בבקשה לא לשים בעמוד הראשי.
חסדי ה' יש לנו תאומים בני שנתיים ושמונה -בת ובן
לפני כמה חודשים הם התחילו מעצמם לבקש ללכת לשירותים. זרמנו בנחת, עשו מתי שרצו בלי לחץ ממני ( יש לנו ישבנון אבל הם רצו ישר על השירותים)
בהמשך התחלתי לתת להם ללבוש תחתונים לפרקי זמן מתארכים ובהתחלה הזכרתי הרבה ללכת לשירותים והיה מעולה, כמובן עם הזמן פחות תזכורות וכל הזמן היו מעט מאד פספוסים.
בהתחלה לא ראיתי פער בכלל בין הבת לבן -שניהם התלהבו מאד מכל העניין
אפילו הבן היה יותר עם מוטיבציה לקבל הפתעה כשהוא עושה. בהמשך הרגשתי שהוא יותר צריך את התזכורות שלי ואם אני לא מזכירה לו ללכת לשירותים הוא יפספס אבל זה היה סביר.
בסוף אלול זה לגמרי השתבש. הילדה נהייתה יותר ויותר עצמאית ופחות או יותר גמולה והוא נסוג. הוא לא הלך מעצמו לשירותים, גם כשהזכרתי לו הוא לא רצה ללכת ונהיו יותר פספוסים (רק פיפי! לא פספס קקי בכלל בכל התקופה). כל פעם שאלתי אותו אם הוא רוצה תחתונים והזכרתי שזה מחייב אותו ללכת לשירותים והוא טען שהוא רוצה אבל למעשה...
בסופו של דבר שכנעתי אותו יום אחד שזה בסדר גמור ללבוש טיטול ואם הוא לא רוצה לזכור ללכת לשירותים זה בסדר גמור להיות עם טיטול וככה כבר למעלה מחודש הוא עם טיטול והיא עם תחתונים כשמדי פעם היא טורחת לציין שהיא זוכרת ללכת לשירותים...
בשבילי זו הייתה הקלה גדולה שהוא חזר לטיטול.
לא אהבתי את הקטע של להזכיר לו כל הזמן
הרגשתי שזה מכניס אותי למתח - כי הוא מצד אחד התאפק המון זמן אבל מצד שני גם פספס במקומות הזויים..
ושזה הופך למאבק כח ביננו אם ומתי הוא ילך לשירותים.
אבל אני באמת לא יודעת אם טעיתי. אולי היה עדיף להשאיר אותו עם התחתונים?
האם יכול להיות שגופנית הוא בשל אבל רגשית לא ולכן הוא התחיל להתנגד?
או שאולי הוא התייאש כי הרגיש שאחותו כבר גונבת את כל ההצגה?
אני מנסה להגיד לעצמי שזה ממש לא משנה, אין לחץ של זמן והוא יכול להגמל מתי שירצה אבל עדיין תוהה לעצמי...
ועוד שאלה- יש לנו עוד כמה חודשים אבל אני מתחילה להתבשל...
אמהות לתאומים בן ובת- מה עשיתם בגיל שלוש?
יש לי איזה פחד מזה שחלאקה זה עניין גדול ומשפחתי ויש תספורת וציצית ומלא תשומת לב ואקשן
ואולי איזה ילדה מהממת גם בת שלוש תרגיש קצת מקופחת או זנוחה...
בקיצור הבו עצות ורעיונות מהנסיון שלכם, משל אחרים וגם מהמח היצירתי הפרטי...
אחד מהם מוקדם יותר מהשני).
). הכל היה תקין, ואפילו אורך צוואר היה מעולה (גם בפעמים שבאתי לא.ס. למעקב והייתי בטוחה שיגידו לי שממש התקצר כי כאב לי שם אחרי מאמץ לא היה קיצור משמעותי). גם הרופאים לא יודעים מה הוביל לזה, אמרו שאולי הרחם שלי הגיע למקסימום שלו... או שפוט הגוף כבר לא עמד בזה...
)
