"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל...".
במעמד בסנה משה מעיד על עצמו: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי...כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי". איך הפך משה מ"לֹא אִישׁ דְּבָרִים" לבעל ספר "אֵלֶּה הַדְּבָרִים"?
על כך עונה המדרש במשל "לאדם שהיה מוכר ארגמן...
הציץ המלך ושמע את קולו.
קרא אותו ואמר לו: מה אתה מוכר?
אמר לו: לא כלום.
אמר לו: אני שמעתי את קולך, שהיית אומר, הרי ארגמן. ואתה אומר, לא כלום?!
אמר לו: מרי, אמת, ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום.
כך משה: לפני הקב"ה, שברא את הפה ואת הדיבור, אמר לו: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים", אבל אצל ישראל כתיב בו: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים"."
כאשר עומד משה לפני הקב"ה ומשווה את עצמו אל מה שנדרש ממנו, כאשר הוא יודע כי כבד פה וכבד לשון הוא מצד עצמו - הוא אומר: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי". אבל כאן עומד הוא לאחר שקיבל עליו את שליחותו של הקב"ה, שהוא אשר "שָׂם פֶּה לָאָדָם". עתה יודע הוא כי "אִישׁ דְּבָרִים" הוא - לא מכוח עצמו אלא מכוחו של הקב"ה. ועל כן תחילת הנאום של "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" הוא "ה' אֱלֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר...".
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
שלוש פעמים אנו קוראים בשבוע זה, שבוע שחל בו ט' באב, משפט המתחיל במילה "אֵיכָה". פעם אחת היא בפרשת השבוע - "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם", פעם שניה בהפטרה (ישעיהו א, כא) - " אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה", ופעם שלישית בתשעה באב במגילת איכה - "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד".
חז"ל דרשו על כך:
"שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה,
משה אמר (דברים א') אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי וגו',
ישעיה אמר (ישעיה א') אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה,
ירמיה אמר (איכה א') אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד,
אמר רבי לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין,
אחד ראה אותה בשלוותה,
ואחד ראה אותה בפחזותה,
ואחד ראה אותה בניוולה,
כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלוותם, ואמר: אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם,
ישעיה ראה אותם בפחזותם, ואמר: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה,
ירמיה ראה אותם בניוולם, ואמר: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם".
במעמד בסנה משה מעיד על עצמו: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי...כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי". איך הפך משה מ"לֹא אִישׁ דְּבָרִים" לבעל ספר "אֵלֶּה הַדְּבָרִים"?
על כך עונה המדרש במשל "לאדם שהיה מוכר ארגמן...
הציץ המלך ושמע את קולו.
קרא אותו ואמר לו: מה אתה מוכר?
אמר לו: לא כלום.
אמר לו: אני שמעתי את קולך, שהיית אומר, הרי ארגמן. ואתה אומר, לא כלום?!
אמר לו: מרי, אמת, ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום.
כך משה: לפני הקב"ה, שברא את הפה ואת הדיבור, אמר לו: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים", אבל אצל ישראל כתיב בו: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים"."
כאשר עומד משה לפני הקב"ה ומשווה את עצמו אל מה שנדרש ממנו, כאשר הוא יודע כי כבד פה וכבד לשון הוא מצד עצמו - הוא אומר: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי". אבל כאן עומד הוא לאחר שקיבל עליו את שליחותו של הקב"ה, שהוא אשר "שָׂם פֶּה לָאָדָם". עתה יודע הוא כי "אִישׁ דְּבָרִים" הוא - לא מכוח עצמו אלא מכוחו של הקב"ה. ועל כן תחילת הנאום של "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" הוא "ה' אֱלֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר...".
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
שלוש פעמים אנו קוראים בשבוע זה, שבוע שחל בו ט' באב, משפט המתחיל במילה "אֵיכָה". פעם אחת היא בפרשת השבוע - "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם", פעם שניה בהפטרה (ישעיהו א, כא) - " אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה", ופעם שלישית בתשעה באב במגילת איכה - "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד".
חז"ל דרשו על כך:
"שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה,
משה אמר (דברים א') אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי וגו',
ישעיה אמר (ישעיה א') אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה,
ירמיה אמר (איכה א') אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד,
אמר רבי לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין,
אחד ראה אותה בשלוותה,
ואחד ראה אותה בפחזותה,
ואחד ראה אותה בניוולה,
כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלוותם, ואמר: אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם,
ישעיה ראה אותם בפחזותם, ואמר: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה,
ירמיה ראה אותם בניוולם, ואמר: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם".
שושבין הוא אוהב קרוב, ושלושת השושבינין הם שלושת הנביאים, שהיו אוהבי ישראל ובקשו לקרבם לתורה, וכיצד עשו זאת, כל אחד מהם הוכיח את ישראל על- פי זמנו ומעמדו, הראו לעם שהם מיוחדים מכל עם ולשון, ועל ידי כך החזירו אותם בתשובה."איכה"דומה לקריאה שקרא הקב"ה לאדם הראשון (בראשית ג,ט) "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים, אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה"-התבונן להיכן הגעת לפי מעמדך.
משה רבנו ראה אותם בשיא תפארתם בתקופת המדבר, כאשר הקב"ה נשא אותם על כנפי נשרים, ואז היו משולים לכוכבים "ה' אֱלֹקֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. ", וכשמשה אומר "אֵיכָה" על הדרגה שהגיעו אליה, "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם"- כיון שה' אלוקיכם הרבה אתכם ככוכבי השמים לרוב לכן אין בכוחי לשאת את משא ההנהגה לבדי. המסקנה של משה למנות להם דיינים, גם היא מלמדת על מעלתם של ישראל, כמו שכתב רש"י (דברים א,י"ג): "ואשמם - חסר יו"ד, למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה". כל זה אמר משה כדי להוכיח סגולת ישראל להחזירם בתשובה.
ישעיהו ראה אותם בחטאם, עד כמה ירדו מדכי לדכי, וגם מזה אפשר ללמוד מעלתם של ישראל, כמו שאמרו חז"ל: "דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה, אמרו לו אומה זו משולה לכוכבים ומשולה לעפר, כשהם יורדים יורדים עד עפר"- הכי למטה שאפשר. והמהר"ל העמיק להסביר זאת שדבר שהוא במעלה כשנופל הוא נופל רחוק יותר. וגם מזה יוכלו ללמוד על סגולת ישראל, וכך בקש ישעיהו להחזירם בתשובה.
ירמיהו ראה אותם בנוולותן, בשעה שנענשו על חטאם, וראה כמה נענשו יותר מכל עם ולשון, וזה גם כן מראה מעלתם של ישראל, כמו שכתב הכוזרי שישראל הם כמו הלב בין האומות, והלב מרגיש בחולי יותר משאר אברים. וגם מזה אפשר ללמוד סגולת ישראל, ובדרך זו בקש ירמיהו להחזירם בתשובה.
נמצא, שבכל מצב שישראל נמצאים בו, אם התבוננו בו, יוכלו לראות את סגולת ישראל, ואת השכינה השורה בקרבם, ואשרי למי שלומד מזה לקח טוב לשוב לבוראו, שזוכה ורואה מיד בשמחתה של ירושלים.
ישעיהו ראה אותם בחטאם, עד כמה ירדו מדכי לדכי, וגם מזה אפשר ללמוד מעלתם של ישראל, כמו שאמרו חז"ל: "דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה, אמרו לו אומה זו משולה לכוכבים ומשולה לעפר, כשהם יורדים יורדים עד עפר"- הכי למטה שאפשר. והמהר"ל העמיק להסביר זאת שדבר שהוא במעלה כשנופל הוא נופל רחוק יותר. וגם מזה יוכלו ללמוד על סגולת ישראל, וכך בקש ישעיהו להחזירם בתשובה.
ירמיהו ראה אותם בנוולותן, בשעה שנענשו על חטאם, וראה כמה נענשו יותר מכל עם ולשון, וזה גם כן מראה מעלתם של ישראל, כמו שכתב הכוזרי שישראל הם כמו הלב בין האומות, והלב מרגיש בחולי יותר משאר אברים. וגם מזה אפשר ללמוד סגולת ישראל, ובדרך זו בקש ירמיהו להחזירם בתשובה.
נמצא, שבכל מצב שישראל נמצאים בו, אם התבוננו בו, יוכלו לראות את סגולת ישראל, ואת השכינה השורה בקרבם, ואשרי למי שלומד מזה לקח טוב לשוב לבוראו, שזוכה ורואה מיד בשמחתה של ירושלים.
אפשר היה להבין שכוונת חז"ל היא לערוך השוואה בין מצבם הגבוה של ישראל בימי שלוותם, לבין השפל שאליו הגיעו לקראת החורבן ולאחר החורבן. לפי זה דברי משה "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי" יש להם משמעות חיובית, כלומר - כיון שה' אלוקיכם הרבה אתכם ככוכבי השמים לרוב לכן אין בכוחי לשאת את משא ההנהגה לבדי. זו כנראה כוונת חז"ל בפתיחתא לאיכה רבתי (פסקה יא): "אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (דברים א) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד".
אולם מנהגינו הוא לקרוא את שלש הפסוקים האלה, גם את הפסוק "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי", בניגון עצוב, ניגון של מגילת איכה. אפשר היה לומר שהעצב בא כתוצאה מההשוואה בין המעלה שהיינו יכולים להגיע אליה לבין המציאות העגומה, אך אפשר לומר גם בדרך אחרת.
אולם מנהגינו הוא לקרוא את שלש הפסוקים האלה, גם את הפסוק "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי", בניגון עצוב, ניגון של מגילת איכה. אפשר היה לומר שהעצב בא כתוצאה מההשוואה בין המעלה שהיינו יכולים להגיע אליה לבין המציאות העגומה, אך אפשר לומר גם בדרך אחרת.
הכוזרי אומר: "כמו שנאמר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי-בָא מוֹעֵד","כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ", - רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה."
חז"ל אומרים: "עתיד הקב"ה להפוך ט' באב לששון ולשמחה ולמועדים טובים ולבנות הוא בעצמו את ירושלים ולקבץ גלויות שנאמר: (תהילים קמ"ז,ב'): "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס".
ישעיהו אומר בהפטרה שלנו:"צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
שנזכה להגיע לדברים אלו במהרה בימינו!
חז"ל אומרים: "עתיד הקב"ה להפוך ט' באב לששון ולשמחה ולמועדים טובים ולבנות הוא בעצמו את ירושלים ולקבץ גלויות שנאמר: (תהילים קמ"ז,ב'): "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס".
ישעיהו אומר בהפטרה שלנו:"צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
שנזכה להגיע לדברים אלו במהרה בימינו!
(מבוסס על דברי הרב דוד דב לבנון, הרב הלל גפן, הרב עזריאל אריאל)
שבת שלום!
הלימוד מוקדש לעילוי נשמת אהרון צבי בן דוד הלוי
,
