בחורה.. בונה חלומות מגיל צעיר על יום החתונה.
ודווקא בגלל הצניעות, בגלל הערכיות, בגלל ההבנה של המשמעות האמיתית של הדבר הזה - שכל הבית, המשפחה, הקשר - נבנה ממנו, אז קשה לך. את מבינה שאינך עושה "טקס" סתם...
את רוצה את כל המשפחה (כמובן), את רוצה חברות קרובות שרוקדות איתך, ושרות ליד הכיסא-כלה כשאת מתפללת. את רוצה את ההרגשות שחלמת עליהן. את אמיתית, בריאה. אשרייך. יש לך צער של בת ישראל נורמלית, כשרה.
אמא רוצה לנחם - נחמה של יידישעמאמע... תמיד אימהות היו כך..
ארוסך גם רוצה לעודד - ובאמת בשבילו את העיקר.. מה איכפת מה שמסביב.
אבל הוא בחור, הוא לא בת. יקח לו עוד זמן עד שהוא ירגיש מה את מרגישה. זה חלק מהלימוד של הנישואין, לימוד ארוך וחביב מאד אם עושים אותו ובסבלנות פתיחות כמו שצריך.
את צודקת! זה קודם כל.
כעת תראי: יש מצב של סכנה בהידבקות. את הרי רוצה שכולם יהיו, כי את אוהבת אותם. את לא רוצה שחלילה מישהו יצא חולה או גרוע מזה בגלל השמחה העצומה. אז יש אילוץ.
ואז, תיאורטית, יש שת ברירות: לדחות עד... ויהיה כמו שרצית. או לא - כי אני רוצה להתחתן בזמן.
ואת מחליטה, כמובן, מאותו שרש שבגללו את רוצה חתונה גדולה יותר - שרש של מופנמות עמוקה של ערך הנישואין - שאת מעדיפה להתחתן בזמן...
כאן תתבונני מבפנים. כל מה שאת רוצה נכון. אז כמה זה עמוק, כמה זה מכיל חברוּת וקרבה ואהבה ואחוה ושלום ורעות - עד שזה שווה בזמן, גם בלי מה שמסביב, עם כל כמה שזה (באמת) קשה.
ואחרי שתתיישבי בדעתך עם זה - תחשבי איך אפשר פרקטית הכי טוב ושמח.
קודם כל, מספר משתתפים מקסימלי שאפשר, בשטח פתוח. אולי קבוצות קטנות, מחוץ לשטח הזה (לא יודע מתי החתונה ומה ההגבלות אז). לדבר עם מי שנוכח מהמשפחה על הקושי - ושימלאו את המקום. לכל אחד יש משימה של עשרה... לדאוג שמישהו ינגן באופן עמוק...
אולי - באופן יצירתי ובלתי רגיל לגמרי - לארגן אחרי החדר יחוד, או אולי לפני הכסא כלה הרשמי, "זום" יחודי לחדר שתהיי בו לבד זמן מה... תני לחברה או שתיים הכי טובות לארגן, עם אחת מאחיותייך, אחרי שתפרקי לפניהן את ליבך... שיארגנו עם המון חברות שלך. כל אחת מהחדר הפרטי שלה, בלבוש חגיגי. שכולן תרקודנה לך.. כל אחת מהמקום שלה. כולן תברכנה, כל אחת ממקומה...
תהפכי את זה באופן יצירתי לחוויה ייחודית שאין כמותה.
קודם, להפנים שהצער נכון. אח"כ - להבין את ההכרח של המצב, לטובת אלו בעצמם שאת רוצה בקרבתם. ואז - להתעודד, להתמלא כחות, לארגן שמחה מרחוק-מקרוב.... אפשר גם בהתחלה, בכסא כלה. ושוב אח"כ.. בטוח שהחברות שלך רוצות לשמח לא פחות משאת רוצה לשמוח.
הבעש"ט הקדוש אומר, במקום שמחשבתו של אדם נמצאת - שם הוא נמצא. תהיינה איתך.
תאמרי לעצמך, נכון שפיזית ממש יותר טוב. אבל גם קרבה כזו, היא דבר גדול. לפעמים דווקא מתוך המיצר המעשי והרצון הגדול, מרגישים אותה עוד יותר.
תעשי קצת שינוי בראש מהחשיבה הרגילה לגבי השטאנץ של אירוע גדול כזה, ותמצאי רעיונות מנחמים ומשמחים.
וכולנו איתך - גם בצערך - וגם בשמחתך..