הקב"ה אין רע אבל במושגים של העולם הזה יש רע. לכן באמת בעניים שלנו לא הכל טוב אבל כיון שזה יצא מהקב"ה אז זה טוב.

מקוה שעזרתי.   

רבי זושא: הגומל חסדים טובים לכאורה היה צריך להיות כתוב הגומל חסדים בלי טובים. אלא שאנחנו מבקשים מהשם יתברך שחסדים שיורדים עלינו יהיו טובים גם בעניים שלנו.   

גם על בן של הדברי חיים מצנז. שהוא דיבר נגד קוצק היה שם ילד שהיה בן של חסיד קוצק שהתחיל לבכות שהוא שמע איך הוא מדבר על הרבה מוצק. הדברי חיים הרגיע את הילד ואמר הוא לא יודע הוא יהיה מחותן לקוצק. ואכן הבת שלו (נראה לי או שזו היתה הנכדה) היתה אישתו השניה של השפת אמת מגור. 

איזה אור של סיפור!!!

העסק שלנו הוא הפצה!!

בס"ד בר"ה

שץף גם בצמ"ע, אני בטוח שיאהבו שם

כי יוצא לי לראות את זה רק בקשר לברסלבים

בס"ד בר"ה

אני חושב שגם אצל ליטאים יש את זה...

עוף אנ"ש

א

שהציון של רבנו (ובכלל) הוא בחינת ארץ ישראל ממש.

המקור הוא עוד מהבעש"ט, שפירש על הפ' 'צדיקים ירשו ארץ'- שהצדיקים האמיתיים יורשים א"י, ומקום הציון שלהם קדוש בקדושת א"י ממש!!

אבל מה עם עד לשם?

הוא אמר כך: 'כל מקום שבו אני הולך, אני הולך לארץ ישראל', ומזה יש לימוד...

ועל פניו, גם סתם כך, נראה שפשוט שהצדיקים לא התכוונו שנעוף ישירות לציון ונגיע על כנפי נשרים ממש.. מסתמא הם לקחו בחשבון את הדרך!

בס"ד בר"ה

אחלי שאזכה לראות אור בהירות הדרך שאתם נוסעים עליו אלי" (חיי מוהר"ן רצ"א)

והנה קישור למאמר קצר על הענין...

http://www.uman.co.il/viewart.asp?artID=36

אבל זה לא חכמה להביא את רבי נחמן..הוא אמר שכן..אז ברור מה הדעה שלו..

יש רבנים אחרים שאומרים שאסור!

להיות רגיל בטבילת מקווה (עדיף מעיין)

רבינו כתב בל"מ "המקוה מושיע בכל הצרות, כמו שכתוב (ירמיה י"ד) 'מקוה ישראל מושיעו בעת צרה'... המקוה מטהר מכל הטומאות, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו) 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו''... ומכל היסורים, ...ומכל החטאים".

(ליקוטי מוהר"ן א' נ"ו-ז')

איזה קביעות יומית בהישתפכות הנפש, ובמשיבת נפש. ספרים שלדעתי מחזקים מאוד.  

שנזכה למה שאומר דוד המלך בתהלים "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט" כלומר שויון ה' לנגדי תמיד כשטוב ורע, כשאני מרגיש את השם יתברך וכשאני לא מרגיש, תמיד זה יהיה בשוה. כי מימיני דהינו חסד, שאני רואה את הכל בתור חסד השם אז ממלא בל אמוט.  

אחת לראות נגעי עצמו ושנייה לראות מעלת זולתו (לצערנו היום זה ההפך )

כיף לקרוא פה חיזוקים מדי פעם..

והרבי מחב"ד הוסיף ופירש על דברי הבעש"ט.

שהרי כל דבר שמזדמן לו לאדם, הכל בהשגחה פרטי פרטית, ואם הי"ת זימן לו ליהודי לראות סיטואציה מסוימת, בוודאי יש כאן סימן והוראה מלמעלה שעליו להתחזק ולהתעורר בנקודה זו.

ואם כבר מדברים (: אז שמעתי ציור נפלא לעניין זה (כמדומני בשם הרב גינזבורג): אם יזדמן לנו לראות אדם אוכל זכוכיות (או בהקשר אקטואלי- אדם מצית את עצמו...)- זה יכאב לנו על אותו יהודי ונשתדל לעזור לו וכו', אך ברור שאין כאן נגיעה ב'עצמות' שלנו! כי אין לאדם ממוצע תאווה ללעיסת זכוכיות...

לעומת זאת, אם נראה יהודי מחלל שבת, האינסטינקט הטבעי של הנפש הבהמית שלנו הוא כביכול להצטער על אותו יהודי שחילל את השבת הק'..

וכאן הדיוק והנמשל, שאם היינו באמת מצטערים על ה'רוחניות' של אותו יהודי, ההרגש שלנו היה צריך להיות זהה למראהו של הלועס זכוכיות, והיינו חצריכים להתמקד באיך אפשר לעזור לו בנייטרליות אבוסולטית.

אלא מאי? אנחנו רואים יהודי מחלל שבת ומיד מזדעקים, כי יש ב נ ו חלק שיש בו את המקום הזה שמזדהה עם החילול שבת, שרוצה לחלל שבת...

לא תכננתי לחפור.. יצא כך.. וגם פתאום זה נראה לי מתאים לפורום חב"ד בכלל, אבל גם זה השגחה פרטית!!! (: