פורום תורת חיים בעוז (עמוד 74)

לי היה מטורף,סוף הדרך...

יצאתי באורות מטורפים...ב"ה...

אשמח אם תפרטו כשאתן כותבות על משהו,עם מי היתה היחידה,במה עסקה,ועל מה דיברו...

זה יעזור לי ממש,ויועיל לי מאוד!!!(דחוף)...

תודה רבה!!!!!!!!!תזכו למצוות...

בברכת תורת חיים בעז,

ובצל"א....

מושיט לה תפוח עץ שקנה לפני כמה דקות ספורות מהמכולת ליד.
מה? למה אתה מביא לי תפוח? תמהה האשה.
"תאכלי. זה בסדר, גם חווה לא ידעה שהיא ללא בגדים,
עד שהיא אכלה מעץ הדעת"...

יודעי דבר טוענים שיש המשך לסיפור.
לאחר מספר שנים, באה אותה בחורה - הפעם כבר צנועה - למבוגר שלנו,
באותו מקום, ליד התחנה, נתנה לו תפוח עץ ואמרה -
"גם אדם הראשון לא ידע שהוא צריך לצאת לעבוד,
עד שהוא אכל מעץ הדעת"...

===

נו, אז להיות בחור בכולל או בחור עובד?
לא, אני ממש לא הולך להכנס לדיון הזה.
יש כאלה שזה מתאים להם, יש כאלה שזה מתאים להם,
ולסיכום - שכל אחד יעשה ע"פ מה שרבותיו מנחים אותו בחיים.

א-ב-ל, בחיים לא שמעתי שמי שיוצא לעבוד,
יש לו 'פטור' מהתורה. מקיום המצוות.
לא לא, שלא תבין אותי לא נכון, אתה עושה קידוש בשבת,
אפילו דואג לכסות את הטלויזיה לכבוד שבת קודש במפה לבה,
שר לאשתך "אשת חיל", ואפילו משתדל להתפלל 3 תפילות ביום.
אבל עזוב. לא על זה אני מדבר. אז על מה כן?
על הגמרא שמונחת אי שם בארון הספרים, שהפעם האחרונה
שנגעת בה הייתה כשניקית לפסח האחרון, לפני 11 חודש.
על ה - 'משנה ברורה', שאתה לא יודע כמעט שום הלכה בה ת'כלס.
נכון, להדליק ת'אור אסור בשבת, וגם ברור לך שבשבת נחים.

אבל למה הלכות בסיסיות אחרות אתה לא יודע?
למה את, נערה צעירה, בחיים שלך לא פתחת ספר הלכות ללמוד לשמה על הסדר,
חוץ מלמבחנים? איך אפשר לשמור שבת ע"פ רצון ה' בלי ללמוד?

איך אפשר? התשובה היא, אי אפשר.
את אפילו לא מודעת לזה שאת עוברת איסורים מהתורה, בשבת.
הטמנה בטרמוס, את יודעת אם מותר? עזבי אם מותר,
את יודעת בכלל מה זה 'הטמנה'? האם מברכים על עוגת קינוח בסעודה,
יודעת? או אולי האם מותר לאכול לפני התפילה, יש לך תשובה ברורה?


אז בואו בקיצור נסכם בדיוק במה מדובר עבורינו.
גם אם אנחנו לא מתכננים להיות אברכים או משהו כזה,
ויודעים לצטט טוב את דברי המשנה "טובה תורה עם דרך ארץ",
ולהסביר לכל מקשה עלינו ש - 'דרך ארץ' = מלאכה או סחורה,
חייבים לדעת, שכתוב - טובה 'תורה', כלומר, היא העיקר. היא חיינו.
נכון, צריך גם לעבוד. אבל מכאן ועד להגיע למצב ש...
אנחנו לא יודעים הלכות בסיסיות?! בושה! פשוט בושה.
אי אפשר להיות 'דתי' באמת, בלי ללמוד. זה כמו לרצות לזכות בפיס,
בלי למלא כרטיס. נו באמת, זה פשוט צחוק מעבודה. מעבודת ה'.


יש שני סוגי אנשים. שניהם עובדים 10 שעות ביום, עבודה מייגעת מאוד.
הראשון - בשעות הפנויות שלו יושב מול הטלויזיה ורואה סדרות או חדשות, מחפש לו כל מיני עיסוקים וכדו'.
השני - בשעות הפנויות הולך ללמוד תורה, הלכה, לדעת איך להתנהג בחיים ע"פ רצון ה'.
נגיד, שסה"כ, לכל אחד מהם יש רק שעה אחת פניוה כל יום.
הראשון יקבל גהנום או לא יודע מה, והשני יקבל כל טוב בעולם הבא.
מה?! בגלל שעה אחת? זהו? זה כל ההבדל?
כן - שעה אחת פנויה, 'מראה' לקב"ה, ש -
או שאתה ממש לא בראש של להתחבר לה', וטוב שיש לך עיסוק בעבודה, אחרת, היה משעמם..
או, להבדיל - שהיית רוצה כל היום להיות 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי',
אלא מה? צריך גם לעבוד, להתפרנס, אז לפחות בזמן הפנוי אתה משתדל מאוד כן ללמוד.

קיצור, שעה אחת מראה על כ-ל החיים שלנו - מהם בדיוק.
אז מהיום, נעלה בקריאה ראשונה חוק חדש.
דתיים חפיפניקים - בואו לא נגיד שאנחנו הולכים לעבוד כי - 'זו דרך התורה',
כי הרי הטלויזיה בבית שלנו נותנת סתירה לאמירה הזו,
וזה שאנחנו בורים ועמי הארצות בלי לדעת הלכות בסיסיות מאוד -
זו ממש לא דרך התורה. אלא מה כן נגיד? 'לא רוצים תורה חזק. דתי לייט, כבוד'.
יש בחירה חופשית לאדם. אין שום בעיה! היה נעים להכיר...

א-ב-ל, האלה שבאמת רוצים לצאת לעבוד כי 'זו דרך התורה',
אנחנו חייבים לדעת, שדרך התורה היא גם שנשתדל לדעת לפחות את ההלכות בסיסיות.
שזה אומר - לפתוח 'משנה ברורה' או 'ילקוט יוסף', או מומלץ מאוד 'פניני הלכה',
בשביל שנדע לפחות מה לשאול את הרב, איפה בכלל צריך לשאול...
יש כאלה שלא יודעים ת'תשובה לשאלה בהלכה,
אבל יותר גרוע מזה, זה המצב שיש כאלה, שבכלל לא יודעים
שיש פה שאלה בהלכה. הלו, יש פה ש-א-ל-ה...


הלכות - שבת, ברכות, תפילה, ק"ש, זימון, סעודה, כיבוד אב ואם, בשר בחלב,
מועדים, ברכת המזון, זימון, חלה, תרומות ומעשרות, כשרות, ק"ש שעל המיטה וכו',
כ-ו-ל-נ-ו (כולל הבנות...) צריכים לדעת.
החל מהחייל שנמצא עכשיו בפלס"ר (סיירת) גולני, דרך הבחורה שעושה השנה שנת שירות,
עד הבחור שלומד כל היום תורה ומתכנן להיות גדול הדור הבא.
כ-ו-ל-נ-ו חייבים להתחיל ללמוד הלכות, תורה, מחשבה, אמונה.
אחרת, איפה בדיוק ה - "כי הם חיינו". הא?
 

נכון, לבחור בסיירת יש רק 5 דקות ללמוד, לבחורה בשירות או באולפנה יש יותר זמן ללמוד,
ול - 'אברך הצעיר' שלנו, שעוד דקה הוא מסיים את כל הש"ס - הוא כבר עובר פעם שלישית על הלכות שבת...
אבל זה לא משנה, זה לא מוריד את השאיפה שלנו - שממילא תעלה גם מעשים בשטח -
לשאוף לדעת בדיוק (!...) ע"פ ההלכה איך להתנהג בכל תחומי החיים ע"פ רצון ה'.
ו - בדוק! מי שחושב שהוא יודע 10% מההלכות, אז רק שידאג לשים נקודה קטנה שם בצד,
כי אפילו 0.10% מההלכות הוא לא יודע...


זהו, זו דרכה היחידה של היהדות.
"ניאו דוסי" אני לא, אבל רק בשביל שיהיה 'ביטוח' לדברים שאמרתי שאלו ממש דברי חז"ל,
הנה לנו אחד שמוסכם על כולם, הרמב"ם -
"כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה (וכשהוא אומר כ-ל, הוא מתכוון ל-כ-ל ממש, כמו שהוא כותב שם בהמשך)...
חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה".

חד משמעית,
חייב.

בואו נעשה עם זה משהו. בפעם הבאה שאנחנו בירושלים -
מומלץ מאוד הספר 'פניני הלכה'. קל להבנה, כיף לקריאה, מסביר ממש.
אנחנו הדור הבא. א-נ-ח-נ-ו הדור הבא.
האחריות ל - 'נותן התורה', עלינו.

עשו טובה, תעזרו לשמור על הקטע הזה למעלה.

תגובה אחת של כל אחד מכם - לא משנה מה כתוב בה -
תעלה גם את הקטע למעלה, וגם שמחה בלבבות..

בסיעתא דשמייא!

[גרסת הביינשי"ם - פה]

מכירים את זה שאתם מדברים עם אדם שמגדיר את עצמו כ'לא דתי' על היהדות,
ואז הוא כזה בא לכם עם המשפט הזה:
'אני? בטח שאני מאמין באלוקים, אחי. אבל אני מאמין בלב.
יענו כל המצוות האלה זה ממש לא בשבילי.
העיקר האמונה, חביבי'.
--

בפרשת השבוע שלנו (כי-תשא), מופיעות עשרת הדיברות.
א-ב-ל >>
כבר בפרשת בראשית, ה' מעניש את קין על זה שהוא רצח את הבל.
ובתכל'ס ה' מעניש על רֶצח, עוד לפני שהוא אמר שאסור לרצוח!
כאילו, זה כמו שהמורה תעניש תלמיד עוד לפני שהיא אמרה לו שמה שהוא עושה זה אסור..
איך זה הגיוני?!..

הופה, שימו לב לתירוץ מ-ד-ה-י-ם לשאלה הזו >>
כתוב בפ"ש שלנו, שהלוחות:
"כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים".
אומרים על הפסוק הזה שבעצם עשרת הדיברות חרוטים גם על הלב שלנו, וגם על הלוחות.
 
ז'תומרת שהמצוות זה חלק מהטבע שלנו, של בני האדם.
זה לא כאילו ה' מצווה אותנו דברים שמדכאים את החיים, ולא קשורים בגרוש לעולם, אלא להיפך -
המצוות הן הביטוי של הנפש.

זה כמו שמייצרים מכונת כביסה ככה שתתאים להוראות יצרן שלה,
כדי שיוכלו להשתמש בה בצורה הכי טובה.
ככה גם אנחנו מיוצרים ככה שנתאים ל'הוראות יצרן' שלנו,
שזאת התורה.

ולכן - מי שבאמת מחובר לאמת הפנימית שלו,
מי שבאמת מכיר את עצמו -
יכול לקיים את המצוות, עוד לפני שהקב"ה מצווה אותן.
כי המצוות הן בעצם המהות הפנימית שלנו.

ובגלל זה כל אדם ש'מאמין בלב' צריך לדעת שהמצוות הן ממש חלק ממנו.
ואין קטע לא לקיים את המצוות, כי הן אשכרה הוראות יצרן שניתנו לנו מלמעלה
בגלל זה גם ה' היה יכול להעניש את קין על זה שהוא רצח -
כי הוא פעל נגד הטבע שלו.

שנזכה בעז"ה לפעול ע"פ ההוראות שניתנו לנו מאבאל'ה שבשמים,
וככה נוכל לחיות בצורה הכי טובה שאפשר.
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

אם אני כותב סיסמא יש בעיה אם זה? אני רוצה שכולם ישמו פה את הפעולות שלהם 

ערב בלשים

1. לתת להם למשש דברים בעיניים עצומות (מלפפון, קוביה, שעון, כפפה)
2. זיהוי ריחות, קולות.
3.  לעקוב אחרי אנשים ברחוב ולכתוב על כל תזוזה שלהם.
4. שניים ממצאים סיפור ושניים הורסים אותו (מביאים 2 ילדים שהמציאו סיפור. ראיתי מישהו גונב. איזה בגדים הוא לבש? איזה יום זה היה? עד שמפילים הילדים מתאמים פרטים לפני זה שואלים אחד אחד)
5. עקבות ברחוב
6. לספר סיפור על הסניף עם טעויות שהחניכים מגלים
7. קרקופה

8

.טאבו על הסניף

10כמה אתה מכיר את החבר שלך להכין שאלות

                                       ערב שוקולד

1.לאכיל אחד את השני בדני עם עניים עצומות (לשים שקית בשביל סינר)

2.לתת להם לאכול שוקולד עם יד ישרה(פתרון+מסר לאכיל אחד את השני)

3.שוקולד על הקצה של הלשון חייבים להתאפק אם מצליחים מקבלים עוד קובייה(מסר בשביל זה אתם מתאפקים אז בשביל תפילה לא)אפשר לחפור איך השוקולד טעים

4לעשות פרסומת לשוקולד

5לעשות דרך שכל כמה צעדים מדביקים סלוטייפ אם עטיפת  שוקולד הקבוצה השנייה צריכה ללכת על העקבות(ולהוריד תוך כדי)

6 משחק השוקולד

  7.  לחלק שוקולד לאנשים סתם ברחוב

לנסות לבנות בית עמי ותמי הכי יפה (לבנות לא לבנים)

8לתת סוגים של שוקולד שידעו מה כל אחד לפי הריח

בס"ד

אני בדרך כלל לא מגיב בפורומים אבל אשמח מאוד לשמוע מה אתם אומרים....

אני מדריך שבט הרוא"ה וכמו כל שנה כמייטב המסורת אנחנו מתכוונים להעלות הכתרה בסניף

הבעיה היא שהקומונר שלנו מתנגד בכל תוקף להכתרה שלנו...

למה? הוא אומר שההכתרה יורדת על מדריכים ועל אנשים וזה נוגד את האידיאלים של התנועה...

אני שאלתי את כל הצוות שלנו מה הוא אומר בעניין והם ממש לא התנגדו לזה שיהיו קצת ירידות עליהם (אגב גם עלי יורדים).

אני חושב שחלק ממהכתרה זה לצחוק על ההוואי הסניפי ועל דברים בסניף זה לא שיש שם דברים שיגרמו לאנשים לא לצאת מהבית או שהם יפגעו לדעתי הם גם יצחקו זה בדיחות קלילות מאוד...

בכל מקרה כרגע אין לנו אפשרות לעשות את ההכתרה אנחנו בבעיה....

מה אתם אומרים

בצפייה לבניין אריאל!

--

אם יש רצון יש גם דרך-השאלה איזו דרך...

יש למישי רעיון לפעולת פתיחה לשבט גדול???

איזה ספר מדהים באמת! הרבה זמן לא ישבתי וקראתי ספר כך!!

מקווה שזה יוסיף לי בהדרכה!

מה דעתכם עליו?

נייר עמדה

תנועת אריאל מוחה על הוצאת צו מעצר לרבנים בכלל ולרב דב ליאור בפרט. אנו רואים זאת בחומרה רבה, כיוון שהדבר פוגע בתורה שהיא בסיס חיינו.

אנו מחזקים את ידי הרב בפעילותו שכל תכליתה הצבת דעת התורה בעמדה שאין לערער עליה ועל סמכותה הבלעדית.

חזק ואמץ, יהי רצון שכל הניסיונות לערער את כוח התורה ואת נחישות מאמיניה יכשלו. והכול יכירו באמת המוחלטת.

יוסי ורדי

מזכ"ל

בשם תנועת אריאל

בסיעתא דשמייא!

שלום, חבר'ס!
יש פה ממש ד"ת שיא הקצר על הפרשה.
ממש משהו קטן לשבת, ששווה לקרוא.
אז יאללה, בואו נשקיע את הדקה וחצי הזאת בשביל הנשמה..

[גרסת הביינישי"ם - כאן].

למה בעצם יש 2 מזבחות במשכן?
ולמה בכלל יש את מזבח הקטורת?
כאילו מה? ה' רומז לנו להיות היפים ולהתחיל לעשן סמים?

בעצם כשאנחנו חוטאים - אנחנו פוגעים גם בגוף שלנו, שבתכל'ס ביצע את העבירה,
אבל גם בנשמה שלנו, שמתנתקת מאבאל'ה שבשמים, מאיפה שהיא הגיעה אלינו, בגלל שחטאנו.

המזבח החיצוני (מזבח העולה) מכפר על החטאים שעשינו ממש בגוף -
יענו, מחליפים בין הגוף שלנו, לבין הבהמה -
ובמקום שישחטו אותנו, שוחטים את הבהמה, והיא מכפרת עלינו.
אבל המזבח הפנימי (מזבח הקטורת) מכפר על הנשמה שלנו, שגם לה קורה משהו בגלל החטא.
לכן - אנחנו צריכים את 2 המזבחות.

אבל למה מזבח הקטורת כ"כ חשוב?
ולמה בכלל יש שם קטורת?

אם אני עכשיו אחטא - אני אדע שאני עושה משהו לא בסדר.
אבל יש דברים שלא ממש אסורים במפורש מהתורה, אבל הם לא ל'רוח התורה'.
ז'תומרת שמי שרוצה להתקרב לה' באמת - זה לא מתאים לו לעשות את הדברים האלה.
כמו שלדוגמא, אני לא יכולה לדמיין את הרב אליהו זצ"ל אוכל בתאווה, או צועק על מישהו.
אבל כשאני עושה את הדברים האלה - אני לא תמיד מרגישה לא בסדר, כי בתכל'ס אני לא עוברת על עבירה ממש מהתורה.
אבל עדיין הדברים האלה פוגעים במהות שלנו, בנשמה שלנו.
הם מרחיקים אותנו מאבאל'ה שבשמים.

בדיוק בשביל זה נועד מזבח הקטורת -
בשביל לנקות את הנשמה שלנו.
כמו שהעשן של הקטורת הוא ממש דבר דק ועדין,
ככה גם ההבדל בין מה שהוא רצון ה', לבין מה שלא רצון ה' -
הוא שיא הדק.
לפעמים ממש קשה לראות אותו, אבל בכל זאת - הוא פוגע בנשמה שלנו.

לכן, אם אנחנו באמת רוצים שהנשמה שלנו תהיה נקייה -
אנחנו צריכים ללכת גם ברוח התורה.
לעבוד את ה' באמת, זה אומר לא רק לעשות מצוות ולא לעשות עבירות,
אלא ממש בכל תחום בחיים שלנו - לזכור את ה'.
לחשבו אם מה שאנחנו עושים עכשיו מקדם אותנו, או מרחיק אותנו מהתכלית,
מאבאל'ה שבשמים.

שנזכה, בעז"ה.

קראתם עד לפה?
אשמח שתכתבו פה בשרשור, או תגידו לי באישי.
זה חשוב לי.
תודה, צדיקים!

שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!

כן, גם אני אוהב בנות. ארררררר! זה לא נשמע טוב, אני יודע,
אבל ת'כלס זה אמיתי. יענו שלא תחשבו אחרת - אשתי בעז"ה, תהיה בת.
בת?! כן, בת. ב-ת-?-! יאפ, אחת חמודה.
חמודה?! אררר! לא נשמע טוב. רגע, אז, אז...
גם אתה אוהב בנות?! ב-נ-ו-ת-! אהההההההההההההההההה!!

תגיד, אתה מטפל בעצמך?! מקבל פיצויים מהמדינה?!
מה אני משתף אתכם, אתם שואלים? שאלה טובה. אז זהו ש...
אני זוכר את עצמי, הולך ברחוב, רואה במקרה מישהי נחמדה,
ו - הופ! יש קליק! יענו משהו שם בלב אומר לי - חמודה זאתי, הא?..
מנסה להעיף אותה מהראש. אוף, ראבק. עוד מלחמה שבקושי שרדתי.

אבל יודעים איפה ה - נקודה בקטע הזה? אחרי המקרה הזה, שאני יושב ללמוד תורה.
אררר! אתה?! ללמוד?! תורה?! פחחח. Again - אתה?! ללמוד?! תורה?! פחחח.
הרי ממש לפני כמה דקות 'נדלקת' מאיזה מישהי שנראתה חמודה,
או שלא נספר לרבים - אבל זוכר שיש ת'היא בבית הכנסת שמתפללת כמו דוסה,
שרק לחשוב עליה עושה לך פרפרים בבטן. אז...
אתה ללמוד תורה?! איכס. י'טמא! מה לך ולתורה הקדושה שלנו?!


כאן, בנים, כאן - אבל בדיוק בנקודה הזו, אנחנו חייבים להבין משהו.
(יש, האממ..) בת היא ---->
מתוקה, יפה, מדהימה, שווה, מהממת, מתאימה, צדיקה, חמודה, מרגשת...
את כולנו. ומי שלא מתרגש מבנות אז אחד מהשלושה:
או שהוא משקר, או שהוא מסכן או ש ----
חייבים לשלוח אותו דחוף ל - 'בית הפתוח', למה הרשימה ל - 'מצעד הגאווה' עוד מעט נסגרת..
או במילים אחרות - אם אתה מתרגש מבנות,
אתה הכי נ-ו-ר-מ-ל-י שבעולם. מאוד. מאוד.

אלא מה? יאלה, בואו נתן 'אישור רופא' להסתכל על בנות?
אז זהו ש...
כאן נכנסת התורה לתמונה. מה היא אומרת? תשמעו בעצמיכם.
- האאמ, בנים! אני יודעת שאתם מתרגשים מבנות, וזה טבעי ובריא.
אלא שאני רוצה שתשמרו את עצמיכם לאחת שלכם. להיא ש-ב-ט-ו-ח תתחייב (!...) איתכם,
לבנות בית, לחיים נצחיים. או במילים אחרות? לזו שתעמוד איתך מתחת החופה.
היא, ו-ר-ק היא, אני מחייבת אותך - אומרת לנו התורה - לשמור את עצמך בשבילה.
אתה יודע מזה להגיע לחתונה שאתה נקי מ - 'צלקות קשרי העבר'?!
נכון. קשה מאוד לשרוד, ובכל זאת - אני רוצה שיהיה לך חיים הכי מתוקים ומהנים עם אשתך,
ככה ש - בואנה, בחור, שמור על הלב שלך נקי מצלקות. המחשבה, העיניים,
שמור עליהם לאשה המדהימה שלך. הזאתי שחיה יראת שמיים מרגשת,
שאז, להתסכל על היופי שלה - ובעז"ה תקבל אחת יפה - 'וואו' כמה שזה יהיה שווה...

~~~~~

עד לכאן נאום התורה. חוזרים אלי הקטן שבכולם.
אז בואו רק נשים ת'דברים גלויים על השולחן. ובגלל שאני לא יודע מה אצלכם בראש,
הלב שלי פתוח לספר לכם קצת מ - 'הרהורי ליבי'. ושוב, להזכירכם, גם אני בגיל שלכם,
או במילים אחרות וברורות - בשום פנים ואופן לא 'יכול להיות אבא שלך'...

אני החלטתי מכל הלב, בכל ההשתדלות ש...
העיניים שלי - לאשתי.
המחשבות שלי - לאשתי.
הלב שלי - לאשתי.
רק חסר את ה - 'אשתי' הזו.
אמממ, יש מתנדבת? סתם. בצחוק.
אבל עכשיו ברצינות, אחינו, בת'כלס - בנות הן 'מדליקות'.
אלא שאנחנו 'גברים', יענו עם 'כוח סבל'. שרירים, קוביות, מי יכול עלינו.
הגיע הזמן באמת לתפוס ת'אומץ, לזכור שהאחת בעז"ה תבוא,
ולחתום לה כבר מעכשיו - 'אשתי, אוהב אותך לעולמים. אהבה אמיתית,
שהנה - מתחילה כבר מ-ה-ר-ג-ע. אמנם אנחנו עוד לא מכירים,
אבל יודעת מה נשמה? בשבילך, בשביל אחת כמוך, שווה ה-כ-ל בעולם'...


אז זהו. בנות - אם אתן רואות איזה בחור (חמוד, האממ, סתם..) שלא מסתכל עליכן ברחוב,
תדעו - זה לא בגלל שאתן לא יפות. אתן ממש 'פצצה מהלכת'...
אבל מה לעשות, לדרגה של החצי השני שלי, עוד לא הגעתן, אז,
במחילה מכבודכן - אני שומר ת'עיניים למתוקה שלי. מ-צ-ט-ע-ר...
איך היא נראית? בת כמה היא? איפה היא גרה? כמה האישיות שלה טובה?
וואלה לא יודע, אבל מה זה משנה, א-ה-ב-ה אמיתית, זו אחת בלי שום פשרות,
שמתחילה כבר מעכשיו. כבר מהגיל שבו האהבה דווקא זועקת - 'שמור על הלב שלך שלם'...

ו - כמובן, בנים. תזכרו תמיד. ששש, אבל בשקט. לא לצעוק, למה יש פה בנות ישנות - האממ, בעמידה.
אנחנו נורמליים בזה שאנחנו נמשכים אחרי בנות, וכאן הקב"ה אומר לנו -
אתם מסוגלים, יאלה - כ-ו-ל-ם להכנס ל - 'מצב התגברות'. רק ככה בעז"ה יהיה מתוק יותר באמת.
אז כן - לשבת מול הגמרא, מול הרשב"א, מול ה - 'כוזרי', ולזכור תמיד שבורא העולם,
ההוא שברא פה את כל הבריאה המדהימה הזו, יודע בדיוק איך ה-כ-י נהנים מהעולם הזה, רק בטוב.

ו - בגלל שחייבים לסיים בבנות - לא שהבנתי למה, אבל שיהיה -
אז, בנות, קודם כל ד"ש לצלע האבודה שלי - אשתי האחת המדהימה.
האא, ותגידו לה שבעז"ה עוד מעט אתחיל לחפש אותה. שלא תדאג, אני פה... (;
ועכשיו ברצינות. באמת, תדעו לכן שבשביל לקחת בעל ש-ו-ו-ה (אי אי אי, בודדים הם האלה.
ששש, בעצם לא אמרתי כלום..),
אההמ, גם את צריכה להיות ש-ו-ו-ה. באמת. רוצה בעל אוהב באמת? אחלה,
רק בואי נראה בדיוק כמה את אוהבת אותו כבר מ-ע-כ-ש-י-ו...
תעשו טובה לעצמיכן אחיות יקרות. אל תעשו טעויות בבחירה לנצח.
שהנחת היסוד שלך תהיה ש...
טוב, האמת קשה לי לדבר על זה כי עוד שנייה אני חוטף פה זבאנג' מהגברים,
אבל בואי נחתום ת'שיחה הזו בטיפ אחד מתוך הלא יודע כמה שיש? אז ככה,
בחור [שבודדים האלה שלא. שמעת?! בודדים..] שמסתכל על בחורות (גם בפייס'..) - דוגמניות, יפיופות ברחוב,
או סתם בתמונות שלך, כואב להגיד, אבל את ט-י-פ-ש-ה אם את חושבת שאחרי החתונה הוא...
בעצם כלום. לא אמרתי כלום.



לסיכום, במשפט אחד של הרב קוק זצ"ל -
'הצנוע מכיר שלא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים, כי אם מפני התכלית הכללי היפה'.
ו - אני הקטן, על סמך 'אשה יראת ה' היא תתהלל', במה? בחן וביופי שלה -
אני הקטן מסכים לעצמי להוסיף קצת חידוד בסוף המשפט הזה:
"הוא מתרחק ועושה גדרים, מפני תכלית ה-א-ח-ת היפיופה"... (;


לסיום - אם חשבת שהקטע הזה בא לחזק ת'אהבה בינך לבין חברה שלך,
אחי, מכיר 'דוקים'? פרוש. כי על כל זוג שתביא לי שהתחתן מ - 'קשר בגיל התיכון' או משהו כזה,
אני נותן לך 20 זוגות שרק התמלאו מאז צלקות בלב וזכרונות כואבים שלא יצאו לעולם,
שלהזכירך: על הלב, אי אפשר למרוח 'מייק-אפ'..
 

---

מי שלא קראה, זה הזמן. אפשר גם שוב,

תמיד טוב לחמם ולהכין את הלב למלחמה הבאה:
בנות - תגידו לה שיש,

ו - הופה. עשו טובה שהקטע הזה ישאר למעלה בפורום.

נאמר אז ותקף גם עכשיו - אולי - לא אולי, בטוח - בזכותכם,
יתווספו עוד כמה ספסלים לבית המדרש...

יגדג
 

בסיעתא דשמייא!

ראיתם פעם איך תינוק מתחיל ללכת?
בהתחלה - הוא הולך צעד אחד, וכולו מבסוט מעצמו שהוא הצליח לעשות את הצעד הזה -
ואז הוא נופל.
אח"כ הוא כבר מתקדם קצת, מצליח ללכת 2 צעדים בלי עזרה - ואז הוא שוב נופל.
חשבתם פעם מה יקרה אם התינוק פתאום יחשוב לעצמו: 'עזבו אתכם שטויות. אני לא קם.
מי צריך את כל הנפילות האלה?! עדיף לי להישאר לזחול'.
אם היינו עושים את זה - כולנו היינו עדיין זוחלים על הרצפה, בלי ללכת.
---

אני זוכרת שפעם אחת אמרתי לעצמי שמהיום, זהו. אני לא מדברת או שומעת לשון הרע.
מצדי יישרף העולם - אני החלטתי. לא רוצה לשון הרע.
ובהתחלה באמת עמדתי בזה -
ככה שבוע שלם כל מילה שנייה שלי הייתה 'לשון הרע'. חברות שלי כבר ידעו שלידי לא
מדברים על אנשים אחרים, כי אני אפסיק אותן באמצע.
אבל אחרי איזה שבוע, זהו. לא יכולתי יותר.
פשוט הייתי "חייבת" לפרוק מה מישהי עשתה לי. ובאמת עשיתי את זה.
ואחר כך?
ווא, ווא. אח"כ פשוט אכלתי את עצמי מבפנים, אמרתי לעצמי: איך חטאתי?! איך דיברתי
לשון הרע אחרי שבוע שלם שהצלחתי לשמור על הפה?!

אבל אז הבנתי משהו -
אי אפשר בבת-אחת להגיד שזהו, אני מפסיקה לחטוא במשהו.
כי זה פשוט לא עובד ככה.
כמו התינוק - שאין מצב שהוא יצליח בבת-אחת ללכת, הוא יכול ללכת רק צעד, ליפול -
ואז להתקדם שוב 2 צעדים, וכן הלאה.
ככה גם אנחנו - אנחנו צריכים להתקדם בחיים לאט-לאט, צעד אחרי צעד.
אחרת, אנחנו פשוט נתרסק בבום אחד גדול.

וכמו התינוק - יש לנו גם נפילות בהתקדמות הזאת.
אין מצב שנצליח רק להתקדם, בלי ליפול.
אבל החכמה האמיתית היא לדעת לא להתייאש למרות הכל - למרות שקשה, למרות שנפלנו - לקום.
זה מה שבאמת מראה לאבאל'ה שבשמים כמה אנחנו אוהבים אותו.
כי זה לא חכמה לעבוד את ה' כשהכל טוב ויפה, החכמה האמיתית היא לדעת לעבוד את ה' גם כשקשה, גם כשאנחנו מרגישים בשיא החושך.

כמו שאם התינוק יבוא ויאמר: 'יאללה, אין לי כח לכל הנפילות האלה, אני לא רוצה לקום' - הוא לא יתקדם לשומקום.
ככה גם אנחנו. אם נתייאש, אם לא נסכים לקום מהנפילות, נשאר בדיוק באותו מקום.לא תהיה לנו התחדשות בחיים, לא נוכל להתקדם.

יש משל שיא החזק על הקטע הזה -
אם יבא מישהו, יעמיד איזה בלוק עץ וינסה לטפס עליו - הוא לא יצליח בשום מצב. וגם אם הוא ירגיש שהוא מצליח לטפס, באיזשהו שלב הוא יכול ליפול ולשבור את הראש.
אבל אם הוא ייקח סולם - הוא יצליח לטפס.
מה ההבדל בין הסולם לבלוק - שעל הסולם אפשר לטפס, אבל על הבלוק לא?
שבסולם יש מדרגות, יש שלבים.
והסולם בנוי בצורה כזאת שיש גם רווח בין שלב ושלב - ובזכות הרווח הזה אנחנו יכולים לשים את הרגליים על השלב הבא בסולם.
עכשיו בואו נעבור לנמשל -
כל מדרגה בסולם זה בעצם שלב בהתקדמות שלנו.
מה שמפריד בין השלבים האלה זה דווקא הרווח שבין כל שלב.
הרווח הזה הוא בעצם הירידות שלנו, הנפילות שלנו.
כל פעם לפני שמגיעים לשלב הבא בסולם - צריך לעבור דרך הרווח, דרך הנפילה.
אבל רק ככה - אפשר להגיע למדרגה הבאה.


מה שאני מנסה לומר פה זה שאם אנחנו נופלים, זה לא אומר שאנחנו במדרגה נמוכה יותר ממה שהיינו קודם. כי דווקא מתוך הנפילות האלה - אנחנו צומחים.
אחי, אם חטאת, ואתה בכל זאת קם - אתה פשוט מלך. אין עליך.
כי למרות כל הקושי - הצלחת להתגבר.
ולכן, אתה במדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שהיית קודם.

גם את, אחותי -
אם למרות שלא הצלחת הפעם, את עדיין לא מתייאשת - וממשיכה.
את פשוט מדהימה.
אבאל'ה שבשמים כ"כ גאה בך..
הוא מראה לכולם איך הבת שלו לא מוותרת, וממשיכה להתקדם, למרות הנסיונות הקשים.
אין, את פשוט אשת חיל

אז שבעז"ה נזכה להצליח להתקדם צעד אחרי צעד, ולמרות שלפעמים ניפול -
שנצליח לקום מהנפילה.
וככה בעז"ה נצליח לעלות אל השלב הכי גבוה בסולם

שבעז"ה יהיה שבוע טוב ומבורך לכל עמ"י!

תודה רבה!

תודה!

תודה! =]]

בסיעתא דשמייא!!

גרסת הביינישי"ם - פה.

מכירים את האנשים האלה שנראים שיא הצדיקים - לומדים תורה כל היום, וממש מדקדקים בכל מצווה,
א-ב-ל כשמישהו מבקש מהם טובה, הם לא מוכנים לעזור לו?

יענו אלו אנשים שצדיקים רק ב'בין אדם למקום', אבל שוכחים שיש גם ת'מצוות ש'בין אדם לחברו'.
--

בפרשת השבוע שלנו (תרומה), ה' מראה לנו איך צריך לבנות את המשכן, והוא אומר על הכרובים:
"ופניהם איש אל אחיו".
ז'תומרת שהכרובים צריכים להיות אחד מול השני, ולהסתכל אחד על השני.
א-ב-ל >>
בספר דברי הימים, כשמתואר איך שלמה בנה את בית המקדש, כתוב שהכרובים:
"עומדים על רגליהם, ופניהם לבית".

בום. יש פה סתירה.

ב'בבא בתרא' נאמר על זה שכאשר אנחנו מקיימים את רצון ה' - הכרובים מסתכלים זה על זה.
אבל כשאנחנו חוטאים - הכרובים מסתכלים על הבית.

אבל מה הקשר בין לאן הכרובים מסתכלים,
לבין אם אנחנו עושים את רצון ה' או לא?!..

הופה, תשמעו איזה תירוץ פשוט מקסים אומר על זה בעל ה'פרדס יוסף' >>
בואו נחזור לסיפור שבהתחלה, על ההוא שממש משתדל לעשות את המצוות שבין אדם למקום, אבל שוכח על הדרך את החברים שלו -
בעצם אדם כזה לא מסתכל בכלל אל האנשים האחרים שחיים בעולם, אלא אכפת לו רק מעצמו.
הוא לא באמת מסתכל על החברים שלו.
ולכן, הוא כמו הכרובים ש- 'פניהם לבית'. ז'תומרת שמתרכזים רק בעצמם.
אבל, מי שבאמת עובד ה' - לא דואג רק לעצמו, ועושה רק את מה שכתוב בהלכה. אלא הוא גם מסתכל על אחרים, דואג להם ועוזר להם.
ולכן, הוא כמו הכרובים ש- 'ופניהם איש אל אחיו'. ז'תומרת שהוא ממש מסתכל על השני כל הזמן, ומנסה לעזור לו.

אז מה אנחנו יכולים ללמוד מפה?!
שאין קטע להיות דוס שממש ראש בקיר, ולא אכפת לו מהעולם.
אלא, אנחנו צריכים גם לשים לב לאנשים שבעולם, ולנסות כמה שיותר לעזור להם.
רק ככה בעז"ה יבנה בית המקדש במהרה בימינו.

שבת שלום ומבורכת, מלאה בקדושה, וחודש מעולה, מלא בשמחה אמיתית לכל עמ"י!

אנחנו מתחילים בשבת זו את פרשיות המשכן, וזה הזמן ללמוד ולהעמיק יחד עם החניכים שלנו בנושא המשכן והמקדש לאור הנושא התנועתי- "בציפייה לבניין אריאל!"

מצורף כאן קישור לכמה פעולות מיוחדות בנושא המקדש במיוחד לפרשות אלו-

http://www.kipa.co.il/temple/shgrir.asp?cat=2604

בברכת 'מהרה ייבנה המקדש'!

רוצה לדעת עוד? מעוניין ללמוד וללמד על המקדש?

צור קשר עם המדרשה לידע המקדש- 

nora.mikdash@gmail.com

אני צריכה די דחוף את הפיזמון שני השירים של אריאל ("ודור יקום וחי.." ו"תורת חיים בעז אריאל..") בפורמט mp3 .

מי שיכול ומוכן להעלות לי את זה, זה ממש יעזור לי!

תודה רבה.. סליחה על הסינג'ור...

שבת שלום!!

אני צריכה ממש ממש דחוף בבקשה להשבת רעיון לפעולה על הכרות עם עצמי, מי אני וכ'ו.
שבט מעפילים.

תודה רבההה (:

חודש אדר שמממח =]

יש לנו תוכנית שהכיתה מתחלקת לארבע  קבוצות,כל קבוצה מקבלת צבע וצריכה לעצב בר בצבע שלה (רק באותו צבע,אסור להוסיף צבעים),להכין מזכרות ומוצגים והכל לפי רעיון מרכזי שקשור לצבע.הבר צריך להכיל לפחות מאכל אחד (בצבע ההוא כמובן).ובנוסף צריך איזשהו פריט מזהה באותו צבע לכל בנות הקבוצה.הצבע שלנו הוא סגול ואני צריכה רעיונות דחוף מאוד!!!! כל רעיון מתקבל,רעיונות עמוקים עדיפים (למשל צהוב זה אור אז לאורם נלך,ירוק זה רמזור,סגול היה פעם לי-לך וכו') .לכל מי שיש רעיון שיכתוב לי באישי.דחוף.

מה אתן /ם [אבל בעיקר אתן] אומרות?

אם עושים חור שני, כמה זה משפיע? זה משפיע שלילי? [לענ"ד-לא]

מישהי אמרה לי שנניח יש מישהי מהשבט שרוצה לעשות ואמא שלה לא תסכים לה אז החניכה יכולה להגיד לאמא שלה:" אבל למה? המדריכה שלי עשתה!"

מה אתן אומרות?

כי אני ממש מתלבטת.. אם אני ידע שזה בסדר מבחינה "חינוכית" לחניכות, אני כנראה עושה..[ז"א רוב ההתלבטות זה בגלל ההדרכה..]