פורום תאומים

כי יש כמה

שלי משכתי עם חיתול בלילה עד גיל ארבע ולמרות שהיה קם עם חיתול רטוב החלטתי להוריד. הייתי מחכה לראות שעושה סימנים ותזוזות של אי נוחות במיטה ולוקחת לשירותים. הוא פיספס כמה וכמה פעמים אבל פתאום זה הפסיק. וכמובן להוריד שתיה לפני השינה ולשלוח לשירותים כמה פעמים לפני השינה כדי להתרוקן בצורה טובה.

בדיוק כמו שרשמת, הרגשה שאני הולכת על בטוח, הפחד מהלידה ומהלא נודע. לי זו היתה לידה ראשונה.

בסופו של דבר, הסתבר שהשני היה עם ראש גדול ובדיעבד כנראה שטוב היה שהלכתי לקיסרי.

 

תאומים לרוב קטנים יותר ולכן יש פחות סיכוי לקרעים. מצד שני מנח רוחבי לתינוק השני זה המנח היותר בעייתי.

מה שהם עושים, זה כאשר הראשון יוצא הם מכניסים מהר יד ושולפים את השני...

כשביררתי אמרו לי שנדיר שצריך להוציא את השני בקיסרי

ולפחות אצלי ההחלמה היתה ממש בסדר, ובטח שהרבה יותר טוב מסיפורי החלמה מלידה רגילה ששמעתי....

תבחרי במה שאת שלמה איתו

אם את באזור המרכז-ממליצה על תל השומר שמתמחים בלידת תאומים

שמחה בשבילך
מרגש
בתור מי שילדה קיסרי את התאומים אומרת רק טבעי
יש נטיה להקל ראש בניתוח קיסרי ולדעתי זו טעות.
ניתוח זה ניתוח
ניתוח צריך לדעתי לעשות במצב שיש סיכון אם לא יעשו ניתוח וזה לא נשמע המצב.
אל תשכחי שאחרי ניתוח לא תוכלי להחזיר אותם ולטפל בהם ללא עזרה וההחלמנה ארוכה יותר. אני הייתי מקבלת בברכה את המהפך. מה שכן הייתי עושה הייתי מדברת עם רופא בבית החולים. בשערי צדק יש את פלוטקין

תוך כמה זמן קמת מהמיטה? הסתובבת?
תוך כמה זמן לא הרגשת בכלל כאבים היכן שחתכו?
תוך כמה זמן יצאת להסתובבויות ארוכות בחוץ?
בקיסרי - כל זה יכול לקחת הרבה זמן, וזה משמעותי כשמדובר בתאומים. אם גם אחרי לידות רגילות לקח לך חודש לפחות להתאושש בצורה בסיסית - אז אולי זה לא משנה. אם פחות - אז כנראה שכן עדיף לנסות לידה רגילה...

(עכשיו אני רואה שהשרשור הזה הוא מלפני יותר משבועיים - בטח כבר ילדת... בכל אופן, אשאיר את ההודעה שלי בשביל אחרות שיהיו במצב כזה...)

בטח שלא קיסרי ראשון.
אצלי תוך כשבוע הרגשתי שחזרתי לעצמי. יום אחרי כבר יכולתי לטפל בהם.

אני חודשיים אחרי קיסרי שלישי, ועדיין לא מרגישה שהתאוששתי ממנו לגמרי.
אבל באמת אחרי הקיסרי הראשון (בלידת התאומים) התאוששתי מהר יותר... אבל תליתי את זה באופוריה שאחרי לידתם ובכך שהם היו בפגייה והייתי חייבת ללכת אליהם הרבה ואחר כך גם לנסוע...
בכל אופן - אני לא מדברת רק על היכולת לטפל בתינוק/ות, זה אפשרי גם מוקדם יותר (בלידה עכשיו הייתי בביות מלא מהיום השני אחרי הניתוח...) - אבל השאלה בכמה כאבים זה כרוך, וכמה מהר אפשר לחזור לשגרת התנהלות נורמלית.
(לי יש לשם השוואה את הלידות הרגילות שלי עצמי, שרק באחת מהן היו לי תפרים, אז אני לא יכולה לומר לאחרות בוודאות שניתוח קשה יותר מלידה רגילה)

אפשר גם לנסות בחנות עצמה.
האמת נשמע די כבד להסיע גם עגלת תאומים וגם עוד חמוד.

יש כאן סיפורים לכאן או לכאן.
גם בטא נמוכה בהריון תאומים וגם בטא גבוהה בהריון יחיד.
בקיצור.. אין כל-כך מהלעדות חוץ מלחכות בסבלנות לאולטרסאונד

והעיקר שיעבור בבריאות ובידיים מלאות 🤗

הטווח גם מאוד רחב אז לא חושבת שאפשר להצביע על משהו מתוך זה.

עשית כבר אולטראסאונד?

בטא מאוד גבוהה יכולה להצביע על הריון מחוץ לרחם

אבל חוץ רחמי זה עם עוד תסמינים, לא?

עם המלצה של הרופא. נשמע לי שבמקרה שלך שזו עבודה באמת פיזית, אין סיבה שידחו את הבקשה...
דעתי האישית, תעשי מה שצריך כדי לשמור על הקטנטנים בפנים. גם אני עבדתי בעבודה שדרשה ממני המון כוחות ובדיעבד מצטערת שלא יצאתי לשמירה מוקדם- ילדתי מוקדם ועברנו פגייה ארוכה, וזה משהו שעדיף מאדד להימנע ממנו כל עוד זה תלוי בך. כשיוצאים לשמירה צריך קודם רצף של 30 יום שלא נמצאים בעבודה כדי לקבל את השמירה- הייתי מבקשת מהרופא לצאת ושיתן ימי מחלה עד אז..

שיהיה המשך קל ובידיים מלאות והרבה אושר!

וזה ככה כבר לא מעט זמן, ככה שמכינה את עצמי לזה..

סך הכול הייתי מרוצה. הייתי במחלקה הקטנה והחדשה באותו זמן, והיחס היה די אישי ותומך.
אצלי הם היו בפגייה, אז בהתחלה לא ממש הייתי צריכה לטפל בשניהם בו זמנית. בכל אופן, כדאי שתתכונני מראש עם עזרה נוספת, כבר בבית החולים - בעלך/אמך/אחותך/חברה/דולה שמיועדת לזה... ובע"ה אפשר להסתדר.
בהצלחה!

למה להתכונן? הבנתי שמסובך להתקלח. זה הבעל לא יכול לעזור הרי... אז למה לצפות

שמישהו ירים לך אותם, יביא אותם אלייך להנקה (אם את מתכננת להיניק), יחליף להם אם את בביות חלקי/מלא...
אולי בעצם אם את מתכננת שהם יהיו רוב הזמן בתינוקייה, אז לא צריך כל-כך עזרה... רק ביממה הראשונה אולי תצטרכי עזרה בלהגיע לשם (אפשר בכיסא גלגלים ושבעלך ייקח אותך - כך לפחות נפסק לנו בזמנו).
אני אישית הסתדרתי רוב הזמן עם תינוקת אחת בביות חלקי אחרי קיסרי, אבל יודעת שזה היה קצת משוגע... (אבל ביממה הראשונה לא החלפתי לה, ומקלחת עשיתי לה רק בבית. ולרוב הביאו אותה אליי למיטה)

בעז"ה שלא נזדקק לזה שוב, אבל אם יהיה צורך, טוב לדעת שיש בכלל בשביל מה לשאול

שאפשר...
מניחה שזה היתר שניתן רק במצבים מיוחדים כגון זה. אבל לא יודעת.

האחיות תמיד מוכנות לעזור עם הילדים אם צריך. היה יום שקיבלתי אחות צמודה כדי לעזור בגלל שזה תאומים.

שהיה לי ממש טוב כי גם ילדים ראשונים שלא ידעתי מה לעשות וגם באותו יום בעלי לא יכל לבוא והייתי לגמרי לבד.

 

לא היה מסובך להתקלח

אחרי הניתוח קשה לקום מהמיטה. אחר כך ראיתי סירטונים ביוטיוב על איך נכון לקום מהמיטה ולטפל בתינוק אחרי קיסרי. שחבל שלא ראיתי לפני....

אחרי הניתוח במשך תקופה קשה להשתמש בשרירי הבטן. ובגלל זה הקושי.

מעבר לזה דווקא ההחלמה היתה ממש בסדר, הרבה יותר טוב ממה ששומעים פה לפעמים על לידה רגילה. חשוב לשטוף את הצלקת למנוע זיהום. זהו בערך

ילדתי קיסרי בהר הצופים והיה לי טוב.

סגרו עם תפרים ונמסים שזה מופלא ממש, לא צריך לחזור לביקורת והוצאה וכלום. רק לשטוף ולהקפיד לייבש טוב (קצת מורכב בגלל הבטן אבל בקטנה)

ממש רציתי ללדת וגינאלי אבל לא הסתדר בסוף, בדיעבד הייתי עושה קצת יותר מחקר על קיסרי ידידותי ובוחרת לפי זה. לא בטוחה שעושים בירושלים אבל אפשר לבדוק.

האשפוז גם היה לי טוב ונעים, היה מאוד עמוס אז בהתחלה הייתי שלישית בחדר וזה קשוח. אבל ברגע שהיה אפשר דאגו לי לחדר מרווח ומיטה מתכווננת. הביאו לי אוכל למרות שאמורים לקחת לבד.

זאת הייתה לידה ראשונה שלי ובעלי היה בחופש בזמן האשפוז שלי אז היה איתי כל יום. ממש עזרה גדולה. הזיז ציוד, עריסות, הביא לי דברים..
במקלחת הסתדרתי, זזתי לאט והיה כיסא בפנים למקרה הצורך.

אכן שמעתי המון דברים טובים על הר הצופים.. אבל לא רוצה להתפשר יותר מדי

מרגש מאוד!

 

מציעה לחכות בסבלנות לתוצאות של הבטא, ובעז"ה גם לתוצאות של הדופק, ומשם להתקדם הלאה 

בכל מקרה לא בונה על כלום לפני בדיקת דופק, כבר היו לי הפלות 😌

עשיתי גם החזרה של 2 עוברים ועכשיו מחכה לתאומים!

יש לי עגלת תאומים הכי פשוטה של בייביג׳וגר. קיבלתי ואני לא יודעת מה הדגם. איך אפשר לדעת אם מתאימות לה אמבטיות?

מן הסתם תהיה פה מישהי שתדע...

בדיוק הסתכלתי קצת...

מצאתי 2 אנשים שלא ענו לי

אולי תעלי לפה צילום ויעזרו לך לזהות?

בכל מקרה כנראה הסתדרתי.. תודה!

עגלה עד 1000 שח וראיתי מלא
אבל תנסי לכתוב בחיפוש חופשי אמבטיות

פשוט רוב האמבטיות זה לסיטי תור.. אבל נראה שהסתדרתי.. תודה!

יש לי אמבטיות של בייבי ג'וגר

 

אבל מהניסיון שלי בגמילה באופן כללי-לא לעשות את זה בניגוד לרצוו הילד. בטח לא בגיל כזה שהם עוד יחסית קטנים, ואין לחץ של גן עיריה, ובטח לא כשמתחיל חורף.
כן לחשוף לספרים בנושא, וכן לדבר על זה, להציע להם לעשות לפני האמבטיה וכו'.

אצל ילד שלא הראה נכונות זה פשוט לא הלך. היה מתסכל וקשה גם לאמא וגם לילד.

אני לא הייתי דוחפת בכח

נותנת להם עוד זמן להתבשל עם עצמם. לראות חברים בגן שנגמלים

ולחכות שהם יראו יותר נכונות.

בעניי זה שהם תאומים- הם בן ובת. אצלי גמילת הבנות הלכה ממש בקלות, עם הבנים היה הרבה יותר מורכב. לכן שוב ממליצה לתת לכל אחד את הקצב שלו ולהמתין שזה יגיע מהם.

זוהי שיטתי בלבד ודעתי האישית

מנסיון של שלישיית בנים במשפחתנו המורחבת- שניים נגמלו מהר ובקלות והשני כחצי שנה אחריהם.

 

וגם בעניין הזה אני חושבת שצריך להסתכל על כל ילד בפני עצמו.
מה שכן, אם תתחילומא התהליך עם אחד, זה ידרבן גם את השני (במיוחד אם זה תהליך שכולל פרסים והעצמה של הנגמל).

אצלינו הם נגמלו ממש בסמוך, אבל לא ממש ביחד.
את ההכרות הראשונית עם הגמילה עשינו ביחד, אבל הם נשארו עם חיתול. את שלב ההורדה של החיתול עשינו אחד אחד, לפי הבשלות שלהם. היה מצויין.

הי,
אני גמרתי אותן יחד, שתי בנות...
הן היו יושבות יחד אחת על סיר ואחת על האסלה... זה היה ממש מתוק וכיף

חכי לתקופת פסח, מתחמם יותר וקל יותר מבחינת הבגדים להסתדר איתם בשירותים...

אומרים שעד אזור שבוע 34, בפועל יש סיפורים לכאן ולכאן.
אני ילדתי בשבוע 32, ועד אז הם התהפכו.

אתמול התהפך לי לעכוז וכל כך שמחתי כי אולי יש עוד תקווה שגם יתהפך לראש עד עכשיו היו שניהם רוחביים

זה תלוי גם בסוג התאומים שיש לך. אם יש לך בי בי אז זה כמו שכתבתי למעלה, אבל אם יש לך מונו מונו הם יכולים להתהפך עד הסוף, וגם אין מוביל ושני קבועים.
לא בדקתי את זה רפואית, כך שמעתי מחברה שהייתה בהריון עם מונו מונו.

בלידה עצמה השניה הייתה רוחבית ולמזלי הסתובבה לראש. אבל הרופא אמר שגם אם תתהפך לעכוז הוא פשוט שולף....

כנראה שצריך פשוט לחכות...

השני אצלי היה רוחב דיי עקבי (פעם אחת ראינו אותו ראש. ייתכן שזז עוד ובמקרה בכל הבדיקות היה רוחב, אי אפשר לדעת 🤷) והמובילה לא הפסיקה לזוז.
ילדתי ב38 וביום הלידה היא עוד התהפכה לה..

אולי קשור לזה שהשני היה רוחב וזה נתן לה מרחב, לא ביררתי לעומק.

ולא חושבת שזה נתן מקום לראשון. אולי ההפך
התהפכה ביום הלידה מעכוז לראש? מכירה מישהי שביום הלידה התהפכה לעכוז!

אז בסוף היה ניתוח.

חשבתי אולי בגלל שהוא היה רוחב אז הצורה של הרחם אפשרה המון שינויים

מציעה לדפדף אחורה.
לי יש סיטי טור דאבל של בייבי ג'וגר. היתרון העיקרי שלה הוא הקיפול הקומפקטי באוטו.
החיסרון-היא יותר דומה לטיולון, וזה מורגש מאד כשנוסעים על מדרכה של אבנים משתלבות.
גם האמבטיות לא ענקיות (בטח בהשוואה לעגלת יחיד)

שקלת אפשרויות אחרות של טרמפיסט או מנשא?

אגב, הייתי שואלת בהריון ולידה ולא פה כי יש עגלות אחים שלא מתאימות לתאומים-כי אחד המושבים לא נשכב.

והתלבטנו גם על בייבי מונסטרס. המונסטרס יותר יפה, משיקולים טכניים בסוף לקחנו את הבייבי ג'וגר.
היא מאוד נוחה, סוחבת את המשקל טוב, נוסעת טוב. בקיצור, ממליצה...

מומלץ

ממש חשוב לי אמבטיות (למרות שלא בטוחה בזה ואז גם מתלבטת על קוקו ביבה) אשמח ממש לדעת מה גרם לך להחליט על הבייביג׳וגר (אמרו לי שהיא כבדה משמעותית)

בקטע של הרוחב דווקא רציתי שתהיה יותר רחבה, כדי שיהיה לילדים קצת מקום שם... חוץ מדלתות בתוך הבית היא נכנסת בכל מקום למרות הרוחב שלה.
היא מתקפלת ממש בקלות.
הנסיעה ממש חלקה ונוחה.
יש לה שכיבה של 175 מעלות (בין היתר גם בגלל זה ויתרתי על אמבטיות).
הלכנו עליה כי זה מה שמצאתי ראשון במחיר נורמלי ביד 2.

ממליצה ממש. אבל לא השוויתי קיבלתי אותה...
המושב לא קשיח אלא תלוי כמו ערסל (תיראי בתמונות) ככה שאפשר לשים שם ממש פיצים.
נכנסת בכל הדלתות.
והכי הכי-נסיעה חלקה זורמת שמקילה המון על העומס.

בזמנו ראיתי שהעגלה של ברייטקס מאוד דומה לה. וזולה משמעותית.
שווה להתנסות בשתיהן.


בסוף קנינו בייבי ג'וגר כי היא קצת יותר צרה וזה היה לנו משמעותי. הברייטקס לא נכנסת בדלת..

לא הייתי ממליצה ללכת עליה. לא ניסיתי בכלל אך הברייטקס, אבל הבייבי ג'וגר גם ככה הכי גדולה שהשוויתי בין כל העגלות היותר מוכרות (75 ס"מ לעומת 65-70), והיא נכנסת ממש גבולי בדלתות של בתים. יותר רחב צזה בסנטימטר-שניים כבר לא יהיה טוב...

אנחנו לא ראינו הרבה עגלות תאומים עם אמבטיות.
מבין אלו שראינו הבייבי ג'וגר הכי התאימה לנו.

אבל זאת גם שאלה של שימוש.
אם זה יהיה מחוץ לבית או ייכנס, אם יש מעלית ומה הרוחב שלה, אם הילדים אצל מטפלת אז כנ''ל בבית שלה..
לפעמים תוספת של כמה סנטימטרים לא משמעותית אבל חיסכון של כמה מאות שקלים כן.

לא תאומים, אבל צמודים ממש בגיל.
.
עם שני ילדים שמנים😍 בני שנתיים ושלוש- נוסעת כמו חמאה עם יד אחת...
ממש לא מרגישים שמסייעים אותה. היה לי ממש קשה להפרד ממנה לעגלת יחיד.
יציבה, רחבה, יש מקום אכסון נגיש ונוח (למטה פחות.הכיסים מעולים)
חזקה ממש. הושבתי עליה גם ארבעה ילדים לפעמים ..
ואצלי היא בדיוק עוברת בדלת, ולא נתקלתי במקומות שהיא לא עברה.

אולי תעשי מעקב הריון בבית חולים? במיוחד עם צוואר דינאמי...

ולא קם להם לאשר בבית חולים הם בדכ לא מאשרים טופס 17

איך קובעים תור? במוקד אמרו לי רק דרך בריאות האישה

הוא מומחה ברפואת העובר: שקיפות, סקירות, דופלר.. פחות דברים שקשורים לאמא עצמה.
אבל הוא מדהים מדהים מדהים!!! מקבל ברעננה ופ"ת.

אם רעננה רלוונטי, אני הייתי מטופלת אצל ד"ר יסכה לנדסברג למעקב הריון ואצל דובדבני למעקבי זרימות.
ממליצה בחום על שניהם!

תודה!

גם אצלי זה היה ככה (לפני 3 שנים).
התור לא היה מיידי, אבל כן אחרי שבועיים-שלושה, לעומת ״אין בכלל תורים״ שאמרו לי בהתחלה.

בתכל'ס
דובדבני אדם מיוחד

אולי השתנה מאז. אבל בכל מקרה, ממליצה עליו מאוד. הציל לי את ההריון.

אני הייתי אצלו במעקב אולטרסאונד בבלינסון

נראאלי שהרגשתי קצת בצהריים חרדתית ברמות

מרגישה תנועות... עברתי לחרדה אם זה של אחד או 2, אבל לא הלכתי להיבדק.. מרגישה שהחרדה תישאר איתי בכל מקרה

תראי כמה שרשורים יש פה על הבדלה בתנועות בין 2 העוברים... זה בלתי אפשרי... זה באמת החשש של כולן!
בכל מקרה ההנחיה הרפואית היא שרק צריך לשים לב אם יש תנועות, לא לשים לב אם את מרגישה את שניהם.

כל פעם שחושבת על זה חוזרת לקרוא בפורום.. יש לי לרוב רק בצד אחד, אבל הבנתי שגם זה הגיוני. נצטרך לחכות בסבלנות לאולטררסאונד הבא

אצלי לא התייחסו כ"כ לעניין התנועות לפני שבוע 27

נראלי שבוע 17 אם אני לא טועה.. אצלי שואלים כל הזמן אם מרגישה תנועות ואני עוד לא ב27

את עדין די בהתחלה, מעקב תנועות מתחילים משבוע 24. כך שגם אם חס וחלילה יש בעיה, לרופאים אין כל כך מה לעשות בקשר לזה. אז לא רואה טעם לרוץ להיבדק. אבל אם זה בשביל ההרגשה הטובה שלך אז כדאי שתלכי למוקד בקרוב (לתאומים גם יש מעקב רציף יותר).

 

במשך כל ההריון לא תוכלי באמת לדעת להבדיל בין התנועות. רק לקראת הסוף כשהתנוחות שלהם בפנים כבר די מקובעות תוכלי לשער איזה תנועה היא של איזה עובר. אצלי כשהיו שיהוקים בסוף ידעתי של איזה עובר זה. כי השיהוקים זה מהראש וככה יכולתי לדעת אם זה העובר שלמטה או זה שלמעלה.

 

 

הגיל שלך
כמה זמן לוקח לך להיכנס להריון
גודל המשפחה שאת שואפת אליה בסופו של דבר.

תאומים אצלכם זה גנטי במשפחה? אם לא אז לא הייתי חוששת מזה.
ולגבי אחה"צ הקשים-תחילת הריון זה באמת לא קל, אבל עוד תשעה חודשים התאומים יגדלו, וזה לא יהיה דומה למה שהולך עכשיו.

הגישה שלי היא שכן לשאוף להגדיל את המשפחה, גם אם זה בא על חשבון דברים אחרים-קידום בעבודה, הסתפקות במועט, סדר וניקיון בבית...

החלטות טובות בע"ה

אני די צעירה, עד עכשיו נקלטתי מהר להריון (לא שזה אומר משהו על מה יהיה בעתיד...), ואני כן שואפת למשפחה גדולה.
התאומים אצלנו זה גנטי🥺
אני לגמרי איתך בגישה שהמשפחה קודמת לכל, ועוד ילד לגמרי קודם לקידום בקריירה (לא אפרט כי אני לא רוצה שידעו מי אני, אבל גם הילדים שיש לי כבר הגיעו כאילו מתוך ויתור על קריירה יותר טובה). אני אפילו לא רואה בדברים האלה ויתור, המשפחה היא באמת ערך עליון מבחינתי. אבל דווקא בגלל הגישה הזאת המצב כרגע מכאיב לי הרבה יותר, כי אני רוצה משפחה גדולה, ורוצה עוד ילדים, אבל קשה לי מאד מאד מאד.

לכן שואלת על החוויה שלכן בסיטואציה הזאת. ברור שאין מה להשוות בין אף אישה, אבל אולי דברים שיכתבו פה יאירו לי את המבט...

ולא יותר מזוג אחד לזוג

לאחר האתגר הנפשי שבגידול תאומים. (אני אוהבת את ההתמסרות הטוטאלית לתינוק החדש, ובתאומים זה לא משהו שמתאפשר. וגם היה לי קשה שאם שניהם בכו לא יכולתי להחליט למי לגשת קודם, כי שלא כמו בילדים בשני גילאים שונים - בתאומים לכאורה הצורך שלהם זהה).
בפועל - הייתי צריכה למנוע במשך שנה בגלל הקיסרי, ואז משכנו את המניעה עוד חודשיים כדי שנדע שאנחנו מאופסים יחסית, ואז מיד נכנסתי להיריון.
ההיריון הזה נפל, ובדיעבד ידעתי שזה טוב לנו (כי אחרת היו לנו שלושה תינוקות מתחת לגיל שנתיים) - אבל אז כבר ממש השתוקקתי להיריון נוסף, כדי "לפצות" על האובדן שבהפלה.
ההפרש בין התאומים לבין הילדה שאחריהם הוא שנתיים וארבעה חודשים. זו אמנם הייתה תקופה מאתגרת ממש (התאומים היו בשיא שובבותם ובערך באותו זמן גם גילינו את העיכוב ההתפתחותי שלהם), אבל בכל זאת לא הייתי מוותרת על ההפרש הזה, במיוחד שהתינוקת הייתה מתוקה ורגועה במיוחד, ובאמת התמסרתי אליה (כמעט) בטוטאליות שהשתוקקתי אליה...
בכל אופן, היום כשהם גדולים הכול נראה אחרת לגמרי ויש בזה משהו כיף - שבבת אחת, עם הגיעם של התאומים לגיל תשע, נוספו לי עוד שני קניינים במכולת לעת מצוא! וחבל שהבאה בתור תוכל להצטרף לקניינים המשפחתיים רק בעוד שנתיים

זה באמת עולם אחר
מעניין מה עדיף תאומים קודם ואז יחיד או הפוך

אבל אנחנו לא מסוגלים כרגע לטפל בעוד תינוק (גם הסיכוי לתאומים שוב גבוה יותר...)- לא פיזית, לא נפשית ולא כלכלית.

להרגיש שבא לי עוד תינוק התחלתי כשהיו בגיל שנה ככה.

אבל זה הרגש האימהי. זה כמו שרוצים ילד ראשון, כשלא יודעים למה נכנסים, כשרואים את זה מבחוץ ויש רק את כל היופי והכיף ואומרים יאא איך בא לי כבר להיות אמא...

 

 

הוא לא דבר שכדאי לשמור לסוף הרשימה. ב"ה יש לך 3 ילדים! אם את לא בלחץ של ילודה, ואת רוצה עוד להתקדם- אז חד משמעית לעשות את זה עכשיו (סליחה. זו דעתי.. לא חד משמעית)
הסיבה היא שנראה לנו שמשפחה זה לא כולל אותנו... ולפעמים עבודה נותנת המון כוח בבית.
לי לדוגמה, זה מה שהוציא אותי מהדכאון של תחילת הריון.
כמובן שהבית הרוויח מזה מקום ראשון.
ומה יקרה כשתצטרכי משכורת גבוהה יותר וזה יכול להיות שיקול עבור עוד ילדים...
אני משתדלת גם להיות בעלת אמונה אבל רואה ילדים שגדלים בתת תנאים, כי אמא דוגלת במשפחה גדולה. והעבודה בתחתית.
בסופו של דבר הילדים לא נראים מושקעים במיוחד. האמא קצרת רוח. ויש מקרים והיו לא מעטים שאלו היו ילדים שבקשתי מהגדול שלי להתרחק מהילדים הללו כי החינוך לא היה משהו ערכי תורני שדגלתי בו... בלשון המעטה.

אז זה ממש ממש קצה מסויים מה שאני רושמת, אבל הוא קצה לא רחוק בכלל...
והמטרה שלי זה רק להדגיש שקרירה ולימודים זה לא חסר ערך וזה לא סותר השקעה במשפחה.

אגב, אני השקעתי בפיתוח קרירה. שיהיה לי תואר שווה נוסף ביד.

ובכלל אני עובדת כמורה בגלל התנאים שמתאימים למשפחה.
וזה יחכה ליום שאני אראה שנכון לי ולמשפחה שלי שאצא לעבוד במסגרת זמנים יותר עמוסה.
גם אם זה יחכה 15 שנה....
לא למדתי בשביל לסמן וי.
להפך, זה היה תואר מאוד דורש...

אמרת שעשית תואר ואת רוצה לעבוד בתחום בעתיד.

קחי בחשבון שככל שעובר הזמן מסיום התואר, אם את לא עוסקת בתחום, לרוב, את פחות רלוונטית

 

אם את רוצה לעבור בעתיד לעסוק בתחום הזה, כדאי לחפש כבר עכשיו חצי משרה בתחום

שימי לב שאת סותרת את עצמך, כתבת להשקיע בקריירה אבבל שאת בחרת להיות מורה כי זה מתאים למשפחה 

נכון שקשה לשלב ריירה ומשפחה אבל אל תוותרי על הרצונות שלך

אם טוב לך כמורה זה טוב וחשוב

אבל אם את כל הזמן בקריצה לעיסוק השני, כדאי פשוט לחפש משרה בתחום כבר עכשיו ושתתאים לך מבחינת השעות . שכבר תוכלי להתנסות ולהתקדם בתחום הזה

מתחדש כל הזמן, אבל הרעיון שלו נרכש בתואר.
אז מקסימום ברגע שרוצים לצאת לעבוד, הולכים לקורס שניים, אבל העיקר הוא הניסיון... וזה משהו שקורה גם דרך משרד החינוך...

בכוונה הבאתי את עצמי כדוגמה, כי אני לא יכולה לומר על עצמי שאני קרייריסטית. בכלל לא. המשפחה תופסת אצלי מקום מאוד נכבד.
מצד שני עניין הלימודים ובכלל העבודה, נמצא אצלי במקום מאוד גבוה ברשימה.
זה אומר בפועל, שאני לא אוהבת לעבוד כשהילדים בבית. ואעשה הכל כדי להיות איתם. גם לקבל משכורת נמוכה באופן משמעותי. אבל במקביל, אני לא אאריך חופשת לידה כי מאוד נעים לי לצאת לעבוד.
ומשרד החינוך זה מקום שאני מתפשרת לעבוד בו אך ורק בגלל השכר. את כל היתר אני אוהבת וטובה בו ב"ה מאוד.

אני מסכימה עם מה שכתבת בעניין הלימודים - לא לדחות לימודים בגלל ילדים. לעשות הכל כדי לגמור את הלימודים כמה שיותר מהר. זה אפשרי, נולדו לי 3 ילדים תוך כדי הלימודים וסיימתי בזמן... אבל זה שונה מפיתוח "קריירה". בכללי המילה הזאת קשה לי. אני עובדת בשביל להביא כסף הביתה, כדי שיהיה לי עם מה לגדל את הילדים שלי, ועל הדרך גם אחפש עבודה שתהיה לי כיפית, משחררת, שאשמח להיות בה. אני באופן אישי, אם לא הייתי צריכה כסף הייתי מגדלת את הילדים בבית.
וגם את בעצמך כתבת שאת מורה כי זה מה שמתאים כרגע לבית, כלומר כרגע את לא רצה לפתח קריירה.

אשת קריירה נחשב לדבר לא טוב.
אני אוהבת את העבודה שלי והיא חשובה לי. אני עטבדת לא רק בשביל כסף, אלא כי זה מאתגר אותי ומעניין אותי.
כמובן שהילדים הכי חשובים. גם העבודה שלי חשובה לי.
זה לא רע
אז היום שיש לי ילדים אני יוצאת מוקדם. ובבית משקיעה בילדים כמה שיכולה. אבל בשעות העבודה אני משקיעה בעבודה שלי. ואני שמחה (למרות שצריכה חופשה, הרבה זמן בלי חופשה) ללכת לעבודה כל בוקר.
זה לא דבר רע. קריירה היא לא דבר רע. חוץ ממספר ימים פה ושם שנשארתי עד מאוחר לעבוד, אני מקפידה לצאת בשעה סבירה שיהיה לי זמן עם הילדים ולפעמים יוצאת מאוד מוקדם כשצריכה להספיק להוציא את הילדים מהמעון. אם הייתי צריכה לעשות את זה כל יום באמת לא יודעת איך הייתי יכולה לעבןד כמו שצריך (רק לעבור דירה למקום קרוב יותר..)

אמרתי שלי זה פחות מתאים
אבל באמת כבר ממש סטינו מהנושא של הפותחת...

הגיע רצון לעוד ילד. אבל בפועל החיים שלנו היו כל כך מטורפים שפשוט לא היה רלוונטי להוסיף עוד משהו למשוואה. אצלנו הייתה אחות גדולה בשנה מהתאומים אז זה באמת היה כמו שלישייה והיתה לנו לידה מורכבת כולל פגייה והמון מעקבים בשנתיים אחרי הלידה.. היה לי מאד קשה נפשית לחכות עם ההריון הבא, גם כי אנחנו כל כך אוהבים ילדים והם המרכז של החיים שלנו וגם כי אנחנו לא ממש צעירים, אבל פשוט היה לי ברור שזה לא שייך מכל הבחינות. ב"ה אני בהריון עכשיו ובעז"ה צריכה ללדת כשהתאומים יהיו כמעט בני 5.

היה לי בראש כל הזמן שצריכה להיות מוכנה לאפשרות שיהיו עוד תאומים.

נשמע שאנחנו באמת במצב דומה (חוץ מזה שאני יחסית צעירה ובעז"ה יש לי עוד לא מעט שנים ללדת...).
קשה לי עכשיו לחשוב על זה שהילד הבא יהיה רק כשהם יהיו בני 5, אבל באמת המצב כרגע לא מאפשר עוד ילד... וזה בדיוק מה שאני אומרת לבעלי כל הזמן - שאני לא יכולה להכניס שום דבר נוסף למשוואה של הבית עכשיו.

גם דיברנו עם רב (ואנחנו מאוד דוסים, לא חיפשנו את הרב שמקל...) והוא אמר שאם צריך אז נמנע גם 5 שנים... שלהביא ילדים זה לא תעשיית בשר, זה צריך להיות בשמחה ובטוב.
רק מעניין אותי מתי ארגיש סוף סוף את השחרור מהקושי של התאומים...

כן ממליצה לך לעצור כל פרק זמן ולשקול את הנושא. אבל אם את כמוני באמת באמת רוצה ילדים, מאמינה שאוטומטית ברגע שזה כן יהיה רלוונטי מבחינת היכולת, את תרגישי.

מוסיפה עוד משהו,
לפעמים שווה לנסות לחשוב אם יש משהו שאפשר לעשות כדי לשפר את איכות החיים ולאפשר לעצמכם יותר פניות. נשמע ממך שזה בראש מעיינכם ולכן מאמינה ששקלתם לעומק את כל הנושא, כותבת למקרה שלא.

איזה דברים יכולים לשפר את איכות החיים? את מתכוונת לעוזרת בבית, בייביסיטר וכאלה?

מדברים פשוטים כמו מייבש, מדיח, עזרה עם הילדים, יציאות זוגיות לפעמים למילוי מצברים ועד מעבר דירה קרוב לבני משפחה/מקום זול, החלפת עבודות וכו'

ילדתי ילדה נוספת בדיוק כשהתאומים היו בני 3.

ועכשיו להתחלה...
הרצון העקרוני לילד נוסך הגיע לי מיד אחרי הלידה, עוד בפגיה דיברתי על זה... על הרצון לחוויה מתקנת, לידה נורמאלית עם תינוק לידי, הנקה רגילה ולא שאיבות סביב השעון וכו'... כולם חשבו שאני משוגעת שאני בכלל חושבת על זה, אבל לי זה היה הכי טבעי בעולם (וזה לא שלא נהניתי מההווה.. אבל עדיין ייחלתי לחוויה מתקנת.

 

מבחינת מסוגלות אמיתית לעוד ילד זה הגיע כמובן הרבה אחרי... עד גיל שנה שלהם ממש לא נשמנו. קצת אחרי התחילה הקורונה ואללה בבאלה... איפה שהוא בתוך כל זה, למרות כל הקושי, הבנו שאנחנו כן מסוגלים ורוצים להרחיב את המשפחה ולא לחכות עם זה עוד.
אבל גם אז.. ילד לא מגיע בהזמנה כידוע 

גם אני הייתי באיזה שהוא מקום בחרדות שיהיה עוד זוג תאומים. למרות שמה הסיכוי?! (תאומים זהים)

אבל היי.. גם לזוג הראשון מה היה הסיכוי? ועובדה שזכינו בפיס

אז זה כן היה שיקול במערך הכולל - לקחת בחשבון שאין לנו מושג מה הריון חדש יביא איתו, ויכול להיות שזה שוב יהיה הריון תאומים ושוב פגיה (שיכולה לקרות גם מאלף סיבות אחרות) וכו'...

 

למרות שלא חשבתי שיהיו לנו עוד תאומים, מהרגע שראינו שזה עובר אחד (ודאגתי לוודא את זה טוב טוב ) באמת היה הרבה יותר נינוח...

בשורה התחתונה - זה יצא מושלם.
זה לא היה מתוזמן בכוונה, אבל תמיד אמרו לי שבגיל 3 מרגישים הקלה משמעותית בגידול תאומים, ועד אז זה ממש קשה, ואני באמת מרגישה את זה.
ואחרי תאומים תינוק אחד זה פיקניק לגמרי אני בכלל לא מרגישה שילדתי לא מזמן

אני לקחתי בכל מקרה רופאה פרטית, בשביל הרוגע שלי וגם כי היה לי חשוב לדעת בידיים של מי אני נמצאת.
אצלי בשבוע 31 המוביל היה עכוז ואמרו לי לקבוע תור לניתוח. אבל בשבוע 33 הוא התהפך לראש.
בשבוע 34 התחילה לי ירידת מים, מים חצי מקוניאליים. אם לא הייתה לי הרופאה הפרטית המומחית, מן הסתם הצוות היה בוחר לנתח מיד. בפועל היא החליטה לנסות לידה רגילה, כולל לתת זירוז עדין (כי לא התחילו צירים) - דבר שנמנעים בד"כ אצל תאומים.
בסופו של דבר, עוד לפני שהתפתחה לידה, לעובר השני הייתה מצוקה (בדיעבד התברר שרק אצלו היו מים מקוניאליים), והכניסו אותי לניתוח.
באופן אישי אני שמחה שלקחתי רופאה פרטית, למרות שבסוף היה ניתוח, כי אני יודעת שהיא עשתה הכול כדי שיהיה אפשר ללדת רגיל. במצב אחר, ועם רופא מזדמן מומחה פחות, כנראה שהיו מנתחים מוקדם יותר ולעד הייתי עם רגשות פספוס, שאולי היה אפשר להימנע מהניתוח...
אז נכון שבשע"צ הם יודעים ליילד רגיל במצב כזה (של מוביל ראש והשני עכוז), אבל עדיין לא כל הרופאים שם מומחים כמו הרופאה שהייתה לי (שאגב, לצערי כבר לא עובדת שם...)
אז זה לגמרי לפי ההחלטה שלך...
וגם השיקול הכספי הוא משמעותי פה מאוד (אצלנו הייתה התרגשות של ההורים מהולדת התאומים הצפויים, אז הם התגייסו לעזור במימון...)

הייתי עם זירוז (שבוע 39 - זה ממש מתקדם בתאומים).
הראשון יצא, וכנראה לשני הייתה קצת מצוקה.
תוך רגע העיפו את אמא שלי, את בעלי ואת הדולה מעבר לוילון ואז הרופאה הכניסה יד פנימה, אמרה, אני מצליחה לתפוס רק רגל, לא מצליחה לתפוס ראש, ואז משכה אותו לאט לאט והוציאה אותו מהרגליים.
לקח לו קצת זמן לקלטו שהוא כבר בחוץ ולהתחיל לבכות, אבל הוא קיבל אפגר מצוין והיום שניהם מתוקים מדבש, בני שלוש.

הרופאה הייתה ממש ממש מנוסה ופעלה בקור רוח. הדולה שלי ממש התפעלה ממנה.
לצערי אני לא זוכרת איך קוראים לה.

היה ראש ורוחבי, אבל נראה לי שהרוחבי התהפכה בלידה לעכוז. 

בכל מקרה, הם משכו אותה בלידה מהרגליים. 

יכולה להגיד לך שזאת הייתה לידה קלה ב"ה. שבוע 39 ללא זירוז, ולקחתי אפידורל. ילדתי בשערי צדק ויילד אותי ד"ר טבת. 

שהוא מצוין והוא מנהל את חדרי הלידה. התאומים בדרך כלל יהיו רופאים מומחים. לדעתי אם הראשון מצג ראש אז עדיף לנסות רגיל. ניתוח זה ניתוח. את יכולה לקבוע איתו פגישה דרך השרפ. זה מה שאני ממליצה פגישה עולה עם החזר כ250 שח הוא יגיד לך מה דעתו.
דרך אגב, מדובר התאומים מונו בי? אם הם עם שתי שיליות אני חושבת שיש פחות חשש

שני העוברים היו מצג ראש והשני התהפך לעכוז אחרי שהראשון יצא והוציאו אותו מהרגליים.
ילדתי בתל השומר וממש לא הרגשתי שהם נלחצים מזה או שזה סיבך אותם. הכל היה בשליטה ובתחושה שזה תסריט מוכר והגיוני בתאומים.
אפילו שמעתי ממישהי שילדה שם תאומים שאצלה השני נשאר ראש והפכו אותו לעכוז ויילדו מהרגליים מלכתחילה..
אז לדעתי אם המוביל במצג ראש כדאי לנסות ללדת בלי ניתוח ובעז"ה ימצאו את הדרך הנכונה לעזור לשני גם לצאת.
בהצלחה רבה.

ואז הראשונה יצאה. והשנייה התהפכה לראש וילדתי רגיל לגמרי. בשערי צדק. עם דר' פלוטקין. שהוא מעולה ממש.
רק אומרת שהשנייה התהפכה לעכוז בשבוע 36. וזה היה מתסכל. אבל לא נורא. היא מותק

שניהם היו ראש, אבל בפועל אחרי שהראשון יצא השני התהפך למצב רוחבי ושלפו אותו מהרגליים. הלכתי לשם במיוחד כי כמעט בכל משמרת יש רופא ממש מומחה שיודע לילד תאומים גם במצבים כאלו. בפועל במשמרת שבה הגעתי היה את ד"ר פלוטקין ורופא נוסף מומחה ואכן הם עשו עבודה מדהימה!
בקיצור, חושבת כמו הרופא שלך...
במקום רופא פרטי הייתי משקיעה את הכסף במטפלת לילה לאחרי הלידה!

בעז"ה שיעבור עלייך סוף הריון קליל (עד כמה שאפשר) ולידה קלה בידיים מלאות מתיקות!