פורום נשואים טריים (עמוד 119)

א. הסיבה שהם לא עושים X שביר היא שזאת בדיקה ששייכת לאשה בלבד, ולא "בדיקה זוגית". מכיוון שהם רק רוצים לבדוק האם פלוני ואלמונית יכולים להינשא זה לזו, זה לא שייך לבדוק גן שבו מספיק צד אחד פגום בשביל להעביר מחלה לילדים. הרי אם יש אשה שיש לה את הפגם הזה, אז תיאורטית לא משנה מה תהיה התוצאה של האיש - התשובה תמיד תהיה "לא מתאימים".

ב. יש גנים שלא נבדקים בדור ישרים (ולא נמצאים בסל הבריאות) לא בגלל שפגם בגנים האלה הוא לא חמור, אלא בגלל שפגם בגנים האלה הוא מאוד נדיר. 

במקרים האלה, גם אם הסיכוי לאדם אקראי הוא רק 0.001% נניח, הקופה כן תממן את הבדיקה אם הגן הזה מופיע במשפחה הקרובה של בני הזוג (מכיוון שעבורם הסיכוי הוא כבר 50%).

לענייננו,

יש לך אפשרות לבדוק גנים נפוצים שגורמים לאפילפסיה גם בלי לבקש מהמשפחה שלך לבדוק את הילדים. זה יעלה לך כסף, אבל אם זה חשוב לך - אז זה שווה את זה.

לשכן שלי יש ילד עם אפילפסיה, והם עשו לו בדיקה במעבדה בגרמניה עם כל הגנים הידועים שיכולים לגרום לאפילפסיה (בארץ הרשימה קטנה הרבה יותר).

הם נסעו למכון מור, ושם עשו לילד בדיקת דם ושלחו את המבחנה לגרמניה. אחרי כחודשיים מקבלים במייל PDF עם כל התוצאות (במקרה שלהם לא מצאו שום דבר...)

הם עשו לילד החולה בדיקה לכל הגנים הידועים לאפילפסיה. הם לא ידעו מה לחפש, לא בדקו גן ספציפי שהם יודעים שיש במשפחה, אלא פשוט בדקו ה-כ-ל. כל גן שהרפואה יודעת שהוא קשור לאפילפסיה.

את אותה הבדיקה בדיוק גם בעלך יכול לעבור.

אנסה להסביר בדרך אחרת:

נניח יש 100 גנים שקשורים לאפילפסיה. יש שתי אפשרויות:

א. האחיין יבדוק מה יש לו מתוך אותם גנים, ואז אם ימצאו למשל בעיה בגן X - אז בעלך יבדוק רק את אותו הגן.

ב. בעלך יבדוק מה יש לו מתוך אותם גנים.

בין כך ובין כך, מישהו יהיה חייב לבדוק את כל ה-100. אם האחיין לא בודק, אז שבעלך יבדוק. מלבד עניין תקציבי - אין כל הבדל בין המקרים.

במקרים מסוימים זה מגיע ממש לכדי סכנת חיים, ההתקפים עלולים לגרום לחנק וגם לקבלת מכות קטלניות בראש ו/או נפילות מגובה וכדומה.

יש גם מצב רפואי המכונה SUDEP, שהוא מוות פתאומי של חולי אפילפסיה. בלי התקף, בלי הכנה, יש חולי אפילפסיה שפשוט מתים ברגע אחד מאוד לא צפוי.

בקיצור, זה ממש לא נכון להגיד באופן גורף שאפילפסיה זו מחלה קלה עם השלכות מעטות.

(סיפור אישי: כשהייתי נהג אמבולנס הגעתי לבת שירות בגן חינוך מיוחד שחטפה התקף אפילפסיה. ההתקף היה ממש ארוך, הילדים היו מאוד מבוהלים. כשהיא התעוררה היא סיפרה שכבר שנים לא היה לה התקף, כי היא לוקחת תרופות שמצליחות לאזן את האפילפסיה שלה. שאלתי אותה אם משהו השתנה לאחרונה, והיא אמרה שהיא התחילה לפני יומיים לקחת גלולות. כששאלתי אם הרופא שרשם את הגלולות ידע שהיא מטופלת נגד אפילפסיה, היא ענתה שלא. הסברתי לה שאין לי שום מושג אם יש קשר בין הדברים, אבל בכל מקרה אסור לה אף פעם בחיים לקחת תרופה בלי להגיד קודם לרופא שהיא חולת אפילפסיה שמקבלת טיפול תרופתי).

נשמע שמה שהכי נדרש לכם הוא פשוט הקשבה אחד לשנייה.

להבין מה כל אחד מכם צריך, רוצה, מצפה

זה נראה שגם את מרגישה כרגע שאין לך ניראות

וגם בעלך מרגיש בדיוק אותו דבר

ואולי בגלל המצב הזה,

כל דבר אפילו "הכי קטן", כמו שכתבת ש"על כל שטות הוא נהיה רגזן וכועס" - נראה גדול ומשמעותי,

כי ברגע שאני מרגיש/ה שלא רואים אותי, או שלא אכפת ממני, או שאני לא נחשב, או שלא אוהבים אותי ומכבדים אותי מספיק וכן הלאה - זה מפעיל אצלנו בנפש כל מיני מנגנונים שגורמים לתגובה שלנו להיות כך או כך, ובצורה יותר חזקה ועוצמתית.

מאמינה שברגע שגם בעלך ירגיש ויחווה שאת רואה אותו, אוהבת אותו

וגם את תרגישי שבעלך רואה אותך, אוהב אותך, מכבד אותך -

ועל גבי הבסיס החשוב הזה תמשיכו לבנות את ההקשבה ההדדית, 

את ההבנה ההדדית -

גם תצליחו להגיע לשלב של מציאת הפתרונות שטובים *לשניכם*.

דבר נוסף שחשוב לשים לב כאן

הוא ששניכם נמצאים בעיצומו של *שינוי*.

שינוי אישי.

את - בהריון ועוד בחודש 9 (!!!)

בעלך - עובר שינוי רוחני ונפשי מבחינת הדת והוא מתחזק

ושניכם בעצם מוצאים את עצמכם *גם אל מול עצמכם* ולא רק אחד כלפי השני/ה בזוגיות -

במקום חדש לכם.

ומאתגר יותר.

כי את פתאום עם הרבה יותר מיחושים,

וכבדות,

וכל מה שקשור להריון

ושינוי גופני

והורמונים

ושינוי רגשי

ורכבת הרים רגשית

וכן הלאה

ובעלך פתאום שואל את עצמו שאלות של מהות

ומי אני ומה אני ומה מטרתי ולאן אני חותר

וכל מעשה שנהג לעשות בעבר נבחן שוב ושוב בעצימות גבוהה על ידו והוא בוחן אם שייך או לא,

ובעצם שניכם בתוך חדר כושר ומאמץ מאוד ממושך וגם חזק בנפש שלכם ובשינויים האישיים שלכם.

וזה חשוב לשים לב לכך,

כי צריך לכך זמן.

וסבלנות.

והבנה.

ובדוואי שזה משפיע גם על הזוגיות,

הרי אין עדיין יציבות שלמה,

יש כרגע תנודות,

גם אם הן ממקום מבורך וטוב - של עוד ילד, של עוד רוחניות - הן עדיין תנודות.

ועד שתגיעו למציאות יותר יציבה - יש דרך.

ובדרך הזו אתם צריכים להיות סבלניים גם כלפי עצמכם וגם אחד כלפי השניה.

לכן כ"כ חשוב שתבינו לעומק מה קורה לכל אחד ואחת מכם.

קודם תבינו את עצמכם.

אח"כ את בן הזוג.

ותוכלו לתווך זאת בצורה טובה, של תקשורת מקרבת ולא מרחיקה.

למשל,

בדוגמא שהבאת -

בעלך רוצה לעשות שבת בבית.

זה ערך חשוב לו.

לך כפי שאמרת אין בעיה עם זה.

אבל עם מה יש לך בעיה?

עם לטרוח ועוד במצבך בחודש תשיעי.

לבשל, לנקות, לארגן.

מה שעוד קשה לך זה להיות בשיעמום 

אז בואו קחו רגע את שני הצרכים שלכם יחד -

תהיו בהקשבה אחד לשני

את תראי רגע רק את בעלך, רק אותו

והוא יראה לרגע רק אותך.

מה בעלך אומר בעצם?

"אשתי. חשוב לי שבתות בבית. שלנו.

לבנות את הבית המשותף שלנו.

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

ואת תאמרי לו:

"בעלי היקר. מבינה ומכבדת את הצורך הזה שלך.

ואין לי בעיה איתו, רק כרגע אין לי כוחות לארגן ולבשל וגם יש את הפן של השיעמום שמטריד אותי, מה אפשר לעשות?"

ואז יחד אתם חושבים,

שכן שבת בבית

אבל עם אוכל מוכן שקונים.

או משהו פשוט.

גם פיתה עם שניצל יכול להיות נפלא כל עוד אתם בשמחה ונחת

ובעלך אחראי על הניקיון / מביאים עוזרת / לא שוטפים כלים אלא חד"פ יפה

ואת קונה לך ספר שאת אוהבת לשבת

או קובעת עם שכנה,

או ישנה המון,

מתפללת,

מוצאת משהו שכן יכול לשמח אותך בשבת,

חושבת על כך מראש, חושבים על כך יחד - מה יכול להכניס לך עוד עניין

ואז עושים זאת.

וזכיתם בחוויה זוגית של שבת יחד. זו גם ברכה גדולה.

- ולמשל לגבי צילומי ההריון שהזכרת -

אותו דבר בדיוק -

לראות מה את צריכה כאן

ומה הוא

את - רוצה צילומי הירון.

מסבירה לבעלך *למה*, איך זה ישמח אותך, מה יש שם שישמח אותך, ממש מביאה לו את הלב שלך שיבקר בו ויכיר את עולמך הפנימי לעומק.

ואז בעלך אומר את שלו - אני לא אוהב צילומי הריון.

בעיניי אין בכך שום דבר ואני אפילו נגד.

אבל אני שומע אותך אשתי שזה חשוב לך ומוכן לעשותם בשבילך.

רק מה?

יש לי קושי עם זמנים כרגע, בואי נחשוב על זמן שיתאים לשנינו

ונתאם *מראש*

ואז גם הצורך שלך בצילומי הריון נענה

וגם הצורך שלו בתיאום זמן שיתאים לשניכם מראש נענה

ברור שזה על קצה המזלג אבל העיקרון ברור - לשמוע אחד את השניה ולא רק את מה שאנחנו מרגישים ורוצים,

כי תמיד חוץ מאיתנו יש כאן עוד אדם שלם שגם לו יש רצונות ומאווים וצרכים וחלומות משלו,

אז כמו שאני לא רוצה שיבטלו אותי ולא יראו אותי - כך אני גם לא אבטל ואראה את אשתי/בעלי.

אנחנו שניים

בהצלחה רבה רבה  

בוא'נה אתה האדם עם הרעיונות הכי מוזרים שאני מכירה

לכן עשיתי משהו קרוב... סתם בשביל העניין.

מישהו אשכרה טורח להיכנס, אבל לא טורח לצלם ולהעלות... מרגיז.

בכל מקרה, החלטתי שכדי לא להתאכזב שוב, אז הראשון שיגיב ויעמוד בתנאי שכתבתי בסוף - יזכה.

אז...

זכית!!!

(אם את מעוניינת...)

אתמול הייתי עם הבת שלי בחוף יפהפה בחדרה, שמורת טבע גדור. אבל באסה שא"א ללכת עם הבעל בגלל חוסר הצניעות שם..

אני לא מבינה למה לא מקצים חופים למשפחות, כמו שיש חופים נפרדים?

עושה קשירה ראשונה כמו בשרוך.

ואז מה שנשאר בחלק האחורי, דוחפת לצד אחד.

ואת השני הקדמי קצת פותחת ומעבירה אחורה ודוחפת.

הזה פתח)

וזה לא לקח אותי רחוק. למרות שבסוף כן השגתי תשובה..

ושתפיץ לחברות !!!!!!!!

אני Aroha

הb-sides שלהם מעלפים. תשמעי

האם תשוקה זה מרכיב חיובי? בוודאי

האם תשוקה יכולה להיות קיימת 24/7/365/כל החיים? בוודאי שלא.

אני חושב ושיסלחו לי על הביטוי, שרוב האנשים מתרגמים "תשוקה" לרמת "חרמנות" אולטרא גבוהה בין בני זוג. מערבבים בין 2 המושגים.

הרבה שנים הייתי מתוסכל בטירוף בדיוק בגלל הגישה הזאת. חיפשתי "משיכה". חיפשתי את אותה "תשוקה". וכשלא מצאתי, הייתי מתוסכל למות.

ואז הבנתי שתשוקה זה לא כמו מה שהבנתי שזה. תשוקה זה סוג כזה של חיבור שבוא האהבה והאיכפתיות לבן או בת הזוג מתמזגת עם היצר הטבעי של מין. כשנשואים הרבה שנים ואנחנו תופסים את בן הזוג שלנו "כמובן מאליו" אז ברור שההגדרה הזאת של תשוקה תתפוגג מתישהו. 

תשוקה לא חייבת להיות נוכחת כל הזמן בחיי הנישואין.

תשוקה באה בהבלחות. בהיסח הדעת.

פעמים כשאתה חוזר ממילואים של חודש ואתה מתגעגע לאישה, אז התשוקה פורצת,

ופעמים שמצאתם זמן זוגי לבד אחרי חצי  שנה בתוך כל הבוג'ארס של החיים אז התשוקה פורצת.

היא פורצת בקילוחים. בתקופות. לא 24/7.

אם את מחפשת צימר לחודש אוגוסט, אין מצב שתמצאי משהו זול... כולם לוקחים במאות שקלים יותר.

אם יש לכם אפשרות לנסוע לא בזמן החופש, מומלץ. (גם מבחינת העומס והחום..)

בהצלחה!!