קראתי כאן בפורום כל מיני נושאים שדומים לנושא שלי, אז החלטתי לפתוח שם משתמש ולכתוב כאן ולקבל ממכם קצת עזרה מה לעשות ואיך להמשיך הלאה.
כתבתי לאשתי מכתב שאכתוב אותו כאן אך אתן קצת רקע מקדים אנחנו נשואים יותר מעשור + ילדים.
אך אני עם תחושות קשות כבר הרבה מאוד זמן, החלטתי לכתוב את המכתב הזה, כי בדיבורים זה לא ככ עבד, לכן אמרתי אולי תהיה יותר פנויות נפשית להקשבה דרך המכתב הזה. אולי יש כל מיני דברים לא מובנים אך טוב שכך:
" מכתב פתוח לאשתי"
מצטער שאני כותב בחוהמ אבל ראיתי שזה מותר לצורך גדול אז המכתב הזה הוא צורך גדול לפחות עבורי.
לא יודע מאיפה להתחיל, אבל אנסה קצת להסביר מה אני מרגיש, עם איזה תחושות אני חי כבר תקופה מאוד ארוכה של כמה שנים!
אתמול לא הצלחתי להירדם, בלילה נשארתי ער עד 3 בערך, ולזה הלכתי לקרוא קצת תהילים בסלון. האמת שזה לא הפעם הראשונה שזה קורה לי, זה מציף אותי כל כמה פעמים מחדש, אותם תחושות אותם הרגשות.
אז אנסה קצת לכתוב מה אני מרגיש, - בבקשה אל תהי שיפוטית - זאת ההרגשה הסובייקטיבית שלי.
כבר כמה שנים שאני מרגיש בלתי אהוב בלתי מעורך, ואני כלל לא מדבר על קרבה גופנית, הרגשה שלי בבית כבר הרבה שנים,וככל שעובר הזמן, זה רק מתעצם, שאני במקון האחרון את דואגת לצרכי הבית, גם לילדים אבל אני סה"כ מרגיש כמו עוזרת בית (לדעתי עוזר טוב - מארגן את הילדים לוקח אותם למסגרות מעורב מאוד בלימודיהם, מקלח משכיב לישון, קורא סיפורים ועוד')
וגם על זה אני לא מקבל הערכה, כמו שאמרת לי היום זה סיכם את זה טוב "לא עשית כלום אתמול"
זה הרגשה מאוד קשה לחיות עם משהו שאני חש שלא אוהב ומעריך אותך. את החלל הפנוי הזה החליף אותי הפלאפון על שלל תוכנותיו, פייסבוק אינסטגרם תוכניות בלי סוף של מקו מ6וחצי בבוקר ועד 12 וחצי בלילה לפעמים. אז אני כבר לא ככ חסר יש מה שיתם מענה רגשי לצרכים, שוב אני מדגיש שאת כל שאר הדברים שאת עושה זה טוב מאוד בעיניני הבית, אבל בזמן הפנוי אני לא חלק ממנו ולך יש את עניניך. גם שניסתי ליצור משהו, שנצא לטיול רגלי פעם בשבוע זה תמיד בא ממני וכל דבר קטן היה מבטל אותו, אם זה פגישה בזום, או סתם עייפות, בקיצור או באירוך אני מרגיש שאני צריך כל הזמן לרדוף אך לא ככ מעונינים בי. זה אולי נגזרת לנושא השני שגם כואב עוד יותר וזה אישות, אך לדעתי הבעיה לא מתחילה שם, אלא רק נגזרת של מה שתארתי לפני כן, שאני מרגיש 0 רגשות כלפי. אני לא יודע מתי בפעם האחרונה אמרת לי בכלל את המילים "אנ י אוהבת אותך" ואני לא מדבר על זה שאני אמרתי לך למה את לא אומרת, אז הרגשת מחוייבת כדי לא להעליב אותי או משהו כזה. משהו שבא ממך, על זה אני מדבר. גם בנושא האישות ההרגשה שלי נוראה, יש את הפעם הראשונה של המקווה, ואז אחכ אני מרגיש כמו איזה כלב מיוחם שצריך לרדוף כמו איזה מסכן שתעשי לו "טובה" וגם אז זה נראה כמו שזה נראה. את אולי לא גבר ולא יודעת מה זה, אבל זה מאוד מאוד קשה, במיוחד שלצערנו יש תקופות מאוד ארוכות (אפי' יותר מלידה)שאסור לנו, ואז שכן אנו מותרים ההרגשה שלי שאני בכלל לא מעניין, את לא תיזמי כלום, אף פעם. זה תמיד אני שצריך להתחנן על נפשי ולקבל תשובה "נראה - לא הבטחתי כלום" זה נוראי! תחושה של שנים ככה. אני הייתי חייב לפתוח את זה, ולהגיד לך מה ההרגשה שלי, בבקשה קבלי את הדברים לא בשיפוטיות, אלא לנסות מה עובר עלי. אני שוב חושב שהנושא של האישות זה הביצה ולא התרנגולת, אני בכלל לא רוצה אישות שאני בהרגשה שעושים לי טובה ואני כלל לא נחשק ונאהב. (מצנזר כאן חלק ) זאת ההרגשה שמלווה אותי כבר שנים, אולי אני דפוק וצריך ללכת ליעוץ, אני לא יודע, אנסה, אולי זה יעזור, כרגע אני לא מרגיש טוב עם זה לחשוב על עוד ילדים(למרות שמאוד רוצה)שאני חי בצורה כזו ולפעמים בוכה בלילות. (כמו אתמול עד 3 בלילה) אני מקווה שבעז"ה יסתדרו הענינים, אני מתגעגע לזמנים לפני עידן הטלפונים "החכמים" שאנו יושבים ומדברים, ומקשיבים אחד לשני יוצאים לסיבובבערב, וגם היחסים היו יותר טובים, הייתה זוגיות בריאה.
חג שמח, מקווה להמשך טוב.
היא קיבלה את המכתב ולא אמרה מילה..
אשמח לעצתכם.
