פורום בני הישיבות (עמוד 8)

כוזרי לא פשוט לבד ולענ"ד עדיף עם רב, וחוץ מזה מאז הטענות השתדרגו וכדאי ללמוד אותן קודם כל כדי שהדעת תהיה מיושבת ובשלבים מאוחרים יותר להתעסק עם כל אוצרות מחשבת ישראל, כשהאמונה קצת יותר בהירה - הכוזרי, ספר העיקרים וכו'

אני לא חושב שהקב"ה רק מודד אותך לפי זה, ויש הרבה דברים חשובים יותר כמו המידות שלך, שאר קיום תורה ומצוות שלך, ההתנהלות החברתית שלך.
שים דגש בחשיבה על הדברים הטובים שאת עושה, ונשמע שזה מלא. (ותפסיק לחשוב על היחס לדברים הללו, זה לא עיקר האדם שאתה.)

נשמע שאתה בחור טוב הרוצה לעשות טוב ויש לו קושי, אבל הקושי זה לא עיקר האדם שאתה ולכן חבל שזה ירסק לך את התדמית של עצמך.
משל למה הדבר דומה, לאדם שנפצע באחד מאיבריו, הוא עדיין אדם אבל עם קושי מסוים.

נ.ב.
ביחס לחומרת המעשים, עיין במאמר של הרב יצחק רונס בכרך טז של צהר. (מדובר באוסף מאמרים שיצאו עם השנים)

בהצלחה רבה, שולח כחות ותמיכה מפה

 

...

ההתחלה של הכל. העולם, האדם, המחשבה כולה הוא הרצון. רצון ויאוש יחד? עזוב את המילים שלי, הנה מילים של הרב קוק.
"היאוש שבא בתוך הלב הוא בעצמו מורה על מרדות פנימית עדינה, הנובעת מתוך הכרה עליונה של מוסר ושל קדושה, ע"כ ראוי הוא שהיאוש בעצמו יחזק לבו של אדם, שלא יפחד וישוב מכל חטא בתשובה מלאה שלוה ואומץ רוח".

 

שניה, בא נתחיל מההתחלה.
ההתמודדות היא שלך. עזוב את אשתך לעתיד רגע. כן, אולי עוד קשה לך עם הביטוי הזה, אבל זה לא הופך אותו לנכון פחות. ההתמודדות היא שלך וחשיבה לכיוון הזה בנקודה הזאת לא מועילה, בכלל. לא אומר תפסיק לצאת, זו החלטה שלך. אבל תפסיק לחשוב על ההתמודדות יחד עם האישה, רק לזמן קצר מספיק כדי להתקדם. אתה באותו מקום כבר הרבה זמן. זה מייאש. כל מה שצריך הוא להתקדם צעד משמעותי אחד. משם אתה יודע מה לעשות. 

 

ההתמודדות מול היצר היום שונה מהעבר. ציטוט משפטים שבנויים על עבודת היראה לא מועילים לעבודת האהבה, אדרבה, הם פוגעים בה. שכח מהם. אתחנן אם צריך, תפסיק לחשוב לשם. לימוד התורה שלך, אחד הדברים העצומים ביותר שאדם יכול לעשות, לא נפגם חלילה לרגע אחד קטן אפילו ע"י התמודדות. וכן, אתה מתמודד. גם אם מה שנשאר הוא "רק" הרצון. ואין לך מושג כמה הוא ענק ומשנה הכל. וכן שאר הדביקות בד' יתברך, היא היא חלק מהדרך.

 

שיטת המוסר למדה את הפסוק המפורסם 'סור מרע ועשה טוב' שצריך קודם להתרחק מהרע ורק אז להתקרב לטוב. לעומתה, החסידות למדה אחרת. 'סור מרע', עזוב את הרע! 'ועשה טוב', ולך לעשות טוב. כן, לא, גם אני מכיר, לא עובד, וכו' וכו' תתפלא. לא מנסה לפתור לך רגע אחד מההתמודדות. זה התפקיד שלך. מנסה לשנות גישה, כזו שתתן לך את החלק האחרון של הפאזל. זה שאיתו תוכל להבין לאיפה כל השאר מתחברים בלי הרבה מאמץ. במשפט של הרבי מליובאוויטש, "אין לנו עסק בדברים שלילים, הלא נאמר 'סור מרע ועשה טוב'."

 

עוד בקשה יש לי. תפסיק להילחם ראש בקיר. הוא עקשן יותר והטבע לא תורם במיוחד. תרגע, תנשום עמוק. אתה בדרך, לא בסוף, לא בהתחלה, ולא תקוע. ממש לא. איך מתקדמים בדרך? מסתכלים קדימה. קוראים לכך 'נפילה', לא? כשהולכים על גשר מעל צוק יש חוק אחד - לא להביט למטה. אז אל תביט למטה. תביט קדימה. ובדרך מלפנים יש מהמורות, אל תשקר לעצמך, אבל הן בודדות וקטנות, ממש לא מה שאתה חושב. אתה רואה אור וחושב על שריפה. אל תדאג, לא אבדת את הסימון על השביל, אתה בנ"צ הנכון. פשוט זה המעצבן שמתלבטים לאן ממשיכים ממנו. רק תזכור, הדרך קיימת. במקום לחפש בקדחנות איפה היא ולפספס אותה מתחת לעין, תרגע, תנשום. תחשוב שוב, בנחת, באמת. קצת דיבור שוב עם ד', ועל ד', קצת לימוד טוב לנשמה. עכשיו אפשר להמשיך לחפש. לפעמים הזוג הזה של הגרב נמצא ממש מלפניך, פשוט ראית הכל שחור. צבעים עוזרים למצוא, ידעת?

 

מצחיק שאני כותב כאילו מי אני, לא? אני באמת כלום. ממש כלום. אבל אולי, בכלל לא בטוח, אולי גם כלום יכול להיות שליח. 
אל תבקש סליחה, בכלל לא. ואשריך. אין לך מושג כמה ה' אוהב אותך, כמה הוא שמח בך בדיוק כמו שאתה ועדיין מחכה לצעד נוסף, לעוד טיפת רצון, לעוד חיזוק נגד הייאוש, לעוד דיבור קטן איתו, לעוד לימוד טהור. בהחלט טהור.

 

הכל היה בלתי אפשרי לפני שמישהו הוכיח אחרת.
אתה לא תהיה הראשון, אפילו לא קרוב.
אבל אתה כן תוכיח אחרת.

(חלילה חלילה לא רוצה לפגוע ואם חלילה פגעתי אפילו מעט אבקש שתכתוב לי)
אם צריך אפילו מעט, אני כאן.
ושכל הברכות האמיתיות יחולו על ראשך.

חז'ל לימדונו ש'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו' - זה נכון גם ברמת הפרט, וגם ברמת הכלל.
לעיתים דווקא בימי השובבי''ם יש יותר חטאים שקשורים לתיקון הברית - דווקא כי אלו ימים גדולים יותר, וכן באדם שהוא יותר - דווקא אותו מנסה היצר להפיל.
וזה נכון גם בכלל ישראל - הדור של הגאולה הוא דור של נשמות גדולות ולכן יש יותר מלחמה.

דבר נוסף - הס'א מרגיש שזה הסוף שלו, והוא נותן 'פייט' של גסיסה - בכל הכוחות שעוד נשארו לו - ולכן המצב בחוץ כיום כמו שהוא נראה.

מה זה אומר לנו?
שאמנם אנו נופלים - אבל לדעת שהנסיון הוא באמת גדול - אך ככל שנתגבר עליו -כך מעלתנו עולה.

זה בתור התחלה , אם יהיה לי זמן אכתוב עוד בהמשך.

בהצלחה אח יקר!

ח"ו אל תתייאש.
כן תמצא לך כתובת, רב/חבר מבוגר (ונשוי!) שיכול לעזור לך מלמעלה, מבחוץ. זה אחרת מסינונים, זה מישהו בשר ודם שנותן לך יד ועוזר לך לעלות.

בהצלחה רבה

שמתגייסים למודיעין דרך איגוד הישיבות

איזור עמק יזרעאל אבל חושבים לעבור שנה הבאה לחריש (ליד פרדס חנה)

ואיזון זה עניין מאוד בסיסי ואף על פי כן הרבה פעמים הוא לא קיים במיוחד אצל חוזרים בתשובה, מציע שישמע שיעורים של הרב זמיר כהן באינטרנט

את הרב זמיר כהן היינו שומעים הרבה. אני חושבת שהוא צריך הכוונה תורנית יום יומית! לא הרצאה פעם ב... זה לא מחזיק....

ולא נכנע לעסקנים עם רעיונות לא נכונים תורנית.

אני חושב שהוא הולך בדרך הנכונה.

וקשה לנוע בין קצוות, מאחל שתמצאו את דרך האמת והיא תהיה טובה לכם

עם היתרון שבבחירה יש חיסרון של פיזור מצד אחד והתרחקות שזה תפקיד היצר הרע כשאין לאדם קוו ברור ומוגדר. אני רוצה שיהיה לו כיוון ברור ואת זה אפשר להשיג אך ורק אם לוקחים רב והולכים בדרכו.

ובטח אם מדובר באדם שעובר תהליכים בחיים, אז ליווי רבני יכול לעזור ליציבות.

אבל לפעמים חוסר הקו הברור יכול להוביל ליותר אמת, כי לדעתי בכל הדרכים הרגילות כיום חסרים דברים מהאמת שה' רוצה שנעשה, אז אם הוא פתוח לחשיבה יש סיכוי שהוא יותר יעשה את מה שה' רוצה.

לכן, אם המטרה היא עבודת ה' באופן טוטלי, הוא הולך בכיוון הנכון לדעתי.
אם המטרה היא יציבות בדרך, אז עדיף למצוא רב.

שאני מחפשת יציבות, כן. ובעולם התורה ישכל כך הרבה זרמים שכל אחד חושב שהאמת נמצאת אצלו. אז החיפוש אחר האמת יכול להיות אין סופי!! וזה מתיש!!!!

אולי תחפשו יחד באינטרנט דמויות של רבנים, תקראו על דרכם יחד, ותחשבו למי מתאים לכם לפנות ולנסות ללכת בכיוון שלו ואז לחפש למצוא וליצור איתו קשר?

אפשר להתחיל ממעבר על תפיסות של ישיבות, ואז שמות רבנים משם, זה יכול להיות דרך אפשרית טובה.

מובן לגמרי ובהצלחה רבה,
יציבות זה באמת דבר נצרך לרובנו

אבל מעריך מאוד. הצלחה רבה

מכיר רב מיוחד מעמק יזרעאל. לא יודע אם הוא יתאים או יהיה זמין.

אם רלוונטי, באישי בשמחה

יש רבנים טובים בכל מקום השאלה אם הגישה מתאימה לו.. ולא. אין לו.. לא חושבת שאי פעם היה לו..

יכול להיות שהוא מבולבל כי הוא לא מכיר התנהלות של אורח חיים דתי וצורת חשיבה כזאת מקרוב. לא שאין חברים דתיים או משהו, פשוט מתוך לימוד משותף אתה לומד על האופי של מי שיושב לידך.
אני אישית עכשיו בשיעור ב', בשיעור א' הייתה לי חברותא בסדר ערב משיעור ב' (בהמון ישיבות זה ככה) וזה מעצב את הצורה שבה אתה מתייחס לישיבה. ברור שהאופי שהיה מקודם נשמר אבל בגלל שזה כניסה לתחום חדש אתה מקבל את היחס של מי שכבר בפנים.
בעלך ואת כבר לא חדשים אבל יש דברים שקונים אותם בילדות וקשה מאוד לקנות אותם בלי מפגש ישיר.

הגמרא מספרת על אחד האמוראים (שכחתי את השם) שהחברותא שלו נפטר, הוא ניסה חברותות אחרות אבל זה פשוט לא היה זה. סוף הסיפור הוא שחכמים התפללו עליו שימות, הוא השתגע מזה שלו הייתה חברותא. זה המקור של הביטוי "או חברותא או מיתותא", או מישהו ללמוד איתו או למות.

הייתי מציע לך לבקש ואפילו לדרוש מבעלך למצוא לו חברותא, יש גם עניין חינוכי בידיעה שהוא הולך מהבית ללמוד.
אמרת שאתם מתכננים לעבור מקום, ב"ה אנחנו בדור שבכל חור יש ישיבות או גרעין תורני או משהו בסגנון, לא מסובך למצוא מקום שיש בו אנשים פוטנציאלים לחברותות.

נ.ב עם כל מה שכתבתי, עבודת ה' זה עבודה של האדם עם עצמו, הערות של אנשים אחרים יכולים להפריע. אם את רוצה לדבר איתו תשתדלי להציג את התחושות שלך על זה או של איך את חושבת שזה משפיע על הבית, פחות לתקוף אותו ישירות, כאילו את מדברת על אח שלך שאת מרגישה שצריך עזרה.

ועדיין לא מצליחה להשפיע עליו... הוא לומד לבד כי רוב הזמן הוא בעבודה ובנסיעות. וגם יש לו ילדים.... תודה על התשובה, אנסה לחפור קצת לגבי חברותא למרות שזה נראה לי חסר סיכוי...

או עם הילדים...

אולי חברותא שלך איתו תעזור?
אולי גם חברותא שלך עם מישהי תגרום לו לקנא או משהו בסגנון

אני רוצה שיעלה רמה וילמד בצורה רצינית יותר. איתי זה יכול להיות נחמד (עשינו את זה כמה שבתות. למדנו מסילת ישרים) אבל זה לא מספיק לדעתי בשבילו. הוא צריך תלמיד חכם שירים אותו מבחינה רוחנית ובתדירות יותר גבוהה.

ממליץ עליו בחום, שירות מעולה ומחירים זולים לרוב הספרים שתחפש.
חפש בגוגל.

לפעמים הפסקתי חברותא כי יותר מידי נסחפנו ולא הצלחנו להחזיק בנטו לימוד, הרי לשם כך התכנסנו (ודחינו שירות צבאי, מי שלומד אשריו, מי שמתבטל - צע"ג מה ההצדקה).

אבל אם מידי מעיק עליך, אולי זה בכל זאת שיקול. סוג של ביטולה הוא קיומה.

להיפרד מחברותא זה ממש לגיטימי, אין מה להרגיש לא נעים ממנו

'עד עכשיו היה אחלה ומעכשיו אני רוצה לנסות משהו קצת שונה'- זה מצוין בתור נימוק

 

וגם לגבי ההתלבטות שלך עם עצמך- לא כדאי לקחת קשה מידי.. תיפרדו, זה בסדר גמור

לא תיפרדו- גם מצוין, ואם תתחרט תמיד תוכל לעשות את זה

 

די קשה לתת עצה טובה בלי להכיר. אבל מה שתחליט- אל תיקח את זה קשה, זה ממש הפיך ולא פוגע.

מזדהה עם ההתלבטות. אני פשוט הייתי עושה מה שמרגיש לי יותר טוב.. בהצלחה וזמן טוב

ולא מבזבזים את הזמן בדיבורים? תתפוס בשתי ידיים. נשמע לי משהו שתתחרט עליו אם תפסיק.
בסופו של יום כשתסתכל אחורה, וגם אחרי שנות הישיבה, מה שיישאר לך ביד זה לא הצחוקים עם החברותא אלא הלימוד התמידי

כמו שכתבו לפני- מי שנמצא בישיבה הוא שם כדי ללמוד!
אם אתה מרגיש שממש חסר לך הצד החברתי תנסה לחזק אותו בהפסקת צהריים ובערב-אולי אפילו על חשבון סדר ערב.. אם זה לא מספיק וקשה לך ללמוד ברצינות כל סדר צהריים תחשוב על ללמוד איתו רוב הסדר ושעה או משהו כזה ללמוד עם מישהו שפחות "לומדים" איתו...

החיסרון הגדול-אפשר להכנס לחשבון רק מהפלאפון...

אבל אם אתה יודע שלא תבטל, אם החברותא שלך לא נמצא, אז למה לא?

בס"ד

בחור ישיבה לא אמור לצאת לכל הפגנה, אבל אם זה משהו מהותי וחשוב אז וודאי שכן. אם זה פגיעה בארץ ישראל (כמו ההתנתקות, המאבק על עמונה וכו'), אם זה על פגיעה בעולם התורה או ברבנים (כפי שלצערנו כבר ראינו בעבר).

יש דברים שאסור לעמוד עליהם מנגד, כולל "ביטול תורה".

צריך אנשים להפגנה? נביא בחורי ישיבה
צריך אנשים לגמ'ח? בחורי ישיבה
צריך להסיע אנשים בבחירות? בחורי ישיבה....

ועל זה אומרים - ארץ ישראל זה לא רק פרק באורות

ב. יש הלכה מתי מפסיקים ללמוד תורה ועושים מצוות.

ראש הישיבה שלי אמר לנו בזמנו, שביינישים הם כמו אנשים עובדים. לכל אירוע (הפגנה, לויה, שמחה וכו') שאנשים עובדים מגיעים, גם ביינישים יכולים ללכת. 

ואידך פירושא.

למי יש את הכוח להוריד את ההילוך של עם ישראל מ6 ל2? צריך הדרכה בכל פעם מחדש ע"י תלמידי חכמים גדולים, ראשי ישיבות, מדריכי הרבים. זו בעיה קשה של ביטול תורה.

באמת יש קושיה על בין הזמנים, על ימי שישי, עד כמה לצאת לאירועים משפחתיים וחברתיים וכו'.