מאז יצאת מצרים ועד ימינו אנו נאבקים אנו עם אויבנו. השבוע התבשרנו על חסולו של אחד מגדולי צוררי ישראל בדורנו- השייח אחמד יסין. החשיבות בעצם המלחמה ברורה ואין כאן המקום להרחיב על כך. אך מה דין השמחה בעת הנצחון? האם אנו אמורים לשמוח כאשר אנו משמידים את אויבנו? האם אפשר שלא לשמוח?
הכוונה ללימוד המקורות1. הרגש הספונטני בודאי רוצה לשמוח במפלת האויב, אך ננסה ללבן האם רגש זה טוב וראוי לטפחו או שיש להתגבר עליו. עיינו במקור 1. נראה בפשט הכתובים שצריך לרסן את הרגש הספונטני, ומי שלא מרסן אותו עלול לגרום להסרת העונש מהאויב.
2. עיינו במקורות 2-3. חז"ל הבינו שאכן הפסוק מדבר על כל סוגי האויבים, אפי' המצרים, ויש לטעם זה גם השפעה הלכתית.
3. עיינו במקור 4. במקור זה אנו רואים גישה אחרת בדברי חז"ל; בגמרא מתואר דו-שיח בין מרדכי להמן בזמן שהמן הרכיב את מרדכי על הסוס. על פי הסבר הגמרא הפסוק במשלי מדבר רק על אויב שיש לך בתוך עם ישראל, אבל על אויב מאומות העולם כלל לא דובר.
4. מעיון במקור 5. עולה כי לא רק שיש מקום לומר שאין איסור בשמחה במפלת האויב, אלא נראה שיש ענין בכך.
5. עיינו במקור 6. מצד אחד רואים שאין לד' שמחה כאשר יצירי כפיו מושמדים, אך רואים בברור שהוא משמח בזה אחרים. מי האחרים? אלו שסבלו מאותו צורר. לכן דוקא מהמלאכים נמנעה הזכות מלשיר, אבל ישראל שסבלו ממצרים נשאו שירה.
6. עיינו במקור 7. חק יעקב אומר בברור שלנו מותר לשמוח, ורק אסור לעשות זאת בצורה שנראית שיש שמחה אצל ה' במצב זה.
7. עיינו במקור 8. חוות יאיר מחדד את העובדה שכן אומרים שירה אבל לאחר השמדת האויב ולא בעת עומדו בדין.
8. עיינו במקורות 9-10. ע"פ גרסא זו של המדרשים כלל לא מדובר במצרים, אלא בישראל שלפני קריעת ים סוף היו במצב שנראה די אבוד.
לסיכום ראינו בחז"ל גישה שאין לשמוח במפלת האויב גם אם הוא הגרוע שבאויבים, אך מכנגד רואים בחז"ל ובאחרונים גישה שונה והיא שכלפי אויבים מאומות העולם יש לשמוח במפלתם ובכליונם, ובודאי שיש מקום רב יותר לשמחה זו כאשר אדם מרגיש שהוא שמח שעצם הרע אובד כעת מן העולם ובכך העולם נעשה יותר טהור.
מקורות:
1. ספר משלי פרק כד
(יז) בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ:
(יח) פֶּן יִרְאֶה יְהֹוָה וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:
2. מדרש פסיקתא דרב כהנא, פסיקתא אחריתא דסוכות
אבל בפסח אין את מוצא שכתב בו אפילו שמחה אחת, ולמה? את מוצא שבפסח התבואה נידונית (ר"ה, טז א) ואין אדם יודע אם עושה היא השנה (הרבה תבואה), אם אינה עושה, לפיכך אין כתיב שם שמחה. דבר אחר, למה אין כתיב שם שמחה, בשביל שמתו בו המצריים... כדאמר שמואל בנפול אויבך אל תשמח (משלי כד, יז).
3. בית יוסף אורח חיים סימן ת"צ
ושבלי הלקט כתב בשם מדרש הרנינו... שהטעם שאין גומרין ההלל כל ימי הפסח הוא, לפי שנטבעו המצריים, וכתיב בנפול אויבך אל תשמח.
4. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז/א
אמר ליה סק (עלה) ורכב אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא (אינני יכול, מפני שכחש כוחי מימי התענית), גחין (המן התכופף) וסליק (ומרדכי עלה). כי סליק בעט ביה, אמר ליה: לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח? אמר ליה: הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך.
5. ספר משלי פרק יא
(י) בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה:
6. ילקוט שמעוני דברי הימים ב - פרק כ - המשך רמז תתרפה
בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו. א"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו, לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים, דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים לפני שירה, א"ר יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש:
7. חוק-יעקב תצ,ט
דוקא ההלל, לומר שירה לפני הקב"ה, כאילו יש שמחה לפניו, אין אומרים משום מעשי ידיו טובעים בים. אבל אומרים זמן שמחתנו, שיש באבוד רשעים רינה.
8. שו"ת חוות יאיר סימן רכה
ואין להקשות על מדרש הרנינו שכתב דעל כן אין גומרין ההלל משום גמ’ דמעשי ידי טובעים בים ממ"ש פ"ק דברכות שלא אמר דוד הללויה עד שראה במפלתן של רשעים שנא’ יתמו חטאים וגו’ דאין לומר דדווקא בשעת מפלה אין לומר שירה דא"כ כ"ש אנן דנגמר הלל כל ימי פסח ואפשר הואיל שהיה מפלתן בימים ההם בזמן הזה הוי שפיר שעת מפלתן א"נ י"ל דבשלמא הלל בשלימתו וכשגומרין אותו הוי שמחת אלהים...כך נ"ל לתרץ לפי מ"ש במדרש הרנינו, אבל לפי האמת נראה כמ"ש דדווקא בשעת המפלה כענין בצאת לפני החלוץ ויפה דקדקו רז"ל באותה שעה בקשו מ"ה לומר שירה מש"כ בתר הכי.
9. מדרש רבה שמות פרשה כג פסקה ז
ד"א אז ישיר משה הה"ד (תהלים סח) קדמו שרים אחר נוגנים. א"ר יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה א"ל לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה הה"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה כמה דתימא (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ב"ה א"ל הקב"ה יקדמו בני תחלה הה"ד אז ישיר משה אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה.
10. תנחומא ישן בשלח יג
בני נתונין בצרה ואתם מקלסין לפני.
