הנה כמה מה"הסכמות" של גדולי ישראל למסעות הללו, הן מבחינה הלכתי, והן מבחינה טכנית/חינוכית(הועתקו מאתרי אינטרנט ככתבם וכלשונם):
נסיעה לפולין
הרה"ג זלמן מלמד שליט"א
שאלה:
ברצוני לדעת האם לדעתו של הרב מתאים שבנות אולפנה ובני ישיבות יצאו למסע חינוכי בפולין הכרוך ביציאה מהארץ וכל היוצא בזה?
תשובה:
אולפנות וכן ישיבות בעלי רמת החינוך התורני הגבוהה, עדיף שלא יסעו כי כל מה שאפשר לקבל מאותו מסע בחו"ל אפשר לקבל גם בארץ. למה לצאת לארץ העמים?
יציאה לחו"ל
הרה"ג דב ליאור
שאלה:
מוצע לנו לצאת לחו"ל (פולין) לזמן של 36 שעות על מנת ללמוד על השואה, כ-200 תלמידים מהעיר בית שאן. האם מותר לצאת לזמן קצר, או שלא משנה אורך הזמן, והאיסור הוא עצם היציאה?
תשובה:
מותר לצאת מהארץ לארבע מטרות: ללמוד תורה, לשאת אישה, להציל ממונו מנכרים, ואדם שהוא יצואן או יבואן. אין לנסוע לפולין בשביל לראות את רשעותם של הגוים, אף-על-פי שזהו צורך לימודי, מפני שאפשר לראות הכל בתמונות, בסרטים ובספרים.
בס"ד
תשובות מאתר הרב מרדכי אליהו שליט"א (נענו ע"י בנו הרב שמואל אליהו שליט"א)
שאלה מספר: 216
שלום רב
הכיתה שלי מתלבטת האם מותר לצאת לפולין.
שאלתי:
1. האם בכלל יש בימינו בעיה הלכתית עם טיולים לחו"ל. הרי כולם נוסעים.
2. האם מותר לנסוע בשביל לבקר בפולין?
תודה
תשובה:
שלום
אם אתה שואל - התשובה היא לא לנסוע. אסור לנסוע לחו"ל ובודאי לא לפולין - לא צריך לתת לפולנים להתפרנס מהשואה.
אני מדגיש ואומר "בגלל שאתה שואל" כיון שמי ששואל שאלה כזאת לא צריך להתחזק ביהדותו רק על ידי ביקור במחנות ההשמדה על דרך השלילה. הוא יכול להתחזק על דרך החיוב.
יש כאלה שבשבילם החיזוק על דרך השלילה הוא היותר רלונטי , ולהם אני לא אומר מיוזמתי שאסור לנסוע לפולין.
לך ולחבריך התשובה הזאת מתאימה.
התשובה נענתה על ידי הרב שמואל אליהו
(קטע מתשובה נוספת

... ידועים דברי חז"ל המדברים על החשיבות הגדולה של הישיבה בארץ ישראל ועל האיסור לצאת ממנה. הגמ’ בכתובות (דף קי’) אומרת "שכל הדר בארץ ישראל, דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחו"ל, דומה כמי שאין לו אלוה". "ארץ אשר ה’ אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה’ אלוקיך בה – מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא , יב).
כותב הגר"א באיגרתו הידועה ’עלים לתרופה’: "ואני, תודה-לאל, נוסע לארץ הקדושה שהכל מצפים לראותה, חמדת כל ישראל וחמדת ה’ יתברך, כל העליונים והתחתונים תשוקתם אליה".
נכון שאנחנו אנשים קטנים, וההרגשות הרוחניות שלנו מצומצמות. איננו מרגישים כל-כך הבדל בין יום חול לשבת, ובין ארץ ישראל לחו"ל, אבל ודאי שאין זה מפחית מערך הדבר באמת. וודאי שהמצוה, הזכות, והערך הרוחני שיש בכל רגע של שהייה בארץ ישראל – הוא עצום.
וכן להפך. מי שח"ו צריך לצאת מארץ ישראל – מפסיד בכך הפסד מרובה, כמו שמתאונן על כך דוד המלך ע"ה: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה’, לאמר לך עבוד אלוהים אחרים" (שמואל א, כו).
זוהי הסיבה המרכזית שאומרת להישאר בארץ – החיבור לארץ ישראל , ארץ החיים.
בזה וודאי מרוויחים, ולא גורמים נזק בידיים.
סיבה זו מקבלת משנה-תוקף לאור תהליך הגאולה שזכינו לו, ומקוים אנו להשלמתו בקרוב בעז"ה. הקב"ה הוציא אותנו מהגלות, העלה אותנו והביא אותנו לארץ ישראל – האם יעלה על הדעת שאנו מתוך בחירה נצא ממנה ונשוב לגלות שהקיאה אותנו בדם ואש, ובאדמתה מפוזרים קברי רבבות אחינו ?!
ישנן סיבות נוספות להמנעות מנסיעה.
לאן הולכים?!
הולכים לדרוך על אדמת פולין שרוויה בדם יהודי, מחזקים את התיירות והפרנסה של אותם גויים שאבותיהם היו שייכים בקשר ישיר או עקיף לטבח הנורא ההוא.
המאמץ הכלכלי. זה לא סוד שאחרי כל הסיבסודים למיניהם, הנסיעה עדיין יקרה מאוד, ורבים מתקשים לעמוד בכך. חלקם אינם נוסעים, וחלקם יוצאים ומשלמים עבור זה מחיר יקר. הנסיעה מעמידה רבים במצב חברתי לא נעים.
נסיעה לפולין
האם נכון לנסוע לפולין לבקר במחנות השמדה?
לא, לדעתי הענייה, אין זה רעיון טוב. כמובן, יש לזכור את השואה, "זכור את אשר עשה לך עמלק", אולם לשם כך אין צורך לנסוע לשם. כל כך הרבה נכתב, כל כך הרבה תמונות וסרטים, שאכן, זו הדרך לזכור: על-ידי לימוד.
שמא תאמר: הניסיון מראה כי הנוער שנוסע לשם חוזר כולו אחוז בחוויה עצומה החודרת עמוק אל תוך אישיותו; הוא נהפך פשוט לנוער אחר, עם יותר יראת שמים, מידות טובות ורצינות. ממש מהפכה פנימית משום שאין זה לימוד בלבד אלא גם חוויה.
לא, זוהי אחיזת עיניים. חוויה פועלת בעֹצמה גדולה, באה בקלות ונעלמת בקלות. אנא בדוק את הנוער הזה אחרי שנה, שנתיים; הכל נעלם והתנדף כערפילי בוקר. מה שלומדים מתוך התאמצות והתעמקות נשאר לתמיד.
רגש חולף. איננו נגד רגשות, אנו יודעים שרגש חשוב. אנו יודעים שיש לו מעלה בהיותו תופס את כל האישיות בעֹצמה, אך יש לו גם חולשה, שהוא חולף.
שמא תאמר: גם תפילה היא עבודת ד' שבלב, עבודת ד' שברגש. אכן, גם היא מהפכת את האישיות מקצה לקצה, ויחד עם זאת, פעולתה על הנפש הולכת ונחלשת אחרי כמה שעות. והפתרון הוא להתפלל עוד פעם. לכן היא מכוונת כנגד עבודת התמיד – שלוש פעמים אנו חוזרים על אותה תפילה. מה שאין כן בלימוד, שאיננו חוזרים עליו שלוש פעמים ביום. דבר שהובן היטב הופך לנכס תמידי, ואין צורך לחזור עליו בלי הרף, בהיותו מושרש עמוק. אך כל חוויה חולפת. הנוסע למחנות השמדה אכן חוזר עם חוויה עצומה, אך היא נשחקת, מתנדפת במשך הזמן ובוודאי אי-אפשר לנסוע כל חצי שנה.
איננו דנים כאן מצד בעיות נוספות, כגון שאסור לצאת לחוץ-לארץ אפילו יציאה זמנית אלא לשם מצווה, וזה ודאי לא הוגדר כמצווה, וכן איננו רוצים לספק רווחים לפולנים רשעים מרושעים, והאוקראינים עוד יותר, שהרשו להקים מחנות השמדה על שטחם, ידעו שמשמידים יהודים והסתכלו על כך בשמחה, במקום לפוצץ את פסי הרכבת לשם. בנוגע להשמדת היהודים הם היו בלב אחד עם הנאצים, לכן אין זה מקרה שהוקמו מחנות השמדה דווקא שם. הפולנים מקיימים בעצמם: רצחת וגם ירשת. איננו רוצים לתת להם כסף.
וכמו כן לא נדבר על כך שתכנית זו מיועדת רק לתלמידים עשירים. איפה נשמע שבית-ספר מארגן פעילות לעשירים ולא לעניים?! זו שערוריה שאין כמותה. אנחנו יודעים שיש במדינתנו עשירים ועניים. אנו מצטערים שיש עניים אך אין עיננו צרה בעשירים. ילד עשיר יבלה בקיץ בחופשה יקרה, ואיננו מקנאים בו. אך איך יתכן שבית-ספר יארגן פעילות רק לעשירים?! נכון שהוא משתדל לתמוך במלגה גם לעניים בתמיכה של 200 דולר למשל, אך אין זה די, כאשר התלמיד צריך לשלם 1000 דולר. זו שערוריה בלתי-נסבלת!
נחזור לענייננו. אל השואה יש לגשת מתוך לימוד, חינוך, התעמקות, ואז הדברים יחדרו עמוק לתוך הנפש ויישארו בה לעולם.