את הסיפור על הבחורה שטסה במטוס ולידה התישב בחור והיא רואה אותו פתאום אוכל מהקרקרים שהיו לה בתיק ועוד מכבד אותה והיא אוכל אחד והוא אחד עד שנשאר אחרון והוא חוצה אותו לשניים.היא מתעצבנת כמובן ולבסוף מגלה שזה היה ביסקיטים שלו...פדיחות.
למישהוא יש את הסיפור המלא והוא יכול לשלוח לי?
תודה רבה!
מעשה בעוגיה
נותרו לפחות שעתיים עד למועד עליית הנוסעים למטוס לקראת הטיסה לישראל. למרות זאת, העדיפה מינדי שפירא, כמנהגה הקבוע, להגיע בשעה מוקדמת. היא הסתובבה במסוף היציאה של נמל התעופה קנדי, כשהיא עורכת אי אלו קניות ומתארגנת לקראת המתנה שקטה ורגועה במשך השעתיים הבאות. היה רק סוג אחד של עוגיות בדוכן כתבי העת והיא רכשה אותן, יחד עם כתב עת עב כרס.
עד מהרה מצאה לה מקום ישיבה נוח על כורסה באולם ההמתנה ושקעה בקריאת מאמר בעתון. מזוית עינה הבחינה באשה בעלת חזות דתית ההולכת וקרבה אליה. גם לאה רוזן חפצה בשעה של שקט ושלווה לפני העליה למטוס ואף היא הצטיידה בעתון ובאותו סוג יחיד של עוגיות כשרות שניתן היה להשיג בדוכן העתונים.
לאה התיישבה במרחק שני מושבים ממינדי ועד מהרה שקעה אף היא בקריאת מאמר ארוך בעתון. בינתיים הונחה שקית של עוגיות כשרות במושב הפנוי בין שתי הנשים. מינדי הושיטה יד ונטלה את העוגיה הראשונה שלה. בעודה נתונה בלעיסה ובקריאה, הבחינה כיצד נשלחת ידה של לאה אל השקית שלה ואף נוטלת ממנה עוגיה.
"ניחא", חשבה לעצמה, "שתיקח, אבל איך אפשר לאכול אוכל השייך לזולת בלי לבקש רשות? טוב, אולי עשתה זאת בהיסח הדעת".
מינדי הושיטה יד ונטלה עוגיה נוספת, וראתה היטב כיצד נשלחת גם ידה של לאה אל השקית.
"זה כבר יותר מדי", החליטה מינדי. "פשוט אי אפשר להאמין עד כמה מגעת העזתם של בני אדם! אני מכירה את הטיפוסים האלו. הרי זה הטיפוס הנדחף לראש התור בחנות, אותו טיפוס המשתלט על מקום החנייה שלך. טוב, בסדר, מה איכפת לי... בודאי יש סיבה להתנהגות שכזו, אף כי נבצר מבינתי מה יכולה להיות אותה סיבה".
ידה של מינדי נשלחה הפעם קדימה מתוך מתח, מהול בקורטוב של רוח לחימה. אולם היא לא טעמה אפילו פרור אחד, היות וכל מעייניה היו נתונים בידיה של שכנתה זו. ואז, בשגרה טבעית בתכלית, כאילו היו אלה העוגיות שלה, הושטה ידה של לאה לעבר השקית, לנטילת עוגיה נוספת.
"הרי זה לא יאמן!" זעק קול פנימי בליבה של מינדי. "פשוט בל יתואר!" פעם או פעמיים, בטעות, אולי... אבל זה... זה כבר..."
בהציצה אל תוך השקית ההולכת ומתרוקנת הבחינה מינדי שנותרה לפליטה רק עוגיה אחת. מינדי נעצה עיניה בעתון, כשהיא מנסה להסתיר את המעקב שהיא מנהלת אחרי האשה שלצדה.
"עכשיו נראה מה היא תעשה", חשבה מינדי.
מינדי הצליחה בקושי לכלוא את זעמה בראותה את לאה מכניסה את ידה לשקית בפיזור נפש, מוציאה את העוגיה האחרונה, בוצעת אותה לשתיים, ומותירה את החצי השני עבור מינדי.
"זה כבר עובר כל גבול!" חשבה מינדי, רותחת כולה מזעם. "לא זו בלבד שהיא מתכבדת לה במחצית מכלל העוגיות, אלא שהיא מקפידה על נימוס! איזה מין טיפוסים המסוגלים לקחת את מזונם של האחרים?"
מינדי המשיכה להרהר בפרשת העוגיה, בעוד עיניה ממשיכות להביט בעתון, אך דעתה מוסחת ואין היא קולטת אף לא מלה אחת מן הכתוב בו. בינתיים ישבה לאה בנחת וסיימה את קריאת המאמר בעיתונה, כשהיא מתעלמת לחלוטין מהמתרחש סביבה, וככל הנראה כלל לא מודעת להתרגשות המתחוללת בלב שכנתה.
עד מהרה נשמעה ההכרזה על העליה למטוס. מינדי התיצבה בתור הממתינים, כשהיא מחפשת בתוך התיק את כרטיסה. ושם, בראש ערמת החפצים הגודשים את התיק, מונחת לה בניחותא שקית שלמה, סגורה לגמרי, של העוגיות הכשרות היחידות הנמכרות בדוכן העתונים...
(מתוך הספר "קולמוסו של הלב")
http://www.aish.co.il/ci/n/48858502.html
מי כתב את זה? הוא באריאל ויצא לנטיעות?
נדנדה כתומה.טוב.. אני דיי פולשת.. אבל הייתי בשוק שזה עוד לא רשום.. אז הייתי חייבת..
אזז... היא התארסה ביומרביעי שעבר.. (לפני שבוע...)
שרשרו מזלטובים!!!
בלי ייבושים..
שואפת למעלה..!בסיעתא דשמייא!!
גרסה לביינישי"ם - כאן.
בהרבה מאוד מקומות בפ"ש שלנו (בא) כתוב שאנחנו צריכים לעשות מצוות 'זכר ליציאת מצרים'.
חשבתם פעם למה צריך לזכור את יציאת מצרים כל הזמן?!
כאילו, מה כ"כ חשוב באירוע שהיה לפני מלא זמן, איך זה יכול להיות רלוונטי לחיים שלנו?
ועוד לא רק זה, אלא אפילו בהגדה של פסח אנחנו קוראים מאז שנולדנו בערך שצריך לזכור את יציאת מצרים 'כל ימי חייך' >>
'ימי חייך' = הימים, 'כל ימי חייך' = הלילות.
בואנ'ה, מה עשו מיציאת מצרים?! למה צריך לחזכור אותה כל הזמן??
ה'נתיבות שלום' כותב על זה משהו פשוט מ-ד-ה-י-ם>>
בעצם מצרים זה לא רק ארץ מצרים, אלא מצרים זה פשוט סמל לדברים שבהם אנחנו חוטאים - לתאוות שיש בנו, לגשמיות שלנו.
[למה מצרים היא סמל לזה? כי במצרים היו מ"ט שערי טומאה, והיה בה מלא עבודה זרה..]
ז'תומרת שבתכל'ס כל אחד מאיתנו צריך לצאת ממצרים. כי לכל אחד מאיתנו יש תאוות ועבירות שהוא עושה.
ולכן התורה אומרת לנו כל הזמן לעשות דברים בשביל לזכור את יציאת מצרים - כדי שנזכור תמיד שכמו שה' הוציא את עמ"י כולו ממצרים, ככה גם אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות לצאת ממצרים הפרטית שלנו, שהיא התאוות שלנו - וככה ה' יעזור גם לנו לצאת ממצרים.
אח שלי, אולי היציאת מצרים שלך זה לקום לתפילה בבוקר, והיציאת מצרים שלך, אחותי, זה להתלבש בצניעות. כל דבר שמרחיק אותנו מאבאל'ה שבשמים - בעצם נחשב לסוג-של יציאת מצרים. ואנחנו צריכים להשתחרר ממנו.
אבל רגע, זה עדיין לא ענה על השאלה למה צריך לזכור את מצרים גם ביום וגם בלילה?!
הופה, שימו לב -
כמו שלמדנו בספר בראשית - הימים זה הזמן שבו אנחנו מרגישים ב'אורות', כשאשכרה הכל טוב ויפה, החיים פשוט דבש.
בזמן הזה - צריך ממש לזכור את המטרה שלנו בעולם, שהיא לעבוד את ה'.
ועובדים את ה' גם בעזרת היציאה ממצרים הפרטית שלנו - כשאנחנו משתדלים לעשות כמה שפחות עבירות, ולא להיכנע לתאוות שלנו.
והלילות זה הזמן שבו לא הכל הולך כמו שאנחנו רוצים, ואנחנו נופלים ומתייאשים קצת מהחיים.
גם בזמן הזה הנסיון הגדול שלנו זה להשתדל לצאת ממצרים הפרטית שלנו, מהתאוות שלנו, לא לשכוח את התכלית שלנו בעולם - וככה אבאל'ה שבשמים יוציא אותנו מהמצב הזה, ובעז"ה נרגיש שוב באורות 
אז בשורה התחתונה - בגלל שיציאת מצרים זה משהו שכל יהודי צריך לעבור בחיים שלו, אנחנו צריכים לזכור כל הזמן את יציאת מצרים, כדי שנזכור תמיד את התפקיד שלנו בעולם.
שנזכה, בעז"ה.
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י בעז"ה וחודש מצוין!
חיוכיםמתוק מדבשאחרונהבסיעתא דשמייא!
עכשיו, ממש לפני שבת - שווה לקרוא.
שיהיה לכם מה להגיד בסעודת שבת.
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת, מלאה שמחה וקדושה, לכל עמ"י!!
בסיעתא דשמייא!!
באמצע המלחמה, בא צוללן אחד למפקד שלו ומבקש ממנו F16 (למי שלא יודע\ת - זה מטוס שיא המשוכלל..),
והמפקד אומר לו: "מה הקשר F16 עכשיו?? בואנה, אנחנו באמצע מלחמה, תמשיך להילחם!".
אחרי איזה חצי שעה, החיל חוזר אל המפקד ואומר לו: "המפקד, אני צריך טנק, דחוף!".
המפקד לא מבין מה עובר על החיל ואומר לו: "אח שלו, אתה בחיל הים, שייטת 7, אתה יודע. מה הקשר טנק? מטוס? ת-ת-ע-ו-ר-ר. אתה באמצע מלחמה. יש לך פה צוללת, זה מה שאתה צריך כרגע. תלחם עם מה שיש לך".
---
לכל אחד מאיתנו הקב"ה הביא כלים בחיים -
יש כאלה שאבאל'ה שבשמים סידר שיהיו להם מלא חברים ומלא כסף - אבל בלימודים הם יהיו על הפנים,
ויש כאלה שדווקא בלימודים ילך להם ממש טוב, אבל חברים לא ממש יהיה להם..
ז'תמורת שלכל אחד מאיתנו יש ת'דברים שהוא טוב בהם, ות'דברים שהוא פחות טוב בהם. דברים שיש לו - ודברים שאין לו.
אבל חשבתם פעם למה זה ככה? למה ה' לא נתן לכולנו את אותם הכלים ואותן היכולות?
למה יש אחד שנראה כאילו הכל הולך לו בחיים - משפחה, לימודים, חברים וכו'. ויש אחד שוואלה, הכל נראה אצלו על הפנים?..
כי לכל אחד מאתנו יש שליחות אחרת בחיים, ולכן ה' הביא לנו כלים שונים ויכולות שונות.
יש מצב שהתפקיד שלך בחיים זה להיות זמר, שיעשה לכולם שמח - כמו אודי דוידי - ולכן, אולי אתה לא טוב במתמטיקה, כי אתה לא צריך מתמטיקה בשביל לקיים את השליחות שלך בחיים.
ויש מצב שהתפקיד שלך הוא דווקא להיות פסיכולוג, ולכן לא ממש הולך לך במקצועות ריאלים, אבל הולך לך ממש טוב עם חברים.
וזה לא רק בדברים גדולים, ההשגחה של ה' היא גם בדברים הקטנים ממש - כמו הצבע עור שלנו, המשפחה שאליה נולדנו וכו'.
אבל באיזשהו מקום, גם אנחנו כמו אותו הצוללן מהסיפור בהתחלה.
אנחנו מסתכלים על האחרים, וחושבים שטוב להם, שהכל הולך להם - ולכן, אנחנו מבקשים את הכלים שיש להם, שאיתם הם 'נלחמים' בחיים. [ואגב, אני יכולה לחתום לכם שאין אדם שבאמת הכל טוב לו בחיים, לכל אחד יש דברים שקשים לו ונסיונות..]
אבל אם נחשוב שנייה, נראה שבעצם אנחנו בכלל לא צריכים את הכלים האלה, כי יש לנו תפקיד אחר לגמרי בחיים.
והכלים האלה לא חייבים להיות כלים גשמיים, הם יכולים גם להיות הנסיונות שיש לנו בחיים.
לכל אחד אבאל'ה שבשמים מסדר שיקרה לו ב-ד-י-ו-ק מה שצריך לקרות לו, כדי שבעזרת זה הוא יצליח לעשות ת'תפקיד שבשבילו הוא ירד לעולם הכי טוב שאפשר.
יכול להיות שיש לך נסיון יותר קשה משלי, אבל את צריכה את הנסיון הזה, כי הוא בא ללמד אותך משהו ולחזק אותך. אבל בגלל שהתפקיד שלי בעולם שונה משלך, אני לא צריכה את הנסיון הזה, ולכן ה' מביא לי נסיונות אחרים בחיים.
פססט.. אז בעצם אנחנו לומדים מפה שבתכל'ס אין קטע להסתכל על אחרים ולקנא בהם, כי בעצם יש לנו כל מה שאנחנו צריכים.
וכשמבינים באמת שה-כ-ל, כולל הצבע שיער שלי, הכסף שלי, היכולות שלי והנסיונות שלי, אשכרה בא מלמעלה - אז אנחנו יכולים באמת להתחיל ללמוד על עצמנו מהדברים האלה שיש לנו, וככה בעז"ה למצוא מה באנו לעשות בעולם הזה, ולעשות את התפקיד שלנו בחיים בצורה הטובה ביותר.
מה התפקיד שלנו בחיים? איך אנחנו יכולים למצוא אותו?
בעז"ה אכתוב על זה קטע בקרוב
אבל בינתיים - בואו ננסה ליישם את מה שלמדנו היום.
אגב, אשמח ממש שתקפיצו את ההודעה הזו, כדי שכמה שיותר יוכלו לקרוא ולהתחזק!
שיהיה בעז"ה שבוע טוב ומבורך לכל עמ"י!
חיוכיםתודה
בע}"ה.
לא אגיע, אבל אשמח.
כמה הייתם מוכנים לשלם על כיפת עבודת יד עם דוגמאות??
בסיעתא דשמייא!
גרסת הביינישי"ם - פה.
מכירים את זה שאתם הולכים לסמינריון שיא המטורף, ואתם חוזרים ממש באורות?
או שאתם עושים 'ניגונים' [יענו מנגנים ושרים שירי קודש..] עם החבר'ה, ואח"כ אתם מרגישים שיא הקרובים לאבאל'ה שבשמים?
א-ב-ל אחרי איזה יומיים, כבר יש כיבוי אורות, ואתם חוזרים להיות באותו מצב שהייתם קודם.
למה זה קורה? ומה הקשר של זה לפרשת השבוע (וארא)?
במכת ברד, אשכרה ירדו מהשמים ביחד מים ואש:
"ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאוד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים, מאז שהיתה לגוי"
ז'תומרת שהיה כאן וואחד נס ענק - גם הברד, שעשוי ממים, לא כיבה את האש, וגם הכל ירד לפי ציווי ה' רק על המצרים.
ואנחנו רואים שאפילו פרעה באמת מתפעל מהנס, ואומר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים".
אז בעצם, אם פרעה מגיע להבנה הזאת שהכל מאת ה', למה הוא חוזר אח"כ לחטוא? למה הוא לא הפך ישר להיות צדיק?
אנחנו יודעים מהפסוקים שה' הוא זה שהכביד את לב פרעה, אבל מה אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו מזה שלמרות שפרעה הכיר בנס העצום - הלב שלו עדיין אטום?
הופה, שימו לב -
נכון, פרעה ראה נס והרגיש ממש ב'אורות'. ז'תומרת הוא הבין שיש אלוקים, והכל מתנהל על פי האלוקים הזה.
א-ב-ל >>
זה בעצם היה נס שהגיע כולו מאת ה', זה היה משהו חד פעמי, שפרעה לא עשה כלום כדי שיגיע.
ולכן - אחרי שהנס הזה נגמר, לפרעה היה כיבוי אורות --> הוא חזר לאותו מקום שבו הוא היה קודם.
ככה גם אנחנו מרגישים בעננים אחרי הסמינריון, או הניגונים, אבל אחרי כמה זמן - חוזרים למקום בו היינו.
למה?
כי בעצם עבודת ה' שלנו לא יכולה להיבנות מחוויות רוחניות שאנחנו מגיעים אליהם בבת-אחת. אלא, עבודת ה' אמיתית צריכה להיבנות שלב אחרי שלב, עם הרבה השקעה.
אני לא אומרת שזה לא טוב להיות באורות, אבל אני אומרת שעבודת ה' לא יכולה להתבסס על האורות האלה, וצריך גם להתאמץ הרבה בשבילה, ולבנות את עצמנו לאט-לאט, כל אחד בקצב שלו.
כשאנחנו מרגישים שיא הקרובים לאבאל'ה שבשמים אחרי איזה שיחה מעוררת, או שבת טובה - ה' נותן לנו לטעום לאן אנחנו יכולים להגיע אם נשקיע, אבל אח"כ הוא לוקח מאיתנו את הטעם הזה, את ההתעלות שהרגשנו, ואומר לנו להתחיל לעבוד, כדי שנוכל להרוויח את זה בעצמנו.
אז בשורה התחתונה - זה מצוין לעשות ניגונים עם החבר'ה או ללכת לסמינריונים ודברים מחזקים אחרים. אבל צריך לזכור תמיד שבשביל באמת להגיע למדרגות גבוהות בעבודת ה' - צריך להתאמץ ולעבוד על עצמנו.
שנזכה, בעז"ה
שתהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!
מתוק מדבשבסיעתא דשמייא!
עוד מעט נכנסת שבת, ואתם לא רוצים להיתקע בלי ד"ת לשבת, נכון?
אז תקראו, זה לוקח בדיוק דקה וחצי, ושווה את זה.
שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!
*חזרזיר*שלבוקיתאחרונהבעקבות שבוע המקדש...
האם עלינו לבנות את ביהמ"ק בעצמינו (כמו שיש כאלה שעושים- בונים את כלי המקדש וכו') או שעלינו לחכות שביהמ"ק יבנה מתי שה' יחליט שאנו ראויים לכך?
ובכלל- האם ביהמ"ק באמת חסר לנו בחיי היומיום? האם באמת אפשר להרגיש את החיסרון של משהו שאף פעם לא חווית?
מצוות עשה לבנות בית לה' שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. נכון יש עלינו מצוות עשה ללבוש ציצית או לבנות סוכה. אותה מצווה חלה גם על בניית בית המקדש "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
יש לנו הוכחה מימי בית שני שלא חיכו לבית המקדש שירד מהשמיים. אלא פשוט בנו אותו עוד לפני שחגי ניבא "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב!" (הציטוט המדויק נמצא בחגי א,א).
כל המרות שבעולם באות מהמציאות העגומה שאיןלנו מקדש. כל עוד לא נבנה הוא לא יבנה.
אם לא השתכנעת מוזמנת\מוזמןלשלוח לי מסר ואני אפרט את עיקרי הדברים.
2. וודאי שבית המקדש חסר לנו. אני אספר לך סיפור שאני מספרת אותו לכולם. פעם הייתה ממלכה שחיו בה אנשים רגילים בעלי שתי ידיים. יום אחד בבית של משםחה אחת נולד ילד בעל יד אחת! כל הממלכה התרגשה, כיצד קרה הדבר ונולד ילד בעל יד אחת! "לא יקם ולא יהיה !" זעקו זקני הכפר. לבסוף בהחלטת רוב העם הוחלט להגלותאת הילד לאי בודד, כאשר יגדל וייה בן 10.
וכך היה.
גדל הילד וביום הולדתו העשירי הובל לאי בודד. שם חי ת חייו ולמד לחיותבעזרת יד אחת, הוא בנה לעצמו מטבח שיותאם לצרכיו, גן שעשועים וכד'... כעבור כמה שנים הגיעה לאי גם ילד בעלת יד אחת השניים התחתנו ונולדו להם ילדים וככה האי גדל וגדל עדש.... בבית קטן באי נולד ילד בעל... שתי ידיים!
זעקו אנשים האי ואמרו כיצד יתכן הדבר? צריךלהגלות את הילד לממלכה השכנה כאשר יגדל ויהיה בן 10..."
מוכר לא?
הנמשל הוא שחייינו את חיינו עם בית מקדש והיה לנו טוב. כשנחרב תיקן רבן יוחנן בן זכאי תקנות לזכר חורבן הבעיה שנוצרה אח"כ היא שאנשים הפכו את העיקר לטפל. היום זה נראה לנו מוזר לחיות את חיינו עם בית מקדש! וזה אבסורד!
הלא נורמלי הפך לנורמלי!!!
# מאוד קשה לחוות ולהרגיש משהו שמעולםלא הכרת. אבל ככל שלומדים יותר על בית המקדש אנחנו מגלים מה אנחנו מסידים בלעדיו. לכןא ני מציעה ללמוד את החוברות "המקדש בדרך" סט של 24 חוברות לימוד יומי על המקדש בהוצאת המדרשה לידע המקדש... וככה בעז"ה אפשר להתקרב יותר ולהבן מזה בית המקדש
ב"הצלחה!
בע"ה.
הרב ליאור למשל אומר שצריך נביא על מנת להקים את המזבח
(הרב ישראל אריאל אאל"ט סובר שמספיק לחפש איפה אין מנהרות מתחת - ושם כנראה זה היה המזבח.)
וזה באמת קשה להרגיש חיסרון של דבר שאף פעם לא הרגשת אותו... אבל צריך להיות מודעים לזה שזה חסר לנו מאוד!
ראויים! ועד אז ההשתדלות שלנו צריכה להיעשות כדי שנביא את הבנייה!
יש גם דיעה הפוכה בעניין.
[למשל עייני בזה http://www.angelfire.com/co4/hamikdash/shichot/007.htm ]
אבל איזשהוא אות מהשמים שאנחנו באמת ראויים!
אבל גם אם אנחנו צריכים להתחיל לבנות בעצמנו, אז זה לא חכמה רק להגיד, צריך לעשות!
אבל עם המציאות בשטח צריך קודם כל שכל עם ישראל ירצה באמת לבנות אותו, אחרת יהיו ויכוחים, מלחמות, ויצא מזה רק רע!....
בעז"ה שנזכה במהרה בימינו לראות בתפארתו!
את ידעת מה קרה לתלמידי ההגר"א שניסו לחשב מתי יגיע הקץ?
הם טעו, התאכזבו ושלושה תלמידים התנצרו!!!
את מחפשת סימן, רמז?
תסתכלי על המציאות! יש לנוח הכל אבל אין לנו כלום!
אין לנו מקדש, הלב, נשמה של האומה הישראלית ולכן יש לנו צרות!
צריך לפעול לדבר,לחיות מקדש, צריך לבנות מבית ראשון ושני למדנו שלא צריך לחכות שהוא ירד מהשמיים.
כשאת מחכה לנס באיזשהו מקום את מסירה אחריות.
הקב"ה צועק לנו בנבואת חגי "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב!!!!"
הבית חרב, על ההר מטיילים שועלים, ומה אנחנו עושים?
שותקים!
וזה מה שכואב.
אז ב"ה יש את מכון המקדש שבנה וממשיך לבנות כלים. ויש את המדרשהלידע המקדש והראנו בבנינו הארגוןש ל הרב מקובר שעוסק בהסרה.
אבל זה לא מספיק!
השיח הזה צריך לעבור הלאה ואסור שהוא ישאר בגדר שיח!
עלינו מוטלת האחריות!
יעלה דחפור ממשלתי ויוריד אותם.
בכל מקרה במקביל שאנחנומעוררים את העם אומר החפץ חיים שהכהנים והלויים צריכים ללמוד את עבודתם.
ואנחנוצריכיםלהמשיך ולקבל תרומות עבור כלים למקדש
ותביני כשיש בעםם שיח מקדש ושומעים על זה ומדברים על זה זה יהפוך להיות דבר כ"כ לגיטמי וזה יהיה שיח ציבורי אפילו ברדיו ולא רק בפרשות תרומה תצווה.
ולזה אני וכל אוהבי המקדש נכספים.
אלא לבנות את הרצון בעם, בנו, את ההתכוננות....
ע"פ מה שהיא אמרה, אלו שתי שלבים שיבואו אחד אחרי השני. אם הבנתי נכון.
קודם נבנה בעם את המודעות והשאיפה, ומתוך כך זה יהפך לשיח ציבורי, לעניין תודעתי שצועק מתוך כולם- בואו נבנה אותו! ואז כמו שהיא אמרה- יעלה דחפור ממשלתי ויתחיל בבניה. [כן, בניה אמיתית. מחומר.]
אמרתי שהעבודה היא מקבילה.
אנחנו בונים את בית המקדש .
כל הכלים קיימים, עובדים עכשיו על מזבח העולה (מנסיםלבנות אותו בצורה שאח"כ יהיה אפשר לנייד אותו להר היבת.
תופרים בגדים וכד'....
בונים את המקדש פיזית.
"ועשו לי מקדש" הדגשש על עשו כמצוות עשה
ובמקביל מעוררים את הרצון למקדש אצל עם יראל.
אני לא מחכה לקבל אישור מעם ישראל כדי לבנות מקדש.אני כבר בונה.
הבנתן?
יש הבדל.
בכל מקרה הויכוח מיצה את עצמו.
בצלב"א
מוריה
אני רוצה לראות שם את כל חברי הפורום, ביחד עם בני-דודים, אחים, חברים, ושאר מירעין בישין!! ללא יוצא מן הכלל!!
זה נכון שהמחנות שלכם מעורבים???
התשובה- לא.
ואל תדאגי הם לא מעורבים .
אוי ואבוי ממי שמעת את זה?<???????.
זה מממש מממש..... לא נכון!
יום הורים.... 
^^ אייי, זה יגיע יום אחד, כן כן בקרוב... המחנה של הבנים באילת, המחנה של הבנות - בחרמון...
רחלקהאפילו לא זוכרים שיש בנים (אובנות) ליד...
בעזהי"ת
יש אפילו מבני ציבור הייתכן?! הלובי של הבית כנסת מעורב! גוועלד! הטרמפיאדה מעורבת!
אפוש
אוריה שמחהאחרונה- וואו. ספיר, הנה את! אני חייבת אותך.
- קרה משהו? מה שלומך נשמה?
- סבבה ממש. יאפ, משהו קרה. יש לי שאלה.
זוכרת שדברנו אז קצת על יהדות? קיצור, שבת האחרונה,
ניסתי להבין, לא הצלחתי, אז לחצתי. כאילו, באמת!
לא מוגזם קצת? לא מבינה על מה הלחץ?!...
====
- מממ. עדן, אני כאילו אמורה להבין על מה את מדברת?
- האא, זהו. אוף! זה כ"כ עיצבן אותי, ואני בטוחה שאין לך תשובה.
אולי זו הפעם הראשונה שתהי חייבת להגיד שאני צודקת, ותסכימי לי,
שלהדליק ת'אור בשבת - אין עם זה שום בעיה! ראבק, כאילו מה?!
אני נתקעת בשירותים בלי אור, או סתם ככה מחפשת משהו בחדר,
מה הבעיה ללחוץ לחיצה קלה על המתג? למה נראה לך שזה אסור בשבת?!...
- מתוקה את. ממש גן עדן להיות חברה שלך. את יענו שואלת את מה שאני שאלתי פעם?
כאילו - מילא להדליק אש פעם היה אסור כי זה היה דורש מאמץ פיזי גדול,
וזה לא מנוחה בשבת! אבל היום?! מה הבעיה בזה?...
- בדיוק! ואל תעני לי שזה 'אסור', כי אני יודעת שהרבנים אסרו. אבל למה?!
מה ההגיון בדבר כזה?! מי הסכים לרבנים האלה לאסור לנו משהו, שפעם בכלל לא היה,
ואני לא מאמינה שאלוקים היה אוסר עלי ללחוץ לחיצה 'פיצית' כזו בשבת...?!
- חח חמודה את. רואים שהשאלה הזו יוצאת ממש מ-ה-נ-ש-מ-ה שלך.
יענו כואב לך על זה. ות'כלס? צודקת. במבט ראשוני - את מאוד צודקת.
אבל אם נתעמק לרגע בתורה ונשאל ת'כלס -
מה התורה אסרה בשבת? מה הקב"ה אסר בשבת?
לכאורה אנחנו מבינים שהתורה אסרה להדליק אש בשבת, בגלל שצריך בשביל זה מאמץ פיזי,
ובשבת = יום שצריך לנוח בו, אסור לעשות מאמץ פיזי או טרחה.
ואם זו הסיבה שהתורה אסרה, אז להרים ת'מתג בשבת?! ב-ר-ו-ר שמותר.
לא גורם שום טרחה או מאמץ, אלא אדרבה - גורם רק 'עונג שבת'. מצווה גדולה.
אבל אולי זו לא ההבנה הנכונה? אולי בעצם יש הבנה אחרת מה ה' אסר בשבת,
וממילא על פי ההנה האחרת יהיה אסור להרים או להוריד ת'מתג בשבת?...
- מממ. סיבה אחרת? איזו עוד סיבה יש לאסור להדליק אש בשבת?
- זהו. בואי נראה. בכלל, מה זה המושג הזה 'שבת'?! למה ה' נתן לנו ת'שבת?!...
- כי אלוקים הפסיק לעבוד ביום השביעי אחרי ששת ימי הבריאה אז לזכר זה אנחנו שובתים?
- בדיוק עדן. מה אלוקים עשה בששת הימים האלו? עשה 'מלאכה', יצר דברים.
אומר לנו אלוקים - .
השבת מזכירה לנו את בריאת העולם. ביום השביעי ה' שבת מלעשות מלאכה.
ממילא, באו חכמים (שהנה נראה כמה היו חכמים..) ועשו חשבון כזה. אלוקים שבת מ-ל-י-צ-ו-ר דברים =
גם אנחנו צריכים בשבת לשבות מ-י-צ-י-ר-ת דברים. כמו מה? כמו להבעיר אש, שזו מלאכה.
אם ככה אז יוצא, עכשיו שימי לב טוב >
להדליק אור בשבת, זה נקרא 'יצירה'? את יוצרת משהו ע"י הלחיצה הזו?
- כן. יוצרת שם אש, סוגרת מעגליים חשמליים וכו'. נו, למדנו על זה בשיעור פיזיקה.
- חח עדן, אולי נקרא למורה לפיזיקה? זוכרת אותו מהפעם הקודמת?...
- י'קרועה. חח בטח. עזבי ת'מורה. נראה לי הוא עדיין בהלם ממך.
- קיצור, אם להרים ת'מתג בשבת זו י-צ-י-ר-ה, אז...
ז-ה בדיוק מה שאלוקים אמר לנו ל-א לעשות ביום השבת. שאסור לנו ל-י-צ-ו-ר דברים חדשים.
לא מעניין אם זה גורם להזיע או לא, ביום השבת - ה' הפסיק ליצור בבריאה העולם?
אז גם אנחנו ביום השבת, מספיקים ליצור דברים חדשים.
גם אם זה נראה 'כלום', שום מאמץ, ממש 'כולה' ללחוץ על הכפתור שזה קל בטירוף,
זה אסור. כי זו יצירה! ומה אסור לנו בשבת? בדיוק זה אסור - ליצור דברים חדשים.
- וואו. ספיר? את תותחית. בחיים לא האמנתי שאני אקבל כזו תשובה,
אשכרה משאירה טעם טוב בפה. תודה ענקית!
- ממ, בשמחה. אגב, עכשיו נבין גם למה אסור לצבוע ת'פנים בשבת.
- מה?! רגע רגע, את באה להגיד לי יענו שאני לא יכולה להתאפר בשבת?! אין מצב.
ארררר!! אני לא אשרוד ככה!...
- חח עדן. כאפרה עלייך, אל תדאגי. זוכרת שפעם ראית אותי ברחוב חוזרת מהתפילה בשבת?
- כן. היית נראת כמו דוגמנית על. טוב, אבל לא הוגן, זה בגלל היופי הטבעי שלך.
רגע, אז, שאני אבין כאילו --- אז, שראיתי אותך, לא התאפרת בכלל?! אז מה את עושה בשבת?...
- חח חמודה. המורה למתמטיקה כבר בפתח הכיתה. אנחנו עוד נדברה בעז"ה, סבבה?
- ברור! ספיר, מתה עלייך! אין, הלוואי הבנות שלי כולן יהיו כמוך...
- חח חמודה. רק, נסיים עם בדיחה חמודה.
למה אסור להעליב אשכנזי בשבת?
- ממ. נו נו, תשובה?
- משום צובע... P:
חבר'ה, אשמח מאוד שתקפיצו ת'שרשור.
ככה עוד כמה מאיתנו יזכו לעוד יסוד בחיים...
מהפה!! כאילו שצריך לברור..
אבל אני שונאת שמייבשים....
בהצלחה...
יש לי הפעלה:
מבקשים 4 מתנדבות ומעלים סיצואציה:אחת מהן שפכה שוקו על המעיל של כל אחת מהן.הן קנו אותו ב400 שקל.
מבקשים משלושת האחרות כל אחת צריכה להגיב בצורה אחרת-אחת צורחת ומתעצבנת.
אחת הולכת אחורה,בשוק,לא מתעצבנת
אחת מגיבה בנורמליות.מסבירה שזה לא בסדר אבל לא יוצאת משליטה....
זה קורע!!!!
ומסביר המון!!
אולי זה כבר לא רלוונטי אבל בכל זאת חשוב:
תחשבו לרגע על זה שכל השנים מחנכים אותכם להיות מדריכים... פתאום בסוף כיתה ט' אומרים לכם שהדרכה זה לא הכל בחיים ויש אידיאלים יותר חשובים מזה כמו להרים את חב"ב וכו'.
הייתם מוותרים על החלום שלכם- להדריך, והיתם הולכים להגשים את האידיאלים האחרים או שבכל זאת היתם רוצים מאוד להיכנס להדרכה למרות הכל???
אני חושבת שעדיין הייתי רוצה מאוד להדריך. אבל זה היה מנחם אותי במקרה שלא הייתי יכולה להכנס להדרכה.
אני מתכוונת לפני שאת נכנסת להדרכה..כלומר- או להיכנס לגרעין חב"ב שרק הוקם או להדריך... וברור לך שאת רוצה להדריך. אבל משגעים אותך שגרעין זה חשוב ומרים את חב"ב ואת הסניף... ואת כן מבינה את זה אבל את עדין לא רוצה לוותר על החלום שלך. מה עושים???
"להיות מנהיג".. ואת זה אפשר לקחת לכל מיני מקומות, שכל אחד יהיה מנהיג במקום שמתאים לו..
ולפעמים להרים את החב"ב ולהנהיג את החב"ב, הרבה יותר מתאים לבן אדם מזה שהוא מדריך ילדים בכיתה ג'... (ואני ממש לא מזלזלת בזה..)
אבל את זה כל אחד יכול לעשות בחשיבה כנה עם עצמו, מה לדעתו יותר חשוב ויותר מתאים לו..
ושתדעי- לפעמים החניכות רואות בחב"ב משהו גדול ופעיל שלא תמיד מובן מאילו,
מאשר מדריכה שלחניכות די "ברור" שהיא קיימת ועושה..
בהצלחה בכל מה שתבחרי..
יש חשיבות גדולה לגרעין חב"ב ויש חשיבות גדולה להדרכה.
אני חושבת שהייתי הולכת להדריך אבל....לא יודעת.
תחשבי מה יהיה לך יותר טוב ומה יהיה לסניף/חב"ב/ישוב/לא יודעת מה....
ואז תבדקי מה יותר חשוב לך. "סדר עדיפויות"....
המון הצלחה!
לא זכור לי שכל השנים בתור חניך חינכו אותי להיות מדריך. אותי חינכו בתור חניך לערכים ועוד כל מיני דברים, ובכיתה ט' חינכו אותי להנהגה. לא הדרכה. עכשיו אני מדריך כיתה ט', ואני מסתכל על השנתיים הקודמות שלי בתור מדריך. לא זכור לי שאני אי פעם חינכתי להדרכה, אלא רק כמה פעולות על הנהגה, ועכשיו אני בתהליכים של חינוך להנהגה דרך חב"ב. בלי מילה על הדרכה.
נכון, לפעמים הדרכה זה החלום של מישהו, אבל לא תמיד זה מתאים לו (או שלא תמיד יש מקום). אם נראה לך שאת מתאימה מאוד להדרכה וזה ממש החלום שלך, תלכי על זה. אם אין מקום בסניף שלך, יש מספיק סניפים אחרים שצריכים. וגם אם אתה לא מוצאת, זה לא נורא להיכנס שנה מאוחר יותר (זה מה שאני עשיתי). אבל אם מציעים לך להרים את החב"ב, ואין מישהו אחר שיעשה את זה, ברור שזה מה שאת צריכה לעשות, ותאמיני לי שזה יפצה על החלום.
שבת שלום!
פתאום אני מגיעה לכיתה ט'...ו.. אופסס.. אינמצב שאני נכנסתת..
כאילו, תכל'ס- מה שאני יעשה זה לקלקל תחניכוותתת...:/
אז מצטרפתת לשאלה- לוותר על ה"חלום" שלי וללכת להתנדב בגרעין או משו כזה או ש..לא לוותר ו...טוב..
בעע.. מבובלתת
תודה לכל המגיבים...
עכשיו אני חושבת שזה באמת נכון- חינכו אותנו להנהגה ולא דוקא להדרכה.
הבהרה: כל זה היה שנה שעברה ואני נכנסתי בחשש רב לגרעין. השנה ההתלבטות עלתה לי אם להמשיך או לא.
ולאביה: באמת תחשבי מה יהיה הכי טוב לך וגם תשמעי למה שהמדריכות שלך חושבות שמתאים לך. (אין על הגרעין שלכם שהוקם בזכותינו..=)..)
בתקווה להמשך שינוי תודעה שלהרים את חב"ב זה כ"כ חשוב ומשמעותי...
בעזהי"ת
טובת השבט קודמת לטובת המדריכות.
תוותרי על ההדרכה.
וחב"ב זה חשוב מאוד.
אביה, אם באמת חשוב לך, דברי איתי באישי, אין לי כח לפרט פה.
עדיף לא להיכנס להדריך, אם את לא דוסה כמו שצריכה להיות מדריכה בסניף שלך אל תכנסי.
תחשבי שאת תהני [אולי(ההדרכה זה לא דבר ורוד)]והחניכות שלך גם אבל בלי שתשימו לב אחרי שתתקרבו יהיה השינוי...
היום את עם לק אדום ופתח עד לגלות(או כל דבר שלא נעוג עצלכם...)
ומחר גם הם, בלי שתשימי לב .
מדריכה זאת דמות לחיקוי בשביל החניכות תחשבי אם את מתאימה לחיקוי...
וברור שלי שעדיף טובת השבט. השאלה היא מה המצב, זה לא הכללה גורפת. אני לא מכירה את אביה אבל אני חושבת שלפני שהיא מחליטה כדאי לה לשמוע דברים לא בצורה שאתם אומרים אלא לחשוב בצורה שונה ונכונה.
ליופידו- ברור שזה חשוב השבט, אבל לדעתי צריך להסתכל קודם על הסניף. יש סניפים באמת עם שבטים טובים וכל אחת מהשבט החדש יכולה להיכנס ולהדריך. ויש גם סניפים שקודם צריכים להרים אותם שיבואו חניכות וכו' ואז רק להתחיל להרים את חב"ב.
אני מתכוונת לסניפים שב"ה פועלים ויש מספיק בנות טובות שיכולות להדריך, אבל חשוב לרכז את השבט ולכן מעדיפים שהוא יפעל בתור גרעין וכך מרוויחים 2 דברים: *השבט נשאר יחסית מאוחד כי זה לא שכל אחת הולכת להדרכת חוץ או שהיא בכלל לא מדריכה. * חב"ב יותר מורם כי יש את את הבנות שבאות לסניף בשבת ובכלל חב"ב פועל באופן קבוע ולא פעם בחצי שנה שעושים איזה התנדבות.
פשוט ברור לי ששתיהם חשובים ואני לא באה לאמר מה יותר ומה פחות ולכן קשה לי להחליט מה לעשות.
בס"ד
אם המטרה שלך היא באמת לתרום. אבל באמת! וזה לא בא ונגוע גם משיקולים אחרים כמו שהבנות הכי שפיציות נכנסות להדרכה וגם אני רוצה להיות כזאת,וזה שאת רוצה להיות תחת הכותרת של-אני מדריכה!! שיוואווו..וכו'..קיצור-שיקולים של איך יסתכלו עליי בתור מדריכה או לא מדריכה.. -זה אולי נשמע חיצוני ורדוד, אבל באמת אני אומרת אתזה כי זה קורה (ולא מעט..) ולרוב זה גם אולי לא ה-שיקול המרכזי, אבל זה איפושהו נלווה.. וברור שתמיד מכסים עלזה באידיאלים.. הכל טוב ויפה אבל השאלה היא מאיפה זה נובע.. ועכשיו את יכולה לבדוק-אם מציעים לך משו שהוא לא הדרכה אבל כן, הוא תורם והוא חשוב, יש לך בעצם ת'אפשרות לתרום ולתת מעצמך [לא פחות מהדרכה..] לעמ"י, לסניף אבל בלי כל הצילצולים והטררם של הדרכה-אם זה הכי טוב לסניף, לשבט, וכמובן-לך, אז לכי על זה ובגדול!! ברור שזה לא כזה קל אבל אם אחרי חשיבה לא אגואיסטית אלא באמת חשיבה לטובת כולם-זה מה שהחלטת, אז שכוייח!! וגם אם כן החלטת ללכת על הדרכה-אז מצויין, סבבה, לכי על זה!! זה גם חשוב, תורם ובלה בלה בלה..[ח"ו לא בזלזול, כן?;)]אבל לדעתי מה שהכי חשוב-זה לעשות חושבים על הכלל ועל מה שטוב באמת!! המון בהצלחה בבחירה..
המטרה זה לקדם את עם ישראל, לא משנה איך! חייל מקדם את ע"י, בת שירות לאומי מקדמת את ע"י, סתם אדם טוב - שפתח גמ"ח חסד - מקדם את ע"י, כל דבר טוב שאת עושה! מקדם את ע"י, וזה החזון, ההדרכה זה חינוך, לחנך את החניכים שלך - שהם יקדמו את ע"י! לא לכל אחד מתאים להיות מחנך, לא לכל אחד מתאים - לעבוד עם ילדים קטנים ממנו, את יכולה להתנדב בעוד אלף ואחד התנדבויות, תחפשי!
החינוך שלנו בתנועת איריאל צריך תמיד לשאוף להסביר שאנו לא פה בשביל עצמנו אלא למען רבש"ע ויש לנו מטרה שזה לשפר ולתקן את העולם. "לתקן עולם במלכות שד - י" ולכן זה לא משנה איפה אם בהדרכה או בחב"ב או בפולרד או בארץ ישראל או במיליון דברים אחרים שכל כך צריכים אותך.
אני מססכים שיש תחושת אכזבה מסוימת. אבל אני הייתי מדמה את זה להרגשה שחשתי כשלא התקבלתי לסיירת מטכ"ל שכל כך רציתי להגיע אליה.
ובסוף הבנתי שבכל מקום אפשר לתרום ולפעמים התרומה שלך כחייל מצטיין בגדול וכמפקד בגדוד רגיל תורמת לצבא ולעם ישראל לא פחות ואולי יותר מכל חייל סיירת.
נקודה נוספת: לכל אחד יש כשרונות שמתאימים רק לו ולכן כדאי להשקיע מחשבה האם זה בכלל מתאים לי.
באריאל יש מלווה מדריכים ומדריכות מעולים כדאי לפנות אליהם (אלינו) ולדבר איתנו אנחנו ממש שמחים לזה.
דביר עמיאור 052-4295106
מלווה קומונרים בתנועת אריאל
לדעתי כדאי להיכנס להדרכה ועם זה להרים את חב"ב!
חב"ב זה דבר שיא החשוב (למרות שבתנועה שלנו הוא...) בשבילו מגדלים את התנועה!
זה תנועת נוער!!!!!
הנוער זה החב"ב
חב"א בא בשביל האידיאלים ובשביל הבניה של חב"ב ולכן חב"ב שיא החשוב!!!
היגיע הזמן לתת לאנשים אחרים חוץ מבסניף!!!!
ואני הכי נגד אלו שאם לא מכניסים אותם להדרכה אז הם פשוט יוצאים מהסניף!!!
חב"ב זה פשוט דבר חשוב!!!!!!!
וההדרכה גם...
צריך לראות גם מה הכי דרוש בסניף... ואיפה אתה הכי תממש את עצמיך ואת הכוחות שלך...
אז יאללה לפתוח ראש בחדר צוות בסניף ><
לצאת מהסרט ומהררררררררר
בסיעתא דשמייא!!
גרסה לביינישי"ם - פה.
בפרשה שלנו (פרשת שמות), פרעה אומר לשוטרים:
"לא תאספון לתת תבן לעם".
א-ב-ל...
למה כתוב 'תאספון', ולא 'תוסיפון'?
כי בעצם כשאומרים 'תאספון' זה כאילו אומר: 'בואו, תתאספו פה כולם'.
אבל כשאומרים 'תוסיפון' זה מלשון להוסיף.
אז למה התורה אומרת דווקא 'תאספון' ולא תוסיפון?!
אז זהו שר"ד מללוב אומר ש..
ה' לא סתם התבלבל או משהו וכתב 'תאספון', אלא בעצם פרעה באמת התכוון שבנ"י לא יוכלו להתאסף - להיות כולם יחד.
מזה משנה לפרעה אם בנ"י ביחד או לא? בכל מקרה הם חייבים לעבוד.. לא?
אלא שפרעה ידע סוד שכדאי מאוד שגם אנחנו נדע, כי הוא שיא החשוב >>
כשכל עמ"י מתאספים ביחד, מתחברים באמת אחד לשני ואוהבים אחד את השני -
הם יכולים לנצח את ה-כ-ל.
כשעמ"י כולו נמצא באחדות אמיתית, אנחנו באמת יכולים להתגבר על הכל. יחד.
ולכן - פרעה פחד שהם יקומו נגדו וינצחו אותו - וצווה לא לתת להם להתאסף ביחד.
- אבל עכשיו יש לנו עם כ"כ גדול, ויש כ"כ הרבה זרמים שונים, עדות שונות. אנחנו כ"כ שונים זה מזה..
איך למען ה' אנחנו יכולים להתאסף כולנו ולהתחבר אחד לשני?!
תחשבו שניה על השריפה בכרמל לדוגמא -
אשכרה כל העם שלנו ישב, דאג, והתפלל לכיבוי השריפה ולרפואת הפצועים.
אני זוכרת ממש שהדודה הלא דתייה שלי התקשרה אלינו הביתה ואמרה לקרוא פרקים מסוימים בתהילים.
ולדוגמא, גם היו ב"ה מלא משפחות שפתחו את הבתים שלהם בשביל התושבים בכרמל שפונו מהבתים.
בואנ'ה, באמת כל העם שלנו התאחד ופעל למען מטרה משותפת.
וואלה, למרות שאנחנו שונים זה מזה בהרבה דברים - אנחנו עדיין עם אחד.
גם כשאנחנו שומעים על יהודים שאנחנו בכלל לא מכירים - כואב לנו לשמוע שהם סובלים.
אז זה מראה שכן, יש לנו פוטנציאל להתחבר כולנו ולפעול.
אז עכשיו, אנחנו יכולים גם לנתב את הכוח הזה שיש לנו כעם, כשכולנו יחד - למטרה טובה.
אנחנו לא חייבים להתאחד דווקא כשיש צרה, או כשקשה -
אנחנו יכולים להתאחד גם כשב"ה הכל טוב ויפה.
ואיך בתכל'ס אנחנו יכולים להתאחד בפועל, שזה לא יהיה רק דיבורים?
אתה יכול לחייך ולומר שבת שלום לאדם שנראה קצת עצוב ברחוב, גם אם אתה לא מכיר אותו.
את יכולה לומר שלום לשכנה, למרות שהיא אף פעם לא אומרת לך שלום.
דברים כ"כ קטנים כאלה - פשוט עושים פלאים, עוד תראו את זה.
ואיך זה קשור לאחדות ישראל?
כי אם כל אחד מאיתנו יקבל על עצמו להיות נחמד\לעזור לאדם אחד, שאולי לא מהחבר'ה שלנו [תרתי משמע 
} -
יעריכו הרבה יותר את המגזר שלנו, ואולי זה גם יגרום לפחות פילוגים בעם.
ועוד משהו שקשור ממש לנושא -
שמעתם על זה שהרבנית אליהו אמרה לשמור עכשיו את 2 השבתות הבאות?
אם לא, אז יש כאן פירוט.
תראו כמה כוח יכול להיות לאחדות של עם ישראל -
אם נתאחד ובאמת נשתדל לגרום לכמה שיותר יהודים לשמור 2 שבתות - אשכרה נוכל להביא את הגאולה.
בלי ייסורים, בלי קשיים - הגאולה תבוא י-ש-ר.
וואלה, זה רק דוגמה אחת לכוח העצום שיש לנו, עמ"י.
אז יאללה, אחים שלי!
מעכשיו כל יום, כל אחד מאיתנו משתדל להתחזק קצת באחדות ישראל..
שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!
בעוד כשעה ראש הממשלה מחליט אם להגיש בקשה לשחרור יונתן פולארד מארה"ב!!!!!!!!!
מה צריך לעשות ע"מ להשפיע???
א. להתקשר למשרד ראש הממשלה ולבקש "__אני(השם שלכם)___ אזרח מדינת ישראל מבקש שראש הממשלה ידע שאני רוצה שהוא יגיש את הבקשה לשחרור יונתן פולארד מארה"ב" המספר :
026705555
ב. להפיץ לכמה שיותר אנשים
ועכשיו!!!
ווווווווווווווווווקשה אנשים זה שיא החשוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הוא החליט לבקש!!!
אבל עדין צריך לשגע!!!!!
אז להמשיך גם בימים הקרובים
