פורום חסידות ברסלב (עמוד 78)

י

רבינו אומר שיש המון פתחים בתוך החושך לצאת דרכם רק שמשום שהאדם נמצא בקטנות המוחין ובלבול הוא לא מבחין בם. ונותן עיצה שאפשר לראות את הפתחים ע"י אמת. היינו שהאדם ידבר דיבורי אמת, מה שהוא מרגיש באותו רגע ב א מ ת  בעזות דקדושה.  לא- 'אבא תעשה אותי צדיק' זה עלול להיות שקר. אלא- ריבונו של עולם, כתוב שאתה רחמן, אני לא מאמין שאתה רחמן, למה אתה לא מרחם עלי?  וכו'.. מה שהאדם באמת באמת באמת מרגיש מזה ידבר וע"י זה יראה הפתחים.

כשמתחילים עם הדיבורים האלה פתאום מגיע היצר הרע ואומר לך שזה דיבורי כפירה וכ'ו וכ'ו..

ולפעמים אתה אפילו לא יודע שזה היצר הרע...אתה כ"כ מאמין בזה ואין לך ת'כוחות להמשיך עם זה...

אז מה עושים?...

כל הצרות והאיסורין שבאים לאדם רח''ל ה' שולח לאדם כדי לקרב ולא כדי לרחק ח''ו ''כי כל מה דעביד רחמנא לטב''צריך להרגיל עצמו מאד בתודה לה' יתברך על כל הניסים והחסדים שעשה איתו עד הנה בין ברוחניות בין בגשמיות וגם בתוך הצרה עצמה יש כמה וכמה הרחבות ואם יסתכל עליהם בהעין האמת ויודה על זה לה' ועל ידי זה זוכה שהוא מגלה אחדותו הפשוטה של ה' ואז גם מימלא מיטבטלים הצרות והיסורין שהם בחינת פעולות מישתנות ואז הוא יודה יותר לה' ואז יהיה עוד יותר גילוי אחדותו וככה לא יפסיק כל פעם יחזור על זה(צרות ,הודאה,צרות ,הודאה,וכו')עד שזוכה לתכלית השלמות ברוחניות ובגשמיות ,וגם שמוצא הרחבות בתוך הצרה עצמה ומודה לה' על זה עייז יכול לישפוך שיחו לה' יתברך שיושיע אותו ישועה שלמה מאחר שה' כבר הגדיל חסדו עימו על ידי שהביא אותו עד לאיפה שהוא עכשיו!! אשרינו מקווה שעזרתי!!!

ב"ה

זה של הרב עופר ארז.

שיעור (או יותר נכון שיחה ) חזקה בטרוף!

רבינו אומר שסיפורי מעשיות מצדיקים מסלק את המוחין דקטנות ומפסיק את הבלבולים, הדכאון והלחץ. תספרי לעצמך איזה מעשה מהבעש"ט או הבבא סאלי או שאר צדיקים.

ה' יברך אותכם!!...

כשמונח במוחין דקטנות ואין בכוחו לעשות כלום כלום, ייזכר ברבינו הקדוש. ואם יש לו קצת כח יזכיר את שמו. רבינו אומר- זאת פעלתי אצל ה' ית' שרק יזכיר את שמי יהיה נעשה כבריה חדשה, היינו, כתינוק שנולד.

ואם יש לו עוד טיפה כח, יאמר- רבי נחמן בן פיגא אמר- אין שום יאוש בעולם כלל. - רבינו אמר שמי שיאמר דבר בשמו יהיה נעשה הרהור תשובה בעולם.

אלו עיצות של צדיק שמבין איפה אנחנו מונחים. אשרינו שזכינו.

אני עדיין חושבת ששיך לענות על זה כדי לקבל כלים טובים לחיים!

היצר מגיע משם מאיפה שאת יכולה להתעצם בעבודת ד' הוא בא ומוריד לך הכל.

את השמחה והמצברוח המרומם.

וכמה שתתפללי כמה שתתבודדי כמה שתחכי תצפי זה יראה כאילו לא קורה כלום.

כאילו נחתם לך באמת שחייך יהיו ח"ו ככה לעולם.

לא! בשמיים קורה הרבה מכינים לך מזוודה ענקית של ברכה שתגיע בפרץ פתאומי אדיר בע"ה.

ז

ו עצת היצר.. לייאש מהחיים לייאש מין השמחה.. מהכל!!

בזמן הזה חשוב ממש להרפות להניח הכל בידי בורא עולם ולא להשבר באמונה

מי שלא נשבר באמונתו זוכה לאחר החושך לכמות עצומה של שפע ואור!

לדעת שהקב"ה יודע שקשה לי עכשיו אבל יודע גם מה שהוא עושה ואני בנתיים נכנעת ומורידה ת'ראש!

ובזמנים האלה במיוחד ללמוד עוד אמונה ועוד שמחה ולהרבות התפילה מהלב למרות הקושי הגדול.

אחותי יש לך כאן משהו מדהים קראי לך וזה ממש יעזור בע"ה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t312250#3902499

ב"הצלחה ושבת שלום לכולם!

מלאך!!זה מה שאת!!...

ותודה לכולם..

שבוע טוב ומבורך...כל הישועות!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

זה רק עולה קצת כסף.

את מחפשת את הדיל הכי טוב שיש (לא דרך סוכנות פשוט תחפשי טיסת שכר אפשר לחפש באינטרנט)

זה אמור לעלות בסביבות ה 280$ לכרטיס ולפעמים אפילו יותר זול.

אני ממליץ שתטוסו עוד חודשיים כי אז מתבטלת הויזות.

זה לגבי הטיסה.

אני ראיתי שם משפחות רק צריך לזכור שקר מאוד שם. במיוחד עכשיו.

שם כבר תשאלו על דירה ויעלה לכם בסביבות 100 דולר לדירה לשבוע עם גז והכל.

שם יש גם חנויות כשרות.

רבי נחמן גם אמר שמי שיבוא לפני גיל 7 לאומן אז יש לו זכות מיוחדת (לא יחטא באיזה חטא )

אשריכם.

קודם כל תודה על התגובה כבר התייאשתי הייתי בטוחה שאין אפשרות למשפחות להגיע כי זה תמיד טיולים לנשים או לגברים.

אז נכון התעניינתי כי בני הבכור בן 6 וקצת וחשוב לנו להגיע לשם .

השאלה - זה לא קצת "מסוכן" לקנות כרטיסים לטוס ורק כשמגיעים לחפש מקום לישון, הרי אנחנו עם ילדים, אני צריכה לבדוק מראש היכן לישון במקום נורמאלי שיהיה אפשר להכין להם אוכל וכו'. אין אירגון שאחראי על הסידורים האלו ושניתן לתאם הכל מהארץ?

ועוד שאלה - תמיד יש שם יהודים או שיכול להיווצר מצב שנגיע ולא יהיה אף יהודי סביבנו?

נסיעה מאורגנת עם הרב ארז משה דורון. פרטים באתר שלו.

כל הכבוד על היוזמה, אל תוותרי על כך, פשוט הרשמו וסעו.

זה ממש לא כמו שזה נשמע ותמיד תמיד יש שם יהודים.

ולא ממש לא מסוכן אתם תצליחו במאה אחוז למצוא מקום לישון. כמעט כל מקום בעולם שתטוסו ותשלמו קצת כסף יביאו לכם מקום לישון. יכול להיות שדרך סוכנות נסיעות כמו דרך צדיקים יתנו לכם יותר עזרה מה שכן זה יעלה יותר.

בס"ד.

פרטים באתר שלו...

שהספר הכי חדש מבין אלו שכתבת זה אבק לזהב והוא חוגג עוד מעט שנתיים.

חוץ מזה, אני בהחלט מצטרף להמלצה ללמוד את הספרים הנ"ל.

משעה -9 ועד בערך 10 ורבע בעיקרון עכשיו זה בבית כנסת יד שלום בשמואל הנביא אחלה שיעורים מומלץ מאודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד פשוט אורות

נביא

בס"ד.

 לא הבנתי אם הנסיעות האלה טובות או לא...

כי מצד אחד כת' "נמצא, כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודה זרה." - שנראה שהנסיעות האלה לא טובות... כי זה קלקול האמונה...

ומצד שני כת' "גם על ידי טלטול מתקן את הטלטול שגרם, כביכול, למעלה..."

גם לא ראיתי שכת' "ע"כ מכפרים הנסיעות על פגם האמונה ומתקן וממתיק עי"ז החרון אף מהעולם, ונמשך רחמנות בעולם" (הסתכלתי בליקו"מ, לא בקיצור ליקו"מ, אם זה אומר משהו...

זה פועל יוצא. יש חסרון אמונה= יש טלטולים בדרך. ככה זה עובד.

כמובן שהאדם צריך לשים לב שאם מטלטל בדרכים בעיקר לפרנסה אז יש פגם באמונה וצריך לעבוד על זה.

למשל- יש רב מסוים שבכל חג נוסע לחו"ל בכדי להיות חזן.. ולפני שנתיים אמר לנו שזהו, נמאס לו והוא לא רוצה לנסוע יותר ושהוא מאמין שה' יתן לו הפרנסה גם בארץ.

או למשל אדם שמתגורר בנתיבות אך עובד בתל אביב ובכל בוקר נוסע את הדרך הזו. אין כאן רע וטוב, זה פשוט פועל יוצא מפגם אמונה וצריך להתעורר, לשים לב ולחזק האמונה.

לפי דעתי הקטנה ...מדובר פה על נסעות בשביל פרנסה! ורבינו מודע לזה שאין לנו כזאת אמונה חזקה להאמין שהפרנדסה היא מה' יתברך!ואנחנו מבטלים הכל בשביל להשיג את הפרנסה,אז יש בזה איזה פגם מסויים שאנחנו לא מאמינים מספיק,וכתוב בהמשך ''כשיש פגם האמונה בחינת עבודה זרה נימנע המטר ואין שובע ואין שלום וכל אחד צריך לנסוע ולטלטל מימקום למקום בשביל פרנסתו'' אז יוצא שהטילטול הוא בעצם התיקון!!! ועוד כתוב ''על ידי עבודה זרה בא עצירת גשמים ואז אין קמח ושאין קמח אין תורה ועל ידי ביטול תורה בא גלות ונסעיה בדרכים שנאמר גלה עמי מבלי דעת'' בקיצור יוצא מיפה שהטילטול הוא התיקון של כל חוסר האמונה וכו' טוב מקווה שיותר מובן אשרינו!!!

בס"ד.

כתוב  "ע"כ מכפרים הנסיעות על פגם האמונה ומתקן וממתיק....." ?

תודה רבה...

בס"ד.

כת' "נמצא כי הנסיעה היא קלקול האמונה, הינו בחינת ע"ז..."???

אני חושב שבעצם העונש ניצא התיקון,למשל כמו בן אדם שעשה עבירה שהתיקון שלה זה קריאת תהילים אז מתי שהוא קורא תהילים בשביל התיקון הוא גם ממשיך רחמנות וכו' מה שאומרים על קריאת תהילים... אבל מה שמוזר לי זה שאת צודקקת יסתכלתי בליקוטי מוהר''ן באמת ולא כתוב שם את מה שכתוב בקיצור ליקוטי מהור''ן שזה מתקן את פגם האמונה וממתיק וכו'' אני צריך לברר את העניין בנתיים מקווה שעזרתי ...

http://www.breslevers.co.il/videos/103/ארז-בלבנון

היה חבר טוב של הרב ארז לבנון הי"ד זי"ע

בס"ד בר"ה

באמת מתי יש כניסות? נשמח לדעת!

דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע
וְעַל. יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת
וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה
וְזֶה בְּחִינַת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ"
הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לָדוּן אֶת הַכּל לְכַף זְכוּת
וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
אַף עַל פִּי כֵן צָרִיך אַתָּה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בּוֹ מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע
וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע
שֶׁצָּרִיך אַתָּה לְבַקֵּשׁ בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע, אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ מְעַט טוֹב עֲדַיִן
כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב מִיָּמָיו
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע וְאַתָּה דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה אַתָּה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
עַל יְדֵי זֶה וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע
עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּהָרָשָׁע עוֹד מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע
עַל יְדֵי זֶה וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ
הַיְנוּ כְּשֶׁתִּתְבּוֹנֵן. וְתִסְתַּכֵּל עַל מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ
וְאֵינֶנּוּ שָׁם עַל מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן
כִּי עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת
וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ כַּנַּ"ל וְהָבֵן
וְכֵן צָרִיך הָאָדָם לִמְצא גַּם בְּעַצְמוֹ
כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מְאד מְאד [כַּמְבאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים]
וַאֲפִילּוּ שכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים
וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם
אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִפּל מִזֶּה
רַק צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב
כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב
וְאַף שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב
הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם
הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁגַּם הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת
הוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּפְגָמִים הַרְבֵּה
עִם כָּל זֶה אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִהְיֶה בְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵיזֶה מְעַט טוֹב
כִּי עַל כָּל פָּנִים. אֵיך שֶׁהוּא, עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּהַמִּצְוָה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה
כִּי צָרִיך הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב
כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב
עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
בִּבְחִינוֹת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" כַּנַּ"ל
הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לָדוּן אֲחֵרִים לְכַף זְכוּת אֲפִילּוּ אֶת הָרְשָׁעִים וְלִמְצא בָּהֶם אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת
וְעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתָם בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת
בִּבְחִינַת וְעוֹד מְעַט וְכוּ' וְהִתְבּוֹנַנְתָּ וְכוּ' כַּנַּ"ל
כְּמוֹ כֵן הוּא אֵצֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ
שֶׁצָּרִיך לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן
כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִפּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם
רַק אַדְּרַבָּא יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַׂמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ
דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב
וּכְמוֹ כֵן צָרִיך לְחַפֵּשׂ עוֹד, לִמְצא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב
וְאַף שֶׁגַּם אוֹתוֹ הַדָּבָר. הַטּוֹב הוּא גַּם כֵּן מְערָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה
עִם כָּל זֶה יוֹצִיא מִשָּׁם גַּם כֵּן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה
וְכֵן יְחַפֵּשׂ וִילַקֵּט עוֹד הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר
בְּחִינַת מְנַגֵּן בִּכְלֵי זֶמֶר
שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמְּלַקֵּט הָרוּחַ טוֹבָה מִן הָרוּחַ נְכֵאָה עַצְבוּת רוּחַ עַיֵּן שָׁם
[וְהַכְּלָל
כִּי נְגִינָה דִּקְדֻשָּׁה הִיא גָּבוֹהַּ מְאד מְאד כַּיָּדוּעַ
וְעִקַּר הַנִּגּוּן נַעֲשֶׂה, עַל יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב מִן הָרָע
שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין וּמְלַקְּטִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִתּוֹך הָרָע
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים נִגּוּנִים וּזְמִירוֹת, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]
וְעַל כֵּן, עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ לְהַפִּיל אֶת עַצְמוֹ
וּמְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶּׁמְּחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת
וּמְלַקֵּט וּמְבָרֵר אֵלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, מִתּוֹך הָרָע וְהַפְּסֹלֶת שֶׁבּוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ"ל
וַאֲזַי הוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה'
מֵחֲמַת גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּמַעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד מְאד מִן הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת
אֲזַי עַל פִּי רב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל מֵחֲמַת זֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו כְּלָל
מֵחֲמַת גּדֶל הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה וְהַכְּבֵדוּת שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו
עַל יְדֵי שֶׁרוֹאֶה גּדֶל עצֶם. רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֲבָל כְּשֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ עַל פִּי הָעֵצָה הַנַּ"ל
דְּהַיְנוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲשִׂים רָעִים וַחֲטָאִים הַרְבֵּה מְאד
וְהוּא רָחוֹק מְאד מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אַף עַל פִּי כֵן הוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ"ל
וּמְחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה
כִּי בְּוַדַּאי רָאוּי לְהָאָדָם, לְהַגְדִּיל שִׂמְחָתוֹ מְאד בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן
וַאֲזַי כְּשֶׁמְּחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ
עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל אֲזַי הוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה'
וְזֶה בְּחִינַת: אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי דַּיְקָא
הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת הָעוֹד שֶׁלִּי
שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי בְּחִינַת עוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה עַל יְדֵי זֶה אוּכַל לְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה' כַּנַּ"ל
אֲזַמְּרָה דַּיְקָא הַיְנוּ זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי שֶׁמְּלַקֵּט הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ"ל.
 

שהמשיח יהיה טוב עין לכן צריכים שיהיה עין טובה לכולם!

לקח זמן עד שהכל הסתדר? גם כמה שנים לא יצליחו לתקן את זה. איפה שיש כסף יש סרחון. לא יודע אם יצא לך לראות את כל החומר ביוטיוב, מ ז ע ז ע.. עשו פאדיחה כזו שלברוח לחו"ל זה עדיין קרוב מדי. עכשיו כולם מבינים כמה הכל רקוב שם. כסף כסף כסף. אתה מבין שהכל הולך ליפול שם, נכון?

כגודל האור-גודל הקליפות!!

אסור חס ושלום לפסול את כל הקהילה או חס וחלילה לאמר "הכל רקוב שם.."

יש שם רב ענק וצדיק,אש קודש, והרבה אמת ושמחה...

אבל שוב הסיטרא אחרא ניכנסת למקומות קדושים...כהרגלה..

בעיתון ידיעות אחרונות שהזדמן לידי מיום שלישי נראלי..

וואי הזוי מה שהולך שם.

אני לא בדיוק בקיאה בעניינים שם אבל זה נשמע ספור ממש הזוי ומסובך..

זה מזכיר לי מה שהרב סטבסקי אמר מחסידות (מהבעש"ט?):

"ככל שהקליפה יותר גדולה זה אומר שהפרי יותר גדול"

זה ממש מציל לי את החיים .

כשיש קשיים וחסימות, הן במצבים והן בעבודת ה'

אני אומרת :

"היי, זה אומר שעוד מעט  יהיה פרי גדול... יופי יופי...

ה' בבקשה תראה לי את הפרי הגדול"

ואז אני מתחזקת באמונה ובשמחה,

וזה עוזר לקבל כוחות ולימודיים מהמקום הנמוך\מהקושי הזה

ואני מרגישה שעובד פה הכלל של "תחשוב טוב יהיה טוב" של הרבי

ושצורת החשיבה הזאת באמת מגלגלת ופותחת ישועות עצומות.

כסף כסף כסף תמיד הריחו שם משו לא טוב.

ראיתי איזו כתבה (באחד הערוצים) שמראיינים את הרב ארוש ומראים שם שהוא היה הרב,

אבל אם אתה אומר אני כנראה לא זוכרת נכון........

וזה היה הרב דניאל דיין....

אני זוכרת שריאיינו אותו איך יכול להיות שהרב מאשר סרט כזה וכו'.. כי אפילו הופיע בו..

אגב מי זה הרב דניאל דיין?..

זה במאה אחוז הרב דניאל דיין הוא מחשובי רבני ברסלב

בדקתי וזה באמת הרב דניאל דיין..

אבל אני לא מוצאת עליו פרטים.. מעניין אותי לדעת מי זה!! בחיים לא שמעתי עליו...

יו"ר מרכז ברסלב העולמי. הוא נמצא מלא באומן 

בס"ד.

שאלה קטנה...

מה זה עבודה על חיזוק הרצון?

איך עוד אפשר לעבוד על הרצון חוץ מתפילה??

תודה רבה..

הרב אמר- לצאת לשדה ולשיר בך רבנו נגילה ואומן אומן ראש השנה וכו' וע,י יתעוררו הרצונות והכיסופים ואז מאליו יפרוצו דיבורים חדשים מהפה דיבורים של כיסופים לרבה"ק רצונות שנאספין לאט לאט..

על רבי נחמן .. וככה הרצון והכיסופים עוד יותר דחפו אותי לעשות מעשה ...

והתפללתי ל-ה' שיחזק לי את הרצון להתקרב אליו ולהיות באומן


וברוך ה' ... הלילה חזרתי משם .. חוויה מדהימה !!
אין דברים כאלה !! פשוט אין !

מרגישים אצל רבנו כמו בבית , מי שעומד ונוגע בציון מזיל דמעות גם מבלי לרצות בזה, זה מדהים כמה הנשמה שלנו רוצה להתנתק מהתאוות ומהגשמיות, פשוט להתנקות , להיטהר, להתחדש כל רגע...


טעטעעעעע !! תודה רבה רבה רבה רבה שנתת לי לחוות את החוויה הזאת!,
לבקר אצל רבי נחמן..

שנתבשר בבשורות טובות בעזרת ה' !!

ב"ה

יוואוו תפסיקו כבר אתם לא מבינים שאבא שלכם נמצא פה!!!

מתי תבינו אבא שלי+שלך+שלכולנו נמצא מטר מהבית(ובארץ ישראל)

גם אני לומד את תורת רבינו! ואני חיי הרבה מאוד מתורת רבי נחמן, אבל אנחנו מתחילים להיסחף.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t332703#4121765

ויש עניין ללכת ולהתפלל אצל הצדיקים .

כל אחד והדרך שעוזרת לו להתחבר אל ה' ..

אם הדרך שלך היא לעלות להר הבית , אשריך .

אצלי הדרך שונה , לדבר עם ה' , להתפלל בקברי צדיקים ..



ברכה הצלחה בעבודה ה' !

ב"ה

האיטורי - הרגע הפכת את חסידות ברסלב לנצרות (ע"ע השילוש שלהם ימ"ש)

ופשוט תירגע כי ברסלב זה ממש לא מה שאתה אומר!

וחסויה - קשה לי לקבל את הטיעון שלך משום שהבית (כן כן הבית ) של אבא שלי ושלך נמצא בהר הבית,= מטר (אולי קצת הגזמתי) מכל מקום בארץ ישראל, ואת מעדיפה ללכת לחוץ לארץ כדי להתפלל לה'?!

אא"כ את לא מתפללת לה' אלא לרבי נחמן ואז זה כבר בעיה בפני עצמה (ע"ע העגל)

כן יש חשיבות לעלות לקיברי צדיקים ולהתפלל אל ה' משם (כי זה בבחינת קרבה את אבא) אבל ללכת לחול כדי להתקרב לה' זה בדיוק הפוך!!

בברכת שבת שלום(=

מספרים על הבעש"ט שישב על הכסא שלו עם המקטרת הארוכה שהיתה לו, שהגיעה עד הרצפה..

בא תלמידו והשתרע בפישוט ידיים ורגליים על הרצפה בכדי להדליק לו את המקטרת. אחותו שראתה את זה שאלה אותו- זה אמנם הרב שלך, איש צדיק, אבל עד כדי כך אתה מתנהג הלא הוא בשר ודם? אמר לה- בגלל שאני יודע מי הוא, אז אני רק עושה את זה.. אבל אם את היית יודעת את מעלותיו, היית משתחווה לפניו ואומרת שהוא ה' ית' בעצמו.

זה הבעש"ט שרבינו כבר השיג מעלותיו בגיל 13

תבין, בן של מלך, יש שאר צדיקים ויש צדיקי האמת. זה משהו שונה לגמרי.

כמו שאמרה מרים ואהרון- רק בך דיבר ה'? גם בנו דיבר. ונענשה. יש שאר צדיקים ויש משה רבינו.

זה מה שאמר קורח- כל העדה כולם קדושים- ונענש. יש כל העדה ויש משה רבינו.

והאחים על יוסף וכו'. תקרא ליקוטי הלכות על התורה, מפרשת 'ויצא' עד הפרשה הזו 'ויגש', תראה איך רבי נתן מתבטא על צדיקי האמת.

מה ככ מיוחד בהם? הלא ר' נתן כותב בפירוש שכל האחים של יוסף היו צדיקים עצומים. אז מה שונה יוסף? שונה. זה עניין אחר לגמרי.

סבא ישראל אומר- בהתבודדות אפשר לדבר פעם עם ה' ית' ופעם עם רבינו.

ודאי ודאי ודאי שיש רק ה' בעולם לבדו והשאר תלמידיו ושלוחיו. אנחנו לא מחזיקים מרבינו עצמו משהו, אלא הדעת שהוא השאיר כל כך מסוגלת ופועלת לקרב אותנו לה' ית' שמזה אנו מתפעלים כל יום מחדש ואסירי תודה.

אנחנו לא מבקשים מרבינו, אנו נשענים על זכותו ועל כך מבקשים מה'.

וזה שרבינו זה ה' ית' בגוף, אמר אחד הרבנים הגדולים בדורות שעברו.

הרב מרדכי שרעבי אמר- כל מה שאומרים על רבי נחמן, הכל אמת. ראוי לומר עליו הכל.

ושוב, הוא אמצעי שלנו להגיע לה' דרך הדעת שלו. אמצעי ולא מטרה, המטרה היא ה' לבדו.

חז"ל שחבל"ז

(: 

באותו הבוקר, חלק בסיסי ומהותי בתוכי השתנה בגלל שתי מילים בעלות משמעות עמוקה

'למה לא?'

החיים מצחיקים. לפעמים הרושם העמוק ביותר על חיי האדם יכול לנבוע מאיזו הערה או התרחשות שולית, חסרת חשיבות וכמעט אקראית, שכמעט לא שמים אליה לב.

זה מה שקרה לי באותו יום שלישי בערב לפני כמה שנים. כשיצאתי מבית הכנסת, הבחנתי במודעה קטנה, ששורבטה בפשטות בעיפרון על דף שנתלש ממחברת:

"שמואל גרינבאום יושב שבעה ב... אשתו נהרגה בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים".

'חלק מובן, בסיסי, מוכר, וקדמון בהתנהגותי התהפך פתאום לחלוטין, בגלל שתי מילים בעלות משמעות עמוקה'

"כל כך עצוב", חשבתי, כשפניי אל הדלת, בדרכי להמשיך בחיי.

מימיני פסע חבר שלי, שמעון. הוא שלף את מפתחות הרכב מכיס החליפה והתקדם לכיוון מכוניתו.

"רוצה טרמפ?" הוא שאל.

שתי דקות אחר כך חנינו ליד הבית שלי. התכוננתי לצאת מהמכונית כששמעון שאל אותי:

"מתי אתה רוצה ללכת?"

"לאן?"

"לאן? נו לשבעה."

"השבעה? אה... אתה מתכוון לזה שאשתו נהרגה?"

"כן".

"לא התכוונתי ללכת. אני לא מכיר אותו. ואתה?"

"לא".

"אז למה אתה רוצה ללכת?" התפלאתי.

"למה לא?" הוא ענה כבדרך אגב.

אני זוכר שישבתי במכונית ונעצתי בשמעון מבט מבולבל. דממה מלאה את האוויר, ותחושת חוסר איזון מוזרה פשתה בי. חלק מובן, בסיסי, מוכר, וקדמון בהתנהגותי התערער והתהפך פתאום לחלוטין, והכל בגלל שתי מילים פשוטות, בעלות משמעות עמוקה - "למה לא?"

מעולם לא עלה בדעתי שמישהו יכול או אמור ללכת לשבעה של אדם שהוא לא מכיר. זה לא קצת השגת גבול? אולי חוצפה? או לפחות חדירה לא מנומסת לרשות הפרט? ובכל זאת, בשתי המילים הקצרות האלה, שמעון הציב אותי מול מסקנה מתבקשת, שכפי הנראה נולדה ללא כל מחשבה או תהליך מודע. פשוט חשתי מייד שהוא צודק.

חיפשתי תשובה, מקווה שהסומק על פניי יעלם מעצמו.

"למה לא? כי... אהם... לא יודע... באמת למה לא. ז'תומרת... אהם... אם הולכים ולא מכירים אותו, אז... כמו שאמרת... למה לא?"

"מה דעתך על מחר בבוקר? אני אבוא לאסוף אותך", הוא אמר.

"בטח. תשע בבוקר. מצוין. נפלא. נלך. בסדר. או-קיי", מלמלתי כשאני מגשש אחר ידית הדלת. "להתראות מחר. תודה".

בושה איומה הציפה אותי כשטיפסתי בכבדות במעלה המדרגות הביתה. כמו שאצלי היה פשוט ומובן באופן אינסטינקטיבי שאני לא צריך ללכת לבקר את האבל – ככה היה פשוט ומובן באופן אינסטינקטיבי לשמעון, להחליט לבקר אותו מחר בבוקר.

השעה תשע הגיעה יחד עם שמעון. נסיעה קצרה ושנינו חונים לפני בית האבל. הייתה לי הרגשה פנימית כאילו משהו מדהים או מלודרמטי עומד לקרות בכל רגע. אבל כלום לא קרה.

"מוכן?" שאל שמעון.

"למה לא?" עניתי, משתמש בשתי המילים שהתחבבו עליי פתאום.

יצאתי מהמכונית וצעדתי בגמלוניות אל הבית. חשתי לחץ מוזר, וכשנכנסנו יחד עטיתי על עצמי אומץ מזויף. נכנסתי לסלון וראיתי אותו יושב לבדו על קופסה נמוכה, בפנים מביעות תהיה ומבוכה. ליבי יצא אליו. הוא הרים את עיניו, ויחד איתן את פניו העצובות, הבחין בי ומייד התחיל לדבר.

"יעקב סלומון", הוא אמר, "כל כך יפה מצדך לבוא."

רגע של שתיקה. בחנתי שוב את פניו וגיליתי שאני מזהה אותו. פעם הוא התארח אצלנו, אבל שכחתי איך קוראים לו. שלחתי לעברו חצי חיוך, והתביישתי עוד יותר. לא אמרתי דבר. ואז הוא הסתכל על שמעון.

"ומי אתה, אם אפשר לשאול?"

אוי, יותר אבסורד מזה לא יכול להיות. אני, שבכלל לא התכוונתי לבוא, זוהיתי מייד וזכיתי בהערכה על הביקור. שמעון, אדריכל המצווה, היה זר באמת. בטח זה נראה כאילו אני גררתי אותו איתי.

שנינו מצאנו את הדרך אל הכיסאות המתקפלים שליד האבל. כבולים למנהג לא דיברנו, וחיכינו ששמואל יפתח בשיחה. (לדעתי זהו מנהג שמגלה רגישות מדהימה. למה שהמבקר יגיד משהו? יש לו מושג מה מצבו הרגשי של האבל? אולי האבל רוצה לדבר על הנפטר. אולי הנושא הזה כואב מדי באותו רגע. אולי הוא רק רוצה לשבת בשקט. ברור שהאורח לא צריך להכתיב או ליזום כל שיחה).

שמואל הקל עלינו במהירות (אולי הוא חש באי הנעימות שלי). וכשאנשים נוספים נכנסו לחדר הוא תמיד שאל אותם, "מי אתם? האם הכרתם את אשתי? בבקשה תכנסו."

הוא דיבר בפתיחות על האסון וסיפר כמה אהב את שושנה אשתו.

שושנה – שהייתה בהיריון הראשון שלה – אכלה צהריים בסבארו כשהמחבל המתאבד התפוצץ שם. היא, התינוק שעדיין לא נולד ו-15 בני אדם נוספים, נהרגו. 130 נפצעו.

הקשבנו לסיפור העצוב ובקושי הצלחנו לעצור את הדמעות.

למרות הכל, תגובתו של שמואל למותה של אשתו לא הייתה כעס ומרירות. הוא הצליח לאזור כוח ולתעל את רגשותיו לעשיית טוב. האבל יגיע מאוחר יותר. "ברגע שהיא נהרגה, אמרתי לעצמי, 'הנה הזדמנות נהדרת' ...אולי יש משהו שאני יכול לומר לעולם כדי להפוך אותו לטוב יותר", סיפר לנו שמואל.

תוצאת מחשבותיו הייתה הקמת הארגון "שותפים בחסד" – Partners in Kindness. אנשים מספרים לו על מעשי חסד שונים, והוא שולח את הסיפורים לרשימת דיוור הולכת וגדלה ברחבי העולם – 25,000 בספירה האחרונה – כולל קוראים במדינות כמו כווית ואיראן.

הרעיון פשוט. הסיפורים משפיעים על הקורא להיות טוב אל זולתו. הם כוללים סיפורים על כסף – תרומה נדיבה לזר במצוקה – או מעשה פשוט כמו עידוד. שמואל אמר שהוא מתכוון להפוך את העולם לטוב יותר, אדם אחד בכל פעם.

נשארנו אצלו בערך 20 דקות, ואני זוכר שבחנתי את החדר והתבוננתי בכל המבקרים. היו שם משהו כמו 18 איש, ולמרבה הפלא, מתוך כל אלה שהגיעו באותו בוקר לעודד ולנחם את האלמן, אני הייתי היחיד שהוא הכיר! כל האחרים, הגיעו לשם כמו שמעון, בגלל הנשמה הטובה שלהם, רק כדי לבטא את חיבתם ליהודי שנתון בצער. וכולם הבינו משהו שאני פספסתי לחלוטין.

ה"למה לא" הקטן קדח עמוק בנשמתי.




להפוך למחפש אמת

לכולנו יש 'תחושות' הבנות ותפישות, שהרבה פעמים מכילות גרעין כלשהו של אמת או טעם. הרעיונות האלה מתגנבים אל התודעה שלנו כמו פולשים, מוצאים לעצמם פינה נוחה ותוך זמן קצר מתנחלים שם בקביעות. ולפני שאנחנו בכלל שמים לב, הם הופכים להיות חלק אינטגראלי ממרקם התפישה העצמית שלנו, ורק לעתים רחוקות מאוד אנחנו שואלים איך בכלל הם הגיעו לשם מלכתחילה.

לפעמים זאת דעה שלילית על מישהו שלמעשה אנחנו בקושי מכירים, אם בכלל.

"אני לא יודע – משהו בה פשוט מעצבן אותי".

"ההליכה שלו... הוא פשוט נראה מתנשא."

לפעמים זאת סתם הכללה גורפת שאיתה גדלנו. הגמוניה.

"כל הפוליטיקאים האלה, לא אכפת להם מבן-האדם."

"גברים לא בוכים."

"אם פרופסור אמר את זה, זה בטוח נכון".

"אם אתה לא יודע מה אתה עושה, אז אל תתחיל."

או "תולדות ישראל, איזה שעמום טוטאלי."

אנחנו צריכים להשתחרר מההנחה שאם תמיד חשבנו שמשהו נכון, סימן שהוא באמת נכוןאף אחד מרשמים אלה אינו נכון בהכרח, ובכל זאת, רבים מאיתנו פשוט מניחים באופן אינסטינקטיבי שהם כן. העיקרון הוא שאנחנו צריכים לפחות להיות מודעים לכך שתגובות ספונטניות "מהבטן" הן דבר שחייבים לבדוק ולבחון... תמיד. אנחנו צריכים להשתחרר מההנחה שאם תמיד חשבנו שמשהו נכון, סימן שהוא באמת נכון. אנשים חושבים בוחנים תמיד את הנחותיהם ומעבירים אותן דרך תחנות בדיקה פנימיות.

שאלו את עצמכם:

•למה אני מגיב/ה ככה?

•מה הבסיס לתגובתי?

•האם קיימים גורמים סובייקטיביים או חששות שמשפיעים על דעותיי?

•אולי אני חושש מהאמת?

•למה?

אחת מתוצאות הלוואי של האסון הבלתי נשכח בסבארו, הייתה שבעה פשוטה וצנועה, שבין המנחמים שהגיעו אליה היו זרים – פשוט יהודים אכפתיים ואוהבים במיוחד. רק יהודי אחד היו צריכים ממש לגרור לשם.

כן, יכולים ואפילו צריכים לעשות ביקורי תנחומים לאנשים שאנחנו מכירים יותר, או פחות.

ולפעמים, מה שאנחנו לומדים שם, עמוק לא פחות מהחסד שעשינו.

ואני מקווה שאת שלי, למדתי.

בס"ד.

הרב עופר ארז אמר פעם באיזה שיעור מה זה הצדיק האמיתי? זה אַיִן, אֵַיִן  ממש, הוא ממש מבוטל להי"ת.

לכן גם חטא המרגלים היה כ"כ נורא, כי הם לא הבינו שזה לא משה רבינו שמדבר, זה בעצם ממש הי"ת מדבר מגרונו, ולכן זה כ"כ חמור שהם הרהרו אחריו, כי אם חושבים שמשה רבינו מדבר, אז בסדר, אפשר לחלוק עליו, אבל אם מבינים שזה ממש הי"ת, אז על הי"ת בוודאי אי אפשר לחלוק!!!

אז .. ברור שאסור לצאת מהארץ , אבל כשזה למטרה של קברות צדיקים אז האיסור לא קיים ..

הרבי נחמן הוא רק הצינור המקשר בנינו לבין ה' , מתפללים אליו כי הוא צדיק אדיר בגדולתו  ו"צדיק גוזר ו-ה' מקיים" , ולא מתפללים אליו כאילו הוא בעצמו ה' .

שבוע טוב ובשורות טובות !