שתנסה לתת לזה עוד קצת זמן - בידיעה ברורה שזה לא "נגדה", שהיא התאמצה וכל הכבוד לה - עד שיחלים מהפציעה והשלכותיה הללו. שתיקח את זה כחלק מהפציעה, התיסכול וההרגשות (כמו, נניח, מצב רוח של אשה אחרי לידה אפילו שבעלה עזר לה..) -
ושתאמר לעצמה: כמו שאני עוברת על זה, מתאפקת, ממתינה - כך גם הקב"ה יגמול לי באותה מידה. יעבור, יראה את הטוב, יעלים עין ממה שעדיין לא - ויכתוב וחתום לחיים טובים...
ועוד זמן מה, כשבעלה יתאושש יותר, תנסה לפתח שיחה. להקשיב מה מעיק עליו. אולי הוא ודאג מה היה בהמשך וכד'.
ואחרי שהוא ידבר, תוכל גם היא לומר לו איך היא חוותה את התקופה מהצד שלה. באיזה אופן היתה שמחה שיעברו ביחד את ההמשך. בחיזוק הדדי.
הם הספיקו לריב ולהתפייס לפני ראש השנה, תודה לכל העונים.
לפי מה שנאמר לי, ב"ה התקשורת עלתה על דרך המלך.
שנה טובה ובריאה!!!
אלא רק במעבר בין ערים
להבין ולהחליט שיש לנו בחירה איך להתבונן על הדברים ואיך לקחת אותם.
אחרי התיסכול הראשוני, להחליט שנשמח גם ככה....
אני כמעט לא פה בזמן האחרון
אני רוצה להודות לכם
עזרתם לי מאוד השנה. כשהייתי צריכה חברים שלא מכירים אותי - הייתם שם .
עם כל העצות , מכל הלב.
תודה לכם !
אני מבקשת סליחה, יודעת שלפעמים הייתי חדה, ניסיתי שלא . באמת שניסיתי להיות עדינה ,אבל לפעמים יש נושאים שמעלים לי עצבים או יותר נכון להגיד- רגשות.
אז סליחה.
באמת באמת
שיהיה בשורות טובות לכולם .
אמן.
היי,
האם יש בעיה להכין תבשיל בסיר בישול איטי ביום שישי אחר הצהריים לפני שבת, לאכול ממנו בשבת ויום טוב ראשון של ראש השנה בבוקר, לשים שאריות שנותרו במקרר, ולשים את השאריות ביום טוב שני של ראש השנה על הפלטה ולאכול את זה?
אני לא חושב שיש עם זה בעיה, אני רק רוצה לוודא.
תודה רבה ושנה טובה 
הוציאו אותי לחל"ת לפני פסח וחזרתי תחילת יוני. ועדכנתי שחזרתי
בתחילת יולי קיבלתי דמי אבטלה, חשבתי טעות או לא עדכנתי אז עדכנתי עוד פעם. ושלחתי להם הודעה דרך האתר באזור האישי שחזרתי לעבוד ובכל אופן קיבלתי דמי אבטלה (בדקתי השבוע והבקשה עדיין בטיפול....)
לפני פחות מחודש המעסיק שלי כדי לקבל את המענק אז הוא עדכן וגם אני עדכנתי ובמידע אישי כתוב להם שחזרתי. ואז לא קיבלתי דמי אבטלה על אוגוסט אז חשבתי שזה הסתדר. השבוע קיבלתי עוד פעם דמי אבטלה.
בקיצור קיבלתי דמי אבטלה שאני לא אמור לקבל על יוני-יולי-אוגוסט.
אל תדאגי הם ידרשו את הכסף, תשאירי בחשבון ואל תגעי.
לשמוע מבני הבית מה חשוב להם (ולבקש מהם לחשוב על זה)
וגם להשמיע מה חשוב לך.
יחד לעשות את מה שצריך שכולם יהיו שמחים
באמת הכל עניין של איזונים ומינונים בחיים - ונשמע שכרגע את בהחלט חושבת על כל דבר
גם בזמן שאת עם בנך היקר - את רק איתו - שזה דבר יקר מפז, במיוחד בתקופה של דור המסכים,
גם באיכות, גם בכמות,
גם מנסה לפרנס ולהחזיר את ההלוואה המותנית בו זמנית,
ונראה שאכן את עושה כמיטב יכולתך וכל הכבוד לך! את נשמעת אישה ממש מקסימה
אני מציעה לחשוב כל שנה מה מתאים לי, לנו, לכל פרט במשפחה מכל הכיוונים - פיזית, רגשית, זוגית, הורית, נפשית, כלכלית וכן הלאה
לעשות סדרי עדיפויות,
רשימת ערכים ומה הכי חשוב
רשימה של מה הכי דחוף
רשימה של מה הכי נצרך וכן הלאה
ולמצוא את האיזון והמינון הנכון בכל דבר.
ולזכור - שאם חלילה אחרי ההחלטה משהו יוצא מאיזון ומרגישים שחסר ל___ זמן/כוח וכדומה - אפשר תמיד לחשב מסלול מחדש! ולנסות למצוא את האיזון הכי נכון והכי מתאים לכם כיחידה משפחתית שלמה.
בהצלחה רבה רבה 
תחשבי שכאשר את "בכושר", את מוצאת בת מלוכלך.
אז מה את עושה? נניח מתחילה מהסלון.. את לא מתוסכלת שעדיין במטבח מלוכלך, כי את יודעת שתגיעי גם לשם...
כך תסתכלי גם כעת.
כעת את עובדת על ההריון... הכי הכי חשוב. עוד מעט תגיעי גם למה שפחות חשוב, אפילו שכעת מתסכל - ותוכלי לנקות כרגיל, כמו שאת אוהבת.
וכנראה לא נכון מה שכתבת שאת "רק בהתחלה", כאילו בהמשך הכרחי שיהיה עוד יותר..
יש כאלה, שעוברות 3 חודשים ראשונים, והכל נראה אחרת.
עוד קצת סבלנות - תתחזקו בדבר הנפלא העיקרי.
רק לדאוג לחמם טוב
הנה, אנחנו שוב בסגר,
זה יכול להיות סבבה ובסדר,
ויכול ממש לעורר שבר...
סגר זה זמן של התכנסות, של יחד ומבט עיניים.
זה יכול להיות מושלם לצמוח יחד שבעתיים.
יש זוגות שדווקא עכשיו יצוף כל הקושי,
כש"תקועים" יחד הם לא מוצאים בכך שום שמץ יופי...
מה שבטוח הוא שאלו ואלו יכולים לקבל כלים,
שיכולים לשדרג את הזוגיות לעולמות נפלאים.
אז כל מי שרוצה את זוגיות שלו קדימה לקחת,
מוזמן להצטרף ללא כל עלות לסדנא דיגיטלית שבעז"ה תהיה מוצלחת 
מנסים לקיים שליחותנו מול בורא העולם.
מי שרוצה להירשם או לקבל עוד פרטים,
מוזמן לעלות מולי בתיבת המסרים
לא פשוט בכלל המצב עם הילדים והפרידה, והסגר והקורונה לא עוזרים בכלל 
הלוואי שיהיה טוב!
הרבה הרבה כוחות
הערבים שעושים חתונות ענק ומה שמתחשק להם ואלימים כלפי שוטרים וגם מפגיני השמאל שחלקם בלי מסכות, לא שומרים מרחק, מזהמים ומרעישים בלי בושה ומגובים ע"י תשקורת מוטה. הממשלה פוחדת מהם והדבר גורר מצב שבאופן כללי אין שמירה על הכללים. התוצאה המזעזעת היא הדבקה מטורפת והרבה נפטרים ולכן אין ברירה אלא רק סגר.
האדום שחור\
אילו הייתי מתה על קידוש ה' בהרף עין
זה היה מסדר לי הכל
זה היה שניה אז זה לא היה כואב
מסודרת עם עולם הבא= מתה על קידוש השם
מסודרת בעולם הזה = אני יהיה במקום נח ולא אצטרך לדאוג מה אעשה ואיפה אהיה
לעשות ניתוח
ולשלם עליו הון שאין לי
ולחפש משהו לעסוק בו
כדי לחיות
ולהתגלגל
ולהתגלגל
ולהתגלגל
אני משוגעת שזו המחשבה שעברה לי בדקות אלו?
אולי..יכול להיות מאוד
אבל החיים חזקים מהכל, אולי
בבקשה לא לשים בעמוד הראשי
שוברת קופותנגמרו לי השמותאפשר בכל זאת לעזור במשהו?
מה יכול קצת להקל עלייך או לעזור איכשהו?
צריך להשתדל להגיע למצב ששמחים בחיים כאן..
תנסי לסדר לך את הדברים.
לתכנן בצורה מסודרת תעסוקה שתיתן לך פרנסה טובה.
טיפול רפואי מיטבי בהתאם לנתונים.
להוסיף טוב בכל דבר טוב שיכול לשמח אותך.
השירשור הקודם שלי היה חודשים בודדים לפני החתונה, מי שרוצה ומעוניין יכול לקרוא שם, בכ"א אני כבר תקופה רוצה לכתוב, לשתף, ופשוט אין לי את הכח הנפשי הזה לשבת ולגולל בפניכם את כל אשר אני עובר, מקווה שלא תדונו אותי, ותודה לכם על ההקשבה אנשים חכמים ומכילים.
כיום אני נשוי כבר כמעט שנתיים. בקצרה, ב 7 חודשים הראשונים לאחר החתונה כלל לא קיימנו יחסים (כאמור תוכלו לקרוא למה בשירשורים הקודמים) לפי דעתי, וגם אמרתי לה, הנישואין האלה היו מתוך בהלה, רצון לברוח ולצאת ממצב כלשהו, היא רצתה לברוח מהבית, ולכן נפגשה עם בחורים בלי שום קשר אליה, וגם בלי שום קשר אחד לשני, ואני, הייתי לאחר פרידה נורא כואבת, שקוע באלכוהול,ובדיוק בנקודה הזו נפגשנו, והיא בחורה תמימה, שרק רצתה לברוח מהבית הקשה שלה, לא שמה לב האם אני באמת מתאים לה, , ואני, אמרתי לאנשים הקרובים אליי, שנחמד לי, אבל אני לא מרגיש משיכה ואהבה, אמרו לי זה יגיע, ואני לא מגדיר את עצמי כאדם טיפש, פשוט הלכתי לזה... לא הייתה לי שום התרגשות לפני החתונה, ולילה לפני, נפגשתי עם חברה טובה בפארק בצפון הארץ ובפשוט ישבתי על הדשא ובכיתי לה... לא הרגשתי געגוע לכלתי, לא שום דבר, ואמרתי את זה לרב שלי, מה שעשיתי, אמר לי טוב אתה פותח דף חדש, וכו' וכו'... ביום החתונה, קמתי בבוקר התפללתי,נסעתי לשטוף את האוטו, ונכנסתי לנוח קצת במיטה, קמתי אכלתי משהו, וזהו, שום דבר מיוחד.לא הייתה לי שמחה, אבל כאמור, זה כאילו הלב שלי היה כל כך קפוא, שהתנהגתי כמו רובוט. וכך גם הייתה החתונה, היא מאוד רצתה שזה יגיע כבר, ופחדה בטירוף כל פעם שאני אברח (אחרי זה התברר לי שזה בגלל מישהו שברח לה אחרי הוורט) וביקשה לדעת אם אני נמצא באולם שוב ושוב.. כשבאתי לכסות אותה, תמיד אומרים שזה רגע מאוד מרגש וכו' וכו'.. אמרתי לה שאני לא יודע מה לומר לה, והיא פירשה את זה מרוב התרגשות, אבל באמת שלא היה לי מה לומר לה. וכך, הייתה החתונה, הרגשתי כמו בחלום שעוד מעט אתעורר ממנו, בחודשים הראשונים היא ישנה עם בגדים (ואני בחור דתי מינוס וחוויתי יחסים לפני החתונה) ואני לא מבין מה אני עושה במצב הזה, איך נקלעתי לכאן? היא דחתה אותי שוב ושוב ככה 7 חודשים בערך. לא קיימנו יחסים, והיא לא בכלל הבינה את הקושי בזה, הייתי אומרת לי וסליחה על השפה, מה מה אתה מרגיש? שמלא לך כמו שאתה צריך ללכת לשירותים? אז תוציא את זה, מה אני יגיד לך.... וכך זה רק הרחיק אותי והבנתי כמה אנחנו רחוקים בראש זה מזה.התקופה ההיא הייתה כל כך מוזרה, לא קיימנו יחסים לאחר החתונה, ריחוק מנטאלי, וכמה וכמה פעמים ארזתי תיק לברוח מהבית, ושיכנעו אותי להישאר, והיא לא יודעת מזה כלום. לאחר כחצי שנה שלא קיימנו יחסים, הלכתי לרב שלי איתה, ואמרתי לו, שאני לא חושב שהבעיה היא ביחסים, אני חשוב שאין לי כלום עליה, לא מרגיש שוב דבר, אני מצטער, אני מעריך אותה, אבל זו טעות, והוא אמר לי שזה בגלל שלא קיימנו יחסים, ואני אומר לו שוב, זה לא קשור לזה, אני לא מרגיש שהיה לי קשה בתקופה הזו להתנזר ממנה, כי לא רציתי את זה איתה. הוא חלק עליי, טוב... היא הלכה למישהי וכך היא עזרה לה לפתוח את המקום, וקיימנו יחסים, ברוך השם ! אבל, לי זה היה טכני, מוזר, אני לא יודע אם אפשר לכתוב כאן פתוח ,כן או לא. אבל אנסה להישאר במסגרת הנכונה. לא הרגשתי כלום, היא הרגישה, הצלחתי, אבל זה לא העיקר להצליח, זה להרגיש שיש מישהו שרוצה לעשות איתך את זה.ככה עבר פסח, והיא ניפנפה בזה שהיא נשואה, והכל טוב וכיף והיא לא אחת שמבינה רמזים או מצבים, ולא שמה לב להרבה דברים, דוגמא? נגיד להיכנס למקלחת או לשירותים עם אור מכובה, וכשאני מכיר שהאור מכובה, היא אומרת וואי שכחתי, או כשהיא יוצאת מהבית ולא לוקחת מפתח, אני מזכיר לה, וואי שכחתי. או שיש כביסה תלויה בחוץ מיום שישי ואני מזכיר לה ביום שלישי להוריד, וואי שכחתי, ועוד משהו, 2 ימי הולדת שלי היא שכחה , וגם לא עשתה לי כלום ותאמינו או לא, ידעתי שזה מה שיקרה כי זה הטיפוס, כי גם באירוסין לא קנו לי כלום, (אגב מי ששוטף את הבית, מבשל לשבת, וקונה דברים דקורטיבים לבית, זה אני, לא כותב בשביל להכפיש, אלא רק במציאות, יש משהו שנקרא חוש נשי, שהבית מריח נעים, נקי מאבק, הכל מסודר, לה אין את זה. וקשה לי עם זה נורא,) טוב , אני יחזור לנושא העיקרי. מפסח פשוט הרגשתי שאני לא יכול לקיים איתה יחסים, ולא קיימנו איזה 3 חודשים, והיא לא שמה לב, אגב, יש כאלה שיכתוב מה עם הריון, תיזהר, תזהרו, בהתחלה היא רצתה לקחת כדורים, אבל היא קראה את התופעות לוואי וזה הפחיד אותה, אז היא למדה שאם מקיימים בזמן מסויים אז הסיכויי קלוש, ולכן מה שהיא למדה, אין לקיים יחסים מיד לאחר המקווה, כי זה זמן הביוץ, אלא לחכות, אמרתי לה סבבה, נכון זה נשמע גרוע, אבל היא גם ככה לא מבינה עד כמה זה גרוע, ואני הרי לא נמשך, אז שישאר ככה, שאחרי המקווה אין יחסים, רק אחרי כמה ימים,
הגענו לחודש אב, מפסח אין יחסים, ופתאום זה מפריע לה, היא מרגישה שאני סגור, שאני טכני, ואמרתי לה כמה פעמים שאנחנו לא מתאימים, היא לא מוכנה לקבל, אז היא רוצה שנלך ליועצת זוגית, אין לי בעיה אמרתי לה, תבחרי מי שאת רוצה אני בא איתך. היא בחרה ביועצת ממש מקסימה (מי שרוצה שם אוכל לשלוח בפרטי) אמרה לי קבעתי אלה כך וכך, אוקי, אין בעיה, אנחנו שם, אשתי יושבת מולה טוענת, והגיע תורי, אז התחלתי לספר מה שאמרתי לה, ומה שבאמת, אז היועצת הייתה בהלם, היא אומרת לאשתי, את בא להתייעץ והוא אומר שאתם בכלל לא מתאימים, וזה שהוא לא קיים יחסים כי הוא לא רוצה ולא נמשך אלייך? אז מה? איפה היית? ואז אמרתי לה שאני רוצה להתגרש, פתאום דממה בחדר. היא התחילה לבכות, אז אמרתי ליועצת,היא בטוח שונאת אותי ,אבל אני חושב שאולי בהמשך היא תודה לי, כי עדיף לך לחיות עם מי שאוהב אותך ורוצה להיות איתך, ולא בצורה הזו. לא שאני שונא, אני פשוט חושב שקרתה כאן טעות מצערת, וזה לא זה, היא רצתה לברוח מהמקום שלה, ואני מהמקום שלי, וזה קרה מהר. אז היא התחילה לומר, אין מצב שאני חוזרת לבית של ההורים שלי, אמרתי ליועצת את מבינה, היא לא אמרה משהו אחר, אין מצב שזה קורה, אין מצב שהוא הולך ממני, הפחד הגדול שלה, הוא לחזור לבית של ההורים, היא מוכנה לחיות בהצגה, העיקר לא לחזור לשם.וככה היו 3 פגישות שהמסקנה היא שאנחנו לא צריכים להמשיך , ומה שהיה אז, זה מוות בבית, רק בכי ובכי ובכי, איך אבא שלי יתמודד, ואמא שלי תמות, וכו'.. רק על מה יהיה ומה יגידו, ואני מה אני יעשה? אז היועצת אמרה לה ללכת למישהי שתעזור לה לעבור את זה , אז חברה שלה הציעה לה מישהי חרדית, שתעזור לה עם זה, אבל, התברר שמה שהיא עשתה זה בדיוק ההפך, היא אמרה לה שהקב"ה לא רוצה גירושין שזה לא טוב, וחס וחלילה שהיועצת אמרה כזה דבר, והיא שהייתה בקטע של הכלה של המצב, התהפכה ואמרה שאין, היא לא תתגרש, כי החרדית שהייתה אצלה אמרה לה, שאין מושלם, ולהתגרש זו לא אופציה לעולם, ואחרי שיהיו ילדים זה יסתדר, ושהיא רוצה לדבר איתי ,שוב אמרתי אין בעיה, הלכתי אליה, והיא התחילה להאשים אותי, בגלל שההורים שלי גרושים, אני גם רוצה לעשות את זה וכו' וכו'. אמרתי לה מה? את אמיתית? אם אשתו של הבן שלך לא היה מקיים יחסים 7 חודשים מהחתונה, ולא עשתה לו ימי הולדת, כי שכחה, וכי אני לא יצרתית, ולא מנקה את השירותים בבית, ולא שוטפת את הבית, ולא מבשלת לשבת, והבן שלך היה אומר לך שהוא לא נמשך אליה, מה היית אומרת לו? בחייאת עזבי, אמרתי לה בואי נעצור כאן, קחי את הכסף על הזמן שלך, וסלאמת, חזרתי ואמרתי לה שהיא דפוקה ואני מצטער על זה, וזהו, המצב נשאר ככה, הגירושין ברחו... אני היום כמעט שנתיים נשוי, מה שאני הולך לכתוב עכשיו, הרבה לא יאמינו לי, אבל בחיים לא הגעתי לסיפוק איתה, ולכן היא לא בהריון בלי שום כדורים ובלי שום מניעה (וזה כבר קורה גם מיד אחרי המקוה פעם אחת , ואחרי זה עוד פעם וזהו) כי הכל זה ב mind ואם אני לא מרגיש אהבה או רצון להיות, זה פשוט לא קורה אצלי. (יש שיטות כאלה טנטרה וכדו' של ללמוד לשלוט בזה) בכ"א המצב כיום הוא שיתהפך העולם אני לא חוזרת לבית של ההורים שלי, וירדתי מבחינה רוחנית, כי קשה לי, והיא דוסית, ולא אכפת לה מה אני עושה ומה לא עושה, העיקר להישאר נשואה, ולא לאכול את "הפאדיחה" של "הגרושה"
תודה על ההקשבה.
שאם הגיעו מים עד נפש, להתגרש זו לא מילה גסה.
את זכאית לאושר של עצמך.
מובן מאוד איך שאת מרגישה, במיוחד בתקופה טרופה זו בכל העולם, בכל הארץ וכמובן כמובן - במישור הפרטי-זוגי שלך.
את מתמודדת מול הרבה מאוד חזיתות בו זמנית וזה מתיש. מאוד.
מעבר לכוחות ולתמיכה מקווה שתצליחי לאגור קצת כוחות בחגים, להתמלא קצת *עם עצמך ובעצמך*, להתפלל לקב"ה לשנה טובה הרבה יותר,
ואחרי שהתקופה המשוגעת הזו תרגע קצת - כמובן להמשיך לבחון לאן פניכם מועדות בזוגיות הזו עם הטיפול בו אתם נמצאים ובכלל.
רק טוב יקרה
יש סגר, אתם בכלל לא אמורים להגיע להורים שלו לחג.
שלום לכולם
פוסט פריקה בעיקר וגם קצת התייעצות אולי..
לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל, סיפור כל כך ארוך יש לזוגיות שלנו. נשואים 6 שנים פלוס 2, דתיים.
הזוגיות שלנו סובלת כבר 5 שנים, לא הרבה אחרי החתונה. יש עליות ומורדות אבל ברמה של רכבת הרים, יום למעלה יום למטה בתחתית, שבדרך כלל מתדרדר גם לשבוע..
הבעיות המרכזיות שלנו הן: קשיים במיניות, מה שאומר גם תדירות מאוד נמוכה, תקופה ארוכה ללא יחסים מלאים, והמון מתח וריבים סביב זה. תכלס זה משפיע מאוד על הכל.
בעיה נוספת היא חוסר אמון, בעיקר מהכיוון שלי.
התקפי זעם של בעלי וסוג של ניתוק שלו מעצמו ובעקבות כך מהילדים, מהעשייה בבית ומהזוגיות. כלומר, הוא מאוד דביקי בכל מה שקשור למגע פיזי, חום ואהבה וכמובן יחסי אישות.. לפי הבנת המטפלת יש לו צורך מוגזם עד תלות בזה(אנחנו בטיפול זוגי ופרטני במקביל כבר 5 שנים...) אבל הרבה פחות בכל שאר התחומים. הוא לא יוזם שום דבר כמו בילוי זוגי או עשייה כלשהי בבית/ אישית.. אין לו חיי חברה בכלל בכלל בכלל.
בקיצור,
היום היתה לנו שיחה, לאחר שזמן ארוך כבר מציק לי ומעיק עלי הקשר הזוגי שלנו ומה שאני חווה ממנו, ולא ממש הצלחתי לדייק עם עצמי אף פעם, ובשיחה הגענו למסקנה שבעלי ויתר על החברות איתי והפנה את הצורך הזה החוצה, לנשים בעיקר. עכשיו לא מדובר באמת בחברות, ממש לא, אנחנו דתיים חרדים, אבל הכוונה היא שאת הצורך הזה הוא ממלא, במסגרת האפשר, עם נשים אחרות שהן לא אני ואני גם אף פעם לא חלק מזה ולא הצלחתי אף פעם להרגיש חלק מזה, והיום אני מבינה למה. ולמה בעצם זה כל כך כאב לי.
הוא טען שהוא ניסה ומאחר והתקשה איתי, התייאש, ויתר, ומעדיף להתמלא איפה שקל. הוא אומר שאני הייתי נפגעת מלא פעמים בשיחות איתו או איכשהו מקשה עליו.
עכשיו, אני לא אגיד שאין דברים בגו, אני יודעת ושנינו מודעים לרגישות שלי ולקשיים שלי(לא שלו חסרים. בכלל לא. לא אני אמרתי, זה עלה עם המטפלת) ואני יכולה להבין שזה לא היה קל, *אבל* קודם כל תמיד יותר קשה לפתח חברות עם בן זוג או בת זוג, כי זה 2 אנשים שבסופו של דבר מנהלים בית משותף ומגדלים ילדים ויש הרבה התמודדויות שאין עם חברים בחוץ..
ודבר שני, אפילו אם זה קשה יותר מהרגיל, אז הפתרון שלך הוא לוותר עלי ולפנות החוצה??? במקום להשקיע פנימה?
זה פגע בי מאוד. ואולי יותר נכון הכעיס. לא בטוחה מה יותר. אני יודעת שהרגשתי פראיירים ומנוצלת ואני יסביר למה
אני כבר שנים משקיעה המון בנישואין, בזוגיות, בניסיון להיות חברה טובה, בלהתגבר על הקשיים ולהילחם על הזוגיות שלנו וכולי מכוונת פנימה, זה מתבטא בכך שאני יוזמת יציאות ובילויים, חופשות, קובעת זמן שבועי הלו"ז לזוגיות ובקיצור ממש נוקטת פעולות ומחשבה בשביל החברות שלנו. והאמת, שהרגשתי לא פעם שאני קצת נואשת במרדף אחרי התחושה הזו שאני כל כך רוצה להרגיש בזוגיות שלי, ופתאום אני מבינה מה קורה כאן.
אני רוצה חברות טובה בזוגיות ומשקיעה שם המון, ובעלי בכלל לא רואה בי חברה, לא מתעניין בי בתור חברה ומעדיף את זה לחפש בחוץ.
הרבה פעמים בסיטואציות חברתיות אני מרגישה שאני שקופה בעינו וכעת מבינה למה. זה כאב לי והציק לי על פעם ולא הצלחתי לדייק למה ומה קורה לי. הערב בשיחה פתאום הבנתי.
זה שחור על גבי לבן: הוא לא מתעניין בחברתי כחברה.
עכשיו, הוא כן מאוד משתדל להיות איתי ולהקשיב לי וכו', אבל זה הנקודה, שהוא עושה את זה בשבילי כי הוא כן אוהב אותי או לפחות אכפת לו ממני. אבל הוא מבחינתו, לא *רוצה* את זה. זה לא מעניין אותו. באיזשהו מקום במילים אחרות, *אני* לא מעניינת אותו. אכפת לו- כן. מעניין אותו - לא
כאב לי מאוד להבין את זה.. ומה שאני שואלת את עצמי עכשיו זה מה אני רוצה לעשות עם זה?
באינסטינקט הראשוני בא לי להתרחק ממנו, לבנות לעצמי חברויות במקומות אחרים(שגם לי חברים אגב) ואז כאילו שיחפש אותי. כאילו אני רוצה שהוא ירצה בי באמת בגלל זה
מצד שני אני אומרת לעצמי, אז עוד פעם אני עושה משהו בשבילו? כי מה? כי אני עדיין רוצה אותו למרות שהוא לא רוצה אותי?? או שזה ממקום אחר..
מנסה עדין להבין את עצמי, אשמח קצת לשמוע מכם.
לפי מה שנשמע מדברייך (זה המקור היחיד - ואם זה הובן נכון), הוא חיפש אצלך את היחס והחום והאהבה - משלא קיבל את זה, התחיל לחפש במקומות אחרים, בתחומי מה שנראה לו לא אסור...
אצלך, המשמעות של מרכז הכובד של היחס, זה "לארגן פעילויות" ביחד. יציאות, בילויים - כך את רוצה להרגיש את ה"חברוּת".
אם אני מבין נכן מה שקראתי - הוא מחפש חום ואהבה. את מחפשת "חברוּת"...
שניכם מחפשים דברים טובים - ובגלל שמה שאתם רוצים מהנישואין האלה במובן של היחס ביניכם הוא קצת שונה - אתם לא נפגשים כ"כ, קצת ב"מקבילים"...
וגם - לשניכם - כמו למרבית בני האדם - יש חסרונות. מן הסתם גם יתרונות..
כמובן, את צודקת לחלוטין שאין דבר כזה "לחפש בחוץ" - לפחות לא במובן של המין השני - במקום בבית פנימה.
אבל השאלה כעת איננה מה צודק, אלא איך מתקנים.
נראה מדברייך, שלשניכם יש יחס נפשי אחד אל השני. את אומרת שהוא אוהב אותך ואיכפת לו. אבל את רוצה שהוא "ירצה" את מה שאת רוצה (קרי: את ה"חברות" כפי שאת מבינה אותה). וגם לך איכפת ממנו - אבל לא כ"כ נוגע לך כנראה מה שנוגע לו - החום, תחושת האהבה.
ושניכם - מוכנים בשביל השני להשתדל במה שהוא/היא רוצה.
ושניכם, מתוסכלים מזה שהשני לא ממש רוצה את מה שאתם רוצים....
עד כאן - הבנָתי הדלה בדברייך.
אם הבנתי נכון, אני מציע שתנסו "להתחדש".. תשוחחו בנוסח הזה. לנסות לשקף מה כל אחד הכי רוצה מהשני, כולל הרצון שהשני ירצה את זה גם.... (חייבים להביא בחשבון שיהיו הבדלים. אתם איש ואשה, זה לא תמיד אותו דבר).
ואז תחליטו איך כל אחד משתדל למלא מה שטוב לשני. ותסכימו שהתהליך יהיה שבתחילה זה יבוא כי רוצים להיטיב זה לזה (זה דבר מאד גדול... לא פחות מאשר שירצה ממש אותו דבר..), ושתשתדלו עם הזמן גם להבן את הצורך של הזולת, עד שתוכלו יותר גם להזדהות איתו.
כמו כן, תסכימו ביניכם - גם הוא - שמפסיקים כעת לגמרי לחפש בחוץ, זה לא שייך - ומנסים מחדש פנימה.
תסכימו גם, שאחת לשבוע בערך, אתם משוחחים בנחת, על כוס קפה או בטיול קצר או מה שטוב לכם, כל המצב. מה מתקדם, מה רוצים עוד שיתקדם. מראש מחליטים שזה לא בהאשמות, אלא בהסברה, מה חסר, מה רוצים עוד, מה כבר מרוצים.
אי אפשר הכל בפעם אחת. יש סיכוי שבאופן כזה, תגיעו גם לדבר על צורת השיחות ביניכם, כל ההיפגעויות שלך שמרחיקות אותו.
אם תדברו ברצון טוב - תוכלו לבקש עצה זה מזה... למשל, מה אתה מציע כדי שלא אגיב בהיפגעות בשיחות בינינו...
כשמבקשים עצה ומייעצים אחד לשני - הופכים לשותפים. זה עצמו יכול לקרב. אולי כך תהיו באמת חברים טובים....
אבל אולי בכל זאת תנסו לדבר מחדש, להגדיר דברים, ולפתוח בתהליך כמו שהצעתי.
לא שאת תחשבי על הצורך שלו - אלא שניכם מנסחים קשיים ורצונות ודרך ביחד.
וכמובן, זה כולל התניה שאם עושים תהליך - אז משקיעים בו ולא מחפשים את זה מבחוץ.
ממש להבין לעומק את המקום שלך,
את המקום של בעלך,
מה קרה וקורה שם מלכתחילה במערכת הזוגית, מהם הצרכים של כל אחד מכם,
מה הוביל למה,
מה בעלך חווה באותם מפגשים חברתיים, איך הוא מגיב, מה זה נותן לו, איך את מגיבה ומה זה גורם לך להרגיש,
ובאמת שקשה להעלות על הכתב והמקלדת אפילו מה עוד צריך כי נשמע שלגמרי עבודת עומק טובה ושורשית תוכל לסייע לשניכם מאוד.
ההיבטים שתיארת יכולים להיות קשורים לעוד הרבה מאוד גורמים וקשה מאוד להצליח לראות כך את התמונה השלמה.
כתבת שאתם כבר 5 שנים בטיפול זוגי ופרטני - האם יש שיפור? האם ישנה התקדמות?
לכאורה זה נראה זמן רב מאוד לטיפול ובמיוחד אם אין שום התקדמות לטובה.
מציעה לפתוח את הדברים מול המטפל/ת ולראות איך ממשיכים מכאן.
לראות ולברר לעומק - גם מה קרה ביניכם ובדינמיקה הזוגית שלכם מהרגע שהכרתם, דרך השנה הראשונה לנישואין, מה השתנה שם, אילו טריגרים היו שלאחר פחות משנה המצב החל להידרדר,
מה קורה בתחום חיי האישות על כל רצף הזמן הזוגי שלכם, וכמובן איך אפשר לשפר זאת,
ממה נובעת בעיית חוסר האמון, וכמובן איך אפשר לפתור אותה
מה קורה לבעלך עם עצמו ואיך הוא יכול להרגיש יותר טוב בפן האישי
מה קורה לך עם עצמך ואיך *את* יכולה להרגיש יותר טוב בפן האישי
וכמובן כל עניין החברויות והעניין והצרכים שלכם - לראות מהם ואיך ניתן לממש אותם מבלי לדרוך אחד על הצרכים של השני/ה.
בהצלחה רבה רבה יקרה וכתיבה וחתימה טובה לשנה וחיים שלמים של אהבה אמיתית ושלמה
