פורום נשואים טריים (עמוד 120)

אין לי מילים חכמות לומר לצערי,

רק מקווה שלא תדעי עוד צער כל ימי חייך. כל הנתינה

המדהימה שלך פה לקבוצה ובכלל, מגיע לך ולמשפחתך רק אושר.

אין לי מילים. באמת. רק תפילה ש-ה' יתן לך כוחות.

🌷

ממש מרגישים את הקשר שהיה לך עם אבא שלך, ואת ההערכה הגדולה שלך אליו.
איזו זכות לגדול עם אבא כזה, ואיזה כאב לאבד אבא כזה...❤️

ולגמרי כאב...

תודה רבה לך יקרה 🙏🙏

רואים את הקשר העמוק שהיה לכם ואת האהבה שלך אליו
בטוחה שהוא היה אדם גדול והתברך בבת כמוך❤
שולחת לך חיבוק אהובה💗

ריגשת ממש ❤

הייתי שמח מאוד אם תוכלי לכתוב קווים לדמותו ונזכה ללמוד מדרכיו איך להיות הורה טוב כזה שמשאיר רושם כ'כ חיובי אצל ילדיו.

זה עולם שלם

 

תודה שכתבת

ב"ה אשתדל באמת לכתוב קצת

 

תודה 🙏

כמובן שקשה לשים עולם ומלואו על הכתב ועוד בהודעה אחת,

אבל מנסה אולי לכתוב טיפה ממה שעולה לי:

 

 

- מצרפת מכתב שכתבתי לאבי ז"ל בשבעה:

 

אבוש

בראש השנה לפני שנה גיליתי.

איך אפשר לשמוע בשורה כזאת?

אי אפשר.

אי אפשר לשמוע שאבא שלך חולה במחלה הגועלית.

אבל אני שמעתי. וידעתי. והתכווצתי. ופחדתי.

 

התמלאנו כולם, כל המשפחה המדהימה הזאת באמונה חזקה, בתקוות גדולות,

המשכנו להתפלל, להאמין ולקוות בכל יום ויום מחדש.

בכינו, זעקנו, ניסינו, פנינו למי שאפשר, ובעיקר – ניסינו לשמח אותך אבוש יקר.

 

כל חג היינו אצלכם. השתדלנו כל שבת שיכולנו. כל יום באמצע השבוע שהתאפשר. כל חופש.

להספיק.

להספיק לחוות אותך כמה שיותר.

להספיק לראות את הצחוק הזה המתגלגל שלך כמה שיותר.

להספיק לשמוע ממך ולראות ממך כמה שיותר.

אנחנו, והנכדים שלך, ילדינו המתוקים שכל כך אהבנו את סבוש.

אין כמו סבוש בעולם! הם תמיד אמרו.

 

והקדמנו לך את יום ההולדת,

כדי לחגוג ברוב פאר והדר, שאתה עדיין מרגיש טוב וחזק,

ואספנו את כל מי שאתה אוהב, והכנו שירים, ומשחקים,

וחידונים, ואוכל מושקע, וצחוקים, ומופעים, ואלבומים, ומתנות,

וניסינו להכניס את כל הכיף והצחוק והשמחת חיים של כל חייך לתוך אותם אלבומים ושירים,

שגם אתה תראה כמה מדהים אתה. כמה הרבה הספקת.

לכמה הרבה זכית. לכמה פעלת בעולם הזה, כמה השפעת, כמה נתת,

כמה גידלת,

כמה לימדת

כמה חינכת

כמה העברת

כמה ספרים כתבת

כמה אהבה להשם ותורתו ספגת וגרמת לנו לספוג.

כמה אהבה לתפילה מעומק עומק לב הייתה לך והעברת לכולנו.

כמה היית הכל.

הכל.

 

ובחודשיים האחרונים, כבר היה קשה מנשוא.

לא הייתי מסוגלת לראות אותך ככה.

כחוש כזה.

חלש כזה.

כאוב כזה.

הלב שלי נגמר בפנים

כאבתי איתך, אוי כמה כאבתי.

איזה קשה היה לראות אותך סובל ככה אבוש שלי.

אבל אתה?

אתה עדיין האמנת.

אתה היית חזק מבפנים.

אתה היית אריה שנלחם על חייו.

אתה היית אות ומופת לכולנו מה זו אמונה.

אתה היית אתה –

האבא המדהים שלי.

 

ובשבת האחרונה שלך, 6 ימים לפני שהלכת לעולמך.

התכנסנו כולנו להיות איתך.

ביקשת שנשיר שירי קודש. פיוטים. כל מה שריח קדושה עולה ממנו.

וקיימנו.

כולנו שרנו לך במשך כמה שעות את שירי שבת האהובים בזמן סעודה שלישית, את כל שירי החגים של כל השנה, את כל הסליחות והפיוטים שכ"כ אהבת, סבבנו אותך ועטפנו אותך באהבה גדולה ובקדושה שלה ייחלת כל כך.

ובמוצאי השבת, נתת נשיקה באוויר לכולנו ואמרת לנו "אלו היו השעות הכי יפות וטובות בחיים שלי".

וכמה שמחנו. ואיזו זכות.

 

וביום חמישי, יום לפני שהלכת לעולמך,

באנו אליך כולנו.

באתי גם אני.

שאלת אותי "עד מתי את נשארת?"

ועניתי: "כמה שתרצה אבוש!"

וכ"כ שמחת, ליטפת לי את הלחי השמאלית ואמרת "יופי! איזה יופי!"

ולא עזבנו אותך.

אני אמרתי לעצמי כמה זה נורא וכואב לראות אותך ככה.

ואיך שמלאך המוות משטה בנו ומתגרה בנו "זה יהיה עכשיו! זה לא יהיה עכשיו! זה יהיה! זה לא יהיה!"

ואיך החוסר וודאות והפחדים והחרדות השתלטו על כל כולי לאט לאט, או בעצם מהר מהר.

 

והיינו איתך סביב המיטה.

אוחזים בידך.

מלטפים את ראשך.

מנשקים כל רגע את מצחך האהוב והקדוש.

שמים לך שירי קודש באוזן מהפלאפון ושרים איתם בו זמנית.

שרים ובוכים.

שרים ובוכים.

"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי"

"אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים"

אתה מחאת כפיים,

עשית תנועות של אגרופים מלאי כוונה למילות התפילה,

נתת לנו נשיקות, אמרת תודה,

כל הלילה לא עזבנו אותך. כולנו.

המשכנו לחזק אותך ולהתחזק ממך.

וב5:00 בבוקר פקחת את עיניך, הן היו צלולות, ישירות, מלאות כוונה.

אמא המתוקה שאלה "מה שלומך חמוד שלי?"

וענית: "הכל בסדר!"

אמרנו לך

"אבא אנחנו אוהבים אותך! אבא אני אוהבת  אותך!"

הבטת בכל אחד ואחת מאיתנו ואמרת לנו "אני אוהב אתכם מאוד מאוד"

"אוהב אותך מאוד מאוד"

ואז עצמת את עיניך ולא היית בהכרה עוד.

אבל נשמת.

ואיתך גם אנחנו נשמנו.

כל נשימה שלך,

עמוקה, גדולה, רחבה,

נשמנו איתך

נשמנו אותך

המשכנו לומר תהילים, שירים, לדבר אליך, להתפלל,

ואז

ב13:30 בצהרי יום שישי, י' באלול,

נשמת את נשימותיך האחרונות,

כולנו קראנו בקול "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"

כולנו אמרנו לך באוזן, עם נשיקה חמה חמה על המצח:

"אבא!

תודה לך על הכל!

אבא!

סליחה על הכל!

אבא!

אנחנו אוהבים אותך!

אתה האבא הכי טוב בעולם!

אתה הסבא הכי טוב בעולם!

אתה הבעל הכי טוב בעולם!

אנחנו נהיה בסדר!

אתה תהיה בסדר!

אל תדאג אבוש, אל תדאג

אבא אתה הכי מדהים בעולם!"

וכך נשמת את נשימתך האחרונה.

עמוקה וגדולה ומלאת משמעות.

וכך מסרת את נשמתך הטהורה הזאת, הקדושה הזאת, הזכה הזאת לבורא עולם.

ואני רק אמרתי בבכי:

"עולם כמנהגו נוהג.

אבא שלי נפטר

ועולם כמנהגו נוהג".

 

אין מילים לתאר את גודל האבידה.

אין מילים לתאר מה היית ומה אתה בשבילי ועבורי.

כמה כמה לימדת אותי.

כל מי שאני זה כ"כ הרבה ממך ובזכותך.

ואני רוצה להגיד לך תודה

ולהגיד לעולם כולו שהיה לי אבא מושלם, וצדיק, ויפה, וטוב,

וענו, וצנוע, וגומל חסדים,

ואיש אמונה במלוא מובן המילה,

ואוהב השפה העברית, ודבק בקב"ה ובתורתו קלה כבחמורה

וחרוץ, ומוסר נפש על התפילות והדיוק בהן,

ואוהב ואהוב הבריות, מחפש איפה לעזור ואיפה לגמול חסדים

ואבא הכי מצחיק וכיפי בעולם,

וסבא הכי משקיע וכיפי ומפנק בעולם,

ומאמין עד הרגע האחרון וגם לאחריו,

ולא מתלונן אפילו בייסורי גיהנום שעבר, אפילו לא מילת תלונה, רק המון תקווה ואופטימיות ואמונה.

ובעל קול ערב וכשרון כתיבה של ספרים, סיפורים ושירים מדהים, מדהים!

ואתה אבא שלי.

אבוש החמוד חמוד שלי.

ואני אוהבת אותך.

ומתגעגעת אליך כל כך.

ואני אהיה חזקה, ואתה כבר נותן לי כוחות להתחזק, ואני אמשיך ואתחזק

ואשתדל ללכת בדרכך כמה שיותר

ואשתדל להיות טובה כמה שיותר

כמוך.

טוב אחד גדול ושלם.

אבוש שלי..

 

 

כמה זיכרונות:

 

- היה אבא שגאה בילדים שלו,

 

שמאמין בהם כל הזמן,

 

שמלמד אותם המון 

 

- כל ערב היה מספר לכולנו (הילדים) "סיפור ללא שם" לפני השינה: כולנו התכרבלנו במיטה אחת ואבא התחיל לספר והצחיק "שם הסיפור – סיפור ללא גזר! אה לא לא לא! שם הסיפור – סיפור ללא נדנדה! אה לא לא לא! שם הסיפור.... סיפור ללא שם! והיה ממציא סיפור הכי כיפי ומצחיק כל ערב מחדש לפני השינה וחיכינו לזה מאוד בתור ילדים. עד היום אני מאמצת את המנהג המקסים הזה עם ילדיי וגם עושה להם את זה.

 

- היה מצחיק אותנו בלי הפסקה, וגם את הנכדים כמובן...

 

- אבא היה לוקח אותנו כל שבת לבית הכנסת והיה משחק איתנו כל הדרך "דמקה" כאשר אנחנו היינו החיילים – כל פעם מישהו התקדם יותר מהשני וכאילו "אכל" את השחק האחר וכך היינו מתקדמים ומתקדמים עד בית הכנסת.

 

- אבא היה תמיד משחק איתנו "כן לא שחור לבן", וגם חד לנו הרבה חידות, שאלות ומשחקי לשון, וכמובן מתקן אותנו שהיינו טועים בלשון וכך אנו  יודעים לדבר נכון ותקני הודות לו.

 

 

- בשטיפת כלים אבא היה שר שירים מצחיקים, שר ושוטף, שר ושוטף.

 

 

- כל ערב שבת אבא (שהיה כהן) בירך אותנו אחד אחד ברכת כהנים בכוונה רבה.

ובסוף נישקנו לו את הידיים ואמרנו אמן בכוונה.

 

- אבא אהב מאוד לשיר הרבה מאוד זמירות שבת, פיוטים ושירים. היה לו קול ערב במיוחד, והוא נהנה לתופף, לשיר, לרקוד, לשמוח ולהנעים את אווירת השבת בשמחה גדולה מאוד ובקדושה גדולה מאוד.

 

- אבא הקפיד ללכת כל יום לשלוש התפילות במניין, לא משנה אם גשם או שלג או שרב בחוץ, לא משנה אם חולה או בריא – לא פספס אף תפילה, בכוונה עמוקה וגדולה ובהגייה נכונה ולא בולעת מילים של כל מילה ומילה.

 

- כולם בבית הכנסת כיבדו את אבא מאוד, אהבו את אבא מאוד, הוא היה בשבילם אור גדול ודוגמא למופת גם בקדושה, בתפילה, בלשון העברית ובנועם ההליכות והמידות.

 

- אבא תמיד דאג לנחם אבלים, לתת צדקה לנזקקים ממש "על אמת" ובלי מתווכים למיניהם, אהב ללכת לשיעורי, היה מאוד מאוד ענו וצנוע.

 

- אבא היה מכבד הורים במלוא מובן המילה, אין מילים להתחיל לתאר בכלל עד כמה.

כל שבת הלך איתם ואליהם לבית הכנסת, שר, קידש, סעד, ליווה, תמך, עודד, דאג, ביקר ללא הפסקה, התאמץ ומה לא!

גם אחרי מותם אבא לא הפסיק להתפלל לעילוי נשמתם ולעשות מצוות ומעשים טובים לעילוי נשמתם ולהזכירם ללא הרף בכל דבר שעשה.

 

- אבא אמר: הדבקתי את הילדים שלי באהבה לכתיבה, לשירים, לסיפורים.

זה פרי של חינוך

וסגירת מעגל."

(גם אמא שתחיה וגם כולנו הילדים אוהבים מאוד את המילה הכתובה, לכתוב, שירים, סיפורים, ברכות, מלל וכל מה שקשור לכך...)

 

- אבא ואמא עשו כל הזמן "קייטנת סבא סבתא" לנכדים.

הם הלכו איתם לפארקים, עשו להם בריכות, השתוללו איתם בדשא, גילגולים, דגדודים, סיפורים, יצירות, הליכות, גלידות, מזרקות וכיף חיים...

 

 

- אבא החליט שחלק חשוב מהכסף שקיבל לפרישה, יוקדש לספר תורה בחייו! החליט שזה יהיה למטרת קודש ולא חומרני. ובאמת אבא עשה לאמא הפתעה מאוד גדולה והקדיש ספר תורה שלם לה ולו, בצבע סגול כמובן, הצבע האהוב על אמא, ועשה תערוכה חגיגית מאוד לכבוד ספר התורה ולכבוד אמא.

גם כאן אבא כל כך שמח ואמר לנו כל השנה שלפני: "חכו תראו איזו הפתעה אני מכין לאמא! בחיים לא תנחשו! הפתעה הכי הכי גדולה שיש!

כל הזמן  חשב על אמא ועל איך לשמח אותה

ואמא כל הזמן חשבה על אבא ועל איך לשמח אותו.

תמיד כולם קראו להם "זוג יונים".

 

- אבא תמיד שר לנו, דיגדג אותנו, הצחיק אותנו, סיפר לנו סיפורים, שירים, לקחו אותנו לבילויים וטיולים רבים

 

- הייתי תמיד מתייעצת עם אבא ומדברת איתנו שחנשי"ם, גם בתיכון וגם לפני החתונה ובכל התקופה של גידול הילדים.

אבא תמיד עזר לי בעצה טובה, עידוד, תמיד אמר שהכל יהיה בסדר, תמיד התפלל עליי ועל כולם,

כיוון אותי לטוב בחיים, אמר לי שגם עם הילדים יהיה לי הרבה יותר קל לאט לאט, להתאזר בהרבה סבלנות, שיש לי הרבה כוח, שאני גיבורה, שכולם כאן בשבילי ושהכל הכל יהיה בסדר.

חיבק אותי, אמר שלא מפסיק להתפלל עליי בכוונה, עזר לי המון המון, וכיוון אותי מאוד בחיים.

 

 

- אבא תמיד היה מברך אנשים, כל בקשה הכי קטנה של כל אדם נענתה תמיד בחיוב, והתפלל על אותו אדם בכוונה גמורה שוב ושוב ושוב ותמיד שאל מה שלומו על להחלמה השלמה.

 

- אבא תמיד קירב אנשים,

 

 

כמה מתכונותיו הבולטות:

 

שמחת חיים

חוש הומור

שמח

מצחיק

חייכני

צדיק

צנוע

לב טוב

מכבד הורים

גומל חסדים

מאיר פנים

ענו

ביישן

חכם

מלומד

אוהב השפה העברית

אוהב שירים

כותב שירים

קוסם

סבא טוב

אבא טוב

בעל טוב

קול ערב

מוכשר בכתיבה

כותב ספרים

מקפיד על התפילות ומתאמץ לשם כך תמיד

לימוד תורה, נתן הרצאות בבי"כ

מעודד, מחזק

כיפי

עזר המון עם כל הנכדים

 

 

זכית באבא מאוד מאוד מיוחד!

תודה יקרה

בס״ד

איזה אדם.
איזה אבא.
איזה סבא.
איזו משפחה כולה.

תודה שכתבת, תודה על ההשראה. שה׳ ישלח לכם את כל הנחמה להם אתם זקוקים.

♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️

איזה אבא מיוחד. זכיתם!




יותר מידי הזכיר לי את התקופה האחרונה.
הבשורה, ההלם, ההפנמה שצריך לנצל כל רגע לידו.
החודש האחרון שנחלש לנו מול העיניים,
הימים האחרונים- גם אנחנו שרנו לידו שירים בדיוק עם צאת תשעה באב וזמן האבלות, והפרדה..

מפחדת לדמיין שיעברו 4 שנים של מרחק מאבי...
קשה ככ להתרחק.

🙏

 

איתך ❤

תודה ענקית,
הסיפור של הפרידה הזכיר לי כל הזמן את הפסוק ''מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו'' , בכיתי המון ..

אני כל הזמן מנסה לעורר את עצמי לזה שהעיקר בחיים זה לא הכסף ולא הבית ולא העבודה אלא להשקיע בגורים, להיות נוכח בחיים שלהם. איזה טוב שזכיתם באבא חיובי ונוכח.
יהי רצון שכל ההתעוררות הזאת תהיה לעילוי נשמתו.

זאת מתנה מהשמים

תודה רבה יקרה 🙏🙏

בס״ד

חיבוק ענק-ענק ♥️

ה' ינחם אותך

אינשאללה תחיית המתים בקרוב.

והאובדן והיגון יהפוך לשמחה וששון.
והדמעות המלוחות יהפכו למתוקות ושמחות.
והשכול יהיה רק נחלת האתמול.

אבן
גם אני חושבת שנסיון יותר חזק מאשר ידע, ברוב המקרים וברוב תחומי החיים
מה מעצבן בזה?

זה טבע העולם - פרטיקה מעשית תמיד תמיד מקנה כישורים, ידע ומיומנות יותר מכל לימוד תיאורטי.

וזו מן הסתם הסיבה שבמקצועות רבים נדרשת תקופת התמחות לשם קבלת רישיון לעבוד בתחום.
- רפואה על ענפיה השונים, כולל מקצועות פרה-רפואיים
- מקצועות טיפוליים באדם והנפש
- עריכת דין
- ראיית חשבון
- אדריכלות,

ובמקצועות בהם לא נדרש רישיון רשמי, ברור למי יש את הידע והניסיון…

בכל מקרה אתה עדין תישאר עם הרבה שאתה לא יודע.. 
 

בהרבה משרות ומקצועות יש צורך בשעות עבודה ארוכות מאוד - רופאים, עורכי דין ורואי חשבון בפירמות הגדולות…

יוצא או 8 או 10, עד אז ישן...
כמובן שזה גם גורם לא ללכת לתפילות...

עובד כל יום 12 שעות ?

שעות וימים לא קבוע... סיוט ממש! לא נשאר זמן לכלום מסביב.

אני נשואה 9 שנים, עם שלושה בנים ועוד אחד בדרך, בעלי יוצא מהבית ב4:30 בבוקר (שחרית), ב6 עולה על אוטובוס לעבודה ואני לא רואה אותו עד 9 בערב. ככה פחות או יותר כבר 7 שנים (בשנתיים הראשונות היה מתמחה ובכלל לא היינו מתראים, בנוסף הוא עדיין משרת מילואים פעיל אז מדי פעם נעלם לי לשבוע). בניגוד למקרה שלך בימי שישי הוא בבית, כנ"ל בשבתות ומקפיד לא לעבוד בחול המועד. בשאר השבוע אני והילדים לא רואים אותו. ברור שזה מפריע, אבל כמו שכתבת השכר גבוה (אני לא עובדת), ובהמשך זה אמור להשתפר. גם במקרה שלכם זה ישתפר, אין לך מה לדאוג

באמת לא פשוט!!!!!
היתי מתחרפנת במקומך, זה ממש קשה, כל הכבוד לך שכל העול נופל עליך!


למעשה,
הוא צריך למצוא דרך זמן למשפחה, עם העבודה הנוכחית, לדעתי

לקחת ימי חופשה ולצאת איתך
וכן בשבתות - לא לישון כ'כ הרבה

נראה לי את צריכה גם למצוא נושאי שיחה מענינים, אולי סיפור שקראת או חדשות, אולי דבר תורה,
וכן לקנןת אוכל טעים מהרגיל ולגוון -משהו שלא קניתם הרבה זמן,
אולי לקחת ספר מהספריה,
אולי להכין סלטים מענינים, או קינוחים, פיצוחים, פופקורן,
ועוד רעיונות

כדי שיהיה מענין והוא לא ירצה לישון כל השבת
מוגזם לישון כל השבת ממש, נשמע שהוא קצת מדוכא מהעבודה מעבר לצורך הפיזי של שינה, ואת צריכה לרומם ולשמח אותו לצאת מזה
בהצלחה והמון כח!!!!!
קורה לפעמים, אל ייאוש! נשמע מצב נורמלי שיכול לקרות!
בהצלחה מתוקה!

קשה מאוד לגרום לו לא לישון, ואז הוא ממש מתעצבן שאני לא מבינה אותו שהוא גמור מכל השבוע והוא רוצה לישון (ואני נשארת לטפל ואני גם גמורה מכל זה... ולא ישנה אפילו דקה שבתות)
חופשות גם, נורא קשה לקבל שם.

אולי תנסי לגרום לו לא לישון, בדרך כיפית?
נגיד 'איך התגעגעתי אליך כלהשבוע, פליז תקום, אני רוצה שנדבר'
בדרך כיפית ולא בדרך של האשמה

בהצלחה....

כל מעין זה
ודאי בין בני זוג

לכל אחד מגיע הספייס שלו

מסכימה איתך אך מצד שני
היא מדווחת על כך שהוא ישן כולללל השבת למס' שבתות
אם היה חד פעמי -מילא
זה קצת מוגזם, לא?!

בסיפור הזה

אתם תתמוטטו

לא מדובר כאן על ההפרש בין 10 ל15 , או 15 ל20. שהוא גם לא זניח ודורש כובד ראש

תמצאו איך למקסם לפחות קצת. את זמן הנוכחות בבית

אם זנ לטווח קצר אז ניחא אבל אם כך זה לאורך זמן, למה להתחתן אם אתה בכלל לא בבית?

לפחות שיהיה משהו
משם להתקדם

הוא רצה שזה יהיה לטווח הקצר, אבל בגלל שאין לו זמן להשקיע בדברים שבאמת יגרמו לזה להיות זמני, אז זה נמרח ונמרח .

כל פעם קובעים לעצמנו סדר מסויים והרגלים, שורד בקושי שבוע...

אם באמת אתם נפגשים רק בערב כשהוא גמור ובשבתות הוא משלים מנוחה, אז כמעט אין לכם זמן זוגי, ובאמת כמעט אין זמן הורי.

 

בעצם בשיקולים של משכורת - הנאה מהעבודה ומיצוי עצמי - משפחה - שאר החיים, אין שום מקום משקל ושום מקום למה שהוא לא עבודה.

אז אם אתם במצב כלכלי דחוק מאד לתקופה (נגיד אם את סטודנטית, או משהו אחר זמני), או אם יש בעבודה הזאת רווח יוצא דופן לעתיד אם הוא יעבוד בה פרק זמן מסויים, אז אפשר לשקול את זה ולהקריב את ההווה למען עתיד טוב יותר.

 

אבל אם זה רק עבודה טובה עם משכורת טובה, יש עוד הרבה עבודות כאלה כנראה.

אי אפשר שלתקופות ממושכות כל החיים וכל המשפחה יידחקו הצידה.

 

לעבור לעבודה שהיא בשליש שכר זה נראה לי קצת קיצוני (אאכ עכשיו הוא מרוויח 20-30...ואז אולי גם שליש יכול להספיק לכם ) אבל לדעתי כן כדאי לעצור ולעשות חישוב מסלול מחדש.

 

 

מכל מיני סיבות הוא עובד ואת לא.

אם הוא עובר עבודה המשכורת שלו מכסה את המעון וזהו. מה עם שכר דירה? מה עם אוכל? תרופות? בגדים?

 

תראי השאלה איך שהצגת אותה אומרת או שיש ממה לחיות (ואז המצב לכאורה ממשיך כך) או שאין ממה לחיות אבל (אולי) יהיה לו זמן אלייך (כי כשאין כס אין זמן עצבים וסבלנות לכלום)

 

לא יודע למה את לא עובדת. לא יודע אם זו העבודה היחידה שהוא יכול לעבוד בה. אבל החלופה שהצעת לחתוך משכורת לשליש, לעבודה שהוא פחות אווהב ואת תמשיכי לא לעבוד יגרום לזה שיהיה לכם יותר זמן לריב.... לא יותר זמן להיות ביחד.

מה האמצעי ומה המטרה?
מה המקום האמיתי שלכם בחיים?

לצערי יש לי נסיון מר בנושא הזה.
אם תרצי אולי אוכל להרחיב בפרטי.

קראתי הכל.
שמתי לב שנשים מגיבות יותר בעד משפחתיות וגברים בעד כסף... קצת קווץ' בלב.
בכל מקרה במצב שלנו, יש צדק בכל צד... נראה מה יהיה.

אני לא מדבר על בונוס או רווח גדול יותר. את אומרת שהמשכורת שלו תהיה התשלום למעון וזהו. ממה תחיו? זו השאלה העיקרית.

עכשיו לא אמרתי שכסף חשוב יותר אלא שהמציאות הזאת בעיקר תזמן לכם זמן לריב לא להיות ביחד גם עבודה שהוא לא אוהב וגם מצוקה כלכלית חריפה

ואני לא רוצה שזה יהיה גם בבית שאני מקימה.
אחרת מזמן היה מתפטר...

כביכול.

אני לא אוצר שזה מצב טוב. פשוט משתי החלופות שהצגת היא הפחות גרועה

עבודה כזו תובענית לזמן ממושך יכולה בהחלט להביא *חס וחלילה* לשברון זוגי ושברון לב אישי ושברון של הילדים ושבר בבריאות שכל הכסף שבעולם לא יכול לתקן.
וזה לא חיים.

שהוא יהיה מתוסכל כי הוא לא אוהב את העבודה ויכנסו לחובות?

אלה 2 נקודות קיצון- או רווחה כלכלית טובה או עוני.
אני לא מספיק מכירה את המצב שלהם על לעומק.
אם מבינים עד כמה זה חשוב ואם רוצים אז יש פתרונות.
זה דורש להיות ברורים מה המטרות על ומה הסדר עדיפויות שלנו ואולי גם יעוץ.
האמן לי שגם אם כרגע הוא מאושר בקריירה ובמצב העו"ש,
אם *חלילה* הזוגיות וכל השאר ידרדרו, מהר מאוד האושר מהקריירה לא יחזיק אותו.
כי כשהאשה עצובה והמצב בבית פח- כסף לא משמח.
ועוד לא אמרתי כלום על השלכות פסיכולוגיות נפשיות ארוכות טווח על ילדים שרואים זוגיות לא בריאה ואמא עצובה ואבא שקוע כולו בעבודה או עייף.

היא הציגה 2 אפשרויות ושאלה מה יותר חשוב לכן עניתי שככל שאלו 2 האפשרויות אז עדיף שיעבוד.

הדגשתי את זה אפילו. בבקשה תקראי את ההודעה הראשונה שלי כאן בשרשור

ואז יהיה לו את הזמן והפנאי לעשות את הדברים בשביל להשיג עבודה שתשמח את כולם

אם המשכורת החדשה תהיה רק המעון, תקבלו הנחה אל תשכחי... אם בעתיד כן תעבדי אז אולי הרעיון טוב אבל איפשהו באמצע ואז נשאר רק לחכות לתזמון הנכון.
בגדול זה שאלה הרבה יותר גדולה ממה שכתבת כאן, יש לכם בית? רשיון זה די הכרחי ויכול לעזור לבית גם לא בכסף. כמה זמן הוא בנסיעות שגומרות אותו?
ורשיון זה הוצאה... תשבו תעשו רשימה תחשבו מתי יהיה הזמן המתאים ותתכננו את השנים הקרובות, לא למחר.
אם הוא חוזר ונרדם ויוצא מוקדם וכל היום בחוץ ובשבת ישן מה נסגר... למה את שואלת ולא הוא? יש המון מה לשנות.

זה מצב ממש קשה.
בעלי עצמאי ועובד מצאת החמה עד צאת הנשמה כמו שנאמר, בתקופות עומס יכול לעבוד גם 14-16 שעות ביממה וחוזר עייף גמור. אז אני די מבינה אותך.
מה שכן, ברור לנו שיש דברים בחיים הרבה יותר חשובים מעבודה, כמו תפילות, משפחה, לימוד תורה וכו'... וכל החיים מנסים לעשות איזונים. אנחנו מדברים הרבה על הנושא, כשנראה לי שהוא מאבד את עצמו בעבודה (כמו שחוזר הביתה לאחר 13 שעות עבודה וממשיך בבית בטלפונים, הודעות וכו' ושוכח שיש לו גם משפחה) אז אני מדברת איתו על זה. הוא תמיד ברגע הראשון אומר, מה אני יכול לעשות, זה העבודה שלי, אנחנו זקוקים לכסף הזה, ואחרי זה הוא חושב איך הוא כן יכול להתגמש קצת, לקחת יום חופש מידי פעם, לחזור איזה יום יותר מוקדם...
את אומרת שבעלך ישן המון ואני תוהה אם זה קשור בכלל לעבודה. הרבה אנשים עובדים קשה ועדיין לא ישנים כל השבת.
אולי זה סוג של בריחה, אולי קשה לו העול הזה של האחריות על המשפחה, אולי תחושה של פספוס שהוא לא לומד דברים שרוצה, כדאי לדבר, לחפש את הבעיה ולחשוב על התקדמות.
מה עם יום שישי, אם מסיים מוקדם אולי זה הזמן שלכם ללכת לאיזה סיבוב איפשהו עם הילד. זמן משפחתי.
אני יודעת שקל יותר לתת עצות לאחרים במיוחד שאני לא מכירה אותכם ולא יודעת את הסיפור כולו, אבל מקווה שאולי נתתי לך משהו.

ברור דמשפחה יותר חשובה מכסף.

מצד שני, לא תמיד צריך לוותר. תחפשו עוד אפשרויות. אני בטוח שיש יותר משתי אפשרויות.

אולי גם לך תיווצר אפשרות כזו או אחרת לעבודה, אולי כעצמאית או משהו קליל

בין לבין

כמה הוא מרוויח מכל השעות עבודה האלה, את אומרת ששליש מזה יכסה את המעון שאני מניח שזה אומר באזור ה3 אלף, אם הוא מרוויח 9 אלף מעבודה של 12+ שעות ביום ועובד גם בימי שישי זה יוצא בין 60-70 שעות וגם במינימום הוא אמור להרוויח באזור ה9.
כדאי לשקול לעבור לעבודה אחרת שמכסה את המעון ועוד אבל לא דורשת 12+ שעות.

אולי תנסי דרך צד שלישי שהיא תנסה לפייס אותך

זה באמת קשה ולא נעים

זה ממש קשה לסלוח לעיתים

א. נסי להכנס לנעליים שלה - אולי היה לה משעמם וחיפשה משהו מצחיק לומר?
ואחרי זמן התחרטה מאד.. .. אך היה נדמה לה קטנוני לבקש סליחה לאחר מעשה?
זה ירגיע אותך להבין שהיא לא רעה או שונאת אתכם, אלא סתם משועממת באופן זמני....
ב. תמתיני זמן, ישכחו, תשכחו, הכל יירגע, יהיו לכם חויות טובות חדשות איתה, וזה יירגע וייחשב לכלום....
בעז'' ה הכל עובר בחיים ומשתנה לטובה
ג. תופעה מצויה, קורה, אנשים פולטים דברים ומתחרטים, אל תהרסי לעצמך את המצב רוח ואת החיים בגללה, נסי לשכוח מזה ולעסוק במשהו כיפי בינתים
ד. בהצלחה מתוקה, חיבוק

בכל פעם שאני נזכרת בה
או אפילו רק רואה הודעה שהיא כתבה בקבוצה המשפחתית
אני ממש מרגישה את העצבים והדמעות עולים לי..

יש מצב שהיא אכן לא התכוונה, אבל אוףף לא מסוגלת.

טוב, תכף אכתוב על זה אולי אני באמת סתם מגזימה בתחושות

את לא מגזימה בכלל!! זה באמת קשה!

תני לזה עוד זמן, אולי עוד חצי שנה....אולי עוד שנה.... לאט לאט....
יעבור בסוף, אל דאגה....
יש לנו הרבה שנים לחיות פה בעולם הזה....

מנסיון, זה יעבור!
נסי להסיח את הדעת מכך וזה יחלוף מאליו, אין פתרון נקודתי לדעתי....
( לדבר על זה איתה לדעתי רק יזיק...)

אם לא - ייתכן שלא מבינה את המשמעות של המעשה (אני די בטוח שלפני שהתחתנתי לא הבנתי כל מיני רגישויות שאני מבין כיום).

סהכ הגיוני שתכעסי ותשמרי טינה ..

לרוב האנשים יש לב של כלב . לא נפגעים וכן פוגעים.
אז את בצד הטוב ❤. תהני .

את תביני אם את באמת לא סובלת אותה או שאת רוצה לאהוב אותה

זה שיחה טעונה שלא מובילה למקום טוב....
עדיף להשאיר את הדברים חתומים וסגורים..... אתם לא בני זוג שצריך ליישב ולהבין הכל, עדיף להחליק לטעמי.... אלא אם כן יש לך קשר ממש טוב/קרוב איתה......

פעם קראתי באיזה ספר הלכה שאם הצד הפוגע לא יודע שהוא פגע אז חייבים לדבר אתו על זה ולתת לו הזדמנות להתנצל.
אני כן הייתי פותח את זה אפילו מצד הwell being שלי אישית.

למעשה אם אין לך רצון לסלוח אז לא! לסלוח זאת חסידות ולא כולם יכולים לקפוץ לשם ולסלוח בלב שלם.

זו אמנם גיסה,
אבל לדעתי מעבר להצדקות של כל צד
לא באמת יצא מזה משהו.

מה גם שאני חושבת שאחרי שיח לא אהיה מתישהו מסוגלת להתסכל לה בפרצוף )אוףףף זה נשמע ממש גרוע(

במקסימום לפתוח זאת מולה ולהבין מה היא חושבת...

לי יש גם אדם אחד כזה שאני מאד מתקשה לסלוח לו.
הוא הלבין את פני ברבים בצורה הכי שפלה שיש ועם חיוך זחוח מחריד.
העיקר אברך כיפה שחורה וחליפה. גועל נפש.
ברמה שהוא שלח לי יום אחד הודעה ופשוט רעדתי והכל צף ועלה.
כרגע, אני עוד לא פנויה לסלוח לו.
אז מבינה אותך ממש.

אבל זה מצחיק

הבעיה, שבדרך כלל אי אפשר להסתיר מהאישה חחחח
האישה אולי יכולה להסתיר מבעלה קופסת הפתעות
אבל הגבר לא יכול להסתיר, כי בד''כ האישה מסדרת את כל הארונות והמדפים ויודעת בדיוק איפה כל דבר/חפץ בבית נמצא חח

דבר נוסף, יותר כיף שהמתנה אקטואלית לתקופה, לפעמים יש תקופות שאישה רוצה משהו מסוים, ואם הכנת מראש משהו שעבר הטעם שלה בו?

בד''כ עושים קופסת הפתעות לילדים, לא לאישה אבל רעיון חמוד, אם הולך לך ומסתדר לך - אז סבבה! בהצלחה! אין בזה כללים! תעשה מה שבא לך תכל'ס!

תשאלי את אישתי איך אני מחביא לה את ההפתעות
בסדר פסח היא לא תמצא אותם

צריך יצירתיות ואפשר להחביא

אישית אני אוהבת שיש אפשרות להחליף את המתנה אם זה לא מוצא חן בעיני. אי אפשר להחליף מתנה שעברו שבועיים מהקנייה שלה.

נכון, זו באמת בעיה.. אבל כבר מכיר ± את הטעם שלה, ומקווה לקלוע..

מה שעושה לך את זה...

אם היא כן יודעת זה מאבד הרבה מהאפקט.

 

אבל יש חסרון שיכול להיות שדברים שתקנה כבר לא יהיו רלוונטיים מכל מיני סיבות

חלק גדול מאוד ממה שעושה את המתנה ככייפית זאת התחושה שהוא השקיע וחשב עלי ותכנן מה לקנות והתכונן לקראת..

אם הייתי יודעת שהוא "מילא סטוק" - זאת היתה נהיית מתנה לא שווה בעיני אפילו אם היא היתה משהו שאני ממש אוהבת..

נשמע שאתה מנסה לפתור בעיה שמעיקה עליך.

מעליב קצת להכין מראש
מה היא הבת שלך?! חח
אבל מה שבא לך.....

ומתנה נותנים מהלב, לא כי חייבים.
בהתחלה חשבתי שאם זה מטלה בשבילך אז עדיף שלא תביא בכלל.
אבל במחשבה שניה, זה חמוד שבאמת מביאים מתנה לחג
וממש מקסים שאתה חושב עליה.


נ.ב. כדאי שתשנה את המינוח.
שקית הפתעות נשמע כמו משהו שאמא שומרת בארון ומוציאה כשהילד עשה פיפי בסיר🤭

קנית את זה בשבילה, חשבת עליה, זה רומנטי והיא תרגיש מיוחדת...
כנראה ש''רומנטי'' זה בראש. אם זה שוכב בחנות או אצלך זה משנה? חוץ מזה שתוכל לתת לה גם סתם ככה אם תרצה או יקרה משהו מיוחד.

למשל יש תקופות שאישה מחבבת סגנון מסוים של תכשיטים
ולפעמים הטעם שלה משתנה
או חולמת על חפץ מסוים
ואם קנה לה מראש, זה לא רומנטי

אם אישתך לא ילדותית שמתבכיינת שלא חשבת עליה כל חג מחדש.
ואם היא לא מחליפה דברים שאתה קונה לה.

זה רעיון טוב ממש !!

אם היא תרצה להחליף היא לא תוכל כי הזמן עבר.
איך תדע מה היא תרצה לקנות מעכשיו לפסח למשל??
או בכללי מתנה ליום הולדת אולי עכשיו היא רוצה משהו ותשנה את דעתה עד ליום ההולדת

במוקדם או במאוחר. אני הייתי נעלבת אבל זה אישי אני מניחה כל אחת תגיב אחרת.

יש כאלו שטוענות שזה קצת פוגע שזה לא נרכש עכשיו במיוחד.

אם בעלי חשב עליי ורצה לפנק אותי וזה מה שעוזר לו .. שיקנה מראש

תגשש עם אשתך מה מתאים לה.
מקסימום תשלב בין שתי האפשרויות.

חלק מראש עם מכתב אישי ושוקולד או פינוק שנרכש עכשיו
ולוודא שהיא לא תצטרך להחליף..

עובד כבר כמעט שנתיים.
אין תלונות.
לא יודעצ אם דגם 770

מעניין מה יענה על זה הרב @די שרוט
זה 770...

וי"א שגם זה לא, אלא רק להיעלם מעיני כל חי...

.....

גם נהיו כתמים בנירוסטה מה שאומר שכנראה זו לא נראית נירוסטה אמיתית.

מזל טוב!

עדיף רופאה.

ואגב, אם לא הגעתם לחיבור חלקי למה נאסרתם?

המחזור הגיע?

יכולה לפנות בפרטי יש פתרון הלכתי

אם לא אכפת לה להתקשר לרב, מעולה
אבל אם פחות נוח לה אז עדיף מדריכת כלות מהפורום....

באופן פשוט, בפעם הראשונה שתגיעו לחיבור מלא תאסרו, כמה שזה לא נעים. עד אז - חיבורים חלקיים לא אוסרים אתכם.
מציע לכם לקחת את הדברים לאט לאט, גם חיבורים חלקיים זה מצוין, ואין מה להיות לחוצים להגיע לחיבור מלא. זה יגיע בסוף.

 

אבל יתכן מאוד שלא הבנתי את הפרטים בשאלה נכון, וגם יתכן שיש טיפים קטנים שיוכלו לעזור לכם להתקדם בצורה יעילה וטובה, ולכן כדאי מאוד (!) שתתיעצו.

אפשר להתייעץ עם הרבנים בשעות היום עד הערב (נראה לי שעד 18:00).
או אם את רוצה להתייעץ עם אישה, יש מענה נשי עם ייעוץ גם בנושאי אישות בשעות 20:00-22:00.
אם יש צורך לפנות לאיש מקצוע, הם יוכלו להפנות הלאה. ויכול להיות שידעו לייעץ בעצמם מספיק טוב בשביל לעזור.
02-651-5050
בהצלחה, ומזל טוב!

הסרת בתולין ע''י רופאה או בודקת טהרה.

לגשת ישר לכלים כירורגיים זה טעות איומה.

יש מקרים חריגים שבאמת הפיזיולוגיה היא הקושי ואז אכן ראוי לטפל בו אבל ברוב המקרים זה לא הבעיה.

לכן דבר ראשון צריך לקבל ייעוץ בתחום המיני ממישהו מקצועי, להבין שבאמת זו הבעיה ולא קשיים אחרים שהרבה יותר נפוצים כמו חוסר ידע, תפיסות שגויות, קושי רגשי שגורם לכיווץ וכדו
טיפול לא נכון במצב כזה יכול לגרום הרבה מאוד נזק לדימוי העצמי,ליחס למיניות, ולהדחיק קשיים אמיתיים אחרים שרק ילכו ויתגברו

דיברתי על הפן ההלכתי שככה ניתן לא להיאסר. זה מה שהיא ביקשה. האם זה מומלץ? כתבתי שזה לא נעים ולא המלצתי על זה. היא שאלה אם יש דרך - חבל לא חתת לה לשקול לבד האם היא רוצה את זה או לא

היא לא ביקשה עיצה לקיום יחסי אישות אלא לבעיה של האיסור לאחר ההצלחה.

בין אם היה דימום או לא.
אפשר למשוך את הזמן קצת ולעשות דברים אחרים

אני משתמש מוכר 0ה משתמש בניק חדש בשביל פרטיות.
לנו היה מקרה כזה, וגם היינו לחוצים שנאסר, בסוף לא היה רלוונטי והיה לנו תהליך ארוך עד שהצלחנו להגיע לחיבור, אם המדריך או המדריכה מנוסים הם אמורים להכיר את המצב וידעו להפנות אתכם למקומות הנכונים. (לפי מה שאני מבין בציבור הדתי זה קורה ב10-20 אחוז מהמקרים לפחות).
לעוד שאלות אפשר לפנות בפרטי.

אם היא תראה דם בתולים (וגם אם לא כפי הכתוב בספרים) תאסרו ואז יעברו שבועיים בנתיים או שיגיע המחזור או שהוא יהיה מאוד קרוב ואז מיד לעוד שבועיים
לפעמים זה יכול לחזור על עצמו שוב פעם . למשל כי לא מזהים נכון 'חיבור מלא'.

פנו לרב גם בעניין הזה .(או שלא מה שבא לכם )

או ללכת על הפתרון של נחשון החברוני

עריכה: ולענין הקושי עצמו אני בהחלט מצטרף לכל הממליצים על יעוץ . בפרט ממכון פועה.
אבל כל אדם קרוב אליך יוכל לסייע . אחות או חברה קרובה שכבר נשואה ויש לה יותר נסיון בתחום .
לפעמים מרשים יותר בני להתייעץ עם אדם קרוב מאשר אם מישהי זרה . לפעמים הפוך...

זה לגמרי נושא למדריכת כלות או למדריך החתנים תלוי במי הבעיה.

יש לציין שלא תמיד הם מבינים בזה בעצמם

אנחנו היינו בדיוק באותו מצב וחשבנו שגם לא הצלחנו ובסוף התברר שכן הצלחנו, אפילו בלי לדעת וקרום הבתולים הרבה יותר קל וקרוב ממה שחשבנו

בגודל
וגם בכתב אבל זה אינדוידואלי

אכן משעשע, אבל זה התבקש.
מזל טוב

רק הכריכה

בחתנים המורחב נראה לי שראש השנה יומא וסוכה ביחד כנל סנהדרין מכות שבועות ואילו באדום כל מסכת לחוד.

יכול לפרט יותר בפרטי

אני ממליץ על בריכה פרטית, כמו זאת שיש בבית מאיר. רק צריך לבדוק אם יש מקום שיכול לקבל אתכם ביום שישי...

מחדר בריחה...

150+-, השאלה כמה הדבר ידבר אלינו

בגן סאקר בירושלים.
מקום מתוק ממש

2. מעדיפים לא אוכל.
יותר מדוייק מבחינת מיקום זה מודיעין- אשקלון.

את "הסדנא -פשוט לעשות" שבונים ביחד משו מעץ בעיקר, נראהלי ישלהם מחירון ותראו אם בתקציב שלכם יש משו מעניין/שימושי לבנות ביחד

של חננאל זה בהרי ירושלים

תמיד כייף לנו כזוג, עלות לא מאוד גבוהה. אפשר לשלב סליחות בכותל להגיע כבר בחמישי בערב-לילה.
אם אתם אוהבים טבע ומעיינות אז זה רעיון טוב להתארגן על אוכל מראש או טייק אווי מושקע וללכת למעיין, אפשר לפתוח אוהל על הים בחוף להיות בזריחה, להכין משחק מעניין- לנצל ולצאת בשעות המוקדמות ממש לפנות בוקר ככה נעים ולא חן מידי.
באולינג ומשחקיית וידיאו(כן יש זוגות שממש אוהבים)
סדנת קרמיקה- בירושלים ובמודיעין 'כד וחומר', 'כיד הדמיון'.
הסדנא- במודיעין יש להם כל מיני סדנאות.
סדנת שוקולד ביער הקקאו.
מוזיאון אם אתם אוהבים.
שייט בפארק הירקון,גני יהושוע סירות פדלים.

אז האקווריום.
גם רומנטי
גם ממוזג

הלכנו פעם למוזיאון עם הילדים, תיעודי של עדה מסויימת.
התפלאו שהגענו בהיות שאנחנו ( ממש ) לא מהעדה ההיא.
..
לא הבננו למה..

מצד שני, בציבור הכללי אולי זה אחרת..

לא אוהבת בכלל דקירות (מי כן?) והיא קטנה 3 וחצי. 

א. זאת דקירה קטנה באצבע, כלומר הרבה הרבה פחות כואב לעומת פתיחת וריד ביד. צביטה קטנה וזהו.

ב. קחו בחשבון כמה היא עלולה לסבול מבידוד של שבוע בבית, סבל שהבדיקה יכולה (באחוזים נמוכים) למנוע.

ג. ניחוש שלי: כל ההורים שלא בדקו את ילדיהם, יתחרטו על כך מאוד ברגע שהם יגלו שילד בגן נדבק בקורונה ולכן כולם צריכים בידוד. אלא שאז זה יהיה מאוחר מדי, כי למבודדים אסור להגיע ולהיבדק. כך הבדיקה הבאה תהיה רק בסוף הבידוד.

ד. להבדיל מחיסונים, אף אחד לא מבטיח שהבדיקות הנ''ל יישארו זמינות וחינמיות לאורך זמן.

יהיה בשוע הבא בימים ראשון שני מרוכז לכל ילדי האיזור. עד אז - אנחנו מתלבטים

 

שמתייחסים לילדים בני פחות משלוש כאילו הם לא קיימים, וכאילו הם סבבה שייכנסו לבידוד ואיתם את כל הבית.

כאילו ילד קטן יותר לא מכניס את כולם לבידוד

אני גם לא הבנתי למה הגבילו מ-3.
היום רוב הילדים במסגרות....

אני הייתי עם קןרונה , בדקתי את הקטנה ואין לה נוגדנים

נראה שעד גיל שלוש הגוף מרחף ולא מחסן, ולכן הנחייה הזו

הייתי המומה... כאילו... מאיפה?

איזה התרגשות היה פה.
אין מצב למכור.
בן ה6 כמעט שבר את השולחן כשהתברר לו שהוא שלילי ונאלץ לבצע בדיקה לפני חתונה.

מעניין כמה זמן יימשך ואיך זה משפיע וישפיע עליהם

כל עוד יש תומכי תמותה בעולם, זה לא יקרה...

למי אפשר לעשות עכשיו בדיקות סרולוגיות בחינם?

אני רצה לעשות את זה...

לקראת פתיחת שנת הלימודים

רק ברשויות שהיתה בהן תחלואה גבוהה

אצלינו התחלואה לא גבוהה בכלל, והודיעו על ארבעה ימי בדיקה, רק שאחרי יומיים, הערב הודיעו שנגמרו הבדיקות...
באסה.
תכננתי לקחת את הילדות מחר

תוצאות חיוביות.
2-5 אחוזים בחלק מהרשויות, וזה לא שווה את הבלגן והסיכון שבהרמת פרויקט כזה.

בינתיים הגענו למסקנה שיש יותר סיכוי שהם יצאו חיוביים בבדיקת הקורונה הקרובה מאשר בסרולוגית - בגלל הצפיפות המרובה שם.
מחר יש אצלנו עוד הזדמנות, ואנחנו מקווים להצליח לעשות - עם הוצאת מספר מראש.
אבל לא בונים הרבה על זה... בעלי ואני עשינו סרולוגית לפני חצי שנה, ואף שיש לנו חשד שהיינו חולים בתחילת הקורונה (כשעוד בקושי היו בדיקות), יצאנו שליליים...

עשינו אתמול, ולא קיבלנו שום תשובה.
איך אמורים לקבל?
יש לי חשש שמשהו התפקשש.

אצלינו מי שעשה היום בבקר- קיבל היום.
מי דלא- חלק לא קיבלו.

שמי שעשה בראשון/שני ולא קיבל תשובה - סימן שאין נוגדנים, ומי שעשה החל מהיום כבר אמור לקבל סמס גם על תוצאה שלילית.

אפילו בלהידבק במחלות הם לא מצליחים להוציא ציון טוב 😔

אבל אני מניח שאם זה יומיומי זה קצת מעיק.. (פרטיות, תחושת חוסר אמון)

כי יש לי התכתבויות פרטיות ואני לא אוהב שנוגעים לי בדברים הפרטיים שלי.

או שזה סתם מפריע כי זה חטטני?

דברים שהיא לא צריכה לדעת...אני במקצוע טיפולי אז הרבה התכתבויות שצד השני חושף בפני דברים פרטיים מאוד.

היא יודעת שאם אבגוד בה אעדכן אותה (זה לא יקרה)
גם שונא חטטנות

הפוך זה מאוד מפריע לה

רק אומר לה לאיזה צ'אטים/אנשים לא להיכנס לקרוא כי הם לא מהמחנה שלנו ולפעמים לא כותבים בצורה נקייה/נושא רגיש

לי מפריע כי הוא משנה הגדרות ומתקין אפליקציות...

בווצאפים אחד של השני לא נוגעים, כי כל אחד רוצה לדעת מה הוא קרא כבר ומה לא, ויש שם גם דברים אישיים של אנשים זרים, שלא ראוי שיחשפו לבן הזוג.
(חבר שמתייעץ איתו על משהו... חברה שמתייעצת איתי..)

לא אכפת לו שאחטט לו אבל לא מעניין אותי

להתכתבויות אישיות ברור שלא נכנסת. רק כשצריכה לבדוק משהו ספציפי... יש הרבה שמתייעצים איתו על עניינים אישיים של מענייני..

יש לו כשר
מקסימום שיחות נכנסות: אמא, אבא, אח, חבר


😎

שעמוםםםםם לפעמים מסתכלת לו באסמסים לקרוא דברי תורה ששולחים זהו ולשנינו אין סמארטפון. יש לנו ווצאפ במחשב אבל הוא משותף אז במילא אין עניין של להסתכל לשני...

אני גם רוצה.

והתחברנו לווצאפ ווב... לא משתמשים במכשיר (במילא הכל בו חסום חוץ מהווצאפ).. 

כי אשתי אדם שמאוד נותן מרחב ולא נכנסת לדברים לא שלה. אם זה היה אחרת, יכול להיות שזה כן היה מפריע

אין לי שום בעיה, חוץ מזה שהיא מסתכלת בערוץ 'החצר האחורית' בטלגרם, וזה עושה לה סיוטים בלילה

וגם אני מחטט לה בטלפון.

 

דרך מד"א, במתחם כזה ענק שפתחו בעיר שלנו, שילמתי 50ש"ח באשראי וקיבלתי תוצאה תוך חצי שעה

תוך 12 שעות קיבלנו

כרגע אין לי מישהי בצפון להציע.
אם את מתייאשת מחיפוש מישהו למפגש פיזי הייתי ממליץ לא לוותר ולנסות מישהו בוידאו. עשוי להתאים לך בהתחשב במצב.

לא מתאים לי ווידאו..
והאמת שאנמ מחפשת כבר תקופה די ארוכה

תודה

באזור עפולה טוב לך?

לא, יותר באזור הגליל העליון

בגלל הקורונה, שווה לבדוק את העניין הזה ואולי לחפש מטפל במרכז.

בבצלחה רבה

לא מתאים לי בזום, תודה

תודה~

תודה למי שהגיב עד כה, אשמח לעוד תגובות רלוונטיות~

או שפספסתי משהו?
הסתכלתי בגוגל..

שגוגל צודק
למה לא לשאול במוקד קופת חולים? בהצלחה

לא משהו רפואי. רוצה לפרגן לבעלי.

אשמח להמלצות גם על סוגי מסאז'ים